רוני ב

[רוני_ב*]

דף בית אישי

החלטתי לפתוח דף משלי. ולמה?
כדי שיהיה לי מקום לבטא את מחשבותיי שמתרוצצות בראש במשך כל היום.
כדי שיהיה זה (ולו רק כאילו…) אני משוחחת עם מישהו על כל מה שמעסיק אותי.
כדי שאוכל על ידי הכתיבה להבהיר לעצמי את מחשבותיי.
כדי שאעיז!!!

כל היום המחשבות מתרוצצות ללא הפסקה והנה, עכשיו, כשאני יושבת, סופסוף, לכתוב, נהיה בלק אאוט.
מאור הקטן ישן ואני כל הזמן באיזה מתח שמא הוא יתעורר ויצטרך אותי (הוא בן 9 חודשים – מחר!!!)

בכוונתי "לנצל" פורום נפלא זה, שאני מבלה בו כמעט בכל הזדמנות, לביטוי עצמי שלי. תהיינה תגובות – טוב, לא תהיינה – גם טוב !!!

אני בת 39 ונהייתי אימא לראשונה לפני 9 חודשים. האמהות הייתה, ובעצם עודנה, זעזוע לא קל ומאד מעניין ומלמד בשבילי.
לקהילת "באופן טבעי" התודעתי רק לאחר שנהייתי אימא והדברים שאני קוראת פה עושים לי המון געגועים וגם קנאה.
(בינתיים מאור התעורר – קיבל חיבוק וציצי ציצי ציצי ולאחר כשעה נרדם ושחרר אותי לחזור לכתיבה)
אני עצמי נולדתי וגדלתי בקיבוץ, בלינה המשותפת ( מהיום בו חזרה אימי עמי מבית החולים). אף פעם לא חוויתי את מה שהיום אני מסוגלת ונותנת למאור. יש בזה הרבה כאב וגעגועים למשהו שלא היה לי אבל גם שמחה על כך שאני פה לצידו ובשבילו ויכולה לתת לו לחוות את הביטחון הזה שאימא על ידו (אני ישנה איתו במיטה, מניקה למרות שחזרתי לעבודה ומשתדלת להיות קשובה אליו כמיטב יכולתי).
מתוך הקריאה באתר זה נעורה בי כמיהה להיות איתו יותר ויותר למרות שלפעמים אני מרגישה ש"אין לי מושג מה אני אמורה לעשות איתו". אני שואלת את עצמי באם הייתה לי האפשרות האם באמת הייתי נשארת איתו כמה שנים בבית.
אין לי מושג מהי התשובה. כרגע, לפחות, זה לא ממש רלוונטי.
אני חד-הורית (למחצה…) ועלי לפרנס את עצמי. אני מנסה לחפש דרכי התפרנסות שיאפשרו לי יותר גמישות עם הזמן אך עדיין לא הגעתי לזה. לא מעט פעמים אני חושבת שאילו הייתי מתכוננת טוב יותר לפני שמאור נולד הכל היה אחרת…. אבל לפני שהוא נולד הייתי עסוקה בלידה עצמה ולא הייתי מסוגלת לדמיין מה זה אומר בשבילי להיות אימא.
מה, בעצם, אני יודעת על גידול ילדים? על משפחה? איך אני יכולה לתת לו את מה שאני לא קיבלתי?
זהו, להפעם. אני שולחת לחמי על פני המים….

[אביב_חדש*]

טוב, חבל שהורדת את הברוכה הבאה שלי, התכוונתי באמת!

[רועי_שרון*]

ברוכה הבאה!

[ורד_לב*]

היי רוני. אני שמחה שהצטרפת, כי נראה לי שהדברים שאת מעלה אינם עולים רק אצלך. זו ודאי תחושה של הרבה אמהות טריות ומנסיוני (המועט בינתיים), זה כ"כ טוב שיש למי להפנות שאלות, הרהורים, תהיות וכו'.
גם אני לעתים שואלת את עצמי מה לעשות עם אומני עכשיו (כמעט 7 חוד')? אבל איכשהו הדברים תמיד מתגלגלים ממשהו שצריך לבשל (או בעצם שרוצים לבשל), כביסה, קצת משחקים, אוכל, שינה, כמה טלפונים, קניות, חברות וכו' ואופס עובר לו יום מהר מאד. לפעמים מהר מדיי...
ואני חושבת שאנחנו לאט לאט מגלות לבד מה זה אומר להיות אמא, לגדל ידים ואיך ומה נכון וכו'.
happy journey

[רוני_ב*]

תודה תודה לכל המברכים! כיף של קבלת פנים.
והנה ה"טור" של היום:

הוא מתעורר הרבה. מאור הקטן שלי. כשאני אומרת הרבה אני מתכונת לפעמיים-שלוש-ארבע בלילה. לפעמים לוקח לו זמן להירדם בחזרה. אני נותנת לו ציצי וציצי וציצי. לפעמים, כשהציצי כבר מציק, אני מנתקת אותו והוא בוכה. למה הוא מתעורר? האם זה בגלל שהוא רוצה את אמא שנעלמת לו לכל כך הרבה שעות במשך היום? אני בסדר עם זה - עם ההתעוררויות. שמחה שאני יכולה להיות לידו ברגעים האלו. הלוואי ויכולתי להיות איתו יותר זמן ולא ללכת לעבודה ליום כזה ארוך. היות ואני מקבלת את ההתעוררויות יש לי סבלנות. האמת.. אני לא בטוחה שאני כל כך רוצה לוותר עליהן… כך יש לי עוד זמן לפגוש אותו ולהיות איתו…

במשך היום רצות המחשבות בראש. כל הזמן. כמעט לא בענייני העבודה – בעיקר בחיים שאני רוצה לעצמי. לפעמים אני מספיקה לרשום אבל המחשבות חמקניות למדי. צריך להמציא טכניקה שכשבאה מחשבה שרוצים לשמור עליה עושים Enter וכשבאה מחשבה שלא רוצים – עושים delete. ככה תשמרנה המחשבות הנעימות, החיוביות, האופטימיות ויהיה סבבה !!!

למאור יש 2 בתים. אבא שלו ואני לא נשואים ולא חיים ביחד. אבא של מאור חי עם בן זוג ואני והוא הכרנו כי שנינו רצינו ילד. אנחנו שותפים מלאים בגידול של מאור. בשלב זה מאור ישן איתי בביתי רוב השבוע ופעם-פעמיים בשבוע אני ישנה איתו בבית של אביו. זה הסידור בינתיים כשאני יודעת שיבוא שלב בו הוא ילך לישון אצל אביו - בלעדי. לפני שמאור נולד חשבתי שזה יהיה סבבה שיהיה לי את הזמן גם לעצמי – עכשיו, קשה לי לחשוב על פרידה ממנו…

יש פה מסע נוסף. סוג של קשר שכבר יהיה לכל החיים (שלי ושל אבא של מאור).
הקשר בינינו – בבסיסו – מאד טוב. יש תקשורת, יש דיבור. כמובן שיש עליות וירידות (יותר מצידי מאשר מצידו). הוא נשמה טובה ותמיד עושה כמיטב יכולתו לטובת כולנו. אצלי צצים ועולים לפעמים כל מיני כעסים, תסכולים וכאבים.
אבל על כך…. בהמשך

[ורד_לב*]

רוני, 4-3 פעמים זה לא כ"כ הרבה. ככה גם אומני בד"כ לפעמים פחות ולפעמים יותר, אבל זה נראה לי הממוצע.
האם את מניקה בשכיבה? זה עוזר להירדם מהר יותר לו ולך...
במהלך היום הוא אוכל כבר, או מקבל ציצי שאוב?
יש לך תמיכה? עזרה? גם אם נפשית- רגשית במהלך היום- יום שבוע- שבוע. זה מאד עוזר...
זה נשמע מאד מעניין ולא תמיד פשוט מה שאת מתארת. תמיכתי ו לך.

[רוני_ב*]

תודה על החיבוק - שולחת גם לך...
אני אכן מניקה בשכיבה אבל לא תמיד הוא מצליח להירדם עם זה. לפעמים תוך שכיבה עם הציצי בפה הוא בועט עם הרגליים בחוסר מנוחה ואז ציצי ציצי ציצי והוא לא נרדם. רק אחרי שבוכה 5-10 דקות (בזרועותי כמובן) הוא חוזר לציצי ונרדם. במהלך היום הוא במשפחתון אוכל מוצקים (פירות, ירקות) וגם סימילאק (בגלל המדע... סתאאאאם....)
יש לי הרבה תמיכה ועזרה. אני ממש לא מגדלת את מאור לבד. יש לו אבא נפלא שמבלה איתו הרבה זמן. זה נכון שעלי יש יותר עומס - אבל זה בסדר לי. אני מרגישה אמיצה וגיבורה !!!!! יש לי גם חברות ו-2 אחיות נפלאות שתומכות המון.
אני רוצה לספר על כל הסיטואציה הזו באריכות ובגילוי לב - אז בהמשך הימים. מרגישה צורך לכתוב ולספר.

[אביב_חדש*]

"ציצי שאוב" זהביטוי נפלא!

[ורד_לב*]

[רוני_ב*]

מתסכל אותי שאני נמצאת עם הבן שלי מעט מידי שעות ביום. (למרות שאני נמצאת איתו הרבה יותר זמן ממה שההורים שלי היו איתי). מתסכל אותי שלא אני מבשלת ונותנת לו לאכול, לא אני הראשונה שרואה את הדברים החדשים שהוא לומד לעשות, לא אני נמצאת שם כדי לנחם אותו כשקשה לו. מתסכל אותי שאין לי מספיק זמן כדי רק להתבונן בו. מנחם אותי שלפחות את הלילה אנחנו מבלים ביחד…

אני רוצה שיהיה לי כסף שלא אהיה חייבת לעבוד. או, לפחות, לא כל כך הרבה שעות. אני רוצה שיהיה לי עסק משלי שאוכל לעבוד בבית ולחלק את השעות כך שיהיה לי יותר זמן להיות איתו. רוצה שיהיה לי את הכוח, הזמן והסבלנות ליצור בשבילו, לשחק איתו, לשתף אותו בענייני הבית, לטייל איתו, להיפגש עם חברים…

ביחד עם הלימוד שלי להיות אימא אני מתמודדת בעצמי עם קשיי ההתנהלות שלי בעולם. לא בטוחה בעצמי (לכן עדיין אין לי עסק משלי…), מפחדת ליזום, לקחת סיכון וסיכוי, מפחדת להעיז, לא מספיק מאמינה בעצמי, מפחדת מאנשים וממה שהם יגידו.
אלו התכונות שהכי הייתי רוצה להנחיל למאור (מעניין למה….)

השבוע שמתי לב שהרבה יותר קל לי לקום בבוקר. פעם, לפני שנולד מאור, היה לי מאד קשה לצאת מהמיטה והייתי תמיד מבואסת ומדוכאת. ככה היה מתחיל יומי – באופן קבוע. עכשיו אני קמה בקלות יחסית ושמחה לעוד כמה דקות לבלות איתו. עכשיו אני שונאת למהר ולהיות בלחץ בבוקר, שונאת כשעלי להעיר אותו, ומתעצבת כשעלי להיפרד ממנו במשפחתון. החיים השתנו.
החלטתי שאני עושה את התארגנות הבוקר בהכי שקט פנימי שאני יכולה. לא נכנסת לאטרף של מהירות. (במקרה הכי גרוע אאחר קצת לעבודה… לא נורא). בכלל, אני חושבת שיותר חשוב איך אני עושה מאשר מה אני עושה (רק צריך לזכור זאת לאורך כל היום…)

[ורד_לב*]

רוני, כמה שאלות אמיתיות באמת, לא בכוונה להרגיז:
האם חשבת לחיות רק מהקיצבה של אמהות חד- הוריות? אני יודעת שזה ממש מעט ומגוחך והכל, אבל יש לי כמה וכמה חברות שמצליחות לחיות כך, אמנם בצנעה, אבל מצליחות. מדיי פעם, כשהן יכולות הן עובדות בשחור.
אני דיי בטוחה שכבר חשבת על זה והכל, אבל אולי לאור הרגשות שמתעוררים אצלך, כדאי לחשוב על זה שוב...?
וחוצמזה קבלי את תמיכתי הכנה למצבך ולקשייך
נראה לי שמאור הוא בדיוק זה שיכול לעזור לך להתמודד עם כל אותם שדים שעולים אצלך כלפי עצמך, שכן הוא קיים ובשבילו תהיי מוכנה לעשות הרבה, אז אולי תוכלי לקפוץ על ה"רכבת" הזו ולעשות בדרך גם דברים בשביל עצמך...
בהצלחה, תמשיכי לעדכן

[ורד_לב*]

אני מכירה את הסיפור עם הרכב היטב מחברותיי, אבל יש קומבינות....
אני נטורופתית עם נגיעה סינית, מבשלת מדיי פעם (גם בשביל אחרים) וחיה לי עם אומני ודודו ושאר חיות

[ורד_לב*]

שתדעי לך שחשבתי הרבה על שאלתך התמימה בעצם "במה את עוסקת?" כי אחרי שכתבתי לך תשובה פתאום התחלתי לחשוב אם בדברים הללו אני בעצם עוסקת, למרות שזו הייתה כוונתך בשאלה. זה עורר אצלי איזשהו דו שיח פנימי והחלטתי שהתשובה המתאימה היא שאני עוסקת בחיים בכל מיני צורות ואופנים ושהחיים ממלאים אצלי תפקיד גדול לאורך כל היום. עם כל מה שמשתמע מזה. גם בחלק של היום בו אני עסוקה ב "לחיות" וגם בשאר הזמן בו אני מתייחסת לחיים בכל מיני מובנים (צורת חיים, דרך חיים, בריאות, מזונות, זוגיות, אהבה, ילדים, חינוך, מודעות, החיבורים והקשרים בין הדברים ועוד ועוד ועוד).
אז תודה על המערבולת הפנימית הזו שעזרת לעורר. זה טוב מדיי פעם ככה להתאפס

[ורד_לב*]

היא בת 7 חודשים.
אתמול היינו איתה בשר הטבעות, החלק השני והיה ממש כייף. היא גם הייתה כבר בג'יימס בונד.
אנחנו משתדלים למצוא מישהו שישמור עליה בסרטים, אבל לא תמיד זה מסתדר, אז היא איתנו.
תגידי, ממה את מתפרנסת? (שאלה מדוייקת יותר , אה?) ומהיכן את?

[ורד_לב*]

גם לנו היה משהו כזה לפני כמה שבועות ( ראי המחלה הראשונה שלנו או משהו כזה)
כמובן שאני בעד הומיאופטיה ופתרונות טבעיים קודם כל ובטח שלא בעד הזנחה.
לנו עזר לשים אותה לישון מוגבהת, כדי שלא תחנק, מכשיר אדים קרים (יש בסופרפארם), קצת מסג'ים ותפיחות והמון המון תשומת לב, סבלנות ואהבה.

[ורד_לב*]

מה שעוד חשוב מאד, ולא היה לי כ"כ זמן לכתוב, זה להוריד מהתפריט מזונות יוצרי ליחה. לפחות לתקופה הקריטית.
אני לא זוכרת, אבל נדמה לי שמאור כן אוכל מעבר להנקה.
מזונות יוצרי ליחה הם בעיקר מוצרי חלב למיניהם, כשמדגישים את מוצרי חלב בקר, אבל גם האחרים עלולים ליצור ליחה. בוטנים ומוצריהם (במבה, כמובן), פירות טרופיים למיניהם ובכלל כל מה שהוא קר, יעני לא מבושל. כך שגם ירקות חיים ופירות טריים נכנסים לרשימה הזו. כאן חשוב לברר מה מידת הליחה שיש בגוף, כדי לראות עד כמה להוריד דברים מהתזונה, כי יש עוד דברים, אבל הם יותר "קטנים", כמו אבוקדו, טחינה, שקדים ואגוזים, וזה כבר תלוי בתגובה אישית. יש כאלה שזה יצור אצלהם ליחה ויש כאלה שלא.
כדי לייבש ליחה אפשר להרבות באכילת מזונות כמו דלעת וקינואה שידועים כמייבשים. להקפיד יותר על מזונות מבושלים ובטמפ' חמה או חדר.
זה על קצה המזלג.

[אביב_חדש*]

סליחה מראש על ההתערבות
כלל אצבע קטן לגבי מוצרים מייצרי ליחה, (למרות שלא כולם כאלו): אם משהו נראה דביק וכמו ליחה בעצמו (בננה למשל) הוא מייצר ליחה.

[רוני_ב*]

כן. בהחלט ננסה להחליף לו קצת את התפריט. לעבור לפורמולה צמחית (הוא עדיין יונק אבל מקבל תוספות של פורמולה ואוכל מוצק כמובן) - למשל. אבא שלו ניסה לתת לו היום תפוח מבושל והוא אמר שמאור ממש לא אהב את זה. מעניין.... אני זוכרת שכשהייתי ילדה אמא שלי הייתה עושה רסק תפוחים שמאד מאד אהבתי...
חוצ מזה - כשהוא בבית (איתי או עם אבא שלו) הוא נהיה בריא וכשהוא הולך ל"וירוסיה" (המשפחתון) הוא נהיה חולה...
מעניין מה שאת אומרת שגית. האם יש קשר בין המאכלים יוצרי הליחה ובין זה שחורף? הרי בחורף הליחה באה יותר לידי ביטוי.

מאור הצמיח גם 2 שניים עליונות. (יש לו כבר 2 תחתונות מגיל 4.5 חודשים) ועכשיו ובימים האחרונים הוא נושך לי את הציצי. הוא כבר עשה את זה כשהיה יותר קטן אבל עכשיו אני רואה שהוא עושה את זה בכוונה. כלומר - או מתוך שעשוע (לראות את אמא צועקת) או בשביל תשומת לב או... לא יודעת מה. יש לכן רעיון? אני גם דואבת, גם מסבירה לו שלא נושכים את הציצי של אמא וגם נהנית מהשובבות שלו.

[ורד_לב*]

התחלתי לקרוא קצת באתר של הורות אחרת. נראה מרתק!
כל הכבוד!

[ורד_לב*]

אני מכרכור.
אשמח לשמוע ממך על התהליך שעברת. אולי בפגישה? או טלפון?

[נעה_גל*]

רוני שלום,
רק היום ראיתי את ההודעה שלך בדף שלי (סורי, תקופת בחינות באוניברסיטה...) אם את עדין צריכה עזרה את מזומנת לפנות אלי ל- [email protected] ולספר לי בדיוק על מה מדובר...

[ורד_לב*]

"כתבי לי" [email protected] ואתן לך ת'טלפון שלי

[אילנה_קל*]

שלום רוני. יש לי משהו אישי לכתוב לך. מה הדוא"ל שלך?

[צפריר_שפרון*]

רוני,
איני חושב שיש בזה טעם. האלכוהול לא נראה מתאים לעיניים. התמצית עצמה מיועדת למצבי חירום כך שרק אם הדלקת קיצונית מאוד היא עשויה להניח שם רגיעה. שנית, אם מעוניינים לטפל בעיניים כשמשתמשים בה או ישירות לפה או כפי שאתאר את השימוש ב - סווידיש ביטר אשר נמצא עדיף בהרבה - אופן השימוש, ללחלח פיסת צמר-גפן בחומר זה כשהוא מדולל ולהניח על עיניים עצומות עד להקלה.

[ורד_לב*]

אהלן שוב. כבר חשבתי שעזבת את הפורום.
כתבתי כמה הצעות בדף הבילויים, אז אתם מוזמנים לבוא לבקר איזה יום...

[דתיה_בן_דור*]

הי רוני,
מחכה לך תשובה בדף שלי, אז תקפצי לביקור.

[דתיה_בן_דור*]

רוני, לא נקפח את "קיפוד על הזקן", אבל כמו שאומרים - קיפוד, קיפוד...
גם אותי השיר הזה מצחיק כל פעם מחדש.

[חגית_פ*]

ברוכה הבאה רוני!
אם גן מקסים ברעננה גם בא בחשבון,תודיעי לי ואספר לך!

[נאוה_פרנס*]

חברה שלי ממליצה על גן התות של גאולה 09-7650566

אם את רוצה לשוחח עם חברתי ולקבל המלצה ישירה - צרי איתי קשר (פרטים בדף שלי)

[נאוה_פרנס*]

התקשרי אלי 04-9888553

[חגית_פ*]

שני גנים נפלאים ברעננה שאני מכירה אישית וממליצה מאוד:
1- בית בטבע (רח' הרב קוק, לא רחוק מצ'יקיטיטוס)

2- גן שלנו (רח' פרדס משותף).