על ידי רחל_ברמן* » 29 מאי 2008, 17:05
טוב, אז תהליכים בלימוד חופשי:
אלן תומס דיבר על מחקר שלו אצל משפחות חינוך ביתי, שגילה תהליך שקורה אצל כולן של תזוזה לכיוון חינוך יותר חופשי עם הזמן. התהליך שהוא מתאר מונע מכמה כיוונים: קודם כל, יש הכרה של ההורים בזה שאין צורך בהרבה מהמבניות של בית הספר. הילדים שם כל הזמן, אז אפשר ללמוד מתי שנוח לכולם, ולאו דוקא בשעות קבועות. ההוראה ממוקדת והלימוד אינטנסיבי, ולכן אין צורך בשיעורים ארוכים כ"כ. ההורים רואים את ההתקדמות בעיניים, ואין צורך במבחנים או הגשת עבודות, וכו'. דבר שני, יש התנגדות של הילדים ללימוד מובנה. בבית ספר ילד שמתנגד ללימוד מובנה יכול להפריע (ולחטוף עונשים), או לזייף השתתפות ועניין באופן שטחי, מה שרוב הילדים אכן עושים. בבית פתוחות בפניהם אותן אפשרויות, אבל האפשרות השניה הרבה יותר יעילה: אין שום טעם הרי להמשיך ללמד ילד שבבירור לא מפוקס. דבר שלישי, ההורים רואים שהילדים רוכשים ידע, אבל לאו דוקא את הידע שניסו להעביר או בדרכים שניסו להעביר אותו. עם הזמן עולה האמון בילד וביכולת שלו לנהל את הלימוד שלו בעצמו (תהליך שקוראים עליו בבאופן שוב ושוב).
הארייט פאטיסון דיברה על המחקר שעשתה יחד עם אלן תומס כהמשך למחקר שהוא תיאר. הם ראיינו הרבה משפחות בחינוך חופשי וניסו להבין ולתאר את תהליך הלימוד שמתרחש שם. מה שהם מתארים הוא (כמובן) תהליך בנאלי כל כך שנראה שלא קורה שם כלום, אלא שהילדים אכן מגיעים בערך לאותו הידע שהיה נדרש מהם בבית ספר בערך באותו הזמן, לכאורה בלי לעשות שום דבר. הם מתמקדים בעיקר בלימוד קריאה וחשבון, כי אלו נחשבות מיומנויות בסיסיות, ומנסים לפרק את התהליך לגורמים. בהרצאה היא תיארה את תהליך לימוד הקריאה של ילד בן 9 שלא הראה עניין בקריאה לכשעצמה, ובדיון אח"כ היו דוגמאות מכל מיני סוגים מהקהל. בעיקר היה דגש על האופי האישי של התהליך, ועל כך שרובו נסתר מן העין. שוב, רעיונות שעולים כאן בהרבה דיונים.
טוב, אז תהליכים בלימוד חופשי:
אלן תומס דיבר על מחקר שלו אצל משפחות חינוך ביתי, שגילה תהליך שקורה אצל כולן של תזוזה לכיוון חינוך יותר חופשי עם הזמן. התהליך שהוא מתאר מונע מכמה כיוונים: קודם כל, יש הכרה של ההורים בזה שאין צורך בהרבה מהמבניות של בית הספר. הילדים שם כל הזמן, אז אפשר ללמוד מתי שנוח לכולם, ולאו דוקא בשעות קבועות. ההוראה ממוקדת והלימוד אינטנסיבי, ולכן אין צורך בשיעורים ארוכים כ"כ. ההורים רואים את ההתקדמות בעיניים, ואין צורך במבחנים או הגשת עבודות, וכו'. דבר שני, יש התנגדות של הילדים ללימוד מובנה. בבית ספר ילד שמתנגד ללימוד מובנה יכול להפריע (ולחטוף עונשים), או לזייף השתתפות ועניין באופן שטחי, מה שרוב הילדים אכן עושים. בבית פתוחות בפניהם אותן אפשרויות, אבל האפשרות השניה הרבה יותר יעילה: אין שום טעם הרי להמשיך ללמד ילד שבבירור לא מפוקס. דבר שלישי, ההורים רואים שהילדים רוכשים ידע, אבל לאו דוקא את הידע שניסו להעביר או בדרכים שניסו להעביר אותו. עם הזמן עולה האמון בילד וביכולת שלו לנהל את הלימוד שלו בעצמו (תהליך שקוראים עליו בבאופן שוב ושוב).
הארייט פאטיסון דיברה על המחקר שעשתה יחד עם אלן תומס כהמשך למחקר שהוא תיאר. הם ראיינו הרבה משפחות בחינוך חופשי וניסו להבין ולתאר את תהליך הלימוד שמתרחש שם. מה שהם מתארים הוא (כמובן) תהליך בנאלי כל כך שנראה שלא קורה שם כלום, אלא שהילדים אכן מגיעים בערך לאותו הידע שהיה נדרש מהם בבית ספר בערך באותו הזמן, לכאורה בלי לעשות שום דבר. הם מתמקדים בעיקר בלימוד קריאה וחשבון, כי אלו נחשבות מיומנויות בסיסיות, ומנסים לפרק את התהליך לגורמים. בהרצאה היא תיארה את תהליך לימוד הקריאה של ילד בן 9 שלא הראה עניין בקריאה לכשעצמה, ובדיון אח"כ היו דוגמאות מכל מיני סוגים מהקהל. בעיקר היה דגש על האופי האישי של התהליך, ועל כך שרובו נסתר מן העין. שוב, רעיונות שעולים כאן בהרבה דיונים.