על ידי שרה_ק* » 25 אוקטובר 2004, 08:13
ראיתי שאתה יודע משהו על חוצנים. יש לי משהו בעבר שיש לזה קשר עם חוצנים, אבל זה לא ברור לי. זה כל כך מוזר שזה נראה דמיוני, ולא היה לי את מי לשאול מה זה. אקווה שזה בסדר בשבילך, ואולי אתה יודע מה זה.
בפעם הראשונה זה קרה כאשר הייתי בת 5. בצהריים הלכתי ברחוב עם אמא שלי. הלכנו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. נכנסנו לחנות של ניקוי יבש. אמא שלי דברה עם המוכר. אני הייתי סקרנית ואהבתי להסתובב, ולהכנס אפילו למקומות אסורים בכניסה. אז נכנסתי למאחורי הדלפק ויצאתי מהדלת האחורית שהובילה לחצר. בחצר עמד שם איש זקן עצבני שצעק עלי
לכי מפה!!!!
אבל משהו ריתק את התשומת לב שלי, בשמיים עמד כלי טיס מוזר שלא ראיתי בחיים שלי. היתה לזה צורה של מנורה הפוכה, וזה היה לבן משהו כמו ירח באור יום. היה לזה צללית תכולה באמצע. רציתי להיות בטוחה שזה לא ירח או כדור פורח. הדבר הזה היה גבוה מאד, התקדם לאט לאט והיה בדיוק מעל הראש שלי. הזקן המשיך לצעוק ולעשות תנועות של גירוש, אבל אני עמדתי ככה מרותקת מסתכלת למעלה. ואז פתאום הרגשה זוועתית עברה בי, צמרמורת חזקה פתאומית כמו זרם חשמל. הרגשתי כאב פיזי והלם, ואז ברחתי בוכיה. הזקן בטח היה בטוח שנבהלתי ממנו. אמא שלי לא ידעה למה אני בוכה. כאשר יצאנו לרחוב, הסתכלתי לשמיים בפחד לראות אם הדבר הזה עוד נמצא. ואז זה פתאום היה. צעקתי בפחד לאמא: אמא תסתכלי למעלה תראי את זה! היא הסתכלה. זה נעלם לפני שהיא הספיקה לראות את זה.
מאז היו לי חלומות מוזרים שבהם הרגשתי שאני יוצא מהגוף שלי ומרחפת. בהתחלה זה היה ללא שליטה עם תחושה פיזית מיוסרת, כמו שמרגישים שהרגל שנרדמה מתעוררת וכל דבר מדגדג ומייסר וזה היה יותר חזק ממני כמו באמצע צירים. אבל למדתי לשלוט בזה במקום להסחף ברוח ובסוף להנות מהריחופים שלעיתים מביאים אותי לארצות רחוקות בצד השני של הגלובוס.
בכל אופן אחרי כמה שנים שבהם עברנו לארה"ב, לא הצלחתי ליצור קשר חברתי, והייתי דחויה בחברה ובמשפחה.
היתה עוד פעם שראיתי מחלון עב"ם שהיה נראה כמו רכב מאורך כמו אווירון עבה וענק. זה ריחף באיטיות. זה היה בשעה 7:00 בבוקר, ואחרי שזה הסתלק, השעון הורה על 7:30 עד היום הזה אין לי מושג איך עברה חצי שעה כל כך מהר. ואיך זה שאף אחד לא ראה את זה, רק אני, הייתי ערה לגמרי וזה לא היה חלום!
בגיל 17עם חלמתי חלום שבו שוב יצאתי מהגוף שלי. ואז הייתי בשדה ריק. בשדה ממולי נחתה צלחת מעופפת. ואז ראיתי 2 אנשים אנושיים שהלכו לקראתי. אחד מהם היה בחור עם שיער שחור גבוה משהו כמו 1.85 ובחורה בלונדינית עם קארה בגובה 180. הם היו יפים להדהים, אבל צנועים, לא משהו ראוותני. הם נראו ידידיותיים. הוא היה רציני, והיא היתה חייכנית. לכל אחד מהם היה מעין אוזנייה כמו של ווקי טוקי באוזן הימנית וקשת שהסתיימה מעל האוזן השמאלית, עם אנטנה קטנה. הם היו לבושים בתלבושת רופפת קצת (ולא בגד גוף!) שכל הצד הימני היה כחול מתכתי, והצד השמאלי היה צהוב חיוור. בד כמו של מטריה, קצת מבריק. הצווארון, החפתים של השרוולים היה כחול מתכתי כהה יותר. כמו חפתים של מעילים או סוורדים. מאחורה ו על החזה מהכתפיים ועד החגורה היה בד כחול כהה, במרכז החזה עיגול כסוף חיוור. חגורה שחורה עם אבזם מוכסף. ידעתי שהם חוצנים. אז פניתי אליהם ושאלתי אותם אם הם יכולים לעזור לי, כי אני סובלת מחרשות וקוצר ראיה רציני. הבחור אמר לי שהוא יבדוק אם הוא יכול לעזור לי. הוא בא אלי, ואז בידיים שלו כיסה על העיניים שלי, ואז עם האגודלים שלו בדק את האזניים שלי. הוא התרחק ממני והלך לבחורה ושניהם נראו כמו שהם התייעצו אבל ללא מילים. אחרי כמה דקות שהוא חשב, הוא אמר לי, אני יכול לעזור לך עם הקוצר ראיה, אבל לגבי החרשות אין לי רשות לעזור. שאלתי למה לא? הוא אומר לי: זה הדבר שלטובתך עליך להתמודד עם זה בחיים, ותצמחי מתוך זה, אבל כמו שאמרתי, בשמחה אעזור לקוצר הראיה.
הבחורה פתחה את האבזם החגורה שלה והוציאה משם 2 כפתורים מוכספים בגודל של לחצניות, ואז היא הדביקה לי אותם כל אחד מעל העיניים שלי. הכפתורים האלו מייד נעלמו, נבלעו במקום שהם הודבקו. ואז היא אומרת לי שתוך 15 יום אראה שקוצר ראיה התרפא. כמובן שהודיתי להם מאד והם אמרו שהם שמחים לעזור במה שהם יכולים. רק אחרי שהלכו, נזכרתי שבעצם לא היה דו שיח, אלא רק אני דיברתי ואיכשהו ידעתי מה הם עונים לי. הם רק ענו לי בהבעות ובטלפאתיה.
כאשר התעוררתי לא האמנתי שזה מציאות. הקוצר ראיה שלי לא עבר, אבל תוך 15 יום פתאום התחלתי ליצור קשרים חברתיים, פתאום הצלחתי להתיידד עם אנשים, מה שבעבר אנשים היו מתרחקים ממני. וגם כן אז עיני נפקחו והתחלתי לחשוב
באופן טבעי ולחקור כל דבר לעומק ולגלות שהרבה דברים שמאמינים בהם הם לא נכונים. למשל להאמין להאמין שאנו יותר חכמים מהטבע. ובעצם הטבע יותר חכם וחזק מאיתנו. עלינו לחיות בהרמוניה איתו במקום להלחם ו'לכבוש את הטבע'.
סליחה שכתבתי כזה ארוך. אם היה לך סבלנות לקרוא כאן עד עכשיו.. ותודה רבה... אקווה שתדע להגיד מה זה היה. אולי זה סתם דמיונות? בכל אופן דמיוניים או לא, נעזרתי הרבה מהם!
ראיתי שאתה יודע משהו על חוצנים. יש לי משהו בעבר שיש לזה קשר עם חוצנים, אבל זה לא ברור לי. זה כל כך מוזר שזה נראה דמיוני, ולא היה לי את מי לשאול מה זה. אקווה שזה בסדר בשבילך, ואולי אתה יודע מה זה.
בפעם הראשונה זה קרה כאשר הייתי בת 5. בצהריים הלכתי ברחוב עם אמא שלי. הלכנו ברחוב רבי עקיבא בבני ברק. נכנסנו לחנות של ניקוי יבש. אמא שלי דברה עם המוכר. אני הייתי סקרנית ואהבתי להסתובב, ולהכנס אפילו למקומות אסורים בכניסה. אז נכנסתי למאחורי הדלפק ויצאתי מהדלת האחורית שהובילה לחצר. בחצר עמד שם איש זקן עצבני שצעק עלי
[h=2]לכי מפה!!!![/h]
אבל משהו ריתק את התשומת לב שלי, בשמיים עמד כלי טיס מוזר שלא ראיתי בחיים שלי. היתה לזה צורה של מנורה הפוכה, וזה היה לבן משהו כמו ירח באור יום. היה לזה צללית תכולה באמצע. רציתי להיות בטוחה שזה לא ירח או כדור פורח. הדבר הזה היה גבוה מאד, התקדם לאט לאט והיה בדיוק מעל הראש שלי. הזקן המשיך לצעוק ולעשות תנועות של גירוש, אבל אני עמדתי ככה מרותקת מסתכלת למעלה. ואז פתאום הרגשה זוועתית עברה בי, צמרמורת חזקה פתאומית כמו זרם חשמל. הרגשתי כאב פיזי והלם, ואז ברחתי בוכיה. הזקן בטח היה בטוח שנבהלתי ממנו. אמא שלי לא ידעה למה אני בוכה. כאשר יצאנו לרחוב, הסתכלתי לשמיים בפחד לראות אם הדבר הזה עוד נמצא. ואז זה פתאום היה. צעקתי בפחד לאמא: אמא תסתכלי למעלה תראי את זה! היא הסתכלה. זה נעלם לפני שהיא הספיקה לראות את זה.
מאז היו לי חלומות מוזרים שבהם הרגשתי שאני יוצא מהגוף שלי ומרחפת. בהתחלה זה היה ללא שליטה עם תחושה פיזית מיוסרת, כמו שמרגישים שהרגל שנרדמה מתעוררת וכל דבר מדגדג ומייסר וזה היה יותר חזק ממני כמו באמצע צירים. אבל למדתי לשלוט בזה במקום להסחף ברוח ובסוף להנות מהריחופים שלעיתים מביאים אותי לארצות רחוקות בצד השני של הגלובוס.
בכל אופן אחרי כמה שנים שבהם עברנו לארה"ב, לא הצלחתי ליצור קשר חברתי, והייתי דחויה בחברה ובמשפחה.
היתה עוד פעם שראיתי מחלון עב"ם שהיה נראה כמו רכב מאורך כמו אווירון עבה וענק. זה ריחף באיטיות. זה היה בשעה 7:00 בבוקר, ואחרי שזה הסתלק, השעון הורה על 7:30 עד היום הזה אין לי מושג איך עברה חצי שעה כל כך מהר. ואיך זה שאף אחד לא ראה את זה, רק אני, הייתי ערה לגמרי וזה לא היה חלום!
בגיל 17עם חלמתי חלום שבו שוב יצאתי מהגוף שלי. ואז הייתי בשדה ריק. בשדה ממולי נחתה צלחת מעופפת. ואז ראיתי 2 אנשים אנושיים שהלכו לקראתי. אחד מהם היה בחור עם שיער שחור גבוה משהו כמו 1.85 ובחורה בלונדינית עם קארה בגובה 180. הם היו יפים להדהים, אבל צנועים, לא משהו ראוותני. הם נראו ידידיותיים. הוא היה רציני, והיא היתה חייכנית. לכל אחד מהם היה מעין אוזנייה כמו של ווקי טוקי באוזן הימנית וקשת שהסתיימה מעל האוזן השמאלית, עם אנטנה קטנה. הם היו לבושים בתלבושת רופפת קצת (ולא בגד גוף!) שכל הצד הימני היה כחול מתכתי, והצד השמאלי היה צהוב חיוור. בד כמו של מטריה, קצת מבריק. הצווארון, החפתים של השרוולים היה כחול מתכתי כהה יותר. כמו חפתים של מעילים או סוורדים. מאחורה ו על החזה מהכתפיים ועד החגורה היה בד כחול כהה, במרכז החזה עיגול כסוף חיוור. חגורה שחורה עם אבזם מוכסף. ידעתי שהם חוצנים. אז פניתי אליהם ושאלתי אותם אם הם יכולים לעזור לי, כי אני סובלת מחרשות וקוצר ראיה רציני. הבחור אמר לי שהוא יבדוק אם הוא יכול לעזור לי. הוא בא אלי, ואז בידיים שלו כיסה על העיניים שלי, ואז עם האגודלים שלו בדק את האזניים שלי. הוא התרחק ממני והלך לבחורה ושניהם נראו כמו שהם התייעצו אבל ללא מילים. אחרי כמה דקות שהוא חשב, הוא אמר לי, אני יכול לעזור לך עם הקוצר ראיה, אבל לגבי החרשות אין לי רשות לעזור. שאלתי למה לא? הוא אומר לי: זה הדבר שלטובתך עליך להתמודד עם זה בחיים, ותצמחי מתוך זה, אבל כמו שאמרתי, בשמחה אעזור לקוצר הראיה.
הבחורה פתחה את האבזם החגורה שלה והוציאה משם 2 כפתורים מוכספים בגודל של לחצניות, ואז היא הדביקה לי אותם כל אחד מעל העיניים שלי. הכפתורים האלו מייד נעלמו, נבלעו במקום שהם הודבקו. ואז היא אומרת לי שתוך 15 יום אראה שקוצר ראיה התרפא. כמובן שהודיתי להם מאד והם אמרו שהם שמחים לעזור במה שהם יכולים. רק אחרי שהלכו, נזכרתי שבעצם לא היה דו שיח, אלא רק אני דיברתי ואיכשהו ידעתי מה הם עונים לי. הם רק ענו לי בהבעות ובטלפאתיה.
כאשר התעוררתי לא האמנתי שזה מציאות. הקוצר ראיה שלי לא עבר, אבל תוך 15 יום פתאום התחלתי ליצור קשרים חברתיים, פתאום הצלחתי להתיידד עם אנשים, מה שבעבר אנשים היו מתרחקים ממני. וגם כן אז עיני נפקחו והתחלתי לחשוב [po]באופן טבעי[/po] ולחקור כל דבר לעומק ולגלות שהרבה דברים שמאמינים בהם הם לא נכונים. למשל להאמין להאמין שאנו יותר חכמים מהטבע. ובעצם הטבע יותר חכם וחזק מאיתנו. עלינו לחיות בהרמוניה איתו במקום להלחם ו'לכבוש את הטבע'.
סליחה שכתבתי כזה ארוך. אם היה לך סבלנות לקרוא כאן עד עכשיו.. ותודה רבה... אקווה שתדע להגיד מה זה היה. אולי זה סתם דמיונות? בכל אופן דמיוניים או לא, נעזרתי הרבה מהם!