:-) כן ירבו הנאות, אם או בלי שפיכה...

אגב, בין ההודעה הקודמת שלי להודעה הזאת עבר עלינו עוד משגל, שהיה כיף גדול לשנינו (התעוררנו פתאום זה אל זה באמצע הלילה), ובו השפיכה התעכבה התעכבה התעכבה... עד שהגיעה, להנאתנו.

אז לא, זה לא משהו שהוא מכיר, וודאי לא משהו שהוא תרגל.
לגבי [u]בדיקה אצל אורולוג[/u] - זה ממש לא הוא, וקשה לי להאמין שאי פעם הוא ילך להיבדק... מהיכרותי אתו נראה לי שהוא יעדיף אפילו לוותר על חיי מין לחלוטין על פני לדבר עליהם עם מישהו בעולם מלבדי.

האמת היא שזה לא מאוד מפריע לי (השפיכה המעוכבת). אני רק עצובה בשבילו ודואגת לו שלא ירגיש כישלון.
תודה על העזרה @}

בדרך כלל כדי להגיע לאורגזמה ללא שפיכה, יש להכיר את הטכניקה ולתרגל אותה,
זה לא משהו שקורה מעצמו.

איך תדעי?
נראה לי שהכי נכון יהיה לשאול אותו...

אהה... אז איך אני מזהה את זה? איך אני יודעת אם זה קיים אצלו?

יש :-)

ושוב - מעודד מאוד, תודה!

לא ידעתי שיש דבר כזה - אורגזמה ללא שפיכה...

ירידה בכושר המיני הקשורה לגיל, מתבטאת לרוב בזקפה חלשה יותר ובאורגזמות חלשות יותר.
בכל מקרה, לא הייתי שוללת בדיקה אצל אורולוג, רק בשביל להיות בטוחים שאכן אין בעיה אורגנית כלשהי...

הוא מגיע לאורגזמה ללא שפיכה, או שאין גם אורגזמה?

תודה רבה מיה, עוזר מאוד לשמוע!
בין השאר אני מבינה ממך שזו לא ירידה בכושר המיני שצפויה עם ההתקדמות לכיוון גיל ארבעים, אלא בעיה נקודתית שיכולה להיפתר לגמרי ולהיעלם מחיינו?


אוננות אין אצלו, מזה 17 שנה (הרבה לפני שהכיר אותי).

שלום פלמונית,
אולי יקל עליך לדעת שזה קושי מוכר שנקרא "שפיכה מעוכבת".
אני יודעת שאת לא מחפשת פיתרון לקושי שלו, אבל אני חושבת שהבנת המצב יכולה לתת לך כלים להתמודדות קלה יותר עם מה שקורה לו ולכם.

מנסיוני בקליניקה, אני רואה שבדרך כלל כאשר גבר סובל משפיכה מעוכבת זה כי יש לו קושי כלשהו בלהתמסר לגמרי, עד הסוף. או אם תרצי - בלאבד את עצמו שם, או ב"לתת" לה את הזרע שלו.
הקושי הזה הוא ברוב המקרים, לגמרי לא מודע!
מתחיל ממשהו קטן שהולך וגדל להפרעה בתפקוד.

מכאן, שהדבר הכי נכון מצידך יהיה כנראה לתת לו להרגיש שלא משנה מה, הכל בסדר. את לא רוצה "לקחת" ממנו שום דבר,
לא מבקרת אותו על כלום וכן הלאה.
נדמה לי שאת זה את כבר עושה בלאו הכי, אז תמשיכי, זה יכול לקחת זמן.

מה קורה באוננות? האם באוננות הוא גומר כרגיל?

מקפיצה.

לא עלה בדעתי שזו עייפות. לא ראיתי בו שום סימן לעייפות בפעמים האלה. מה בתיאור שלי יוצר רושם כזה?

התחושה שלי הייתה שאנחנו כבר שקועים עמוק בעשור הרביעי ומן הסתם כבר לא בשיאנו. תודה על התזכורת שזה יכול להיות זמני.

כן, ברור , פחות או יותר.. נשמע שזו רק עייפות ? וזה מה שכדאי להדגיש באין שיח כשהמצב מביך. להגיד לו, בוא נוותר ונדחה לפעם אחרת כשיש יותר אנרגיות..
והחשוב ביותר זה לזכור שזה מצב זמני שיתכן ויחלוף כלא היה..

אני לא בדיוק יודעת מה נקרא "אונות" ומאיזה מצב זה נחשב ש"יש משגל" אז אסביר בפירוט: יש זקפה, יש חדירה (כמובן אחרי הרבה משחק מקדים), אבל הפליטה לא מגיעה. מנסים דקות ארוכות, יוצא ונכנס מחדש, משנים תנוחה - ואין פליטה. בסוף הוא מתייאש ועובר סתם להישכב לידי עד שהזקפה נגמרת. עכשיו זה מובן?

שלום פלמונית, האם מדובר באין אונות או שיש אונות ורק פליטת הזרע חסרה ? זאת אומרת שיש משגל אבל בלי סוף ?
זה לא ברור מהתיאור של הבעיה אבל חשוב לצורך התשובה

הייתי רוצה להגיד לו שלא יחשוש להתעלס איתי, שלא יהיה מובך מראש מהמחשבה שאולי לא יצליח. שמבחינתי אני יכולה בכיף להיות איתו פעם אחר פעם עד שילך, וזה לא מאכזב אותי. אבל הוא שותק סביב העניין, ואני לא יודעת אם זה יהיה רעיון טוב לפתוח את זה בעצמי. אולי מה שייגרם זה דווקא שעניין חסר חשיבות בעיניו יהפוך להיות כאילו אישו.

שאלה לגברים, אם יש באזור:
לאחרונה יש לאישי בעיות בפליטה. לרוב הכול בסדר, אבל מדי פעם קורה שאנחנו מתחילים, מתחממים, מתקרבים ו---כלום.
אני לא מבקשת מכם עצות איך לטפל בבעיה. אם הוא ירצה לחפש מידע כזה אני בטוחה שהוא ימצא, ולא נראה לי שכדאי שזה יבוא ממני.
אני מבקשת עצות איך לעזור לו להרגיש טוב עם עצמו. אם מישהו התנסה במצב כזה - אילו תגובות ומסרים עשו לכם טוב, עזרו לכם להרגיש שאתם עדיין בסדר, מוערכים?
כרגיל אני שותקת כי אני לא מוצאת משהו מוצלח להגיד. מלטפת קצת וזהו. אתמול אמרתי אחרי כמה דקות של שתיקה: "אל תדאג, תמיד טוב לי להיות אתך". אני לא יודעת אם זה היה רעיון מוצלח להגיד את זה או לא.
עזרו לי לתמוך בו.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ואידך - זיל גמור. (השאר - לך למד)
או במילים אחרות: את העומק בנושא, כדי ללמוד באופן אישי,
ואז, אחרי שמתעמקים ולומדים את ההלכה,
רואים כמה שהיא מתוקה, הגיונית, אמיתית -
ומבינה בדיוק והכי טוב את נפש האדם.

[po]דף לשינוי שם[/po]

רצוי או לא - זה מה שמצוי. אני חושב שיש הרבה אנשים שגדלים כך מילדות. למשל, להערכתי חרדים מבני ברק שחיים בצפיפות בדירה ואין טיפה פרטיות ואפילו מקומות שלכאורה יש פרטיות בהן כמו שירותים ומקלחת - יודעים בדיוק כמה זמן אתה אמור להיות שם וכו' (לא שזה מאה אחוז יעיל אבל בהחלט סייג). מלבד זאת יש בעולם הרבה אנשים שמתנזרים ולאו דווקא מסיבות דתיות ולאו דווקא יהודים. המעבר הוא קשה אבל מי שרגיל - רגיל (הרבה פחות קשה להערכתי). בדומה לסמים. בכל מקרה לי בתור יהודי המקרה הנ"ל בטח רצוי. אם לא היתה לה סיבה להתעסק בזה אז טוב שלא התעסקה כי דבר מוביל לדבר. היא גם לא מכירה את הכבד והטחול. אין מה לעשות - זו מלחמה והמטרה שלה היא לא רק שלא לעשות אלא גם לא להרהר וזה דבר אפשרי רק אם מתאמצים מאוד ולא נותנים פתח. ברגע שאדם כבר לא מהרהר הוא לא יכול לחזור חזרה לחטוא. זה כמו לזרוק מספר טלפון של מישהו שהכרת. גם לא תמיד מרגישים בהרהור. צריך להשגיח ולעסוק בדברים טובים.
לא סתם יש כל כך הרבה סייגים בענין הזה. חלקם הקטן כבר לא רלוונטי לתרבות שלנו אבל הביולוגיה האנושית לא השתנתה מאז אדם וחוה.

[u]על אחת שהגיעה לרבנית לפני הנישואים וזו החלה להסביר לה על המשגל ואז היא שאלה את הרבנית - איפה יש שם חור ? אז הרבנית שלחה אותה הביתה לבדוק. צניעות שכזו ![/u]

וזה רצוי בעיניך?
מידה כזו של 'צניעות' שאשה לא תכיר את הגוף של עצמה?!

http://www.facebook.com/notes/shma-israel-god-is-one/mwb-btlmwd-ybr-qtn-lw-ldm-msbyw-rb-mrybw-sb-slkm-wrly/393672079170

תודה רבה על מילותיך הטובות. זה ממש עודד אותי. אך אני חושב שיש עוד רבים ששומרים על האיסור הזה. שמעתי סיפור ממקור אמין על אחת שהגיעה לרבנית לפני הנישואים וזו החלה להסביר לה על המשגל ואז היא שאלה את הרבנית - איפה יש שם חור ? :-) אז הרבנית שלחה אותה הביתה לבדוק. צניעות שכזו ! :-)

[u][po]בערך מוחלט[/po][/u]
אני מאוד מעריכה אותך, אין הרבה כמוך (בעולם באופן)

אבר קטן יש לו לאדם ,מרעיבו שבע משביעו רעב"

"אבר אחד יש לאדם, המרעיבו משביעו והמשביעו מרעיבו".

אולי אני הייתי פרנויד מדי. סליחה על הסגנון שלי.

[u]מישהו פה חומד לצון?[/u]
סליחה סליחה. סיפרתי רק על עצמי.

מישהו פה חומד לצון? השאלה הייתה מופנית אלי. גם אם רוצים להתבדח נא לא להתחזות אלי. ולנסות לפחות להיות מצחיקים. למען הסר ספק אני עדיין אדון לממלכתי. ומשהו יפה ששמעתי השבוע באותו עניין - אומרים איזהו גיבור - הכובש את יצרו. לא נאמר איזהו גיבור - הנמנע ממעשים, אלא הלאה - הכובש את יצרו כלומר נלחם בהרהורי החטא, ביצר, בדחף, ברצון ממש שלא יעלה. וזו רמה גבוהה מאוד שטרם הגעתי אליה.
שבוע טוב.

_דרך אגב, כיוון שנראה שאתה מאוד מאמין בדרך הזאת,
אני ממש סקרנית, כמה זמן הכי הרבה הצלחת לא לקיים יחסי מין בכלל + לא לאונן בכלל?_
זה לא בערך
בגיל 15 - 25 בדרך כלל היה אחרי שלושה ימים עד שבוע משתחרר לבד (מלווה בחלום - אבל גם חלום זה לבד)
בגיל 40 כעשרה ימים. וגם עד חודש שהייתי במילואים בלחץ. כנראה שגם המנגנון המשחרר היה בלחץ.

שם, פרק שביעי.

ט [ח] בעלי תשובה, דרכן להיות שפלים וענווים ביותר: אם חירפו אותן הכסילים במעשיהם הראשונים, ואמרו להן אמש היית עושה כך וכך, ואמש היית אומר כך וכך--אל ירגישו להן. אלא שומעין ושמחין ויודעין, שזו זכות להן; ושכל זמן שהן בושין ממעשיהם שעברו ונכלמין מהן, זכותן מרובה ומעלתם מתגדלת.

י וחטא גדול הוא לומר לבעל תשובה, זכור מעשיך הראשונים, או להזכירם בפניו כדי לביישו, או להזכיר דברים ועניינים הדומין להן כדי להזכירו מה עשה. הכול אסור, ומוזהר עליו בכלל הונית דברים, שהזהירה עליה תורה, שנאמר "ולא תונו איש את עמיתו" (ויקרא כה,יז).

הדת אינה מבקשת אלא דורשת. זה לגיטמי אם אתה דתי. אין מטילים גזירה שרוב הציבור אינו יכול לעמוד בה ולכן כנראה שזה כן אפשרי.

אני מצטער מאוד אבל יש לי בעיה לענות לך. הנה הרמב"ם ניסח בצורה יפה (כדרכו בקודש) את מה שאני מרגיש:
ו [ה] ושבח גדול לשב שיתוודה ברבים ויודיע פשעיו להם, ומגלה עבירות שבינו לבין חברו לאחרים, ואומר להם אומנם חטאתי לפלוני ועשיתי לו כך וכך, והריני היום שב וניחם. וכל המתגאה ואינו מודיע, אלא מכסה פשעיו--אין תשובתו גמורה, שנאמר "מכסה פשעיו, לא יצליח" (משלי כח,יג).

ז במה דברים אמורים, בעבירות שבין אדם לחברו. אבל שבינו לבין המקום--אינו צריך לפרסם עצמו, ועזות פנים היא לו אם גילם: אלא שב לפני האל ברוך הוא, ופורט חטאיו לפניו, ומתוודה עליהן בפני רבים, סתם. וטובה היא לו שלא נתגלה עוונו, שנאמר "אשרי, נשוי פשע; כסוי חטאה" (תהילים לב,א).
(משנה תורה, ספר המדע, הלכות תשובה, פרק ב')

כפי שאמרתי למעלה אדם אינו יכול לדעת מראש מהי יכולתו ולא להסיק זאת מחבריו אלא ינסה ויראה. זו הדרך היחידה לגלות את יכולתו. לכן זה לא רלוונטי. מקווה שתהרהרי בנושא ותתחרטי.

[u]זו שאלה מאוד לא הוגנת.[/u]
לא התכוונתי לשאול שאלה לא הוגנת. רציתי באמת לדעת אם אתה באמת יודע [b]מניסיון[/b] שזה אפשרי להימנע משפיכה במשך זמן רב, או שאתה רק משער שזה אפשרי (גם להימנע, וגם להיות מאושר עם זה :-)).

אני מצטערת אם השאלה לא הייתה נעימה לך.

[u]איך היית מרגישה אם מישהו היה מבקש ממך פירוט של כל חטאי העבר שלך?[/u]
אני לא מאמינה במושג 'חטא'.
כן יש דברים שאני מתביישת בהם, מתוך תחושת בושה עצמית שנטועה בי, שאין לה קשר ישיר לדת, יותר מין בושה במי שאני. (אבל אולי בכל זאת הייתי משתדלת לענות על שאלה כזאת, כדי להתמודד עם הבושה העצמית).

בכל מקרה, לא שאלתי את זה כדי לבקש ממך רשימת חטאים שלך, אלא להפך: כדי להבין אם הדברים שאתה כלכך מאמין שהם אפשריים - הם אכן אפשריים לפי ניסיונך.
בכך היה מתקבל חיזוק לטענותיך.

ולחילופין - אם אתה לא מכיר את זה מניסיונך באותה דרגה שעליה אתה מדבר, אז על סמך מה אתה כלכך בטוח שזה אפשרי? על סמך מה אתה מצהיר דברים בכזה להט?
ויותר מזה: על סמך מה אתה כלכך בטוח שזו בקשה לגיטימית מצד הדת כלפי בני אדם?

אז כיוון שעדיין לא נמצאה הדוגמא החיה לכך,
אני, בינתיים, אמשיך לתהות אם זה אכן אפשרי, ואם זו אכן בקשה לגיטימית.

(והאמת, דווקא יעניין אותי לשמוע מי שיספר שהוא ממש חי את זה, ומלא אושר....
ממש ממש מעניין אותי לשמוע אם יש אדם כזה.
כמובן שאחד כזה לא יוכיח הרבה, אבל זו תהיה התחלה.)

[u]אני לא מכירה אדם מרוצה וסובל[/u]
מה עם בנאדם מזוכיסט ? :-)

[u]אני ממש סקרנית[/u]
זו שאלה מאוד לא הוגנת. נגיד שיש בי חטאים (ע"פ ההגדרה שלי לחטא, כמובן) - איזו ברירה יש לי ? או לשקר ולהצהיר שאין בי רבב, או לומר שאני לא רוצה לדבר על זה ואז יסתבר שאם לא היה לי מה להסתיר הייתי כן מדבר על זה.
טוב אז יש בי חטאים ואני מתבייש בהם וגם בלי קשר - יפה השתיקה להם. יש דברים שבעבר התייחסתי אליהם בקלות ראש והיום כבר לא. לפחות כך אני מקווה.
איך היית מרגישה אם מישהו היה מבקש ממך פירוט של כל חטאי העבר שלך?

[u]'מרוצה'. האדם חש שרצונו הוגשם. לא כל כך משנה אם אתה מאושר בעקבות זה או סובל.[/u]
אני לא מכירה אדם מרוצה וסובל. נראית לי סתירה.

דרך אגב, כיוון שנראה שאתה מאוד מאמין בדרך הזאת,
אני ממש סקרנית, כמה זמן הכי הרבה הצלחת לא לקיים יחסי מין בכלל + לא לאונן בכלל?

(והאם בכל אותה תקופה שהצלחת כנ"ל, האם הגוף 'שחרר' בעצמו, מה שנקרא 'קרי לילה', או גם זה לא?)

בעברית יש מילה שאני מאוד אוהב: 'מרוצה'. האדם חש שרצונו הוגשם. לא כל כך משנה אם אתה מאושר בעקבות זה או סובל. האושר במקרה הזה הוא לא המטרה אלא תוצר לוואי (אצלי לפחות). הסבל רק מדגיש זאת.
[u]צריך להיות בדרגה גבוהה.[/u]
איזהו גיבור? הכובש את יצרו. בד"כ זהו יצר חזק ובעיניי זוהי גבורה של ממש. דרגה גבוהה לא צריכה להיות משהו מסובך או מיסטי. הרמב"ם אמר שכל אחד מסוגל להגיע לדרגת נביא - ברגע שאתה מפנה את כל מאודך לעבודת השם - זוהי הגדרת הנבואה. (מיותר לציין שאפילו הוא עצמו לא התיימר להגיע לרמה זו, אבל זה אפשרי לכל אדם!).
את מדברת על רגשות אדם וזה בדיוק הרגשות שיש לאדם דתי בכל פעם שהוא סוטה מן הדרך ומכוין את מעשיו לדבר אחר מעבודת שמיים. באשר הוא משווה את ה' לנגדו - הוא אינו יכול להתעלם מכך!

[u]זה לא דיכוי זו בחירה שלי.[/u]

הרבה אנשים מרגישים שזו בחירה שלהם - לא העניין עצמו אלא להיענות לציווי - ובפועל הם סובלים.
יש גם אנשים שמקיימים את זה (או לא מקיימים אך סובלים על כך מרגשי אשמה), למרות שלא מרגישים שזו בחירה שלהם.

כדי להגיע למצב של ממש התרוממות הנפש מההסכמה לחיות כך, צריך להיות בדרגה גבוהה.
אני מאמינה שחלק גדול מהאנשים לא נמצאים במקום הזה - ולכן,
או שהם לא מקיימים את זה לכתחילה (גם כאלה שמגדירים עצמם כ'שומרי מצוות'),
או שהם מנסים ולא מצליחים לקיים את זה,
או שהם מקיימים את זה וסובלים נפשית.

[u]זה לא מכליל את כולם.[/u]
הצדק עמך. "הרבה אנשים" זה לא כולם. תודה על התיקון.
ואולם המסקנה היא שמותר לאונן. וזו מסקנה קטגורית..
ככלל יש כאן כשל לוגי - הכיצד מתאפשר לאדם [b]מראש[/b] לקבוע מתי הוא אנוס?? הרי אונס זה משהו שקורה בהכרח ואם יש הכרח אין מה לדבר על כך. על אדם לנסות כי אינו יודע מראש מתי הוא אנוס. רק בדיעבד הוא יכול לומר נתתי את הכל וכשלתי.

[u]אכן. מסתגל למצב של דיכוי תמידי.[/u]
זה לא דיכוי זו בחירה שלי. זה החופש היחיד מכבלי העולם הזה. שום דבר מהעולם הזה לא מכתיב לך את החיים אלא אתה בוחר. הייתי מרגיש מדוכא אם הייתי עבד של יצרי.

[u]ברגע שאתה מבין שזה מצב כרוני, שזה פשוט החיים - אתה מפסיק להתנגד, אתה [b]מסתגל[/b][/u]

אכן. מסתגל למצב של דיכוי תמידי.

אוקיי, אז אפשר היה לנסח זאת כך:
א. 'הרבה אנשים אחרי שהם כבר מגורים מוכרחים לפרוק ומוגדרים כאנוסים'.
זה לא מכליל את [b]כולם[/b]. ועדיין זאת נראית לי סיבה מספיק טובה לקחת בחשבון את הפן הזה כשבאים לקבוע הלכה.

בעניין הדיכאון, הוא לא ניסח זאת כמשהו קטגורי. אלא כתב:
[u]ב. התורה מצווה "וחי בהם" ולא שימות וגם דיכאון וטירוף הדעת נחשב לסוג של מיתה.[/u]

אבל אם תרצה, אפשר היה לנסח זאת כך:
ב. 'יש אנשים לא מעטים שבעקבות חוסר היכולת לממש את עצמם מינית נכנסים לדיכאון או לסוגים שונים של קשיים רגשיים ונפשיים - בין קלים לקשים מאוד, ועד לכדי טירוף - וכיוון שהתורה מצווה 'וחי בהם', וכיוון שדיכאון וטירוף נחשבים לסוג של מיתה - אין התורה חפצה שכך יקרה.'

[u]הנה אפילו את עצמך חושבת שעדיף[/u]
עדיף זה לא אומר 'אסור'.
אחד הדברים שהכי פוגעים בשמחה, בכל תחום - זה רגשי אשמה. (בדוק :-)).
.

כמו בהרבה מצבים של לחץ, כאב, דחק וכו' - מה שהופך את זה לנורא זה ההתנגדות שלנו עצמנו. יש הבדל גדול בין אדם שחש חרמן ורוצה להעביר זאת לבין אדם שמתנזר מאוננות באופן עקרוני. הראשון ינסה להשתחרר בדרך כלשהי ויפנה לכך מאמצים גדולים. השני מבין שזה כאן להשאר ולכן לא ינהל בליץ קריג אלא יהדוף במתינות. ברגע שאתה מבין שזה מצב כרוני, שזה פשוט החיים - אתה מפסיק להתנגד [b]אתה מסתגל[/b] , מסתגל למצב שאתה הודף את זה ומקבל את זה כחלק מהחיים. וההתנגדות היא העיקר של הסבל.

[u]יש כאלו שלא מוכרחים. אבל יש כאלו שכן ! אז איפה ההוכחה?[/u]
האמירה שמי שחש צורך לאונן הוא בהכרח אנוס, היא אמירה קטגורית (כלומר נאמרה לגבי כל האנשים כל הזמן). מספיק מקרה אחד כדי להפריך זאת.

[u]לפגוע באדם אחר זה לא אותו הדבר כמו לעשות משהו שעושה האדם עם עצמו.[/u]
זו לא הנק'. לא אמרתי שזה אותו דבר. אלא שבשני המקרים - לבן-אדם יש בחירה. בסופו של דבר אני נוטה לחשוב שתמיד יש בחירה.
[u]איך המציאות מוכיחה את זה? האם עברת על כל המקרים הקיימים? איך אתה יודע שאין אנשים שזה גרם/גורם להם טירוף הדעת, או דיכאון וכל כיוצא בזה?[/u]
שוב ר' ס' א. הוא ניסח את זה כמשהו קטגורי.

[u]בדיוק מן הסיבה שאנשים מאמינים שזה אסור[/u]
לא יודע. הנה אפילו את עצמך חושבת שעדיף לשמור את הזרע מסיבות טנטריות (שאינני שולל כלל את מסקנתן במקרה הזה).

[u]א. ועובדה שיש כאלה שלא מוכרחים וזו הוכחה שאין כאן אונס.[/u]
יש כאלו שלא מוכרחים. אבל יש כאלו שכן ! אז איפה ההוכחה?

[u]חוץ מזה על אותו משקל אדם יכול לומר שהוא היה אנוס לאנוס אישה וכד'[/u]
לפגוע באדם אחר זה לא אותו הדבר כמו לעשות משהו שעושה האדם עם עצמו.

[u]ב. המציאות מוכיחה שזה כלל לא מוביל לטירוף הדעת.[/u]
איך המציאות מוכיחה את זה? האם עברת על כל המקרים הקיימים? איך אתה יודע שאין אנשים שזה גרם/גורם להם טירוף הדעת, או דיכאון וכל כיוצא בזה?

[u]ג. כנ"ל המציאות כלל אינה מוכיחה שזה מוסיף שמחה ויש שיאמרו ההיפך.[/u]
בוודאי שזה אינו מוסיף שמחה.
בדיוק מן הסיבה שאנשים מאמינים שזה אסור ולכן סובלים מרגשי אשמה.
ללא רגשי האשמה - היו יכולים לחוות שמחה גדולה. או לפחות - רגיעה מסוימת.

[u]ד. איפה יש ראשונים שסוברים ההיפך?[/u]
גם אני אשמח להתעדכן.

<ואני בכלל בעד לשמור את הזרע ככל האפשר. מסיבות 'טנטריות'. :-)>
<אבל זה שונה מלהגיד ש'אסור'.>

_והסיבות הם רבות ומגוונות והבאתי מקצתם בקצרה.
א. אחרי שהאדם כבר מגורה הוא מוכרח לפרוק ומוגדר כאנוס.
ב. התורה מצווה "וחי בהם" ולא שימות וגם דיכאון וטירוף הדעת נחשב לסוג של מיתה.
ג. אם בעקבות האוננות האדם יוכל להתפלל וללמוד בשמחה כראוי, אין זה נחשב לבטלה כלל.
ד. יש מהראשונים שסוברים שבמקום שלא שייך לומר שעל ידי זה לא תתעבר האישה, מותר._
תשובותי:
א. ועובדה שיש כאלה שלא מוכרחים וזו הוכחה שאין כאן אונס. חוץ מזה על אותו משקל אדם יכול לומר שהוא היה אנוס לאנוס אישה וכד'.
ב. המציאות מוכיחה שזה כלל לא מוביל לטירוף הדעת.
ג. כנ"ל המציאות כלל אינה מוכיחה שזה מוסיף שמחה ויש שיאמרו ההיפך.
ד. איפה יש ראשונים שסוברים ההיפך?

ההלכה אינה פירוש של המקרא (זהו רעיון קראי מובהק). לפעמים מביאים סימוכין מן המקרא לפסק הלכה.
על ההלכה להכווין את כל מעשינו לשם שמיים. בייחוד אם זה דבר כל כך דומיננטי כמו מין. חוץ מזה מצווה לעבר כבר קיימת וזו עבירה בפני עצמה (אם כי לדעתי ימינו הם "ימי רעבון" ויש לנהוג בהתאם). אם זה היה הענין, לא הייתה כפילות.

חוזרת ומבקשת לשנות את שם הדף.
יש הצעות?

[u]יש מהראשונים שסוברים שבמקום שלא שייך לומר שעל ידי זה לא תתעבר האישה, מותר.[/u]

וואללה, פתאום אני באמת חושבת, שאולי בסיפור של אונָן, הבן של יהודה בתנ"ך, ששפך בחוץ כי לא רצה לעבר את אישתו - הסיבה שזה נחשב לו לחטא הייתה ש-לא רצה לעבר את אשתו.
ולא עצם שפיכת הזרע בחוץ.

כלומר, הייתכן שגם לפי התורה, הבעיה היא רק כאשר אותו זרע יכול לעבר אישה ובמקום זאת נשפך לשווא? אבל כאשר ממילא אין אפשרות שהזרע הזה יעבר אישה - אז אין עם זה בעיה?

(לא שאני באופן אישי מתעניינת בהלכה, אבל כן מעניין אותי כידע כללי לְמה התכוונה התורה. ותמיד חשבתי כמו שלימדו אותי - שהבעיה הייתה באוננות עצמה, ועכשיו פתאום נראה לי שאולי בכלל מדובר במשהו אחר.... ואם זה נכון, אז אולי יהיו מי שירצו לשקול דברים מחדש...)

חברה !!
בצעו חיפוש בגוגל על המילים "השחתת זרע בזמנינו" ותגלו להפתעתכם שיש רבנים חשובים ביותר שפוסקים חד משמעית שבזמנינו מותר לאונן !!!

והסיבות הם רבות ומגוונות והבאתי מקצתם בקצרה.
א. אחרי שהאדם כבר מגורה הוא מוכרח לפרוק ומוגדר כאנוס.
ב. התורה מצווה "וחי בהם" ולא שימות וגם דיכאון וטירוף הדעת נחשב לסוג של מיתה.
ג. אם בעקבות האוננות האדם יוכל להתפלל וללמוד בשמחה כראוי, אין זה נחשב לבטלה כלל.
ד. יש מהראשונים שסוברים שבמקום שלא שייך לומר שעל ידי זה לא תתעבר האישה, מותר.



בהצלחה לכולם.

תודה יעלית..איזה יופי...

[u]כי הלב שלך הוא חם, בלב שלך יש אור, לכן קוראים לך חם-אור[/u]

ציטוט מקסים מספר ילדים מקסים, מומלץ ומתאים לפסח: "חמור-עף" - סיפר ואייר: אבנר כץ - חרז: יורם טהרלב

ואני נשוי לאח..טוב, מחובר אליו מאז לידתו שהוא גם אברך וגם איש מעשה..לא בהכרח סותר..בכל מקרה שיזכה למצוות, מעשים טובים ובנים זכרים..

[u][po]סוסת אהבת[/po]? - את כתבת בשם פלוני אלמונית הנשואה לאברך?[/u]

סדר שיהיה כאן.
ראשית, אימצתי את הכינוי שהדבקת לי בנערת פיך, כדי למנוע בלבול.
שנית, אינני אהבת כלל וכלל. למיטב הבנתי המשפט של הגברת הנ"ל התייחס להודעה שמעליו, שבה ציטטה את מחמאתך לי, אך ללא חתימה (כי הייתה ממחשב אחר).
שלישית, אינני נשואה לאברך אלא לאיש מעשה העמל לפרנסתנו. אני יודעת שהוא צדיק. לא סותר.
רביעית, תודה על המחמאה. לבי התמוגג (כי הלב שלך הוא חם, בלב שלך יש אור, לכן קוראים לך חם-אור).
שישית, רגע - איזה מספר זה בעצם?

[u][po]סוסת אהבת[/po]? - את כתבת בשם פלוני אלמונית הנשואה לאברך?[/u]

מה פתאום. :-0
אני כתבתי מהעבודה בכינוי [po]פלוני אלמונית[/po] (שיבחתי את הדוסית הפלונית אלמונית בעקבותיך), ואז ציינתי שזו הייתי אני.
(בכל מקרה עכשיו תיקנתי לשם שלי).

[u]מפני שלדידם אין הומוסקסואליות אצל היהודים.[/u] חחחחחח.....אפשר להזמין את הרב אליישיב בן שני היובלות להכנס פעם לצ'ט של תפוז ולהווכח כמה חרדים מקוששים סקס עם גברים שם...

[po]סוסת אהבת[/po] - את כתבת בשם פלוני אלמונית הנשואה לאברך?

[u]שכל המצווה הזאת על זרע לבטלה לא נועדה אלא להלחם במשכב-זכר שהיה מקובל בעת ההיא[/u]
המלה אוננות באה מסיפורו של אונן שסירב להפרות את תמר (בראשית ל"ח) ושפך זרעו ארצה. דווקא היחס למשכב זכר היה נאיבי למדי - ישנו דיון האם לשני גברים רווקים מותר לישון במיטה אחת והתשובה היא שכן כי "לא נחשדו ישראל על משכב-זכור"(קידושין פב/א). מה שמצחיק הוא שגם היום יש אנשים המחשיבים כמציאות את מה שכתוב באותו הטקסט ולא את מה שהם רואים לנגד עיניהם (היום מי יכחיש שקיימת הומוסקסואליות ב"ישראל"?) ולכן ישנו רק האיסור מן התורה ואין אצלם דיון בכל הסיכובים וההסתעפויות שנובעות מן התופעה בפועל מפני שלדידם אין הומוסקסואליות אצל היהודים.
[u]בינינו, כמה גברים באמת מקיימים את זה?[/u]
"רובם בגזל, מיעוטם בעריות וכולם באבק לשון הרע." (בבא בתרא קס"ה). זו השערת חז"ל ואנוכי הקטן אינני בוחן לב וכליות ואפילו לא את "משכין השלום".
[u]אז כאילו יש כאן עניין של ידי לא הייתה במעל הזה?[/u]
כן.
[u]האם ההורמונים נשלטים על ידי הרצון?[/u]
שאלה טובה. אולי יש השפעה עקיפה. אפשר ליצור פחות הקשרים לסקס כאשר עוסקים בדברים אחרים. למשל החלומות בלילה משקפים את מה שעסקנו בו ביום. אבל יש גם מקרים שבו אתה שמח וטוב לב בתורה ודווקא אז היצר מתגבר. אומרים שככל שגדול אדם - גדול יצרו. בקיצור אינני יודע. :-)

_דוסית פלוני אלמונית -
יפה כתבת....._
אכן !

היה לא מזמן עוד איזה דף, נדמה לי בתחום המיניות - שגלש לסוגיות דתיות. מישהו זוכר איזה?

דוסית פלוני אלמונית -

יפה כתבת.....

[u]אני רק מקווה שזה בסדר מבחינת פותחת הדף[/u]
בסדר גמור.

[u]זה מנוגד להיגיון שלי. אם יש בעיה ויש פתרון ידוע ופשוט לבעיה אז למה לסבול....????[/u]
אתה לוקח את הדיון למישור הפילוסופי. מבחינתי זה בסדר גמור, ואשמח להמשיך גם שם, אני רק מקווה שזה בסדר מבחינת פותחת הדף, ששאלה שאלה ארצית ומעשית, ובמישור הזה עניתי לה.

טוב, אז עולים על תיבת הסבון? עולים!

[u]זה מנוגד להיגיון שלי[/u]
התשובה הפשוטה, הראשונה, הבסיסית, הנכונה ביותר, היא שזה לא אמור להסתדר עם ההיגיון שלך. או שלי. או של זרובבל אזולאי מכפר יהושע. קיבלנו תורה בסיני, ואנחנו מחויבים. מצווים ועושים. אני מניחה שהתשובה הזאת לא תמצא חן בעיניך, וזה בסדר גמור מבחינתי. שוב - זה לא אמור למצוא חן בעיני מישהו. זה המצב. אנחנו שומרי מצוות. אחרי שזה המצב וככה זה וזה מוחלט ואנחנו לא בוררים מה נאה בעינינו ומה לא נאה - בסוף מתברר שהרוב נאה בעינינו. אצלי לפחות זה ככה. לא הכול, אני מודה, אבל רוב המצוות - וזו המדוברת בתוכן - יפות ונכונות ואמיתיות ומאירות בעיניים הפרטיות שלי, ואני מוכנה להסביר לך את האור שאני רואה. ההמשך יישמע כמו סמינריון של ערכים - כן, כן, יש לי אור בעיניים, מה לעשות - אבל אני לא מטעם ערכים. אני לא תולה מודעות ומזמינה אנשים להרצאה שלי, ואני לא מנסה לשכנע. להפך, אני מזהירה: לא מוצא חן בעיניך, לא אוהב לשמוע הטפות - אז עזוב. סגור את החלון, דלג על ההודעה. יש מספיק דפים טובים פה באתר לקרוא. זה באמת לא חשוב לי לשכנע אותך ולא המגמה. רק כיוון שהבעת עניין אני עושה טובה ומוכנה לפתוח לך איזה חלון לעולם הפנימי שלי, אוקיי?

[u]אם יש בעיה ויש פתרון ידוע ופשוט לבעיה אז למה לסבול....????[/u]
קרי לילה זה מה-זה לא פתרון לבעיה. מה זה כבר פותר? לא את הצורך בחיבוק גוף חי, בליטוף ובהתמסרות הדדית, לא את הצורך באהבה ובחיבה, בנתינה ובשיתוף, לא את הצורך במשפחה, פינה משלך בעולם, מקום ליצירה והתחדשות, צמיחה משותפת... כלום, כלום. אז האשכים כבר לא מכאיבים, בסדר. האשכים הכואבים הם סימפטום קטן למצוקה קיומית. "וכל מי ששרוי בלא אישה שרוי בלא טובה, בלא ברכה, בלא דירה, בלא תורה, בלא חומה, בלא שלום". אז אצלכם החילויינים מקובל לחפש פתרון נקודתי לכל חסר. לשכור דירה, לענג את הגוף, ליצור ידידויות, ואם הכול בא בחבילה אחת - גם יופי. אנחנו הדוסים מאמינים אחרת. הפתרון צריך להיות מערכתי. עונג הגוף צריך לבוא עם עונג הנפש, השכל, הרוח, הנשמה, העולם... הכול ביחד. כמו שלא נגיד שתינוק צריך לקבל מטרנה בשביל שלא יהיה רעב, חיבוק בשביל שלא יהיה עצוב, חיסון בשביל שלא יהיה חולה - אנחנו שואפים לפתרון מערכתי. התשובה הנכונה לכל הצרכים ביחד (רמז - מתחיל בה"א ונגמר בה"א).

[u]ובינינו, כמה גברים באמת מקיימים את זה?[/u]
לא יודעת. כמו שאני לא יודעת כמה מצליחים לא להוציא מפיהם אף פעם לשון הרע. זה לא הופך את זה לפחות מצווה. גם אם אני נכשלת בזה פה ושם (ברור), אני לא מכריזה הכול או לא כלום. כמה שמצליחים יותר - יותר טוב.

גם אני חושב שרובם מאוננים ובודאי יש גם יחסים הומוסקסואלים במקרים לא מעטים...
בנושא אוננות, יש גם שאלה של תכיפות....מה שנראה לי הכי משמעותי זה במה עסוק הראש..שם זורמת האנרגיה הכי משמעותית..תחשבו של מצב שבו אתם מאד דואגים או חרדים....בלי שתעשו כלום אפשר לשרוף שם כמויות אנרגיה אדירות ולצאת בערבו של יום כזה תשושים..קרה לכם פעם?
אז גם בעניין המיני זה כך..אם הפנטזיות מתרוצצות בראש כל היום, לא נראה לי כבר כל כך משמעותי אם כן משפריצים או לא...האנרגיה כבר נשרפה, ואולי כבר עדיף לשחרר...
לא יודע אם אפשר לשלוט על ההורמונים..מניח שבמידה מסויימת כן!
אבל בודאי אפשר לשלוט על השכל..במידה מסויימת לפחות..אבל זה מצריך רצון חזק, נחישות והרבה אימון...

[u]הראש ממשיך לפנטז ולהישלט בידי ההורמונים,[/u]
האם ההורמונים נשלטים על ידי הרצון?

אני חושב שהם מאוננים, לפחות חלקם הגדול ולא אתפלא עם יש גם יחסים המוסקסואליים

האנרגיה המינית שם והתכחשות לה היא התכחשות לחיים

[u]על זה מתבססות כל מסגרות הנזירות ברחבי העולם.[/u]
[po]חמור אביר[/po], האם נזירים במנזר לא מאוננים?
(שואלת. אין לי מושג...)

[u]תאר לך שאומרים לך שעליך להמנע מסקס ואוננות במשך חודש כדי לזכות במיליון דולר.[/u]
אם מישהו יציע אפשר לדון בעניין. אני עובד כבר שנים רבות קשה ועדיין לא הגעתי לסכום הזה.

[u]אחרי תקופה ארוכה בלי פורקן, האשכים כאבו מאוד והקשו עליו את ההליכה. היו תקופות שהוא ממש צלע. פעם בכמה זמן היה בא קרי לילה ומאזן את המצב.[/u]
זה מנוגד להיגיון שלי. אם יש בעיה ויש פתרון ידוע ופשוט לבעיה אז למה לסבול....????
וקרי לילה הרי הוא גם זרע שנפלט לריק רק שלא באוננות אז כאילו יש כאן עניין של ידי לא הייתה במעל הזה?

אכן, כשמגורים מינית ואין פורקן, האשכים לפעמים כואבים...

[u]אחרי תקופה ארוכה בלי פורקן, האשכים כאבו מאוד והקשו עליו את ההליכה[/u]

טוב, יש עוד כמה וכמה שיכולות להתחרות על התואר המפוקפק הזה...

קראתי איפשהו לא מזמן, שכל המצווה הזאת על זרע לבטלה לא נועדה אלא להלחם במשכב-זכר שהיה מקובל בעת ההיא...ואין לזה שום קשר לאוננות...רק שבדרכם במקובלת, היהודים לא ירדו לסוף דעתה של המצווה וכמו שעשו ועושים עוד ועוד החמירו והחילו אותה על מה שלא נועדה לו...[ובינינו, כמה גברים באמת מקיימים את זה? מלבד כמובן הצדיק שהוזכר למעלה...]

אני מציעה לשנות את שם הדף למשהו ברור יותר.

אני לא מצליחה כרגע לחשוב על שם אלגנטי.
אבל סתם דוגמאות:
[po]שאלה לגברים מה קורה כשאין סקס[/po]
[po]מה קורה אחרי תקופה בלי שפיכה[/po]
וכד'.

אשמח כמובן, אם למישהו יש רעיונות יותר מוצלחים.

מה דעתכם?
(מתייגת בינתיים כ-[po]דף לשינוי שם[/po]...)

אני יכולה לספר על בעלי, שהתחתן אתי אחרי כעשר שנים בלי אוננות, שהקושי - הנפשי וגם הפיזי - היה גדול. גם השמחה הייתה גדולה, כמו התיאור היפה של [po]בערך מוחלט[/po] , אבל בהחלט היה קשה מאוד. אחרי תקופה ארוכה בלי פורקן, האשכים כאבו מאוד והקשו עליו את ההליכה. היו תקופות שהוא ממש צלע. פעם בכמה זמן היה בא קרי לילה ומאזן את המצב.
דברים אחרים שתוארו פה לא קרו לו - זה לא הפך אותו לתוקפני ולא פגע ביכולת המינית לאחר מכן.

[u]אבל לא ברור לי מה לגבי הפיזי.[/u]
אני לא בדיוק יודע איך אפשר לעשות את ההבדלה הזו... יש לי חוויה של "אני". תאר לך שאומרים לך שעליך להמנע מסקס ואוננות במשך חודש כדי לזכות במיליון דולר. אני חושב שזה אתגר אבל כאשר תראה את הפרס אל מול עינך אז "כי האבן לא כבדה אז בשדה". עבורי הזכות לעבוד את אלוהים זה יקר מפז (זהו הפרס בעצמו מניה וביה ולא איזה פרס עתידי) ולכן היצר המיני הוא הזדמנות עבורי לזכות במצווה (אל תעשה).
[u]נוזל הזרע שלא מושפרץ החוצה בדרך מינית נפלט בזמן ההשתנה..מי שלא שם לב לכך מוזמן לבדוק..[/u]
סברתי כך. אבל איך בודקים?
[u]זה כל כך מצוין שיש אתר כמו זה ואפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות אמיתיות, מכבדות ולא פורנוגרפיות.[/u]

אני פה, מקשיבה.

זה כל כך מצוין שיש אתר כמו זה ואפשר לשאול שאלות ולקבל תשובות אמיתיות, מכבדות ולא פורנוגרפיות.

נו, נו..
אולי יש הבדלים בין איש לאיש..כמו בכל תחום אחר..
נוזל הזרע שלא מושפרץ החוצה בדרך מינית נפלט בזמן ההשתנה..מי שלא שם לב לכך מוזמן לבדוק..
הסבל הוא לא פיסי...כמו רוב מנות סבלנו בעולם הזה, המקור הוא הראש....זירת ההתרחשות הראשית של כל פעילות מינית.
כשלא מגיעים לפורקן אבל הראש ממשיך לפנטז ולהישלט בידי ההורמונים, נוצרים מן הסתם, מצבים לא נעימים ומכבידים.
כשלומדים, אם זה מעניין ללמוד כמובן, לשלוט קצת במה שמסתובב בראש, המערכת הפיסית מתפקדת בלי שום סבל..והאנרגיות האדירות שנפלטות עם הזרע בדרך כלל יכולות להיות מנוצלות בדרכים אחרות, מפתיעות...
על זה מתבססות כל מסגרות הנזירות ברחבי העולם.
אך כמה גברים מוכנים לכך?

אני מניח שלגברים דתיים, עקב אמונתם יש הסבר טוב למה לא לאונן או להגיע לפורקן מיני פיזי בדרך אחרת.
לכן אני מבין שאם אמונתם חזקה הם יכולים בלי פורקן מיני ולתת מענה לצורך הנפשי אבל לא ברור לי מה לגבי הפיזי.

לדעתי, מניסיוני האישי ומניסיונם האישי של חברי הפורקן המיני הוא חיוני לבריאות גופנית ונפשית.
הלחץ המצטבר באשכים, זקפת בוקר מתחזקת והולכת יוצרים לחץ פיזי ונפשי.
גם במישור השכלי נפשי זה הופך למטריד יותר ויותר

סליחה על ההשוואה, אבל זה די דומה לניסיון לעצור דברים אחרים שהגוף שלנו תוכנן להוציא אותם
זה אפשרי אבל מייסר קשה והעדר אמונה שזו הדרך זה גם מיותר.

לגבר נשוי שמסיבות כאלו ואחרות אין מין עם אשתו והאפשרות של בגידה לא מתאימה לו, אוננות היא חובה
אי הפעלת המערכת גורמת מניסיוני לדיכאון ואי תפקוד

[u]גבר שחי תקופה בלי סקס, וגם בלי לאונן בכלל (נגיד, אם הוא דתי, או מסיבה אחרת) - מה נהיה? מה קורה איתו?[/u]

אני לא גבר, אבל מהניסיון שלי עם גברים - כשהייתי עם גבר שהיה תקופה בלי סקס וגם בלי לאונן, (מתוך בחירה שלו) - היכולת המינית שלו ירדה פלאים. (או שלא עמד, או שסתם 'זה לא היה זה').
מה שכן, נראה שאחרי תקופת 'אימון' זה בפוטנציאל לחזור לעצמו (אולי אם ההפסקה לא הייתה ארוכה מדי?).

מרגיש לי שבחירה כזאת יש בה דיכוי של האנרגיות המיניות.
ואני ממש לא בטוחה שזה עושה טוב ליכולת המינית.

(בדומה, פעם חשבתי שאם תקופה ארוכה לא מדברים - אז אחר כך הקול יהיה יותר נעים וצלול.
בהודו נכנסתי לשתיקה של 24 ימים !!! - אחר כך היה לי ממש קשה לחזור לדבר, ובמשך כמה חודשים הקול שלי יצא לי מהגרון כזה 'שבור', ולקח הרבה זמן עד שהוא חזר לעצמו. אם בכלל, אני לא בטוחה... :-P)

[u]סתם מסקרנות -[/u] מה עם היד שלך?
סתאאם

[u][po]בערך מוחלט[/po] אשרך[/u]
:-)

[u]והוא בדיוק שבר את היד ולא יכל לאונן.[/u]
סתם מסקרנות - מה עם היד השניה?

היתה פעם תקופה שלא יכולתי לשכב עם בעלי בגלל שמירת הריון, והוא בדיוק שבר את היד ולא יכל לאונן.
זה הפך אותו לתוקפני. היה ממש לא נעים, אפילו מפחיד, להיות לידו.
אחרי שהורידו לו את הגבס זה נרגע.

[u][po]בערך מוחלט[/po][/u] אשרך

[u]האם הלחץ המצטבר משתחרר[/u]
אני יכול לענות רק על עצמי. לעיתים נדירות יש לי קרי-לילה. אבל הלחץ לא מצטבר עד אינסוף. יש טווח מסוים שבו יש עליות ומורדות.

[u]נעלם בסופו של דבר,[/u]
אצלי אף פעם לא נעלם. זה לא אומר שאני כל הזמן חרמן אלא שתמיד זה שם ואם אטה לכיוון הזה אפילו נטייה קלה אז תמיד אדרדר יותר ממה שרציתי. אולי אצל אנשים מושלמים זה נעלם.
מה שכן עם הזמן זה נעשה יותר קל על אף שהיצר שם ולפעמים הוא תקיף מאוד עד כדי כך שאני מתגרה אפילו מאיזו צורה אקראית עגולה שאני רואה המזכירה לי נשיות. זה נעשה קל מכמה סיבות:
[list]
[*] עם הזמן מתרגלים לקושי. כמו שסוחבים תיק כבד כמה שנים - בהתחלה זה קשה אח"כ מתרגלים. סיבולת.
[*] ככל שהזמן עובר מסתכלים אחורה ואומרים - עברת כברת דרך ארוכה - אל תקלקל עכשיו.
[*] עם הזמן מפתחים ביטחון עצמי. לעיתים נדמה לי שאיני יכול לעמוד בפני היצר. אני אומר לעצמי מצא דרך להשתחרר והעולם פתאום יראה לך כל כך רגוע ויפה. אבל כמובן זו עצת יצר הרע וכתוצאה מהביטחון והנסיון שצברתי אני יודע שזה יעבור.
[*] בגדול אין הרבה מה לעשות היצר שם ואין טריק או שיטה להעבירו אבל אולי בכ"ז פה ושם לומדים להמנע ממצבים מכשילים. למשל לדעת איפה לא להתבדח כי זה בא לך בהתגנבות. ועוד כל מיני עצות שקראתי למשל במסילת ישרים. אבל בגדול באמת שאין מה לעשות. היצר שם וזה שם כל החיים. השאלה אם יש לך סיבה מספיק טובה להלחם בו. לי יש (דתי) ואני שואב סיפוק אדיר כל פעם מחדש שאני יכול לו.
[/list]

נב
"בנים" :-)

מנצלת את הטרנד של דיון בשאלות מביכות, לשאול את הבנים שכאן:

גבר שחי תקופה בלי סקס, וגם בלי לאונן בכלל (נגיד, אם הוא דתי, או מסיבה אחרת) - מה נהיה? מה קורה איתו? האם הלחץ המצטבר משתחרר, נעלם בסופו של דבר, או משהו אחר?
[po]דף מוצנע[/po]