טוב, אז אני מקווה שהדף עוד פעיל ויענו לי פה כי אני מרגישה שאני ממש צריכה תמיכה.
הבת שלי אוטוטו תהיה בת 8 חודשים, התחלנו מאוחר, לקראת גיל 6 חודשים הורדנו לגמרי טיטול ביום, בלילה הורדנו לגמרי לקראת 7 חודשים, כבר היו ימים ולילות נטולי פספוסים. נראה שהיא 'שובתת' כבר כשבוע וחצי. התיישבה לפני כשבועיים והתחילה לזחול לפני שבוע, אני מבינה שזהו זמן מוכר לשביתה אבל בכל זאת מחפשת עצות כי אנחנן לא כ"כ מצליחים לשבור את השביתה. אם אנחנו בבית יש יותר פספוסים כי היא יותר על הרצפה וגם כאשר אני מזהה שצריכה ולוקחת אותה היא מיישרת רגליים, מסרבת בכל תוקף להתפשפש ובד"כ רגע אח"כ תעשה איפה שהיתה. לפעמים פשוט תתגלגל מהנקודה הזו הלאה. מהרגע שהתחילה לזחול התחלנו להלביש אותה בפלג גוף תחתון (עד כה היינו משאירים חשוף) ועכשיו היא יותר מרגישה את הרטיבות ולא יכולה לברוח ממנה. בכל זאת, אני לא יכולה להשאיר ברטוב וישר אחרי שעושה אני מחליפה לה. ניסיתי לשנות מיקומים, ניסיתי משחק, ניסיתי בגינה, לא ממש עוזר.
בלילה שביתה מוחלטת! עד כה הייתי מפשפשת ישר כשהיתה מתעוררת והייתי מזהה שצריכה (לא בכל התעוררות ) והיה שיתוף פעולה, אח"כ יונקת ונרדמת. עכשיו לא מסכימה להתפשפש לפני יניקה וגם לא תוך כדי, מיישרת רגליים ולא מאפשרת. רק כאשר חוזרות למיטה וממשיכה לינוק אז משחררת במיטה. כבר נמאס לי לישון בשתן מיותר לציין שאנחנו בלינה משותפת ובד"כ היא עושה באיזור שלי ומתגלגלת ליבש (חכמה הקטנה ). לפני 2 לילות היה דווקא לילה שהצלחנו לשמור על המיטה יבשה וגם היתה תחושה שאנחנו לכיוון לילה יבש כי פסחה על פשפוש אחד באמצע הלילה אבל לצערי אתמול לא היה כך וגם הלילה הנוכחי התחיל עם פיפי במיטה.
זקוקה לתמיכה ועצה, לא מסוגלים לחשוב בכלל על לחתל. תודה רבה!

מה עושים?....
מתאזרים בהמון בהמון סבלנות
לוקחים נשימה עמוקה.
לומדים להסתדר עם שלוליות בלי להתרגש.
משתמשים בחיתול אם וכאשר מרגישים צורך בכך.
ובסוף זה עובר!

<ממש לפני שבועיים נגמרה סופסוף שביתת הפשפושים המתמשכת של הקטנצ'יק שלי, בן שנתיים ורבע, שנמשכה קרוב לשנה>

הקטנצ'יק בן שנה ו5, מאז שהתחיל הקיץ הוא כמעט בלי חיתול בבית (חוץ מבלילה), והיה עושה צליל מאוד ברור לפני פיפי או קקי, מעיין "אהה!" כזה. אבל בשבועיים-שלושה האחרונים הוא כבר לא עושה שום צליל, ושלוליות מסתוריות מופיעות בבית בתדירות גבוהה...מה גם שהרבה פעמים מסרב לעשות קקי למרות שאני יודעת שיש לו (ואחרי כמה דקות יכול לעשות בחיתול או סתם על הרצפה)...
מה עושים?....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לפני חצי שעה הוא קם מהסיר למרות שידעתי שיש לו קקי, ואז עשה קקי בלול.
נו, איזה מן דבר זה. מוזר._

כלל לא מוזר נעמה ואפילו מאוד נורמלי.
הוא פשוט עושה דווקה כמו שאר בני גילו.
זה משהו אינסטנקטיבי וזה לא קשור לחינוך או משו כזה

אבל למה, בעצם?
אחרי שגידלתי שני ילדים בחיתולים, אחת עם גמילה מעפנה מאין כמוה, הגישה הזו וההצלחה הפשוטה שלה (באמת, אם לוקחים פרופורציות נכונות ולא מחפשים שלמות מגיל אפס זה באמת לא כזה ביג דיל) זה נראה לי באמת הכי טבעי, הכי בריא, הכי ברור מאליו.
למשל, אני לא יכולה לדמיין מצב שילד באיזה שבט בגיל הזה שיש לו שליטה והכל ימרוד פתאום באיזשהו אופן. אז למה אצלנו?
אנחנו עושות משהו שונה?
הרי באופן טבעי נראה לי שהשלב הבא הוא שהם הופכים יותר ויותר עצמאיים, לא?
אולי בעצם במקום פתוח היתה לו אפשרות לעשות איפה שבא לו. מצד שני מי נותן לילד כל כך קטן לשוטט לבדו? הן עדיין נושאות אותם המון בגיל הזה אני מניחה.... סתם, חושבת עם המקלדת, תוך כדי

אז מה, בשלב הזה נכנסים מאבקי כוח לפעמים? חבל שאין באתר התייחסות יותר מעמיקה לשלב הזה.
אני מניחה שזה פשוט שלב שמצריך הסתגלות מחדש. אני אשתדל לא להתפתות לחתל, מצד שני, לפני חצי שעה הוא קם מהסיר למרות שידעתי שיש לו קקי, ואז עשה קקי בלול.
נו, איזה מן דבר זה. מוזר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זהו שכעת הוא בגיל ההתמרדות ועשיית דווקה, להיפך.

אבל זה לא משהו חדש שאני מלמדת אותו, זה ככה מגיל חודשיים. הוא בן שנה ושלוש.
פשוט כבר היתה שגרה. לא היתה התעסקות בזה, בכלל.
בדמיוני (וכנראה רק שם) זה היה עניין של אוטוטו הוא אחראי לזה לבד. במיוחד כשהוא הולך בכוחות עצמו.
ממש מפתיע.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קקי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה._

הכוונה היא כי אם לוחצים עליו לחדול גם מפיפי וגם מקקי ביחד אז הוא עלול להילחץ ולהתמרד
ואז הוא עושה דווקה ומפזר פיפי וקקי בכל מקום.

אני אתן רקע עליו: מגיל חודשיים התחלתי, בחודשיים וחצי הורדתי חיתול לחלוטין. הוא מאומן להפליא. נסענו הלוך חזור לאילת בלי פספוס אחד. פיפי הוא עושה בכמה מקומות, קקי אני משתדלת שרק בסיר. בבוקר קקי קבוע כשמתעורר מגיל חודשיים,מגיל שבעה חודשים זה על סיר.

היום הפיפי היה יותר טוב. ניסיתי את העניין עם הבולבול, קצת היה לי מוזר ככה להתערב לו בעניינים (לא לגעת, עם זה אין לי דעות נוקשות בכלל) אבל לא ראיתי משהו מיוחד, מחר אני אמשיך לנסות.

היון הוא עשה קקי בסיר בבוקר, ופעמיים קקי בזמן פשפוש במקומות שלא הכי נוח לעשות בהם קקי.


_לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה._

לא הבנתי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה נעמה אני אנסה היום. הבוקר יש שוס חדש : כל בוקר כשהוא מתעורר הוא יושב על הסיר לקקי. הבוקר הוא ישב כמה דקות, קם ממנו, הלך הצידה ועשה קקי על הרצפה בעמידה! מה הקטע של לעשות בעמידה פתאום?

לדעתי ונסיוני,לא צריך לאמן אותו גם על פיפי וגם קי ביחד.
זה יותר מדי בשבילו והוא יתמרד ויעשה דווקה.
תתאמני עליו כפי שאמרתי רק על הפיפי בהתחלה.
וכשזה כבר יתפוס, תעברי לאמן אותו על הפסקת הקקי המפוזרת.

אגב, איך מתקדם עם אימון הפישפוש לעצור את הפיפי ?

שלום אורלי,
נשמע לי שהמון דברים חדשים ומשמחים עוברים על הקטנצ'יק בשבוע שבועיים האחרונים.
התחיל לעמוד לא מכבר, מתחיל ללכת - הדברים האלו הופכים את העולם לאחר: נקודת ההסתכלות אחרת, פתאום אפשר להזדקף, צריך להתרכז, לאזן, לחתור לכל מני מטרות...

_זה חדש לגמרי ולא מתאים בכלל
מה עושים?_

הכל חדש.
אז יש גם תקופת הסתגלות של המערכת.
אם הבן שלך מפשפש היטב, פשוט לקחת נשימה, אורך רוח, ולתמוך ולפרגן על התהליכים המקסימים שהוא עובר. זוהי קפיצה ענקית!


שלא יתחיל לעשות תוך כדי הליכה
ילדים או מבוגרים לא עושים תוך כדי הליכה.
אירוע אחד של קקי על הרצפה לא מעיד על הרגל לחיים... .

ואיך אני יוצאת איתו מהבית ככה?
סומכת על עצמך, ועליו, וגם מספרת לו (ולעצמך, כן?) את זה בקול רם: אנחנו יוצאים עכשיו מהבית. אם יש לך קקי, תסמן לי ואקח אותך לעשות. (או כל נוסח אחר שמקובל או מתאים עבורכם).

מנסיוני, מאמינה שעם אמון, בטחון ותמיכה מצדך, מדובר בימי הסתגלות, שלאחריהם יתחיל משהו חדש.
בהצלחה!

תודה נעמה אני אנסה היום. הבוקר יש שוס חדש : כל בוקר כשהוא מתעורר הוא יושב על הסיר לקקי. הבוקר הוא ישב כמה דקות, קם ממנו, הלך הצידה ועשה קקי על הרצפה בעמידה! מה הקטע של לעשות בעמידה פתאום? הוא עומד לבדו כבר מעל לחודש, רק לאחרונה התחיל ללכת. שלא יתחיל לעשות תוך כדי הליכה ואיך אני יוצאת איתו מהבית ככה? בלתי אפשרי עם כל הכוונות הטובות לא לחתל. מתסכל מאוד!

היום לקחתי אותו לעשות בעמידה כשהוא עומד על דרגש מול האסלה. הוא היה ממש מבסוט, אבל לא מנסה ללכת לבדו וגם לא סימן שיש לו בפעם הבאה שהיה צריך אלא פשוט הרטיב את המכנסיים, וזה היה אולי 20 דקות אחרי שהיה נראה כי התרוקן כראוי באסלה.

אורלי יקרה.
פטנט שלמדתי מסבתי :
צריך לרוקן את הפישפוש עד הסוף ע"י כך שאוחזים את הבולבולון ומנדנדים ואומרים פששש, פששששש , פשששששש
וזה מהים כיצד זה עובד נפלא.
הילד מרוקן את עצמו לחלוטין וזה מבטיח כמה שעות של יובש.
אחרי כמה זמן שאת מחליטה את לוקחת את הילד וחוזרת על אותו תהליך ולא מפסיקה עד שהוא משתין שוב ומתרוקן.

לאחר זמן ראיתי סבתא אחת עושה זאת לנכד שלה בגן השעשועים ושאלתי אותה על כך והיא אמרה שכל הזמן היו נוהגים כך וז תמיד עבד.
תנסי ,תראי ועדכני לטובת כולן.
בהצלחה

אני אשמח לעצה ממישהי מנוסה.
היום לקחתי אותו לעשות בעמידה כשהוא עומד על דרגש מול האסלה. הוא היה ממש מבסוט, אבל לא מנסה ללכת לבדו וגם לא סימן שיש לו בפעם הבאה שהיה צריך אלא פשוט הרטיב את המכנסיים, וזה היה אולי 20 דקות אחרי שהיה נראה כי התרוקן כראוי באסלה.

אני לא מבינה כל כך מה קורה עם הקטנצ'יק.
בן שנה ושלושה, התחיל ללכת ממש בשבוע שבועיים האחרונים ובמקביל התחיל להשתין בכל מקום. אבל ממש!
כשאני לוקחת אז עושה חצי וזהו, לא מתרוקן. לפעמים אפילו מסרב.
אתמול הגדיל לעשות ועשה קקי על הרצפה! זה מעולם לא קרה בעבר!
מילא פיפי, אבל קקי?
ושניה לפני זה הוא היה על הסיר, ממנו פשוט קם והלך.
מה לעשות?!?!
היום שמתי לו חיתול, היו לנו יומיים מטורפים, פיפי בכל מקום כל חצי שעה.
אפילו כשיצאנו מהבית, בכיסא תינוק ובעגלה, זה חדש לגמרי ולא מתאים בכלל
מה עושים?

אין אפס, יש פספוסים ויש שהילד מסרב. הרבה סירובים קשורים לקקי... לא עוזר להביא אותו לאיזה מקום הוא לא עושה הוא לא מודיע לפני או תוך כדי שהוא עושה, ואחרי הקקי הוא נרגע וחוזר לסמן/לשתף פעולה.
אבל יש לי שאלה הוא בן חודשיים וחצי... כמה זה נחשב נורמאלי לא לעשות פיפי, הוא יכול להתאפק שעוווות, לישון לינוק בין לבין ועדיין לא יוצא פיפי- לא פספסוס ולא במקום.
(אני שמה לב לצבע כשיוצא משהו, הוא נראה בהיר למדי לרוב שקוף אבל הכמות לא תואמת למשך ההתאפקות)
האם הוא לא יונק מספיק או בגלל שהוא ישן הרבה החילוף חומרים איטי יותר או שהוא מסלק נוזלים בזיעה...

קרן שמש, תודה על השיתוף, באמת מאוד עזרת לנו, עכשיו כמעט ואין סירובים בלילה... אבל בעקבות צינון, והתחלת זחילה פתחנו בשביתה יומית מאוד רצינית.... מקווה שזה יעבור ולא יהרוס את מה שבנינו כל כך יפה עד כה:)

אנה אצלי אני לא יכולה להגיד שזו התניה אבל בהחלט במצבים שבהם ממש לא בא לה לפשפש (כמו בלילה לצאת מהמיטה החמה בשביל זה), ציצי הוא בהחלט "נשק יום הדין" ועוזר. יוצא שגם בשעות היום אני צריכה לפעמים להשתמש בזה אבל זה לא הכלל, כלומר לרוב מפשפשת בלי ואבא שלה מצליח לפשפש אותה גם בלי כמובן. היא בת יותר משנה ואני לא חושבת שזה בלבל אותה מבחינת העובדה שכשיש לה פיפי היא מודעת. מודעת אבל לא תמיד בא לה..

תמיד חשבתי על מוצץ אבל משום מה לא ניסיתי כי נראה לי שהיא לא תהיה בעניין , דברים אחרים להתעסק איתם גם עובד אצלינו אבל לא בלילה. קרן שמש, את חכמה לגבי הישיבה שלך כי זה שומר על הגב:). האם יש איזו בעייתיות בפישפוש תוך הנקה לטווח רחוק ( נגיד שזה התניה או הסחת דעת , או שלא מלמד אותם להפסיק את הפעילות שלהם למען עשיית צרכים וכו׳) ?

גם אצלנו אין מוצץ יש מוצץ קקי נקנה מוצץ לצורך נסיעות שקטות מה שלא הצליח בדיוק בגלל שזה עשה לו לשחרר פיפי או לרצות קקי ורק גרם לו לצרוח יותר לצאת מהכסא, ככה בעצם גיליתי את הטריק. אגב, ציצי לא עושה את אותו הטריק, זה עזר בגיל צעיר יותר (עכשיו כמעט 7 חודשים) אבל הפסיק, הוא לא מוכן לינוק כשהוא צריך לעשות ואם הוא בסירוב לעשות אז רק שניה של לעיסת מוצץ עובדת (ואז המוצץ מאופסן לבטחה מתחת למזרן כי אחרת כלב אוכל לו אותו...).

חבקנית. מגניב. אצלי זה כאמור הציצי. אין אצלנו מוצץ ואכן אני מניחה שמה שעוזר זה האפקט המרגיע/הסחת הדעת של ציצי + העניין של הפעלת השרירים הטבעתיים ששכחתי לציין. אגב, אנחנו מפשפשים לתוך אמבטיית תינוק קטנה יחסית שהוסבה לגיגית פשפוש. מאוד נוח בלילה כשהפוטנציאל לפספס את המטרה גדל (כי אני לא מפוקסת, כן?) ואז אני פשוט יושבת בנוחות על כסא האסלה, מניקה ומחזיקה מעל הגיגית ומשמיעה את הפשששששש.... שלי. בגילאים המתקדמים יותר נראה לי יותר נוח מלהחזיק מעל כיור.

לקח לי שלושה ילדים לקלוט טריק. משתפת. כשהוא מסרב להתפשפש מכל מיני סיבות (מקום זר, לילה,הסחי דעת כאלו ואחרים) אני פשוט נותנת לו משהו למצוץ, זה יכול להיות צעצוע או מוצץ, זה פועל כמו קסם בשני רבדים, האחד-התמרכזות, התינוק מתרכז במשהו אחד ולא בסביבה או בסיטואציה והשני, שרירים טבעתיים.
אנחנו משתמשים במוצץ, יש אחד מתחת לכרית ללילה, הוא הגיע לשלב הזה שלא מתאים לו להתפשפש בלילה, הייתי שם עם שני אחיו הגדולים, מישר רגליים וצועק כשברור לשנינו שהוא צריך פיפי כדי לחזור לישון. אני מיד שולפת את המוצץ ותוך שניה הפיפי בגיגית, המוצץ חוזר למתחת לכרית ואנחנו חוזרים לישון. הוא לא יודע בכלל למצוץ מוצץ, זה לא מצליח לו אבל עצם העובדה שהוא לועס אותו עושה את הפעולה והוא שוכח להתנגד ומשחרר.

מדווחת: יש שיפור ניכר - הייתה מין רגרסיה כי ציפורי הוציאה שן:-) וגם העצה של קרן שמש - לפשפש תוך כדי הנקה בלילה עזרה! תודה. כמו כן עליתי על תנוחה פשוט גאונית כתוצאה מזה, שלא כלכך מוציאה מהפוזיציה של השינה כמו תנוחת הפישפוש הקלאסית : מערסלים את התינוקי בידיים( מעל הכיור) , מורידים מכנסיים ומקפלים טיפה את הרגליים, ואפשר להניק תוך כדי כי הראש קרוב לציץ..

ועוד תהיות על פישפושים:

גם אצלכם זה קשור תהומית להנקה? - ציפורי שלי רוצה לינוק ברוב הפעמים לפני פישפוש-פיפי (אולי בגלל זה לאחרים, כמו בעלי ואימי, היא עושה סירובים)
שלא נדבר על פישפוש-קקי

קרן שמש, תודה על תגובתך המהירה:)
זה כל כך נכון, גם אני מתבאסת לצאת מהמיטה לעשות פיפי בלילה...הפלת לי אסימון.
ניסיתי היום - כדי שנהיה מתורגלים ללילה- זה עבד יפה, למרות שלוגיסטית זה קצת מורכב...
ננסה ונדווח.
תודה

הי אנה. שני הסנט שלי - אני התחלתי לפשפש גם בלילה בערך בגיל הזה וגם אצלי היא היתה בלי חיתול כמעט מלידה למעט בלילה. עד אז הייתי שמה חיתול בד כי היה חורף ולא רציתי להתעסק עם לילות רטובים בקור. מאז שהתחלתי לפשפש בלילה התחלתי להשתמש בפשפוש תוך כדי הנקה. פשוט נראה לי די הגיוני שקשה לה לקום באמצע הלילה לפשפוש (גם אני לא אוהבת הרבה פעמים לצאת מהמיטה החמימה גם כשאני צריכה) והנקה זו הדרך שלי לרכך את המעבר. לרוב זה עובד.

שלום לכולן! אני רוצה קודם כל להביע תודה עמוקה על האכפתיות ועל השיתוף הנפלא שקורה כאן, זה מאגר ידע עצום ומבורך-בזכותכן קל יותר לפשפש , תודה:)

ועכשיו לשאלה: הבת שלי כעט בת 6.5 חודשים מפושפשת מגיל 3 שבועות, וזה כייף גדול שהיא בלי חיתול כמעט תמיד- אני רק שמה לה כריפוד בסלקל, וחיתול בד אם אנחנו אצל חברים או משהו ואני לא רוצה לדאוג שבמקרה של פיספוס מישהו ירטב...
די מהתחלה יש לה קטע כזה של כאילו שהיא מתבאסת להתפשפש בלילה

• אני יודעת בוודאות שיש לה פיפי, אני מחזיקה אותה מעל תבנית הסיליקון שלה, היא מתחילה לבכות וליישר רגליים , אם אני ממשיכה להחזיק (ולפעמים מסבירה שכדאי לעשות פיפי כי זה מפריע לה וכו") -היא עושה תוך כדי בכי, אם אני מניחה אותה עושה על עצמה...

עכשיו מסרבת בכלל לתבנית ואני לוקחת אותה לכיור- ושם זה או אותו דבר או לפעמים עובר בלי בכי...
אני מרגישה קצת לא נעים עם זה שהיא בוכה ואני כאילו מכריחה אותה...

אהה ועוד נקודה מעניינת: באיזשהו שלב בערב היא מפסיקה להתפשפש- פשוט לא מוכנה ואז זה מפריע לה להירדם (יונקת המון לפני השינה) ואז עד שהיא לא מתרוקנת בכמה "פיספוסים" בד"כ היא לא נרדמת ובוכה כי זה מציק (אפשר להבין אותה:)

מה אתן חושבות שכדאי לעשות- ללכת על "להתעקש" כשאני יודעת בוודאות שהיא צריכה או פשוט עם סימן ראשון להתנגדות להרפות ..?(ולהציע נגיד עוד דקה..?)
זה קורה לעתים יותר רחוקות גם ביום- אני לוקחת אותה היא מיישרת רגליים כמה פעמים ואז עושה על עצמה..

זה לא שביתה מוחלטת אבל זו בהחלט מחאה
אשמח אם למישהי יהיו רעיונות/ תובנות וכולי

_להבין שלתינוקות יש סדרי עדיפות משלהם. שאם בהתחלה הם עבדו על אוטומט ופלטו באופן די אינסטינקטיבי כשהם היו בתנוחת פשפוש, אפילו בלי לחשוב על זה - עכשיו הם כן יכולים לחשוב על זה.
והם חושבים על זה, ולפעמים מחליטים שלא.
יותר חשוב להם לזחול, לחקור, לשחק, מה שלא יהיה.
הם יותר בררניים בקשר למתי, איך, איפה, עם מי, ובאמצע איזו פעילות אחרת עוצרים והולכים להתפשפש.
זכותם!_

אהבתי.
בנתיים המצב השתפר. היו איזה כמה פשפושים ספורים בגיגית, כמה סימונים שקלטתי רק בדיעבד וגם, מה לעשות, קצת חיתולים... תודה על ההתייחסות , זה לא פשוט העניין הזה אבל הטוסיק החשוף...

כבר חודש שאני מפספסת כמעט לגמרי
הי קאלה,
קודם כל, זו לא את, זו היא
וזו אפילו לא היא, באופן אינדיווידואלי, אלא היא כתינוקת בת שמונה חודשים. קלאסה.
המוני תינוקות היו בסרט הזה לפניה וגם אחריה.

אני חושבת, שכל העצות שבתחילת הדף יפות ויישומיות, תלוי במשפחה הספציפית.
אבל העצה שנראית לי מעל הכל היא: להגמיש סטנדרטים, להנמיך ציפיות, לוותר, לשחרר.
להבין שלתינוקות יש סדרי עדיפות משלהם. שאם בהתחלה הם עבדו על אוטומט ופלטו באופן די אינסטינקטיבי כשהם היו בתנוחת פשפוש, אפילו בלי לחשוב על זה - עכשיו הם כן יכולים לחשוב על זה.
והם חושבים על זה, ולפעמים מחליטים שלא.
יותר חשוב להם לזחול, לחקור, לשחק, מה שלא יהיה.
הם יותר בררניים בקשר למתי, איך, איפה, עם מי, ובאמצע איזו פעילות אחרת עוצרים והולכים להתפשפש.
זכותם!
כמו כן, לפעמים הם באמת מרגישים פחות. עם כל ההתפתחויות הענקיות שהם עושים (לזחול, להתיישב, לעמוד, ללכת) הם בעצם צריכים להכיר את הגוף שלהם מחדש. כל התחושות משתנות. ותחושת המלאות והצורך לעשות צרכים קצת הולכות להם לאיבוד בתוך כל התחושות החדשות.
וכמו כן, גם התקשורת שלהם משתנה. הבן שלי, בערך בגיל הזה, הפסיק לחלוטין לסמן בקולות האופייניים, ועבר (לגמרי) לטלפתיה. ואם אני לא זיהיתי נכון את התחושה העדינה בגוף שלי, או את המחשבה הנכונה שאני חשבתי, בתור סימן לפשפוש - BAD LUCK. הוא לא התכוון לעשות במקומי את העבודה.

בקיצור - עולם חדש. למידה מחדש. תני לעצמכן זמן ומקום ללמידה, תנמיכי ציפיות, תעשי מה שנכון לך בינתיים כדי לא להילחץ ולהתעצבן, ויהיה בסדר . מתישהו

פעם ראשונה שאני כותבת פה...
אנחנו בשביתת פשפושים רצינית כבר קרוב לחודש, הקטנטונת בת שמונה חודשים ובקשב חלקי מגיל חודש וחצי , יש תקופות שיותר ותקופות שפחות מחותלת אבל בכלליות אם הייתה מחותלת יחסית הרבה, אני סבלנית לפיספוסים וזה לוקח בדרך כלל יום יומיים וזה מתאזן, עכשיו התחילה לזחול ופשוט מסרבת וגם לא עושה שום סימן, היום בבוקר , נחושה לתפוס לפחות את הקקי של הבוקר השכמתי איתה , הורדתי חיתול ופשפשתי (ידעתי שיש לה כי הפליצה) לא עשתה, הנחתי על המזרן והתבוננתי בתשומת לב, פתאום היה ריח, הסתכלתי וכלום, עוד ריח הסתכלתי ו...קקי ענק על המזרן.. היה לכך סימן מקדים, סימנון , מין אנחה קטנה של מאמץ שכמוה יש לא מעט ובלי שומדבר ...אני מתחילה לתהות ...אף פעם לא הייתי מוצלחת במיוחד בנושא, כלומר.. יש ימים טובים יותר ופחות אבל כבר חודש שאני מפספסת כמעט לגמרי, פה ושם יש איזה פיפי בגיגית
אשמח לכלעצה או תובנה בנושא... תודה

אצלנו גם היה ככה תקופה ארוכה. הוא פשוט היה עם חיתולים יחסית הרבה עד שהוא הסכים להתפשפש. מה שעזר היה לשבת בשירותים עם ספר של פינוקי (כזה שאפשר להפוך דברים) או כשהמכונה פעלה. ישבתי איתו בשירותים (מאחוריו). היו הרבה הרבה פספוסי קקי.

מה עושים עם גוזל שמתנגד להתפשפש בכל תוקף?
זו שביתה ארוכת טווח... כמה חודשים אני חושבת, והקטן בסה"כ בן 9 חודשים. אנחנו לא בקשב "מלא" אבל בהחלט בלי חיתולים בכל/רוב שעות היום (כלומר - בלילה יש חיתול בגלל שאבא שלו מתנגד בכל תוקף לכל אופציה אחרת במיטה, בנסיעות יש חיתול בגלל שהוא נוהג לעשות קקי בכיסא שלו, ובשאר הזמן הוא לרוב ללא חיתול אלא אם כן עצביי מרוטים מאוד ובנותיי מוציאות אותי מכליי ואני מרגישה שעוד פשפוש אחד ואני מתפרקת. יש גם ימים כאלה...). מה שקורה זה שהוא מתנגד להתפשפש בכל מקום ובכל תנוחה אפשרית, אלא אם כן הוא יונק תו"כ וגם אז לא תמיד מוכן, מתקשת, מתמתח, דוחף כועס צועק ורוטן.

זו אני הבעיה פה? מה קורה לנו? למה הוא לא מוכן לפשפש? רוב הפיפי והקקי יוצא במכנסיים. כן, גם הקקי. מה הקטע הזה? מכל מה שאני קוראת, רוב הילדים בלי חיתולים מפספסים בעיקר פיפי אבל לא קקי... אולי לא כולם עושים קקי 7 פעמים ביום ... אצל הקטן שלי קקי הוא אחד מתחביביו היומיים והוא נוהג לעשות פעמים מספר בכל יום, גם בגילו המתקדם.

אשמח לחוות דעת של מנוסות ממני... אגב, אנחנו בלי חיתולים מגיל חודש וחצי לערך, אם זה משנה משהו. עד אז היינו ב"קשב עם חיתול".

אגב, לדעתי לחץ הוא אכן גורם מכריע...
אבל חשוב לזכור שבגיל שבו הם מתחילים לזחול ולהתנייד הם באופן טבעי הרבה פעמים מסרבים לפשפוש. זה גיל שבו, מבחינתם, הם כבר "יכולים לבד".
הבת שלי, למשל, התחילה עכשיו לזחול.
כשהיא רוצה פיפי היא לפעמים מתפתלת, שאוריד אותה מהידיים, ואז נעמדת ומפשפשת.
אני מרגישה כאילו היא אומרת לי "אמא, תעזבי אותי, אני צריכה פיפי" (-:
זה פשוט שלב חדש בתקשורת.

הי ג'וניפר.
יש לכם חצר? אתם הרבה בחוץ?
אולי תנסי לצאת החוצה עם ערימה של מכנסיים להחלפה ובהתחלה לא להציע בכלל,
רק להחליף אחרי שהוא מפשפש.
תתייחסי לזה כאל החלפת חיתולים ממש.
ככה הוא ירגיש את הרטיבות, את אולי תגלי איתותים חדשים
ואחרי כמה זמן תחזרי להציע לו.

אוף. רק התחלנו, והוא שובת.
כנראה בגלל הלחץ שלי, שלא משתחרר. זה לא שאכפת לי מפספוסים, אבל... לא יודעת. בלי חיתולים עושה לי סטרס.

הוא עושה קקי כל בוקר כשהוא קם, אבל לרוב מסרב לעשות פיפי. לא בכיור, לא במקלחון, אפילו לא בכיור של המטבח אליו הגעתי בייאושי כי רב.
אני יודעת שהוא צריך, אבל הוא מתנגד ובסוף יעשה עליי או על המזרן פעילות.
גם בחוץ, אגב, הוא סלטיבי לגבי העצים שהוא מפשפש עליהם.

איך מתרככים...?

טוב, אז שביתת הפשפושים הגיעה גם אלינו, בעיקרון יותר שביתת קקי מאשר פיפי. התפוד מוכן להתפשפש לפיפי (קצר יותר) אבל לקקי הוא מאבד את הסבלנות, מתחיל לצעוק (ויש לו ווליום שעושה לי צלצולים באזניים), וממש קצת אחרי זה הוא הולך ועושה קקי על הרצפה. היום הוא ינק וזז, ידעתי שהוא צריך, אבל הוא סרב לפשפוש ואז ירד ממני, עשה על הרצפה וחזר. לפחות הוא מספיק אדיב כדי לא לעשות עלי. מה עושים? איך מלמדים אותו שעושים בסיר? ניסיתי להושיב אותו על הסיר עם משחק, אבל הוא לא קלט שזה לקקי ואחר כך ירד ממנו ועשה על הרצפה.

יוטי לונדון, זה לקח קצת זמן ואני מתנצלת... הכוונה היא שאני מאוד שמחה להפשיט ושיהיה ערום ועם טוסיק חופשי כמה שיותר, נראה לי שלא נעים חיתול רטוב.. אבל יש את העיניין של להתעסק עם הקקי והפיפי ופתאום חשבתי שאולי הוא מעדיף להיות עם חיתול ??

תודה
(הפלונית שלמעלה)

האם מישהי יודעת איך קוראים באנגלית לשביתת פשפושים
Potty Pause

נסי גם כאן

אפשר לנסות כאן
זה אתר חמוד שיש בו הרבה מידע על EC, והיא נותנת שם קישור גם לאיזה מדריך להתמודדות עם שביתות פשפושים, שהוא בתשלום.

האם מישהי יודעת איך קוראים באנגלית לשביתת פשפושים, או היכן ניתן למצוא חומר באנגלית?

לא מסכים לכל פישפוש בכיור
אני חושבת שכבר כתבתי את זה במעלה הדף, אבל נראה לי שווה להזכיר: סרבנות לפשפוש בכיור אינה בהכרח שביתה.
שני הילדים שלי סירבו לפשפוש בכיור בערך בגיל חמישה-שישה חודשים, אבל שמחו לפשפוש בחוץ (גם בקור ובגשם). ויש עוד סוגים של שינויים שיכולים לעודד פשפוש. אצל הקטנה שלי, למשל, (שכבר חזרה לפשפש גם בכיור) הפיפי יוצא עכשיו רק אם יש לה חפץ ביד. אם אנחנו בחוץ, אני מושיטה לה ענף/מקל/אבן/עלה. בכיור, אני נותנת לה להחזיק את משחת השיניים או אחד ממשחקי האמבטיה. מיד כשהיא מחזיקה את החפץ, היא מוכנה לשחרר. בלי תעסוקה, היא פשוט מתנגדת וצורחת.
לכן, שווה לעשות ניסיונות של שינוי מקום/תנוחה/תעסוקה לפני שמכריזים על שביתה.
בהצלחה.

אולי זה רק אני רוצה שהוא יהיה חופשי אבל הוא מעדיף חיתול ואת הנעימות של הפיפי החם???
סליחה, אבל לא הבנתי את המשפט הזה. תוכלי בבקשה להסביר אותו שוב?

זה סביר לדעתכם?
כן, ממש סביר.
בטח גם יש הבדלים בשעות - יש שעות רטובות ושעות יבשות, לא?
לדעתי אם מבחינות אחרות הילד נראה שמח וטוב לב, בריא ויונק טוב - אין סיבה לדאגה.

עוד קושיות... כל כמה זמן (בערך כמובן) ילד בן חצי שנה אמור לעשות פיפי? לפני זמן לא רב היינו על רבע שעה עשרים דקות בערך.. בימים האחרונים עוברת לה שעה ואין סימן אפילו בכאילו וגם לא עושה על השמיכה.. זה סביר לדעתכם?? אולי משהו לא טוב לו? אולי זה רק אני רוצה שהוא יהיה חופשי אבל הוא מעדיף חיתול ואת הנעימות של הפיפי החם??? כמה פיפי אמור לעשות ביום? איך יודעים שהכל בסדר?

גם אצלנו בדיוק יוצאות שיניים והוא ממש הפסיק לסמן!
איזה 4-5 חיתולים עם קקי ביום, שניה אחרי שמנסים לפשפש (ואז הוא צורח).
נראה לי שזו מעיין שביתה, אבל כפי שבשמת אמרה פעם (אני חושבת)-
כשיש להם קפיצת גדילה, או שיניים או גם וגם, הם נוטים לא להתפשפש.
רק טוב לכולם.

מישהו יכול לעזור לי עם זה?
תינוקי בן חצי שנה, בדיוק מתחילות שיניים. מאז כאבי השיניים ממש לא מסכים לכל פישפוש בכיור, מאבד סבלנות ברגע. האם זה קשור לשיניים? האם זו שביתת פישפושים? מה אפשר לעשות או פשוט לתת לזה לעבור בקצב שלו? (ברור...)

אני הפסקתי עם הבד, ועברתי לחד פעמי.
משום מה, הבד לא עשה לו טוב, וכל הזמן היתה לו מעין כוויה באיזור החלציים. כל הפיפי הזה, שהוא לא מודיע, שרף לו.
דווקא בימים האחרונים חשבתי שהוא כבר מודיע גם על פיפי, אז כקונטרה, הוא לא הודיע לי על קקי, ופשוט עשה.
אני כל יום חושבת, איך אני פותחת את התיקשורת גם לפיפי? זה קצת מתסכל שהוא לא מודיע, עד שהוא כבר רטוב (או חיתול מלא).
ואז אני מזכירה לעצמי להרפות. (לפעמים זה עוזר ולפעמים לא )
עוד מעט קיץ, ואז נראה איך הדברים יתנהלו. (אני מקווה שהכל ישתפר פלאים, ברגע שאני לא אחשוש מהרטבת יתר של הבגדים).
יצא לי מרגיעון: "החסרונות הם היתרונות"
צריך לזכור את זה.

אצלנו שביתה כמעט מלאה
בת שנה. הדבר היחיד שקבוע זה קקי בשירותים, וגם עליו היא לא ממש מסמנת ברוב הפעמים. אבל היא כן מתחילה לעשות בהפגנתיות, ואז אני מייד לוקחת אותה להמשיך בשירותים.
על פיפי היא לא מודיעה, וכמעט לא מסכימה לעשות. מחותלת בבד. כשהתחיל להיות מצב שבו היא לא מסכימה בכלל, וכל פשפוש דורש הפשטה רב שלבית (מאד קר פה), הפסקתי לנסות. הרגשתי שזה הולך לכיוון של מאבק בינינו שחררתי את זה. לפעמים היא מודיעה לי על פיפי סתם כך, ואני לוקחת אותה. אבל לרוב ממש לא.
נראה מה יהיה עם בוא ההליכה והאביב.
מה גם שהוא תמיד היה תינוק מהסוג הבלתי מתעקש, בתחום הזה: מפשפשים אותו בזמן? יופי, הוא בסבבה עם זה. לא מפשפשים אותו בזמן? אז הוא לא מתעקש וכן עושה בחיתול. ואז, בתקופות מסוימות בוכה לי שאחליף לו, ובזמנים אחרים לא.
גם מאיה בדיוק ככה, ואני חושבת שזה גורם שמאד מאד משפיע על התנהלות הפשפושים. יש תינוקות שזה פחות מפריע להם כל הסיפור הזה, ו(אי) התקשורת בהתאם. העיקר שיהיה בכיף ובנחת

מתי הפקטור הזה רלוונטי לשלב התפתחותי בו הוא נמצא
כל ילד לעצמו. אבל נדמה לי שבין שנה וחצי לשנתיים.

גם אצלינו שביתה חלקית. אנחנו מפשפשים עם חיתולי בד, ולאחרונה יש הרבה סרובים להתפשפש. התפתלויות מעל הכיור/קערה, התפתלויות גם בהלבשה, כך שאני לא לוקחת את זה אישית בכיוון ההתפשפשות, אלא מן שלב כזה. בת 9חודשים, זוחלת-עומדת-לא-נחה-לרגע. אבל אם ברור לי שהיא צריכה ומסרבת, אני לא מוותרת. מביאה איזה צעצוע, שרה שיר... זה לא תמיד עובד, אבל שווה את ההתעקשות (ואפשר להריח למה).

קחי אוויר, תפשפשי כשאת פנויה נפשית לפשפש, והעולם יאיר לכם פנים
למה פלצנות? שירה במיטבה
(וגם אמת במיטבה)

את מחפשת פקטור של "לקחת אחריות" שאינו רלוונטי לשיטת הקשב
אי רוצה לדעת מתי הפקטור הזה רלוונטי לשלב התפתחותי בו הוא נמצא, והאם ריאלי לצפות לזה בגיל 1 או 2 או 22.

באמת העולם נפלא, והוא רוצה ללמוד ולראות ולגעת ולמשש וללעוס.
תזרמי איתו.
שלי אומנם מסמן כשהוא צריך (פיפי בדר'כ הוא מסמן כשהוא רטוב, אבל קקי כל הזמן הוא מסמן), אבל לפעמים הוא מסמן, ולא מרשה לי לקחת אותו.
עסוק מדי הבחור.
קחי אוויר, תפשפשי כשאת פנויה נפשית לפשפש, והעולם יאיר לכם פנים.
<לא התכוונתי להישמע כל כך פלצנית>

_אז מה דעתכן?
מתי תינוקות מתחילים לפתח סדר עדיפויות של קודם-כל-פיפי ויכולים לדחות טיפונת את המשחק שלהם?
ומתי הם עוברים לתקשורת ורבלית, ולא מסתמכים על טלפתיה?
ומתי הם מתחילים להגיד "אמא, פיפי"?_
את מחפשת פקטור של "לקחת אחריות" שאינו רלוונטי לשיטת הקשב אלא לגמילה מיינסטרימית - שם גומלים ילדים בני 2.5-3 ולכן הציפיות מהם אחרות (בצדק או שלא בצדק).

אז זה רק ישבנון. אין לי שום רעיון אחר
בכיור כמו בימים vישנים והטובים, בקערה בתנוחה כמו בכיור, מעל האמבטיה בתנוחה כמו מעל הכיור, מעל האמבטיה מוחזק נטוי כשכל הגוף שלו ישר (אצלנו זה עבד כמה פעמים), בישיבה באמבטיה, בישיבה בחוץ, עם ספרון על הישבנון..... אני מזמינה עוד אנשים שייתנו רעיונות.

לא כולל פשפושי דבר-ראשון-בבוקר שהולכים יופי, פשפושים כשאנחנו בחוץ ובתנועה שהולכים בדרך כלל יופי (כשאני קשובה), ופשפושי אבא מדי פעם שגם הם הולכים די יופי. הוא אף פעם לא היה בקטע של שביתה מוחלטת
אז מה את בוכה

להיות מקוריים ולמצוא מקום אחר לגמרי.
אז זה רק ישבנון. אין לי שום רעיון אחר.
(כל השאר מוצו, כולל הבחוץ)
ותודה על התזכורת בדבר הדיבור והבקשות. כאילו שלא ידעתי את זה קודם... אבל זה מחדד.

תעזבי את זה ליום יומיים, ואז תחזרי עם ראש נקי, ויהיה טוב יותר.
אני הולכת לעזוב את זה לשבוע שבועיים.
(לא כולל פשפושי דבר-ראשון-בבוקר שהולכים יופי, פשפושים כשאנחנו בחוץ ובתנועה שהולכים בדרך כלל יופי (כשאני קשובה), ופשפושי אבא מדי פעם שגם הם הולכים די יופי. הוא אף פעם לא היה בקטע של שביתה מוחלטת)

ומה כדאי לי, באופן כללי, לעשות עכשיו?
לדעתי כדאי לך לקרוא שוב את העמוד אמא רגועה או אמא מפשפשת (-;
ואחר כך להפסיק עם הציפייה המתסכלת לעתיד טוב יותר.
כשזה יבוא - זה יבוא.

ומה כשהוא שובת?
תלוי בסבלנות שלך. מהתיאור שלך עולה בדעתי ש את בשביתה, ולא הוא (מה שכינית פעם באופן קולע "שביתת פשפושים אמהית"). את טרודה מדי, ואין סיכוי שתצליחי לפנות קשב לפיפי הטלפתי שלו בתקופה כל כך לחוצה.
תעזבי את זה ליום יומיים, ואז תחזרי עם ראש נקי, ויהיה טוב יותר.

לא הייתי מצפה לבקשה ורבלית בקרוב, אבל אני לא מדברת מניסיון. גם הבת שלי בת שנה, ופיפי אינה אחת המלים שלה (אבל "נד-נד" כן. לכי תביני...).

בהצלחה!!

תבקשי ממנו שיסמן לך. תסתכלי עליו ותבקשי.
תאמרי לו גם שפיפי עושים ב- סיר\שירותים\קערה\whatever ולא על הרצפה או בחיתול כשהוא עושה.

אני הייתי מבקשת מיותם שוב ושוב ושוב שיאמר לי מתי הוא צריך פיפיקקי ואני אקח אותו לעשות.
זה קצת שיפר את המצב .
עכשיו בעלי במסע בקשות ממנו כי הוא טוען שממני הוא מבקש וממנו לא.

ניסית ישבנון בשירותים? אולי תנסי ותראי כמה מתאים לכם.
אצלנו זה ממש פתר את השביתה (והיום הוא עושה בעיקר שם)

ומה כשהוא שובת? כן לנסות לקחת אותו בכל זאת או לא לקחת, לוותר מראש?
להיות מקוריים ולמצוא מקום אחר לגמרי.
וכמובן להסביר- בוא תעשה פיפי ב-X , יהיה לך נעים לעשות שם ולא תצטרך לעשות על עצמך.

?????

אין אף מפשפשת שיכולה לעזור?
או שבאמת מה חדש עמוס מדי...

אני תוהה מה קורה עם הבן שלי, אם אפשר בכלל לקרוא לזה שביתה, או משהו אחר, ולאן אנחנו הולכים מכאן...

הוא בן שנה
יש ימים מצוינים, שבהם הוא מפספס רק כי אני מפספסת.
יש ימים של סירוב-פשפושים - עכשיו יצאה לו שן שמינית, והיא היתה מלווה בסירוב מוחלט. מוחלט. די הבנתי אותו, האמת.
ויש ימים של שביתה חלקית מטעמי עניין מקצועי... הוא נראה לי פשוט עסוק מדי בדברים אחרים, חוקר את העולם, מנסה להדליק את האור וכו' וכו' וכו', ולא בא לו על הפרעות.
לפחות ככה זה נראה לי.
אבל מה שמתחיל לשבור אותי זה שגם בימים הטובים הוא מסתמך על טלפתיה, ולא על סימנים קצת יותר, אה, קולניים.
נמאס לי. מעייף אותי. מתי הוא יגיד לי את זה במילים ברורות?
או שהסימן שלו זה לבוא אלי ולהרים ידיים (יעני "תרימי אותי") וכשאני מרימה אותו הוא מתלבש על מפסק החשמל, ואז או משתין תוך כדי, או מתעצבן כשאני מרחיקה אותו משם ולוקחת אותו לשירותים.
מה אתה רוצה???
(האמת, אני נורא מבינה אותו. העולם פשוט מרתק מדי)

בינתיים אני מלבישה אותו חיתולי טטרה פשוטים כמו אזור חלציים (תפוסים על המותניים בסרט צבעוני לשיער), זה הכי נוח, הכי קל לזהות פיפי ולהחליף מיד, והכי קל ומהיר להחליף.
ואני מחליפה מיד.
מצד שני, יש ימים שבהם הוא עם חדפעמיים, כי אבא שלו שומר עליו, או כי הוא היה בשביתה מאסיבית ואני הייתי בחיפושי עבודה מאסיביים וכבר לא היה כוח להחלפה כל שתי דקות.
ומצד שלישי, הוא נכנס עוד מעט למעון ליומיים בשבוע. דיברתי עם המטפלות ונראה לי שאחרי שיכירו אותו, יש סיכוי לא רע שיפשפשו אותו לפחות פעם אחת כשהוא מתעורר. השאר - מן אללה... ולפחות בהתחלה הוא יהיה עם חד פעמי. (אחת מהן שאלה אותי ביוזמתה אם אני רוצה שהוא יהיה עם רב פעמיים, אמרתי לה שקודם חשוב לי שיכירו אותו ושיתאקלם וירגיש שם טוב, ושיפשפשו אותו כשהוא מתעורר, ואחר כך, אחרי שהם יתרגלו זה לזו, אני מאוד אשמח אם הן יוכלו לקחת על עצמן רב פעמיים. (וגם, יותר חשוב לי שהן יקבלו את השגעונות שלי בנוגע לאוכל ושלא יתנו לו דברים מתוקים. אני עוד עובדת על האסרטיביות שלי בעניין הזה)
אז אני לא יודעת למה כל זה יוביל.

מה גם שהוא תמיד היה תינוק מהסוג הבלתי מתעקש, בתחום הזה: מפשפשים אותו בזמן? יופי, הוא בסבבה עם זה. לא מפשפשים אותו בזמן? אז הוא לא מתעקש וכן עושה בחיתול. ואז, בתקופות מסוימות בוכה לי שאחליף לו, ובזמנים אחרים לא.

אז מה דעתכן?
מתי תינוקות מתחילים לפתח סדר עדיפויות של קודם-כל-פיפי ויכולים לדחות טיפונת את המשחק שלהם?
ומתי הם עוברים לתקשורת ורבלית, ולא מסתמכים על טלפתיה?
ומתי הם מתחילים להגיד "אמא, פיפי"?
ומה עשוי לקרות לו עם כל הקטע הזה של המעון? למה אני יכולה לצפות?
ומה כדאי לי, באופן כללי, לעשות עכשיו?
ומה כשהוא שובת? כן לנסות לקחת אותו בכל זאת או לא לקחת, לוותר מראש? (לפעמים אני לוקחת והוא מוחה כבר בכניזה לאמבטיה, אז אנחנו עושים רוורס מיידי)
והאם כל העסק עם המעון יבלבל אותו? האם הוא מבולבל כבר עכשיו, כשהוא לפעמים עם חיתולים (=קולטי שתן) ולפעמים עם אזור-חלציים?

אה, כן, אני עדיין מפשפשת אותו בשירותים כשאני מחזיקה אותו. אין תגובות חיוביות לסיר (הוא נורא אוהב להפוך אותו לראות אותו מתנדנד, זה כן), והוא עדין לא יכול לעמוד עצמאית או לכרוע עצמאית או כמעט עצמאית. כדאי לי לנסות ישבנון?

ועוד לא התחלתי לדבר על הלילות... (כרגע: סירוב מוחלט, וויתור כמעט מוחלט שלי בעניין)

אני מעדכנת:
הוא שמח מאד לשבת על הישבנון בשירותים.
את רוב ה"תוצרת שלו" הוא מעדיף לעשות שם.
עשה גם כמה פעמים בסירים "רגילים" (שעד לפני מספר ימים סירב לשבת עליהם) ולפעמים אפילו מוכן בקערה הרגילה שלו.
שוב, הישבנון המקום הכי מועדף. יש לו גם צעצועים שם וספרים עם תמונות שאנחנו קוראים.
מזכיר לי נשכחות את אחותו שהייתי מושיבה בבקרים על ישבנון, בערך בגילו.

תגלית חדשה שלי: הוא מסמן אחרת. יש לו שפה אחרת.
עכשיו אני צריכה ללמוד אותה כמו שצריך, כי אני עדין לא מבינה הכל.

ועדין, מידי פעם הוא קופץ מהסיר\ישבנון\קערה ושניה אחרי זה עושה פיפי.
הלילה קפץ לי מהסיר, נשכב על הצד והשתין עלי בקשת.
מפתח אישיות, הא? .

אבל הבעיה היא לא הסיר. הוא יכול לשבת "שעות" ולא לעשות כלום, לרדת וזמן קצר א"כ לעשות על הרצפה
אז כן הסיר.
תראי, או שתעזבי, וכל פעם תזכירי שעושים בשירותים ולא על הרצפה, או שתעשי שינוי. לעשות שינוי אומר: לא בסיר. לא להושיב. לקחת אותו ולהחזיק, למשל. למטה למשל.
העוזרת שלך בטח מכירה היטב את השיטה. אולי גם היא יכולה לקחת אותו?

אבל מאז היא הפסיקה להודיע היא עושה בחיתול וזהו גם לא אכפת לה להשאר ככה היא ממשיכה לשחק רגיל כאילו שזה לא מפריע לה
תראי, זאת התרגלות לחיתול. מפה תצטרכי לעשות גמילה מחיתולים. איך זה נראה לך? האם מתאים לך? האם את רוצה לעשות שינוי? צריך לחשוב על זה, יש השתמעויות לכל כיוון.
היא קלטה שהחיתול מקובל עלייך בתור "בית שימוש". (איפה כתבתי על זה בהרחבה?) והיא מצייתת למה ששידרת לה.
אם את רוצה שינוי, זה צריך להתחיל בכך שתפסיקי לראות בחיתול "מקום מתאים לעשות בו את הצרכים". ואולי כדי להיפטר מזה עדיף להלביש לה רק מכנסיים ולסלק את החיתולים. כי את מתייחסת אחרת למכנסיים ולחיתול, ואז גם היא תקלוט את זה ותעשה שינוי.

תודה על התשובה,
היא עדיין לא יושבת לבד אז אני מחזיקה אותה מעל האסלה ככה שאני לא יכולה לקרוא לה שם..
החלפנו מקום עכשיו אני מחזיקה אותה מעל קערה מול מראה אז היא מסכימה לפעמים להיות שם אבל מאז היא הפסיקה להודיעה היא עושה בחיתול וזהו גם לא אכפת לה להשאר ככה היא ממשיכה לשחק רגיל כאילו שזה לא מפריעה לה

אבל הבעיה היא לא הסיר. הוא יכול לשבת "שעות" ולא לעשות כלום, לרדת וזמן קצר א"כ לעשות על הרצפה .
העוזרת הרומניה שלי, מומחית בנושא, אמרה לי שהוא עושה בכונה.
שזה הגיל, שהוא מפתח עצמאות.
שאני אומר לו שלא עושים על הרצפה אלא בסיר ובסוף הוא יבין.

בנתים יש הפוגות קצרות והוא מסכים לפעמים, מעודד אותי להמשיך.

תודה על התשובות @} .

אכן.
זה יעבור.
בעיקר עוזרים:

• יצירתיות (כן, להשתדל לצאת החוצה לפשפש, זה כמעט תמיד עובד, כולל יצירתיות. עם בנים, למשל, במיוחד עובד "בוא נקלע על האבן הזאת", "בוא נשקה את העץ, הוא אוהב שמשקים אותו, הוא רוצה שיעשו עליו פיפי", "בוא נקלע לחור הזה". פעם גם קלענו על נמלה )-: מחוסר פריט מעודד אחר).
• נשימה עמוקה, להוריד לחץ, להוריד מתח, להוריד ציפיות - הכל משודר לתינוק והוא מגיב בענק.
• מה שתמרוש רוש עושה: לקחת עם צעצוע, להזיז את הסיר למקום כיפי, לעשות דברים נחמדים תוך כדי, ספר שקוראים בו רק על הסיר, וכדומה.

אני די באותו מצב.
הפשוש 10 חודשים אתמול.
שכחנו מה זה לסמן, שכחנו מה זה לשבת על סירים, הוא צווח ברגע שרואה סיר או ברגע שאני מתחילה להפשיט ולפעמים ברגע שאנחנו נכנסים לשירותים או אומרים "פיפי".
בחוץ הוא מפשפש יפה מאוד, וגם בשירותים של תחנת הרכבת. כנראה הוא מבין שפה אין מקום להתגמש .
אני מניחה שזה יעבור... אני חושבת שלראות את הדברים דרך המשקפיים של תיאוריית העיסוק המשמעותי, יעזור לנו להבין אותם. תזכירי לי לכתוב משהו על זה...
(אניייי???? אני כבר שכחתי בכלל מה זה זמן גלישה. איך שאני פוזלת לכיוון המחשב, בא יויו גם ומטפס לי על הברכיים ולמחיל להקיש על המקלדת ברוב חשיבות)

טוב, נו, יויו בטיול עם אבא, אז אני אכתוב, אבל בקצרה:

הפשפוש כעיסוק משמעותי

עיסוק משמעותי זה מרכיב יסוד בפרספקטיבה של מרפאות בעיסוק.
אם זה לא משמעותי (לבנאדם) - זה לא שווה שידברו עליו.
לכל אדם יש תפיסה פרטית לחלוטין על מה זה "משמעותי" בשבילו, אבל יש מאפיינים משותפים פה ושם, ויש לגיטימציות תרבותיות.
באשר לתינוקות: בהתחלה, העיסוק המשמעותי שלהם זה להיות על אמא או אבא. וזהו.
אז כשהוא מפושפש בגיל הזה - הוא בידיים שלך, זה משמעותי, וזה מספיק.
אחר כך הם משתכללים, והם רוצים להיות על אמא בזמן שהיא עושה משהו משמעותי, או לפחות משהו שנראה משמעותי: ללכת, לזוז, להתעסק בחפצים, להיות באינטראקציה עם אנשים אחרים - you name it.
אז בשלב הזה, כשהוא מפושפש הוא מרגיש את תחושת המשמעות שלך כשאת עושה את זה, וזה מספיק לו.
אבל אחר כך הוא מתחיל לזחול ולהיות במגע ישיר עם העולם, ולהתחיל למוד איך דברים עובדים, ולהיות מאוד עסוק בללמוד איזסה מניפולציות אפשר להפעיל על העולם הפיזי ("מניפולציה" במשמעות הנקייה שלה, כן? בלי משמעות לוואי צורמת!!) ומה קורה לחפצים כשדוחפים, מושכים, מתקרבים, מתרחקים, זורקים וכן הלאה.
ואז מה קורה? אמא באה ולוקחת לפשפוש באמצע העיסוק המשמעותי, וגם לא מרשה להפוך את הסיר!! בלשון לא-נקייה, התגובה שלו היא: זובי.
אז אני משתדלת להכניס משמעות לפשפוש: אני לוקחת אותו עם צעצוע ביד (פעם זה היה מסננת מטבח, וכמובן שהוא הוריד אותה למטה בדיוק ברגע הלא נכון. מאוד משעשע לראות אותו משתין דרך מסננת...), לפעמים מול החלון, ויש לי כבשת צעצוע תלויה מעל האסלה. להגיד לך שזה מצליח? לפעמים, לפעמים.....

ככל הנראה, "להיות בחוץ" זה בשבילם מאוד משמעותי בפני עצמו, ומאוד מתגמל מכל הכיוונים (גם ויזואלי, גם חוש הריח, השמיעה, גם המגע של אויר, הימצאות ליד עולם הצומח), אז בחוץ ההתנגדות הכי פחותה, או שכמעט איננה.
אבל לפעמים, החוץ פשוט לא זמין.

שלא לדבר על, נגיד, סלידה מחדר האמבטיה, או סלידה מהתחושה הפלסטיקית של הסיר או האסלה על הישבן (לדעתי אצלנו זה משמעותי!!! ועוד לא ארגנתי פתרון מתאים, כיסוי אסלה מבד, או משהו), או שפעם אחרי הקשקוש שטפת אותו במים קצת קרים מדי וזה לא מצא חן בעיניו, או כל דבר אחר שקשה להבין ולפענח, ועוד יותר מזה קשה להמציא תגובה נאותה בזמן אמת.

בעיני, מאוד מאוד קשה בתקופה הזאת לייצר את הפתרונות המתאימים. אני פשוט לא ערוכה לזה, פיזית. וגם לא מחשבתית.

אני לא יכולה להמשיך לפשפש כרגיל, כי כמו שאמרתי, כשזה לא מתאים לו הוא צווח ונאבק. אין עם מי לדבר. אז אני מפשפשת פחות. ככה זה. פשוט ככה זה וזהו זה.
וגם אני משננת: "זה יעבור, זה יעבור". כי מה עוד אפשר להגיד? בסף זה יעבור. עד החתונה, בטוח

גיל 9 חודשים.
אנחנו בשביתה של החיים. לא היתה שביתה כזאת במחוזותנו מעולם!
הוא מסרב לעשות פיפי.
מוכן לפעמים להיות מוחזק מעל הקערה הקבועה שלו, מוכן לשבת כל הסיר או על השירותים אבל לא עושה.
הוא יכול לרדת משם ושניות אחרי לעשות על הרצפה\מזרון\בחיתול בד\בתחתונים.
הוא לא מסמן יותר בכלל או שמסמן אבל לא עושה.

את רוב הקקי הוא כן יעשה בסיר אבל לא יודיע לפני, את זה אני יודעת בטלפתיה .

הוא היה מאד חולה ואיבד את זה לגמרי במחלה, עשה פיפי על עצמו כל הזמן ושלשל, עד שחיתלתי אותו עם חיתול ח"פ (אקולוגי). המשכתי כל הזמן הזה לנסות לפשפש אותו אבל לשוא.
אני יכולה לספור על כף יד אחת את כל הפעמים שהוא עשה פיפי בסיר בשבוע האחרון (פיפי כזה שלא בא עם קקי באותו פשפוש).

חשבתי שזה בגלל שהוא עם חיתולי בד, למרות שהוא תמיד מפושפש כרגיל ומתלונן כשהוא מפספס ורטוב.
עברתי לתחתונים ומכנסים בלבד. בנתים זה לא שינה כלום, הקטנטון לא מודיע ולא עושה פיפי בשום מקום מלבד על עצמו ועל הרצפה.

מה לעשות? להמשיך לפשפש כרגיל? זה מפסיק מתישהו? זה בגלל המחלה ויעבור בסוף?
אומרים לי שזה הגיל מתי זה נגמר?

יש למישהי איזשהן תובנות/עיצות בשבילי מה עושים במצב כזה?

1) להחליף מקום פשפוש- כיור, סיר וכדומה.
2) להירגע , יש ימים\זמנים כאלה ולא תמיד זה קשור לטראומה.
הילדה שלי ישבה לעשות קקי בשירותים מגיל 11 חודשים ולפעמים היו לה את הסיבות שלה לסרב. נדמה לנו שאנחנו תמיד יודעים למה זה אבל אנחנו בעצם רק מנחשים.
הייתי מקריאה לה סיפור כדי שלא יהיה לה משעמם לשבת שם ושאני לא אהיה עסוקה בכך ש"תעשה כבר".

בהצלחה.

הילדה שלי בת 9 חודשים כמעט,
בחודשיים האחרונים היא עושה קקי בשירותים (רק קקי),
מאז שהתחלנו היא הייתה עושה קצת בחיתול ובוכה הייתי לוקחת לשירותים והיא הייתה עושה שם בזמן האחרון היא התחילה לבכות ליפני שהיא עושה ואני לוקחת לשירותים.
בשבוע האחרון היא הייתה חולה היה לה שלשול ועדיין היא הייתה בוכה ליפני שאני אקח אותה לשרותים
הבעיה היא שאם השלשול היינו כמה דקות טובות מעל האסלה זה היה לוקח לה זמן עד שהייתה מסיימת (בפעם הראשונה קמתי לפני הזמן והיא השפריצה על כווווווול השרותים כל האסלה והקירות!) בשבוע האחרון אנחנו חזרנו להנקה בלבד והיא מרגישה יותר טוב רק שאני שכחתי שהקקי בהנקה נוזלי וחשבתי שזה עדיין שלשול ונשארתי איתה מעל האסלה היא בכתה מאוד ואני חשבתי שהיא מתאמצת לעשות (כי ככה היה בימים האחרונים אם השלשול) אבל מסתבר שהיא בכתה כי היא רצתה לצאת משם לצערי לא הבנתי אותה טוב ואני יודעת שעשיתי לה טראומה כי אחרי זה נכנסנו לשרותים להוריד את המים היא בדרך כלל אוהבת לראות את זה היא תפסה אותי חזק חזק שאני לא אסובב אותה לפשפוש
עכשיו כמובן שהיא מסרבת להתפשפש היום היא בכתה ובסוף נעמדה עליי ועשתה עליי בעמידה (היא עדיין עם חיתול..)
יש למישהי איזשהן תובנות/עיצות בשבילי מה עושים במצב כזה?

האפרוח בן שנה בדיוק. בלי חיתולים לסירוגין מאז שנולד והורדנו חיתול סופית בגיל 4-5 חודשים. בלילה עם ר"פ.
הכל התחיל כשעברנו דירה, נניח לפני חודשיים. פתאום פספוסים על ימין ועל שמאל, ממש ברמה שהוא לא מודיע, או מסרב כשלוקחים אותו ואחרי שניה עושה. קישרתי את זה לשינוי אבל אנחנו כבר יותר מחודשיים פה וזה לא נפסק.
במקביל הוא התחיל להיות יותר דעתן, אם עושים משהו שלא מוצא חן בעיניו (מוציאים אותו מהמקלחת, מלבישים כשלא בא לו, מנקים לו את הנזלת וכו' וכו') הוא חוטף עצבים וצורח. לפעמים הוא מקשית את כל הגוף וממש מתעצבן. זה עובר לו אחרי חצי דקה.
קראתי בדף הזה ובעוד דפים ועשיתי כמה שינויים, כמו למשל שינוי תנוחת פשפוש מקלאסית לפשפוש בעמידה (פיפי) ובכריעה (קקי), יותר תשומת לב (באיזשהו שלב הבנתי שהקשב שלי נהיה גרוע, לא יודעת מה קדם למה- הפספוסים שלו או חוסר תשומת לב שלי).
החלטתי גם לא 'לכפות' עליו שום דבר שאינו קריטי, לא להגיד לו הרבה 'לא'. להשתדל שלא יהיו מאבקי כוחות.
אבל זה לא עוזר הרבה.

במקביל לכל זה, נאלצתי להוריד לו גם את החיתול בלילה, כי נהיתה לו פריחה מגרדת איומה מהחיתולים (ר"פ). אני מתעוררת 8 פעמים בלילה כדי להחליף לו בגדים, לפעמים כל הסט כי הוא נרטב לחלוטין. כמה וכמה פשפושי סרק באמצע הלילה כי גם שם הוא מסרב הרבה פעמים. אחרי כל התעוררות כזאת הוא צריך להירדם חזרה עם ציצי.
וזה תינוק שקודם הינו מפספסים פעם פעמיים ביום וישנים רצוף עד חמש בבוקר, ציצי וממשיכים לישון בכיף.

אני ממש מתמוטטת, אשמח לעצותיכן.

תמרוש רוש,
אצלינו ביומיים האחרונים זוועה. פתאום. היא עושה מלא פעמים פיפי על אבא. אההההההה
לרב זה קשור לשיניים. ממש אחד לאחד. ניראה.
אגב, בת שנה וחמישה חודשים.

היום היא ממש סימנה באמבטיה. חצי דקה אחרי שהכנסתי אותה. אני הייתי עסוקה וחשבתי שהמים חמים לה ושהיא לא רוצה לשבת.
אז הינהנתי ואמרתי לה שזה בסדר... כן מי האמבט התמלאו להם קקי.

אם הקטן על הסיר אז אולי כדי לגוון את יכולה ללכת איתו לשירותים.

הצרה שהמרפסת אצלנו פונה לחנייה, ובקומה ראשונה, ואני חוששת שהשכנים ייראו ויוציאו עלי חוזה.
חוצמזה הייתי מפחדת לשמוט אותו למטה. לא מעזה.

<תתפלאו, זה עודד אותי>
לא מתפלאת בכלל. זה יסוד הבודהיזם.

וגם - כשאני נתקלת בשביתה אין לי חשק לרדת למטה, אז אני (שימו לב והזעיקו מיד את המועצה לשלום הילד)...
מחזיקה אותה היטב מהמרפסת ואנחנו משקות את שיח הפיטנגו של השכנה מלמטה
או את האדנית.
(-:

ווייי! לא ידעתי שכבר הגעתי לשלב! חשבתי שזה מתחיל רק בגיל 10 חודשים או משהו!
(ושדניאל עדיין בן ששה וחצי חודשים כבר חודש . איך שהזמן רץ)

אנחנו כרגע במצב מורכב שכולל, כנראה, שינוי בתקשורת ובסימנים שלו...
("שלום, הגעתם למערכת ניתוב שיחות החדשה של דניאל. אם ברצונכם לדעת אם זה קקי, לחצו 2. אם ברצונכם לדעת אם זה פיפי, לחצו 5 5. אם ברצונכם להניק, לחצו 3. בקשר למוצקים, לחצו 4 ואחר כך כוכבית. אם זה בקשר לצעצוע חדש שכבר שבוע לא קיבלתי ואני מחפש בנרות, תנו לי סוף סוף את השפופרת. אם ברצונכם לפשפש אותי בזמן - אבוד לכם, כבר פספסתם. ביִיִיִיִפ!")
(עוד סוגריים: הצרכים כל כך משתנים בגיל הזה והוא נהיה כל כך מגוון עם תחומי העניין שלו, שזה מבלבל. היום אפילו פספסתי אותות ברורים ביותר של רעב)
...וגם, כנראה, עייפות רגשית שלי שהובילה לירידה בקשב, וגם כנראה שביתת סירים של דניאל - אתמול והיום היו לנו פספוסים מפה ועד מחרתיים, ומיליון ואחד פשפושי סרק (שכללו, באופן חריג אצלו, גם התפתלויות-התנגדות נמרצות על הסיר), שכבמטה קסם נהפכו לפנות ערב לפשפושי-אמת ברגע שיצאתי אתו החוצה להרטיב איזה שיח.
אתן יודעות, העצה הזאת על לפשפש בחוץ היא כל כך אמיתית... זה הרבה יותר כיף גם בשבילי. ישר הלב מתרחב והסילון מזנק לו בעזוז ובחדווה קדימה, ותחושת ההקלה והשחרור כל כך הרבה יותר גדולה בחוץ!
אני תוהה אם השביתה תתרכך קצת אם אני אוציא אותו החוצה רק לחצי מהפעמים... לרוץ למטה בשביל כולם די ישבור וישחק אותי, ונראה לי שהוא פתוח למחוות פשרה כאלה.
לא רוצה עצה ספציפית כרגע, אבל אשמח מאוד למחוות תמיכה למיניהן. היום היה יום מגעיל במיוחד.

(וסתם פרספקטיבה: כשהשכבתי אותו לישון סופסוף, עם כל היום המגעיל הזה מאחורי, אמרתי לעצמי: לא נורא. מחר יום חדש. ולכל מחר יש גם מחרתיים. והכל יעבור. גם השביתה, וגם הפשפושים עצמם יעברו אי פעם, והוא ייגמל, ויגדל, ויתבגר, ויזדקן, וימות בשיבה טובה, וגם אני אמות בינתיים, ואז אף אחד, אף אחד, כבר לא יזכור את היומיים המזעזעים האלה.
איזה כיף!)
<תתפלאו, זה עודד אותי>

תודה בשמת על התגובה,

אני לא חושבת שיש הרבה מאבקי כוחות איתה, לא יותר מה"רגיל" שיש כאשר ילדה רוצה לגעת בשקע חשמל ואנחנו לא נותנים לה וכדומה
אנחנו יחסית נותנים לה המון חופש
ניסיתי להעביר אותה ל"שירותים של הגדולים" זה עוזר לפעמים אבל לרוב גם זה לא. מדובר בכבר משהו כמו 3 חודשים שביתה! זה נראה לי נורא משונה כי היא הרי כבר גדולה וממש מבינה איפה "אמורים" לעשות. כמו כן, ברור שזה לא נעים לה להשתין על עצמה והיא מיידעת אותנו כל פעם כדי שנחליף לה מכנסיים (למרות שלפעמים ממשיכה פשוט לשחק רטובה)

בקיצור, אין לי מושג. אשמח אם יש לך(או למישהי אחרת) עוד רעיונות

אני באמת לא יודעת מה להגיד על שביתות פשפושים בגיל שנה וכמה חודשים.
צריך לחפש קשר למה שקורה בבית וביחסים עם ההורים: האם יש מאבקי כוחות סביב רצונות? כלומר, יש הרבה מצבים שהילד מרגיש שהוא לא עושה את מה שהוא רוצה ומנסה "לקבוע" לפחות במה שבאמת תלוי בו?
האם הילד פשוט לא אוהב את הסיר? הצבע? הריח? משהו אחר? משהו בתנוחה? משהו במקום? משהו בניגוב? העדפה של כריעה על פני ישיבה?

תודה, זה באמת מנחם.
קצת.
אצלנו, בהעדר טבע זמין, היא יוצאת הרבה למרפסת (כמו כלבלב!!).
נראה כמה אורך רוח יהיה לאבא שלה.

גם אצלנו היה בדיוק כך, מגיל חצי שנה ועכשיו אפשר להגיד שהרבה יותר יבש במחוזותנו - 8 וחצי חודשים. כך שקבלי ניחום, את לא טובעת לבד!
מה שמאוד מאוד עזר היה שהיציאות יצאו באופן מוחלט החוצה (מחוץ לבית).. הסיר, השירותים והכיור הוחרמו ויצאו מחוץ לתחום, והעצים בגינה נהנים מהשקיה אקסטרה ומהרבה שירים. כנראה שהקטנה האקולוגית יודעת מה היא עושה, אנחנו משתפים פעולה ובאופן מפתיע כולם הרבה יותר מרוצים. גם אם יש קיטור קטן לפני, הפיפי תמיד על האדמה והבית נשאר יבש. ודבר נוסף שאולי יכול לעזור - התחלנו ללבוש תחתונים או מכנסים קצרים, ולמרות שהרבה יותר כיף ערומים, עם מכנסיים היא כנראה יותר מודעת לתוצאות (בעיקר החלפת הבגדים, הדבר השנוא עליה) ולכן נוטה יותר לשתף פעולה עם הפשפושים. ככה או ככה -תהני מזהשעוד חם והכל מתיבש מהר - תזכירי לעצמך שהדרך היא שחשובה ולא התוצאות, גם אם הסביבה לא מסוגלת לראות את זה, ושהכל משתנה כל הזמן. גם אם עכשיו הכל משתנה אחת גדולה. שיבואו ימים טובים.

מה עושים?
הממ... מנגבים? מחכים שזה יעבור?
אנחנו בשביתה כבר קרוב לחודשיים לדעתי (בת שישה וחצי חודשים). אני חושבת שכל ההתפתחות המוטורית עושה כל כך הרבה שינויים פיסיים במערכת שפשוט יש אובדן זמני של שליטה רצונית על הסוגרים ואין מה לעשות חוץ מלחכות לה שהיא תחזור (השליטה).
אצלנו יש הרבה מאד פעמים שאני יודעת שיש לה, אני לוקחת אותה לכיור ואני רואה שהיא מנסה לעשות אבל זה לא יוצא, ורגע אחר כך זה יוצא על השטיח בשכיבה או בעמידת ארבע (ממש דקה או שתיים אחר כך).
הפתרון שלי הוא לחתל בבד, בעיני כל עוד ממשיכים להציע ובמקביל להתייחס לחיתול כמו אל בגד שנרטב אז אין סיבה שזה יבלבל אותם, והאלטרנטיבה היא פיפי וקקי על השטיח... באופן פרדוקסלי אני דווקא בקשב יחסית גבוה, אני יודעת מתי יש לה ואני קולטת בשנייה שהיא משחררת, ואז פשוט מחליפה לה מייד.


אני ממש נבוכה
זה בדיוק החלק שהשביתה עוזרת לי לשחרר. וגם, דווקא עכשיו כשהיא לא מתקשרת באופן ברור, אני מבינה כמה זה טוב שאני קשובה, שאני יודעת מתי היא צריכה ומייד כשהיא עושה, שאני יכולה לשים לב איך זה משפיע ומושפע מדברים אחרים שקורים לה ולדעת מה הדפוסים הרגילים ומתי קורה משהו חריג. עם הבת הבכורה שלי לא היה לי מושג חוץ מאשר במקרים ממש חריגים, ורק בתהליך הגמילה מחיתולים פיתחתי קשב יותר ברור להפרשות שלה. זה נראה לי נורא משמעותי, וזה שכרגע הפיפי לא מגיע לסיר הפך להיות חלק יותר שולי מהעניין.

אנחנו בשביתה כבר חודש (פוצ' בת שבעה וחצי חודשים).
בן הזוג שלי כבר כופר בעיקרון כולו. עכשיו נראה לו שכל הבלי חיתולים הזה מתאים רק לגיל צעיר שבו הפיפי לוחץ ולמעשה מעולם לא היה פה דיאלוג.
אני ממש נבוכה. אין סימונים, יש עוד ועוד פיפי על הרצפה, ובלילה ארבע פעמים פיפי!! (לפני חודש כבר קמנו יבשות לא מעט).
פוצ' זוחלת ונעמדת, לעתים קרובות משתינה בעמידה או בעמידת ארבע, אבל לפעמים סתם יושבת בשלולית.
מה עושים?

מדהים, נכנסתי לשאול שאלה וראיתי שיעל כתבה כמעט את השאלה שלי מילה במילה
(אבל לא קיבלה תשובה
גם שאצלי אותה בעיה וגיל דומה (כמעט 16 חודשים) רק שאני כן מתעצבנת לפעמים כשהיא עושה במכנסיים... אני יודעת שאמורים "לשחרר לחץ" אבל זה מטריף אותי כי זה כאילו היא עושה לי דווקא.
היא דואגת שאני אדע שיש לה פיפי ואז עושה מילימטר מהסיר - רק לא בסיר - כאילו בשביל לעצבן אותי בכוונה! אני יודעת שבטח יש כאן צורך אחר גם שלא עליתי עליו עדיין אבל לא מצליחה לא להתעצבן מזה.
אם למישהי יש תובנות בנושא אשמח לשמוע

מה יהיה?

הקטנה בת שנה וחמישה חודשים. מגיל חודש בלי חיתול. יודעת היטב, מכירה את הסיר ומיודדת איתו בכל הקשור לקקי ועד לא מזמן גם עם פיפי.
אבל בזמן האחרון כבר כמה שבועות, אם לא יותר, לא עושה כמעט פיפי בסיר. עושה כמעט רק כשמתעוררת משינה. בשאר הפעמים או שמסרבת, או שמבקשת לשבת על הסיר, יושבת, משחקת ולא עושה כלום ואחרי שקמה עושה על הריצפה. בשאר הפעמים פשוט עושה על הרצפה בלי לבקש קודם ומייד מכריזה "הנה טטי!" (בעמידה או בישיבה או בכריעה). חשוב לציין שהיא מכריזה "טטי" פעמים רבות, כי המילה כוללת את כל מה שקשור לנושא-פיפי, קקי, סיר, שירותים, האיברים הקשוריים בפעולות וכו'. כך שכשהיא נתקלת למשל בסיר בשירותים היא מייד אומרת "טטי". אני פשוט מחשבת האם הגיוני שעכשיו היא צריכה פיפי, לפי הזמנים שאני מכירה ולפי זה מחליטה אם להציע לה או לא.
עוד דבר שחשוב לציין, שאני כלל וכלל לא מפעילה עליה לחץ. לא כועסת כשהיא עושה על הרצפה, רק אומרת לה "פיפי עושים בסיר, לא על הרצפה, פעם הבאה תעשי בסיר". האמת שתקופה ארוכה לא שמתי לב בכלל לשביתה הזו, כי פשוט לא התרגשתי מהשלוליות, שבימים האחרונים נמאס לי לנגב.
ניסיתי להציע לה לעשות במקומות אחרים - בחוץ על הדשא, בעמידה, במקלחון בעמידה, בישבנון בשירותים או בתנוחת פישפוש של פעם, שהיום כמעט תמיד נתקלת ב"לא" החלטי ביותר. לכל ההצעות היא מסרבת.
קקי עושה תמיד בסיר ולרוב מקפידה לבקש ואם לא שמנו לב, אפילו להתעקש.

מה עושים??

הי קלמנטינה
צאי מנקודת הנחה שהיא לא אמורה להודיע לך ותנסי להרגיש מתי בא לה.
יש תקופות ארוכות שזה עובד מעולה!
בהצלחה
@}

אני לא יודעת אם לקרוא לזה שביתת פשפושים או סתם פספוסים, אבל אצלי הבעיה הפוכה: כשאני מציעה לה היא דווקא משתפת פעולה, אבל אם אני לא מציעה לה - היא פשוט משתינה בלי להודיע. וזה מחמיר מיום ליום!
(למזלי על קקי היא עדיין מודיעה, אחרת בטח הייתי מתרגזת).
אחיה הגדול אומר שמעניין לה מדי מסביב אז אין לה חשק להודיע. והיא באמת מתעסקת כל הזמן במשהו, זוחלת, אוכלת חפצים ומטפסת עליהם...
מה עושים? החלפתי הבוקר כבר שלושה זוגות מכנסיים (ועוד שני פספוסים עירומים)!

קראתי את הדף די מזמן אז סליחה מראש אם אני חוזרת...
אצלי עזר לשיר או לזמזם כדי להיות יותר רפויה...כשהרגשתי שאני קצת לחוצה למשל לפני יציאה מהבית שמאד רציתי שהיא תעשה פיפי.
ובמקומות זרים כשהיא לא תמיד רצתה לעשות אבל ידעתי שהיא צריכה, פשוט הייתי יושבת איתה מעל השירותים ומניקה אותה מעל השירותים וזה תמיד עבד.

אהבתי מאד את השינויים

ערכתי את הפתיח לדף, מפני שהיו שם כמה דברים שממש לא הסכמתי איתם וחבל להלחיץ ולהטעות הורים מפשפשים.

אנחנו בלי חיתולים באופן חלקי מגיל די מאוחר (7-8 חודשים)- עד אז היינו עם חיתולים ר"פ.
לאט- לאט למדתי את הזמנים האופיניים שבהם היא מתרוקנת וגם סימנים מקדימים. בתי שיתפה פעולה מאד יפה, עשתה פיפי וקקי בסיר, באסלה ובחוץ. בבית היא הרבה בלי חיתול אבל בחוץ ובזמן שינה היא עם חיתול בד.
כשמזג האויר התחיל להתחמם התחלתי לתת לה מים (עד אז היא רק ינקה ואכלה אוכל "רגיל") והיא התחילה לעשות פיפי בתדירות הרבה יותר גבוהה. עד אז היא הייתה קמה יבשה בבוקר ומאז שהיא גם שותה מים (היא מאד אוהבת לשתות ומבקשת לשתות גם בימים לא כ"כ חמים) היא עושה פיפי אחד גדול בסביבות השעה 11 בלילה (ניסיתי לפשפש אותה כשהיא מתחילה לרטון אבל היא ממש זעמה כשהוצאתי אותה מהמיטה) וכשאני רוצה להחליף לה (בחושך במיטה) היא מתנגדת בתוקף- הודפת אותי וצורחת, בדרך כלל אני מדברת אליה ומרגיעה אותה ומחליפה לה בכל זאת, אבל יצא כמה פעמים שהיא עשתה אחרי שנרדמתי והמשיכה לישון בנחת עם חיתול רטוב (ידעתי שהיא עשתה את הפיפי מזמן כי החיתול היה קר ומסריח נורא). ביום פיפי כן מפריע לה אם זה יוצא בחיתול.
כיום היא בת שנה וחצי ובשבועיים האחרונים מסרבת לעשות בסיר ומעדיפה מקומות שהיא בוחרת ואלו הם: ספות, אמא וכסא האוכל שלה שהוא המקום המועדף לקקי- במקומות האלה היא עושה בישיבה נינוחה. על הרצפה היא עושה בעמידה.
עוד דבר מעניין שהיא אוהבת להיות "עטופה"- או לעשות על משהו רך ונעים או להישען על משהו רך- היא עושה לפעמים תוך כדי שהיא מחבקת אותי או מתרפקת עלי.
ואפילו כשהיא ממש חייבת פיפי ואני רואה את זה בבירור היא לא מסכימה בעד שום הון שבעולם לעשות בסיר וגם לא באסלה וגם לא בחוץ בתנוחת פישפוש- היא מעדיפה לחכות טיפה (עד שאני אפסיק להציע כל מיני סירים מעוסים) ולשחרר במקום שהיא בוחרת מיד אחר כך.ניסיתי להעביר אותה באמצע: אני אומרת לה "חכי רגע, בואי נלך לסיר" ואז היא מפסיקה, יושבת על הסיר ולא עושה כלום, יורדת מהסיר, מוצאת מקום וממשיכה לעשות פיפי (או קקי).
החלטתי לא להציע לה סיר ואסלה אלה לשים כמה סירים בהישג ידה (היא יודעת להתישב לבד על סיר) כי אולי היא רוצה "לבד" ולאו דוקא שונאת את הסיר- בינתיים זה לא עבד. אז בינתיים אני מנקה שלוליות.
לגבי קקי בכסא אוכל אני חושבת שאשים לה חיתול כשהיא שם כי השילוב בין קקי לאוכל בסמיכות כזו נראה לי לא שייך בכלל.
אני מתלבטת לגבי הלילה- אם היא לא מוכנה לעשות בסיר ולא מוכנה שאחליף לה האם זה נורא להשאיר אותה עם חיתול רטוב? (הטוסיק שלה אחרי לילה עם חיתול רטוב אמנם מסריח אבל לא אדום ואחרי רחצה הוא "כמו חדש".)
לא היה לנו איזה שינוי דרסטי בחיינו, היא נמצאת אתי בבית וכמה שלוליות לא מרגשות אותי בכלל. מעניין אותי איזה סיבות יכולות להיות להתנהגות שלה.

האמת, לא נשמע כמו דלקת.
נשמע כמו קצת בלבול. קשה לה להתרגל לשינויים שאת עושה (-: אבל לא נורא, כשתמשיכי אז היא תתרגל!
המדקר המומלץ שלי: רני אייל 03-6431222. וכן, ניתן לבצע דיקור מלידה, להיפך, בתינוקות זה קצרצר ועובד יותר טוב ויותר מהר.
אבל שוב, לא נשמע כמו דלקת.
אפשר גם לקחת פיפי לבדיקת שתן, אצל תינוקות שעושים בסיר זה יותר קל (-:

מריירת - זה בול הגיל. השיניים מציקות להם שבועות לפני שהן בוקעות. גם זה גורם לפספוסים ולבכי.

מציעה לסלק מהראש מחשבות כמו "משלמת את המחיר" וכאלה. גם לא נשמע שהיא "בשביתה", רק קצת מבולבלת. לא נורא, תתחילי לקחת, תגידי "פיפי" "קקי" כל פעם שהיא עושה, בשמחה כשהיא עושה במקום המתאים, ותתחילי עכשיו. תראי, היה חורף, היית אחרי לידה, לא היה לך ממש כוח לזה. עכשיו יש לך. עכשיו מתחשק לך להשקיע בזה - אז יופי! זה הזמן!

האחים הנחמדים תמיד מנסים לשעשע תוך כדי שהיא על האסלה - ייתכן שזה מפריע לה?
לזה יש שתי תשובות:
א. אין סיבה שזה יפריע לה. זה דווקא נחמד מאוד והופך את הפישפוש לכיף.
ב. במקום לשאול אותי, עדיף להסתכל עליה: זה מפריע לה?
(שמת לב שהתשובות סותרות זו את זו? (-: )

בהצלחה!