על ידי תמרוש_רוש » 27 נובמבר 2012, 04:05
אני בהריון עכשיו, עם ילד בן ארבע וחצי בבית, וזה נורא כיף לטפטף לו מידע קונקרטי.
לפני כמה זמן הוא שאל אותי אם יוכל לראות את התינוק יוצא.
תפס אותי לא מוכנה... (עוד אין לי מושג ברור אם אני רוצה אותו בלידה או לא)
אז כחכחתי משהו בלתי ברור, ועברתי ל: "אולי אתה רוצה לראות תמונות?"
אז עברנו על התמונות ב"לידה פעילה" ואז הלכנו ליוטיוב לדגום סרטוני לידה, בעודי מתפללת שכישורי המיון והחיזוי שלי יעבדו כמו שצריך, מפני שממש לא רציתי ליפול על סרטונים לא מתאימים.
היה שם סרטון אחד מוצלח של יציאת הראש (ארבע דקות של תקריב, לידה ביתית, בכריעה).
ואז הוא שאל, רגע, אבל למה התינוק לא יוצא דרך הבטן?
הסברתי על פתח היציאה, והוא מיד סידר את זה לעצמו בראש בניסוח "אה, זה לא חריץ הפיפי אלא יותר למטה בין הרגליים".
אחרי כמה ימים לקחתי אותו מהגן, וגננת מחליפה אחת (שעובדת שם באופן לא קבוע) עצרה אותי להגיד לי מזל טוב על ההריון, ואיזה יופי, ושאלה אותי מתי התינוק יגיע? וענתה מיד שהילד כבר אמר לה, וסיפר לה הכל, עם כל הפרטים (וכאן היא לבשה הבעה ארוכת-פרצוף שהיתה כל דבר חוץ מחיובית), ואיזה יופי זה שהוא יודע את כל הפרטים (לסת מתארכת עוד קצת) כי רוב הילדים בגילו עוד חושבים שהתינוק יוצא דרך הבטן ולא מבין הרגליים (לסת מגיעה לברכיים).
והלכה.
וכמובן גרמה לי לאחר את האוטובוס, אבל זה היה סתם בונוס חביב.
התגובה הזאת (בצירוף הפסד האוטובוס) חירפנה אותי קשות במשך שעה. אחר כך נרגעתי קצת, ובערב סיפרתי הכל לבעלי.
הוא לבש פרצוף מהורהר, ואמר לי: "את יודעת, עם כל מה שאת מלמדת אותו על הנקה (הוא בא אתי לפגישות וסופי שבוע של אגודת המיניקות, והיה לנו דיון על שאיבת חלב לפני איזה זמן...) וכל הדברים האלה, החינוך המיני שאת נותנת לו הוא הרבה יותר מדי בריא".
ואז אמר משהו בסגנון "תשתדלי לרסן את עצמך".
למען השם, מה רע בלדעת מאיפה יוצא התינוק?? הרי אנחנו לא ממדרים אותו מידע אנטומי ופיזיולוגי בנושא עצמות, שרירים, מערכת העיכול וכלי דם (נו, כשיש לך אבא ביולוג ואמא מרפאה בעיסוק אז אנטומיה בקלות מקבלת מקום בשיח הביתי...). אז למה את זה כן צריך למדר?
בקיצור, הפשרה שהשגתי ביני לבין העולם הדפוק הזה היתה, שבפעם הבאה שהנושא עלה, אמרתי לילד "תשמע, אלה דברים נורא מעניינים, וכיף לי לדבר על זה, אבל אנחנו מדברים עליהם רק בינינו, במשפחה. בסדר?"
מבחינתו זה היה בסדר.
גם מבחינתי, כשאני חושבת על זה בלי להתעצבן. המיומנות של לדעת מה להגיד למי ומתי, וההבחנה בין נושאים ציבוריים לנושאים פרטיים לנושאים פרטיים מאוד, היא מיומנות חברתית מאוד חשובה, בלשון המעטה. אז אפשר להתחיל עם זה כאן ועכשיו.
אבל כל הסיטואציה עדיין מרגיזה אותי.
אני בהריון עכשיו, עם ילד בן ארבע וחצי בבית, וזה נורא כיף לטפטף לו מידע קונקרטי.
לפני כמה זמן הוא שאל אותי אם יוכל לראות את התינוק יוצא.
תפס אותי לא מוכנה... (עוד אין לי מושג ברור אם אני רוצה אותו בלידה או לא)
אז כחכחתי משהו בלתי ברור, ועברתי ל: "אולי אתה רוצה לראות תמונות?"
אז עברנו על התמונות ב"לידה פעילה" ואז הלכנו ליוטיוב לדגום סרטוני לידה, בעודי מתפללת שכישורי המיון והחיזוי שלי יעבדו כמו שצריך, מפני שממש לא רציתי ליפול על סרטונים לא מתאימים.
היה שם סרטון אחד מוצלח של יציאת הראש (ארבע דקות של תקריב, לידה ביתית, בכריעה).
ואז הוא שאל, רגע, אבל למה התינוק לא יוצא דרך הבטן?
הסברתי על פתח היציאה, והוא מיד סידר את זה לעצמו בראש בניסוח "אה, זה לא חריץ הפיפי אלא יותר למטה בין הרגליים".
אחרי כמה ימים לקחתי אותו מהגן, וגננת מחליפה אחת (שעובדת שם באופן לא קבוע) עצרה אותי להגיד לי מזל טוב על ההריון, ואיזה יופי, ושאלה אותי מתי התינוק יגיע? וענתה מיד שהילד כבר אמר לה, וסיפר לה הכל, עם כל הפרטים (וכאן היא לבשה הבעה ארוכת-פרצוף שהיתה כל דבר חוץ מחיובית), ואיזה יופי זה שהוא יודע את כל הפרטים (לסת מתארכת עוד קצת) כי רוב הילדים בגילו עוד חושבים שהתינוק יוצא דרך הבטן ולא מבין הרגליים (לסת מגיעה לברכיים).
והלכה.
וכמובן גרמה לי לאחר את האוטובוס, אבל זה היה סתם בונוס חביב.
התגובה הזאת (בצירוף הפסד האוטובוס) חירפנה אותי קשות במשך שעה. אחר כך נרגעתי קצת, ובערב סיפרתי הכל לבעלי.
הוא לבש פרצוף מהורהר, ואמר לי: "את יודעת, עם כל מה שאת מלמדת אותו על הנקה [sub](הוא בא אתי לפגישות וסופי שבוע של אגודת המיניקות, והיה לנו דיון על שאיבת חלב לפני איזה זמן...)[/sub] וכל הדברים האלה, החינוך המיני שאת נותנת לו הוא הרבה יותר מדי בריא".
ואז אמר משהו בסגנון "תשתדלי לרסן את עצמך".
למען השם, מה רע בלדעת מאיפה יוצא התינוק?? הרי אנחנו לא ממדרים אותו מידע אנטומי ופיזיולוגי בנושא עצמות, שרירים, מערכת העיכול וכלי דם (נו, כשיש לך אבא ביולוג ואמא מרפאה בעיסוק אז אנטומיה בקלות מקבלת מקום בשיח הביתי...). אז למה את זה כן צריך למדר?
בקיצור, הפשרה שהשגתי ביני לבין העולם הדפוק הזה היתה, שבפעם הבאה שהנושא עלה, אמרתי לילד "תשמע, אלה דברים נורא מעניינים, וכיף לי לדבר על זה, אבל אנחנו מדברים עליהם רק בינינו, במשפחה. בסדר?"
מבחינתו זה היה בסדר.
גם מבחינתי, כשאני חושבת על זה בלי להתעצבן. המיומנות של לדעת מה להגיד למי ומתי, וההבחנה בין נושאים ציבוריים לנושאים פרטיים לנושאים פרטיים מאוד, היא מיומנות חברתית מאוד חשובה, בלשון המעטה. אז אפשר להתחיל עם זה כאן ועכשיו.
אבל כל הסיטואציה עדיין מרגיזה אותי.