שיעור בחינוך מיני

יש לנו בחצר שלושה כלבים. נקבה אחת ושני זכרים.
היגיע זמנה של הנקבה והיא נהיתה מיוחמת ,ושני הזכרים היתחילו לנסות שוב ושוב להיזדווג איתה. אור, ביתי בת השבע מאוד היתעניינה במה שהכלבים עושים ובא הלספר לי בהיתרגשות שהפין של "חושך" בחוץ והוא מאוד אדום ושליפני כן הוא החתחכך ב"רינה". למחרת היא הימשיכה לעקוב אחריהם אז באה לספר לי בהתרגשות שהיא ראתה ש"חושך" היכניס את הפין שלו לתוך הפות של "רינה" ועשה תנועות כאלה (וניסתה להדגים את התנועות). כאן כבר לא יכולתי להתחמק מהסברים והתחלתי להסביר לה שזה ניקרא להיזדווג ושכך יווצרו גורים בבטן של רינה ואת כל ההסבר הנילווה. או אז היגיע השאלה- "גם אנשים עושים כך?" ."כן", עניתי, והיסתכלתי על הפרצוף המוזר שעלה על פניה. היא חשבה רגע ואז ניזכרה שפעם במפגש אצל כשר מצאו ספר על איך עושים ילדים והיה שם ציור שהראה שהפין של הבן ניכנס לתוך הפות של הבת.
אז ,באותו מיפגש, אני הייתי מאוד במבוכה מכל העינין של לדבר על זה עם בנותי, ומאז אני מכינה את עצמי ליום בו אצטרך להסביר את זה להן, ואני חושבת שעמדתי בזה בכבוד!:-P
אור ממשיכה לעקוב אחר הכלבים בעניין רב והולכת אחריהם לכל מקום ,מחכה בקוצר רוח להיזדווגות הבאה.

עמדת בזה בכבוד, יפה אורית.
גם אני נעשת נבוכה מאוד כשאני נאלצת להסביר כל מיני דברים אינטימיים.(חייבת לעבוד על עצמי בעניין).

יש כלל ידוע למדי שאומר לענות לילדים בצורה הכי ישירה והכי אמיתית אבל בדיוק על השאלה ששאלו, לא להרחיב מעבר לזה כלום, ואני מוצאת את הכלל הזה גם מקל על המבוכה (לא צריך לפצוח בהסברים מורכבים אלא להתקדם כל פעם את הצעד הכי קטנטן בהסבר) וגם נכון מבחינת הילדים, כי לא בהכרח ילד ששואל "מאיפה הגיע התינוק" מוכן לקבל את כל ההסבר המפואר על הביצית הזרע וכל מה שביניהם.
אני נזכרת כאשר בני היה בן חמש בערך ומצא במקלחת חבילת טמפונים. הוא הגיע אלי סקרן מאד: מה זה?
אמרתי:
טמפונים
וכבר התחלתי לחשוב איך מסבירים לילד בן חמש על המחזור החודשי
אז הוא אמר:
"אה" והלך משם מרוצה לגמרי.

תודה על העצה .מי . עניתי באמת רק על מה שנישאל ורק על מה שהיה הכרחי.לא הירחבתי מעבר לזה כי שמתי לב שאם אני מרחיבה, זה פשוט לא מעניין את השואל והוא מסתובב לו והולך באמצע ההסבר

כך שאני מוצאת את עצתך נכונה לי מאוד.

אבל גם אותי מאוד הביך לדבר על הדברים האינטימיים, פשוט הבנתי שזה יבוא יום אחד והכנתי את עצמי במשך חודשים ארוכים, מיה היקרה. בנותיך עוד קטנות. בגיל שלהם הייתי מתחמקת באלגנטיות משאלות מהסוג הזה

בני מתעניין באיך נוצרים התינוקות, והתשובה "ביצית וזרע...." כבר לא מספקת אותו, הוא רוצה לדעת איך הם נפגשים.
מישהו יכול להמליץ על ספר נחמד שמסביר לילדים עם איורים?

יש בצומת ספרים ספר שכריכתו בדוגמת בד ג'ינס , מאוד ממצא .קניתי אותו מתנה למישהי אבל לא זוכרת את השם .

לטעמי אין ספר אחד שנותן תשובה מלאה מכל הבחינות. אני ממליצה לקנות שניים- "זה לא סוד..."/דפנה שריר, ואת "אמא הטילה ביצה!"/בבט קול. הראשון הוא מאוד מפורט וכולל הסברים ואיוריםאבל רציני וקצת מיושן בלוק שלו. השני מאוד קצר אבל גם מצחיקול כזה.
תיהנו

לא יצא לי להיתנסות הרבה בעינין(הגדול שלי עוד לא בן 5)ואני ממש מיתחברת מאד לעינין של לענות רק על מה שנישאלנו,אבל אני מרגישה שלא היתי רוצה שכל העינין יתמצה בקטע הטכני...יחסי מין קשורים אצלי(ואני מקוה שגם תיהיה אצל ילדי)לא רק להולדה,הם קשורים קשר בל ינתק לאינטימיות ,לזוגיות בריאה,להנאה מהגוף,לנתינה וקבלה,ועוד ועוד ועוד,אין לי שום בעיה(ולי אישית גם לא מביך)לדבר על הצד הטכני,אני מיתלבטת לגבי איך ומתי לדבר על כל השאר...

אני מיתלבטת לגבי איך ומתי לדבר על כל השאר...
את כל השאר עושים גם ליד הילדים, לא?

סמדר נ - את כ"כ צודקת

כדי ללמד זוגיות בריאה צריך לחיות זוגיות בריאה
כדי ללמד מיניות בריאה צריך לחיות מיניות בריאה

מאחלת לאמא לילי לחוות חיים מדהימים ולהראות לילדיך את האור (-:
וגם לעצמי מאחלת את אותו הדבר על הדרך (-;

שליחה על ידי נרקיס* » 01 מאי 2007, 17:30

ויש גם את הסרט "ילד בא מאהבה".

אני בהריון עכשיו, עם ילד בן ארבע וחצי בבית, וזה נורא כיף לטפטף לו מידע קונקרטי.

לפני כמה זמן הוא שאל אותי אם יוכל לראות את התינוק יוצא.
תפס אותי לא מוכנה... (עוד אין לי מושג ברור אם אני רוצה אותו בלידה או לא)
אז כחכחתי משהו בלתי ברור, ועברתי ל: "אולי אתה רוצה לראות תמונות?"
אז עברנו על התמונות ב"לידה פעילה" ואז הלכנו ליוטיוב לדגום סרטוני לידה, בעודי מתפללת שכישורי המיון והחיזוי שלי יעבדו כמו שצריך, מפני שממש לא רציתי ליפול על סרטונים לא מתאימים.

היה שם סרטון אחד מוצלח של יציאת הראש (ארבע דקות של תקריב, לידה ביתית, בכריעה).
ואז הוא שאל, רגע, אבל למה התינוק לא יוצא דרך הבטן?
הסברתי על פתח היציאה, והוא מיד סידר את זה לעצמו בראש בניסוח "אה, זה לא חריץ הפיפי אלא יותר למטה בין הרגליים".
אחרי כמה ימים לקחתי אותו מהגן, וגננת מחליפה אחת (שעובדת שם באופן לא קבוע) עצרה אותי להגיד לי מזל טוב על ההריון, ואיזה יופי, ושאלה אותי מתי התינוק יגיע? וענתה מיד שהילד כבר אמר לה, וסיפר לה הכל, עם כל הפרטים (וכאן היא לבשה הבעה ארוכת-פרצוף שהיתה כל דבר חוץ מחיובית), ואיזה יופי זה שהוא יודע את כל הפרטים (לסת מתארכת עוד קצת) כי רוב הילדים בגילו עוד חושבים שהתינוק יוצא דרך הבטן ולא מבין הרגליים (לסת מגיעה לברכיים).
והלכה.
וכמובן גרמה לי לאחר את האוטובוס, אבל זה היה סתם בונוס חביב.

התגובה הזאת (בצירוף הפסד האוטובוס) חירפנה אותי קשות במשך שעה. אחר כך נרגעתי קצת, ובערב סיפרתי הכל לבעלי.
הוא לבש פרצוף מהורהר, ואמר לי: "את יודעת, עם כל מה שאת מלמדת אותו על הנקה _{(הוא בא אתי לפגישות וסופי שבוע של אגודת המיניקות, והיה לנו דיון על שאיבת חלב לפני איזה זמן...)} וכל הדברים האלה, החינוך המיני שאת נותנת לו הוא הרבה יותר מדי בריא".
ואז אמר משהו בסגנון "תשתדלי לרסן את עצמך".

למען השם, מה רע בלדעת מאיפה יוצא התינוק?? הרי אנחנו לא ממדרים אותו מידע אנטומי ופיזיולוגי בנושא עצמות, שרירים, מערכת העיכול וכלי דם (נו, כשיש לך אבא ביולוג ואמא מרפאה בעיסוק אז אנטומיה בקלות מקבלת מקום בשיח הביתי...). אז למה את זה כן צריך למדר?

בקיצור, הפשרה שהשגתי ביני לבין העולם הדפוק הזה היתה, שבפעם הבאה שהנושא עלה, אמרתי לילד "תשמע, אלה דברים נורא מעניינים, וכיף לי לדבר על זה, אבל אנחנו מדברים עליהם רק בינינו, במשפחה. בסדר?"
מבחינתו זה היה בסדר.

גם מבחינתי, כשאני חושבת על זה בלי להתעצבן. המיומנות של לדעת מה להגיד למי ומתי, וההבחנה בין נושאים ציבוריים לנושאים פרטיים לנושאים פרטיים מאוד, היא מיומנות חברתית מאוד חשובה, בלשון המעטה. אז אפשר להתחיל עם זה כאן ועכשיו.
אבל כל הסיטואציה עדיין מרגיזה אותי.

מוזר מה שאת מספרת, הילדים שלי ידעו בגיל הזה בדיוק מאיפה יוצאים תינוקות (בין השאר באדיבות "ילד בא מאהבה") ואף אחד לא חשב שזה מוזר. קטע של אוסטרלים?

יותר סביר להניח, סתם קטע של הפרצופה הספציפית ההיא.
יש כ מיני אנשים בעולם...
או אולי לקחתי את הפרצוף החמוץ-מדרך-הטבע שלה והפעם הלבשתי עליו משמעויות מהרהורי לבי.
(רגישות הריונית, נו...)

לי זה נראה שתמונות מ'לידה פעילה ',זה בהחלט מספיק.גם אם היית אומרת שלאמא יש פתח בין הרגלים שברוב הזמן הוא קטן ורק בשעת הלידה דרכו יוצא התינוק-די והותר.אני הייתי מדגישה את העבודה שכל הגוף של האישה עושה בזמן הלידה : הרחם ,הנשימה,הכריעה וכ' חשוב שיבין שבגלל שצפויה לך לידה, ואינשאללה לידה פעילה וטובה ,את תצטרכי להיות מרוכזת בעצמך ולא תוכלי להתפנות לכל מני דברים אחרים באותו זמן. שיבין למה עליו לבלות באותו זמן עם מישהו אחר או במקום אחר.

וזה מבחינה פראקטית מה שחשוב לך להכין אותו ואת עצמכם ללידה.
גם יכול להיות שבזמן ההריון הוא ידרש לכך שתפסיקי לקחת אותו על הידים או לתת לך לנוח במקום לרוץ אחריו-אז אפשר להסביר לו שההריון גדל,להראות לו שהעובר היה בגודל של פחות מגרגר אורז כרגע בגודל של פומלית (+-)ולאט לאט הוא יהיה כמו אבטיח(עובר ומי שפיר ושילה).

לא הייתי מחפשת גם ביוטויוב.
למה?כי זה נראה לי עומס רב מדי על הילד.הוא לא אמור לעשות שם שום דבר,הוא לא אמור לילד אותך .לרוב הילדים שאני מכירה אין עינין אנטומי ופיזיולוגי .אני אחות והתחום קרוב לליבי, אני מסוגלת לדבר הרבה על מה קורה בגוף.אבל ילדים מעדיפים תשובה קצרה .ככה הם.

ולגבי הגננת- טוב, זה באמת אחד מהחסרונות של הגן-הילד שלך נפגש עם אנשים שלא בהכרח רוצים להבין את המשפחה כולה ויש להם רעיונות לגמרי שונים .
אני חושבת שאת עם האמת שלך צריכה ללכת בראש מורם.ותסבירי לבן זוגך שיש חשיבות רבה להכנה לפני הלידה , גם של האח הבכור.ושיש לו מזל שאת עושה את זה .
(בן זוגי למשל,מודה ,שהוא לא מסוגל לדבר על זה עם הילדים)
תספרי לילד שלך מה שאת חושבת שצריך, תכניסי לו טוב טוב לראש שתינוקות באים לעולם הזה מהאמהות שלהם ועדיף שיתחילו בעולם הזה לתת כבוד למאמצים העילאיים שלנו ,האמהות.אם אנשים היו מכבדים את הלידה אולי היו מכבדים גם את החיים קצת יותר.

לפני הלידה האחרונה, כשהילדות היו צריכות להחליט אם הן רוצות להיות נוכחות בלידה, נתתי להן לצפות בסרטי לידה (סיננתי את הקשים. הרפואיים). הן היו בנות4-8 ואני משוכנעת שזאת לא היתה הפעם הראשונה שראו סרטים כאלה.
לא רןאה מה הבעיה במה שעשית.
בשעה טובה

התייעצות:
בתי בת ה7 מאד תמימה, חמה ואוהבת, מחבקת ומלטפת, ובקיצור, בריאה ואין לה בעיה עם אינטימיות.
הבעיה שלי היא כשזה חורג מגבולות אמא אבא סבא.
היא יכולה לשוחח עם קרוב משפחה מבוגר, תוך שהיא מתיישבת על ברכיו ומחבקת אותו.
או למשל להשתולל עם קרוב משפחה אחר, ולהלך על גופו כשהוא שוכב (כפי שבניו עשו לפניה בקול תרועה).
חשוב לי לציין שהמעשים שלה אינם באים ממקום מיני, והדבר נעשה באופן טבעי וזורם מתוך משחק.

אבל, לי הם לא נראים מתאימים, כי אני לא סומכת על כל אחד וחשוב לי להבהיר לה את ההבדל בין קרבה אינטימית למשפחה הקרובה לבין המעגלים הרחוקים יותר. וזאת, כמובן מבלי להעביר לה את החרדות שלי ומבלי שהיא תרגיש אשמה במשהו.
אז השאלה היא בעצם איך עושים את זה? מה אומרים?
תודה

שליחה על ידי א* » 20 ינואר 2013, 19:22

אני יכולה להבין את הקטע הזה של לא לסמוך על כל אחד.
לא הייתי רוצה שביתי תתמרח לה על כל אחד.

אני חושבת שאם מסבירים לילד שחוץ מאמא ואבא ואי אלו קרובים נוספים אנחנו לא מחבקים ולא נשכבים עליהם ולא נמרחים עליהם-הילד מבין שזה גבולות ושזה שומר עליו.היא לא ידעה את זה קודם , אבל עכשיו כשהיא יודעת , היא תתיחס לזה.

אני חושבת שהטרדות מיניות הן מקרים מצערים שמתרחשים בלי שום קשר לכך שהילד רוצה חיבוק או מגע תוך כדי משחק.אולי אפילו ביחס הפוך.אולי לילדה שלך יש חוש בריא שהיא קולטת את הטיפוסים שנעים לה להתחבק איתם והיא יודעת שלא יאונה לה כל רע מקרבתם.
אני ממש לא מכירה את הסטטיסטיקה,אז אולי מישהו שמצוי בזה יאיר את עינינו.

אני חושבת שהטרדות מיניות הן מקרים מצערים שמתרחשים בלי שום קשר לכך שהילד רוצה חיבוק או מגע תוך כדי משחק.אולי אפילו ביחס הפוך
למרבה הצער, זה דווקא להיפך.
יש על זה אפילו מאמר וספר מרתק מאת פרנצי שנקרא-"בלבול השפות בין מבוגר לילד- שפת הרוך ושפת התשוקה"
מדבר בדיוק על זה שילדים מטיבם מדברים בשפת הרוך, שכוללת גם מגע
ובניצול מיני, המבוגר או הפוגע, עושה abuse של זה, ומבלבל את השפות- הופךאת שפת הרוך לשפת תשוקה
הילד לא תמיד מבין מה קורה, והחלק שבו שמחפש רוך, עשוי להינות מהמגע, יחד עם תחושה עמומה שמשהו מבולבל ולא בסדר
זו הסיבה שילדים שנפגעו מינית, הרבה פעמים נושאים בלבול ואשמה.
זאת למרות שאחריות המבוגר היא לשמור לא לבלבל בין השפות!

מפגש בין ילד שיושב בתמימות על הברכיים מתוך מגע טבעי, ילד שמדבר ב"שפת הרוך"
לבין מבוגר שמדבר ב"שפת התשוקה", ומבלבל את השפות (כמובן לא כל מבוגר יעשה זאת)
זו סיטואציה קלאסית שעלולה לייצר פגיעה מינית.

בעיניי הדאגה של אלמונית בהחלט במקומה ומעידה על עירנות בריאה

תודה לכן.
רותה, אני מכירה את המאמר של פרנצי , ואת נגעת בדיוק בנקודה.
היא מדברת מקסים בשפת הרוך. אני לא רוצה לקלקל לה את זה.
מצד שני, אני ממש מתקשה למצוא את הדרך להסביר לה. מי כן ומי לא.
למה דודה כן אבל בעלה לא.
את ההבדל בין להשתולל עם מבוגר שמניף אותה והופך אותה וכו', לבין להימרח עליו וכו'.
איך להעביר לה מסר ברור מצד אחד אבל לא טעון וחרד.

שאלה מצוינת...קשה לי לחשוב על ניסוח שמגן מצד אחד ולא מעורר חרדה מצד שני.... האם יש הרבה סיטואציות כאלו, בהן את לא נוכחת? כי כשאת שם, את יכולה להשגיח

אני תמיד נוכחת, אבל זו הבעיה. אילו סיטואציות גבוליות.
לכאורה הכל בסדר אבל אני לא מרגישה עם זה נוח.
אבל זה לא משהו שאני יכולה לומר למבוגר שלוקח חלק בסיפור.
עולים לי כל הסיפורים האילו על אמהות שידעו והעלימו עין. אמנם זו הקצנה, אבל בכז, הנה אני מוצאת את עצמי במצב שבו אני מרגישה שהבת שלי נמצאת בתקשורת שעלולה להיות לא בריאה, ואני לא יודעת מה לעשות. האינסטינקט אומר לי פשוט לשלוף אותה משם (ואכן עשיתי זאת בתואנות שוא ). אבל זה לא נראה לי מספיק. אני צריכה לצייד גם אותה בהגנה משל עצמה.

תודה לרותה על ההסבר .בילבול השפות-אני חושבת שהתיאוריה הזו קצת מוגבלת.זה ידוע שילדים יפים ומעוררים אהבה .אבל אדם נורמאלי לא מעלה על דעתו להשתמש בהם לצרכים המינים שלו.
אני גם תוהה מדוע כל מני קרובים לא מבקשים מביתך שתשב על ידם בצורה חביבה -יענו, יופי, נשיקה קטנה במצח וטפיחה רכה על השכם ושבי לך ילדונת ליד.
(או יותר טוב: לכי לשחק.)
הכל מחזק את הצורך שלך לשים פה גבול .

אני הייתי בוחרת זמן שאני יכולה לשוחח עם הילדה בשקט וברוגע ומסבירה לה שפשוט תפסיק להתמרח.
היא יכולה לבוא אליך אם היא עיפה וצריכה להתכרבל או משהו כזה.אולי זה קטע של עיפות שהיא צריכה לדעת איך לטפל בעצמה .

גם טוב שתמשיכי להסתכל עליה ואם היא שוב מתמרחת תקראי לה אליך או תקומי ותלכי איתה לאיזה חדר אחר להזכיר לה.

אין מה לעשות, זה העולם שבו אנחנו חיים. אני לא מצטערת אם אני מחבלת באשליה שהכל זה פרחים ופרפרים.כי אני אצטער יותר אם מישהו יחבל בילדים שלי ועוד שיכולתי למנוע את זה.

הסרט ילד בא מאהבה - מומלץ? איפה קונים?

בשבילנו זה היה מוצלח מאוד, קנינו לפני מיליון שנה בחנות ספרים (זה היה בקלטת וידאו).

יונת, אולי את זוכרת: להרגשתך, לאיזה גיל הסרט מיועד? או לחילופין, באיזה גיל בערך היו ילדיך כשצפו בו?
תודה! @}

שליחה על ידי אני* » 08 דצמבר 2013, 18:07

ושאלה קשורה על הדרך: באיזה גיל סיפרתם לילדכם איך באים ילדים לעולם?
(ואם זה צויל עונה אז הוא יענה: אני הייתי בן 40 ...סתם קפץ לי לראש(:

הילדים של היו בני 3, אבל גם הגדולים אהבו לראות שוב.

יונת, תודה!

״אני״ הנושא מעסיק גם אותי... מתי ואיך.
לגבי ה״איך״- יש במעלה הדף המלצות/הפניות גם לשני ספרים בנושא.

קראתי את הדף, ואני בטוחה שיש פה מנוסות ומנוסים -
אני רוצה להסביר לילדים איך באים ילדים לעולם. הם בנים בני 8 ו-6.5. הם עדיין לא שואלים שאלות, אבל אני חושבת שאפשר להסביר את זה כמשהו אינפורמטיבי בשלב זה, כך שכשיתעוררו השאלות הם ירגישו בנוח לבוא ולשאול אותנו ההורים. מעדיפה להסביר את זה במילים שלי ולא על ידי ספר או סרט.
פשוט מחפשת - מהם המילים הנכונות???? איך מתחילים??
אני מודעת לכך שבגיל הזה פירוט יתר יכול דווקא להגעיל אותם , וממש לא יודעת איך להתחיל.
מישהו יכול לעזור?
הרעיון של הסבר דרך עולם החיות שהוצג פה למעלה דווקא נראה לי יפה, אבל אין אצלנו או בסביבתנו חיות כך שיכול להיות שלא יתאים....

שליחה על ידי ח_וה* » 08 מאי 2014, 21:43

דווקא לא מתה על מודל החיות,
מעדיפה לפתוח מנקודת מוצא יותר הוליסטית,
של התקרבות מאהבה ושמחה,
ולא משהו חלקי אינסטינקטואלי שחוטא למהות