לא ברור לי למה שאדם שפוי ונורמטיבי יבחר לנהל ריבוי של מערכות יחסים, אני יכול להבין ריבוי מערכות לטובת גיוון במין או קול נשי אחר שמגיע כידידה טובה, אבל להשקיע באותה עצימות במערכת יחסים מלאה עם עוד בת זוג נראה כפיתרון פחות טוב למערכת יחסים רעועה שלא רוצים לפרק.
אשמח להבין מה אני מפספס (בלי ציניות).

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אלוהים תתעוררו אתם לא רואים בועה - בועה אתם חיים ????

אוי צוויל, התגעגעתי :)

[u]תפוסים מסוימים מעצמם[/u]
אוי, הטעויות הקטנות והנפלאות האלו, ישר ראיתי שמנסים להראות לנו שהדפוסים בחיינו תופסים אותנו חזק.
ולמה דפוס? כי זה יותר נוח מלכתוב כל פעם מחדש את אותו קטע. יעיל יותר, מגביל יותר.

צוויל

כמובן, למעשה רוב הספרים האחרונים שלו מעודדים פולי בצורה זו או אחרת

די זמן לאהבה, החתול העובר דרך קירות, הדרך המובילה אל הקיץ ויש עוד.

וכמובן, ברוך הבא:)

אני פולי ונמצא כרגע בזוגיות עם פולית ואנחנו רואים את הקשר שלנו לטווח הארוך
שנינו ביסקסואלים (רק שלי לצערי אין נסיון עם גבר)
אנחנו מכוונים לחיי שבט בריא ומפתח

שאלה: קראתי את "גר בארץ נוכרייה" של רוברט היינליין, יש לו עוד ספרים פוליאמוריים?

בהתחלה שקראתי את הכתוב נדהמתי, אחכ נגעלתי, אחכ הקשבתי, ישנתי, ועכשיו אני פנוייה לומר לכן שהרעיון אדיר, אבל לצערי האנוכיות לא נותנת מנוח, ולצערי הרב כל אדם רוצה לגדול ולגדול על חשבון האחר. חייבים מטרה נעלה משותפת,כדי שנוכל לזכור שבעצם הייתה לנו כוונה טובה.

[u]מושג ה"בגידה" פשוט לא קיים,[/u]

לדעתי זה לא לחלוטין נכון תמיד אפשר לבגוד עלידי הפרת המוסכמות המשפחתיות או מעילה באמון , זה פשוט לא תהייה בגידה קלאסית

אלה
אני לא יודעת איך אני רואה את הפוליאמוריה שלי כמו שאני לא יודעת איך אני רואה את הכפות רגליים שלי זה שם וזה חלק ממני כל השער נראה לי דיון קצת מיותר
החלום שלי לגבי משפחה הוא משפחה בעיקרה פוליפידלית ( נאמונות בתוך הפוליאמוריה ) לשלושה - ארבעה שנים ( אני לא מאמינה שממש מצליחים לתחזק יותר , אבל עם כן שיהייה להם יופי ) אולי נהייה בתוך קבוצה פולית גדולה יותר אבל אני ראוה את שלשת אשה - אשה - גבר בתור הדבר הכי רצוי בתאוריה מבחינתי . לפחות בתור מערכת יחסים ראשונית .
לצערי אני לא ממש מקדמת את עצמי חוץ מלכתוב בפורום הזה ובעוד מספר פורומים אינטרנטיים ולקוות לטוב מה גם שאני בהפסקה אכשיו ממערכות יחסים ככה שהעתיד אכשיו הוא עתידי מתמיד

למרות זואת יש לי תוכנית אב למשפחה הפולי שלי :)
העיקר זה בניה של מרב שבו לכל אדם יהייה גם ביחד וגם לבד לפי הצורך . אני מאמינה שמערגת בשלושה ויתר לוחצת מזוג ולפעמים צריך להתכרבל מעם ספר ולשכוח את כל העולם . אני חולמת שאשתי תגדל את הילדים לשי בבית בעוד אני ובעלי מפרנסים ( או בעלי יגדל את הילדים בבית . העיקר שלא אני מסיבות טכניות ) אני חולמת על ספריה ענקית ובית מלא חתולים .אני חולמת על משפחה שבה לכל מבוגר יש יום חופשי לשיעורי העשרה וסתם לעצמו ויותר מכל אני חולמת להיתאורר להיסתכל ימינה להיסתכל שמאלה ולגלות בכל מקום את האנשים שאני אוהבת

עורף, איך את רואה את הפוליאומוריה שלך? ומה את מתכננת כדי לקדם אותה למקומות שאת חולמת?
איזו משפחה את מדמיינת בימנו?

(())
אלה

[u]מה אם אמא כלשהי רוצה לעזוב את המשפחה הפוליאמורית, האם מותר לה לקחת את פרי בטנה?[/u]
ומה עם האב היולוגי . לדעתי מדובר בהחלטה של ההורים הביולוגים . דומה להחלטה על גורל ילד לאחר פרידה של הורים כאשר כל אחד מהם נמצע במערכת יחסים אחרת

[u]האם כולם שוכבים עם כולם?[/u]
רק עם ממש רוצים :)
ובנימה יותר רצינית אין חיוב לסקס ולא לפרטנרים יש אנשים שהם לדוגמה א-מניים ולא ישכבו עם אף אחד . כל משפחה צריכה להחיליט לעצה מה היחסים המניים בין חבריה . לדוגמה מערכת שהיא וי כל צלע מקימת יחסי מין עם אחד מחברי המשפחה אבל לא אחד עם השני . זה רק דוגמה לכל הגיוון הנפלא שפולי מציעה

[u]האם ייתכן זוג מונוגמי בתוך המשפחה?[/u]
זמנית כן , לטווח הרחוק לא ברור לי למה זוג מונוגמי ירצה לעשות דבר כזה .

[u]עם מי ישנים בלילה? (זה הרי מאוד מעייף להחליט על כך כל לילה מחדש. וגם בלתי אפשרי: נגיד שאני צריכה לקום מוקדם, אחד הגברים/נשים חוזרים הביתה מאוחר ומצטרפים דווקא למיטה שלי ומעירים אותי...)[/u]
אניה מאמינה שעם הזמן יווצרו תפוסים מסוימים מעצמם אבל לדעתי במערכת יחסים פוליאמורית שינה משותפת לא תופסת את הנפח הרגישי ששינה משותפת במערכת יחסים רגיה

כלל אין מתכון אחיד לפוליאמוריה . עושים מה שטוב לכולם . אני לדוגמה אהייה מעוד מרוצה מחדרי שינה משותפים עם תחלופת פרטנרים וחדרי שינה פרטיים למי שבה לו רק לישון . לדעתי מרחב שינה פרטי זה משהוא שבמידת האפשר הוא חיובי בזוגיות פשוטה גם .
אזל זואת הנחות שלי והיא לא בהחרך משליכה על הנוחות של אחרים . ככל הדבר היחיד שצריך לעשות בפולי זה לדבר ולדבר . הפתרונות יבוא בעצמם

[u]ם זה אני יכולה להזדהות לחלוטין, מעולם לא הבנתי את רעיון ה"בגידה" (שמחייבת נטישה מיידית של בן הזוג ה"בוגד"). אני מסכימה לגמרי לכך שאין שום צורך להיות בתוך זוגיות או משפחה כדי לדעת שאת נטולת תחושת רכושנות וצורך בבלעדיות כלפי גופם ונשמתם של אחרים.[/u]

ממש ממש שותף לחוסר הבנתך, שרון יקרה..[מניח שאת ממין נ] גם אני לא מבין את זה..ונראה לי שמלבד יצר רכושני יש כאן הרבה הרבה התניות חברתיות שהן אלה שמפעילות את רוב האנשים בכל תחום, אז גם כאן...זה מה שאני אמור לעשות - אז כך אני פועל...כועס, זועם, נוטש, יורה, מתגרש...שום דבר מאלה אינו מתוך בחירה, אלא פשוט מתוך אוטומטיזם מותנה...נראה לי..(:

גם לי מתחשק רק חסר לי הומץ להגשמה

תודה על מילותיך היפות שרון.
ההגדרה שלך מאוד דומה להגדרה שלי :-)

רק חשוב לי להוסיף שגם בנושא הבגידה יש גישות שונות. בגידה תהיה בגידה בהסכם שסוכם מראש.
יש פוליאמוריה בה הכל פתוח, יש פוליאמוריה סגורה של שלישיה ודי. כל משפחה וההעדפה שלה

קוראת, את מציינת את אותן שאלות קשות בהן לא תיתכן תשובה מראש.

אני חוזרת על דברי מהיום,
[u]לתשובה, אני מתכננת משפחה אוהבת, כולנו נאהב אחת את השני ואחת את השניה. מספר גברים ומספר נשים, האם כולנו ננהל מערכות יחסים מיניות עם כולם? לא יודעת, גם לא באמת מטריד אותי. [b]אני מניחה [po]שבאופן טבעי[/po] יוצרו משיכות וקשרים שונים בין אנשים שונים[/b]. אבל המין הוא באמת לא החלק העיקרי במשפחה הזו. הוא [b]יתפתח בצורה שנכונה לאנשים שונים לאורך הדרך[/b].[/u]


בעיות יצוצו, ואני מקווה שבחשיבה משותפת נוכל למצוא את הפתרונות הנכונים לנו. רק לגבי השאלה הראשונה התשובה ברורה לי. אני מתכננת לאמץ. הילדים משיגדלו דיים לבחור יוכלו לבחור איך לחלק את חייהם. ובכל מקרה ילדים לא יגיעו בהתחלה. צריך לבחור לחיות כמשפחה לפני שמצרפים ילדים.


[u]כדי שנישאר יחד אנו חייבים להיות משפחה מלאה באהבה. זה עדין ידרוש המון עבודה, ועדין יש סיכוי לגירושים, כמו במשפחה סטנדרטית, אבל ההכוונה היא להשאר יחד ולזכור, גם כשיש גירושים מפרקים את הזוגיות, משפחה אנו נמשיך להשאר. ילדים הם מחויבות לכל החיים.[/u]

שאלות:
מה אם אמא כלשהי רוצה לעזוב את המשפחה הפוליאמורית, האם מותר לה לקחת את פרי בטנה?
האם כולם שוכבים עם כולם?
האם ייתכן זוג מונוגמי בתוך המשפחה?
עם מי ישנים בלילה? (זה הרי מאוד מעייף להחליט על כך כל לילה מחדש. וגם בלתי אפשרי: נגיד שאני צריכה לקום מוקדם, אחד הגברים/נשים חוזרים הביתה מאוחר ומצטרפים דווקא למיטה שלי ומעירים אותי...)

אולי תפסיקו לשאול אותה שאלה בדרכים שונות? אני צריכה לצמצם בדפים, לא בתשובות ;-)

נותר לי רק לצטט את עצמי לפני ארבעה ימים :-P

[u]משפחה פוליאמורית יכולה לתת מקום יציב הרבה יותר. אני יודעת שהמשפט הזה יגרור ויכוחים, ושוב האשמה בסגנון את לא אמא אז אין לך מושג, אבל זו התחושה החמה שלי, מי תיתן ואצליח לממש אותה.[/u]


טליה, אני במצברוח ידידותי מדי, את לא מצליחה להשמע מתנשאת או פטרונית. כמו בדיון על ממתי חינוך ביתי, ובכן, אני רחוקה מהריון בנתיים, אבל מאחר וברור לי לחתולין שחינוך שאינו ביתי אינה אופציה, אז ממתי אגדיר את עצמי כאמא בחינוך ביתי תלוי רק בשניה בה אהפוך להיות אמא. (ולא דווקא אלד).

את אותה הצורה קשה להלביש על נושא הפוליאמוריה. מאחר ומדובר בנטיה מינית, רגשית וחברתית. האם אישה שנמשכת לנשים בלבד, אבל חייה בנישואי נוחות עם גבר לא תהיה לסבית? תוכלי לנסות לטעון שיש לה נטיות לסביות. אני אקפיד לא להגדיר אותה, אתן לה להגדיר את עצמה ואכבד את הגדרתה העצמית, גם אם בעיני היא שגויה.
את אותו הדבר אני שמחה להנחיל בנושא החינוך הביתי. ובמגדר, אני פוליאמורית, גם אם כרגע אינני חייה במערכת יחסים פוליאמורית.


אודליה ו{{}}[po]עוד מישהי[/po]

אם יש משהו שברור לי לגבי העתיד, זו הידיעה שדרושה המון המון עבודה. תמימות? אולי, החיים יגלו.
[u]אבל זו התחושה החמה שלי, מי תיתן ואצליח לממש אותה.[/u]


לוטם, אחרונה עם (())
הצלחת לקלוע בדיוק להגדרה החביבה עלי : שבט, או במילותי, [b]"שבט משפחה"[/b]

[u]לפי התיאור שלך את רוצה פשוט לחיות בעדר.[/u]
עדר זו לא המילה שהייתי מתארת את זה. להקה, שבט, כן.

[u]אני מתכננת משפחה אוהבת, כולנו נאהב אחת את השני ואחת את השניה.[/u]
זה נשמע כל כך יפה... אבל בפועל כל כך קשה לעשות את זה בשניים... נשמע בלתי אפשרי לעשות את זה עם יותר שותפים

ומתי ואיך זה עבר לי?כשהתחלתי לצאת עם בעלי, שהיה מאוד שונה מרוב האנשים שהכרתי באותם ימים, בזה שהוא היה אדם רגיל, משעמם, מבית טוב, עם הורים אוהבים ומאוהבים.
ולא זאת בלבד - הוא גם לא ראה שום דבר רע בלהיות אדם רגיל! זה המם אותי לגמרי.

ובמילים אולי קצת פחות מתנשאות ופטרוניות (אבל לא הרבה יותר פחות), אני זוכרת כמה מהרעיונות שהיו לי כשהייתי "צעירה". אני חשבתי שמאחר והתאהבות נמשכת מבחינה כימית כ-4 שנים, הרי שאין מניעה מוסרית להחליף זוגיות בכל 4 שנים לערך, ושכך ללא ספק ארצה לנהל את חיי. בלי ספק, לא הייתי יודעת אז על פוליאמוריה, הייתי פשוט מחליטה שזה סגנון החיים שיתאים לי.

אח... נראה לי שבדומה לדיון דומה שהתפתח בנושא החינוך הביתי, גם כאן צריך לדון מאיזה גיל ומצב משפחתי אדם יכול לכנות עצמו פוליאמורי ;-)
(זה בטח נשמע מאוד מתנשא או פטרוני ומעצבן. "כשתגדלו תבינו" כזה, לא?)

לפי התיאור שלך את רוצה פשוט לחיות בעדר.
איך שאת מתארת את תוכניותייך ל כך מתוק שהייתי מתאהבת בך מיד.
אבל יקירה, התמימות, הו, התמימות.

טליה וגילית :-)


_מה שאת מחפשת זה משפחה או כמה בני זוג או יחידים הרוצים להקים משפחה יחד ולגדל ילדים יחדיו???
את רוצה להקים משפחה עם כמה נשים, כדי להקל על העומס? או שהיית רוצה שיהיו גם גברים נוספים? ושכולם ינהלו מערכות יחסים עם כולם? או שיהיו כמה זוגות גרעיניים שחלקם או כולם יתערבבו?_


LOL


לתשובה, אני מתכננת משפחה אוהבת, כולנו נאהב אחת את השני ואחת את השניה. מספר גברים ומספר נשים, האם כולנו ננהל מערכות יחסים מיניות עם כולם? לא יודעת, גם לא באמת מטריד אותי. אני מניחה ש{{}}[po]באופן טבעי[/po] יוצרו משיכות וקשרים שונים בין אנשים שונים. אבל המין הוא באמת לא החלק העיקרי במשפחה הזו. הוא יתפתח בצורה שנכונה לאנשים שונים לאורך הדרך.

הדיון על הסידרה אהבה גדולה הועבר לדף [po]פוליאמוריה בתקשורת[/po]

מתלבטת האם להעביר לשם את הדיון על גואל גם כן, מצד אחד, רובנו מכירים את המשפחה של גואל רק דרך התקשורת, מצד שני הוא הגיע כתגובה לדברי. במקום למחוק אשאיר אותו גם כאן וגם שם, כשהדיון, אם יתעורר, יעבור ל [po]פוליאמוריה בתקשורת[/po].


אני ממש לא מתכננת תבנית של גורו ועדת מעריצות שמגדלות את ילדיו על חשבון כספי הציבור. מנגד, כל מידע שיש לי על הגואל ומשפחתו מגיע מהתקשורת, אני מקווה שהמציאות שלהם אינה כפי שהוצגה.

שבת מנוחה :-)

טוב, בערך...
אני יושבת בביתם של הורי, וזוכה לקצת שקט. הם יצאו לחופשה בצפון ואחותיתי אופק יושבת מחוברת לטמבליזה, ממנה קשה לה להתנתק. לפחות היא מנצלת את זמנה היטב, בין נסיון זה או אחר להעסיק אותי, היא מפנקת את אלכס, החתול העיוור והמקסים שבא איתי לשמור עליה בסופ"ש. הם ממש מקסימים יחד על הספה האדומה.


חוזרת ארבעה ימים אחורה לענות לשאלות ולנסות להבהיר עצמי קצת יותר, ונדהמת לגלות שעברו רק ארבע ימים. זה מרגיש כמו נצח של טירוף עמוס. ופתאום רגוע כאן :-)


תבשיל וקיזי שאלו למה פוליאמוריה? למה לא לחיות במספר זוגות, כקבוצה. ופלונית הזכירה את הקיבוץ.
זה מראה ששוב לא הצלחתי להפוך את כל המילים שמתרוצצות לי בראש למשפטים מובנים כאן בחוץ. אז שוב נושמת ושוב מנסה.


בחלום שלי אני רואה מספר אימהות ומספר אבות כשכולנו ההורים של אותם הילדים. כולנו מניקות את כולם, כולנו גדלות ומגדלות את כולם באותה המשפחה ובאותה האמונה. וכשילד קורא לאמא כולנו נוכל לענות ולספק את אותה התחושה של חום וביטחון. אני חולמת שניהיה כולנו אמא, כולנו "המטפל העיקרי" של הילדים וכולנו מצליחות לתת להן, כל אחת בנפרד, וכולנו יחד, את הביטחון שבאמא קרובה. גם אחת או אחד מאיתנו יוצאים ליומים התבודדות.

גם אם יש לי חברה טובה, או אם אחותי חייה איתי באותו הבית ומגדלת את ילדיה בצמוד לילדי לא אוכל להשיג את אותה הברכה. השכנה או האמא של החברה הכי טובה לא יכולה לספק את אותו החום ואת אותה תחושת הביטחון. כי היא לא אמא שלנו. כי היא לא גידלה אותנו.


ומה ההבדל בין זה לבין קיבוץ?
(אני מתנצלת מראש אם דברי יפגעו ביוצאי קיבוץ, זו תחושתי בלבד ואינה אמורה לעצב את תחושותיכם)

בקיבוץ לילדים היו הורים במשרה מאוד חלקית, ומטפלים בנפרד. אחד או אחת למספר. להורים ולמטפלים לא היה את הפנאי האמיתי לילדים. במידה רבה, נדמה לי שבקיבוצים "הקשים" כל הילדים היו יתומים.
אני רוצה ליצור את התבנית ההפוכה, לכל ילד יהיו הורים רבים ואוהבים שזמינים, אוהבים ורוצים אותו. בכל שניה בה יזדקק לנו.


ועכשיו קצת סמנטיקה - למה לא קומונה? למה לערבב אהבה בעניין (ותשוקה, ומין, אני בטוחה שאתן מוסיפות בשקט בראש:), למה אני מתעקשת לקרוא לזה משפחה?

התשובה שלי היא הרצון בעמידות, אני מתכננת לגדל ילדים ומתכננת שאותה משפחה תישאר משפחה ללפחות שישים שנה, כי ילדים לא מסיימים לגדל כשהם בני 16 וגם לא כשהם בני שלושים. קומונות לרוב לא מחזיקות כל כך הרבה, בעיקר כי הן מיועדות לרווחת הבוגרים החיים בהן, ואילו אני מתכננת את רווחת הילדים לפני הכל. כדי שנישאר יחד אנו חייבים להיות משפחה מלאה באהבה. זה עדין ידרוש המון עבודה, ועדין יש סיכוי לגירושים, כמו במשפחה סטנדרטית, אבל ההכוונה היא להשאר יחד ולזכור, גם כשיש גירושים מפרקים את הזוגיות, משפחה אנו נמשיך להשאר. ילדים הם מחויבות לכל החיים.


אני בטוחה שגם זה לא מספיק ברור, תרגישו חופשיות לשאול ולחקור ואני אמשיך לנסות להעביר את המחשבות לכתב

חיבוק של שבת
אלה

נו נו גם אותי הייינלין גרר לסיפור :)

חסר לי הנופך הספרותי כדי לתת סיפור מקסים כמו של [po]אלה לי לה[/po] ( מקווה שאייתי נכון את השם שלך מותק ) אני אספר קצת על העובדות היבשות והרטובות של הפולי שלי

אני יכלה רשמית לתת את תחילת הפוליאמוריה שלי בגיל 16 כשזכורה לי שיחה עם אחד מידיד שבו התלהבתי שאני רוצה גם בעל וגם אשה והוא מצידו אמר שזה יעבור לי ( זמן עבר אבל הדחף לא) . באותה תקופה לא ידעתי מה זה םוליאמוריה עוד לא הספקתי לקרוא את הנליין ובכלל זה נראה לי פשוט הסידור הכי הגיוני בשביל ביסקסואלית שכמוני .
תמיד הייתי יצור חברתי והמחשבה של לחלוק את האהבה שלעי לאדם א' עם אדם ב' נראתה לי כמו בילוי טוב של הזמן שלי .
אני זוכרת שהייתי והרגשתי פוליאמורית עוד לפני שמצאתי את המילה . היתי כמו אותם ילדים שמחפשים במילון את אותה מילה שתגדיר אותם ומצאתי אותה :)

השלב הכי חשוב בפולימאוריה שלי היא ההבנה שזה בדיוק כמו הביסקסואליות שלי לא שלב מעבר , לא ניסוי לא יוצלח אלה רצון אמיתי ולגיטימי אפילו עם הוא ישתנה בעתיד נכון להום זו מי שאני

ממש עמוס בימים הללו ואני לא מוצאת את השעה הפנויה שתאפשר לי לענות ברצינות ובפתיחות שאני רוצה. תדעו שאני קוראת, שמחה שאתן כאן, מזועזעת מההשוואה לגואל, שמחה לראות שחלק מתחילות להבין לאן אני חותרת ומקווה שאם לא אספיק לענות היום, אשב על הודעה הגונה בשבת.

חיוכים חמים
אלה

[u]מה שאת מחפשת זה משפחה או כמה בני זוג או יחידים הרוצים להקים משפחה יחד ולגדל ילדים יחדיו???[/u]
כן זה לא ברור. את רוצה להקים משפחה עם כמה נשים, כדי להקל על העומס? כלומר, פוליגמיה, בעצם? בימים קשים גם אני משתעשעת ברצון לקחת לנו עוד איזו אישה או שתיים 8-)
או שהיית רוצה שיהיו גם גברים נוספים? ושכולם ינהלו מערכות יחסים עם כולם? או שיהיו כמה זוגות גרעיניים שחלקם או כולם יתערבבו?

הגואל כדוגמה לכמות נשים רבה שמגדלות יחד בבתים ילדים אך אולי או פוליגמריה כי הן גם שוכבות איתו, אולי אלה, תסביר יותר מה היא מחפשת מחלק הראשון של המשפט
מה שאת מחפשת זה משפחה או כמה בני זוג או יחידים הרוצים להקים משפחה יחד ולגדל ילדים יחדיו???

[u]בעצם מה שאת מחפשת זה משפחה או כמה בני זוג או יחידים הרוצים להקים משפחה יחד ולגדל ילדים יחדיו? משהו כמו "הגואל"?[/u] לא מתיימרת להיות פוליאמורית, אבל מה ש{{}}[po]אלה לי לה[/po] מתארת נשמע כמו סוג של קומונה בריאה, בעוד "הגואל", לפחות לפי מה שראיתי וקראתי, לא משמש בדיוק מופת לפוליאמוריה.

בקיבוץ היה סוג של שיתוף, אבל הילדים הוצאו מחסותם של ההורים לטובת "מערכת החינוך" וגם לא היה שיתוף אמיתי תמיד הרבה דברים למראית העין, כשלמעשה קבוצה קטנה של אנשים שולטת ומחליטה.

_משפחה פוליאמורית יכולה לתת מקום יציב הרבה יותר.
וגם להפך,
בעצם מה שאת מחפשת זה משפחה או כמה בני זוג או יחידים הרוצים להקים משפחה יחד ולגדל ילדים יחדיו? משהו כמו "הגואל"?_
ואת כצלע, שלישית/רביעית / חמישית?
או כמה משפחות המגדלות יחד באותו בית שכל אחד יש את התא משפחתי שלו?

קראתי כתבה על משפחה של אב ושתי אמהות בארה"ב, נדמה לי שזה היה דרך קישור כאן.

[u]מעניין אותי אם יש אנשים שהם הורים ובפועל חיים במין משפחה פוליאמורית שכזו.[/u]

כבר יש שיתוף כזה באחד מדפי הפולי האחרים (שכחתי איזה :-P).

מעניין אותי אם יש אנשים שהם הורים ובפועל חיים במין משפחה פוליאמורית שכזו.

סיקרנת אותי, תמשיכי לשתף.
ונראה לי שהאמא זה רק תירוץ לענווה, את נשמעת כהשראה בעצמך.

[u]אמא שלך ממש מהווה השראה! (הייתי שמחה לשמוע עליה יותר... בהזדמנות..)[/u]

תודה על הסיפור המעניין.
אמא שלך ממש מהווה השראה! (הייתי שמחה לשמוע עליה יותר... בהזדמנות..)

פלונית ותבשיל, לשתיכן תגובות חשובות שאשמח לענות עליהן כשאהיה בהכרה מלאה יותר.

תודה על השאלות

מבטיחה להשיב כשאוכל להתרכז

(())
אלה

ניסו את זה פעם בקיבוץ לא?

מאוד מסכימה עם תבשיל, לפעמים נראה לי שמה שבעצם חסר לאנשים הוא לא אהבה קבוצתית אלא פשוט חיים בקבוצה, לחלוק את היומיום עם עוד מבוגרים.
אני גרה כבר כמה זמן עם החבר שלי, אחיו וזוגתו (כלומר אנחנו שני זוגות) באותו בית וזה ממש אחלה. בהחלט עונה על הצרכים של שבט גם בלי להתערבב יותר מדי.
אם היה לי בן זוג נוסף דווקא נראה לי שהייתי כן רוצה להפריד את החוויה הזאת ממה שיש לי עם בן זוגי, כדי ליהנות מההרפתקה והריגוש שבעניין, כי זה בעיקר מה שחסר לי. משהו בערבוב הזה נראה לי יותר מדי... רועש מדי.

ואו.
ראשית - תודה על השיתוף.

שנית - אז למה, בעצם פוליאמוריה?
מה רע במשק בית (וילדים וחינוך) משותף לשתיים-שלוש משפחות מסורתיות?

בשבוע שעבר, ביקרה אצלי חברה עם ילדיה למשך כמעט כל השבוע.
יצאתי מהחוויה המצוינת עם מסקנה דומה להנחת הפתיחה שלך: קל יותר בשתיים.
וחשבתי שמעשית, זה אומר להשתתף בבית עם עוד משפחה, כזו שיש לנו שפה משותפת (אנייכוהל לחשוב על כמה חברות שלי איתן ניתן יהיה להסתדר).
(בפרקטיקה, אני לא באמת שוקלת לחפש סידור קבוע (יותר או פחות) מהסוג הזה, בטח לא "עד שהמוות יפריד").

לא העלתי בדעתי לקרוא לזה פוליאמוריה.
הגם שאני אוהבת כל אחת מהחברות שלי שאיתן אני יכולה לדמיין חיים כאלה, האהבה אליהן שונה מאוד מאהבתי לבן זוגי ולילדי, ואני לא מעלה בדעתי להתערבב כולנו יחד, למשפחה אחת.

> מונו. סוציו. סתם. <

סיפור מרגש(())
שיהיה לך\ם בהצלחה@}
נשמע מעניין

אז איך הפכנו לפוליאמורים?

מי הם האנו בהפכנו הזה בכלל? והאם אפשר להפוך לפולי או רק לגלות בנו את הפולי? ומה ואיך זה אומר?
הרבה שאלות. טוב, מזל שאני יכולה לדבר רק בשמי, בכל הלחץ כאן הרעיון שאני רק אחת (ועוד אחת בלי שמות בדויים) מרגיש כמו הקלה.

[sub]לשאוף...לנשוף...לשאוף...לנשוף...לנשוף...לנשוף...לנשוף.......לשאוף... לצרוח את נשמתי.... לחזור להרגע ולחשוב... תקשיבי ל [po]טלי מא[/po] , הF5 הזה עושה לך רע... לשאוף... לנשוף...[/sub]



אז איך הגעתי לפוליאמוריה? ולמה כל כך חשוב לי להציג עצמי בתור פוליאמורית? למה לא להסתיר אותה ולהתחבא? למה אני בטוחה שפוליאמוריה ראויה להיות מוצגת, ראויה שיכירו אותה? ואיך [po]באופן טבעי[/po] הדגיש לי את החשיבות של פוליאמוריה גלויה בחיים שלי? ומה בכלל הקשר לחינוך ביתי?

טוב, מזל שזה רק אצלי :-)


נתחיל בהתחלה, כשהייתי בת 14 מה שהכי רציתי בעולם זה ילדים, ואז אמא ואבא הראו לי מה זה, ולכבוד יום הולדתי ה15 ילדו לי אחות קטנה ומקסימה, אתם מכירים אותה כ [po]אופק שרואים אותה באופק[/po] , אני מכירה אותה בתור ההבנה שגיל 15 הוא לא גיל נכון ללדת ילדים, ובתור השלב בו גיליתי שאני בחיים לא אהיה אמא מדהימה כמו אמא שלי, אז אולי אני צריכה לוותר על ילדים בכלל.

עברו השנים והמשכתי לעסוק בחינוך וברפואה גם יחד, בתור נערה במד"א, בתור מדריכה בצבא, בתור מטפלת באוכלוסיות מיוחדות מיד אחריו, קצת למדתי, הרבה התנסתי, ומכאן לשם מצאתי עצמי, בחורה צעירה מתחת לגיל 21 מקבלת ליד ילדים לשעה יחד עם ההוראה התמוהה, "תקני אותם". לפעמים לשעה פעם בשבוע, לפעמים לשעות מידי יום במשך שנים, ולאט לאט גיליתי שגם אני עושה שינויים מדהימים, שגם בלי להיות אמא שלי אני יכולה לעשות לילדים טוב.
באותה תקופה עבדתי עם אוטיסטים, חרשים, ילדים מחוננים, פגועי CP, עיוורים, פגועים מוטורית, פגועים שכלית, כל הקומבינציות משולבות יחד או רק חלקן. באותה התקופה גם גיליתי בצורה הכי רגשית שקימת את נושא הילדים הנטושים. ילדים שהוצאו מבתים בצווי בית משפט, או ילדים שננטשו. בארץ קשה לאמץ, ורוב הילדים הללו מבלים את חייהם בבתי מקלט ובפנימיות. לילדים הללו אין אמא, יש אם בית. והדגש מאוד משמעותי. היא לא האמא שלהם, היא האמא של הבית. וכל מספר שנים או חודשים היא מתחלפת. ושם תסביך מאמאתרזה שלי תפס תאוצה, הבנתי שאני רוצה לתת בית לילדים הללו. אהבה אמיתית לכל החיים, להיות אמא לתמיד, ושלהם, לא של הבית. בית בו קשב, אהבה וחום תמיד יהיו זמינים.

אבל אני לא אמא שלי, אני לא מסוגלת לתפקד על שעתיים שינה בלילה ועדין להיות סבלנית, זמינה תמיד, חכמה תמיד, אוהבת תמיד, מקריבה את הצרכים שלי בכל שניה נתונה כי אני אוהבת את הילדים שלי והם מה שחשוב, אמא שלי מדהימה, ואני לא ברמה שלה. מנגד, מה שאני מדהים לא פחות, גם אם קשה לי לזכור את זה. ואם אני לא יכולה לעשות הכל תמיד כמו אמא, אולי צריך עוד אנשים שיהיו אמא יחד איתי? אני צריכה את ההפסקות שלי, את הזמן לבד שלי, אבל אני חושבת שתמיד חייב להיות מישהו שם לאהוב ולהיות זמין. לא ממרכז, אבל נוכח. הפתרון ההגיוני ביותר המתין לי בספרים שקראתי בתור נערה, כל כך הגיוני, אני צריכה משפחה פוליאמורית, כמו אצל היינליין. שם החינוך ביתי ואנשים רבים נותנים את האהבה והידע שלהם בכל רגע נתון. תמיד יש עם מי להתחבר. זה השבט שחלמתי עליו. והנה קיבל שם וצורה. משפחה פוליאמורית. כמה מצחיק לגלות, אני בונה משפחה סביב הרצון ליצור סביבה אוהבת ותומכת לילדים.


מאז שהגעתי להבנה הזו, שבכזו משפחה אני רוצה לחיות, הסתרה כבר אינה אפשרות. אתן מבינות, אני לא רוצה סקס, וגם לא חבר לקישוט. אני רוצה את האנשים הנכונים להגשים איתם את חלום המשפחה שלי. לא רק שלא כולם מסוגלים לו, רובינו לא נמשכים אליו. וכדי למצוא את אלו שכן אני חייבת להיות גלויה מהשניה הראשונה. אין לי רצון להטעות אנשים.

כן, החלום שלי הוא משפחה גדולה בחינוך ביתי, בה ילדים ומבוגרים אוהבים חיים ולומדים יחד. חלום שהאתר הזה רק הולך ומחזק, בעצם יכולתו להראות לי שקיומו אפשרי. כאן גיליתי את חוזר מנכ"ל שמציג את החינוך הביתי כסמן הימני שעוד עתיד לגדול, כאן הבנתי שאת רוב הקשיים בחינוך ביתי, הכלכלים, הרגשיים, החשש מבדידות, מחוסר ידע, משפחה גדולה ואוהבת, כמו גם קהילה צמודה ביותר יכולים לפתור. וכאן גם מצאתי את דבריו של צפריר :"מתוך מהות החינוך והלימוד אנו מתחנכים ולמדים מילדינו - להיות מי שאנחנו - ולאפשר להם להיות מי שהם. כל השאר מובן מאליו."


משפחה פוליאמורית יכולה לתת מקום יציב הרבה יותר. אני יודעת שהמשפט הזה יגרור ויכוחים, ושוב האשמה בסגנון את לא אמא אז אין לך מושג, אבל זו התחושה החמה שלי, מי תיתן ואצליח לממש אותה.



איזו מגילה חושפנית, (()) לעצמי, (()) גם לכן

ודי לבנתיים.


נושמת עמוק
אלה

[b]ואם למישהו עדיין חשוב לכתוב את דעתו באתר, הוא מוזמן לדף [po]בעד ונגד פוליאמוריה באתר[/po][/b]

~מחקתי פה מאסיבית.
מוזמנים לדבר איתי על זה בדואל או בטלפון.~

אה, אם כך - הפתרון שלך - להפסיק לרפרש את [po]מה חדש[/po] ;-)
האמיני לי, לאחר מכן - הכל יבוא על מקומו בשלום. D-:
([po]מתמכר אל מה חדש[/po])

יגיע, אני עובדת על שתי הודעות במקביל לרפרוש היסטרי במה חדש, חיפושים ברשת ותיוק מסמכים בעבודה.

כן, הודעה זו מוגדרת כעשב לניקוש עתידי. אני חייבת לצאת מהלחץ P-:

אלה,
דפים טובים מתחילים בסיפור :-)

כל הפוליאמורים והפוליאמוריות בסביבה, פלוניות, אלמוניות, גלויות וגלויים בשמחה. ספרו בבקשה, איך גיליתם את הפולי? ומתי גיליתם שגם אתם בחבורה?

(())

אלה