תקפה אותי רגרסייה בגיל 30 ,אז מה קרה?
עוד כיוון: אם תראי את הבושה והמבוכה שלך כדמות (או כמה דמויות) זה יכול לעזור לך.
אם תצליחי, תוכלי, בין השאר, לראות את התחושות הללו כחלק ממך ולא כמשהו שמנהל אותך לעיתים קרובות ושאת חווה את המציאות דרכו.
אם כך, מי בתוכך מתבייש באחותך?
מה הדמות שחשה בושה חושבת שיחשבו על אחותך ועליך?
מה מדאיג אותה שיקרה אם יראו את אחותך?
(אלה רק שאלות לדוגמה שצריך להתאים אותן למצב שלך)
לא נוח לך לא רק עם אחותך והסביבה אלא גם עם התגובות
שלך למצב.
מזה אפשר להסיק שלא נוח לך גם עם הדמות/הדמויות שהמצב קשה להן.
כלומר, באופן אירוני,
מה שאת עושה לאחותך את עושה במידה מסויימת גם לדמויות בתוכך שמתביישות בה - מתקשה לקבל אותן כמות שהן.
אם תקבלי אותן, הנסיון שלי מראה שחלק ניכר מהקושי יכול להעלם.
כי יש כאן תסבוכת שלמה: את מזוהה עם דמויות שלא ממש מקבלות את אחותך
אולם מזוהה גם עם דמויות שלא מקבלות את הדמויות שלא מקבלות אותה.
(אם הצלחת להבין את המשפט האחרון מגיע לך צל"ש (-;)
כלומר יש כאן אי קבלה של אי הקבלה.
כדי להתחיל להתיר את הפלונטר - אפשר, ראשית, לזכור שאלה דמויות. לך כאשה שלמה יש גם התבוננות אחרת מאלה שלהן. ולהן, לעומת זאת, יש זכות מלאה לחוות את העולם בדרכן שלהן.
שנית, אפשר לנסות להכיר את הנפשות הפועלות ולקבל אותן כמו שהן
כולל אי הנוחות והבושה שהן חוות.
זה כבר יקל עליך מאוד מאוד.
ומשם יקל עליך לא להזדהות עם אי הקבלה שלהן את אחותך ולהשתחרר ממנה בהדרגה.
כבר הארכתי מאוד, אז אפסיק כאן. אם זה מעניין אותך אשמח להעמיק ולהרחיב.