אוריתי, את בטח תקראי את זה רק מחר...אבל למרות זאת רק רצינו לאחל ברוכים השבים!!!!!!!
שתהיה התאקלמות מהירה למרות כל הקושי והגעגועים...אני בטוחה שכבר מהיום תראי שיש גם דברים טובים בלהיות פה. למרות הכל זה כרגע הבית שלכם - ואין כמו הבית......אחרי שלושה שבועות בלי פינה אמיתית.
אז מחבקת אתכם ומחכה לשמוע!

טוב, ה |לב| זה כמובן

אוריתי ואייל היקרים והבנות היקרות,
אוהבים אתכם ומחבקים מקרוב ומרחוק.
מאחלים נחיתה רכה ושיבה נעימה לבית השני.
מקווה שאתם זוכרים שאנחנו אוהבים אתכם, והפגישות החטופות והנרגשות שלנו הן הוכחה לכך שהכל נשאר אותו הדבר גם אם מתרחקים.
התאקלמות נעימה בחזרה |לב|

כן, שרון. היגענו. הכל עבר בשלום ועל מיי מנוחות .ברוך השם!
פתחתי דף ביקור בארץ.
כולכם מוזמנים. אכתוב מידי פעם.

טוב... אז אם את קוראת, אז אתם אחרי ואני שמחה. אני רק מקווה שאתם בסדר והכל עבר בקלות יחסית.....
אז זהו גם סבתא כבר נסעה בצהרים , ואני בבאסה רצינית.....שוב להתמודד עם הלבד הזה.
בכל מקרה תעשו חיים בארץ, ותהנו מכל רגע...... לגבי ה"כאילו אמא" לא הספקתי לשאול את חדווה אבל בהזדמנות נדבר.
בכל מקרה עזבי הכל , שהכל יעבור לידך את רק תהני מכל רגע של כיף בארץ ותנצלי כל שניה.....
ילה מחכה לשמוע חוויות. . . . .

אור משלשלת ומציקה לה הבטן, גאיה התעוררה בשעה 6:30 בבוקר (שעה שאנחנו לא מכירים בדרך כלל) והיתה עצבנית כל הבוקר, עד שצרחה במשך כחצי שעה ורק אז נירגעה, ואני מסתובבת כמו סביבון ומחפשת דברים שצריך עדיין להכניס למזוודה. מה שנישאר כרגע זה רק להכין סנדביצ'ים (רבים ולפי הזמנה אישית. ). בעלי צריך להגיע עוד מעט ובעוד כשעתיים אנחנו יוצאים לדרך.
יורד פה גשם ללא הפסקה ואני מחכה כבר לאביב בישראל.
ניתראה בארץ!

שרון יקרה. טיסת לילה ישירה זה הכי טוב. טיסת לילה עם חניה באתיופיה לארבע שעות כשצריך לעלות למטוס באחת בלילה זה קשה... יש לי בנות גדולות. יכול להיות שירדמו באתיופיה, אבל אז צריך להעיר אותן ושיגררו את עצמן עד שעולים שוב למטוס בתקוה שיצליחו שוב להרדם. ואני צריכה לסחוב עלי ילדה בת שנתיים שכבר כבדה לי במשך שעות ארוכות.
בקיצור, טוב שיש לי פה קרקע פוריה לקיטורים . תודה לכל מי שסופג בשקט

אנחנו צריכים לצאת בערך בארבע אחה"צ מהבית . הלחץ וההתרגשות גוברים.
פתאום הבנתי שבמקום להרגיש התרגשות טובה מכל הכיף שיהיה לנו בארץ, אני נילחצת מלפגוש את "הכאילו אמא" שלי שלא בא לי לפגוש בכלל!! מקוה שגם זה יעבור בשלום...
(שרון, את יכולה לקרוא בראש הדף הזה קצת על התקופה שבה היינו אצל הוריי לפני שהגענו לפה ולראות "על קצה המזלג" מה עברתי שם. אוכל לספר לך עוד בהזדמנות. אגב, את יכולה גם לנסות ולשאול את חדוה. לה סיפרתי קצת.
תגידי לה שזה בסדר מצידי שתספר לך, אחרת היא לא תרצה...)

טוב אז יקרים , שתהיה טיסה נעימה וקלה... ושיעבור בשלום. ואגב טיסות לילה זה הכי טוב, ככה הילדות יכולות לישון לא?
בכל מקרה ביקור כיפי בארץ.... איך אני מקנאה בכם.....
חיבוקים ונישוקים הדודים מטנזניה

זהו. כל אחת מבנותי עטורת צמות רבות לראשה והולכת בראש זקוף ובגאון! .
עכשיו ניראה איך ירדמו בלילה...
מחר באותה השעה כבר נהיה בשדה התעופה. לעצמי.
אני שונאת טיסות לילה...
וביום שלישי בבוקר ניתראה בארץ.
ביי

עכשיו התפתח ויכוח את הראש של מי יגמרו ראשון ... (על כל ראש עובדת אשה אחרת...).

בנותיי יושבות כבר כמעט שעה וחצי בצייתנות ששמורה רק לאירועים שכאלה, נושכות שפתיים ומחכות שזה יגמר...

הוי שרון. תודה ,תודה. את מכירה את הסבתא שלנו עם ה"אני אסבול לבד בחושך" שלה. היא מאוד אוהבת אותנו ובאמת שמחה לארח ולהתארח. אבל ה"לא לספר "הזה... לא חשוב. אנחנו נוסעים מחר...ואוו!!!!!
מנג בין, אנחנו נגיע לשבועיים וחצי. תודה רבה על האיחולים. האם זה אומר שהתאוששת?? אני אבדוק בדף שלך.

עוד מעט בעלי יחזור מעוד סיבוב של קניית מתנות ויביא איתו את האשה שתעשה לבנות צמות אפריקאיות. הן כבר מאוד נירגשות ומצפות!
אני כבר בקושי יכולה לינשום מרוב לחץ
שהטיסה תעבור בשלום, שהביקורים יעברו בשלום שה.... כבר אמרתי פעם את הדברים האלה??..

כמה חוויות עוברות עלייך בזמן כל-כך קצר....
אני מקווה שתהיה לכן טיסה נעימה, פגישות מרגשות, וכל מה שאת חולמת עליו יתגשם!
(ומזל-טוב לגאיה! @})
לכמה זמן אתם באים?

אוריתי,
מצטערת לשמוע על התקלים עם סבתא. היא הגיעה ואמרה שהיא שמחה להפגש עם כולכם. התלהבה נורא מתומר וכמה שהיא גדלה וכמובן גם מאורציק וגיולין.
אני גם מקווה שהביקור בארץ יהיה מהנה לשני הצדדים. סבתא דווקא מחכה לארח אותכם, ככה היא אומרת כל הזמן, וגם נורא שמחה לחזור איתכם יחד. בכל מקרה אל תתרגשי מכלום, גם לא מה"כאילו אמא" שלך , שגם פה אני לא ממש יודעת מה הסיפור......
העיקר יש לך חברים אוהבים וזו בעצם מטרת ביקורכם, אז סעו תהנו , ותמלאו מצברים לעוד כמה חודשי ניירובי - עד הביקור הבא.
צלמו את הילדות עם צמות ושלחו לנו בהזדמנות. אני ישמח לראות. מסרי להן את כל אהבתי, ואני בטוחה שתחזרו מהארץ אנחנו נגיע לניירובי לקצת.....זה לא איום....סתם הבטחה!

מזל טוב לגאיה שגדלה !!! [@

יווווווווווווווו!!!
אני כל כך מתרגשת לקראת הנסיעה לארץ!
אני מוצאת את עצמי חושבת כל הזמן: "איך תהיה כל פגישה, איך נתחבק, אם בכלל, על מה נדבר, ואם ארגיש נוח כמו לפני הנסיעה..."
וזה כבר בעוד יומיים!!!!!! למישהו יש ווליום?? הרסקיו לא מספיק חזק...

הבנות שלי רצו לעשות "צמות אפריקראיות" לפני הנסיעה. כבר עשו להן פעם. זה לקח שעתיים בערך , כאב נורא תוך כדי, ובלילה הראשון היה להן קשה להרדם כי הן לא להניח את הראש...
אבל זה היה לפני כמה חודשים, וכמו שאנחנו שוכחות עם הזמן את כאבי הלידה ורוצות שוב, כך בנותי שכחו את סיבלן ורוצות שוב (איזה השוואה מוזרה יצאה לי פה... ). בקיצור, מחר תבוא לפה מישהי לעשות להן צמות, והן תגענה לארץ
עטורות צמות לרוב.

מזג האויר פה מאוד גשום וקריר.לא קר כמו חורף בארץ אבל קריר מאוד. ובאפריקה, כמו באפריקה, כשיש הרבה גשם יש... הפסקות חשמל. זה התחיל אתמול בלילה ועדיין. מזל גדול שסוף סוף סוף קנינו גנרטור! כך אני יכולה להמשיך ולזבל פה את המוח...

שרון, תודה על הדאגה. אני באמת לא מתעסקת בזה עכשיו. יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם...
ובקשר לסבתא, את יודעת שהיא לא נוהגת לספר את הדברים הלא נעימים "כדי שלא יגידו " וכולי, אבל בכל פגישה שלנו אתה יש "התקלויות". גם עם בנה וגם איתי. הפעם זה היה באותו סיגנון, אבל יותר חמור... זה עצוב לי שתמיד משהו מעכיר על הפגישות שלנו. אל תספרי לה על כך, בבקשה. היא אוהבת להפגש איתנו למרות הכל. יש ביננו חילוקי דעות, וזה תמיד יוצא לא נחמד. מקוה שזה לא יעכיר על הביקור בארץ ,יש לי את ה"כאילו אמא" שלי שתקלקל לי את מצב הרוח. לפני שהיא עזבה אותנו אמרתי לה בחצי צחוק "עכשיו יש לך זמן לאסוף סבלנות". אז היא חייכה...

אני כל כך שמחה לשמוע על היום הולדת הנהדר... ואני ממש מאושרת שגאיה נהנתה כל כך!
אני גם שמחה לשמוע שהעוגה יצאה טובה, הנה עברת את זה.
הדף - משפחות בחו"ל מקסים וכל כך התרגשתי לראות אותו.
לגבי ההצעה של הגננת... חכי כרגע על תשקיעי בזה מחשבה. סעי תהני לך בארץ והסירי דאגה מליבך כמו שאומרים. שתחזרי בדקי את העניין. את יודעת שלי יש דעות שונות משלך וזה לא סוד. מה שכן אני מסכימה איתך שקשה לך לעזוב את גאיה אם היא צריכה אותך, אבל בכל מקרה כדאי שתקשיבי לגננת אבל באמת תקשיבי ותראי מדוע ולמה עלתה ההצעה הזו פתאום. לפעמים אם אדם מקצועי מספיק ועדיין רגיש יש לו דעות שאולי כדאי לבדוק (פה מדברת המורה שבי....) בכל מקרה שלא תביני אני לרגע לא מנסה לכפות עליך משהו, אני סתם רוצה שתהיי פתוחה לעוד דעות.... אני פשוט מדברת מתוך נסיוני הדל אומנם אבל האמיתי עם high need child , לפעמים יש צורך בקצת "שיחרור" שאומנם הוא קשה לשני הצדדים, אבל בסופו של דבר הוא הרבה יותר מועיל....אם באמת תרצי להתיעץ לגבי זה ולשמוע גם דיעה שונה, אבל מקצועית על העניין הזה. את יודעת שתמיד את יכולה לפנות אילי. אני רק מקווה שאת לא כועסת, אני באמת אומרת את זה מתוך דאגה אמיתית לגאיה וגם לך!
זהו, לגבי סבתא, אז האמת שכן אנחנו נהנים מאוד. מצטערת לשמוע שהיה תקל - זו פעם ראשונה שאני שומעת על העניין. סבתא דווקא אמרה שהיה לה כיף איתכם. בכל מקרה שי ונעם מאוד מרוצות שהן יכולות לרוץ כל היום ולצעוק - תתה תתה. ואני גם מרוצה שיש לי קצת חברה.
לגבי השדה תעופה והטיסה כולי תקווה שבאמת יעבור בשלום ומהר.....
טוב מחכה לשמוע ממך לפני...............

העוגה יצאה מןצלחת, שרון. קניתי מיקסר לכבוד האירוע ועשיתי כמו שכתוב. כולם היו מרוצים ושיבחו את העוגה...
חוץ מזה,כבר כתבתי על היומולדת.
באמת התגעגעתי לשמוע ממך. ראיץי שגיליץ אץ הדף משפחות בחו"ל. נכון כיף??
אמם באמת נהנים עם סבתא? אצלנו היו גם תקלים, חוץ מההנאה של היות סבתא אוהבת בסביבה.
מקוה שהטיסה המשותפת תעבור בשלום...

הי, נכנסתי לכאן מאוד מתרגשת לשמוע איך היה ביום הולדת של גאיה בגן.... יותר מזה לדעת איך יצאה העוגה??????????????????????????.........
בכל מקרה כתבי חוויות מתה לשמוע.
ד"ש חם מסבתא ונשיקות לכולם. היא מחכה לפגישה בשדה התעופה.

היום עשינו לגאיה יומולדת בגן. "טקס יום ההולדת" היה מקסים ומרגש. ללא שירים מאולצים והופעות מעצבנות, קצר ונעים. שבו גאיה היתה מרכז הענין, כמובן, והיא קיבלה מתנה קטנה מהגן- דולפין סגול מלבד (איזה כיף לקבל מתנה כזאת אחרי כל הברביות והפלסטיקים הנוצצים והיקרים...) עטוף בבד משי צהוב. היה גם שלב בו גאיה ואני הנחנו את הנרות על העוגה וכל נר שגאיה שמה אני סיפרתי משהו קטן על גאיה. זה היה מאוד מרגש בעיני.
התרגשותה של גאיה היתה גדולה מלהכיל והיא היתה פשוט מאושרת. רגעי חסד ניפלאים.
בסוף היום נפרדנו מכולם לשלום(כי אנחנו נוסעים) ואז הגננת אמרה לי "אולי כשתחזרו נצטרך לדבר ולראות איך לעזור וגאיה להיפרד ממך... זה לא נישמע לי טוב:-P .נראה כבר איך אני יוצאת מזה כשנחזור.
אני יודעת שגאיה היא high need child ואני ממש לא הולכת ליכפות עליה פרידה. אם היא צריכה אותי, אז אני אהיה שם בישבילה! זה רק יחמיר את המצב, לדעתי. אני מקוה שאצליח להעביר את דעתי לגננת...
עובדה שכשבאנו ברציפות לאורך זמן היא שיחררה אותי יותר ויותר. ואני ,מצידי, הרי מתה כבר להשתחרר.זה יתן לי קצת זמן שקט במקום לבלות בגן ימים שלמים. אבל זה תלוי בגאיה. אני מוכנה לתת לה את כל הביטחון שהיא צריכה!

אוקיי, לשמחתי ההתמודדות עם זה נידחית לטובת ביקור בארץ. איזה כיף!!!

היום היינו בגן\בית ספר בפעם הראשונה לאחר חודש חופש.
הכנסתי את גאיה לגן, ולאחר כמה דקות התרגלות יצאתי לקבוצה של הקטנים, כמו שעשיתי לפני החופש, בתקוה שיהיה בסדר. לאחר כחצי שעה הגננת נכנסה עם גאיה בוכה בכי תמרורים. ליבי התכווץ. חבקתי אותה חזק עד שנרגעה והיא נשארה איתי שם עד סוף היום. שוב הודיתי לגננת על הסבלנות ועל זה שהיא נותנת לגאיה את הזמן להתרגל שוב.
ביום שיש אנחנו הולכים שוב. הגננת אמרה לי שכדאי שאהיה אתה שוב בתוך הגן עד שתתרגל. אנחנו גם חוגגים לה יומולדת בגן ביום שישי. מקוה שיעבור בשלום.

אור, לעומת זאת היתה בכמה שעורים היום. אחי היה איתה וסיפר לי שלא הזדקקה לו כל הזמן. הוא בא והלך מדי פעם.
זה משמח.אני צריכה שאחת מהן לפחות תתרגל מהר, אחרת לא אוכל להמשיך ולהתחלק בכל פעם...
אבל בכל מקרה, בשבוע הבא אנחנו באים לארץ, כך שכל ענין ההתרגלות נידחה, לשמחתי.

סיפור-
היום בא האיש מחברת חשמל ליקרוא את המונים. (כן,כן, כמו בארץ, עם המכשיר הזה שהוא מתקתק בו את המספרים...). הכנסתי אותו ל"פינת מוני החשמל, ולאחר שתיקתק את המספרים הושיט לי דף ובו היה כתוב שלא שילמנו את החשבון הקודם ושצריך לנתק לנו את החשמל. אני מיד נרעשתי והתקשרתי לבעלי (שהיה בעבודה באותו הזמן), שהוא הממונה על התשלומים. הוא נירעש גם כן והחל לחפש את הקבלה על התשלום, אך לא מצא. ואז ביקש שאתן לו לדבר עם האיש. לאחר שיחה ארוכה, ששמעתי רק צד אחד שלה, ובה ניסה בעלי לשכנע אותו שלא ינתק לנו את החשמל, וההוא ניסה להסביר שזו העבודה שלו ואלה הן ההוראות שקיבל. הם היגיעו להסכמה: הוא לא ינתק לנו את החשמל, ובתמורה בעלי ישלם את החשבון כבר מחר, ויתן לו "מתנה", כלומר יתן לו קצת כסף בכדי שיעזוב אותנו לנפשינו.
האיש החזיר לי את הטלפון והלך לדרכו... (תאמינו לי שאין פה אייקון מתאים לסיטואציה...)

בוקר טוב לכולם.
היום אין לי סיפורים, אבל אני "חולת געגועים". ככל שמתקרב הביקור בארץ נהיה לי יותר קשה כי אני יודעת שניפגש לרגע וניפרד שוב. אני מתה להיפגש. ויש לי כלכך הרבה דברים לספר וכלכך הרבה שאלות לישאול . ומה אם לא אספיק לישאול את כל השאלות ולדבר עם כל האנשים ו...אוף! מה שאני רוצה באמת זה פשוט להישאר עם כולכם
כל כך הרבה יותר קל לי בארץ עם כל התמיכה והפירגון ושאפשר להרים טלפון ולקשקש או להתיעץ או סתם.
כן,כן, כל מה שהדחקתי כל החודשים האלה חוזר עכשיו, ובגדול!

בעוד יומיים חוזרים לגן. עכשיו נלך בימי רביעי ושישי, כי זה מסתדר לי יותר נוח עם השיעורים שאור לוקחת.
מקוה שיהיה בסדר. שוב ניצטרך לקום מוקדם ולמהר. אבל נעשה את זה רק יומיים, כי בשבוע הבא אנחנו בישראל
אז כבר ניפגש בנחת עם ילדי חינוך ביתי...

היום יום כל כך רגוע וזורם (טפו, טפו, טפווווווווווווווו ). אור וגאיה משחקות ביחד אחרי הרבה זמן שהיו עסוקות בלריב.
כיף. תומר ליפעמים איתם וליפעמים באה לינוק וממשיכה בעיניה.
שלושה ילדים זה ללא ספק יותר קל מאחד...
וביום שישי אנחנו עושים יומולדת לגאיה בגן. אצטרך להכין עוגת יומולדת בפעם הראשונה בחיי (צריך פה פרצוף רועד...),אבל אני מקוה שישיה בסדר.
וכבר עוד מעט צריך להתחיל לארוז, ועוד לא גמרנו לקנות מתנות לכולם. ואוו! איך שהזמן רץ פתאום!!

סתם ניתקפתי געגועים עזים וניכנסתי לראות אם מישהו כתב משהו...
ליקראת הביקור בארץ אני מרשה לעצמי להיזכר בכל מה שהידחקתי ולהתגעגע באמת אל כל מי שאוכל סוףסוף ליראות.

אתמול ניכנסה אשה שאני לא מכירה בשער (וזה לא קורה. אסור להכניס סתם אנשים...) ועמדה כמה דקות ודברה עם הגנן. אחר כך שאלתי אותו מי זו היתה, אז הוא סיפר לי בהתרגשות שזו אחותו שהוא לא ראה כבר כמה חודשים ופתאום פגש אותה ברחוב, והיא סיפרה לו איפה היא גרה ושהיא מצאה עבודה באזור, אז הוא רצה להראות לה איפה הוא עובד.
אז קלטתי שלא היה להם שום קשר עד עכשיו. הרי אין להם טלפון והם חיים בשכונות עוני וחלקם גם לא ממש יודעים קרוא וכתוב. אז מי שמתרחק אין שום קשר איתו. איזה קטע מוזר.
שוב, דברים שנראו לי מובנים מאליהם מקבלים זוית אחרת...

הי אורית

שמחתי שנהניתן מהביקור. את רואה אמרתי לך זה רק עניין של זמן ובסוף תמצאי אנשים לתקשר איתם גם אם הם רחוקים ממך בתפיסות ובדרך חיים.....
אנחנו בסדר גמור, נהנים מהביקור של סבתא חדווה. וזהו בעצם.
אז ממשיכה לעקוב אחר חויותיכם. נשיקות.........

הביקור היה כיפי. לאחר שעה של התרגלות הבנות נהנו הנאה צרופה.הילדים אותם ביקרנו, שכשהם היו בקבוצה היו ממש לא נעימים הפכו למקסימים בפגישה של "אחד על אחד". גם אני נהנתי מאוד.בהתחלה דיברנו על איפה טוב לעשות קניות, ובסוף מצאנו את עצמנו מדברות על הקשר שלנו עם אמא שלנו ועל כל התיסכולים, על חיי קיבוץ ועוד... נישארנו עד מאוחר ממה שציפינו.
איזה קטע זה לתקשר עם אישה שלחלוטין שונה ממני בתפיסת עולמה ובצורה בה היא מגדלת את ילדיה, אבל פה, בגולה הרחוקה, גם היא בודדה ומנסה לישרוד והיה לנו נעים ביחד. קבענו שוב לשבוע הבא.

היום יום גשום. קריר אבל לא ממש קר.
צריך גם קצת גשם. פה אם אין מספיק גשם אז גם אין מספיק חשמל, כי מייצרים חשמל עם טובינות המונעות ע"י מים.
אז צריך גשם. אני לא ממש אוהבת ימי גשם, אבל לפחות לא קר...

היום אחה"צ אנחנו הולכים לבקר אצל משפחה ישראלית. החלטתי שאין ברירה אלא לעשות את המאמץ. היא היזמינה אותי כבר מזמן אבל לא יצא לי- ביקורי סבא וסבתא, מחלות וכדומה. יש לה שלושה ילדים ואני מקוה שזה יהיה נחמד לכולנו.
הילדים שלה חוזרים רק בארבע וחצי מהגן\בית ספר, אז נלך אחר כך.

בשבוע הבא אנחנו חוזרים לגן\בית ספר. נספיק להיות רק יומיים ליפני הטיסה לארץ, ואני מקוה שיהיה נחמד. ביום שישי הבא עושים יומולדת לגאיה בגן. היתבקשתי להכין עוגה. יש רק שתי עוגות בריאות שאני יודעת להכין להן לא מתאימות ליומולדת בגן... אז, תארו לכן, הלכתי וקניתי מיקסר ליכבוד האירוע, היסגתי משרון (בביקור בטנזניה) מתכון לעוגת יומולדת משובחת, ואני מקוה שזה באמת יצליח... מזל שבגן הזה לא עושים הפקה של שירים אין סופיים והופעות מאולצות. זה טקס קצר של אולי חצי שעה,שקט ונעים. הגננת אמרה לי שהאמא שמה את הנרות על העוגה וכל נר שהיא מניחה צריכה להגיד משהו על הילד באותה שנה, כלומר, נר ראשון, משהו על שנת חייו הראשונה, נר שני, משהו על שנת חייו שניה וכו.
פתאום ניזכרתי בזה, ואני צריכה לחשוב מה להגיד. האמת שזה מאוד מרגש בעיני. לא מביאים ממתקים ומתנות. רק עוגה פשוטה. לי זה ניראה כיף. את הממתקים והמתנות והבלגן משאירים למסיבה בבית... וגאיה כבר מתכננת אחלה מסיבה|-0 אבל זה כבר יהיה אחרי שנחזור מהארץ.

היום ראיתי את העוזרת מנגבת את הריצפה ללא מגב, כלומר מתכופפת ומנקה עם הסמרטוט בילבד, ושמתי לב שזה כבר לא מפליא אותי. כניראה שאני כבר באמת מיתרגלת...

עובר עלינו עוד יום עצל.
היום הייתי במרכז הקהילתי וקניתי מרכך כביסה של "סוד". המרככים פה הם מחרידים. סמיכים מידי ונישאר מישקע בתא של המרכך. הם לא עושים את העבודה ולא משאירים את הריח הנעים שמשאירים המרככים בארץ. אז "נישברתי" וקניתי.
מחר כבר תיהיה לי כביסה ריחנית.
במים אין אבנית ביכלל! ממש היה מוזר בהתחלה שהקומקום לא התמלא אבן תוך יומיים, וגם לא תוך שבוע, וגם לא תוך חודשיים... זה דוקא נוח. כך שגם הכביסה לא יוצאת קשה. אבל בעלי מאוד אוהב את הריח של המרכך, כך שהוא בודאי ישמח.

הו ענת היקרה
כבר עולות לי דמעות בעיניים.
כמה אהבתי את ימי ההולדת המשותפים... האמת היא שלגאיה שלי תאריך היומולדת הוא ממש בזמן הביקור בארץ. אולי באמת נעשה משהו ביחד???
היא מחכה שנחזור לפה ונעשה לה מסיבה עם מתקנים מתנפחים וליצנים ואקרובטים
אבל תיהיה בוודאי מאושרת לחגוג גם איתכם.
אני מחכה פשוט להיפגש ולדבר ולקשקש ולדבר ולקשקש ולדבר ולקשקש ולדבר... וליצחוק ועוד עוד עוד...

וואו אורית, זה ממש קרוב. כיף שתבואו במזג אויר יפה, לא חם מדי, לא קר מדי...ונחדש את ימי הקפה כקדם.
הבנות חסרו ביומולדת של גאיה. חשבתי עליהן כשעיצבנו את העוגה וגאיה כאילו קראה את המחשבות שלי והציעה שנזמין אותן גם...אולי נעשה עוד יומולדת לכל הבנות יחד כפיצוי על כל אלה שעברו, עם מתנות של פריחות כמו שצריך והכל. מה דעתך?

הי אוריתי

אין לך מושג איזה חיוך היה לי על הפנים שראיתי שכתבת סוף סוף....התגעגעתי נורא!
תודה על ההפניה לדף פתחתי אותו ועוד מעט אני יתפנה לקרוא.
נשיקות לילדות............

שרון היקרה
אני מקוה שתיכנסי לדף ותיראי את מה שאני כותבת. ראיתי עכשיו דף ניפלא שניקרא הנקת פגים. כמובן שמיד חשבתי עליך! כך שאם עיין לא ראית אותו, את מוזמנת להיכנס. אין לי ספק שתימצאי אותו מעניין ומרתק ואף מרגש מאוד. אני הזלתי דמעה.
מקוה שתהנו עם סבתא חדוה. היא מאוד היתרגשה לינסוע אליכם. מיסרי לה ד"ש.

סוף סווווווווווווווווווווף!!!!!!
יש מחשב.
ושלא תחשבו, אני מנסה כבר לפחות שעה להיתחבר לאינטרנט ורק עכשיו היצלחתי גם להיתחבר לגם להיכנס לדף הזה.
אוף. אפריקה...
זהו. היה די מדכא ללא הקשר לעולם החיצון. למרות שגאיה אמרה שהיא לא רוצה ששוב אשב מול המחשב כל הזמן...
אני שמחה שחזר. היתגעגעתי לכולם. היתגעגעתי ליכתוב פה, שזה "צל" של לדבר עם מישהו, אבל יותר טוב מכלום.

זהו. הזמן עובר, והביקור בארץ מיתקרב ברגשות מעורבים. מצד אחד אני מאוד מתרגשת ומצפה ליפגוש את כולם, ליהיות במקומות המוכרים והאהובים, לטייל בחופשיות ברחוב, לינסוע באוטו בחלונות פתוחים ועוד ועוד, מצד שני, להיות שוב בלי בית במשך שבועיים וחצי, כשהזיכרון הקשה מליפני שהיגענו לכאן עדיין טרי. אבל אולי הפעם יהיה יותר קל. זה כמו טיול.
עם הרבה דברים כייפים. (כאן אני מנסה לשכנע את עצמי, כמובן... )
ליפני כן ,אני עדיין צריכה לעשות לגאיה יומולדת בגן. חייבת להודות שהחופש=חינוך ביתי זה פשוט הכי כיף! (כבר אמרתי את זה פעם??...). ממש אין לי חשק לחזור לבקרים המוקדמים והלחוצים, ולבלות בבית ספר\גן שעות. כל כך כיף להיות בבית, לקום בנחת, לישכב עוד קצת במיטה וכולי... מודה שלא הייתי בטוחה איך יהיה לבנות ללא המיסגרות, אבל הן לא היזכירו את זה אפילו פעם אחת עד אתמול, ולא היביעו השתוקקות לחזור לשם. אני חושבת שנחזור , פשוט כי הן צריכות חברה , ולצערי הרב זאת האופציה היחידה פה... .
אבל מה שכיף הוא שבעוד שבוע חוזרים לגן\בית ספר, וכמה ימים אחר כך אנחנו כבר טסים לארץ...
למי שלא זוכר, אנחנו נוחתים ב4 במאי!!!

חוץ מזה, כלבת הזאב שלנו הימליטה גורים ליפני כמה ימים. זה היה מאוד מרגש כי היינו בטוחים שזה יקח עוד כמה שבועות. היא הימליטה בלילה, ושומר הלילה , ששמע אותה מיבבת ,חשב שהיא רעבה וחשש שתאכל את הגורים שלה, אז הוא דפק לנו על הדלת ב 4 בבוקר .מזל שבעלי לא יכול היה לישון ושמע אותו. אז הוא יצא החוצה וראה את הגורים המקסימים. 5 גורים.

גם אני מחכה...

יואו......הפעם זה כבר באמת מוגזם! מה קרה למחשב? הוא לא מתחשב שאת חייבת אבל חייבת לפגוש פה את כולנו? נו באמת....הפעם הוא בהגזמה פראית בכלל.....
טוב אז נקווה שתחזרי מהר....בינתיים אני מחכה, בטח כמו עוד הרבה אחרים.
נשיקות שרון

אורית, למרות שלא כותבת, אני עוקבת בדריכות אחר מסעותיכם.
גם אלו של אנשי המקצוע
וגם אלו הכייפיים - כמו למשל, אל שרון

my comuter is broken. hope to get it back tomorrow. can't wait...

הי.....
אני מבינה ששוב משהו לא בסדר עם המחשב.....את כבר ממש חסרה פה.
נכנסתי לדף של מנג בין וראיתי שרשמת משהו לגבי המחשב....טוב אני מחכה לך... תחזרי כבר!

אז הנה עברו הימים ואתם כבר חזרה בביתכם....אז רק בירכת ברוכים השבים......
היה אחלה של ביקור! נהנתי לפגשו את הבנות ולדבר איתך ובכלל... עכשיו יש מחשבות מה היה אילו (אילו הייתם כאן ולא שם)......
אמא שלי גם עזבה ועכשיו יש הרבה שקט, לי זה מאוד קשה הפרידות האלה ויקח לי קצת זמן להתאושש.
בכל מקרה נדבר על גלי האתר....נשיקות לכולכם. שי ונעם מוסרות לגיולין בירכת "שיבי" (עם מפיק בב' - מענין מה הכוונה?) חמה.
ומחכה לשמוע עוד ועוד ועוד סיפורים.

נשמע מגניב!
חיכינו כמעט שעתיים (!) לאוכל. - שוב אני נזכרת בסיני (-:
מקווה שאספתם המון צדפים, כדי לעשות מוביילים וככה להעביר עוד זמן מתוק עם הילדות..

ואגב פרשיית המיים - הסתדר. העניין נפתר בכך שבוטלה האפשרות למים חמים בברז של המטבח (אבל הוא לא מחשמל, תודה לאל (-; )
וכפועל יוצא - ערמת כלים גדולה ממתינה לידיים האמיצות שיעיזו עליה (-:

ברונית יקרה
אני כותבת עכשיו מהמחשב של שרון. אנחנו בדאר-א-סאלם. חם ולח מאוד. המקלחת של שרון היא אחלה
מקוה מאוד שהיסתדרתם עם המקלחת ובעל הבית. צחוק הגורל, הא??
דאר-א-סאלם היא עיר יותר קטנה מניירובי , על חוף הים, חם,חם,חם ולחחחחחחחחחחחחחחחח. אחרי היובש והמזג אויר הנוח של ניירובי,שבכלל נהיה קריר עכשיו, זה שינוי גדול. הכל פחות צפוף ופחות לחוץ. חוץ מזה הרבה סממני אפריקה שכבר היתרגלתי אליהם.
היום נסענו למקום מקסים, ליד הים. היגענו בשעת השפל. הים נסוג עשרות מטרים. זה מדהים.ואחר כך חזר במהירות מדהימה. יש שם כפר נופש יפהפה שקט ושלו.ירדנו לחוף לאסוף צדפים (משהו שבנותיי חיכו לו בקוצר רוח...) ואחר כך ניכנסנו לאכול במיסעדה. חיכינו כמעט שעתיים (!) לאוכל. אבל היה שווה! מרק קוקוס מדהים ודג טעים להפליא. היה שווה לחכות .
תאמינו לי, מזל שיש פה את הטיולים לכל המקומות המדהימים האלה. זה מקל קצת על החיים הבודדים כאן.

אוי אלוהים, מה עשיתי..
רק כתבתי שאני אוהבת להתארח במקלחות - ישר התפוצץ לנו הצינור הראשי ועכשיו השיבר סגור עד שיבוא אינסטלטור )-:
כוחה של מילה או סתם פוקס מצער?
אני מקווה שבעל הבית, שנתן לנו פה ארכה קלה בדירה עד שיעבור החג ויתחילו השיפוצים (הוא חוזר לגור כאן, לכן אנחנו צריכים לעזוב) יחליט לתקן בכל זאת ולא לפנות אותנו על המקום כדי לחסוך בהוצאות. כי נראה לי שהתיקון כרוך בלפרק את כל הארונות מטבח, מה שהוא במילא תיכנן לעשות )-: )-: )-:

אגב מקלחות זרים -
אני דווקא אוהבת להתארח במקלחות. היתה תקופה שגרתי בתל אביב, ובעצם גם במדריד, שהיה קיץ כל כך חם והביל שכל פעם שהייתי הולכת ברחוב לכיוון חברים, הדבר הראשון שהייתי עושה אחרי כוס מים קרים, זה מקלחת.
אח..היו זמנים.
כמו בן שזה לא כמו להפיק מקלחת למשפחה שלמה ועוד בגשם שוטף )-:

מקווה שהמקלחת של שרון כיפית לאללה. ושתעדכני מהמחשב שלה (-:

הו ברונית יקרה
הלואי והחיים היו כמו בסרטים...
הלכנו בערב, בגשם שוטף ,שוב להיתקלח במיקלחות זרים...
היום כבר ניתקלח בטנזניה! מאוד מיתרגשים וכבר יוצאים לשדה התעופה.
נימשיך לנסות ולתקן כשנחזור..

אולי כבר תיתקלחו בטנזניה? D-:
או באיזה צימר בדרך, עם מגבות עבות לבנות...??

> ברונית מושפעת מסרטים הוליוודיים על אפריקה <

לא תוקן שום דבר
אולי מחר?????????????????????????????????????????????????????????????????????

זהו. תוקנו הדודים. לאחר שעות ארוכות שהחשמלאי הזה בילה אצלנו הוא היצליח לתקן.
אז היום ניתקלח סוף סוף במיקלחת בביתינו ליפני השינה (הכי כיף), ומחר, לאחר ארוחת הבוקר אנחנו טסים לטנזניה!
אולי אוכל ליכתוב קצת מהמחשב של שרון? ניראה.
חוזרים ביום שני.

ואני לא היתקלחתי כבר שלושה ימים ואני ממש מגעילה את עצמי!
תיכנננו לינסוע להיתקלח אתמול בערב, אבל היתחיל גשם נוראי עם סופת רעמים, אז ויתרתי על זה ודחיתי להיום בבוקר. אבל עד עכשיו אי אפשר לצאת מהבית...

המשך סיפור התיקונים- אז החשמלאי בא ותיקן, כיביכול, ונסע... אבל אז שוב נכבו הדודים...
מיד היתקשרנו אליו שיחזור! הוא חזר ,ומאז הוא נימצא פה כבר שעות, מנסה לימצוא איפה הבעיה האמיתית, בודק ומעלה השערות מהשערות שונות. הלוואי ויצליח לתקן כבר וילך מפה. כל מה שתיכנננו להיום מחכה כי אי אפשר לצאת מהבית עד שיסיים. מעצבן!

אוקיי, שרון. קנינו לאמא שלך מקדמיה ועכשיו אנחנו באמת מוכנים! ומתרגשים מאוד!
להתראות מחר.

מי זה דינה קלוז'ני לעזעזל??? ומה פירוש אין מישחקים???

בעית חשמל חדשה בביתינו. דודי חימום המים איינם עובדים. ושוב אותו סיפור עם אותו חשמלאי מפוקפק. כן מגיע, לא מגיע, כן מתקן, לא מתקן, ומתי יחזור שוב???
רק שהפעם למדנו מהניסיון. בעלי צעק על עורך הדין של בעלי הבית, שהוא זה ששולח את החשמלאי והיבהיר לו שזה צריך להיות מתוקן מהר!
תישאלו למה אנחנו לא לוקחים חשמלאי אחר? כי זה לא תיקון על חשבוננו ,אלא על בעלי הבית, וזה מי שהעורך דין שמטפל בעיניניהם שולח...
בנתיים אנחנו הולכים פעם ביומיים-שלושה להיתקלח אצל חברים. די ניג'וס

אין מישחקים

ברונית יקרה מאוד
פסח שמח לך ולבני ביתך! יכול להיות שזו העוגה שלך. לא כתוב מי כתב את המתכון, אבל זה משנה שעברה. בכל מיקרה היה טעים מאוד.
האגם באמת מקסים, אבל פה לא אביב. מזג האויר מאוד דומה לאביב בארץ, אבל דווקא הולך ומיתקרר. חודשים יולי-אוגוסט הם הכי קרים פה... אך ללא גשם.

אוקיי, שרון. אנחנו כבר אורזים מיזוודה!
לא עשינו ליל סדר. רק ציינו את החג. עוגת מצות,קניידעלאך,מציה, אפיקומן שהבנות לא ויתרו עליו, וקצת שירי פסח. זהו .אחרי כל הבלגן שכרוך בסדר מישפחתי בכל שנה זה היספיק לכולנו...

אורית

אז לגבי המזג אויר לא להבהל....כן יש גשמים לפעמים אבל גם זה לכמה שעות ואז מתבהר. נקווה שבסוף השבוע יהיה ימים יפים. אבל בגדול חם פה כל הזמן בטירוף, ככה שגם אם יש קצת גשם זה לא נורא בכלל.
גם אנחנו מאוד מתרגשים ומחכים לכם.
חזרנו עכשיו מליל סדר אצל ישראלית אחת מכאן, היה נחמד. ספרי איך עבר ה"סדר" שלכם. נשמח לשמוע.

אורית, אני מקווה שזה המתכון של העוגת מצות שלי שאת מתכוונת להכין! (-:
נתתי אותו פה בשנה שעברה, ואפילו הכנתי אחת ממש לפני חמש דקות,כשינאי מסייע לידי...

פסח שמח לכם, ומזל טוב על האגם המופלא שמצאתם, אני שמחה שמתחיל לכם אביב יפה וגדוש אקשן

החלטתי לעשות כמה ממאפייני החג. קודם כל הכנתי קניידעלאך. זו הפעם הראשונה שאני מכינה בעצמי. תמיד היתה איזו סבתא שהכינה לנו. זה היה ממש כיף וקל להפליא.
חוץ מזה לקחתי מתכון לעוגת מצות מהאתר (תודה לכל כותבות המתכונים ) ואכין עוגה יותר מאוחר.
הרי לא יכול להיות פסח ללא עוגת מצות!... גם עוגת מצות זה הפעם הראשונה שאני מכינה בעצמי. הסבתות היו נירתמות למשימה הזאת בשימחה בכל שנה.
הבנות לא מוותרות על אפיקומן. אז גם את זה נעשה בערב. את סיפור ההגדה הן יכולות לספר לנו בעצמן...
זהו. יהיה "מיני סדר" סימלי. זה מוזר שפתאום אני מרגישה ממש צורך לעשות משהו לחג, שזה לא יעבור ללא ציון החג ביכלל. בארץ זה לא היפריע . החג היה בכל מקום, בטלויזיה, וברחוב, ותמיד היתה איזה מסיבת חג שהיצטרפנו אליה.פה, שוב, החגים מקבלים משמעות שונה עבורי, בגולה הרחוקה.

שכחתי לספר על הטיול שלנו אתמול. נסענו למקום מקסים. זה מכתש שהיה לאגם מוקף גבעות ירוקות. המים ירקרקים, וציפורי מים שטות. עליו. ממש קסום. על גדת האגם הקימו לודג' קטן ושקט. ירדנו לשם ושתינו כוס מיץ, נהננו מהנוף הפסטורלי המקסים, לקחנו את הטלפון של המקום והיבטחנו לעצמנו שנחזור להיתארח שם . אפשר לעשות טיול רגלי מסביב לאגם. נישמע כיף.
אולי אחרי שנחזור מהארץ...

הי שרון
בקשר למקדמיה, אני צריכה ליבדוק. מעולם לא חיפשתי את זה פה, כך שאין לי מושג כמה ומי נגד מי. מבטיחה לחפש. בקשר לגבינות. נישמח ללמוד! למרות שזה לא יקר פה, אבל עדיין לא תמיד בנימצא.
ומה זאת אומרת "מזג אויר נוראי?? אנחנו בונים על ימי שמש חמימים ,בריכה וים!!! וטיולים בשווקים וביכלל.
ספרי מה המזג אויר עכשיו אצלכם ביכדי שנוכל להכין את עצמינו.
עוד שלושה ימים... אנחנו כבר ממש מיתרגשים. גאיה מיתעוררת מוקדם בכל בוקר ושואלת אם היום נוסעים לדאר-א-סאלם...

דגנית, שלחתי לך אי מייל קצר.

היום חזרה השמש.איזה כיף.מתכננים לעשות פיקניק במירפסת(רצינו על הדשא ,אבל הוא רטוב מטל...).
היום בערב ליל הסדר, ואנחנו נישארנו פה לבדינו, בלי מישפחה ובלי חברים. הרגשה מוזרה.
תמיד חלמתי לעשות סדר חברים, בלי לחץ של "אצל מי בתור השנה ,ושהילדים לא יעשו פדיחות וכו'". אז השנה נישארנו בלי הלחץ הנ"ל, אבל גם בלי חברים...
פסח שמח לכולם. אני מעריכה שנעשה ארוחה מישפחתית, ואולי אפילו נחפש את האפיקומן, שהבנות בחכות לו כבר משנה שעברה.

אה ועוד משהו שנזכרתי.....

אנחנו התחלנו לעשות גבינות בבית. החלטנו שכל פעם לחפש גבינה ולחזור מאוכזבים שאין.... ובמקרה הטוב שכבר יש הן יקרות פה נורא.
אז אמא שלי באה ולימדה אותנו דרך קלה לעשיית גבינה ניסינו והופתענו.....
אז כבר עשינו בכל מיני טעמים, זה כיף טעים, זול, והכי חשוב תמיד בנמצא!!!!!!!!!!

הי אוריתי!

שמחה לשמוע שאתם נסעתם לטייל, ומקווה שנהנתם. אצלנו קצת יותר קשה עניין הטיולים. כל המקומות היפים מאוד רחוקים מדאר ולכן זה לא מתאפשר לנסוע. אמא שלי פה עכשיו ורצינו לנסוע למיקומי (ספארי) אבל המזג אויר נורא ולא ממולץ לנסוע, ולכן אנחנו בבית.
בכל מקרה מחכים לכם בסוף שבוע........ומתרגשים מאוד!
אייל אמר לי לכתוב לך פה לגבי המקדמיה שביקשנו... אז ככה....
אמא שלי שואלת אם לא קשה לכם להביא אגוזי מקדמיה, קלויים וקלופים. לגבי כמות, זה תלוי כמה אתם יכולים להביא, אבל אם לא קשה אז כמה חבילות (גם תלוי הגודל שלהן כי יש קטנות ויש גדולות).
זהו, אז תודה ומקווים שזו לא טרחה מיותרת. שיהיה שבוע טוב, ואנחנו מצפים............
אגב מה שלום אמוץ? איפה הוא מצא עבודה בסוף?
טוב נשתמע ביי

בכלל, מעניין להגיע למדינה אחרת כדי להווכח כי מה שמובן מאליו אצלנו אינו כזה אצל זולתנו.
מסכימה איתך, מייק.
למרות שפה מוכרים גבינה לבנה בכל סופר ובמחיר סביר, רק שפשוט לא תמיד יש... . אי אפשר לדעת למה. יכולו להיות גם שפשוט לא היה להם כסף לתקן מכונה שהיתקלקלה, או שלא היספיקו לקבל אספקת חלב...

פתאום ניזכרתי שהיום יום שבת ואתם כולכם "שובתים". כמה מוזר, כבר היתרגלתי שהיום החופשי הוא יום ראשון...
מתכננים לינסוע לטיול קצר לנייבשה. זו שמורה במרחק כשעתיים נסיעה מניירובי. יש שם מכתש יפה שעדיין לא ביקרנו בו. מזל שיש את כל הטיולים האלה שמנעימים את זמננו

פתאום ניזכרתי

היום היינו בסופר ולא היה ביכלל גבינה לבנה
מוכָּר...
זה לא רק במדינות העולם השלישי, אלא גם בארה"ב, שבדיה - לדעתם גבינה לבנה היא חומר גלם לתעשיית גבינות "אמיתיות", ולכן לא מוכרים אותן לציבור. ואם כן - זה רק לאפיית עוגות, בחנויות לקונדיטוריה, וזה יקר בהתאם.
בכלל, מעניין להגיע למדינה אחרת כדי להווכח כי מה שמובן מאליו אצלנו אינו כזה אצל זולתנו.

תודה רבה רבה ,נאוה.כיף לי לקבל תגובות וליראות שבאמת קוראים את הדף.
"יציאה מעבדות לחירות"- אמן!

היום היתקשרתי ביכדי לקבל את התשובת לבדיקות שלנו ו... הכל בסדר!:-D
למרות זאת אור סבלה מכאבי בטן כל הבוקר והבטן שלי עדיין מתהפכת בכל לילה
כניראה שעדיין לא היסתגלנו לגמרי...

המשך סיפור הנהג- ליפני יומיים היוא היתקשר סוף סוף לבעלי ואמר לו שהוא עדיין נימצא רחוק (בעיר מולדתו) עם אישתו שעברה ניתוח וצריכה טיפול צמוד בנתיים, אבל הוא רוצה לישמור על מקום העבודה שלו, ושאל אם יוכל לישלוח נהג אחר שינהג לנו עד שיחזור. על הפלאפון שלו סיפר שגנבו אותו ולכן עונה שם מישהו אחר (היה או לא היה???). בכל מיקרה, היגיע הנהג המחליף. הוא בסדר, אבל מאוד לחוץ.
ביגלל שקשה לימצוא פה עבודה, הם ממש לחוצים כשמתחילים עבודה חדשה. למשל, העובדות שלי, בחודשים הראשונים, הייתי מרגישה שהן ממש קופאות ומיתכווצות בכל פעם שעברתי לידן. זה היה מאוד מביך עבורי. החיום זה כבר יותר טוב ורגוע.
אני מקןה שהנהג הזה ירגע מהר ויוכל לינהוג בישבילי בנחת.

עוד סיפור- דיויד שומר הלילה וקיסיטו הגנן חברו יחד ביכדי ליקנות לעצמם "ג'יקו", שזה נפטיה לבישול. הם קנו אחד משומש שדיויד אמר שהוא יתקן, ואז אמרו שהם מחכים למשכורת ביכדי ליקנות סיר לבישול. אנחנו החלטנו ליקנות בישבילם שני סירים. דיויד כל כך שמח כשנתתי לו אותם ולא היפסיק להודות לי.
אז הוא אמר שהוא יחכה למשכורת ביכדי ליקנות נפט. אז החלטנו ליקנות בישבילם קצת נפט להתחלה.
גם על זה הם שמחו והודו לנו. עכשיו נישאר לדיויד רק לתקן את ה"ג'יקו", והכל מוכן לשימוש.
זה שוב היבהיר לי איך האנשים האלה חיים. ממש מהיד לפה. הדברים שקנינו להם הם לא ממש יקרים בקנה מידה שלנו ,אבל עבורם זה המון כסף והם אוספים פרוטה לפרוטה ביכדי ליקנות משהו קטן.
אחת העובדות בגן (קנייתית) אמרה לי פעם שבישראל יש הרבה אנשים מאוד עשירים...

היי אורית,
קראתי בגמיעה אחת את כל קורתיכם באפריקה הרחוקה.

בשנות ה- 80 המאוחרות היו הוריי בשליחות באקוודור, בעיר גדולה בשם גוויאקיל.
ביקרתי אותם ב- 1989
התאור של ניירובי מאוד הזכיר לי את אותה העיר.
היה שם רובע שאפילו המשטרה פחדה להיכנס לשם.
הורדתי את כל התכשיטים כי הרגו שם אנשים בשביל שרשרת זהב.
ברובע שהוריי גרו בו, הבתים היו מוקפים חומה ומסורגים, ובחלקם עמד שומר בכניסה.
ברבעים העניים, היו סורגים דרכם נמכרה הסחורה במכולת.

היו מעט ישראלים בעיר, רובם השתייכו למשלחת שאבי עמד בראשה,
והיו הרבה פעילויות חגים ובכלל שהיו קשורות לקהילה היהודית במקום.

בכל אופן, הסיפור שלכם מרתק.
אני זוכרת כמה חששת מהנסיעה, והצטערתי לקרוא שההתחלה היתה גרועה כמו שחששת.
שמחתי לקרוא שאת מתחילה לזרום עם המקום.
מי יודע? בסוף, יהיו דברים משם שיחסרו לך כאן.

ההסתגלות שלך היא ממש יציאה מעבדות לחירות.
מברכת אתכם ב'חג שמח!' ובשנה של זרימה וחדווה.

תודה דגנית.אני מייד בודקת דואל! בדיוק אתמול אמרתי לבעלי שאני מחכה לתשובה ממך...

אנחנו עדיין משלשלים on and off .ליפני שבוע החלטתי לעשות מעשה וללכת ליבדוק את העיני לעומקו, תרתי משמע! אז הלכנו לרופא, ולאחר מכן אספתי דוגמית של קקי מכל אחד בתורו,(כולל ממני...), ואנחנו מחכים בקוצר רוח לתשובות. האם באמת משהו לא בסדר או שסתם עדיין לא היתרגלנו...
עכשיו תור תומר לשלשל כהלכה, וזו לה הפעם הראשונה מאז היגענו לפה.

הי אורית.
קיבלתי את הדואל ממך וגם עניתי. האם קיבלת?
חג שמח ובילוי נעים

אפרופו סופר, היום היינו בסופר ולא היה ביכלל גבינה לבנה וקוטג'.אבל נייר כסף מצאתי סוף סוף...
צריך הרבה סבלנות. הקנייתים יש מישפט שאומר שאם ממהרים אין ברכה, ובהתאם, הכל מתנהל פה ל-א-ט ל-א-ט. מהשלא נספיק היום, נעשה מחר...

סוף סוף היתחילה עונת הגשמים. כל גשם פה הוא גשם זלעפות עם טיפות ענק. זה בוודאי יביא איתו הפסקות חשמל מרובות ו\או הפסקות טלפון, כך שאם אעלם לכמה ימים תדעו למה:-\
שמתם לב לשיויון הנפש בו אני מתייחסת לנושא?? כניראה שהזמן באמת עושה את שלו...
בכל מיקרה, בעוד כחודש אנחנו מגיעים לארץ. זה יתן לנו מנת אביב נעימה @}

ברונית, אהלן!!!!!!
אני יודעת שהישראלים הם פרטיים. שאר היבואנים, טני לא יודעת. אבל אני לא הטיפוס המיסחרי...

אנשים מביאים קונטיינר, מוכרים אותו עד שניגמר, ואז צריך לחכות שיגיע שוב...
אורית,מי זה האנשי האלה? יבואנים מוצהרים או אנשים פרטיים?
אולי גם את יכולה לייבא ולמכור?

> ברונית יזמות בע"מ (-: <

היום היינו בבית הספר בפעם האחרונה ליפני חופשת הסימסטר.
עכשיו יש לנו חופש עד 27.4 .בתוכו ניסע לטנזניה לכמה ימים ואחר כך תבוא הסבתא לביקור קצר...
יהיה כיף.
לא יודעת איך אסתדר בסימסטר הבא, כי אחי מתחיל לעבוד ואז לא יהיה מי שישאר עם הילדה שאין לה פעילות באותו הזמן. הן לא מוכנות להישאר עם העובדות בבית, אפילו אור, שהיא כבר בת 7 ומתקשרת איתן בקלות לא מוכנה להישאר איתן בלי מישהו מבוגר מהמשפחה.
נחכה ליראות איזה שיעורים אור תיקח ובאיזה ימים, כי הבנתי שהם משנים מעט את המערכת, ואז אחליט,אולי אשנה את הימים שבהם גאיה בגן, ואז ניסתדר איכשהו.
אני מאמינה שניסתדר. אלה הן הפעילויות-חוגים שלהן. אני לא רוצה לוותר על זה כי זה חשוב בעיני.
כשאין רחוב\מיגרש מישחקים\חוגים אחה"צ חייבים לימצוא תחליפים.
אחחחחחחח, איפה המיפגשים בבית כשר???????

תודה שרון.עוד שבוע למנייאק!;-)

כשהולכים פה לסופר אף פעם אי אפשר לדעת אם נימצא את כל מה שצריך. ליפעמים יש וליפעמים אין. ואין זה אין בשום חנות בניירובי.! אם זה דברים מיובאים אז אי אפשר לדעת מתי יגיע שוב. אנשים מביאים קונטיינר, מוכרים אותו עד שניגמר, ואז צריך לחכות שיגיע שוב...
אבל אפילו דברים מקומיים. למשל, פעם רצינו ליקנות קוטג',ולא מצאנו במשך כמעט שבועיים...
סתם ככה.
או שיש פה מיצים של פריגת.ישראלי אחד מביא לפה קונטיינרים של פריגת. מידי פעם אנחנו קונים, ואז יש תקופה שאין... ואף אחד לא יודע להגיד בדיוק מתי יגיע שוב. אז מחכים.
עכשיו חיפשתי נייר כסף. יש לי עדיין חבילה שהבאתי איתי מהארץ, אבל היא הולכת להיגמר ורציתי ליקנות בסופר כי ראיתי בעבר שיש. אבל עכשיו אין!! מקוה שיגע בקרוב.
בהתחילה הייתי ממש מתרגזת מזה, אבל עכשיו היתרגלתי:-D

כן אכן נפגש בקרוב....
הגננת באמת נשמעת נפלאה, ואיזה יופי סיפור הכנת המצות. אני ממש מאושרת בשבילכם.
לגבי הנהג מחזיקה לך אצבעות, אבל האמת אולי בכל מקרה תנסי לנהוג לבד... השד לא ממש נוראי. תשמעי גם לי זה לקח זמן וגם אני לא מהמשוגעות על נהיגה, אבל היום אני עושה את זה וזה מאוד נחמד להיות עצמאית.
יש כמה מקומות שאני לא מעיזה לנסוע לבדי, זה מקומות באמצע העיר וכדומה, אבל עם כל הזאר אני מסתדרת. בכל מקרה מקווה שתמצאו נהג.......

כן טרה רוסה. בזכותה, בהתחשב בזה שזה גן ילדים, זה נעים ומזמין. יש לה רק חיסרון אחד, היא לא ממש יודעת להכיל מצוקה\צעקות מצוקה ובכי של ילדים. עם כל הניסיון שיש לה, זה לוקה בחסר בעיני. וגאיה שלי נוטה ליפעמים ליפצוח בצרחות רמות שמרעידות את כל הגן. פעם אחת נתתי לגננת לגשת אליה, אבל זה ממש לא עבד, אלא היכניס את גאיה ליותר סטרס, אז הגננת ביקשה שפשוט אקח אותה לקצה החצר כך שזה לא יפריע לשאר הקבוצה. זה מקובל עלי!

תיראו מה קורה, הדף הזה הופך להיות "דיווחי גן", ואנחנו ביכלל בחינוך ביתי .

הנהג שלנו נעלם! ליפני כשבועיים הוא אמר שהוא רוצה כמה ימים חופש כי אישתו עברה ניתוח, והיבטיח לחזור אחרי כמה ימים. אבל הוא לא חזר,ובפלאפון שלו עונה מישהו אחר. בקיצור, נעלם! וסוף סוף מצאנו נהג ממש טוב . עכשיו אני בבעיה, כי אחי, שהיה איתנו עד עכשיו וגם נהג בישבילי כשהיה צריך, מצא פה כניראה עבודה ומתחיל בפסח לעבוד (וזה אחרי שנה שלמה שהוא איתנו וממש היתרגלנו...), כך שלא יהיה לי מי שינהג בישבילי. אתם בוודאי שואלים את עצמכם "למה את לא תינהגי בעצמך???". בארץ נהגתי אם לא היתה ברירה, אני לא מהאוהבים לינהוג. אבל פה קודם כל ההגה בצד שמאל, הכבישים משובשים וחוקי תנועה הם המלצה בילבד. אני מוותרת על התענוג המפוקפק לנסות ולינהוג פה עם שלושה ילדים מאחור... אבל צריך להגיע לבית הספר\גן ולקניות (דברים שבארץ לא היו לנו... וקניות בעלי היה עושה... פשוט היינו הרבה בבית או מטיילים בישוב).
מקווה שנימצא נהג טוב בקרוב.

הגננת הזאת נשמעת נהדרת!

אוקיי. היום עשינו מצות בגן. היה ממש כיף. כבר אתמול היתחילו בהכנות (למרות שאנחנו לא היינו בגן). הילדים אספו עצים למדורה, וחפרו בור שבו עשו את באש. היום הבאתי איתי קמח ומלח ואחרי ארוחת העשר הכנתי בצק, וסוזן ,הגננת, הידליקה את האש. ישבתי עם העובדות וכמה ילדים והכנו מצות, עשינו חורים עם מזלג, ואחר כך שמנו על האש, והפכתי... ושמתי על מגש בצד.
זה היה מוזר להכין מצות עם חבורה של אנשים וילדים שאין להם שום מושג מה הם עושים ולמה. בארץ הכל מובן מאליו, אבל כאן זה שונה. למבוגרים היסברתי למה אנחנו עושים מצות בחג הפסח.
לילדים הגננת אמרה לי שהם לא ניכנסים לסיפורים העצובים והמתישים בגיל הזה, אלא רק עושים את האוכל. מקובל עלי...
אחר כך, הגננת, שהיא גם מספרת סיפורים במיקצוע השני, הימציע אלינו סיפור (על אישה וביתה, שנסעו, והכינו את הלחם המיוחד שלהם וכולי..) וזה היה מאוד מרגש בעיני.
בסוף אכלנו את המצות עם ארוחת הצהריים בגן וכולם מאוד נהנו.
זו היתה חווויה מעניינת ומרגשת. בהחלט מעשיר.
הגננת גם היציע שנשב ביחד ונספר לה על החגים שלנו, כך שנוכל להחליט מראש על איזה חגים נזכיר בגן ומה נעשה. זה נישמע טוב.

שרון. עכשיו אני מבינה לאן נעלמת. ניפגש בקרוב!

הי אוריתי!

אז אחרי השמחה הגדולה על חזרת הטלפון.... הבנתי שבאפריקה לא צריך להתלהב. עוד באותו היום נותק הטלפון ורק היום אחרי כמעט שבועיים חזר.........
אז הנה אני פה שוב. אחרי שבועיים קשים, מנותקים לגמרי מהעולם החיצון. את בטח יודעת מה זה בלי אינטרנט.
בכל מקרה אמא שלי כבר פה ונחמד מאוד. שמעתי גם שאתם מגיעים וזה גם משמח אותי מאוד.
אז זהו בינתיים , אמשיך להתעדכן על קורותיכם.....

לכל תושבות המפגשים אצל כשר
שלחתי שוב תמונות באי מייל לכשרים. אתן מוזמנות לעמוד על זכותכן ליראות את התמונות ביום שני הבא!
ענת, את מיתבקשת להידחף קדימה הפעם...

מחר אנחנו הולכים לגן של גאיה. היצעתי לגננת להכין מצות של פסח עם הילדים, למרות שהם בתוך סיפורי חג האיסטר, אבל ביגלל שגאיה חוגגת חגים שונים היצעתי לה את ההצעה. היא אמרה שהיא תנסה להיתארגן על זה למחר (ניזכרתי קצת מאוחר מידי ,כניראה...), פשוט כי ביום חמישי כבר יוצאים לחופש של שלושה וחצי שבועות.
אם נעשה אני מבטיחה לספר.

היום קטפנו את הקישוא הראשון מגינת הירקות. איזה כיף!!
אולי מחר יהיה עוד אחד מוכן.
זרעתי גם פטרוזיליה, בתיקוה שהיא לא תיאכל... ובצל ירוק. הכל נובט וצומח לתיפארת. אנחנו עוקבים בכל יום.
היתחיל לרדת קצת גשם, מתחילה העונה הגשומה. זה מצנן את הטמפרטורות .
מוזר. בהרגשה שלי צריך להיות אביב ליקראת קיץ, ופה הולך ומתקרר... .
עד עכשיו היה באמת מזג אויר דומה לאביב בארץ-חמים אבל יבש עם גשם פעם ב...
עכשיו זה מישתנה ליותר קריר.
העונה הקרה ממש (שהיא לא מאוד קרה אבל הכי קרה פה) היא ביולי -אוגוסט והיא כמעט ללא גשמים.
ממש מבלבל את כל המערכות

אני ממש מסכימה איתך ,אמא של יונת. זה הכי הגיוני.!
המון דברים פה פועלים לפי ההיגיון הפשוט. אנחנו פשוט לא רגילים לזה...

אבל מעניין שמתחילים את הספירה בשעה שקמים בבוקר.
יש בזה הגיון. ההתעוררות בבוקר היא התחלת היום. איזו משמעות יש לזה שהשעות מתחילות באמצע הלילה, כשאנחנו ישנים (נניח)?
פשוט, אנחנו כל כך רגילים להגיון המערבי שלנו, שקשה לנו להיכנס לראש שונה.

אני צריכה לתקן טעות. בקשר לספירת השעות של המקומיים. כן סופרים גם בלילה. משבע בערב זה שוב "אחת" וכולי. אבל מעניין שמתחילים את הספירה בשעה שקמים בבוקר.

משהו שכיף פה, שתמיד יש למי לתת דברים שלא צריך.
נעליים ובגדים שקטנים לבנות ,או שהן סתם לא משתמשות, אפילו כלי בית שנימעס מהם או שנישבר חלק קטן ולא בא לי יותר להשתמש בהם.העובדים שלי יקבלו כל דבר בשימחה גדולה ובתודה. גם לעובדות בגן אני מביאה דברים. זה עושה טוב על הלב כשאני יודעת שבימקום שהדברים האלה ישכבו אצלי חסרי שימוש הם מקבלים חיים חדשים. חברה שהיתה גרה פה היגדירה את זה "שהדברים מקבלים פה חיי נצח". כלומר ישתמשו בהם עד שיתפוררו לחלוטין...
לפני כשבועיים בעלי חזר הביתה עם חולצת כפתורים שניתלשה לה חתיכה גדולה מאחור. הוא אמר שלא בא לו לנסות ולתקן אותה. אני נתתי אותה לגנן והוא ממש קרן מאושר. אמר שאישתו תתקן לו אותה ושזה חולצה טובה מאוד. הוא הודה לי והלך לדרכו.
ולחשוב שכשארזנו בארץ אספתי שקים של בגדים ומשחקים למסירה, ולקח לי שבועות לימצוא לאן לימסור את הכל.
מזה אני נהנית. אני לא צריכה לאגור דברים שאין להם שימוש, ותמיד יש מי שיקבל בשימחה.

אורית היה ממש מרתק לקרוא את כל הכתוב בדף מזמן לא עשיתי את זה נשיקות וחיבוקים לכלכם

גינת הירקות שלנו משגשגת. הקישואים כבר פרחו ומתחילים ליראות קישואים קטנים, המלפפונים פורחים, העגבניות בדרך והתירס כבר ממש גבוה. איזה כיף. פיתאום ראיתי שהקישואים הם בהירים, כמו בארץ (כי הזרעים הם מהארץ...), פה הקישואים הם עם קליפה בצבע ירוק כהה, כמו המלפפונים...זה משהו שהתרגלתי אליו, כניראה.

היום היינו בטיול עם הגן של גאיה. זה היה בגן פארק ציבורי גדול לא רחוק מהבית שלנו. יש דשאים גדולים ועצים רבים מקסימים וגבוהים. הדשאים לא ממש מטופחים, אבל זה לא היפריע לאף אחד. עשינו שם "פסטיבל הקשת בענן" ליכבוד חג האיסטר והאביב. היו שירים וריקודים, סיפור שהגננת סיפרה, ומישחק חפש את המטמון. היה גם כיבוד, חלק מההורים היגיעו (ואנחנו באנו בהרכב מלא!) והיה נעים לצאת קצת מהשיגרה ולהיות במין מיתחם בטוח בו הילדים יכלו לרוץ ולשחק ואנחנו יכולנו לקחת אתנחתא מהחיים ולבלות כמישפחה.

בחופשת חג האיסטר, שיוצא בתוך פסח, אנחנו נטוס לטנזניה לכמה ימים. זה מרגש. אני עדיין לא הייתי שם אף פעם. בעלי כבר ביקר שם הרבה פעמים כי שני אחיו גרים שם.
שמעת שרון?? אנחנו באייייייייייייייייייים!!!

והביקור בארץ ניקבע ל4 במאי!!! גם לזה אני מתחילה להתרגש. נגיע לשבועיים וחצי.
אולי נצליח להגיע ליום העיון אפילו???
ונחגוג את ל"ג בעומר עם משפחות המפגש אצל כשר. ואוו. ניראה איך ניסתדר עם כל התוכניות וכל הדברים שאנחנו רוצים להספיק לידחוס לשבועיים וחצי האלה...

המקומיים סופרים את שעות היום בצורה שונה.
הספירה מתחילה כשמיתעוררים בבוקר, בשעה שבע לפי שעוננו, זו השעה "אחת". וכן הלאה.
שמונה זה "שתיים", תשע זה "שלוש" וכולי.
אני חושבת שבלילה לא סופרים ביכלל, כי ישנים...
אז כשמדברים עם מקומי על שעות צריך לוודא על איזה שעות מדברים

איך יורם ירגיש, כמובן...

שרון
סוףסוף!!!
איזה כיף שאמא שלך מגיע.
בנתיים אני לא יודעת אם אנחנו נגיע, זה תלוי איך יום ירגיש. אני עדיין מקוה שכן. אמא שלך מביאה מצות?? וקמח לקניידעלך??
לא ידעתי שהשגריר של קניה אמור לידאוג גם לכם. פה יש קהילה גדולה שדואגת לעצמה בעינין המוצרים מהארץ. זה לא קשור לשגריר.
בכל מקרה, שישיה לכם כיף עם "מאמא שרון" כמו שהמקומיים פה יקראו לה ואולי ניתראה גם בקרוב.