_1. לחשוב אם יש סדירות או סיבה לנשיכות [...], .
לא יודעת. לא שמתי לב. חושבת לא רק על הילדים שלי, אלא על ילדים אחרים._
לגבי ילדים אחרים, לא קל לדעת אם את מהצד ולא אמא שלהם.
אם לגבי שוני התשובה שלך היא "לא יודעת", אז הייתי אומרת שזה מקום להתחיל להתבונן בו.
כלומר: להתחיל להתבונן בשוני, ולרשום לעצמך הערות -
מתי היה יום טוב, מתי היה יום רע, אם יש משהו שהבחנת בו ביום רע: זה בדיוק אחרי יום של צפייה רבה בסרטים/בטלביזיה? זה ביום שהתחיל בצורה לא מאורגנת או במריבה בבית? זה ביום שאת מוטרדת ממשהו? זה יום אחרי שהוא אוכל מאכל מסוים?
לפי דעתי, זה הדבר הכי חשוב.
אם אין לך את זה, את כאילו צריכה להתמודד כשאת עיוורת.
_למשל, להקפיד להעניק הרבה תשומת לב אוהבת לילד לפני, ובלי כל קשר, לתקריות אלימות.
לא תמיד עוזר או רלוונטי._
לא כל כך הבנתי.
את מתכוונת שתמיד, כל יום, את מעניקה לשוני תמיד תשומת לב אוהבת לפי צרכיו (איך שהוא צריך ואוהב, מתי שהוא צריך ואוהב, ורק תשומת לב אוהבת), ובכל זאת יש תקריות אלימות?
_* למשל, להקפיד להניק יותר [...]
נקודה כאובה. גם ככה אני מרגישה שהוא יונק יותר מדי (עבורי). אבל אולי אנסה בכל זאת._
האם זה אומר שהוא מבקש יותר ממה שאת רוצה?
אם כן, אז בהחלט הייתי רושמת את זה בתור אחד הגורמים האפשריים לסעיף 1, שאולי יש לו תיסכול שקשור בהנקה, ושאולי ההנקות האלה הן הדרך שלו לקבל את העיגון שהוא זקוק לו, ושאולי הוא מרגיש דחוי כשאת "מרגישה שהוא יונק יותר מדי עבורך". כמובן, כל מה שרשמתי - אלה רעיונות לחשוב עליהם (לא בהכרח בפומבי), ואני סומכת עלייך שאת תמצאי את הקטע המדוייק שרלבנטי לך ולשוני ואז אולי תוכלי להשתמש בזה כדי לשפר.
שוב, לא רלוונטי במקרה שלי.
לגבי כל מה שלא רלבנטי - זה בסדר.
לא צריך להתייחס למה שלא רלבנטי.
הרי כתבתי המון אפשרויות כדי שאפשר יהיה מצד אחד לבחור מתוכן אך ורק את מה שכן רלבנטי, ומצד שני כשקוראים המון אפשרויות הרבה פעמים פתאום זה נותן לנו רעיון לאפשרות נוספת שלא נכתבה, פשוט בגלל ההשראה והאסוציאציות שלנו.
כמו כן, כתבתי בתקווה שכל הרעיונות יעזרו לכל אמא או אבא שקוראים בדף הזה ורוצים עזרה בהתמודדות עם התנהגות לא נעימה של הילד שלהם.
לזה קראתי "להיצמד לוריד". לא מרגישה שהאמהות האחרות פנויות / מעוניינות בתפקיד כזה. אולי אני טועה. יש לך רעיון איך לנסח בקשה כזו?
אז האמת, אני רואה הבדל גדול בין זה לבין "להיצמד לווריד".
איכשהו, יש לי הרגשה שעצם השימוש בביטוי הזה - מכשיל.
זה כאילו סוג של משקפיים שרואים דרכם את העולם.
אם את רואה את זה בתור "להצמד לווריד" - אז את לכודה בתפיסה מסויימת שכובלת אותך להתנהגות ולרגשות מסוימים, לאו דווקא פוריים (הייתי אומרת, כאלה שיש סיכון גבוה במיוחד שיובילו לכעס ולחוסר סבלנות).
אם את מוצאת ביטוי אחר - לדעתי זה יעזור להתמודדות.
למשל, אני דיברתי על "תשומת לב עדינה ואוהבת". מבחינתי, ההבדל בין זה לבין הביטוי "להצמד לווריד" בנוי מכמה היבטים:
א. זה ניסוח חיובי ולא ביקורתי.
ב. זה לא מלא לחץ - אלא מלא קשב.
ג. זה מזכיר לנו את חשיבות העדינות.
ד. זה מזכיר לנו שאנחנו אוהבות את הילד, ומתכוונות להתייחס באהבה לא משנה מה הוא עושה. (נורא חשוב לנו כשאנחנו עלולות להתכעס, ותאמיני לי, אני בהחלט מבינה בתהליך ההתכעסות S-: ).
ה. זה מזכיר לנו שהקשב הוא לא רק "מארב להתנהגות שלילית" אלא "שידור רגשות חמים כלפי הילד", תשומת לב למצב הרוח שלו, יחס נעים וחביב אליו, ובכלל - קשב
פאסיבי אבל קשב.
ו. זה מוביל אותי להדגיש שני דברים נוספים:
- שהצמדות לוריד היא משהו לוחץ, מתוח ואקטיבי. סיכוי גבוה שזה בעצמו יוצר אלימות אצל מי שמרגיש את הלחץ והחששות לגביו.
- ושאולי יש קשר בין התנגדות ל"הצמדות לוריד" לבין סוג של נתק מקשב לילד, ואולי הנתק, או אפילו רק עצם הצורך בנתק מוביל לאלימות
(תבשיל קדירה דיברה על זה, לדעתי, כשהיא הסבירה באופן כללי, בלי קשר אלייך, שהאמא אולי שחוקה ומותשת וזקוקה לנתק מהילד.
כלומר: באמת יש נתק, מבחינת הילד.
הילד מגיב על הנתק באלימות.
תבשיל חושבת שאם אמא אחרת תנסה להמעיט את בעיית הנתק בזה ש
היא תתן קשב, זה עשוי לעזור.
אמהות אחרות חושבות, שלא משנה מה
אמא אחרת תעשה, אם הילד מגיב קשה להתנתקות של אמא שלו ממנו, אז מה שצריך הוא חיבור מחדש של האמא ושום דבר אחר לא יעזור.
אני חושבת, שבמקום דיון תיאורטי צריך פשוט לנסות...
ויחד עם זאת מודעת למיגבלות, למשל, של"אמא אחרת" לרוב יש בקושי כוחות לילדים הפרטיים שלה, ולרוב אין לה עודפים לקחת על עצמה עוד תשומי גם לילדים נוספים)
מאידך, הצעתך נרשמה ולכן ראי עצמך מגוייסת במפגש הבא ששתינו נהיה בו.
כיוון שאני סנילית ולכן עלולה לשכוח, אני ממליצה להזכיר לי.
אני מבטיחה לנסות, לא מבטיחה שאהיה מוצלחת... (כאילו, אם אני אפספס, אני מבקשת לא לבקר אותי).
ואמהות אחרות: דברי קודם כל עם אלה שהן הכי חברות שלך, והכי קל לך לבקש מהן בחופשיות. משהו כמו:
"יש לי בקשה יוצאת דופן: אני מנסה להתמודד כרגע עם זה ששוני לפעמים נושך או מכה ילדים אחרים, אבל לפעמים אני עסוקה במשהו אחר ולא שמה לב. אז אני מאוד אודה לך, אם במקרה את שמה לב שהוא עומד לעשות משהו, פשוט תעצרי אותו בעדינות. אני לא אראה את זה כהתערבות בענייני, אלא כעזרה מאוד משמחת".
איך נראה לך הניסוח הזה? בתור טיוטה, כמובן.
אולי אמהות אחרות יכולות להגיב, איך הן היו מרגישות אם היו פונים אליהן בבקשה כזאת - ביחד נוכל לנסח משהו מוצלח יותר.
גם אני, שמאמינה מאד גדולה במשפט הזה, מצאתי את עצמי כועסת מאד ויותר מזה...
אז הנה משהו שהייתי שמה בתור עוד תשובה לשאלה בסעיף 1.
מה שאני עשיתי כפתרון לבעיה היה לפתוח במאבק מקיף וחד משמעי בכעס שלי.
כעס שהוא היסטורי, שהוא בגוף שלי, שהוא דפוס שרע לי ורע לכולם.
במקרים הבודדים שהכעס הזה הוא מוצדק (כלומר, סימן אזהרה אמיתי ששייך לכאן ולעכשיו, שפגעו בי ואני צריכה לשמור על הגבולות שלי), אני מצליחה להגיד - לא בכעס - משהו כמו: "כשעשית ככה וככה זה לא היה נעים לי מפני ש... ואני צריכה שתעשה ככה וככה" או משהו אחר, שמבהיר בלי כעס ובטח בלי הרמת קול -
שזה וזה הגבול שלי ואני מבקשת לכבד אותו.
וזאת בקשה בלי סנקציה.
מה עוזר לי?
א. הויטמינים הנכונים.
ב. תזונה נכונה.
ג. ללכת לישון בשעה מוקדמת (קריטי: להירדם לפני 11 בלילה. אופטימלי: למיטה עד 9 וחצי).
ד. חיזוק יומיומי של מרידאן הטחול (כל יום טיפול עצמי של חמש דקות עמוד שידרה עם פתק "מרידיאן הטחול"). הכי הכי עוזר.
ה. טיפול אייפק.
ו. התמודדות עם מקורות הכעס שלי, בין היתר בלמידת תקשורת מקרבת ועוד.
ז. רסקיו רמדי (אפילו המון פעמים ביום).
ח. תמציות
פרחי באך בכלל (בלי קשר לרסקיו, אלא לדברים אחרים שאני רוצה לעבוד עליהם).
ט.
פליי ליידי. כלומר, סדר יום, סדר בבית, אסתטיקה בבית,
לזרוק דברים מיותרים (אפשר לצעוק את זה?). את לא מאמינה כמה זה משפיע! כשהבית מסודר, יפה ומפונה - שקט לנו ולילדים בלב. כשאנחנו מאורגנות כמות הלחץ שלנו יורדת, כמות שביעות הרצון שלנו עולה, אנחנו מגיבות בצורה שפויה לדברים שהילדים עושים.
י. זוגיות זוגיות זוגיות. לייצר ולשדר המון אהבה מכל הסוגים - משהו מידבק שמזין את עצמו. עוד דבר שמשפיע על הילדים יותר ממה שאנחנו בכלל מסוגלות לדמיין. בין היתר, איכשהו, כעס על בן הזוג נקלט או משודר ככעס על הילדים, והם מגיבים. קשה.
אני סוטה רגע מתשובות לשאלותייך לזה שהבן שלי פתאום הרביץ לילדים במפגש ביום ראשון האחרון.
פתאום!
אחרי שהתחרפנתי חשבתי, והבנתי איך זה קרה:
- הייתי מאוד חולה הרבה מאוד ימים בשבועות שקדמו לזה. הוא קיבל פחות מדי תשומת לב ממני, שכבתי הרבה במיטה.
- בגלל המחלה שלי, הילדים ראו הרבה מאוד טלביזיה וסרטים כשאני שכבתי במיטה במצב עלוב.
- נוסף על כך, אבא שלהם עודד אותם לראות עוד יותר טלביזיה וסרטים, שבהם א. אלימות (מלך האריות, למשל), וב. דיבוב עברי צעקני ומעצבן, במיוחד כשהילד מבקש לראות אותו הסרט שלוש פעמים ברציפות ואבא מאוד נהנה מזה ומעודד אותו.
- אכל יותר מדי דברים עם סוכר (בעיקר עוגת גבינה, עוגת גבינה, עוגת גבינה, עוגת גבינה... ומסתבר שגם קנו לו רוגלך מאחורי גבי... )-: ).
לכן:
- עשיתי דברים שהוסיפו תשומת לב אוהבת שהוא אוהב (דוגמאות: עוד הנקות, קריאת ספרים שהוא אוהב, או להציע לו להיות במנשא - הוא בכלל לא צריך, אבל ראיתי שמספיק שאני מציעה, מספיק שאני לוקחת את המנשא, מספיק שהוא נכנס למנשא לשלוש ורבע שניות, והוא כבר נטען באנרגיה חיובית מזה!).
- שמתי לב לעצור כל ריב עם אחותו, כי ראיתי שגם כשהוא מתוסכל וכועס עליה הוא מתחיל להרביץ לה או להרוס לה, ולקחתי על עצמי לעצור אותו בעדינות ובלי לכעוס עליו, ולקחת אותו מייד למשהו אחר יחד עם האמירה של מה שהוא יכול לעשות ומה שלא.
- הבנתי שחייבים להפסיק את ההתמכרות לצפייה והצלחתי לנסח בקשה מאוד ברורה מבן זוגי לשיתוף פעולה. בבת אחת אין טלביזיה וסרטים, וירד בבת אחת מפלס העצבנות והתוקפנות.
- לכאורה לא קשור אבל משפיע: המון ביטויי אהבה - בעיקר חיבוקים, נשיקות - כלפי הבת. שמתי לב שככל שאני מביעה יותר אהבה כלפי הילדה, גם הוא מתמלא אהבה כלפיה וכלפי כל העולם.
לא זוכרת מה עוד.
ומוסיפה: לא לבייש את האמא או לפגוע באמא, במיוחד לא מול אף אחת ואחד.
לגמרי מסכימה.
זאת כמובן עצה שטובה לאמהות האחרות, לא לאמא מול הילד.
פירוש: להגיד במלים - בעדינות, אבל כמו תוכי, וריאציה על "אצלנו לא נושכים". שתיים שלוש מלים מקסימום, אבל לחזור על זה כמו תוכי.
יש לך דוגמא לוריאציות?
בינתיים, אני לא רואה תוצאות של זה בשטח._
א. אם תגידי מה מפריע לך במשפט "אצלנו לא נושכים" אוכל לחשוב על וריאציות.
ב. לדעתי, זה לא עוזר אם אין טיפול בסעיף 1. זה חייב לבוא כנלווה לפתרונות בסעיף 1 (אולי נושאי ההנקה והכעס?)
אז בפועל יוצא, שכדי למנוע ממנו לפגוע בילדים אחרים, מישהו (אני) צריך להימצא במרחק מספיק קרוב אליו כל הזמן כדי למנוע ממעשה כזה להישנות.
אני הייתי מסתכלת על זה קצת אחרת:
בפועל, אם את
יודעת שהילד נמצא בתקופה תוקפנית, אז
להתעלם מזה ולהתרחק ממנו (פיזית או רגשית) בידיעה ברורה שעוד מעט ילד קטן אקראי, שלא עשה דבר, ייפול קורבן להתקפה - זאת התנהגות לא הוגנת כלפי הילדים האחרים.
כמו כן, זאת התנהגות לא הוגנת כלפי ההורים האחרים.
גם כלפי אלה שיופתעו לרעה כשילדם ייפגע על לא עוול בכפו, וגם כלפי אלה שכדי להגן על ילדם יצטרכו הם לגונן ולשמור עליו כל הזמן וככה
הם, שילדם אינו עושה רעה לאיש, יצטרכו להיות דרוכים ועל המשמר כל הזמן.
במלים אחרות -
את חושבת על המחיר בשבילך של תשומת הלב לשוני.
אני חושבת (גם כאמא לילד שמרביץ) על המחיר לאחרים של חוסר תשומת הלב לשוני.
יו, יצא נורא ארוך ועבדתי על זה שעות. שולחת בלי לערוך שוב.
_1. לחשוב אם יש סדירות או סיבה לנשיכות [...], .
לא יודעת. לא שמתי לב. חושבת לא רק על הילדים שלי, אלא על ילדים אחרים._
לגבי ילדים אחרים, לא קל לדעת אם את מהצד ולא אמא שלהם.
אם לגבי שוני התשובה שלך היא "לא יודעת", אז הייתי אומרת שזה מקום להתחיל להתבונן בו.
כלומר: להתחיל להתבונן בשוני, ולרשום לעצמך הערות -
מתי היה יום טוב, מתי היה יום רע, אם יש משהו שהבחנת בו ביום רע: זה בדיוק אחרי יום של צפייה רבה בסרטים/בטלביזיה? זה ביום שהתחיל בצורה לא מאורגנת או במריבה בבית? זה ביום שאת מוטרדת ממשהו? זה יום אחרי שהוא אוכל מאכל מסוים?
לפי דעתי, זה הדבר הכי חשוב.
אם אין לך את זה, את כאילו צריכה להתמודד כשאת עיוורת.
_למשל, להקפיד להעניק הרבה תשומת לב אוהבת לילד לפני, ובלי כל קשר, לתקריות אלימות.
לא תמיד עוזר או רלוונטי._
לא כל כך הבנתי.
את מתכוונת שתמיד, כל יום, את מעניקה לשוני תמיד תשומת לב אוהבת לפי צרכיו (איך שהוא צריך ואוהב, מתי שהוא צריך ואוהב, ורק תשומת לב אוהבת), ובכל זאת יש תקריות אלימות?
_* למשל, להקפיד להניק יותר [...]
נקודה כאובה. גם ככה אני מרגישה שהוא יונק יותר מדי (עבורי). אבל אולי אנסה בכל זאת._
האם זה אומר שהוא מבקש יותר ממה שאת רוצה?
אם כן, אז בהחלט הייתי רושמת את זה בתור אחד הגורמים האפשריים לסעיף 1, שאולי יש לו תיסכול שקשור בהנקה, ושאולי ההנקות האלה הן הדרך שלו לקבל את העיגון שהוא זקוק לו, ושאולי הוא מרגיש דחוי כשאת "מרגישה שהוא יונק יותר מדי עבורך". כמובן, כל מה שרשמתי - אלה רעיונות לחשוב עליהם (לא בהכרח בפומבי), ואני סומכת עלייך שאת תמצאי את הקטע המדוייק שרלבנטי לך ולשוני ואז אולי תוכלי להשתמש בזה כדי לשפר.
[u]שוב, לא רלוונטי במקרה שלי.[/u]
לגבי כל מה שלא רלבנטי - זה בסדר.
לא צריך להתייחס למה שלא רלבנטי.
הרי כתבתי המון אפשרויות כדי שאפשר יהיה מצד אחד לבחור מתוכן אך ורק את מה שכן רלבנטי, ומצד שני כשקוראים המון אפשרויות הרבה פעמים פתאום זה נותן לנו רעיון לאפשרות נוספת שלא נכתבה, פשוט בגלל ההשראה והאסוציאציות שלנו.
כמו כן, כתבתי בתקווה שכל הרעיונות יעזרו לכל אמא או אבא שקוראים בדף הזה ורוצים עזרה בהתמודדות עם התנהגות לא נעימה של הילד שלהם.
[u]לזה קראתי "להיצמד לוריד". לא מרגישה שהאמהות האחרות פנויות / מעוניינות בתפקיד כזה. אולי אני טועה. יש לך רעיון איך לנסח בקשה כזו?[/u]
אז האמת, אני רואה הבדל גדול בין זה לבין "להיצמד לווריד".
איכשהו, יש לי הרגשה שעצם השימוש בביטוי הזה - מכשיל.
זה כאילו סוג של משקפיים שרואים דרכם את העולם.
אם את רואה את זה בתור "להצמד לווריד" - אז את לכודה בתפיסה מסויימת שכובלת אותך להתנהגות ולרגשות מסוימים, לאו דווקא פוריים (הייתי אומרת, כאלה שיש סיכון גבוה במיוחד שיובילו לכעס ולחוסר סבלנות).
אם את מוצאת ביטוי אחר - לדעתי זה יעזור להתמודדות.
למשל, אני דיברתי על "תשומת לב עדינה ואוהבת". מבחינתי, ההבדל בין זה לבין הביטוי "להצמד לווריד" בנוי מכמה היבטים:
א. זה ניסוח חיובי ולא ביקורתי.
ב. זה לא מלא לחץ - אלא מלא קשב.
ג. זה מזכיר לנו את חשיבות העדינות.
ד. זה מזכיר לנו שאנחנו אוהבות את הילד, ומתכוונות להתייחס באהבה לא משנה מה הוא עושה. (נורא חשוב לנו כשאנחנו עלולות להתכעס, ותאמיני לי, אני בהחלט מבינה בתהליך ההתכעסות S-: ).
ה. זה מזכיר לנו שהקשב הוא לא רק "מארב להתנהגות שלילית" אלא "שידור רגשות חמים כלפי הילד", תשומת לב למצב הרוח שלו, יחס נעים וחביב אליו, ובכלל - קשב [b]פאסיבי[/b] אבל קשב.
ו. זה מוביל אותי להדגיש שני דברים נוספים:
[list]
[*] שהצמדות לוריד היא משהו לוחץ, מתוח ואקטיבי. סיכוי גבוה שזה בעצמו יוצר אלימות אצל מי שמרגיש את הלחץ והחששות לגביו.
[*] ושאולי יש קשר בין התנגדות ל"הצמדות לוריד" לבין סוג של נתק מקשב לילד, ואולי הנתק, או אפילו רק [b]עצם הצורך בנתק[/b] מוביל לאלימות
[/list]
(תבשיל קדירה דיברה על זה, לדעתי, כשהיא הסבירה באופן כללי, בלי קשר אלייך, שהאמא אולי שחוקה ומותשת וזקוקה לנתק מהילד.
כלומר: באמת יש נתק, מבחינת הילד.
הילד מגיב על הנתק באלימות.
תבשיל חושבת שאם אמא אחרת תנסה להמעיט את בעיית הנתק בזה ש [b]היא[/b] תתן קשב, זה עשוי לעזור.
אמהות אחרות חושבות, שלא משנה מה [b]אמא אחרת[/b] תעשה, אם הילד מגיב קשה להתנתקות של אמא שלו ממנו, אז מה שצריך הוא חיבור מחדש של האמא ושום דבר אחר לא יעזור.
אני חושבת, שבמקום דיון תיאורטי צריך פשוט לנסות...
ויחד עם זאת מודעת למיגבלות, למשל, של"אמא אחרת" לרוב יש בקושי כוחות לילדים הפרטיים שלה, ולרוב אין לה עודפים לקחת על עצמה עוד תשומי גם לילדים נוספים)
[u]מאידך, הצעתך נרשמה ולכן ראי עצמך מגוייסת במפגש הבא ששתינו נהיה בו.[/u]
כיוון שאני סנילית ולכן עלולה לשכוח, אני ממליצה להזכיר לי.
אני מבטיחה לנסות, לא מבטיחה שאהיה מוצלחת... (כאילו, אם אני אפספס, אני מבקשת לא לבקר אותי).
ואמהות אחרות: דברי קודם כל עם אלה שהן הכי חברות שלך, והכי קל לך לבקש מהן בחופשיות. משהו כמו:
"יש לי בקשה יוצאת דופן: אני מנסה להתמודד כרגע עם זה ששוני לפעמים נושך או מכה ילדים אחרים, אבל לפעמים אני עסוקה במשהו אחר ולא שמה לב. אז אני מאוד אודה לך, אם במקרה את שמה לב שהוא עומד לעשות משהו, פשוט תעצרי אותו בעדינות. אני לא אראה את זה כהתערבות בענייני, אלא כעזרה מאוד משמחת".
איך נראה לך הניסוח הזה? בתור טיוטה, כמובן.
אולי אמהות אחרות יכולות להגיב, איך הן היו מרגישות אם היו פונים אליהן בבקשה כזאת - ביחד נוכל לנסח משהו מוצלח יותר.
[u]גם אני, שמאמינה מאד גדולה במשפט הזה, מצאתי את עצמי כועסת מאד ויותר מזה...[/u]
אז הנה משהו שהייתי שמה בתור עוד תשובה לשאלה בסעיף 1.
מה שאני עשיתי כפתרון לבעיה היה לפתוח במאבק מקיף וחד משמעי בכעס שלי.
כעס שהוא היסטורי, שהוא בגוף שלי, שהוא דפוס שרע לי ורע לכולם.
במקרים הבודדים שהכעס הזה הוא מוצדק (כלומר, סימן אזהרה אמיתי ששייך לכאן ולעכשיו, שפגעו בי ואני צריכה לשמור על הגבולות שלי), אני מצליחה להגיד - לא בכעס - משהו כמו: "כשעשית ככה וככה זה לא היה נעים לי מפני ש... ואני צריכה שתעשה ככה וככה" או משהו אחר, שמבהיר בלי כעס ובטח בלי הרמת קול -
שזה וזה הגבול שלי ואני מבקשת לכבד אותו.
וזאת בקשה בלי סנקציה.
מה עוזר לי?
א. הויטמינים הנכונים.
ב. תזונה נכונה.
ג. ללכת לישון בשעה מוקדמת (קריטי: להירדם לפני 11 בלילה. אופטימלי: למיטה עד 9 וחצי).
ד. חיזוק יומיומי של מרידאן הטחול (כל יום טיפול עצמי של חמש דקות עמוד שידרה עם פתק "מרידיאן הטחול"). הכי הכי עוזר.
ה. טיפול אייפק.
ו. התמודדות עם מקורות הכעס שלי, בין היתר בלמידת תקשורת מקרבת ועוד.
ז. רסקיו רמדי (אפילו המון פעמים ביום).
ח. תמציות [po]פרחי באך[/po] בכלל (בלי קשר לרסקיו, אלא לדברים אחרים שאני רוצה לעבוד עליהם).
ט. [po]פליי ליידי[/po]. כלומר, סדר יום, סדר בבית, אסתטיקה בבית, [b]לזרוק דברים מיותרים[/b] (אפשר לצעוק את זה?). את לא מאמינה כמה זה משפיע! כשהבית מסודר, יפה ומפונה - שקט לנו ולילדים בלב. כשאנחנו מאורגנות כמות הלחץ שלנו יורדת, כמות שביעות הרצון שלנו עולה, אנחנו מגיבות בצורה שפויה לדברים שהילדים עושים.
י. זוגיות זוגיות זוגיות. לייצר ולשדר המון אהבה מכל הסוגים - משהו מידבק שמזין את עצמו. עוד דבר שמשפיע על הילדים יותר ממה שאנחנו בכלל מסוגלות לדמיין. בין היתר, איכשהו, כעס על בן הזוג נקלט או משודר ככעס על הילדים, והם מגיבים. קשה.
אני סוטה רגע מתשובות לשאלותייך לזה שהבן שלי פתאום הרביץ לילדים במפגש ביום ראשון האחרון.
פתאום!
אחרי שהתחרפנתי חשבתי, והבנתי איך זה קרה:
[list=1]
[*] הייתי מאוד חולה הרבה מאוד ימים בשבועות שקדמו לזה. הוא קיבל פחות מדי תשומת לב ממני, שכבתי הרבה במיטה.
[*] בגלל המחלה שלי, הילדים ראו הרבה מאוד טלביזיה וסרטים כשאני שכבתי במיטה במצב עלוב.
[*] נוסף על כך, אבא שלהם עודד אותם לראות עוד יותר טלביזיה וסרטים, שבהם א. אלימות (מלך האריות, למשל), וב. דיבוב עברי צעקני ומעצבן, במיוחד כשהילד מבקש לראות אותו הסרט שלוש פעמים ברציפות ואבא מאוד נהנה מזה ומעודד אותו.
[*] אכל יותר מדי דברים עם סוכר (בעיקר עוגת גבינה, עוגת גבינה, עוגת גבינה, עוגת גבינה... ומסתבר שגם קנו לו רוגלך מאחורי גבי... )-: ).
[/list]
לכן:
[list]
[*] עשיתי דברים שהוסיפו תשומת לב אוהבת שהוא אוהב (דוגמאות: עוד הנקות, קריאת ספרים שהוא אוהב, או להציע לו להיות במנשא - הוא בכלל לא צריך, אבל ראיתי שמספיק שאני מציעה, מספיק שאני לוקחת את המנשא, מספיק שהוא נכנס למנשא לשלוש ורבע שניות, והוא כבר נטען באנרגיה חיובית מזה!).
[*] שמתי לב לעצור כל ריב עם אחותו, כי ראיתי שגם כשהוא מתוסכל וכועס עליה הוא מתחיל להרביץ לה או להרוס לה, ולקחתי על עצמי לעצור אותו [b]בעדינות[/b] ובלי לכעוס עליו, ולקחת אותו מייד למשהו אחר יחד עם האמירה של מה שהוא יכול לעשות ומה שלא.
[*] הבנתי שחייבים להפסיק את ההתמכרות לצפייה והצלחתי לנסח בקשה מאוד ברורה מבן זוגי לשיתוף פעולה. בבת אחת אין טלביזיה וסרטים, וירד בבת אחת מפלס העצבנות והתוקפנות.
[*] לכאורה לא קשור אבל משפיע: המון ביטויי אהבה - בעיקר חיבוקים, נשיקות - כלפי הבת. שמתי לב שככל שאני מביעה יותר אהבה כלפי הילדה, גם הוא מתמלא אהבה כלפיה וכלפי כל העולם.
[/list]
לא זוכרת מה עוד.
[u]ומוסיפה: לא לבייש את האמא או לפגוע באמא, במיוחד לא מול אף אחת ואחד.[/u]
לגמרי מסכימה.
זאת כמובן עצה שטובה לאמהות האחרות, לא לאמא מול הילד.
[u]פירוש: להגיד במלים - בעדינות, אבל כמו תוכי, וריאציה על "אצלנו לא נושכים". שתיים שלוש מלים מקסימום, אבל לחזור על זה כמו תוכי.[/u]
יש לך דוגמא לוריאציות?
בינתיים, אני לא רואה תוצאות של זה בשטח._
א. אם תגידי מה מפריע לך במשפט "אצלנו לא נושכים" אוכל לחשוב על וריאציות.
ב. לדעתי, זה לא עוזר אם אין טיפול בסעיף 1. זה חייב לבוא כנלווה לפתרונות בסעיף 1 (אולי נושאי ההנקה והכעס?)
[u]אז בפועל יוצא, שכדי למנוע ממנו לפגוע בילדים אחרים, מישהו (אני) צריך להימצא במרחק מספיק קרוב אליו כל הזמן כדי למנוע ממעשה כזה להישנות.[/u]
אני הייתי מסתכלת על זה קצת אחרת:
בפועל, אם את [b]יודעת[/b] שהילד נמצא בתקופה תוקפנית, אז [b]להתעלם מזה[/b] ולהתרחק ממנו (פיזית או רגשית) בידיעה ברורה שעוד מעט ילד קטן אקראי, שלא עשה דבר, ייפול קורבן להתקפה - זאת התנהגות לא הוגנת כלפי הילדים האחרים.
כמו כן, זאת התנהגות לא הוגנת כלפי ההורים האחרים.
גם כלפי אלה שיופתעו לרעה כשילדם ייפגע על לא עוול בכפו, וגם כלפי אלה שכדי להגן על ילדם יצטרכו הם לגונן ולשמור עליו כל הזמן וככה [b]הם[/b], שילדם אינו עושה רעה לאיש, יצטרכו להיות דרוכים ועל המשמר כל הזמן.
במלים אחרות -
את חושבת על המחיר בשבילך של תשומת הלב לשוני.
אני חושבת (גם כאמא לילד שמרביץ) על המחיר לאחרים של חוסר תשומת הלב לשוני.
יו, יצא נורא ארוך ועבדתי על זה שעות. שולחת בלי לערוך שוב.