על ידי משה_אלבאום* » 30 נובמבר 2009, 23:23
יונה עכשיו, ניתן להתייחס מקצועית על פי השיטה למה שכתבת.
לדעתי החלק החשוב ביותר הוא להבין שקמיצה קצרה (הפחד להתבגר) מנתק פעמים רבות את הרגש של מימוש ותחושות של טוב לי, מגיע לי ועוד. להתממש ולהרגיש טוב מראה על בגרות, ואת זה היא כניראה אינה יכולה עדיין להרשות לעצמה, שמא תיפגע באמא.
ניראה שהתוכנית שבנית טובה ומדורגת נכון.
חשוב מאוד לקחת את הזמן הדרוש, לא לדחוף ולא להאיץ תהליכים, לאפשר לה בקצב האיטי מאוד שלה להיפתח למה שהיא תיהייה מוכנה, ורק לזה. גם אם את רואה שהיא יכולה יותר או עמוק יותק רגשית, אל תדחפי אותה.
חשוב ביותר שהיא זו שתפתח ותיפתח. אלו יהייו הכלים בהם תיבדקי האם היא מתחילה להתבגר ולהפסיק לפחד להיות עצמה ולהתחבר לרגשותיה.
בכל מיקרה, צריך להגיע לתנועה רבה ואינטנסיבית, כולל תרגילי כוח. אך שוב רק בקצב שלה.
ההתחזקות של הגוף, והעבודה הארובית תשמש אותה על מנת למלא את המצברים. ככל שהמצברים יתמלאו, כך תוכל (כניראה) להתמודד עם מטלות רגשיות עמוקות ומפחידות יותר.
במיקרה הזה, ניראה שחשביבות של הדיבור גדולה מאוד. היא חייבת ללמוד להביע בדיבור ליפני שהיא ניכנסת לתוך ביטוי התהליך הרגשי בדמעות, צעקות, מכות על שק איגרוף או כריות ועוד. הדיבור במקרה של ילדי דור שני חשוב לא פחות מהעבודה הגופנית ומהביטוי המעשי של הרגש.
אני ממליץ על חלוקה של הזמן ושילוב בין הנושאים. כשהיא מתרגלת תנועה או כל דבר אחר, היא צריכה לדבר על מה עובר עליה רגשית בגופה או רצונותיה באותן שניות תרגול ממש. לא לדבר על דברים אחרים אלה עם אלו זיכרונות העולים כתוצאה מהעבודה איתך.
הדיבור על דברים אחרים נעשה שלא בזמן התרגול הגופני.
אני מקווה שהפעם קצת יותר ברור.
בהצלחה
[b]יונה[/b] עכשיו, ניתן להתייחס מקצועית על פי השיטה למה שכתבת.
לדעתי החלק החשוב ביותר הוא להבין שקמיצה קצרה (הפחד להתבגר) מנתק פעמים רבות את הרגש של מימוש ותחושות של טוב לי, מגיע לי ועוד. להתממש ולהרגיש טוב מראה על בגרות, ואת זה היא כניראה אינה יכולה עדיין להרשות לעצמה, שמא תיפגע באמא.
ניראה שהתוכנית שבנית טובה ומדורגת נכון.
חשוב מאוד לקחת את הזמן הדרוש, לא לדחוף ולא להאיץ תהליכים, לאפשר לה בקצב האיטי מאוד שלה להיפתח למה שהיא תיהייה מוכנה, ורק לזה. גם אם את רואה שהיא יכולה יותר או עמוק יותק רגשית, אל תדחפי אותה.
חשוב ביותר שהיא זו שתפתח ותיפתח. אלו יהייו הכלים בהם תיבדקי האם היא מתחילה להתבגר ולהפסיק לפחד להיות עצמה ולהתחבר לרגשותיה.
בכל מיקרה, צריך להגיע לתנועה רבה ואינטנסיבית, כולל תרגילי כוח. אך שוב רק בקצב שלה.
ההתחזקות של הגוף, והעבודה הארובית תשמש אותה על מנת למלא את המצברים. ככל שהמצברים יתמלאו, כך תוכל (כניראה) להתמודד עם מטלות רגשיות עמוקות ומפחידות יותר.
במיקרה הזה, ניראה שחשביבות של הדיבור גדולה מאוד. היא חייבת ללמוד להביע בדיבור ליפני שהיא ניכנסת לתוך ביטוי התהליך הרגשי בדמעות, צעקות, מכות על שק איגרוף או כריות ועוד. הדיבור במקרה של ילדי דור שני חשוב לא פחות מהעבודה הגופנית ומהביטוי המעשי של הרגש.
אני ממליץ על חלוקה של הזמן ושילוב בין הנושאים. כשהיא מתרגלת תנועה או כל דבר אחר, היא צריכה לדבר על מה עובר עליה רגשית בגופה או רצונותיה באותן שניות תרגול ממש. לא לדבר על דברים אחרים אלה עם אלו זיכרונות העולים כתוצאה מהעבודה איתך.
הדיבור על דברים אחרים נעשה שלא בזמן התרגול הגופני.
אני מקווה שהפעם קצת יותר ברור.
בהצלחה