תודה משה על ההסבר המפורט. אציין כי כבר הצלחנו להפחית את הקושי מול גירוי של מגע ישיר שלי על ידו (כפי שתארת) ,אך כשמנסה זאת בבית וכן כשהביא למפגש למשל חולצה שעבורו היא בלתי נסבלת על מנת לבדוק את האפור לא הצליח להפחית את הרגישות.אני מודה כי ההתכווננות שלי באותו מפגש אולי היתה פחותה....

אילת כשאני מלמד את הנושא, לאחר שההבסבר הובן היטב, ולאחר שתרגל את המדיטציה איתי, אני מבקש ממנו לצבוע את כל הזרוע מבפנים ומבחוץ באפור.
את התהליך הזה מומלץ לרוב לבצע עם עינים פתוחות, תוך כדי שהוא מסתכל על הזרוע. במידה ואינו יכול עם עיניים פתוחות, שיסגור את עיניו.

המטפל מנסה בו זמנית לראות בעיני רוחו את מה שהמטופל רואה ועושה בדמיונו הפעיל ועבודתו האנרגטית, עם האפור (הסבר בהמשך)

לאחר שהמטופל אכן רואה את האפור מהעצמות ועד לעור ומרגיש את ההשפעה (מומלץ לנסות ולמקד אותו בניסיון לחוש את ההשפעה), ולאחר שהוא מסוגל לשנות את גוון האפור מבהיר לכהה, אני מעביר את אצבעותי בשיא העדינות על העור ומבקש ממנו לחזק ולהכהות את האפור עד לרמה בה הוא מרגיש שהגירוי אינו מפריע ו/או מפריע פחות.
במידת הצורך שיצבע בשחור.

לרוב, ישנן תגובות די טובות, בעיקר כי אני עושה לרוב את התהליך ביחד איתו ועוזר לו על ידי כך שגם אני באמצעות ההתכוונות שלי, רואה את הזרוע שלו עטופה באפור. האנרגיה שלו בתוספת למודעות האנרגטית שלי, לרוב עושים שינוי מסויים, מקטן ועד מוחלט.

לדעתי, בהתחלה האנרגיה ומודעות ההתכוונות האנרגטית של המטפל חשובה לא פחות מהאנרגיה וההתכוונות של המטופל. כפי שכשמטופל חלש מאוד רגשית וגופנית, הוא משתמש באנרגיה של המטפל על מנת לדחוף ולהניע את עצמו מהמקום הקשה, כך ניראה שנכון יהיה לעזור לו לדחוף את עצמו אנרגטית על ידי שימוש באנרגיה והמודעות האנרגטית של המטפל.

כמובן שעבור זה המטפל חייב להיות עם התכוונות נכונה ומודעות שההתכוונות שלו מניעה את האנרגיה של המטופל באופן "פעיל".

אני מקווה שזה עזר עוד קצת.

המטופל הוא נער בן 13 לטענתו אינו פוחד מן השינוי, אך אני לא בטוחה עד כמה זה נכון... ייתכן כי מבצע את המדיטציה באופן טכני יותר, כיצד ניתן לשנות זאת מלבד לומר לו שיש להתכוונן יותר (זה מופשט מידי לטעמי עבורו). בכל אופן תשובתך פתחה לי כיוונים נוספים שאנסה אותם עימו
תודה רבה.

האם המטופל מבוגר או בגיל ההתבגרות או ילד צעיר אך עם גישה בוגרת לחיים? אם כן יכול להיות שהפחד מהשינוי הוא הבסיס לחוסר היכולת או לחוסר ההשפעה.

מהנסיון, ישנם מטופלים שעושים את המדיטציה כטכניקה בלבד, אך ללא התכוונות פנימית עם כל הרצון. לרוב זה מצב הנגרם עקב הקושי לקבל את השינוי ואת הצורך בשינוי. לפעמים הפחד משינוי יכול לגרום לכל מיני תגובות, כולל לא לאפשר לטכניקה לעבוד.

אפשרות אחרת היא שצריך צבע אחר ולא אפור, במקרה הזה צריך לשאול את המטופל איזה צבע לדעתו יכול לעזור לו ולנסות. למשל לביתי הצבע שמרגיע את העור הוא הסגול.

על מנת להיות בטוחים איך מטופל עושה את המדיטציות שלו, מומלץ להתאמן מספיק באינטליגנציה האנרגטית, במדיטציות שונות (בעיקר מדיטציית שורשים בתרגול המחבר מודעויות אנרגטיות בין אנשים, שלב ג') בתנועה ובשילוב ביניהן על מנת להגיע למצב שבו המטפל רואה בעיני רוחו מה עושה המטופל במדויק.

אמנם זוהי רמה גבוהה במקצת אך ניתן להגיע אליה. אני מכיר יותר מאדם אחד שמצליח ולא ידע על כך לפני כן.

מוזרויות דרכי ההתכוונות האנשית. היא יכולה לפעמים לפתוח דלתות לעולמות, מראות ואפשרויות שקשה לגלותם בדרך אחרת.

בנוסף למדיטציה כמובן שישנם כל הטכניקות העתיקות, עיסוי ברמות שונות תוך כדי הרפייה, שיפשופי העור ועוד.

שלום לכולם!
מה אפשר לעשות עם מטופל בעל רגישות טקטילית שטוען כי מבין ומצליח לעשות את מדיטציית האפור אך היא לא ממש עוזרת לו, איך אוכל לוודא שאכן עושה את המדיטציה כראוי ומה הסיבות האפשריות לכך שלא מועילה לו?

בנושא הילד המשתעמם באפור, האם הוא מבין לעומק ומקבל שיש לו בעיה בחושים? האם הוא מודע להפרעה שזה גורם לו? האם הוא מודע לעובדה שרוב בני האדם חיים אחרת ושקל לנו הרבה יותר? האם הוא מבין את הרווח שיצא לו מהשנוי? האם הוריו מבינים ומקבלים את הנושא?

ללא הבנה עמוקה וקבלה של הנושא, לא ירצה לשתף פעולה וזה ישעמם אותו.

יונה האם הילד מתבקש לתרגל בביתו את המדיטציה כשאין גירויים של בית ספר? הרי עבור בעליי רגישויות ייתר, גבולות החדר בו את עובדת אינם מתפקדים באמת כגבולות.
הנושא הוא לתרגל בבית. אם את זה יצליח, הוא יוכל להעביר את מה שמתרגל בביתו לבית הספר. ככל שיתרגל באווירה שקטה את המדיטציה, כך הוא יהפוך אותה לחלק מגופו ותודעתו ולכלי עבודה זמין לכל רגע וגירוי.
זוהי בעצם המטרה של התרגול.

הרגע סיימתי טיפול עם בת חמש עשרה, שזוהי הפגישה הראשונה לאחר האבחון. מכיוון שהיא בעלת רגישויות ייתר חזקות בעור כולל שיער, ריח ושמע. התחלתי עם מדיטציית האפור, וזה מה שתרגלנו כל המפגש.

היא בעלת יכולת דמיון נהדרת, כך שמייד הצליחה לראות את הכל. היא תרגלה מהר מאוד וחייב הייתי לעוצרה כל הזמן. לאחר המדיטציה, בבדיקה ההשפעה של התירגול על חושיה, היא לא הרגישה קושי עם המגע שלי בשיערות ובעור, כשליפני כן בהכנה למדיטציה, היא לא יכלה לסבול את המגע שלי.
היא הצליחה להתנתק מהשיחה שלי ושל אימא וקראה בספר שנתתי לה, למרות קשיי הקריאה. אנחנו לא הפרענו לה בכלל כי היא ייצרה את האוזניות האפורות ברמה 9-10 וכמעת ולא שמעה אותנו.

כך לדעתי זה אמור לעבוד, ולרוב זה אכן כך עובד. פעמים מעטות לא זכיתי לתוצאות תירגול מהסוג הזה.

עוד על מדיטציית האפור-
כתבתי כבר על ילד בכיתה ד' שכנראה סובל מאוד מרגישויות יתר, מחנכת הכיתה חווה אותו כמנותק לחלוטין, אך איתי - אחד על אחד- הוא בשיתוף פעולה מלא. אני מנסה איתו את מדיטציית האפור והדרך נראית לי מעניינת. בפעם הראשונה שהוא הונחה לתירגול הוא הצליח להכנס לזה יפה. לא בקלות ולא במהירות , אך נכנס. ראה , הרגיש חווה. אך... כיוון שהמפגש נעשה בבית הספר הצילצול קטע את המדיטציה. בשבוע לאחר מכן- לא הצליח להכנס. לא הצליח. נתתי לו צבעי גואש שחור ולבן והוא יצר גוונים שונים של אפור, התחבר לרעיון אך לא הצליח להכנס למדיטציה. שבוע לאחר מכן שוב ניסינו ושוב לא הלך. נתתי לו לצייר את המדיטציה. עשה זאת נהדר. בשבוע שלאחר מכן- שוב לא הצליח. והוא מאוד רוצה. אך " המוח שלי לא נותן לי לראות ולהרגיש את האפור"- לדבריו. הוא ילד שמאוד אוהב ומתמצא בתוכנות מחשב . שאלתי אותו אם יוכל לבטא את המדיטציה איכשהו במחשב. הוא לקח זאת כאתגר והכין למפגש הבא את כל מהלך המדיטציה במעין סרטון אנימציה. מקסים. רק מה? הוא שכח (לדעתי זה לא מקרי, אלא שם נקטעה לו המדיטציה בצילצול ) את החלק האחרון שהאפור יוצא מהגוף ועוטף בבועה אפורה. קיבל זאת בשמחה להכנה בבית. בתחושתי כל העיסוק הזה , "ליד" המדיטציה הוא רק כהכנה לאפשרות שהילד יכנס באמת לעניין. מה דעתכם?
אוכל בהמשך לדווח על התפתחויות והאם באמת כל ההכנה הזו הצליחה. מה שבינתיים אני יכולה לספר הוא שהאמא אמרה לי שהם, ההורים, חשים את הילד הרבה יותר רגוע ביום בו נפגש איתי. ולהפתעתם אנשים שלא יודעים שבבוקר יום זה אני נפגשת עם הילד ציינו שביום זה יש בו משהו הרבה יותר רגוע וקומוניקטיבי.... וזה בלי שהצלחנו עדיין במדיטציה.
מופיע לי בכתובית: לילד הייתי נותן כנפיים, אך משאיר אותו ללמוד לעוף בעצמו" מדהים, לא?

יונה ניראה שהילד החמוד הזה מאוד מאוהב בתוצרי הרגישות שלו ומפחד לאבדם. האם דנת איתו לעומק בפחדים שלו לאבד את הרגישות, האם הוא מבין היטב ומאמין שלא ניתן להוריד ו/או לפגוע ביכולת לחוש לעומק כשלומדים לווסת את החושים. ניראה שהעושר שהוא חווה בעיניו מוביל את חייו והוא אכן מפוחד מהאפשרויות לפגיעה בחוש.
מאוד מאוד מומלץ להשקיע בהבנה והסרת ההתנגדויות את מירב המאמץ.

אני מאמין שהוא חייב לתרגל בעצמו פעמים ביום, לפני הקימה מהמיטה ולפני ההירדמות בלילה. בנוסף לכך הוא צריך לתרגל בכל פעם בה הוא ניכנס למצב בו חושיו מגורים מדיי. כל זאת כמובן רק לאחר שיאבד את הפחד. אולי יהייה נכון ללמדו לבצע את המדיטציה בחלקים. בכל פעם חלק אחר. רק לבסוף את העיניים.
האם את מסוגלת ללוות אותו במדיטציה ברמה בה את מסוגלת לראות או לחוש את מה שהוא עושה, וברגע שהוא ניתקע להיכנס למדיטציה שלו באמצעות מודעותך לאינטליגנציה האנרגטית שלך ולעזור לו להתגבר על הקושי? מאוד מומלץ.

משה-
עוד על מדיטציית האפור. היום נפגשתי עם הילד שהצילצול קטע לנו את המדיטציה ואחר כך היתה לו רגישות שמיעתית חזקה מאוד. לפני השעור אמרה לי המחנכת שלו שהיא מאוד מודאגת כי הילד נמצא בעולם משלו. מנותק כמעט לחלוטין. במקרה מסוים מצאה אותו מתחת לשולחן כשלדעתה הכיתה היתה שקטה.
אחרי שיחה קצרצרה לברר איך הוא מגיע התחלנו בתירגול המדיטציה. בשלב העיניים וחוש הראיה הוא נתקע ולא הצליח יותר לראות, להרגיש ולחוות את האפור. הוא ניסה המון זמן, אך לא הצליח. ראיתי שהוא מתחיל עם טיקים בפנים, מזיז את עצמו, מחפש תנוחות אחרות, משפשף את העיניים חזק... שום דבר לא הצליח. הוא נתקע. ניסיתי להתקדם הלאה, ולחזור לעיניים יותר מאוחר, אך זה לא הלך. כשהוא פתח את העיניים הוא תיאר מאבק עם המוח. המוח כל הזמן ברח לו לנושאים אחרים. א. האם ההתרחשות שתיארתי מוכרת לך? על מה היא מעידה? איך להוביל הלאה את הטיפול? להתעקש לעשות שוב, בשבוע הבא מדיטציית אפור? לתת לו לתרגל בבית לבדו? אנא תמיכתך.

עם ילד אחר, שהרגישויות שלו פחות חזקות ,הצלחתי , בשיתוף פעולה שלו, והוא יצא מהמפגש בתחושה מאוד טובה ורגועה.

יונה איני חושב שעשית נזק כלשהו. מה שנראה הוא שהילד הצליח לרסן כמה מהחושים אך לא את השמע. מסיבה זו כששאר הגירויים לא קיימים או נחלשים, החוש שאינו מווסת תופס את כל הבמה.

השיעור הטוב עבורך הוא לבדוק את חלוקת הזמנים שלך בפגישה. לדעתי נכון היה לעבוד על האפור בלבד ללא המדיטציה, לבקש ממנו לדמיין את האפור בבית עד שהוא נהפך לקל ויומיומי ובפגישה לאחר מכן ללמד מהתחלה את המדיטציה עם כל הביקות האמורות להתקיים לאחריה.

אל לך לפחד, המשיכי כך כי רק כך תוכלי ללמוד איך להפעיל את הנושאים השונים נכון.
בהצלחה.

ועניין נוסף עם מדיטציית האפור. בשבוע שעבר התחלתי לעבוד עם ילד בכיתה ד' - 10- עם רגישויות גבוהות מאוד שממש מפריעות לו בכל תחומי החיים. עבדנו במדיטציית האפור. היה לו קשה לדמיין אפור. נתתי לו גואש שחור וגואש לבן והוא יצר 5 גווני אפור שונים. רק לאחר שראה את הגוונים השונים שהוא יצר יכל להתחיל את המדיטציה. כל שלב ארך זמן רב יחסית. לקח לו זמן לחוש , לראות ולהיות עם האפור. העבודה התקיימה בבית הספר וראיתי שמתקרב זמן הצלצול, לכן הכנתי אותו שעוד מעט ישמע הצילצול ואני מבקשת ממנו לא להתייחס לצלצול ולהשאר בעיניים עצומות בתוך המדיטציה. ברגע שנשמע הצילצול, בהתנייה בלתי נשלטת נפקחו עיניו והוא יצא מהעניין, אך אמר לי מיד: "אל תדאגי אני עדיין בתוך האפור". כבר לא יכולתי לעשות כלום. זה היה צלצול סיום שעות הלימודים והילד מיהר להסעה .ביקשתי רק שידווח לי איך השפיע עליו התהליך ואיך השפיעה עליו הפסקתו הפתאומית. היום, לקראת המפגש מחר, התקשרה אמו וסיפרה לי שמיד בהסעה הוא התקשר אליה ואמר לה שהיה לו מאוד טוב. יחד עם זאת, כבר בהסעה כל מה שקשור לשמיעה הפריע לו יותר מתמיד והוא נדרש לשים אצבעות בתוך האוזניים ועדיין זה לא עזר לרעשים. גם בהמשך השבוע התיפקוד שלו לא היה טוב. ממש לא הצליח להיות בכיתה. בתחושתי אלה תגובות שנובעות מהעובדה שלא הספקנו לסיים את המדיטציה והיא נקטעה לפני הסוף. האם תחושתי נכונה? האם גרמתי להצפת יתר? הכנתי אותו שגם בטיפול הבא, קרי מחר נתרגל מדיטציה זו, ושאני סבורה שנספיק את כולה כי הוא כבר יודע במה מדובר, ויהיה לו יותר קל להכנס , לראות ולהרגיש את האפור. אני מחכה בחוסר סבלנות למחר, לראות האם ישתף איתי פעולה, או שמע גרמתי לנזק והסתייגות אצלו. משה , אשמח לקרוא תגובה שלך למה שכתבתי. אשמח , כמובן, גם לתגובות מאחרים.

ילדים עד גילאים די בוגרים 10-12 לרוב יכולים לזוז המון בזמן התרגול, נא לא להפריע להם. כל זמן שהם מתרגלים, זהו המצב שמאפשר להם את התרגול. ננסה לקבע את ישיבתם או שכיבתם, והם לא יוכלו לתרגל את המדיטציה.

שנית, הצבעים אדום כתום צהוב הם צבעים הניזונים בעיקר מהשמש והאדמה, צבעים חזקים ביותר הממלאים את הגוף באנרגיה רבה וכוח.
אצל ילדים בעליי תנועתיות ייתר, קשיי קשב וריכוז ורגישויות ייתר, הצ'קרות לרוב לא מאוזנות וצבעיהן משוטטים ברחבי התודעה והגוף. מאוד מומלץ לעשות את מה שעשית, ולהמשיך עם האפור למרות מחאתם. ילדים רגילים לרוב להירגע עם המוכר ולו דווקא עם מה שנכון. מסיבה זו הילד הזה כנראה נרגע בצבעים הללו.
מלבד זה יכול גם להיות שזה נכון שהוא נירגע בצבעים הללו והצורך הזה אינו קשור לצורך באפור.

האמירה שלו בסוף המדיטציה היא אמירה הדורשת התעמקות בה. את אמורה לבדוק איתו מה המשמעות של האמירה לגביו. כל אחד יכול להגיד את המשפט הזה ולהתכוון למשהו אחר.

בנושא איך להמשיך, אנא המשיכי כפי שהתחלת, את עובדת איתו כנראה טוב מאוד.

משהו על מדיטציית האפור.
אני פעם ראשונה מתנסה במדיטציית האפור ולכן אולי אשמע/אקרא נאיבית , בוסרית או בורה.התחלתי לעבוד עם ילד בכיתה ג', כמעט בן 9. הרבה בעיות קשב והיפראקטיביות. רגישות טקטילית ושמיעתית. הסברתי לו שאלמד אותו כלי שבעזרתו יוכל ל"קבוע" אם דברים יפריעו לו יותר או פחות ואם בכלל. הוא ביטא חשש שאשנה אותו. שמתי לב שהוא רגיש לעניין. אמרתי שלא אשנה אותו אלא אעניק לו כלי לשליטה וויסות. התחלנו. ביקשתי שיראה בועת אנרגיה גדולה בצבע אפור מעל ראשו. הוא שאל: "למה דווקא אפור?" עניתי שזה צבע שמרגיע את החושים. הוא התקומם ואמר:" אותי דווקא מרגיע אדום, או כתום, או צהוב." אחר כך הוא שיתף פעולה . אמנם הרבה לזוז במהלך המדיטציה, אפילו לשכב (ישבנו על יד קיר על הרצפה ), אמר מדי פעם שקשה לו, ואוף, אך היה בפנים. כשסיימנו ושאלתי איך הוא מרגיש ענה: "אחרת. האור מאוד אחר, ואני הרבה יותר שם לב לפרטים."
אני מבקשת לדעת :א. מה משמעות אמירתו שאותו דווקא מרגיע אדום וכתום וצהוב. ב. מה משמעות האמירה שלו בסוף המדיטציה? ג. איך להתייחס לתנועתיות שלו במהלך המדיטציה? ד. איך מומלץ להמשיך.

Y.P לא, זה לא עושה זאת כי כאשר האינטליגנציה האנרגטית מתפקדת ללא רגישויות ייתר, היא מסוגלת להיות מווסתת על פי הרצון, מכוח ההתכוונות בלבד. ההתכוונות הופכת את האינטליגנציה האנרגטית לכלי עבודה ממוקד ביותר ומחודד מאוד. ניתן להגיע לכל מקום ולחזור ממנו ללא קושי אלה באמצעות ההתכוונות בלבד.
כמובן שההתכוונות לרוב מופעלת באמצעות כוח הרצון, והמודעות לכוח הרצון. אלו לרוב שני נושאים שלובים המתפקדים יפה מאוד ביחד.

האפור אינו עוזר למתן את הרגישות, אלה הוא מאפשר למוח לווסת את עצמו למצב שאין יותר רגישות ייתר. מה שניתן ואמורים להגיע אליו הוא מצב בו הרגישות מתפקדת על פי הרצון והמיקוד. כשצריך, רגישות חזקה מאוד וכשלא, רגישות מווסתת.

---

משה תודה זה אכן מחדד את הנושא, אך האפור עוזר לנו למתן את הרגישות, כאשר אנו מרחיבים את התודעה, זה לא יוצר אפקט דומה לרגישות שבה חשים את הסביבה יותר מידי ומתערבבים בה??

למשה תודה שהתייחסת לדברי.אוסיף ואומר שהיתרון בEFT זה שהאדם לומד להיות אחראי למצבו ומעשיו ואפילו יכול לשלוט בקושי שלו ולגרום לשינוי ,ע"י פעולה חוזרת של הטכניקה והמשפט שבחר לומר...
אתן מס' דוגמא דוגמאות-*שחרור אדם מפחד של חרקים וביחוד דבורים שהייתי עדה לכך.

• הפסקת עישון ,רק אחרי שהאדם הביע את רצונו ונכונותו להפסיק לעשן.
• אני עצמי סבלתי מאוד מנזלת אלרגית ואני שולטת בה כעמט 100% ..

השינוי בכחכוח הוא משמעותי מאוד,ירד ל- 10-15% בצורך והוא מאוד מודע ליכלתו להפסיק אותו.
.כלומר,חשוב שהאדם יביע רצון להשתחרר מהקושי שהוא נושא איתו ולשתף פעולה,אחרת זה לא בטוח עובד.

מומלץ להיכנס לקרא ולדעת על מנת שנוכל להשתמש בזה גם.
http://www.livescience.com/health/[po]070425 eyes memory[/po].html

מ א לא הייתי מחבר בין הצורך להיות המרכז לבן בכור? לבנים בכורים יש המון נושאים משותפים, אך זה נראה שאינו חייב להיות אחד מהם.,

כל זמן שרגישות הייתר קיימת, המצב יכול לחזור למרות שכרגע הוא נראה טוב יותר. רמת המתח יכולה לעלות בגלל נושאים רבים כשסובלים מרגישות ייתר. אני ממליץ להתמקד בזה קודם. לא הייתי צובע את הצורך בכיחכוך אלה מתמקד בכל הרגישויות במקביל.
EFT בידיים נכונות הוא כלי טוב.
כל הכבוד על ההצלחה בטיפול.

למשה שלום,תודה שענית לי.כל מה שכתבת על הנער בן ה-16 מתאים לתיאור של בןה-11.האם זה גם אפייני לבנים/ות בכורים שחושבים או מרגישים שהם מרכז העולם...? ולכן ימצאו כל דרך להסב תשומת לב אל עצמם.מהיכרותי עם הילד,הוא בעל רגישות יתר,בעיקר טקטילית.
אני חייבת להודות שתחילה טיפלתי בו בעזרת EFT ובהדמייה של צבע על מנת "לשטוף" את הכחכוח.לשאלתי הילד הודה שמצורך של "10" בכחכוח,ירד ל-"5" ...ביקשתי מאביו להמשיך בתהליך...
אתמול פגשתי אותו,השינוי היה משמעותי.משהו כמו "1".הסברתי לו את האפשרות לצבוע באפור את הצורך בכחכוח...נראה שאחרי זה לא שמעתי אותו מכחכח למעלה משעה!תודה!

Y.P כשהעיניים לא מפוקסות, והאדם מרגיש שהוא אינו יכול לממש עצמו בגלל משהו שעוצר אותו והוא אינו יודע מה זה, זה יכול לפגוע ביותר במערך הביטחון העצמי, הדימוי הגופני והיכולת שלו להאמין שהוא יוכל לממש עצמו.

כל הנושאים ההלו קשורים קשר ישיר להתפתחות של דפוסים רגשיים וגופניים המגבים את הקושי הרגשי, כשלאדם יש את הצורך להיות במרכז כי הוא מרגיש לא אהוב. מי שמתקשה לקבל את עצמו בגלל קושי מתקשה פעמים רבות להרגיש שאוהבים אותו, כי איך ניתן לאהוב מישהו שאינו אוהב את עצמו, כך הם יכולים לחשוב ו/או להרגיש.

התפתחות של דפוסים גופניים שונים, עקב קושי רגשי המתפתח בעקבות חוסר יכולת גופנית, הוא דבר נפוץ ביותר בין הסובלים מחוסר שליטה ו/או אינטגרציה בין האינטליגנציות.
מניפולציות על מנת לתפוס את הבמה הן לפעמים הכרתיות ומודעות ולפעמים לא.

במידה ולאותו אדם יש גם במקרה צורך ליצור מצבי לחץ, או את התכונה חזק כשחלש, או פרסונה מאוד מפותחת עם צורך במצבי לחץ, המצב יכול לפתח דפוסי התנהגות גופניים קלוקלים רבים ושונים.

משה תודה רבה על התשובה אתה כותב " החל לעבוד על כך עם שק איגרוף וצעקות בנוסף לתיקון של מערכת המוטוריקה של העיניים"
כיצד העיניים קשורות לנושא הביטוי האישי והצורך להיות במרכז??? לנושא הכיחכוך בגרון?.

"המתנה הגדולה הראשונה שאנו יכולים להעניק לזולת היא להיות לו דוגמאה טובה" (כריסטופר מורלי)
משפט גדולללל

ל מ א האם הילד בעל רגישויות ייתר? רגישות גבוהה אינה בהכרך רגישות ייתר. במידה וכן מדיטציית האפור יכולה בהחלט לעזור. במידה ולא, צריך לבדוק מה הוא מפחד להגיד או מתקשה לבטא ואיך הוא מרגיש עם עצמו.

כיום אני עובד ען נער בן 16 שבין הייתר יש לו כיחכוך חזק ובלתי פוסק בגרונו (שכבר ירד לחצי בחודש אחד). אצל הנער הזה הסיבה המרכזית היא הצורך להיות המרכז ושישימו לב אליו כל הזמן. הוא מודע לכך ומסכים שזוהי הסיבה. החל לעבוד על כך עם שק איגרוף וצעקות בנוסף לתיקון של מערכת המוטוריקה של העיניים והחושים.

חשוב לתפוס מה הילד חושב על עצמו ועל מקומו בעולם. במידה והוא אכן חייב להיות המרכז של כל דבר, חייבים לגרום לו להבין את המשמעות של זה ולנסות לעזור לו לחזור לפרופורציות על ידי ההבנה של מה גורם לו להיות המרכז של כל דבר. במילים אחרות למה הוא מרגיש לא אהוב מספיק. למה וממי לדעתו הוא אינו מקבל את תשומת הלב שהוא מאמין שמגיע לו.

שלום משה.
אני מבקשת לדעת האם מדיטציית אפור יכולה גם לעזור במקרה של ילד בן 11 בעל רגישות גבוהה,הסובל מטיקים או/ו כחכוחים של הגרון,בתקופות שונות,שמן הסתם נובעים על רקע של מתח נפשי.
אם התשובה שלילית אשמח לקבל הצעה אחרת...תודה מראש.

y.p אתה צודק ששיפשוף העור ומגע מסוגים שונים יכול לגרום לוויסות חלקי של העור והמגע העמוק. הצרה עם זה היא שזה לוקח המון זמן ולא תמיד מביא את התוצאות המבוקשות. נתקלתי ביותר מדיי מקרים שזה לא עזר או לא היה מספיק.

מצד שני מדיטציית האפור, (שפותחה בשנת 2004 והתחלתי ללמד אותה רק לפני שנתיים) במידה ומתרגלים אותה נכון ומספיק, היא משנה את המבנה של המוח (גורמת להתפתחות הרישות הנוירולוגי הנדרש) באזורים של החושים ועל ידי כך מלמדת את המוח להשתנות באופן קבוע ועל ידי כך להפסיק את הרגישות.

רוב הילדים, הנערים והבוגרים שאימנתי, הפסיקו לאחר עד כשלשה חודשים להיות בעלי צורך בתרגול של וויסות כלשהו. המוח למד לווסת את עצמו ולא היה צורך עוד בתרגול. זה היופי במדיטציית האפור. גם לאחר שנתיים של מעקב, רגישות הייתר לא חזרה.

בנושא האינטליגנציה האנרגטית. לא ניתן לקבוע שלאדם ישנה אינטליגנציה הנרגטית מפותחת כל זמן שהחושים מתפקדים בהיפר קליטה. חושים בהיפר קליטה גורמים לאותן התחושות והידע של אינטליגנציה אנרגטית מפותחת, אך אין זה כך. ניתן לדעת שלאדם אינטליגנציה מפותחת רק לאחר שהוא סיים לווסת את רגישויות הייתר.
במצב הזה, האינטליגנציה האנרגטית רגישה ומדוייקת הרבה יותר, המודעות שלה מתפשטת לכיוונים ומרחקים אחרים והאדם בעל שליטה מדוייקת בתחום, אך ללא רגישות ייתר כלשהי בחושים. לשעתי זהו מצב טוב יותר.

דרך אגב, את הדברים הללו בדיוק אני כותב כאן מזה מספר שנים, בכל פעם כתגובה לאותן שאלות. אני ממליץ להתעמק בנושאים השונים שבאתר. יש כאן המון תשובות של מטפלים, מאבחנים ושלי על כל מיניי נושאים בעייתיים וחשובים ואבחנות מדוייקות לקשיים שונים. לרוב התשובות טובות מאוד ועוזרות להקיף את הנושאים השונים די לעומק.

y.p- כנס ל מה חדש , שם תמצא את מבוקשך

נ.ב איפה רואים באיזה דפים נוספו תגובות חדשות ???

משה הבנתי שזה אתה כותה נכון שהאפור הוא שימוש באינטליגנציה האנרגטית החשובה ומשמעותית מאוד לדעתי, אך עד כמה שהבנתי מדיטציה זו לא כול כך מתאימה למי שרגיש אנרגטית.

אני בעצמי לא מצליח להתחבר אליה והיא לא מווסתת אצלי את הגיאוי אלא גורמת לי להתמקד בו יותר.
עם זאת אני אכן אנסה אותה על המטופל שלי שיש לו רגישות למגע בעור.

בקשר למגע, מה הכוונה פחות יעיל ברגישות, הרי זה מה שלומדים וזה מה שהיה לפני המדיטציה אז נכון שהיא באה כחידוש לתחום, אך האם מגע ושפשופים וגירוי של הרצפטורם בעור לא עוזר בוויסוט הרגישות לטווח ארוך אולי יותר מהמדיטציה שעד כמה שאני מבין עובדת נקודתית וע"י "הפעלה" בלבד.
העבודה עם מגע מרגילה את העור ומווסתת את הרצפטורים לטווח ארוך כמובן בהדרגה ובמשך זמן אך היא עמידה יותר מהמדיטציה שדורשת "הפעלה" והתכווננות בכול פעם, הלא כך.??

אשמח אם תתיחס לכך בהרחבה ותחדד לי נושא זה.
תודה ויום טוב

משה אתה מדבר המון על וויסות רגישויות, וכול הזמן ע"י מדיטצית האפור, מה עם המגע האם הוא נשכח, האם פחות יעיל??
שלא נהפוך למטפלים בדמיון מודרך בטעות

לרוב נושא הרגישות או חוסר הרגישות במגע העמוק (צורך במגע עמוק), הוא תוצאה של רגישות ייתר בעור. כשמווסתים את רגישות הייתר בעור אין יותר צורך במגע העמוק והבעייה נגמרת.
כתבנו על זה בעברבבלוג המון חומר .

ל פלוני אלמוני ול Y.P שניכם מדברים על ילדים עם רגישויות ייתר שחייבים ללמדם לווסת את הרגישות.

אלו קשיים טיפוסיים ביותר לרגישות ייתר למגע, ומה שצריך לעשות הוא מדיטציית האפור על כל מרכיביה. לעבוד איתם על כך עד שגופם יקבל גבולות ברורים.

במקרה של הילד עם שאריות המזון על פניו וחוסר הפחד מגבהים ועוד. זהו אחד הסימנים לרגישות ייתר גדולה. אין גבולו ואין תחושות גוף תקינות.

גם העובדה שילד אינו מדבר והוא בעל רגישויות ייתר יכולה להיות קשורה לרגישות. מצאתי ילדים בעלי רגישויות שהיו על גבול הטלפטיה, והמתינו בסבלנות עד שהמבוגרים בסביבתם יצליחו לתקשר איתם בדרכם הייחודית, לא הבינו שאחרים אינם מסוגלים. הם התקשו ביותר לקבל את העובדה שתקשורת כל כך נבובה כמו מילים תיהייה התקשורת שלהם. נראה כנושא שחשוב לבדוק.

אני עובד עכשיו עם ילד בן 12 לא מבדיל בין שמאל וימין כיוונים, רגיש מאוד למגע לא מוכן שיגעו בו אך עם זאת הולך מכות לפחות פעם ביום.
אנחנו עובדים על מודעות גוף צידיות ומתחילים לדבר על מגע בהדרגה לפי כמה שהוא מוכן לקבל
עובדים גם על חיזוק חגורת כתפיים ועל דיבור ונשימה כי הוא לא מדבר אבל זה כבר נושא אחר.

נשמע כאילו הילד לא כול כך מודע לעצמו בלשון המעטה, מבלבל בין קדימה ואחור וכך גם בין בפנים ובחוץ,
אני לא מומחה אבל יתכן כי הוא תולש שערות ופוצע את השפה, כמו גם מתחבק ובא במגע חזק עם הסביבה, כדי להרגיש את עצמו, להיות מודע לעצמו
"אינו מבחין בדברים" אילו דברים? האם בעצמו הוא מבחין, אם אני לא יודע היכן אני נמצא, איך אוכל לדעת מה מסביבי.
אני לא בטוח שזה סוטר אחד את השני הצורך במגע עמוק ורגישות בעור, אני חושב ששניהם יכולים להתכיים בו זמנית והטיפול בשניהם זהה,
וויסוט הדרגטי ע"י מגע.

אני חושב שיש בזה משהו מקווה שתמצא משהו מועיל בכול זה יום טוב

שלום משה (בכתובית; "מה שחשוב הוא לא להפסיק לשאול" / אלברט אינשטיין) אז אני שואל:
ילד בן כמעט 11, שמבלבל אותי מבחינת האבחנה שלו - כשהיה מתחת לגיל 4 נהג לתלוש את שערותיו ובאופן כזה להירדם. בילדותו היה במשפחתון בו לא הסכימו להשאיר אותו כי טענו שהוא מסכן את עצמו ואת האחרים. הוא נהג להיות מאוד פיסי מול ילדים אחרים. בשנה האחרונה נוהג לפצוע את השפה שלו (בפיו) באמצעות הציפורניים עד זוב דב. לא ילד היגייני במיוחד. לא מודע לליכלוך או שאריות מזון על פניו. זהו ילד שאינו פוחד מגבהים, או פעילויות אקסטרים. אוהב שמחבקים אותו חזק, אוהב מגע עמוק. לא אוהב לגזור צפורניים אומר שכואב לו, לא אוהב מגע קל או מרפרף. מצד אחד נראה כאילו הילד הזה לא מרגיש את עצמו ונמצא בתת תחושה: לפצוע את השפה ובגיל צעיר יותר לתלוש שיער והצורך שלו בהתנגשויות גופניות מול הזולת. כמו כן הצורך במגע עמוק ובחיבוק חזק, מצד שני הוא "עושה קולות" של רגיש טקטילית; קושי בגזירת צפורניים ורגיש למגע שאינו עמוק וחזק. איני בטוח שזה קשור אך הוא עד היום מתבלבל באופן בו לובש את בגדיו. אינו מבחין בין מה שצריך להיות מלפנים, הרבה פעמים לובש את בגדיו כשהאחור לפנים וליהפך. כשאימו הייתה בהריון עימו, היא עישנה. אני קצת מבולבל, תוכל לעשות לי סדר בדברים? תודה.

ינשופי דבר נוסף, המצב שתיארתי עם החייל הינו נוירולוגי מולד, ולא ניתן לשיינוי רב. לאורך השנים פגשתי אנשים נוספים באותו המצב. חלקם הגיב טוב למדיטציות.

ממליץ לנסות לגרות את מערכת העצבים וולעוררה על ידי מדיטציות של אור חזק וזוהר ביותר. בעיקר עם צבעי אדום זוהר ולבן זוהר. המדיטציה יכולה להיעשות עם אותם המסלולים של מדיטציית האפור. זהו מסלול מצויין על מנת ולעורר את כל מערכת העצבים.

נשמח לקרא התפתחויות בנושא.

ינשופי האם בדקת את הרגישות לכאב? יכול להיות שבמקרה שלך הילדים הללו אינם מרגישים את הכאב ברמה רגילה, ולכן חייבים גירוי חזק מאוד על מנת לחוש. זה יכול לקרות ללא קשר לעור.
אנשים הסובלים מחוסר רגישות לכאב, פעמים רבות נתפסים על ידי האחרים כמסוכנים לעצמם. נהנים מזה שלא כואב להם, מבלי לדעת שהם בעצם מסכנים את עצמם כל הזמן.

דוגמא קיצונית למצב: בצבא היה לי חייל שכל הזמן התרברב שהוא מסוגל לקבל מכות בכל הכוח בבטן, ושום דבר "לא מזיז לו" כפי שנהג להתרברב. אכן היה מאפשר לכל הגברברים לנסות להכאיב לו, וזה הפך למעין ספורט של היחידה. עד שיום אחד נפל ללא רוח חיים. בנתיחה שלאחר המוות גילו שאחד האבארים בבטן היה מחוץ ודימם כל הזמן. הוא לא הרגיש שום כאב או קושי, סבל מדימום פנימי לאורך ימים ולא יכל להגיד לרופא מה לא בסדר איתו.

לא הייתי מקשר את "האני החלול" לצורך במכות חזקות, או להתנהגות של התאבדויות או צורך במצבים מסוכנים במיוחד. זהשייך לנושאים אחרים לגמרי.
האני החלול יכול גם להיות עדין, רגיש מאוד, פחדן וכו. צריך לבדוק את כל הפרמטרים ולא לחשוב שאחד מהם מראה את התמונה.

תודה על התשובה-אני אכן אתחיל לנסות להבדיל בדקויות.
לגבי התחושה העמוקה מכיוון שדובר על:
"הילדים שלי מאד פיזיים. עם הגדול זה קיצוני כי הוא מחפש מצבי התאבדות לפעמים וממש נהנה מללכת מכות וכו'"(ציטוט מדיון קודם)
אני שואלת האם הצורך בגירוי חזק אצל ילדים קיים מתת רגישות או שקשור למה שקוראים אני חלול וכד' (אני בסטאז'-טרם למדתי איבחון)

עד היום, לא נתקלתי בצורך במגע עמוק שאינו נובע בעיקר מרגישות ייתר של העור. מסיבה זו האפור.

נכון שישנה הבחנה פרופריוצבטיבית של קושי בגע עמוק. ממה שהבחניתי וטיפלתי עד היום, עדיין לא מצאתי אחד כזה.
אין זאת אומרת שלא קיימים כאלה.
חייבים לאבחן במדויק את רגישות הייתר של העור, ומממה שראיתי עד היום, לוקח זמן רב ללמוד לאבחן את רגישות העור. לרוב הבוחן מפעיל לחץ עמוק מדיי גם כשמתכוון לעדין, ולכן לא כל כך רואים את ההבדל בבדיקה.
כאשר מפעילים מגע מרחף מאוד, שאינו מורגש יותר מנוצה המועברת בעדינות רבה על העור, ניתן לראות את הרגישות של העור. רגישים ייתר לא יוכלו לסבול מגע עדין מעין זה. מגע מעבר לזה, אינו בודק מספיק טוב את רגישות העור.

אני מאוד ממליץ להתאמן בהענקת תחושת מגע שווה לתחושת נוצה המועברת בעדינות רבה. נכון להתאמן על אנשים בעליי רגישות רבה בעור שאינם בעלי רגישות ייתר. רק לאחר בדיקה כזו, ניתן לדעת האם האדם סובל או לא מרגישות ייתר.

במידה והאדם גם רגיש אנרגטית, ואינו מסוגל לסבול את נוכחות האופי של הנוגע הפולש לתוך תודעתו עקב המגע, מומלץ לקת את זה בחשבון.

משה אלבאום תודה על תשובתך תקן אותי אם אני טועה-לגבי מגע עמוק: אני מבחינה בין צורך במגע נוכח וברור בגלל רגישות יתר בעור.
לבין צורך במגע עמוק בגלל חסר במגע על פני העור או חסר תחושתי ולכן מגיע הצורך במגע עמוק וסימפטומים של צורך ב"מכות" נפילות תנגשויות.
אולי אפילו קושי בתחושות הפרופיוצפטיביות.
ולכן חשבתי שהאפור שלהבנתי "אוטם" או "מפזר" תחושות יתר ,נכון לרגישות היתר אך לא לרגישות החסר.
האם לא הבנתי ?

ינשופי פעמים רבות הצורך במגע עמוק הוא תוצאה ישירה של רגישות ייתר בעור. לפי הכתוב, כנראה שכך הוא המצב. מסיבה זו מאוד חשוב לתרגל את האפור.
ברוב המקרים בהם ישנה רגישות ייתר בעור, קיים צורך במגע עמוק.

במקרה ולמטפלים רגישות אנרגטית גבוהה והאפור גורם להם לבחילה, צריך ללמוד להתנתק מהאפור בזמן העבודה עם מטופלים. שהמטופל יעשה הכל, מבלי שאת רואה את האפור בכלל. את מוזמנת בזמן שהמטופל עושה את מדיטציית האפור, לתרגל את אותה מדיטצייה עם צבע שאהוב עליך. כך לא תחווי את החוויה מהאפור.

במקרה והגורם לבחילות הוא התנגדותך הפנימית לווסת את רגישויות הייתר שלך, הרי שמה שצריך הוא להבין שהאפור אינו יכול לקלקל לך את חוויית החיים כפי שהחושים שלך חווים כיום. האפור מווסת אך אינו פוגע או מוריד את היכולת החושית. הפחד שמא האפור יפגע או יקלקל, יכול להיות הסיבה המרכזית לבחילות. לאחר ההתמודדות אל מול הפחד, ניתן לווסת את החושים בקלות יחסית ולכן לא להרגיש יותר בחילות.

משה אלבאום אנא תבהיר לי את הנקודה
האם צורך במגע עמוק יכול להיות מווסת ע"י האפור?
אני חשבתי שהאפור הוא "לעמעם" ולהוריד עוצמות תחושה .
האין זאת שבחוסר בתחושה חזקה ועמוקה הצורך הוא "להגביר" את התחושה,לצורך הרגעה.

ואם כבר עסקנו באפור-מכיוון שלי האפור גורם בחילה בד"כ,קשה לי לעבוד איתו על מטופלים-אני מניחה שעלי להתגבר על כך-יש לכם רעיונות בשבילי?

פלוני, דוגמא כואבת למערכת חושים לא מווסתת. חייבים ללמד את המשפחה הזו לווסת את המוח והחושים באמצעות האפור, כמה שיותר מהר.
במידה ומישהו מכם מסוגל להתקשר עם האם הזו, אני מאוד ממליץ לנסות ולעזור.

רגישות תחושתית... הקטע הבא מתוך דף של אמא בבאופן:
"הילדים שלי מאד פיזיים. עם הגדול זה קיצוני כי הוא מחפש מצבי התאבדות לפעמים וממש נהנה מללכת מכות וכו'. לשניהם יש רגישות תחושתית ושניהם היו בטיפול עם זה ויש כל מיני דברים שעשיתי/עושה איתם, יש לזה צדדים נחמדים אבל הצורך שלהם במגע חזק הוא קיים ואני משתדלת לתת אותו בכל מיני משחקים ודרכים חיוביות אחרות. מה שכן, אם חסר להם המגע הזה הם ייזמו אותו בצורה כואבת לפעמים ולעיתים אני מרגישה שהם מתחננים לאיזו מכה שתרגיע אותם, כמה לא באופני להגיד את זה. פעם הגדול הגדיל לומר ואמר "תרביצי לי" והוא התכוון לזה, זה לא היה בטון מתגרה, הוא ממש ביקש. לפעמים הוא מבקש משחקים כאלה אבל פעם אחת הוא ממש ביקש ככה, כפשוטו."

טליה תודה איזה קטע עוצמתי ,קשה וגם מקל (מהקלה).
מזכיר לי קצת את תהליך הסליחה, שמתי לב שכשקראתי אותו נעצרה לי הנשימה ורק בסוף הצלחתי לנשום.

כולנו זקוקים לחסד (עכשיו זה הופיע בחלונית.)

ברצוני להציג בפניכם קטע שהעתקתי מתוך : "אמא מבריאה " (באופן טבעי). הקטע הנ"ל מאוד ריגש אותי .
הרגשתי , כי אני "רואה" את הדמות הניבטת אליי מבעד למילים.
נסו מתוך הכתוב לדמיין מה ניתן "לראות" בכפות ידיה?


אמא אני רוצה לא לקרוא לך אמא
אני רוצה לעשות ולהגיד דברים שאין להם מילים בכלל
אני רוצה לצעוק מכל החלונות ועל כל הגגות ועל כל הרחובות והככרות שרע לי, אמא
שאני שונאת להיות כאן בשבילך כי את הטלת בי מום , כי אני סובלת, אמא ואני לא רוצה לקרוא לך אמא
רוצה שהמילה הזו תימחק מהלקסיקון שלי לא רוצה לשמוע אותך יותר
אני כועסת כועסת כועסת עלייך
אני רוצה שתדעי שבכל פעם שאני רואה אותך אני מדחיקה את הכעס הגדול שלי וזה עושה לי כאבים בכל הגוף
אני רוצה שתפסיקי להסתכל עלי עם העיניים ולעשות פרצופים שאומרים שאת יודעת יותר טוב שאני טועה או פשוט לא מבינה
אני רוצה שתפסיקי לרדות בי בלי מילים שתוציאי מהראש שלי את כל השתלות הזוועה שהכנסת לשם במסווה של אני החברה הכי טובה שלך
את לא חברה היית אמורה להיות אמא
היית אמורה לשמור עלי ולא לפגוע בי כל כך
אני כועסת עלייך שנתת לי להבין שהחיים האלה איומים כל כך שנטעת בי מלנכוליה ושנאה והרבה מאוד חרדה
אני רוצה לומר לך, לא אמא, אני רוצה לומר לך שהיום אני אמא
ואני לעולם לא אומר לילדים שלי כל מה שאת אמרת לי
אני רוצה לומר לך שבגלל מה שאמרת לא נכנסתי להריון אולי שנתיים בהתחלה.
אמרת שאם היית יודעת שילדים יכולים לצאת עם מומים, בכלל לא היית מביאה אותנו לעולם
במשך שנתיים רציתי ולא נכנסתי להריון, ורק אחרי שהמורה שלי אמרה לי שזה בגלל מה שאמרת, ושאני אחזיר אלייך את החרדה הזו ולא אשאיר אותה אצלי, ורק אחרי שעשיתי את זה - רק אז הייתי סוף סוף בהריון
כל המשפטים שאמרת, ושאת אומרת עד היום, לא יוצאים לי מהראש
אמרת שאת רוצה להתגרש מאבא כבר מאז שהיינו ילדים קטנים, ולא התגרשת ממנו בגללנו, כי זו תהיה בושה בשבילנו
למה לא עשית את זה, אמא
את לא מבינה שבגלל זה אני נושאת את כל צער העולם על כתפיי, שבגלל זה אני חושבת שאני צריכה למות
בגלל שאם אני לא הייתי, היית יכולה להתגרש מאבא
לא היית צריכה להישאר איתו בגללי ואז היית חופשייה
ואני הרי אחראית על כל הבעיות שלך
אני הרי אשמה בכל
אני לא מוכנה יותר להיות אשמה,
אמא
אני לא אשמה
אני לא אשמה
אני לא אשמה
אני בוכה, אמא

שרי תודה על הדוגמא הנהדרת, זה פשוט כל כך מהרגע שמבינים שזה יכול להיות פשוט ופועל.

נורית תודה על שאלתך.
אכן קיימת דיעה שלא ניתן לראות את מה שהמטופל עושה, אך אין זה נכון. ניתן לשפר את התפיסה של האינטליגנציה האנרגטית בתקשורת שלה לאינטליגנציה הרגשית אמפאטית לרמה, שניתן לראות או לפחות להרגיש די במדויק מה המטופל עושה. במידה והמטופל אכן משאיר את המדיטציה בתחום דמיונו בלבד, לא ניתן יהייה לראות את מה שהוא אמור לעשות, אך ממתי מדיטציה עושים בדימיון בלבד?
כל מדיטציה שרוצים שתשפיע, אמורים לבצעה בארבעת האינטליגנציות בו זמנית. זה מאפשר לראות את ההתכוונות של המטופל, את המעברים שעובר ואת התקיעויות שלו.

על מנת להגיע לרמה הראייה הזו של מטופל, אמורים לתרגל את הנושאים הבאים:

תנועה, עד לרמה בה מרגישים את המודעות השרירית נולדת.
תנועה אנרגטית, עד לרמה בה מרגישים את הגוף האנרגטי המניע את הגוף הפיזי.
כוח הרצון, עד לרמה בה מסוגלים לחוש את התכולה החומרית של כוח הרצון.
מדיטציית שורשים שלב א'. עד לרמה בה ניתן לחוש את הגוף האנרגטי הנמצא בשלשת המרכזים בו זמנית ואת השפעתם של המרכזים על האנרגיה והגוף.
מדיטציית שורשים שלב ב' ו ג', בה לומדים איך להתחבר למודעות של האחר ולחוש חלק אינטגראלי מכדור הארץ.
חישת אנרגיה לרמה בה מסוגלים לחוש את הספיראלות במדויק, ועל כן לקבל את נושא האנרגיה כחלק אינטגראלי מהתנועה הסביבתית של האדם.
אינטגרציה בין האינטליגנציות, על מנת שאף לא אחת מהאינטליגנציות תקים מעצורים ביכולת ובתפיסה.

נכון שנראה שאני כאילו ודורש המון, אך מי שמתאמן בדרכה של השיטה, אמור בכל מקרה לעבור בכל השלבים הללו, ובאחרים שלא הזכרתי. זוהי מטרת הלימודים של השיטה, האין זה כך??

היכולת לראות את מה שעובר על המטופל, מהווה מטרה ראשונית בדרך הטיפוח של המטפל. אני מקווה שעדיין שומרים על הכוונה הזו ברמה ובדרך כלשהי.

אני יכול רק לתת את השיטה, איני יכול להתאמן בה עבור האחרים. אף פעם לא מאוחר להתחיל להשלים את החוסרים.

נכתב באהבה רבה למאמציכם להשתפר.

אתמול היה לי טיפול ראשון עם מטופל בן 10 שבא בגלל התפרצויות ואלימות.
באבחון הוא זז כל הזמן, בקושי הצלחתי לאבחן אותו, יצאתי מותשת וחוששת.
בטיפול, מיד כשנכנס התחיל לגעת בדברים, לפתוח ארון, העמדתי אותו במקומו באסרטיביות יתרה.
לא זוכרת למה נגעתי בו והוא קפץ. שאלתי אותו אם הוא רוצה לראות איך הוא יכול שזה לא יפריע לו בכלל,
אמר שכן. השכבתי אותו על המזרון, הראתי לו איך נושמים עמוק, שיחקתי איתו בכיווץ והרפיה של הידיים והרגליים
ואז אמרתי לו שהוא מוכן. תיארתי לו את הבועה... לקח 5 דקות. בדקנו את היד, עדיין הרגיש, שאלתי איזה מספר צבע אמר 5, ביקשתי שיכהה, אמר ששם 10, שוב מרגיש, ביקשתי שיצייר לי את עצמו עם הבועה.
צייר בועה קטנטונת מעל הראש, הגדלנו.
השכבתי אותו על המזרון ואמרתי שיגיד לי איזה מגע נעים לו עזבתי את האפור.
התחלתי עם מגע יציב, גבולות גוף, הילד רגוע, נהיה לו מבט מלאכי בפנים, כל הגוף היה רפוי ומתמסר ונושם.
10 דקות. כבר נכנסתי גם לעומק השריר והילד רגוע ונושם.
כשקם כמו אחרי שינה, שאלתי איך היה, אמר: שמתי אפור על 10 והלכתי לנוח.
הילד שיצא מהחדר היה כל-כך שונה ממי שנכנס שאפילו אני היתי המומה, שלא לדבר על אמא שלו שאמרה שבחיים לא ראתה אותו ככה.

תודה משה.. מבטיחה לנסות ולספר חוויות

למה הכוונה :
חשוב שהמטפל יוכל לראות מה המטופל עושה...
הרי אי אפשר לדעת מה הוא רואה בדמיונו!
איך נדע אם הוא מבצע נכון?

תודה על כל ההסברים עד כה...

לשתי הפלוניות
ניתן לעבוד על כל חלק בנפרד למרות שמומלץ לעשותה כהילכתה.

אכן ניתן לווסת את החושים במהירות מדהימה.
דוגמא:
נערה כושית נאה מאוד, בת 15, מאוד מוצלחה וספורטאית טובה בטניס וריצות ארוכות, בעלת רגישויות ייתר חזקות ביותר בכל החושים מלבד הטעם, הגיע אלי לפני חודש לאבחון.
ביום שישי האחרון התקיימת פגישתנו הראשונה. מכיוון שהגיעו מאוחר מאוד, החלטתי להשקיע את הזמן במדיטציית האפור ולא לעבוד על נושאים חשובים אחרים שנדרש לעבוד איתה.
לאחר כרבע שעה הסבר ועוד רבע שעה של תרגול, כשבדקתי את עורה בזרוע שמאל, בה לא יכלה בכלל לקבל שום סוג של מגע, לא הפריע לה בכלל המגע. האם שישבה בחדר, חשבה שהנערה עושה הצגה, כי קשה להאמין למהירות שהמדיטציה הזו עובדת. (מלבד העובדה שלאם הזו קמיצה קצרה )
כמובן שלאחר מכן חייבים לתרגל כל יום בבוקר לפני היציא מהמיטה ובלילה לפני השינה, ובכל פעם בה נכנסים למצב בו קיים לחץ מהסביבה. מהרגע שמוכנים לקבל שהמדיטציה אכן עובדת, זה עניין של שבועות מעטים עד לסיום הוויסות של המוח והחושים. לאחר מכן רוב המטופלים אינם צריכים לתרגל עוד.

חשוב לזכור שההסבר המקדים, הוא המפתח ליכולתו של המתרגל לרצות לבצע את התרגול נכון וברצינות הנדרשת.
היכולת של המטפל להחיות את הנושא לעיני רוחו של המטופל, חשובה לא פחות.

חשוב מאוד לבדוק את החושים לפני התרגול הראשון עם המטופל ומייד לאחריו. במידה והמטופל אינו מרגיש את השינוי, חשוב לבדוק באיזה רמה של אפור השתמש. לרוב נמצא שהשתמשו בצבע בהיר מדיי. מייד לבקש שיעלו את רמת האפור אפילו עד לרמת השחור (במידה וחייבים), אם אין זה מספיק, המתרגל אמור להוסיף שכבות על שכבות של שחור עד שהרגישות תרד. מהרגע שאין גירוי ייתר בסביבה, על המטופל לשמור על רמת אפור נמוכה מאוד, אך קבועה לאורך כל היום. עדיין לא מצאתי מישהו שהרגישות לא ירדה לו במקצת או לחלוטין בתרגול מעין זה.

חשוב שהמטפל יוכל לראות מה המטופל עושה בזמן תרגול המדיטציה. במידה והמתרגל אינו מבצע נכון שלב זה או אחר של התרגול, חשוב לתקנו. (במידה והמטפל אינו מסוגל לראות את המדיטציה של המטופל, ינסה המטפל לעשות את המיטב שיכול, המדיטציה עובדת היטב גם אם המטפל אינו רואה את המדיטציה של המטופל)

הי משה,
תודה על התשובה המהירה...
אני מכירה את המדיטציה הזאת
בשמחה אני אנסה אותה
איך כל כך מהר ניתן לווסת זאת? רק בעזרת המדיטציה הזאת?
הילד פשוט סובל ואני יוצאת מגדרי מרוב רצון לעזור לו...

משה,
האם במדיטציית אפור צריך לעבור על כל חלקיה או להעכב רק באיזור הרגיש
לדוגמא: רגישות שמיעתית..

פלונית , תודה על הפרגון.
מדיטציית האפור יכולה לסיים את המצב ולהרגיעו לחלוטין. מצאי בבקשה מטפל מנוסה היודע איך ללמדך את הנושא.
רגישות שמיעתית, רגישות לאור, רגישות לריחות, רגישות בעור ובפה ניתנות לפתרון מוחלת וברור, יחסית גם מהר ביותר. אצל ילדים, לרוב בין פגישה אחת לחמשה ששה מפגשים והרגישות מווסתת לחלוטין.

בהצלחה

הי לכולם,
פורום מדהים... קוראת כאן המון
אני סטודנטית שנה ד וכרגע בסטאג'
יש לי מטופלים לא פשוטים... אחד מהם סובל מרגישות שמיעתית שממש מפריעה לו לתפקד במהלך היום
האמא מתקשרת אלי בערך פעם בשבוע לספר לי מה קרה -היא ממש רוצה לעזור לו ולא יודעת איך
ביקשתי ממנה להגיע למפגש הבא שלנו- האם יש לכם המלצות לרגישות שמיעתית?
אני רוצה לציין שהילד מטופל בריטלין 20 מ"ג - מאובחן כ ADHD שלדעתי הוא בכלל לא היפר
לדעתי ההיפר נובע מהרגישות השמיעתית שלו
מה דעתכם????? אפשר עזרה??? רעיון לטכניקות? כיוון?

משה תודה רבה על הסרט על המים.. מדהים. ממש מתחת לאפינו מתחוללים תהליכים רבי משמעות ורב השפעה ואנחנו לא מודעים אליהם.. הסרט בהחלט שינה אצלי משהו בראיית המציאות שלנו.
מים זוכרים, מים מרגישים, מים מושפעים ומשפיעים.. ואנחנו כמו עיוורים . תודה שוב. שבוע טוב

לשווה, רגישות ייתר אכן מסוגלת להוריד את רמות הריכוז ולפזר את היכולות לגמרי, זוהי הסיבה שמומלץ לעבוד על החושים על מנת להתמקד. לאחר מכן הכל קל יותר בחיים. כושר שיכלי הוא תוצאה של היכולת לווסת את החושים. כשלא ניתן לווסתם, הם לא יכולים לאפשר את מיקוד החשיבה.
שימי לב למצב הקיצוני של קושי לווסת חושים "אוטיזם" . סביר להניח שגם הם היו יכולים להגדיר את מצבם קקושי בכושר השכלי, למרות שאין מצבם כך כלל ועיקר.
מכיוון שאת רחוקה מאוד ממצבם, ובסיס הקושי הוא אותו הבסיס רק רמת הקושי שונה, אני מאוד ממליץ למקד את כוח הרצון עד כמה שתוכלי ולאחר מכן למקד את כוח הרצון בוויסות של החושים.
בהצלחה

משה תודהרבה על התשובה. נתת אשפרות/ שאלה: האם רמת האנרגיה שלך מספיק גבוהה על מנת להזרים את כל כמות האנרגיה הנדרשת למשימה בצורה ממוקדת לגמרי במטרה?
התשובה היא לא, רמת האנרגיה שלי כנראה לא מספיק גבוהה ,אני מתפזרת לפני שאני מצליחה להגיע לשם..אבל אני לא בטוחה שהייתי מכנה את זה רמת אנרגיה.. אולי כושר שיכלי... ? זה מאמץ אדיר.. להתרכז במטרה כזו..
אצלי זה מרגיש כמו תרגיל מסובך במתמטיקה שבדרך לפתרונו אני מאבדת את עקבותיו... הופ התאדה ואיננו...ואחרי זה תחושת הקלה כזו של מי צריך את זה.. לא צריך זה קשה מידי..

שווה עד כמה שאני מבין, נושא וויסות החושים הוא העומד בבסיס אמירתך. האם את מצליחה לשלוט בכל רמות האפור כחומר פעיל ומורגש? האם את מצליחה לבנות את האוזניות האפורות ברמת השכבות הנדרשת. מצליחה גם לראות וגם להרגיש את השכבות השונות בתוך האוזן ומחוצה לה. האם את מסוגלת להגיע לרמה בה את מרגישה את החומר האפור חוסם פיזית את הצלילים והאור?
האם רמת האנרגיה שלך מספיק גבוהה על מנת להזרים את כל כמות האנרגיה הנדרשת למשימה בצורה ממוקדת לגמרי במטרה?
נראה ש "אני צריכה חושך אטום" מראה שהיכולת של המוח להירגע ולהפסיק לחשוב הדורשת התנתקות מוחלטת, יכולה להראות על חוסק וויסות של החושים והצורך להשקיע בכך קצת יותר מאמץ. נכון שלא תמיד ניתן להצליח, אבל ממה שראיתי עד היום, מי שמנסה בקפידה ובהתמדה אכן מצליח.
בעבר לא יכולתי להירדם עם אור ולו קטן, כיום אני מסוגל להירדם כשהאור של הרחוב חודר לחדר השינה עד לשעה שבע בבוקר. האור ממוקם ממול לחלוני בגובה החלון. אור צהוב חזק שיכול היה בעבר הלא כל כך רחוק לעצבן ביותר.

בעניין החושים...יש חוש אחד שאיתו אין חוכמות.. אני מתכוונת לחוש השמיעה... כשזה נהפך ליותר מידי והרעש (הסובייקטיבי) הוא בלתי נסבל אז פשוט סותמים אותו..
אני לא יכולה להירדם בלי אטמי אוזניים .. גם כיסוי לעיניים אני שמה לפני שינה למרות שחושך אבל זה לא חושך אטום ואני צריכה חושך אטום כדי שהעיניים והמחשבה ירגעו לגמרי...
בעלי אומר לי.."זהו את נכנסת לבונקר עכשיו"... אני אומרת תגיד כל מה שאתה רוצה עכשו כי אחר כך אין... כבר לא אשמע ולא אראה

כל זמן שקיימת רגישות חושית, בעיקר בעור או בשמע או בעיניים או בשילוב ביניהם, לא ניתן לאבחן במדויק רגישות למודעות האנרגטית. כל חוש המתפקד ברגישות ייתר יכול לגרום לתחושות כבאינטליגנציה האנרגטיות. אין זה אומר שאכן קיימת רגישות אנרגטית. רק לאחר וויסות החושים ניתן לדעת.
מסיבה זו, חייבים לדעתי לתרגל את האפור כהילכתו, ורק לאחר מכן לבדוק. כל התנגדות לתרגול, חייבת להיבחן בקפדנות לפני שמגיעים למסקנות.
רגישות אנרגטית אינה רגישות ייתר בחושים, ואינה גורמת לרגישות ייתר חושית. מסיבה זו צריך ללמוד איך לחיות איתה בשלום, ואיך להפעילה במדויק. קשה לפעמים לעמוד בעוצמות הידע של האינטליגנציה האנרגטית, אך אין זאת סיבה טובה מספיק על מנת לנסות ולדכא אותה.

שמעתי שרגישים אנרגטית עשויים שלא להתחבר למדיטצית אפור ואף להרגיש לא בנוח איתה, כיצד אם כך הם יכולים לווסת את החושים?
הרפייה? מדיטציות אחרות? נשימה-ככול שנושמים יותר זה רק מרחיב את הקליטה לא ?

מי שיש לו מה להרחיב מוזמן

שלומית, רעיון טוב מאוד, אימצתי למקרה שאצטרך.

בנוגע להתחברות לאפור, טיפלתי בילד בן 8 שהפגין התנגדות לצבע האפור, טען שלא אוהב את הצבע. ביקשתי ממנו לבחור צבע שהוא כן אוהב, בחר תכלת.
התחלנו להוסיף לתכלת אפור, ביקשתי שיוסיף בכל פעם טיפה קטנה, בהדרגה הכהנו את האפור עד שהגענו לרמה שהתאימה לו ומשם ההתקדמות היתה מהירה.

ל זאת אני מדיטציית האפור אמורה להילמד במלואה, ולאחר מכן לכוונה לחלקים הנדרשים. אין שום סיבה לעטוף אזורים שאינם פועלים ברגישויות ייתר.

אשמח מאד אם משהו יוכל להסביר לי איך אני מעבירה את מדיטצית האפור לילד שיש לו רגישות שמיעתית חזקה, האם זו כל המדיטציה או רק חלק/ים?
למשה, האם יש לך רעיון איך להיפטר מכאב שרירי חד מאד (אף פעם לא חויתי )בזוקף (עד מתחת לשכמה, רק בצד אחד) אני מאמינה שזה החל לאחר ערב קר בו נמצאתי עם חולצה קצרה, ניסיתי עיסוי, משחות, תנועה אך רק כח ידים עוזר לי לפרק זמן קצרצר, הכאב החד קשור לתנועות הצואר, פחות למגע, ברגע שאני יושבת או שוכבת בחוסר תנועה המצב מחמיר בקיצוניות, מקוה שהתמונה הכללית הועברה ושלא בילבלתי אותך
בברכת ליל מנוחה...

שלום משה, אני עובדת לאחרונה עם ילד שסובל מרגישות שמיעתית מאוד גבוהה ורגישות מסויימת למגע. לימדתי אותו את מדיטצית האפור. פעם אחת הוא אמר שזה מרגיע אותו מאוד. במפגש האחרון הוא התקשה לשמוע אותי מתופפת על השולחן ואף ליקק את קצות האצבעות של עצמו כדי להיות מסוגל לתופף על השולחן. כשבקשתי ממנו לעצור ולהביא את האפור, הוא אמר שיש בתוכו צבע אדום שמתנגד לאפור. האפור אינו יכול להכנס פנימה כיון שהאדום וצבעים נוספים מפריעים לו.
האם נתקלת בתופעה דומה? יש לך השערה או הכוונה בנושא?

תודה רבה משה אתה מעודד אותי מאוד בתשובותייך. כמו שליאת כתבה קודם - לפעמים הדברים הקטנים הם שעושים את ההבדל!
נלחצתי רק מהמחשבה על איך מעבירים את המדיטצייה לילדים, ואתה בתשובתך הכה פשוטה מצאת דרך להרגיע, נעים לי.

יפעת ילדים קטנים מלמדים בדיוק כמו ילדים גדולים יותר. פותחים את המפות האנטומיות (ישנם ספרים מצויינים לילדים) ומסבירים להם בפשטות כל אחד מהחושים, את חוט השידרה והעצבים, העצמות השרירים והעור. מראים להם, לאחר מכן מבקשים מהם לעצום עיניים ולדמיין בתוכם את שראו. חוזרים על כך עד שהילד מסוגל לראות את החלקים הללו בתוכו.
מנסיון לא לוקח הרבה זמן, אך שווה לבדוק מפגישה לפגישה מה הם זוכרים ורואים.
משחק הגוונים הוא חלק אינטגראלי בלימוד המדיטציה. ללא יכולת לנוע בין הלבן לשחור, קשה מאוד להפעיל את הכלי הזה על פי הצרכים המשתנים מסביב לסביבה ומעוצמת גירוי אחת לאחרת.
החשוב יותר הוא לחזור לבהיר מאוד בכל פעם שלא נדרשת התערבות חזקה של הצבע.

מעניין ביותר לעקוב אחר ילדים ונערים שמתרגלים את המדיטציה כשלושה חודשים. הרגישויות שלהם נעלמה גם ללא התרגולים. הם מעידים שלא צריכים לתרגל יותר והוויסות נשמר. המוח השתנה ולמד להפעיל וויסות חושי.

איך מלמדים ילדים את מדיטצית האפור? יש לי מטופלים ממש צעירים שאינם מבינים את המבנה האנטומי.כמה להשקיע בפרטים של המבנה כדי ללמד אותם את המדיטצייה?

מנסיון אישי שלי (ועדיין זה בבדיקה) היא עוזרת פלאים, אני מרשה לעצמי לשחק עם הגוונים (ולעיתים אפילו אני מכניסה לבן כדי לראות עד כמה אני יכולה לקלוט, כיף שאח"כ יש מקום בטוח לחזור אליו (-:)ולבדוק כל פעם חוש אחר, וכמה חושים יחדיו.

דוגמא מהתנור.
ילד חדש, פגישה שנייה, בעל רגישויות ייתר בעור, שמע, ריח, אור.
בפגישה ראשונה למד ביסודיות את מדיטציית האפור. מייד לאחר המדיטציה הרגיש שינוי ברור בתחושות העור. המגע המרחף שלי לא הפריע לו בכלל, קצת לא נעים אמר, אבל לא מפריע (באבחון התגרד המון זמן ובקושי הצליח להוריד את התחושה). .בפגישה הראשונה, לא בדקתי את השפעת המדיטציה על שאר החושים, והסתפקתי בתוצאות הנהדרות הללו.
בפגישה השנייה, אמר שבכיתה לא הפריעו הרעשים, אבל האור עדיין מכאיב בעיניו.
בקשתי שיעשה את המדיטציה, לאחר כשתי דקות בערך אמר שסיים, (זה הזמן הממוצע לילד) בקשתי שיתבונן במנורה שמאחורי, טען שהעיניים כואבות. כיביתי את המנורה, בקשתי שיחזק בעיניו את האפור למקסימום והדלקתי את המנורה מחדש, אך ברמה הנמוכה של האור (שלשה מצבים למנורה הזו) טען שהכאב ירד בחמישים אחוז. בקשתי שיחזק יותר את האפור והכאב נעלם. המצב בעיניו חזר להיות נורמאלי. העלתי את רמת האור, ועיניו מייד כאבו, בקשתי שיחזק את האפור מחדש, לאחר שהצליח (מספר שניות נוסף) והכאב נעלם . העלתי לרמה החזקה של האור, והכאב הופיע מחדש, חזר על התהליך של התגברות האפור והכאב נעלם.
התרגול היה בתחילת הפגישה הטיפולית, עד לסוף המפגש, האור לא הפריע לו בכלל.

זוהי דוגמא אחת מני רבות מאוד המדגימה את השפעת מדיטציית האפור על החושים המגורים מדיי. אנא אמצו את הגישה, היא פשוט עובדת נהדר.
ילד הסובל מרגישויות ייתר, לא מומלץ לתרגל את גופו לפני וויסות החושים.
ברוב המקרים שעבדתי איתם בשנים האחרונות, השינוי עם ילדים עד לסוף גיל ההתבגרות, חל באופן כמעת מיידי. המקרים הקשים יותר לקחו מספר שבועות קטן, שבועיים עד חמישה שבועות. זאת כמובן בתנאי שאני לוקח את האחריות ומתרגל איתם מדי פגישה, עד שהם מסוגלים לבצע את ההוראות במדויק.

נראה לי כחשוב שהמטפל יוכל לעקוב באינטליגנציה האנרגטית שלו אחר עבודתו של המטופל. ישנם מקומות רבים בהם המטופל מתקשה. כשהמטפל מסוגל לראות בעיניי רוחו את אשר המטופל מבצע, יחסית קל לעזור לו אנרגטית להמשיך את התהליך במקומות בהם הוא נתקע או מתקשה.
אנא זכרו שהמודעות האנרגטית שלי התפתחה לאחר גיל עשרים ושש בלבד. עד לאותו הזמן לא ידעתי בכלל שאנרגיה קיימת. התפתחות יכולת הראייה של מה שהאחר עושה התפתחה רק בעשר השנים האחרונות.
תרגולים בנושא התנועה והתנועה האנרגטית ומדיטציות, יכולים הביא את המתאמן למודעות המאפשרת זאת.

לההתחלה תמיד קשה

אני עברתי את המדיטציה לפני מספר ימים ומנסיוני האישי זהו כלי מדהים! מעבר לוויסות והאיזון הרב שמתאפשר באמצעותו המדיטציה הפגישה אותי עם עצמי שוב ושוב במקומות מוכרים יותר ופחות...

אני ממליצה בחום לבקש מהמורה או מהמטפל ללמוד את המדיטציה.

בהצלחה!

תודה!

ל ההתחלה תמיד קשה כיום ישנם הרבה מטפלים ומורים היודעים את המדיטציה ויש להם אותה וההסברים שלה כתובים. אנא פני אל אחד מהם ולמדי את החומר ממישהו שהבין וניסה. מאוד לא נכון למד חומר כל כך רגיש ומשפיע דרך האינטרנט. המדיטציה פועלת כל כך חזק ובמדויק, שחייבים להבינה לעומק.

משה שלום,

אני ישמח אם תפרט יותר על מדיטציית אפור
ואם ניתן לקבל את התוכן של המדיטציית האפור

תודה!

לתמר.
אומנית של ממש....
קלעת למטרה בול פגיעה .
לא אכנס למיכלול הקשיים. אציין רק שחלק משמעותי מהם קשורים ברגישויות יתר.
מקווה מאוד לאחר שנצליח במשימה זו להמשיך הלאה....(פרה פרה)
תודה

כשאני חושבת על זה...מה ש"יפה" ב"אני חלול" זה שצריך למלא את החלל בתכנים שהם של עצמי, מהתחלה, מהבסיס, להגדיר את ה-אני. כשמדובר באישה בוגרת, נשואה (ילדים?), הרי שיש לה חיים שלמים לפרוט לפרטים ולברר מחדש כיצד מתחברת לכל פרט. זה די מפחיד, כי היא יכולה לגלות שחלק או רוב, או כל הבחירות שעשתה במהלך חייה - נעשו ממקומות לא אותנטיים, כאילו חיה עד היום בשקר מוחלט, רחוקה מעצמה האמיתית.
קשה להתמסר לתהליך כזה...חייבת להיות חזקה מאד לפחות בגוף. ומאד לרצות במודע לצלול לתוך התהום שבתוכה. וכמובן לקחת בחשבון תובנות שישליכו על חייה...
אם לא (סיבת פנייה - וויסות חושי...) ובלי קשר - עבודה של מגע וכו' תוביל אותה ב"עקיפין" לאותו תהליך עצמו - בתחפושת של וויסות חושי.
האם מעוניינת לפצוח בתהליך רגשי?
האם עבודה טכנית לוויסות תספיק לדעתכם?
חוץ מרגישויות יתר, מה עוד מצפה שיקרה בטיפול?

אה, אומנות התשאול...

תודה משה.
אבדוק איתה את כל הפרמטרים הנ"ל.
למרות שבחלונית מופיע המשפט "
הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט"

נראה כדרך נכונה, ובהחלט מקדימה. בכל מקרה הייתי מנסה להבין איתה לעומק מה מפחיד אותה בשימוש בדמיון בצורה פעילה. יכול להיות שבעברה מנעו ממנה לחשוב שהיא מוצלחת או יצירתית, בכל מיני אמצעים (דיכוי). במידה וכך המצב, הרי שמה שיכול אולי לעזור יותר מהר לפתוח את הדרך למקומות עמוקים רבים הוא דווקא תהליך הסליחה. הוא יכול להיעשות במקביל לעבודה הגופנית.
האם בתנועה היא מרגישה ושולטת בגופה היטב? האם היא שולטת בתקשורת בין ההמיספרות ברמה גבוהה? במידה ולא, הרי שהקשר הזה חייב להיות מקדים לכל עבודה אחרת, או לפחות מקביל. השילוב בין קורדינציה ברמה גבוהה לבין תהליך הסליחה, יכול לפתוח את הפתח. על התהליך להיעשות ללא עבודה גופנית מאומצת במוטוריקה הגסה, על מנת לא לגרות את הרגישויות עוד יותר.
במקרה הנ"ל יכול גם להיות, שרגישות הייתר שלה מתפשטת עם הצבעים, וזה יכול להחמיר את החרדה עקב הרגישות. אני ממליץ לבדוק לעומק עד כמה היא מוכנה בכלל לוותר על החוויה החושית של ההתפשטות ולו גם לזמנים קצרים ביותר, והאם בכלל. יכול להיות שהיא עדיין אינה מוכנה לווסת את החושים, למרות מוכנותה לטיפול.

תודה למשה ותמר.
נראה לי מאוד . שהאני החלול לצד רגישות הייתר החושית , גורמים לה לחסימות הנ"ל.
למרות הקושי הרב שלה בוויסות החושים. שזו היתה אחת ממטרות הטיפול.(מדיטציית אפור)
אנסה כפי שציינת , תמר. "אולי כדאי שקודם תילמד לזהות ולחוש את עצמה, בלי קשר לצבעים - את הגוף, את התחושה, את השם שלה ".....

בנוסף למה שתמר כתבה, צריך לזכור שאנשים עם אני חלול, לרוב חיים דרך גופם כתחליף לרגשות. הם נוהגים להחליף רגש בתחושה (חוויה חושית). מגע יכול מאוד לדבר אליהם, אבל נראה שהמגע מדבר אליהם בכל מקרה (אלה אם קיימת רגישות ייתר למגע).
למשל, אצל רוב הספורטאים המקצועיים ניתן למצא אני חלול. הרגש מושג לאחר חוויה גופנית מואצת, אבל נעלם כלאומת שבא מייד לאחר מכן, כשהחווי והתחושה הביוכימית הסתיימה.

טליה, שווה לבדוק למה והאם היא מפחדת מהצבעים,ומה זה אומר. למשל, האם יכול להיות שברגע שהצבעים יהיו חיים בראשה, הצ'קרות יתחילו לפעול או ישנו את פעולתן וכך ישתנה מצבה? מה גורם המדויק החוסם את יכולת הפעלת הדמיון באופן קבוע, האם התנגדויות מסוימות?

טליה,
אני קוראת בדאגה את קורותייך...ואיך את מתמודדת...מקווה שייעלם כל המיותר והמעיק במהרה @}

...
הייתי עוזבת את עניין הצבעים וחוזרת למקום של מגע. של עיסוי. של עירסול. הזכרת "אני חלול" - נראה לי שגם אם היא תצליח לדמיין צבע כלשהו, היא תתקשה לאחוז בו, הצבע "יברח" לה.
אולי כדאי שקודם תילמד לזהות ולחוש את עצמה, בלי קשר לצבעים - את הגוף, את התחושה, את השם שלה, אח"כ אפשר יהיה לצבוע אותם. כי כעת, מה היא תצבע בדיוק אם הכל ריק בפנים?

למיכל .
תודה על העיצה. למעשה עברנו את השלב של שילוב צבע בחומר .ראיית הצבעים בחומרים וגופים שונים..אין לה כל קושי לזהות צבעים .
אלא, קושי לראותם בדמיונה (ללא קשר עם העיסוק בהם)

טליה-אולי במקום לבקש ממנה לדמין צבעים בלבד תבקשי ממנה לראות "חומר" : עשן, מים שלתוכם עירבבה צבעי מים בגוון מתאים (אפשר גם לנסות קודם "ברטוב..") וכדומה...

שלום לכולם
נתקלתי בקושי לתרגל מדיטציית אפור עם מטופלת בוגרת .(אשה נשואה).
כיוון , שאינה יכולה "לראות" בדמיונה צבעים. ( הצבע נעלם , נמחק. אינה מצליחה להעלות אותו בדימיונה וכ"ו)
אפשרתי לה להתחבר לצבע לפי בחירתה . היא בחרה בירוק . אך גם איתו התגלה קושי לאחר זמן קצר ביותר.לא קיים אצלה כל קושי לזהות צבעים . הנ"ל סובלת מרגישות ייתר חושית ברמות גבוהות ביותר.
מאחר וקיים אצלה הפרמטר של : "אני חלול". ניסיתי לתרגל איתה "צביעה" על משטחים וגופים שונים...(כולל אותי)
עם אלה , יש שיפור קל .לזמן קצר ביותר.
אשמח לקבל עיצות ורעיונות כדי שאוכל לתרגל איתה ביעילות .
תודה מראש
שבת שלום

דרך אגב, האם עברת אבחון מעמיק שיארגן עבורך מה רגישות אנרגטית ומה לא?
רגישות אנרגטית יכולה לגרום לתופעות שונות כרגישות חושית למרות שאין היא כזו בכלל. רגישות חושית יכולה לגרום למחשבות כאילו ויש לך רגישות אנרגטית למרות שהמצב אינו כזה בכלל.
חשוב ביותר לדעת מה המצב המדויק.
במידה והינך בעלת רגישות אנרגטית בלבד, הרי שברור למה התגובות שלך הן כאלו. לאנשים בעלי רגישות אנרגטית בלבד, אסור לתרגל את מדיטציית האפור, כי לתגובות כאלו היא גורמת להם.
אנא על תסתמכי על התגובות שחווית, על מנת להסיק מהו סוג הרגישות שלך. לפני בדיקה של התנגדויות רגשיות לתרגול, אסור להגיע למסקנה.
בהצלחה.

שלום יפעת, תודה על שאלתך ובכלל.
עד כמה אם בכלל, רגישות החושים שלך משפיעה עליך לרעה? במידה והחושים מפירים את יכולת התפקוד במצבים רבים, או במידה והשקעת האנרגיה הנדרשת על מנת לתפקד גדולה מאוד, מומלץ לתרגל את מדיטציית האפור.
חשוב להבין מה הועבר אליך, כי לא קיים דבר כזה מדיטצייה מקוצרת. חשוב ביותר להבין את העומק של העבודה ואיך נכון להפעילה על כל מטופל.
חשוב לזכור שהתחושות הקשות שאת מספרת עליהן יכולות לנבוע מתגובות אוטונומיות כי המדיטציה אינה מועברת נכון, או כי היא אינה מתאימה לך, או כי יש לך התנגדות יסודית לכל נושא הוויסות של החושים.
במידה והסיבה היא התנגדות לוויסות החושים, כפי שקורה לאנשים רבים בעליי רגישויות ייתר, הרי שמה שקרה הוא שלא הובהר לך הנושא נכון .
מומלץ שתפגשי עם מישהוא שהתמחה בנושא, וישנם כאלו, על מנת לבדוק מה בעצם עבר עליך.
בבלוג, כתבנו במקומות רבים על נושא ההתנגדויות של בעלי רגישויות ייתר לנושא הוויסות, מפחד לאיבוד הרגישות. אנא מצאי את כל ההסברים ולמדי אותם, חשוב ביותר.
חשוב ביותר לדעת לעבוד על הנושא עבור המטופלים שלך.
בהצלחה
משה

שלום רב למשה ולכל באי הפורום.
אני רוצה לשאול לגבי מדיטציית האפור
תירגלתי אותה פעם אחת בלבד (המדריכה שלי העבירה לי נוסח מקוצר) והרגשתי די מהר רע מאד, בחילה וסחרחורת
הבחילות נמשכו מספר ימים
מאז כל פעם שאני חושבת עליה או קוראת עליה באתר אני מיד מרגישה בחילה.
אני בעלת רגישות אנרגטית וכן רגישות חושית ( חוש השמיעה, הריח, הטעם, רגישות למגע).
אני מטפלת בשיטת אלבאום.
שאלתי: האם נכון לי לנסות להתמודד עם מדיטציה זו?
היא יכולה לעזור לי בעבודה עם ילדים בעלי רגישויות יתר, אך השאלה היא אם אצליח להשתמש בה בלי להזיק לעצמי.

אשמח לקבל תשובה.
תודה רבה לך על ההשקעה בפורום זה ועל כל העצות הטובות!
פורום זה עוזר לי רבות בדרכי המקצועית.
תודה וכל טוב!

y.p שלום. מדיטציית האפור היא מדיטצייה שמשה אלבאום המציא כדי לווסת רגישויות יתר בחושים והיא עובדת מצויין לרווחתם של כל מי שמעוניין לווסת את הרגישויות שלו.