תשמעי, זה ממש לא נשמע כמו מחסור בחלב.
העלייה במשקל בסדר, החיתולים בסדר, ויש לך רקורד של שלושה ילדים יונקים בהצלחה ואחת עם קצת-משהו בעייתי. אם היה לך מחסור בחלב זה לא היה נראה ככה.

מה כן? יכול להיות שהזרימה איטית, ושהתינוק שלך נמרץ יחסית ורוצה הרבה ומהר וזה מפריע לו.
יכול להיות שהשינניים מתחילות להציק לו (אצל תינוקות מסוימים הן מתחילות לזוז בלסת כבר בגיל חודשיים-שלושה).
יכול להיות שהוא תינוק עירני, הגיע לשלב שהוא מוסח בקלות ומתעצבן כי יש יותר מדי בלגן סביבו והוא נהיה חסר מנוחה במקום לינוק.

[u]אבל קשה לי לחשוב שהוא רעב ולא מקבל מספיק[/u]
אלה לא סימנים של רעב ומחסור בחלב (()) וכרגע, אני לא רואה שום סיבה להתחיל תמ"ל. פשוט אין.

[u]מנסה לשתות הרבה, אני עם בקבוק צמוד כל היום[/u]
מצוין :-)

[u]לא עובדת מחוץ לבית אז די במנוחה.[/u]
סליחה... עם ארבעה ילדים ותינוק? יש לך משפחה שלמה על הראש ואת קוראת לזה "די במנוחה"? בדיקת מציאות, מהר! :-D

אז התיאוריה הכי טובה שלי לכרגע זה שיש לך זרימת חלב איטית שמופיעה לפעמים בגיל הזה (לי היה בדיוק אותו סיפור עם השני שלי) ועייפות כרונית ברמה כלשהי, אולי בשילוב עם שיניים ו/או שלב התפתחותי חסר מנוחה.

הייתי מנסה להניק בשכיבה ולעצום עיניים, לנוח. להשתדל להיכנס למיטה אפילו קצת לפני שהוא מתחיל לינוק. לא כל פעם, כמובן ;-) אבל תני לזה עדיפות ביומיים-שלושה הקרובים, ותראי אם יש הבדל.

אם את מודאגת, שווה ללכת ליועצת הנקה. ממש לא כדאי להוסיף תמ"ל בשלב זה, בטח לא לפני שאת רואה יועצת, כי את לא רוצה את זה וכי כרגע אני לא רואה שום סיבה אובייקטיבית.

כן הייתי בודקת אתך אם יש לך דחיקה מסוימת של הצרכים שלך הצידה ומשיכה בעול בלי מודעות לעייפות. לא נראה לי בכלל סביר שאמא מרובת ילדים + תינוק תגדיר את מה שהיא עושה כ"מנוחה". זה לא מסתדר לי.
את אוכלת מספיק? @}

שכחתי לציין שאני מניקה מלא, לא שואבת, והוא לא לוקח מוצץ.
ילד חמישי... עם שלושת הראשונים לא היתה לי בעיה כזו. עם הרביעית כן, קצת הרגיש שחסר חלב

שלום!
הקטני שלי בן 4 חודשים, וכבר זמן שאני מרגישה שאין לי מספיק חלב....
הרבה פעמים שאני מתחילה להניק והוא מתנתק, בוכה, מנסה שוב ושוב ומושך עם הפה שלו בפטמה. אני מחליפה צד והוא יונק כמה דקות, ושוב מתחיל למשוך ולהתעצבן.
התחלתי לקחת לפני כמה שבועות כמוסות מיל-קיט, תוסף תזונה ייעודי להגברת חלב. וגם מורינגה. כתוב לקחת ביומיים שלושה הראשונים 2 כמוסות כל שעתיים, ואז להוריד כמויות בהדרגה עד 2 כמוסות 3 פעמים ביום.
בהתחלה זה עזר. אבל כשהורדתי כמויות שוב פחת החלב, אז חזרתי ללקיחת כמוסות כל שעתיים.
עכשיו גם זה לא מספיק....
אני מניקה המון. יושבת איתו גם אחרי שנרדם. הוא מתעורר לרוב כשאני מניחה אותו אז אני מניקה שוב..
מנסה לשתות הרבה, אני עם בקבוק צמוד כל היום. לא עובדת מחוץ לבית אז דיי במנוחה.
אני ממש לא רוצה להתחיל עם תמ"ל.... מבחינת התזונה לבן שלי ומבחינת ההנקה, שאני חוששת שפשוט תרד ותרד במעגל קסמים אם אתן בקבוק.
אבל קשה לי לחשוב שהוא רעב ולא מקבל מספיק...
הוא עולה במשקל דיי בסדר. לא המון אבל סביר. ויש לו טיטולים רטובים.
מה עוד אני יכולה לעשות?
ואם כן אתן תוספת, יש משהו אחר מלבד מטרנה? טבעי? כל רשימת הרכיבים שם עושה לי רע.... לילדים שלי לא הייתי נותנת את זה, בטח לא לתינוק...

החלב לא נגמר פתאום. השדיים אמורים להרגיש "ריקים" בגיל כזה ואפילו הרבה קודם. כל החלב מיוצר תוך כדי הנקה.
חוץ מזה אני רוצה לתקן טעות: הנקה איננה אוכל. היא לא "דורשת לאכול" אלא לינוק. הכי הגיוני בעיני שבגיל 7 חודשים צומחות לה שיניים, וזה הכי הכי כואב - בלילות. ורק ההנקה מרגיעה אותה בכאבים האיומים האלה. אז מה לעשות... הרבה חיבוקים, נישוקים, הנקה, מקווה שהיא ישנה איתך כדי שלא תצטרכי לפחות לקום להנקות אלא רק להרים חולצה, ותבדקי את הפה שלה.
מחזור כן יכול לגרום לקושי לשאוב. בכל מקרה, בשאיבה בדרך כלל הכמויות יורדות אחרי כמה חודשים.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הי לכולם,
התינוקת שלי בת 7 חוד' בהנקה מלאה, בשבוע האחרון אני מוצאת את עצמי לא ישנה בלילות כי היא כל הזמן דורשת לאכול..
ומרגיש לי שהשדיים ריקות..מה שלא היה קודם.
עד עכשיו הייתי שואבת לה בבקרים 2 מנות (כל פעם 180 מ"ל) ובימים האחרונים אני מצליחה לשאוב בקושי 50-100 ורק פעם אחת!!
יכול להיות שזה קשור לזה שאני צריכה לקבל מחזור? (למרות שכבר קיבלתי חודש קודם ולא היה את התופעה הזו)
חבל לי להפסיק עם ההנקה אבל אני ממש אובדת עצות..אני מרגישה שאין לי מה לתת לה:(
אודה לעזרתכן!!!!

יופי {@

|Y|

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תודה לכן על התמיכה....
דיברתי עם קו התמיכה של לה לצה והמליצו לי שם לשאוב פעם בשלוש שעות כשהיא אצל המטפלת ולא להסתקל על הכמות שיוצאת או לא.וכשאנחנו ביחד לנסות להניק כמה שיותר פעמים, כאילו להציע לה לעיתים קרובות.
אני עדיין בחופשת מחלה, וכבר אני ב"ה רואה שיפור: הכמיות עולות בשאיבה, ואתמול כשהשכבתי אותה לישון נרדמה אחרי הנקה והיתה רגועה!
אמנם התעוררה אחר כך 4 פעמים בלילה אבל ינקה ונרדמה שוב.
כך שנראה לי שאנחנו בדרך לחזור למסלול.

[u]אני חושבת שאני בבעיה רצינית.. כעת לא יוצא כמעט חלב בשאיבה וגם אין לי שפריצים. היא לא סתם עוברת מצד לצד..[/u]
לא כתבת שום דבר על הרקע הרפואי לסיטואציה, אבל יכול להיות שהגוף קצת חלש יחסית, עם כל האשפוז והניתוח והבלגנים, אז יכול להיות שזה קצת מקשה עליו לחזור במהירות לייצור חלב כמו שבדרך כלל אחרי הפרדה של יומיים, ועוד יותר מקשה עליו להגיב טוב למשאבה.

רגע, משאבה? צינורות? פלסטיק? ריח? טעם? רעש? צבע? מגע? מרקם? באמת, לי זה כבר מזכיר בית חולים.
יכול להיות שבגלל האשפוז, הגוף שלך מגיב למשאבה בלחץ, בירידה באוקסיטוציין ועלייה ברמת האדרנלין, מה שכמובן מקשה מאוד על השאיבות.
אולי תנסי סחיטה ביד?
ובעיקר: הרבה סבלנות ואהבה וחמלה לעצמך. לא קל להיות גם חולה וגם אמא :-( אם את מרגישה קושי, קחי יום-יומיים מחלה, תיכנסי למיטה עם פושפושית ותניקי מסביב לשעון. מנוחה והתאוששות ושיקום רגשי/פיזיולוגי לשתיכן.

[u]גם מזכירה לך ששאיבה אינה מדד לכמות החלב[/u]
הגוף שלך מקדיש משאבים ליצירת נוזל החיים הזה, ובררן מאוד איפה ומתי לשחרר אותו. לפלסטיק וסיליקון לא בא לו... לפה מתוק של תינוקת, עם הריח והקולות הנכונים - זה הדבר.

למה שיהיו שפריצים בגיל כזה?
וגם מזכירה לך ששאיבה אינה מדד לכמות החלב.
ועוד מזכירה לך שבסדר גמור שהיא עוברת מצד לצד. זו בדיוק השיטה. אם ירדו לך הכמויות, היא מגבירה אותן. זה ככה פשוט. כשהיא יונקת, יש חלב. זה כמו לפתוח ברז. כשהיא פותחת את הברז, זורם לה חלב. הרי את מייצרת אותו על המקום בחלק העליון של החזה... ואז הוא זורם למטה לכיוון הפיטמה, שיש בה המון חרירים קטנים שדרכם הוא משפריץ, וחלק זורם למאגרי החלב שלמטה, מתחת לפטמות. אבל בגיל הזה, כמעט אין כלום במאגרים. כמעט הכל מיוצר על המקום לפי היניקה שלה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אני חושבת שאני בבעיה רצינית.. כעת לא יוצא כמעט חלב בשאיבה וגם אין לי שפריצים. היא לא סתם עוברת מצד לצד..

[u]תמרוש, אז לא לתת בקבוק?[/u]
אני לא אוהבת להגיד לאמהות מה לעשות.
אבל אם טוב לך עם ההנקה ואת רוצה להמשיך, אז הייתי נמנעת מבקבוק, כי זה רק תוקע מקלות בגלגלים של הקשר ביניכן. ובשביל מה?
הבקבוק באמת לא נחוץ פה.
הוא אופציה. אבל ברור שאת לא מאושרת ממנו.
אז תשכחי ממנו.
כשאמא שם, בקבוק לא קיים.

עכשיו קשה לה קצת בערב, אולי באמת בגלל הפרידה, אולי מסיבה אחרת. זה יעבור. אל תדאגי.
(())

גם אני לא הייתי ממליצה על בקבוק.
בהחלט להפריד בין אמא (הנקה בלבד) לאין אמא (בקבוקים).
לדעתי היא מגיבה בבכי על הפרידה. היא נזכרת ביומיים שבהם נעלמת לה, בוכה, מרגישה את הגעגוע מציף, יונקת, מתנחמת, מרגישה אותך, נזכרת, בוכה, "אוי אמא נעלמת לי, פחדתי, לא ידעתי איפה את", ואז "אח כמה טוב, את פה, את פה".
תעזבי בקבוקים. לדעתי יותר חשוב חיבוקים, סבלנות, נשיקות, צד ראשון, צד שני, צד ראשון, צד שני, פשוט להחליף כל פעם. והמון סבלנות ואהבה והתכרבלות. הערב תמיד קשה יותר.
(())

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

תמרוש, אז לא לתת בקבוק?
כאילו לנסות להאכיל אותה ארוחת ערב ואז להכנס למיטה בלי בקבוק ופשוט לתת לזה יותר זמן?

פלונית, לא נראה שיש לי מלאות , אולי ההפך...

רק עכשיו ראיתי:

[u]היא יונקת ועוזבת, יונקת ועוזבת פעמים רבות, מתעצבנת ובוכה. מקבלת בקבוק בשמחה והקלה.[/u]
אז זה באמת נשמע כמו רפלקס שחרור חלב איטי.
או שהיא מוציאה שיניים. גם אופציה.

בהצלחה!

ייתכן שיש לך מלאות יתר בשעות האלה, והיא נחנקת מהזרם?
נסי אולי לשנות לתנוחה זקופה יותר, יכול לעזור לכמה סוגי בעיות אפשריות.

בגדול אני חייבת לומר שהתיאור לא נשמע לי מדאיג. אולי אני טועה בגדול, אבל נשמע לי שגם אם המצב הזה יימשך בלי שום ניסיון לשינוי - היא מעצמה תחזור תוך כמה ימים להנקה מלאה. הייתי כן עושה כמה ניסיונות במקומך, אבל לא מתוך דאגה גדולה.

היי פלונית,
כתבת "רק בקבוק מצליח להרגיע אותה". מה עוד ניסיתם שלא הצליח?

מבחינת תפוקת החלב, בגיל הזה מאוד לא סביר להניח שפרידה של יומיים תפגע משמעותית בייצור החלב. זה לא משהו שלא נפתר תוך שלוש הנקות בערך. כך שכמעט בטוח שאין בעיה בסיסית עם ייצור החלב, אלא יותר בעיה ברפלקס השחרור ובהלך הרוח של התינוקת שמקשה עליה לינוק בסבלנות.
רפלקס השחרור מושפע מאוד ממתח, עייפות והתייבשות.

אז דבר אחד שאת יכולה לעשות זה לנסות להוריד לחץ מהשעה הזאת, אולי שתיכנסי למיטה ותשכבי לנוח לרבע שעה לפני שהיא מצטרפת אלייך, כדי לשפר את רפלקס שחרור החלב.
ולשתות! בערב לפעמים נוטים להיות מיובשים. מאזן מים (בייחוד בשילוב עם עייפות) מאוד משפיע על זרימת החלב.
אני הייתי גם מנסה להניק אותה הנקה נוספת קצת לפני השינה, נניח בדיוק לפני שאת מתחילה בהתארגנויות ובהשכבה.
עוד אופציה: לתת לה אוכל יותר משביע ולכיוון השומני בארוחת הערב. למשל אבוקדו או בטטה או ביצה או גבינה צהובה טובה.

עכשיו, אני רוצה לכתוב משהו מפרספקטיבה מאוד מאוד אישית:
אם הייתי במצבך, נפרדת מתינוק שלי ליומיים ואז חוזרת להניק, לא הייתי מעלה על דעתי לתת לו בקבוק בעצמי. אם הוא היה בוכה בערב, הייתי מניחה שזה בגלל מיליון סיבות אחרות, ומנסה דברים ומנסה אופציות הנקה ואופציות האכלה והשכבה עד שהייתי מוצאת משהו שעובד.
מבחינתי, בקבוק שייך רק לסיטואציות שבהן אני לא שם. אם אני שם - אין בקבוק.

@}

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הי פלונית תודה על המענה!
היא יונקת ועוזבת, יונקת ועוזבת פעמים רבות, מתעצבנת ובוכה. מקבלת בקבוק בשמחה והקלה.

[u]אבל לפני השינה היא בוכה ורק בקבוק מצליח להרגיע אותה[/u]
כלומר, לא מסכימה לינוק ובוכה? או יונקת יונקת ובכל פעם שמפסיקה בוכה?
בואי תני תמונה ברורה של מה שקורה בשעות האלה, ננסה לעזור.

[u]היא מוכנה להמשיך לינוק עד שנרדמת, מתעוררת בלילה ויונקת שוב עד שנירדמת[/u]
זה מצוין! נשמע שהיא בדרך הנכונה לחזור לתלם. בת שמונה חודשים, כבר גדולה ויודעת מה טוב @}

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

שלום לכולן!
היתה לי פרידה של יומיים מהתינוקת בת 8 חודשים בגלל ניתוח שעברתי. בזמן הזה אכלה קצת שאוב, הרבה מטרנה ואןכל מרוסק.
מאז שחזרתי היא שמחה לינוק, אבל לפני השינה היא בוכה ורק בקבוק מצליח להרגיע אותה. אחרי שאוכלת 80-120 מל היא מוכנה להמשיך לינוק עד שנרדמת, מתעוררת בלילה ויונקת שוב עד שנירדמת.
אני לא רוצה שתלך לישון רעבה, אבל לא מצליחה לשאוב מספיק חלב(ביום יום היא נימצאת במעון וגם שם מקבלת שאוב), אני רוצה להמשיך להניק וחוששת שהיא תעדיף את הבקבוק במקום הנקה ...מה שקורה כבר כמה ימים..
האם יש דרך להגדיל את כמות החלב לפני שנת הלילה?

מסכימה עם [po]יולי קו[/po] כמעט על הכל.

[u]בשבוע האחרון אני מרגישה שהוא לא שבע, הוא מחפש עוד וכניראה שלא יוצא לו.[/u]
הרבה תינוקות בתקופה הזאת נראים חסרי מנוחה ובלתי-מרוצים על השד. זה לא אומר שחסר לחב. יכול להיות שבשלבים מסוימים של ההנקה הזרימה איטית מדי לטעמו והוא מביע ככה את תחושותיו, אבל כל עוד הוא יונק - החלב נוצר ויוצא החוצה.

קצת יותר אמונה בעצמך, להניק לפי דרישה, ולא להיבהל משינוי בדפוסי היניקה, כנראה זה הדבר היחיד שחסר לך ;-)

[u]כדי שהגוף שלך יוכל לייצר את ׳הזהב הלבן׳ הזה בשבילו את זקוקה לכמה שיותר מנוחה, עזרה (מהסובבים או בתשלום), שלוה, ותזונה ושתיה בריאות טעימות מספקות.[/u]
[po]יולי קו[/po], אני מאוד לא מסכימה עם האמירה הזאת בהקשר הזה.
בשלבים הראשונים של ייצור החלב, בשלב העדין והפגיע של אחרי לידה - זה נכון. אשה במשכב לידה זקוקה להרבה מאוד משאבים.
אבל בגיל חמישה חודשים ייצור החלב מבוסס היטב, ולא מושפע בקלות מתנאים לא אופטימליים.
הפיסקה הזאת יצרה אצלי את הרושם שאם לא יתקיימו כל התנאים האלה שהזכרת - ייצור החלב ייפגע. וזה פשוט לא נכון.

מה שכן, [b]כדי להיות אמא[/b] את זקוקה לתמיכה מהסביבה, ולטיפול עצמי טוב (כולל אוכל ושינה). זה צורך אוניברסלי של כל האמהות. ויש תקופות שבהן אמא זקוקה ליותר תמיכה מהרגיל.

[u]אם זה תקין ואיך אני יכולה לגרום להגברת ייצור החלב?[/u]
אם תבחרי לך כינוי אישי זה יגביר את הרצון לענות לך.


תשובה כללית (אני לא מומחית, אבל הנקתי וקראתי הרבה בנושא):

אם תניקי את בנך כל פעם שהוא מסמן שהוא רעב, וזה אומר לעיתים תכופות והנקות ארוכות ככל שהוא מבקש, הציצי יפיק תוך כמה ימים יותר חלב. זה מפעל שמיצר לפי דרישה.
לכן אם את משביעה את בנך במטרנה (שהיא פחות איכותית מהחלב שלך) אז הציצי לא מקבל את המסר להגביר ייצור.
לפחות עד גיל חצי שנה לא מומלץ לתת לתינוקות משהו מעבר לחלב אם (להזהר גם עם מים, שיהיו רתוחים ונקיים, ועדיף פשוט להניק כשהתינוק צמא).
גם אחרי חצי שנה המעבר לתזונה ׳מוצקה׳ (לא חלב אם) היא מאוד הדרגתית, ויכולה להמשך על פני מספר חודשים ויותר, תלוי בתינוק. בהתחלה טעימות קטנטנות/ליקוקים, והפסקה ליום-יומיים לשלילת אלרגיות וכו׳ (אם צריך יש פה דפים מפורטים עם עיצות ואת יכולה לחפש או שאפשר להפנות אותך).
לכן אני ממליצה לך פשוט להניק המון לפי דרישתו. בעוד כמה ימים השדיים שלך יפיקו יותר.
הוא יסתדר בינתיים. אנחנו קוראים לשלב הזה לפעמים ׳קפיצת גדילה׳. התינוק ׳׳פתאום׳׳ מבקש יותר חלב, לא יורד מהציצי לכמה שעות עד ימים, ואז זה מסתדר. זה המנגנון הטבעי, והוא יקרה כנראה עוד כמה וכמה פעמים (אני הנקתי 3 תינוקות עד גיל שנתיים, והיו כמה מחזורים כאלה עם כל אחד, מובן שבשלב מסויים הם גם אכלו אוכל רגיל בכמויות הולכות וגדלות בשילוב עם היניקה).

כדי שהגוף שלך יוכל לייצר את ׳הזהב הלבן׳ הזה בשבילו את זקוקה לכמה שיותר מנוחה, עזרה (מהסובבים או בתשלום), שלוה, ותזונה ושתיה בריאות טעימות מספקות.
אם תהיי משוכנעת בחשיבות ההנקה לבנך (תזונה מעולה, התעמלות לשרירי הפנים, הבסיס לתקשורת לכל החיים....) יהיה לך יותר קל להשקיע את הזמן האנרגיה והפניות הדרושים להנקה טובה.

איך לוודא שאין בעיה אמיתית?

את יכולה לקרוא את כל הדף הזה (לשים לב שהוא משתין ומחרבן מספיק, זה מפורט פה ויש עוד פנינים).
אפשר גם להתייעץ, אבל אצל מי שמבין בהנקה וביונקים, כי אחרת התשובות פשוט הורגות את היכולת לינוק ולהניק (לא בהכרח לחפש תשובות בטיפת חלב, ששם האחיות מתעסקות עם המון אוכלי מזון תינוקות תעשייתי).

בהצלחה!!!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

היי אשמח להתייעצות...בני בן חמישה חודשים. אני מניקה אותו, בחודשיים הראשונים אחרי ההנקה אם הייתי מרגישה שהוא לא שבע הייתי נותנת לו תוספת של מטרנה. בסביבות גיל חודשיים וחצי הפסקתי לתת לו מטרנה והנקתי באופן מלא..עכשיו בשבוע האחרון אני מרגישה שהוא לא שבע, הוא מחפש עוד וכניראה שלא יוצא לו..לכן כבר כמה ימים שאני משלימה לו מידי פעם אחרי ההנקה עם מטרנה. אשמח לדעת אם זה תקין ואיך אני יכולה לגרום להגברת ייצור החלב?
תודה רבהה

[u]הכי חשוב : דולה קיסרי ששהתה איתי בשני לילות הראשונים ובירכה כל טיפה שנסחטה, החזיקה את המזרק, דיברה איתי ונתנה לי לישון. תבורך![/u]
מדהים. איזה כיף לך שהיא היתה שם.

מזל טוב!
{@ {@ {@

איזה יופי!
כל הכבוד ומזל טוב!

מזל טוב, כמה מרגש! (-:

מזל טוב מיכל!! איזה כיף!
מתרגשת מאוד, הלוואי שתמשיך החוויה החיובית (ואולי מתקנת?)
שיהיו ימים מיטיבים ונינוחים (עד כמה שניתן) לכולכם והתאוששות מהירה וטובה לך@}

מזל טוב |L|

מזל טוב מיכל!! @}

מזל טוב!

וואו!!!!
מזל טוב, ושפע של טיפול, מנוחה והתאוששות.
(())

רציתי לעדכן ש:
[list=1]
[*] ילדתי. בקיסרי בשבוע 36+2
[*] יש מספיק חלב!
[/list]

יש מספיק חלב כי סחטתי עוד בחדר התאוששות. ואחר כך המשכתי וסחטתי במחלקה. אספתי למזרק ונתתי לו את המעט שהצלחתי לסחוט. והתעקשתי להניק למרות שהפה הקטנטן שלו לא הצליח ממש לתפעל את הסיפור.
אני חושבת שהפעם הצלחתי לייצר מספיק חלב בזכות שלושה דברים:
[list=1]
[*] תזונה מאוד טובה (לי) לקראת סוף ההריון בזכות סכרת הריון.
[*] יועצת הנקה שעשתה לי מפגש הכנה והייתה זמינה כל הזמן כל הזמן.
[*] הכי חשוב : דולה קיסרי ששהתה איתי בשני לילות הראשונים ובירכה כל טיפה שנסחטה, החזיקה את המזרק, דיברה איתי ונתנה לי לישון. תבורך!
[/list]

תראי, את לא במצב לחוץ, אז עדיף לעשות את זה מאוד באיזי. גירוי פטמות יכול גם לגרום ללידה.
כמה פעמים ביום יוצא לך כרגע?
וכמה זמן יוצא לך כרגע?

בשמת, תודה! בינתיים מדובר בכמה טיפות. אבל כמובן ככל שאני סוחטת, יוצא יותר. יש איזה פרוטוקול בעניין? כמה פעמים ביום ולכמה זמן?

[po]מיכל בז[/po], כן וכן - אם בא לך ויש לך כוח.
זה בונה מראש שפע קולוסטרום (וגם שומר לך בצד על כל צרה שלא תבוא), כך שלמרות הלידה בקיסרי, לך כבר יהיה חלב (-:

תודה לכולן על התשובות!

שאלה לי נוספת. אתמול רציתי להראות לפעוטתי שעוד אין לי חלב וכשסחטתי את הציצי יצא לי קצת קולסטרום בשני הצדדים. ואני תוהה, האם יש ערך להתחיל לסחוט כבר עכשיו?

זזה יכול להועיל לי אחרי הלידה?

פלוני, תשאלי גם בפורום הנקה בתפוז.
המון בהצלחה!

אני חודש אחרי לידה ולצערי הרב משלבת תמ"ל יחד עם הנקה.
עשיתי המווון כדי להרבות חלב (חילבה, טיפות, שאיבות, הנקות ארוכות וכו'), בינתיים לא רואה שיפור.😥
אשמח מאד לשמוע על יועצת הנקה מעולה באיזור מודיעין. בתקווה שכבר לא מאוחר מידי...

הי מיכל,
אכן ישנם בתי חולים שבהם אפשר להניק כבר בחדר הניתוח, ולמיטב זכרוני זה אפשרי גם בתל השומר, אבל כדאי לתאם מראש. אני חושבת שהם קוראים לזה "קיסרי ידידותי".
לא נורא אם הרופא לא בעניין, זה משהו שבעיקר האחיות קשורות אליו... את מכירה את הקבוצה של "אפס הפרדה" בפייסבוק? יש שם גם מידע לגבי קיסרי.


[u]בלידה הקודמת היא שהחלב השתחרר ממש מאוחר, אני יודעת שזאת אחת הבעיות גם בקיסרי.[/u]
אני הייתי מבררת מה בדיוק בניתוח הקיסרי עלול להוביל לבעיה הזו, ובהתאם לראות אם יש מה לעשות לגבי זה. אם יש דברים שקשורים להרדמה, אפשר להתייעץ עם הרופא המרדים.

[u]דיברתי עכשיו עם דולה פוסט פארטום ואני מתכוונת גם לדבר ולקבוע מראש עם יועצת הנקה.[/u]
מעולה!
דברי גם עם בייביסיטרים ואנשי תמיכה לילדה ;-)

[u]יהיה ביות מלא פור שור. למדתי את הלקח שלי.[/u]
גם מעולה.

[u]אם את מגיעה לתסריט שצריך השלמות (אם! אינשאללה לא) - שההשלמות לא יהיו בבקבוק אלא בהנקה ישירה מאישה אחרת[/u]
לא נראה לי לעניין :-/
עדיף שההשלמות יהיו של חלב שאוב (שלך או תרומה) שניתן בצינורית ביניקה על השד שלך.

נראה לי שאת עושה את המקסימום כדי לעזור לעצמך ולעולל החדש (())(())(())

דיברתי עכשיו עם דולה פוסט פארטום ואני מתכוונת גם לדבר ולקבוע מראש עם יועצת הנקה.

הרופא שלי הוא לא הכי טבעי, לצערי. אבל יש לי פחד גדול מהניתוח הזה ופה אני מעדיפה מישהו שאני מכירה וסומכת עליו, אפילו אם הוא קונבנציונאלי להחריד. יהיה ביות מלא פור שור. למדתי את הלקח שלי.

מיכל, יש לך אפשרות להשיג מלווה שתהיה איתך בביות המלא ותעזור לך? האם בתל השומר מקובל שמלווה נשאר(ת) גם בלילה?
נראה לי מאוד חשוב.

אני חושבת שכתבתי לך כבר פעם - להיות בביות מלא ולהניק המון פעמים ביממות הראשונות. אם אין הנקה אז לסחוט. לפחות 15 פעם ביממה (שלא חייבות להיות בזמנים שווים זו מזו). במקרה של קיסרי כדאי להכין מישהו/י שיעזור לך לסחוט או שיביא לך את התינוק להנקות גם בלילות.

ממליצה בחום על שרון מלחי. עובדת באיכילוב אבל אולי גם מקבלת באופן פרטי.
אולי אפשר להתכונן כמו במקרים אחרים של מיעוט חלב וכבר משבוע 38 לסחוט קולוסטרום למזרקים ולהקפיא. לא יודעת אם רלוונטי, כדאי לשאול יועצת.
דבר נוסף הוא שישנם בתי חולים שנותנים להניק מיד אחרי קיסרי כמו לידה רגילה. לא בטוחה שתל השומר אחד מהם.

ועוד: הרופא שאת סומכת עליו, הוא אדם שאפשר לדבר איתו? תבדקי איתו אפשרות להיערך מראש ל [url=https://hospitals.clalit.co.il/emek/he/departmentsandclinics/[po]women]קיסרי טבעי[/url] birth department[/po]/[po]moadon yoldot hila[/po]/Pages/[po]natural cesarean[/po].aspx

(ואם הפעוט שלה משתעמם בינתיים, לא יזיק שינסה במקביל לינוק ממך)

[u]אני אשמח לכל רעיון, אפילו הכי פרוע שיש.[/u]
אם את מגיעה לתסריט שצריך השלמות (אם! אינשאללה לא) - שההשלמות לא יהיו בבקבוק אלא בהנקה ישירה מאישה אחרת. את יכולה לשאול בכיכר מי מהאזור מיניקה ותוכל להגיע אלייך פה ושם לפי הצורך. אם הייתי עונה לתנאים, הייתי שמחה.

[po]מיכל בז[/po], ממליצה בחום ליצור קשר כבר עכשיו עם יועצת הנקה מעולה או שבתל השומר תצליחי להשיג את אורנה אם היא במשמרת.

[po]הנקה לאחר ניתוח קיסרי[/po]
בהצלחה!

שוב אני.

הפעם עם אתגר חדש ושוב אשמח לתובנות. יש לי שליית פתח מלאה (או כמו שהגניקולוגית הגדירה, אם אמא של שיליות הפתח) וקיסרי נראה בלתי נמנע. אני רוצה לעשות בתל השומר כי יש שם רופא שאני סומכת עליו ואני עדיין רוצה ואף נחושה להניק.

מה לדעתכן יכול להקל / לעזור להנקה במצב כזה? אני אשמח לכל רעיון, אפילו הכי פרוע שיש.


הבעיה שלי בלידה הקודמת היא שהחלב השתחרר ממש מאוחר, אני יודעת שזאת אחת הבעיות גם בקיסרי. מה אפשר לעשות כדי שזה לא יקרה?

יש סיכוי. אבל צריך לקבל עזרה.
האם את ישנה מספיק? (ברור שלא, כי יש לך תינוקת זעירה).
כלומר אני מתכוונת: שכיבה רצופה במיטה, כשהתינוקת לידך (בעדיפות עור לעור, כלומר בעירום של שתיכן) שינה כמה שאפשר, כשהיא ישנה. שמישהו אחר יכין ויגיש לך ארוחות, ויסדר ויארגן כל מה שצריך בבית. שאת תהיי פנויה ב100 אחוזים למנוחה וייצור חלב.
חשוב להקפיד על הרבה שתייה ואכילה מזינה (בלי ממתקים חומרים משמרים וותוספות טעם וריח מלאכותיים. הרבה אוכל אמיתי שכולל מצרכים טריים ואיכותיים, ירקות פירות אגוזים למיניהם).
כשאת שואבת זכרי שצריך לשאוב המון, כי שאיבה פחות יעילה מיניקה לגירוי המערכת לשם ייצור חלב: צריך מינימום 8 ועדיף עד 12 שאיבות ביממה, 20 דקות מכל צד. מעיק אבל הכרחי. עדיף מדלה דו צדדית כדי לחסוך לך חצי מזמן השאיבה.
אין תחליף לעזרה ותמיכה של מבוגרים בתקופה זו.

_עוד מילה אחת על פוסט-פארטום:
כל שקל שאת משקיעה בעזרה ותמיכה בשבועות האלה, חוזר אלייך בריבית ב- 40 השנים הבאות.

וכמאמר הפיזיותרפיסטית שלי: Bag for, borrow, buy or steal every help you can_

וחוץ מזה יש בדף הזה שמות של יועצות הנקה מעולות. הייתי במקומך מבקשת מהמבוגרים שעוזרים לך לחפש תור דחוף בשביל לברר אם יש בעיה בתפיסה או ביכולת היניקה של התינוקת (לשון קשורה, פה קטן, אחיזה או תנוחה שמקשה וכו׳). דחוף אם חשוב לך להניק.
לפעמים צריך להשתמש בצמחים (אולי חילבה? שכחתי...) להגביר תנובת חלב.

ועוד משהו. למצוא איך להרגע. רגיעה עוזרת להפיק חלב.
אנחנו לא חיים בתקופה שבלי הנקה אין לה סיכוי. זה ממש מרגיע. אולי לא אופטימלי, אבל גם לא קטלני.

בכל מקרה, עם העזרה המשולבת הזאת יש לך סיכוי ענק להציל את ההנקה.

שולחת לך חיבוק ענק!
אני מאחלת לך שתהני מהתינוקת ומהאמהות גם עכשיו וגם בהמשך.
רמז...בכל גיל יש אתגרים חדשים...

אני 12 יום אחרי הלידה. לידה ראשונה. ישלי בעיה רצינית של ייצור חלב, כרגע הילדה ניזונה מתמ"ל , אך אנחנו נותנים להאותו על השד ולא בבקבוק, כדי לגרות את השד ושיישמר לה הקשר איתו בהקשר של הזנה.. אני לא יודעת עוד מה לעשות- שואבת אך המשאבה לא מוציאה כמעט שום דבר. גם בסחיטה ידנית לא יוצא הרבה אבל קצת יותר מאשר המשאבה..
אני חוששת נורא שהחלב ילך ויאזל, מאד רוצה להניק ומרגישה עצובה שככה הדברים התגלגלו... לא ברור למה..
יש לכן עצות מה לעשות?
האם יש עוד סיכוי שהכמות תגדל?

[u]ככה ילדים, בייחוד צעירים יותר, מבינים פיזית שאמא אמת תחזור - אם לא במיוחד בשבילם, אז בטח כדי לקחת את הפלאפון[/u]
D-:

מיכל, רק רוצה לחזק את הנקודה: אני הרגשתי שההנקה עם השניה הלכה בקלילות (עם בכורתי לקח כשלושה שבועות). לדעתי יש יותר רקמת שד או יותר תפוקה. בכל מקרה, במבחן ה"הוצאה" הקקי התחלף ממש מהר ממקוניום לצהוב הרצוי, והעלייה במשקל היתה פנומנלית.

צריך לקחת בחשבון שאת יודעת טוב יותר לקראת מה את הולכת, יודעת להחזיק, מכירה סימנים של גורים עם ריפלוקס או קושי אחר ומכירה את עצמך (אגב פוסט פארטום - יודעת מה הכי יעיל עבורך)

ועוד נקודה למחשבה: אפשר לבקש ממישהו/חברים מראש דולה פוסט פארטום במתנה (עניין של כמה מאות שקלים) או כוח עזר אחר בתשלום (לבשל/לנקות/בייביסיטר).
לפנות בלו"ז שבועיים לביסוס הנקה ;-)

עוד מילה אחת על פוסט-פארטום:
[b]כל שקל שאת משקיעה בעזרה ותמיכה בשבועות האלה, חוזר אלייך בריבית ב- 40 השנים הבאות.[/b]

וכמאמר הפיזיותרפיסטית שלי: Bag for, borrow, buy or steal every help you can
או כמו ש [po]ניצן אם[/po] אמרה: אשה אחרי לידה לא אמורה לשמור על הפתח של המערה.

טוב, אז הלכתי ל [po]יאללה בוא[/po] בשביל ההיסטוריה והפרספקטיבה...
כמה תובנות:
א. עוד לפני הלידה הלחיצו אותך ותיזזו אותך והפחידו אותך ובלגנו לך את החיים עם איומים על הריון עודף. תוסיפי את זה לרשימת מוקשי ההנקה. אני רצינית.
ב. יש לך תכנית לפוסט-פארטום? חשוב ביותר. לדאוג מראש לכל הצדדים שיחסית קל לדאוג להם - מי יעשה בישולים, כלים, כביסה, טיפול בילדה. רובד מס' 2: מי יוכל לספק משחק עם הילדה, חיבוקים לילדה, ותמיכה לא-מתערבת לך והיענות לכל גחמותייך. כשאלה יהיו מכוסים - יהיה הרבה יותר קל להתמודד עם קושי בלתי ידוע של ההנקה.
ג. להכין את הילדה ללידה ולימים שאחרי, כמה שיותר טוב. הפיזיותרפיסטית של רצפת האגן שלי הנחיתה עלי רשימת טיפים של איך לעזור לילד הבכור שנשמעו כאילו הם באו ישר מבעלה הפסיכיאטר, ואז הסבירה לי שמידת ההחלמה של אמא אחרי לידה שניה תלויה ישירות במידת ההסתגלות הרגשית של הבכורים. אני אומרת שזה אותו כנ,ל לגבי הנקה. אם היא תהיה יחסית-בסדר, יש לך סיכויים טובים :-)

<איזה טיפים? למשל...
[list]
[*] אם את אומרת לילדה שתלכי לבית חולים כדי ללדת, תזכרי גם להגיד שאת [b]חוזרת משם[/b] אחרי יומיים. המון הורים שוכחים את הפרט השולי הזה, כי לנו זה מובן מאליו.
[*] כשאת הולכת לבי"ח - תשאירי לה את הארנק (בלי כרטיסי אשראי) / המפתחות של האוטו / המשקפי שמש שלך / הנייד או פריט אישי אחר מהסוג הזה. ככה ילדים, בייחוד צעירים יותר, מבינים פיזית שאמא אמת תחזור - אם לא במיוחד בשבילם, אז בטח כדי לקחת את הפלאפון.
[*] טיפ שנראה לי מאוד מוזר בזמנו: אם היא באה לבקר אותך בבית חולים, אז להשתדל לתזמן את זה כך שכשהיא נכנסת בדלת, את [b]לא מיניקה[/b]. נשמע בדיוק הפוך לכל מה שבמעלה הדף, אבל הרציונל פשוט: קודם שהיא תכירה את התינוקת ותקבל אותה (סמלית) למלשפחה, ורק אז שתראה אותה על הציצי. אם היא נכנסת ותופסת אותך עם תינוק זר בתנוחה אינטימית... נו, מה היה קורה אילו את היית נכנסת בדלת וקולטת את בעלך חבוק-צמוד עם מישהי שאת לא מכירה? כמובן, ייתכן שזו בת דודתו האובדת שעד עכשיו גרה בטנזניה, אבל [b]את זה[/b] את לא יודעת ברגע הראשון והמכריע. אצלנו זה יצא מצחיק כי הבכור שלי כבר היה בן חמש ובוגר מאוד בהקשר הזה, אבל בכל אופן ביקשתי מהם להודיע לי כשהם נכנסים בשערי בית החולים. אז הוא נכנס לחדר, רואה אותי לבד, שואל בחשדנות "איפה נומציק?" וכשאני מראה לו אותו שוכב לידי, הוא הזעיף פנים וגער בי: "למה את לא מיניקה אותו?!" (כי הוא ישן...) :-D
[*] כל פעם שאת מדברת על התינוק, לקשר את זה אליה, ולהביא אותה למרכז השיחה. למשל: "אוי, הוא עשה קקי. את יודעת שאת היית עושה קקיים ע-נ-ק-יי-ם? וגם פלוצים!" או: "תראי איזה עיניים גדולות יש לו. בדיוק כמו לך. כשאת נולדת את הסתכלת עלי והסתכלת עלי עם עיניים כאלה והיית הכי חמודה בעולם". וכולי. ילדים בטוחים שהם מרכז העולם והולדת אח לא אמורה לשנות את זה, תני לה להיות שם, במרכז ההקשר המשפחתי החדש.
[*] לתלות על הדלת שלט ולהזהיר מראש את כל המבקרים: כשהם נכנסים, דבר ראשון להיות אתה, לשחק אתה, לתת לה מתנה אם הם בעניין, ולהתייחס אליה כאל אינדיווידואל ולא כאל האחות הגדולה. אחרי עשר דקות הם יכולים לפנות אל הרך הנולד.
[*] יש הורים שקונים לילד מתנה ואומרים שזה מהאח החדש שלו. לא עובד. ילדים יודעים טוב שהתינוק לא באמת יכול לבחור מתנה בשבילם (שלא לדבר על לשלם עבורה). עדיף שהמתנה תהיה מההורים, ו/או לתת לה לבחור מתנה בשבילו, לפני או אחרי הלידה.
[*] להזמין אותה להתכרבל לידך בהנקות. הבן שלי היה משוגע על זה. "גם אני רוצה להיות חלק!!" והיה מתכרבל לי על כתף אחת כשאחיו על הציץ השני. את גם יכולה לתת לה ללטף לך את הציץ הבלתי-מיניק. אם זה נעים לך, זה יעזור עם האוקסיטוצין ורפלקס שחרור החלב ;-)
[*] ואחרי כל זה, העצה הקלאסית של לתת לה לעזור, לעזור, לעזור, גם אם זה מטריד. הבן שלי אהב מאוד בהתחלה להביא את החיתולים הנקיים בזמן ההחלפה. זה היה מגוחך, כשהחיתול היה ממש לידי, ובכל זאת הייתי מחכה עד שהבן ידהר מהחדר השני, ייקח אותו מתחתית השידה תוך הפלת שלושה חיתולים אחרים ויביא לי. גם אחרי שזה עבר לו, הוא עדיין היה מתעקש להיות מדווח על כל קקי, ואז הוא היה דוהר לחדר, מעיין בו עמוקות, וחורץ דינו "איככסס!!" ומסתלק. כל הבידור בקקי.
[/list]
כרגיל, הפרזתי :-D

והנה [url=https://www.youtube.com/watch?v=8HgDzx1B3Q8.]סרטון על סחיטת קולוסטרום[/url] שימי לב עד כמה התהליך איטי והכמויות קטנות - ככה זה עם קולוסטרום (())

[u]חשוב לעשות הכל, כולל להרביץ לצוות בית החולים כדי שלא ייקחו את התינוק, השודדים[/u]
ובדיוק בגלל זה (בין שאר הסיבות) צריך שני מלווים, לפחות אחד מהם עם פרצוף חמוש, והשני שיוכל ליצור אווירה של בית והגנה שתחצוץ קצת בין האם לגורמים מפריעים (כולל הניאונים שבתקרה).

מיכל, רוצה לעודד אותך ולחזור על מה שבשמת אמרה: מנגנון ייצור החלב משתפר מלידה ללידה. את כן הצלחת להגיע לייצור חלב כמעט בלעדי (ועוד משאיבות!! כל הכבוד), אחרי התחלה מלאה מוקשים, כך שיש לך סיכויים טובים הפעם (())
טיפים נוספים:
לחשוב עמוקות ורבות על מלווים בלידה ואחריה. אני מאוד ממליצה על שני מלווים בכל רגע נתון. אם הם מעיקים עלייך תמיד אפשר לבקש מהם להתרחק ולהיות רק בכוננות.

ממליצה לבקש מהמלווים שיצחיקו אותך ויספרו לך בדיחות. אם את לא בעניין, שיספרו בדיחות אחד לשני. לי זה מאוד עזר בזמן הלידה - הצחוק משחרר אנדורפינים וגם משחרר את השרירים, כולל שם למטה ;-). העובדה שהיו לי שני מלווים שהכירו זה את זה ויכלו לפטפט זה עם זה מעל הראש שלי יצרה אצלי תחושה ביתית יוצאת מן הכלל. זה היה הבדל של שמיים וארץ לעומת מלווה אחד - מסור ואוהב ככל שיהיה - שיכל לדבר רק אתי ועם עצמו.

כנ"ל לאחרי הלידה: מישהם שייצרו סביבך תחושה ביתית, תחושה של מוגנות והיכרות. כך את תהיי רגועה יותר ונינוחה יותר, וגם התינוק רגוע יותר ועובד טוב יותר.

[u]מה אני עושה אם הוא, מאיזושהי סיבה, פשוט לא יונק?[/u]
לתת לו לגור על השד עור-לעור החל מרגע הלידה ולמשך כמה שעות אחריה, ולנשום עמוק. יש תינוקות שלוקח להם זמן להתחיל, ואם מנסים להתחיל אותם ולחבר אותם ולהכניס אותם ולשפעל אותם הם יתעצבנו ויתנגדו. תינוק אחד שלי היה מאוד חשדן בהתחלה אחרי שהכניסו לו צינור אויר לפה (הוא נולד עם נשימה רדודה) וראית איך הוא היה זקוק קודם פשוט להיות על השד ולהירגע, אחר כך לרחרח, אחר כך ללקק, ורק אחרי שעה או יותר של ליקוקים הוא הסכים להכניס את הפטמה לפה. וזה היה במרכז לידה [b]מאוד[/b] רגוע - אני מתערבת אתך שבבית חולים סטנדרטי היה לוקח לו פי כמה וכמה זמן.
(עכשיו שאני כותבת את זה, זה נורא מזכיר לי את מה שאני כותבת על סרבנות-מוצקים :-D)

כן, גם זה נכון.
בכל אופן, לא כל אמא גם מצליחה לסחוט.
ובתמ"ל אין צורך, אפשר להתחיל להניק ברגע שנפגשים עם התינוק, השאיבה (אפילו על ריק) פשוט מתחילה לייצר את החלב, כבר החל מהשעה הראשונה, אם התינוק לא יונק או הופרד (וכאמור, חשוב לעשות הכל, כולל להרביץ לצוות בית החולים P-: כדי שלא ייקחו את התינוק, השודדים).

בשמת, הבעיות עם שאיבה ביממות הראשונות הן, שאי אפשר לתת את מה שהאם שאבה לתינוק, כך שנזקקים לתמ"ל אפילו שלא בהכרח צריך, ובנוסף התחושה מאד מאד מתסכלת. האמא שואבת ושואבת ונראה שלא יוצא כלום, כי המשאבה ענקית ביחס למ"ל הספורים שיוצאים. לעומת זאת, כפית מתמלאת בקלות, אפשר ישר לתת לתינוק.

לשאוב/לסחוט - אותו דבר. מה שהאמא מעדיפה, מה שנוח לה יותר.

אם סוחטים בשביל להניק - מיכל, זה בהתחלה בכמות של כפית או שתיים... רק שתקבלי פרופורציה.
הרעיון בשאיבה - להתחיל לייצר חלב, לא לצבור כמויות. כמה שיותר מהר, כמה שיותר יעיל.

מוטיליום לא שווה כלום אם לא מוציאים חלב, אז אין צורך להתחיל עם תרופות - מה שחשוב זה להוציא חלב.

ואני שוב חוזרת על העצה: תבואי מוכנה. צרי קשר עם יועצת עוד לפני הלידה. שיהיה לך למי להתקשר ואת מי להזעיק אלייך כשאת דואגת. צרי קשר אפילו עם שתיים, למקרה שאחת בדיוק עסוקה ולא יכולה לחזור אלייך...

תדפיסי לך את העצות פה ותקחי את זה איתך. מי זוכר בזמן אמת מה כתבו באינטרנט... (-:

אני גרה בצפון הרחוק.
אם הוא לא יונק, פשוט לסחוט ולתת בכפית. המון פעמים ביממה. אני ממליצה לנסות להגיע ל15 פעמים ולא פחות מ12.
קשה לדעת למה היא לא רצתה לינוק, יכולות להיות לזה כל מיני סיבות, החל ממתן בקבוק בתינוקיה וכלה במשהו שהלחיץ אותה כשהיתה על השד, יש תינוקות למשל שנלחצים אם מחזיקים אותם בראש ומקרבים אותם לשד, שזה בהחלט משהו שאמא לא מנוסה שלא ראתה מניקות מעולם עלולה לעשות מבלי דעת.
מוטיליום נותנים כשכל השאר לא עובד. אני לא בעד לקחת תרופות כפעולת מנע. אני בהחלט בעד כשזה מה שיש.
החלב אמור להתחיל להתחלף אחרי בערך שלוש יממות מהלידה. זו אחת הסיבות שמאד חשוב להניק בלילה הזה, כי אחרת קמות עם גודש.
אם הוא מאיזו סיבה לא יונק, אחרי שהתחלת לסחוט ולתת, אני ממליצה מאד להזמין יועצת אפילו לבית החולים כדי שתחזיר אותו לשד. ככל שתקדימי כך עדיף, אבל אם תסחטי ותאכילי בכפית אז זה יהיה אפשרי גם אחר כך.
חשוב לזכור שהקיבה של תינוקות מאד מאד קטנה בהתחלה. כמו גולה. ביום השני קצת יותר, וביום השלישי כמו אגוז. אם את סוחטת כמות של כפית מכל שד זה כבר ברמת המדהים. חצי כפית מכל שד בכל סחיטה זה מצויין.
עוד דבר שרציתי להוסיף, זה שלאמהות שהתינוק שלהן התייבש יש המון לחץ סביב זה, וזה מאד מובן והגיוני. אני מזכירה לך שכל לידה היא אחרת, וכל ילד הוא אחר, ואת משתנה מלידה ללידה, את בוודאי יודעת יותר ומודעת יותר, והכל יהיה אחרת.

תודה רבה לשתיכן.

הפעם זה בן :) (אי"ה והכל יהיה בסדר וכו'...)

מה אני עושה אם הוא, מאיזושהי סיבה, פשוט לא יונק? לסחוט לו קולסטרום? ומתי החלב "אמור" להגיע?

עם עלמה היא פשוט בכתה על הציצי וזאת הייתה הבעיה הגדולה, היא לא הפעילה את מנגנון ייצור החלב כדי שאני אצליח להפיק חלב.


תפוח אדמה, מה דעתך על מוטליום? את בעד או נגד? וחוץ מזה, את יועצת הנקה באזורי, נכון?

אני מסכימה עם כל מה שכתבת בשמת, למעט השאיבות. אין מה לשאוב עד שמגיע החלב, זה טיפות בודדות שנשארות על הצינור של המשאבה, עדיף לסחוט אם את יודעת איך.

אה, כתבתי ביחד עם [po]תפוח אדמה[/po] אבל מסכימה עם כל מלה שכתבה.

[u]המיילדת חיברה לי את עלמה אבל זה היה מאוד מאוד קצר. לקחו אותה מהר לבדיקות ואותי תפרו. בחמישי בבוקר התייעצתי עם יועצת הנקה שהסתובבה במחלקה, עלמה לא ינקה. זה בכלל לא עניין אותה. היועצת אמרה שאולי יש לה מים. בחמישי בערב היא התחילה לצרוח, לקחנו אותה להתייעץ בתינוקייה ונתנו לה מוצץ ובקבוק[/u]
קודם כל ((-))

שנית את מתארת סיפור קלאסי של כישלון הנקה (ואולי אפילו אמרתי לך את זה אז). כל השתלשלות העניינים גרמה נזק, כל חוליה בשרשרת.
וכן, שחלות פוליציסטיות ידועות בתור אחד הגורמים לבעיות בהנקה וזה כנראה קשור בעניין הורמונאלי. מצד שני, בסיפור שלך יש כל כך הרבה נזקים שגם בלי שום בעיה פיזית, כל אמא היתה נתקלת פה בבעיית הנקה )-:

אשתף אותך בגילויים הכי חדשים שלמדתי בכנס ההנקה עם ננסי מורבאכר שהיה בספטמבר כאן: היא סיפרה על מחקר שנעשה לגבי הנקה/שאיבה בשעה הראשונה לאחר הלידה לעומת בשש השעות הראשונות לאחר הלידה. ההבדל בכמויות החלב הלך וגדל וכבר היה משהו כמו כפול תוך ימים ספורים! זה מדהים!

המסקנה: נכון למדנו שאם מניחים תינוקות על הבטן של אמא מייד אחרי שיצאו מהרחם, הם זוחלים בעצמם לשד של אמא ומתחילים לינוק, בדרך כלל תוך שעה מהלידה?
ואז הם יונקים ויונקים ויונקים עד שנרדמים על השד?
ונשארים על אמא ומתעוררים ויונקים שוב?
מסתבר שזה לא רק טוב לתינוק. זה קריטי לייצור החלב של האמא.

אז הטיפים שלי:
[list=1]
[*] להיפגש עם יועצת הנקה הפעם עוד לפני הלידה. דברי שוב עם [po]עדי יותם[/po], היא עברה דרומה אבל תוכל לתת לך המלצה על יועצת רלבנטית באיזורך כיום. תגיעי מוכנה!
[*] אם את מתכננת לידה טבעית וללא עירוי, הכי טוב. עירוי גורם בצקת ומקשה על ההנקה, אפידורל מסמם גם את התינוק ומשפיע עד חודש אחרי הלידה, וכן הלאה. אז אם הלידה לא טבעית - תתכונני! תדעי מה צפוי ותתארגני לזה בעזרת היועצת.
[*] אפס הפרדה. אל תרשי לאף אחד לקחת לך את התינוק/ת, בכלל, לפני שהוא/היא ינקו. לא "לקחו אותה מהר לבדיקות" ולא נעליים. פשוט תהיי אסרטיבית או תקחי מישהו שיהיה אסרטיבי בשבילך - השקילה והבדיקות יכולים לחכות, אם אין מקרה חירום.
[*] להחזיק את התינוק/ת עור לעור - את והוא עירומים זה על זה, עליכם שמיכה. שום חציצה ביניכם. זה עוזר לעודד ליניקה, זה עוזר להגביר את החלב, זה מגביר את ההורמונים שלך.
[*] להיניק כמה שיותר פעמים ביממה, ממש תשדרי לתינוק/ת שלך "לינוק לינוק לינוק". הקולטנים לייצור החלב מיוצרים בשבועות הראשונים. זה הזמן להנקה אינטנסיבית, כמה שיותר יותר טוב. כל הנקה תציעי שני צדדים. תלמדי הנקה אינסטינקטיבית (שבה את שרועה לך בנוחיות בתנוחה של כסא נוח והתינוק עלייך, נח, ישן או יונק). ככל שתניקי יותר בשבועות הראשונים - יותר פעמים, לעתים יותר קרובות, משני הצדדים - ככה תצליחי לייצר יותר חלב.
[/list]

[list=1]
[*] הסיבה להשאיר את התינוק צמוד היא קודם כל שלא יתאפשר לתת לו שום דבר אחר. לא בקבוק ולא כלום. בטח שלא מוצץ. זה מחרב הנקה ידוע ולא אסביר פה למה. חוץ מזה, כפי שאמרתי - מגע עור לעור מעודד הנקה ומעודד ייצור חלב. וגם מעודד התפתחות המוח והאינטליגנציה.
[/list]

[list=1]
[*] בלי תינוקייה. ואם אפשר, תשתחררי הביתה לפני הזמן. בבית אפשר להשיג עזרה. שיטפלו בך, שיהיה לך שקט, תיכנסי למיטה עם התינוק החדש ותניקי. ועלמה תוכל להצטרף ולהתכרבל (-: אם מתאים לך ואם אין כל מיני סבים וסבתות ודודים ודודות שישמחו לשעשע אותה ולכייף איתה.
[/list]


[list]
[*] אם יש מקרה חירום חס וחלילה טפו טפו טפו חמסה חמסה תתחילי מייד לשאוב, ככה בשעה הראשונה אחרי הלידה. תקחי איתך משאבה ידנית או משהו, תשאבי אפילו תוך כדי תפירה, יסיח את דעתך... את מה ששאבת אפשר לתת לה בכפית (בכפית בלבד! זו כמות זעירה). איתה, צריך לשלוח מישהו (את האיש?) שלא יזוז ממנה לרגע ויוודא שלא מכניסים לה כלום לפה, בטח לא בקבוק! ברגע שאפשר, לטפטף לה לפה את החלב ששאבת, בכפית. ולהחזיר אלייך, הכי מהר שאפשר.
[/list]

לסיכום:
גם עם שחלות פוליציסטיות, מנגנון ההנקה משתפר מלידה ללידה. יש יותר צנרת והגוף יודע יותר לעבוד.
הכי קריטי להוציא חלב (להניק, ואם אי אפשר אז לשאוב) כמה שיותר, כדי לייצר כמה שיותר.
ומן הצד השני, שהתינוקת שלך תהיה על השד כמה שיותר כדי להתאמן ביניקה לפני שהשד מתמלא ביום השלישי-רביעי, וגם אחר כך.

בטח יש עוד טיפים אבל לא זוכרת כרגע. מצד שני יש פה מספיק מתמצאות (-:
שאיבות לעתים קרובות (כל שעה שעתיים כשאת ערה) יגבירו את הכמויות שלך ויאפשרו ביסוס של אספקת החלב.

אז ככה: אם עדי יותם בדקה אותך, אז ככל הנראה אין לך מיעוט רקמת שד. היא יועצת ותיקה ומנוסה והיא היתה רואה.
כך שסביר שכל הסיפור הוא תוצאה של חוסר הנקה ביממות הראשונות. השד מבין שאין תינוק והוא לא מייצר חלב. תפסת את זה מוקדם מספיק כדי שכן יהיה קצת חלב, אבל זה לא הספיק. זה גם יכול להסביר את האיחור בהגעת החלב.
אז אני עדיין עומדת מאחורי ההמלצות שלי מלמעלה. הוצאת חלב מהשד ביממות הראשונות היא קריטית לכמות החלב בהמשך. פגשתי כבר כמה וכמה אמהות שלא היה להן מספיק חלב ובתישאול התברר שהן לא הניקו כמעט בכלל ביממות הראשונות.
אני מאד ממליצה לשריין מישהי שתתמוך, וגם אם לא, להניק המון, לסחוט תוך כדי הנקה, לסחוט גם לכפית ליתר ביטחון, ולחשוב שפע :-)
גם הריפלוקס יכול להיות תוצאה של מתן בקבוק...
אם אני זוכרת נכון היה לך גם דיכאון אחרי לידה?
אני מקווה שהצלחת להשלים עם מה שקרה בבית החולים, זה לצערי קורה להרבה אמהות, מאד מאד קשה לעמוד על דעתך ולצאת נגד המערכת הרפואית. אני עצמי לא הצלחתי טוב יותר, ובגלל זה בלידה השנייה בחרתי ללדת בבית.

קשה לי לשחזר... ילדתי בלניאדו בין רביעי וחמישי. המיילדת חיברה לי את עלמה אבל זה היה מאוד מאוד קצר. לקחו אותה מהר לבדיקות ואותי תפרו. בחמישי בבוקר התייעצתי עם יועצת הנקה שהסתובבה במחלקה, עלמה לא ינקה. זה בכלל לא עניין אותה. היועצת אמרה שאולי יש לה מים. בחמישי בערב היא התחילה לצרוח, לקחנו אותה להתייעץ בתינוקייה ונתנו לה מוצץ ובקבוק :( חמישי בערב הייתי מוכרחה לישון וברוב טיפשות (כל ההתנהלות שלי הייתה אדיוטית, שלא באשמתי. הייתי ממש יולדת ראשונה קלאסית, מבולבלת ומבוהלת.) נתתי לה לישון כמה שעות בתינוקייה, שם היא קיבלה שוב בקבוק.

בשישי השתחררנו הביתה והתחלתי בחיפושים קדחתניים אחרי יועצת הנקה, אבל השילוב של אמצע אוגוסט ויום שישי לא היטיב עמי, פשוט לא מצאתי. עלמה הייתה אפאטית בבית והיה לי ברור שהיא התייבשה, היא לא עשתה פיפי. יועצת ההנקה האחרונה שדיברנו איתה באותו יום שלחה אותנו לקנות בקבוק. התחלתי, בד בבד, לנסות לסחוט קולסטרום, בקושי יצא.

אני לא זוכרת אם פגשתי יועצת הנקה בשישי או בשבת, אבל היא מיד הושיבה אותי לשאוב ולסחוט. כך עשיתי... השגתי משאבה טובה יותר ונכנסתי למשטר שאיבות די פסיכי. החלב התחיל להשתחרר, אבל לאט ומעט. כל כך מעט. ועלמה לא הסכימה לינוק.

זה היה השלב הפסיכי (שלושה או ארבעה ימים אחרי לידה) שבו קמנו כל שלוש שעות. ניסיתי להניק ואז, כשזה לא עבד, האכלנו עם צינורית. ואז שאבתי. ואז ישנתי שעה בערך. וחוזר חלילה...
בשלב הזה זה מתערפל כי הייתי גמורה. כן הצלחתי להגיע למפגש של [po]לה לצ'ה[/po] ולפגוש את [po]עדי יותם[/po] ששלחה אותי להשיג מוטיליום. המוטיליום שיפר את מצב החלב להדהים, אבל עלמה לא רצתה לינוק. הפעמים שהיא התחברה היו נדירות, גם אם חרוטות עמוק בלב.

היה לה ריפלוקס סמוי, כך שכל האכלה הייתה סיפור כואב ואני לא ידעתי, כך שלא ניסיתי תנוחות הנקה מאונכות יותר. את הבקבוק היא כן קיבלה מאונכת כדי שהזרם יהיה חלש, מה שנקרא האכלה תומכת הנקה...

שבוע לתוך ההנקה, עדי יותם איבחנה שהטכניקה של שתינו מושלמת, כך שלא היו בעיות טכניות, רק עניין החלב והריפלוקס.

בשלב מסוים הצלחתי לשאוב לה את כל האוכל מלבד בקבוק אחד ביום... אבל השאיבות גמרו עליי. כאילו, אין מצב שזה קורה שוב.

http://www.llli.org/llleaderweb/lv/lvaprmay05p27.html
זה מהאתר של לה לצ׳ה עם קצת הפניות. זה נראה לא מאד מעודכן.
היא בעיקר מדברת על רקמת שד חסרה, אבל קצת על השפעות הורמונליות. נראה שזה לא אצל כל הנשים עם שחלות פוליציסטיות, אבל שלעיתים יש קשר.
אם תספרי את סיפור ההנקה בימים הראשונים, אז אפשר יהיה לאבחן טוב יותר ולהתם לך המלצות בהתאם.

תפוח אדמה, תודה על התשובה המפורטת!

למה שחלות פוליציסטיות יכולות לגרום לבעיות? יש לך אולי מחקר רלוונטי?

שחלות פוליציסטיות אכן יכולות לגרום לבעיות.
הרציונל של להניק המון ביממות הראשונות הוא לאותת לגוף שיש כאן תינוק שצריך הרבה חלב. למעשה, המצב הטבעי הוא שתינוק יונק באיזור החמש עשרה פעמים ביממה ביממות הראשונות, ואילו אצלנו הפחיתו זאת. רוב האמהות מסתדרות אבל לא כולן.

המינון הוא כמדומני שלוש כמוסות שלוש פעמים ביום.
לגבי החלב: כדאי להתכונן להנקה עם יועצת הנקה.
זה מפגש שבו מדברות על מה צפוי ומכינות תוכנית פעולה. כעיקרון, הדבר שהכי כדאי לעשות זה להניק כמה שיותר ביממות הראשונות. ככל שתניקי יותר ביממות הראשונות כך יהיה לך יותר חלב. להגיע אפילו ל15 הנקות. הן יכולות להיות במרווחים של חצי שעה אחת מהשנייה, כדי שתוכלי לנוח בין לבין קצת יותר. אם את לא בטוחה שהתינוק/ת יונקת, אז צריך לסחוט ולתת בכפית, גם זה הרבה פעמים ביממה. יש סירטונים ביוטיוב לגבי איך מאכילים בכפית. אפשר עם כפית חד פעמית שטובלים במים רותחים.
אם תעשי את זה, ותוודאי מוקדם שהתינוקת יונקת כראוי, אז גם אם יהיו כמה ימים של עיכוב בחלב זה לא נורא. אני הייתי משתדלת להיערך עם חלב אם שאוב מאמהות אחרות, שיהיה מה לתת בימים הראשונים, מהסיבה שבקבוק הרבה פעמים משבש את ההנקה. חלב אם אפשר לתת בכפית אאו בכוס, ואילו תמל לא.
ואז, אם את מניקה הרבה או מוציאה הרבה חלב מהשד, ולא נותנת בקבוק תוך שמירה על התינוקת שבעה, ולא נלחצת מזה אלא מבינה שזה המצב, אז יש סיכוי טוב שזה יסתדר.
אני ממליצה לך להיות מלווה על ידי אשת מקצוע, ולו רק בשביל התמיכה והעידוד, וגם כדי לראות שהקטנה יונקת כראוי.

אפשר להתחיל לקחת חילבה מיד אחרי הלידה כדי לזרז את החלב. (אין טעם לקחת בהריון, זה לא ישפיע)
לגבי מינון, הייתי שואלת יועצת הנקה.

שאלתי בעבר, אבל עכשיו זה רלוונטי.

בהריון, שבוע 20. בהריון הקודם לא הצלחתי להניק בגלל שילוב של סיבות שהקריטית בהן הייתה שהחלב לא השתחרר בזמן ואף פעם לא הגיע לכמות הרצויה. (טענו אז שהסיבות הן שחלות פוליציסטיות, אבל אני חייבת להגיד שזאת דעה שלא שמעתי שוב בשום מקום אחר ואני תוהה בקשר לביסוס המדעי שלה.)

היה מתסכל ועצוב. עכשיו אני תוהה אם יש משהו שאני יכולה לעשות עכשיו, בעודי בהריון, כדי שההנקה תצלח ואולי כדי איכשהו לדאוג שהחלב כן ישתחרר בזמן.

ואם גם הפעם יהיה עיכוב של כמה ימים, מה אפשר לעשות כדי שזה לא יגמור על ההנקה?

מה דעתכן?

פלונית, האם את זקוקה לרשימת יועצות הנקה? להמלצה על אחת טובה (אם כן תני אזור)?
כמה שיותר מוקדם פונים, יותר סיכוי להחזיר את ההנקה למסלול בקלות @}

שאיבה היא פחות יעילה מיניקה של תינוק, גם אם משתמשות במשאבה טובה.
מעבר לזה, בשבועות הראשונים תינוקות יונקים לפחות שמונה פעמים ביום, מה שקשה יותר בשאיבה.
הצורה שבה תינוקות יונקים שונה מהותית מהצורה שבה אוכלים מבקבוק. הרבה יותר קל לינוק מבקבוק, וכך שרירי הלסת לא מתחזקים (שזו עשויה היתה להיות הבעייה). כמו כן הם מתרגלים לא לפתוח פה גדול, שזה עוד גורם נפוץ להנקה לא יעילה בהתחלה.
החדשות הטובות הן שזה פתיר. אני מאד ממליצה לך להתייעץ עם יועצת הנקה, מדריכת הנקה, יש גם אחיות טיפת חלב שהן יועצות הנקה (אם כי תור לזה עלול להיות מאתגר).
הפיתרון הוא להחזיר את כמויות החלב למה שהיה קודם, וזה על ידי זה שהתינוקת תינק ביעילות, לפעמים בשילוב עם שאיבות ולפעמים על ידי קפיצת גדילה יזומה (מחברים את התינוקת לציצי ליומיים. כדאי לעשות במעקב שקילה). יש מקרים שהאמא מעדיפה לתת תוספות עם צינורית על השד, זו גם דרך להגביר חלב.
יועצת הנקה תוכל להנחות אותך ולהתאים לך את הפיתרון שהכי מתאים ונכון לך, וגם לעקוב ולראות שהתהליך מתנהל כשורה, והכי חשוב, לתמוך בך בזה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

אבל שאבתי כמה פעמים ביום ושמתי לב שלאט לאט כמות החלב מתמעטת ועכשיו כשאני שואבת אני בקושי מצליחה להוציא משהו...

[u]היה לי הרבה חלב התחלתי רק הנקה אבל הילדה התחילה לרדת במשקל באופן משמעותי[/u]
זה אומר שלא היתה בעיה בחלב שלך אלא ביניקה שלה.
מציעה לך להיפגש עם יועצת הנקה מוסמכת כדי שתעזור לתינוקת שלך לתפוס טוב.
שאיבה לא דומה להנקה - זו מיומנות נלמדת וצריך לשאוב בעקביות כל יום כמה פעמים, רצוי באותן שעות.
מה שמייצר חלב הוא היניקה או השאיבה, כך שאם את רוצה להגביר את החלב את צריכה לשאוב יותר ולהניק יותר. שוב - רצוי מאוד להיעזר ביועצת הנקה טובה שתבוא לראות מה קורה ואיך לעזור לך, לא באינטרנט.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

הילדה שלי בת חודש מיד לאחר הלידה היה לי הרבה חלב התחלתי רק הנקה אבל הילדה התחילה לרדת במשקל באופן משמעותי לכן הפסקתי להניק ומשכתי לשאוב ושילבתי לה סימלאק כיום אני רוצה מאוד להמשיך אבל למרות שאני שואבת יוצא ממש מעט כמה טיפות ומפסיק ניסיתי לחזור להניק אבל הילדה בוכה לכן אני מביאה לה סימלאק מה עלי לעשות כדי לייצר חלב אני ממש רוצה שהילדה תאכל חלב שלי ולא סימלאק???? אשמח לקבל תשובה תודה

לא תמיד אפשר... זה תלוי בגוף, בכמה זמן הנקת לפני שהפסקת, בגיל של היונק ועוד.
כעקרון אפשר להתחיל עם שאיבות, במשאבה טובה, לפחות שמונה פעמים ביום. משאבה טובה לרוב מאפשרת שאיבה דו צדדית, מה שמקל על השאיבה. כדאי במקביל לנסות להחזיר את התינוק להנקה, לפחות חלקית. אם הוא יונק טוב, אפשר גם להניק עם צינורית, שזה משהו שעדיף לעשות עם הדרכה.
אפשר גם לקחת מגבירי חלב, שזה חילבה או מוטיליום שזו תרופה במרשם.
בהצלחה!

אם הפסקתי להניק באופן מלא במשך חודש מסיבות אישיות, וגם לא שאבתי.
כיצד אוכל להחזיר את החלב..?

קרן, מהודעתך לא ברור האם את מיניקה ופשוט ניסית לשאוב קצת, או שמא את שואבת בלבד. תוכלי להבהיר את העניין כדי שנוכל לעזור לך בצורה יותר מדוייקת?

איך היציאות והעליה במשקל? אלו המדדים.
להגברת יצור חלב יש להעביר הרבה מצד לצד ולישאוב אחרי הנקה

[u]אני כבר חודש אחרי לידה ואני שואבת ולא יוצא מספיק חלב האם זה נורמלי[/u]
שאיבה היא מיומנות שצריך ללמוד, וזה לוקח זמן ללמוד אותה.
אין קשר בהכרח בין הכמויות בשאיבה לבין ייצור החלב או הכמויות שיוצאות בהנקה. אלה שני דברים שונים.
אחד הסודות הכי גדולים בשאיבה זה ללמוד איך להפעיל את רפלקס שחרור החלב. אין לי זמן לפרט, אבל את יכולה לחפש ברשת מה מפעיל אותו. וגם, ללמוד מהו התזמון הנכון בשבילך לשאיבות: לפני הנקה, אחרי, תוך כדי... אצל כל אשה זה עובד קצת אחרת.

אני כבר חודש אחרי לידה ואני שואבת ולא יוצא מספיק חלב האם זה נורמלי ואני פשוט לא מייצרת מספיק חלב או שהכמות תגדל בהמשך?

מה שכן, החלב באמת משתחרר רק אחרי יומיים שלושה, בהתחלה קולוסטרום שהוא סמיך ודביק יותר ולשאוב אותו מאוד קשה. יוצאות טיפטיפות. צריך להתעקש להמנע מבקבוקים אם אפשר, ואם חייב לתסף כי יש סיבה רפואית אמיתית, אז לעשות את זה על השד. עם הקטן שלי עשיתי כך כי היה צהוב ואפאתי, קיבלתי תרומות ושאבתי עד שעברנו את המשוכה, אך תיספתי רק על השד.

טוב אז אני קצת הופכת את התיאוריה: אצלי היה סבבה של חלב עם שלושת הראשונים, ורק עם שני האחרונים מיעוט וקשיים בהנקה. אין לי מושג מה זה אומר... התגברנו על הקשיים, אבל שפע חלב אף פעם לא היה לי איתם.

מחזקת מעליי. ומתפקדת לסקר, אמנם הנקתי בשני המקרים, בהחלט בהחלט החלב הנוסלי הגיע מהר יותר, הרבה יותר וההנקה מוצלחת הרבה יותר. נדמה לי שרקמת השד לאחר שחלב כבר נוצר שונה מהותית. ובכל מקרה עם הראשונה היו מקרי עצבנות על השד יניקה לא יעילה וגם מיעוט מסויים (החודש הרביעי אגב. לקחתי טיפות רפאל). עם הקטנה לא היה שמץ.