אוקיי, אני לוקחת לי אתגר להסביר למה לדעתי זה לא החיים.
מציעה כאן שבית ספר הוא לא כל החיים או רק החיים. הוא גם החיים. הוא משקף ומחזק משהו שלגמרי קיים.
ושום דבר שקיים הוא לא היחיד. אבל יש הרבה "חיים" שהם דומים לבית הספר. אולי אפילו הרוב.
וכאמור, מי שאין לו עניין בחיים כאלה אז לא כדאי לו ללמוד בבית ספר. אבל מי שאי פעם רוצה להיות שכיר, או לעבוד בארגון גדול ו/או היררכי, או משהו מהדברים האלה - בית ספר הוא בית ספר טוב בשבילו
אין קשר ישיר בין מידת ההכרה שאתה מקבל לבין כמה אתה מרוויח.
לפעמים. אבל בהרבה מקרים יש ויש.
הכרה לא מבטיחה סיפוק והנאה.
ברור. אבל לפעמים זה לגמרי חלק מהעניין. ואז, בתור אמא, אני יכולה ללמד את הילד שלי שהמסר הבית ספרי הזה הוא מוגבל.
הוא נכון הרבה פעמים או חלק מהזמן אבל מוגבל ובוודאי לא נכון תמיד.
בבי"ס אין צורך בתושייה.
בית ספר זה המון דברים. לא רק הלמידה. ובחלקים נרחבים של השהייה בבית הספר יש צורך, ואף מתפתחת, תושייה.
ומי שאחר כך ירצה להיות חלק ממערכות דומות ימצא שהתושייה הזו מועילה לו מאוד ושיש לה ערך בכל מיני דברים אחרים בחיים.
להקשיב בשיעור ולהכין שיעורי בית לא תמיד עוזרים לכל אחד ללמוד את הנושא שהוא אמור ללמוד.
מאוד מסכימה, אבל בתי הספר הטובים הולכים היום מאוד בכיוון של התאמת שיטות לימוד, עבודה בקבוצות קטנות ומותאמות, ושימוש במגוון גדול של דרכי לימוד.
אני אומרת את זה מבתי הספר של הילדים שלי, שלא חסרות להם מגרעות, אבל בקטע הזה הם מפתיעים ממש לטובה.
והפואנטה פה היא שבית ספר, כרעיון, יכול להכיל המון אפשרויות וזו פשוט שאלה של איזה צוות יש שם ואיזה הנחיות ותקציבים מגיעים מלמעלה.
אבל הקוסנפט הבית ספרי לא חייב להיות מה שאת מתארת כאן. זה שהוא לרוב כזה לא אומר שזו חובה קדושה.
החשיבה הבית-ספרית היא ש"בסדריות" כשלעצמה משיגה דברים; בחיים זה לא ככה.
אני דווקא חווה את החיים כמאוד כאלה.
בבי"ס הייתה לי מורה אחת בלבד, וגם זה בתיכון, שהצלחתי להגיע איתה לסיכום כזה, שכל עוד הציונים שלי גבוהים היא לא מתעסקת במה שאני עושה או לא עושה לטובת העניין.
בדיוק. עכשיו השאלה היא איך אפשר לגרום לכך שמורים נוספים יסכימו לדברים כאלה במקום לקבוע שהמבנה הבית ספרי לא יכול לאפשר את זה רק משום שזה כנראה המצב בפועל.
בית הספר מתיימר ללמד מה העולם מתגמל, ולמעשה העולם מתגמל דברים אחרים ממה שבי"ס מלמד.
לא בדיוק. דרך העיניים שלי - בית הספר מנסה ללמד, ועושה את זה די בהצלחה, מה
גם מתוגמל בעולם. ואכן, העולם המון פעמים מתגמל דברים כאלה, אבל לא תמיד. וכאן נכנס ההורה ומסביר לילד - יש עוד אפשרויות, ואחריותנו המשותפת לחקור אותן ביחד כי זה לא בדיוק התפקיד או היכולת של בית הספר ללמד אותך את זה.
נשאלת השאלה אם ילד שגדל עם מסרים בעייתים כאלו שעברו עיבוד וכו' יכול להיות לו דימוי גוף בריא באותה מידה כמו ילד שלא גדל עם מסרים כאלה בכלל? לדעתי לא. כי העיבוד הוא סוג של למידה עמוקה פחות מהחוויה של המסרים.
זו בדיוק הפואנטה שלי מלמעלה, בנוגע לרצון שיש לרובנו לברוח לפעמים מסוכני חיברות כי המסרים שלהם דפוקים. ובגלל זה נתתי את הדוגמה של דימוי הגוף. כי כמו המסרים שבית הספא שולח - אי אפשר לברוח מזה באמת.
אז בתור אמא אני יכולה לא לקנות ברביות ולהסביר פרסומות ולהגיד את כל הדברים הנכונים, אבל הילד שלי עדיין יהיה חשוף... לעולם. והעולם מלא במסרים גרועים בנוגע לדימוי הגוף.
העולם מלא במסרים שהם "בית הספר" בדימוי הגרוע שלו, בין היתר כי רובנו עברנו שם.
מה אפשר לעשות, אם בוחרים בכל זאת לשלוח ילד לשם? לעבד איתו לאורך השנים את המסרים האלה, ולתמוך בשינויים של בתי הספר לטובת מודלים מוצלחים יותר.
אגב, גם הילדים שלי במסגרות משום שהתקשיתי מאוד למצוא חברה מתאימה בחינוך הביתי ולא אהבתי את החובה להסתובב ברכב לכל מקום כל הזמן (זה מה שהיה לנו פה באנגליה, לא יודעת איך זה לחיות בקהילה שמאורגנת סביב חינוך ביתי). אני מניחה שלו זה היה בנפשי הייתי מוצאת לזה פתרונות כאלה ואחרים. אבל זה לא היה בנפשי, והתחושה שהיתה לי מקבוצות החינוך הביתי זה שהן עולם מוגבל נורא. כמות הילדים ממש קטנה, ועולה איזה צורך להסתדר עם מה שיש כמעט בכוח.
זה הזכיר לי את מה שמטריד אותי בקיבוצים או קבוצות קטנות אחרות. התחושה הזו שהמגוון האנושי נורא מוגבל ומתישהו נהיה מוכר מדי, ומכיר אותי יותר מדי...
זה הטריד אותי יותר ממה שמטרידים אותי המסרים של בית הספר ומה שהוא מלמד. איכשהו, הרגשתי שכהורים, אנחנו נצליח לגדל ילדים שלא יוצאים מהצד השני של מטחנת הבשר, אבל שלא נצליח לייצר להם סביבת חינוך ביתי שתשמח את כולנו.
רוצה לומר - אני האחרונה שתצא להגנת המוסד והרעיון של בית הספר, וזה עוד לפני שנכנסנו לעומק של בתי הספר בגילאי העשרה, שם לדעתי המצב חמור בהרבה. אבל אני לא אוהבת שמתארים את הרעיון הזה לפי מה שיש אלא לפי מה שיכול להיות. ומכך שאני מכירה בתי ספר כבר בשתי תרבויות שונות, והם שונים מאוד, אני מבינה הרבה יותר לעומק עד כמה הרעיון הבית ספרי הוא בעצם גמיש, ויכול להתגמש עוד מן הסתם.