אנג'לי ?
את כאן עדיין?

_מסרתי את ילדי הצעיר שהנקתי עד גיל 3, שנשאתי צמוד לחיקי כמו אם בהודו,באפריקה.
ויתרתי עליו לטובת אביו כמו חבילה .
מסוממת ממערכת יחסים חולנית, ניתקתי קשרים משפחתיים, חברתיים.
חייתי בהיכון לקראת צילצול הסלולרי שלו.
כשענה לי הייתי המאושרת בנשים, כשסינן את שיחותי,כשדיבר אליי בקרירות, רציתי למות.
איבדתי כל תשוקה לעשות את הדברים שאני נהנת מהם:_

לא יאמן, כמעט שנתיים אחרי, שוב בספרייה העירונית, שוב בתהליך גמילה.
חוזרת לחיים לאט, חבוטה מפרידות שחזרו ונשנו חודש בחודשו . כמו מחזור גברי.
אהבה, אינטימיות נטישה. מעגל סגור מטורף ומתיש.
גופי חרוט סימני כאב, התעללות רגשית, חרדה.
חוזרת לבאופן טבעי, לא סתם כדי לקטר ולילל על "אומללותי", אלא כדי לחלוק את הסיפור שלי עם נשים אחרות שאולי נושאות את ההתמכרות הזאת איתן.

בכנות, אין חיבוק, או תשוקה ששווה מחיר כזה.
אני יכולה לספר רק על החלק שלי , את המחלה שלו אין לי זכות לשפוט.

תמורת מגע, מלה של חיבה, חיבוק וסקס.
עבור תחושת השתייכות , אשלייה של זוגיות .
כדי לשמור ולשמר קשר רופף מאין כמוהו.
כדי שלא יברח לי, שלא יהיה עם מישהי אחרת...

מסרתי את ילדי הצעיר שהנקתי עד גיל 3, שנשאתי צמוד לחיקי כמו אם בהודו,באפריקה.
ויתרתי עליו לטובת אביו כמו חבילה .

מסוממת ממערכת יחסים חולנית, ניתקתי קשרים משפחתיים, חברתיים.
חייתי בהיכון לקראת צילצול הסלולרי שלו.
כשענה לי הייתי המאושרת בנשים, כשסינן את שיחותי,כשדיבר אליי בקרירות, רציתי למות.

איבדתי כל תשוקה לעשות את הדברים שאני נהנת מהם:
מדיטציה, קריאה, לימודים, תפירה הכל.

הפכתי לשפחה, מרצוני, מבחירה שלי.
איבדתי כספים מיוזמתי.
הכל בחירה שלי.

את הנזק אי אפשר לתקן, אולי רק להחליק מעט את הקמטים, להתפלל שהפעם זה יצליח.

אמן.

,תודה ענבל, התייחסותך משמעותית עבורי.
מצאתי את עצמי בבידוד מחברים עקב יחסיי ההרסניים איתו.
התנהגתי בטירוף.
חברתי הטובה ביותר והיחידה , בחרה לפרוש מהקשר שלנו.
הפעם בחרתי אני לנתק את מערכת היחסים איתו וזה כאב ועדיין כואב, כמו לכרות לעצמי רגל או יד.

אוהבת אותו כל כך, הוא מיוחד ויקר עבורי.

אבל די. השקרים, הציפייה הדרוכה לטלפון ממנו, כשמכשיר הפלפון נכנס איתי לכל מקום, משמש עבורי חבר או אויב, תלוי בשיתוף הפעולה שלו עימי.
לרוץ אליו ברגע שהוא מופיע, לוותר על רצונותי, לשתוק כמו "בחורה מבית טוב..."

נגמר.אולי מצפה לי מישהו אחר שירצה להיות איתי כמו שאני, עם הפחדים, התשוקות, השונות שלי.
ואולי לא.
יושבת בספרייה העירונית, חשה בדידות בתוך בני עירי.
לא מוצאת את האנשים שלי, כאלה בסגנון של "באופן"
איך מוצאים חברה בגילי, אני כבר שכחתי...

שבת שלום . שמחה שאתם פה.

אני איתך

@} @} @} @} @}

מה שגורם לך סבל, אינו ראוי להיות חלק מחייך (אמרה האישה שאפשרה לבן זוגה להשפיל, להכאיב ולהתעלל בה)
יש בנשמתך מקום לשמחה, לאושר, לחיים כפי שראוי לחיות אותם.

שוב באותו מקום.לא יאמן איך אני נופלת לאותה מלכודת שוב ושוב. אהבה, תשוקה , זוגיות מספקת . כן עם אותו אחד ושוב מלה אחת לא במקום והכל מתפוצץ. הוא נוסע לחו'ל עם מישהי אחרת. נסיעת עסקים אבל עם מישהי שיש לו איתה "משהו" מתח מיני, תשוקה. כל מיני דברים שאמר ולא הוסיף.
שוב כאב, הפעם התפוצצתי, רגע לפני שהתפרקתי בפניו , בקשתי שילך.
שנייה אחר כך רצתי אחריו מתחננת לסליחתו.

למרות שגיביתי את עצמי במגוון עיסוקים בידיעה ש"זה " עלול לקרות שוב.
עיסוקים שקשורים באהבה עצמית והתפתחות, אני שוב מרוסקת כמו אז.
שום דבר אינו משתווה לעוצמה שבסבל.

הפעם נדמה שהרסתי סופית את הקשר ביננו.
סלחנות איננה הצד החזק שלו, ענישה והתרחקות היא דרכו,כנראה. מצא מין את מינו. מכורה לסבל ואיש מעניש.

מתפללת ליציאה מהמבוך.

די, אני לא יכולה יותר. הוא משגע אותי. יומיים שתיקה וצלצול. כן פרידה, לא פרידה, אני צריך זמן למחשבה.
טימטם אותי לגמרי כבר.
בחיי, אם רק יגיד בואי, אקפוץ לאוטו החבוט שלי, אל בין זרועותיו.
סתם... אני בגמילה.
עוד לילה יעבור, בקרוב אגמל לגמרי, הצלצולים שלו יפחתו, לא עוד מפגשים עם המין הגברי בשנה הקרובה.
היום טיילתי עם בני הצעיר בנחל צלמון. איזה שחרור, אפילו לא געגועון קטנטון.
עד שהפלפון צלצל...
שוב עלו פנטסיות עליו, מה היה קורה אילו היה כאן איתנו.
אין לזה סוף.
אני פותחת דף חדש תחת כותרת אשה בגמילה.

תודה גם על תשומת הלב שלך, עכשיו ראיתי מה שכתבת לי בדף שלי. כן, אני משערת שכשאגיע לרגע אחוש גם עצב וגם שיחרור. הכל ביחד. בהצלחה גם לך.

מוזר לראות את עצמי כאשה, בת אדם, אמא של,לא האשה הסקסית שלו.
עלית על הדרך.
בטח שאני שם. כל אחת והסיפור שלה אבל תדעי שמרגישה הזדהות .

תודה. עברתי את "הל י ל ה" הכי קשה. באמת נכון שהזמן מרפא...
עכשיו זה סתם נידנוד כזה בראש ודקירות בחזה.
כל שיר רומנטי ברדיו, פינות בעיר שהיינו בהן יחד,אפילו הבית שלי, מעוררים תגובות התמכרותיות כאלה.
המון געגועים. אני מקיאה אותו מעצמי בכל דרך אפשרית.
בקרוב אתנקה כמעט לחלוטין.
היום נזכרתי מהי אהבה אמיתית כשישבתי בסוכה, מעשה ידיי ולא שום ידיי גבר,בחברת בני בן ה5.
משוחחים באהבה לאור נר ענקי שהדלקנו(אין חשמל בסוכה)
דמותו של האיש אליו אני מכורה, כמעט שאינה מורגשת כעת.
לפני שבוע , כשהייתי איתו, חשבתי ב"אנחנו", חשבתי גם באיזו מהירות אוכל להשכיב את הקטן לישון כדי שאהיה חופשיה עבורו, אם יחליט להתקשר..
שכחתי מי חשוב לי יותר.
שכחתי את עצמי, את רצונותי. הפכתי לעיסת תשוקה היסטרית.
לעשות הכל על מנת להיות איתו.
עכשיו זמני פנוי. אני שולחת מבט הססני לעצמי בעיניים טרוטות מבכי ועייפות במראה.
מוזר לראות את עצמי כאשה, בת אדם, אמא של,לא האשה הסקסית שלו.
חיבוקים בחזרה לך ענבל, תודה שאת שם.

חיבוקים רבים

לילה טוב

זהו, נגמר הטוב. כעת יש הרבה עצב. כמו סרט תורכי, אני נקרעת בדמעות ביסורי הפרידה, שהפעם היא על אמת.
לא סתם תרגול. כעת זה ההווה, קשה לי לעכל שזה באמת קורה.
אהוב ליבי בישר לי שזהו זה נגמר.
ושוב אותו תהליך של אובדן, כעס על עצמי שהרסתי במו ידיי קשר כזה מדהים.
שוב אני רואה את חיי בעתיד בודדים, משמימים, שום דבר אינו נראה לי מושך ועוצמתי כמו הקשר איתו.
לחבק אותו, לראות את הגומה המתוקה בלחיו, לשמוע את קולו בטלפון.
בור עמוק בנשמה ששום פילוסופיה בגרוש לא סותמת.
שום תורה אינה מביאה מרפא, הכל נראה כל כך תפל עד שאין לי חשק להמשיך הלאה.
גם לכתוב וללעוס את זה בשיחות עם כל העולם נהיה כבר מטרד ציבורי.

אני כמו ילדה קטנה, רוצה את אבא שלי בחושך, את האבא שלא היה שם אף פעם בשביל להרגיע בחושך.
רוצה אותו כל כך ...
עכשיו ומיד!
כמו ילדה אני רוקעת ברגלי, עוד מעט אפרוץ בשאגות היסטריות עד שמישהו יביא לי אותו.
ואז מה? שוב שתיקות, התנצלויות על מה שאני מעיזה להגיד, פחד מאיך שאני מצטיירת בעיניו. כאב ממשי בחזה כשהוא משוחח באינטימיות עם נשים אחרות, מביט בהן במבטים עוגבים ברחוב, בבית הקפה... ואחר כך אני מצטדקת על הכעס שמתעורר בי כשאני נוכחת לדעת שאני לא האשה בחייו.
אני קנאית נוראית.
הוא רגיש ופגיע.
נמאס לי כבר לשמוע את עצמי.
לילה טוב והמון אהבה לעצמי גם כן-אני זקוקה לזה כדי לשרוד.

מתפללת לבהירות ,שפיות ושלווה
התמקדי בכאן ועכשיו. הוויה. הווה.
כאן ועכשיו בהיר, שפוי ושליו.
התבונני.

כבר לילה. מתה מעייפות. ככל שאני מבלה יותר זמן עם אהובי, ככה אני מתמכרת אליו יותר ויותר.
פוחדת מהרגע ש"זה יגמר".
קשה לי להניח שהטוב הזה יכול להמשך.
בגיל 30+, עם 3 ילדים, גונבת זמן מתוק, לפעמים על חשבונם.
אני שהנקתי עד גיל 3 את הקטן ודאגתי להיות תמיד ברקע עבור הגדולים, למקרה שיזדקקו לי,,,
לומדת להיות אנוכית.
אני קולטת עכשיו שבעצם אני מתרגלת פרידה תוך כדי טיפוח הקשר הלא ברור הזה.
רק למקרה שזה יקרה
רק כדי שלא אפול שוב למקום ההוא שביקרתי בו אשתקד
מפחיד וחסר פרופורציות ביחס למה שזה באמת.
מתפללת לבהירות ,שפיות ושלווה.

את כותבת ומביעה את עצמך יפה כלכך.
מרגשת אותי.

אני רוצה לכתוב לך אבל יודעת שבמידה רבה כותבת לעצמי. כנראה שנמצאות במקום קצת דומה. אם תסתקרני תמצאי משהו ב ומצפה ומחכה למי למי
יש צורך עצום לפעמים באהבה, בהתחברות לאדם שיחבק את הגוף והנפש. מה שאת כותבת מוכר לי, אבל, לשמחתי נמצאת היום יותר במקום בו אני מרפה ומרשה לעצמי להיות לבדי. בלי מחזרים, בלי אהובים. פשוט להיות קצת לבד וכשיגיע הזמן המתאים....זה בטח יקרה.

מאחל לך שבוע נפלא כמו שכתבת, של צמיחה והתחדשות.
מחזקת אותך בדרך שלך @}

מוצאי שבת. הילדים חזרו. בחזרה למשחק באמא בלי אבא(דווקא נוח, בלי חיכוכים, בדרכי שלי - עד כמה ש"הם מאפשרים").
בראש השנה הסתגלתי לחברת עצמי מחדש.
מול אמא אדמה, נזכרתי עד כמה אני אוהבת אותה.
כמה נאהבת אני חשה ביושבי על החוף, מול הים.
חבוקה בזרועות בורא עולם, כמעט שנעלמה התשוקה לאיש שאני אוהבת.
כעת, בעיר:אוטובוסים, סירחון עומד של עשן מפעלים, מכוניות וזבל שלא פונה במהלך החג.
בתוכי שוב געגועים, כמיהה. שיתקשר כבר!
חושבת שיש בהתאהבות בריחה ממה שאני לא רוצה לראות.
שבוע טוב של אושר גדילה והתחדשות.

את נמצאת במקום מצויין. את כבר מבינה את מה שאת עוברת מנקודת מבט חיצונית ולא רק פנימית. זה גדול.
_להנות ממה שיש בכל רגע.
לעולם לא לשכוח את מי שנשאר בסביבתי ברגעים הכי כואבים ומפחידים.
שבוע נפלא ומלא אור ושמחה._
מרגישה כמוך בתהליך הגירושין שאני עוברת. להנות מהרגע. לכבד את החיים כתהליך. לראות שלא חסר לי דבר בעצם.

תודה לך שבמילים שלך הזכרת לי.

אנג'לי.
גם אני מכורה...
אולי בשלבי גמילה קצת יותר מתקדמים.
אני נעזרת בפרחי באך.
זה לוקח קצת זמן והמון המון עבודה מצידי אבל אני רואה סימני החלמה באופק.
אני יודעת שגם כשאחלים אני אשאר עם ההתמכרות לנצח (כממו אלכוהוליסטים ונרקומנים).
בהצלחה
תהיי חזקה

תודה. תודה לכולם עבור ההתייחסות. הטירוף הגיע לשיאו ביום שישי. מרוסקת לגמרי, ממש כשחשבתי שנמוך יותר אי אפשר לרדת: ויתרתי. בשארית כוחותיי אספתי כמה חפצים על מנת להצטרף לחברים לסוף שבוע בטבע. (אם חושבים על אהבה אמיתית - החברים האלה ממחישים אותה.)
מרוקנת מרצונות, אבודה, פעלתי כמו רובוט חבוט וצולע.
פתאום האיש שאני אוהבת התקשר... זה היה עבורי נס.
כן, אני יודעת שאלו סימני התמכרות: עליות וירידות במצבי הרוח, תלות בחומר (הגבר שאני אוהבת).
פתאום אני מרגישה הכי יפה בעולם.
נחשקת, אהובה, רצוייה.
כנראה שבאמת נדרשת עבודה עצמית. פרחי באך לא עזרו לי בעבר.
כתיבה אולי? חברים. להחזיק חזק עד יעבור זעם (אגב הוריקנים).
היה סוף שבוע נפלא. אני מבינה שהאיש שאיתי אינו שלי ואולי גם לא יהיה"שלי".
יום ראשון. שבוע חדש. בקרוב ראש השנה.אני משננת לעצמי: בלי ציפיות. להנות ממה שיש בכל רגע.
לעולם לא לשכוח את מי שנשאר בסביבתי ברגעים הכי כואבים ומפחידים.
שבוע נפלא ומלא אור ושמחה.

אנגלי,
ובכל זאת, תיהני מהטירוף הזמני, עד שזה יתפוגג מאליו. לאחר מכן - בדקי כפי שנכתב את היותך נאהבת מכמה שיותר זוויות מבט.

מייק,
שים לב שרק בהדגשת הצורך לרווח החסרתי רווחים. לפיכך - מכוון.

שים לב גם שהחסרת רווחים עולה לך במאמץ (קטן אבל מאמץ), בעבורך נראה שהנך נזקק לרווח - על מנת לקחת אויר. לאנגלי אין כל בעיה לא לקחת אויר כל עוד יש לה מה לומר... (חיוך או משהו כזה).

להקפיד על רווחים בין הנקודות והפסיקים בכתיבתך.הקפדה זו חשובה למדי.
צפריר,החסרת רווח,אתה רואה איך זה כשאני מנסה--בכוונה--להחסיר רווחים.מה זה אומר?יש לך הסבר?

אנגלי,
אינך צריכה להמנע ממערכות יחסים.
עלייך ללמוד להתרווח כשאת לבדך. אינך מאפשרת לעצמך מנוחה או להיות לבד. נמצאים הגברים מאשרים לך את היותך אהובה, בעיקר ברמה הפיזית. יש לשער שאת נראית לא רע (בלשון המעטה) ומכאן גברים נמשכים אחרייך.
היענותך לחיזורי הגברים האלה נובעת שוב בשל אשליית היותך נאהבת (ולו לרגע).
אישור על היותך נאהבת אינו חייב לבוא מבחוץ, וכאשר הוא בא מבחוץ מתכווץ אותו אישור פנימי על היותך, חיותך ונאהבותך.

לכן, הכנסי לתקופה של לפחות שלושה חודשים ללא גבר בכלל.
לא חשוב כמה הגברים שתפגשי יהיו מקסימים ומושכים מהבחינה הפיזית (שאת נמצאת שקופה בעבור רוב הגברים), החליטי על תקופת התנזרות.
בתקופה זו, הרהרי בינך לבינך בשאלת אהבתך את עצמך, ובשאלת מי אוהב אותך ומדוע.
נסי אפילו לשים את עברך על הניר ולציין מדוע X אהב אותך ומדוע Y אהב אותך, כך גם לגבי ההווה, מדוע בני משפחתך אוהבים אותך, מדוע את אוהבת את עצמך.

לאחר תקופה זו תוכלי להיענות או לבחור גבר מתאים, זה שיניח לך התמסרות בעודו מתמסר בעצמו.

כאן, שימוש באמצעים מכוונים כמו פרחי באך עשוי להועיל, במקביל, התחילי להקפיד על רווחים בין הנקודות והפסיקים בכתיבתך.הקפדה זו חשובה למדי.
בריאות.

שנה טובה והמון אהבה
גם לך

יעזור אם אני אומר שאת לא לבד ולרובינו מאוד מאוד קשה עם פרידות? מאוד קשה גם כשמערכת היחסים לא משהו וגם אם היא חולה?

שנה וחודשיים אחרי פרידה מהאיש שהייתי "שלו" 15 שנים.שנה של גמילה כואבת ושחרור מדהים,נכנס גבר חדש לחיי. במקום שלא חלמתי להיות ריחפתי מסטולה בתוך אותם חומרים כימיים שהגוף מפריש כשהתאהבות תוקפת. השלכתי כל סימני אזהרה לגבי היותו "פרפר",חמקמק.בניגוד לכל ההצהרות שלי נכנסתי למערכת "זוגית"עם כל הנשמה. כואב לי כל כך באותו מקום שפתחתי מחדש.(הלב, אלא מה?) עכשיו,סימני פרידה מצטיירים באופק.אני נגמלת בהדרגה שוב. להפרד זאת הסריטה שלי.לא מסוגלת לעשות את הצעד ההכרחי הזה למען בריאות נפשי ולעזוב זוגיות חולה.תמיד נדמה לי שמה שצולע במערכת הזוגית, נובע ממני.ובכלל מי אני שאדרוש נאמנות ממישהו שהכרתי בדיוק לפני חודש? אני כועסת על עצמי שנפלתי בדיוק לאותו בור מוכר ולא חביב(טביעת גופי כבר חרוטה בו).אולי אלוהים שוב יעשה בשבילי את מה שאני לא מסוגלת לעשות בעצמי.נשמע תבוסתני.ככה זה כשמכורים למערכות יחסים. כעת אני חושבת שכמו שאנשים מסוימים צריכים להמנע מסוכר, אלכוהול וכו' אני צריכה להמנע ממערכות יחסים בכלל. אבל אני כל כך אוהבת את האיש הזה שבא לי לבכות,לשיר,להתקשר אליו עכשיו בזה הרגע .(זה הקריז) אני מתאפקת....... שנה טובה והמון אהבה.

שיתוף:תהליך פרידה חדש