+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
_במילכוד, אני רואה פה שני דברים:
א. הצורך והרצון שלך להיענות לצרכים של עצמך, לתת לעצמך מקום, לספור את עצמך בתוך המערכת.
ב. הרצון שלך לשקם ולבנות את היחסים עם אשתך.
רצון א' לגיטימי ביותר, ויש דפים פה שיתנו לך כיוון טוב (אך קראו לדף ההוא שבשמת ניהלה דיאלוג ארוך עם צחי ועוד מישהו..?
בדידות בחיי הנישואין. יש שם הרבה חומר טוב)
הדיון הרלוונטי לך מתחיל כאן:
בדידות בחיי הנישואין (24.06.2019 23:51)
רצון ב' גם הוא לגיטימי. וגם בשבילו הדף ההוא יועיל לך.
הבעיה שם היא, שעד עכשיו, אני לא שומעת אותך מתחיל להתייחס לנושא הזה ברצינות._
אכן יש שם חומר טוב, עם דמיון למצב שלי, אעמיק שם יותר למצוא תובנות
_או. הנה נקודת התחלה טובה:
למה היא כועסת?
תרחיב, תרחיב happy תביא עוד. שנתחיל לראות את אשתך דרך מה שאתה כותב_
שאלה לעניין, אנסה לשפוך יותר אור על חלקי במערכת היחסים הרעועה הזו:
אני עושה טעות שמאוד חוזרת על עצמה וזה להעיר לה. זה מטריף אותה. אני יודע שהערות זה לא טוב וכנראה לא עוזר. אני לפעמים מצליח לשלוט בזה, אבל הרבה פעמים אני פשוט מרגיש שאני חיי עם ילדה בת 4 - אני צריך לבקש ממנה להוריד מים בשירותים, לזרוק לכלוכים לפח, לא להשאיר רצפה רטובה אחרי מקלחת. זה מתסכל אותה ואותי. הצלחתי להוריד בכמות ההערות אבל עדיין מעיר לה פה ושם וזה מכעיס אותה.
הרבה פעמים היא עייפה או קצת כואב לה משהו או קצת לא מרגישה טוב. בשנים הראשונות היה לי הרבה סבלנות אליה והייתי שם הרבה יותר בשבילה. אני טיפוס שבקושי חולה, בפעמים הבודדות שהרגשתי לא טוב היא פשוט לא ספרה אותי. זה איכזב אותי ואיבדתי את הסבלנות להיות שם בשבילה כמו קודם, אני שם בשבילה אבל הרבה פחות.
היא כועסת כי לפעמים שאנחנו נשארים בבית אני מסוגל להתקע שעות בחדר במקום להיות איתה ועם הילדים.
היא מרגישה שהיא מוגבלת ולא יכולה לעשות כל דבר שהיא רוצה, בגלל התגובה שלי או בגלל שהיא לא יכולה לסמוך עליי. למשל לא יכולה לבלות סופש שלם אצל אמא בגלל שאני מעדיף לא לישון שם. לפעמים היא אומרת שהיא לא קובעת תור למספרה כי היא בטוחה שאגיע בזמן מהעבודה. או נמנעת לתכנן סופש עם חברות כי היא פוחדת מהתגובה שלי על זה שאשאר לבד עם שני ילדים בסופש. זה משהו שהיא חידדה לי לאחרונה באחת השיחות שלנו וביקשתי ממנה לנסות לתת בי קצת יותר אמון ולנסות אותי.
היא כועסת שאני מבקש ממנה יחסים אינטימיים. היא לא בדיוק כועסת, אלא יותר פוגע לה במצב הרוח. פעמים רבות מבחינתה זה לא בסדר שאני מבקש כי אז היא צריכה לדחות אותי וזה לא נעים לה.
_בגדול, כל קצוות הקשת אומרים את אותו הדבר. אל תוותר על עצמך ועל המיניות שלך. אם אשתך לא רוצה אותך, זכותה המלאה.
בקיצור, מה שהייתי עושה במצבך זה
לא מתגרש ושומר על המשפחה. מכל הסיבות שמנית ונוספות. אני מבין שגם הקשר עם אשתך בניהול המשפחה בסדר. יכול להיות שבעיית הקשר המיני היא הגורם לכל שאר הדברים שאתה חש. מוריד את ערכך בעיניה, גורם לה לרצות להתרחק ממך. שמור על המשפחה שלך. היא חשובה._
מאוד מתחבר לדברים, מאוד רוצה לשמור על המשפחה, לדאוג גם לעצמי ולנסות לשפר את הקשר עם בת הזוג. כן רוצה לשנות חשיבה ולהבין שהאושר שלי לא תלוי רק באשתי, אין לאשתי מונופול על האושר שלי.
זה בכלל לא משנה אם אשתך אכן זקוקה לסקס פחות ממך או שהיא משחקת איתך משחק סמוי של כוח ושליטה. מה שחשוב הוא שאתה מבין שאין לה שום זכות וטו על הצרכים הביולוגיים והרגשיים שלך. אם היא רוצה להיות שותפה, סבבה, ואם לא, אתה תמצא את סיפוקך היכן שאתה תחליט.
מסכים, קשר טוב עם אשתי יתרום רבות לאושר שלי, אבל אני חייב למצוא חלופות נוספות לאושר שלי. לא רוצה לשים את כל הביצים בסל אחד, בטח לא בסל של מערכת יחסים לא יציבה עם הרבה בעיות.
בדיון כללי עם משקיפים מהצד, מחובתי להגיד שזנות היא אונס,
אולי גם אסור לראות פורנו, כי הנשים בפורנו הן מנוצלות, וכל דקת צפייה שלי בפורנו מעודדת את התעשייה הזו והניצול הזה.
אם נדבר תכלס ונלך על לשון החוק אז על פי החוק במדינה שלנו ובכל המדינות בעולם, זנות היא לא אונס, לא קרוב אפילו.
למיטב ידיעתי, עד לא מזמן מי שהיה מואשם בביצוע העבירה הייתה בכלל נערת הליווי ולא הלקוח.
היום על פי חוק משלמים קנס לאחר קבלת אזהרה. לא חושב שזה העונש במקרה של אונס.
אני לא בעד זנות, אבל גם לא פוסל זנות.
אם תעשי קצת זום אאוט, תביני גם שאם לא תהיה זנות, יש מצב שיהיו אנשים לא מסופקים עד כדי שאולי באמת יילכו ויאנסו.
במקרה של סיפוק צרכים, יש יתרונות לנערת ליווי על פני מאהבת. מאהבת זה קשר יותר רציני ומרחיק אותך מאשתך מאוד, לעומת נערת ליווי שזה פיזי.
אני יכול להבטיח לך שאם זנות הייתה מוגדרת כאונס על פי החוק, אפילו לא הייתי שוקל את העניין.
_אבל "אל תספר לי אם אתה שוכב עם מישהי אחרת מהצד כי זה יפגע בי" זה מאוד בעייתי.
כי לא לגמרי ברור אם עצם הדיווח יעורר קנאה מיותרת (אפילו שבעיקרון יש מצידה הסכמה מלאה-מלאה על פתיחות מינית) ואז לא מספרים פשוט כדי שהכל יוכל להתנהל יותר בקלות ועם פחות קונפליקטים -
או שעצם המין-מהצד הוא זה שיפגע בה.
ואם כך, היא הסכימה להסכם הפתיחות המינית לא בלב שלם, אלא תחת לחץ כלשהי, פנימי או חיצוני. או סתם בנמהרות ובחופזה.
וזה - גרוע.
אז אני הייתי חוזרת להסכם הפתיחות המינית המקורי שלכם ומבררת לעומק אם הוא בכלל קיים עדיין, אם הוא תקף עדיין, אם הוא בריא או חולה.
(דברים כאלה, ידידי, צריך לאשרר-מחדש כל חמש שנים מינימום. אי אפשר לחתום על משהו בגיל 20 ולהניח - בלי דיון מחדש - שזה עדיין רלוונטי בגיל 44)_
דיברנו על ההסכם הזו לאחרונה מספר פעמים, ועל הנייר הוא עדיין בתוקף. אשתי אפילו השתמשה בהסכם בתור תירוץ שאני כבר יעזוב אותה בשקט ואפסיק לבקש ממנה משהו שכרגע אינה יכולה לתת לי. ההסכם נחתם במהלך ויכוח ותקופה לא טובה, אבל מאז שנחתם לאשתי היה המון זמן לחזור בה ולבקש לבטל אותו, מה שלא עשתה. ההסכם בודאות חולה, לא בריא. אני מניח שאנשים עם מערכות יחסים פתוחות טובות הם אנשים עם הרבה אהבה לתת, כל כך הרבה, כך שהם יכולים לתת אהבה ליותר מאדם אחד. במקרה שלנו זה נחתם בגלל שאני לא קיבלתי אהבה מאשתי וביקשתי הזדמנות לקבל אהבה ממישהי אחרת.
חייב לציין שהשיח פה תורם לי
ועוד קצת עדכונים...
אשתי אמרה לי שהיא מעוניינת לקחת טיפול אישי, אצל מטפלת אחרת במקביל לטיפול הזוגי, בגלל שהיא בתקופה ארוכה של דכאון וחרדות. התגובה הראשונית שלי הייתה שזה עלול לבלבל אותה ולגרום לה לאבד פוקוס, בגלל שמדובר בשני טיפולים במקביל אצל אנשים שונים. בכל מקרה אמרתי לה שזה מה שהייתי חושב על עצמי, ולא בטוח שזה תקף גף לגביה. דעתכם?
אשתי הבהירה לי שהיא לא רוצה מערכת יחסים שלא יהיו בה יחסים אינטימיים. היא לא מוכנה שנהיה פרודים תחת אותה קורת גג. היא מבינה עד כמה זה מהותי מבחינתי ושהיא לא יכולה למשוך אותי לנצח, ותוך מקסימום חודש היא תבין עם עצמה אם היא מסוגלת לתת לי את זה או שאנחנו צריכים להיפרד. מצד אחד מעודד כי היא מבינה שזה מהותי במערכת יחסים, מצד שני אולי בעוד חודש היא תרצה להיפרד, מי יודע... מה שכן זה מאוד עזר לי לשמוע כדי להיות מסוגל לתת מאמץ אחרון גדול שבסופו אדע אם המערכת הולכת לכיוון טוב או שהולכים לפרידה. אני מקווה מאוד שהיא תחליט להישאר איתי במערכת ולקיים איתי יחסים, כי אני מאוד מאוד רוצה להיות איתה כבר.