^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
כבר שנה אני חווה חרדות ודיכאונות שלא מדירים שינה מעיני
רוצה לחזור לחיים שמחים ללא מחשבות דיכאוניות
אני לוקחת כדורים אשר לא עוזרים במיוחד
צריך לדעת לשנות את התפיסה בראש
הדבר היחיד שעוזר לי הוא קריאת תהילים והתחברות לקב״ה ולימוד תורה כשמתאפשר

תודה רבה לכן על התגובות! מצאתי טלפון חלופי של שיבא אבל אפשר יהיה לדבר איתם רק ביום ראשון. אם יש פה מטפלים בקהל שחושבים שירצו לסייע לי אשמח אם תגיבו. שוב תודה.

נורה שלום
מציעה לך לקרוא על תזונת פליאו באינטרנט. בזכות הפליאו (אני לא עושה את זה במאת האחוזים כי אני עדיין צורכת מעט לחם וסוכר) הורדתי כדורים נגד דיכאון, עברו לי גלי חום של גיל המעבר. כדאי

נורה, יכול להיות שיש איזה שינוי ארגוני שם.
אבל תנסי לתפוס את ד"ר ריידמן ישירות בפלאפון ולשאול אותה איך ניתן לתאם.
אפס חמש אפס 7231615

נורה שלום, שווה גם לעשות בדיקות דם, ליתר בטחון. לפעמים יש שינויים הורמונלים, בעיקר בבלוטת התריס, שעשויים לגרום באופן עקיף לדיכאון. שווה לשלול את זה.
בהצלחה רבה ושפע בריאות!

נורה שמתי לב שבאתר של פסיכולוגיה עברית מציעים את עצמם פסיכולוגים (אולי מתחילים?) במחיר שפויים יחסית. את יכולה לפרסם שם מודעה ולומר שאת מחפשת עזרה נפשית במחיר מוזל. מעבר לזה מה לגבי ארגונים לנשים? אני מאד מבינה את מצבך ויש הרבה אנשים שעובדים בתחום שלא יתאימו לך, אבל אסור לך להתייאש את צריכה פשוט להמשיך לחפש עד שתמצאי מישהי או מישהו מתאים.

במרכזי בריאות הנפש קיבלתי תגובות לא יפות מהמרכזנים ואין לי יכולת בכלל לדבר עם נפשות לא נחמדות. אני פגיעה מאוווד.

אל הלב תודה.
למעלה מחודש וחצי שאני מנסה אחת ל... לתפוס נפש חיה במרפאת חוה לפי הטלפונים המפורסמים באינטרנט וכל פעם מחדש מתקבלת הודעה שתיבת ההודעות מלאה ואין אפשרות להשאיר הודעה. התקשרתי אפילו למחלקות אחרות בתל השומר בבקשה שיעבירו אותי אל מרפאת חווה אבל לא היה להם מושג לגבי המרפאה.  

אם יש למישהו איזשהו רעיון מה לעשות זה יהיה מבורך. אני פשוט חייבת חייבת חייבת למצוא מישהו לדבר איתו, במחיר שפוי, שאוכל לצאת מהרפש הזה. אני כבר מתחילה להתייאש לגמרי מהכל. אני לא רוצה להמשיך להתגלגל מטה.

נורה, את מאיזור המרכז?
אם כן, יש את מרפאת חווה בתל השומר שמטפלת בנשים בדיכאון בכל מעגלי החיים, טיפול מקיף (פסיכולוגי, תרופתי אם צריך וגם בקבוצות) והכל בחינם.
כדאי לך לפנות לשם.
יש גם את מרכזי בריאות הנפש שאפשר לקבל בהם טיפול נפשי בחינם.
אל תוותרי על עצמך, ההבראה שלך זה הדבר הכי חשוב

ניסיתי בתקופה די קצרה שני מטפלים. אחד דרך קופת החולים במחיר מוזל. התחרטתי על הבזבוז ועל הפגישה. שגם ככה לקח לי המון זמן לאזור אומץ ולהרים טלפון. הפסיכולוג הכניס לי מילים לפה, חשב שהוא מבין הכל בנפש האדם. אמר לי מה לעשות. המטפלת השניה היא אישה מדהימה אבל טכנית קשה להגיע אליה והעלויות הגבוהות גורמות לי עוד יותר לוותר על זה.  :(

תודה אמא על הושטת היד...
איך אפשר לצאת מהמעגל שבגלל המצב הנפשי אני לא עובדת, וגם כשעבדתי ההכנסה שלי הייתה נמוכה. ומצד שני הטיפולים הפסיכולוגים מאוד מאוד יקרים.? אני מלאת רגשות אשמה. חיה בצמצום נוראי.

התחלתי שיחות אך הפסקתי איתן.
יכול להיות שלא היתה לך כימיה עם הפסיכולוגית. זה גורם קריטי להצלחת הטיפול.
אולי שווה לנסות משיהי אחרת.

מה לגבי כדורים? נשמע שאת בדיכאון מתון מתמשך (אם אני לא טועה זה נקרא דיסתימה) וזה יכול מאוד לעזור. אל תפחדי מזה.
זה בסך הכול כדור שמאזן כימית את מצב הסרטונין במוח.


ברצינות עכשיו, מה כל כך טוב בלחיות?
זו שאלה טיפוסית מאוד לאדם בדיכאון, זוכרת את עצמי שואלת את השאלה הזו אין ספור פעמים ובטוחה שהדיכאון זו האמת, שבגלל שמתים בסוף באמת אין טעם לכלום.
אבל זה לגמרי עובר כשאת לא בדיכאון, הנטייה הטבעית שלנו היא להרגיש טוב, להיות עם מטרה ואנרגיה (לפחות און ואוף) במהלך היום.
כשאין את זה - זה דיכאון. פשוט כך. זו לא האמת. זו רק האמת כשמרכיבים את משקפי הדיכאון.


התחלתי לקרוא הרבה ספרים על סמך המלצות שניתנו פה. אני תלמידה טובה בתיאוריה
רוב האנשים מאוד מתקשים לעשות שינוי בחיים לבד ורק מקריאת ספרים.
זה דורש המון אנרגיה ומחויבות.
גם לפעמים תיאורתית משהו נשמע לנו מאוד נכון ובפועל אנחנו לא מצליחים להביא אותו לידי ביטוי ממגוון סיבות.
את לא שונה בזה מרוב האנשים.


מנסה מאוד להתחיל לעשות איזשהו ספורט אבל אני לא מצליחה להוציא את עצמי מהבית
עוד אמירה שמבהירה שאת בדיכאון.

מאחלת לך שתטפלי בעצמך ע"י עזרה מקצועית, חבל לסבול כך באופן מתמשך.

אל הלב תודה רבה על ההתייחסות. אני קוראת אותך ומאחלת לך הרבה טוב!
התחלתי שיחות אך הפסקתי איתן. עכשיו אני עושה דיקור ובינתיים לא מרגישה הבדל גדול אבל נותנת לזה קצת זמן.
התחלתי לקרוא הרבה ספרים על סמך המלצות שניתנו פה. אני תלמידה טובה בתיאוריה, יודעת מה צריל לעשות. בפועל אני מובטלת, מפחדת לצאת מהבית, מנסה מאוד להתחיל לעשות איזשהו ספורט אבל אני לא מצליחה להוציא את עצמי מהבית. גם כשאני כאן יוצאת מהבית אני מתחרטת כי אני הולכת וקונה לעצמי הרבה דברים שעושים לי רע לנשמה ולגוף. הדבר היחיד שמנחם אותי זה הדברים שבה בעת עושים לי בחילה קשה.

הי נורה

ביקשת עצות פרקטיות לשיפור המצב.
אני מאוד בעד טיפול מכל סוג שהוא - לי עובד מאוד טיפול פסיכולוגי פסיכודינמי אבל יש גם CBT ואחרים וטיפולי גוף נפש, דיקור יפני (ממליצה על רן כליף, שמטפל באופן טבעי בצמחים ודיקור יפני בנשים הדיכאון).
האם ניסית טיפול כלשהוא? אם לא אני ממש ממליצה לך לנסות, חבל לסבול כל כך הרבה זמן ולהרגיש כבויה. דיכאון זה סוג של מוות.

דבר נוסף - אפשר לשקול גם כדורים, זה מאוד משפר את איכות החיים במצבים קיצוניים של דיכאון או דיכאון מתמשך. לי זה מאוד עוזר.

בנוסף, להבין שזו תקופה והיא תעבור אם תטפלי בעצמך.

המון בהצלחה ותרגישי טוב.

ברצינות עכשיו, מה כל כך טוב בלחיות?
קבלת החיים ניתנה לנו. אף אחד לא שאל אותנו לגבי זה.
אני באמת מנסה כבר תקופה להבין מה טוב בחיים?
מצאתי ברשת כל מיני תשובות של אנשים שלא הניחו את דעתי. אודה לכם אם תכתבו לי מה עושה לכם טוב בחיים, אם בכלל. אני כאילו מקבלת את החיים כמובן מאליו, אבל זה לא, ואני מחפשת סיבה. למה להמשיך. מה טוב בזה. רוצה להודות קצת יותר, אבל בכנות אני רק רוטנת על החיים עכשיו. רוצה להכיר תודה, אבל באמת, לא בכאילו.

מצד אחד אני חושבת שהגעתי לתהום ושאני חייבת לנסות לפתור את הבעיה מהשורש. מצד שני אני מפחדת. מאוד.
( אובייקטיבית אין לי סיבה להיות בדיכאון הזה כל כך הרבה זמן.

אז אולי כמה עצות פרקטיות למה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב. איך לא להמשיך לקרוע באופן ברוטלי יחסים מקצועיים,רומנטיים או חברתיים. איך לא לקרוע גם את הלב שלי.
תודה.

יש פה כותבת שתרצה לעזור לי (ולכל אלה שהיו ויהיו בדף הזה) להדליק איזה נרצ'יק באפלה לכבוד חג החנוכה שממשמש ובא?
שלום נורה @}
איזה סוג עזרה את מחפשת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי ציפי וכולן, אני אנונימית כרגע...
הציטוט שכתבת מאוד מעניין. באופן אישי מתחברת אליו ולגישה כזאת באופן כללי, אבל חייבת להודות שאין לי מושג מה האמת שלי. וזה - קשה..
אני הייתי בן אדם אופטימי, עליז, אוהב ושמח, אני סובלת תקופה ארוכה מדיכאון וחייבת לומר שמעולם לא הרגשתי רע למשך תקופה כה ארוכה. אני חושבת שהמילה שהכי מתארת את ההרגשה של הדיכאון שלי היא כבויה. זאת ריקנות נוראית, חוסר חשק לחיות. זה להיות אבל לא להיות.
מעניין אם זה קורה כי אני חייה חיים שקריים, כמו שאת מציעה ציפי. אני מרגישה שאני כרגע רק חיה ומזיזה את השעון, ולא קורה שום דבר מעבר. אין ציפיה, תקווה, או רצון.
נכנסתי בעצם כדי לבקש עזרה. אולי הרצון היחידי שאני מרגישה כרגע הוא הרצון להיות קצת יותר חיה.
יש פה כותבת שתרצה לעזור לי (ולכל אלה שהיו ויהיו בדף הזה) להדליק איזה נרצ'יק באפלה לכבוד חג החנוכה שממשמש ובא?

"דיכאון הוא לא מחלה אלא סימן שאדם לא חי את האמת שלו" - קראתי את זה בטוקבק של איזו כתבה. מה דעתכן? האם זה נכון? בגלל שאני כופרת בתפיסה הרווחת שדיכאון זו מחלה שנגרמת עקב חוסר איזון ביוכימי במוח ובגלל שאני סובלת מדכאון רוב חיי הבוגרים אני מחפשת הסבר אחר לדכאון.

אני אחרי לידה אך בלי קשר סובלת כבר תקופה ארוכה (כמה שנים) מתחושה של סחרחורת חולשה ביקורת עצמית , כל הזמן בלחץ מזה שאני לא מעניינת ולא זוכרת דברים שאני קוראת ולומדת רואה סביבי אנשים שלומדים מתוך סקרנות ועניין ומדברים אח"כ בהתלהבות ואני פשוט בשיממון מחשבתי כל יציאה מהבית כרוכה במאמץ וככלל מעדיפה בכלל לא לצאת. אני לא יודעת אם זה דכאון כי את התפקוד היומיומי אני מבצעת הבית מתפקד הילדים שמחים אך אני מרגישה רע כל הזמן ודואגת עד לאן זה יגיע. אני קיבלתי הרבה ביקורת בילדותי וברור לי שזה קשור אך לצערי גם עכשיו שאף אחד לא לוחץ אותי והמשפחה הקרובה (בעלי והילדים) מדהימים אני עדיין חשה תחושות קשות ולא מצליחה להתגבר על התחושות הנ"ל. הלכתי לייעוץ אך הבעיה לא נפתרת. מנסה לרקוד לחשוב טוב , ועכשיו התחלתי לקחת קלמנברין מתוך תקווה שאולי זה יסייע. אך בנתיים לא נראה שינוי. לא רוצה יותר ללכת לפסיכולוגים כי אני מרגישה שאם משהו יעזור זה רק עוד ועוד עבודה עצמית של הסתכלות על הטוב שבי ועם יועצים אני רק משלמת כסף בשביל לקבל עצות שכבר אני מכירה... אני חולמת על איזו תרופה טבעית שתגרום להקלה (מבדיקות דם לא נראה שחסר ברזל או ויטמינים) אך עוד לא מצאתי כזו תרופה, ניסיתי פרחי באך שבכלל לא עזרו....

אולי את צריכה להישאר עוד כמה זמן על חצי? בלי לחץ, תתייעצי עם הרופא שלך.

ממליצה על הומיאופטיה קלאסית

מה אומר הפסיכיאטר?

מה שאני מנסה להבין הוא האם מה שאני חווה הם סימפטומי גמילה או חזרה למצב הקודם של לפני התרופה.

לא הפסקתי בבת אחת. אלא בהדרגה יחד עם הפסיכיאטר. אך כשירדתי לשלושת רבעי כדור ולאחר מכן לחצי עוד הרגשתי בסדר. אך כשירדתי לרבע ועכשיו כלום. המצב לא טוב.

איך הפסקת? האם בהדרגה, או בבת אחת?
במוח קיימים מנגנונים מפצים: הוא מתרגל לתרופה ולהשפעות שלה, ואם מפסיקים בבת אחת זה גורם להופעת סימפטומים חמורים של גמילה.
מעבר לזה שיש אפשרות להעביר לתרופה אחרת בזמן הריון, לא מוכרחים להפסיק טיפול לחלוטין.
לדעתי תפני לרופא פסיכיאטר בהקדם ותראי מה ניתן לעשות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בוקר טוב לכן,
במקביל CBT,
אך מאוד קשה ליישם.מישהו מבין לליבי?
איני יודעת אם התסמינים שאני חווה הם תופעות גמילה או חזרה של הסימפטומים..
לא ישנה בלילה, ירדתי במשקל כ- 10 ק"ג, חוסר תיאבון, חוסר דרייב לעשות דברים... שלא נדבר על הדיכאון והחרדה....

נישאתי נישואים שניים לפני כחצי שנה, ובשל הרצון להיכנס להריון, הפסקתי... בעלי מאוד תומך בי... מצד שני לא רוצה שאקח את הכדור..
אבל כל כך קשה....

יש טיפול אלטרנטיבי כלשהוא אולי?

נטלתי סרוקסט במשך 8 שנים. הפסקתי בהדרגה לפני חצי שנה. מזה 3 חודשים אני ללא כדור. קשה מאוד...


האם במקביל להפסקה יש טיפול תומך כלשהו? קונבנציונלי או אלטרנטיבי. נראה לי חובה....

שלום לאלמונית מעלה, אני על סרוקסט כחמש עשרה שנים, מפחדת מאד להפסיק, נראה לי בלתי אפשרי.
מבינה לליבך.
מדוע הפסקת?

שלום לכולם.
נטלתי סרוקסט במשך 8 שנים. הפסקתי בהדרגה לפני חצי שנה. מזה 3 חודשים אני ללא כדור. קשה מאוד...
מה עושים?

כל התרופות האלה מנסיוני לא עוזרים אני לקחתי את התרופות הכימיות והצמחיות את יודעת מה?לפי דעתי מה שהכי עוזר זה ספורט כתיבה כאלה דברים נכון שכתבתי איזה פעילויות לעשות חוץ מהליכה אבל בסופו של דבר חשבתי לעצמי שהכי טוב זה כתיבה אפילו תוכנית יפה בטלוויזיה אבל לפי דעתי?אני לא חושבת שתרופות זה עוזר מנסיוני.

רוצה לסייג את הטיפול בצמחים - הוא טוב, בעצם, הכי טוב והכי טבעי.
אבל..... יש מקרים שבהם זה לא מספיק, וצריך עזרה מעמיקה יותר, אם על ידי טיפול לסוגיו השונים ואם על ידי תרופות כימיות.
צריך לבחון כל מקרה לגופו.
בדר"כ במקרים של דיכאון ממושך, או בינוני-קשה - התרופות הצמחיות לא מספיקות לטיפול ונדרשת התערבות משמעותית יותר.
לדעתי ומניסיוני.

חג שמח רציתי לשאול שאלה אני לפעמים סובלת מדיכאון ואומרים שהליכה עוזרת לדיכאון לי אישית הליכה לא עוזרת אולי יש לכם הצעה על פעילויות אחרות שאפשר לצאת מדיכאון תודה וחג שמח טלי

נוצה, מציעה טיפול בצמחי מרפא במחיר מוזל דרך סקייפ. כמובן שאפשר במקביל למה שכבר הציעו לך.

ואני רוצה עוד להוסיף שני דברים: האחד- יש צמחים שעוזרים מיד. תוך יומיים שלושה מרגישים יותר טוב, מעודדים, פחות בדאון.
והשני- אני חושבת שהבעיה העיקרית עם דיכאון היא שבהגדרה לא רוצים לקבל עזרה. לא רוצים לראות אף אחד, לא רוצים לעזור לעצמך. חוסר היכולת הזה לעשות כל דבר שהוא מקשה לצאת מזה. היתרון העצום בצמחים הוא שהם מרימים אותך מספיק כדי לאפשר לך לעשות דברים אחרים שיעזרו לפתור את הבעיה. כלומר, בזה שהם נותנים לך פוש הם מאפשרים לך לטפל בבעיה, לקבל עזרה, לצאת מהתקיעות. מסירים קצת מהמועקה, מהעננות. אתה פשוט מרגיש קצת יותר שמח.
כמובן שיש יתרונות נוספים- אין התמכרות ואין גמילה, ובעיקר- אין את התחושה של ליד או של ריחוף. אתה מרגיש שאתה עצמך, רק שמח, בלי המועקה הזו שהיתה קודם.
לכן אני מציעה טיפול בצמחים בתור צעד ראשון, כדי לאפשר לתהליך להתחיל.

_מצד שני הוא גם מדבר על זה שהוא יסתדר/מסתדר לבד. אי אפשר להכריח אדם בוגר נכון? אני גם לא חושבת שהוא יפגע בעצמו, אבל בהחלט קיים קושי. מה אפשר לעשות?
(אולי אפשר להעביר את הדיון הזה לדף יותר מתאים)_

הי נוצה, כדאי לפתוח דף ואז אוכל ובטח גם אחרים להתייחס יותר בהרחבה.

שלום נוצה! ממליצה בחום להפנות את החבר לטיפול במסגרת בריאות הנפש שבאזורו. לרוב במסגרות אלו יש מטפלים טובים ופסיכאטר והטיפול בחינם!!!
מסכימה בהחלט!
וזה יכול להיות במקביל לכל צורה אחרת של עבודה. מכיון שעלול להיות שם תור, כדאי להרשם מוקדם.

צבי צב ופלונית, תודה לכן
הוא עובד ונמצא בקשר עם כמה חברים, כך שאין בידוד אבל הוא בהחלט מדבר על רצון של תעזבו אותי בשקט ואין לי כוח לאנשים עכשיו
מצד שני הוא גם מדבר על זה שהוא יסתדר/מסתדר לבד. אי אפשר להכריח אדם בוגר נכון? אני גם לא חושבת שהוא יפגע בעצמו, אבל בהחלט קיים קושי. מה אפשר לעשות?
(אולי אפשר להעביר את הדיון הזה לדף יותר מתאים)

_חבר טוב נמצא בדיכאון (לפעמים יותר לפעמים פחות) כבר הרבה זמן ועכשיו עובר תקופה קשה - הרבה דברים לא מסתדרים לו בחיים.
הוא מסכים לקבל עזרה אבל אמצעיו הכלכליים מועטים והוא נמצא במקום די מבודד, כך שזה צריך להיות טיפול טלפוני ובזול יחסית.
אשמח לקבל המלצות עבורו. תודה מראש!_

מסכימה עם צבי צב, שבמצבים כאלה לא כדאי להסתכן. במיוחד לא להסתפק בשיחות טלפוניות. מרכיב הקשר האנושי הוא חיוני להחלמה מדיכאון. השילוב של החיים במקום מבודד, עם הנטיה של הדיכאון לקחת על אחד למקומות של "תעזבו אותי בשקט ואין לי כוח לאנשים עכשיו", יכול ליצור ספירלה קטלנית. ככל שנמנעים מקשר אנושי, כך מרגישים שהוא דורש יותר אנרגיות ויותר מעייף. במצב כזה, גם אם יש תחושה מאוד מאולצת ולא זורמת, צריך להשתלב באיזושהי עשיה חברתית. מסגרות בריאות הנפש גם מציעות טיפולים ופעילויות קבוצתיות. אם , רק המפגש עם מטופלים אחרים, עם הסטיגמה וההזדהות עם המסגרת יורידו אותו למקום יותר נמוך, יש הרבה מאוד דברים אחרים שאפשר לעשות בכדי לצאת קודם כל מהבידוד. אפילו לקום בבוקר, להתקלח ולהתלבש, ולקחת שלושה אוטובוסים בכדי להגיע לטיפול, בכדי להיפגש עם אדם אחר פנים מול פנים, זה כבר עדיף מכל אופציה שתשאיר אותו בבית.
רק בריאות.

_חבר טוב נמצא בדיכאון (לפעמים יותר לפעמים פחות) כבר הרבה זמן ועכשיו עובר תקופה קשה - הרבה דברים לא מסתדרים לו בחיים.
הוא מסכים לקבל עזרה אבל אמצעיו הכלכליים מועטים והוא נמצא במקום די מבודד, כך שזה צריך להיות טיפול טלפוני ובזול יחסית.
אשמח לקבל המלצות עבורו. תודה מראש!_

שלום נוצה! ממליצה בחום להפנות את החבר לטיפול במסגרת בריאות הנפש שבאזורו. לרוב במסגרות אלו יש מטפלים טובים ופסיכאטר והטיפול בחינם!!! הצרוף של שלושת אלו מאוד חשוב, כיוון שדיכאון ללא טיפול עלול להידרדר מאוד ולהגיע לכדי פגיעה בנפש. במקרה בו הדיכאון כבר אקוטי הוא לא מאפשר עבודה קוגנטיבית יעילה ולכן גם לא רגשית, מומלץ מאוד לשלב כדור שיעזור מאוד להפחית את רמת הדיכאון לחזור לאיזון, שיאפשר עבודה יעילה והתקדמות. לכן חשוב שיהיה גם פסיכאטר/ית היכן שנמצא ולא יצטרך ללכת באופן פרטי למשהו- גם כי העלויות גבוהות וגם כי רצוי שהטיפול התרופתי יהיה בקשר עם מה שקורה בטיפול ולא מנותק ממנו. מכיוון שלא ציינת את האזור בארץ אני לא יודעת לומר להיכן הוא יכול לפנות או להמליץ על אלטרנטיבה אחרת.

_הוא מסכים לקבל עזרה אבל אמצעיו הכלכליים מועטים והוא נמצא במקום די מבודד, כך שזה צריך להיות טיפול טלפוני ובזול יחסית.
אשמח לקבל המלצות עבורו. תודה מראש!_
שלום לך @}
אפשר לבדוק את אופציית ההתמקדות אני לא יודעת מהמעט מילים שכתבת אם זה מתאים או לא (דיכאון קליני - כנראה שלא כאמצעי יחיד, אבל גם כן המילים לא אומרות הכל). אבל בשיחה די קצרה אפשר להבין את זה. אם רוצים עבודה מעולה בתשלום נמוך - זה קורס התמקדות וטלפון/סקייפ/הנגאאוט הם אופציות מעולות, אישית רוב העבודה שלי (לעצמי וגם עם לקוחות) היא כזו. הקורס נערך בשיחות וידאו כיפיות שבהן כולם רואים את כולם - יופי של פורמט שכבר רץ בהצלחה במספר קורסים. מזמינה את כל מי שעד עכשיו חשבו שזה יקר או רחוק מדי.
יש לי עוד הצעה לגבי התמקדות, אפשר לדבר איתי.
מאחלת ימים טובים @}

נוצה, אני לא יודעת מחיר, אבל בהחלט יש את האופציה הטלפונית, וגם הרבה חוכמה ואהבת אדם וניסיון (לדעתי גם במקרים כאלה)- אצל אורנה שפרון

חבר טוב נמצא בדיכאון (לפעמים יותר לפעמים פחות) כבר הרבה זמן ועכשיו עובר תקופה קשה - הרבה דברים לא מסתדרים לו בחיים.
הוא מסכים לקבל עזרה אבל אמצעיו הכלכליים מועטים והוא נמצא במקום די מבודד, כך שזה צריך להיות טיפול טלפוני ובזול יחסית.
אשמח לקבל המלצות עבורו. תודה מראש!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לכי למומחה ל Cbt אם את מירושלים אני ימליץ לך על משהי ששינת לי את החיים
אחרי פסיכאטרית וכדורי סימבלטא טיפול בהיפנוזה
הלכתי לפרופסור לרנר והוא אמר לי לך למומחית ל Cbt אתה לא צריך תרופות כלל
פסיכיאטרים אוהבים לתת כדורים ולשמור אותך קרוב אליהם

חמודה, אצל איזה רופאה היית?
אני שואלת כי צריך להיזהר מכדורים ששמים אותך על "שקט".
אם אליו כדורי הרגעה = קסנקס, לוריוון או קלונקס - תדעי שהם לא בריאים וממכרים ביותר.
מניסיון.
בדרך כלל נותנים אותם להתחלה יחד עם נוגד דיכאון, ואז כשהנוגד דיכאון משפיע - מפסיקים אותם.
בשביל זה את חייבת השגחה של פסיכיאטר. לא של רופא משפחה.

אם את רוצה עוד עזרה את מוזמנת לפנות אליי בפרטי.
לגמריי מזדהה איתך. הייתי שם. יצאתי מזה. זה אפשרי וזה יקרה לך גם.

היי
תודה לכן על התגובות ועל העידוד.
הייתי אצל הרופאה וקיבלתי תרופה שמשפיעה מהרגע להרגע. היא אמרה שאנסה לתקופה הקרובה, וא אני רואה שהצורך שלי הוא לתרופה יומיומית, אז היא תעביר אותי למשהו בסיגנון פרוזק.
זה מוזר, אני מרגישה את העולם כאילו מישהו שם אותו על MUTE. אני מרחפת ליד. אבל אולי אני צריכה להתרגל אליו קצת, וזה בטוח גם קשור לזה שלא ישנתי כל הלילה. בינתיים הסתבר שהילד חולה, וזה נותן לי תירוץ טוב להישאר איתו מחר בבית. בעלי עדיין בקושי מדבר איתי. זרקתי לו שהתחלתי לקחת כדור אבל הוא לא הביע עניין לדבר איתי. הוא עוד כועס עליי ולא נרגע לו מאתמול, עוד לא מוכן לנסות להתפייס. שיתפתי את אמא שלי במה שהיה אתמול, לא בכל הפרטים (התביישתי להגיד שחתכתי ושרציתי לקחת כדורים). היא תמכה בי מאוד, וגם היא לא נבהלת מכדורים, גם לה היתה תקופה שלקחה נוגדי דיכאון.
אני הייתי במיליון טיפולים פסיכולוגים, ואני יודעת שזה לא מה שאני זקוקה לו עכשיו. בטיפול פותחים ונוגעים בדברים, וצריך לזה המון כוחות שאין לי כרגע. אנחנו צריכים לעבור את המשבר הזה. אפילו רק בכיוון של לפתור את מה שקורה בעבודה כבר יעשה את העבודה ויתן לי שקט נפשי שיאפשר להתמודד עם שאר הדברים. פשוט אתמול הרגשתי שהכל מתמוטט - גם בעבודה הכל רע, גם במשפחה יש ריב לא נורמלי, ועכשיו גם בזוגיות.... זה היה כבר יותר מדי עבורי. עכשיו יש בי מין שלוות נפש כלפיי הכל, שזה דפינטלי בגלל הכדור.

ופשוט הרגשתי מיותרת בעולם הזה. מיותרת לבן שלי כי אני גם ככה חסרת סבלנות וצועקת עליו לפעמים.
את מרגישה ככה בגלל שאת בדיכאון. אין דבר כזה ילד שלא צריך את אמא. וכמעט כל אמא חסרת סבלנות וצועקת על הילד לפעמים.
אני רוצה מצד אחד שכבר יגיע התור שלי לרופאה היום בצהריים ושיהיה לי אומץ לספר לה מה קרה. אולי היא תעודד אותי ותרשום לי כדור שיעביר הכל ויחזיר לי את עצמי. ומצד שני אני מפחדת שהיא תצחק עליי.
למה שתצחק עליך? דיכאון זאת מחלה מאד נפוצה. קבעת לרופאת משפחה, או פסכיאטרית? כי עדיף פסיכאטר/ית
אם את לא מרגישה מספיק בטחון בקשר עם בעלך על תשתפי אותו כרגע, אבל תדאגי לך לתמיכה נפשית כלשהי אחרת
אני חושבת שלא מספיק כדורים וכדי לך מאד ללכת גם לטיפול פסיכולוגי, או גופנפש
כמו כן מאד חשוב לעשות דברים שנותנים תחושת רווחה, הקלה, הנאה. מה שזה לא יהיה בשבילך- חוג ריקוד, קפה עם חברה, מסג'
ועם הילד גם תנסי לעשות דברים שכיף לשניכם עם אין לך סבלנות להיות רק איתו לבד בבית אז- ג'ימבורי, טיול בפארק, פגישה עם עוד ילד ואמא (שאת גם מחבבת את האמא)
ובטח נכתב פה כבר בדף- פעילות גופנית עוזרת להתמודד עם דיכאון

אוי אוי אוי אישה. זה נשמע נורא מה שאת מתארת.
את כנראה הרבה יותר חזקה ממה שאת יודעת ? אחרי לילה נורא כזה קמת ותפקדת..
זה מעורר השתאות!!
הרופאה קרוב לוודאי תפנה אותך לפסיכולוג או פסיכיאטר וההוא ייתן לך כדורים נוגדי דיכאון.
ייקח עוד קצת זמן ואת תחושי את ההשפעה המיטיבה שלהם. אל תפחדי לקחת אותם. תני להם להרים אותך.
תרגישי טוב, עתליה

אני מרגישה את עצמי שוקעת. הלילה הייתי באיזושהי תהום, כבר ממש חשבתי לקחת כדורים, שמתי אותם לידי. בלעתי שתיים ועצרתי. פשוט כי לא היה לי אומץ.
אני באיזשהי התדרדרות ונראה לי שהלילה היה השיא.
גם חתכתי את עצמי קצת. 2 חתכים, פעם ראשונה בחיי. הייתי כבר במצבי דיכאון בעבר, אבל מעולם לא הגעתי לרמה כזאת.
זאת התדרדרות של תקופה ארוכה. כבר כמה חודשים רע לי מאוד בעבודה. יש שם אווירה נוראית. ואז זה המשיך לכך שאני מתקשה למצוא עבודה אחרת, השוק רדום לגמרי ואין כמעט מודעות דרושים. זה המשיך בזה שהיה לנו ריב קשה מאוד עם ההורים של בעלי ומאז יש מתח במשולש הזה - כביכול בעלי לקח את הצד שלי, אבל היה גם מתח בינינו בגלל זה. והשיא היה שאתמול רבנו, הוא התפרץ עליי בלי שהבנתי מה קרה, ולא רצה לדבר איתי יותר. הוא הלך לישון וזהו, נשארתי לבד בלילה בבית. כולם ישנים. אפילו הילד שמתעורר בדר"כ כמה פעמים בלילה ישן שינה רגועה. ופשוט הרגשתי מיותרת בעולם הזה. מיותרת לבן שלי כי אני גם ככה חסרת סבלנות וצועקת עליו לפעמים. מיותרת לבעלי כי גם ככה אולי הוא היה מעדיף שלא היינו יחד כי ההורים שלו לא מקבלים אותי. בעבודה אני גם ככה מיואשת, ואני לא רואה שום דרך לצאת משום דבר.
בזמן שחתכתי את עצמי קיוויתי שבעלי יקום ויראה מה אני עושה. אבל הוא נשאר במיטה כל הלילה. אני התעשתתי באיזשהו שלב באמצע הלילה והבנתי שמשהו פה לא בסדר.
בבוקר הוא קם והלך לעבודה ולא הסתכל עליי בכלל. אני קמתי ועשיתי את עצמי עם מצברוח טוב בשביל הבן שלי. פעם ראשונה שהוא לא הרגיש בכלל שמשהו קרה. בדר"כ הוא ישר מגיב למתח.
אני מניחה שגם הריב הזה כמו הקודמים ירגע באיזשהו שלב.
אבל המצב הנפיץ בו אני נמצאת נראה לי נורא. עכשיו כשבוקר, הלילה הזה נראה לי הזוי. אני מסתכלת על הסימנים שנשארו לי ומזדעזעת מעצמי.
קבעתי תור לרופאת משפחה, אני רוצה לבקש ממנה תרופה נגד דיכאון, אני לא יכולה להמשיך ככה. אני לא יודעת מה אני משדרת לסביבה, בעבודה רואים עליי שאני מיואשת. אבל עכשיו הייאוש נכנס גם לחיי האישיים. השתיקות שלו הורגות אותי. והוא לא מבין בכלל מה זה עושה לי. לא סיפרתי לו כלום ממה שקרה בלילה, כי הוא לא הסתכל עליי אפילו. מה אני אגיד לו? חתכתי? רציתי למות? בלעתי 2 כדורים ורציתי לבלוע עוד? זה כל כך פתטי. הוא יברח ממני. הוא יחשוב שני משוגעת. כל הבוקר רצו לי סרטים בראש שאני מספרת לו את זה, ואז הוא יתגרש ממני ויקח ממני את הילד בטענה שאני משוגעת ולא שולטת במעשים שלי. ואולי זה באמת נכון.
זה מוזר כי יש לי צד מתפקד כל כך. תיקתקתי את הילד בבוקר, מזמן זה לא הלך בשלווה כל כך נעימה. הוא נכנס בקלות לגן והיה לו מצברוח נפלא. אח"כ חזרתי הביתה והכנתי לו כרטיסי ברכה לראש השנה כי ביקשו בגן. הייתי כל כך יעילה עד לפני חמש דקות. ועכשיו אני יושבת מפורקת מול המחשב, כותבת ובוכה.
אני רוצה מצד אחד שכבר יגיע התור שלי לרופאה היום בצהריים ושיהיה לי אומץ לספר לה מה קרה. אולי היא תעודד אותי ותרשום לי כדור שיעביר הכל ויחזיר לי את עצמי. ומצד שני אני מפחדת שהיא תצחק עליי. אפילו אין לי הסבר למה. אני מתביישת במה שהיה אתמול. רק פה אני יכולה לכתוב ולהישאר באמת אלמונית.

>שלח<

אני לא מבינה איך זה קרה לי פתאום, הכל השתנה לי לא מסביבי אלא בתוכי. בערך כבר חודש שאני מרגישה מועקה גדולה כמו ריקנות נוראית זה לא עצב אלא כמו אדישות נתק ריחוק . זאת הפעם הראשונה שזה קורה לי אני חושבת שאני בנאדם אופטימי ושמח בדרך כלל ועכשיו אני בקושי מצליחה להאיר פנים לעצמי ולסובבים אותי. איך יוצאים מזה??? אני מנסה ומנסה ומנסה ולא מצליחה מתחשק לי רק לשכב כל היום במיטה ולא לזוז לא לדבר עם אף אחד ולהעלם אני מדמיינת כל הזמן איך אני נעלמת דרך חור דמיוני בקיר או פשוט הולכת ומצטמקת עד שאני נגמרת ובנקודה הזאת אני מרגישה רוגע ושלווה. מה קורה איתי? מה השתגעתי? ובכלל אני לי שום סיבה להיות בדיכאון יש לי חיים טובים מאוד בעלי איש מקסים ואוהב, יש לי שלושה ילדים מדהימים ויקרים אני בת 27 כל החיים עוד לפני כולנו בריאים ושלמים לפני שנה הפסקתי לעבוד כדי להיות עם הילדים בבית וכדי להוריד מעלי עומס בחצי השנה האחרונה עברתי לתזונה טבעית ובריאה וירדתי חמש עשרה קילו חזרתי להראות טוב כמו לפני ההריונות אני לא יודעת מה קרה לי פתאום זה כאילו לא קשור אלי. דיברתי עם בעלי על כל המצב הזה הוא די הלם ולא כל כך יודע מה לעשות נראה לי שקצת הפחדתי אותו. מההורים אני מסתירה את זה כי אני לא רוצה לצער אותם. החברות שלי אומרות לי שמן וטוב לו רזה ורע לו תאכלי ממתקים והכל יעבור. הילדים נראה לי סובלים מזה הכי הרבה הם רגילים לאמא שרוקדת ושרה ומחייכת ופתאום היא שוכבת במיטה בוכה ועגומה אני חייבת לצאת מזה מהר..

בענין חברים:
לי היו די הרבה עד שהתחתנתי. לא היתה כימיה טובה עם בנזוגי הרציני ולאט לאט הקשרים דעכו.
שהיינו ביחד כמה שנים לפני החתונה עוד היו לי את החברים.
וגם היום אין לנו הרבה חברים. מה שיש זה דרך הילדים.0פעילויותעם ההורים והילדים וכאלה).
היום אני במצב שעם רוב החברים שלי ושל בנזוגי לא כיף לי. נהייתי רצינית מידי כמו בנזוגי אולי. אני לא חופשיה ולא נהנית.
שמעתי שממאפייני דיכאון זה שלא כיף עם חברים/משפחה/עם אףאחד.
אצלי זה כך. רק עם אנשים ספורים שאיתם אני ניפגשת פעם בכמה חודשים כיף לי.
אולי אני בדיכאון.

קשה לי כל כך עם אנשים למה ? איך זה יכול להיות ? הרי גם אני נכללת בהגדרה הזאת שנקראת "אנשים", אז ממה מפחדת ? מעצמי ?
כמו שהאצבע שלי פתאום תחליט שהיא מפחדת מהמרפק, מה זה השטות הזאת ואיך נפתרים מזה ?
ממה אני מתביישת ? למה כל כך נרתעת ? למה לא יכולה להראות אהבה, או לפחות חיבה ?
זה קשור בחינוך, גדלתי במקום מבודד יחסית, ועד גיל מאוחר לא התמודדתי ממש עם אנשים שאני לא מכירה, להורים שלי עד היום יש מעט מאוד חברים, וזה אף פעם לא נראה לי מוזר, יש להם אחד את השני, וחוץ מזה, לרוב האנשים אין "כל כך הרבה חברים", יש , מכרים, אוקי, אבל כמה פעמים בחודש ממש יושבים ביחד ? או סופי שבוע ביחד ?
רוב האנשים בדרך כלל נמצאים עם המשפחה שלהם, וגם זה הרבה פעמים לא הכי מהנה

מהכאב הזה לא נמות אך גם לא נחיה בשקט

תודה אור
חלמתי הלילה שיש לי חברים, שמעתי קולות אפילו חזקים, והתעוררתי לבד ורציתי לחזור לשם, )-:
איך זה פתאום קרה? מה עשיתי ? אני הרי זוכרת בבירור שהיו לי פעם חברים, איפה הם ? מה עשיתי שהם כבר אינם ? פתאום ממש לא מבינה, ואיך מתקרבים מחדש ? וממה אני כל כך מתבישת ?
לכי לחפש מישהו יותר עצוב ממך ועיזרי לו. זה עושה פלאים !!!!
יש כזה אחד, חמוד דווקא, הוא בוכה המון ומעשן וסובל נורא, ולבד, אני כל הזמן חושבת עליו , וזה מעודד אותי כי זה שהוא סובל זה לא אומר שהוא לא מקסים
שבוע טוב

_מה עושים עם העצב הזה על הבוקר?
יש עליות וירידות, שוב ירידה, צריך להתחיל שבוע חדש, למצוא עבודה לזוז , לא קל, צריכה שינוי, משהו שינער ממני את כל הקושי הזה, שיתפזר האבק, שאמצא משמעות לחיי, או לפחות משהו להתעסק בו,_
לכי לחפש מישהו יותר עצוב ממך ועיזרי לו. זה עושה פלאים !!!!

להרפות.
נשמע בנאלי אבל אמיתי.
חשבי לרגע - מה שאפשר לטפל מטפלים. מה שאי אפשר הרי ממילא אי אפשר..
לפעמים בימים עמוסים אני פשוט מפסיקה הכל והולכת לישון. לנוח. יושבת רגע לבד בעיניים עצומות. מנתקת. חושבת שלא יקרה כלום גם אם לא אצליח. לא אגיע.. כאילו בעצם אם נחשוב עד הסוף שום דבר לא ממש גורלי. הכל נראה דרמטי רק באותו רגע. אחרי זמן כשמסתכלים לאחור מבינים שמרוב הדברים שנלחצנו נלחצנו סתם.
אז איחרנו לעבודה.. לא הגענו לפגישה. נכון. אפילו היפסדנו אולי איזו משרה טובה... אבל יצאנו רגועים.
בהצלחה.

יותר טוב?
לא, P-:, אני קוראת מלא, ומבינה בהיגיון טוב מאוד איך לצאת מזה, אני יכולה פה לכתוב אלף שיטות, אבל זה לא עוזב אותי, כמו וירוס כזה, טפיל, אפשר לחיות עם זה, אני לא אתאבד, אני הרי יודעת טוב מאוד שהכל עובר והכל לטובה ובסוף המנהרה יש אור, וכל זה,
אבל רוצה עכשיו שיעזוב אותי להצליח לחיות בלי הכאב הזה, לנשום, לאכול, לצחוק, להיות ביחד עם אנשים ולא לבד, מתי זה יקרה?

הי, את עדין כאן? מה שלומך? יותר טוב?

מה עושים עם העצב הזה על הבוקר?
או לפחות משהו להתעסק בו,

לעשות מנוי לעיתון שמגיע מוקדם בבוקר, לשקוע בו
להצטרף לאיזו קבוצת הליכה או משהו ספורטיבי קבוע בבוקר
להצטרף לאיזה קורס או קבוצה שנפגשת בבוקר. למשל חוג קולנוע, לימוד שפה זרה, מלאכות יד, כאלו. במכללה או באונ' למשל. אפשר לגשת למורה ולשאול אם אכפת לו שתצטרפי. להתערבב בין אנשים מוקדם בבוקר, ועוד בעלי ענין משותף, יכול להיות נפלא.
לאמץ בע"ח שזקוק לטיול או טיפול בבוקר

מה שלא יהיה, אני ממליצה לעשות משהו שקשור באנשים או במשהו חיצוני ומחייב. לפתוח את היום בתחושה של - עשיתי משהו חיובי עם עצמי.

בהצלחה!

פשוט לעשות משהו לא משנה מה, כביסה יכולה להיות טראפיה מעולה, סידור ניקיון , דברים שעושים חיצונית משפיעים פנימית,
ולצעוק רוצה לצאת מהקיפאון
להתפלל, להתקשר סתם לחברים לשאול מה נשמע, מתוך שמחה,אולי הם צריכים הקשבה ממני,לא להתבכיין - זה לא עוזר, לשים מוזיקה, לרקוד,
להבין- לזמן הזה יש סיבה- והיא שאזכור - שרוצה להיות בעשיה, רוצה להיות בחברת אנשים, רוצה להתפתח, בגלל שאני רוצה, כי אחרת לא טוב, כי אחרת מתה, ורוצה לחיות

אבל לא מצליחה לזוז מהבית, תקועה על המחשב (בעיקר האתר הזה, מה חדש ושוב מה חדש ושוב, רק עוד פעם אחת ) , מסתכלת במראה, ולא מרוצה, מבינה שלא יכולה לצאת מהבית, ודווקא היתה שיחת טלפון נחמדה ממישהו שהציע משהו, ורציתי לצאת, אבל לא מצליחה, תמיד יש תירוץ, היו חגים, נורא חם, השיער לא מסתדר ובעיקר- המועקה- המועקה הזאת שלא עוזבת אותי, איך אפשר לצאת איתה מהבית?
אז בינתיים מוותרת לעצמי, מאמינה שיגיע הרגע שאצא מזה, לאט לאט, לא בכח טוב? אל תגיבו בנוקשות
, אל תגידו שאני חייבת לצאת עכשיו

מה עושים עם העצב הזה על הבוקר?
יש עליות וירידות, שוב ירידה, צריך להתחיל שבוע חדש, למצוא עבודה לזוז , לא קל, צריכה שינוי, משהו שינער ממני את כל הקושי הזה, שיתפזר האבק, שאמצא משמעות לחיי, או לפחות משהו להתעסק בו,
מה איתך ?

הי, מה שלומך?

_מה יש במרחק הזה?... - יש דיכאון,
מצב של דיכאון הוא קצת כמו תינוק מפוחד בתוך חדר חשוך, אי אפשר לדבר אל ההיגיון שלו,
לכל היותר אני מצליחה להכריח את עצמי להכניס משהו לפה (אוכל) אפילו חתיכת לחם, לשתות מיים, לא לעשן, לא תמיד מצליחה_

נותנת עוד כמה לדרך

לילי וגם אני, מוסרת לכן חיבוק גדול!
היתה לי תקופה כזו של דכאון גדול לפני שלוש שנים בערך. גם לפני זה הייתי די דכאונית, אבל בתקופה הזאת נתתי לזה לצאת החוצה והפסקתי להסתיר. זה העצים את הדכאון לזמן מסויים אבל גם נתן פתח לשינוי. אני היום מרגישה טוב וכשהדכאון חוזר הוא תחום - עובר תוך זמן קצר מאוד ולרוב לא משתלט עלי.
באותה התקופה השתתפתי בפורום תמיכה בתפוז וזה מאוד עזר לי לשתף בבעיות שלי ולהתייחס לבעיות של אחרים שכולם באותה הסירה פחות או יותר. כי החברים והמשפחה, שלא חווים את זה הרבה פעמים לא באמת מצליחים לעזור עם כל הכוונה הטובה כי הם לא מבינים מה מצבך.
חוץ מזה הלכתי לתקופה קצרה לפסיכולוגית שמאוד עזרה. יש גם טיפולים של רפואה אלטרנטיבית מכל מיני סוגים. אני די מצויה בתחום ויכולה לעזור לכן למצוא מטפל/ת שתתאים.
ממליצה לכן לקרוא את ללא פרוייד ללא פרוזק - מדבר על דברים שיכולים לעזור לדכאון שאינם תרופות וכתב אותו פסיכיאטר... אולי לתת למשפחה/חברים לקרוא. אני לא נגד כדורים למי שחש שהם עוזרים לו אבל יש דרכים פחות פולשניות ולעיתים אף עוזרות יותר. מה שכן טוב בכדורים אולי זה לקחת לתקופה שבה עושים עבודה נוספת - עבודת עומק כמו טיפולים אחרים או ספורט והכדורים מאפשרים לצאת מהמיטה ולהצליח לעשות את אותם הדברים.
לילי, אני חושבת שזה טוב לא לעשן, אבל אולי זה לא הזמן להתאמץ על זה, אולי יש לך מספיק דברים להתמודד איתם עכשיו. לאכול זה מאוד חשוב! אולי תקני לך דברים שכייף לך לאכול, דברים שאת ממש אוהבת

רוצות לספר מה התחיל את הדכאון, מה המחשבות שרצות בראש?

אל תשכחו שזה זמני ועובר, גם אם זה לא נראה ככה ושאתן לא לבד!

(איזו סביבה יש לך שממליצה את זה?)
דווקא אנשים קרובים משפחה וזה, ממש לא אנשים שרוצים ברעתי, אבל מאוד עצובים [ מרחמים] על זה שאני לא מצליחה ליצור קשרים חברתיים, לצאת מהבית ורואים שהזמן עובר ואני נשארת תקועה
פעם דווקא לקחתי כדורים [שהיו סיבות "אובייקטיביות" לדיכאון], הם מאוד עזרו, אבל עכשיו אני במצב רוח עקשני ומתנגד

לפעמים גם רק להגיד (או לכתוב) "אני בדיכאון" יכול מאוד לעזור
בטח, זה מאוד חשוב להבין באיזה מצב את, שאת לא בשיאך וכוחות הנפש קצת פגועים

אם את אוהבת ספרים, ממליצה לך לקרוא את 'השמים שבתוכי'

לפעמים גם רק להגיד (או לכתוב) "אני בדיכאון" יכול מאוד לעזור כאילו, "אה אני כאן", אז זה בסדר , לפחות אני מודעת, לפחות נותנת לזה להשתחרר ולא מנסה להאבק בו ולכסות אותו , זה המצב עכשיו אולי בהשראת החגים כשכולם מטיילים, אני לבד בבית,תקועה מול המחשב, לא נורא, זכותי

מה יש במרחק הזה?... - יש דיכאון,
מצב של דיכאון הוא קצת כמו תינוק מפוחד בתוך חדר חשוך, אי אפשר לדבר אל ההיגיון שלו,
לכל היותר אני מצליחה להכריח את עצמי להכניס משהו לפה (אוכל) אפילו חתיכת לחם, לשתות מיים, לא לעשן, לא תמיד מצליחה

בין זה לבין לשלם (או להרים טלפון) למישהו שיעזור לי המרחק הוא עצום

מה יש במרחק הזה?...

לפעמים "גם אני" אחד פותח עולם ומלואו,(()) ז"א
כדורים - לא!!! גם כשאני במצב הכי גרוע לא! (איזו סביבה יש לך שממליצה את זה?)
ניסיתי לישון ולא הצלחתי, הכל קשה, כל הזמן צריך לדאוג, מה לאכול, ולהזיז את עצמנו מפה לשם, די אין כח לזה, זקוקה בטירוף למישהו שידאג לי ויטפל בי, אך בין זה לבין לשלם (או להרים טלפון) למישהו שיעזור לי המרחק הוא עצום

גם אני
וכל הסביבה אומרת שאני צריכה כדורים דווקא בתקופה בה אני מרגישה שאני משתפרת ומפסיקה להסתגר
מאוד צריכה חברה כדאי להתחיל ולהיפתח ולצאת

לילי,
אולי תספרי יותר ונוכל לעזור.
הלכת לטיפול כלשהו? אני יכולה להמליץ.

אני לבד ובדיכאון

לא נלחמים. זורמים. את בדיכאון וזה יכול להשתנות.
מה עושים?
יוצאים להליכה.
מחפשים מקום מואר שיש בו צמחייה לשתות בו כוס תה/ קפה/ לימונדה.
יוצאים וקונים מפיות יפות במיוחד ו/או  זר פרחים או עוגיות טובות.
אם את קרובה לים רדי לחוף ותנשמי עמוק.
מספרים לחברה טובה (או שלא מספרים) ויוצאים איתה להתאוורר.
הולכים לראות סרט קליל- קומדיה.
אומרים לילדה שבך שהכל בסדר. הכל בסדר. כל הרע הוא רק סרט.
ואפשר גם להיות בדיכאון. לא תמיד מוכרחים להיות שמח.
את לא לבד. קחי

פתאום דיכאון. כי פתאום אני שמה לב שכבר כמה שבועות המועקה לא עוברת, והשמחה שבלב איננה. מה עושים?

ואו. נשמע מוכר כל כך אבל איך עונים על דבר כזה בלי להכיר אותך ובלי לדעת עוד פרטים ובלי להישמע בנאלי או מתנשא?
אני מניח שאם היית יודעת אם גורם לזה משהו ספציפי היית מספרת, נכון?
קודם כול, הייתי מנסה להכניס תנועה לחיים שלי בחוץ רצוי בטבע אם אפשר. החיים בתוך קופסת בטון הם כנראה לא בשבילנו תנועה באוויר הצח אמורה לשפר גם את מצב הרוח וגם חשיפה לאור השמש. מניסיון...
פתרון מיידי הוא לחשוב על דברים שגורמים להרגיש טוב. בטוח יש לפחות אחד כזה. אחרי שמצאת, תעשי אותו. אם יש עוד אחד תעשי גם אותו ואם יש משהו כזה שאת יכולה לעשות כל יום, אז תעשי גם אותו.
את יכולה לנסות למצוא אם יש משהו מסוים שמכביד עלייך: העבודה שאת לא מרוצה ממנה, איזה משהו שאת אמורה לעשות ודוחה, משהו אישי/משפחתי/חברתי.
שינוי תזונה גם יכול לעזור במקרים מסוימים.
לי עוזר מאוד לעשות מדיטציה. הבעיה היא שאני עצלן ואין לי כוח לקום מספיק מוקדם בבוקר, אז הרבה פעמים עוזר לי לנסות להתרכז במה שאני עושה באותו רגע, בהווה, ואז כל מיני מחשבות טורדניות נעלמות.

ערב טוב לכולם, פותחת דף זה מתוך תקופה קשה וכבר די ארוכה , הרבה עצובה, מתבודדת, לא מצליחה לעשות אפילו פעולות פשוטות כמו להחזיר טלפון לשכנה שביקשה משהו קטן, לא מרוצה מהעבודה, בקושי מצליחה להזיז את עצמי בבוקר , מרגישה כמו סמרטוט סחוט. לא מממשת את עצמי, לא לוקחת את עצמי בידיים ועצובה עצובה. למישהו יש עצה?

תודה לכולן!!!

אני ממליצה על מספר דברים:
פעילות גופנית קבועה וסדירה מוכחת מדעית כמסייעת לדיכאון, ולמען האמת גם לשיפור זיכרון. אם את אוהבת לרקוד- מצאי קבוצה או קבעי זמן, צאי להליכות, או כל פעילות אחרת. זה חשוב ובאמת עוזר.
טיפול- פסיכולוג\ית קליני\ת, עו"ס קליני, מטפל בתנועה או משהו טיפולי שמתחבר אליך- זה נשמע בנאלי, אבל כשהם טובים והחיבור איתם טוב (וזה לא פחות חשוב מניסיון והמלצות) יכולים מאד לסייע וגם להאיר כיווני מחשבה ודפוסים "תקועים בחיים". נכון זה דורש השקעה ויקר, אפשר לבדוק גם דרך קופ"ח או ארגונים אחרים.
מהבחינה החברתית- האם יש לך מסגרת תומכת? אולי קבוצת תמיכה, חוג, או הצטרפות לחוג פנויים פנויות שגם עושה טיולים, מסיבות? (מה שיתחבר להמלצתי לפעילות גופנית)
מסכימה עם מה שאמרו לפני בנוגע לחסכים תזונתיים- כדאי לבדוק (בדיקת דם, רופא משפחה) ולהוסיף אם חסר. גם חשיפה לאור שמש חשובה מאד.

ביקשת המלצות טבעיות, אז לא הערתי דבר על פרוזק ודומיהם. יש לזכור שלרבים מאד זה עוזר, אך רצונו של כל אדם כבודו.

שלום למישהי יש עצות טבעיות להפחתת חרדה ודיכאון?

מאד ממליצה על תטא הילינג!
ממליצה להתנסות . בקריאת מידע נראה מוזר ולא אמין לפעמים, אבל מהתנסות מאד עוצמתי ואפקטיבי.
ממליצה על מטפל/ת שיש נסיון טפולי עשיר .
באזור המרכז גל צארו בצפון טללית שיר( הן גם מורות לשיטה )זו אפשרות בה תוכלי לעזור לעצמך באופן אינטנסיבי ופשוט יחסית.
אם מעניין אותך נסי בגוגל למצוא באתרי התטא.
אם את רוצה שלחי מייל ואמצא לך.geshemorשטרודל gmail .com

גם ה"עבודה" של ביירון קייטי יכולה לתמוך וכן EFT ,
אפשר לקבל יסודות מ u tube ולהוריד מידע מהאתר הרשמי .כולל חוברת .
פרחי באך ,עדיף עם אדם מנוסה.
נשימה בכלל מעגלית וריברסינג בפרט עם מטפל שלא מתעסק ב"סיפור "אלא בנשימה כשחרור לכאן ועכשיו.
הומאופטיה עשויה מאד לעזור.
השאלה איך רוצה להשקיע בעצמך וליצור שנוי לעומק כמה עמוק ,כמה רוצה להיות פעילה ולפתוח.
הצלחה

עצות טבעיות להפחתת חרדה ודיכאון
שיטת "המסע".

עצות טבעיות להפחתת חרדה ודיכאון
תלוי תלוי תלוי - מה המקור, מה משך התופעה, התדירות, העוצמה... פרחי באך, צמחי מרפא, שיחות, מגע, מדיטציה{{}}... יש לטבע המון מה להציע
אולי תפתחי דף בית{{}}, כדי למקד את השאלה?

שלום למישהי יש עצות טבעיות להפחתת חרדה ודיכאון?
ממליצה בחום על תמצית טבעית של צמח כורכום. יש את זה בכל בית טבע שמכבד את עצמו, כל בוקר מוהלים כמה טיפות במים, ואז פרוסת שוקולד נגד הטעם המגעיל.

שלום למישהי יש עצות טבעיות להפחתת חרדה ודיכאון?

כן, את יכולה קודם כל לנסות לקחת אומגה 3. לי זה עבד כמו קסם.

כמובן שזה לא פותר שום בעיות אמיתיות בחיים, כמו קשרים עם אנשים, קשיי תפקוד במצבים שונים או תפיסות שגורמות לסבל.
אבל, כפי שגיליתי, לפעמים הכל ממש בסדר, והמצב רוח השחור יכול להגרם מחסר תזונתי (אפילו למישהו שלכאורה אוכל ממש מזין), ואז מילוי החסר יכול לפתור את כל הבעיה. יכול להיות גם חסר בברזל, B12 או אולי ויטמינים אחרים, אבל לזה אפשר לעשות בדיקת דם, חבל לקחת סתם.

בהצלחה

דרך אגב, שיטת אייפק (Ipec) שדובשנית בציטוט שלי הציעה אותה, זו שיטה ש-בשמת א מאוד ממליצה עליה ועזרה לה המון. אולי תשאלי אותה.

לימור, אני רוצה לחזק אותך, קבלי ממני חיבוק גדול וחם, מלא באהבה
_אני בת 37, נראית טוב לגילי, כשרונית מאוד, בהרבה דברים. מה שעושה - תמיד עושה טוב.
ריקוד עושה לי תמיד טוב, יודעת להגיע ולמצא מורים שטובים לי._
יש לך הרבה נקודות אור בחייך, נסי להיצמד אליהן, מצאי את הדרך להגדיל את האור והשמחה אשר בחייך.
הייתי רוצה לומר ששאיפותייך וחלומותייך ייתגשמו, אך אני קטנה מדי כדי לגלות את העתיד,
אני יכולה לומר לך שיש בפנייך עולם גדול ומופלא של אפשרויות והבחירה היא כל כולה בידייך.

האם אתחתן פעם בעולם הזה, בחיים האלו שלי בעולם הזה, האם אביא ילד/ים לעולם הזה? האם אזכה לזוגיות של שמחה וטוב. האם אזכה למצא את עצמי- בשמחה ובטוב.בבריאות.
כל השאלות הללו - כל אחד ואחד בעולם הזה שואל את עצמו - וכל אחד מפלס את דרכו בנתיבי החיים.
נסי למצוא שבילים חדשים מאלו שהלכת בהם עד עתה, למשל חפשי מקומות בילוי חדשים, זו כמובן דוגמא קטנה ובנאלית, אך את יכולה לחשוב על דברים שמתאימים לך (נראה לי שאת יכולה למצוא את הפתרונות, גם בעזרת המורים שלך)
את אוהבת לרקוד - יש מקומות רבים בהם רוקדים - ריקודי עם, ריקודים סלוניים, סלסה ועוד ועוד - לכי אליהם - רק כדי לרקוד, להנות, בלי ציפיות - הציפיה יכולה להלחיץ לפעמים. היי את עצמך - האמיני שהכל באמת באמת יסתדר.
המשיכי להאמין בעצמך, אל תוותרי ואל תיכנעי, את אדם מיוחד ונפלא, אין סיבה בעולם שתישארי לבד, תני לעצמך להנות מהחיים, ממה שיש לך.

אני מפחדת שאני לא מסוגלת להרים את עצמי. שהכל נופל.. לא יודעת איך ולאן מתקדמת והולכת.
הפחד הוא טבעי, חוסר הידיעה - לאן אנו הולכים, לאן החיים מובילים אותנו - גם טבעי.
זה לא ייעלם ולא ישתנה - אבל את יכולה לבחור לקבל אותם כפי שהם, כחלק בלתי נפרד ממך.
יחד עם הפחד וחוסר הידיעה, להמשיך בחיים, לבחור, לקבל החלטות, לעשות טעויות, ליפול ולקום בחזרה ולעמוד על הרגליים.
אין טעם להתנגד לפחד, או להיכנע לו, הוא יישאר שם בכל מקרה, גם אחרי שיצאת לדייט, גם אחרי חתונה, גם אחרי לידה...
הפחד תמיד נמצא שם, תמיד יש משהו שמפחיד אותנו. צריך למצוא בפנים, בתוך הלב, את הכח לחבק את הפחד ולהמשיך הלאה יחד איתו.
חבקי את עצמך, קבלי את עצמך כפי שאת - אדם מושלם ושלם.

אינני יודעת אם זה דף בלוג או תמיכה.
למרות גילך את חייבת להפסיק לחשוב על האביר!
לחיות את היום, אם הורייך מלחיצים אותך בנושא אולי זה הזמן לקום וללכת. למצוא את מקומך. להשכיר דירה.
אם תמצאי את עצמך, את העיסוקים שלך, את האושר והשקט הנפשי שלך (למרות הקושי) האביר יגיע.
את וודאי מקרינה את הבלבול כלפי חוץ וזה מרחיק אנשים אחרים.
אני לא חושבת שאת צריכה להתעמק כל הזמן במהות חייך.

את צריכה להיות בין אנשים, ליהנות מהעיסוקים שלך, להתנתק מהמחשבות, להתרחק מהכמיהה לקשר.
לנסות למרות הקושי למצוא לעצמך חיים מלאים וסיפוק. ואז כאשר הוא יגיע - טוב, לא יגיע? - גם טוב, טוב כי יש לי את עצמי, יש לי חברה טובה, יש לי פרנסה, אני גרה בדירה שאני אוהבת, יש לי תחביבים ויש לי חיים מלאים, אני נוסעת לחופשות (עם חברה או פנויים פנויות ולא כדי להכיר מישהו אלא כדי להיות בחברת אנשים ונשים במצבי).
אין לי ספק שזה קשה מאוד, והגיל מוסיף לחץ ואולי גם הסביבה - אבל הלחץ הזה מיותר.

יש שהקימו משפחה בגיל 20 ויש שבגיל ארבעים (ויש שמצאו להן אביר והסתבר עם הזמן שהוא לא אביר כלל).
ובכלל אולי אביר זו לא מילה כל כך טובה - כי בעצם אם אנחנו אכן רוצים לחיות עם מישהו אנחנו חייבים לדעת להתפשר, להתחבר יותר לתכונות האהובות עלינו ולקבל עלינו גם את החסרונות וכנ"ל לגבי הצד השני, הרי אף אחד מאיתנו אינו מושלם.

בהצלחה.

חיפשתי בגוגל 'ימימה'...
אני לומדת לימודי ימימה כבר שנתיים.. בת"א מרכז שורשים אצל מורה נהדרת-אורנה סלע. (מומלץ)
אני עכשיו בבית.. הייתי צריכה היום להיות בעבודה. אבל לא ישנתי טוב כל הלילה.. ומתסכול בלתי נסבל בכיתי ובכיתי, בסוף לקחתי חצי כדור ואבן בשעה שלוש וחצי לפנות בוקר בידיעה שגם אם זה גורם לי לישון זה די משבש לי את כל היום למחרת. נרדמתי אולי אחרי שעה ... שעה וחצי אח"כ השעון המעורר צלצל.
קמתי בקושי, במראה ראיתי את עצמי עם עניים נפוכות, בקושי נפתחות... התהפכתי עם עצמי.. ובסוף שלחתי SMS לאחראי עלי בעבודה. שלא מרגישה טוב, שלא אגיע הבוקר.. שאדבר איתו מאוחר יותר.
עובדת בפנימייה בהכנה לבגרויות. מחר יש מתכונת וצריכה לשבת איתם..
בשעה 11:30 התקשרתי אליו הוא לא ענה.
אני מפחדת שאני לא מסוגלת להרים את עצמי. שהכל נופל.. לא יודעת איך ולאן מתקדמת והולכת.
אולי צריכה לנסות טיפול תרופתי פסיכיאטרי... אולי .. מפחדת.. ניסיתי כבר .. קצת..
בת 37 . גרה אצל ההורים. וכן. לימודי ימימה מאוד עוזרים, מאוד מחזקים, מחברים לאמת, לטוב, ליש.
ועדיין.. לפעמים זה מרגיש כל כך לא מתאפשר, כל כך לא מספיק, כל כך בעייתי.
אתמול מהשיעור הבנתי , איך צורכת את הרעש, את החוסר בהירות את הקושי, את הבעייתיות, המורכבות. ה'לא יודעת מה הכיוון שלי..' את הבלבול.
מרגישה מצד אחד שיש לי בעיה ! בעיה אמיתית, שלא מאפשרת לי להתקדם באמת. בעיה אולי באמת ממש של משהו כימי במוח, שלוקחת ממני הרבה אנרגיות.
ועם כל עבודת המודעות וההבנות וההתקדמות במישור הזה, הבעיה עדיין שם. עדיין חוסמת, עדיין לא מאפשרת.
בתהליכי רישום ל'תרפיה בתנועה'. עוסקת הרבה במחול/תנועה/אימפרוביזציה. שם יש יותר שקט.
שם יש מקום לגוף, לעצמי, לחיים שבי. ועדיין מפחדת מפחדת שיש לי בעיה שצריכה בשבילה לקחת כדורים, שמפחדת לקחת כדורים.. לא לוקחת ..לומדת ימימה, מוצאת דרכים להמשיך...להתקדם בדרך מסויימת..
בשבועיים האחרונים כמעט לא היתה לי עבודה.. מצליחה לישון.. ואז רק מהמחשבה שמחר (זה היה אתמול) הולך להיות לי יום אנטנסיבי בעבודה, שב 08:30 בבוקר צריכה כבר להיות שם.. העלה את הזיכרון של הפחד מלא לישון.. ובאמת לא יכולתי למצא שקט בשביל לישון.
ומרגישה שאין לי עם מי לדבר עכשיו... אז כותבת פה.
וברקע.. החיים.. עבודה.. לימודים..זוגיות.. מתמכרת לאתר הכרויות, ומוצאת את עצמי מתעייפת מול המסך, מול ציפיות למשהו.. שיקרה..
ואיך יכול לקרות משהו שכל כך מרגישה את עצמי לפעמים ואולי יותר מלפעמים .. פשוט לא בריאה. או לא מספיק בריאה.
וכל ההבנות מלימודי ימימה..
מה קורה איתי?!
אני בת 37, נראית טוב לגילי, כשרונית מאוד, בהרבה דברים. מה שעושה - תמיד עושה טוב.
ריקוד עושה לי תמיד טוב, יודעת להגיע ולמצא מורים שטובים לי.
לפעמים זה מרגיש שמצליחה בעיקר לשרוד...
האם אתחתן פעם בעולם הזה, בחיים האלו שלי בעולם הזה, האם אביא ילד/ים לעולם הזה? האם אזכה לזוגיות של שמחה וטוב. האם אזכה למצא את עצמי- בשמחה ובטוב.בבריאות.

שוב מרגישה, - צריכה עזרה!
פונה פה אל היקום - אל האלוהי שבי - שיכוון אותי אל הכיוון שיביא לי בריאות, שמחה, שיביא לי את עצמי.
ובריאות שתאפשר לי להביא לעולם את עצמי ולשמוח בכך.
ושוב התחושה.. שהכל נופל..