אצלנו היה יותר קל להתחיל מקקי - כי היה אפשר לראות שהיא מתאמצת.
במצב כזה היינו מסבירים, לוקחים לשירותים (עם מושב מקטין) וכשיוצא משהו חוגגים.

<t>שולחת לך חיבוק גדול! אני חיה בחו"ל כבר כמה שנים עם שני ילדים ומזדהה עם הרבה ממה שאת אומרת.<br/> מורידה את הכובע בפניך - להיות בארץ עם שני הקטנים ללא הבן-זוג זה לא פשוט בכלל!!!<br/> <br/> הייתי מציעה להיות יותר מאורגנת ויותר ברורה עם הדרישות שלך:<br/> "אמא, יש לי שיחת טלפון של 5 דקות אז אני נכנסת ...

<r>הלב שלי לא התרחב.<br/> גם הסבלנות הצטמצמה וגם הלב הצטמצם.<br/> כל כך קשה היה. שהאהבה לגדולה שלי הצטמצמה.<br/> זה לא קרה מיד. אבל לאט לאט הכל הצטמצם. האהבה. ההנאה מהשהות ביחד. הרצון להיטיב. הרצון להיות אמא.<br/> הכל הצטמצם. ונשארה רק החובה. החובה שבה אני אמא ואני חייבת. וזה מה שאני עושה.<br/> וייס...

תודה לעונות! נתתן לי עצות טובות.

<t>גם אני מרגישה בדידות. יש לי בן בן 3 ויש לנו מעט חברים. עם החברים כיף לנו מאד. אך הרגשתי בדידות גם לפני בני-בדידות שנובעת מההרגשה ש"לא אוהבים אותי" או "לא רוצים את חברתי" +הפחד שלי מתחושת דחיה. במיוחד שמדובר בקבוצות. מה שקורה בד"כ שאני מגיעה למפגש עם אמהות:אני עם בטחון עצמי נמוך, לא מוציאה את עצמי...