פלוני אלמונית, קראתי אותך כבר שנה שעברה, רציתי להגיב והנה אני מגיבה עכשיו. אני לא חושבת שנכשלת, אני חושבת שכל אחת מתמודדת בזמן שלה ובדרך שלה ואם את מרגישה שיש לך עוד מה לעבור אני בטוחה שתעברי דרך זה בזמן הנכון לך. חיבוק

<t>ארבע שנים להולדתה ומותה של ירדן האהובה.<br/> ואני ארבע שנים במסע, מהלכת בנופים ומקומות לא מוכרים, נופלת וקמה, מטפסת ויורדת וכל הזמן צופה ומתפעלת מהעומקים והמרחבים של הנפש.<br/> <br/> חיפשתי מורה רוחני מושלם<br/> שאומר ומקיים<br/> <br/> קיבלתי אותך במתנה<br/> לחבק ולאהוב בידיים<br/> <br/> מורה רוח...

<t>אז אוטוטו שנתיים, כבר התחילה הנפילה, הארועים כאילו קרו מעצמם השבוע... פורום אמהות ״מוות בעריסה״ התארח אצלי בבית, חברה מכאן ( באופן טבעי ) באה איתי להשקות ולדשן את העצים, נר הנשמה הודלק והנשמה שלי מודלקת. הזמן עובר, הארוע חרט בי צלקות ושינה את תוך תוכה של נשמתי, אני מרגישה ומקווה שלטובה. ככל שהזמן...

גם לך תמר, יש מקום חם אצלי בלב

<t>היום חלפה שנה וחצי, השמיים מתחילים להתבהר. אי אפשר להזכיר את שמה של ירדן או שהזיכרון יתעורר, בלי להזיל דמעה. ששואלים אותי אם יש לי ילדים אני כבר לא מטיחה מהר "כן אבל לא בחיים", אלא מהססת, בוחנת מי מולי ורוב הסיכויים שכן אגיד..., אך יחד עם הרבה התלבטויות. לא יודעת בדיוק איפה ביליתי בשנה וחצי האחרו...

אז היום עברה שנה ממותה של ירדן שלי, קראתי את כל הדף, ביקרתי בקבר ובעצים. אני עדיין במקומות לא טובים עם הרבה שאלות על בחירה ועל קבלת החלטות בתנאי משבר. עדיין צריכה הרבה חום אהבה, שקט ומנוחה. עוד אין לי כוחות עוד אין לי תשובות. שמחה על הדף הזה ומקווה לטוב.

קוראת אותך גם, ליבי איתך, אני בסוג של מצב דומה לשלך..קראתי כאן הרבה דפים עצובים ו לרובם הענק היה סוף מעולה...וגם אצלך עוד יהיו תקופות טובות

<t>מה שלומי...קשה לומר<br/> בכל מיני פרמטרים שלומי טוב יותר, אני ישנה טוב יותר וגם בחוץ קורים דברים טובים<br/> אני עדיין במקום הרגיש הזה שמנתח, חושף וחשוף כל הזמן<br/> תאריכי הלידה והמוות מוצאים אותי משווי משקל לחלוטין<br/> יש המון המון עצב<br/> המון המון מחשבות<br/> אבל גם תחושה שקורים שינויים טובי...

<t>כמו בן זוג טוב, אתן איתי גם כשאני צריכה חופש<br/> תמר צודקת..האתר נהיה הבחוץ, מרוב אינטנסיביות, ואצלי עכשיו העבודה מבפנים.<br/> רק רציתי להגיד שהיום לפני 4 חודשים (שליש שנה) ירדן שלי מתה. ואתמול לפני 4 חודשים היא נולדה.<br/> לפני שזכרתי את התאריך, אתמול,, שחזרתי שוב ושוב את הלידה, וגם היום מבלי ל...

<t>כמו מההתחלה אני מחפשת רק שקט<br/> הבנתי הרבה ולמדתי המון בזכות האתר המופלא הזה והנשים החכמות שמבקרות בו<br/> לא משנה כמה אבין..רק הרגש באמת באמת מראה לי את הדרך (יחד עם ראיה ביקורתית ומפוכחת)<br/> והרגש שלי צריך מנוחה מהסערה<br/> לא משנה כמה אבין שמדובר בסטטיסטיקה<br/> יש כאן הרבה מאוד עצב<br/> ב...

תודה עכשיו טוב. חיממת לי את הלב

<t>כי אם היו אומרים לכן: מה דעתכן לצאת לעבוד 9 חודשים ויום בעבודה מאוד מאוד קשה: לא תשנו טוב, יכאב לכן הגב, לא תאכלו טוב, יהיה לכן כבד ובעצם תעבדו 24 שעות רגע רגע דקה דקה ובסוף תסבלו מאוד..שכחתי..ולא תקבלו על-כך שקל. האם הייתן יוצאות לעבוד? אני יצאתי והרווחתי עולם ומלואו. לא מתחרטת ולו על שניה אחת ב...

הסכנה בעולם היא שהרוע ושאנשים שחושבים שהתוצאה היא העיקר ישיחטו לנו את הנפש

התוצאה היא התהליך

<t>הלילה ישנתי טוב, וידעתי שכך יהיה<br/> ישנתי טוב כי הגיעה אלי התובנה החזקה מכולן<br/> החיים האלו הם סטטיסטיקה, זוהי סטטיסטיקה שהגענו הנהו, ובחיים שלנו קורות סטטיסטיקות מצערות אך מקריות לחלוטין..מבחנת הטבע הן חסרות משמעות לחלוטין.<br/> מה שחשוב בעולם (שלי) הזה זה רק איך אני מרגישה, כי רק אני מעניקה...

<r><PO><s>[po]</s>נועה ברוך<e>[/po]</e></PO>..איך את כזאת חכמה? איזה כיף לך<br/> תודה שהזכרת לי שאנחנו אנושיים ושזה זה הכי בסדר להתפרק (ועדיף בריקוד או בריצה <E>:-)</E><br/> מה זה בעצם תקשורת משכוללת?<br/> מהי הדרך הקיימת בין אנשים?<br/> אני קצת מבינה אבל לא באמת<br/> להבין את האחר - הכוונה בצורה עמ...

לא מכריחה...מבקשת
אני אוהבת את ההשפעה שלכן עלי ופחות אוהבת את ההתמכרות שלי לדף הזה

פתאום קצת הבנתי..אבל אשמח לשמוע (מאוד) את דעתכן

<r>אם להגיד את זה תכלס הדרך היא הדבר היחיד שקיבל משמעות פתאום בחיים שלי<br/> ההריון ויום הלידה העניקו משמעות לחיי יום יום ורגע רגע, ירדן עוררה בי אהבה עצומה<br/> לצערי הרב (שלא ניתן להכילו עדין) היא איננה<br/> אך הזמן שהיה לי איתה והזמן שיש לי עכשיו הוא הזמן הכי טוב שהיה לי בחיים<br/> אז לא משנה אם ...

<t>מצחיק..כתוב לי עכשיו הכי חשןך לפני עלות השחר...<br/> הקוסמת, תודהעל המחמאות ותודה שאת רואה בי דברים יפים<br/> באיזשהו מקום זה הכי מחזק אותי, שבסך הכל אני רוצה דברים טובים לי, למשפחתי ולאנשים אחרים. ואז אחרים (אתן) אומרות שאני "מדהימה" וכל מיני מילים יפות...וזה אומר שיש עוד אנשים כמוני וזה עושה לי...

כי האושר הוא כמו האמת.כל-כך פשוט וכל-כך חמקמק

כי האושר והעצב יש בהם משהו דומה..הם ריחוק מטלטל מהשקט. אם העצב מפחיד גם האושר מפחיד אבל גם לא להיות מאושר או עצוב זה מפחיד. מאיזושהי סיבה נראה לי שאת הרוב מפחיד יותר הלא להיות מאושר והלא להיות עצוב אך מאיזושהי סיבה נראה לי שהרוב בוחרים להיות באמצע.

רק בקשה קטנה..בלי פלוני אלמוני כאן..מדי פעם אני עורכת ומוחקת את הפלוני אלמוני. תודה

אני באמת במקום אחר, עוד צפויות הרבה ירידות ואולי גם עליות. אבל פתאום יש מקום בטוח בין הנשימה והשאיפה והרבה תודות לאתר המדהים הזה ולכן..כבר אמרתי לכן תודה?

<r>המושג צדק קוסמי הוא מאוד בעייתי וחמקמק מבחנתי<br/> ראיתי כיצד כמה פעמים בשבועות האחרונים הצדקתי כל מיני נסיבות בגללו<br/> אתמול (דווקא אחרי השיחה המופלאה עם רחל) הייתה לי נחיתה, לא רכה, למציאות היומיומית. נחתה עלי ההבנה המכאיבה שלהאמין בצדק קוסמי זה להאמין באלוהים רק בדרך אחרת.<br/> אני עוד מאוד ...

<t>אתמול הייתי אצל רחל (הפסיכולוגית)..והיא קצת (לא באמת קצת) מכירה אותי מפעם<br/> היא אמרה שהיא לא מאמינה למשמע אוזניה..שצריך לצבוט אותה<br/> שממש ממש גדלתי ושהיא גאה בי<br/> כשיצאתי ממנה אמרתי לה שאני מרגישה כמו בסיפורים "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה" (לגבי ולגבי עצמי כמובן)..ואפשר לגמור את ...

תודה ההולכת בדרכים, תמר וחוט השני

הייתי בצום אינטרנט
והיה חשוב ומאתגר
וכיף לחזור
ההולכת בדרכים תודה רבה על התמיכה ועל זה שאת מאמינה בי
אעדכן בהמשך
שיהיה לכולנו שבוע טוב

<t>אם אני ממשיכה להמשיל את כל התהליך ללידה אז אומר רק זאת..יש משהו בדיברי תמר על אופטימיות שזה בסדר גם אם לא תבוא..אבל אם רוצים להמשיך לחיות ואם מעדיפים ללדת ללא אפידורל חייבים להיתנתק מהעבר כי רגע לפני שהציר הבא מגיע אין ציר..ואם מתמסרים לאין ציר ולא לציר הקודם אז התקווה נולדת מתוך השקט ומחכה רק לש...

תודה על כל ההזמנות לחיבוקים..יוטי עוד בטוח יזדמן לנו, אני מנסה אותך כל פעם שאני בצפון
חוט השני אני כאן בת"א
אולי בימים טובים קצת יותר אזמין אותכן ואולי אתן תבואו

<t>יש לי עוד מחשבה שאני רוצה לפתח כאן ובאותה הזדמנות לחלוק איתכן חלק מהלידה של ירדן (מקווה שאני לא מעמיסה...כמו שתמר אמרה התובנה היא העיקר אבל צריך את הרגש שימקד ואני מרגישה שאצלי כל אחד במקום אחר לגמרה)<br/> אני קוראת את ה"דבר" של קאמי...והוא מספר על הבידוד שחוו החולים שחלקם גם הופרדו מבני זוגם. ול...

<t>עוד תובנות שחשוב לי לרשום<br/> אני מבינה אותן אבל ברור לי שלא מפנימה אותן<br/> החיים זה לא עיניין של ניצחון או הפסד אלא של התחברות והנאה ממה שעושים ושלמות מהדרך<br/> אם השלמות נובעת מהנצחון אז כנראה שטעינו בתחושת השלמות<br/> נראה לי שאנשים שעושים דברים מהלב ומהמקום הנכון בדר"כ מנצחים אז מישהו בא ...

<r>מצרפת כאן לינק להרצאה של סטיב ג'ונס שמעודדת אנשים לחיות בלי פחד, בלי הגנות, להיות מחוברים לכאן ולעכשיו לא כדי לנצח ולא כדי להפסיד אלא כדי לחיות<br/> נראה לי שצריך לאבד מישהו או כמעט לאבד את החיים שלך או להיות ברמה רוחנית מאוד גבוה כדי להצליח לחיות את החיים מהמקום הזה כל יום<br/> <URL url="http://...

<r><PO><s>[po]</s>חוט השני<e>[/po]</e></PO>..עוד לא עשיתי שום טיפול בגוף מעבר לכך שאני שוחה או רצה כמעט כל יום. הגוף כואב, כואב כל-כך אחרי ימים ללא שנה במיטה שהיא לא שלי. אולי שבוע הבא אלך עם חברות לווטסו..ואם לא אז לבד. מרגישה שאני חייבת את זה. תודה שאת דואגת לי אם יש לך המלצה לטיפול בגוף אשמח מאוד...

אני מתעוררת אז אני לא יכולה לישון...הפסיכולוגית רוצה לתת כדורים אבל נראה לי שמדובר בהתעוררות רוחנית והיא טובה מכל כדור..תודה שגיליתי שיש דף תמיכה כזה בדיוק כשהייתי צריכה שיתמכו בי

אני מניחה שחלק מהחוכמה של בובה קשור לכך שהיא איבדה תינוקת..המוות באופן מוזר מקרב אותנו לחיים

יוטי..קראתי הכל שוב וכן ירדת לסוף דעתי

וואו. איזו עוצמה
תמר, זה מייל שלי
[email protected]
אשמח לשמוע ממך..ומכולכן

<t>הבטחתי לעצמי לא להיכנס הנה עד הערב, אבל לא התאפקתי<br/> תודה על התגובות<br/> תמר..מאיפה הקטע הזה לקוח? ובכלל איפה אני יכולה לקרוא וקצת להבין מי את? המילים שלך מדברות אלי מאוד.<br/> פתאום אני קולטת איזה מדיום מדהים זה הבלוג הזה..אנחנו מדברות כמו עיוורות או שבעצם רק הנשמות שלנו מדברות בלי לדעת איך ...

<t>וגם בדיחה קטנה..שיהיה גם מצחיק בדף העצוב הזה<br/> כשאני מתחילה לספר לאנשים על הפרידה מדניאל יש תגובות לא הוגנות (למרות שלא מתוך כוונה רעה) "אולי זה מה שהיה צריך להיות" אני לא חושבת שירדן הייתה צריכה לשלם שום מחיר בתוך ההתפתחות שלי ולא מוצאת בזה שום הגיון אלא אם..הולך להיוולד לי איזה ישו או גיבור ...

<t>אני קוראת את מה שכתבתי ואת מה שכתבן ובוכה<br/> הדמעות זה הדם של הנפש<br/> ככה זה יום עסל יום בסל והיום בסל<br/> כל היום בכיתי ולא ישנתי ורק דיברתי על מה אני מרגישה ואני כבר לא יכולה יותר, מחר אני רוצה לעשות כאילו הכל נורמאלי, ללכת לעבודה לצאת לריצה ואז אולי לסרט, לא לדבר על זה לא לחפור על זה<br/>...

<t>לילה בלי שינה מלא במחשבות<br/> כל הזמן המאבק הזה שהלב ירצה את מה שהראש כבר מבין<br/> אבל לא..זה לא קורה<br/> זה לא מגיע<br/> אני מלאה בדמעות ומסתובבת מצד לצד כבר 3 שעות<br/> הזמן כאילו עצר מלכת עבור הנפש שלי אחרי מה שקרה והנפש צריכה זמן והראש מבין שהזמן חולף גם כשהנפש חווה אותו בעצירה. הנפש בכלל ...

יוטי..לא כ"כ הבנתי מה לא הבנת..אבל מקווה שבקרוב בגלל החג עוד יזדמן לנו להיפגש
רסיסים: היית דתייה לפני? את דתייה עכשיו?

<t>יוטי ורסיסים..איזה מזל שיש לי אתכן<br/> יוטי..לא בטוחה שירדת לסוף דעתי או שאני לסוף דעתך. לא דיברתי על פחדים והגנות כתוצאה מתהליך האבל אלא שהמקרה הנורא שקרה גרם לי להתמודד עם הנורא מכל ואני מרגישה כעת יותר אמיצה וזה גורם לי להתבונן על כל הבחירות שעשיתי עד כה באופן אחר..בודקת אם הן היו מה שרציתי א...

המוות של ביתי האהובה גרם לי להתעמת עם הפחד הגדול ביותר שלנו, עם מוות בכלל ועם מוות של הקרובים והיקרים לנו
פתאום מתקלפות ההגנות כי אין בהם צורך..קרה מה שהכי פחדנו ממנו
כשמתקלפות ההגנות מתגלה בן אדם חדש שלא רוצה לחיות מתוך פחד אלא מתוך רצון לחיים
נעים להכיר..חבל שהכרנו בנסיבות האלו

<t>רוצה לכתוב משהו<br/> אבל אין לי מה להגיד, הרבה דמעות, הרבה תקווה אבל אין לי מילים<br/> הרבה דברים קורים בפנים, קורים בחוץ ואולי כלום אינו קורה<br/> הרבה עצב הרבה תקווה<br/> הלוואי ואמצא את הדרך הנכונה לתעל את כל הרגשות האלו למקום טוב<br/> מאחלת שוב שנה טובה, שתדעו מה אתן רוצות ושמצאו את הדרכים לה...

עוד אין התחלות...כרגע יש רק התבוננות והרבה מחשבות ותהיות

<r>כמה שהתגעגעתי לכאן, אליכן/ם<br/> הייתי ברומניה וחזרתי<br/> הייתי בפורום (פיזי) לאימהות שתינוקתיהם מתו מוות בעריסה והיה טוב שהייתי<br/> עכשיו אני כאן עם המון מחשבות ותובנות והרבה חשבון נפש עם פרוס השנה החדשה<br/> מרגישה שהנפש התפוררה לגמריה ועכשיו מתחילים לאסוף את השברים<br/> באופן קצת אחר ונולדת ...

<t>בן זוגי לוקח את זה אחרת לגמרה ממני<br/> נראה לי שמהרגע הראשון הוא הבין שמדובר באובדן, לי לקח שלושה שבועות להגיע לזה<br/> הוא בכה ברגע שזה קרה (לי לקח שעות לעכל ולהתחיל לבכות), וידע להגיד עוד לפני שאמרנו לנו שירדן לא איתנו שעדיף שהיא לא תשרוד מאשר שתשרוד עם שיתוק מוחין, אני לא ידעתי למה להתפלל לחי...

<r><PO><s>[po]</s>ב עילום<e>[/po]</e></PO>, יש לך דף המספר על האובדן שלך?<br/> אני יודעת למה את מתכוונת לגבי החוזק<br/> אני גם הרגשתי כך בהתחלה...אני איבדתי את היקר לי מכל, אין לי יותר מה להפסיד ולכן אני מאוד חזקה<br/> אך עכשיו שחופשת הלידה עוד רגע מסתיימת ואני צריכה לקבל הרבה החלטות אני עדיין מלאה ...

<t>מישהו ראה את הסרט יום אחד?<br/> הוא מאוד מאוד קיטש אבל מחדד איזה דבר או שניים על אהבה וזוגיות<br/> מה באמת חשוב?<br/> הבנה..זרימה..להרגיש אהבה ולא התאהבות..אכפתיות וכבוד?<br/> אני לא יודעת מה חשוב והיום אני במצב שאני שואלת את עצמי את השאלה הזו כל הזמן<br/> קשרים משתנים ע"פ השנים..אז מה באמת חשוב ...

כיף לקרוא אותך דנה
אני גם חושבת להיות מיילדת וקוראת אותך בסקרנות כל פעם
חשק ללדת תמיד יש..אבל הסיפור שלך בהחלט עורר וחיזק אותו
תודה

<t>כל דבר שאתן כותבות לי מתאים<br/> גם לי יש ספר זיכרון לירדן..כבר כתבתי למעלה שבזמן הקצר שהיא הייתה פה צילמנו אותה ה מ ו ן וחוץ מזה הוספתי את כל מה שקשור אליה: תמונות שמחות מההריון, תמונות ממסיבת הבייבישאור, תמונות מחדר הלידה עוד לפני שהיא ביצבצה לה, תמונות שלה ושל החברים והמשפחה שבאה לראות אותה, ת...

תודה יוטי ורסיסים
בגלל זה אי אוהבת את באופן..כי הוא הוא נותן להכל פרספקטיבה של זמן שחשובה מאוד כדי להבין דברים
אתן עוזרות לי מאוד בריגשותכן ונסיונכן
אבל נכון..אני עדיין בשיא האבל ובמקום אחר מאוד משלכן
הלוואי שאהיה פה עוד כמה שנים לספר של שניים שלושה ילדים וכל ההתמודדיות שלי

<t>נכון..שמחה לקרוא כל דבר<br/> שמחה גם להכיר את האתר ואת המחשבות שלכן<br/> אקרא את ספינה טרופה<br/> אני מקווה שאני הזכרתי לך אותה מכיוון שלא נראה לך שאתגלגל עם כדור השלג של העלבונות<br/> יש בי כעס שלא היה בעוצמות כאלו לפני אבל הוא מופנה בעיקר למחלקת הילודים של תל השומר<br/> שם שיחררתי קצת בלי רסן ו...

<t>אין לי ממש להגיד<br/> אבל רוצה שתשארו כאן, איתי<br/> היום ירדן הייתה צריכה להיות בת חודשיים ואני בעננים..<br/> עוד כמה שעות ימלאו חודשיים לפטירתה..ואני עם דמעות<br/> אין ממש מה לעשות, את מה שרציתי לעשות בשבילה, עשיתי ועדיין (משקה כל יומיים את שני העצים)<br/> זה תמיד יהיה עצוב<br/> ת'אמת לא ציפתי ...

<t>בהתחלה כולם כל הזמן התקשרו ובאו והיתה תמיכה כל הזמן<br/> עכשיו אני צריכה לחפש אחריה..לכולם עוד אכפת וכולם פה..פשוט לא מחפשים אחריי כל יום<br/> יש לי מטפלת, בעל, אחות וכמה חברות טובות. מבין החברות אנ יכולה לדבר רק עם אלו שיש להן ילדים, לא משנה כמה טובות החברות האחרות הן לא יכולות להכיל את זה כלל<b...

באופן מוזר מצאתי עוד מקרה דמה..יוטי זה בבטח יעניין אותך
http://health.walla.co.il/?w=/18/314610 "תינוק נחנק בהנקה"

<r>יוטי את צודקת <U><s>[u]</s>חיכינו לשמוע ממך<e>[/u]</e></U><br/> אני קמה כל בוקר ורצה <PO><s>[po]</s>למה חדש<e>[/po]</e></PO> כדי לראות אם מישהי כתבה לי משהוא<br/> בימים שאני מוקפת במשפחה, חברים ובמחקר שאני כותבת אני מוגנת.<br/> העצב כל הזמן בלב, לפעמים בבטן מפריע לתאבון<br/> (כמו כל אישה אני שמחה...

תודה בנות
מצחיק..כתוב לי עכשיו אין טעם לחבוש את היד כאשר יש חתך עמוק ברגל.
ברור שאצלי החתך הגדול הוא בלב ואני חובשת במקומות אחרים
את החתך בלב רק הזמן יחבוש ומקווה שהזמן יעבור עלי ועליכן לטובה
תודה שאתן כאן

איך אני? שאלה טובה
יש ימים שכך ויש ימים שכך
האושר הגדול ביותר שלי כרגע זה בן אחותי (שגדול בשבוע מירדן האהובה שלי)
היה שקט בדף..חיכתי לשמוע מכן
שמחה שאתן כאן

איך מקשרים דף לנושא?
אני רוצה לקשר את דף זיכרון לירדן תינוקת שלי אהובה לנושא אובדן תינוקות רכים

<t>יש הרבה ימים קשים, הרבה בילבול, חזרה לעבר הרחוק והקרוב<br/> שאלות על משמעות העולם ועל העתיד שלי<br/> על היכולת להצליח כמו כולם לפחות להקים משפחה<br/> בהתחלה כולם עוד התקשרו, באו דאגו<br/> עכשיו חזרה השגרה<br/> לכולם יש את הבעיות שלהם ולי יש את הבעייה שלי<br/> לא כולם פנויים להכיל את המועקה הריגשי...

אמממ..לא זיהית את המספר, סבבה אנסה אותך שוב בתקווה שאצליח

<r>לא יודעים..התייעצתי עם כמה רופאים חלק חושבים שחנק אחרים שמום בלב ואולי איזו בעיית קרישה לא ידועה (כי נחשבתבי הריון בסיכון גבוה עקב נטייה לקרישיות) ..בטוח בטוח שלא מחצתי אותה..ייתכן שכפי שקרה לאמנון ותמר שחסמתי לה את פתחי הנשימה בבאף.<br/> איך זה שכתבו עליך בווינט? לא היית אז בלונדון? איך הם ידעו ...

<t>רוצה לספר כאן לאט לאט על ההריון ועל הלידה.<br/> לא באמת רציתי להכנס להריון אבל ניסינו...לא באמת רציתי ילד אבל חשבתי שכדאי לסמוך על זה שכולם עדיין מביאים אותם שאולי יש כאן משהו גדול ממני שאיני מבינה.<br/> לא באמת רציתי אבל לא הקדשתי לזה תשומת לב לא ללא ולא לנסיון להביא<br/> נראה היה לי שהייתי לשם ...

<t>אין ספק שהפוסט של אמנון ותמר הוריד אותי מטה מטה..הייתי חזקה לרגע ושאר היום נפלתי ונפלתי. התבגרתי וגדלתי בכמה שנים בעקבות המקרה הזה..מבינה הרבה יותר טוב את הגדולה של הדתיים בלהגיד אלוהים נתן ואלוהים לקח בלי לצלול לרגשי האשם. רגשי אשם אינם בונים או מחזקים והם בית כלא פרטי בלי שופט ובלי אפשרות לנקות...

תודה אמנון ותמר..קראתי ופחדתי איתך..כשאת מתארת את זה כך זה נשמע לי חד משמעית שחנקתי את ביתי אהובה ללא כוונה וללא יכולת לראות אותה מכיוון שישנתי. יש רגעים, כמו עכשיו, שאני מסוגלת להיות חזקה ולא לצלול אל תוך רגשי האשם..כי לצערי זה לא יחזיר אותה אלי ובכל מקרה אין שום סיכוי שלעולם אשן עם תינוק.

תודה שווסטי סטי אהובה

<r>הפורום הוא כמו כל פורום שאנחנו מכירות רק הכי הכי עצוב שיש. הוא של ynet ולא של תפוז ושם סיפרתי את סיפורי בפעם הראשונה, חברות בו (עד כמה שהתרשמתי) אמהות, סבתות וקרובות משפחה אחרות של תינוקים מלאכים שמתו מוות בעריסה. לשמחתי זה אינו פורום פעיל במיוחד ומדובר בו רק על המוות, כיצד להמנע ממנו ועל בייבי ס...

<t>אהבה זה כואב<br/> אני לא יודעת הרבה על אהבה ואני מהרהרת במושג הזה הרבה לאחרונה<br/> כמו הרבה נשים שאני מכירה, בתחילת ההריון עוד לא ידעתי בדיוק מה אני חושבת עליו, אף פעם לא התלהבתי מתינוקות ותמיד היה נראה לי שילדים הכי חמודים מגיל 3 ועד ההתבגרות.<br/> הריון (כמו אבל) הוא תהליך (רק משמח) ועם על חוד...

מהמעט כ"כ שכתבת כאן מעט כ"כ? חשבתי שכתבתי עולם ומלואו...

אגב, לא יודעת אם רלבנטי לכן אבל קיים פורום של אמהות שחוו מוות בעריסה ויש להן מפגש ראשון ביום ראשון..אם מישהי שקוראת כאן מרגישה שזה יעזור לה אז ניתן להכינס לפורום או לבקש ואמסור פרטים

<r><U><s>[u]</s>כאילו שכל פעם שאני חשה זיק של חיים, אני נוטשת אותו כי הוא שייך למוות<e>[/u]</e></U> כ"כ מזדהה<br/> היום אצל המטפלת שתל השומר הצמיד לי היא שאלה אם עולים לי פלשבקים ובאיזה תדירות...<br/> היה לי קשה לענות על זה כי הזכרון כל הזמן שם מלווה, חונק את הגרון בדמעות, מכאיב בבטן ומוחשי..מה זאת ...

לא רוצים להתעורר בבוקר כי התחושה היא של התעוררות לתוך סיוט
בגלל זה בשבוע הראשון פשוט לא ישנתי..כי לא רציתי להתעורר

כוחות שהייתי זקוקה להם כדי להשתקם...בהתחלה לא חשבתי שמגיע לי להשתקם..עכשיו אני בדיונים על זה

<t>רוצה לשתף אותכן במילים של שיר של פניה ברגשטיין..על מות התינוק (כותבת רק חלק מהבתים..השיר מאוד ארוך)<br/> בלעדיך אור-יום לא היה<br/> החמה לא הצהילה שחקים<br/> ופרחים לא הרנינו העין<br/> עד קראתיך לבוא, תינוקי<br/> מתהום האפסים<br/> <br/> כי יעמק בעיניך רקיע<br/> כי תזהיר על ריסיך חמה<br/> ובין בת-...

כדי לתת לדף הזה קצת מסגרת של הזמן...ירדן נולדה לפני ששה שבועות ויום ונפטרה לפני ששה שבועות בדיוק
ירדן היא ביתי הבכורה

<t>רוצה לספר על עוד משהו שהקל עלי מאוד<br/> לא מרצוני התגלגלתי למשרד הפנים כדי לדאוג לכל מיני ביורקרטיות..אך מעז יצא מתוק וירדן אהובתי רשומה בת"ז שלי(ירדן ז"ל)..כעת יש לה כל מיני מקומות בעולם הזה בהם זוכרים ויודעים עליה.<br/> יש לה אלבום עם המון תמונות (מוזר כמה הרבה צילמנו ביום אחד ויחיד), יש לה שנ...

תודה רבה יוטי

<t>תודה יוטי<br/> איפה הכרת עוד אמהות..האם נפגשתן או שרק הכרתן וירטואלית?<br/> חייבת לציין שמכל אלה שקראתי/שמעתי עליהן את עם הסיפור והתמודדות שהכי קרובים לשלי (שוחחתי עם אמא שאיבדה את התינוקת בגיל 4 ימים ממוות בעריסה אך מכיוון שהיא דתייה מאמינה הרגשתי שהתמודדות שלנו שונה מאוד מאוד)<br/> את עדיין בלו...

קוראת אותך ושולחת חיבוק
כל-כך מבינה את מה שעובר עליך

<t>תודה לכולם, כמה תגובות וכמה מהר<br/> יוטי יקרה, קראתי את הדף שלך והזדהתי כל-כך עם כל-כך הרבה מחשבות שעברו לך. לאמדנאיל, רסיסים של אור, יוטי ולאמא של נעמי רוצה שתדעו שהדפים שלכן עזרו לי המון, עזרו לקבל פרופורציה של זמן, עזרו להבין, עזרו בהביאם אופטימיות.<br/> כל הזמן אני שואלת את עצמי למה זה קרה ל...

בנתיים יש לי דף ראשון ויחיד דף זכרון לביתי התינוקת האהובה ירדן