אני אסביר
קודם כל אני מדברת ספציפית על עניין ההתנתקות. לא מכירה מספיק את ההיסטוריה בשביל לדבר על משהו אחר..(אם תתן מקרה ספציפי אחר ואת הפרטים עליו אוכל להתייחס גם שם).
אני בעד ההתנתקות כאקט מוסרי. אני גם חושבת שהדרך שבה התקבלה ההחלטה על ההתנתקות ודרך יישומה היו גרועות עד לא מוסריות.
לא סותר בעיני.
מה היתה דרך טובה?
שרון אומר "אני רוצה התנתקות" מפרסם בתקשורת הסבר מפורט לגבי הסיבות, היתרונות, הקשיים הצפויים ודרכי הפתרון שהוא רואה לנכון. ובעיקר! מפרט מה התוכנית הכוללת (כלומר, מה קורה אחרי התנתקות, מה ה"מטרה").
מחכים עוד זמן נתון (עד חצי שנה לדעתי) בו נערכים דיונים תיאורטיים בין הזרמים השונים. בחלק מהדברים שרון משנה את התוכנית בחלק לא, ע"פ דעתו.
ואז משאל עם על התוכנית הסופית (כולל ישובים מפונים, הפיצויים ומה קורה אח"כ).
אם התוכנית עוברת, מבצעים. אם לא, לא.
כרגע לי אין שמץ של מושג מה התוכנית של שרון. האם הפינוי הזה הוא האחרון? (אם כן, למה הוא טוב?) אם לא מה יבוא אח"כ? האם לאחר הפינוי יהיו שיחות עם הפלסטינאים? (אם לא, למה הוא טוב?) על מה?
כרגע אני תומכת (מוסרית) בתוכנית שאין לי באמת מושג חלק מאיזו תמונה גדולה היא.
לא בטוח שהתמונה הגדולה טובה ומוסרית בעיני.
האם אי פעם השמאל (הקיצוני בבקשה) היה אי פעם מכשול להשגת השלום הנכסף?
לדעתי, במקרה הנוכחי (ההתנתקות) כן. בכך שנתנו (ותמכו) להחלטה כה חשובה ומרכזית להתקבל ולהיות מיושמת בדרכים לא מוסריות ולא דמוקרטיות.
ולא רק השמאל הקיצוני, רוב השמאל ואני בתוכו.
), כך גם המשפט