אמא חדשה בהלם

[אמא_בהלם*]

סתם, סתם. לא יפה מצדי. היא נפטרה לפני כמה חודשים.
ברצינות?
ממה?
אשה איומה -
בכלל לא נראה כאילו היא אוהבת תינוקות תמיד מסתכלת עליהם במין סלידה כזאת - כאילו הם לא בסדר מעצם היותם, יש לה מין אנחת אכזבה כזאת שמאימת להתפרץ, לכודה בכל הבעה.
אף פעם לא ראיתי אותה מדברת אל התינוק או אומרת לאמא לדבר אליו - ולא משנה עם זה ילד בן שנתיים או בן שבועיים
היא לעולם לא מיעצת לקחת על הידים, הכל נעשה לנוחות ההורים, לטובת ההורים
אין שום סיוג של העצות שלה לפי גילאים - כלומר כל מי שרואה את התוכנית יכול להחליט לישם כל שיטה על כל תינוק בכל גיל - זה מסוכן!
איזו אישה מסכנה..

[אלונ_צ'יק*]

בכלל לא נראה כאילו היא אוהבת תינוקות תמיד מסתכלת עליהם במין סלידה כזאת

אני מזועזעת.... אף פעם לא ראיתי את התוכנית, אבל כן קראתי את הספר כשילדתי... זה בכלל לא היה המסר, למרות שהיום אני רואה באופן טבעי שכלום ממנה לא נכנס אליי. בטח הייתה מזדעזעת מהחוסר שיגרה אצלנו.
היום ב- 4 בבוקר שיחקנו כבר בדיגדוגים...

אבל פה ב YES, יש תוכנית יותר מזעזעת בשם "קומנדו נני" , יצא לי פעם אחת לראות איך נני סטלה (המכונה הקשוחה שבקומנו) גומלת שתי זאטוטים קטנטנים במכה ממוצצים ובקבוקים, פשוט תלשה להם את המוצץ מהפה ונתנה להם לצרוח כוווווול הלילה, תוך שהאמא והאבא בוכים והיא מסבירה להם כמה הם לא בסדר ואיך הם עשו עוול לילדים.
מ-ז-ע-ז-ע.

[אמא_בהלם*]

טוב
אם מישהו מוכן לקנות לי כובע אני מוכנה לאכול אותו
היום עצרנו לתומנו ליד חנות צעצועים גדולה, רציתי לקנות לארנבון עוד כלמיני צעצועים לעיסים - אחרי שישבנו במסעדה והוא אכל שקית של טישו, סתם בחיי שסתם עלינו לקומת העגלות, רק כדי לראות מה חדש בתחום... והנה נגלה לעינינו מדף שלם ובו כחמישה סוגי מנשאים שונים (אם כי אף אחד מהם אינו מנשא בד ארוך.... אבל לכך דאג היקום מאוחר יותר) בכל אופן אני בשיא ההתלהבות כמו ילד בחנות ממתקים (ואם שקית ובה חיתול ובו קקי) עוברת מאחד לשני ולא מפסיקה להתרגש אומרת לבעלי תראה את זה ואת ההוא ואולי כזה ואולי כזה ואז מגלה הם מוכרים גם טרמפולינה וגם נדנדה (מוצרים שעד עכשיו סברתי שהם זרים לשוק ההורים האיטלקי לחלוטין...) לא ידעתי מה לעשות עם עצמי אז בעלי שלח אותי למצוא פח לחיתול עם הקקי ולהרגע - בקיצור מדדנו כמה מנשאים- ובסוף עשינו טעות - קנינו מנשא גב שנראה כאילו הארנבון יושב בו כמו במנשא בד ארוך אבל אחרי שיצאנו מהחנות קראנו את ההוראות וראינו שזה אסור עד שהילד יושב בעצמו, מה שעוד לא קורה במקרה שלנו... מאוד התעצבתי, אבל מצאתי שם גם כרית הנקה לאחר ששלי שבקה חיים כבר מזמן ובקיצור היה מאוד פוקח עיניים
אחר כך עברנו ליד החנות לאוכל אורגני ואני התחננתי שנעצור אמרתי שזה כדי לקנות קינואה אבל בתכלס רציתי להסכל על הלוח מודעות...(יש לי סטיה ללוחות מודעות) ושם על לוח המודעות של החנות למזון אורגני מתנוסס לו כאילו אין מחר פלייר ובו פרסומת למנשא בד ארוך! לא היו פליירים לקחת אז שיננתי את כתובת האינטרנט שהיתה על הפלייר ופתחתי את האתר שלהם איך שהגעתי הביתה - מסתבר שזו תנועה שמטרתה להביא לאיטליה את הקונספט של נשיאת התינוק על גוף ההורה כל הזמן. הם עורכים שני קורסים שנושאם איך להשתמש במנשא בד ארוך. האמת שזה נראה לי קצת מוגזם שצריך קורסים בשביל זה, אבל נראה לי מעניין יש להם מפגש לא רחוק מאיתנו בתחילת ינואר - ונראה לי שנלך.
אגב היה בחנות מנשא צד - אבל הארנב לא החזיק מעמד בתוכו בכלל - לא יכולתי לעזוב אותו כי אחרת הוא היה נופל וכל הגוף שלי היה באוף סייד

מצחיק איך לפעמים דלת מסוימת זזה באדיבות היקום-ואפשר פתאום לראות את מה שמאחוריה.
לילה טוב

[נסיכת_השום*]

איזה יופי!

[מיכלול_ה*]

איזה יופי שמצאת את הפלייר, גם לי הייתה חולשה ללוחות מודעות כשגרתי בחו"ל ובאמת דרך לוחות המודעות מגיעים לדברים הכי שווים. נראה לי שהקורס ללבישת המנשא זה מקום מעולה להכיר עוד אמהות ואם לא אז לפחות עוד סוגי מנשאים. ולגבי מנשא הגב שקנית יגיע יום ותשתמשי גם בו. ולידיעתך גם בתינוכיס ניתן לשים את התינוק על הגב אבל קשה לעשות זאת לבד, אני מצליחה רק עם עזרה וזה גם מנשא הגב האהוב עליה.

[פלוני_אלמונית*]

[פלוני_אלמונית*]

אויש זאת אני, ממחשב אחר...
אלונ צ'יק

[אמא_בהלם*]

גם לי הייתה חולשה ללוחות מודעות כשגרתי בחו"ל.
אצלי זה לא רק בחו"ל (איקון מסמיק)

[מיכלול_ה*]

הי אמא בהלם, חוץ מכל מה שכתבת בימים האחרונים מה שלומך? איך את מרגישה? חושבת עליך.

[דניאלה*]

הי אמא בהלם, גם אני אמא חדשה, ודי בהלם בנוסף לזה. בדרך כלל אני רק קוראת באתר ולא מגיבה, אבל נגעת לליבי, ועוררת בי רגשות הזדהות. רצה הגורל וחברתי הטובה ששימשה לי נחמה בימים הראשונים של היותי אמא, נסעה לאיטליה. אבל אולי מהחוסר שלי תצמח לך ברכה, היא בחורה מדהימה, וגם היא די בודדה שם, אבל בלי תינוק ומחפשת חברה טובה... את יכולה לשלוח לי את המייל שלך והיכן את גרה, לילה טוב. [email protected]

[חמוטל_בת_חוה*]

היי אמא בהלם חמודה
את יודעת שאני מייצרת מנשא בד? המנשא שלי הוא לא רך, וגם פחות ארוך ממנשאי בד אחרים, ולכן פחות נגרר על הרצפה של השירותים הציבוריים

אם את רוצה לראות אותו, תכנסי ל
thecarryingkind.co.uk
זה האתר של הסוכנת שלי, ותסתכלי על המנשא שקוראים לו
continumum
בעיניי הוא נהדר, אני עדיין משתמשת בו עם ליבי בת השנתיים ושמונה, ואת תום נשאתי בתוכו גם אחרי גיל חמש
הוא בנוי בצורה כזו שקל לקשור אותו במהירות, גם על הגב
אני שמה את ליבי על הגב ומעליה מעיל רך, במיוחד כשנוסעים ועוברים מרכבת לרכבת ויש מדרגות וכל זה
טוב, אני עיצבתי אותו, אז בטח שאני חושבת שהוא נהדר
אבל זה בגלל שהוא תפור מבד שמאפשר תמיד לדעת אם הוא התקפל בזמן הלבישה, והוא גזור בצורה שמאפשרת ניווט קל על ידי זיהוי ברור בין החלק העליון והתחתון של המנשא. הוא אחלה בעיניי
כרגע יש לי כל מני צבעים, יש ג'ינס עם דוגמא מודפסת, יש ג'ינס בלי דוגמא, יש ורוד פרחוני סגול בהיר כזה, יש אפור בטיק
הסוכנת שלי מוכרת אותם נדמה לי בשלושים ושבעה פאונד
אני מוכרת אותם בשלושים

עד כאן האינפורמציה
חוץ מזה באמת מה שלומך? ותני נשיקה לקטני על הראש החמוד שלו

[אמא_בהלם*]

תינוק ארנב מחליף חיתול בעזרת המטפלת שלו
אני עדיין לא יודעת מה אני חושבת עליה
וארנבון גם לא הפסיק לקטר אצלה עדיין
יכול להיות שזה בגלל שגם אני בבית? או שתינוק יכול לא לאהוב מישהו?
מזג אויר מגעיל - הגעתי למסקנה שמדברים פה הרבה על מזג האויר כי הוא מאוד משפיע על מצב הרוח
שוב מתעננים שמי, לא ממש יודעת למה
הולכת לחשוב על זה

[אמא_בהלם*]

אוקי - היה לנו משבר רפואי קטן שנמצא בתהליכי בירור
המתוק שיצא מהעז הזה זה שאני, אני! התקשרתי לבית חולים וביררתי כל מיני דברים באיטלקית - אז זה נתן לי קיק של הרגשה טובה
חוץ מזה, ממש לא יודעת, עוד שבועיים לחג המולד - אנחנו נוסעים כנראה לאיזה מלון ספא בלה בלה בלה
יהיה כיף להיות ביחד קצת אבל מה אעשה אחר כך?
אני מעוכה ובודדה כל כך בודדה
איכס

[אלונ_צ'יק*]

תהיי חזקה.
מתגעגעת...

[נסיכת_השום*]

אז אתם לא נוסעים בסוף לביקור בארץ?

[אמא_בהלם*]

מיקה נוסעים לארץ - (מיקה זה לא באיטלקית - וזה מצחיק אותי כי השם מיקה תמיד נראה לי מין שם אצילי כזה)
נוסעים לספא בטוסקנה
בתכלס נראה לי שלבעלי אין כח להורים שלי והוא מתביש להגיד את זה...
אנחנו אחרי חוג שחיה - צמוד אלי ארנב מפוספס בכחול ולבן, הוא משתעשע בציצי גדוש ולפרקים חובט לעצמו בראש (זה נורמלי?) אני מגלה עכשיו שהציצי דלף עליו - תכף נחליף בגדים
מישהו חושב שחוגשחיה לקטנטנים זה ספורט קצת אקסטרימי? שלא לומר אלים? כל פעם שאני מצלילה אותו יש לו הבעה הלמית על הפנים - אולי הוא הפנים שהןא הבן של אמא בהלם?
טוב הוא מתפרע....

[אלונ_צ'יק*]

אולי הוא הפנים שהןא הבן של אמא בהלם?

[ארני_ש*]

אויש איזה כיף שמשתפר לכם .
חיבוק גדול וחופשה נעימה

[אוריה*]

נראה לי שזה שאת מצליחה להצחיק את כולנו כאן, זה בהחלט סימן טוב..
הארנבון בכחול ולבן (בהחלט ציוני מצידו) נשמע לגמרי נורמלי ולגמרי חמוד.
חופש מנקה ומשחרר לכולכם.

[אמא_בהלם*]

בא לי ספרים! ובא לי ספרים עכשיו!
לא בעוד עשרה ימים ולא בשבוע הבא אני רוצה ללכת לחנות ספרים ולקנות ספרים עכשיו!!!
אי אפשר
המטפלת באה אלי עכשיו ואמרה לי- בייבי פיבר - יענו לתינוק יש חום... בהיסטריה שלפתי לו את הטוסיק החוצה (סתם לא באמת בהיסטריה) ואין לו שום חום...
לא יודעת מה לעשות בקשר אליה - היא מלאה בכוונות טובות וכבר התרגלתי אליה אבל היא לא מדברת - תכונה טובה לעיתים - אבל בעייתית כי אני לא יודעת מה היא חושבת על הילד מה היא אומרת לו וגרוע מזה היא לא יודעת מה אני רוצה - איך אני רוצה שיתיחסו ללילד ומה יעשו איתו - לא בטוחה שאני מסבירה את עצמי כל כך טוב אבל השורה התחתונה היא שלפעמים מפריע לי חוסר התקשורת איתה.
אני מאוד אוהבת את זה שהיא מגהצת לילד את כל הבגדים - כולל את הגרבים - כל פעם שאני מלבישה לו מכנסון מגוהץ אני ממש מרגישה טוב.
התקשרתי לפסיכולוגית - היא קשורה למערכת הבריאות של המדינה שאני עוד לא קשורה אליה לצערי והיא הזדעזעה מהרעיון לטיפול פרטי.
הכל בלאגן והכל פיכס
יש לי פלשבאקים חזקים מהילדות שלי בקיבוץ. ולא לטובה.
הבן שלי נותן לעצמו בוקסים חזקים בעין (באזור של העין ולפעמים ישר בעין) ובא לי למות כשאני רואה את זה. כל האזור מאדים ואני מתחילה להסריט סרטים שיש לו איזה תסמונת נפשית או שכואב לו משהו ואנחנו לא מצליחים לדעת מה
בעלי ישר אומר זה השינים השינים - בגלל שהוא כבר הורה לפעמים הוא נוטה להיות רגוע מידי בתחומים מסוימים
וגם הוא משנה עכשיו את סגנון ההורות שלו בגללי אבל המטמורפוזה עוד לא התרחשה לחלוטין - למשל הוא כבר כמה חודשים מנסה לקרוא את עקרון הרצף לשמחתי הוא נמצא כבר באמצע הספר - כבר עבר את הקטע של התאור של התינוקות המערבים בבית חולים - ומאז הוא הרבה יותר חזק בהחלטה לקחת את הילד על הידים כל הזמן
הוא כבר יודע להגיד שהלוחשת לתינוקות זה פיכס ולעשות את עצמו מקשיב כשאני מספרת לו על האפיזודה היומית
אני רואה את התוכנית הזאת כדי להתעלל בעצמי - זה סוג הפרעה אני חושבת.
בקיצור אני לא יודעת מה יש לארנב אבל די בטוחה שיש לו
יש לנו חשד לדלקת בדרכי השתן - התרבית נמצאת בבית החולים מאתמול בבוקר אבל תשובות יהיו רק ביום שני - ככה זה האיטלקים כל דבר שמתחיל אחרי יום שלישי יכול להגמר רק בשבוע שאחריו - יכול להטריף אותי לפעמים.
בינתיים אני מפחדת שהוא סובל ואנחנו לא עוזרים לו עם אנטיביוטיקה - קראתי את הדף באתר על דלקת בדרכי השתן וגם בקידסיפדיה אני לא רוצה לחשוב בכלל מה יקרה עם נגלה דלקת עם כל ההשלכות שיש לזה ועם העובדה שאנחנו מתקשים להבין את הרופאים.
בשלוש וחצי אני יוצאת מהבית
היום הזה לא נראה כמו יום טוב בכלל! מצב רוח לא טוב.

[ההולכת_בדרכים*]

הי אמא בהלם!
מה שכתבת על הלוחשת מזכיר לי את הדף הלוחשת לתינוקות ועקרון הרצף.קראת?
ובקשר לדלקת בדרכי השתן-אנחנו עוברים את זה בימים אלו.
למה את חושדת שיש לו את זה?
אם תגלו דלקת אתם פשוט תטפלו בה.אתם תהיו בסדר!
אם אני יכולה לעזור לך במשהו אז תגידי.
תרגישו טוב @}

[מיכלול_ה*]

הי אמא מה שלומך?, וארנבון?

פיצקית חולה, יש לה דלקת ריאות, היא כל כך מסכנה. גם אני לא מרגישה טוב, אני מנסה להרפות מרגשי אשמה אחרי שהרופאה נזפה בי שאני לא מחסנת ולא נתתי לה ויטמינים.

[אלונ_צ'יק*]

אני מנסה להרפות מרגשי אשמה אחרי שהרופאה נזפה בי שאני לא מחסנת ולא נתתי לה ויטמינים.

ומה היא אומרת להורים שכן מחסנים ויש לילד דלקת?

תרגישו טוב @}

הלמית

[אמא_בהלם*]

אני מנסה להרפות מרגשי אשמה אחרי שהרופאה נזפה בי שאני לא מחסנת ולא נתתי לה ויטמינים.
חושבת בדיוק כמו אמא חדשה
לנזוף זה הכי קל
אני בטוחה שאת אמא אחראית והכי אחראי כרגע יהיה להרפות מרגשי האשמה! זה סתם מערפל את המציאות פוגע בתפקוד וגורם לחיים להראות באופן כללי לא משהו
פיציקית צריכה אמא שמחה עכשיו כדי שתוכל להבריא
אני שולחת לה הרבה אור מכאן שימלא את הראות שלה ויסלק מהן את הדלקת
הולכת לכתוב לך את זה גם בדף בית

[מיכלול_ה*]

תודה על התמיכה, זה כל כך עוזר לנו ומחזק אותנו

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

פיצקית חולה, יש לה דלקת ריאות
החלמה מהירה! (מה הקשר לחיסונים?...) @}

אמא בהלם , מה שלומך?

[ההולכת_בדרכים*]

גם בנו נזפו מיכלולה...עזבי אותך מרופאים כאלה.
מה פתאום רגשי אשמה? על זה שאת לא מקבלת את המוסכמות כמובן מאליו?
ברור שמבחינתה את פורעת חוק.בעיה שלה.
תהיו בריאים!!!

[אמא_בהלם*]

נגמרה חופשת חג המולד והשנה החדשה
יש כל כך הרבה להגיד ואני לא ממש יודעת איך
לא נסענו לשום מקום - לא ממש יודעת למה -אני רציתי מלון סביר שנעים להיות בו עם הילד גם אם מזג האויר לא טוב - בעלי היה מוכן להתפשר על מלון שלושה כוכבים - עם פנסיון מלא כך שנוכל לנוח כמו שצריך - ואני עד היום לא הבנתי איך אפשר לנוח אם תינוק שצריך להיות איתו להסתובב איתו ואי אפשר לשכב איתו בחדר כל היום או ליד בריכה - אז לא יצא כלום
ההורים שלי אמרו שהם באים - התרגשות גדולה -בסוף יצא שהם היו שבוע שלם באירופה ומתוך זה רק יומים אצלי - שקלתי לכתוב להם מכתב זועם אבל ירדתי מזה.
אמרתי לאמא שלי שזה מכעיס אותי והיא אמרה לי שלדעתה לבעלי היה קשה עם זה שהם היו שם ושהבית קטן מכדי להכיל כל כך הרבה אנשים.
היתה לי שיחה עם מישהי שאני מעריכה את דעתה מאוד - אמרתי לה שאני רוצה לסוע לחופשה בישראל - והיא אמרה לי שלא כדאי ושעד שאני לא אבנה לי חיים כאן אני לא אתגבר על הבעיות שלי ושהן סתם יחזרו על עצמן בכל מקום שיהיה
בעלי עומד לנסוע שוב לכמה ימים ואני אחוזת חרדות . זה נראה לי כל כך נורא להשאר לבד לבד במשך ערבים שלמים עם ארנבון
רציתי לכתוב בנימה אופטימית משהו מלא פעילות אבל יצא קבצ'
קבעתי פגישה בטלפון עם פסיכולוגית מישראל

[אלונ_צ'יק*]

ברוכה השבה! התגעגעתי...

הרבה

תהיה חזקה, הזמן עושה פלאים...

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

אמרתי לה שאני רוצה לסוע לחופשה בישראל - והיא אמרה לי שלא כדאי ושעד שאני לא אבנה לי חיים כאן אני לא אתגבר על הבעיות שלי ושהן סתם יחזרו על עצמן בכל מקום שיהיה
לא יודעת. ואם הבעיות שלך נובעות מהעובדה שאת חיה רחוק? צריך להמשיך, בכוח? ראש בקיר? אסור לנוח בחופשה עם המשפחה והחברים?
קחי רק עצות שמחזקות אותך.

[ההולכת_בדרכים*]

האם אין דרך לגייס מי שיישאר איתך בערבים? מה עם המטפלת שלכם?
זה נראה לי ממש לא לעניין להיות ככה לבד...זה לא שאת בארץ ומוקפת במשפחה וחברים-זה ימים ולילות שלמים לבד?!?
אל תרדי על עצמך.תנסי למצוא עזרה איפשהו

[נסיכת_השום*]

היי!
ברוכה השבה!
רציתי לכתוב לך כבר הרבה יותר מוקדם היום, אבל לא הצלחתי.
אז ככה, לדעתי, מה שהחברה אמרה לך, יש בזה הרבה הגיון. גם סביר להניח שהיא מכירה אותך, ויודעת מה שהיא אומרת. גם יש בזה משהו שאם כל הזמן נוסעים לחופשה כשנהייה קשה, אז לא ממש מתמודדים עם המציאות במקום שחיים בו. ואז נוצר מין לופ כזה שאף פעם לא נפתר.
אבל, מצד שני, דבר ראשון, את כרגע בתקופה שאת חייבת בה מלא מלא מלא עזרה. זה אי אפשר לעבור תקופה כזאת לבד. אפשר אולי, אבל קשה מאוד. מה שעובר עליך היה עובר על כל אחת אחרת במצבך. וגם לפעמים החופשות האלו בארץ, דוקא מחדדות דברים, ועוזרות לבנות את החיים במקום החדש.
ומה עם לנצל את ההזדמנות של החופשה בארץ ולחפש מטפלת רצינית, שגם תהייה לך חברה נעימה? לשים את זה בתור מטרה של הביקור?
וגם ללכת לטיפול בעצמך בארץ? פגישה אחת או שתיים, ואז להמשיך לטיפול טלפוני? (אני ממליצה ובטוחה שגם ההולכת בדרכים תסכים איתי על שיטת גרינברג. אבל לא יודעת כמה זה עובד בטלפון...)
אני גם נוסעת עוד שבוע בדיוק לחופשה בארץ, למרות שהייתי לפני חודשיים וחצי. יש עכשיו כרטיסים נורא נורא זולים. אני ופיצ ביחד באל על במאתיים חמישים יורו! שווה לך לבדוק.
נשיקות וחיזוקים!!!!! המון!!!!!

[ארני_ש*]

באמת , אבל באמת איזה חיים קשים יש לך .
את צריכה להתמודד עם כל כך הרבה:
תינוק , מקום חדש , שפה חדשה , געגועים למשפחה , בדידות , בעל שנוסע .
חיבוק גדול .
המצב שלך אובייקטיבית קשה , תזכרי את זה לפני שאת מדברת עם מטפל ונכנסת פנימה .

[מיכלול_ה*]

גם אני פה, מבינה את ההמלצה לא לנסוע לבקר בארץ אבל האמת אני במצבך הייתי מיד באה לארץ. וגם מבינה את אמא שלך, זה לא כל כך להתארח למשך תקופה ממושכת, מה גם שלא הייתה לבד. כשהייתי בח"ול היתה לי חברה שכל הזמן נסעה לארץ בגלל שהיתה באמצע לימודים, היא מאוד סבלה מהשהייה בח"ול כי היתה חצי פה וחצי שם. אכשהו לא נראה לי שזה המצב שלך כרגע, באמת קשה להיות בארץ חדשה עם תינוק, זה קשה בכל מקום להיות לבד עם תינוק. אבל הכי טוב לשים בצד את כל ההמלצות שאת מקבלת ולהקשיב ללב שלך. עשי מה שמתאים לך.

[פלוני_אלמונית*]

טוב, עשיתי מעשה קצת ילדותי אבל לא יכולתי להתאפק
כבר כמה ימים שאני שוכבת ערה בלילה וכועסת על ההורים שלי
נראה לי לא סביר בשום רמה שהם היו שבוע באירופה ורק יומיים אצלי
כתבתי להם שאני כועסת עליהם מהסיבה הזו ולא מדברת איתם
במעמקי התבונה שלי אני יודעת שזו הדרך שלי כרגע להשיג תשומת לב, פלוס עונה על הצורך שלי לריב עם מישהו שבטוח אפשר להשלים איתו. את הפונקציה הזו אצל בעלי כבר סחטתי עד תום.
אגב נראה לכם שאם מאז שנכנסתי להריון ועד עכשיו עשינו רק פעמיים סקס (בתחילת ההריון) זה אומר
א. שהוא בוגד בי
ב. שהוא עד כדי כך מפחד מהביקורת שלי
ג. שמשהו רציני דפוק אצלנו
המשיבות יזכרו נא שאת מחצית ההריון עשיתי בארץ הרחק ממנו. תודה.

פיספסתי את הפגישה אצל הפסיכולוגית - לא התקשרתי אליה כמו שקבענו כי לא הספקתי להגיע הביתה בזמן - אני לא ממש יודעת איך ניתן לתקן את זה - לפי מה שאני זוכרת פסיכולוגים שונאים שעושים להם את זה, מה גם שהיא הציע לשוחח איתי פעם ראשונה על מנת שנברר - איזה מילה של פסיכולוגים- מה הכי טוב בשבילי, בהקשר של האם לעשות את הטיפול בטלפון או לחפש מישהו כאן.

בכל אופן אני חושבת שפיספתי את הפגישה מסיבה טובה:
נסענו למפגש של העמותה של האנשים שתומכים בנשיאת הילדים במנשא. לפי אתר האינטרנט שלהם חשבתי שזה יהיה כנס גדול של מאתיים איש לפחות שכולם נראים כמו היפים ולוקחים את הילדים במנשא. במציאות חיפשנו איזה כפר פיצקי פיצקי שהלך לאיבוד בין הכרמים של SUAVE - והגענו למפגש אמהות - שכמותו חיפשתי מאז שהגעתי לכאן. תינוקות קטנים, כולן מניקות ויש הרצאה על מנשאים שזה נושא שמעוד מעסיק אותי עכשיו. הן הזמינו אותי לבוא שוב מתי שאני רוצה אפילו שאני לא מהכפר - אבל אין לי שום דרך להגיע לשם זה ממש מאחורי ההר אחת שתים שלוש. פגשתי את המרצה של המנשאים וכנראה שאני אלך אליה הביתה לקורס שהיא עושה ומלמדת בו איך לקחת במנשא על הגב, היא נראית לי באותה רוח הורית שלנו. היה ממש כיף וממלא אבל לא יודעת לאן יוביל.
הן גם נתנו לי את הטלפון של מתנדבת ללל בעיר שלי - דבר שחיפשתי וחיפשתי ללא הצלחה כבר ארבע חודשים - אני אמורה להתקשר אליה ולשאול על מפגשים.

מצאתי אתמול בטעות - אחרי שהלכתי לאיבוד - את הפארק השני. יש בעיר שלנו פארק ירוק ענק מאוד יפה הייתי מטיילת לשם הרבה - הוא נמצא די רחוק מהבית שלי. בכל אופן תמיד ידעתי שיש גם את הפארק השני שאמור להיות קרוב יותר אלי הביתה, ואתמול באיזה הצתרפות המקרים ובשעת בוקר מקסימה במיוחד ראיתי אותו דרך חור בחומת אבן ימי ביניימית כמובן שנכנסתי פנימה והוא מקסים רחב, מלא פסלי שיש לבנים, ושבילים ציוריים - בשילוב אור הבוקר היה לו נופך אגדי משהו.
איך קניתי את הבולשיט האירופאי הזה מספיק בשביל לעבור לגור כאן לעולם לא אדע. אבל זה היה באמת רגע טוב.

אילליקה

[אמא_בהלם*]

יו יצאתי פלוני אלמונית - כמובן שזאת אני אמא בהלם - בטח בגלל שבעלי סגר את המחשב אתמול בלילה...

[אמא_בהלם*]

באמת , אבל באמת איזה חיים קשים יש לך .
חייבת להודות שקראתי את המשפט הזה בפעם הראשונה חשבתי שהוא ציני.

• איקון מתפשל....-

[אלונ_צ'יק*]

_א. שהוא בוגד בי
ב. שהוא עד כדי כך מפחד מהביקורת שלי
ג. שמשהו רציני דפוק אצלנו_


א. לא
ב. לא
ג. לא

נראה לי שלשניכם יש תקופה קשה, של כל כך הרבה תחושות חדשות וחלקם מעיקות רצות בתוך הלב ובתוך הראש.

תני לעצמך זמן, תני לעצמך צ'אנס, תני לעצמך קצת קרדיט. את תתגברי, תסתגלי, תתרגלי, ואולי עוד תאהבי, את המקום , את הבועה, וגם הזוגיות תצמח מחדש לתוך נעליה החדשות.
והסקס? כבודו במקומו מונח, הוא יגיע, ובגדול!
אולי עוד לא תשימי לב, הזמן יעבור והנה, יפציע לו פיצפון חדש לעולם.

אתם חזקים,
הכל יהיה בסדר.

ונשיקות...

[אורי_ה*]

פיספסתי את הפגישה אצל הפסיכולוגית
ובכל זאת טיפלת בעצמך בכל דרך אפשרית, בכל השדות הכי חשובים.
יש לך טלפון של מתנדבת ללל, פגשת אמהות לקטנטנים לטעמך, הדרכה בענייני מנשאים וגן קסום ונעלם.
אולי זה שהגדרת גם בקול רם את הצורך שלך להיעזר, וקבעת לזה זמן וצורה, אפשר לך לעזור לעצמך.
הייתה בלוח הזמנים פגישה שלך עם עצמך ועם האפשרות להיעזר, והשתמשת בה נפלא, רק לא עם הפסיכולוגית.
אני חושבת שפסיכולוג טוב זה דבר נפלא בתקופות מסוימות בחיים וסביב צרכים ספציפיים,
אבל היכולת לעזור לעצמך ולמצוא פתרונות לבד, גם אם 'במקרה', היא בעלת ערך עצום.
אני מוצאת בהשתלשלות העניינים שאת מתארת הרבה עצמאות, גם אם כרגע היא עוד לא משהו שאפשר לאחוז בו.

[פלוני_אלמונית*]

קמתי בבוקר
קבעתי לעצמי המון דברים לעשות היום אבל אין לי כח לזוז
כואב לי הגב מהמנשא, אני רוצה באמת לפתוח דף בנושא הזה...
ואין לי מספיק אנרגיה להפעיל את גלגלי העגלה (עגלת החיים זאת אומרת)
תיכף נראה איך עושים את זה...
היום אני והארנב אמורים להשתמש בשורתי הרכבת בפעם הראשונה בעצמנו לבדנו נראה איך ילך

[תמר_מתחילה*]

איך גיליתי אותך רק עכשיו?! את כותבת כל כך יפה, ויש לך תובנות טובות ויכולת התבוננות פנימית מרשימה!
אל תרדי על עצמך.

[ארני_ש*]

פיספסתי את הפגישה אצל הפסיכולוגית
פסיכולוגים יודעים שזה קורה וגם יודעים איך להתמודד עם זה , היא לא תיקח את זה קשה , וזו לא סיבה לא לקבוע פגישה שניה , אלא אם כן את לא מעוניינת , מה שכן תצטרכי לשלם על הפגישה ההיא אם לא הודעת שאת לא מגיעה .

התיאור הזה על פגישת המנשאים והגן הנעלם יפיפה , יש בך לפעמים המון חולשה אבל בעצם יש בך המון כוח .

[מיכלול_ה*]

_קמתי בבוקר
קבעתי לעצמי המון דברים לעשות היום אבל אין לי כח לזוז_

מצאי כוחות ועשי מה שתכננת, חוסר כח הרבה פעמים נובע מהתנגדות של הגוף לצאת ולחוות דברים חדשים, מהתנגדות לשינוי. אבל מניסיון שלי דווקא כשנלחמים בחוסר הכוח ועוזרים כוחות הכוח חוזר ונהנים עוד יותר. הרבה פעמים אני מתעצלת לעשות דברים וסובלת בבית משעמות או מחוסר כוח, אך בימים שאני מוצאת כוח למרות הנאחס של הבוקר אני פורחת. לפעמים מספיק לשים במערכת מוזיקה ממריצה, או לחזור לישון לכמה דקות או לנשום עמוק ולהתחיל את היום מחדש.

אגב נראה לכם שאם מאז שנכנסתי להריון ועד עכשיו עשינו רק פעמיים סקס (בתחילת ההריון)...
סחה על האומץ לכתוב את זה. אני משערת שהרבה נשים בזמן הריון ואחרי לידה לא ממש מתעניינות בסקס אבל אין להן האומץ לדבר על זה ובטח לא לכתוב את זה. אכשהו אני לא מאמינה שיש נשים אחרי לידה שמניקות הנקה מלאה שלהוטות לקיים יחסי מין עם בן זוגן. העניין הוא לא לקיים או לא לקיים יחסי מין אלא היכולת לדבר על כך בפתיחות עם בן הזוג שלך. אחרי הלידה מה שאישה צריכה זה בן זוג שיחמיא לה, שיפנק אותה במגע מלטף ורך.

במפגש בו הייתי עם איריס יוטבת על נושא זה היא אמרה שלפעמים גם שנה אחרי הלידה האישה לא מעוניינות במין. אני ממליצה לך לחזור ולקרוא את הכתבה שהפנתי אליה אפשהו במרומי הדף. ההמלצה שלה בגדול היא לקבוע מפגש יזום בין בני הזוג כל שבוע (עדיף ביום ולא בלילה בשעה שלא עייפים) ובזמן הזה למצוא סידור לתינוק. לקיים מפגש בין בני הזוג שיכלול זמן להוציא את כל הכביסה המלוכלכת - כלומר לדבר ולרוקן את הרגשות. אחר כך תרגילים להתחברות מחדש שיאשפרו התאהבות מחודשת (נשימות ביחד, מבט בעיניים אחד של השני וכו') ולבסוף כל אחד מפנק במגע את בן הזוג על פי בקשות בן הזוג כהמטרה היא לענג את בן הזוג אך ללא שום כוונה להגיע לאקט מיני.

[ארני_ש*]

קבעתי לעצמי המון דברים לעשות היום אבל אין לי כח לזוז
בעיני בדיוק ההפך , אין לך כוח לזוז אל תזוזי , תקשיבי לגוף שלך .


אגב נראה לכם שאם מאז שנכנסתי להריון ועד עכשיו עשינו רק פעמיים סקס (בתחילת ההריון)...
לא ברור אם את לא רוצה ואז זה מתאים למה שמיכלול ה ענתה או אם הוא מתחמק ולא מעוניין , מה שיותר משתמע ממה שאת שאלת .

[אמא_בהלם*]

ביום שבת היתה כאן המכשפה האדומה. עדיין לא ברור אם היא מכשפה טובה או רעה. היא אמורה להיות חברה אם כי לא ברור של מי שלי או שלו. היא בת 33 שלא עברה את גיל עשרים וחמש אבל דהתה מאוד מאז. עצוב לראות שאכן אנחנו דוהים אלה אם כן אנחנו משתנים בהתאם לשינויים בחיים ומתאימים לגיל שלנו כמו שאמור להיות. בכל אופן היא באה לארוחת שישי ונשארה עד שבת בערב - היה קצת מתיש אבל נראה לי שבעלי נהנה מתשומת הלב שלה.
לא מזמן קצצתי את כל השער שלי. ממש קצר קצר קצר - כנראה שמישהו למעלה הרגיש קצת חייב לי כי זה יצא די יפה - אם כי לשינויי כזה קיצוני לוקח זמן להתרגל - בכל אופן כל מי שראה אותי היה בשוק בהתחלה. לכבוד החג (חג המולד???) בעלי נתן לי במתנה זוג עגילים (זה קשור למקצוע שלו זה לא שהוא הלך ובחר וחשב על זה...) אמרתי לו שלדעתי המכשפה האדומה תראה את העגילים לפני התספורת - ואכן כך היה - צחקתי ואמרתי לה שחשבתי שכך יהיה והיא בתגובה שאלה את בעלי מתי היא תקבל את העגילים שלה.
זה נשמע יותר גרוע ממה שזה באמת?

אם הוא מתחמק ולא מעוניין
אז זהו שנראה לי שהוא קצת מתחמק ולא מעוניין - התאים לי מאוד בהתחלה אבל עכשיו מתחיל להראות לי קצת מוזר. אני יותר נוטה לחשוב שהוא מפחד שאני אסרס אותו בביקורת מאשר שהוא אכן בוגד אבל אולי זה נאיבי מיצידי בכל זאת כל כך הרבה זמן....

את היום התחלנו בצרחות זו על זה באוטו בדרך לחוג מנשאים - הייתי עיפה מאוד כי לא ישנו בלילה.
יש מפגש של ללל בשבת שאני מתכננת ללכת אליו
מחפשת אוורוה כדי לבדוק אם יהיה לי כיף להתחיל לרכב שוב
עיפה מאוד

[שוש*]

הי אמא בהלם, מזמן לא ביקרתי...
אני דוקא חושבת שביקור בארץ הוא ממש הכרחי. אני "מעבירה את הזמן" מביקור לביקור וככה 4 חודשים עוברים הרבה יותר מהר.
למרות הלבד והבדידות הגדולה פה (בבלגיה), אחרי ביקור של שבועיים אני מבינה שהחיים שלי למרות כל הקשיים, הם כרגע לא בארץ.

אולי בכל זאת את עוברת באיזור?

[אמא_בהלם*]

הי שוש ברוכה השבה
בעלי נוסע ביום שני לאנטוורפ -טס הכוונה - אבל אני מבינה שזה ממש לא באזןר לא?
בכל אופן אולי אפשר לארגן איזה מפגש לאמהות האירופאיות הפזורות?
מי רוצה לבוא?

[פלוני_אלמונית*]

קראתי את הדף האם ינקתם ופתאום עולות לי מלא שאלות לגבי מקצוע המינקות
מישהי היתה מוכנה לעבוד בזה אם זה היה מקצוע היום?
אני כל הזמן חושבת האם הייתי מוכנה להניק תינוק של מישהי אחרת - נראה לי שכן
ואני גם די בטוחה שהייתי מוכנה לתת לארנב לינוק ממישהי אחרת
אני חושבת שאולי הקושי בהנקה קשור לסגירות שזה "כאילו" גורם - אם נשים היו נפגשות ומניקות ביחד ונעזרות אחת בשניה לצורך זה ובכלל אם זה היה יותר מקובל והיו רואים נשים מניקות בכל מקום אולי לא היו מתייחסים לזה כאל הגורם המפריע כי אחרי הכל זה באמת לא מפריע
סתם התפיטות של בוקר
מחכה בקוצר רוח למפגש ללל - ואף שכנעתי את חברתי האמא הקונבנציונלית לבוא איתי כך - היא אשה באמת מקסימה וחושבת וקוראת ואינטלגנטית אבל בכל מה שקשור לילדים נראה לי שקשה לה , אולי זה בגלל שאותה זרקו מהבית בגיל שלוש עשרה והיא חייתה ברחובות של מונטריאול במשך כמה שנים. עצוב.
היא חזרה לעבודה כשביתה היתה בת שישה שבועות אבל המשיכה לשאוב חלב עבורה עד גיל ארבע חודשים - לפעמים היא אומרת שחזרה לעבודה כי היתה צריכה כסף ולפעמים היא אומרת שחזרה לעבודה כי לא יכלה לסבול להשאר בבית.
הבת שלה - כיום בת שנה התחילה ללכת לגן - לפני זה היתה נשארת עם הסבתא שהיא לא בדיוק המאמא האיטלקיה שאולי אפשר לדמיין - בכל אופן מאז הגן היא מזייפת שיעול בכל פעם שהיא רוצה טישו ומזייפת בכי וכל מיני כאלה - אמרתי לה שזה תוצאה של הצורך של הילדה להשרד בגן והיא אמרה "כן אני יודעת שזה חלק טבעי בהתפתחות שלה אבל בכל זאת זה מוזר לי" איך אפשר להסביר שזה לא חייב להיות חלק טבעי בהתפתחות?

[אמא_בהלם*]

אוף - כמובן שזו אני
איך אומרים מיינקת באנגלית?
אני הולכת לחפש ספרים באמזון על זה

החלום שלי הוא לדעת לקרוא באיטלקית ובאנגלית טוב לפחות כמו בעברית - איטלקית יותר קל לקרוא כי קוראים בדיוק כמו ששומעים אבל אני מכירה פחות מילים באיטלקית מאשר באנגלית.

[אמא_בהלם*]

והתשובה למי שעוקב...
מינקת - Wet Nurses

[אלונ_צ'יק*]

תמיד עוקבת....
@}

[אורי_ה*]

גמני. גמני.

[שוש*]

מה זה ללל, אולי יש כאלה גם בבלגיה?
אכן אנטוורפן ממש לא בכיון, אני ליד לוקסמבורג.
יו, תינוקי מרשרש...

[אמא_בהלם*]

ליגת לה לצ'ה - אני צריכה לחפש איך כותבים את זה באנגלית
תנועה שהוקמה על ידי נשים בשנות החמישים נדמה לי בארה"ב ושמטרתה תמיכה בהנקה - הם עורכים מפגשים וכו' אני בטוחה שיש את זה בבלגיה אני אנסה למצוא זמן לחפש את זה שם...

[אמא_בהלם*]

כותבת בזריזות חברה שלי אצלי המטפלת נסעה בעלי נסע זה הרבה יותר קשה הפעם אני מתחילה להיות חולה
בחוץ קר קר
מישהו עוד נכנס לפה בכלל?

[אורי_ה*]

אני פה. מחכה לשמוע מה שלומך בכל יום.
למה קשה כל כך הפעם?
נשמע שלא רק בחוץ קר..
שולחת חיבוק לחמם את הלב הזה שלא יהיה לו קר.
ספרי מה איתך.
נושיט את ידינו מהמרחק לעזור ככל שאפשר.

[אלונ_צ'יק*]

אני פה. מחכה לשמוע מה שלומך בכל יום.

אוהבת...

[פלוני_אלמונית*]

גם אני

[מיכלול_ה*]

כלומר אני מיכלולה

[ארני_ש*]

גם אני

[פלוני_אלמונית*]

גמאני פה

נסיכת השום

[אמא_בהלם*]

שלום חמודות יקרות ואהובות

[יפעת_ו*]

השלום לכל האמהות (-:
בהלם יקירה. אני בעצמי אמא חדשה בהלם (ניתן להוסיף טוטאלי). את ותיקה ממני בחודשיים ותראי איזה יופי: מהקושי שלך פתחת את הלב להמון א-נשים, עזרת לנסח דברים שיושבים לי בלב כבר המון זמן (3 חודשים מאז שהעולל נולד), יצרת בעזרתן של של הקוראות דף מרגש, מפעפע, חי ומרטיט.
גם אני בין הנקה להנקה, והנה את פסק הזמן הזה ניצלתי לקריאה שוטפת של הדף שלך.
המון תודה לך
התמכרתי אז תעדכני D-:

[אמא_בהלם*]

(ניתן להוסיף טוטאלי).
איקון צוחק

המכשפה האדומה החברה מישראל ובעלי אוכלים צהרים הארנב ואמא שלו בזמן איכות ציצימחשב
בניסוי שנערך התגלה שארנבון איננו פרו בננה - מצד שני לא מעכתי אותה אלה נתתי לו אותה שלמה ביד - אני אנסה תפוח אורגני מאוחר יותר

הייתי כל כך חולה זו הרגשה נוראה פחדתי שלא יהיה יותר כח לעשות כלום לעולם מתחילה לצאת מזה תודה לאל

אוריה, תודה על הכל - בשביל הפונצו עוד טיפה קר פה אבל בטוח נשתמש בו בהמשך המנשא משמש אותי בהחלט אשלח לך את תמורתו עם החברה בקרוב

המכשפה האדומה באה להציק

יפעת ו ברוכה הבאה - לטעמי החלק הממש קשה מאחוריך מצד שני השינים עוד לא התחילו לצמוח אצלינו....

[אורי_ה*]

טוב לשמוע ממך, כבר התגעגענו פה.
ובעיקר דאגה אפפה את יושבות ארץ הקודש החדרות לשלומה של חברה אחת יקרה שנמצאת אי שם.
את כבר נשמעת כמו עצמך, בהומור דק וצלול, מקטרת בחמידות, סימן שהמצב משתפר..
לעניין שיניים- יש לי חדשות. זה לא מוכרח להיות זוועה. אצלינו פתאום גיליתי שיש לו שתי שיניים. אחרי שבועיים גיליתי עו שתיים. מן מתנה כזאת.
שיבוא שבוע טוב, ומבורך,
קל,
שמח,
מלא צחוק וחיבוקים.
כמה שמחה ממלאת אותי על שהדברים טובים ושימושיים לך. תתחדשי.

[מיכלול_ה*]

תרגישי טוב, שולחת לך אור להבראה מהירה.

[אמא_בהלם*]

תינוק קטן עושה מחו מחו כפיים
והעולם נעצר

[אורי_ה*]

_תינוק קטן עושה מחו מחו כפיים
והעולם נעצר_
נפלא.

[אמא_בהלם*]

עוד שניה יוצאת מהבית הולכת לקישקושי אמהות
מורה הוליסטית כזו נראית לי מזל אריה נהנית מתשומת הלב שהאמהות מעניקות לה, אבל אני מזהה בה גם חמלה
אני חצי ישנה מתקתקת על המחשב התינוקי ישן חייב להתעורר כי מוכרחים לצאת ממש תכף ומיד
הביאו לי רסק גרברי שהובטח שהוא אורגני לחלוטין - קראתי את רשימת המרכיבים אשר היצרן מצהיר שאינם נמצאים ברסק - בתוכם צבעי מאכל ומוצרים מהונדסים גנטית - ליד שני הפריטים האלה הופיע כוכבית קטנה מי שהביט בתחתית הכיתוב למד שהנל"ים אכן קיימים בתוך הרסק אולם על פי הנורמה האירופאית מה זה אומר?

בעלי חייב, אבל חייב אין לו ברירה אחרת כמו שזה נראה כרגע לנסוע לארץ עד החמש עשרה לחודש.... אני מתכוונת להתלוות אליו אני מניחה - למרות שהוא לא הכי רוצה את זה - נראה לי בגלל הכסף. זאת הוצאה של לפחות אלף יורו שאין לנו כרגע פלוס להפסיד ימי עבודה שהוא לא יכול להרשות לעצמו כרגע
ואני ? אני רק רואה בדימיון את הטיילת של תל אביב ביום חורף בהיר שימשי וחם ואיך אנחנו מטיילים שם ויורדים לים.
פעם דיברנו פה על איך שהאמהות מעצבת את האדם מחדש והופכת אותו למישהו אחר - אוריה אמרה וריאציה של מי שהייתי פעם - בכל אופן - אני מגלה בכל יום איזה מהדברים שהייתי נשארו ואיזה נעלמים - תל אביב נשארה בי חזק מאוד (אני יודעת שהתרופה הכי טובה לגעגוע הזה היא כנראה לנסוע לשם ולא לשכוח לקחת מונית - בשניה זה נעלם!)

[אמא_בהלם*]

אכן מזל אריה!

היא לא מכירה את עקרון הרצף - ביקשה שאביא את המנשא לשיעור הבא להראות לשאר האמהות

אחרי השיעור חיכיתי למונית - וראיתי אותה מעשנת ליד המכונית עם בן זוג שנראה צעיר ממנה ולו שיער ארוך

[אלונ_צ'יק*]

הביאו לי רסק גרברי

למה לא לבד? אין טעים ממעשיה של אמא... הנה בדיוק על האש מרק לגברבר, בטטה, קישוא, גזר, דלעת וחתיכת הודו נקבה טרי, אחרי הבישול מרסקים, מקפיאים בתבניות קרח ויש אוכל טוב לשבועות.

את נשמעת טוב... וזה עושה לי טוב.
לילה טוב @}

[אמא_בהלם*]

ברור שלבד!
אבל ניסו לשכנע אותי שלא חייבים
אבל בשר הבנתי שלא כדאי

מאוד רוצה לשמוע מה קורה איתך (האמת אני יותר מתענינת בגברבר אבל חייבת להיות נחמדה לאמא שלו כדי לקבל מידע... - סתם...) בקיצור דורשת לדעת מה קורה וגם תמונות! שלך ושלו!
אני את שלי אמרתי

[אלונ_צ'יק*]

בשר בקר לא כדאי, הודו אפשר, אבל זה רק אחרי שהתינוק טעם הרבה ירקות ופירות, והכל היה בסדר, ולמד לבלוע לבד, ואוכל כבר ממש ארוחונת...

אנחנו התחלנו יחסית מוקדם, אז היום יש לי ממש גרגרן בבית, הכל נכנס בשמחה לפה, ונבלע בשניות.

תמונות בדרך... מחכה גם לשלך.
יום נפלא! @}

[אמא_בהלם*]

חברה שלי נסעה...
הייתי ואני עדיין עצובה
עכשיו זו נקודת השבירה שידעתי שתגיע בעלי הגיע לשלב שבו הוא אומר שאין לנו מספיק כסף לנסוע ביחד לישראל ושעדיף שהוא יסע לבד בסוף השבוע - ניסיתי להסביר לו מה זה אומר מבחינתי להשאר סוף שבוע לבד אבל הוא לא מבין למה אני עושה מזה סיפור ואני לא מצליחה להסביר לו - בקיצור עכשיו זה הקטע שאני אמורה להתעקש ולדחוף או להכנע
כולם אומרים לי שהמצב ישתפר אני לא מבינה איך מה כבר יכול להשתנות?
מחר יש פגישה של ללל בקיבינמט שבין הכרמים אני מאוד רוצה ללכת האמת שהייתי רוצה ללכת לשם באופן קבוע - זה נראה הגיוני לנסוע ברכבת ובאוטובוס עם תינוק במזג האוויר הנוכחי או שזה מוגזם?

[אלונ_צ'יק*]

זה נראה הגיוני לנסוע ברכבת ובאוטובוס עם תינוק במזג האוויר הנוכחי או שזה מוגזם?

בהחלט! בסיביר היינו מטיילים ב 40 - , ולא קרה לאף כלום.



כולם אומרים לי שהמצב ישתפר אני לא מבינה איך מה כבר יכול להשתנות?

צר לי, נראה לי שהגיע הזמן להתפכח, דברים לא משתנים כך סתם, שינוי בא קודם כל ממך, נכון, זה נשמע מאוד קשה אבל זו האמת, וגם כשישתנה משהו זה לא אומר שיהיה פתאום הכל טוב, כמו שעכשיו לא הכל רע, החיים הם גלים אינסופיים, פעם הכל נפלא, ופעם שחור, לפעמים מעורבב לחלוטין, כל הזמן משתנה וכל כך דינמי.

יקירתי, תבחני בעצמך איזה תחושות שולטות יותר, אם זו בדידות זה ניתן לפתרון בעזרת פעולות שלך, אם זה דכאון אז אכן נדרשת עזרה, אם זה מתחלף כל הזמן או אז את "רגילה" לחלוטין בדיוק כמו כולנו

קשיי האימהות, האמת, היום לא נראה לי שהם חולפים אי פעם, אם בהתחלה דאגתי בגלל הקשיים שלי ברגע שהתגברתי על א הגיע ב, ו ג, והלאה... זה לא נגמר, האתגרים אינסופיים, אם התרגלתי לסחוב על הידיים כל הזמן אז עכשיו נראה לי פתאום שאני חונקת, אם התגברתי על הקושי להיות איתו כל הזמן, אז עכשיו נדמה לי שאני עושה עוול שאני לא מסוגלת להיפרד ממנו, בקיצור, הבנת...

את יודעת פעם, בימים השחורים ביותר שלי, היית משננת מנטרה "התאבדות היא פתרון סופי לבעיה זמנית", והיום אני נוהגת להשליך את זה על כל דבר בחיים. לדוגמא: הנסיעה לישראל? זה משבר זמני בלבד, האם זה באמת משפיע על כל החיים שלך? על הזוגיות שלך? אולי בעלך ריאלי ובאמת המצב הכספי לא מאפשר? בטח יהיו אחרות שיגידו "תסעי בכל חשבון" , אבל אני לא נמנית על אלו, כי חשבון בנק זה משהו מאוד ריאלי, תחסכי עכשיו קצת, ותבואי עוד קצת, הכל פונקציה של זמן... תנסי לגמד את הבעיות, חלקן יראו לך באמת פתאום קטנות.

את כל מה שאני מספרת לך, אני באמת מנסה ליישם בעצמי, גם לי יש משברים, רוב הימים אני נמצאת לבד לחלוטין, עם 0 עזרה, מה גם שבעלי לא קם פעם 1 בלילה מהיום שאילי נולד. השאלה, האם זה שווה את המאבקים בבית? האם זה שווה את העצבים שלי? בחרתי שלא להיתייחס לצד הזה ולעומת זאת להנות מהשעות בערב שבהם הוא מבלה עם האוצר ואני שותה קפה בשקט. עניין של בחירה.

בחירה להיות מאושרת.

אוהבת, @}

[מיכלול_ה*]

עכשיו זו נקודת השבירה שידעתי שתגיע בעלי הגיע לשלב שבו הוא אומר שאין לנו מספיק כסף לנסוע ביחד לישראל.
מה זאת אומרת בעלי אומר? האם הוא מחליט בענייני ההוצאות או שיש לך גם מילה לאן הולך הכסף? האם את מעורבת בענייני הכספים אצלכם? האם החלטות כלכליות מתקבלות ביחד?

הקטע שאני אמורה להתעקש ולדחוף או להכנע
האם היחסים בינכם מושתתים על התעקשות דחיפות וכניעה? אני מקווה שאלו רק המילים שאת בוחרת להשתמש בהם והם לא מעידים על מערכת היחסית ביניכם.


כולם אומרים לי שהמצב ישתפר אני לא מבינה איך מה כבר יכול להשתנות?
אני לא מאמינה בלחכות עד שדברים יסתדרו מעצמם, לטובתך, המצב אמור להשתנות. טפלי בעצמך, בקשר הזוגי שלך.

זה נראה הגיוני לנסוע ברכבת ובאוטובוס עם תינוק במזג האוויר הנוכחי או שזה מוגזם? אני חשבתי שזה הגיוני ואז פיצקית חטפה דלקת ריאות. לעומת זאת חברה שלי נסעה ברכבבת מתל אביב לנהריה עם תינוקת בת שבועיים באמצע החורף (הישראלי). רק את מכירה את הבן שלך, כמה הוא חזק ויציב מול שינויי מזג אוויר ומול גירויים חדשים. רק את יכולה לקבל החלטה כזו.


וכל מה שאני כובתבת זה מאהבה, תהיי חזקה.

[אורי_ה*]

כולם אומרים לי שהמצב ישתפר אני לא מבינה איך מה כבר יכול להשתנות?
נכנסתי לרגע. שלום יקרה. רציתי לומר משהו קטן.
היום הסתכלתי על פיציק וחשבתי לי כמה הכל נעשה יותר קל. לאורך הדרך היו גם מקומות לא פשוטים. היום הכל הרבה הרבה יותר קל. שמח. נקי.
בודאי שדברים משתנים. את מתרגלת. את חוזרת בהדרגה לישון בלילות, את מתעוררת להיזכר מה אהבת פעם ובודקת אם האהבה עודנה שם, את מגלה אהבות חדשות וחלק בך שב לתקשר עם העולם שאיננו ממורכז קטנטנים. לאט. צעד אחר צעד נמצא השביל המשותף שלכם.
חיים שלמים הילכת בדרכך. בא זה הקטן וסחב אותך בכל הכח אל השביל שלו, ועכשיו סוללים יחד.
והכי חשוב: את לומדת את השפה שלו, והוא את שלך ואת שפת העולם והוא הולך ונעשה ברור ובהיר יותר מיום ליום.
הוא מסביר מה הוא צריך, מה משמח אותו ומה מעציב, מתי קר לו ואיזו טמפרטורה הוא אוהב באמבטיה או בלפלפון שהוא אוכל.
הוא מסמן מתי הוא עייף ונוטל ציצ ע"פ בחירתו. מחליט איזה צעצוע עכשיו ואל מי לחייך. ואת מתבוננת ולומדת הכל. כל פרט. וזה נעשה יותר קל.

נשיקה בינתיים. התעטפו היטב וסעו לאן שייטיב עם לבבכם.

[מיכלול_ה*]

כולם אומרים לי שהמצב ישתפר אני לא מבינה איך מה כבר יכול להשתנות?
מעניין אורי ה ו אלונ צ'יק פרשו את הקושי כקושי באמהות ואני פרשתי את שהקושי שלך הוא במקומות אחרים. ובמחשבה שניה לגבי מה שכתבת על ההתלבטות אם לינסוע למפגש לל - עשי הכל כדי להגיע למקומות שבהם תקבלי תמיכה באמהות שלך.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה משמח אותו ומה מעציב, מתי קר לו ואיזו טמפרטורה הוא אוהב באמבטיה או בלפלפון שהוא אוכל.


עשי הכל כדי להגיע למקומות שבהם תקבלי תמיכה באמהות שלך
גם אני חושבת כך.

[אמא_בהלם*]

השעה תשע ושבע עשרה דקות בלילה אני עם הארנב לבד מחמש וחצי ואני עדיין בחיים!!!!
אם לא סופרים את זה שאני מבשלת ארוחת ערב לאדם שלא הולך להגיע לכאן והעסקתי את עצמי גם בללכת לקנות את המצרכים וגם ישנתי איזה חצי שעה בצהרים...
מנסה למצוא חינוך ביתי באיטליה מתוך המחשבה שאולי הם עושים מפגשים כמו בארץ... בינתיים לא מוצאת - מישהו מכיר אתר בינלאומי או חושב על איזה מילת מפתח לגגל?

[פלוני_אלמונית*]

בסוף השבוע אני נשארת לבד
יומיים
מי רוצה שאני אוריש לו את הפנינים שלי?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מי רוצה שאני אוריש לו את הפנינים שלי?
תלוי באיזה תנאים

[אמא_בהלם*]

_מי רוצה שאני אוריש לו את הפנינים שלי?
תלוי באיזה תנאים_
גם אתה ברוטוס?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

[אמא_בהלם*]

טוב הייתי לבד סוף שבוע שלם (המטפלת שלי באה בכל יום כדי לעזור כמה שעות והאמת היא שרק הנוכחות שלה עזרה יותר מאשר פיזית) היה בסדר התגברתי על איזשהו מחסום אדיר של חרדה - עכשיו אני יודעת שאפשר לעשות את זה - יותר מזה אני יודעת שאני עשיתי את זה
להגיד שזה היה נעים? לא ממש במיוחד לא בלילה - מה גם שהארנב הרגיש את זה ולמרבה הפלא לא נרדם בשעה הרגילה שלו ואפילו לא נרדם בהנקה אלה תוך כדי גלגולים מצד לצד במיטה - זה השלב שמגיע לפני שהם עוזבים את הבית ושוכרים דירה בתל אביב?
מה שבטוח נכונים לנו עוד הרבה ימים לבד. זה עוד שקר חברתי לדעתי - אף אחד לא אומר לך שאת הילדים את בעצם תגדלי בעצמך ובן הזוג שם רק כדי לעזור
בערך.

[אלונ_צ'יק*]

ובן הזוג שם רק כדי לעזור

רק כשיש זמן, ורק כשנוח לו...


נו מה , אם היו מספרים לנו היינו מתחתנות? היינו יולדות?

בעצם, כנראה שכן...

[אמא_בהלם*]

לא האמנתי שאסבול שוב מנדודי שינה והנה זה קורה
אני מוצאת את עצמי שוכבת במיטה וחושבת מחשבה אחרי מחשבה והגוף מסרב להרגע ולישון זה יקרה רק בעוד כמה שעות ואחרי כמה הנקות


בעצם, כנראה שכן...
למה כנראה שכן? כדי להאמין שמה שנראה רע הוא לא רע באמת? לא חושבת ככה - אני בהחלט ממליצה לחברותי הרווקות באשר הן לחשוב טוב טוב איזה מין אבא יהיה בן הזוג לעתיד שלהן - ולא שאני חושבת שקוללתי בגרוע מכל, רחוק מזה - אבל ביקורת בהחלט יש לי (מזל בתולה...)
היום הייתי על סף יאוש רציתי להגיד לו שאני רוצה להפרד וזהו אני כועסת עליו מאוד מאוד ולא בא לי להשלים ולא בא לי לטייח ולא בא לי להמשיך כי אני לא ממש רואה את המשך הדרך
לא יודעת מבלבל
לפעמים יותר קל להיות לבד גם אם לכאורה זה יותר קשה - כי לא קיימת הציפיה ולא קיימת האכזבה ולא קיימת הבדיקה האינסופית האם הציפיות שלי נענות
היום כשכל האבות והסבתות והסבים באו לברכה לראות את הקטנטנים ורק אנחנו היינו שם לבד שרתי לקטן את שיר למעלות וסיפרתי לו בדיחות ועשינו עוד כמה צלילות ככה ביחד בשקט בצד וחשבתי שאם מישהו רק יסתכל לכוון שלי אני עלולה להתחיל לצרוח עליו באיטלקית ולהוציא עליו את כל התסכול שלי. מזל שאף אחד לא הסתכל. אחר כך ינקנו בצד וחזרנו הביתה במונית והלכנו לנוח במיטה ביחד רק אמא וסף.

[אלונ_צ'יק*]

אני איתך, גמני היום חושבת שצריך לדעת טוב טוב את הקשיים שצפויים, ובאמת בודדים הגברים שנשותיהם לא מרגישות כאילו האימהות זו חובה והאבהות זו זכות.

אני חושבת שכשאה יולדת, זהו זה סוף השיויון שספק אם יחזור אי פעם.

אבל, עם זאת אני חושבת שאף אחד לא באמת יכול להכין אותי למה שקורה אחרי הלידה, ועדיין הייתי יולדת, ואני אלד עוד ילדים.


לנוח במיטה ביחד רק אמא וסף

יש משהו מאוד קסום גם בזה, למרות הקושי של להיות לבד. לאבא ובן לא יהיו הרבה רגעים כאלה של לשכב במיטה ולהסתכל אחד לשני בעיניים.

תחשבי ככה, האם את מאמינה שיש מישהו יותר טוב בשבילך? , כשאני בסוף יום מותש חושבת על זה, אני מאמינה שאין אף אחד אחר בשבילי חוץ מבעלי, למרות המינוסים בהורות הוא מפצה בדברים אחרים.
מה גם שאני מאמינה (מתצפיות מהצד) שכשהילד יגדל הקשר בינהם ילך ויתחזק ...

[רוני_בלוני*]

שלום אמא בהלם... נעים לקרוא אותך... אני כבר לא בהלם אמנם... אמא לשתי בנות (7, 5.5)
אבל שמי לב
לפעמים יותר קל להיות לבד גם אם לכאורה זה יותר קשה - כי לא קיימת הציפיה ולא קיימת האכזבה ולא קיימת
אולי פשוט תורידי צפיות... כל הזמן....
בעלי עובד שבתות, רוב השבתות.... בדרך כלל, כל השבת הייתי מסתדרת יפה עם הבנות שלי, אבל כשהוא היה בא היתה הייתי הופכת להיות עצבנית וחסרת מנוחה, הרגשתי איך אני מתמלאת בכעס שמשתלט עלי לגמרי, עם הזמן למדתי להוריד ציפיות.... ("ציפיות זה רק לכריות" למדתי מ"באופן"..) ולמתן את הכעס....

לקראת בואו הביתה האמנתי שהוא יגיע והשבת תמשיך ותרגיש כמו שבת משפחתית ונעימה (כמו בכל המשפחות), אבל אי אפשר לצפות לזה כי בעלי מגיע עייף מעבודה קשה ולא היה לו יום חופשי... לכן ממליצה להוריד ציפיות... כל הזמן...
ובעיקר לדבר על זה... לדבר על הציפיות הקטנות.... על הרגשות... גם אם נדמה שהוא לא מקשיב לך....
(הוא לא אמור לדעת מה את מרגישה אם לא תשתפי אותו... בזה רוב הגברים דומים)
זה מטפטף, ואחרי עשר שנות נישואים (חמש עשרה שנים ביחד) יש פה ושם הפתעות.... דברים נקלטים...
פה ושם הוא מצליח להפנים שגם לי יש רצונות ותקוות... וכן לעתים רחוקות הוא מפתיע!

[אמא_בהלם*]

לאבא ובן לא יהיו הרבה רגעים כאלה של לשכב במיטה ולהסתכל אחד לשני בעיניים.

זה כבר סוג של בעיה של האבא - אני על הילד לא מתחרטת לשניה (ואם לכבד את המקום שאנחנו נמצאים בו ואת שלל ההוכחות שמפזזות מעלי נוסיף את המלה -כבר) אני בוחרת להיות עם הילד אני לא חייבת וגם הוא - אם הוא בוחר לא לבוא ליום פתוח בחוג שחיה כי העבודה יותר חשובה אז שישא בהשלכות (אני מדברת על חצי שעה מהזמן שלו כולל נסיעות) אפילו שארנב רק בן שבעה חודשים אני חושבת שזה משנה מה גם שלא היה אף אחד אחר שיכול היה לבוא בגלל הנסיבות


למרות המינוסים בהורות הוא מפצה בדברים אחרים.
את המינוס הזה כרגע אני רואה על הפנים שלו ענק ומוגדל כמו חצ'קון מלא מוגלה.

היי רוני בלוני - ברוכה הבאה - נעים ומאודד לשמוע על הדברים ממרחק השנים - קשה לי לקבל את נושא הורדת הציפיות - קשה לי למרות שאני יודעת שזאת כנראה התשובה... משהו בי, איזה גבירה מאוד דקה גבוהה ומתנשאת, מזקפת כפליים קומתה ואומרת "לא רוצים לא צריך - אני הולכת ולא יהיה לכם בכלל!"
מאוד מזדהה עם

אבל כשהוא היה בא היתה הייתי הופכת להיות עצבנית וחסרת מנוחה, הרגשתי איך אני מתמלאת בכעס שמשתלט עלי לגמרי,

זה קורה לי הרבה והורס לי ימים שלמים.