אמא של מיה

סוף סוף לא יהיה לי סימן שאלה בסוף השם...
אמא ל3 : בן יליד 6/97 ,בת ילידת 8/2000 ובת ילידת 1/2002.גרים במושב, ומלפני 3 ימים נשאבתי לאתר הזה והתמכרתי. לא ידעתי שקיימים כל כך הרבה אנשים שמאמינים בדרך חיים כזו. ותמיד הסתכלתי על האמהות שמניקות עד גיל 4 כעל עופות מוזרים. כעת זה ברור לי הרבה יותר (מה שעדיין לא אומר שאעשה זאת אבל זה ממש מעניין אותי) וגם יש פה ושם הערות והארות שעוזרות לי בגיבוש דעות על כל מיני דברים.
החיים עם 3 קטנטנים שמחים ומעניינים אך גם קשים... ונראה לי שפה יש מקום של הרבה תמיכה, וגם אם אני לא כותבת - אפשר להעזר בשאלות ותשובות של אחרים . זו הפעם הראשונה שאני משתתפת בפורום כלשהו. ממש התרגשתי כשקיבלתי תגובות על שאלתי (ואשמח לקבל עוד...) בדף של גמילה מהנקה

אני עוסקת ב- איפור

דף בית אישי

דפים שהשתתפתי בהם החודש:
[<-stats.pl?table=TITLE&format=list&filtera=$title&time=30&sort=-A]

היי "אמא של", welcome גם בתור כותבת פעילה (יותר או פחות זה לא ממש משנה). גם אני מודה שאני מכורה, אין מה לעשות זה שואב, במיוחד כשיש כ"כ הרבה מידע, ידע, נסיון, רצון, תמיכה והיכרויות חדשות...

תתחדשי על הדף!

יש לי שאלה שלא קשורה באופן ישיר ל באופן טבעי : איך אתם מחוברים לאינטרנט? רגיל ?מהיר?
כבלים? ADSL? מה מומלץ ? אנחנו הוצאנו את הטלויזיה מהבית לפני כשבועיים, (עדיין יש וידאו בחדר הילדים) והאינטרנט (אתם) זה המקום שאליו הולכים בערב בשעות השקט... אז רצינו לשדרג את החיבור האיטי.

אנחנו גרים בכזה חור, שהאופציה היחידה היא איטי )-:
חופשי חודשי של בזק, כמובן, אם מדברים על מכורים. [-:

ברוכה הבאה!

גם אנחנו באיטי, אבל בקרוב נשתדרג ל-ADSL.

תודה על ההתיחסות...
אז מעניין לדעת - איך אתם מעבירים את השבתות? פיקניק, טיול, משפחה, חברים, או עוד יום רגיל בבית? לי נורא מתחשק לצאת ולעשות משהו אחר, "יוצא דופן" קצת, אחרי שבוע שלם בבית בשגרה ,אבל קשה להתארגן עם כולם, ובסוף אנחנו מוצאים את עצמנו בגן השעשועים... מה גם שבעלי לעתים עסוק בשבתות ואז המצברוח והמוטיבציה יורדת פלאים: איך אני אסע לבד עם שלושתם? ואם יבכו/ יריבו? ופיזית - להרים על הידיים: פעם את זו ופעם את זו ולפעמים את שתיהן, ומה עם הגדול? ומרב תכניות - לא יוצא כלום. :-s

ברוכה הבאה!

לא מצאתי דף אחר מתאים... יש לי השבוע תור לבדיקת רופא (התפתחות )למיה בת 9 חודשים, אני לא חושבת שיש איזושהיא בעיה , להפך היא עושה הכל מהר מהממוצע, ולמרות זאת האחות המליצה להגיע, "שלא יהיו לי תלונות אחר כך". מה בודקים שם?ומה אתם ממליצים מנסיון? או שאתם בכלל לא הולכים לטיפת חלב כי אתם לא מחסנים?

אני כן הולכת, למה לא. ואגב, הרבה אנשים כאן כן מחסנים, או מחסנים סלקטיבית. אין "אתם". אני לא זוכרת מה בודקים - אצלנו זו בכלל לא בדיקה אלא שאלות, לא חייבים להוכיח שבאמת התינוק מתהפך או מוחא כפיים... בכל מקרה, זה יכול להיות כיף וזה יכול להיות מגעיל. אני מנצלת את ההזדמנות בד"כ כדי לזרוק כמה מילים טובות על הנקה, ולהראות את ההוכחה לכך (-:

העיתון אכן מתאים לילדים בני 5.5 אבל בכול זאת לא תמיד....
לאן לשלוח גיליון דוגמה?

תודה על הטלפון!

הרגע חיברנו שוב את המחשב שחזר מתיקון. כמה קשה היה להעביר כמעט שבועיים בלעדיכם...

שבת בבוקר. אנחנו עוד בפיז'מות. אכלנו, שיחקנו ועכשיו שעת רוגע, הגדולים בטלויזיה , אבא-של, יצא החוצה לאיזה סידור, ואני ומיה על הספה בסלון. מתבוננות בספרים (אני:הנה כלב חמוד . מיה :או או או ) ואז מיה מתחילה לשחק בקוקו עם החולצה שלי , בוחנת את הציץ וסוגרת, מרימה ומורידה , וזה מצחיק אותה. בובו- היא אומרת , ואני חוזרת אחריה. בובו, בובו, המציאה לו שם. טועמת , נוגעת, מסתירה , מציצה, יונקת קצת יותר ... ומסביב שקט וחם, הקמין דולק, ואני ומיה נהנות לנו מרגע אינטימי.
זאת פעם ראשונה של רגע כזה, כי תמיד הנקה היא כשהיא רעבה או נסערת, בוכה כי משהו כואב או כדי להרדם. אבל לי עוברות מחשבות בראש,כי למרות שהיא השלישית, היא הראשונה שיונקת עד גיל כזה (שנה ושבועיים) : זה טוב ? ואם היא "תתרגל" כמו שכותבת שגית בדף משפטים מתומצתים, ותתחיל להרים לי את החולצה כשאני עם עוד אנשים? אולי כדאי להתחיל גמילה? מצד שני איך אני יכולה למנוע ממנה את ההרגשה הנעימה הזו שגורמת לעיניים שלה להתגלגל למעלה כשהפה מתחבר לציצי?
נעים לי ונעים לה , אז מה הבעיה ,אני שואלת את עצמי. כנראה שזה חוסר הנסיון בכל העניין הזה של הנקה מאוחרת. חוץ מכם אני לא מכירה אף אחת שהניקה יותר מכמה חודשים, ואתכם, אנשי באופן, אני לא ממש מכירה...
סתם מחשבות שעולות בראשי .ומיה נרדמת עלי, מול המחשב, בהנקה.

איך אני מתה על העיניים המתגלגלות האלה, כשהציצ נכנס לפה!

איזה דף חמוד!
סתם נכנסתי להציץ מי זו אמא של מיה והנה אני מתמוגגת מול הדף הנחמד הזה.
אז שלום לך אמא של מיה.
מאילנה קל.

תודה אילנה

(אין לך דף בית אז אני עונה לך כאן) אני פשוט נהנית פה מהאתר המדהים כל פעם מחדש, אילו אנשים נחמדים... כמו איזה ח'ברה חדשים שהכרתי ואנחנו יוצאים מדי פעם ביחד .

אופס. עשיתי חיפוש וראיתי שטעיתי . יש לך דף בית (ענק) רק שלא הבנתי את זה מהכותרת של שמך בכחול במקום ירוק...

תודה, אמא של מיה.
נעים לי לשמוע שעוקבים אחרי ההתרחשויות, לפעמים זה מרגיש די לבד פה, ברכבת ההרים המטורפת הזו.
מקווה שהיא תגיע לנמל מבטחים ממש בקרוב...
נשיקה למיה הקטנה שלך ממיה הגדולה

עצוב לי ואני מתגעגעת כבר. לפני שעה הוא יצא לכיוון שדה התעופה. עוד שבוע שלם הוא יחזור. למה קשה לי כלכך לפרגן?

זה לא הקושי לפרגן! זה הקושי להשאר. לא?

קשה לי לשמוח בשבילו. למרות ההבנה , ההסכמה ולמרות ששלחתי אותו ואמרתי :תהנה, תעשה חיים, בתוכי אני כועסת, ולא משלימה.

שלום שלום אמא של מיה,
ליבי איתך. גם לי יש רגעים כאלה (שששש שלא ישמעו)...
התייעצנו בעניין עם יועצת הסתרים שלנו נעמי, והיא המליצה לדני להפוך את החזרה האנרגטית שלו הבית לעשיה של משהו עבורי.
משהו שהוא יודע שאני זקוקה לו או רוצה ולא משהו שהוא חושב שיעשה לי טוב.
ואני מוכרחה לומר שהוא די מצליח (כביסה/ כלים/ ילדים מתנה קטנה וכד') הכל מתקבל בברכה.
להגיד לך שאני לא כועסת ועצובה לפעמים (אם הוא מתעכב בחדר הכושר למשל) בטח שכן...
אבל הוא יודע איך להפיג זאת, אם בחיזור או במעשים שהזכרתי.
אם אני רוצה שיהיה אחרת? כלומר שישאר בבית כשהוא רוצה לצאת החוצה?
לא ולא בשום אופן זה רע לכולם!!!
תעזרי כמה שיותר בבייבי סיטר, בהורים ואל תהיי לבד (אם יש כסף לסקי יש כסף גם לבייבי סיטר בשעות המעבר - שינה, ארוחת צהרים וכו')
המון הצלחה. ואל תכעסי, תעבירי את הכעס לכאב, וכך תעוררי חמלה.
ואם לא הולך, תחשבי שהוא יצא להלחם או לגלות ארצות רחוקות.
חיבוק. אנחנו נהיה במפגש בפארק הנדיב. אפשר להעזר בנו. (דני בלונדיני מקריח אני כהת שיער + 3 ילדים)

היי אמא של מיה,
גם אני גיליתי לא מזמן את האתר וכמו שאמרת התחברתי. בד"כ אני לא כותבת אלא קוראת אבל עכשיו הרגשתי צורך להגיב.
אני מכירה טוב את התחושה הזו של הכעס. את התחושה של אני רוצה שיעשה מה שטוב לו, אני לא רוצה שיעצור בעד עצמו מ - להגשים את עצמו, להינות , לעשות מה שטוב לו אבל... יש את הכעס הזה שמחלחל פנימה וכמו צובט את הלב ומונע את ההשלמה עם ההחלטה. כאילו יש הפרדה בין ההבנה הלוגית שחשוב שהוא לא ירגיש כלוא בבית ויעשה מה שטוב לו לבין הלב שרוצה שיישאר, לא להיות לבד, לחלוק כל הזמן או לפחות רובו. חברה שלי אמרה לי לא מזמן משפט יפה שאני מאוד מנסה לאמץ - זה עניין של החלטה. אני יודעת שאני לא אעזוב את הילדה שלי ליום וודאי שלא לשבוע אז מה יש לי לכעוס? הוא מסוגל לעשות את זה והוא יחזור מלא אנרגיה ורצון טוב לעזור ולעשות אז... שיהנה.
כך היא אמרה ואני מעריצה אותה על זה. אצלי הבעיה לא כל כך בעניין יציאות לבד כי לבן זוגי אין ממש זמן או כסף לעשות את זה אבל עבודתו תובעת ממנו כל רגע פנאי וכזה שאין פנאי וזה מאוד מתסכל. בתכל'ס יוצא שאני ורוני די לבד וחיות לבד והוא מצטרף בסופ"ש אם אין קטסטרופה בעבודה. לפעמים גם חגים ושבתות הוא עובד (יש תקופה לחוצה בעבודה...) ואם הוא יוצא עם חברים או לאיזה שהוא חוג זה כבר מרגיש ממש לא בסדר ומוגזם. שוב מרגיש כי הראש יודע שהוא זקוק לזה והעבודה בסופו של דבר זו עבודה וגם קשה. ובכל זאת....
הדבר היחיד שעוזר לי (מציעה בחום) זה לדבר על זה והרבה. לאוו דווקא איתו אלא אפילו עדיף, שלא. עדיף עם חברה טובה שיכולה להכיל, לחבק ולתמוך גם בתחושות "הלא נכונות" האלה. אי אפשר להתעלם מהן כך הן רק גדלות.
המון בהצלחה...

זהו תרגום מאנגלית

3 ימים כמעט עברו, four more to go...
וגם מגיע לי מזל טוב - עשיתי מנוי!

הי אמא של מיה. תודה על דברייך היפים שכתבת לי ב יומנו של אב טרי. אשמח לקרוא את סיפור הלידה שלך. :-d

מיה התחילה ללכת לפני שבועיים, ואני בהתלבטות. בא לי נורא לקנות לה נעלים חדשות, אבל אומרים שכדאי בהתחלה ללכת בלי . אז מה זה בהתחלה? בנתיים היא עם נעליים רכות מבד כדי שלא יהיה לה קר ברגליים. הגדולים התחילו ללכת בקיץ ואז הם פשוט היו יחפים רב הזמן, ומיה ילדת חורף . מדדתי לה את הנעליים הראשונות שהיו לאחותה, והיא ממש לא אוהבת את זה. עומדת בלי לזוז כאילו כל נעל קילו ...

תודה רבה על הלינקים והתזכורת בדף שלי!
ולמיה, שתלך בדרכים טובות...
מציעה לך לפתוח דף חדש לשאלת הנעליים - הרבה אנשים לא נכנסים לדפי בית של אנשים אחרים.

הי,
איך הולך מה הולך?
קר בחורף בלי נעל (אפשר רכה)...
את גיבורה ענקית (3 ילדים כאלו הפרשים... ובעל בחו"ל)

תודה

לא יצא... טוב זו אשמתי, לא קראתי עד הסוף.

שליחה על ידי אילנה* » 20 מרץ 2003, 08:49

מיה, רק עכשיו קראתי את מה שכתבת לי בתגובה.
כמו שמסעדה כותבת, אני בקושי נכנסת לדפים של אחרים. רק אם אני רוצה להגיב.
אוף. שכחתי למה נכנסתי לפה...
נכון מצחיק? D-:

שליחה על ידי אילנה* » 20 מרץ 2003, 08:53

מיה, כתבת למעלה:
ותמיד הסתכלתי על האמהות שמניקות עד גיל 4 כעל עופות מוזרים.
תאמיני לי שלא מתכננים דבר כזה. זה פשוט קורה.
זה לא שאת יולדת תינוק ואומרת לעצמך: את הילד הזה אני אניק עד גיל ארבע.
במיוחד בהתחלה, בימים הראשונים, הרי זו התמודדות יום-יומית. אחר כך זה כבר זורם ואז זה נהפך לקל ודבר שבשיגרה שלא חושבים פעמיים. ואחר כך אנחנו כבר זורמים עם זה.
ובקשר לבתך שמרימה את החולצה כדי לאותת לך שהיא רוצה לינוק: תני ליניקה שם-קוד שהיא תוכל לומר לך. משהו קל להגיה כמו המאם, נאם-נאם וכדומה.
או שתשתמשי ב שפת הסימנים לחירשים.

גשי לעריכת הדף של עדי יותם ותעתיקי את השורה המתאימה אלייך לדף. וואלה!

הצטערתי לשמוע. מקווה שפחות כואב עכשיו! (טיול בחוף פלמחים )

העיתון ישלח בקרוב

אני ילדה בת 11 וחצי ואני רק רוצה לומר לך שהשם מיה הוא שם מהמם, ושאני לא ממש מבינה בכל מה שדיברתן עליו, גברותיי, אך אני מאחלת לכן בהצלחה בטילפון בילדיכם!!

היי לך, אני מגיבה על דברייך בדף תינוקות זוכרים לידה, על החלק שגלש לנושא אחר...

-

גם אני יכולתי לכתוב משהו דומה, על כך שגידלתי את הבכור במיטה משלו והקטנה עדיין איתנו במיטה המשפחתית, ועל הלידה הטראומטית שלו והטובה שלה, וגם להמשיך לשלב רגשות האשמה... בעצם, כך בדיוק הייתי כותבת על זה עד לא מזמן.

אבל אז קלטתי, שמיטת הסורגים (שהיא איומה לדעתי) הייתה, בכל זאת, רק חלק מהחוויות שלו, ורק חלק ממה שהוא קיבל ממני. חוץ ממיטת סורגים ולידה טראומטית הוא קיבל אמא עם כל מיני יתרונות וכל מיני חסרונות. בכל מקרה, זו אני שם, חלק מהדברים שאני אוהבת באמהות שלי היום בהחלט היו שם (וכמובן גם החסרונות של היום ואלו שכבר התקדמתי בהם...).

זו אני שם, והמסלול שהתחלתי שם ממשיך עד היום. הרגעים הנעימים שלנו יחד, החוויה הגדולה של התאהבות והתכרבלות, הגילוי שלי אותו ואת האמהות שלי, כולם היו שם, מיטת סורגים או לא... במקום להתמקד בטעויות פתאום נתתי מקום לזכרונות הטובים, לפרגונים לאמהות המתחילה שלי, נתתי להם מקום והם שיתפו פעולה והציפו אותי.

רגשות האשם שימשו כמחיצה בינינו. טוב לי להפטר מהם. כבר ציטטתי באתר פעם נדמה לי את אורנה או צפריר שכתבו שמעטים הם הדברים שאינם ניתנים לתיקון. כשאני מתקנת בי משהו היום אני מתקנת גם משהו בינינו.

תודה לך, על ההזדמנות לנסח את הדברים...

הי אמא של מיה. כתבתי לך בדף של החתולים.

וואו ,אני כאן כבר שנה!

בטיפול.
יקח כנראה קצת זמן.

תודה

neverhood זה משחק מחשב שהגיע לידינו לפני כמה שנים. יש בו אנימציה דומה (אולי לא כלכך דומה אבל התחושה שהיא נותנת דומה) ושם העלילה מסועפת הרבה יותר...
המשחק היה (ועודנו) ברשותנו על דיסק. אבל זה היה לפני כמה שנים. הגיוני לי שיש אותו על הרשת איפושהו... אם לא לשחק אז להוריד. אין לי זמן כרגע לחפש אז את מוזמנת לנסות בעצמך (ואם לא הולך אז תגידי לי. עד אז אני בטח אתפנה)

אמא של מיה, כתבתי פה בטעות (אוי העיפות העיפות) במקום בדף אחר, אז ערכתי את זה ומחקתי. מקווה שזה בסדר. לא כ"כ היה לי נעים לערוך לך בדף הבית, אבל באמת כתבתי בטעות.

חשבתי כבר שמישהו כתב לי משהו חשוב.....
אני פה ברקע מדי פעם . משתדלת לא להתמכר מחדש. אפילו יש לי דף בית אחר אבל אני קופצת לפעמים לבדוק מה שלומכם.

קראתי כמה יפה טיפלת בגור ובאיחור של כמה שנים, מוסרת לך את התרגשותי ואהבתי.