אנגלית ארכאית

שלום. זו הפעם הראשונה שאני פותחת פה דף שאינו דף בית או דף בלוג... יש לי שאלה ויש לי הרגשה חזקה שאמצא את התשובה עליה באתר הזה, וזאת למרות שהיא לא קשורה בכלל לנושאי הליבה שלו. וזה הולך ככה.
בהיותי זמרת חובבת, אני מנסה ללמוד כרגע שיר ידוע של הנרי השמיני שנקרא Passtime, ומתחיל במילים הבאות:
Passtime with good company
I love and shall until I die
Grudge who will but none deny
So God be pleased, so live will I
והשאלה היא כמובן: האם Company ו-none deny התחרזו פעם? ואם כן, איך נכון לבטא אותן ברוח התקופה?

נסי להקשיב לשיר ביוטיוב.

שיר

פה קל יותר לשמוע. הם מבטאים את deny כמו שמבטאים את זה היום. לא מתחרז עם company.
סביר מאוד שהם משמרים בשירה את צורת ההגיה שהייתה נהוגה כשהשיר נכתב.

תודה!

אבל הם מבטאים גרוּדג'!

אז עכשיו יש לי שאלה אחרת... כיון שכל השיר הזה כתוב בחרוזים בדפוס קבוע, האם יתכן שהוד מעלתו השתמש פה באיזה מובן יותר פורמלי של חרוז, שאומר שאם זה נגמר באותן אותיות זה חרוז גם אם זה לא נשמע כמו?
ומתי התחילו בכלל לכתוב בחרוזים? פעם קראתי שזה היה בלטינית, שהיא שפה של סיומות (אום, אוס, איי וכולי) ולכן החריזה התפתחה שם באופן טבעי.

דווקא בכלל לא חשבתי בכיוון של להפוך את דנאיי לדני אלא יותר בכיוון של קומפנאייי. זה מתחרז עם כל השאר...
אבל לפעמים, את יודעת, עושים מתח רק בשביל המתח. וזה עובד טוב גם עם קומפני.

גרודג'.. חמוד

ומתי התחילו בכלל לכתוב בחרוזים? פעם קראתי שזה היה בלטינית, שהיא שפה של סיומות (אום, אוס, איי וכולי) ולכן החריזה התפתחה שם באופן טבעי

זאת כבר באמת שאלה מעניינת ששווה דף.

זוכרת ממש קצת ממה שלמדתי פעם:
בעברית התחילו לחרוז בימי הביניים (?) (מקווה שאני לא טועה), לפני כן השתמשו בסוגים אחרים של מצלול כמו אליטרציה ("אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל..."). החריזה נכנסה לעברית בהשפעת הערבית.
גם באנגלית השתמשו בעיקר באליטרציה עד ימי הביניים. אנגלית, בניגוד לעברית, היא שפה שחרוזים לא באים לה טבעי, כי רוב המלים בה נטעמות בהברות הראשונות (בעברית רוב המלים מלרעיות, מקסימום מלעיליות - כלומר הטעם יכול להיות מקסימום בהברה הלפני אחרונה, לא קודם!). לכן הדגש בשירה האנגלית תמיד היה יותר על משקל מאשר על חריזה, וכשכבר יש חריזה, בדרך כלל החרוזים עוברים או ראויים ולא מושלמים.

(אין לי דוגמאות, אבל יכול להיות כ"כ נחמד אם מישהו יביא...

)

הו! דוגמאות לחריזות שונות בשירת ימי הביניים?!
חרוז עובר הוא חרוז שהעיצור האחרון במילה והתנועה שלפניו זהים - ניצן - קטן
חרוז ראוי הוא חרוז שבו שני העיצורים האחרונים והתנועה שביניהם זהים - גמד - נחמד
חרוז משובח הוא חרוז שבו שלושת העיצורים האחרונים במילה והתנועות שבניהם זהים - אלטר - שלטר

לא זוכרת מה צריך להיות בקשר לטעם (לדעתי צריכה להיות אותה הטעמה) ואיפה נופלות מבחינת הגדרות אלה מילים שמסתיימות בהברה פתוחה (אני אבדוק בספרים מחר בבוקר. כיף!

)

התכוונתי לדוגמאות מתוך שירים באנגלית ובעברית... אבל תודה על ההסבר (לי לא היה כוח)

@}

דווקא בכלל לא חשבתי בכיוון של להפוך את דנאיי לדני אלא יותר בכיוון של קומפנאייי.

זאת כבר באמת שאלה מעניינת ששווה דף.
תודה על האישור.

דווקא בכלל לא חשבתי בכיוון של להפוך את דנאיי לדני אלא יותר בכיוון של קומפנאייי
גם אני חשבתי יותר בכיוון הזה.

דף למחיקה ?

למה למחיקה?! מה החפזון?
הדיון הוא מהיום!

וזה גם דיון מעניין, מקווה שיתפתח.

כדאי למצוא שם דף מתאים כי הדיון והמידע מעניינים ביותר!

אבל אני עוד לא יודעת איזה דיון יתפתח.

מה רע בשם הדף?

כיון שכל השיר הזה כתוב בחרוזים בדפוס קבוע, האם יתכן שהוד מעלתו השתמש פה באיזה מובן יותר פורמלי של חרוז, שאומר שאם זה נגמר באותן אותיות זה חרוז גם אם זה לא נשמע כמו?

אז ככה, יש בשירה אנגלית מושג שנקרא eye rhyme, כלומר, חרוז שנועד לעין הקוראת (קריאה דמומה) בלבד, ולא מבוטא כחרוז. חרוז כזה מופיע בשירים שונים וכנראה מעיד על תרבות של קריאת שירה לעומת העברת נרטיבים (בלדות, הומרוס, ועוד) בע"פ.

הו, תודה! זה בדיוק מה שחשדתי!
עוד הרהורים: האיליאדה והאודיסאה במוקר כתובות בחרוז, או רק במשקל? הגיוני בעיני שיש שפות שנוחות לחריזה, ולכן התפתחו בהן צורות עם חרוזים, ושפות שנוחות למשקל, והתפתחו בהן משקלים.

http://en.wikipedia.org/wiki/[po]Eye rhyme[/po]
עכשיו כשידעתי מה לחפש... כתוב שם שיש חרוזים מלאים שהפכו ל-eye rhymes נעקבות שינוי בהגייה.