אצלי הכול בסדר בלוג

טוב.

למרות קשיים טכניים שאני עוברת עם האתר, החלטתי לפתוח בדבר שאף פעם לא התנסתי בו ,בלוג.
איזה מילה מוזרה, בלוג.

ולמרות שאני מתביישת ומפחדת מחשיפה , החלטתי לשתף ולקוות שאף אחד לא ינסה את מזלו בלחשוב מי אני.
ובעצם ,אני חושבת שאני לא מכירה כאן כל כך הרבה אנשים, למרות שאני קוראת ואוהבת את הקהילה החמודה.

אצלי הכול בסדר.
אני מתחילה לספר סיפור חדש.
והגדת לבנך, ובמקרה שלי והגדתי - לי.

אני הרבה משקרת, אתם יודעים?
ז"א לא משו גדול ורב משמעות. שקרים קטנים.
מעגלת את המציאות ,כל פעם לפי האוזניים שמקשיבות לי.
כל פעם לפי הדרוש.
די. נמאס לי לשקר, להתבייש.
אני רוצה להיות שמחה במה שיש לי, אני רוצה להיות גאה.
אני רוצה לספר את הסיפור כמו שהוא צריך להשמע.

רוצים לשמוע את הסיפור שמתנגן לי בדרך כלל בראש?
טוב, אתם לא באמת יכולים לענות ואני ממילא מתכוונת לספר...

אני,אישה-ילדה, בשלהי שנות העשרים לחיי ,
עוד לא חוויתי קשר משמעותי עם גבר.ארוך טווח.
לא שכבתי עם אף אחד ואפילו לא נהלתי מערכת יחסים רגשית ארוכה ובריאה עם אף אחד.

הנה. אמרתי את זה.
ובגלל זה אני מרגישה שאני מקולקלת ולא בסדר.

סיבות, אני כל הזמן מחפשת סיבות -אבל למה? יש בי בעיה?
אבל זהו. שאין לי .לא חיצונית.
בטח משהו פנימי...

אני באה מבית דתי, דתי לייט כזה.
ואני מניחה שזה יצר עיכובים בתחום הפיזי.
במיוחד ששנים הייתי על הגדר ולא העזתי לעבור לשום צד ממש.
ועדיין.
אני טיפוס קצת מבולבל , קצת דכאוני, קצת שמח.
מושכת אלי במיוחד את הבחורים ה"מיוחדים" והמבולבלים.
והאמת שרק אליהם גם נמשכתי.
ועדיין לא מצליחה לדבוק בדרך חיים מסויימת ולפיה לחפש את גבר חלומותיי.

איזה שטויות עם ה"גבר חלומותיי" הזה....

בקיצור.אני מתחילה לספר את הסיפור.
מהתחלה.

תמיד היו לי חברים.
במיוחד ידידים.
בנים. באותה תקופה הם היו בנים ,לפני שהם הפכו לבחורים ואחר כך לגברים...
בנים תמיד חיבבו אותי בתור ידידה, למרות שאני בכלל לא טומבוי.
אמנם אני לא בורגנית על עקבים...יודעים מה, כן, הייתי נחשבת לילדת הטבע של החבר'ה.
הכול יחסי.

ובערך בגיל 14-15 היה לי את ידיד נעוריי הראשון.
היינו מאוד קרובים,מדברים הרבה בטלפון ,מספר לי את קורותיו בישיבה התיכונית,
אני מקשיבה, צוחקת . "יש לך צחוק כ"כ מקסים" אמר לי באחת השיחות,
ואני ממש הייתי עיוורת אליו. ז"א לאפשרות אינטימית יותר מידידות.
באותה תקופה הוא היה מעביר לי דיווח על הבנים -מי מאוהב במי...
ופעם אחת הוא גם סיפר על בחור חמוד ביותר שמאוהב בי.
אותו בחור חמוד הדריך איתי בתנועת נוער, ומרגע שידעתי על כוונותיו הנסתרות ,
התחלתי משתמשת בקלף הזה כמו אשה נבזית.
יום אחד אחרי הופעות שערכנו לחניכים החמוד אמר לי :
"את חייבת להיות קצת פחות עצבנית, לפעמים מאוד קשה איתך".
ואני,במן בטחון שכזה אמרתי :" תקבל אותי כמו שאני, ואני.עצבנית."

ילדה קטנה.

כבר הייתי אז בת 17.
החמוד התחתן לימים עם המדריכה השניה שהדריכה איתנו. יש להם כבר שניים קטנטנים .

הידיד היה ממשיך להתקשר בלילות ובימים ,למרות שכבר נהיתה לו חברה.
אבל אני...אני הייתי מאוהבת בבחור אחר.
לגמרי מאוהבת.
והסתובבתי סביבו כל הזמן מנסה למשוך את תשומת ליבו.
בחור עדין, רגיש, שכולן לא כ"כ סבלו. היה יותר מדי חנון.
אבל אני התפעלתי מהיופי המתוק שלו ומהעדינות הכובשת.
הוא כתב לי מכתבים ...כ"כ תמימים. רק דתיים יכולים לכתוב מכתבים כ"כ תמימים.
"אולי ,את חושבת, שאולי, כדאי שאולי ,שנדבר על אולי להפגש."
פיוטי...

אז היינו במן סוג של קשר מוסתר ,מוחבא, מפחד, מוזר.
כמובן בלי מגע בכלל.ממש.ממש.

הנה. במקום כזה אני פשוט מתביישת.
איך הוא לא נגע בי? מה, לא משכתי אותו? אולי דחיתי אותו?
מה הבעיה שלי?
וכאן ,אני מתחילה קצת לשקר.

טוב.עד כאן להפעם.

זה מספיק אומץלהיום

את כותבת יפה..
:

זה לא כל כך חריג להיות בשלהי גיל עשרים בלי עבר מיני. פסיכולוגים מדברים על זה מדי פעם, שישנו מיתוס כזה כאילו שבגילאי העשרה כולם מקיימים סקס בחדווה גדולה. אז זהו שלא. יש לי 2 חברות ללא ניסיון מיני בנות 30 + ואני מכירה לפחות 3 גברים בגילאי 20 + כנ"ל.

התחום הזה כל כך מורכב ולא כולן וכולם בשלים באותו שלב להיפתח פבני ובנות המין השני כל שכן להחשף פיזית. אם זה כתוצאה מביישנות, חרדה, חוסר מיומנות להתחבר, חינוך שמרני מאוד, אמונה מוגזמת במושג "אביר חלומותייך" או "נסיכת החלומות" , עבר של הטרדה מינית או אונס, ועוד. לדעתי המקרים היותר "קיצוניים" משלבים כמה מאלה יחד, למשל, גם אמונה מוגזמת בקיומו של אביר חלומותייך וגם ביישנות וגם חינוך שמרני וגם חוס רמיומנות להתחבר... בלגן.

כשאני רואה את חברות שלי הנ"ל (ואני עכשיו נזכרת בעוד אחת, חברה של אחותי...) אז חיטוט בכך לא עוזר, ובטח הלקאות. לא חושבת שמשהו לא תקין אצלך, לפחות את נאמנה לחששות שלך ולמחסומים שלך שהרי גם לשבור אותם לא נכון ובהתאם לצו חברתי - לא חכם.

הבלוג הזה הוא רעיון מצוין אבל ברמה הפרקטית הייתי מציעה לשבת עם עצמך ולחשוב מה את באמת באמת רוצה? את רוצה לשמור את עצמך לחתונה בגלל החינוך הדתי? את רוצה להיות פעילה מינית? ואם כן מאיזה סיבות? חברתיות או סקרנות? לדעתי תבדקי היטב מה היית עושה בטווח הקרוב (שבועות למשל) אם היית משוחררת והיתה לך מיומנות זוגית ובקיצור- אם היו לך כל הכלים להכיר מישהו, היית רוצה קשר חביב ומיני? או רק אהבה גדולה ואז תראי.. ? תבדקי את סדרי העדיפויות שלך אחד לאחד ואז תתחילי לנסות להשיג כל אחד לפי הסדר.
אני מניחה שברור שהיית עונה- שהדבר הכי נכון בשבילך היה להכיר אהבה גדולה להינשא וכו'. אבל, בהנחה שדברים לא מתרחשים ככה על הפעם הראשונה ובנחה שיש לך הרבה עניינים להתמודד איתם כדאי להתחיל צעד צעד. למשל בביישנות, אז בהתחלה לצאת עם גברים שלא מפילים אותך מהרגליים מרוב לחץ, חביבים, "בטוחים" רק לצאת ולתרגל מיומנויות דייטים נעימות להרגיש בטוחה, להכיר את המקומות שמרגישים לך נוח, ואז לצאת עם בחורים שיותר עושים לך את זה. אגב ממש לא חייבים לדבר על מין בדייטים ראשונים ובטח לא לפני שקשר מתהדק. וכך הלאה.. קשה מאוד גם לבחורהה "מיומנת" בלדעת מה טוב לה, ובהתנהלות זוגית - למצוא אהבה ושגם המין יהיה טוב, ושגם תרגיש איתו נח ושגם הוא יאהב באותה מידה.. אחת כמה וכמה למישהי כמוך, שהרחיקה את עצמה מהסיפור הזה. אז אולי צעד צעד...

אלמוניתה,

איזה כיף לקרא אותך, תודה.
כל מה שכתבת לי עוזר לי מאוד ואני חושבת על העניין.הארת הרבה מקומות מדוייקים ונתת לי עוד צד להסתכל ולהתבונן על הבושה שלי...
מצחיק, כי לתרגל דייטים נעימים אני ממש לא צריכה. תמיד הדייטים שלי נעימים, תמיד מצחיק וחביב רק כנראה נחשף עד לשלב מאוד מאוד מסויים.
הייתי רוצה להעיז, ללמוד להעיז. נכון. יש לי את אשליית גבר החלומות, וכל אחד שנקרה בדרכי -אם הוא רוצה אותי אז הוא תמיד נראה לי לקוי במידה מסויימת, אחד שאני מתפשרת עליו. ואם הוא לא רוצה בי ובמקרה מוצא חן בעיני או אז...אז אני בעניין.מאוד.
אני לא ממש ביישנית,ולאט לאט עם השנים גם לא מתביישת בגוף שלי.להיפך.אבל אכן מבולבלת מהמוסכמות החברתיות של שני הצדדים. הצד המתירני והצד השמרני, כל פעם חוככת בדעתי לאיזה צד אני שייכת...( המרגיעון שלי אומר -שבעים פנים לתורה

).
אני ממש לא מעונינת בהלקאה עצמית. באמת.למרות שאני מתורגלת בה מאוד טוב.אני רוצה לספר את הסיפור שלי מהתחלה ולהאמין או לדעת שהוא באמת בסדר. בימים האלו אני נחשפת לאט יותר ויותר לחסימות שהיו לי כל השנים. אני לא מלקה את עצמי עליהם. אני קצת מופתעת מעצמי ,קצת אולי מאוכזבת? אחרי הכל ,כמו שכתבתי, אני לא טיפוס מאוד ביישן, בטח יחסית לאחרים. אבל אולי אני חיה בדמיונות.זה אולי כן.
טוב. צודקת. באמת צעד צעד...
אני אשמח אם תכתבי עוד. זה באמת האיר לי מקומות חדשים.

איך משנים את הכותרת של הדף? אני רוצה להוריד את הבלוג. אין לי באמת סבלנות לבלוג.
אולי אני אספר עוד קצת אבל לא בהתמדה...

טוב. האלמוניתה עדיין אלמונית,
והדף שלי הוא עדיין בלוג , למרות שרציתי לשנותו. אבל זה יקרה בהמשך.אני מקווה.

אני שמה לב שאני יותר ויותר מודעת לרצון שלי לשקר, לעגל פינות, לצייר את הסיפור חיים שלי כמו שהאחר היה רוצה לשמוע.
או כמו שאני הייתי רוצה להשמיע בפני אותו אחר.
והתחלתי לתפוס את עצמי רגע לפני שהשקר מגיע ,לוקחת אוויר ,בולעת גולפ בגרון ואומרת את האמת.
נו,וזה לא כ"כ נורא. להיפך, זה ממלא אותי גאווה על העבודה שאני עושה.
אני שוב מזכירה לעצמי שכן, בוודאי שהיו לי פחדים וכל מיני מניעות כך שאני מרגישה שה"דפיקות" שלי היא באחריותי,
רגע אולי אני אמורה כבר לא לקרא לזה דפיקות כי אני בדרך לשיחרור...טוב.ניחא.
אבל כדאי לקבל שזה חלק מהסיפור שלי מהבחירה של הנשמה שלי ומהאופי שלי.

בחג האחרון הבנתי שאני ילדה טובה.
תמיד שנאתי להיות ילדה טובה.ובמשפחה שלי אני הנחשבת להכי מרדנית. אבל לטס פייס איט - אנחנו חנונים.
לכן תמיד נמשכתי וחיכיתי לבחורים האאוטסיידרים, המוזרים והמתוסבכים ,אלה שלא מצאו את עצמם במסגרות.
וזה לא הלך. לא. אני כנראה באמת ילדה טובה. וצריכה בהתאם מישהו שהאופי שלו הוא טוב וישר במהותו.
אוף.
למה אני שונאת ילדים טובים?
כי הם משעממים? כי הם מסגרתיים?
כי הם עושים מה שאומרים להם לעשות?
כי הם תמיד מדייקים?
אוף.הם כבר מעצבנים אותי.

דברתי הערב עם אחותי.
אחותי הוא ייצוג קול המיינסטרים והבורגנות (למרות שהיא לא חושבת ככה).
משפחה ילדים עבודה.כמו שצריך.אף פעם לא מחוץ לזרם.
כל איזכור שלי של דרך חיים אלטרנטיבית, של בורא לעולם -מעצבן אותה, מקפיץ אותה .
היום דברנו על אבא שלי.היא ספרה שכל הנכדים היו בחג והרעישו אז הוא התעצבן והלך לחדר אחר.פעמיים.
שאלתי אותה- תגידי, זה לא עיצבן אותך? מה הרגשת כשהוא עשה את זה?
היא ענתה- הוא אבא שלי ,אני מכבדת אותו ,כבר עברתי את הקטע של להתעצבן עליו, זה שיך לגיל ההתבגרות.
אוף.הרגשתי כ"כ נבוכה, כ"כ ילדותית.
בעצם שמעתי שהיא אומרת לי - אני לא כמוך.את ,בגילך המתקדם, עוד נשארת ילדה קטנה שמתעצבנת על אביה,
אני, אני במקום אחר.

_אני שמה לב שאני יותר ויותר מודעת לרצון שלי לשקר, לעגל פינות, לצייר את הסיפור חיים שלי כמו שהאחר היה רוצה לשמוע.
או כמו שאני הייתי רוצה להשמיע בפני אותו אחר.
והתחלתי לתפוס את עצמי רגע לפני שהשקר מגיע ,לוקחת אוויר ,בולעת גולפ בגרון ואומרת את האמת.
נו,וזה לא כ"כ נורא. להיפך, זה ממלא אותי גאווה על העבודה שאני עושה._
מקסים.

קוראת אותך.

תודה אהבת עולם
זה משמח שהשיתוף נופל על אוזניים קשובות.

אז אני ילדה טובה, את זה כבר אני משננת לעצמי.
השלב הבא הוא להבין ,להאמין ולקבל את העובדה שהבחורים שרוצים בקרבתי ואני מוצאת חן בעינהם הם גם ילדים טובים. ילדים טובים מאוד.
הנה, מישהו מגשש אחרי. אני מריחה אותו עושה סיבובים סביבי.
הוא חמוד. אין על זה ספק כלל. הוא פשוט ילד טוב. לא מרד בצורה קיצונית ,לא עישן ,לא הסתובב בעולם.לא.
ילד טוב. וזה מרחיק אותי. אבל הפעם אני מתנגדת להתרחקות הזאת.
אני מקבלת שאני ילדה טובה. אולי הוא ימצא חן בעיני ואף יהיה פשוט טוב לי ומקבל ואוהב ולא כמו האחרים שאמנם היו יותר מסתוריים אבל תמיד כואבים בסוף....

קוראת אותך,תודה.

החזרת אותי לתקופה שבה בגיל 22 ,בלי שום ניסיון מיני הרגשתי כמו מישהי שמסתובבת עם גיבנת.או לפחות שזה כתוב לי על המצח.
שנאתי את זה.
הייתי חיבת להפטר מזה .
זאת היתה התחושה שלי.
אולי עשיתי טעויות ,לא היתי בררנית בכלל.
אין ספק שהיה טוב לו לפחות היתי מגינה על עצמי יותר.למזלי לא נדבקתי במשהו.

אני כבר הרבה אחרי זה ,כבר עברו 15 שנה ,,התבגרתי.
אפילו אין לי ראש לחשוב אם אני ילדה טובה,או אם הוא ילד טוב.
אנחנו מבוגרים,יש לנו אחריות לעשות דברים ויש הרבה דברים שצריך לעשות אותם בעולם הזה.

אולי הפסיכולוגים יגידו לך אחרת ,לא יודעת.
לדעתי,סקס זה דבר מאוד חשוב.
חשוב ,כי אני מרגישה בזמן הסקס ותוך כדי מחוברת לעצמי, לגוף שלי ולבן זוג שלי.זאת סיטואציה של הזנה ושל נתינה שמאוד מאוד חשובה לי.
אני מרגישה שמקבלת אישור ואהבה למה שאני ולמי שאני כמו שאני.
אני רגועה ומרוכזת אחר כך.
כבר בטח שמעת שאומרים על מישהו שההתנהגות שלו בלתי נסבלת:'היה טוב לו היה מזיין/מזינת טוב' או 'הוא צריך זיון דחוף'.

שמת לב שכתבתי בגוף ראשון.
אני לא אומרת לך מה את תקבלי מזה.אללה הוא אכבר.
אבל לפחות את יכולה להשתדל לזמן לחייך גבר שיהיה לך טוב לעשות את זה איתו.ובכלל, שיהיה לך בעצמך נעים ונוח עם עצמך.

עצה קטנה : לסטוצים ,או בשביל רק לטעום,אין שום בעיה עם גברים מכל מני סוגים.
למטרות ארוכות טווח ובמיוחד לנישואין וילדים תחפשי רק 'ילד טוב'.תשנני לעצמך,שאחרי לידה את צריכה מישהו שיעשה את המשימות בבית ,שישטוף כלים ,שיחליף חיתולים,למישהו שיודע גם להקשיב ולא רק לספר על עצמו דברים מרשימים .

פלונית, תודה רבה על השיתוף

כבר בטח שמעת שאומרים על מישהו שההתנהגות שלו בלתי נסבלת:'היה טוב לו היה מזיין/מזינת טוב' או 'הוא צריך זיון דחוף'. כן, כבר שמעתי את זה רבות.
ואני גם כן מאמינה שלהיות המצב האינטימי הזה ולהסכים לקבל ולתת ,זה אכן צעד משמעותי גדול וממלא חיים.
לי זה לא קרה בנתיים. ועדיין אני בסדר

אני מרגישה כאילו פספוס מגילאי העשרים המוקדמים, אבל מצד שני...אני פשוט חווה אותם עכשיו.
כן, נראה שרק עכשיו התחלתי להתחיל להעיז. לא רק מול גברים פשוט להעיז להכנס למקומות שפחדתי בהם בעצמי.

וצודקת
למטרות ארוכות טווח ובמיוחד לנישואין וילדים תחפשי רק 'ילד טוב'.תשנני לעצמך
אני משננת...כל הזמן.

והקנאה...
אוי היא ממש קשה. במיוחד בימים שאני מרגישה שאני לא בסדר, שמשהו נדפק במערכת שלי ודוקא שלי.
איך הן הצליחו להמשיך הלאה? איך אני לא במערכת יחסים? איך הם שם?
אולי זה בגלל שלא נמשכים אלי? אולי אני חסומה? לא פותחת? מקובעת?
תאמינו לי יש לי אינספור תסריטים וסיבות אבל סימן שאלה הרבה יותר גדול מתנוסס לי מול עיני.
אולי זו באמת אני ,ולא השלמתי עם מי שאני ועם מי שאמור להיות בנזוגי (שעדיין לא נראה באופק...)
בקיצור ,שונאת לקנא.

בעניין של הקנאה ושל איך אני לא במערכת יחסים? - אני ממש מזדהה.

חזרתי לרענן את הבלוג הזה...

למרות שהייתי רוצה לשנות את הכותרת שלו למשו אחר...
שמעתי על קיומם של גמדים באתר, האם הם אכן קיימים?
או שאני פשוט צריכה לזרוק לחלל העולם בקשה ואז היא מתבצעת?

אמממ....עברתי על מה שנכתב לפני חודשיים....

הכול נכון עדיין.

וגם מתשנה.

ידידות.

מה העניין הזה שלי עם ידידים?
למה בחורים שמזיזים לי שם משהו בלב רוצם להשאר ידידים?
מה אני משדרת שמרחיק אותם לרמה ידידותית?

חשבתי שאולי חוסר ההעזה שלי?
אני לא טיפוס מאוד מיני ואני מניחה שגם זה נכנס למשוואה.
רוב הבחורים שאני נפגשת איתם (מחוץ לחיי היומיום) הם בחורים שעשו תהליך של תשובה,
ולרוב הם בחורים מיניים

אוף! נמאס לי מהחפירה האינסופית הזאת במוח שלי.
מתי אני אקלוט שגם - אצלי הכול בסדר ?!?!

השבת, אחרי שנתיים בערך שאני שומרת שבת ברציפות,לא שמרתי אותה.
וואלה. זה לא עשה לי הרבה .לא לכאן ולא לכאן.
אין ייסורי מצפון קשים מחד
ולא הרגשת חופש מטורפת מאידך...

רק הזהות שלי המבולבלת.
אמרתי כבר שאני בשלהי העשרים?? עד מתי לעזאזל?

איזה כיף לך שלא שכבת אם אף אחד לא מתאים
איזה כיף לך שיש לך אפשרות שהפעם הראשונה שלך תהיה עם מישהו שבאמת תאהבי
הלוואי והייתי מחכה ולא ממהרת כמו מטומטמת גמורה רק כדי להוכיח שזה לא עיניין כזה גדול, כדי להיות הכי קולית בגיל 16 לשכב עם מישהו שלא אהב אותי ולא אהבתי
כל כך לא מעניין מה הרוב עושים, בכל כך הרבה דברים הרוב טועים

את מקסימה והדברים שאת כותבת נוגעים ללב..

עד מתי לעזאזל? כל עוד את מעדיפה להיות אדם חושב ומעמיק.. אני מעדיפה את הבלבול על כל וודאות מזויפת (-:
ולגבי כל מה שכתבת לפני זה- השאלות שאת שואלת את עצמך לגבי מה את משדרת וכמה את מעיזה הן חשובות ויש מצב שיביאו אותך לתהליך שממנו תצאי קצת שונה, אבל גם בלי שום שינוי שתעשי, כי באמת הכל אצלך בסדר, תזכרי שישועת השם כהרף עין (גם בלי שנשמור שבת (-: ) והגבר של חייך נמצא מעבר לפינה, זה רק שאלה של זמן..

תודה פלונית על התגובה @}

את צודקת כל כך....אוף...הרוב הזה הם כ"כ נראים בטוחים בעצמם.
נראים שהאמת האמיתית בידיים שלהם, ולא משנה באיזה צד הם.
חייב להיות איזון בין הצורך להראות קולית ולכן לתת את עצמך מוקדם מדי
לבין ...לחכות יותר מדי למשהו שהוא מופרך מדי.

שחר @}

כן,קראתי אותך בבלוג על השחר המפציע. ואפילו שאני בשיאו של המתח לקראת ההתפתחות הבאה,
אני כבר יודעת שגם לכל כיוון שאת פנית היתה שם פגישה פנים מול פנים עם האמת.
וצודקת. וודאות מזויפת לא היתה מנת חלקי, וגם קשה לי לאחוז בה הרבה זמן.
ייתכן ומעט התמכרתי לבילבול (תכלס אני טובה בו ...) אבל מאמינה במקום נסתר שבי שאכן ישועת ה' כהרף עין ,
גם אם לא שומרים שבת...

התחיל שבוע חדש והשקעתי את עצמי בעבודה.
אני ממתינה לתשובה שתתבהר בתוכי, ובנתיים מדברת מדברת עם ה'.
נוכחת נפקדת שכזאת.
לפעמים איתו ,לפעמים בלעדיו.
איך רואים אותי? מה הם רואים בי?
אני שותקת.
נותנת לשאלות האלה לבעבע בי ולשקוט בפנים.
משתדלת לא לחיות את השאלות האלה.
מבינה שלפעמים אני ככה ולפעמים אחרת.

שמתי לב עד כמה אני מים - מתאימה את עצמי לסביבה בה אני חיה.
פשוט מימית, שקופה.
והחותם של האנשים נראה בי,
ואני ....אני נחמדה .

מקסימה אחת, אני ממש נהנית לקרוא אותך! שולחת לך חיבוק גדול בחזרה (גם אני מרגישה כאן איזה חיבור מיוחד..

)

"ופשוטים הדברים וחיים ומותר בם לנגוע
ומותר לאהוב, ומותר ומותר לאהוב..."

וואו.
מזכיר לי זמנים מוקדמים יותר, של טבע ושקט והרבה פשטות.
גם היום נוגע,מאוד נוגע...
ואולי אני גם כבר צינית...

עכשיו ידיד שלי בא אלי.
ובכלל אני רציתי לאמר לו בתחילת השבוע שאולי די...
אולי מספיק לידידויות כאלה ,אני עייפה מהן.

אני עוצרת רגע ואומרת תודה.
תודה שאני נושמת,
שאני מונשמת.
תודה שאני יודעת להתבונן ,ואפילו לפעמים אם אני בקורתית מדי -
עדיין התבונה עדיפה על העוורון.
תודה על השיעורים והלימודים , יום יום...שעה שעה.

מחשבות לאחר שבת -

על נשיות שצריכה ליטוש והתבגרות.
אשה בוגרת יודעת מה היא רוצה.( כך הועבר לי...)
אוף ...אני עוד ילדה.
רגע, אפשר לאמר שבחלק מהענינים אני ילדה לא מבושלת כלל
ובחלק אני בשלה ויודעת וכבר בוגרת! (ייפי היי!)

היתה אצלי חברה בעלת תשובה, הזכיר לי עד כמה אני אוהבת את האש והאורות של האמונה.
לקראת סוף השבת התבררו גם ההבדלים ביננו והעובדה שאני יותר פתוחה ומסכימה לדרכים שאינם
בהכרח שלי...
שוני הוא דבר שצריך לקבל אותו כנוכח בחיים,
להבין שתמיד יש שונות ותמיד היא תגיע.
לא להבהל ממנה.

שבוע חדש מתחיל.
שבוע טוב.

היום מישהו שעובד איתי סיפר לי על מישהי שהוא היה מאוהב בה בזמן התיכון ושהיום הוא גילה שהיא לסבית ונשואה לבת זוגתה. דברנו קצת על התופעה ואיך ולמה, והאם זה מפחד או מרתיעה מהמין הגברי.
ופתאום...פתאום חדר לליבי הפחד שאולי זה גורלי.
למה? כי אין לי כוח לבחורים עכשיו. אין לי כוח לפגישות סתמיות שכאלה, לדיבורים לחבור שנזקק לזמן ועבודה.
כן, אני יודעת שאלה החיים ויש עבודה אבל אני רוצה מפגש נעים וחלק יותר.
אז אולי אני בכלל לא רוצה אותם ,את המין החזק?

.....

לא....(קמץ ב-ל')

מתפללת לניסים מפתיעים.

ומתפללת לאהוב את עצמי ובגדול השבוע.

יאללה, אני כזאת סבבה שלמה לא לאהוב??!?!

אצלי הכול בסדר
אצלי הכול בסדר
אצלי הכול בסדר

אני אוהבת את עצמי, את חוסר הביטחון המתוק שלי,
את הצניעות התמימה שלי, את הרצון להיטיב, ואת הציניות שמשתרבבת לשם.
את הרצון להשתלב ולהסתדר וגם את הרצון לשבור, לברוח ולנדוד.
כן. אני כזאת.
יום אחד קמה ירוק וביום שני סגול,
יום אחד מזוהה איתכם ומחר איתם.
מזוהה ומזדהה, מבולבלת ובטוחה.

נו, הכול.

אני כאן. אני משתדלת.
אני קמה בבוקר ואומרת תודה, גם אם לאתמיד מרגישה ככה.
אבל בזמן האחרון יש לי עבודה ואני קמה אליה.
תודה תודה.

ואני לבד.בנתיים.
כי עוד מעט אני מצטרפת לזוג שכזה.
זוג אנשים טובים, יצורים וברורים.

קצת מזה וקצת מזה והרבה ביחד.
אני רוצה ללמוד לאהוב, לפתוח את הלב לאהבה.
הנה אני מתחילה.
שוב

את מקסימה !

_כי עוד מעט אני מצטרפת לזוג שכזה.
זוג אנשים טובים, יצורים וברורים._
לא הבנתי. אפשר הסבר?

צודקת...באמת לא מובן...
אני לבד.
בנתיים.
למה בנתיים?
כי עוד מעט אני כבר לא אהיה לבד.
עוד מעט אנחנו נהיה שניים.
אני מאמינה, ורואה את זה קורה.
בעזרת האל.

ותודה

כי עוד מעט אני מצטרפת לזוג שכזה.
אה, חשבתי שאת מתכננת להצטרף לזוג קיים. יעני, קומונת-אהבה של שלושה אנשים....

(באמת נשמע לי תמוה משהו בהקשר לדברים שכתבת כאן קודם...

)

מצחיקונת.

בהצלחה גדולה !

היי
עכשיו כמעט שתיים בלילה, לא היה לי חשק ללכת לישון, נכנסתי לבלוג שלך ונורא הזדהתי. גם אני, דתיה, בשלהי העשרים... אמנם עברו מאז שכתבת כמר חמש שנים...
ספרי לי מה איתך בבקשה... אני סקרנית

באופן טבעי

באופן טבעי