ארכיון חוכמות של ילדים

למקפית ולענת שן לוי.

אתמול הבת שלי (בת 4) סיפרה לי שהיא ואחיה ראו עם אבא בלילה "דחלילית" שעושה אור.

"לאן נוסעים ?" שאלתי את בן השנתיים.
פעוט:"לתפוס דובדובים!"
אני:"???"
פעוט:"לקטוף דובדבנים"

והיום בערב.
פעוט:"אני רוצה טרזן"
אמא טופחת על חזה ופוצחת בקריאת קרב טרזנית ידועה.
פעוט:"לא!! את זה!!" (מצביע על גבינת פרמזן)

התחלת גמילה
פעוט בא לאמא ואומר:"אמא, יש לי פיפי בבולבול!"

שליחה על ידי יעל* » 14 יוני 2004, 21:59

מונו נוקי -

וכל זה אחרי יום אחד בלבד של חינוך ביתי?

לא, זה חודש לפני;-)

שאלתי היום את הבן שלי מה הוא שותה כשהוא יונק. הוא ענה "צוף!" (של מונו נוקי, לא?)

כי אצלנו פיצי קם עקוץ והכריז שהיתוש שתה ממנו צוף...

ועוד מקבץ:
ליד קקטוס בגינה: זה קוסקוס עם קוצים!

במשחק פיצי-רכבת-מתחת-לגשר: אבא, תחזיק רגליים בפיהוק רחב!

ואחד די ישן אבל מייצג: בבוקר בגן פיצי רכב על אוטו-בימבה ואחת הבנות לקחה משהו ששיחק בו קודם. הוא התחיל לקטר, אז שאלתי מה הוא יכול לעשות. פיצי ענה בעיניים מוארות: לדרוס אותה!

יש לך ילד פרקטי

אפרופו צוף. היום הוא קם עם הפרשה בעין, אז שאלתי אותו אם הוא רוצה קצת צוף בעין כדי שהיא לא תשרוף. הוא ענה בחיוב(ויצא קצת לשם שינוי! לפני כמה ימים ניסיתי ולא יצא.......) השפרצתי לו וארזתי הכל.
המלשן הקטן הלך לאבא ואמר לו:"אבא!! הציצי נוזל!!"

אמא מציירת לקטנצ'יק ציורים. קודם כל ציור ילדון עם תלתלים. קטנצ'יק מכריז בגאווה "קטנצ'יק." אח"כ ציור של כלב. קטנצ'יק מכריז בשמחה "טוטו" (הכלב המשפחתי). ציור של עיגול שאמור לייצג את הכדור האהוב עליו - וקטנצ'יק פועה בחדוות אין-קץ "ציצי! ציצי!"

אני נכנסת לדף הזה בערך פעם בחודש. כל הילדים שלכן הורסים אותי... D-: D-: D-:

איך הורים מקלקלים ילד

בן שנתיים: "אמא, מה קורה לאוכל אחרי שהוא נכנס לפה?"
אמא: "האוכל הולך, הולך , הולך ,הולך לבטן....." (מדגדגת)
בן שנתיים: "אמא, אבל אין לו רגלייים!!"

באותו ערב באמבטיה
אמא: "מה יש לך בתוך הבטן?"
בן שנתיים: "ברווז!!"
אמא: "??? מי אמר לך את זה??"
בן שנתיים: "אבא"

נזכרתי במשהו שסיפרה הסופרת מיריק שניר בהרצאה שלה ששמעתי לפני כמה חודשים.
ילד: אמא, איך ילד יוצא?
אמא: קודם הראש ואחר כך הרגליים.
ילד: ומי מחבר אותם אחר כך?

בצהריים שחר רצתה תשומת לב דחופה ואני הייתי עם שתי הידיים בתוך כיור עמוס לעייפה, מלאה בסבון ומתה לרוקן אותו ולנוח.
שחר קוראת לי: "אמא!" ...(הפסקה של שלוש שניות)... "אמא!"....."אמא!"....."אמא-ליאת!"

או אז לא יכולתי שלא להפנות את תשומת לבי....

נורי בן שלוש כמעט ואוהב להציג הצגות לפי סיפורים. הלהיט השבוע היה "כיפה אדומה"<אל תשאלו אותי איך הוא מכיר. מדחיקה>הדמויות; כיפהל'ה, הזאב, סבתא והשומר של היער שתופס את הזאב וגם מוריד לו כמה צ'פחות בדרך. נורי הציג הציג בפני אבא והלל(10 חודשים. להלן, "האח הקטן"). ואז נשמע הדיאלוג הבא
"אבא"
"מה"
"אני אהיה עכשיו השומר של היער והלליק יהיה הזאב"
"בסדר אבא?כן. אני השומר והלל הוא הזאב"....

הגיון בריא של בני שלוש.

הפעוט רגיל לכך שאימו הקפדנית מנהלת דיון על כל מוצר מאפה או בצק מאיזה קמח הוא עשוי.

הבוקר, בשעה שחיטט במגירת ההפתעות "שלו" (שפעם היתה נקראית המגירה של המזווה:קמח, פסטה, קוסקוס, עדשים וכו') ואימו כבר עבדה למחייתה, שלט מהמגירה פסטה ושאל את אביו :"אבא, מאיזה קמח זה?"

אבא, מאיזה קמח זה?"

<מאיזה קמח זה היה? ספרי, לא נגלה>

דווקא זו היתה פסטה של הרדוף:-)

וטיפ קטן: זו היתה פסטה פנה, לקחתי את הפסטה, שהיא צינור ותקעתי בכל אחת רצועת גזר דקה או מלפפון והפעוט אכל בהנאה:-D

טיילנו ברחוב כשהתינוק במנשא על גיא, עבר לידנו ילד קטן שהצביע עלינו וצעק "תינוק בתיק, תינוק בתיק"

"תינוק בתיק, תינוק בתיק"

הבן הגדול שלי (בן 7), בא אלי עכשיו, ואמר: "אמא, נכון ככה מנשקים בסרטים?" ותוך כדי כך
נתן לי נשיקה על הפה וסובב קצת את הפה מצד לצד. ובסוף אמר: "נכון זה איחס?"

<זהו, הוא מפסיק לראות אסתי המכוערת....>

המתוק הקטן (שנה ו-9 חודשים) יושב אתמול על ברכיה של חברתי, כשאני יושבת ואוכלת, ומקשיב בהנאה לסיפור איך הוא אומר: "זבוב, לך!" בתקיפות חמודה (VUV, LEKH לאוהבי התיעתוק). אז לצורך ההדגמה הוא הפגין באוזניה: "בוב, לך!"
ואז אמר: "אמא, לך!" וצחק.
אז החברה אומרת לו: "לא אומרים 'אמא, לך'!"
אז המתוק מתקן: "אמא, לכי!"

סיפור שני: חברתי הביאה לשולחן את צלחת הגולאש הגדושה שלי, ואמרה לי לבוא לאכול.
אני בדיוק בבאופן טבעי...
המתוק הקטן (בתקיפות, בא אלי כדי לסחוב אותי לשולחן): אמא, בואי 'כול 'שר! [אמא, בואי לאכול בשר!] אמא, מַרְק! [מרק]

הפעוט שלנו הבין שלאחיו החדש אסור לאכול עדיין שום דבר חוץ מ"ציצי". יום אחד, הסתכל עלי בזמן שאני מתלבשת, ואמר: "אמא, את יודעת שעם הציצי אפשר לכבד את התינוק בקורן-פלקס!"

...הרוסה עליו...

היום שוחחנו על קנגרו.
אמא:"מה עושה קנגרו?"
בן שנתיים:"קופץ!"(מדגים)
אמא:"ומה יש לו בבטן?"
בן שנתיים:"עוגה!"

היום בצהריים איתמר ואני בשיחת חולין..
אמרתי משהו על תקווה שיש לי ושאני מבקשת כל יום מאלוהים את אותה בקשה בתקוה שבסוף הוא ישתכנע... (לא קשור לאיתמר)

איתמר: "אמא, אני חושב שעדיף שאני אדבר עם אלוהים על זה. כי לי הוא מקשיב יותר, אני הילד המיוחד שלו, הוא אוהבת אותי יותר. אם אני אבקש הוא בטח יסכים."

עוד מאותה שיחה - "אמא, את חושבת שאלוהים אוהב את כל הילדים החולים אותו דבר, או שאותי הוא אוהב יותר מאחרים?"

ועוד..
"אמא, גם סבא סַאלֶק היה נשמה מיוחדת. ואלוהים אהב אותו במיוחד." (סבא שלי שנפטר לפני מס' שנים והיה אדם לא קל. לאיתמר היה קשר רופף למדי איתו)
"למה אתה חושב ככה?"
"כי הוא אמר לי." (נשארתי פעורת פה וככה פספסתי את ההזדמנות לשאול אותו מי אמר לו ומתי)

בקי איזו צמרמורת! וואו איזה ילד מדהים יש לך. אולי תנסי להשיב את ההזדמנות ולשאול אותו? לפעמים לילדים יש כוחות ונטיות שהבגרות משכיחה (או מדחיקה). כמה חבל...

בשבועות האחרונים שחר מבקשת לעבור מפיפיקקי בסיר לשירותים. שלפנו את מושב האסלה לתינוקות, שקיבלנו מזמן, והיא יושבת על השירותים. אממה, לא נוח כמו על סיר, אז היא מניחה שתי כפות רגליים על המושב ובתנוחת כריעה מסורתית עושה מה שעושה. ככה גם אפשר להציץ תוך כדי לתוך האסלה ולראות מה יש בפנים.
ובכן, היום, תוך כדי קקי, הילדה מציצה לתוך האסלה וקוראת בהתפעלות אין קץ: "אמא, דג!!!"

מכל האלבומים בבית הקטנים [בני ארבע] רצו להסתכל דווקא באלבום החתונה של אבא ואמא.
הם ישבו וחילקו ציונים לכל המצולמים באלבום: זה מכוער, זה יפה, וכו' וכו' ....
פתאום אני שומעת: "יפיפיה" ו"חתיך" - אז שאלתי: מי? מי? תשובה: "הכלה והחתן".

<הבת שלי חושבת שכל כלה היא יפיפיה. החתן - אכן נראה לא רע בחתונתו>

ו - א' אחייניתי נמצאת בגיל שאלות הלמה. רק שהדודה שלה לא קלטה את זה בזמן וכך התנהלה השיחה:
אני- את יודעת שבגלל שהאוטו התקלקל לא הצלחתי להגיע למסיבה?
א'- למה?
אני- כי האוטו הפסיק לנסוע ולא יכולנו להמשיך
א'- למה?
אני- כי היתה לו בעיה במנוע ויצא עשן
א'- למה?
אני - כי היה חסר לאוטו שמן, ובלי שמן הוא לא נוסע, וכשמילאנו שמן יצא עשן
א'- למה?
אני- היה מאוחר מדי
א'- למה?
אני-

אני אוהב לענות "למה מה?" ולראות את הפרצוף כשהילד מנסה להזכר בשורה הקודמת שנאמרה, במיוחד אם היא היתה ארוכה... (-;

הכנתי לפעוט פרוסת לחם עם גבינה. שאלתי אותו אם הוא רוצה עיגולי מלפפונים מעל.
הפעוט התלהב .רץ להראות לאבא ואמר:"תראה איזה מגניב לי!!"

בעודנו נוסעים באיילון דרום, יואב בן הארבע עם אנרגיות מיוחדות לאותו יום...לא מפסיק להשמיע קולות מעצבנים ושאר שטויות. אני מנסה להסיח את דעתו תוך כדי נהיגה.
אני : תראה איזה בנינים גבוהים (עזריאלי בלילה)
יואב: ואוו, באמת יפים.
אמא, מה זה הבינינם האלו?
אני :מה אתה חושב?
יואב: אולי בית המקדש?
אני : סוג של.

הבן שלי (בן 7) מסיים כיתה א' והביא היום הביתה כמה מהחוברות שעליהן עבדו במשך השנה.
בעמוד אחד כתובה משימה: כתוב שלושה דברים ששמם מתחיל באות צ :
הוא כתב: צב, צפרדע, ו.... ציצי....

<לא, הוא לא יונק>

הלכתי לנוח אתמול אחר הצהריים.
הבן: מאמי, עכשיו יש שמש, לא לילה, לא ישנים.
אני: כן, אבל אני עייפה ורוצה קצת לנוח.
הבן (מניח עליי יד ומחבק אותי): בואי חמודה, אני אתן לך נשיקה ותתעוררי.

והוא צדק.......

אבא הסביר לפיצי שכשמסיימים להשתין צריך לנער.
פיצי בשמחה ניער את
הידיים

פשוט מתוקים!

תודה אדמה טובה, פתרת לי תעלומה;-).

לנו יש טקס אכילת פלפל בערב.
כולם אוחזין בפלפל ושרים מלוא הגרון(ותודה לדתיה בן דור) "סמבה, סמבה, סמבה לה לה פלפל וגמבה חתן וכלה.............."
הטקס הזה רץ יופי כבר שנה עד אתמול בו הבדרן הקטן אחז גזר ושר:
"סמבה, סמבה, סמבה לה לה .גזר!!!!"|גזר|

הבת שלי בת ארבע וחצי, שמעה את "ציפור הנפש" לפני השינה (אמא שלה לא מתה על הספר הזה), ואמרה: "אמא, את יודעת, יש עוד מגירה אחת, של כוכבי השינה"
אמא: "מה זו המגירה הזו?"
ילדה: "כשהולכים לישון פותחים את המגירה, וכל כוכבי השינה יוצאים וממלאים את הגוף, ואז נרדמים"...

בתנו, בת שנתיים, נוהגת לפשוט את בגדיה בכל הזדמנות, מאחר והיא הכי אוהבת "להיות פשוטה"...

ט' בת השנה וחצי אומרת לסבתא: "נפלתי!"
סבתא: "נפלת?"
ט': "תי!"

א' (בן 7) : אמא, פולני זה מי שגר בפולין?
אמא: כן.
א: אז למה את אומרת לאבא "איזה פולני אתה"?

< הקונטקסט: אבא חשב שאי אפשר לאכול אבטיח בתוך בריכה מתנפחת במרפסת, כאילו - "זה יעשה לכלוך">

בעקבות הדיונים המעמיקים בדף על ספרי ילדים מעצבנים ערכתי תחקיר קטן על תאומיי, בני ארבע וחצי.
אמא: יש משהו מפחיד בסיפור על עמי ותמי?
נ' (הבן): כן, ששמים את עמי בכלוב. נ' (הבת) כן, שתמי צריכה להיות משרתת של המכשפה.
אמא: וזה ששולחים ילדים להיות לבד ביער זה בסדר?
נ' (הבן) לא. יש חוק בישראל שאסור להשאיר ילדים לבד ביער. אמא: למה?
נ' (הבת) : כי הילדים יבכו.

גם לי יש:
על המחשב של הילדים הגדולים יש ציורים של הארי (הם מתים על זה) ואתמול יהונתן (4.5) ביקש מדוד (10) שיראה לו את הציורים שוב (כנראה שהוא הראה לו בעבר...) עברתי ליד וראיתי אפילו את הקטן אומר: "זה בקבק... זה הארי וזה רון.... וזה דומלידור...זה הרמוני... ומי זה?"
פשוט לבלוע אותו....

בן שנתיים מצביע על לימונים מפונצ'רים שנמצאים על מרצפות הרחוב ושואל:"אמא, מה זה?"
אמא:"זה לימונים"
בן שנתיים מביט למעלה ומצביע כדי להסביר לאימו המאותגרת:"כן! אבל אין פה עץ!"

הבן הקטן שלי (ארבע וחצי) נמצא עכשיו בבולמוס של ספירה. הכל הוא סופר, עם אצבעות ובלי.
הבוקר, הוא רצה להדגים את המספר אחת עשרה, אבל לא היו לו מספיק אצבעות בידיים,
אז הוא הצמיד את כפות הרגליים, ולרגל אחת הוא הצמיד את האצבע מהיד והכריז: "אחד עשרה!"

בעל תושיה;-)

טוב, הקטנצ'יק (אוטוטו 9 חודשים), קצת קטן לחוכמות מילוליות - אבל הוא אדיר במחוות:

רוקד עם זאבים (כמעט)
הוא זוחל לעבר החתול האימתני שלנו (שניהם שוקלים 9 ק"ג...), ונעצר. נערך בישיבת 6...מרכין ראש...מנדנד עצמו אחורה וקדימה ו...נוגח שוב ושוב בבטנו של החתול, ממש איל ניגוח קטן!
לאחר מספר ניגוחים, החתול נעמד. אני נדרכת. החתול מיישר קו עם פיסטוק. שניהם ניצבים ראש מול ראש ו...מחליפים נגיחות.

לאחר מספר ניגוחים, החתול נעמד. אני נדרכת. החתול מיישר קו עם פיסטוק. שניהם ניצבים ראש מול ראש ו...מחליפים נגיחות.

ג-ד-ו-ל !!! (אבל זה יותר מתאים לדף חוכמות של חתולים...)

_אבל זה יותר מתאים לדף חוכמות של חתולים
סליחה! החתול אדיוט. התינוק גאון. זהו.
וגם, רק עכשיו שמתי לב שהסגרתי את שם החיבה שלו...נו, טוב...

אכן הילד מתוחכם! מזל שאתם לא מגדלים בבית ציפורים...

סתיו (בקרוב 4) אוהבת להתחבא, ושאני מחפש אותה. היא יודעת שאני יודע שהיא הולכת לשירותים אז הדיאלוג הוא:
סתיו: "אבא, אבל אל תזכור"
אני: "לזכור מה?"
סתיו: "שאני בשירותים"
אני: "אבל עכשיו הזכרת לי"
סתיו: "אבל אל תזכור"
אני: "שמה?"
סתיו: "אה.... כלום."

איזה חכמה!

כמה נהדר ששום דבר לא הורס להם את חדוות המשחק!

כל כך כל כך נכון!

בועז, עם כזה אבא מתחכם איך אתה מצפה שהיא לא תהיה כזו חכמה?!

<סתיו רק לא יודעת שיש לפעמים דברים שאבא שלה "שוכח" בכוונה, ראה ערך דחיינות כרונית >

במכולת, אני מסרבת לקנות לדינה בת ה-3 ארטיק (טוב, כבר אכלה היום אחד...), בהתחלה היא בוכה ואחר כך עוברת לטקטיקת שכנוע "אם לא תקני לי ארטיק אני אנבול, ככה אני אנבול (עושה תנועת כיפוף טאטראלית)", השתכנעתם?

חזרתי עם ילדי מקניות והתלבטתי באיזו דרך לנסוע. הבעתי בקול כמה אני מתפלאת שאין פקקים ואנחנו מגיעים הביתה צ'יק צ'ק. על הבן שלי נדב בן 5.5 נחה המוזה והוא דקלם לי:
"צ'יק - צ'ק
תיק - תק
הכל בזכות שאין לך פקק"

אני אנבול!! גדול!!

בן שנתיים:"אני רוצה פיתה שמנה! אני רוצה פיתה שמנה!"
אמא:"אמא שמנה או רזה?"
בן שנתיים::"רזה"
אמא:"אבא שמן או רזה?"
בן שנתיים::"רזה"
אמא:"אתה שמן או רזה?"
בן שנתיים:"אני יפה!"

דינה (בת 3) : "סבתא תני לי שוקו!"
סבתא :"ומה עם מילת הקסם?" (הכוונה כמובן לבבקשה)
דינה :"אברא-קדברא!"

הזכרת לי שזה גם קרה אצלנו די מזמן בוריאציה קלה...

ואחותי הגדולה סיפרה לי שכשהייתי קטנטונת באתי הביתה מהגן וסיפרתי למשפחה ש:
"היום הגיע לארץ שלנו מצרי אחד (הכוונה לסאדאת) וזרקו עליו לימון!"
אחותי תיקנה ואמרה: "רימון" .
אני עניתי: "מה פתאום! רימון מתוק את לא מבינה?!"
...

שאלתי את הקטנה שלי (בת 3 וכמעט וחצי): "מי את?"
ענתה לי "רֹתם"
"איזה רתם?" שאלתי
ענתה "רתם ג"
סיפרתי לה שכשאני הייתי ילדה לא קראו לי שרון ג אלא שרון ב
והיא ענתה לי שגם היא, כשהייתה קטנה לא קראו לה רתם ג.
"איך קראו לך?" תהיתי.
"רתם חמודה" היתה התשובה...

וחוכמה משלנו:
אתמול היינו בחוף באכזיב, בפעילות שכללה מעגל מתופפות (זו העבודה של אבא של הגורה).
הגורה (בת שנה), זחלה למרכז המעגל, התיישבה באמצע, והתנועעה לפי קצב התיפוף.

כשחזרנו הביתה, בחמש דקות הערות שהיו לה בין האוטו לבין היניקה במיטה, שאלתי אותה (לא באמת מצפה לתגובה):
"היה לך כיף?" והקטנה, ממקומה ליד הציצי: "כן!".

אחרי שהקטנה (שנה ועשרה) מסיימת לעשות בסיר היא מודיעה: "אמא, סימייתי" (מתכוונת לסיימתי....)

איך קוראים לפיסת הקקי הראשונה להגיח? מנהיג הקקי.
ובעברית: משקקית (על בסיס משכוכית)

יואב :"אמא , אני מאוד אוהב אותך. את כל כך יפה...אפילו יותר יפה מספיידר מן!"
וזאת באמת מחמאה מיואב.

גדול!

את כל כך יפה...אפילו יותר יפה מספיידר מן!"

כמי שכבר שנים ביתה מלא בספיידרמן באטמן ודומיהם, אני יכולה להעריך את גודל המחמאה.

הקטנה שלי (3 וקצת) רואה את הסרט שרק.
מגיע הקטע בו מגלים שהנסיכה פיונה הופכת למפלצת, והילדה אומרת:
"היא שְרֵקָה!" (במלרע)
לקח לי כמה שניות לקלוט מה היא אומרת...

אה, מצחיק. איזה קטע.
מיכל (בת 4) קוראת לפיונה בשיא הטבעיות: "שְרֶקִית" (במלעיל) : הנה שְרֶק וְהשְרֶקִית...

http://us.ent4.yimg.com/movies.yahoo.co ... /[po]movie pix[/po]/dreamworks skg/shrek 2/shrekfiona.jpg

לפני כמה ימים הלכנו לחברים.
היתה שם חצוצרה צעצוע עשויה מחלקי פלסטיק שצריך להרכיב אחד לשני, בזוויות שונות ומשונות. בצד אחד יש פיה ובצד השני מן פעמון כזה. הקטנה חיברה את החלקים, התקרבה אליי, הרימה לי את החולצה ואמרה: "לינוק" וחיברה את קצה החצוצרה לשד.

היא מעולם לא ראתה אותי שואבת חלב...

אביב, ענק!

סיפור של מישהו מהעבודה

האחינית שלו לנה אצלם בעת חופשתה. היא התעוררה בלילה ובאה אליו לספר לו שחלמה חלום רע. אוקיי עד כאן הכל רגיל. אז הוא הציע לה "תחזרי לישון ותחלמי חלום טוב" אז היא עונה לו "אני לא יכולה, זה כבר חלוּם"

בבריכה:
אבא: נדב, לאן אתה שוחה?
נדב, בן 4.5 ("שוחה"): אני שוחה לאן שהידיים שלי משׂחִיות אותי".

היום בגן השעשועים:
חבורה של ילדים בני 4-5 עומדים ליד הבירזיה ורוצים לשתות. הראשון בתור מתמהמה ומעכב את התור.
אחד הילדים "תזדרז! אנחנו קופאים מצמא".

אוריה, בן שנתיים, נתקל בעכביש ענק מוטל מת על המדרגות. הוא מזעיק בהתרגשות את אמא שלו: אמא, אמא, תראי, יתוש מקולקל....

אחלה דף.

ל' בת התשע אומרת לאמא שלה פתאום משום מקום:
"אמא נדמה לי שאת יותר דומה לאבא שלך!".

ואותה ל' אומרת לאחותה ש' בת העשר במהלך ויכוח:" יש לך חולשה במוח..."

קונים לילדות גלידות אך מבררים קודם אם הן מתכוונות באמת לאכול אותן.
הקטנה: כן אנחנו נאכל.
הגדולה: אמא, נכון שאני לוקחת את הגלידות מאד ברצינות?
(מה שנכון נכון, הלוואי והיתה לוקחת את האוכל באותה רצינות...)

נ' (4.5), אחרי שהספיק לצפות בתקופה האחרונה ב'מרי פופינס' וב'צלילי המוסיקה':
"אמא, אנחנו רוצים אומנת!"

<בסדר, רק תן לי קודם להשיג מבשלת ורב משרתים>

נבו יושב וצופה בטלויזיה בשידור מהאולימפידה.
על המסך - כדור עף חופים.
נבו : "אמא מה זה?"
אני: "כדור עף חופים."
הילד מתישב ובוהה בריכוז במסך למשך שתי דקות.
נבו "אמא מתי הם יתחילו לשחק?"
אני: "הם כבר משחקים."
נבו: "אז למה הם לא עפים?"

"אז למה הם לא עפים?"
כי זה לא קווידיץ'...

החצופית שלי (7.5) התארחה אצל הסבא והסבתא. באיזשהו שלב התלוננה על שיממון, ואמא שלי שאלה אותה מה היא רוצה לעשות. הן עברו כמה אופציות עד שאמי הציעה לצפות בטלויזיה.
"אי אפשר" פותחת את פיה בת התשחורת.
"למה?" שואלת סבתא
והתשובה לא אחרה לבוא: "כי ה"מלך" יושב שם ומעשן סיגריה" (בטון ציני כזה עם הדגשה על המילה "המלך")
המלך היה כמובן אבא שלי...

"אז למה הם לא עפים?"
ענק.

היא שותה מבקבוק. משומה היא לא מצליחה לשאוב ממנו. "אמא, זה לא שותה."

מתעוררת במיטה שלנו אחרי שבר קמנו.
אבא: "איך ישנת?"
היא: "לבד."

שלום בן השנה והעשרה חודשים לקח את הפלסטיק עם ה2 בליטות החרוט המעוגלות שביניהן היו 2 הקרמבואים, ואז הוא מצביע על 2 הבליטות ומכריז: ציצי!

בגן היה מן "חוג" כזה שנקרא חי-גן. מביאים אוגר מרוט לגן והפעוטות מכירימומלטפים. כמובן שאני התנגדתי לחוג הזה. כמובן שהייתי בדעת מיעוט.

כל ההקדמה הזאת לספר שכשהיא מברכתת ברכת המזון היא אומרת "המשביע לכל חי גן".

אוי ויי.
רק שלא תנגוס באיזה אוגר מרוט
D-: