בדיקת מי שפיר

ואולי היחס שלי לבדיקת מי שפיר נובע גם מהעובדה שאני מרגישה שדילמה של עובר עם דאון תקרע אותי לגזרים.
אני מרגישה שעבורי, חיים עם ילד דאון יהיו קשים יותר מדילמה של להפיל או לא להפיל או מהתמודדות עם ההחלטה, אחרי הפלה של עובר עם דאון.

לדעתי יש הבדל גדול בין מה שרופאים במרכז אומרים על בדיקות לבין רופאים בפריפריות. אני בטוחה שבתל אביב רופאים כמעט ולא פוגשים נשים שלא עשו סקירת מערכות מוקדמת ואילו רופאים בפריפריה פוגשים כאלה כל יום.

וזה אכן שיא החוצפה ועזות המצח להציג החלטה שהיא בעיקרה אתית כהחלטה רפואית פרופר
זו אכן החלטה אתית וערכית.

הייתי מאוד רוצה שזה יהיה הפוך. שאפשר יהיה ללדת כאן - ולא רק בחברה החרדית - ילדים עם פגיעות שונות, ולזכות לתמיכה ולקבלה.
גם אני, אבל אני לא מוכנה להשתתף בניסוי...

אני בטוחה שבתל אביב רופאים כמעט ולא פוגשים נשים שלא עשו סקירת מערכות מוקדמת
או 17 בדיקות גנטיות (בעלות מלאה)...

נוסעת סמויה, מאוד מצא חן בעיניי מה שכתבת, ואני מקווה שהחלטת לא לעשות בדיקת מי שפיר בסופו של דבר.

גם אני בת 37 וקיוויתי להימנע מהבדיקה, אבל בסופו של דבר עברתי אותה אתמול, בעיקר מפני שתוצאת התבחין המשולש הייתה לא מי יודע מה (1:234), פלוס חשש קל ל-CMV (הידבקות ראשונית שלי לפני ההריון, אבל לא ברור אם בסמוך להריון או כמה חודשים לפניו).
לצערי לא עשיתי בדיקת אינטגרציה, ולכן לא היה לי מושג איך לשקלל את תוצאות התבחין המשולש עם תוצאות השקיפות העורפית (1:1000) ותוצאות סקר השליש הראשון (1:1500).

הבדיקה בוצעה בסופו של דבר בבית חולים תל השומר, אבל לא במכון הגנטי בו מבוצעות בדיקות מי השפיר בדרך כלל (כנראה בגלל ה-CMV), אלא ביחידה לבריאות העובר בהנהלת פרופ' ליפיץ (קומה אחת מתחת למכון הגנטי). הרופא המדקר היה ד"ר חן.

אני רוצה להוסיף כאן לדיון שני דברים נוספים:

מרגיז שלא ניתן להשיג מידע סטטיסטי מפורט ועדכני לגבי הסיכון בבדיקת מי שפיר. החל משיעור ההפלות מדי שנה בעקבות בדיקת מי שפיר בכל אחד מבתי החולים בארץ וכלה במחקר סטטיסטי של הקשר בין גורמי סיכון מגוונים לבין הפלה לאחר בדיקת מי שפיר.

יש שיקולים שאנחנו לא לוקחות בחשבון בהתלבטות אם לעבור בדיקת מי שפיר או לא, ואולי צריך לקחת אותם. אני מתכוונת למבנה הספציפי של הרחם שלנו. אצלי למשל השילייה אחורית, וזה יוצר פחות סיכון בבדיקה, ביחס לשילייה קדמית. הבנתי גם שניתן לראות באולטרסאונד אם קיימים צינורות מעיים בסמוך למסלול של המחט, ואולי זה שונה מאשה לאשה. מעבר של המחט דרך המעיים הוא קטלני לעובר ולאשה (אני מכירה אישית מקרה של מישהי שניצלה בנס מארוע כזה. העובר מת כמובן).

באסותא ת"א למשל נאמר לי שהסיכון ה"רגיל" הוא בין 1:200 ל-1:400, אבל זה הסיכון העולמי, ואצלם זה רק 1:700.

החל משיעור ההפלות מדי שנה בעקבות בדיקת מי שפיר בכל אחד מבתי החולים בארץ
אכן נתון שהיה יכול להיות שימושי מאוד. אם כי לא פחות מבית החולים, חשובה זהות המדקר והניסיון שלו.

אמת וצדק, מאחלת לך תוצאות טובות לבדיקה.

לשמחתי, אצלי תוצאות התבחין המשולש תמכו בהחלטה לא לעשות את הבדיקה (סיכון משוקלל ע"פ גיל + תבחין משולש: 1:3000). כשאני מצרפת את כל התוצאות הקודמות שכולן היו תקינות לחלוטין (שקיפות עורפית, סקר שליש ראשון, סקירה מוקדמת), אני באמת חושבת שבמקרה שלי בדיקת מי שפיר היא כמעט מעשה לא אחראי. ההיריון הזה אולי לא "יקר" בהגדרות של מערכת הבריאות, אבל לי הוא יקר מאוד.

חיפשתי עוד מידע על הבדיקה ומצאתי משהו מעניין, שתומך בעמדה שלי: ב כתבה משנת 2006 נכתב כי במשרד הבריאות "עובדים לאחרונה על תכנית ממשלתית עתידית לפיה יבוטל הסבסוד של בדיקות מי שפיר לנשים מעל גיל 35. במשרד טוענים כי עצם קיום הבדיקה מהווה סיכון רב יותר מאשר החשש לגילוי מומים אצל העובר (...) בדיקות דם ובדיקות אולטרה סאונד מאפשרות אף הן לחשב את הסיכון האישי הכרוך בהולדת עובר עם מום. על פי ההחלטה החדשה, אם תתקבל, הזכאות לסבסוד בדיקת מי שפיר תינתן לאישה על פי הסיכון, ולא אוטומטית על פי גילה".

תודה על השיתוף, נוסעת סמויה, אני בת 36 וחצי ומאוד הופתעתי כשהגעתי לדיקור אתמול והרופא דיבר אתי ועם בנזוגי והסביר לנו שעל פי תוצאות החלבון העוברי אין צורך רפואי ממשי לבצע את הבדיקה ויותר חשוב לדעתו לא לסכן את ההריון כי הסיכון שיש לי תינוק עם מום הוא זניח ופחות סביר מהסיכון של ההריון ושלי.

זה משהו שלא ציפינו לו ולקחנו כמה דקות להתלבט, בסוף החלטנו לא לעשות את הדיקור וסיכמנו אתו שאם חלילה משהו ייראה חריג בסקירת המערכות המאוחרת, נתאם אתו והוא יעשה לנו את הדיקור בכל זאת.

מקווה שהכל יהיה רק לטובה, אני משתדלת להיות רגועה ולהאמין שהבחירות שלי נכונות כי הממסד נוטה לכאן ולכאן וקשה לדעת מה לבחור.

תגובה לדברים שנכתבו כאן למעלה - בדיקת חלבון עוברי היא ממש לא סתמית... יש את הפן הסטטיסטי של הגיל שממנו אפשר להתעלם ויש גם את הסקאלה השנייה והיא החשובה שלפיה אפשר להווכח אם קיים סיכון או לא.

לדעתי מה שמגוחך הוא שברגע שאישה חוגגת יום הולדת 35 כבר מלעיטים עליה מליון בדיקות וגורמים לה להרגיש נורא בגלל שהיא רוצה הריון טבעי וזורם בלי לקחת כמובן מאליו את כל הבדיקות.

וכשהיא צעירה יותר וכן רוצה להבדק, מסתכלים עליה מוזר. זה ממש אדיוטי.

אני עשיתי בחירה לא לעשות סקירה מוקדמת ושקיפות עורפית. את מי השפיר כן היה לי חשוב לעשות אבל מאחר והרופא דיבר אתי ואמר שבעיניו באמת הסיכון זניח, השתכנעתי להניח לזה ואני משתדלת להיות שלמה עם ההחלטה.

הלוואי והיו יותר מכונים שמלמדים אותנו הנשים להקשיב פנימה - אל הגוף שלנו ואל העובר/ים שלנו ולא להלחיץ כל הזמן כי רק זה יכול להזיק....

שליחה על ידי שרון* » 15 יולי 2008, 18:06

ד'ר וולמן_ מדקר דיקור שפיר בבית החולים איכלוב מדקר מעולה מהיר ומקצועי ממליצה בחום (:

אני בת 36 בהריון ראשון עם תאומים ומתלבטת אם לעשות מי שפיר, שמעתי שבתאומים הסיכונים להפלה גבוהים יותר
למישהי יש ניסיון / מידע בנושא

הסיכון כפול תיאורטית, כי בהריון תאומים מבצעים שני דיקורים.

השיקולים נותרים אותם שיקולים (שיקולי מוסר, סטטיסטיקה, עלות/תועלת/נזק של הבדיקה וכולי).

מישהי יש ניסיון
לי. עשיתי ואיבדתי תאומות בשבוע 20. הלכתי אוטומטית בעקבות "המלצות משרד הבריאות" ונפלתי לידיו של רופא וצוות חפיפניקים ושקרנים.
(לא זוכרת את שם הרופא... זה הייה לפני 14 שנים לפחות ומאז נולדו לי עוד שניים בריאים בגיל37 ו-39 ).

האם מישהי יודעת משהו על ד"ר פיקאר וד"ר שושני בהקשר של מי שפיר?
שניהם בהדסה עין כרם- ירושלים

עדיין לא שלמה עם העניין אבל כנראה נעשה דיקור של מי השפיר (בעקבות cpc במוח העובר).עדיין אין תוצאות של החלבון העוברי. השילייה קידמית והעובר פעיל מאוד והבנתי שזה מקשה על הדיקור.
קבענו תור באסותא אצל אריק כהנא שקיבלנו המלצות עליו. העניין הוא שאני ממש מתה מפחד שאני הורגת את העובר בעקבות הבדיקה, שאני אצטרך להפרד ממנו. איך מתגברים על הפחד?

עשיתי את הבדיקה במדיקל סנטר אצל פרופסור אפלמן. מאד מקצועי ו גם בן אדם! ברגע הכי לחוצה הצחיק אותי. אני ממליצה עליו בחום.

יש לי תור לדיקור בתל השומר, הם לא הסכימו להתחייב לי איזה רופא יעשה לי את את הבדיקה , איך אפשר לבקש רופא מסוים? יש סיכוי שיופיע לי פתאום סטודנט מתמחה? הם הזכירו 3 רופאים ליפיץ ,ויס וחן .מישהיא נבדקה אצלם?

שלום לכולם רציתי לתקן ולהמליץ על דר' עדי דוידסון בעקבות מפגש מיוחד עם הרופא במהלך ההריון הקשה שחוויתי
שליווה אותי במעקב אישי ותומך בסקירה ובמי שפיר וזאת למרות שהגעתי כחברת קופח' באופן ישיר

אני עשיתי את הבדיקות שכללו גם את האינהיבין (שאמור להעלות את הרגישות של הבדיקה) בשכלול הכללי סופי של סקר ביוכימי מהשליש הראשון, החלבון העוברי + אינהיבין יצא לי שלפי הגיל הסיכון הוא 1:580 ויחד עם הבדיקות סקר 1:2300. השקיפות העורפית וגם הסקירה המוקדמת היו תקינות לחלוטין. בתחושה הראשונית שלי, בבטן, אני לא רואה סיבה לסכן את ההיריון עם בדיקת מי שפיר, תומך בכך הוא רופא הנשים שלי שטוען שללא אינדיקציה רפואית - אין צורך בבדיקה פולשנית שכזו ושהרבה נשים נוטות לשכוח את הסיכון של הבדיקה ואת האפשרות (גם אם קטנה - אז מה??) להפלה ואיבוד ההיריון. הסביבה ה"תומכת" החלה להציף בלחץ לא סביר של משפטים כמו חוסר אחריות ואני התבלבלתי לגמרי. עוד לא נולד התינוק וכבר אני אמא לא טובה. מה דעתכן? אני יוצאת מדעתי....

בת כמה את ?
כמה קשה היה לך להיכנס להריון ?
כמה את משוכנעת שתפילי עובר פגוע ?(אני למשל ידעתי שלא אפיל בשלב הזה וזה היה אחד השיקולים לא להיבדק)

עוד לא נולד התינוק וכבר_ יש לך התנסות במצב המתסכל הזה, שגם השכל וגם הרגש אומרים לך א', אבל _הסביבה ה"תומכת" לוחצת לב'. את יודעת שזה יקרה גם עם שאלת השאלות, אם קר לו עכשיו או חם לו...
את האמא. תסמכי על עצמך.

ולגופו של עניין, אני באמת ובתמים לא מצליחה להבין אמירות כאלה:
חוסר אחריות
אמא לא טובה
בהקשר של דיקור מי שפיר.
נניח שיש מקום לדיון על כך בבדיקה כמו gbs, שאז יש שאלה כמה סיכון את מוכנה לקחת שהתינוק יידבק, חלילה, וכמה את מוכנה לסכן כדי למנוע את ההידבקות. אבל איזה מקום יש לדבר על חוסר אחריות בדיקור מי שפיר? כאן אין לתינוק שום רווח מהבדיקה, והשאלה היא רק בינך לבין עצמך - כמה את מוכנה לסכן כדי לא ללדת ילד פגוע. הרי הבדיקה לא תהפוך ילד חולה לבריא, נכון? אז איך בדיוק זה חוסר אחריות לא לעבור אותה? איך זה חוסר אחריות להחליט שבכל מקרה את רוצה ללדת אותו ולגדל אותו ומוכנה להסתכן בכך שהוא פגוע?
נשגב מבינתי.

ואולי זה "חוסר אחריות" לעשות מי שפיר במצב כזה? זה, לפחות, מה שאמר לחברה שלי הרופא שלה בקנדה. לדבריה הוא היה המום מהישראלית המשוגעת שרוצה לעשות מי שפיר ללא אינדיקציה רפואית, רק מפני שהיא כבר בת 37.
הלוואי, הלוואי ויכולנו להבטיח את עצמנו מפני כל הדברים הרעים שיכולים לקרות לנו בהיריון ובחיים. בדיקת מי שפיר נותנת לחלק מהאנשים הרגשה של שליטה בגורל, וזה בסדר גמור, אבל יש בזה מרכיב אשלייתי לא מבוטל.

מאחלת לך שתהיי שלמה עם ההחלטה שלך @}.

בת כמה את ?

אני בת 33 - לדברי הרופא גיל גבולי של ממש..
ובכל זאת,
תודה לכן. כתבתן במילים את מה שמרגיש אצלי בפנים. אני מקווה שאצליח להיות חזקה מול הסובבים אותי ולקבל את ההחלטה הנכונה.

מצטרפת להמלצה על ד"ר שפירא בחיפה. הוא היה מקצועי, אדיב, משעשע והסביר כל דבר בפרוטרוט. התוצאה גם היא יצאה טוב, אבל זה כבר לא קשור אליו

להבנתי, הסיכון בבדיקה תלוי בעיקר ברופא המדקר. הסיכון הרשמי, 1:200, הוא שקלול של כל סטטיסטיקות ההפלות על פני כל הרופאים, אבל לכל מדקר סטטיסטיקה אישית התלויה בעיקר ברמת המיומנות שלו. אם כבר מחליטים ללכת לבדיקה (אני הלכתי בעקבות חלבון עוברי לא מזהיר), כדאי ללכת לבודק בעל סטטיסטיקות הפלות קטנה ככל האפשר.

בדיקת מי שפיר נותנת לחלק מהאנשים הרגשה של שליטה בגורל, וזה בסדר גמור, אבל יש בזה מרכיב אשלייתי לא מבוטל.
זו לא אשלייה, רק צריך להיות מודעים לכך שהבדיקות מגלות רק חלק קטן מהצרות. אם מעוניינים לעשות מה שאפשר כדי לא להביא לעולם ילד פגוע, הבדיקה היא חלק מהתהליך המצומצם העומד לרשותנו.

אני ממליצה החום על ד"ר שפירא מחיפה. אני סובלת מפחד ממחטים ולא האמנתי שאצליח לעבור את הבדיקה בעודי בהכרה- ודווקא הופתעתי לטובה. הרופא מקצועי מיומן ומצחיק. מסביר מעולה הכל כולל את הסיכונים והסיכויים. ובכלל הבדיקה היא סבירה - הרבה פחות מאיימת ממה שהפחידו אותי. לאנשים יש נטיה להלחיץ ולהפחיד אבל ה"שד" אינו נוראי אלא נסבל.
לעניין הסיכונים של הבדיקה - בכל בדיקה פולשנית יש סיכונים וסיכויים - לדעתי הכי חשוב לבדוק היטב את הרופא אשר אליו את פונה לצורך ביצוע הבדיקה. לא לקבל המלצה מכל אחד ופשוט לערוך בירור מקיף. אישית - למרות שהיתה לי הפניה של יועץ גנטי לביצוע הבדיקה ויכולתי לערוך אותה על חשבון משרד הבריאות העדפתי לשלם לרופא באופן פרטי ולדעת שאני בחרתי את מי שיבצע את הבדיקה מבלי לסמוך על "מי בתורנות" בבית החולים במועד שנקבע לי.

ממליצה בחום על ד"ר יורם מנור ממכבי. הוא עושה את דיקור מי השפיר ברמת מרפא בפתח תקוה ובנוסף עושה גם סקירות מערכות. איש עדין, נעים, רגוע ומרגיע.
אני בת 35 בהריון ראשון ועשיתי את בדיקת מי השפיר. עשיתי אותה כי אני פוחדת להתמודד עם ילד עם תסמונת דאון, אני לא בטוחה שאוכל להכיל את הקושי הזה למרות שאני יודעת שהחיים מזמנים לנו כל מיני דברים שאין לנו דרך לצפות או לבטח את עצמנו מפניהם. יתכן שזו באמת אשליה של בטחון ועם זאת, העובדה שעשה את הבדיקה ד"ר מנור הרגיעה אותי ונסכה בי בטחון שהבדיקה עצמה תהיה בטוחה. אני לא מספיק אמיצה כדי לוותר על הידיעה המוקדמת, לכאן או לכאן.
עם זאת, לצערי אני יודעת שדרך כל הבדיקות הללו אנחנו מכניסות לעובר שלנו את ההכרה ש"אנחנו אוהבים אותך אבל מחכים לראות אם אתה בסדר כדי להחליט אם אנחנו רוצים אותך באמת" מן הרגשה בסיסית של חוסר קבלה. ואני מסכימה לחלוטין עם מי שכתבה כאן למעלה שכדאי לעשות מחקר, אם אפשר, על השפעות הבדיקות על העוברים.

עם זאת, לצערי אני יודעת שדרך כל הבדיקות הללו אנחנו מכניסות לעובר שלנו את ההכרה ש"אנחנו אוהבים אותך אבל מחכים לראות אם אתה בסדר כדי להחליט אם אנחנו רוצים אותך באמת" מן הרגשה בסיסית של חוסר קבלה.
אבל זו לא המטרה היחידה של הבדיקה הזאת או בדיקות בהריון בכלל. אפשר לגלות בבדיקות מומים שבעקבותיהם לא בהכרח נחליט לוותר על העובר, אבל רצוי שנהיה ערוכים אליהם, גם רפואית וגם נפשית.
למשל, אני מכירה סיפור של הורים שגילו לעוברם בסקירה מום חמור בלב. הם ארגנו מראש תור לניתוח בשניידר והיו ערוכים לשהות ממושכת בבית החולים לאחר הלידה. הידיעה המוקדמת הצילה את חיי התינוק שנאלץ לעבור בדחיפות צינתור ועוד מספר ניתוחים במהלך שנתו הראשונה.
גם לגבי מומים שאינם ניתנים לתיקון, כמו תסמונת דאון, יש יתרון גדול לדעתי בהכנה מראש, נפשית וגם ארגונית לקראת שינוי משמעותי שכזה בחיי המשפחה.

יש יתרון גדול לדעתי בהכנה מראש
ללא ספק. גם לדעתי.
אלא שאז נכנסת השאלה כמה את מוכנה לשלם עבור הידיעה מראש הזו. דווקא סיפור כמו שהבאת ממחיש את העניין: נניח שאת האינפורמציה שקיבל אותו זוג בסקירה אפשר לקבל רק ע"י מי שפיר. האם היו מעמידים את העובר -- אותו תינוק שהושקעו משאבים אינסופיים בהצלתו -- בסיכון של הבדיקה? אני מאמינה שאלו המעדיפים להביא לעולם תינוק גם אם הוא פגוע לא ירצו לבצע בדיקה שמסכנת אותו בשיעורים לא זניחים - כי זה סותר את השקפתם הבסיסית.
מה שכן -- אישית קטונתי מלקבוע מה עובר לעוברים בראש וכיצד הם מפרשים את הבדיקות הנעשות במהלך ההריון. אולי כמו שלאנשים מבוגרים יש הרבה דעות בסוגייה גם בין עוברים רווחות גישות שונות לעניין. ולכן החפיפה בין הציר אומץ-פחדנות לציר ויתור על ידיעה-ידיעה מוקדמת -- אני לא בטוחה שאני מסכימה לה. זה במידה רבה תלוי בערכים ובהשקפות שבאים איתם מראש. אגב, ורד, כמו שכתבת, גם אם עשית בדיקת מי שפיר -- לטוב ולרע, כר אי הידיעה שלך נותר רחב ופורה כמעט באותה מידה

.

אני מאמינה שאלו המעדיפים להביא לעולם תינוק גם אם הוא פגוע לא ירצו לבצע בדיקה שמסכנת אותו בשיעורים לא זניחים
טוב, כפי שאת יודעת, ההגדרה של שיעורים לא זניחים זה ענין של אמונה

כאמור, לבדיקת מי שפיר יש סיכון קטן מאוד אם מבצע אותה מדקר טוב. מבחינתי, גם אם הייתי מאלה שיולדים לא משנה מה (ואני לא) אחד ל-2000 נניח הוא סיכון סביר ושווה את הידיעה.על אחת כמה וכמה, אם המום החמור, שהסיכויים לצאת ממנו בשלום אם יודעים עליו מראש הם גדולים מ-1 ל2000, מתגלה תחת סיכון שבדיקור - כן, אני מעדיפה לדעת על זה מראש.

היי לכולן, עד עכשיו העברתי את ההריון בקריאה נעימה ביותר של האתר הזה ועכשיו, פתאום, בפעם הראשונה יש לי צורך לכתוב.
אני בת 36, שבוע 18 להריון ראשון ספונטני ומהיר. טפו טפו טפו עד עכשיו עבר יופי, בלי יותר מדי מיחושים ועם הרבה שמחה ורוגע. מלכתחילה, תיכננתי שלא לעשות בדיקת מי שפיר - קראתי רבות בנושא, החלטתי לעשות את כל הבדיקות הלא חודרניות כדי להימנע ממנה וגם זוג חברים שעבר הפלה יום לאחר הבדיקה- הביאו אותי לידיעה ברורה שאני לא עושה את הבדיקה. היום....קיבלתי את תוצאות בדיקת התבחין המשולש (יענו-חלבון עוברי++) ולפתע- כתוב שם שאני "בסיכון ללידת ילדה עם תסמונת דאון". הסטטיסטיקה של הבדיקה אומרת 1: 427. רפאת המשפחה מיהרה להתקשר אלי וליידע אותי שעלי לגשת בדחיפות לרופאת הנשים ו/או יועץ גנטי שבעקבותיו "וודאי" שאעשה בדיקת מי שפיר. עכשיו....בגלל הגיל שלי נקודת ההתחלה הסטטיסטית שלי בהקשר לתסמונת דאון היא 1:427 אחרי שקיפות עורפית שהייתה תקינה ביותר ואף נצפה גשר אף - ירד הסיכון הסטטיסטי ל- 1:1600, בבדיקת הדם הנוכחית (שידועה לשימצה בכך שהיא הכי לא ספציפית והכי לא מדוייקת שיש...) בה מ-3 הערכים הנבדקים רק החלבון העוברי נמוך מהמקובל...ירדתי סטטיסטית בחזרה לנקודת ההתחלה שלי 1:427. בתחילה הופתעתי כי אני עוברת את ההריון הזה בידיעה ברורה ונעימה שהכל בסדר. אבל בהלתו הניכרת של זוגי הלחיצה אותי קצת. נקבע תור לרופאת נשים או יועץ גנטי ונשמע מהם קצת יותר, אבל פתאום אני מבינה שזה לא רק אני מחליטה כאן. יש גם את זוגי האהוב שבדרך כלל לא נבהל בקלות והפעם- אני רואה שהוא לא רגוע והוא גם אומר שהוא לא רוצה ילדה פגועה. גם אני לא. אבל אני מאד מאמינה שאם היא תיוולד כזו- יש וודאי סיבה משמיים לכך ואני בכל מקרה רוצה להיות אימא שלה.
אנחנו מנסים להתחבר לתחושות האינטואיטיביות הכי עמוקות שלנו כדי לבחון מה אנחנו רוצים לעשות וכמובן שלא משתפים אנשים שיש סיכוי גבוה ש"יקראו אותנו לסדר". כן שיתפתי חברה קרובה שבעצמה הייתה בהריון עם תאומים וחלבון עוברי נמוך שהלחיץ אותה ובבדיקת מי שפיר הכל היה תקין להפליא. וגם תאומיה המופלאים בני ה-7.... היא גם הזכירה לי את השקיפות התקינה ואת חוסר הדיוק של הבדיקה המעצבנת הזו...
ווי, יצא לי ארוך...יש למישהי משהו לתרום לי?? בכל מקרה, תודה על הקריאה...

אבל אני מאד מאמינה שאם היא תיוולד כזו- יש וודאי סיבה משמיים לכך ואני בכל מקרה רוצה להיות אימא שלה.
אם את עומדת ללא פקפוק מאחורי האמירה הזו, זו השורה התחתונה. במקרה כזה, לא תפסיקי את ההריון בכל תוצאה שהיא. רק נשאר לחשוב כמה שווה לך ידיעה מראש -- ובהתאם לזה להחליט.
אם אני מבינה נכון, הבעיה היא שבן זוגך לא חולק איתך את העמדה הזו.
אתם צריכים כמובן להגיע להחלטה ביחד, אבל אישית אני חושבת שהזכות לקבוע סופית היא של בעלת הגוף שבו מדובר. המחיר שהיא משלמת -- על כל החלטה -- הוא גבוה יותר.

ווי, יצא לי ארוך...יש למישהי משהו לתרום לי??
אנסה רציונלית: קודם כל, מלכתחילה לא הייתם מודאגים מהסיכויים בהתאם לגיל, שזהים לסיכויים משקלול כל הבדיקות. אני מנחשת שמה שהדאיג זו תוצאת השקיפות הטובה ובעקבותיה העליה החדשה בסיכויים, נכון? אולי כדאי לנסות לחזור להלך הרוח שבו שריתם (שניכם) לפני מכלול הבדיקות ולשחזר מה חשתם אז.
שנית, 1:427 הוא אכן סיכון גבוה יחסית ל1:1600, אבל עדיין מדובר בחמישית האחוז בערך.
אם היו מציגים את הדברים כך: "99.8 אחוז שהכל בסדר", הייתם פחות מודאגים? אצלנו המצב בין בני הזוג היה הפוך. תוצאת החלבון היתה 1:200, מיד נכנסתי ללחץ, ואילו בעלי (מתמטיקאי, מה לעשות) היה מאוד רגוע עד להוודע התוצאות. שאלתי אותו: מה, היית בטוח שהכל בסדר? הוא ענה לי: בטוח ב99.5 אחוז. אם הייתי צריך להיות מודאג מכל הדברים שיש להם חצי אחוז סיכוי להתרחש, היה לי מאוד קשה להתקדם בחיים.
שלא תביני לא נכון, אני חוויתי את בדיקת מי השפיר כ"לא נורא בכלל וסתם דאגתי", ואני חושבת שהייתי מחליטה שוב לעשות תחת אותן הנסיבות.
מסכימה עם סמדר ש
אבל אני מאד מאמינה שאם היא תיוולד כזו- יש וודאי סיבה משמיים לכך ואני בכל מקרה רוצה להיות אימא שלה.
זו השורה התחתונה, וגם אני חושבת ש הזכות לקבוע סופית היא של בעלת הגוף שבו מדובר. המחיר שהיא משלמת – על כל החלטה – הוא גבוה יותר.

שליחה על ידי גלית* » 01 מאי 2009, 13:53

תודה רבה על מה שכתבתן. הדברים בהחלט מוסיפים נקודות חשובות למחשבה , פוקוס בחשוב ופרופורציה.
תודה. היום בבוקר גם אני וגם בן זוגי רגועים יותר.

איך אני שונאת את בדיקת החלבון העוברי הזאת! לי יצא בהריון הראשון 1:153 וכמובן שטיפסתי על הקירות ועד שקיבלתי תוצאת מי שפיר תקינה לא נרגעתי.
בהריון האחרון כבר בכלל לא עשיתי את הבדיקה. זאת בדיקת סקר לא משקפת, הגיל מטה אותה הרבה יותר מדי.

שליחה על ידי בדרך* » 03 מאי 2009, 23:22

גלית, אני כל כך מזדהה...
גם אני בשבוע 18 להריון, והיום קיבלתי ממעבדות זר טלפון שאומר שהסיכוי לתסמונת דאון הוא 1:320.
זה אחרי שבשקיפות עורפית אמר הרופא שהסיכוי הוא 1:1600.... אז פתאום העליה הזו היתה מבהילה.

לאורך כל ההריון עד כה סרבתי לקבל את הגישה של "המערכת" שאחרי גיל 35 חייבים לבדוק מי שפיר (מה, אבל נותנים לך את הבדיקה בחינם. לא תקחי?). (אני בת 36). הפולשנות הזו הפריעה לי. לכן בחרתי לעשות את כל הבדיקות הלא פולשניות של הסקר והחלבון העוברי - ועכשיו פתאום המספר הזה...

תודה אל פקה! ממש אהבתי את הגישה הזו: אם הייתי צריך להיות מודאג מכל הדברים שיש להם חצי אחוז סיכוי להתרחש, היה לי מאוד קשה להתקדם בחיים. זה עודד אותי לקרוא, ולנסות לתרגל את המבט הזה אל החצי המלא של הכוס (-: (בתור פולניה - אפילו שרק למחצה - זה לא פשוט!).

אחרי שיח ודברים עם בן זוגי התומך, החלטנו לעשות את הבדיקה.
הוא אופטימי מטבעו, ובוחר לראות את הסיכוי והאפשרויות הטמונות בכל אופציה שנבחר, ועמד מאחורי הבחירה שלי לרצות לדעת.
אני לא יודעת אם אחליט לעשות הפלה אם אכן יתגלה עובר עם תסמונת דאון. אבל מאד חשוב לי לדעת ולא להמצא בחוסר וודאות עד הלידה.
השינוי הצפוי בחיינו עם הופעת ילד ראשון יהיה גדול מאד גם כך... אני מרגישה שחשוב לי מאד להתכונן ולהערך עד כמה שניתן, ולדעת בפני מה אנו עומדים.
אני חושבת שגם הלחץ הנפשי והמתח שאני עשויה לפתח עלולים לגרום נזק (ומי יודע מה מחירו של זה לאורך זמן לעובר).

אני מודעת לכך שאולי אפשר להתפתח ולהמנע מדפוסי חשיבה שמביאים ללחץ ומתח וחרדה - אבל השלמתי עם זה שכנראה לא אוכל להשלים את כל ההתפתחות הנחוצה כדי להיות אדם מושלם או אם מושלמת עד לפני הלידה (-:

שליחה על ידי גלית* » 05 מאי 2009, 00:32

היינו אצל רופאת הנשים כדי להתייעץ, היא הייתה מאד מכבדת ושקולה ואמרה שבדיקת הדם לחלבון עוברי אכן בדיקה מאד לא ספציפית ושלדעתה עוד מס' שנים, אף אחד כבר לא יעשה אותהאלא יפתחו איזשהו שיקלול של כל הבדיקות האחרות. כשבן זוגי שאל אותה מה היא הייתה עושה במקומנו היא אמרה שהייתה עושה מי-שפיר. בכל מקרה , היא נתנה לנו הפנייה ליועץ גנטי אם נרצה להמשיך לבדוק אבל איכשהו , אצל שנינו התחושה המודאגת קצת התמוססה ונראה לי שנניח לזה. זה כן מעלה שאלות רבות ביני לבין עצמי עד כמה אהיה מוכנה אם בכלל, להיות אימא לילדה "שונה" והאמת היא שזה מעציב אותי שנהיינו כולנו חרדתיים מפני שונות. לא יודעת...מהרהרת בקול..

שליחה על ידי בדרך* » 05 מאי 2009, 10:23

עשיתי אתמול את הבדיקה אצל פרופ' רון גונן בחיפה (באופן פרטי. הבדיקה מבוצעת במכון מאר בבית החולים בני ציון).
הוא איש נעים וסבלני. הבדיקה עצמה לוקחת ממש דקה.
לי זה כאב (אבל הבנתי מחברות שברוב המקרים זו דקירה כמו בדיקת דם).
אחרי הבדיקה אני ביום של התאוששות ושכיבה בבית.
מאד חששתי מהבדיקה, וגם עכשיו אני לא יודעת אם בפעם הבאה פשוט אעשה את זה במקום את כל מסכת הבדיקות הלא-פולשניות (ולא מדויקות). יש משהו בחדירה הזו לרחם שמרגיש לא נכון...
הייתי שלמה עם ההחלטה לעשות את הבדיקה, בגלל הרצון לדעת...

שליחה על ידי בדרך* » 06 מאי 2009, 08:40

והאמת היא שזה מעציב אותי שנהיינו כולנו חרדתיים מפני שונות. לא יודעת...מהרהרת בקול..
כן. מזדהה.

שלום אני עשיתי מי שפיר שיצא לי 47 xxx triple x שזה אמרו לי בסדר שהיא תהיה ילדה רגילה אני עשיתי חלבון עוברי שיצא 1:974 גם כל הסקירות בגדר הנורמה אמרו לי שאין שום ספק לעשות הפסקת הריון אני מאוד מודאגת ומפחדת אני לא יודעת מה לעשות העם זה באמת בסדר אמרו לי שהיא תהיהי גבוה גובה לא מפריע לי רק שתהיהי בריא אני צריכה עזרה בבקשה אני מבולבלת

אתר מומלץ בנושא "מי שפיר" www.meyshafir.com

שליחה על ידי ניסו* » 10 מרץ 2010, 21:20

בהחלט אתר מענין, מישהו מכיר אתרים נוספים מפורטים ברמה שלו בנושא של מי שפיר ?

שלום לכולן. רציתי לשאול אם יש כאן מישהי שעשתה מי שפיר בשבוע 32. כרגע אני רק בשבוע 15, ומפחדת פחד מוות מבדיקת מי השפיר. בת דודתי איבדה עובר בעקבות בדיקת מי שפיר, כך שבשבילי זו לא סטטיסטיקה. השקיפות הייתה בסדר, ואת תוצאות הבדיקה המשולבת אקבל בעוד 3-4 שבועות. הבעייה העיקרית היא שהרופא לא מבין איך אני חושבת אפילו לוותר על הבדיקה (בגלל הגיל - 36). בשבילי, לעומת זאת, לאבד ילד בעקבות הבדיקה זה פשוט משהו שאני לא יכולה לעמוד בו. הרעיון מזעזע אותי, ואני לא מוכנה לסכן את התינוק. מצד שני - אני לא חושבת שגידול ילד עם תסמונת דאון זה משהו שאני יכולה לעשות, מבחינה אישית ומשפחתית. ניסיתי לחפש דרכים לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - כלומר לקבל תשובה ודאית מבלי להסתכן בהפלה, ואולי מצאתי - ראיתי שנשים עם הריון "יקר" (כאילו ששלי זול!) אחרי הפריות וכו', עושות מי שפיר בשבוע 32. אם מסתבר חלילה שהעובר לא בסדר - עוברים לידה שקטה, משהו שאני לא מאחלת לשונאיי, ובכל זאת נראה לי עדיף על אובדן של עובר בריא. ואם יש חלילה הסתבכות בעקבות הבדיקה ולידה מוקדמת, יש סיכוי לא רע שהעובר ישרוד בשבוע 32. כמובן שאני לא יודעת מהם הסיכונים האחרים בשבוע 32 לעומת בדיקה רגילה, ואני עוד אתייעץ עם רופא, בכל מקרה רציתי לשמוע אם יש כאן מישהי שעשתה את זה ומה אמרו לה. המון תודה, ושבת שלום לכולן.

הבעייה העיקרית היא שהרופא לא מבין איך אני חושבת אפילו לוותר על הבדיקה (בגלל הגיל - 36).
רופא אפשר להחליף, נכון? את התחושה והבחירה הערכית שלך אי אפשר.

קרוטונית, תודה. זה לא רק הרופא - אם כי הוא מלחיץ אותי מאוד, ואולי זה רעיון טוב להחליף אותו... זו גם אני - קשה לי עם חוסר הודאות. אם יגידו לי בוודאות שהסיכון היחיד במי שפיר בשבוע 32 הוא לידה מוקדמת - ולא, נניח - זיהום שיפגע קשה בעובר - אני מעדיפה את זה על פני הסיכון של מי שפיר "רגיל".

לידה מוקדמת זה סיכון ממש לא מבוטל. פגים הם קבוצת סיכון לכל דבר ועניין (כולל זיהומים

ששכיחים באשפוזים ממושכים).

ולצערי אין פה מילות הרגעה או תרופת קסם - הבחירה היא בחירה ערכית. לא סטטיסטית ולא רפואית.

קשה לי עם חוסר הודאות.
ברוכה הבאה לאמהות...

צר לי שאין לי תשובה נחרצת.

תודה... אוף זה קשה...

אכן, הבחירה היא כפי שהצגת אותה, מה את פחות מוכנה שיקרה: לאבד הריון בריא או ללדת תינוק עם מומים קשים כאלו ואחרים (כאמור, זה לגמרי כולל לידה בשבוע 32).

מתלבטת,
הבדיקות האלו אינן סתם- הן באות להבטיח שבבטנך עובר בריא.

מתלבטת יקרה, מבינה מאוד את הרגשתך. לי יש רקע גנטי שממליצים בעקבותיו על סיסי שילייה ובגלל הסיכון שבבדיקה אנחנו מחכים למי שפיר. את הגן הדפוק של משפחתי אבחנו רק אחרי שכבר היו לי 2 ילדים (בריאים ונהדרים) כך שאת הבדיקה ביצענו לאחר לבטים רבים רק עם ה 2 הקטנים, ונבצע גם ב # 5 הבא עלינו לטובה (-: . בזמנו (לפני 4 שנים) בררנו על אפשרות לבדיקה מאוחרת מאותן סיבות שאת מתארת. הגענו עד לבירור מול ועדת הפסקת הריון בבלינסון שם אמרו לנו באופן חד משמעי שלפי חוק עובר שנולד חי אחרי שבוע 24 חייבים לנסות לקיים בחיים ושיש בעיה לאשר הריגת עובר בבטן בשבועות בהן הוא יכול כבר לחיות בחוץ. בקיצור - שווה בדיקה. בכל מקרה, בהצלחה

תודה על התשובות. אני לא מצליחה לישון כבר כמה ימים... וזה עוד לפני התשובות. תשובות טובות מאוד או גרועות מאוד "יפתרו" לי את הבעיה, בערך. לפחות יהפכו את ההחלטה לקלה יותר. אבל מה אם יהיו תשובות בינוניות? בינתיים אני משתגעת...

בינתיים אני משתגעת...
יכולה בהחלט להזדהות.
מה מציע הבעל, אם יש כזה בהריון?

הבעל כמוני - חושש מהבדיקה. מציע "לא לחשוב על זה" עד שנקבל את התשובות. קצת קשה ליישם... בינתיים עוד לא הצלחתי לדבר עם רופא ואני עוד לא יודעת על הסיכונים בבדיקה בשבוע 32 לעומת בדיקה רגילה. הבנתי שאם מתפתחת לידה - אז יש סיכוי לעובר. אבל אם יש זיהום או סיבוך אחר בעקבות הבדיקה? אין לי מושג.

אני פספסתי את מועד הבדיקה הזו, כי כולנו נפלנו לאיזו שפעת, באותו שבוע, ועוד כל מיני תירוצים טפשיים.
לקראת שבוע 30 דיברתי עם המכון הגנטי, והם יידעו אותי שמי שפיר בשבוע 32 עולה 1000 ש"ח.
אם זה עוזר בהתלבטות...

אולי תנסי להתייעץ עם דר ברונשטיין משה מחיפה ועם דר שפירא ישראל מחיפה ?? דר ברונשטיין יענה וירגיע הוא ייעץ לאחותי בטלפון והיה נדיב (והיא לא היה מטופלת שלו בשנה ההיא...). והייתי מנסה את דר שפירא גם.

שלום לכולם רציתי להמליץ על דר' עדי דוידסון בעקבות מפגש מיוחד עם הרופא במהלך ההריון הקשה שחוויתי

שליווה אותי במעקב אישי. דר' עדי דוידסון תמך בי בסקירה ובמי שפיר וזאת למרות שהגעתי כחברת קופח' באופן ישיר, בעוד דר' עדי דוידסון שייך למאוחדת.

שלום לכולן,

אני נמצאת כרגע בשבוע 21 והחלטתי לעשות לפני שבוע וחצי בערך מי שפיר אצל ד"ר עמוס בר באסותא, אני חייבת לציין אותו לטובה בפורום הזה מכיוון שכבר קראתי עליו כאן, הוא היה מקסים, מקצועי, מהיר וללא כאב כלל... בקושי את הסימון של הדקירה הרגשתי (עם הטוש הזה לפני שמכניסים את המחט).
אז רק רציתי להמליץ עליו בחום, היינו מאוד מרוצים!

המשך הריון עגול ומשעמם לכולן!

איילה

ממליצה בחום על פרופסור ירון צלאל (פרטים על ירון צלאל אצלו עשינו את הסקירות וכן את בדיקת מי השפיר. לגבי ד"ר עדי דוידסון- ממליצה להתרחק כמו מאש! לא סימפטי ולא מקצועי כלל, התלוננו בעניינו למנהל המרפאה והיה שם זוג נוסף שהגיע לאותה מטרה. אני בהריון בסיכון ולכן הופנתי אליו בקופת החולים שלי ע"י הרופא המלווה (פרופ' צלאל אף הוא המליץ על מעקב הריון אחרי הסקירה השניה). דוידסון לא היה מוכן לתת לי את הבדיקות שהומלצו ע"י צלאל בטענה שעשיתי הכל פרטי (סקירות ומי שפיר לא אצלו) אז שאעשה גם את הבדיקות הללו באופן פרטי- יתרה מכך אמר שאין בהן כ"כ צורך. בנוסף, ערך בדיקת אולטרסאונד מהירה מאוד וקבע שהעובר באחוזון קטן מאוד, כשישבנו לשוחח אחרי כן, אמר שמשנה את תאריך תחילת ההריון בשבוע כך שזה יתאים יותר לתוצאות שיצאו לו באולטרסאונד שערך. כששאלתי אז מה האחוזון כרגע, אמר שאינו מחשב והוא לא יודע ושאחזור בעוד 3 שבועות. כל אחד יודע שלא ניתן לשנות את שבוע תחילת ההריון באופן שרירותיושאם יש בעיה כלשהיא צריך לבדוק אותה מן הסתם. שלא נדבר על כך שבפגישה הקודמת טען שלא מוצא את בדיקות הדם שעשיתי וכעס שלא הדפסתי לו את זה בבית והבאתי איתי ושלח אותי בלי לנסות למצוא. לא ויתרתי- האחות במרפאה מצאה בלי בעיה את התוצאות בין רגע ורופאת המשפחה שלי התקשרה בערב אליי לסלולרי(לא היא שלחה אותי לבדיקות) כי נחרדה ממצב ההמוגלובין שלי. יש לציין שהרופא הגניקולוג המלווה בקופ"ח היה בהלם מכל מה שסיפרתי לו אחרי הפגישה עם דוידסון והמליץ בעדינות על שיחה עם מנהל המרפאה. בשיחה עם מנהל המרפאה (הגעתי כדי להתלונן) הופנתי מייד להמשך מעקב באיכילוב, הוא בעצמו קבע לי תור לשם תוך כדי שיחה (כי אין רופא להריון בסיכון אחר במרפאתו)והוא מייד נתן לי טופס 17 לבדיקה שאותה דוידסון לא רצה לתת לי לפני כשלושה שבועות וציין שחבל על הזמן כי בטוח כשאגיע לאיכילוב יתנו לי לערוך את הבדיקה הזו, זו בדיקה שמומלץ לעשותה בשבוע 22-23 וכמובן שבזכות דוידסון עברתי את השבועות הללו. יש לציין שהמדידות אולטרסאונד של דוידסון ופרופ' צלאל הם באחוזים גדולים רחוקים האחד מהשני ולא תואמים בכלל כשההפרש בין הבדיקות הוא של שבוע בלבד.וזה רק חלק מחוסר המקצועיות בה נתקלתי איתו בשתי פגישות כי היריעה קצרה מלהכיל! יש לציין שזה הריון 3 (ללא ילדים), הריון שני היה גם בסיכון גבוה בו איבדנו את התינוק בחודש שמיני, כך שהייתי מצפה ליחס ולמעקב מקצועי, במיוחד כשהוא יודע את העבר הלא רחוק.אליו אני בוודאות לא חוזרת!

שליחה על ידי דידג'* » 15 מאי 2011, 17:45

מישהי יכולה להמליץ על ד"ר אפלמן ממדיקל סנטר?
קבעתי למי שפיר בשבוע 20 (לפני כן אני עובדת ובחו"ל), עד תוצאות התבחין הכולל - סטטיסטיקה של 1:450 , לא חשבתי כלל לעשות את הבדיקה- אבל עכשיו אני מרגישה שאין ברירה. מאד חוששת אך מנסה לאמץ גישה קרת רוח ורציונלית....

הי ,
חזרתי לפני כחצי שעה מבדיקת מי שפיר אצל אפלמן
הוא איש מקסים, מקצועי ונעים
בהצלחה

מי יודעת מחירים לבדיק פרטית של מי שפיר?
הרופא שלי אמר לי 1200שח. זה נראה לי מאד יקר, הלא כן?

יש לנו תור בתל השומר
האם יש רופא שיש "להזהר" ממנו
?
תודה....

שליחה על ידי דף* » 05 ספטמבר 2011, 12:44

בתה"ש יש שני רופאים שעושים בדיקות מי שפיר: ד"ר אדריאן וד"ר פלדמן, שניהם רופאים מאד מנוסים וטובים. נראה לי שד,ר פלדמן יותר נחמד אבל לא מעבר לזה.

הי בנות, אני בשבוע +19 ועוברת ימים קשים של לחץ ופחדים, ומצטערת שאיכשהו נכנסתי ל"מעגל" הזה של "חייבת לעשות מי שפיר" כמעט בת 35.... והחלבון עוברי יצא גבולי, ז"א כל מדד יצא תקין אבל איכשהו בשיכלול זה לא בסדר, 1. רציתי לדעת יותר על המדדים עצמם, משהי יכולה לעזור? בכל מיקרה אם אעשה מי שפיר זה יקרה לפחות עוד חודש... אני וגופי מתנגדים לעצם הרעיון אבל מסביבי יש הצקות מעצבנות שמערערות אותי ומפריעות לי לתפקד.. ומצד שני אני תוהה למה אני עושה מדקירה קטנה כ"כ הרבה עניין... קשה מאוד.... 2. קיבלתי המלצה על דר איתן מרדכי מבה"ח אסותא, מכירות? 3. אולי יש איזה מתקשר/ת שיכולים לתקשר עם העובר ולבדוק את מי השפיר וזהו???(רעיון מהפכני..) בא לי פשוט להינות מההריון המון תודה

מצטערת שאין לי תשובות לשאלות שלך, אבל על דבר אחד אני חייבת להגיב:

בכל מיקרה אם אעשה מי שפיר זה יקרה לפחות עוד חודש
לא עושים את הבדיקה הזאת בין שבוע 23 (או 24? לא זוכרת) ל-32,
כי אלה שבועות שהעובר מצד כבר בר חיות (כלומר אם תתפתח לידה בעקבות הבדיקה - העובר יחיה) אבל מצד שני עלול לסבול מפגות קיצונית, כלומר להיות פגוע (ואפילו מאוד).
לכן עושים דיקור מי שפיר או לפני שבוע 23, שאז אם מתפתחת לידה העובר לא שורד, או אחרי שבוע 32, שאז אם יש לידה מוקדמת סביר שהעובר כבר לא יסבול מבעיות קשות מדי.

עד כמה שאני יודעת אפשר לעשות מי שפיר גם בשבועות מאוחרים והעניין הוא שאם יש בעייה ולא רוצים את העובר אז עושים "לידה שקטה" בעצם הורגים את העובר בבטן ויולדים אותו.. בקיצור נשמע סיוט... לא רוצה לחשוב על זה אפילו....
תודה לך

כן, אבל אם אין בעיה כרומוזומלית וכן רוצים את העובר, ומתפתחת לידה בעקבות הבדיקה, ויש פגות קיצונית, והוא פגוע מאוד, כבר אי אפשר להרוג אותו.
לכן הקביעה ש-אפשר לעשות מי שפיר גם בשבועות מאוחרים נכונה רק לשבוע 32 ומעלה.

הריונית- תתקשרי היום לרופא נשים שלך, או לקופת חולים אליה את משתייכת, שתתאם לך את הבדיקה, ואולי את עדיין יכולה לעשות את הבדיקה, אם כן אז- תעשי אותה.
אחרת כל ההריון- הדילמה לא תרפה ממך, וככל שתגיעי ללדת עם פחות פחדים- כך תהיה לך לידה יותר קלה ומעצימה.
היום! בהצלחה...

לא ממליצה על לעבור את הבדיקה כי היא טראומתית מאוד וכי יש אפשרות לפגיעה בעובר ולסיבוכים מיותרים, אך אם חייב ממליצה בחום על ד"ר דוד חיים שביצע כבר מעל 5000 בדיקות דיקור בביה"ח הלל יפה שבחדרה,

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע 19, חלבון עוברי + גיל יצא לי 1:2400 האם לעשות מי שפיר ?

זו החלטה אישית מאד, תלויה בערכים ובתחושות שלך. הסיכון להפלה בעקבות הבדיקה נע בין 1:200 ל 1:400, תלוי את מי את שואלת ותלוי ברופא. אבל זו בכל מקרה לא החלטה שמישהו יכול לעשות במקומך.

את יכולה להתייעץ עם פרופסור צלאל מהמרכז או פרופסור זאב וינר מחיפה.. מקווה שיעזור

פלונית על מונית, לא כתבת מדוע את צריכה לעבור בדיקת מי שפיר?
יש דברים שמומחי אולטרסאונד יכולים לראות ואז אולי לא יהיה צורך בבדיקת מי השפיר.
ממליצה לך להתקשר לד"ר ברונשטיין
http://www.skirot-guide.com/doctors/dr-bronstein/
רופא שעושה בדיקות אולטראסאונד ולברר איתו אם יש לו אפשרות לקבל אותך
ומה הוא ממליץ.
זה יקר מאד אבל לי אישית היה שווה את השקט שקיבלתי בבדיקות שלו
לא הסכמתי לעבור שוב בדיקת מי שפיר בגלל שזה גרם לי להפלה וסיבוכים בהריון הראשון
וזה הפתרון שמצאתי להריונות שהיו לאחר מכן.
בהצלחה!

אני צריכה לעבור את הבדיקה בגלל שילוב של ציסטה שהתגלתה בסקירה, חלבון עוברי של 1:180 וגיל "גבולי" - 35.
ביררתי לגבי אולטרה סאונד ואמרו לי שבמקרה של תסמונת דאון יכול להיות מצב שהאולטרה סאונד ייראה תקין על אף שיש בעיה.

לפי דעתי רק המעבדה שעושה את הבדיקות עושה גם את השכלול

יועצת גנטית יכולה לעשות את החישוב. לפי דעתי בכל מקרה הולכים ליעוץ גנטי לפני דיקור מי שפיר.

תודה רבה, אכן קבעתי עם יועצת גנטית

אם הולכים למעבדת זר באופן פרטי הם עושים את השיקלול, אבל במכבי משום מה לא עושים אותו.

שלום מחפשת המלצה חמה על מומחה דיקור מי שפיר בדרום...על מי אתן ממליצות ???? לערי פרננדה פרס וגם ויזניצר בחול...בבקשה את עזרתכן המהירה...צריכה לעשות ממש בקרוב
אופציות רלי הרשקוביץ / גוהר או כל מי שתמליצו..תודה רבה (אפשר לקרוא כאן עוד על רלי הרשקוביץ

שלום מחפשת המלצה חמה על מומחה דיקור מי שפיר בדרום...על מי אתן ממליצות ???? לערי פרננדה פרס וגם ויזניצר בחול...בבקשה את עזרתכן המהירה...צריכה לעשות ממש בקרוב
אופציות רלי הרשקוביץ / גוהר או כל מי שתמליצו..תודה רבה

שליחה על ידי דליה* » 09 מאי 2012, 10:09

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מישהי מכירה את דר' דסקלו שמעון מאסותא?? אני אמורה לעשות אצלו בדיקת מי שפיר......

שליחה על ידי הילה* » 09 מאי 2012, 21:37

באסותא רמת החייל (דרך מכבי) אני ממליצה בחום רב על ד"ר ישראל הנדלר (מנהל מיון יולדות / חדרי לידה בשיבא).

שליחה על ידי אירה* » 15 יוני 2012, 12:00

ממליצה מאוד על ד"ר אורנה לוינסון! מקסימה מסבירה מרגיעה גם אווירה מאוד נעימה! עשיתי בדיקה לפני כמה ימים הלכתי בחששות כי לא ידעתי מי עושה! שיהיה בהצלחה לכל מי שצריכה לעבור בדיקה!
בדיקה עשיתי בבית חולים אסף הרופא!

אכן מדובר בבדיקה פולשנית ודי מפחידה למי שעוברת אותה בפעם הראשונה , יותר נכון הצפיה לתשובה היא בעצם גורמת לחרדות וחששות , הבדיקה עצמה ממש לא כואבת ,הדקירה היא דקירה של בדיקת דם וזה ממש לא כואב , מה שכן מאד מומלץ ללכת עם בן זוג או מלווה זה מאד מרגיע וגם לעשות אצל רופא סימפטי שמבין את רגישות הנושא. כמובן שהתשובה שאת מקבלת אחר כך שהכל תקין היא תשובת הכי משמחת שיכולה להיות . לסיכום כדאי לעשות את הבדיקה אם קיים חשש למען הסר ספק .
לכל מי שאמורה לעשות את הבדיקה שיהיה בהצלחה רבה ואל תחששו סוף טוב הכל טוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי. אמנם קצת באיחור, אבל... הילד/ה הרביעי/ת בדרך. אני בגיל 42 בשבוע 12 וממרום שנותיי אספר לכן רק שבכל שלושת ההריונות הקודמים ביצעתי דיקור כדי להיות רגועה ולשלול מה שניתן. בשל העובדה שחלפו מס' שנים אשמח לקבל מכן אינפורמציה לגבי רופאים טובים מומלצים באזור חיפה. בעבר ביצע עבורי ד"ר גונן את הבדיקות הנ"ל והייתי מרוצה מאוד הן מהמקצועיות והן מהיחס האדיב. שמעתי שלפני כשנתיים היתה תוכנית טלויזיה שהציגה אותו באור שלילי... האם מישהי שמעה/ יודעת? אשמח לתגובתכם והמלצתכם.

לא יודעת איך לא המליצו פה על פרופ יוסף שליו מתל אביב.
מצוין.
מקצועי, נעים, מנומס, אסתטי וחביב.
עשיתי אצלו מי שפיר פעמיים, אחותי שלוש, גיסתי 5.
מומלץ.
מקבל פרטי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי להתייחס לגבי ד"ר ישראל הנדלר , לדעתי לא מקצועי ולא מספיק מנוסה. הייתי אצלו במעקב הריון, שילמתי סכום כסף נכבד, כמוכן בע"פ ציין שיהיה שותף בלידה. בזמן אמת ד"ר הנדלר לא השתתף בלידה ולא צפה נכון שמתפתחת לידה ב-24 השעות הקרובות, מה שגרם לתסכול ולהרגשה שרומיתי. היה חשוב לי לשתף בהרגשה הלא טובה ולעזור בקבלת החלטות למי מכן.

עשיתי השבוע בדיקת מי שפיר אצל פרופ ויינר בביהח רמבם (לא פרטי).
הצוות היה מעולה והרופא נתן הרגשה טובה ומקצועית. ממליצה בחום למי שמתלבטת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום. רציתי לשאול אם למישה פה בפורום היה ניסיון דומה. אני בת 30 בשבוע 18 להריון שני. לפני שבוע קיבלתי חלבון עוברי לא תקין של 1:271. זה בא לי כרעם באמצע יום בהיר כי בדיקת הסקר של הטרימסטר הראשון (שקיפות+הורמונים) יצאה נורמלית ביותר (1:10000). בגלל שאת החלבון עשיתי במאוחדת ואת הבדיקה הראשונה עשיתי במעבדות זר לא שילבו לי אותן.
רופא הנשים שלי אומר שזה לא משנה, שברגע שיש אידיקציה אחת לבעיה אז מחמירים ועושים מי שפיר (אגב זה ממש לא מדיניות באמריקה וקנדה, אבל כנראה כן בישראל).
אני מתה מפחד ממי שפיר (גם בגלל הסיכון לעובר וגם בגלל הסיכון לאמא). מצד שני יש גם כאלה שמפחידים אותי על האפשרות של ילד מפגר.

מיד עם קבלת התוצאה הלכתי למעבדות זר ועשיתי עוד חלבון עוברי (הפעם מרובע + ביקשתי שישלבו לי) אבל שוב הרופא שלי טוען שזה די מיותר, כי אם פעם אחת היתה בעיה יתייחסו אליה.
יש לי מחר תור ליועץ גנטי בקופה אבל אני לא אופטימית שהוא יגיד משהו שונה.
האם למישהי היתה חוויה דומה?
מה עשיתן?
תודה מראש על תגובתכן

קודם כל מקווה שתהיה הרגעה מקצועית מצד היעוץ הגנטי.. ממה שאני יודעת בדיקת השקיפות היא בדיקה חזקה מאד ומהימנה, והתוצאה שלך יצאה מצוינת! בדיקת החלבון העוברי לעומתה הרבה יותר חלשה ויש בה הרבה false positive. מעבר לזה, התוצאה בה לא כזאת גרועה.. 1:271 זה עדיין סיכוי קטן יותר מהסיכוי להפלה בעקבות דיקור (1:200). בקיצור, בעיני זה ממש לא מקרה מובהק שבו את "חייבת" לעשות מי שפיר, וזה יותר עניין של החלטה אישית. אבל הייתי מתייעצת עם כמה שיותר גורמים מוסמכים, נניח: מעבדות זר, יועץ גנטי, ולא מסתמכת רק על דעה של רופא אחד..
בהצלחה!