האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
מכירה את זה שיש סדרה טובה בטלויזיה, אבל לא רואים אותה (כי אין טלויזיה..)
אבל אז מגלים שאפשר לראות במחשב ורואים את כל הפרקים ברצף?? ויש תענוג בזה שלא צריך להמתין למה יהיה בעתיד, פשוט לוחצים על הפרק הבא ומגלים??
אז ככה היה לי עכשיו עם סיפור המסע שלכם...
תענוג צרוף!
אמנם אין לי כאלה תחושות קשות כלפי החיים בישראל (לפחות לא משו 24\7 כזה..),
אבל יש לי רגשות חמים כלפי רעיון הנדודים והנסיון והאומץ והחוויה.
וואו...
אשמח לבוא להתארח
גם אני הצטרפתי למסע שלך רק היום, וגיליתי שאת חיה את אחד החלומות שלי. אבל בדיוק היום כתבה מישהי בפייסבוק: רגע של רחמים עצמיים: אנשים כמוני, שחיים עברית ונושמים עברית וכל העיסוק שלהם סובב סביב תרבות ישראלית, לא באמת יכולים לעבוד ולפרוח במקום אחר, והמציאות פה הולכת ודוחקת אותם לקיום מנוכר של גלות פנימית, קהל שבוי ואני הזדהיתי יותר מכפי שנעים לי להודות.
קראתי בנשימה עצורה. הזדהיתי ודמעתי. מקנא בכם, ומקווה שלנו -- זוג + 1 -- יהיה אומץ לעשות בקרוב מעשים דומים. כאן בישראל המצב לא השתפר אגב...
למתי אתם מציעים את הבית ולכמה זמן?
טוב. דוחה ודוחה ודוחה ופתאום נחה עליי הרוח. הנה אני כאן.
איפה זה כאן? בערך באותו מקום. מעשה שהיה כך היה:
חיפשנו כידוע בית. הפצנו את השמועה, ואפילו תלינו שלט קטן ב'שוק של יום ראשון', שוק הפשפשים הקטן של האזור, שאנחנו מחפשים לעשות 'האוס סיטנינג' בחורף.
ואז הגיעו כריסטיאנה ווולטר, זוג גרמנים שעברו לכאן לפני כמה שנים, עם הצעה: יש להם בית קט עם אדמה ומעיין ונחל, שהיה במשך שנים רבות בית הקיץ שלהם. הם אף התכוונו לעבור אליו 'כשהילדים יגדלו'. אלא שכשהילדים גדלו, לפתע נקרתה בדרכם פיסת אדמה שענתה אף יותר לחלומותיהם הפרועים. ולשם עברו. ואולי אנחנו רוצים להתגורר בביתם הקטן בריבריו ז'ואניניו? כל שהם מבקשים בתמורה זה ש'נאהב את הבית', נתחזק אותו ונייפה אותו, שעה אחת ביום.
בקלות!
אז פה אנחנו. אלא שרגע לפני שעברנו לכאן (בתחילת אוקטובר) גם גילינו ש... אנחנו בהריון!
ואז היו כמה חודשים קשים. מסתבר שבית האבן המתוק לא זוכה להרבה שמש בסתו. כלומר כמעט בכלל לא. והבחילות הפעם קשות יותר, והעייפות רבה יותר, ומצב הרוח מדוכדך יותר...
ולצד כל זה, זכינו שיצטרפו אלינו זוג עם ילדה בגיל נורי, מאנגליה, והם גרים בקראוון שליד וחולקים איתנו את הסלון/מטבח, וגם אח של אסף ואשתו בילו איתנו חודשיים בקהילונת קטנה ומשפחתית.
אז עבר עליי סתו לא פשוט, אבל אולי הפשוט ביותר האפשרי בהתאם לנסיבות... ואז הגיע החורף, ואיתו הטרימסטר השני והקל יותר, והשלכת שאפשרה להמון אור שמש לחדור עד לטרסות ולבית, והאדמה והבית התחילו להחזיר אהבה.
אז פה אנחנו...
בכלל לא בטוחים בדרכנו ובעתידנו. מאוד מבולבלים. כבר קצת משועממים מחוסר תעסוקה. די עניים. אבל גם נושמים אוויר נקי ושותים מי מעיין, ומתרוצצים בשמש ועובדים בגינה, ומשחקים, ומבקרים חברים, וחיים בסביבה נטולת פרסומות ומיסחור, וקונים בשוק ירקות מקומיים היישר מהחקלאים. וממשיכים לחפש.
אני מנסה לשנות את שם הדף, בעצם להוסיף לו מילה בסוף- 'בדרך הביתה בלוג חיפוש פורטוגלי'. אני מקווה שכך יותר אנשים שמתעניינים בחיים בפורטוגל ישימו לב לדף (ויש הרבה כאלה, מסתבר). אבל לא מצליח לי! עשיתי זאת בעבר בקלות, אז אני לא מבינה מה הבעיה. בקיצור מבקשת עזרה גמדית. דף לשינוי שם
אולי מפני שהיית פלוני אלמונית לא הצלחת? לא שיש לי מושג איך משנים שם דף.
אכן, יש הרבה מתעניינים בחיים אלטרנטיביים בפורטוגל! אני מוקפת בהם... @}
מחכה אתך ללידה ובכלל לעוד סיפורים על חייך שם.
למה דווקא פורטוגל ולא למשל טרנסילבניה ? אשמח לשמוע. כי אני מהרהרת במעבר לטרנסילבניה.זול שם .אדמות בשפע.מזג אויר קר שאני אוהבת. ואפשר להתפרנס מתיירות כפרית .מה דעתך ?דעתכם?
אני ככה סקרנית ותוהה במה עדיפה פורטוגל על טרנסילבניה ?
כלומר לא חייבים לשבת באפס מעש ולהיות משועממים ועניים.מוטב למצוא עיסוק שגם ישפר את רמת ההכנסות במקום ירוק כפרי .בסופו של דבר לטייל בין הערוגות זה נחמד עד גבול מסויים. וגם נוף נפלא הופך לטריוויאלי אם אין פרנסה. לא ככה?
