בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

ש_מים_וארץ*
הודעות: 1080
הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי ש_מים_וארץ* »

((-))
שאלוהים ישמור...

יקירה, החליפי לו את הכינוי, וגם לעצמך.
ילדייך הם קוסמים אז את יכולה להיות הקוסמת הגדולה ונפתח לך דף בית כדי שלא תעמוד שום שאלה אחרי השם הזה.
והאב, אולי נכנה אותו פרח (?!) גם כי יש להניח כי בבסיסו ובניצחיותו הוא אכן- פרח. וגם כי זה מאפשר אופציה פוטנציאלית שהוא יפרח.
יפרח מחייך, ואולי אפילו יפרח וישגשג.
@}
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

יש לי דמעות בעיניים...
גם לי...

רוצה כל כך לעזור ולא יודעת איך...
בנתיים אני קוראת וחושבת עלייך הרבה...
לוונדר_סגול*
הודעות: 1068
הצטרפות: 24 ספטמבר 2004, 16:05
דף אישי: הדף האישי של לוונדר_סגול*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לוונדר_סגול* »

מזמן לא ביקרתי כאן
ועכשיו נכנסתי ישר לסצנת הביעותים הלילית
את לא בכית אבל אני כן, ממש... איזה פחד...

איזו עצמה,כמה שכל ישר ברגע מעוות כל כך...

()
{@
ציפ_ציף*
הודעות: 1700
הצטרפות: 05 מרץ 2006, 14:45

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי ציפ_ציף* »

מקווה שלקח חדר בקומה גבוה מאוד ושיש לו בחדר מרפסת עם מעקה נמוך.... D-:

אוי מתוקה,הלוואי וכולנו היינו יכולים לתת ידיים ולעמוד סביבך כמעגל עוצמה,
לא לאפשר לאף אחד לערער את הביטחון בחיים,לא לתת לאף מחשבה לבוא ולהפחיד אותך,
רק שלווה,רגיעה,אהבה גדולה ותמיכה.
(())
אלודאה_בלבן*
הודעות: 942
הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אלודאה_בלבן* »

מצטרפת לחיבוקים, ולמעגל העוצמה ולדמעות.

(())
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

לפני כמה חודשים אמא של ליה ליותה אותי בתהליך עריכה של איזה דף. היא צחקה על עצמה שהיא כזאת סאקרית של המילה הכתובה עד שהיא נותנת עדיפות לצורה על פני התוכן בדף שעוסק ביוגה... אודה ולא אבוש, גם אני כזו.
אז אני מקבלת באהבה את הרצון לגונן באמצעות שינוי שמות, ומכיון שכל מה שנכתב כאן יקר לי אני אסביר למה בחרתי בשמות ולמה אני לא אשנה אותם בשלב זה.
שם הדף מעניק לו מסגרת, עולם וחוקים. כל מי שאי פעם שמע על הארי פוטר יבין לאן הגיע. יש משהו במיגבלה שמפרה את היצירתיות, הכתיבה במקרה הזה. מכאן השם מכשפה . בספרי הארי פוטר אין קוסמות, רק מכשפות, המלה במובן של אשה העוסקת בכשפים ונקיה ממשמעותה הסלנגית של מרשעת קטנה. אני נשארת בסיפור הזה מכשפה.
כשכיניתי את אבי ילדי וולדמורט עוד לא עמדתי על כל קווי הדמיון בין הדמות הספרותית לזו הנוכחת בחיי, עם קצת מחשבה גיליתי שהם רבים. וולמורט הספרותי גדל לאמא מכשפה ואבא מוגל. אביו נטש את אמו ואז נפטר, היא בכל זאת קראה לו טום רידל על שם אביו. טום רידל גדל בבית יתומים מוגלגי. חרף נסיבות חייו הקשות הוא היה תלמיד מבריק וקוסם מוכשר והוא בחר לנתב את הכישורים האלה לאופל. נתיב חייו מוביל לאבדון, בין שהוא מצליח ובין שהוא מובס הוא נידון לאפלה תמידית. והכוח שמביס אותו שוב ושוב הוא כוחה של האהבה. הוא לא יכול להתמודד עם אהבה. טום רידל שינה את שמו ללורד וולדמורט, הוא מתעב את אביו ובז לאמו. הוא תמיד לבד גם כשיש לו תומכים. כדי להתאים את הסיפו לאיש במציאות, נדרשים שינויים קטנים מאוד. השם הולם.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

המלה במובן של אשה העוסקת בכשפים ונקיה ממשמעותה הסלנגית של מרשעת קטנה. אני נשארת בסיפור הזה מכשפה.
נראה לי נכון מאוד. קראת את ערפילי אבלון?
יש משהו במיגבלה שמפרה את היצירתיות, הכתיבה במקרה הזה.
אני מאוד מתחברת לזה, לרעיון של הגבול שמאפשר חופש ויצירה.

(()) אני מאחלת לכם ימים שקטים וטובים.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

בין שהוא מצליח ובין שהוא מובס הוא נידון לאפלה תמידית. והכוח שמביס אותו שוב ושוב הוא כוחה של האהבה
איזה יופי כתבת. וגם כמה עצוב.
ציפ_ציף*
הודעות: 1700
הצטרפות: 05 מרץ 2006, 14:45

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי ציפ_ציף* »

אחלה מכשפה את !
אני דווקא אוהבת מכשפות...
<ציפציף מכונה אצלינו המכשפה של המשפחה בגלל חוש איטואיטיבי מפותח וגישה למה שמעבר>
נני.אוג*
הודעות: 18
הצטרפות: 26 ינואר 2007, 11:00

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נני.אוג* »

בין שהוא מצליח ובין שהוא מובס הוא נידון לאפלה תמידית. והכוח שמביס אותו שוב ושוב הוא כוחה של האהבה.
המשפט הזה מגרד לי.
מנסה לכתוב אותו מחדש, כמו שמרגיש לי...

בין אם הוא מצליח ובין אם הוא מובס הוא נידון לאפלה תמידית, שוב ושוב הוא נרתע באימה מכוחה המרפא של האהבה.

יש?
נני.אוג*
הודעות: 18
הצטרפות: 26 ינואר 2007, 11:00

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נני.אוג* »

כי האהבה "מביסה" אותנו רק אם התרחקנו ממנה כל כך שאנחנו כבר מפחדים ונרתעים ממנה

האמת, אני מאוד מבינה אותו: לקבל אהבה, פירושו להיכנע. להתמסר. לחוות את חולשתך ואת כמיהתך. לוותר על החוזק המלאכותי, המזייף. ליפול לאחור לחיקו של האוהב, בעיניים עצומות, לבטוח לחלוטין.
לא קל.

<ועכשיו סוף סוף אוכל ללכת לישון. ידעתי שמשהו הציק לי, רק לא ידעתי מה. שעתיים גלישה "מיותרת" באינרנט, כדי לחזור לנקודת ההתחלה ולהשלים את המשפט האחרון. א-מחייה>
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

יש?
בטח יש!
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

ועוד חידוד קטן , התכוונתי לוולדמורט הספרותי כשכתבתי "מובס", כי בכל עימות של הארי פוטר ווולדמורט, מה שמביס את האחרון, הוא כוחה של האהבה. התינוק הארי ניצל מקללת המוות כי אמא שלו הקריבה את חייה למענו, באבן החכמים, מגעו של הארי, הטעון באהבה הזו, מפורר את קווירל שנושא על גופו את וולדמורט, בגביע האש הוריו המתים של הארי מטעינים אותו באהבה ועוזרים לו לנצח בדו-קרב.
לגבי האיש שאני מכנה כאן "הוולדמורט" יתכן ואת צודקת. הוא מצהיר על כמיהה לאהבה, אבל אולי הוא בעצם נרתע ממנה. אף פעם לא חשבתי על זה כך.
בת_ההרים*
הודעות: 1548
הצטרפות: 22 ינואר 2003, 12:24

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי בת_ההרים* »

הוא מצהיר על כמיהה לאהבה, אבל אולי הוא בעצם נרתע ממנה
לי זה נשמע שיותר מזה שהוא נתרע ממנה,הוא פשוט,לא מסוגל להכיל את האנרגיה הזאת.של אהבה.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

הגוף ממשיך לספר. "רואים עליי" שעברתי משהו. אני חושבת שבשבועיים שחלפו (בדיוק היום) נשרו ממני לפחות חמישה קילו (אין לי משקל, לא יודעת בדיוק). זה לא נראה יפה. לו הייתי בת שבע עשרה שהעור נצמד אליה ויהי מה, אפשר היה לקבל את זה, אבל העור הבן כמעט שלושים ושמונה שלי כבר ראה הכל, הוא לא מתרגש מירידה פתאומית במשקל ונשאר לו תלוי ורפוי, מחכה להתמלא מחדש. לפחות אתמול קיבלתי טיפול פנים מפנק, אז בחזית הזאת יש משהו יותר רענן.
< נו, נאנחה מכשפה מקרב לב, שאלו יהיו הצרות הכי גדולות שלי>
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

הגוף ממשיך לספר
עוצמת הרכות, נו. לכי כבר.
אני יודעת שאני נודניקית, אבל פה אני מרשה לעצמי.

ז ה ש ו ו ה א ת ז ה !!!!

(אם אפילו אמא שלי נשבתה בקסם - מה צריך עוד...)
אמא_בבית*
הודעות: 1078
הצטרפות: 21 דצמבר 2003, 15:17
דף אישי: הדף האישי של אמא_בבית*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אמא_בבית* »

קוראת אותך וחושבת איך תיפקדת ואיך הצלחת להוציא לו את הסכין מהיד ולדאוג לילדים ולהוציא את כולם מהבית. ועם כל זה את חומלת עליו. את מדהימה ומדהים כמה שגם אצלך האהבה לילדים היא כוח עצום שיעמוד בפני כל המנסים לפגוע. מזמן לא התרגשתי כל כך.
הכינויים שבחרת כל כך מדוייקים ומתאימים לסיפור שלך. הוא בדיוק וולדמורט שמפחד מאהבה, את ממש כמו אמא של הארי שמלאה באהבה ומגנה על הבן שלה ומטעינה אותו בכוח של האהבה. אבל בסיפור שלך גם על עצמך הצלחת להגן ועשית זאת באומץ ובחוכמה. את אישה חזקה ומעוררת השראה.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

ברוכה הבאה אמא בבית . מאז ש לילה טוב סיפרה לי על הבן שלך אני זוממת להזמין אותך לפה. איכשהו לא ידעתי איך לפתוח בהזמנה הזאת (אני יודעת, אני יודעת שזה אתר חופשי , אבל יש עכבות שהן חזקות מכל ידע). אז בהזדמנות, יש במעלה הדף כמה שאלות בשבילו. אני עדיין הייתי שמחה לקבל עוד הסבר לענין מפת הקונדסאים ולמה היא לא מראה את הארי והרמיוני שבאו מהעתיד.
תמרוש, את לא מנדנדת, את אהובה ועצותייך רצויות. אני עכשיו כל כך מחויבת לפתרון ענינים דחופים, אבל איך שהוולדמורט נוסע (אצבעות מוחזקות חזק, נשימה עצורה מרוב תקווה, אולי בעוד שבוע. ) אני מתפנה לטיפולים ופינוקים. בינתיים אני מתמודדת באומץ ב דחיינות כרונית . למשל, אם בימים רגילים היה מתקשר אלי העורך דין ואומר לי שיש הסכם ואני צריכה לבוא לחתום ולהעביר את זה לנוטריון , הייתי הולכת לחתום נגיד, למחרת בבוקר כי זה מסתדר לי נוח עם המסלול שלי ומחכה להזדמנות שבה אני מגיעה לחיפה ממילא כדי ללכת לנוטריון. עכשיו לא! אני טסה אליו מיד, חותמת ומזמינה מונית שתעביר את המסמכים למזכירה שכבר יצאה בדרכה לוולדמורט, הכל נעשה מייד בלי לדחות. זה אמור להרגיש טוב. זה מרגיש לי לא טבעי, לא בקצב שלי וזה מעייף. אבל זה גם מרגיש קצת טוב.
כשהכל יהיה מאחורי, אני מתכננת מסיבת הודיה בטירה החדשה. להודות לכל מי שתמכו בי ועזרו לי בשבועות הסוערים האלה.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

אני חושבת שאחזור להעריך מהצד, מקווה שלא יהיה עוד מקום להזדהות...
יקירתי, אני מקוה שתמיד תרגישי בנוח להשתתף באיזה אופן שתרצי. הליווי שלך אותי, כל כך נגע ללבי, ואני שמחה שאני יודעת איך לפנות אלייך עכשיו, כי המון פעמים היו לי שאלות אלייך ולא ידעתי איפה למצוא אותך.
גם אני מקווה שנוכחות של מחלת נפש בחיינו היא משהו שיהפוך בקרוב לנחלת העבר, אבל נראה לי שגם כשהנוכחות תקטן היא תישאר. הרי הילדים יהיו בקשר טלפוני עם אביהם, הוא יבוא לבקר. זה לא סוף מוחלט.
שנהיה בטוב! @}
אמא_של_ליה*
הודעות: 200
הצטרפות: 05 אוקטובר 2005, 12:35
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_ליה*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אמא_של_ליה* »

תראי מה מצאתי לך:
"כאן, בבית, נחתה לנו תקווה. לא זו הקלאסית, שפעמים רבות כל כך מתברר שהיא אשליה, ואף-על-פי-כן היא מפרנסת אותנו תמיד. אלא האחרת, מוחשית לגמרי וירוקה: החרק. נשמעה הצעקה החנוקה של אחד הבנים שלי: תקווה! ועוד על הקיר ממש מעל לכיסא שלו! ההתרגשות שלו, שגם היא איחדה את שתי התקוות. הוא כבר הגיע לגיל הזה"

זאת התחלה של סיפור של קלאריס ליספקטור המדהימה. ישר חשבתי עליכם. שמעי עוד:

"כמעט שאין לה גוף, קבלתי.
- יש לה רק נשמה, הסביר בני, וכיוון שילדים הם הפתעה בשבילנו, גיליתי למרבה ההפתעה שהוא מדבר על שתי התקוות."

אני קוראת אותך יום יום, בהשתאות, בהערצה, בשמץ חרדה לשלומכם, ומתבעסת שכל מה שאני יכולה להציע זה חיבוקים וירטואלים מטופשים.
והנה מצאתי לך מילים. הפירוק של הדימוי הזה ממשיך לאורך שניים וחצי עמודים מקסימים, בספר שקוראים לו אושר סמוי ולא הפסקתי לחשוב עליך במשך כל הקריאה. מקווה שגם לך זה ימרח חיוך כמו שזה עשה לי.
אני מחבקת אותך שוב. את כולכם.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

חיבוק חיבוק חיבוק
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

קוראת תמיד.
אוהבת ומחבקת חזק חזק.
אני האלמונית.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

"פחד מהשם רק מגביר את הפחד מעצם הדבר" אומרת הרמיוני גריינג'ר, באומץ, ללוציוס מאלפוי. "נכון" חשבתי לי, והחלטתי לדבר עם הוולדמורט. זה מיד החזיר אותו למימדיו הטבעיים (הקטנים), סתם איש אבוד ובודד, מעורר רחמים אבל לא מפחיד. לא מפחיד. עכשיו כבר לא מרגישה שאני הולכת להתעלף כל פעם שאני חושבת על בית המשפט הצפוי לנו.
פלוני אלמונית , המסר שלך האכיל אותי סרטים, כמו שאומרים. מי את? מדברייך אפשר להבין שאת מכירה אותי האמנם? אנא פזרי את הערפל, יש לי מספיק דאגות על הראש גם בלי זה.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי קוראת* »

אנחנו לא מכירות, אבל אני עוקבת אחר הבלוג שלך בהערצה. את גם כותבת מאוד יפה, וגם ההתמודדות שלך ושמחת החיים מעוררות השראה ובטוח עוזרות לקוראות רבות.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

אז שאני אבין, קוראת את הפלוני אלמונית מקודם?
'צטערת על הנידנוד, אבל נותרתי מבולבלת.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי קוראת* »

לא. סליחה על הבלבול. ציינתי במיוחד שאנחנו לא מכירות, כי שאלת את הקודמת אם היא מכירה אותך. אז שיערתי שזה חשוב לך לדעת אם הקוראות מכירות אותך אישית או לא.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

אה, טוב, הבנתי. מחכה לוידוי של האלמונית...
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אוי ואבוי. ממש לא התכוונתי להבהיל אותך.
אני לא מכירה אותך, אלא רק מפה.
העניין הוא שמה "שתפס" אותי באתר הזה בעיקר,
הוא הבלוג שלך.
ואותו אני קוראת תמיד.
אוהבת אותך על האומץ, על דרך החיים עם הילדים המתוארת כאן
ועל כישרון הכתיבה המופלא שלך.
צר לי שנכנסת לבילבול בגללי.
אשמח אם תגיבי למסר שלי.
חשוב לי לדעת שנירגעת.
כדי שתדעי שאני זו אני אם אכתוב שוב
כדי לא להשאר פלונית אלמונית זרה
אקרא לעצמי אמאנה.
בסדר?
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

יופי, נחה דעתי. מוזמנת בכל עת.
נראה לי שלא פעם נתקפת הכותבת תחת ניק בפארנויה שמא מישהו ממקורביה "עלה על עקבותיה". האמת? טפשי להסתתר, אבל זה מה זה משחרר (-:
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

טפשי להסתתר, אבל זה מה זה משחרר

אכן... אני בפאניקה שיום אחד מישהו מהמבוגרים במשפחה יגלה את הבלוגיה שלי, ואיתה את כל מה שאני חושבת על החיים. לא שאני מתביישת, אבל זה כמו ההבדל בין לדבר עם חברות לבין עם ההורים....
אלודאה_בלבן*
הודעות: 942
הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אלודאה_בלבן* »

אוף...
זאת אני, האלמונית האחורנה (לא זאת שלפניה).
הבעל שוב מחק את כל העוגיות מהמחשב, ואיתן את ההגדרות האוטוימטיות של השמות...
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

מתוקף הנסיבות אנחנו נפגשים עם כל מני אנשי מקצוע. בעיקר אני. שוטרים, חוקרים, עורכדינים, עובדות סוציאליות ופסיכולוגים למיניהם. אני יוצאת מהפגישות האלה בהרגשה שאני שם בשביל לעזור להם. חושבת עליהם אחר כך, שותים קפה עם הקולגות ומצטטים את שר הביטחון לאחר ניחום אבלים "באתי לחזק ויצאתי מחוזק". לפני שבוע נפגשתי עם הפסיכולוג מטעם שפ"י (שירות פסיכולוגי לילד) שאחראי על הגיל הרך, כלומר גנים וגנונים. הוא אמור לתת חוות דעת על מצבם של הקוסם הצעיר והפיונת. אחרי הפגישה אתו אכלתי ארוחת בוקר עם חברות וסיפרתי שם על ההרגשה הזאת שחוזרת, שאני נותנת תמיכה רגשית לאנשי המקצוע. הם מדברים אתי ומתחילים לדמוע ואי נשארת ענינית ומרוחקת.חברתי האהובה רחלי ט שעברה עם בנה הבכור מלחמה ממושכת במחלת הסרטן, הזדהתה עם כל מילה. אמרה שאצלם זה היה בדיוק ככה עד שהבן שלה התעייף מלחזק את כל האנשים האלה והם פשוט הפסיקו את הפגישות.
אני צריכה את חוות הדעת כי כדי לקיים מפגש בין הילדים לאביהם במרכז קשר (מנ שכנראה לא יקרה בשל קוצר הזמן). במרכז קשר חייבים חוות דעת של פסיכולוג ובמקרה של הוולדמורט עצמו גם פסיכיאטר (כבר שישה פסיכיאטרים ראו אותו וכולם מתעקשים שהוא שפוי, אבל עוד אחזור לזה בהמשך). אתמול נסעתי להפגש עם הפסיכולוגית של בית הספר. הנוהל הוא כזה שכל פסיכולוג כזה נפגש לפגישת היכרות אתי, אחר כך תצפית על הילדים בגן/ כתה ואז פגישת הכנה עם הילדים ואחר כך עוד איזו פגישה עם הילדים. היום נסעתי עם הקוסם הבכיר לפגישה עם הפסיכולוגית. הוא כנראה תמך בה באופן מוצלח מאוד כי היא ממש נהנתה! היא חזרה והדגישה בפנינו איזה ילד מקסים הוא וכמה היה לה נעים להפגש אתו ושהוא מוזמן תמיד. אני כבר מותשת לחלוטין מזה. בזמן שחיכיתי מחוץ לחדר רק רציתי לשים רגליים על השולחן הקטן בחדר ההמתנה, להישען אחורה ולישון. איך אני אתפנה לטפל בעצמי אם כל הזמן אני צריכה לטפל ברשויות הרווחה? מגרד לי כל הגוף. אקזמה הופיע בכל הקפלים - מאחורי הברכיים, בתוך המרפקים ואפילו בקרסוליים. זה דוקא סימן טוב. הגוף מוציא, לא מחכה לזמן שאני אפנה לפינוי הזבל ומתחיל בעצמו. חכה לי גוף שלי! אני כבר מצטרפת!
בדרך חזרה הרגשתי שתיכף יוצא לי הבכי, שהבחילה חונקת אותי, עוגת יום ההולדת שאכלתי שעתיים קודם בגנון של הקוסם הצעיר עשתה בי שמות (איזה תיזמון לחגיגות יומולדת!?!) . הרגשתי כמו ילדה קטנה שרק נגמלה מחיתולים וצריכה פיפי "בורח לי! בורח לי!" לא טוב לבכות בנהיגה. תתאפקי. אחר כך זה עבר.
מחר אנחנו, אני והוולדמורט, מתיצבים בבית המשפט כדי שהסכם הגירושים שלנו יקבל תוקף של פסק דין. זה אמור להיות ענין קצר ביותר. זו תהיה הפגישה הראשונה שלנו מאז הלילה ההוא. בפעם האחרונה שראיתי אותו הוא רדף אחרי עם סכין.
מחר גם היתה אמורה להיות הפגישה עם הילדים אבל כנראה שזה לא יצא לפועל. הולדמורט גומל את עצמו מכל התרופות הפסיכיאטריות ומאלכוהול והגוף שלו מאוד חלש. הוא מקיא כל הזמן ומבלה את ימיו במיטה. אם הוא לא יתאושש קצת הוא לא יוכל להפגש עם הילדים מחר. הוא גם לא יוכל לטוס מכאן בימים הקרובים. מתסכל. אני שמחה בשבילו שהוא גומל את עצמו אבל רוצה שיסע כבר.
לגבי האיבחון הפסיכיאטרי, מה שמסתמן כרגע, ונשמע לי די תואם את המציאות, זה שהוא בכלל לא חולה נפש אלא סובל מהפרעת אישיות. הפרעת אישיות היא דבר מתעתע ועמוק יותר וגם לא ניתן לריפוי. זה מסביר את ההשפעה הלא מיטיבה בכלל שהיתה לתרופות הפסיכיאטריות, זה מסביר את העובדה שגם בתום שלושה שבועות אישפוז במחלקה פסיכיאטרית לא ידעו הרופאים לתת אבחנה. זה מסביר את זה שרגע הוא יכול להיות מקסים, מנומס ונעים הליכות ובמשנהו פסיכופט רצחני.
עוד קצת. כבר כמעט הגענו...
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

לא טוב לבכות בנהיגה
אולי לא טוב, אבל מה זה משחרר..
מחזקת אותך למחר.

<כותבת ומוחקת וכותבת ומוחקת ונשארת רק עם מה שבטוח כי מה אני יודעת בכלל>
תוש*
הודעות: 18
הצטרפות: 09 יולי 2006, 19:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי תוש* »

|Y|
גם ממני
|L|
אמא_של_ליה*
הודעות: 200
הצטרפות: 05 אוקטובר 2005, 12:35
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_ליה*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אמא_של_ליה* »

<זה היה אימפולסיבי לחלוטין. אמא של ליה(והלל) מעולם לא השתמשה באייקון הזה וכנראה שגם לעולם לא תשתמש>
בת_ההרים*
הודעות: 1548
הצטרפות: 22 ינואר 2003, 12:24

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי בת_ההרים* »

חיבוק ושתי נשיקות.
אשה_שמחה*
הודעות: 1222
הצטרפות: 27 ספטמבר 2006, 22:31
דף אישי: הדף האישי של אשה_שמחה*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אשה_שמחה* »

ה' רועי
לא אחסר
בנאות דשא ירביצני
על מי מנוחות ינהלני
נפשי ישובב
ינחני במעגלי צדק
למען שמו
גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי
שבטך ומשענתך המה ינחמוני
תערוך לפני שולחן נגד צוררי
דישנת בשמן ראשי
כוסי רוויה
אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי
ושבתי בבית ה' לאורך ימים

(())
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

הוולדמורט כבר ישב מחוץ לאולם כשהגעתי. הוא לבש את החולצה שלבש בחתונה שלנו, בשתי חתונות בעצם, כי התחתנו פעם אחת במשרד רישום "שם" ופעם אחת בחורשה "כאן". שמתי לב שהחולצה מקומטת. בטח אין לו מגהץ במלון. אמא שלו בודאי צופה ממרום ומתפלצת (היא היתה מגהצת גם תחתונים וגרביים. אלוהים ישמור). תהיתי אם הוא שם לב שהוא התחתן איתי והתגרש ממני לבוש באותה חולצה.
החבלות בפניו כבר החלימו ומהכוויות עוד יש צלקות, עור ורוד וטרי. הוא גם מאוד רזה.אז מה גם אני. אותו זה הולם יותר. הוא שמח לראות אותי אבל לא היה לנו זמן להתחיל לקשקש כי תיכף קראו לנו להכנס. טוב שכך, היה נראה לי שכל הסובבים היו קצת נבוכים מהמפגש שלנו. היו שם אבא שלי, חבר משותף שבא עם הוולדמורט, שני עורכי הדין שטיפלו בתיק ומתלמדת (שהבן שלה היה פעם עם הקוסם הבכיר בגן). איך שהתישבנו הוא הושיט לי יד ללחיצה. היססתי קצת אבל לחצתי את ידו. השופטת היתה נעימה וחביבה וכל העסק לא לקח יותר מחמש דקות. כשיצאנו הוולדמורט שוב לקח את ידי ונישק אותה. האמת? היה לי לא נעים. חשבתי על הפעם האחרונה שנגעתי בו, יושבת עליו ומוציאה בכוח את הסכין מידו. זה לא זיכרון נעים.
היום התחלתי לפנות את הדירה שלו. אוףף אני כזאת נקבה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי בבוקר אז הלכתי לשם והתחלתי לנקות. עושה סדר בראש לנקות. במיוחד לנקות דברים של אחרים. זה גם נתן לי אפשרות להתחיל לחשוב מה אני רוצה לעשות עם כל הדברים שיש שם בדירה. חלק אני אשלח לו, אבל הכל , על פי פסק הדין, שייך לי. היי, אני הבעלים החוקיים של פליי סטיישן! מי היה מאמין...
ביום ראשון מתוכננת הפגישה עם הילדים וביום שני הוא אמור לטוס. היפ היפ הוריי!
אני רוצה להודות לכל המבקרות היקרות על איחולי התמיכה בדף הזה ובדף השני. הרגשתי, כבר מליל אמש, מוקפת באהבתכן ותמיכתכן. תודה @}
ציפ_ציף*
הודעות: 1700
הצטרפות: 05 מרץ 2006, 14:45

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי ציפ_ציף* »

היפ היפ הוריי! |יש| |יש| |יש|
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי קוראת* »

וואו. שמחה בשבילך.
אני מבינה למה המשכת לרחם עליו. הוויתור שלו על רכוש אולי אומר שיש בו גם טוב?
או שפספסתי לגמרי.
בכל מקרה, קוראת אותך בהתפעלות.
נטע*
הודעות: 477
הצטרפות: 29 דצמבר 2002, 20:18

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נטע* »

מחכה אתך (במחשבותי ובלבי) ליום שני.
שמחה שנגמר ב"טוב", היום.
מחזקת.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

אני מבינה למה המשכת לרחם עליו. הוויתור שלו על רכוש אולי אומר שיש בו גם טוב?
פה יש שני ענינים נפרדים. הרחמים והאמפתיה מגיעים לכל אדם שזקוק להם ופה מדובר באדם שבאמת סובל. אני לא יכולה להישאר אדישה לסבל הזה. הצלחתי, סוף סוף, לתת לרגשות האלה, רחמים ואמפתיה, לא לחנוק אותי.
לגבי הרכוש, בואי נאמר שהוא לא ויתר על הרבה. אני יורשת ערמה של סמרטוטים וגרוטאות וכמה מכשירי חשמל, שהם אמנם יקרים בכסף אבל לי אין צורך בהם. אני מסתדרת נפלא עם המחשב הגרוטאה שלי, שכשאני לוחצת על מה חדש אני יכולה ללכת לשירותים או לעשות משהו מועיל בזמן שאני מחכה שיעלה... (אולי באמת אחליף את המחשב, למה לא לשדרג קצת), אין לי צורך בעוד טלויזיה ובודאי שלא בפליי סטיישן. החלק הארי של הרכוש המשותף, קרי, חסכונות בבנק הנכרי, נשאר ברשותו. רבע ממנו ילך לתכנית חיסכון סגורה על שם הילדים. אני עצמי לא מקבלת כלום. הוא בסך הכל יוצא מהעסק ברווח (כלכלי). כך שהטוב שיש בו, ויש בו, לא מתבטא בויתור על הרכוש.
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי קוראת* »

כך שהטוב שיש בו, ויש בו, לא מתבטא בויתור על הרכוש.
אוי, אני מקווה שלא עצבנתי אותך. לרגע לא חשבתי שהוא מקופח, חלילה. להיפך! את הרי מגדלת לבד את ילדיכם, ובכזאת אהבה והשקעה ומסירות.

מקווה שתוכלי לנוח קצת עכשיו (כלומר, אחרי יום שני...)
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

אוי, אני מקווה שלא עצבנתי אותך
חס וחלילה. לא עיצבנת בכלל - רק הרגשתי צורך להסביר.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

עכשיו יש קטע עם רשויות הרווחה. הטיסה של הוולדמורט נקבעה ליום שני אחר הצהריים. כדי שהפגישה בינו לבין הילדים תעשה על ידי רשויות הרווחה יש להם, כפי שכבר סיפרתי, כל מני דרישות. את רובן כבר מילאנו מה שנותר הוא חוות דעת של פסיכיאטר, כדי לעשות הערכת מסוכנות. הפסיכיאטר נאות לעשות את האיבחון ביום שני בערב /-: הם מצידם לא מוכנים לקיים את הפגישה בלי חוות הדעת הזו. אני ובעלת תפקיד שמלווה אותנו החלטנו שנקיים את הפגישה בעצמנו וזהו. בחיי שאני חושבת שהוא לא מסוכן לנו כרגע. אז כפי שזה מצטייר כרגע ניסע בשבת אני והילדים ועוד שני מלווים למלון בחיפה והוא יפגש עם הילדים שם. בשיחה שקיימתי ממש עכשיו עם העובדת הסוציאלית הרגשתי שהיא מאוד לא מרוצה בלשון המעטה. ניסיתי להסביר לה שאני מבינה את השיקולים שלהם ושאני לא מזלזלת במה שהם עושים אבל גם שאני לא מוכנה שהוא יסע בלי שהילדים יוכלו להפגש אתו. הם מחכים ורוצים מאוד. העו"ס היא באמת מותק של בחורה אבל במקרה הזה היא קצת ,איך להגיד בעדינות, חרדתית. היא חושבת שעדיף למצוא לו טיסה יומיים מאוחר יותר ולקיים את פגישת הפרידה על פי הפרוטוקול. לא בא בחשבון מבחינתי. שוב מצאתי את עצמי נותנת תמיכה רגשית לאנשי המקצוע זה כל כך מעייף עד שנרדמתי תוך כדי הקראת הארי פוטר. אנחנו משלימים פערים וחזרנו לקרוא את אבן החכמים. רגע לפני שנעצמו לי העיניים סופית עוד קראתי משפט שאני חושבת שחייבים לצטט באתר שעוסק בחינוך ביתי "עלה על דעתו של הארי, שאף אחד מהשיעורים שלו לא סיפק לו כל כך הרבה חומר למחשבה כמו ארוחת הארבע עם האגריד" . נכון יפה?
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

נו, שוב הבעיתיות של המדיה. אין בי כעס על אנשי המקצוע בכלל, אני רק מציינת את זה שההתנהלות מולם מעייפת אותי. אני מלאת הערכה לפועלם ולתנאים הקשים בהם הם עובדים. גם במקרה של המפגש המתוכנן, אני מבינה את השיקולים שלהם רק לא מסכימה אתם ובגלל שאני מעריכה את העבודה של העו"ס וחשוב לי לא לפגוע, התקשורת גוזלת ממני הרבה אנרגיות.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

ציינתי כבר שאני עו"סית?
לא... אופס, קצת מפודחת (וגם מבודחת). את מאוד צודקת בזה - "תחושת האחריות שאת לוקחת גם על החוויות שלהם, על הדרך שבה הם יעברו את הדרך אתכם."
לא חשבתי על זה עד עכשיו. זה שוב המקום הזה שבי של חיפוש הערכה ואהבה ואישורים מבחוץ. אני אתאמן בלשחרר.
בינתיים כנראה הושגה פשרה עם מחלקת הרווחה ויתכן שהביקור באמת יתקיים אצלם. אסביר אח"כ, עכשיו הולכת לנסות לישון קצת.
הערב מארחים את כל המשפחה לחנוכת בית, רוצה להיות רעננה ונחמדה.
נני.אוג*
הודעות: 18
הצטרפות: 26 ינואר 2007, 11:00

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נני.אוג* »

אוהבת אותך נורא
@} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @} @}
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

בעוד כמה שעות יתקיים מפגש הפרידה בין הוולדמורט לילדים. בסופו של דבר הסכימו במחלקת הרווחה לאפשר את קיום המפגש אצלם. הם ויתרו על חוות דעת פסיכיאטרית והסתפקו בחוות של רופא המשפחה שלנו. רופא המשפחה בעצם היה המטפל העיקרי שלו לאורך התקופה. הם היו נפגשים פעם בשבוע לשיחה של 40 דקות עד שלפני כמה חודשים הוולדמורט התפרץ אליו למשרד והתחיל להשתולל שם ובזאת הקיץ הקץ על הטיפול השיחתי. זה היה עוד אחד מאותם ימים בהם התקשיתי לנשום לנוכח המצוקה של הוולדמורט. רופא המשפחה העיר, בצדק, שחוות הדעת שלו, שמוצאת את הוולדמורט לא מסוכן, נכונה ליום שישי בצהריים ואין בה כדי לאמר שום דבר על מצבו ביום ראשון אחר הצהריים. זה קצת עיצבן את האחראית על מחלקת הרווחה אבל היא הסכימה בכל זאת להמשיך כמתוכנן.
היום אספתי את הילדים לפני הצהריים ונפגשנו עם הפסיכולוג מטעם שפ"י , כן, כן, ההוא מלפני שבוע, כדי להתכונן אתם לפגישה. הפיונת דרשה ציצי ונרדמה מייד בתחילת הפגישה. הקוסם הבכיר די השתלט על תשומת ליבו של הפסיכולוג. הבכיר מאוד נרגש. כמו אביו, הוא נתקף דברת אין סופית כשהוא נרגש. הקוסם הצעיר דוקא לקח את הכל מאוד ברצינות והתחיל לצייר ציור לאבא בהמון תשומת לב והשקעה. אחיו הגדול קשקש לו על הציור ברגע שהפסיכולוג מטעם שפ"י עזב את הבית. עוד שברון לב על הדרך. אני לא אהיה נוכחת בפגישה עצמה. הם אירגנו דברים ככה שלא יהיה שום מגע בינינו, ממש כמו במרכז קשר אמיתי.
התחלתי לפנות את המאורה של הוולדמורט. היום טיפלתי בארונות המטבח ובמקרר. היו לו שם כמויות אדירות של פסטה ואורז (מלא, השבח לאל). נראה לי שבזמן הקרוב לא יהיו לי לבטים לגבי מה לבשל. מאוד לא נעים שם במאורה. יש בה אוירה של משהו קשה ועצוב. אני מבינה מדוע הוולדמורט בחר שלא לבוא לארוז בעצמו. המקשרת שלו, בעזרתי מביאה לו את כל הבגדים והוא נתן הנחיות לגבי מה לשלוח לו ומה לתת לילדים. כל השאר לשיקולי. אני חושבת שאם הוא היה בא לעשות את זה בעצמו, הכאב היה עלול לדרדר אותו חזרה ובמצב השברירי של נגמל טרי עדיף לא להכנס למצבים כאלה. עבורי זה מבחן טוב למידת השחרור ממנו. אני כבר לא מתמוטטת מלחוש את הכאב שלו. כן, זה צובט לי בלב כשאני אורזת תמונות של הוריו, שלו עצמו כילד, של ילדינו. הוא לא רוצה לקחת אתו תמונות - רוצה להשאיר אותן לילדים, שידעו מי היו הסבא סבתא מהצד הזה, אבל בכל זאת ארזתי לו חלק. מבחר מצומצם.
קשה לי להיות שם בגלל הריח. ריח חזק של אבקת קארי. אף אחד עוד לא יודע בדיוק מה קרה שם בדירה לפני שהוא הגיע אלינו, איך בדיוק הוא נכווה,אבל מה שבטוח זה שנשפך שם סיר עם תפוחי אדמה ונפלה לרצפה צנצנת קארי וצנצנת של פלפלוני שעטה חריפים. הוא הריח מזה כשהוא פרץ אלינו הביתה וכשאני נאבקתי בו כדי להוציא מידו את הסכין, הריח דבק גם בי. כמה ששטפתי ידיים הוא עוד נשאר. זכרון הריח הזה עוד מהפך את בטני, לא כל שכן הריח עצמו.
בלייל אמש חלמתי. פעם ראשונה. ברור שבטח היו לי חלומות בחודש האחרון אבל אני לא זוכרת אותם. הלילה חלמתי שהוולדמורט שוב תוקף ואני לא ערוכה להתגונן בפניו. החלום הזה חזר בכמה גרסאות עד הבוקר, אפילו בנמנום הקטן שהרשתי לעצמי עד שממש מגיע הזמן לקום.
בחלום הראשון יש לי דלת עם שרשרת, אבל השרשרת ארוכה והוא מצליח להכנס ברווח שהיא מאפשרת. אני מנסה להדוף אותו החוצה ולא מצליחה. בסוף הוא נכנס. לא זוכרת איך זה ממשיך או מסתיים. בחלום האחרון , זה של הבוקר, אני מנסה להתקשר בטלפון להזעיק עזרה ואני גם מצליחה אבל היה שם עוד משהו, לא זוכרת מה רק תחושה חריפה של בלבול. בין הראשון לאחרון היו עוד חלומות על אותו נושא אבל אני לא זוכרת אותם רק את היותם.
אני שמחה שהגיעו החלומות האלה. מרגישה שיחד עם פינוי המאורה שלו, וההסכם המשפטי וכל תהליך הפינוי שלו מחיינו, גם המוח שלי מתחיל לעשות נקיון ולפנות מה שמיותר.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

נני.אוג תודה.
אוהבת אותך המון בחזרה.
בת_ההרים*
הודעות: 1548
הצטרפות: 22 ינואר 2003, 12:24

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי בת_ההרים* »

וואו.
גם לי צובט בלב כשאני קוראת....
אני מקווה שיהיו מספיק מבוגרים בעלי כוח פיזי במחלקת הרווחה.שלא תהיה הזדמנות למופע דרמה אחרון לפני העלייה במטוס(מישהו מוודא שהוא עולה למטוס?)
פתאום עולים בי חששות ודאגות.בגלל אי היציבות הנפשית,את יודעת.
אז מה בתפריט?אורז מלא עם קארי? :-P
לוטם_מרווני*
הודעות: 3987
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לוטם_מרווני* »

(())
החלומות מפנים מקום לחלומות טובים, פשוטים, כמו מציאות קלה. בע"ה ובקרוב.
נני.אוג*
הודעות: 18
הצטרפות: 26 ינואר 2007, 11:00

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נני.אוג* »

(()) @}@}@}
אני מאוד מאמינה בתהליך "עיכול" עם חלומות. הם ימשיכו לזמן מה, ובהדרגה כל חלום יהיה טוב יותר ומעצים יותר מקודמו.

אוהבתותך.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

בת ההרים , בתשובה לשאלותייך: כן, כן ולא (כן, שמר על המפגש י' השוטר הקהילתי שהוא דמות השוטר הטוב הסטיראוטיפי מסרטים ישראליים: גבוה, חיוך אלכסוני, כהה ובעל קול עמוק ונמוך. כן, מישהו מודא שהוא עולה למטוס. זה אותו החבר שגם היה אתו בבית משפט. הם נמצאים בדרכם לנתב"ג ברגעים אלה ממש[אם מישהי במקרה רוצה להספיק לתת לו חיבוק פרידה לפני העליה למטוס- מהרי זו הזדמנות אחרונה]. אורז כן, קארי? אולי בעוד כמה שנים )
הפרידה מהילדים היתה מאוד מוצלחת. אני לא נכחתי אבל הילדים, שהיו נרגשים מאוד לפני הפגישה, חזרו ממנה מרוצים ביותר. לא הצלחתי לדלות מהם יותר מדי פרטים אז דיברתי גם עם הפסיכולוג מטעם שפ"י , שאמר שלמרות שלא הספקנו להתכונן כפי שהם רצו הפגישה היתה מאוד מוצלחת לפי כל קנה מידה כאילו הכנו אותה לפי הספר. הוא כמובן אמר שהילדים מדהימים ושרואים שהכנתי אותם כמו שצריך וכו' כו'. ליתר בטחון, וגם כדי להפרד, דיברתי גם עם הוולדמוררט וגם הוא היה מאוד מאוד מרוצה ואסיר תודה (לי, על שלא השחרתי את דמותו בעיני הילדים). נראה לי סימן טוב אם כולם יצאו מרוצים.
בעוד שלוש שעות הוא ימריא מפה ואני קצת בלי אויר. מצד אחד חיכיתי לזה כל כך הרבה זמן ומצד שני.... לא יודעת מה מצד שני. צריכה לעבד את זה.
אבל היי עכשיו שבע בבבוקר, יש לי ילדים להוציא מן הבית וגם באים להחליף פה את לוח החשמל. צריכה לסגור.
אמא_של_ליה*
הודעות: 200
הצטרפות: 05 אוקטובר 2005, 12:35
דף אישי: הדף האישי של אמא_של_ליה*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אמא_של_ליה* »

אני אנשום איתך בעשר נשימה (אוג'איי?) ארוכה ומשחררת.
@}
קוראת*
הודעות: 1643
הצטרפות: 26 מאי 2003, 23:12

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי קוראת* »

נו? הוא עלה למטוס?

וגם הוא היה מאוד מאוד מרוצה ואסיר תודה (לי, על שלא השחרתי את דמותו בעיני הילדים).
כל הכבוד לך! זה לא קל להתגבר על הפיתוי אחרי מה שעברת
ויפה שהוא מעריך את זה.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

כולם שמחים ורק אני עוד לא...
כל כך יחחלתי לרגע הזה והנה הוא בא. זה טוב, ברור שזה טוב אבל אני עוד לא מרגישה את זה. עכשיו אני צריכה להתחיל לטפל בעצמי ולא בא לי. אין לי כוח להתחיל תהליך. דוקא מתחשק לי להזניח.
ש_מים_וארץ*
הודעות: 1080
הצטרפות: 15 מרץ 2004, 18:11
דף אישי: הדף האישי של ש_מים_וארץ*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי ש_מים_וארץ* »

((-))
קחי את הזמן....
וקצת לוונדר להשניף פנימה
תמונה
אלודאה_בלבן*
הודעות: 942
הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אלודאה_בלבן* »

דוקא מתחשק לי להזניח
אז תזניחי. לפעמים מהשקט שבהזנחה העצמית יוצאים דברים נפלאים.

(()) (לשם שינוי אני שמחה שאין פה חיבוק עם פרצוף עצוב).
נני.אוג*
הודעות: 18
הצטרפות: 26 ינואר 2007, 11:00

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נני.אוג* »

עכשיו אני צריכה להתחיל לטפל בעצמי ולא בא לי. אין לי כוח להתחיל תהליך. דוקא מתחשק לי להזניח.
אוי, חמודה.
"לטפל" ו"תהליך" זה ממש אותו הדבר.
"לטפל בעצמך" פירושו לתת לעצמך את הדבר הנכון בזמן הנכון - ובאהבה. אין שום סיבה שתתחילי "תהליך" עכשיו. תנוחי, תעכלי, תמשיכי לזוז עוד קצת מתוך אינרציה, תלכי או לא תלכי לקניות, תרבצי או לא תרבצי בבית בוהה באיזו תכנית טלויזיה מטופשת, תחשבי או לא תחשבי על מה שהיה או על מה שיהיה - העיקר שתעשי את זה מתוך הקשבה לעצמך. ואהבה. "עכשיו כל מה שבא לי זה לגלוש שעתיים באתרים מחורבנים באינטרנט" - לפעמים זה פשוט הדבר הנכון לעשות.

:-) (()) @) |גזר|
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

כתבתי אתמול מתוך עייפות גדולה וגם בדיוק נגמר לי מה לעשן... אז אין להתפלא שזה יצא מבואס כזה, אבל דוקא קמתי בבוקר והרגשתי בדיוק את מה שכתבתן, וידעתי גם איזה טיפול אני רוצה לקבל ראשון (תמרוש, אני נשבעת שאני אקבל עצמת הרכות, זה מושך אותי ואני מרגישה שזה מחכה לי באיזו תחנה לצד השביל של חיי, זו גם לא תחנה רחוקה, אני רואה את הגג שלה, אבל זו לא התחנה הבאה. ). מישהי שעובדת עם תקשור, רייקי, וקינסיולוגיה הציעה לי טיפול. זה היה כמה ימים אחרי התקיפה, היא עצרה לידי ואמרה :" איזה יופי שאני רואה אותך! בדיוק חשבתי עלייך והרגשתי מקומות מסוימים אצלך ונהיה לי חם בידיים - כשתהיהי מוכנה אני אהיה שם" כל מה שעשיתי בנידון זה לדעת שאני מוכנה ולחכות לראות מתי זה יקרה. זה לא אומר שאני לא ארים טלפון כדי שזה יקרה אבל בינתיים אני מזמינה אותה בלי עזרת מכשירים.
ביזבזתי עכשיו איזו חצי שעה באתר של "הארץ" כדי לנסוות למצוא כתבה שקראתי, שהתפרסמה לפני שבועיים במוסף. הכתבה על דוקטור סוזן בלקמור שחוקרת את התודעה. לא הצלחתי. הארץ עיתון לאנשים חושבים והכל נורא מסובך לי שם. הכתבה נורא הרגיעה לי את המצפון, שהציק לי בקשר להרגל של ג'וינט אחד בערב, אחרי שהילדים נרדמים. אני תמיד הרגשתי שזה מרחיב לי את יכולת ההתבוננות ומקצר תהליכים. דוקא בתור מי שיכולה להגיע למקומות עמוקים בתודעה גם ללא עזרה, אני יודעת כמה השקעה זה דורש וגם יודעת כמה תועלת זה מביא ולכן שמחתי באפשרות לקצר דרך. ועכשיו כשיש על זה חותמת מדעית אני פחות ביקורתית כלפי עצמי.
אם מישהי מצליחה למצוא את הכתבה ולעשות קישור, למען הקהילה.. אני אודה לה מאוד!
חיבוקים שמחים .
בעדינות_בעדינות*
הודעות: 69
הצטרפות: 20 אוקטובר 2006, 14:20
דף אישי: הדף האישי של בעדינות_בעדינות*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי בעדינות_בעדינות* »

חזרתי. דבר ראשון נכנסתי לבלוג שלך ו...המציאות לא מציאותית. די! לא יכול להיות. ואני יודעת שהכל, לצערי, באמת היה.
מאחלת לך הרבה רוגע, ימים שקטים ונעימים.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

תודה לבעדינות על הקישוק ועל הביקור. כדאי לקרוא, זו אחלה כתבה (הסמים לטעמי זה משהו שולי שם)
אלודאה_בלבן*
הודעות: 942
הצטרפות: 13 ספטמבר 2005, 00:47
דף אישי: הדף האישי של אלודאה_בלבן*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי אלודאה_בלבן* »

לא הצלחתי לפתוח את הכתבה, אבל אני סומכת עליך.
(()) נוסף לפני השינה.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

שלום מכשפה. סגולה. נורא נורא פחדתי עד שהוא נסע. בגלל זה לא כתבתי כלום. כי ראיתי שאת לא. עכשיו נראה לי שאפשר לנוח. ולשחרר. ולא למהר. איך אומרים אצלכם ביוגה. תרפי. וגם ג'וינט הולך, נראה לי. לא מבינה בזה הרבה. אבל פשוט לפרגן לעצמך את מה שעושה לך טוב. כי נראה כאילו החזקת כל כך הרבה זמן בקצות האצבעות ואני כל הזמן פחדתי שתיפלי, ועכשיו את פשוט יכולה לרדת לאט לאט ולנוח. |L|
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

ואני כל הזמן פחדתי שתיפלי,
לרגע לא היה לי ספק שאני לא אפול.
תודה
בת_ההרים*
הודעות: 1548
הצטרפות: 22 ינואר 2003, 12:24

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי בת_ההרים* »

לרגע לא היה לי ספק שאני לא אפול
גם לי לא היה ספק.
אני יותר דראגתי מתרחיש של שמשון הגיבור.תמות נפשי עם פלישתים וכד'.
לוטם_מרווני*
הודעות: 3987
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לוטם_מרווני* »

@}
ידעתי שתצליחי, ידעתי שאת חזקה כמו אבן, ולכן טוב שתניחי לעצמך להתרכך, עכשיו כשהוא לא בארץ.(דליה רביקוביץ והסלעים שלה, זה מה שנשאר משיעורי ספרות איטים בתיכון. האהבה שלי לשיריה, אותם אני זוכרת בע"פ).
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

" "אבל מה קרה לוול - סליחה - כלומר, לאתה יודע מי?".... "יש כאלה שהם אומרים שהוא מת. זה פתפותי ביצים אם אתה שואל אותי. אני לא חושב שהוא נשארה לו מספיק אנושיות בשביל שהוא ימות. אנשים אחרים אומרים שהוא עוד מסתובב באיזה מקום, מחכה בשביל ההזדמנות שהוא יחזור כאילו, אבל אני לא מאמין בזה." " (שיחה בין הארי פוטר להאגריד מתוך "הארי פוטר ואבן החכמים")
בימים הראשונים אחרי שהוולדמורט נעלם, ככה הרגשתי. החבר שליווה אותו לשדה התעופה אמר שנשאר אתו עד שראה אותו נכנס לאולם הנוסעים. משם אמורים לצאת רק במטוס או באישורים מאוד מיוחדים. ובכל זאת, עבר יום, עברו יומיים. כלום.
מסביב כולם שמחים ורק אני עוד לא... התלבטתי אם לשלוח אימייל לחבר אצלו הוא היה אמור לנחות והחלטתי לשחרר, לא לכתוב לא להתקשר, ובכל זאת גם פחדתי. מה אם הוא לא הגיע? מה אם הוא בארץ, אורב לי איפשהו?אחרי שלושה ימים הוא התקשר. רווח לי. בהתחלה הייתי ממש מרוצה מהמצב שלו. הוא סיפר שהוא לא לוקח שום תרופה, לא שותה אלכוהול ולא מעשן סמים, שהוא מתמודד עם נדודי השינה ועם הסיוטים. עודדתי אותו, הבעתי התפעלות. בשיחה השניה העזתי לומר לו, שהנה , הכל לטובה, גם בשבילו. הוא התרגז מאוד, איך אני יכולה להגיד לו דבר כזה כשהוא אלפי מיילים מילדיו, וכמה זה נורא וכואב ובלה בלה בלה, אחר כך הוא כבר לא רצה לדבר איתי, רק עם הילדים. זה דוקא טוב. אני והוא דיברנו כבר מספיק. אין יותר על מה לדבר. והאמת? אני לא חושבת שמה שכל כך כואב לו זה הריחוק מהילדים, אני חושבת שהחיים באופן כללי כואבים לו אבל הוא יודע שלהתרחק מהילדים אמור לכאוב נורא נורא למי שמוגדר "אבא טוב", הוא רוצה לראות את עצמו כאבא טוב (היו לו כמה יציאות חביבות כאבא, ולפעמים לפעמים הילדים ממש נהנו אתו) אז הוא מלביש את הכאב העצום שהוא חווה על הניתוק מהילדים. שיהיה.
מכשפה*
הודעות: 148
הצטרפות: 26 ינואר 2005, 18:34

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי מכשפה* »

ואני יכולה לכסות על הכל במעטה של קשיחות וציניות אבל בפני עצמי , לפחות, אני יכולה להודות : הוא עוד כואב גם לי. דוקא בדברים הקטנים, כמו סוכריות על מקל שהוא קנה לילדים והעברתי מהדירה שלו אלינו. איכשהו כשאני רואה את הסוכריות האלה, וחושבת עליו קונה אותן, זה צובט לי.
הילדים לא משתפים אותי בכאב ובגעגוע שלהם. אני יודעת שהם כואבים ומתגעגעים וזה שהם מסתירים ממני גם צובט. אנחנו הולכים עם גוש כאב מוחבא. הפסקתי לישאול "אתה מתגעגע לאבא? אתה עצוב שאבא נסע?" כי ראיתי שהתשובות הן תמיד הכחשה. בעצת הפסיכולוגית אני משקפת " זה עצוב שאבא איננו" או "זה קשה כשלא יודעים לכמה זמן נפרדים" הם לא אומרים אבל אני מרגישה שזה עוזר להם קצת. זו גם האמת.
לוטם_מרווני*
הודעות: 3987
הצטרפות: 27 דצמבר 2003, 21:55
דף אישי: הדף האישי של לוטם_מרווני*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לוטם_מרווני* »

(()) קוראת, תומכת מרחוק, נמצאת כאן בשבילך.
לילה_טוב*
הודעות: 1543
הצטרפות: 24 נובמבר 2002, 23:01
דף אישי: הדף האישי של לילה_טוב*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי לילה_טוב* »

אני לא יודעת כל כך מה להגיד אבל אני כאן.
נטע*
הודעות: 477
הצטרפות: 29 דצמבר 2002, 20:18

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי נטע* »

קוראת.
POOH_והתוספות*
הודעות: 1091
הצטרפות: 19 ספטמבר 2004, 11:38
דף אישי: הדף האישי של POOH_והתוספות*

בדרך להוגוורטס בלוג שפעת

שליחה על ידי POOH_והתוספות* »

אני לא יודעת כל כך מה להגיד אבל אני כאן.
שליחת תגובה

חזור אל “מחפשים אהבה”