בוא בואי ונתעלס

[מייק_בר_רב_אשי*]

שרה, סליחה, אבל משהו כאן מצלצל לי לא בסדר.
אני מניח שאת פורקת כאן לפנינו מצוקה אמיתית, ומציגה את העובדות לאשורן, כפי שהן משתקפות מנקודת מבטך.
אבל בכל זאת משהו לא מסתדר לי:
צפורניים לא שורטות!
מי ששורט זה הבן-אדם שמאחורי הצפורניים.
אז ראשית - אם היה מטפח את הצפורניים שלו אצל המניקוריסטית/פדיקוריסטית הכי טובה - זה לא היה שורט?
ושנית - אולי מה שמפריע זה לא איך הצפורן עשויה, אלא מה הוא עושה ברגליו ברגע הכי?
ועוד: האם את בטוחה שלא מעורב כאן עניין של כבוד? הנה, אני טורחת ומכינה את עצמי ומתקדשת ומטהרת, וחושבת עליך, ואתה לא טורח להתחשב בי? ואולי את אפילו צודקת מבחינה זו, וזו בכלל הבעיה?

[גלגל_הצלה*]

מייק אתה צוחק, נכון?

[מייק_בר_רב_אשי*]

גלגלה,
אני? צוחק??
אני אדם רציני זוועות.
אבל אולי שרה צוחקת עלינו במעשיותיה. מי יודע?
שנה טובה!

[שרה_ק*]

לעניין הציפורניים שלו היה לו הרגל מגונה מהילדות למשוך בשפיצים של הציפורניים של הרגליים במקום לגזור אותן כמו בנאדם כך הוא משך סלילים מהציפורניים עד שהן היו 'קצוצות' אבל מה מדי פעם הוא עשה טעות ומשך יותר מדי אז הוא פצע את עצמו.. אחרי שהתחתנתי איתו ראיתי את התוצאה: ציפורניים שהקו הלבן שלהן עקום וכמעט בלתי אפשרי לגזירה ישרה וכך נהיים שפיצים אם לא מקדישים תשומת לב לגזירה. ועוד משהו: הוא לא כל כך גמיש לקפל את הרגליים קרוב עד אליו אז כשהוא כן גוזר הוא בקושי מחזיק את הרגל שלא תחליק לו ומה שהוא מצליח לגזור זה לא מספיק כדי שלא יהיו שפיצים וכאן אין לו סבלנות ואז הציפורניים מוזנחות. נתתי לו רעיון שישב על הרצפה עם הפנים לקיר, ורגל אחת שייצב אותה על הקיר ממולו וכך יוכל להתקרב לרגל מספיק כדי לגזור. נראה אם הוא יעשה את זה.. אוףףף! כל לילה הוא חוזר הביתה נורא מאוחר בשעה 10:00 או אפילו ב12:00 בלילה.. הוא חוזר עייף ובקושי מחזיק את העיניים כדי שיוכל לראות איפה הוא הולך.. עיף כמו מת! וכל זה במסירות נפש כדי לגמור עכשיו לשפץ את הבית התורן וחשוב לו מאד לעשות כסף כדי להתמודד עם החובות מהבית שנמכר וכדי שיהיה כסף לאכול ובנתיים הזוגיות מוזנחת וגם הציפורניים האלו לעזאזאל!

נמאס לי! נמאס לי! נמאס לי!! )':

[שרה_ק*]

ושנית - אולי מה שמפריע זה לא איך הצפורן עשויה, אלא מה הוא עושה ברגליו ברגע הכי?
לא נכון.. גם אם סתם ישנים והוא מתהפך ובלי כוונה נתקלים ברגליים שלו זה סורט

[נורית_מ*]

אולי תציעי לו טיפול מפנק אחת לחודש: גזירת ציפורניים + עיסוי כף הרגל.
ואח"כ...

[גלגל_הצלה*]

שרה,

אני מקוה שאת מרגישה יותר טוב אחרי ה נמאס לי! נמאס לי! נמאס לי!! ,
זה טוב מידי פעם לשחרר אויר.

ברוח של נורית מ:
אני הייתי מציעה לו מקלחת משותפת, ואז גוזרים ציפורניים ביחד, כל אחד את שלו, או את אֶת שלו והוא את שלך.
או (רעיון אחר) להכין לו את כל צורכי המקלחת על מגבת יפה : שמפו מפנק, סבון, מברשת שיניים וכו' וגם.. מספריים לציפורניים.

<עדיין לא הבנתי אם מייק צחק או לא, אפשר לעבוד עלי כמו כלום>

אין שכחה, אין תוכחה.

[שרה_ק*]

את הקטע של הלגזור את הציפוניים שלי - NO WAY הוא עושה עבודה גרועה בגזירת ציפוניים... הוא עוד עלול לגזור עם שפיצים ואפילו להכאיב לי בלי כוונה
את הגזירת הציפורניים שלו הוא ישמח לקבל בשמחה נלהבת אבל.. את העיסוי בכף הרגל? הוא יקפוץ כמו נשוך נחש וצוחק - צוחק. רגליים שלו זה שטח של אל תיגע בי כל דבר מדגדג לו יותר מידי.. שוב אוף! הוא היה מעדיף בהתלהבות את העיסוי בגב, עיסוי בראש, בזרועות... ואז או שהוא נרדם או שהוא כבר נדלק ומתחיל עם החיבוקים ורוצה מין בטירוף אבל כשמגיעים לזה, עד שאני יודעת מה קורה הוא כבר בקטע של להסתובב לצד השני ולישון. למי יש חשק להתעלס כשזה ככה?

[שרה_ק*]

אז אתה אומר שיש מאבק בינינו. אוקיי אז מה עושים עכשיו? נמאס לי מכל הקטעים האלו. גם כן הוא לא מחזיק איתי ידיים כי הידיים שלי מדי חמות לטעמו. וגם אם אשב איתו, אסור לשבת על ידו בצד השמאל שלו כי הצד השמאלי שלו מדי רגיש והוא לא יכול לסבול מגע על הרגל השמאלית שלו כי הכל מדגדג לו. ואם אשב בצידו הימני זה תלוי לפי המצב רוחשלו. אסור לגעת בו יותר מידי זמן כי אז הוא מתחיל לזוז באי נוחיות כמו שנמלים זוחלות עליו ולא אישתו זאת שנוגעת בו. אמנם הוא אוהב לחבק ולתת מסאג'ים אבל כל זה לזמן קצר. הוא לא יכול מדי הרבה זמן כי אז הוא מתעייף . אבל אם אני אתן לו מסאג'? מצידו שאעשה לו מסאג' בגב יומיים רצופים בלי הפסקה, לא ימאס לו. אבל מסאג' בשאר המקומות כמו הרגליים? אל תיגעי בי אל תיגעי בי זה מדגדג פה וזה מדגדג שם כל היום מדגדג לו.

האימרה האהובה עליו היא: אני עייף אני עייף
כל הבעיות הכספיות והחובות שהוא עובד עד מוות כדי לשמור את הראש מעל המים מכניס הרבה מתח והרומנטיקה על הפנים!

[עתליה*]

לשרה
קוראים לזה במקור
getting the love you want

[רונה*]

יש למישהו מושג לגבי משהו טבעי כ"מגביר חישקוקיות" לאישה ? הכוונה היא לא לכדורים או חומרים כימיקלים אלא לחליטות את צמחים מסויימים היכולים להגביר את החשק/היצר המיני.

[דר'_וסטהיימר_טבעית*]

אינני יודעת אם זו תשובה לשאלתה של רונה, אינני יודעת אף אם זהו הדף המתאים- אולי יש לפתוח דף בשם בואי בואי ואתעלס עם עצמי,
בכל אופן אלמד אותכן בנות ויברטור טבעי שגיליתי, יותר נכון תחליף לרוקט-פוקט.
יש מכחולים קטנים ועדינים, בצורת מניפה כך שזה קטן אך רחב ומלטף, אתן כבר תמצאו איפה להעביר אותו- אתן או בן זוגכן המשקיען.
ובאמת זה מרגיש עדין (ומטמטם) יותר כי אין את הויברציה המכנית והמזויפת של מכשיר חשמלי.
בחיי שאינני צוחקת עליכן, אני משלכן...

[אלמונית*]

אני קוראת בעיניין את הכתוב למרות שאני לא אם .
ניתקלתי בבעיית חוסר- החשק מיני בקשרים שהיו לי בעבר וגם בנוכחי, וכשקראתי את מה שנאמר ( לא זוכרת כרגע מי רשם למעלה) שהרבה נשים זקוקות למגע לא- מיני כדי "להדלק" הרגשתי שזה מה שחונק אותי תמיד: חוסר אמון שבן הזוג אוהב ותחושה שהמגע הוא לשם מין בלבד ואין בו באמת חום אנושי. אולי אני בוחרת גברים כאלה ואני צריכה לשנות את הדפוס הזה, אבל תחושתי היא שזה קשה מאד לבקש את החום הזה במילים ולהסביר מה אני רוצה גם כשאני מנסה
זה נורא קשה ואם אני בכל זאת לא מקבלת את זה הכעס והתסכול כל כך גדולים שאני לא יודעת איך לפתוח את הנושא שוב. יש למישהו רעיון איך שוברים את המעגל??

[מציאותית!!*]

דבר ראשון אני רוצה לציין שאני לא מאחלת את המחלה הזאת לאף אחת אבל אני מאד רוצה לדעת מה אתן חושבות שהגברים שלכם עושים? בזמן שבמשך יותר משנה אין לך חשק לסקס ואת מונעת מבעלך על שום עוול בכפו ועוד מצפים ממנו שישאר נאמן כמו כלב טוב....חבר מאד טוב שלי לא ולאישתו יש את הבעיה הזאת יותר משנתיים וכשהיא גילתה שהוא קיבל קצת מהצד פעמיים בלבד כאשר יותר משנתיים היא לא שוכבת איתו ולא מוכנה שיגע בה,היא פשוט
העיפה אותו..אז אני רוצה לשאול- לדעתכם מי צודק? נראה לכם שגבר יכול להרגיש דחוי וללא שום מגע ואם יש מגע אז זה כולל הרגשה מגעילה של "אני עושה את זה רק בגלל שאתה רוצה" במשך כמה חודשים ואפילו יותר (לדעתי מעל 3 חודשים זה מתחיל להיות מוגזם) ואחרי כל זה להשאר נאמן?? אני רוצה להגיד לכם שבתור אישה שאוהבת את בעלה,בחיים לא הייתי מעמידה את בעלי במצב כזה נורא ואם קרה הייתי מבינה אם בעלי היה שוכב מידי פעם עם נשים אחרות רק בשביל לספק את היצר הבסיסי ואם את רואה שאחרי יותר משנה זה לא משתנה פשוט תשחררי אותו ואל תתני לו להרגיש כאילו הוא תמיד אשם...זה גועלי,חסר אחריות והכי אינטרסנטי שאפשר לעשות לבן זוג שאוהבים באמת...
אז אם אתן במצב כזה כדאי שבין רחמים עצמיים לתיסכול שאן נמצאות בו תשימו לב גם לבעלים שלכן ואיך הם מיתמודדים עם זה...אם בכלל. קצת חומר מחשבה לכולנו..יום טוב!

[חבצלת_השרון*]

ואחרי כל זה להשאר נאמן??

בהחלט כן. וראי נאמנות מינית

[תבשיל_קדרה*]

שאני לא מאחלת את המחלה הזאת לאף אחת
על מה את מדברת? איזו מחלה?

[ניצן_לן*]

הדף הערוך ירד מהמדפים וחזרה לאלתר המהדורה הקודמת !!! (לפי דרישת הלקוחות).

[בשמת_א*]

רגע רגע! אני מקווה שלא זרקת את הדף הערוך לפח?
כי ההקדמה שהוספת לו היתה טובה מאוד, הייתי רוצה לראות אותה גם בראש הדף הזה - הסברת יפה על מה הדף וכו'. זה נחוץ.
לא זוכרת מה עוד כדאי היה לקחת ולהשאיר - אולי את רשימת העצות לפתרון, בקיצור, בראש הדף?

[חברה של מישהי*]

עברתי לדף זה מתוך דף טיפוח הזוגיות וגיליתי שזה שבעלי "שוכח" בכל פעם שמגע מסוים באיזור אסטרטגי מסוים מכאיב לי - במהלך ואחרי 18 שנות נישואים - זה מאבק כוח.
וזה למרות שאני אומרת לו את זה שנים בשיא העדינות.
לאחרונה - אומרת גם באסרטיביות. והוא - צוחק קלות, ובפעם הבאה - שוב!
פלא שאני מהססת אפילו כשאני מאד רוצה לשכב איתו?!
אולי זה סתם חוסר רגישות?

[רחל_ה*]

בענין "חברה של מישהי",
לא שיש לי בעיה עם זה, ולא שאצלנו חסר על מה לספר גם בתחום זה , אבל במקרה זה זו חברה שלי שגילתה אצלי את הדף ולא התאפקה... אז ערכנו ושינינו את השם רק משום הנאמנות למקור.

[בשמת_א*]

לאחרונה - אומרת גם באסרטיביות. והוא - צוחק קלות, ובפעם הבאה - שוב!
לא, זה לא חוסר רגישות. זה מאבק כוח ברור: הוא שומע, מגיב ב צחוק (לועג לך? לא מאמין לדברייך?), וחוזר על המעשה.
וגם את חוזרת על מעשייך: במשך שנים על שנים את אומרת לו.
ובכן, נראה ש דיבורים , ובעיקר דיבורים שנשמעים לבעלך כמו "ביקורת" , הם לא הדרך להשיג שינוי ביחסים עם בעלך.
אז אולי כדאי למצוא דרך אחרת, לא מילולית?

למשל: בפעם הבאה שהוא עושה את זה - את קמה. מייד. כן, באמצע והכל. מפסיקה את המין, וקמה. בלי דיבורים. את לא אומרת שום דבר.
אם ורק אם הוא שואל במפורש - הי, מה קרה, למה קמת, למה הפסקת באמצע - אז את עונה בעדינות ובלי כעס משהו כמו: "נאלצתי להפסיק כי כאב לי מדי".

(וריאציה - שאולי תתאים לך יותר: כשהוא עושה את זה, את מפטירה "איי" קטן, ואז קמה, ואומרת ישר, בעדינות ובלי כעס כאמור, "אוי, כואב לי. אני הולכת לשטוף במים קרים/לשים משהו קר מהפריזר/למרוח אלו-ורה/" ויוצאת מחדר השינה לעשות את מה שאמרת, ולא חוזרת לסקס. ככה את אמנם מדברת לפני שהוא אמר משהו, אבל המלים לא קשורות אליו, מבחינתך. בוריאציה הזאת נמנע מצב לא נעים שעלול להיווצר מזה שקמת בשתיקה ולא הסברת עד שהוא לא שאל. אבל זה תלוי בבעלך, אני לא יודעת איזו וריאציה תתאים לך.
בכל מקרה, גם בזה: המעשה שלך מדבר. את הפסקת את הסקס באמצע בצורה ברורה ושאינה משתמעת לשתי פנים.)

וכמובן, את בהחלט לא תוכלי להמשיך באותו הלילה כי "לא לא, זה פשוט כואב לי מדי כרגע. אולי מחר" (שימי לב: גם אם זה לא כואב לך כבר במקום עצמו, זה כואב לך בלב. לכן זו האמת לאמיתה. זה כואב לך מדי כרגע, ולכן הפסקת את הסקס במקום להמשיך אותו ולכעוס).
בעדינות. בנימוס. בלי להגיד מלה על הקשר שלו לעניין. בלי להגיד מלה על "אמרתי לך כבר אלף פעמים ש..." ובלי שום רשפים.
אבל, חייבת להישאר תחושה תלויה באוויר של "נפסק באמצע". זו תחושה קשה (גם לך, אבל את רוצה שינוי, נכון?), וככל שתהיי יותר עדינה, וככל שתצליחי לשדר אנרגיות של חיבה ולהמנע מכל מחשבה ביקורתית, מאשימה, נעלבת וכן הלאה - ככה זה יותר יגרום לשינוי.
שינוי יכול להיות, שהוא ירגיש קצת אשם ויחשוב בעצמו שבעצם אמרת לו שזה מכאיב לך.

יש אפשרות שהוא יעלה במפורש את הסברה, שזה בגלל מה שהוא עשה למרות שאמרת לו שזה מכאיב. או ברצינות (כלומר, הוא מרגיש לא נעים ובעצם רוצה להתנצל) או בלעג (הוא עלול להגיב בצחוק או בלעג מרוב מבוכה ורגשי אשמה).
את לא נגררת לזה.
כיוון שאת נוקטת כרגע בדרך של מעשים ולא דיבורים , את בשום פנים ואופן לא רוצה להעלות את הנושא. זה לא מתאים למה שאת מנסה להשיג. ברגע שהוא יגרור אותך לדיון מפורש בנושא, את שוב נמצאת במקום של ה"מבקרת", "הקורבן" ו"הכועסת", והוא נמצא במקום המוכר שלו. שום שינוי לא יתרחש שם.
לכן - במקרה שהוא בעצמו העלה את הנושא במפורש, את לא נגררת בשום אופן.
תגובות לא נגררות יכולות להיות:

• שתיקה. את פשוט לא מגיבה. את "לא שמעת". את בחדר השני ונורא נורא עסוקה במה שאת עושה. את מסדרת את זה ככה שמה שהוא אמר נשאר תלוי באוויר ואת כאילו בכלל לא שמעת אותו, ולוקח לך המון זמן לחזור לחדר השינה, ואז את כבר מוכנה לשינה, "יא, כמה שאני עייפה. לילה טוב, בעלי החמוד". ואם הוא מנסה לחזור לסקס אז את אומרת מתוך חצי שינה, "אולי מחר, עכשיו עוד כואב לי/מרחתי משחה דביקה/...".
• להחזיר שאלה חד הברתית ולא להגיד שום דבר. למשל: "כן?" או "אתה חושב?" או "ממממ" (כביכול, את מחפשת תשובה במוחך). ואחריה - שוב, את עסוקה מאוד בחדר אחר, הרבה זמן. אפשר לענות ב"אתה חושב?" גם עשר פעמים כמו תקליט שבור, באותו טון מהורהר, בלי להיגרר. אסור שתגידי כלום . כל האמירות חייבות להישאר רק בצד שלו.

תזכרי! אם תגידי מלה אחת בכיוון הרגיל - הוא ייתפס בה ויחזור לסורו. אם הוא מדבר , את חייבת להבין את זה כאיתות שהוא נואש ומרגיש מופתע ועל קרקע לא בטוחה.
הוא ינסה בכל מחיר לגרור אותך לויכוח המוכר, כדי להוריד מעצמו את הרגשות הלא נעימים ולתלות אותם בך.
את חייבת בכל מחיר להשאיר את הרגשות הלא נעימים אצלו ואת הכוח אצלך.
מהדפוס שלך (לדבר איתו ולבקש ממנו) אני למדה שאת מאבדת את הכוח שלך דרך הדיבורים. תשתקי בכוח! תני למעשים לדבר בעדך. רק זה ידבר אליו.


לצד ההפסקה, את יכולה או באותו הלילה או למחרת (שוב, תחליטי את מה נראה לך מתאים) לציין בעדינות משהו מאוד נעים לך שהיה ביחסי המין. באגביות. אבל לציין ולשבח (נגיד, משהו כמו "היה לי מאוד נעים איך שנישקת אותי באוזן. אני אוהבת את הנשיקות שלך").
כי בזמן שאת מנסה לבטל הרגל אחד שלו שגורם לך כאב, את לא רוצה לבטל את המין ביניכם, והוא מרגיש רע מאוד וזקוק לעידוד, ואת רוצה לעודד מאוד את הדברים שנעימים לך על חשבון הדברים שלא נעימים לך. בעיקרון את היית רוצה שכל הסקס ביניכם יכיל רק דברים שנעימים לך (ודברים שנעימים לו, כמובן) ולכן את תצייני את הדברים האלה ותודי עליהם ותביאי לידיעתו כמה הם נעימים לך. (אני כותבת קצת בקצרנות, אז תשאלי אם משהו לא ברור לך).

אל תצפי שהוא יפסיק את ההרגל שלו תיכף ומייד. משהו בו גורם לו ללכת לשם, והוא לא לגמרי מודע לכוונותיו (זה לא שהוא עושה את זה בכוונה כדי להכאיב לך, אבל התת מודע שלו - בהחלט כן).
אבל את - כל פעם שהוא עושה את זה, את מפסיקה. בעקביות. בלי לפספס. בלי להרשות אפילו פעם אחת שבה "תחליקי" את זה. ובלי מלים מיותרות, ובלי מלים אליו (כלומר, בלי ביקורת, כעס, האשמות, קישור למשהו שהוא עשה).

את לא רוצה ליצור מצב שבו את מתנקמת בו בביטול מין, והוא מרגיש מואשם. את רוצה ליצור מצב שבו:
א. את מחמיאה על דברים שנעימים לך במין. את אלה את רוצה שהוא יגביר.
ב. את לא מאפשרת באופן פיזי, מעשי ומיידי כל אקט שמכאיב לך במין - אבל בצורה נעימה ולא מאשימה. מעשים. לא דיבורים. להפסיק. לא לאפשר לו להמשיך.
זהו בינתיים.

[חברה*]

בשמת,
ממש ממש תודה!
בהחלט אנסה בפעם הבאה.
עכשיו אני רק צריכה למצוא משהו לעשות בחדר השני..... הרבה משהו!!!

[רחל_ה*]

בשמת,
הרשי לי להוסיף - הדברים בהחלט רלבנטיים גם אצלי כך או אחרת בתחום המיני [לא סתם "חברה של מישהי" ואני חברות...] וגם אני לוקחת מדברייך כמה תובנות.

משהו בו גורם לו ללכת לשם, והוא לא לגמרי מודע לכוונותיו
האם אין זה תמיד כך?
אצל בעלי- בהחלט כן.
ואני חייבת להודות שלפחות אני די מותשת מהצורך לעשות את כל המודעות הזו, המניפולציה החיובית הזו לבדי.
קשה מאד לפעול ליד מישהו שרוב מעשיו אינם מלווים בהרהור פנימי, או בנסיון להבין את עצמו.
וזה בהחלט לא בא כרגע מהמקום של לחפש מי אשם/לתקן/לחנך. סתם מתשישות...

[בשמת_א*]

אני שמחה ששתיכן מרוצות מהרעיון שלי (-:

רחל ה, שימי לב לפוקוס: את לא חייבת לראות את זה בתור "לעשות את כל המודעות הזו" או בתור "מניפולציה חיובית".
אני מאוד ממליצה על הספר "שינוי: עקרונות של יצירת בעיות ופתירתן" מאת ואצלאוויק, ויקלנד ופיש.
יוצא שאת מרגישה "מקופחת" מפני שאת "נאלצת" לעשות "עבודה בשביל שניכם".
אבל אני הצגתי משהו קצת אחר:
אני אמרתי לחברתך, שכמו שבעלה עושה משהו שוב ושוב תוך אי הקשבה לדיבורים שלה - ככה גם היא עושה משהו שוב ושוב (מדברת איתו ומבקשת) תוך אי הקשבה למעשים שלו.
מכאן נובעות שתי מסקנות:
א. היא תקועה בדפוס תגובתי שלא פועל. מכאן: כדאי לה , למען עצמה, לשנות את עצמה, וללמוד בעצמה התנהגות חדשה, כדי לצאת מהדפוס התקוע וליצור שינוי.
ב. הם לא מדברים באותה שפה. אם היא רוצה שהוא יבין אותה באמת, היא מוכרחה להבין שהשפה שלו היא שפת המעשה ולא שפת הדיבורים, ולדבר אליו במעשים.
כלומר:
היא לא מקופחת והיא לא "נאלצת" "בגללו". להיפך, יש פה משהו שהיא צריכה לתקן בתוך עצמה למען עצמה. הרי מה שקורה מעיד גם עליה שהיא תקועה בעצמה בדפוס לא מועיל של תגובתיות.
אז היא לא עושה את העבודה "בשבילו". היא עובדת על פיתוח אישי למען עצמה.
אנו מקווים שהתוצאה תהיה, שהוא יפסיק לעשות את זה. במקרה הכי טוב - אולי תספיק פעם אחת (לבעלים יש כישרון נסתר לזהות תיכף ומייד כשהנשים שלהן עוברות שינוי אנרגטי. לפעמים מספיק שהיא תיכנס למיטה ותשדר גלים אנרגטיים של "מהיום אני פשוט לא מקבלת יותר את ההתנהגות X" - והבעל פשוט לא עושה את זה יותר. קורה שהוא קולט את השידור בלי שצריך לעשות שום דבר חוץ משינוי פנימי). אבל אין הבטחות. זה יכול לקחת גם חודשים. לא משנה. הפוקוס הוא על הדרך החדשה שהיא תלמד, על תובנות שהיא תתעשר בהן לחיים שלה.
את רואה את ההבדל בין הפוקוס הזה לבין התלונה על "אוף, למה תמיד אני צריכה לעשות שינויים קשים שדורשים מאמץ וריכוז בעצמי"? (וואללה, זה נשמע כאילו כתבתי בטון דידאקטי. אז לא (-: , אבל אין לי כוח לשנות ניסוח).

וחברה של, אם את רוצה "הרבה התעסקות" אז את יכולה להגזים: לשטוף במים קרים (אפשר שזה ייקח הרבה זמן (-; ), אחר כך לחפש המון זמן משהו בפריזר ולחפש המון זמן משהו להחזיק (כן, לקחתי חבילת חמאה אבל היה לא נעים לשים אותה ישירות, אני מחפשת איזה מגבת או אולי עדיף נייר או אולי...), אחר כך את מוכרחה לחפש איזה אלו ורה, רגע, אני זוכרת שהיתה לי, איפה זה, ואפשר כמובן להיסחף מזה לסידור כל המדף באמבטיה שעליו היתה האלו ורה אמורה להימצא (את יודעת, יכול להיות שמצאת אותה מייד. תחביאי במגירה ותמשיכי לחפש P-: ).
בקיצור, תהיי יצירתית (-; כל מה שתיארתי הוא משהו שכל גבר יראה אותו כהתנהגות די מובנת מאליה לנשים, לא? (לקום באמצע סקס ולהיסחף מחיפוש האלו ורה לסידור כל הארון באמבטיה באמצע הלילה? נשמע לגמרי סביר. הוא לא יחשוד שהכל מבוים, נכון?)

[רחל_ה*]

בשמת,
חברתי - שכבר פרשה לה לביתה - תמצא לה את דרכה להגיב ואני אמשיך את הדו שיח שלי איתך, ברשותך.

קודם כל - צחקתי המון על העצות המצחיקות ועל התובנה ש ---
כל מה שתיארתי הוא משהו שכל גבר יראה אותו כהתנהגות די מובנת מאליה לנשים, לא? (לקום באמצע סקס ולהיסחף מחיפוש האלו ורה לסידור כל הארון באמבטיה באמצע הלילה? נשמע לגמרי סביר. הוא לא יחשוד שהכל מבוים, נכון?)
כמה נכון וכמה מצחיק!!

הרי מה שקורה מעיד גם עליה שהיא תקועה בעצמה בדפוס לא מועיל של תגובתיות.
פה אני מותשת בדיוק מזה, שיש - אצלי לפחות - צורך בכלל בדפוס כלשהו של תגובתיות.
ברור לי - ואני מדברת כעת בשם עצמי - שמה שאני משדרת - מחוץ ובתוך המיטה - זה משהו שמאפשר להתנהגויות הלא נעימות של בעלי להימשך.
מה שקשה לי איתו הוא, שאני צריכה לשדר משהו כזה או אחר כדי שזה ייפסק, ולא די בכך שאומר "זה לא נעים לי" או "ככה זה כן נעים לי" כדי שהוא יזכור ויידע מה כן ומה לא. ברור שאיני מתכוונת להוראות מצידי אלא לדיאלוג, ואני כותבת כך רק לשם הקיצור.
או קיי, כבר הבנתי שאני אמורה להיות יותר ברורה, לקבל החלטה פנימית וכן הלאה כל מה שאמרת ובצדק כה רב.
אבל למה צריך לביים סצינה שלמה, מצחיקה ככל שתהיה?
איפה כאן ההידברות הישירה, השואפת לטוב עבור שנינו, הדאגה ההדדית זה לזו?
מניפולציה כזו, עבורי, משקפת דווקא את החלקים הלא בריאים בתקשורת בינינו.
ואני רוצה להגיד לך עוד משהו: אני חשה, שאם מניפולציה כזו תעבוד בשבילי [וכל אחת שתחליט עבור עצמה, כמובן, <רחל מפייסת את חברתה...> ] אחוש כעס גדול על שנאלצתי לנקוט תכסיסים שכאלה.

את רואה את ההבדל בין הפוקוס הזה לבין התלונה על "אוף, למה תמיד אני צריכה לעשות שינויים קשים שדורשים מאמץ וריכוז בעצמי"?
האם את רואה, בשמת, את ההבדל בין תלונה של "אוף" כזו לבין מה שאני כותבת? [לא טון ווכחני ולא דידאקטי ]
ממש לא קשור למאמץ וריכוז בעצמי.
מה שכן נראה לי יותר זה מה שכתבת כאן :
מספיק שהיא תיכנס למיטה ותשדר גלים אנרגטיים של "מהיום אני פשוט לא מקבלת יותר את ההתנהגות X" - והבעל פשוט לא עושה את זה יותר. קורה שהוא קולט את השידור בלי שצריך לעשות שום דבר חוץ משינוי פנימי

אחר כך את מוכרחה לחפש איזה אלו ורה, רגע, אני זוכרת שהיתה לי, איפה זה, ואפשר כמובן להיסחף מזה לסידור כל המדף באמבטיה שעליו היתה האלו ורה אמורה להימצא (את יודעת, יכול להיות שמצאת אותה מייד. תחביאי במגירה ותמשיכי לחפש ).
ובענין הזה- לא מאמינה שאיזה גבר [שאני מכירה, בכל אופן] יקום מהמיטה לעזור לחפש. א. כי הם לא מוצאים אף פעם כלום ממילא. ו - ב. הוא יסתובב ויירדם תיכף ומיד או יזפזפ בטלויזיה או משהו יצירתי כזה משלו. כך שכל ההצגה יכולה להיות מיותרת ואפשר ללכת ולאכול משהו בינתיים [למה לרזות אם אפשר להשמין?!]

[חבר*]

איזה השמצות

[בשמת_א*]

ובענין הזה- לא מאמינה שאיזה גבר [שאני מכירה, בכל אופן] יקום מהמיטה לעזור לחפש
חס וחלילה, זו לא הכוונה. כל התסריט הרי בנוי על זה שהוא לא יקום מהמיטה כדי לעזור לחפש!
הכוונה היא לגרום לכך שבלי כל מאמץ הידברותי לא תתאפשר חזרה לסקס ולא יתאפשרו דיבורים על הנושא הלעוס.

ואני מאוד שמחה שצחקת מהרעיונות שלי. מאוד נהניתי להמציא את התסריט המשעשע!

אבל למה צריך לביים סצינה שלמה, מצחיקה ככל שתהיה?
לא צריך לביים סצינה שלמה.
מה שניסיתי לעשות הוא לתת הרבה תגובות חדשות בשבילה, מתוך הנחה שעלול להיות תסריט במציאות שבו הוא עושה מהלך שהיא לא צפתה מראש, ואז היא תמצא את עצמה לא יודעת איך להגיב בדגם החדש, ואז היא עלולה להיגרר לדפוס הישן שלא עבד.
לכן, מה שעשיתי היה לבנות צעד צעד באופן אנליטי תסריט כזה, שבו יש מגוון של הצעות לתגובות שלה, איך להגיב לפי התסריט החדש כדי להמנע מנפילה לדפוס הישן:
הוא עושה א
היא עושה משהו חדש ב
אם הוא עושה א אז אין בעיה (היא קמה, הוא שותק, ואחרי כמה דקות פותח טלביזיה או הולך לישון וגמרנו).
אם הוא עושה ג אז היא יכולה לעשות ג או ד (שואל מה קרה)
אם הוא ה אז היא יכולה לעשות ה או ו (פותח שיחה על "אמרת לי שזה מכאיב לך" או לועג לה בנושא)
אם הוא ח אז היא יכולה לעשות ח, ט או י (לא מסתפק בשתיקה או בתגובה הלא מגיבה, מבקש שהיא תחזור לסקס, וכן הלאה).

נורא קשה ללמד דפוס חדש דרך האינטרנט.
כאילו, "אל תעשי מה שאת רגילה, כי זה לא עובד". דא!
אם החברה שלך ואת, ועוד כמה מאות קוראים סמויים, אפילו טיפ טיפה דומים לי - אז בפעם הראשונה שאנחנו מנסים מיומנות חדשה אנחנו אובדי עצות ונטולי כל תושיה לתגובה חכמה ברגע האמת.
אני פה מאמן הכדורסל: תתכונני להתקפה מתפרצת, תתכונני לשמירה אישית, תתכונני לשמירה קבוצתית, ותתאמני על סל לשלוש נקודות.
זה כמו טסט על אופנוע במסלול הדקה: הורדת רגל - נכשלת בטסט.

איפה כאן ההידברות הישירה, השואפת לטוב עבור שנינו, הדאגה ההדדית זה לזו?
אה! זאת העצם של הכלב! סליחה, פוקה בורה כלב!
כמה דברים:
א. "הידברות ישירה" - כלומר דיבורים? כלומר מלים? כלומר, לא אמרתי מספיק פעמים שמלים הן לא הדרך לדבר עם גבר? (-; (אל תיעלבו, חבר'ה, זו הכללה גסה ולא נכונה לכל הגברים)
טוב, עכשיו בניסוח קצת יותר רציני. תראי, הידברות ישירה היא רעיון מצויין.
בין נשים.
או אם במקרה זה לא השיעור שלך בחיים, ואת התחתנת עם אחד מאותם גברים נדירים שאפשר לתקשר איתם באמצעות מלים ובעזרת "הידברות ישירה".
אבל את, באופן ספציפי (לפי מה שאת מתארת, כמובן, אני לא מכירה את בעלך), מתארת את בעלך כגבר שהמלים הישירות אינן הדרך אליו . זו לא השפה שלו. זו לא דרך התקשורת האמיתית שלו, לא בעניינים רגשיים. ברגע שמתחילים במלים, הוא מרגיש כדג מחוץ למים.
עוד נקודה חשובה היא שכמה שלא תתעצבני מזה, בכל זאת את בחרת כזה, ויש לזה סיבה. כי הצד השני של התכונה הזאת הוא תכונות יפות וטובות. כי את בחרת בגבר, לא הלכת להתחתן עם אשה.
כאשר לבני זוג יש תכונות מתנגשות, באופן אידיאלי כל אחד מהם מנסה ללמוד את השפה של האחר, ולתקשר באופן שהשני יבין אותו.
הבעיה, שרובנו תקועים בדפוסים שלנו ולא מסוגלים לראות שיש בכלל דרך אחרת.
אנחנו הנשים פשוט משתגעות מזה ש"אמרתי לו אלף פעמים! למה הוא לא מבין! למה הוא מתעקש לפגוע בי!"
הוא לא מתעקש לפגוע בך. הוא פשוט לא מבין את השפה שלך, ולא מצליח לזכור את כל מליוני הפרטים הקטנים שבשבילו אין בהם שום היגיון והוא לא מבין אותם.

עכשיו, נגיד שהזוג תקוע, כל אחד בקטע שלו.
ונגיד שכעבור כמה שנות נישואין יצאנו משלב האהבה הענקית שבה משתדלים מעל ומעבר להיות "אוהבים".
אז אם אין טכניקה לגשר על הפערים הקיימים, אז נתקעים והכעסים נערמים כמו אבק בבית שלא ניקו אותו עשר שנים, וכל אחד חושב שהשני לא בסדר ולא מבין אותו.
טכניקה אחת כזאת היא הכלל:
אם מה שאת עושה לא מביא לתוצאה הרצויה - תעשי משהו אחר .

קחי דוגמא מהילדים: אם אמרת לילד עשר פעמים לסדר את החדר שלו והוא בכל זאת לא סידר - סימן שהשיטה של "להגיד לילד עשר פעמים" פשוט לא עובדת. את יכולה להמשיך במשך שנים על שנים להגיד לילד כל יום עשר פעמים, ולהתעצבן שוב ושוב שהוא לא מסדר את החדר - או שאת יכולה להתחיל לחשוב על דרך אחרת, חדשה, שכן תעבוד.
ואיך מתחילים לחשוב על דרך חדשה?
מתחילים ממה שחשוב לו. ממה שמעניין אותו. מהדרך שמדברת אליו.

ולמה לנו לחשוב על דרך חדשה?
כי אי אפשר לחיות כל החיים עם אותן דרכים ישנות שלנו. זה המתכון להסתיידות שלנו. החיים מזמנים לנו כל הזמן הזדמנויות להשתנות, להתגמש, להשתפר ולהתחדש. ואם לא למדנו משהו - אז החיים שולחים לנו אותו שוב ושוב ושוב. עד שנלמד לצאת מהדפוס התקוע שלנו ולעשות שינוי .
את צריכה לעשות שינוי כי את תקועה. בדיוק כמו בעלך. את תקועה בקטע אחד והוא בקטע אחר, אבל הנקודה היא שגם את תקועה.
(וגם אני, כמובן. כל אחד והקטעים התקועים שלו (-; ).

[רחל_ה*]

_נורא קשה ללמד דפוס חדש דרך האינטרנט.
כאילו, "אל תעשי מה שאת רגילה, כי זה לא עובד". דא!_

וואלה את צודקת.
ואנ יממשמעריצה אותך על המאמץ לכתוב תסריטים כאלה מושקעים ועוד להמשיך ולהתבדח בדרך...

_אנחנו הנשים פשוט משתגעות מזה ש"אמרתי לו אלף פעמים! למה הוא לא מבין! למה הוא מתעקש לפגוע בי!"
הוא לא מתעקש לפגוע בך. הוא פשוט לא מבין את השפה שלך, ולא מצליח לזכור את כל מליוני הפרטים הקטנים שבשבילו אין בהם שום היגיון והוא לא מבין אותם_
אני כבר לא חושבת בכלל בכלל שהוא מנסה לפגוע בי. הוא זה פשוט הוא ואני זה פשוט אני. ואני לא נפגעת.
ואני מכירה את זה שלא לעשות more of the same אם לא מצליח מהש עשינו עד עכשיו מאה פעמים.
ואני לא רוצה שהוא יהיה כמו אשה [זאת אומרת - הלוואי.... אבל אי אפשר ]. ואני יודעת שיש לו היתרונות שלו כגבר [they have their uses...] .
אני אומרת את זה כדי שתביני את מה שאני כותבת לך כמו שאני מתכוונת אליו:
אני מתכוונת לאמר שמתאים לי יותר לעשות אצל עצמי כזה שינוי עצמי, שהוא יחוש בו, או שדי יהיה שאומר מה שאומר כיון שזה יהיה ברור מתוך עצם השינוי שלי, שיעבור דרך טון הדיבור, שאני מתכוונת לזה ושהפעם הוא באמת צריך לשים לזה לב.
לא שיחות נפש. לא דיבורים של חברה. אמירה פשוטה וברורה.
זה קרה בדברים אחרים.
אני לא מוכנה לפעול באופן עקיף שכזה. זה מרגיש לי לא ישר ומרגיש לי כמו עוד וואריאציה לא תקינה של מערכת היחסים שלנו.

וזה ממש לא -
הוא פשוט לא מבין את השפה שלך, ולא מצליח לזכור את כל מליוני הפרטים הקטנים שבשבילו אין בהם שום היגיון והוא לא מבין אותם.
אני יודעת למה את מתכוונת: לכל השיחות המתמשכות והמפותלות שאנחנו מדברות עם נשים ועם הגברים יחידי הסגולה שהם כמו נשים. ולכל תתי השיחות ולכל פרטי הרקע שאנחנו מנדבות ולכל... טוב, את יודעת.

ואני ממש לא חושבת שזה אותו הדבר: להגיד שמשהו לא נעים או מכאיב לי במגע אינטימי זה מאד ברור וישיר ובכלל לא כמו שיחת בנות. כשגבר אומר לגבר אחר "תעשה את זה ככה ולא ככה" נגיד כשהם מתקנים משהו או בונים משהו - מדוע זה כן ברור ולהגיד "כשאתה מועך לי את XYZ זה לא נעים לי" זה ל א ברור ?

זה ממש לא נשמע לי אלפי פרטים קטנים.
עכשיו, אולי את צודקת שזה יפתור את הבעיה הטכנית, המעשית, של צביטה או מעיכה או משהו אחר לא נעים. אבל זה לא יפתור את הסיבה לאי תשומת הלב החוזרת והנשנית במשך שנים!!!
וזה בוודאי לא יפתור את הכעס שלי [ושל שכמותי, לפחות עוד אחת שאני מכירה...] על כל השנים הללו.

ואל תגידי לי <רחל מקדימה רפואה למכה...> לא להצמד לכעס, לבדוק איפה אני יכולה לעשות שינוי וכן הלאה.
נכון שישנם דברים שממש לא משנה מאיפה הם באו ואכן לא צריך לפתור אותם בשיחה או בבירור וישנם דברים שכן.
לטעמי, העובדה שהוא ממשיך לזרוק את תחתוניו בפינת האמבטיה ולא מרים אותם לסל הכביסה וכן משאיר שיש אמבטיה רטוב לאחר התגלחת - זוהי תופעה שאין לרדת לחיקרה, השלמתי איתה ואני אפילו מסתדרת יפה עם לנגב את מי הגילוח ולזרוק תחתונים לכביסה. יתרה מזו - למדתי להיות סלחנית עם עצמי ולזרוק גם כן תחתונים לאותה ערימונת, לא לפנות מיד ולהעריך את העובדה שאין לו בעיה עם זה.
אבל!!! ונא לקחת אותי ברצינות הראויה - "לשכוח" במשך שנים שמפריע לי משהו מאד מאד מסוים וקבוע [ודי מינורי]
זה בכלל לא באותו סדר גודל ולא אותה התמודדות.
ופוקה בורה כלב!!! לא שם!

ובענין של "אני תקועה" - או קיי, אני מודה. אני תקועה ואף יותר מזה.
אבל למה אסור לי להיות מותשת?!
לא אמרתי שלא אקח אחריות, לא אמרתי שלא אשנה דפוסים, לא אמרתי שלא... אבל בכל זאת אני פשוט מותשת מזה!!!
<רחל עומדת על זכותה להיות מותשת ו --- נרגזת!!!>

[בועז_חן*]

אני לא מאמין שאני הולך להגיד את זה, אבל בשמת צודקת מאה אחוז!
הייתי מציע מהצד השני לתבל את זה גם בחום ואהבה. זו לא סתירה, זה להראות לו שאת עדיין אוהבת אותו למרות שהוא מפשל, ושזה שאין כעס ויש אהבה רומז שאם הוא יזהר בפעם הבאה יהיה טוב.
גברים אוהבים לשחק, ואם לוחצים על הכפתור הלא נכון ונפסלים הם ינסו יותר טוב בפעם הבאה. רק להזהר שלא יחשוב שהמשחק נשבר...

[רחל_ה*]

בועז,
גברים אוהבים לשחק, ואם לוחצים על הכפתור הלא נכון ונפסלים הם ינסו יותר טוב בפעם הבאה. רק להזהר שלא יחשוב שהמשחק נשבר...

לוחצים על הכפתור הלא נכון במשך שנים? ולאחר שאומרים להם את זה בדרכים שונות שוב ושוב? מתי היא הפעם הבאה?
אשמח מאד מאד לשמוע את הדרך שבה אתה רואה את הדברים.
ומה עם להראות לי שהוא אוהב דרך הקשבה למה שנכון לי ולא נכון לי?
אולי באמת פעם אחת גבר יסביר מדוע קשה לגבר להיות קשוב [כמובן, מתוך הנחה שלא אצל כולם זה כך ושאותו גבר יותר קשוב, כי אחרת איך הוא פה?] ומדוע צריך לעשות כל מיני מניפולציות מוזרות כדי שזה יחדור לקודקודו?

הכעס, כמובן, אינו על הקורא אלא על הפרטנר שלי הפרטי.

[בועז_חן*]

המילה החשובה במשפט שאמרתי היתה ונפסלים ולכן זה התאים למה שבשמת הציעה. במשך שנים נשמע שזה עשה כל מיני רעשים אבל המשחק המשיך.
< אני מתחיל לחשוש מהאלגוריה של אישה למשחק, ביחוד בהקשר המיני. אז מה שבטוח - אישה זה לא צעצוע!! >

קטונתי מלהסביר את עניין הקשב, וגם אני לא קשוב בעיניי אישתי, אבל אני יכול חושב שכמו שבשמת אמרה, זה קשור מאוד לתחושת ביקורת. זה משהו שאוטם אותנו, ונכנס למגננה. יש גם בעיה נוספת בצורת התקשורת - מכירה את הבדיחה על מה אישה אומרת ומה היא מתכוונת (אני לא מוצאת כלום

צריך בית חדש) לעומת מה הגבר אומר ומה הוא מתכוון (אני רעב

אני רעב)? המסרים שאתן מעבירות הם לפעמים מורכבים מדי בשבילנו כנראה (-:
במקרה הספציפי למשל, את מתיחסת לעזיבת האקט כמניפולציה. למה? האם כשכואב לך זה לא טבעי שתפסיקי? האם זה שאת לא מפסיקה לא אומר שלא כלכך כואב לך? אני לא מנסה להצדיק את ההתנהגות, רק להראות צורת מחשבה מסוימת.

[ענ_בל*]

אני קוראת סמויה בדף הזה, פשוט כי אין בן זוג כרגע לחוות איתו את הכייף והתיסכולים. אבל רציתי לומר לך בועז חן שטוב שכתבת כי זה פותח זוית ראיה חדשה בדיון הזה.
תודה

[בשמת_א*]

עכשיו, אולי את צודקת שזה יפתור את הבעיה הטכנית, המעשית, של צביטה או מעיכה או משהו אחר לא נעים. אבל זה לא יפתור את הסיבה לאי תשומת הלב החוזרת והנשנית במשך שנים!!!
אני צריכה עוד לחשוב על זה, אבל לעת עתה אגיד רק: זו לא בעיה טכנית. זו טעות לתפוס אותה ככה.
כמו שאמרתי בהתחלה לחברתך, יש כאן מאבק כוחות. בגלל זה אי תשומת הלב. ו"אי תשומת הלב" תופיע בדיוק בנקודות תורפה שלך, מתוך כוונה מכוונת אך לא מודעת לפגוע בך. בדרך כלל, הצד השני מצדיק בינו לבין עצמו, ברמה לא מודעת, את הפגיעה בך כנקמה על הפגיעות שלך בו.
ככה יש מעגל בלתי נפסק של פגיעה-נקמה-פגיעה-נקמה משני הצדדים, כל אחד מרגיש נפגע וצודק וכמה השני "לא בסדר".
מעגל של אכזבה שבו שני הצדדים מאוכזבים מכך שהשני אינו מתאים בשלמות לפנטזיה שלהם הדמיונית על בן הזוג שימחק את כל העוולות שאי פעם עוללו להם, יבין אותם תמיד, ובאופן כללי יתפקד בשבילם כמו שאמא שלהם לא תפקדה בגיל שהם עוד היו זקוקים לה.
זו הסיבה לפגיעות החוזרות ונשנות, וגם לחוסר היכולת לשנות את זה.
( לבסוף מוצאים אהבה כבר אמרנו? (-; )
האם אי פעם הוא אמר לך משהו כמו "אלף פעמים כבר ביקשתי ממך לא להסתכל עלי במבט הזה, שגורם לי להרגיש טיפש ונחות ואטום, ואת לא מפסיקה?" האם זה בגלל שהוא מבקש בשפה שאת לא מבינה (גברית מדוברת, למשל)?

בועז חן , איזה כיף להסכים!
ותודה לבועז שהדגיש את הנקודה: להפסיק את הסקס כשהוא עושה משהו כואב זו לא מניפולציה. אחד הדברים שמסבכים אותך הוא בדיוק זה שהתגובה הכי נורמלית וטבעית נראית לך כמניפולציה, ומצד שני את לא מבינה שמה שאת עושה (אומרת לו , אבל מאפשרת לזה בפועל להימשך!) נתפס אצלו כמניפולציה. או לפחות - כעוד ביזאריות נשית, הוא לא מבין מה את רוצה: אומרת משהו אחד, אבל בפועל עושה משהו אחר. סימן שאת סתם מוחה אבל בעצם נהנית! (הי! בלי עגבניות! זה לא מה שאני חושבת, זה מה שהוא מבין).

דמייני ילד בן שנה וחצי מחזיק בשרביט הפיות של אחותו. את בדיוק לידו, והנה הפעוט מניף בחדווה את השרביט וחובט בך! איי! את נשארת במקומך, ואומרת לו: "לא! אני לא מסכימה שתכה אותי בשרביט!" הפעוט החמוד מה עושה? מניף שוב בחדווה את השרביט וחובט עוד יותר בכוח!
מה את עושה?
אם את חכמה, את תופסת שהשיטה שלך (להגיד לו ) לא עבדה. אז את עושה משהו אחר: היקואנה, למשל, פשוט מזיזים את עצמם בנחת מטווח החבטות ונותנים לפעוט להניף מה שהוא רוצה באוויר. מישהו אחר אולי ימצא דרך להשיג את השרביט מהפעוט. יש עוד דרכים (לא עם כולן אסכים) למנוע מהפעוט לחבוט בך.
האם זו מניפולציה לזוז מהחבטות של הפעוט? האם זה נראה לך נורמלי וסביר להמשיך לעמוד שם, לדבר על לבו של הפעוט להפסיק להכאיב לך, ולספוג חבטה אחרי חבטה? ומה הפעוט מבין מזה? אם את ממשיכה לספוג את זה, האם אין זה סביר שהוא יבין שזה לא נורא ואולי אפילו את משתתפת במשחק שלו?

אני אשמח אם בועז ירחיב, כי יש לזה משקל כשזה בא ישירות מגבר, אבל אני מנסה להגיד לך שאם הגבר שלך מוכיח בהתנהגותו שדיבורים לא "מגיעים" אליו, אז תנסי מעשים . אם לא נעים לך - תדאגי באופן מעשי, פרקטי ופיזי שיפסיק להיות לא נעים לך. זוזי משם.
זה לא משנה שיש נושאים שבהם הוא כן הקשיב לדיבורים.
כל נושא לגופו.
גם הסיבה לא משנה לעצם השאלה "מה לעשות". קודם כל עלייך לפתור את הבעיה - איך להפסיק משהו לא נעים/מכאיב.
ככל שתדאגי בעצמך, באופן מעשי ופיזי, שלא ייעשו כלפייך מעשים לא נעימים פשוט בכך שלא תאפשרי אותם באופן פיזי (תזוזי, תעברי חדר, לא תהיי במקום וכן הלאה) - כך בעלך יפנים יותר ויותר את הגבולות שלך וישנה את התנהגותו.

ושוב אני חוזרת על מה שאמרתי ובועז הדגיש: זה חייב לבוא בד בבד עם שבחים, הודיה, חום ואהבה. חייב. והסברנו לך למה. את חייבת להגדיל את הטוב באותו זמן שאת מקטינה את הרע. תזמיני את הטוב, תשבחי עליו, תחשבי עליו, תזכירי אותו, תודי עליו לבעלך, ואל תאפשרי את הלא טוב, באופן חד משמעי ופיזי.

המעשים מובילים לשינוי ברגשות.
גם בעלך זקוק לזה שתציבי לו גבולות - במעשים. בזה שלא תאפשרי לו להכאיב לך. הוא לא נהנה להכאיב לך. זה גורם לו הרגשה מחורבנת. אבל הוא לא שולט בזה, בדיוק כמו שאת עדיין לא שולטת במה שגורם לך לאפשר התנהגות מכאיבה אבל אחר כך לנסות לשנות אותה בדיבורים. המטרה של שינויי ההתנהגות היא לגרום לשניכם להרגיש טוב.
נשים רבות מתארות, שכאשר הן - באופן מודע ומכוון - הפסיקו לאפשר התנהגות מכאיבה כלפיהן (באקט פשוט כמו לקום ולזוז משם), הן הרגישו עוצמה ושלווה שלא הרגישו מעולם. ורק אז הן חשו לראשונה כמה החלישה אותן ההתנהגות הקודמת. ורבות מהן גם הרגישו את ההקלה אצל הצד השני!

לסיום, סיפור קטן:
כשסבא שלי היה ילד קטן בכפר באוקראינה הוא לא יכול היה להירגע ממשהו שפעם ראה:
כרגיל, איזה קוזק נכנס לעיירה וכיוון רובה ליהודי שעבר שם. היהודי נעמד בפחד. הקוזק ירה. אופס! יש מעצור ברובה! הוא לא יורה! הקוזק נעמד שם והתחיל לסדר את הרובה. ומה היהודי עשה? הוא עמד וחיכה שהקוזק יתקן את המעצור ויירה בו!!!!
סבא שלי לא יכול היה להירגע מהסיפור הזה. מה הוא עמד שם וחיכה שיירו בו? הוא היה אומר לי בשאט נפש. עלוב נפש! שיסתלק! שיברח! מה, הוא מתעקש למות?

[רחל_ה*]

בשמת,
יופי של סיפור. אבל מה , סבא שלך, שבודאי היה בורח או הורג את הקוז'אק, לא היה מוסיף לו שבחים ואהבה ולא היה עובד על עצמו לראות איפה הוא עצמו הזמין את זה....
הדוגמא באה להראות רק את הצד של לא לאפשר משהו לא נעים עד קטלני, אבל לא מוכיחה את החלק האחר.

טוב, ולגופו של "גופו":
זה הזמן לחשוף [טאטטראאאטטטאאא!!! תרועות חצוצרה לפני הופעת הסקופ...] כי אני כן מפסיקה את ה"אקט" . נכון הוא שאני לא מוסיפה לזה אהבה, חיבה, נישוקים וחיבוקים.
אז מה שאת אומרת הוא שאם זה לא מופעל על תקן מלאכי [שיכאב לך בפעם המאה, וגם שתביני שהוא כמו ילד קטן/גבר מבין רק דברים מעשיים, וגם שתעשי משהו מעשי א ב ל לא תעשי זאת בטמפרטורה המתאימה - תשבחי, תחמיאי, תאהבי...] טראאאאאחחחח! - הלך על הענין!!!
יענו - רק אם ואם ואם ואם ואם - רק אז זה עובד...
וואלה, פשוט וקל...

אני מקווה שאני כבר לא חשודה כאן שאני לא מבינה ענין, ושיודעים שלא צריך לשכנע אותי בכך שאדם עובד קודם כל עם עצמו ועל עצמו. ובהחלט מקובל עלי שיש שפות נפרדות. [ראו דפים אחרים]
אבל - גם בשפות נפרדות - מקשיבים ושומעים אם נורא אוהבים ורוצים ומתחשבים!

ומה שלא מקובל עלי הוא
הוא לא מבין מה את רוצה: אומרת משהו אחד, אבל בפועל עושה משהו אחר
רגע, האם אנחנו כאן, במשתמע או במפורש [רחמנא לצלן!!!], אומרים שהגבר הוא יצור מפגר? דפוק? או לפחות - חרש???? לא יכול להיות.... אולי רק לא מודע לעצמו. אולי לא מסוגל לקרוא בין השורות? אולי ...
בקיצור -
לא מקובל עלי שה"דרישה" בזוגיות תהיה חד צדדית עד כדי כך.
שאני אהיה במודעות מקסימלית, שאנתח, אבין, אפרש, אשבח [רגע, אני "עולה" להודעה שלך לראות מה כתבת...], אודה, אחוש חום ואהבה - וכל זה - תוך כדי שבעלי חוזר על מעשה מכאיב/דוחה/לא נעים רק כי ,מסכן, הוא גבר, ומה לעשות - גברים לא כל כך מבינים....

ובדיוק! -
כל נושא לגופו !!!! נכון מאד!
ואני טוענת ומרגישה שבנושא ה"גופו" לא רוצה להיות גם כאן האיבר הרגשי של בעלי.
יכול להיות שזה חשבון פרטי שלי איתו, אבל שנים בהן הייתי ה"איבר" הרגשי שלו עשו את שלהן.
אני רוצה זוגיות ותקשורת מנימלית לפחות גם מחוץ למיטה וגם בתוכה.
ובעיני ולהרגשתי - מינמלי זה לפחות ל ה ק ש י ב, לשמוע וליישם.
<רק משום שרחל לא חושבת שזה לענין - רחל לא נכנסת לפרטים כדי להראות עד כמה אין מדובר בבקשה ביזארית אלא במשהו כל כך טריויאלי...>

בקיצור- לא השתכנעתי.

[בשמת_א*]

לא טיפש.
נלחם בך. ולא מודע.
יש הבדל.
תראי כמה אנרגיה את משקיעה בלהלחם בו עכשיו: ה-ו-א לא בסדר. ה-ו-א צריך להשתפר.
זה לא מאבק?

[רחל_ה*]

כן, זה מאבק.
לא אמרתי אף לרגע שזה לא מאבק.
אז מה?
כל חיי הייתי הכנועה, הנחמדה, המוותרת, הממשיכה למרות שכואב [בהרבה מצבים ומהרבה בחינות].
די, לא רוצה יותר.
אז יש מקומות שבהם אני יכולה להיות מבינה, מכילה, אוהדת, מבינה, מ..... מה שאת רוצה. וזה גם עובד יפה - בשבילי ובשבילנו.
בתחום המיני - עוד לא ואולי בכלל לא.
ואולי זה קיפול הדף שלי לצד השני על מנת לישר את הקיפול.
לא יודעת.
וכרגע - טוב לי בגילוי המקום הנחרץ והתקיף שלי.
ואין לי שום חשק לגלות הבנה וכל מה שכבר אמרנו.
נלחם בי ולא מודע?
אני מזמינה אותו להיות מודע.
ובינתיים - אני נלחמת בו - ובמודעות.

[רחל_ה*]

ולא נכון שהוא בלבד צריך להשתפר.
שנינו צריכים.
אבל אני משתפרת.
אני לא מושלמת ולא אהיה.
אני עוד לא יכולה להתגבר על הכעס.
אז מה?
מותר לי.

[בועז_חן*]

רגע, האם אנחנו כאן, במשתמע או במפורש [רחמנא לצלן!!!], אומרים שהגבר הוא יצור מפגר? דפוק? או לפחות - חרש???? לא יכול להיות.... אולי רק לא מודע לעצמו. אולי לא מסוגל לקרוא בין השורות? אולי ...
לא ולא. (ואני אומר את זה בשיא האוביקטיביות! (-: ). למה את יכולה לשדר איך שנראה לך נכון והוא צריך לקלוט? האם את תמיד קולטת כשהוא משדר במה שבשמת קראה גברית מדוברת שלא ממש בא לו לדבר על מה שקרה לו (או לך) בעבודה?
לא קראתי את "נשים מנגה וגברים ממאדים" אבל תסתכלי על זה כעל חוסר רצון להקשיב או חד צדדיות אלא כהבדלים מובנים באופן התקשורת. זה לא שמשהו אשם או שמישהו מסכן. זה לא שעל מישהו רובצת האחריות לקשר. זה פשוט שאם את רוצה להעביר מסר כדאי לך ולודא שאת מעבירה אותו באופן שהוא נקלט בצד השני.
כשהוא יכנס להתרעם על זה שאת לא מבינה אותו אגיב אותו דבר.

אני לא זוכר מי זה היה שאמר שבמערכת היחסים הבלתי אפשרית בין גבר לאישה, הסיכוי היחידי שזה יצליח זה אם כל אחד יתן הרבה יותר ממה שהוא מקבל....

[אם_הבנים_שמחה*]

אני לא זוכר מי זה היה שאמר שבמערכת היחסים הבלתי אפשרית בין גבר לאישה, הסיכוי היחידי שזה יצליח זה אם כל אחד יתן הרבה יותר ממה שהוא מקבל....
ואני מירה את ההפך הגמור עובד.
אף אחד לא נותן מילימטר יותר ממה שמקבל.
טוב זה פשטני מדי ונראה איכסי ומתחשבן, אבל זה לא.

אולי דוגמה תעזור.
כשהיינו חדשים אמרתי לו פעם: "למה לא עשית גמלי תה?"
"לא ביקשת."
"לא הצעת. לא ידעתי שאתה עושה." והוספתי: "אני תמיד שואלתותך אמתה רוצה גם."
"אל תשאלי."
כה, בפשטות, ירד ממני מן עול כזה של נותנת יותר, ונעלבת כשמקבלת פחות. שאני נותנת זה נקודתית. בשביל לתת. לא סופרת לעצמי יותר. לא מצפה לכלום. אם אני רוצה אני אומרת/מבקשת. לא מצפה לקבל כי נתתי.

[רחל_ה*]

פלוני חמודה - את לא חייבת לקרוא...

למה את יכולה לשדר איך שנראה לך נכון והוא צריך לקלוט?
בועז, כי זה לא "לשדר". זה להגיד: ככה כואב לי.
אני מאד רוצה להבין מדוע זה "נשית מדוברת" ולא סתם מלים רגילות וברורות.

האם את תמיד קולטת כשהוא משדר במה שבשמת קראה גברית מדוברת שלא ממש בא לו לדבר על מה שקרה לו (או לך) בעבודה?
לא תמיד [אין "תמיד"], אבל בהחלט למדתי גברית מדוברת. ואני מכבדת את ההתרחקות, ואני מכבדת את הצורך שלו שאספר דברים בקצרה ובלי להכביר פרטים. בטח יש הרבה דברים שאני לא ממש מכירה. אבל זה בעיקר כי אני צריכה לנחש אותם וזה לוקח הרבה זמן, במיוחד כשהיו שנים של קושי.

ותראו:
כאשר יש יחסים תקינים וזוהי סתם בעיית תקשורת - כל מה שנאמר כאן נכון.
גם כאשר היחסים לא תקינים - כל מה שנאמר כאן נכון.
במקום שלי, כרגע, אני עדיין במקום של כעס.
חוסר ההקשבה אצלו [וגם אצלי, במקומות אחרים, ואולי גם במין...] נובע מכעס וממאבק של שנים.
היום זה הרבה יותר טוב.
יש בי עדיין מקומות שמתקשים להתפייס - והרבה מאד מקומו שכבר התפייסו, והשתנו ומקשיבים ומחמיאים ומכבדים ומתחשבים וכן הלאה [לא בציניות].
אני רק אומרת שזה שאני כועסת לא עושה את זה לא נכון -
למה המלים "ככה זה כואב לי" זה "נשית מדוברת" ולא "עברית מדוברת"? מה נשי בזה? אני חושבת שהמדובר בכעס משני הצדדים וביטוי של זה במין [ובעוד מקומות].

[בשמת_א*]

רגע, אז מה הבעיה?
את אומרת בגלוי: אני כועסת, אני מעדיפה להיות כועסת עכשיו, אני בוחרת בכעס, אני לא רוצה לפתור את הבעיה בכלל, אני רוצה להיות ברוגז במין ולכעוס.
בסדר, אז מה הבעיה?
מישהו לא מרשה לך לכעוס ולהמנע ממין כרגע?
הדיון הה נפתח על ידי חברתך, שכן רצתה לפתור בעיה.
אם את לא רוצה - תשימי את מה שאנחנו אומרים (שוב אני מסכימה במאה אחוז עם בועז חן , ממש רגע היסטורי! (-; ) בצד, ותחזרי לדף כשיימאס לך לכעוס.
(מנסיון אני אומרת לך: הכעס מזין את עצמו. כשתרצי להפסיק לכעוס - נעזור לך. זה לא נגמר בעצמו. את מייצרת אותו מתוך בחירה, מודעת ולא מודעת, ולרוב לא נשלטת).

[בשמת_א*]

אני מאד רוצה להבין מדוע זה "נשית מדוברת" ולא סתם מלים רגילות וברורות
אין מדוע.
לא עסקנו פה בניתוח פילוסופי.
הסברנו דברים כהוויתם: ככה זה. פשוט ככה זה. העובדות במקרה שלך הן כאלה שהמסקנה ההגיונית היחידה מהן היא זו.
את מחפשת צדק (כמו שפלוני חסר/ת הטקט כתב לך בצדק (-: ).
פה לא מדובר בצדק. הוא חסר תועלת בהקשר הזה. מה שחשוב הוא להחליט איזה חיים את רוצה ולפעול ביעילות להשיג את המטרה.
אם את לא רוצה להשיג שום מטרה או שיפור, רק לכעוס - זה בסדר, אבל אם ככה הדף המתאים לכך איננו הדף הזה אלא הדף על האנרגיות השליליות.

[רחל_ה*]

בשמת,
נכון, את צודקת, וזה התברר לי במהלך הכתיבה.
אבל זה לא לגמרי נכון שדף זה לא מועיל לי, כיון שלמרות שאני במצב של טנק מרכבה ולא במצב של מלאכי שרת כרגע, הרי כל התובנות הללו שאתם מנסים להחדיר לראשי הקשה מחלחלות ומוצאות את מקומן, גם אם אני לא מוכנה להודות בזה כרגע...
מה שנכון הוא, שיתכן שהדף המתאים הוא באמת "מה עושים..."

_אני מאד רוצה להבין מדוע זה "נשית מדוברת" ולא סתם מלים רגילות וברורות
אין מדוע.
לא עסקנו פה בניתוח פילוסופי._
גם אני לא עוסקת בדיון פילוסופי. תאמיני לי שזאת מאד מאד מציאות בשבילי. מה שאני אומרת שהמדובר לא סתם באי הבנה גברית מקובלת ורגילה במקרה הזה וב"נשית מדוברת" אלא בכעס משני הצדדים שמקבל כאן את ביטויו. לכן העליתי את השאלה הנ"ל.

מישהו לא מרשה לך לכעוס ולהמנע ממין כרגע?
כן, אני . אני לא הרשיתי לעצמי את זה הרבה מאד זמן - ועכשיו אני מכריזה על זה שאני כן מרשה לעצמי...
אחרי שאעבור את השלב הזה- אתפנה לשלב הבא.
<רחל כבר מכירה את התהליך הזה משינויים אחרים רבים שעברה>


דרך אגב, את הודעתך הקודמת פשוט לא ראיתי אלא כעת, בדפדוף אחורה. לכן לא התייחסתי ועכשיו זה נדמה פחות רלבנטי.

[בשמת_א*]

אלא בכעס משני הצדדים שמקבל כאן את ביטויו
מה חשבת. זה תמיד ככה (-; P-:
כשהוא לא כועס אלא מלא אהבה, חום, רצון טוב ונדיבות לב - מתרחש נס: הוא שומע! ואפילו זוכר!

[רחל_ה*]

אוי, בשמת, התכוונתי להודעתך מהדף האחר....

[ענת_שן_לוי*]

וכרגע - טוב לי בגילוי המקום הנחרץ והתקיף שלי.
חלק חיוני לגמרי בדרך לתקשורת אפקטיבית.
לפעמים שנים של לא להצליח במשהו (שמישהו קרוב יבין שמשהו מסוים שהוא עושה - כואב)
באות להראות לנו שאנחנו לא מחוברים מספיק לצרכים שלנו, לרצון שלנו, לכבוד העצמי שלנו, לתקיפות שלנו...

[בשמת_א*]

מסכימה לגמרי עם ענת.

[Pלונית_אחרת*]

_הוא לא מבין מה את רוצה: אומרת משהו אחד, אבל בפועל עושה משהו אחר
רגע, האם אנחנו כאן, במשתמע או במפורש [רחמנא לצלן!!!], אומרים שהגבר הוא יצור מפגר? דפוק? או לפחות - חרש???? לא יכול להיות.... אולי רק לא מודע לעצמו. אולי לא מסוגל לקרוא בין השורות? אולי ..._
אמנם מעט באיחור (לא ראיתי הדף קודם לכן) אבל בלט לי לע' העניין הזה - זה לא דווקא גבר של מבין פער בין אמירה לעשיה, כולנו ככה, לא?! כאשר אדם עושה Y אבל מסביר שלא נעים לו אנחנו לא יודעים אם זה באמת לא נעים לו, למה הוא אומר זאת אם הוא ממשיך לעשות, למה הוא עושה אם לא נעים לו - המסר מבלבל.

לדוג' אצלי: הייתי נעולה במעגל כזה עם אמא שלי - משך שנים המשכתי להגיד לה שאני מבקשת שתפסיק לדרוש ממני X, אך כל פעם שדרשה עברתי לדום ועשיתי (ניסיתי, כמובן ללא הצלחה).
היא הפסיקה (כמעט לגמרי) לבקש X כאשר אני חדלתי לנסות לתת לה את מבוקשה, אני לא משכנעת אותה, אני לא מסבירה לה, אני לא מצטדקת פשוט עושה מה שאני חושבת ולא מה שהיא רוצה.

---

ובשמת (ובועז שהצטרף) כתבתם כל כך יפה, זה בכלל צריך להיות בדף על שינויים ואיך עושים אותם, לא רק בדף הזה שאולי יש מי שלא יקראו בו. <פלונית מציעה עריכה (-:, ומתכוונת ליישם בהקשר אחר לחלוטין> תודה!!

[רחל_ה*]

ענת ובשמת -
תודה על ההבנה.
זה הוריד לי אסימון -
_לפעמים שנים של לא להצליח במשהו (שמישהו קרוב יבין שמשהו מסוים שהוא עושה - כואב)
באות להראות לנו שאנחנו לא מחוברים מספיק לצרכים שלנו, לרצון שלנו, לכבוד העצמי שלנו, לתקיפות שלנו..._
מענין איך שלמרות שאני כן מבינה דברים, לעתים צריך עוד איזה משהו כדי שהדברים יפלו למקום הנכון ויהפכו לחלק ממני.
משפט זה - זה בדיוק הדבר שהוא עשה.
המון המון תודה!
@} @} @}

[נערה_בת_16*]

אני מבקשת שמישהו יעזור לי, בבקשה.
אני נערה בת 16 שמקיימת יחסי מין אבל אני לא מוכנה "לרדת" או לגעת בעיבר המין של החבר שלי ואיני יודעת למה.
הוא רוצה מאוד שאני "ירד" לו ואיני מסוגלת אפילו להסתכל על איבר המין שלו.
מישהו יכול גם להגיד לי מזה כשגבר מכניס בתחת? מה ההבדל? האם זה טוב או לא?
אני רוצה שנשים יענו לי עם ניסיון וידע בנושא. אני מודה מראש לכל אלה שיענו לי.......... תודה!!!

[אם_הבנים_שמחה*]

אני חושבת שכל מה שכתבת מעיד על צעירותך.
קחי צעד אחורה.
המושגים נתינה, קבלה, הקשבה, נעים/לא נעים, רוצה/לא רוצה... הם שצריכים להנחות אותך בתשובה לשאלותיך.
בכל מקרה, כדאי לך להקפיד על המנעות מהריון ומחלות שונות.

[בשמת_א*]

הוא רוצה מאוד שאני "ירד" לו ואיני מסוגלת אפילו להסתכל על איבר המין שלו.
אני מסכימה עם אם הבנים שמחה, אבל הייתי רוצה להוסיף:
נשמע לי שאת בעצם לא שלמה עם החבר או עם יחסי המין. אולי באמת "צעד אחורה"? קחי קצת מרחק מהחבר, תנסי להרגיש בינך לבין עצמך, בלי לחץ חיצוני: למה בכלל את מקיימת יחסי מין, מה באמת היית רוצה (אולי בעצם את רק רוצה להתנשק וכל השאר לא ממש מתאים לך), מה טוב לך.
אל תעשי שום דבר שמרתיע אותך או מפחיד אותך.
ותחפשי בספרייה ספרים על מין שמסבירים דברים. אפשר בדרך הביתה מבית הספר לשבת שם ולקרוא, אם מרתיע אותך לשאול אותם.

האם זה טוב או לא?
אין לזה תשובה.
השאלה האמיתית היא:
מה טוב לך. מה נעים לך. מה את רוצה. לזהות מה את לא רוצה ולא לאפשר מה שאת לא רוצה. זכותך על גופך, וחשוב שאת, וכל מי שאיתך, יכבדו לחלוטין זכות זו.

[אם_הבנים_שמחה*]

מצטרפת לתוספת.

[צחי_אליאס*]

עיינתי שוב בדברים הנאמרים, ועלתה המחשבה. כאשר צד אחד אינו רוצה, הריהו משקף לצד השני את רצונו לא לקבל לעצמו, או נתינה לעצמו.
והרי זה אם ילמד כיצד לתת לעצמו הרי יוכל לפתור את העניין לשני הצדדים?

ואם כן, היכן גם נכנס הצד שאינו רוצה בעניין, הרי אולי באמת אינו רוצה ולא רק משקף , האין זה כך? ואז מה?

צחי.

[פלונית*]

אני במצב קצת מוזר,עדין ומורכב.
שנינו אנשים עם תאבון מיני . למעשה ברב שנות הקשר ביננו אני הייתי תובענית יותר. לאחרונה אני עייפה ובהריון. בניגוד להריונות קודמים יש עלי המון עבודה לטפח בה, וגם בכל הריון יש עוד ילד נוסף בבית, יש קילוגרמים מהריון קודם וכאבי גב.........
לא שאני לא רוצה ובעלי לא מאיים......... אבל מתוסכל מכך שאני שמחה לשתף פעולה רק אם הוא עושה את רב העבודה , והוא מרגיש שאני לא מתלהבת כמנהגי . אני לא חוששת שניפרד או שיבגוד בי בגלל תקופה שאני מקווה שתימשך חודשים ספורים בלבד,
מהמגע שיש אני נהנית, ואני גם נהנית לתת ולהעניק ומעולם לא הרגשתי "מנוצלת" או אובייקט . אני לא מאושרת מהמצב בו אני תשושה, כבדה ומגושמת ולא נמרה מתלהבת;-) כפי שהיה עד כה ובעיקר בהריונות קודמים.
אני ממש הייתי רוצה לשפר את המצב הזה.

[דנית*]

פלונית יקרה,
אני חושבת שברגע שתשלימי עם המצב ותקבלי את עצמך כמו שאת, תצליח להשתחרר. אל תתעסקי בזה יותר מדי, זה רק גורם להרגשה שהבעיה גדולה מעבר למה שהיא באמת. תתעמלי, תשקיעי בעצמך ובגופך, בלי להרגיש שאת צריכה לעמוד בציפיות של אישה שהיא אמא במשרה מלאה, רעיה ומאהבת פראית וסוערת.
אתם יכולים גם לשנות את ההרגלים המיניים שלכם: אם בסוף היום את עייפה מאוד אולי בבוקר, אחרי מקלחת טובה, תרגישי הרבה יותר טוב עם עצמך, יותר עירנית ומוכנה לבטא את המיניות שלך לבן זוגך. אתם יכולים לצאת לחופשות קצרות לבד וליצור רגעים אינטימיים שיעשו טוב לשניכם, בלי הלחץ של הבית והילדים.

ובסך הכל הכי חשוב שלא תחשבי על כמה שאת לא בסדר אלא להפך, את מדהימה כמו שאת, ואת לא צריכה להתגונן או לתרץ לעצמך למה את לא כמו בעבר ,או כמו בסרטים הוליוודיים על נשים שעושות סקס מטורף וקמות מהמיטה מאופרות ליום עבודה חדש.
תאהבי את עצמך קודם כל, ותקבלי את עצמך כמו שאת!

[אלמוננית*]

תגידו, מה דעתכם על מין אנאלי? האם גם זוגות נשואים עושים את זה? האם זה פוגע בכבוד שבין בני הזוג. ספרו קצת.

[פלוני_אלמונית*]

מה דעתכם על מין אנאלי?

[פלוני_אלמונית*]

בעלי ואני טרם התנסנו בזה אך לאחרונה הוא מבקש לנסות, אך משום מה לי זה לא נראה. הייתי מעוניינת לשמוע קצת תגובות מכאלה שהתנסו בזה או שאצלם זה נושא שבשגרה.

[פלוני_אלמונית*]

ניסינו בעבר , אישתי לא מעונינת , אם אין רצון של שני בני הזוג לזה כדאי לוותר , ואם רוצים יש מאמרים רבים שמדברים על זה .
מניסיון הקצר שלי עם אשתי , מהנה , צריך להיות בשיא הגירוי על מנת לסהכים וגם אז הדרך ארוכה ,
אמרתי לעצמי שאני ינסה שוב בעוד 5 שנים
מה כן אישתי אוהבת , בזמן יחסי מין להחדיר לה אצבע מאחור , זה זורק אותה לשמיים , עד שהאי מגיעה לאורגזמה .

[פלוני_אלמונית*]

היכן ניתן למצוא מאמרים שמדברים על מין אנאלי? אם אפשר לקבל קישור? .

[פלוני_אלמונית*]

פלוני אלמונית הינך טוען כי אישתך אינה מעוניינת האם ניסית לבדוק מה הסיבה? אם כן הייתי מעוניינת אם אפשר, לדעת. כי בעיקרון גם אני איני מעוניינת והייתי רוצה לדעת אם חוסר העניין נובע מאותה סיבה.

[כואב_לי_הלב*]

כן, הדף הזה ארוך ומלא פנינים. אז קראתי, את רובו, מהתחלה. הנושא הזה כל כך ותיק לי וכואב לי, שהגעתי ממש לתשישות נפשית. הוא רוצה, אני פחות, והמאבק לא נגמר. הכל התחיל מההריון הראשון, שאחרי הלידה, כמו אצל כל כך הרבה זוגות טריים, החשק המיני שלי ירד, ואני לא ידעתי ולא הבנתי מה בעצם קורה לי. הייתי עסוקה כל כולי בלתמרן בין קריירה, אמהות חדשה, משפחתיות מורחבת, וכל מה שאתם כבר מכירים. ובתוך הבלגן התחילה הדרישה ליותר מין. עלי לציין שלפני כן גן היה לו מעין מנהג לבדוק עד כמה האורגזמה שלי היתה עוצמתית, וגם כמו מעין מרוץ אחרי האורגזמה בחדירה. תמיד הרגשתי שהמיניות שלי, כפי שהיא צריכה, לדעתו, וכנראה גם לדעתי, לעבור שינוי, לאיזו פריצת דרך מדהימה שלא ידעתי בכלל מה היא.

אחרי שנה בערך של מאבק סביב הנושא, בלגנים רגשיים והרבה סבל, הוא סיפר לי שיש לו רומן, כלומר הוא עשה את מה שכתבתם כאן, הניח שהקשר מסתיים ומצא לעצמו אהבה חדשה. והנה, זה היה בדיוק, אבל בדיוק כשהרגשתי שאני בוחרת בו מחדש, רוצה שנצליח ונתקרב...

אתם יודעים מה, אפילו לכתוב על זה אין טעם, כי אם הייתי ממשיכה, הייתי מוצאת את עצמי כותבת במשך שעות את כל הסיבות, מלפני הנישואין, ועד היום, 12 שנה אחרי כן, למה בעצם אין לי מה לעשות איתו.

זה כל כך עצוב. התשישות הזו, העייפות.

הדבר היחיד שמעודד אותי עכשיו זו ההבנה, לראשונה, שנחתה עלי היום, והיא שאני בסדר. כן, המיניות שלי בסדר. הגוף שלי בסדר, המיצים שלי בסדר, האורגזמות שלי, החשק שלי, הקצב שלי, המשיכה שלי, התענוג שלי, חוסר החשקף הפעמים שלא בא לי, איך שאני רוצה שיגעו בי, איך שאני לא רוצה שיגעו בי, איך שאני רוצה שיחזרו אחרי, זה שבכלל אני רוצה שיפתו אותי, בדרך שעושה לי את זה, וזה שאני רוצה קרבה רגשית לפני מין, שאני צריכה הקשבה, ותמיכה, ופרגון לעזאזל, זה בסדר!!!

כמה קשה לתת מילה טובה. למה קשה לכם לומר משהו נעים? מה יש גברים שיודעים לראות מה האשה שלהם עושה, גם אם זה לא קשור ישירות אליהם, ובאים לומר לה "איזה יופי"? יש גברים שכשנוגעים בהם, מלטפים את גבם, או את ראשם, מקשיבים להם, אז הם יודעים להעריך את זה? מה יש גברים שמגע לא מיני, נרשם, מוערך אצלהם, ולא נחשב לכלום?

אני כל כך בודדה כאן. אני כל כך כועסת. אני שואלת את עצמי האם אני משתמשת בסרוב למין כאמתלה להעניש, לנקום? אולי כן, אולי לא. זה לא מעורר אצלי מיד תחושה של כן פנימית. אני לא יודעת.

נשים, תגידו לי, יש בכם האוהבות שהגבר שלכן מגיע, מחבק, ומיד שולח יד לערווה? שמרגיש הכי בטוח לגעת בכן דווקא כשאתן עושות כלים, כי אז קשה להתנגד ולומר לו?

כל השנים האלו המסר היה שמשהו אצלי לא בסדר כי אני אומרת לא. הוא רוצה יותר, ואני פחות, ולכן אצלי הבעיה. היום זה כבר הגיע למצב שהוא אומר שהוא רוצה אישה שתרצה אותו בדיוק כמו שהוא רוצה אותה ובלי שהוא יצטרך לעשות משהו בשביל זה, זה צריך לבוא ממנה. מה כאן אנושי ונורמלי בכלל? מה כאן נכון?

עכשיו היתה לו כבר הברקה חדשה, אהבה ומיניות כדי שהילדים יגדלו בבית שבו הם יראו שזה קיים, ולא כמו שהוא גדל, בבית של צעקות וקור. ואני מרגישה שהוא חיפש ומצא דרך חדשה להעלות שוב את עניין המין שאינו נגמר פה, והפעם, איך אוכל לומר לא, הרי זה בשביל הילדים.

יוצא מכל הדברים האלו שאני פריג'ידית? אני לא! תמיד אהבתי מין, והייתי מינית, ונהנתי ממגע וחיבוקים ונישוקים. רק שאיתו זה הפך למשימה, ומלחמה! זה מאבק כוח, של מי צודק, וכל המילים והשיחות והנסיונות שבעולם לא פתרו את המאבק הזה עדיין.

[פלונית_אלמונית*]

יש בכם האוהבות שהגבר שלכן מגיע, מחבק, ומיד שולח יד לערווה
אויש
ההרגשה הזו, של מותקפת מול מותקף.
אני צריכה להתגונן! בביתי שלי! במקום שהיה עיר המקלט שלי זמן כ"כ ארוך...הנה יש עוד אחד שרוצה לקחת ממני, ולא לתת.
כמה ויכוחים היו לנו בראש שלי, אבל במקרה שלנו זה "עבר" לו. כי גם אצלנו הדיבורים לא עזרו והייתי צריכה להגיד כל פעם מחדש שזה לא נעים לי, והוא היה פותח עינים ב-א-מ-ת? למה לא נעים?

[כואב_לי_הלב*]

ואתמול...עוד שיחה...

והנה מסתבר שהוא לא זוכר שאני נוגעת, לא זוכר מתי עשינו סקס, תמיד הוא בתחושה של אין, תמיד מה שיש זה לא מה שהוא ממש רוצה, אבל תמיד הוא מוכן לעוד, ואף פעם הוא לא יגיד לי מה הוא צריך ורוצה כי מה פתאום שהוא יגיד שהוא צריך עכשיו חיבוק...מה אני צריך להכריח אותך לתת לי חיבוק? אם תרצי תתני ואם לא אז לא, ומכיוון שאת לא מחבקת אותי כמעט, לדעתי, אני מבין מזה שאת לא רוצה אותי...

אלוהים אדירים שבשמים. נתת לנו פה כדי שנשתמש בו ונדבר את אשר על ליבנו. מזמן כבר הבינו חכמים שאם רוצים משהו צריך לבטא זאת, הכי פשוט וברור, כי רק כך ידעו מה אנחנו צריכים. ומה תומר על אלו שלא יודעים מה הם צריכים? שמה שהם צריכים הם לא אומרים? ומה שהם מקבלים לא מתאים להם?

12 שנה שהמיניות שלי עמדה בסימן שאלה, ואני מואשמת, באי תשוקה ואי אהבה. אני לא מצליחה להתקבל כפי שאני. זהו.

אם אשמע ממנו עוד פעם מהנושא הזה, אצרח.

אם המיניות היתה יצור חי, כבר מזמן שהוא היתה גוויה רקובה ובעוטה.

[בשמת_א*]

אני לא מצליחה להתקבל כפי שאני
האם את רואה שזה בדיוק מה שהוא אומר לך? שאת לא מקבלת אותו כמו שהוא?
יש ביניכם אותו קצר.

במקום לצרוח, אולי תקראי את הספר לבסוף מוצאים אהבה . כי ממה שכתבת אני מרגישה כאילו שניכם אומרים זה לזה בדיוק אותו דבר, יש לכם אותו חסך, רק בתמונת ראי.

[אישה_תוהה*]

כואב לי הלב
באמת כואב הלב.
כדאי לכם לבדוק אחד עם השני אם הקשר שלכם חשוב. לך?, לו?
מניסיון, אם הקשר חשוב, אז מסתבר לבסוף ששני הצדדים עושים מאמצים עילאיים להציל אותו.
מה שאת כותבת עצוב וכואב ואת תשושה. מתוך מה שאת מתארת יש הצטברות ובעיה מתמשכת, שכמו כדור שלג צברה במהלך השנים עוד ועוד סיבות להחמרתה.
את מתארת בעיה סביב המיניות, אבל העניין הוא לא רק במיניות! העניין חלחל והשתלט על כל הקשר שלכם.
בעניין הזה אני יותר ממסכימה שבעיה במיניות בין בני הזוג, אם מזניחים אותה היא כמו נחש, שבשקט בשקט אוכל כל חלקה טובה בזוגיות. העניין הלך ותפח והתווספה כאן הבעיה המאוד כואבת של הבגידה. סביר להניח שהכל כרוך בסבך עצום של כעסים ואשמה שלא בפשטות ישתחררו.
אם את רוצה ואם אתם רוצים להתגבר על זה ולשקם את הקשר, יש כל מיני דרכים לפעול בכיוון, אבל כדי להסכים לעשות משהו בעניין אתם צריכים להסכים על המהות הבסיסית של הקשר: האם הוא חשוב לכם? האם אתם רוצים לשמור עליו? או אולי הייתם מעדיפים לפרק אותו? האם יש בכם אהבה אחד כלפי השני? האם ישנן עוד סיבות להשארותכם יחד?
אלה שאלות מאוד קשות אבל חשובות מאין כמוהן.

עם כל ההבנה למקום שאת נמצאת בו ולתשישות ולצורך שלך להפסיק להיות זו שמנסה לשפר, אני בטוחה שלא כך את רוצה להמשיך לחיות. אין לי ספק שלתחושות שאת מתארת יש השלכות קשות עליך ועל הילדים.
תרשי לעצמך לאסוף ולשחרר את האישה העצמתית שבך, זו שמרגישה ויודעת שמגיע לה יותר טוב מזה.
מה זה טוב יותר? זה רק את יודעת. אבל אין ספק שאת משוועת לשינוי כלשהו. איזרי את האומץ שקיים בך לרצות ולהאמין שיכול להיות לך טוב יותר.
אולי תתני לנשמתך קצת מנוחה, אולי קצת חופש, אולי מפגש עם נשים אחרות שיתנו לך כוח, משהו שישבור את השגרה ויתן לך טיפה זמן להשתחרר מהמלכוד הזה ולחשוב מה את רוצה.
באהבה
[L]

[אני_א*]

אני נשואה ורוצה לשתף וגם לשמוע אם יש כאלה שמרגישות כמוני , ובכן שהייתי רווקה בגיל ה20 חוויתי לראשונה
אהבה ואורגזמה זו היתה אהבה ראשונה ומאז יצאתי עם המון ולא הצלחתי להגיע לאורגזמה מעולם , וזה מאד
חסר לי עלי לציין שיש לי מאהב שמאד כייף לי איתו אבל גם איתו אני לא מצליחה להגיע לאורגזמה כייף לי שהוא נוגע בי
ואני כמובן משחקת את המשחק שאני ניהנית אבל בינינו לא, אני אוהבת אותו אבל לא מגיעה לסיפוק מיני
מין חוסר חשק , גם עם אישי שהוא מעולה מבחינה מינית אני לא מצליחה להגיע לסיפוק ,
למה לנשים אין ויאגרה כמו לגברים - אשמח לשמוע עם גם אתן מרגישות ככה
ומה ממשיכות לשחק כאילו ניהנות על מנת לרצות את הגברים
לא מגיע שגם אנחנו נגיע לסיפוק - נו למומחים תמצאו תרופה להגברת החשק גם אנחנו רוצות לגמור
בהצלחה לכולנו בבקשה תגובות

[אני_א*]

חייבת להגיב לגבי מה שכתבה ? אני נשואה ואישי תמיד אמר עלי שאני קרה וכל מיני ירידות מסוג זה , ותמיד חשבתי
לעצמי שאין אישה קרה השאלה כמה הבעל נחמד אליה ואיך הוא ניגש אליה , אישי היה נזכר שאני קיימת רק שהייתי
במיטה , ואני חושבת שגבר צריך לדעת לגרום לאישתו להגיע למיטה כאשר היא רטובה ומוכנה בכייף , אפשר

לראות חיבה גם שאנחנו עושות כלים לבוא עם חיבוק וללחוש משהו מתוק באוזן
כן אתם הגברים עשיתם אותנו קרות כי אתם חושבים שאנחנו מכונות כמוכם - הגיע הזמן שתבינו שאנחנו שונות ממכם
ואנחנו מחפשות רגישות ורומנטיקה - לכן גם שאישה לוקחת מאהב היא לוקחת על מנת לשמוע מה שבעלה

שכח להשמיע לה -----גברים תתעוררו חבל שנחפש את החום אצל מישהו אחר .
אתה נותן פרח לאשה קנית אותה אנחנו צריכות יחס וחום מתי תבינו לעזאזל , תתחילי להשקיע

[אישה_תוהה*]

אני א', את לוקחת גלולות? יכול להיות שחוסר החשק קשור לזה?
אולי תזכרי מה היו הגורמים שעזרו לך להגיע לאורגזמה אז, כשהייתי צעירה בת 20...
וכשאת לבד? באוננות? מצליחה להגיע לאורגזמה?
אני באופן אישי לא מאמינה בויאגרה ושאר ירקות.
אני מאמינה שמיניות זה כוח חזק ועצמתי שקיים בכולנו, והחיים הם מסע לגילוי הכוח הזה ולמציאת דרכים יצירתיות לבטא אותו.
יש הבדל בין חוסר חשק מיני וחוסר הנאה ממין לבין הנושא של להגיע לאורגזמה או לא.
מדבריך לא ברור מה את מרגישה.

[אום_שלום*]

שלום לכולם, אני חדשה כאן, מתלבטטת כבר הרבה זמן איך להתמודד עם בעיה מסוימת והחלטתי לנסות לשטוח אותה כאן באופן חגיגי:
בן זוגי היקר ואנוכי ביחד כמעט שנה, אנחנו אוהבים מאוד, תומכים, מדברים ונמשכים אחד לשני אך אני מוצאת עצמי כמעט תמיד מעוניינת בסקס ומקבלת דחיה, הסיבות משתנות וכולן אכן סיבות טובות אבל התחושה שהוא פשוט לא רוצה לא עוזבת אותי, דיברנו על זה המון ובאחת השיחות הוא גם אמר שיכול להיות שהוא לא כל כך להוט כמוני (זה חוצפה להיות להוטה יותר מפעם בשבוע?) והתסכול שלי הולך וגדל, אני רואה את עצמי חיה איתו את חיי ומקימה איתו משפחה אבל אני אדם מיני שאוהב לעשות אהבה וזקוק לחום ולאינטימיות הזו ואני חוששת שזה מה שיהיה לי כל החיים.
נקודה נוספת היא חוסר שיתוף הפעולה שלו בנוגע לפעולות חד צדדיות, בחודש האחרון הוא סובל מבעיה בריאותית כלשהי שבגללה אינו יכול לבצע חדירה ומאותו רגע יש עלי חרם כאילו או הכל או כלום, יש לציין שכשאנחנו כן מגיעים למעשה אהבה הוא יודע גם יודע לפנק ולפרגן מעצמו אבל כל עוד הוא לא כשיר לזה אין כלום

[*]

אום שלום!
כמוך כמוני, רק שאנחנו{הוא 39 ואני 36} כבר חמש שנים יחד באושר ונשואים שנה וחצי. יש לציין בלי כל בעיות רפואיות.אנחנו אוהבים מאוד, אך איניני מסופקת כלל {כמה אפשר לספק את עצמך?!} ...אני בטוחה שכמותנו יש רבות רק שמשום מה פחות שומעים על כך...הוא תמיד חוזר מהעבודה רצוץ ועייף ארוחה טלבזיה ולמיטה לקרוא מעט ולישון ..כמובן ,מחובקים "ככפיות",אני מסורבת ,בתיסכוליי ,מתכבה ונרדמת... יוצא לנו לשוחח על כך רבות {היות וזה נושא שעדיין קשה לי להשלים עימו} שבהתחלה החרמנות שלו ושלי הייתה יום יומית בשיאה והיא מצידו הלכה ופחתה אט אט לפעמיים בחודש ,בחסד ... הטענה העיקרית שלו שזה ידוע שגברים, את שיאם עוברים עד 25 {והוא חגג רבות} ומשם הולך ופוחת חשקם ואילו הנשים רק מתעוררות לשיאן בארבעים שנותיהן.טענה אחרת שלו שאני יותר בעניין כי אני לא עובדת{לא מרצון} ווזה בא משעמום וזה לא כך כלל, אני עוסקת בחוגים נפגשת עם אנשים ופשוט מתגעגעת אליו מאוד.הסכמנו שזה הזמן להביא ילדים לעולם והוא עדיין באדישותו הרבה מסרב למין תקף יותר... הרי הריון לא מגיע מרוח הקודש...

[שוב_לא_בא_לי*]

אנחנו זוג שנשוי מעל 10 שנים. רב השנים היו לוהטות ביותר ולרב אני זו שהייתי מעוניינת יותר ממנו.
בשנה האחרונה אני מרגישה שהוא לא מושך אותי בכלל.
אני לא רואה בו כלום שמושך ותי ואני לא מבינה איך הייתי כל כך מעוניינת בו פעם.
אני נמשכת מאד לגברים אחרים.
עם זאת אני רוצה להבין מה קורה?ממה זה נגרם?
אנחנו שוכבים לפעמים ואני מאד מתאמצת להיכנס לעניין כמה שיותר, אבל הגוף שלי לא מסוגל להעמיד פנים ואני מרגישה חיה בשקר.
אין בעיה עם המגע שלו. הוא עדין ומתחשב.
אבל פשוט לא עושה לי את זה
שמתי לב שאחרי מגע מיני יש לי כאבים בבטן בצד שמאל. אחרי מבוכה רבה התיעצתי עם הרופא שלא מצא הסבר רפואי.

[אלמונית_מינית*]

חשוב מאוד לשוחח על זה, אנחנו מצאנו שמשהו כמו פתיחת הנישואים מבחינה מינית יוכל אולי להועיל לנו, כרגע אנחנו בנסיונות, האם לקיים חילופי זוגות או אולי להוסיף מידי פעם גבר נוסף למיטה שלנו, אנחנו מנסים בכל מיני כיוונים, והעיקר עם הרבה פתיחות. יכול להיות שברגע הראשון זה נשמע מזעזע או מחריד אבל האמת שזה מרתק ומעניין, זה משהו משותף שאנחנו מתעסקים בו ונהנים מההתעסקות ולמרות שהניסיונות המעשיים שרכשנו מועטים זה כבר הוסיף לנו הרבה "פילפל" בסקס בינינו.

[תפארת_שבתפארת*]

נראה לא קשור, אך פטריה (קנדידה) יכולה להוריד את החשק.
טיהור הגוף באוכל מזין יכול לעזור.

[מתנה*]

גם ההפסקות שיוזמת מצוות טהרת המשפחה עוזרות לשחרר את המתח ולחדש את החשק.

[מתנה*]

יוצא מכל הדברים האלו שאני פריג'ידית? אני לא! תמיד אהבתי מין, והייתי מינית, ונהנתי ממגע וחיבוקים ונישוקים. רק שאיתו זה הפך למשימה, ומלחמה! זה מאבק כוח, של מי צודק, וכל המילים והשיחות והנסיונות שבעולם לא פתרו את המאבק הזה עדיין.
ניסיתם טיפול זוגי?
פותח עיניים!

[נינה*]

אני חושבת שהנורמה החברתית שאת חושבת עליה קשורה לחשיבה הבאה :
לגברים יש צורך עצום במין .(הנחה , לא יודעת אם זה נכון ובטח שלא יודעת אם זה נכון לגביי הגבר הספציפי ואיך ניתן לבדוק).
לנשים יש צורך פחות במין, בעיקר אם יש תינוק.
לנשים יש צורך לשמור על המסגרת המשפחתית ואז גם אם לא ממש בוער בעצמותיהן הן לוקחות יוזמה /זין בידים.
לגברים שהנשים שלהן לא במודעות לעינין יש דרכים למלא את הצורך : פילגש , אינטרנט , נערות ליווי וכ'

אני לא כותבת את זה כדי להכניס פה מישהי לפרנויה .
האימרה שסקס הוא הדבק של הנישואין מאוד מדברת אליי.
ברור שהכי טוב זה להכנס למיטה במצב רוח של סקס ולא של דבק ..

[על_מונית*]

ואם הכל כל כך באופן טבעי ובאופן טבעי בא לי על אחר
האם לא הכי טבעי בעולם לממש את הצורך המאוד טבעי ולקיים יחסים מחוץ למסגרת הזוגית?

[אלמונית_על_מונית*]

הא, על מונית, איך לא ראיתי אותך על המונית?

[בילבולית*]

אני קצת חדשה פה אבל אשמח לשמוע את דעתכם המלומדה....
אני נשואה כשנה לגבר מלא קסם, חכם עדין ותומך ויש לנו יופי של קשר, אבל מה? ברור שאני יותר מינית, חושנית ורוצה סקס ממנו. אנחנו מתחבקים ומנשקים הרבה, כל הזמן, אבל לא בצורה מינית. אני יודעת שהוא נמשך אליי ואוהב אותי מאוד, וגם כשזה מדובר, הוא אומר שזה לא נכון והוא רוצה כמוני וכו' וכו', אבל בפועל פחות נוגע, פחות מחמיא, לא נותן לי להרגיש סקסית ואטרקטיבית. אני יודעת שהוא חושב שאני מאוד יפה ומושכת (ואני מקפידה להיות ככל הניתן..., גם בדברים הקטנים שבבית), אבל בתכל'ס אני רוצה פעמיים-שלוש בשבוע, והוא בקושי יוזם. אם זה היה תלוי בו היינו עושים סקס פעם בשבוע. העניין מדובר אבל לאחרונה נעשה קצת מעיק. לפני שבועיים עברנו משבר שלא קשור לזוגיות שלנו אבל השפיע עליו מאוד, וברור שהערוץ של הסקס לא בא בחשבון ואני מבינה אותו, אבל תוהה מדי פעם כמה זמן זה יימשך, מוצאת את עצמי מתמלאת כעס ואשמה, מפנטזת עליו, עלינו...
מה עושים? איך אפשר להגיע לזה בצורה שלא תפגע? שלא תהרוס?
בעבר מצאתי את עצמי כועסת, פגועה, דורשת, וזה רק יצר ריב וכאב. אני רוצה לבוא לקראתו ברוך ובאהבה, ומוצאת את עצמי מתחילה לכעוס....לא רוצה.
רעיון?

[פלונית*]

מנסה לעזור.
בתקופות שבהם אני רוצה יותר ובעלי כביכול "מייבש" אותי , אני גם כמוך,נוהגת לפנטז עליו ועלינו, בתקופות האלו לצד הבעסה והתסכול אני גם מרגישה יותר סקסית פשוט בגלל שסקס יותר מעסיק אותי כי אין לי סקס ובעלי נראה לי הכי מושך פשוט בגלל שהוא פתאום סוג של קשה להשגה.
בכך אני הופכת את החיסרון ליתרון.
כדי שזה יצליח -חשוב לא לקחת ללב ולאגו, אם לא בא לבעלי סקס זה לאו דווקא קשור אליי, זה בינו לבין עצמו.
גם אני מטיבעי יותר "חמה" מבעלי אבל בעקבות הלידות וההריונות וההנקות החשק המיני שלי השתנה ולפעמים במשך תקופה ארוכה אני לא מסוגלת לשאת מגע/מגע מיני, ובזמנים כאלו בעלי מכבד את הצורך שלי בריחוק כמו שאני מכבדת את שלו.
בהצלחה !

[פלוני_אלמונית*]

היי...
אני במערכת יחסים של חצי שנה.
יש בינינו אהבה חזקה, המון חיבה וקירבה, תקשורת מדהימה.
אבל.....מבחינה מינית, הרבה יותר בא לי ממנו.
יש לציין שהוא מעט ביישן ובקושי יוזם, גם חוזר עייף מהעבודה..ועובר תקופה קצת לחוצה ...אבל אפילו....אין לו את הדחף הזה, אין בקשר הזה את הדחף המיני הזה ...אבל בקשר הזה יש אהבה מיוחדת שלא הייתה לי באף קשר אחר...אני יודעת, כי דברנו על זה , שהוא היה גם יותר מיני בקשר הקודם שלו...(שסירבה לו לעיתים קרובות ולא אהבה אותו כמוני)...האם ייתכן שזה קשור לזה שאנחנו כול יום ביחד? שבגלל זה אין את המתח המיני? אולי אני צריכה קצת להתרחק?

[עוד_פלונית_לרגע*]

האם ייתכן שזה קשור לזה שאנחנו כול יום ביחד? שבגלל זה אין את המתח המיני? אולי אני צריכה קצת להתרחק?
כמעט בטוח שכן.

היה לי חבר שלא הוריד ממני את הידיים וזה הוריד לי כל חשק ליזום. ביקשתי ממנו לפעמים פשוט להתעלם ממני. וזה הדליק את כל האש שהכרתי בעצמי מקשרים קודמים - גם איתו. תתרחקי, תתאפקי, תמשיכי להיות חמימה ואוהבת ומלטפת מדי פעם, אבל לא בהקשר מיני ובטח לא במיטה וסביר שהוא יתעורר. חשוב שהוא לא ירגיש שזה נועד להדליק כי זה לכשעצמו יכבה, אלא שזה טבעי. וחשוב גם להמשיך להיות חמימה, חייכנית הכל כרגיל - חוץ מיוזמה מינית. שלא ייבהל מהשינוי, מה גם שלא תוכלי להחזיק מעמד אחרת. אגב, אם תסרבי מדי פעם או תדחי את זה לאחר כך (אחרי המקלחת, בבוקר, בלילה כאלה) - בכלל זה יכול ליצור מתח והשתוקקות.

[עוד_פלונית_לרגע*]

בילבולית...
יש הבדלים מובנים בחיבה לסקס.
חונכנו כנשים לחשוב שגברים תמיד מוכנים ורוצים ומשתוקקים וכשזה לא קורה, נשים נפגעות. אין סיבה.
הו אאחר, הוא שונה, הוא פחות צריך פחות רוצה, בלי קשר אלייך. עובדה שזה כך תמיד, עובדה שהוא לא מתוסכל מזה ואפילו לא מבין את הבעיה.
לדעתי את צריכה להרפות.
זה מסוג הדברים שלחץ או סתם אווירה של יוזמה חד צדדית תמידית - יסלימו את הנצרכות הקטנה שלו במילא.
הייתי ממליצה לך את מה שהמלצתי בהודעה למעלה.

זה לא יכול להזיק, אבל תנסי לפחות 3 שבועות לא ליזום כלל, להמשיך להיות חמימה וכו'- ותראי מה קורה. זה המקסימום שתוכלי לעשות בשביל בכל זאת למקסם את התשוקה שלו. כשהוא יתחיל ליזום ולהרגיש קצת יותר עוררות לדעתי את יכולה לחזור ליזום שוב בעדינות.

אגב, בכלל כדאי גם לאמן את הפתיינות של פעם, העדינה הסמויה, וגם אביזרים נאים עושים את העבודה (גברים מאוד מאוד רגישים לאסתטיקה הרבה יורת ממה שאפילו הצנועים ביותר מוכנים להודות לפעמים חזייה מדליקה, או פיג'מה זוהרת, כיסויי מיטה אדומים - לא בהכרח עושים את ההבדל, אבל תורמים מאוד לאווירה יותר חושנית, וזה בשלוב העובדה שאת נמנעת במשך כמה שבועות מליזום יכולים לדעתי, להעלות מדרגה את הסיפור. או שלא שווה לנסות).

[א*]

לפי דעתי, אם מדובר בגבר שלא יודע לוסת את האנרגיות שלו : עובד יותר מדי ,לא נשאר לו כוח ודימיון לשום דבר אחר,הייתי עושה משהו מתוך אלה, או אחד אחרי השני:

1. מבהירה לו שחשוב לשים גבולות בחיים.לא כולם מסוגלים לעבוד מעלות החמה עד צאת הנשמה ועוד לחיות טוב.

שינצל את החופש השנתי שלו , שיעשה את השינויים הנדרשים כדי לארגן את החיים שלו כך שיהיה לו זמן לתחביבים ולחברה ולכיף.

1. יש מי שיבין את זה ויישם,אחרי זמן מה אפשר יהיה לראות את הזדקפות הגב,את החיוך, את האור בעינים.פתאום לא כל כך חשוב לו לרוץ לעבודה , בא לו להשאר איתך ולהתפנק.

חיים פעם אחת.

1. ויש טיפוסים שנוח להם בשחיחות ,בשפיפות הזאת.להיות תמיד כמו עבדים, לרוץ במרוץ.לא מוכנים לעמוד לרגע .

האם את מוכנה לחיות עם כזה אדם?

רק שתדעי,שבהמשך,יכול להיות שזה לא ישתפר.
קוראים לזה אבות בסוף שבוע ,אבות שבכלל לא מכירים את הילדים שלהם,כאלה שעד שהם מגיעים לעשות משהו בבית כבר את יכולה להתפוצץ/לקרוא לטכנאי על כל שטות.

אני חושבת שלא הייתי ממשיכה קשר עם מישהו שלא חושב לפחות שברוב הזמן הגבר והאישה אמורים לענג אחד את השני ושהדבר הזה נמצא אצל שניהם בסדר חשיבות דומה.
כמובן ,שכמו שלכל אחד , יכולות להיות תקופות קשות, יש חשש מאימפוטנציה ושאר חששות מתפקוד ירוד.
יכול להיות שדרושות אמירות כמו: חשוב לי שנהיה ביחד,חשוב לי שתגע בי ואני בך.גם אם זה לא זיון אלא רק קצת אהבה , זה נפלא מבחינתי,,

[מה_או_סים*]

היי קראתי כמה פניות ועצות כאן ובכמה פורומים מקבילים ובכל זאת אכתוב מה מציק לי. חוויה משחררת כזו...
אני בן 40 ואשתי בת 38 יחד 15 שנה ולנו 3 ילדים. חיי במין שלנו אף פעם לא היו בתדירות גבוהה במיוחד גם בהתחלה וככל שעברו השנים ונוספו האילוצים עוד פחות. לפעמים אני מרגיש כמו עסק כי זה קורה בערך אחת לרבעון.
אני יוזם כמעט תמיד אבל ברוב המקרים לא נענה וזה מאוד מתסכל. לא רק העובדה שלא בא לה ברוב המקרים אלא שגם כשכן , זה די שבלוני ומעט היצירתיות שניסיתי בהתחלה להכניס לא התקבלה בהתלהבות. לא משהו חריג באמת שלא פשוט חשבתי שאפשר קצת יותר מנשיקות ליטופים אני למעלה את למעלה וגמרנו(בחלק מהמקרים).
אז נכון שתמיד היה את עניין היובש הוגינלי שפתרנו בזכות עבודת הכנה לשונית ואת הלידה הראשונה שהשאירה צלקת פנימית מכאיבה בנרתיק מה שחייב שימוש באמצעי סיכה ואני יכול להבין את רתיעתה מהכאב שזה גרם בהתחלה אבל כפי שאמרתי להכל מצאנו פתרון ובכל זאת לא הגברנו את התדירות.
בהתחלה חשבתי שזה זמני ועם הזמן והילדים שגדלו כך שאין את גורם העייפות זה ישתנה אבל לא היה שינוי.
אני אוהב את אשתי ואוהב לגעת בה אבל אפילו מזמוזים בלילה או בבוקר נדחים לפעמים עד כדי כך שאני מוותר מראש.

[שלולית_י*]

לא משהו חריג באמת שלא
איש יקר, זה לא משנה אם זה חריג או לא. משהו מפריע לך, ובצדק. אין צורך להתנצל.

אשתך יודעת עד כמה זה מפריע לך?
אתה אומר זה מצב שנמשך כבר שנים. מה השתנה בזמן האחרון, שעכשיו פנית לכתוב?

בעצם זה לא שהיה טוב והידרדר, אלא שאף פעם לא היה משהו (לדבריך). אתה בעצם רוצה לייצר משהו חדש, ולבנות מהיסוד. חשבת על סדנה משותפת בתחום המיניות/טנטרה? (לנו זה עשה פלאים)

ובאמונה שהגוף והרגש משקפים זה את זה, האם יתכן שיש נושאים לא פתורים, חוץ מהמיניות, שאולי מסתובבים ביניכם ורק מתבטאים במיטה?

[מה_או_סים*]

שלולית

אני מניח שהיא יודעת כי הייתי משתף אותה בתסכול שלי מידי פעם. היא ניסתה להסביר שזה הגורמים הפיזיים, העייפות וגם חוסר רצון לפעמים ואני באמת הבנתי אותה וחיכיתי שזה יבוא ממנה. זה לא ממש קורה ועם הזמן הפסקתי גם לצפות. זו גם הסיבה שאני כותב רק עכשיו.

לגבי סדנאות - עם כל הרצון שלי לשיפור, לי עצמי יהיה קשה לחשוף את חיי המין שלי לגורם שלישי ולאישתי אפילו יותר. אולי סדנה בהתכתבות

ואני מסכים שהגוף והנפש משקפים זה את זה ולא פעם אנחנו רואים דברים בצורה שונה מה שמגיע לויכוחים ומריבות אבל קודם כל זה טוב כי תמיד עדיף להעלות דברים לפני השטח ושנית אנחנו ביסודנו אנשים שונים מאוד שלעיתים משלימים זה את זו ולפעמים מתנגשים חזיתית. בכל מקרה במיטה אין לנו מתחים בעיקר מפני שדי בהתחלה הסכמנו שריבים ויכוחים ומתחים לעולם לא יכנסו לחדר השינה.

[בריג'י_נומושי*]

יאללה