בומבה לינה

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא התכוונתי להכאיב

[בומבה_לינה*]

אני יודעת.
לפעמים אני אומרת מילים קשות נורא
אולי כדי לוודא שלא תהיה לי כל ברירה
ואמשיך
עם מה ועם איך שצריך
בלי שתהיה לי דרך חזרה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה צריך?
ומי זה הצריך?

הצריך הזה, מי צריך צריך כזה?

צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי -
כבר שכחתי
מה אני רוצה.

[יולי_קו]

והילד הזה, מי אני? באמת.

[בומבה_לינה*]

שאפו. לשניכם

[בומבה_לינה*]

ולפעמים,
כשהעננים עבים,
והכוכבים כבים,
וחשיכה מדכאת את האור,
אני מקווה לי מחשבה
ואותות בתגובה
ומאפשרת לאור לחזור.

תודה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עננים על הדרך.
הרוח בעץ.
עגלה על הגשר.
העשב נוצץ.

מגבעות ומטפחת.
ושד מתרוצץ:
"בואי בואי ליער,"
אומר וקורץ.

[בומבה_לינה*]

העלה של עשב חד?
והחץ?
ל.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחקה צחקה
א. ב. ג.

[בומבה_לינה*]

לפעמים מספיק חיוך.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כדאי ללמוד מהפרחים

[בומבה_לינה*]

לא לקמץ בחיוכים?

[בומבה_לינה*]

מנכשת עשבים בבוקר קריר
וחולפת שעה בקצב מהיר
ומתחיל לו היום
ולפתע פתאום
נותרתי לי שוב בלי אויר

[בומבה_לינה*]

בלב היער, אל מול האגם
על הספסל שניצב לו שם
מולי אנפה אפורה אצילית
עומדת עם רגל אחת בשלולית
ואני מבינה, אילו חיי
ולפעמים זה מספק, ונחמד ודי.

[בומבה_לינה*]

מילים שיצאו לאור יקבלו מחשבות ודמיון
יכולות להאיר את היום, וגם להוביל לאסון
יכולות לשחרר לחופשי, וגם לקעקע יסוד
וגרוע מן המילים - הרצון להמשיך ולחמוד.

[בומבה_לינה*]

תובנות על תובנות
ועוד רעיונות
ושיחות, וסכנות
כוונות על כוונות
ומוסר.
ולכן אי אפשר.

[בומבה_לינה*]

בתוך הסבך
הצקתי כל כך
ונעקצתי.
והיד מתנפחת
לא נסגרת, לא נפתחת,
צבה ורותחת.
והבנתי
כשזה יעבור
היא תחזור...
לא תהיינה לי אצבעות ארוכות
ציפורניים חזקות
ויד חלקה למשעי
אבל תשוב ותהיה לי
היד המוכרת שלי.

[בומבה_לינה*]

כשאני מסתכלת על עצמי מהצד, דרך עיניים של מישהו אחר
אני אוהבת את עצמי, הרבה הרבה, הרבה הרבה יותר.

[בומבה_לינה*]

ושוב שגרה
חשוב שגרה
והגיגים למגירה
וטוב ורע,
ולא נורא

[בומבה_לינה*]

תמימה ופשוטה, עייפה חלשה
כחוזה שהלך וברח בלי בושה
מתעטפת היטב
מכבה את הלב
ושבה להיות עצמי הנחושה.

נמושה.

[בומבה_לינה*]

מחובקת, נחשקת, אהובה
לפעמים אפילו שלווה
חכמה, סקרנית, די שווה
ועדיין, לרוב, עצובה...

[בומבה_לינה*]

וכשהדמיון
משתגע (במידה)
ומבטיח תשוקה, אהבה וליבלוב...
בא ההיגיון
ובאבחה חדה
מחזיר אותי לכלוב.

[בומבה_לינה*]

כשאני מטיילת, או נוסעת לי סתם
אני מסתכלת, פוגשת עולם
עיירות מקסימות, שופעות מעש וחיים
קהילות, רעיונות, אנשים, מעשים
בניינים רבי קומות, בתים מושקעים
כפרים רחוקים, צריפים מוזנחים
סירות דייגים, ובתי כלונסאות
ובכולם אני רוצה להיות
כמה ימים, שבוע, שנה
כי בכל מקום כזה אהיה קצת שונה
אני רוצה לנסות, לבדוק לטעום,
אולי היום אפסיק לחלום?

[יולי_קו]

אולי היום אפסיק לחלום?_

למה?

[בומבה_לינה*]

כי זה לא באמת מוביל לשום מקום...
לא?

[יולי_קו]

אם תרצו- אין זו אגדה.

[יולי_קו]

אני מבינה מדבריך שאת חשה שהחלומות שלך והרצון לטעום ולחוש אפשרויות שונות נחווים אצלך כבריחה מהמציאות, ושיש בזה התחמקות ובזבוז של פוטנציאל. שאת למעשה בורחת מלחיות באמת.
הבנתי נכון?

[יולי_קו]

_ כשאני מסתכלת על עצמי מהצד, דרך עיניים של מישהו אחר
אני אוהבת את עצמי, הרבה הרבה, הרבה הרבה יותר._

כשקשה לי, אם אני מצליחה, אז להתייחס אלי כאל בת אהובה או חברה טובה עוזר לי להיות הרבה יותר אמפתית ותומכת כלפי עצמי מאשר בדרך כלל במצבי קושי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי היום אפסיק לחלום?
ואתחיל לטעום

[בומבה_לינה*]

יוליקו, אני חושבת שאת בהחלט מבינה נכון.
לא שחברוח מהמציאות זה רע, אבל זה פשוט לא כל כך פרודוקטיבי. לא?
ופלוני - זו גם אפשרות... אני מניחה שהבנת שזו בעצם מטאפורה.... כן ?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני חושש שהבנתי

[בומבה_לינה*]

בארץ ענקית
בבית ענקי
בחדר ענק
גרה לה נפש.
לבדה.

[בומבה_לינה*]

לא.
לא בודדה,
לא אבודה....
לא גלמודה, אבודה, מנודה...
רק לבדה.

[בומבה_לינה*]

אל תיחת נא, חבר אל תירא, אל מגור,
אני כאן בסביבה, לרפא כל מזור,
להקשיב ולתמוך לחלוק בכאב
ולהחזיר אותך הביתה למקום שאתה אוהב.
למקום שבנית, ועכשיו הוא שלך.
עמלת, יצרת, כתבת בדמך
עיצבת התעצבת בנית בדמותך
כעת, תיהנה מפירות עמלך.
אז הסר דאגה מלבך, אל חשש
מחר, כתמיד יהיה יום חדש
ואני פה לתמוך ולחלוק ולהרגיש
ולחלום... לו רק היה לי כזה איש.

[בומבה_לינה*]

בכל טיול בגשם שלא טיילנו
מדרון של חול בו לא התגלגלנו
גלגלון בשלג שלא הסכמת לצלם
בכי לא בכוי שלא ניסית לנחם
התרחקתי מעט.

בכל התכנסות שלא היית
בילוי עם חברים שלא בילית
בכל יום שלא התעניינת
תחושת בדידות שלא הבנת
נאטמתי עוד קצת...

בכל התרגשות שלא חלקת
כל תיקון שלא תיקנת
טיוב הקן שלא טייבת
בכל פעם שאכזבת
השתניתי, התבגרתי ונסגרתי לאט.

כשלא גוננת, לא הגנת,
לא לקחת חלק ולא התעניינת...
לא ניסית
לא רצית
לא שאלת
לא הבנת...

ועכשיו מאוחר, אי אפשר לגשר
כי אני... אני במקום אחר.

[בומבה_לינה*]

רק עכשיו, כשמצאתי את עצמי מסבירה כמה עוצמה יש בחולשה,
הבנתי כמה הייתי טפשה.

[בומבה_לינה*]

לפעמים, ללא שום כוונה
אני הורסת בבעיטה את כל מה שאני בונה.

[בומבה_לינה*]

מכונה מתנפחת שמעסה את רגליי
חברים שעוזרים וממלאים את ימיי
לכל יש תחליף. לבשר, לחלב,,
ורכשתי כרית שתחבק לי את הגב...

[בומבה_לינה*]

כשלבד לי וטוב לי - רע לי.
כשטוב לי ולבד לי, רע לי.
כשרע לי, וכשטוב לי, לבד לי.
אותו הדבר, אבל לא...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וכשבא לי אז אני שרה
אם יש גיטרה או אין גיטרה
וכשבא לי אני צוחקת
ולא יושבת לי ושותקת

ואז לפתע הכל נשמע לי
כל כך שמח ולא נורמלי
הכל נראה כה פשוט וקל לי
איש לא יודע איך זה קרה לי

[בומבה_לינה*]

עוד שנה,
אני מונה.
וממתינה

וכבר
תריסר...
והעבר, בעבר
נאלם,נאסר...
ובכן מה?
עוד שנה
לא משנה...

[בומבה_לינה*]

בסוף העולם
בקצהו ממש
עומד ילדה
וברוך חלש
שואלת..

התשמע?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל עוד ליבי פועם
ומתפעם
אשיב לה לילדה -
כן

[בומבה_לינה*]

ארץ זו...
ודרכים...
וסוף העולם.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לא קלה היא לא קלה

[בומבה_לינה*]

מי אני היום?
ומה אני?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האור על פני המים

[בומבה_לינה*]

ודי לי

די לי בזה.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אל תסתפקי במעט
אך עדיין
דרך ארוכה
ואני עוף, ציפור, וגם ניצב

[בומבה_לינה*]

ושוב היא כאן
לא בשליטה
והמוח -חביתה...
והגוף רוצה סוכר
שלא בריא, ולא מותר...
הגוף רוצה מתוק
ואני רוצה לצעוק
רק לטעום, לצחוק, לשתוק
יודעת שמחר
אצטער, כי אי אפשר,
ויהיה כבר מאוחר...
ןהנזק נעשה...
אז מה אם כך אני רוצה
להתמכרות לא נכנעים
לא למתוק, לא לטעים
כי אחר כך לא נעים
נו...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וכעת נעים?
כי אם כן, אז בל נגזים
בל נעיז
לשנות אף קצת
גרגיר סוכר בכוס קפה מר
או מבט קצרצר לעוגה שבמקרר
פן נשוב ונצטער

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפחות לשתוק אפשר גם מרחוק
אף כי הטעם פחות מתוק

[בומבה_לינה*]

שותקת ..
משותקת...
מתרוצצת...
מתרצת.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה תרצי את?

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מחבק ומתגעגע

[בומבה_לינה*]

תודה!
אני צריכה חיבוק.
תמיד.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשבילך,
זרועותי פתוחות.
תמיד.

[בומבה_לינה*]

אזכור זאת.

[בומבה_לינה*]

אזכור זאת.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם זו התחלה

[בומבה_לינה*]

וברדיו -ברשת השלישית
זאת שמתזכרת נפשית, רגשית
שיר של סינואני, מפתיע במזרחית
על ההיא
שלא פחות
ולא יותר,
נשואה לאחר...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שם יש לו לזה השיר?

[בומבה_לינה*]

ודאי שיש...
כתב אותו שלום צבר, והלחין אבי סינוואני.
נראה לך שיוציאו ככה שיר לרדיו בלי שם?!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טרם קראתיו,
אך באופן טבעי מתחבר יותר לח.נ. מעבר לים

[בומבה_לינה*]

נשמע לי קצת כמו כרובי... ההוא מהרחוב הקסום.
זה שרוצה להיות שם, אבל הוא תמיד... כאן...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כבר אמרתי שאני תמיד כאן, לא?

[בומבה_לינה*]

כך מתברר.

[בומבה_לינה*]

בימים של מצב רוח עגמומי
אני חושבת עם ועל ואת ולעצמי...
השפעות וברירות, אפשרויות ובחירות,
ומה שאולי עוד יכולתי להיות...
וכמו העברית של ההוא, ההוזה
שאת עצמה לא זיהתה עם בוא
כן אני בזמן ההוא והזה
כך אני לי, עם יש, ואם לא.

[בומבה_לינה*]

ושוב הגזעים
פשוטי העבים
שעמדו באונם בקפאון
והחזיקו מעמד
למרות הלבד
מלבלבים ופורחים בהמון.
ועזים הצבעים, משמחים, זועקים
האביב מתפרץ, השחקים שוחקים
ונושאים אילנות את ראשם בגאון
כי צלחו את החורף,
צלחו,
אך לשוא
פעימה, נשימה,

וכבר סתיו.

[בומבה_לינה*]

במה מתבטא יאוש רב שנים?
כשהחיוך כבר לא בא מבפנים
אלא מצוייר, בעוות הפנים,
בלחות של העין כששירים מתנגנים
בגדיעת השמחה, בתחושת מוזרה
שכל מה שקורה נהיה לזרא
בריחוק, בניכור,
כשכל כה כעור
ועגום.
וכאילו כלום.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חיבוק

[בומבה_לינה*]

אז לפעמים אני רוצה לברוחלצרוחלשכוח.ואז אני מגלה,
שלזאת אין לי כוח...

[בומבה_לינה*]

וכשאני רוצה להתבכיין שנורא לי ועצוב
הגישה שלי עצמי, תוקעת אותי בכלוב...

[בומבה_לינה*]

ואני יודעת שתקשיב
או שלפחות תעמיד פנים..
ועדיין. זה לא יכול לצאת. .
זה תקוע בי בפנים

[בומבה_לינה*]

ואני טובה לך. ואתה טוב לי..
ומה זה בעצם אומר?
שזה לעולם לעולם, ואף פעם
לא ייגמר?

[בומבה_לינה*]

הבילבול חוסר האונים
והרגש שכלוא בפנים...
הכמיהה, הגעגוע,
שאט הנפש המודחקת...
כלל לא מפתיע
שאני מתפרקת.

[בומבה_לינה*]

עמדה וושאלה..
למה.

!?

[בומבה_לינה*]

ולא מוצאת תשובה.
ולא מוצאת מנוח.
ולא מצליחה לעצמי לסלוח.

אין לי אויר, ואין לי רצון
ואין לי כח.

[בומבה_לינה*]

לזכור. לזכור. לזכור.
לכאוב ולא לשכוח

[בומבה_לינה*]

ובינוי לביני, כי דבר לא נותר
ואני מתמודדת כמה שאפשר
עם מה שרצוי ומה שצריך
ולמה בכלל שארצה להמשיך!?

[בומבה_לינה*]

בין משבר למשבר
לא לוותר!
להמשיך ולחתור
לנסות... יעבור...
וחוזר ונשנה,
ואנ'לא מבינה,
מתענה.
ולמה?

[בומבה_לינה*]

או לשורר,
או לספר.

כך מתברר.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לפעמים זה עוזר
לדבר, לבכות , לשחרר
לתת לדמעות את העיניים לשטוף
להביט באחר שבך מביט
מקשיב, מבין ואינו משיב
לדעת שאינך לבד בעולם
להרגיש שהינך החשוב מכולם

ולפעמים, לבד להתמודד
כל אחד
ומה שעבורו עובד

רק לזכור, שבשבילך, שאי שם
מישהו חי וקשוב
תמיד
קיים

[בומבה_לינה*]

מקסים.
וכל כך טוב שקיים.
תודה!

[בומבה_לינה*]

והבנתי שיש דברים שאני לא מוכנה לגלות,
לא על עצמי,
וגם לא לעצמי.

וזה בסדר.

[בומבה_לינה*]

ומה נשמע?
הכל נפלא!
השמיים כחולים,
האויר ורוד
המטר מוטר
והכל טוב מאוד

החיוך מתנוצץ
היום נהדר
ואני?
הכי לבד שרק אפשר.

[יולי_קו]

אני גיליתי שאני ועצמי- אנחנו תמיד ביחד. אנחנו תמיד שתיים. אני אוהבת את עצמי ודואגת לעצמי מאוד, ומטפחת את עצמי. ככה אני קבוצה, ונתמכת.
אני לא יודעת בת כמה את, אבל אולי אולי זה יהדהד לך משהו:
https://m.youtube.com/watch?v=Aebkll4YVVQ
וכשזה לא מספיק אני פונה לחברה הכי טובה שלי, לאיש שלי, למכרים, ואפילו למוכרת במכולת. ואני רואה אותם, והם רואים אותי, ואני יודעת שאני קיימת, נראית, ושיש לי מקום בעולם עם כל מה שאני.
חיבוק גדול לך.

[יולי_קו]

ויש לי שאלה:
את אוהבת את המקום שבו את נמצאת? אני מתכוונת למצב הרוח שמשתקף בכתיבה שלך? לטעמי את כותבת יפה מאוד, והיצירה שלך אישית ונכנסת, ונהדרת מהמון בחינות: מצלול, חריזה, משחק עם ביטויים ודימויים, מהפכים, פואנטות. התוגה מורגשת מאוד, ועוממת שמחת חיים. זה מצב שבעומקך את מעוניינת להמשיך בו? אין ספק שהוא מעודד אצלך יצירתיות. האם בעומקי נשמתך את רואה את הרווח שבתוגה הזאת?
את כותבת את ׳ספר שירי רחל׳ שלך פה, בהנף מקלדת, מעט מעט, והנה זה הרבה.

[בומבה_לינה*]

אוי, יולי, את כל כך נהדרת. אני שמחה כל כך שאת קוראת. תודה!.
מבטיחה לנסות להגיב לעומק בקרוב. .

[בומבה_לינה*]

יולי קו,
חשבתי הרבה על הפוסט שלך. האם אני אהבת את המקום שאני נמצאת בו ומה נותנת לי התוגה.
ובכל פעם שניסיתי לחשוב על זה התנגן בי השיר הנפלא של שלמה גרוניך: כולם רוצים שירים פשוטים... ובעיקר החלק של המילים "שלא אומרות לי שום דבר".

אני לא נוגה תמיד. אני מתפעמת מהעולם הרבה מאוד פעמים, אני מרגישה מבורכת ואני יודעת שאנשים שמחים בי לא מעט.
והרבה פעמים טוב לי.
אבל אנשים רוצים שירים פשוטים, ואני לפעמים מעדיפה לצעוק, לצרוח ולשיר בשני קולות...
ולפעמים... לפעמים לא.
ואז כשלא טוב לי יש לי את המקום הזה, שבו אני יכולה לפרוק, להתבטא באנונימיות כמעט גמורה, ולהתפעל ממה שאני מצליחה לכתוב כשפחות קל לי.
וכשטוב לי - אין לי באמת סיבה לכתוב...
והתוגה- היא איתי, ושלי, ו,כן, היא מוציאה ממני יצירתיות שאני אוהבת בי.גם כשלעצב, אין לו סוף.
ואם אני אוהבת את המקום בו אני נמצאת? זה נתון. אני כאן. לפעמים.
תודה שאת מקשיבה
(ומתפעלת...).
בומבה.