האתר הוקם על ידי אנשים מקהילת החינוך הביתי בישראל בשנת 2000. הוא נועד לתמיכה הדדית, לשיתוף במידע ולימוד משותף וכבמה לדיונים בנושא חינוך ביתי, הורות טבעית, אקולוגיה, וכל נושא שעשוי להיות קשור לדרך חיים טבעית.
מרגיש שאת פחות לחוצה/פחות עסוקה בזה/כו', והוא פחות לחוץ, ופחות מתפספס מה שבטוח שברגע שהתחלתי להתעסק במשהו אחר שהטריד אותי ועזבתי את הפספוסים הכל התחיל לללכת הרבה יותר טוב
נו... אמרתי או לא אמרתי... פפפפפפפפפפפפפפפפ לשחרררררררררררררררררר.....
וגם תזכרו את זה בכל משבר אחר, לא רק בענייני פיפי. תמצאו מהר עיסוק אחר והכל יעלם כלא היה. בחיי, זה הפתרון המושלם לכל המשברים המוזרים שתוקפים את הבת שלי עד היום. ברגע שמפסיקים להתעסק ולנבור ולחפש סיבות וכו' דברים נוטים להסתדר מעצמם.
בהצלחה בהמשך.
פפרי התכוונתי לענין הלילה. האמת די עליתי על זה שבהתעוררות הראשונה הוא בעצם צריך פיפי ואם אני מצליחה לפשפש אותו אז הוא יכול תאורטית להישאר יבש עד הבוקר. הכל תאורטי כי אצלי הוא בלילה עם חיתול. למען האמת אני תוהה לשם מה אני צריכה לפשפש אותו פיסית ולא לתת לו לפשפש כשהוא קם, להחליף חיתול ולחזור לישון. אני יודעת שהשאלה הזו מנוגדת למעשה לדרך המחשבה בבלי חיתולית אבל בשעות הלילה אין לי כח.
בעצם זו גם שאלה עקרונית: במשך היום ברור שאם יש לו חיתול אני לא אדע כשהוא עשה ולא אוכל להשב את תשומת ליבו לפספוסים. מצד שני הוא גם לומד שהחיתול הוא לא בית שימוש. האם זה תקף גם לגבי הלילה? אני באופן אישי ניסיתי לפשפש אותו בלילה והחלטתי להפסיק כי הרגשתי ששנינו לא נהנים וסובלים מהתהליך. הוא מתעורר הרבה לינוק ואני לא רוצה להתרטב. אבל אחרי שהתקדמנו לכיוון גמילה הרגשתי שזה הזמן לנסות לפשפש גם בלילה ויחד עם זאת אני עוד משאירה אותו עם חיתול. מה זה משנה בעצם אם הוא עושה בלילה בחיתול או במכנסיים? נכון, יש שיגידו שכשהוא עושה במכנסים הוא מפתח מודעות לכך שתוביל אותו להפסיק אבל אני גיליתי שבעצם הוא עושה את הפיפי של הלילה רק בסביבות תשע עשר, או עם התעוררות הראשונה. הוא מאד לא אוהב שאני לקוחת אותו לפשפש ואני מבינה אותו. אבל נהנית לראות שהוא קם עם חיתול יבש
השלב הבא יהיה להוריד את החיתול בלילה אבל האמת שאני מחכה שכמות היניקות לילה תפחת (אם באופן עצמאי או יזום על ידי) כדי להוריד את החיתול. פחות יניקות לילה-פחות התעוררויות לילה אני מקוה.
כל הברברת הזו היא גם לרשום לעצמי את שלבי ההתפתחות במודעות שלו בנושא הפיפי קקי
דרך אגב במהלך היום הוא חזר לתת לנו לפשפש אותו אם צריך. זו בהחלט הקלה. נראה לי שכשהלחץ ירד הוא פשוט שחרר. כרגע אני גם מקוה להגיע למצב שבגן הן יתחילו להושיב אותו על סיר לפני שנת הצהריים או מייד אחריה.
מה לגבי משך הזמן בין פיפי לפיפי? נראה לי שהוא שותה המון ויש לו המון פיפי. קשה לעמוד בקצב הזה. הוא עדיין לא יוזם הליכה אם יש לו אבל אם מעירים את תשומת ליבו אז הוא כן משתף פעולה ואומר פיפי והולך לסיר. זה עדיין פלא בעיני.
אני תוהה אם היה לי נכון להתחיל את התהליך הזה כל כך מוקדם עם הילד שלי? המאמץ הוא אדיר. נכון, הוא מספק במידה בלתי רגילה (אני אפילו חשה תחושת התמכרות לענין, שאני חושבת שעולה אצל הרבה מהכותבות במדור). האם לא נכון יותר להתחיל כשהילד מתחיל ללכת? האם הלחצים שחשתי בגלל התהליך הזה היא כדאית? התחושה הזו של התמכרות לענין, והסיפוק כשזה מצליח- האם זה נכון? האם זו לא טעות לגדל כך ילד. אולי עדיף לחכות לשלב שהוא בוגר יותר ואז להוריד את החיתתול לגמרי? ולפני כן רק חלקית. למה ההתעקשות שלי להוריד לו חיתול במצבים כל כך בעייתים כמו הליכה לשגרירות או לחברים או לסבתא ?
למה העיסוק האובססיבי בענין הזה? אני מניקה ועדין זה לא מעסיק אותי כמו הנושא הזה. ובעיקר מטרידה אותי תחושת ההצלחה או כשלון שמלווה אותי מהרגע שהתחלתי בזה: כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה והיא נראית לי מאד בעייתית.
מצד שני הוא גם לומד שהחיתול הוא לא בית שימוש. האם זה תקף גם לגבי הלילה?
כן!
למה לא תחזיקי איזה כלי, לא גדול, ופשוט תצמידי לו אותו לירכיים, שיעשה? את לא צריכה ממש ממש לקום בשביל פשפוש....
_אני תוהה אם היה לי נכון להתחיל את התהליך הזה כל כך מוקדם עם הילד שלי? המאמץ הוא אדיר. נכון, הוא מספק במידה בלתי רגילה (אני אפילו חשה תחושת התמכרות לענין, שאני חושבת שעולה אצל הרבה מהכותבות במדור). האם לא נכון יותר להתחיל כשהילד מתחיל ללכת? האם הלחצים שחשתי בגלל התהליך הזה היא כדאית? התחושה הזו של התמכרות לענין, והסיפוק כשזה מצליח- האם זה נכון? האם זו לא טעות לגדל כך ילד. אולי עדיף לחכות לשלב שהוא בוגר יותר ואז להוריד את החיתתול לגמרי? ולפני כן רק חלקית. למה ההתעקשות שלי להוריד לו חיתול במצבים כל כך בעייתים כמו הליכה לשגרירות או לחברים או לסבתא ?
למה העיסוק האובססיבי בענין הזה? אני מניקה ועדין זה לא מעסיק אותי כמו הנושא הזה. ובעיקר מטרידה אותי תחושת ההצלחה או כשלון שמלווה אותי מהרגע שהתחלתי בזה: כי לא הצלחתי להשתחרר ממנה והיא נראית לי מאד בעייתית._
בא לי לשמוע מה יש לבשמת וקרוטונית לאמר בנושא.....
הקטע הוא להיות בקשב, לאו דווקא שהוא יהיה יבש.
חוצמזה, זה כמו להיות בקשב להבין שהוא עייף, או רעב, או צריך ליטוף. זה צורך. לדעתי.... התמכרות? אולי... אני רוצה קצת להתבונן בזה לכמה זמן....
אגב- ההנקה, העסיקה אותך (אני בטוחה) בשבועות הראשונים, עד שלמדתם זה את זו, עד שמצאתם את הנוסחא, ועד שהכל הפך זורם וטבעי- שאת יודעת שהוא צריך לינוק, שהוא יודע איך, שאת יודעת להפסיק כשיש לו גאזים.... כאן התקשורת זורמת.
ועכשיו, כשהוא רוצה לינוק, הוא מבקש ואת מניקה.
אבל- בפשפוש- יש ציפיות- שיודיע, שלא יעשה כשהוא עם בגדים, שלא יעשה על המיטה, שלא יעשה על הרצפה, וכו'....
התקשורת עוד לא זורמת, ובגלל זה יש עליות וירידות, ושביתות. ואני לא בטוחה שאפשר להשות את זה להנקה.
יודעת מה? (הלכתי לקחת אוכל...)
עלתה לי מחשבה- אני חושבת שזה שרירותי למדי להשוות ב"ח להנקה-
למה לא להשוות את זה לבעיות הרדמה? אצלי לדוגמא יש סיפור מתמשך עם זה, בערך מאז שנולד... יש לי עם הנושא קשיים יותר מתמשכים ויותר מתסכלים מאשר עם הב"ח.
או למצב שהוא עומד לך במטבח, ודורש "אתזה" ואת פותחת ארון אחרי ארון, מוציאה דבר אחרי דבר, מתוסכלת, לא מבינה איך לעזור לו..? זה דווקא יותר מתקשר לי עם ב"ח- קשיי תקשורת. את לא מבינה מה הוא רוצה, והוא לא מבין למה את לא עוזרת לו....
סתם, נקודה למחשבה....
טוב, חייבת לסיים כרגע (אגב הרדמה..) לא ישנו כל הלילה, ואני עדיין לא מבינה מה בדיוק קרה שם.... (מקווה שלא יהיה שידור חוזר.)
בהזדמנות...@}
שמתי לב שכמעט עברה שנה מאז פתחתי את הבלוג (בעזרתה האדיבה של פפרי !)
הגענו לשלב מאד משמעותי: בימים האחרונים אני מגלה שהוא הבין את העניין. אם עד עכשיו זה לא נעשה קוגניטיבית אז פתאום הוא מתחיל לעשות את הקשר בין פיפי -למה שיוצא לו -לשירותים -לשליטה בזה.
אני זוכרת שבשמת כתבה שהם מתחילים לעשות כשלוקחים אותם ועד היום זה תמיד היה מצב בו לקחתי ואולי הצלחתי לדעת שיש לו ואולי לא, אבל מאז שחל השינוי הוא פשוט מנסה לעשות כל פעם שאני לוקחת אותו וזה די מדהים בעיני.
הוא גם מפספס כמובן אבל אחרי הרבה זמן של בעיות תקשורת קשות והרבה מכנסיים רטובים עברנו לשלב של תקשורת שהוא יוזם. הוא נענה לכל נסיון לפשפוש ואם אין מבהיר שאין לו. הוא מוכן לעשות קקי במקטין אסלה (אם כי גם מפספס קקי פתאום יותר מפיפי משום מה). בלילות אני מקפידה לפשפש כשהוא קם בפעם הראשונה והוא שומר על עצמו יבש עד שאני לוקחת אותו שוב בבוקר (אחרי לפחות שלוש הנקות).
אני רוצה לכתוב לעצמי על השתלשלות הענינים כדי לא לשכוח :
קודם היה שלב של פספוסים נוראים וחוסר תקשורת מוחלט שהתחיל עם לחץ מצד אמא עד שנפל האסימון שעוברים לדף מעבר מבלי חיתולים לגמילה (לדעתי תוצאה של חוסר הבנה מצידי שהוא נמצא בשלב שאיננו שביתה אלא מעבר לגמילה. כלומר לרח לי זמן להבין אני צריכה לעבור לפתרונות אחרים ולא אלא שנמצאים בשלבי שביתה)
הוא מתחיל להגיד פיפי או קי ולקשר לאקט עצמו
אחר כך הבנה שהוא מנסה להשתמש בסיר כבר כמה זמן וצריך לשבת איתו קצת, לספר איזה סיפור ולהוביל לזה שיבין שקקי עושים בסיר או בבית שימוש באיזור האמבטיה. אבל בעיקר שיש לו אפשרות לשלוט בענין הקקי פיפי והוא הופך להיות זה שמוביל את העניין. נכון שאמרנו שאין מצב שבו הילד בשל להוריד חיתול אבל אני מרגישה שיש מצב בו הילד בשל לקחת את האחריות אליו.
ואז יש פתאום הסכמה שיפשפשו אותו והענות מצידו לפשפוש. אחרי שלמעשה הפסיק לפשפש ביוזמתי. למעשה חזר לפשפש כשמציעים לו או ליזום בעצמו (אומר פיפי )
אחרי כמה ימים פתאום מבינה שהוא מבין משהו שקודם היה לו פחות נהיר ולמעשה עובר למצב של נסיון מצידו להישאר יבש
כל זה בגיל שנה וחמישה חדשים שנדמה לי שהבחנתי שיש סביב הגיל הזה איזו נטיה לעבור לגמילה מצד הילד (ממה שקראתי, וגם זכור לי שפגשתי אמא בגינה שהבן שלה בגיל הזה גם עבר להיות בלי חיתול)
ועוד וידוי: אין לי ספק בכלל שאם לא הייתי יודעת על האפשרות של לגדל בלי חיתול לא הייתי מנסה אפילו להוריד לו את החיתול עכשיו: אני קולטת עד כמה כל הסביבה שלי משאירה את הילד עם חיתול עד גיל שנתיים שלוש- תלוי מתי נופל האביב כשרוצים לעבור לגמילה...זה פשוט מדהים אותי עד כמה אנחנו יוצרים ניוון מערכות בלי להיות מודעים אפילו לענין הזה
שוב יש להודות לבשמת שהצליחה לעורר מהפכה , אצלי לפחות.
עדכונים רטרואקטיבים
אנחנו במצב שבו רוב היום אין פספוסים וגם אם יש זה כבר מצב שהוא למעשה אחריות משותפת. ובעיקר יש לו ממש הבנה קוגניטיבית של העניין.
לגבי הלילה: מרגע שההבנה שלו השתנתה לגבי העניין ביום אז התחלתי להוריד בלילה. יש פספוסים. כרגע הבנתי שצריך לפשפש אותו כשהוא מתעורר בסביבות עשר או אחרי ואז הוא יבש עד הבוקר (כולל אחרי יניקות לילה- בוקר מוקדם)
אבל האמת שבגלל שהיינו אצל ההורים שלי ואמא שלי ביקשה הוא ישן עם חיתול כך שמאששחזרנו המשכתי ען זה. זה חיתול פול אפ שדומה לתחתונים ולכן הוא לא מפריע לו ונראה לי שנוריד אותו היום שוב. משום מה נדמה לי שכשהוא עם תחנתונים הוא מפספס במיטה ועם חיתול הוא לא מפספס (בחיתול). לא יודעת , אולי הוא קלט משהו לגבי החיתול.
בכל מקרה היה דיון ארוך וסוער בפורום בעקבות משהו שהעלתי והוא איזו תחושה מסוימת (אולי אכזבה) שהרגשתי כשהבנתי שבעצם אין ממש משמעות לגבי ההבנה הקוגניטיבית של הילד את העניין , אם הוא מסתובב עם חיתול או בלי עד לשלב ההבנה המדובר.
המסקננה שלי היא שלילד הבא מן הסתם לא אעמוד בפיתוי לפשפש אבל מצד שני יש מקרים שכדאי (ולו רק למען הסביבה , ראה ערך חמות), לשים חיתול ולפשפש אז.
והכי חשוב לשמור על פרופיל יותר נמוך כי כל השביתות נגמרות ומתחילות על ענייני שליטה ולחץ שלי וככל שזה יותר מוחצן כך יש יותר לחץ.
אני חושבת שעשיתי כמה טעויות בדרך אבל אם אצליח להבא ללמוד להשתחרר בכלל ולא רק בעניין הבלי חיתולים , נראה לי שהרווחתי עוד משהו מהנסיון הזה.
ועוד עדכון:
נכון לימים אילו הזעטוט בן שנה ושבעה חודשים והוא כבר ממש אומר פיפי כשהוא צריך. אני מנסה לא להציע לו אם הוא לא יוזם אבל במקומות ציבוריים או אצל חברים כן יוזמת מדי פעם. הוא מצידו יוזם והרבה ואפילו עמד יפה ביום שלם בו עבר שלשולים במשך ארבע פעמים וכולם לתוך הסיר. לא חושבת שאפשר להגיד שהוא גמול לחלוטין כי בלילה הוא ישן עם חיתול. וזה לאור העובדה שהפסקתי להניק בלילה אבל לעומת זאת הוא התחיל לישון. אני חושבת שבעוד שבוע בערך נתחיל שוב עם עניני פשפושי הלילה. כרגע עם כל הקושי מהגמילה ושינה לבד זה נראה לי מכביד מדי עליו.
לקראת לידת בן..... יש איזושהי שמועה כאילו לבנים יש פחות שליטה על פיפי מאשר בנות, לכן גומלים בן מאוחר יותר מבת ולוקח להם יותר זמן לשתף פעולה ... איך זה מסתדר על שיטת הבלי חיתולים ? ברצוני לא לחתל אותו בזמן שניהיה בבית ויהיה לי זמן לפשפש.
משמח מאוד לשמוע..... הרגעתן אותי.
רק שאני מניחה שלא יעזור כשהוא קטנטן סתם להניח מתחתיו חיתולים מבד כי הוא ישפריץ קדימה ? להשאיר אותו תמיד במכנס למקרים של פיספוסים? לא מסבך את העניינים?
אם לא מלים אז השפריץ קטן יותר או שאפשר לכוון יותר כלפי מטה... תלוי מאד באנטומיה. בכל מקרה תמיד אפשר לשים חיתול בד מעל. בכל מקרה כשהיה קר הלבשתי במכנסים, גם את הבת. זה קצת עוזר למתן את השלולית.
אנחנו בוודאי מתכווננים למול אותו, כך שאצטרך לדאוג שלא כל הסביבה תיהיה בסכנת השפרצה....
יונת , אני מאוד מאוד רוצה שגם התינוק שלי יהיה כל הזמן עלי, איך זה מסתדר עם הטיפול בבית ובשאר הילדים?
