בלוג הריון אחרי אובדן

[פריחת_האביב*]

רועה בגיא יקרה
נהנתי, התרגשתי כאבתי ואהבתי לקרא בדף שלך
מתפללת יום יום לשלומך ולשלום העובר
חברה טובה שכבר יודעת...

[אחת_מהג'ונגל*]

הרועה, מה שלומך?

נזכרתי שבהריון הראשון נפלתי ברחוב בחודש הששי. נפלתי קדימה, אבל הבטן בכלל לא נפגעה, זו היתה נפילה מאדמוזרה. הרגשתי שבא מלאך ושם את היד שלו בין הבטן שלי למדרכה וריפד אותה בכרית.
הרגשתי שאני צריכה להיזהר יותר, אבל ידעתי שהתינוק בסדר גמור. חשבתי על זה בהקשר למפגש עם הפורץ - שלא בהכרח מה שהפחיד אותך כל-כך עבר לעובר, יש להם הגנות משלהם.

[הרועה_בגיא*]

מתפללת יום יום לשלומך ולשלום העובר
תודה יקירתי זה מאד מרגש אותי שאת איתי
וגם אהבתי את השם שבחרת לעצמך.

שלא בהכרח מה שהפחיד אותך כל-כך עבר לעובר, יש להם הגנות משלהם.
כן כנראה שהעובר מוגן, אבל אני ההגנה שלו או שאולי לא.

[הרועה_בגיא*]

אני כבר בשבוע 14 ואיך בלי להרגיש רמת הבחילות הולכת ודועכת.
הבטן מתעגלת. (גיליתי ששיכמיה או כמו שהבת שלי קוראת לה חישמיה היא מסתור טוב לבטן)
והחיים נימשכים.

[הרועה_בגיא*]

התגלגל אלי ספר משעשע מאד שנקרא: מדריך הבנות (girls) להיריון ולידה והוא הצליח להוציא ממני צחוק מתגלגל (אני כל כך זקוקה לזה עכשיו), ספר מנקודת מבט של אמא לארבעה ומניסיונן של חברותיה מלא בהומור.

אפילו מצאתי הערה מעודדת שנוגעת לבחילות ולהפלות: "על פי אמונה עממית רווחת, ככל שהבחילות קשות יותר, כך פוחתים הסיכויים להפיל. אולי מאמינים שאם האם נראית כל כך נורא, סימן שהתינוק שולט ביד רמה בכל המערכות שלה, ואין לה סיכוי להפטר ממנו...."

[הרועה_בגיא*]

היי שקטה/רחל שפירא

היי שקטה, עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר.

היי שקטה כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לה הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.

היי שקטה כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.

היי שקטה, כמה אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.

[רסיסים_של_אור*]

(איך המילים האלה תמיד נוגעות, תמיד מהדהדות)

[הרועה_בגיא*]

שלשום חלמתי חלום
חלמתי שאני כבר בחודש תשיעי ופתאום שמתי לב שבעצם כל ההריון לא הרגשתי ממש תנועות (חזקות כמו בהיריונות הקודמים)
ואז אני קולטת שבעצם אין שם חיים ושאני רק השליתי את עצמי. ואני מתחילה נורא לבכות והבת שלי שנמצאת לידי מבינה ומתחילה לבכות איתי.

כל הפחדים הכי גדולים שלי בהתגלמותם...

[רסיסים_של_אור*]

כל הפחדים הכי גדולים שלי בהתגלמותם...
נזכרת איך סוף התשיעי, הייתי קמה באמצע הלילה ולא מרגישה את גלעד זז ברחם. הייתי נחנקת בבהלה, לא מצליחה להסדיר נשימה, לא יכולה לחזור לישון, מתהלכת בבית ובוכה.
כמה פחד ואי שפיות יש בחוויה הקשה הזאת.

את אמיצה ויש בך כח והעובר שבבטנך בריא וחזק

[אחת_מהג'ונגל*]

את אמיצה ויש בך כח והעובר שבבטנך בריא וחזק

[הרועה_בגיא*]

את אמיצה ויש בך כח והעובר שבבטנך בריא וחזק
תודה על החיזוקים שלכן, זה מאד מרגש אותי.

אני באמת מרגישה שהכל בסדר, זה רק הפחדים שצצים להם בלילה בחלומות.
אתמול למשל חלמתי שאני מקבלת מחזור, ובאופן אוטומטי התחלתי לחשב מתי הכי מוקדם יהיה לי תינוק....

ביום ראשון יש לי סקירה מוקדמת ויהיה בסדר בע"ה.

[הרועה_בגיא*]

השבוע עברתי סקירה ראשונה והכל היה בסדר אם כי הומלץ לי לעבור מי שפיר.
כאילו משהו השתחרר אצלי ואני מרשה לעצמי פחות להסתיר את הבטן ויותר לספר.
אני מרגישה טוב (אם כי עדיין עייפה) ויודעת שהכל יהיה בסדר.

[רסיסים_של_אור*]

אני מרגישה טוב (אם כי עדיין עייפה) ויודעת שהכל יהיה בסדר.

יופי !!!!!

[אחת_מהג'ונגל*]

עוד צעד ועוד צעד, שמחה לשמוע שאת נינוחה יותר.

[אהיה_רק_בהתחלה*]

(כתבתי "הייתי רק בהתחלה", ואז צץ המרגיעון "מילים יוצרות מציאות" אז שיניתי ל"אהיה...")

[הרועה_בגיא*]

עוד צעד ועוד צעד, שמחה לשמוע שאת נינוחה יותר.
כן זה נכון, אם כי זה מאד משתנה. אכשהו נכנס לי פחד ביומיים האחרונים שהעובר מת.
זה מאד קשה, כי אני עדיין לא מרגישה תנועות מובהקות, אז אני נעזרת בכל מיני סימנים מפוקפקים..
נכון עדיין יש לי כאבים בחזה אבל כשבעלי לחץ לי על הבטן שלשום זה בכלל לא הפריע לי.
כלומר כבר הרגשתי אי נוחות מלחץ על הבטן ופתאום זה נעלם.
ובעצם רק לפני 4 ימים הייתי באולטראסאונד והכל היה בסדר... וכנראה שהכל בסדר
אבל הפחדים מיתגנבים ואני לא יכולה לעצור אותם.

אחת מהג'ונגל את כבר ממש בסוף נכון? (שבוע 39? או 40)
נשארו לך פחדים או שהם כבר מאחורייך?
איך את, את כבר בטח יודעת איפה תלדי...
מאד רוצה לדעת מה קורה איתך...

[הרועה_בגיא*]

אתמול סיפרנו לבת שלנו שאני בהיריון וזה נורא הצחיק אותה אבל מעבר לצחוק לא הייתה שום תגובה.
אני מניחה שתהיה התייחסות בהמשך...

לפני כמה ימים לבשתי מכנס היריון והיא אמרה לי: "אמא, זה מכנס שמתאים להיריון, וכמובן שחשבתי שהיא תקשר את זה לזה שאני בהיריון ... אבל אז היא המשיכה: פעם שהיית בהיריון, יכולת ללבוש אותו....."
היא כאילו רוצה ולא רוצה לדעת... וזה מאד מרגש לראות מה היא עוברת עם זה...
פתאום אני חושבת "אני בהיריון" וכל אחד מהסובבים אותי חווה אותו אחרת...

[סיפורי_פוגית*]

כלומר כבר הרגשתי אי נוחות מלחץ על הבטן ופתאום זה נעלם.
זה קורה לפעמים כשהרחם יוצא מהאגן בתחילת השליש השני

[אחת_מהג'ונגל*]

שלום הרועה בגיא ,
אני מספרת על עצמי בדף זמן לידה . בזמן הנכון - אצלך!

וכעת בחודש התשיעי אני שמחה לומר - אין לי פחדים, הנאיביות חזרה. אני אלד בבי"ח, עם רופאים פחחחח... מבחינת האוריינטציה הטבעית (לא מצאתי משהו יותר מדויק), אבל שלמה עם עצמי, ויודעת שיהיה בסדר.

[הרועה_בגיא*]

_כלומר כבר הרגשתי אי נוחות מלחץ על הבטן ופתאום זה נעלם.
זה קורה לפעמים כשהרחם יוצא מהאגן בתחילת השליש השני_

תודה. זה מאד מרגיע

הייתי היום בטיפת חלב ולפי כל הנתונים שלי המחשב הבהב "היריון בסיכון גבוה"
פתאום אני שואלת את עצמי, מי נמצא בסיכון גבוה אני או הרופאים....(-:

[הרועה_בגיא*]

וכעת בחודש התשיעי אני שמחה לומר - אין לי פחדים, הנאיביות חזרה

נשמע נהדר, רוצה כבר להיות שם.
אגב, קראתי את הדף שלך ושמחתי להכיר אותך קצת יותר...

[הרועה_בגיא*]

מחשבות

בגן של הבת שלי יש אמא אחת בהיריון השני שלה
כבר מזמן היא פירסמה שהיא בהיריון (למרות שנדמה לי שהיא רק קצת לפני)
והיא כל-כך מזכירה לי אותי בהיריון ההוא
עם הגאוה בבטן המקסימה
עם הרצון לספר לכולם שאני בהיריון ובעיקר עם הנאיביות הזו שהנה תכף יהיה לי עוד תינוק....

לעומת זאת, בהיריון ההוא כשהייתי בחודש החמישי, גיליתי שמישהי שאני מכירה טוב ואנחנו מתעמלות יחד, נמצאת בהיריון קצת אחרי
כלומר היא לא סיפרה על ההיריון עד שעברה את בדיקת מי השפיר.... והיום יש לה ילד בן שנה וחצי.....

אני יודעת שזה לא אומר כלום
אני רק מתגעגעת לנאיביות, לאמון הזה המוחלט שהכל יהיה בסדר.

למרות שהיום אמרתי לבעלי שאני יכולה לעבור את כל ההיריון הזה בלי בדיקות בכלל והכל יהיה בסדר...
(אפרופו התלבטות לגבי מי שפיר...)

[רסיסים_של_אור*]

_אני יודעת שזה לא אומר כלום
אני רק מתגעגעת לנאיביות, לאמון הזה המוחלט שהכל יהיה בסדר._

מאד מתחברת לאובדן התמימות. ההריון של גלעד, שהיה אחרי האובדן, היה הריון עם הרבה הומור שחור, עם המון פחדים ובכלל בלי תמימות. ראיתי מסביבי נשים זוהרות בהריון שלהן, מדברות על אחרי הלידה באופן כל-כך טבעי ונטול פחדים והתמלאתי קנאה...

מצד שני, אני אישית החלטתי לא לעשות שום בדיקה. אבל ממש שום בדיקה. בשביל מה לי? ממילא החלטתי ביני לביני שאני עצמי לא אחזיר את עצמי למקום הנורא ההוא שהייתי בו, מבינה ?
אבל בתשיעי עברנו המון מוניטורים ואולטראסאונדים ובכל זאת הפחד הגיע לשיאים מטורפים...

[אחת_מהג'ונגל*]

_בגן של הבת שלי יש אמא אחת בהיריון השני שלה
כבר מזמן היא פירסמה שהיא בהיריון (למרות שנדמה לי שהיא רק קצת לפני)
והיא כל-כך מזכירה לי אותי בהיריון ההוא
עם הגאוה בבטן המקסימה
עם הרצון לספר לכולם שאני בהיריון ובעיקר עם הנאיביות הזו שהנה תכף יהיה לי עוד תינוק...._

בדיוק ככה היה לי בשנה שעברה (ולא הייתי בהריון). הייתי ממש בחרדה בשבילה, שיהיה לא מבינה מה עלול לקרות לה.

[הרועה_בגיא*]

הכי אני רוצה להרגיש תנועות
אני רוצה להרגיש אותן ביום כשאני יושבת או עוצרת לרגע, אני רוצה להרגיש אותן בלילה לפני שאני נירדמת, מאד רוצה להרגיש אותן בבוקר כשאני מתעוררת ואם אפשר היה אז הייתי רוצה להרגיש אותן כל הזמן.
יש לי חסך בלהרגיש את התנועות עוד מההיריון ההוא (5 שבועות הסתובבתי ב"היריון" בלי להרגיש תנועות)
אני רוצה לדעת שיש שם חיים שאני באמת בהיריון ולא סתם שמנה.

נכון אני עולה במישקל ואם אני מתאמצת אני יכולה להרגיש משהו כשאני שמה יד על הבטן (כשאני מבחינה בין תנועות לבין הדופק והנשימות שלי) וכן פעם אחת אפילו הרגשתי תנועות מובהקות כששכבתי (בלי לשים יד)

<אני בשבוע 17, כן אני יודעת שזה עניין של שבוע שבועיים עד שממש ארגיש אותן>

[הרועה_בגיא*]

מצד שני, אני אישית החלטתי לא לעשות שום בדיקה. אבל ממש שום בדיקה. בשביל מה לי? ממילא החלטתי ביני לביני שאני עצמי לא אחזיר את עצמי למקום הנורא ההוא שהייתי בו, מבינה ?
תסבירי בבקשה

הייתי ממש בחרדה בשבילה, שיהיה לא מבינה מה עלול לקרות לה
אני לא דואגת לה, אני יודעת שבטח הכל בסדר אצלה, הרי אצל הרוב זה בסדר ובעצם גם אצלנו ברוב ההריונות זה בסדר לא?
אני פשוט מאד הייתי רוצה להיות שם בביטחון הזה...

[סיפורי_פוגית*]

אני בשבוע 17, כן אני יודעת שזה עניין של שבוע שבועיים עד שממש ארגיש אותן
בהריון השלישי שלי (שעבר את שבוע 10, את השניים שהסתיימו לפני אני לא סופרת)
הזהו שאחרי האובדן, התחלתי להרגיש תנועות בשבוע 20!
אל תלחצי אם זה לוקח זמן, תזכרי שכל הריון זה סיפור אחר.
וכן, תנועות זה נורא כיף וגם נורא מרגיע

[אחת_מהג'ונגל*]

תנועות זה נורא כיף וגם נורא מרגיע

גם לזה תגיעי עוד מעט. מחכה אתך.

[פלוני_אלמונית*]

_וכשאנשי מיקצוע כמו האופטימיטריסטית שהלכתי אליה אתמול או האחות מטיפת חלב מדברים איתי על ההריון שלי
אני כמעט בוכה מהתרגשות, כאילו שאם ה ם אומרים את זה אז זה נכון._
סף הבכי הנמוך הזה הוא כל כך הריוני! קראתי ואני מחזקת (את החזקת האצבעות) ומחבקת.

ספרי על בתך - נראה שהיא חשה משהו. אומרים שילדים מרגישים.

[פלוני_אלמונית*]

_{<פלונית מלמעלה היא שוכנת הצוק השכחנית>}

[הרועה_בגיא*]

ספרי על בתך - נראה שהיא חשה משהו. אומרים שילדים מרגישים
בהחלט שהיא חשה וגם דיברה על התינוק שיוולד לנו. נראה לי שמספיק שזה נמצא באוויר ובעלי ואני מדברים על זה.
אבל לפני שבוע כבר סיפרנו לה ומאז היא מדברת על זה פחות.
אולי כי פתאום זה הפך להיות ממשי.

[הרועה_בגיא*]

צריכה השבוע לעבור בדיקת מי שפיר
קצת מתרגשת
אבל יודעת שהכל יהיה בסדר

[אחת_מהג'ונגל*]

הכל יהיה בסדר

מחכה אתך.

[רק_בהתחלה*]

מחזיקה אצבעות

[הרועה_בגיא*]

הכל יהיה בסדר
תודה

רק כאילו להקשות גילו בשקיפות עורפית (נגיד את זה בצורה חיובית) שהסיכוי לילד בריא הוא 80%
ובנוסף בסקירה הראשונית גילו ציסטות בבלוטות המוח שמפרישות את נוזל המוח -למרות שזה יכול להעיד על מומים זה בטח כלום וזה פשוט יתפוגג

יש לי עובר חי בריא ומתפתח
אני שולחת לעובר שלי אור ואהבה

[יוטי*]

יש לי עובר חי בריא ומתפתח
אמן!


אני שולחת לעובר שלי אור ואהבה
אני שולחת לך גם.

[רק_בהתחלה*]

[אחת_מהג'ונגל*]

_יש לי עובר חי בריא ומתפתח
אני שולחת לעובר שלי אור ואהבה _

[סימנים_בדרך*]

בהריון עם ביתי, גילו בסקירת מערכות המוקדמת 2 ציסטות במח- אחת בכל אונה, לא קטנות במיוחד...אין צורך לתאר את התקופה הסיוטית שעברה עלינו- עד שהחלטנו להרפות, לחשוב חיובי ולקוות לטוב. בסוף הן באמת נעלמו והכל היה בסדר, ב"ה.
אני מתפללת איתך ובשבילך להמשך הריון נפלא ובריא! אגב, אני עוקבת בדריכות מההתחלה..

[הרועה_בגיא*]

_אני מתפללת איתך ובשבילך להמשך הריון נפלא ובריא! אגב, אני עוקבת בדריכות מההתחלה..

תודה, זה נעים לדעת שיש פה עוד מישהי בעדי (פשוט יצא לי מרגיעון "זה לא נגדך, זה בעדי")

[הרועה_בגיא*]

תנועות עובר מוגברות

טוב אני אחרי הבדיקה, היא עברה בשלום
אבל מאז הבדיקה אני מרגישה תנועות חזקות
כאילו שבגלל שיש פחות מי שפיר (לקחו 3 מזרקים - כמות זניחה?) ואולי בגלל שאני בשכיבה רוב הזמן
אני מרגישה תנועות מהסוג שמזיז את הבטן (כלומר שאפשר ממש לראות אותן מבחוץ).

ואולי זה כי אני פשוט ביקשתי להרגיש תנועות - אז הן הגיעו בגדול
(ובכל זאת אני לא יכולה להתעלם מזה שהן הגיעו מיד אחרי הבדיקה)

<אני בשבוע 18>

[אלנור_יה*]

מקשיבה לך כל הזמן ...
תנועות זה טוב, זוכרת? מן הסתם זו יכולה להיות תגובה לבדיקה, תגובה שמעידה על חושים בריאים וכוח חיות מבורך...
כשפותחים את הדלת הזו של החרדות, זה די קשה לסגור אותה אח"כ... תעשי מה שיכול לעזור לך להמשיך ללכת בלי להתעכב ליד הדלת הזו. אני יודעת שזה קשה...
ניסיתי ליישם את העצה הזו בשני ההריונות שבאו אחרי האובדן שלי ודי הצלחתי. זה כמו לחזור בכוח לנאיביות, לאמון הזה המוחלט שהכל יהיה בסדר.
אבל בלי להיות נאיביים. רק עם ההבנה שהדבר הזה לא בשליטתינו אבל ההתיחסות אליו- כן.
וכמובן שמותר לך לפחד ויש לך לגיטימציה מלאה להרגיש ה-כ-ל.
אני רק אומרת שלמרות ההיסטוריהמותר לך גם לא לפחד.

[סיפורי_פוגית*]

מחזיקה לך כל אצבע פנויה.
גם אני בעדך.
יש לך עוברברית תקינה ובריאה
וייוולד לך תינוקנוקת בריא/ה!


נ.ב. - אפשר לשאול מה היה עובי העורף?
עוד נ.ב. - את מכירה את הפורום בתפוז לתמיכה בהריונות בסיכון? (לא שעדיין ברור לי האם את כן או לא)

[רק_בהתחלה*]

גם אני מחזיקה אצבעות|Y|

[הרועה_בגיא*]

זה כמו לחזור בכוח לנאיביות, לאמון הזה המוחלט שהכל יהיה בסדר.
תודה אלנור יה
אני ממש עובדת על "לא לפתוח את הדלת של החרדות"
ולהאמין באמון מלא שהכל בסדר אצלי

_יש לך עוברברית תקינה ובריאה
וייוולד לך תינוקנוקת בריא/ה!_
תודה סיפורי פוגית אני מנסה לזכור את זה כל הזמן

אפשר לשאול מה היה עובי העורף?
הערך הסטטיסטי שקיבלתי (1:5) היה על סמך בדיקת הדם של השקיפות העורפית (נדמה לי שהוא נקרא ביתא HCG) שהיה מאד גבוה
ולא על סמך עובי העורף שהיה תקין (1.2 מ"מ). אבל לערך הגבוה יש אולי קשר לזה שמצאו ציסטות בשליה ולכן המקור הוא כנראה שלייתי ולא עוברי.

בהיריון ההוא שנפל כל הבדיקות היו תקינות לגמרי (אז לא עשיתי מי שפיר)
והפעם כל בדיקה מעלה איזה חשד (שלא לדבר על ההיסטוריה וזה שאני לא לוקחת קלקסאן למרות שהמליצו)
וכן, לאן שאני הולכת אני נחשבת להיריון בסיכון גבוה
אני לא מכירה את הפורום בתפוז להריונות בסיכון גבוה ואני לא מכירה בהיריון שלי כהיריון בסיכון גבוה

[הרועה_בגיא*]

השבוע שמעתי סיפור על ילד בן שנה בן של מוכרת בחנות ופתאום נכנסת מישהי לחנות מצביעה על הילד ושואלת: "זה הילד שאמרו עליו שהוא יהיה לא בסדר?"
מתברר שאמרו לאמא שלו בהיריון שהוא יצא לא בסדר (אולי תיסמנות דאון לא ברור מה) וכשהאמא הייתה בבית חולים לפני הפלה, אמא שלה באה לשם והבטיחה לה שאם הילד יצא לא בסדר - היא תקח אותו אליה ותטפל בו ושתיהן הלכו הביתה...

[אלנור_יה*]

_אני ממש עובדת על "לא לפתוח את הדלת של החרדות"
ולהאמין באמון מלא שהכל בסדר אצלי_

אין מה להגיד, זה ממש קשה. כל הכבוד לך על ההתמודדות הישירה עם הפחד.

ואני לא מכירה בהיריון שלי כהיריון בסיכון גבוה
אנחנו כולנו בסיכון גבוה כל הזמן. (-: . גם המדע הוא לא "מדע מדויק" וזו עובדה. אפשר לנסות לצמצם את הלא ידוע אבל תמיד נשארת איזו פינה שלא בשליטה. בעיני הכי נכון הוא: אם מרגיע אותך לעשות מיליון בדיקות- תעשי ואם זה מלחיץ ומעורר פחדים- אז לא.

הסיפור על התמיכה של האם בבתה ההרה מאוד יפה...בעיני הסיפור בעצם אומר: גם אם הילד יצא "לא בסדר", זה בסדר.

וטפו חמסה חמסה, יש לך עובר בריא ושמור מכל רע. אמן.

[הרועה_בגיא*]

בעיני הכי נכון הוא: אם מרגיע אותך לעשות מיליון בדיקות- תעשי ואם זה מלחיץ ומעורר פחדים- אז לא.

מה שאני מרגישה בהיריון הזה, הוא שכל בדיקה מעלה איזה חשש ודורשת בדיקה נוספת ודורשת מעקב צמוד של היריון בסיכון גבוה.
(אני מסכימה איתך שכולנו נמצאים בסיכון כל הזמן)
מה שמדהים הוא שלמרות שבפנים אני יודעת שהכל בסדר, אני ניגררת לבדיקות האלו (שרק קצת מלחיצות) - בניגוד להיריון הקודם ששם עשיתי מינימום בדיקות שהראו שהכל בסדר ובפנים ידעתי שמשהו לא בסדר. ודלת החרדות הייתה פתוחה לגמרי.
כמובן שלפעמים גם עולה בי המחשבה שהמחשבות יוצרות יצרו וייצרו מציאות....

[הרועה_בגיא*]

אמא אל תדאגי
חכי רגע, תרגעי
הנה תראי אני זז
אמנם אני עדיין קטן
אבל הנה אני מזיז לך טיפה את הבטן
חכי רגע, תכף תראי
אני בריא ואני גדל
וכיף לי בבטן שלך
לא חסר לי כלום
והכל בסדר

[הרועה_בגיא*]

יצאתי מהארון
לא הייתה ברירה כי הבטן יצאה בגדול
זה מוזר אבל זה קצת מביך אותי שאנשים שמים לב שאני בהיריון
מעירים או לא מעירים משהו אבל אני יודעת לפי המבטים לבטן שהם ראו
כאילו שלהם זה נראה יותר אמיתי מאשר לי

[אנונימי]

חיכית הרבה לרגע הזה! מזל טוב!

[אלנור_יה*]

בשעה טובה!
נראה לי שעכשיו יהיה לך קל יותר עם חווית ההריון כי הממשות של הבטן שבחוץ, מרגיעה...
אל תשכחי לשמוח! עם כל הלב ולמרות הפחד...
בהצלחה. מקשיבה לך כאן.

[הרועה_בגיא*]

בהצלחה. מקשיבה לך כאן.
תודה

[הרועה_בגיא*]

תפילה

אני מקבלת תשובה מצויינת לגבי המי שפיר - הכל בסדר
אנחנו עושים סקירת מערכות והכל בסדר גמור עם ההיריון והעובר

[פלוני_אלמונית*]

מצטרפת, בהצלחה
אני מקבלת תשובה מצויינת לגבי המי שפיר - הכל בסדר
אמן, אמן, אמן

[הרועה_בגיא*]

לחזור לפוקוס, להאט להתמקד

אתמול קרתה לי תאונה קטנה, חתכתי בטעות את האצבע שלי עם סכין מטבח והזדקקתי לתפרים וגם לזריקת טטנוס,
שמתברר שנותנים בהיריון.
זה היה לי מוזר להגיע לקופ"ח בעינייני אבל לא בעניין ההריון...

קיבלתי מרגיעון "קחו אויר- זה בחינם! וזה בדיוק מה שאני צריכה
לחזור לפוקוס, להיות יותר בתשומת לב, להוריד מעצמי משימות שמישהו אחר יכול לעשות,
וכן מאד בנאלי אבל גם לנוח יותר.

[הרועה_בגיא*]

מזל טוב לאחת מהגונגל שילדה בשעה טובה

[אלנור_יה*]

את חמודה שאת יכולה להתפנות ולשמוח כך בשמחת חברה...
זה מראה כמה משאבים פנימיים יש לך, נכון? כמה אופטימיות וכוחות ואלה יעזרו לך לחזור לפוקוס, להאט להתמקד
שיהיה סופשבוע של מנוחה.

[הרועה_בגיא*]

את חמודה שאת יכולה להתפנות ולשמוח כך בשמחת חברה...
תודה. כן יש לי כנראה הרבה משאבים פנימיים. וגם היריון שנגמר בלידה טובה של תינוק בריא נראה לי כמו פלא.
זה באמת משמח שמסע ארוך כל כך נגמר טוב.

[הרועה_בגיא*]

עוד מחשבה על הפציעה

עשיתי לי פצע כדי שקודם כל יראו אותו ולא את הבטן
כאילו אני אומרת לעולם, נכון יש לי בטן, אני בהיריון אבל אני פצועה
זה לא היריון רגיל, זה היריון שיש מאחריו סיפור של פצע

אז בבקשה אל תתייחסו להיריון הזה כמו לכל היריון
הרגשות שההריון הזה מעלה איתו הם אחרים לגמרי
ההתמודדות היא אחרת

אני לא יכולה לדבר על ההריון הזה בלי לדבר על הפצע
אז קחו את זה בחשבון

ועכשיו אני אקח קצת אוויר...

[הרועה_בגיא*]

אני בסיוט של החיים

[סימנים_בדרך*]

זה נשמע מדאיג.. שולחת לך הרבה חיבוקים ואנרגיה חיובית...

[אנונימי]

מה קרה?
מרגיעון "מילים טובות מסלקות עננים שחורים"


את אמיצה ויש בך כח והעובר שבבטנך בריא וחזק

[רסיסים_של_אור*]

מה קורה ?? אפשר לעזור לך מקרוב ?? (בשבועות האחרונים נעלמתי, המחשב בתיקון ואני בגמילה...). בכל מקרה שולחת לך חיבוק גדול גדול והמון המון כוחות ואויר לנשימה .

[סיפורי_פוגית*]

זה נשמע מדאיג.. שולחת לך הרבה חיבוקים ואנרגיה חיובית...

[הרועה_בגיא*]

אני פשוט לא החלטתי מה עדיף, שאלוהים מחליט בשבילנו או שאנחנו צריכים להחליט בעצמנו

בהיריון הקודם אלוהים החליט להרוג את העובר ועם זה הייתי צריכה להתמודד
ועכשיו, הוא החליט שאני צריכה להרוג אותו

אז כן, ממש לא חשבתי שכך יסתיים לו ההיריון הזה, קיבלתי היום תשובה לגבי המי שפיר
יש לעובר שלי תסמונת דאון

[הרועה_בגיא*]

אלוהים החליט שלעובר תהיה תסמונת דאון אבל
הוא גם החליט שאני אגלה את זה במהלך ההריון
וכנראה שהוא גם ידע שהפעם אני אעשה את העבודה בשבילו

[הרועה_בגיא*]

מה הוא מנסה להגיד לי
למה עוד מבחן
מה לא הבנתי קודם שאני מקבלת עוד שיעור
מה אנחנו כזוג צריכים להבין

[הרועה_בגיא*]

ושוב הציבוריות הזו
כולם כבר יודעים
ושוב השאלות
ושוב ההסברים
ושוב זה לא פרטי
ושוב המבטים
ושוב ההערות
ושוב לדחוק בגוף
ושוב לצור לידה
ושוב צירים
ושוב פתיחה מלאה
ושוב ירידת מים
ושוב עובר מת

[רויטל_ב*]

הרועה, אין לי מילים
אני כל כך מצטערת

[אמא_נמרה*]

אין מילים. כל-כך עצוב.

[ציפ_ציף*]

כמה כאב...

[הרועה_בגיא*]

לא מצליחה לישון
הכל חוזר אלי
העובר לא מפסיק לזוז
דווקא עכשיו שאני רוצה שהוא יפסיק

טוב, שהחלטתי לא לקחת קלקסאן
טוב שהחלטתי לעשות מי שפיר
חבל שלא ביקשתי את תשובת המעבדה לבדיקת השקיפות העורפית מיד
לא טוב
לא טוב לא טוב

[הרועה_בגיא*]

איך
בלידה כמו שעושים ברוב בתי החולים
או בגרידה כמו שעושים בתה"ש ואסף הרופא
להיות חלק מתהליך של לידה
או להיות מורדמת ושהכל יגמר בלי שאהיה שותפה
מה שבטוח הפעם אני רוצה את זה כמה שיותר מהר
שיגמר שיגמר

[הרועה_בגיא*]

קמתי מהמיטה וגיליתי שאני מדממת
מהאצבע
אני מדממת מהאצבע ומהלב
הלב שלי מדמם וזה יוצא דרך האצבע

[פלוני_אלמונית*]

אין לי מילים, עקבתי וציפיתי לסוף אחר.
משתתפת בצערך וכואבת את כאבך.
מתפללת שיעבור לך קל ומהר. לפחות החלק הפיזי.

[אלנור_יה*]

חיבוק. ותנשמי. את מושלמת כפי שאת. וכל מה שבך מושלם כפי שהוא.
אלוהים החליט
תכניסי את אלוהים פנימה ותתני לעצמך להרגיש את הליטוף ולא רק את השיעור.
שיהיה לך הרבה כוח לימים הבאים.

[נועה_בר*]

כל-כך עצוב.
((-))

[סימנים_בדרך*]

כמה כאב... אי אפשר לתאר אפילו מה עובר עלייך. הרבה הרבה אהבה.

[פלונית_אלמונית*]

הוי,אלוהים,כמה כאב...
אנחנו שולחים לך המון כוח וחיבוק חם לעבור גם תקופה קשה זאת.
מי יתן ותזכי לאושר....

[לוטם_מרווני*]

חיבוק. ותנשמי. את מושלמת כפי שאת. וכל מה שבך מושלם כפי שהוא גם העובר והבחירות שלו

[רק_בהתחלה*]

[רק_בהתחלה*]

תזכירי לי באיזה שבוע את? כך אוכל לחשוב איתך על היתרונות ונחסרונות של גרידה מול לידה (עשיתי גם זה, וגם זה, גם באסה"ר, גם בתה"ש וגם בקפלן).

[הרועה_בגיא*]

החלטתי לעבור את זה בדרך הפחות אלימה
כלומר בתהליך של לידה (ולא גרידה)

היום עשו לי אולטראסאונד ומה שהיה מדהים זה שהכל נראה תקין לגמרי
הלב הריאות העורף אין שום סימנים מחשידים חוץ מציסטות המוח שהרבה פעמים פשוט מתפוגגות

מחר אני מתאשפזת

[סמדר_נ*]

אוי.

[סיפורי_פוגית*]

אוי. כמה כאב!

מצטרפת לכל קודמתי.
אל תשכחי לנשום.
אל תשכחי לבכות.
יש לך תמיכה נשית? אם את זקוקה לאחת כזאת, צרי "קשר" [email protected]

[אלנור_יה*]

כתבתי לך גם בדף בית שלך.

[ההולכת_בדרכים*]

[רסיסים_של_אור*]

אוי ואבוי ואבוי. אלוהים, כמה כוחות תובעים ממך שם למעלה.
אלוהים אדירים.
לא מצליחה להסדיר את הנשימה.

למה ? למה ? למה ?

יקרה יקרה, לא יודעת אפילו איך ומה לאמר.

שולחת לך המון המון כוחות ויודעת שהם לא יספיקו, שהרבה קושי וכאב עוד מחכים לרגע שאחרי.

אולי תרצי מעגל נשי תומך ואוהב שיתמוך בך אחרי ? אולי רק מפגש אנושי וחיבוק אמיתי ומישהו שרק ישב ויקשיב ויתן לך כתף לבכות עליה ??

בינתיים שולחת חיבוק גדול גדול שמסרב להאמין.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אבוי ואבוי. אלוהים, כמה כוחות תובעים ממך