בלוג התקרבות

[סגו_לה*]

מקסימה שכמותך עכשיו אני רוצה לחבק אותק חזק חזק.

התבודדות בכתב,נראה לי את הולכת על טראנד חדש.
נשמע מעצים,במיוחד נקודת הזכות.

גדולה את.

[סגו_לה*]

ובאמת שיהיה בריא (ד"ש חם)

[פלוני_אלמונית*]

דף בלוג

[ניצה_פורחת*]

_התבודדות בכתב,נראה לי את הולכת על טראנד חדש.
נשמע מעצים,במיוחד נקודת הזכות.

גדולה את._
מצטרפת למילים! איזה רעיון מדהים - התבודדות בכתב!
תודה!

[כוכב_נגה*]

איזה רעיון מדהים - התבודדות בכתב!
רעיון באמת מצוין (דווקא גם אני ניסיתי פעם, אבל אצלי הבעיה נשארת - התמדה ועקביות...)
אבל כדאי להוסיף - כשאת כותבת, או שאחרי שאת כותבת, נראה לי חשוב לקרוא את המילים גם בקול, כי חלק חשוב של ההתבודדות ושל תפילה בכלל זה הדיבור. צריך ממש להוציא את המילים מהפה בקול. זה פןעל באופן שונה לגמרי, מוציא מהכוח לפועל ומגשים את הקשר עם הקב"ה.
וגם דיבור הוא יותר משוחרר מכתיבה, פחות עובר דרך הפילטרים של המוח (גם בהתפתחות - קודם לומדים לדבר ורק הרבה אח"כ לכתוב)
תמשיכי כך@}

[בצעדי_גמד*]

תודה על ההתלהבות, בנות!

כוכב נגה, את צודקת.
אני התלבטתי על זה.
א', לא ידעתי שגם התבודדויות עושים בקול אז אולי זה יכול לעזור לי.
ב', יש לי קושי לשבת מול הקדוש ברוך הוא ולשפוך שיחה.
אז אני משתמשת בכלי שמלווה אותי משחר נעורי, והוא כתיבה.
קיבלתי על עצמי לכתוב לפחות 5 דקות בכל פעם.
וזה יוצא הרבה יותר..
אולי בדיבור ישיר אצליח להגיע מתישהו למעמקים האמיתיים..
ימים יגידו.

קראתי קצת בדף של עדנה על חזרה בתשובה ונתקלתי במה שניצה כתבה על העזרה שמקבלים בתחילת הדרך.
אין ספק שקיבלתי, ברוך השם, הרבה סיעתא דישמייה.
ואני מפחדת להשאר בלעדיה. זה היה כל כך כיף.(ואני עדיין בתחילת הדרך אז אולי זה לא נגמר)
זה אפילו נותן תחושה "לא כנה" כביכול, שמפתים אותי כדי להשאר ואז מה??

בכלל, הכל קורה כל כך מהר.
אני לא אתפוס את עצמי יום אחד בהתפכחות ואומר לעצמי- מה אני עושה פה בכלל?

מה שהבנתי הוא, שאנחנו מתנסים. אי אפשר לדעת מה זה בלי להתנסות.
ואת זה גם להציג לעולם. הרי אני רוצה את זה כבר שנים.

מצד שני- חלק מההתנסות זה מצוות שנראות כהצהרה חברתית. למשל לבוש.
אז זה מערבב את הסביבה וזאת לא רק התנסות שלי אלא גם שלהם..
מבחינתי הכיסוי ראש בא כחלק בלתי נפרד מההתנסות, ושאני חייבת לעבור דרכו. גם אם זה לא נח, ונראה כהצהרה.
וההתנסות הזאת, אגב, אני מרגישה בתוכה מאד מאד נח.

יום טוב ומואר. ותודה על ההקשבה.

[בצעדי_גמד*]

בא לי לעשות הפסקה.
לנשום את המקום שאני נמצאת בו עכשיו,
אני כל הזמן לומדת והגדילה באה באל כורחה..
(מספיק שאני פותחת תהלים ואני כבר טיפה יותר דוסית)

אבל גם אם נגיע לאיפה שאנחנו נמצאים עכשיו, זה בסדר.
חשוון הזה, עם כל הגדילה והכוונה המיוחדות שהיו באלול-תשרי, באמת חודש קשה.
פתאום בא לי לזרום. לא לדעת לאן זה יגיע.

הסביבה מתחילה לגלות. אני כמו פרח קטן שמבחינים בו כשיש תשומת לב.
אני יודעת גם להסתתר, אבל יש מפגשים אקראיים שחייבים לקרות מדי פעם,
ובהם אנשים מתחילים להבין.. ולחייך.. ולתת איזו מילה טובה.

אז לפחות להשאר במדרגה המיוחדת הזאת של ההסכמה לחשיפה.
זה נעים, זה מחמם, זה כמו יום שמש בחורף.
ולפעמים אני היא השמש.

תודה לכל מי שמקשיב, גם אם ציפיתי ממנו להיות מתנגד.
זה יקר לי ביותר.

[עדינה_ניפו*]

כתבת כל כך יפה

[מתחדשת*]

@}

[יער_ה*]

@}

[בצעדי_גמד*]

אני מחפשת פסוקים יפים, מתהלים, משיר השירים ובכלל.
יש למישהי רעיון?

וחוץ מזה, למתקרבות שביניכן-
אתן יכולות לשתף אותי בתשובות שנתתן לסביבה על כל מני שאלות טיפוסיות?
משהו כמו דעי את אשר תשיבי ?..

לי יש כבר כמה נסיונות טובים ורציתי לשמוע את שלכן.
תודה!

[מתחדשת*]

_אני מחפשת פסוקים יפים, מתהלים, משיר השירים ובכלל.
יש למישהי רעיון?_
רק איזה שלושמאות... רוצה להיות יותר ספציפית?

[ניצה_פורחת*]

"כל הנשמה תהלל י-ה, הללוי-ה"
"אשא עיני אל ההרים מאין יבוא עזרי?"
"כל כבודה בת מלך פנימה, ממשבצות זהב לבושה"
"שיויתי ה' לנגדי תמיד, כי מימיני בל אמוט"
"מפי עוללים ויונקים יסדת עז"
"לא תירא מפחד לילה, מחץ יעוף יומם"

יש עוד, עוד, כתבתי מה שעלה לי בראש השניה הזאת.

לגבי דעי את אשר תשיבי
אני הכי גרועה בזה.... כל החיים רק מתחמקת מהנושא הזה.
אצלי יש שתי אפשרויות - או שאני מתלהבת ונותנת הרצאה שלמה שזו האמת, או שאני מתחמקת. תלוי נורא מי הסביבה.

[בצעדי_גמד*]

תודה ניצה ומתחדשת.
רוצה להיות יותר ספציפית?
משפטים שאפשר לצייר אותם.

[בצעדי_גמד*]

שזו האמת
או- פתחת אצלי נושא..
אני עדיין לא מבינה איך אנשים יודעים לומר שזאת האמת.
כן, יש סימנים והשם עונה ועוד הרבה דברים שאפשר להגיד על זה.
אבל את אותם דברים גם אומרים אנשים מתורות רוחניות אחרות.
בעצם, כל מי שראה את האור, מבחינתו "זאת האמת", לא?

[סגו_לה*]

לגבי פסוקים,הכי טוב לגלות אותם בשירים.
שאני קוראת תהילים ונפגשת עם פסוק מולחן אני פשוט ממריאה איתו כמו בשיר המופלא של אתי "ואני אשיר עוזך וארנן לבוקר חסדך..."
או בשיר של אורה ברנס "ואני תפילתי לך ה' עת רצון" אני יכולה להכנס לשירה מדיטיבית עד שהדמעות זולגות.

ותשובות...-
אני מאמינה שכשאת יודעת את הדרך,פשוט אין צורך לתרץ.
התשובה תהיה מונחת שם.
לפעמים אנחנו נתלים בצורך להיות עם תשובות מוכנות החוצה כדי להיות בטוחים שאנחנו בפנים באמת שלמים ויודעים אותן.
אז זהו,
שלפעמים אנחנו בעצמנו בגישוש הזה,
בניסיון ללמוד ולהבין וזה בסדר להעביר את המקום הלא שלם הזה הלאה.

"באמת שאלה טובה,אני בעצמי עוד מבררת את זה".

<נראה לי שאחד הדברים שהכי מבהיל בחוזרים בתשובה שהם לכאורה יודעים באופן אבסלוטי את הדרך-ואם הייתה שם יותר ענווה לא היה צורך בדגלים האלו שמונפים שם>

[ניצה_פורחת*]

תראי, לגבי האמת, יש הוכחות, זה לא שכך נדמה לי או כך נראה לי.
אבל נניח לזה.
לגבי פסוקים שאפשר לצייר אותם?
אני חושבת שב"שיר השירים" תמצאי מלא פסוקים כאלה.

נראה לי שאחד הדברים שהכי מבהיל בחוזרים בתשובה שהם לכאורה יודעים באופן אבסלוטי את הדרך-ואם הייתה שם יותר ענווה לא היה צורך בדגלים האלו שמונפים שם
מעניין מה שאת אומרת. אבל מצד שני, כאשר פתאום חוזר בתשובה מגלה את ההוכחה מאחורי הטענה, אז הוא ממש לא מבין איך אפשר שלא לדבר על כך ולנסות לשכנע כל אחד. זה קורה לי עד היום, לאו דווקא עם נושאים הקשורים לדת. תארי לך. את רואה פיל בגן חיות והולכת ומספרת לכולם שראית פיל, ואף אחד לא מתייחס, כולם חושבים שאת הוזה. ואת מתעקשת שילכו ויראו בעצמם, אבל הם מבטלים את דברייך ומתחילים לשאול אותך היכן נמצא הפיל בתודעתך שאת כה בטוחה בקיומו ....

[בצעדי_גמד*]

תודה, מתוקות.
ניצה,
אז הוא ממש לא מבין איך אפשר שלא לדבר על כך ולנסות לשכנע כל אחד.
אז למה דווקא פה את כותבת אבל נניח לזה?

סגולה, האמת, ש: אני מאמינה שכשאת יודעת את הדרך,פשוט אין צורך לתרץ אני מתחילה יותר ויותר להרגיש את זה.
אבל אולי יש לי חוסר אמון בי- כי כבר הרגשתי את זה בעבר על דברים אחרים.
אני כבר לא נמצאת במקום של לתרץ, אלא יותר של איך לנפנף אנשים על ידי תשובות טובות, במקרה הגרוע, ובמקרה הטוב- להפסיק את המלחמה ואפילו לגרום להם לראות את הטוב שבדבר (בעיקר כדי לשמור על שמי הטוב. לעת עתה). וזה קורה, חבל על הזמן.

הפלא שאני רוצה לברר הוא, איך אנשים יכולים להגיד "זאת האמת". סגולית, גם את אמרת לי את זה פעם ואפילו אמרת "בדקתי ואני יודעת". ולא היה לי מקום אז לשמוע את זה וזה רק עצבן אותי. היום אני פשוט רוצה להבין למה אתם מתכוונים.

[סגו_לה*]

סגולית, גם את אמרת לי את זה פעם ואפילו אמרת "בדקתי ואני יודעת". ולא היה לי מקום אז לשמוע את זה וזה רק עצבן אותי. מה שמראה שטעיתי.
אבל אם אני זוכרת נכון זה היה עיניין שעשיתי עליו בירור גדול וידעתי שאני לא פותחת דיון על זה.כי כל כך קל להתבלבל ולהתבחבש ולפעמים צריך "לחתוך".

שאני אומרת שלא צריכות להיות תמיד תשובות אבסלוטיות לא אומר שלא יהיו לך אף פעם תשובות כאלו.יש נושאים שיתבררו אצלך ואת תדעי .
אני מעלה את העיניין הפתוח כאן,שתבדקי היום למה חשוב לך כל כך לתת תשובות,הרי את בעצמך עוד מבררת דברים.
אל תפחדי להיות במקום הזה בו דברים עדיין לא מונחים לגמרי.
הרי שתדעי את התשובה כבר לא תהיה שאלה,נכון?

[סגו_לה*]

הנה,תראי איך הוא ממשיך לשאול ולחתור

אין עליו.
ועלייך מתוקה{}

[בצעדי_גמד*]

תודה!

[ניצה_פורחת*]

_ניצה,
אז הוא ממש לא מבין איך אפשר שלא לדבר על כך ולנסות לשכנע כל אחד.
אז למה דווקא פה את כותבת אבל נניח לזה?_
כי זה נושא ארוך וטעון ויכוחים רבים. בעבר ניסיתי להיכנס לדיונים על זה, וזה ממש הסיפור שלא נגמר.
תראי, באופן כללי, אני יכולה לומר לך כמה דברים. כשחזרתי בתשובה, כשהייתי בתהליך, היו לי המון שאלות. לא לכולן קיבלתי תשובות. למשל נושא העגונות מאוד הטריד אותי בזמנו ואני זוכרת שלא הפסקתי לדבר על זה עם כל מי שלא רצה לשמוע.
עניינים אחרים גם כן הטרידו את מנוחתי, רק לא זוכרת כעת איזה עניינים בדיוק.
איכשהו, עם הזמן, עשיתי שני דברים במקביל. מצד אחד המשכתי את ההתקדמות הרוחנית שלי, כי היה לי ברור שיש אלוקים ושהתורה היא אמת, ומצד שני המשכתי לחקור את כל הדברים שהטרידו אותי. גיליתי שככל שהתקדמתי רוחנית כך הצלחתי לקבל יותר תשובות, או להבין שלא תמיד יש תשובות. וזה עדיין לא גורע מן האמת שבתורה. פשוט יש עניינים שאנחנו לא יודעים ולא יכולים לדעת, יש דברים שקשורים לחשבונות שמיים, יש דברים שהם כל כך מסובכים.
הנה, החברה הזאת שלי - גילה, זאת שמצאתי אחרי עשר שנים, סיפרה לי בין השאר שאמה נפטרה. היא גם סיפרה לי שעל הקבר של אמה האהובה היא אמרה: "אלוקים, איתך אני גמרתי". (היא לא דתיה). אז מה אומרים לה? שיש חשבונות שמיים? לפעמים יש מצבים שלא מובנים לנו, כל מיני נושאים שנראה כאילו סותרים את כל הבניין, אבל איכשהו מצליחים להפנים שלא לכל דבר יש תשובות חד וחלק. גם שאלות בנושא מעמד האשה - אני די מתמודדת עם הנושא הזה. יש לי חברותא שכל הזמן שואלת אותי על כך, שאלות ספיציפיות שאין לי עליהן תשובה! היא למשל לא מצליחה להבין למה האשה אחראית ליצר של הגבר כאשר היא הולכת שלא בצניעות. הדבר הזה מאוד סותר את העולם בו היא חיה. או שהיא שואלת למה האשה צריכה להיות בבית בעיקר ולא בחוץ. היא מבינה שזה מבנה הנפש של האשה, אבל בכל זאת, אם אשה רוצה לממש את עצמה דווקא בחוץ, אז למה לא.
בקיצור, יש ים של דברים שאפשר להתחבט איתם בתהליך של תשובה, אבל צריך לדעת להפריד בין כך שיש שאלות ויש תהיות, לבין כך שהתורה היא אמת לאמיתה (ושעל זה יש הוכחות אמיתיות ממש, וזה לא המקום להתחיל להוכיח).
בגלל זה אני לא רוצה להיכנס לזה.
כך או כך, צריך וחובה לשאול שאלות בתהליך של תשובה, חייבים! אם לא שואלים, לא מתקדמים, אם לא שואלים ומתעקשים על תשובות (שכאמור, לא תמיד יש), אזי התהליך הוא בהתפוררות. זו דעתי.

[בצעדי_גמד*]

אתן צודקות.
אני לא צריכה עכשיו תשובות אינסטנט.
לפחות השאלות נכתבות (אם לא לקבלת תשובות, לפחות להתבוננות בהן ולתיעוד התהליך...)
אני פשוט מאד סקרנית.
יודעות מה?
כחלק מהנעשה ונשמע שלי, נמאס לי להעמיד את כל תפיסת עולמי במה אני חושבת כל הזמן.. מן עמדת שליטה כזאת שעד שזו לא האמת שלי זאת לא האמת..
מבינות?

[בצעדי_גמד*]

יוצא לי לראות יותר חרדים מקרוב, כי אנחנו גרים ליד קהילה חרדית.
מוזמנים לארוחות וכל זה..
כל פעם שאנחנו מוזמנים נקווץ' לי הלב.

יש משהו מביך במפגשים האלה.
מעל הכל, להעביר ערב עם אנשים שאני לא מכירה, בבית שלהם.
מעבר לזה, תחושת הקטנות שיש במצב המתלמד הזה שלי.
יש כוון מאד ברור, חד כווני, של להכניס אותי במשהו, של ללמד אותי.
אין הרבה מקום לסיפורים שלי על החיים.
יש מקום כמובן לשאלות וקצת לספקות שלי על יהדות.
אני חוזרת עייפה ממפגשים כאלה.

עם כושר הספיגה הגבוה שלי, אני נעשית "הם" לכמה שעות, ונכנסת בהזדהות שלי למשהו שאני עדיין לא יכולה להיות בו.

מוצ"ש היה ערב מיוחד לכבוד ראש חודש.
בכיכובה של הרבנית ימימה מזרחי ועוד כמה זמרות.

כסליו- חודש ההודיה והניסים.
לא לשכוח את זה.
להודות ולהלל.
לצפות לניסים.

[סגו_לה*]

_מוצ"ש היה ערב מיוחד לכבוד ראש חודש.
בכיכובה של הרבנית ימימה מזרחי ועוד כמה זמרות._

הי,אז תשתפי קצת בחוויות גם מהערב הזה.
<איך רציתי להיות שם...במקום זה הייתי עדה לחבורת ילדים עליזים ששואגים "ניצנים כאן,ויאללה בלאגן">

[סגו_לה*]

הי, איפה את ?
תכתבי משהו...

[בצעדי_גמד*]

מתבשלת..

אתי, עניתי לך בדף בית שלי.

[ניצה_פורחת*]

בישול נעים
מכירה את זה. עד לפני כמה שבועות הייתי בשוונג של לכתוב ולכתוב..
עכשיו אני בתהליך בישול איטי.
בינתיים כותבת אצל אחרים, גם עוזר להתבשלות.

[בצעדי_גמד*]

טוב.
אני מוכנה.

משהו באמונה שלי לא מתוחזק, והאמת- גם לא חזק.
אני עושה עבודת אמונה כמעט לבד, שזה יפה, אבל צריכה גם ללמוד ממישהו כי זה אמד, אבל מאד טריקי.
הדרך הזאת כל כך מפותלת ומעניינת, יש בה כל כך הרבה עצמיות ואין סוף מקום ללמידה,
וכל כך הרבה נבכים.

בתכל'ס? אני עושה המון.
שבת וטהרה ותפילות- ברכות השחר ושמע שעל המיטה, משתדלת מאד.
חזרתי לכתוב התבודדויות <הדבר היחיד שהצליח להוציא לי בכי תקוע השבוע, ובשניות> <טאטע מקשיב>

אבל זה עוד לא נטוע, ולכן אני מרגישה שאני לא עושה המון.
מה גם, שיש דבר שאני רוצה ומשתדלת עליו ומתפללת עליו ומתעכב לי, אז יש לי הרבה עבודת אמונה כדי לקבל שיש תכנית לקב"ה ושהכל לטובה..

אבא, אני מבקשת להאמין, אני מבקשת לדעת אצל מי ללמוד, אני מבקשת לחזור לדרך.

[יער_ה*]

אני מחפשת פסוקים יפים
הנה כמה שלי (יש לי רשימה):

אין אדם לומד תורה אלא ממקום שלבו חפץ
(בבלי, עבודה זרה, י"ט ע"א)

מָה-רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, יְהוָה-- כֻּלָּם, בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ
(תהילים קד,כד)

גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת, לֹא-אִירָא רָע-- כִּי-אַתָּה עִמָּדִי
(תהילים כג,ד)

טוֹב, לְהֹדוֹת לַיהוָה; וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן.
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ; וֶאֱמוּנָתְךָ, בַּלֵּילוֹת.
(תהילים צב,ב)

הוֹדוּ לַיהוָה כִּי-טוֹב: כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ
(תהילים קיח,א)

[קראתי את השאר ברפרוף.. שיהיה לך שבוע נפלא!]

[אמא_דתית*]

היי מתוקה. קוראת אותך כאן המון.
הפעם אני רוצה לכתוב לך. יש מישהו מדהים שמלמד אמונה. פשוט ככה. וזו מתנה גדולה.
אני התחלתי ללמוד אתו בסדנא מדהימה וזה פשוט פתח לי כל כך הרבה ונותן לי, לאט לאט להתגבר על המכשולים הרבים שהצבתי לי בדרך (גם בלי שידעתי).

השם שלו הוא יפתח שמילוביץ והסדנא "לחיות לאור האמונה" מומלצת בחום..

כמובן אם תרצי עוד פרטים, אשמח לתת לך..
שבוע מקסים!!!

[בצעדי_גמד*]

תודה ליערה ולאמא דתית!
איזה קטע, אני לומדת אצל אישתו.. נראה לי שזו אותה סדנא!
איפה את לומדת אצלו?

[אמא_דתית*]

בבית אל.

[בצעדים_קלילים*]

אבני דרך בהתקרבות שלי:

גיל 5, אני ילדה בגן עגול, (נראה כמו בועה חצויה מבחוץ), המבנה מחולק לשניים-
גן חילוני וגן דתי.
בכלל, שכונה מחולקת לשניים (מעורבבים הרבה יותר מאשר בגן). דו קיום חילוני-דתי, בית כנסת גדול (גם הוא במבנה הסבנטי הזה של בועה.. מעניין! ועוד קראו לזה "כיפה"! מעניין!).

במשחק החצר יש אינטראקציה בין הגנים.
אני מתבוננת בהם ויודעת. מבינה למה הם דתיים ולמה זה טוב.
בגדול- הבנתי שזה קשור ב"ואהבת לרעך כמוך" ולדרך ארץ.

~~~~~~~~~~~~

יש המון אבני דרך, עכשיו קופצות לי המאוחרות יותר:

גיל 20. אני גרה לבד בסביבה חדשה, בניין דירות.
מעלי- משפחה מקסימה עם 3 ילדים, דתיים-לייט. אני כל הזמן רוצה להיות איתם.
אני קוראת לזה סובלנות.
אה, אני נזכרת, גם שבאותה תקופה, היה רצח רבין וקמה תנועת "צו פיוס". הם נורא עניינו אותי, כאילו בשביל הסובלנות, ההיכרות, איחוי הקרעים.
לימים כבר הבנתי, שאני רוצה וצריכה להיות בקשר עם דתיים, נזכרתי בתקופה הזאת בחיוך ונשמתי אמרה לי בשקט: נפגש בתשובה...

~~~~~~~~~~~
לפני כמה שנים הייתי במעגל נשים דרך באופן.
אולי לפני 4 שנים?
מישהי שם דיברה על גיסיה שחזרו בתשובה, איך היא שונאת שחוזרים בתשובה.
אני כל כך כעסתי ונעלבתי.

גם פה, כבר הייתי כל כך קרובה לזה, שידעתי היטב למה אני כועסת. רק הכחשתי שאני יכולה לעשות יום אחד את הצעד הזה.
~~~~~~~~~~~

נגמר לי בנתיים.
תודה על ההקשבה, נשים יקרות!
~~~~~~~~~~

אה, יש לי עוד משהו.

יוני <סליחה, סיוון> לפני שנה וחצי.
מתחילות כתבות בעיתונות ובטלויזיה על נעה ירון, בעקבות "מקימי".
אני כבר שנים במאבקים איתה, מרגישה שאם רק אקשיב לה, אני נסחפת למשהו שאני לא יכולה לעמוד בו.
התעלמתי מכתבה גדולה מאד בשבעה ימים.

יום אחד הלכתי לקניון למלא מצברים <אשה>
ואני רואה אותו, מונח לו שם, מציק לי, מתגרה. הספר.
אמרתי לעצמי:
אני מרשה לך לקנות את הספר. אני לא ממש מרוצה מזה, אבל את לא יכולה להתאפק. שוין.
אבל אני לא מרשה לך לחזור בתשובה, עד שתעבור שנה.

והנה אנחנו בכסליו, שנה וחצי אחרי, אני כבר שנה שומרת שבת, הרבה מאד תהפוכות קרו בחיי, אני מתנצלת בפני האלטר אגו שלי (ככה אומרים את זה?)
אבל כמה דברים שקרו בתהליך הם כבר בלתי הפיכים.
אין מלבדו.

[סגו_לה*]

_אני מתנצלת בפני האלטר אגו שלי (ככה אומרים את זה?)
אבל כמה דברים שקרו בתהליך הם כבר בלתי הפיכים._

איזה יופי !
<זאת את גמדית או שזאת מישהי חדשה?>

[בצעדים_קלילים*]

זהו, זה כבר לא צעדי גמד.
רוצות לשמוע ממה התרגשתי עכשיו?
הבן שלי, בלווי אבא, אמר שמע שעל המיטה כרגע.
והתחיל ליטול ידיים בבוקר.
וכל מני ברכות הוא כבר אומר.אלו לא צעדי גמד.

[בצעדים_קלילים*]

תסכול מסוים שיש לי-
אני מוצאת שאני לא מבינה מספיק מה עושים בתפילות.
בבית זה לא נעים, בצבור זה מתסכל.
ואני לא מוצאת לי את ההדרכה הנכונה.
לפעמים גם אנשים מסבירים כאילו שאני כבר יודעת. צריך לדעת להיות מנטור.
(אני קוראת לתופעה ביני ובין עצמי "ואז את כבר עושה שמונה עשרה")
מה, מי, איך.
לאט...

יש למישהי עצה?

[בצעדים_קלילים*]

ארבעה חודשים הבלוג הזה קיים!
פשששש,
עשינו דרך בהחלט.

[יער_ה*]

שבת שלום @}

[סגו_לה*]

נשמה,סבלנות...
ואם תרצי אני בשמחה אראה לך

[הודיה*]

איפה את? קצת דברי קודש לא יזיקו לאתר.