בלוג כל סוף והתחלה בשמחה

העצב הדיכדוך הפחד עורבים לי בכל פינה.
אל תתפתי להאמין להם.
זה תעתוע, זה הרגל.
ה אמת היא שאלוהים איתך בכל רגע ורגע.
לא ננטשת ולא תינטשי אף פעם.
אין לך ממה לפחד.
תנשמי עמוק, תפקחי את העיניים ותסתכלי סביב,תינוקת, צבע, שמים, מים, צליל...
והבן שלי קורא לי מהחדר השני לרקוד איתו לצלילי בנזין... נו, אלוהים איתי או לא?!(-:
הולכת לרקוד!

(מקווה שזה לא מזעזע אף אחד)
מזעזע? לא, רק קטן מדי... רוצה לראות יותר טוב...

אין לך ממה לפחד.
תודה על המלים האלה, איזה מדויקות, בחיי.

הגדלתי, תודה

ישנה עם החתול שלה, עם חיוך על הפנים
בעצם די ברור שהיא לא ישנה, זה לא חיוך של אדם ישן. היא פשוט עם עיניים עצומות כמו שהיא היתה רב הזמן.
אבל כשאני הגעתי אליה היא כבר היתה הרבה יותר רזה בפנים וכבר לא חייכה יותר )-:

אלישע (בן ה 4) בא אלי קודם ואמר לי (בעודי על המחשב)
"אמא, את יודעת, לפעמים כשאת ואבא כאן מרגיש לי שאתם לא כאן וזה עושה לי כאב בטן"

וואו, כמה מדויק, אני כאן אבל לא כאן והוא באמת מתלונן בימים האחרונים שוב על כאבי בטן כל הזמן והרגשתי שהוא מבקש את תשומת ליבי.

ואם אתם חושבים שאחרי שהלכתי לרקוד היה happy ending אז לא,
הגדולים עשו משהו שהכעיס אותי ואני הרמתי את הבית בצעקות (עוד כואב לי הגרון מזה) ואחר כך בניסיון להרגיע (את עצמי) ו"לתקן" עשיתי איתם שיחה (בכפייה כמובן כי הם לא רצו) ואמרתי גיבוב של שטויות והם שאלו מתי הם יכולים ללכת כבר
וכשסיימתי (סוף סוף) הקטן (אלישע) אמר "ועכשיו אולי נדבר על ירקות?"

כוכב הערב שלי הקטן הזה

קוראת אותך ושמחה שנכנסת לחיי.

_העצב הדיכדוך הפחד עורבים לי בכל פינה.
אל תתפתי להאמין להם.
זה תעתוע, זה הרגל.
ה אמת היא שאלוהים איתך בכל רגע ורגע.
לא ננטשת ולא תינטשי אף פעם.
אין לך ממה לפחד.
תנשמי עמוק, תפקחי את העיניים ותסתכלי סביב,תינוקת, צבע, שמים, מים, צליל..._

תודה יקרה.

אהובה,
בזכותך הלכתי לפתוח את העותק שלי של "אור פנימי" והחלטתי להיות אחרת מעצמי וללמוד ממך ולפתוח איפה שיצא... בפעם הראשונה נפל על התבודדות, בפעם השניה על תמימות, קראתי את כל הפרק והוא היה כל-כך מדוייק ומחבר ומשחרר...

מאחלת לנו שבוע טוב של הרבה אהבה ואמונה

התמונה של אמא שלך מדהימה,
הכירבול של החתול והחיוך שלה משרים שלווה כזאת...
אז גם אם לא כל הרגעים היו כאלה,הנה אחד שהונצח לנצח.

ומאוד מתחברת לתנועה כמקור לרפואה ושמחה.
היום תפסתי את עצמי באמצע הניקיונות עם הגוזלית במנשא,מתנועעת לצלילי מוזיקה
זה שימח את כולנו.

_ואם אתם חושבים שאחרי שהלכתי לרקוד היה happy ending אז לא,
הגדולים עשו משהו שהכעיס אותי ואני הרמתי את הבית בצעקות (עוד כואב לי הגרון מזה) ואחר כך בניסיון להרגיע (את עצמי) ו"לתקן" עשיתי איתם שיחה (בכפייה כמובן כי הם לא רצו) ואמרתי גיבוב של שטויות והם שאלו מתי הם יכולים ללכת כבר_
כה מוכר...
אני צריכה לדבר איתך. אני גם חשבתי אולי לארגן מין מפגש ריקוד ספונטני כזה לנשים כאן. צריכה להתייעץ איתך
אני כאן

עדינה ניפו*

תודה, תגובותיכן חיממו את ליבי (וזה מצרך חשוב אצלי בימים אילו)

קוראת אותך ושמחה שנכנסת לחיי.
כן, מקווה שהפגישה המיוחלת תקרה בקרוב.

מה הייתי עושה בלעדיכן נשים יקרות?
אילו שאני מכירה אישית ואילו שהן רק דמויות וירטואליות... הכתיבה כאן חשובה ומחזקת אותי מאד.
תודה שאתן קוראות ומגיבות.
אני זקוקה מאד לחום הנשי הזה שיש לי מעט מאד ממנו בחיי היום היום שלי )-:

חציתי איזה גבול הבקר, שיחררתי לחופשי דבר שהיה לי קשה קשה קשה.
מקווה שעשיתי טוב ושטוב יצא מזה.
חייב, נכון?
חייב להיות לטובה.
כל יום משחררת עוד קצת את הרצון שלי לשלוט בדברים שקורים סביבי, במעשים של אחרים.
זה לא קל במיוחד כשנדמה לי שזה פוגע בי.

אלוהים מסובב את הדברים בצורה מדויקת.
עוזר לי להאמין שאפילו הדברים הכי קשים שקורים לי, הם רצון הנשמה שלי לחוות אותם ובעצם המחשבה הזאת יש משהו מרגש, משמח.
עם המחשבה הזאת אני מצליחה לאפשר לעצמי לחוות דברים שנראה לי שהם מעבר ליכולת ההכלה שלי.

אני הולכת לישון בלילה ומוסרת את עצמי לידי אלוהים.
נופלת לזרועותיו, מתמסרת באמונה שהוא פועל לטובתי ואני שמחה לחוות whatever he has planned out for me.
לא שאני מצליחה כל כך טוב ליישם את הקבלה הזאת אבל אני מצהירה שזאת הכוונה והשאיפה העמוקה שלי.
ואני בטוחה שכמה שאתמסר לו כך יהיה לי טוב.

אני זקוקה מאד לחום הנשי הזה שיש לי מעט מאד ממנו בחיי היום היום שלי
אל לי לשכוח שיש לי הקטנה שלי, חום נשי מהסוג המשובך ביותר!!

אל לי לשכוח שיש לי הקטנה שלי, חום נשי מהסוג המשובח ביותר!!

הו,כן !!
עם זה אני מזדהה לחלוטין (כותבת שהיא על בירכי,מסניפה את המתיקות הזאת ומודה ומודה ומודה)

שלום לך

עכשיו מצאתי את הבלוג הזה וקראתי קצת. אני זוכרת שכתבת על אמא שלך באחד מסיפורי הלידה שלך, ודרך המילים הרגשתי את הקשר המיוחד שלכן. לא זוכרת הרבה מהסיפור, אבל כשקראתי בתחילת הבלוג, שאמך נפטרה, הרגשתי מין מכה בבטן שלי, מין כאב עצוב, אפילו שאנחנו לא מכירות.
אז הנה עוד

. גם אני מקשיבה.

וואו,פשוט מדהים מה שקורה לי לאחרונה, כל פעם שאני חושבת על מישהו הוא מופיע.
הנה עכשיו זה קרה ליגם עם אמא נמרה.
לפני כשעה פתחתי את מה חדש ראיתי את השם שלך וחשבתי לעצמי שאולי אכנס לקרוא בדף שלך, לא הזדמן לי בסופו של דבר אבל הנה אני פותחת עכשיו ורואה שבמקום זה את ביקרת אצלי.
זה כבר ממש קטע, זה מאד חזק. לא קורה רק פה ושם, ממש לאורך כל היום!

וזה לא שאנחנו מכירות או כתבנו אחת לשניה קודם לכן.
יצא לי לקרוא דברים שכתבת והסתקרנתי אבל לא יצא לי ממש להיפגש אפילו דרך האתר.
והשם שלך ממש צץ ככה בחדות בפני.

לא יודעת מה כל זה אומר או מה לעשות עם זה, אולי אין מה לעשות עם זה אבל אני מרגישה שזה קורא לי להבין משהו, לשים לב למשהו.
אולי פשוט לנוכחות הברורה של יד מכוונת?
אולי זאת הקריאה שלי לאלוהים שיתן לי יד, ילווה אותי, שארגיש אותו...?
לא יודעת.
אני יודעת שאין מה לנתח את הדברים האילו.
פשוט לשים לב ולתת להם לדבר, לפעול. להיות בהקשבה.

הולכת לישון רק חייבת לתת לך קודם חיבוק חזק.

שלום עדינה(())
אני שומעת כאב במילותיך , עם כל העצמה והאמונה, ומחבקת אותך חיבוק וירטואלי בינתיים,עד שאכירך פנים אל פנים
ובכלל ימים רוטטים עוברים עלי וכנראה על עוד הרבה אנשים בסביבה
היום הבחנתי שכל הטבע מתפוצץ אל האויר, הפרחים ,החרקים , הבפנים שלי , האוויר , הכל מרגיש כמו זמזום תזזיתי ששואף להתפרץ,
לצאת החוצה, אפשר לקרוא לזה התעוררות ואפשר גם לחוות בזה עצבנות ואי שקט חריפים,
(מצאתי את עצמי מנסה להרגיע את זה עם עוד ועוד נשנושים,) ,
איך כל הפנים מתהפך החוצה כמו שגרב מתהפכת,זה מה שחוויתי היום,
ועולה לי בראש השיר של יהודית רביץ
בא ונעבור בדרך המשי, דרך קירות התוך,
בא ונרגיע את כל הקושי , בכל אגמי הרוך
גוף בתוך גוף בתוך גוף
חום בתוך חום בתוך חום
ציפור מתרוממת לעוף, אישה נשברת בי פתאום

והנה זה הרגיע אותי קצת, אולי גם אותך?
ואולי זה בכלל לא שייך לחוויות שלך?
(מסע של ניחושים גישושים ואינטואיציה,אם לא מתאים לך תגידי , ואפילו תמחקי)

עשב

עדינל'ה אהובה,
מצטערת שלא הייתי זמינה לך היום, הייתי בעצמי ביום של הרבה חרדה ומתח ואולי משמיים ידעו והבינו ולכן תזמנו ככה שלא ממש יצא לנו לדבר...

_אני הולכת לישון בלילה ומוסרת את עצמי לידי אלוהים.
נופלת לזרועותיו, מתמסרת באמונה שהוא פועל לטובתי ואני שמחה לחוות whatever he has planned out for me.
לא שאני מצליחה כל כך טוב ליישם את הקבלה הזאת אבל אני מצהירה שזאת הכוונה והשאיפה העמוקה שלי.
ואני בטוחה שכמה שאתמסר לו כך יהיה לי טוב._
מתחברת לזה כל-כך חזק ומצטרפת לתפילות

ישנה אצל אח שלי והאותיות בעברית מחוקות מהמקלדת שלו כך שזה וואחד אתגר עיוור לכתוב עכשיו
רק להגיד ששמחתי מאוד לקרוא על חופשתכם הצפויה.
תנסי את צימרמה בנטף.

וואחד אתגר עיוור
פתאום התיאור הזה נראה לי מתאים לכל תחום בחיים בערך.

תמונה יפה של אמא שלך... היום סידרתי את תא הג'ימייל שלי ועלתה לי פתאום כתובת המייל שלה. חשבתי להשאיר את הכתובת, בתור מזכרת כזאת

אוהבת אותך ומאחלת לך סבלנות ואוויר לנשימה @}

וואחד אתגר עיוור
לגמרי!!!!!

רק להגיד ששמחתי מאוד לקרוא על חופשתכם הצפויה.
כן, רק שאני לא מצליחה למצוא אף צימר פנוי לעזאזל )-:

תמונה יפה של אמא שלך...
כן

טוב אז רציתי לספר על ה מעגל המשפחתי שעשינו היום אבל כבר אחרי 1:00 וזה כבר ממש ממש מוגזם אז אכתוב על זה מחר.
רק אציין שאני ערה כי באו לחגוג איתי שתי חברות (עדיין במסגרת היום הולדת שלי!).
הצלחתי להרדים את הילדים עד 21:30 ואז ישבנו שלושתינו על המרפסת (שהיתה מסודרת עדיין יפה מאז יום ההולדת שחגגתי עם עוד חברים בשבת שעברה) עם בירה יין סיגריות ושלווה (החיטה התפוחה הזאת!) והפלגנו בשיחה על גברים, נשים, מין, נשיות, נפילות, שמחה, כישלון, הצלחה, התגברות, התבגרות, העבר, הילדות...
כל מטעמי החיים!
היה כיף אדיר, הרבה זמן לא נהניתי ככה, התגלגלנו מצחוק, העמקנו, הקשבנו... איזה כיף לי.
אני מבורכת ב-א-מ-ת

שליחה על ידי מי_מה* » 24 מרץ 2010, 06:28

זה באמת אחד הדברים הכי כייפיים שאפשר לעשות.
איזה יופי @}

טוב אז רציתי לספר על ה מעגל המשפחתי שעשינו
בתקופה האחרונה אני עוברת זמן קשה קשה קשה עם הילדים שלי.
צועקת המון, מאבדת את העשתונות לגמרי.
לפני כמה ימים אפילו זרקתי אותם מהבית... אני מדמיינת איך אני מכה אותם )-: ובפועל מחלקת פליקים קטנים פה ושם.
מרגישה חסרת שליטה וחסרת אונים מולם.

הקיצר, דוד הציע שנעשה מעגל משפחתי כולנו יחד.
הוא קנה עוגיות משובחות מכמה סוגים לכבוד האירוע, הכין שוקו לכולם, פרסנו סדין על הרצפה וישבנו כולנו סביב העוגיות (מה שגרם לילדים כמובן שמחה גדולה והשתתפות בכיף ולזה שכולם יפנו למרכז!) ועשינו מעגל.
השתמשנו בחפץ דיבור וזה עזר לילדים לא להתפרץ אחד לשני לדברים.
כל אחד אמר את מה שעל ליבו.
המעגל נמשך כ 20 דקות, זה שהילדים הצליחו לשמור על ריכוז כזה במשך 20 דקות היה נפלא לטעמי.

מאד נהנינו והיה מרגש עבורי לראות איך כולנו התבגרנו.
הילדים שלי כבר מספיק גדולים להשתתף בשיחה כזאת. איזה כיף (-:
והם השתתפו ברצינות, בריכוז, בהקשבה ובכבוד

הייתי גאה בד' שהצליח לעצור את עצמו כשהילדים כבר התחילו להיות חסרי מנוח (מתגלגלים על הרצפה, עושים קולות מוזרים... אתם יודעים איך זה כשיש להם אנרגיה של תנועה ומבקשים מהם לשבת במקום בשקט!!) והצליח לסכם את דבריו יחסית בתמציתיות (אחת התכונות שהוא לחלוטין לא ניחן בה

).

ואני חושבת שזה תירגול מצוין עבור כולנו.
כשאפשר לומר דברים משמעותיים, מעיקים וקשים לפעמים, ללא הציפייה להגיע לפיתרון.
כל הרעיון הוא רק להקשיב אחד לשני.
שכל אחד מאיתנו ירגיש שדבריו נשמעים על ידי האחר.
קבענו שנעשה מעגל אחת לשבועיים. אני מקווה שנשכיל לעמוד בזה.

ולסיום אספר שהקטן (בן 4) ניגש אלי כמה שעות אחרי המעגל בוכה שהיה משהו שהוא רצה להגיד במעגל אבל שכח.
"ואתה רוצה להגיד את זה עכשיו?" שאלתי "כן"
אז הוא אמר שלא נעים לו שהוא תמיד מפליץ ליד כולם ואז לכולם לא נעים וגם לפעמים צוחקים עליו!

נפעמת מכם,המעגל נשמע דבר ממש גדול.
<אני יותר בעיניין של הצעקות והרצון לקצץ אותם כרגע....P-:

בתקופה האחרונה אני עוברת זמן קשה קשה קשה עם הילדים שלי.
אני יכולה לההזדהות עם הימים הקשים. היום התעוררתי ביום הראשון של הוסת. ומשום מה P-: הילדים תמיד מסוכרנים איתי על אותו מצב רוח. ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעשות משהו. ניצלתי את הקירבה שלנו לטבע ויצאנו לטיול ברגל של שעתיים. הפרחים הפרפרים האבנים וכמובן ההליכה עשו את שלהם. (-:
מאוד אהבתי את הרעיון של המעגל המשפחתי. נשמע חוויה טובה לכולם. שלכולם יש את ההזדמנות לשמע ולהשמע.

התמונה יפה של אמא שלך . נראית כ"כ שלווה ומוגנת.

יצא לי מקודם שכתבתי גריין "קושי הוא לא בהכרך סבל" מתאים לא?

התמונה של אמך מקסימה. כמו משדרת את כל הרגשות שעולים בדף הזה.
והמעגל המשפחתי.. וואהו, כל הכבוד לכם.
אני חייבת לאמץ עם המשפחה שלי את העניין הזה של חפץ דיבור. גם ילדים בטווח גילאים של 29-63 מתפרצים זה לדברי זה..

איזה חיוך נמרח לי על הפרצוף כשקראתי על הערב שלך עם החברות במרפסת. ממש ראיתי את זה, כמו צילום, והרגשתי את הכיף. מתענוגות החיים המבורכים ביותר. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי בכזה, אבל אני כן זוכרת שזה מסוג הדברים שמשאירים אותי מתרגשת עד השתאות שיש כזה טוב ואנשים אוצר בחיים שלי.

אני מבורכת ב-א-מ-ת

יש חדש עם הצימר?

יומולדת שמח!
והרבה מזל והרבה טוב
ואמונה ושלווה ובשורות טובות ואהבה עצמית ואהבה כללית

_ואז ישבנו שלושתינו על המרפסת (שהיתה מסודרת עדיין יפה מאז יום ההולדת שחגגתי עם עוד חברים בשבת שעברה) עם בירה יין סיגריות ושלווה (החיטה התפוחה הזאת!) והפלגנו בשיחה על גברים, נשים, מין, נשיות, נפילות, שמחה, כישלון, הצלחה, התגברות, התבגרות, העבר, הילדות...
כל מטעמי החיים!_
איזה דבר מדהים, כמה כוח זה נותן... אני כל כך מתגעגעת לזמן נשים איכותי, זה מצרך יותר מידי נדיר בחיים שלי.

מזל טוב ויום הולדת שמח אשה יקרה!

יש חדש עם הצימר?
מצאנו צימר, יש!
מקווה שארגיש מספיק טוב מחר לנסיעה הארוווווכה שיש לנו (רציתי דווקא משהו לא רחוק מידי אבל לא מצאתי. לפחות זה באיזור יפיפיה של הארץ).
בלוטות הלימפה שלי בצוואר נפוחות ואני מרגישה חולשה כללית.
האמת, עשיתי עם עצמי איזה "מסע" קצר קודם לתוך המקום הכואב. היה חזק מאד אבל לא היה לי מספיק זמן להשלים את זה עד הסוף.
מקווה שאצליח להמשיך אחרי שהילדים ירדמו.

נראה לי שאני הולכת להאריך את תקופת היומולדת שלי, יותר מידי כיף!!!

אני כל כך מתגעגעת לזמן נשים איכותי, זה מצרך יותר מידי נדיר בחיים שלי.
זה כל כך כל כך נכון.

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה הייתי בכזה,
טוב, אז עכשיו את באמת צריכה לבוא...

טוב, אז עכשיו את באמת צריכה לבוא...
כן!
(גם בהקשר למה שכתבת אצלי)

מצאנו צימר, יש! תבלו, איזה כיף.

שליחה על ידי מי_מה* » 25 מרץ 2010, 22:38

רק עכשיו השלמתי את הקריאה ומבינה שהחמצתי את תאריך הולדתך העברי אבל לפחות הגעתי הנה בשלהי הלועזי לברך ביומולדת שמח ובכלל בהרבה שמחה, אושר, בריאות ואהבה אין קץ.
בגלל שרק עכשיו קראתי אני חייבת להשתתף איתך בזה שגם אני מכורה לזה שיעשו לי 'נעים' , כל כך מכורה עד שלפעמים כשהבכור נשכב לידי ומבקש 'תעשי לי נעים בגב' עולה בי איזה מרמור על זה שבעצם אנ רוצה שיעשו את זה לי....
מאחלת לך שפע של נעימות ותנועה וצמיחה ופריחה @}

יומולדת לועזי שמח

התמונה של אמא שלך רגשה אותי מאוד, מרגישים מהכתיבה שהיה לכן קשר מיוחד שהוא לא ברור מאליו וכיף שזכית בו

הרעיון של מעגל משפחתי קסם לי, נשמע נפלא

בגלל שרק עכשיו קראתי אני חייבת להשתתף איתך בזה שגם אני מכורה לזה שיעשו לי 'נעים' , כל כך מכורה עד שלפעמים כשהבכור נשכב לידי ומבקש 'תעשי לי נעים בגב' עולה בי איזה מרמור על זה שבעצם אנ רוצה שיעשו את זה לי....
אז אני התחלתי לבקש מסג'ים מהילדים. אני נותנת להם קצת שמן והם מעסים לי את הגב, הרגליים, הידיים... הם מתעייפים מהר אז מזל שיש 3, אחד מתחיל, השני ממשיך והשלישי מסיים! (לא מחליף מסג' אמיתי אבל אני לא מתלוננת, beggers cant be choosers

).

שלום שמחת ציון.
אני תמיד מופתעת כשאני פוגשת כאן פנים/ ניקים חדשים (-:

קפצתי לביקור קצר
שבת שלום @}

בלוטות הלימפה שלי בצוואר נפוחות ואני מרגישה חולשה כללית.
היי חמודה,אני מחלימה משפעת כזו שתקפה אותי, בין השאר גם אצלי הבלוטות התנפחו,
מקווה ומאחלת לך שזה ידלג מעלייך ושתיהיי בריאה וחזקה בחופשה שלכם,
שבת שלום, יומולדת שמייח , והרבה בריאות וחוסן,
עשב

אז נסענו כמעט 4 שעות בשביל להגיע לצימר היחיד בארץ שהיה פנוי בשבת הזאת (שהיה בתקציב שלנו מצד אחד ולא חדר נעורים משופץ בקיבוץ מצד שני.)
הצלחנו להגיע רק ב 20:00 בשישי בערב והיה לנו רק עד מוצאי שבת והאמת היא שדי התאכזבתי מהמקום עצמו שנראה היה כמו בקתת עץ מאיקאה ללא שום טאצ' אישי
א ב ל
היה לנו כזה כיף גדול!
זמן משובח ביותר ביחד לשלושתינו.
שוב נוכחתי לגלות עד כמה התפאורה החיצונית אינה אלא תפאורה ועד כמה היא חסרת משמעות לאושר האמיתי והפנימי שלנו.
השקט האהבה והלב צבעו את כל המקום והזמן שלנו יחד

{@{@
חזרתי כה מסופקת (-:!

חג חירות שמח!!!!!!!!!

איזה יופי,
שיש אהבה אנחנו יכולות על הכל,הא?
@}

_היה לנו כזה כיף גדול!
זמן משובח ביותר ביחד לשלושתינו._

איזה אושר!!
שהכוחות של שבת ימשיכו איתך הלאה.

קוראת כבר מלא זמן באתר ואותך בכלל רק לאחרונה תפסתי אומץ להגיב ולכתוב, תודה על קבלת הפנים

אני מתגעגעת לאמא שלי.
נכנסתי עכשיו למייל, ניסיתי למצוא כל מיני מיילים שהיא כתבה לי בחודשים האחרונים לחייה.
על איך שהיא מתגעגעת אלי ולילדים, על כמה היא אוהבת אותי וגאה בי...
הצלחתי למצוא רק חלק. אני לא מבינה לאן האחרים נעלמו?
במייל אחד מהתאריך ה4.10.09 היא כתבה שהיא כל כך סובלת שהיא רוצה לעזוב את העולם הזה ועוד היא כתבה שהרפואים לא יודעים להגיד כמה זמן נותר לה אבל מרגישה שהיא תהיה כאן עד דצמבר. ואכן היא הלכה לעולמה ב 18.12.09.
אוף, אני מתגעגעת אליה. קשה לי. אני רוצה לצעוק לשמיים, רוצה לראות אותה, לחבק אותה. אוף.
לא רוצה שהילדים יראו אותי בוכה.
אבל למה לא בעצם?
מה, אני יכולה להיחשף כאן בפני כל העולם ואחותו ומהילדים שלי אני רוצה להסתיר את הרגשות הכי טבעיים שיש?

_לא רוצה שהילדים יראו אותי בוכה.
אבל למה לא בעצם?_

אני מתחבטת בזה הרבה.
נושקי רואה אותי בוכה. ואני רואה את הדברים הטובים והלא-טובים שזה מביא.
מאוחר לי עכשיו מכדי לפרט.

אני מתגעגעת לאמא שלי.

,וואו מתוקה, זה קשה ,
הילדים יכולים לראות אותך,הם בטח יודעים למה לשייך את הבכי,
ואולי גם הם מתגעגעים לא?

חיבוק לחג ובכלל. מי יודע, אולי ניפגש בצפון. @}

קודם קראתי את הפוסט על הצימר
אחר כך את הפוסט על אמא שלך.
איזה חיים אלה.
כה מכירה את הרצון לצעוק לשמיים. ולפעמים צועקת אותו.
חג חירות שמח זה אחד האיחולים היפים שיש.
שולחת לך את אהבתי יקירה.

שליחה על ידי מי_מה* » 29 מרץ 2010, 07:03

יש לי הרהורים ודמעות לחלוק איתך אבל עכשיו מוקדם לי מדי בבוקר ויש עוד מליון דברים להספיק עד פרוץ החג אז רק אאחל חג שמח וחיבוק גדול @} @}

בקר טוב,
המשפט הצהוב הוא >כולנו משפחה אחת< (-: אכן משפחה, וירטואלית אמנם, אבל משפחה.

בכיתי בלילה על אמא שלי כמו ילדה קטנה.
בכל פעם שאני בוכה עליה אני מיד מחפשת על מה אני בוכה, מתחילה לחפש למה אני מתגעגעת, אחרי שאני לא מצליחה למצוא משהו שראוי לבכות עליו אני מתחילה לבטל את העצב הזה ביני לבין עצמי "מה את עושה כזה עניין? על מה את בוכה? איזו דרמה!..."
אבל הגעגוע הוא למשהו גדול בהרבה מהדמות הספציפית שלה, הגעגוע הוא לאמא.
היא גם היתה אמא שלי הרבה לפני שאני זוכרת אותה.
הגוף שלי בוודאי זוכר את האמא שהיא היתה לי כשהייתי תינוקת למשל, את החם והאהבה האינסופיים שלה.
הגוף בוודאי יודע את האהבה שהיא הרגישה כלפי גם כשהייתי גדולה מספיק שהראש שלי התקשה להאמין לזה.

הבכי גם שיחרר את החרדה שהייתי בה כל היום אתמול.
יש לי איזו בליטה של בולטת לימפה בצוואר כבר כמה חודשים ואתמול נכנסתי מזה לסרטים והחרדה השתיקה אותי לגמרי.
אני הולכת תיכף לרופא לבדוק את זה אבל מה שלא יהיה הבכי של אתמול פשוט שיחרר את כל החרדה.
אחרי הבכי יכולתי לנקות, לבשל ולהשכיב את הילדים....
אז תודה לאמא שלי שהעצב עליה הביא איתו את הבכי שייחלתי לו כל היום אבל לא מצאתי את הדרך אליו.

לא רוצה שהילדים יראו אותי בוכה.

בתור מי שגדלה בבית עם המון אבל ושום בכי. אני לא חושבת שאת יכולה לחסוך מהם צער בכך שלא תבכי בפניהם.
לדעתי אם תרשי לעצמך לבכות ולצחוק את אבלך, זה יקל עליהם לעשות את זה בבוא יומם.
משהו שאת יכולה לתת להם, שיעזור להם כשאת לא תהיי.

אוף, אני מתגעגעת אליה. קשה לי
משהו שלמדתי לגבי אמא שלי. היא כאן. מה שמפריד בינינו הוא לא המוות שלה, אלא חוסר היכולת שלי לקבל אותו.
כשאני מסוגלת לקבל את המוות שלה בשמחה ובאהבה, אמא שלי מופיעה ונוכחת מאוד, באופן שאיננו פיזי בכלל אך מלא ממשות, מנחם ואוהב.

סליחה על ההתפרצות..

סליחה על ההתפרצות..
למה סליחה? התפרצות רצויה (-:
אני מאד מתחברת לדברים שלך.

לא מוצאת את עצמי דרך המילים בימים האחרונים אבל מתגעגעת לכתיבה, כאן ובכלל.
כותבת לעצמי אבל גם שם לא זורם...
יש זמנים כאילו, אני יודעת.
חג שמח לכל הנשים היקרות

חג שמייח@}

אנונימי

הי עדינה יקרה,
התחושות הכה מגוונות ואפילו הפוכות שעולות בי כשאני קוראת א הדף שלך, ממלאות את כל כולי.
כאב, עצב, שמחה, אמונה, התמסרות, שמחה, והרבה הרבה געגוע.

יש לי בראש תמונה ברורה בה אנחנו יושבות יחד על איזו מרפסת, אולי של הבית שיהיה לי בע"ה תוך שנה-שנתיים, עם עוד חברה שלי שאת עדין לא מכירה אבל שברור לי שיהיה ביניכן חיבור מיידי בכל רובד אפשרי. משולש נשי. אולי גם אחינועם. לא בטוחה.

מתגעגעת אליך.
מקוה שהחג עובר בנעימות, בחופש, בטוב.
חיבוק

ואהבתי

עדינה.
כמעט לא כאן לאחרונה. וגם כשכן, כמו עכשיו, עם עיניים חצי עצומות.
געגוע אליך.
מקווה שהחג עובר לך בנעימים ושטובים לך הימים האלה, החמים.

סבא שלי התקשר לאחל לי יומולדת שמח.
הוא אמר שהוא ניסה כמה פעמים בשבועות האחרונים אבל לא תפס אותי.
סבתא שלי נפטרה לפני כמעט 3 שנים עכשיו.
זה היה מאד פתאומי. שניהם חיו בבית שלהם בפלורידה, סבתא שלי היתה האישה הכי פעילה עלי אדמות!
לא הפסיקה לרגע, כל היום התעמלה, עבדה, ציירה, שיחקה... עד שחלתה ותוך 4 חודשים נפטרה.
סבא שלי נשאר בלעדיה, בודד עצוב עצוב ומדוכא אחרי 68 שנים יחד.

סבא וסבתא שלי נפגשו יומיים לפני שהוא יצא למלחמה, הוא היה בן 18 והיא 17.
היא נפרדה ממנו ונתנה לו אישור "להיות" עם אחרות בזמן שהוא במלחמה אם הוא רוצה כי היא יודעת שלא יהיה לו קל לחכות כל כך הרבה זמן.
הוא היה שם עם אחת וזהו.
חזר מהמלחמה, הם התחתנו ומאז היו יחד.

לפני כמה שנים ביום ההולדת של סבא שלי הם לקחו שייט של 5 ימים.
בשייט סבתא שלי הביאה איתה כמה פיאות ובגדים תחתונים שונים וכל לילה התחפשה למישהי אחרת!
היא היתה אישה מדליקה. קשוחה מאד, לא מסוגלת לקבל מתנות, לא אומרת שלום יפה או שואלת מה נשמע, נורא דאגנית ומאד ביקורתית.
הרבה אנשים לא אהבו אותה במיוחד אבל מאד העריכו אותה כולם.
אני אהבתי אותה מאד מאד ומתגעגעת אליה נורא.
סבא שלי תמיד היה אחד האנשים הכי אהובים עלי וכנערה אמרתי שאני מחפשת גבר כמוהו להתחתן איתו.
הוא גבוה ואיש נאה מאד ונעים ואוהב.
אני הנכדה הראשונה שלהם ותמיד היה בינינו קשר מיוחד.

מאז שסבתא שלי נפטרה לא קל לראות אותו.
לא קל לדבר איתו.
גם היום כששאלתי אותו מה שלומו, הוא מתחמק מלענות. לא רוצה לדבר על זה יותר מידי.
הוא עבר לגור בסוג של דיור מוגן מאז שסבתא נפטרה, לא רצה להכביד על אף אחד.
יש לו פרקינסונס והמצב מאד מחמיר לאחרונה, הוא נחלש מאד ואומר שלא קל גם להיות במקום כזה שכל מה שאתה רואה זה את הזיקנה סביבך.
זה מאד מדכא אותו.
אני מתגעגעת אליו, לשבת עליו ולהתחבק איתו.
אבל אני יודעת שהוא רק מחכה לסוף, הוא אומר שהוא מתגעגע לסבתא ורק רוצה כבר להיות איתה.

הי עדינה מותק,
יצא לך לראות אותו בפעם האחרונה שנסעת?
הוא גר קרוב לאנשים מהמשפחה שלך?
לפעמים אני חושבת שכמו שהיום מבינים מחדש כמה חשוב שהילד יהיה עם ההורים, בעתיד יבינו מחדש כמה חשוב שהזקנים יהיו עם הילדים שלהם. אני יודעת שזה לא אותו דבר מבחינת המוכנות שלנו להשקיע בהם אבל זו בהחלט מחשבה שעוברת בי לא פעם כשאני רואה את התבגרותם של הוריי ואת התבגרותי שלי

טוב, אז הפוסט הקודם קצת מדכא, מצטערת. אבל זה חלק מהחיים, נכון?
אני תוהה איך זה לייחל כבר לסוף של עצמך.
מאז שאמא שלי נפטרה רב הזמן אני מנסה להבין האם אין דרך לעקוף את הסוף?!

שאלתי את סבא שלי האם הוא מרגיש שהוא יכול אולי לנוח לתוך העייפות והחולשה שהוא מרגיש?
שאלתי אותו אם הוא יכול באיזשהו מקום לקבל את זה קצת?

אולי זה היה טיפשי לשאול אותו. הוא גם לא ממש ענה לי כמו שידעתי שלא יענה ובדרך כלל אני לא מחטט או שואלת אותו יותר מידי שאלות.
השיחות הן קצרות ובדרך כלל על הילדים שלי ועל מזג האויר אבל הסקרנות שלי כל כך גדולה.
אני כל כך רוצה להבין מה עובר עליו, איך הוא חש ונורא קשות לי השיחות האילו על לא כלום עם אדם שאני כה אוהבת.
אז שאלתי וחיטטתי ואני חושבת שלא היה לו נעים במיוחד אבל גם לא נורא.

שמתי לב שאני גם קצת מתחמקת מלדבר איתו כי אני ישר חושבת על אמא שלי ועולה הרבה עצב.
מאז שהיא מתה ברגע שאני שומעת את הקול של סבא שלי אני אוטומטית נחנקת מדמעות (שאני מנסה להסתיר כמה שאפשר כי זה מביך אותו נורא).

היי ורד, כן ראיתי אותו. כולנו היינו יחד שבוע ימים לצד אמא שלי.
עכשיו הוא גר די קרוב לדוד שלי והם מתראים נדמה לי כפעם בשבוע, יוצאים לאכול יחד, לפעמים גם עם בני הדודים שלי.

לדעתי במקרה של סבא שלי הוא מעדיף ככל שהוא מזדקן להתרחק, בגלל הגאווה שלו.
אני לא בטוחה לגמרי שאני צודקת אבל ככה נראה לי.

בשייט סבתא שלי הביאה איתה כמה פיאות ובגדים תחתונים שונים וכל לילה התחפשה למישהי אחרת! מדליק

. מה, היא סיפרה לך דברים כאלה?

אני מבינה שהיא הייתה אמא של אמא שלך?
כי התיאור שלך אותה מאוד מזכיר את התיאור שתיארת את אמא שלך. גם עם הפתיחות, והנועזות הזאת, וה'מדליקה', ומצטיירת דמות של 'לא נורמטיבית' ו'לא דופקת חשבון' - כפי שציירת את אמא שלך.

מה שבמיוחד הזכיר לי, (נדמה לי שכתבת על אמך משהו מאוד מאוד דומה):
הרבה אנשים לא אהבו אותה במיוחד אבל מאד העריכו אותה כולם.

_מה שבמיוחד הזכיר לי, (נדמה לי שכתבת על אמך משהו מאוד מאוד דומה):
הרבה אנשים לא אהבו אותה במיוחד אבל מאד העריכו אותה כולם._
נכון.

כי התיאור שלך אותה מאוד מזכיר את התיאור שתיארת את אמא שלך
כן, זה מאד נכון, היה בינהן המון דמיון (לקח לי הרבה שנים להבין את זה) והיה להן המון קושי אחת עם השניה.
מצד אחד היה בהן פתיחות כמו שאמרת (וכן, סבתא שלי סיפרה לי את זה, כמו שגם סיפרה לי על חיי המין שלה ושל סבא שלי...) ונועזות אבל גם היה בשתיהן איזו קרירות, במיוחד קרירות פיזית.
אמא שלי היתה חמה רק עם המאהבים שלה ועם תינוקות.
אני תמיד הרגשתי חסך של חם פיזי.

הן שתיהן הצתיירו ככפויות טובה אבל לדעתי זה בא פשוט ממקום של מבוכה ותחושה שהן לא ראויות לכן כמו התעלמו מכל ג'סטה של נחמדות כלפיהן.

אוי, צריכה ללכת להשכיב...

מעניין.

הטיפוסים שאת מתארת את אמך ואת סבתך, זה מסוג הטיפוסים שרחוקים ממה שאני מדמה כשאני חושבת על המושגים 'אמא' או 'סבתא'

.

הטיפוסים שאת מתארת את אמך ואת סבתך, זה מסוג הטיפוסים שרחוקים ממה שאני מדמה כשאני חושבת על המושגים 'אמא' או 'סבתא
כן כן אהבת, עובדה ידועה משפחה לא שגרתית בכלל...

אני קוראת עכשיו את עוד ספר של בארי לונג "מעשה אהבה, אהבה מינית הדרך האלוהית" ובו לדעתי יש גישה די מהפכנית למיניות.
הוא מבקש שם להפריד בין הרגש והראש לבין החוויה הפיזית.
כלומר בעת מעשה האהבה לא להשתמש כלל בראש או ברגש אך ורק להתרכז בתחושה הפיזית.
למשל אני שהרבה פעמים מתקשה להתמסר למין בגלל מחשבות על עבודות הבית וכעסים על בעלי וכו" וכו"...
אז הוא אומר לשים את כל תשומת הלב באיבר המין והתחושה הפיזית ואז דווקא דרך זה, דרך ההתמסרות הפיזית הטוטאלית למגע הפיזי, לגוף, משם יכולה לקרות ריפוי למשל של היחסים, של הזוגיות (לא חושבת שהוא מבטא את זה ככה בדיוק אבל ככה זה עובד מנסיוני בנתיים)
במקום לנסות ללטף ולהתנשק ולדבר בכדי להתקרב לפני האקט המיני, הוא ממליץ להתמסר לעונג הפיזי בלבד.
אופס, צריכה ללכת, אנסה להמשיך אחר כך...

כשקראתי את התיאור של סבתא שלך (ומיד קלטתי שהיא אמא של אמא), הרגשתי שעכשיו אני מכירה את אמא שלך טיפה יותר טוב...

במקום לנסות ללטף ולהתנשק ולדבר בכדי להתקרב לפני האקט המיני, הוא ממליץ להתמסר לעונג הפיזי בלבד.
טוב, הוא גבר. הרי זה ידוע שנשים צריכות להרגיש קרבה ואינטימיות כדי לעשות סקס,
וגברים צריכים לעשות סקס כדי להרגיש קרבה ואינטימיות...

מצד שני, אם כבר הולכים על סקס, באמת חייבים, בעיניי, לשים את המחשבות בצד, שלא לדבר על כעסים וכאלה...
זה זמן להתקרבות ולא צריך לערבב בו דברים אחרים. ואז אפשר לעשות סקס תוך כדי שמרגישים קרבה ואינטימיות.

עירית_לוי

הגעתי לכאן בסקרנות בעקבות ההפניה שלך מעוברת אורח. בתור גרופי רצינית של בארי לונג אני לא מפספסת אף פיסת מידע עליו.
חשבתי שאת מתכוונת לספר שלו "הרשו לי לדבר אתכם...", ואני רואה שאת קוראת בעצם את "מעשה האהבה".
ואיזה קטע! כי גם אני!
אנחנו כבר התחלנו לתרגל. זה מהפכני. לא פחות. ורלוונטי לחיי כרגע יותר מאי פעם.
בכל אופן, מחכה בעניין רב להמשיך לקרוא אותך

.

_כלומר בעת מעשה האהבה לא להשתמש כלל בראש או ברגש אך ורק להתרכז בתחושה הפיזית.
למשל אני שהרבה פעמים מתקשה להתמסר למין בגלל מחשבות על עבודות הבית וכעסים על בעלי וכו" וכו"...
אז הוא אומר לשים את כל תשומת הלב באיבר המין והתחושה הפיזית ואז דווקא דרך זה, דרך ההתמסרות הפיזית הטוטאלית למגע הפיזי, לגוף, משם יכולה לקרות ריפוי למשל של היחסים, של הזוגיות (לא חושבת שהוא מבטא את זה ככה בדיוק אבל ככה זה עובד מנסיוני בנתיים)
במקום לנסות ללטף ולהתנשק ולדבר בכדי להתקרב לפני האקט המיני, הוא ממליץ להתמסר לעונג הפיזי בלבד.
אופס, צריכה ללכת, אנסה להמשיך אחר כך..._

וואו, מעניין. אני ממש רוצה שתספרי עוד.

באתי להשלים חוסרים ולתת

רוצה לדבר עוד על "מעשה האהבה" אבל ממש לא מצליחה למצוא זמן להיכנס לכאן לכתוב...

דבר אחד קטן לרגע הפנוי האחד הזה -
הקטן שלי (בן 4) הבקר אמר לי "אמא, כשאני אהיה מת את תוכלי לעמוד דום בצפירה ולכבד אותי?"

עוד משהו קטן,
אמא שלי השאירה אחריה כמה חובות לחברות שונות כאן בארץ כמו לטלפון, ופלפון...
החברות הללו רוצים שאני ואחותי נשלם ומאיימים שאם לא אז בלה בלה בלה...
נכון שמבחינה חוקית אין סיבה שאנחנו נצטרך לשלם על זה?
אנחנו לא חתומות על שום דבר.
יש להן את הטלפון שלנו רק כי אמא שלי ניסתה לסדר איתם את החובות האילו בעודה בחיים דרכינו אחרי שהיא חזרה לארה"ב.

חשבתי שאת מתכוונת לספר שלו "הרשו לי לדבר אתכם..."
טוב, ברור שגם את זה קראתי ואני רוצה גם לקרוא את הספר שדברת עליו אצל עוברת אורח על הפחד.

אנונימי

הסיפור על סבא שלך נשמע באמת מדכא, אכן - זה חלק מהחיים.
בן זוגה של אמי במצב בריאותי שהולך ומתדרדר, וגם השמיעה שלו בקושי קיימת כך שמאד קשה לי לנהל איתו שיחות.
ואני יראה מפני הרגע שהוא ידעך לגמרי ולא יהיה יותר.
למרות שלא היה ביננו קשר שדומה אפילו בקצת לקרבה שיש והיתהלך עם סבך ושבתך, הוא האיש שעבורי היה הכי קרוב למה שדמיינתי בתפקיד אב, וכך גם ניסיתי להבהיר לו, שאני מרגישה כלפיו כאילו היה אבי.

מרוב שאת מזכירה את הספר, אני מתחילה לחשוב שאולי כדאי לי לנסות שוב לקרוא ואתו...
באופן כללי, האמירה של ללכת בדרך של התמסרות דרך הגוף, יש בה משהו מענין, אם כי ממעט הנסיון שצברתי, אני נוטה עוד יותר לכיוון הידוע מראש שמתחדשת דיברה עליו, על ההבדל בין נשים לגברים.
תוהה מה עירית ומה החברה שנתנה לך את הספר חושבת על זה, מנסיונן ומקריאת הספר.

אהובה, ימים מעניינים עוברים עלייך. מקוה שיהיה לך משעמם חיובי בקרוב, של שקט שלוה ונינוחות; ומעניין של לימודים והרחבת הדעת. שיעורים קלים כאלה

לגבי החובות של אמא שלך- שאלתי את בעלי והוא אמר שבעקרון היורשים יורשים גם את החובות של מי שנפטר... השאלה אם אתן היורשות החוקיות. בכל אופן הוא המליץ שתתייעצו עם עורך דין.

וחוץ מזה חיבוק. היום החלטתי איזה דיסק לשלוח לך, אז מקווה שבקרוב הוא ייצא לדרכו

השלמתי חומר מאז פסח. הכתיבה שלך באמת מעוררת קשת של רגשות. כל מה שיש לי לתת עכשיו זה חיבוק ואת בטח תזדהי עם זה, כי אני מבינה שגם אצלך המילים הן עכשיו מן דבר חמקני כזה. אז חיבוק גדול יקירה.

_טוב, הוא גבר. הרי זה ידוע שנשים צריכות להרגיש קרבה ואינטימיות כדי לעשות סקס,
וגברים צריכים לעשות סקס כדי להרגיש קרבה ואינטימיות..._
אז גם אני חשבתי ככה עד שהתחלתי להתנסות במה שהוא אומר לעשות.
אני אצטט כמה דברים, הראשון -
כדי שגבר ואישה יוכלו לעשות אהבה יפה ואלוהית נדרש שינוי יסודי בפין ובנרתיק, או ליתר דיוק, באותו חלק במח השולט בהם. עליהם לשחרר את הפין והנרתיק מבערותו של המוח בכל הנוגע למעשה אהבה; לשחרר את עצמם במודע מהרגשיות נטולת המודעות של העבר, מכל ההרגלים והתפיסות המוטעות שהצטברו בשל היצמדותם לחוויות העבר.
כלומר, כמו שאני מבינה את זה הוא מדבר בגדול על האפשרות להיות בכאן ועכשיו והדרך לעשות את זה היא דרך ההתרכזות בגוף הפיזי במקרה הזה.

הוא מדבר גם על כך שהאורגזמה הרצויה היא אך ורק דרך הנרתיק שמדור לדור אנחנו מאבדות את היכולת לחוש שם. הוא כותב -
אצל נשים רבות תודעת האהבה נעלמה בפועל מהנרתיק. הוא גדוש כל כך בעבר, במתח וברגש עד שנשים מתקשות לחוש אותו ממש - במיוחד בעומקו, קרוב לצוואר הרחם...
הוא מאשים בזה הרבה את הגבר, בגלל חוסר היכולת שלו לאהוב את האישה ועוד כל מיני דברים.
קשה לי לתמצת את זה.

בכל מקרה אני חשה שבספר הוא מנסה להביא אותנו לסוג של חיבור בין הגבר לאישה שהוא קורא לו "אהבה אלוהית", שזה חיבור כל כך עמוק, זה החיבור בין הגבר לאישה שהוא בעצם החיבור של כל אחד מאיתנו לאלוהים, לעצמו, לנצחיות וכל זה דרך חיבור מיני שהוא מעבר לריגוש מיני, להתאהבות.
חיבור שהוא כל כך עמוק (קרי, עמוק בתוך הנרתיק) שהוא נוגע במהות של כל אחד מאיתנו ולא רק באישיות ה"מיוחדת" של כל אחד ואחד.
והוא נותן מירשם מאד מדויק של מה ואיך לעשות את מעשה האהבה.

הוא אומר למשל לא לפנטז בזמן האקט המיני.
לתת לגוף לעשות את שלו, במקום לראש.
זה יכול להיות מוזר בהתחלה למי שרגיל לפנטז ובעזרת זה להתרגש לכן זה לוקח זמן ותירגול.
אנחנו רגילים לכל כך הרבה גרויים חיצוניים שהגוף צריך כאילו "להתנקות" מכל הליכלוך שצברנו כדי להחזיר לעצמו את הרגישות הטהורה שלו (זאת פרשנות שלי).
אבל הרעיון הוא שהגוף עושה את העבודה, שהיא יכולה להיות עבודה הרבה יותר מעמיקה ממה שהראש וההגיון שלנו יכולים לעשות עבורינו.
אני חושבת שדרך הגוף והמין אנחנו יכולים לגעת במקומות של התת מודע באופן הרבה יותר מעמיק וגם לרפא אותם בדרך, דרך העונג, האהבה, ההתמסרות (גם כן, מחשבות שלי על הנושא, לא משהו שהוא כותב)

אגב, הוא מדבר על מין בין בני זוג לא על מין מזדמן.
אם אני זוכרת נכון הוא אף ממליץ לא לעשות מין מזדמן (לא בטוחה שאני זוכרת נכון) והוא גם ממליץ לא לאונן (את זה אני זוכרת בטוח).

הוא אומר שאי אפשר להיות מודעים לתחושת האהבה כשיש מרדף אחר האורגזמה.
האורגזמה אינה חושבה. היא קוראת או שהיא לא קוראת אבל כשהיא קוראת מתוך הגוף עצמו הוא אומר שהיא קוראת בקלות, ללא מאמץ.

בהמשך אספר על ההתייחסות שלו ל"משחק המקדים" שמעורר ריגוש ולכן הוא לא רצוי.
במקום זה "משחק האהבה" שמביא להתעוררות.
אבל על זה לא עכשיו כי אני עייפה מידי.

תוהה מה עירית ומה החברה שנתנה לך את הספר חושבת על זה, מנסיונן ומקריאת הספר.
גם אני.

מקוה שיהיה לך משעמם חיובי בקרוב, של שקט שלוה ונינוחות; ומעניין של לימודים והרחבת הדעת. שיעורים קלים כאלה
בדיוק חזרתי ממפגש ראשון כאן של קבוצה של האקדמיה הדיאלוגית (מנסה כבר הרבה זמן לארגן את זה כאן).
היה מקסים ומשמח. מקווה שמספיק אנשים יחליטו להתחייב על זה.

השאלה אם אתן היורשות החוקיות.
לא נראה לי שיש יורשים כי לא היה מה לרשת.
אם יש מישהו שאחראי על משהו זה אחותי שגרה שארה"ב. אין לזה כל קשר כאן.

הכתיבה שלך באמת מעוררת קשת של רגשות.
בדיוק חשבתי איך אני קופצת מנושא לנושא. לא מצליחה להתמקד בדבר אחד יותר מידי זמן. סוג של עומס מכל הבחינות ורק יכולה לדלג בין לבין כל הדברים.
קצת מתקשה לקבל את זה אבל מבינה שזה מה יש עכשיו ומשתדלת לתת לזרם לסחוף אותי בעדינות.

אנונימי

להבנתי,
החיים כל הזמן מספקים לנו קשת של רגשות.
זו לא את שמדלגת אלא כך הם החיים.
רגע אחד התינוק בוכה כי הוא זקוק למשהו ולא יודע דרך אחרת לבקש, רגע אחרי צוחק, כי קיבל.
ואז הוא נצמד אלייך, כי הופיע כלב גדול שהוא לא מכיר, ואחרי עוד רגע הוא מחייך ונובח על הכלב

קשת גדולה מגיל ינקות ועד שנמות. רגעי צחוק ואושר מעורבבים היטב בעצב וכאב.
ככה נראה לי לפחות...

אני עומדת במטבח, בוהה אל החלון, מתקשה להתחיל בהכנות לקראת שבת, חושבת על החיים שלי ושואלת את עצמי, באמת, מה קורה פה אלוהים? מאיפה ואיך אתחבר אל השמחה? אני מרגישה את הריק שלתוכו יכול להתגנב הייאוש בקלות אבל הוא עוד לא שם...
בדיוק כשהתחלתי להודות לאלוהים על כל הקושי (כי לא יכולתי לשבת בשילוב ידיים ולחכות שכבר אראה את הטוב)
פתאום שמתי לב שהילדים משחקים כאן יחד על הספה, מצחיקים אחד את השני, מצחיקים את אחינעם שמתגלגלת מצחוק מכל השטויות שהם עושים!
איזו חדווה, איזה טוהר, יופי שאין דומה לו וחיוך נפרש על פני מאוזן לאוזן, בלתי נשלט, ממלא לי את הלב.
אלוהים ענה לקריאתי כל כך מהר (-:
שבת שלום

תודה רבה על הפרוט בעניין הספר 'מעשה האהבה'.
זה מעניין.
בהתחלה קצת היה לי קשה עם הרעיון שכתבת, ולא הצלחתי ממש לראות איך זה מסתדר.
עכשיו סידרת לי קצת דברים, אבל עדיין לא לגמרי.

מה שלא כלכך הבנתי - אם מתרכזים רק בגוף ולא ברגש - זה נראה כאילו בעצם אפשר לעשות את זה עם כל אחד, ולאו דווקא צריך להיות בזוגיות אוהבת. כי הרי לא צריך את הרגש בשביל זה.
אז איך זה מסתדר?
אשמח מאוד אם תרחיבי.

וגם, דבר נוסף שלא הבנתי - מה זאת אומרת לוותר על הליטופים והנשיקות?
בשבילי ליטופים ונשיקות זה לא 'משחק מקדים' - זה חשוב לא פחות מהחדירה. אולי אפילו יותר.
ולא רק כ'הכנה' לחדירה - אלא כחוויה מסעירה שעומדת בפני עצמה.
והרי אפשר כלכך לחוות את הגוף דרך ליטופים. דרך מגע בכל הגוף.
אני תמיד מרגישה כלכך זקוקה לזה.
להרגיש ככה את כ-ל הגוף שלי.
ואם הוא אומר להתרכז בתחושות הפיזיות - אז למה לא ליטופים? זו חוויה פיזית עצומה.
אז מה, הוא אומר להתמקד רק באיברי המין?!

**********

מה שאני כן מסכימה - לא לפנטז, ולא לרדוף אחרי האורגזמה.
ועל לתת יותר מקום לפנים הנרתיק.
(גיליתי שחדירה עמוקה ש'מכה' על צוואר הרחם היא מופלאה. וגם שמעתי בעבר ממורה יוגה שלי בהודו שזה בעל פוטנציאל מרפא).

**********

_בהמשך אספר על ההתייחסות שלו ל"משחק המקדים" שמעורר ריגוש ולכן הוא לא רצוי.
במקום זה "משחק האהבה" שמביא להתעוררות._
אשמח מאוד לשמוע.
זה בטח נוגע לשאלות ששאלתי.

תודה לך !

ומה, לדבריו, להסתכל בעיניים אחד של השני תוך כדי הסקס ולהרגיש את האהבה מתגברת, או לומר מילים של אהבה, זה למשל, לא רצוי?

יקירה אהובה
במונחים המוכרים זמן רב לא הייתי באתר, כמעט ולא קראתי ובטח שלא כתבתי.
לפני כמה ימים בעבודה, ברגע נדיר של שקט, מצאתי דקה פנויה ונכנסתי. גיליתי שכתבת הרבה דברים חדשים וחיכיתי כבר לרגע שאתפנה לקרוא אותך כמו שצריך.
עברו כמה ימים מאז ורק עכשיו פנויה.
לא יודעת מאיפה להתחיל להגיב.
קודם כל מהגעגוע, ההתעדכנות במצבך הבהירה לי כמה את באמת מעניינת אותי, רוצה לדעת מה שלומך, דואגת מהמקום הטוב (דאגה לעיתים היא רגש מאוד בעייתי בעיניי).
כתבת על נושאים חשובים כל כך ומרגישה שלא יכולה להגיב עליהם במילים, כי כואבים מדי, מורכבים ומעוררים זכרונות קשים וגם זכרונות טובים ויפים עד דמעות,
אבל כן מאוד חשוב לי לכתוב לך שישבתי בשקט וקראתי מילה אחרי מילה וספגתי.
ממש הרגשתי איך המילים זורמות אלי ושוקעות.
שאני לא חייבת להביע דעה על כל דבר או לכתוב כל רגש שצץ בי בדרך. רק לספוג, ולהגיד לך שספגתי,
זה הכבוד הכי גדול שאני יכולה לרחוש עכשיו לנאמר.
ולחבק אותך חזק.

_
זה החיבור בין הגבר לאישה שהוא בעצם החיבור של כל אחד מאיתנו לאלוהים, לעצמו, לנצחיות - כן.

אהבת עולם, אמשיך ברגע שיתפנה מספיק זמן...

שבע יקירתי,
איזה מילים מקסימות, מרגישה את האכפתיות כל כך חזק דרכן,
תודה

הי עדינוש
נכנסת לכאן לקרוא הרבה פעמים, מלווה אותך בשקט ובעניין
לא תמיד משתתפת,
קצת עסוקה בלחיות את חיי
מוצאת שקל יותר לתמוך באחרים
אולי אאזור אומץ ואפצח בבלוג מתישהו
בינתיים מתחבאת מהאור שלא יסנוור
חיבוק חם , ממני,
עשב

שליחה על ידי הדס* » 20 אפריל 2010, 00:15

_הי עדינוש
נכנסת לכאן לקרוא הרבה פעמים, מלווה אותך בשקט ובעניין
לא תמיד משתתפת,
קצת עסוקה בלחיות את חיי_

כל מילה.. גמני.
וראיתי גם שהתקשרת
ובכל בלגן הימים האחרונים לא מצאתי פנאי אמיתי לחזור אליך
שולחת אהבה רבה!
הדס