בלוג נשואה למכור שרוצה להיגמל

כנראה שאם זה היה קורה לי לפני 12 שנים כשהייתי אני בעצמי בין ג'וינט לג'וינט זה היה נראה לי אולי מגניב בזמנו זה התאים, אף פעם לא חיטטתי בזה יותר מדי זה היה נראה לי כמו משהו שהוא מינורי ביחס לכל הדברים האחרים בחיים. ובעצם גם די התחתנו בלי הסטוריה לא התעסקתי במי שהיה הוא לא התעסק במי שאני הייתי. רצינו להתחתן להקים משפחה, אהבנו וזהו. עד היום אני לא יודעת עליו בעצם ממש הרבה אבל זה כבר קשור לחלק אחר של הסגירות שלו. חוסר היכולת לדבר על מה אני מרגיש.
אני קוראת לזה הבועה. הבועה הזו מקיפה כל כך הרבה שדות ותחומים.

לאט לאט גיליתי את האמת

האמת היא לא ג'וינט פה או שם...
האמת היא ואני ממש מתביישת להודות בה אפילו בתוך האלמוניות הזו שאספתי לעצמי. בכל מקרה האמת היא 20-30 ג'וינטים ליום (אין סיגריות זה רק זה), בתקופה קצרה שזה לא היה היו במקום כמעט 3 קופסאות של סיגריות

אני לא יודעת מה מחפה על מה או מה בא קודם זה כמו ביצה ותרנגולת האם העישון גורם לחוסר יכולת אצלו להתמודד עם החיים או האם חוסר היכולת להתמודד עם החיים גורם לעישון. האם זה משנה? אחרי כל כך הרבה שנים הכל כל כך מעורבב

הוא לא אוהב לזוז יותר מדי, מחפש לעשות כמה שפחות. מהכסא במחשב למטבח להכין כוס תה ובחזרה. לצאת מהבית כמה שפחות. הוא ממש חי את החיים מתוך המקום הזה של הימנעות מעשייה. לעשות ממש רק את מה שמוכרחים. לאכול, לישון, לעשות סקס (דווקא פה החשק בסדר גמור

), כל דרישה מעבר לזה הופכת למטלה שנאנחים עבורה כאילו היא שוקלת טון. וזה כולל: מפגשים חברתיים שאצלי הם אוויר לנשימה (אני גוררת הוא מצטרף ורוצה תמיד ללכת כמעט מייד כשהגענו), בתקופה האחרונה הורדתי בגלל הקשיים האלו את המינון של האורחים שהייתי מזמינה הביתה ואני יותר יוצאת לבד.
עבודה - אחרי תקופה של החלפות חוזרות ונשנות של מקומות עבודה (או שהתפטר או שפוטר) בעקבות וזו דעתי כמובן כך שהוא היה מעשן במשך היום אז או שחיפש לצאת במשך היום או שחיפש בתת מודע שיפטרו אותו כך שיוכל לחזור לבועה) הוא מצא פתרון. הפתרון הוא בתחילתו והוא עצמאות הוא הקים עסק. (נכון אני יודעת שזה נשמע סותר כביכול לאדם שמחפש לעשות כמה שפחות, אבל יש הרבה סתירות בסיפור הזה) בינתיים הוא כמעט ולא פעל בתוך העסק כך שנראה לאן זה יוביל. בכל אופן רק לציון שיש לו תואר שני עם מקצוע יוקרתי. הוא סיים בהצטיינות תואר ראשון ותואר שני בקושי עקב הסמים שעישן כבר ולקח (אז גם היו כל מיני כדורים למיניהם ומסיבות בדרך).
צריכה לציין שהוא בא מבית שבו ההורים שלו די המליכו אותו למלך. הוא לא היה צריך להזיז אצבע. הוא בן זקונים אחרי אח שנהרג במלחמה ואח חולה לב. ועד היום בעצם ההורים הם חלק מאד דומיננטי בחייו והם עוזרים לנו כלכלית באופן שוטף. אני מניחה שזה מתנה מצד אחד אבל גם חלק מ"המכה" מצד שני.
ההתנהלות הפיזית שלו היא כבדה ויש לו הרבה התנהגויות של מכור מעבר להמנעות האובססיבית מהחיים. המון צרכים אורליים ועוד.
בכל רגע פנוי שלו הוא ישן או מעשן. פנוי הכוונה שאין משהו מוגדר ספציפי שהוא צריך ומוכרח לעשות. משימות שלאנשים אחרים הם פשוטות עבורו הם עול כבד.

אחד הדברים שהכי הכי קשים לי זו ההרגשה ששום דבר לא מרגש אותו. שהוא אף פעם לא שמח באמת. שום דבר לא מלהיב אותו.
ההתרשמות של אנשים ממנו: הרבה פעמים חושבים שהוא בדכאון ושואלים אותי, ומצד שני תמיד מחבבים אותו. כי יש בו משהו כל כך ישר, ישיר ופשוט.

הרבה זמן חשבתי שפשוט התחתנתי עם אדם שהוא עצלן אבל אני מניחה שגם עצלנות היא תוצאה של....

דברים טובים: הוא מאד אוהב אותי ומביע את זה. כשאני נותנת משימות ברורות בבית הוא מבצע אותן תמיד. הוא אדם מאד מאד רגיש. המיניות בינינו טובה ואנחנו זורמים מאד באותו הקצב, יש בינינו המון חום, הוא מאד נאמן, הוא ישר (משקר לי בקטנות כמו ילד קטן כשאני שואלת אותו כמה עישן וכו'), הוא ישיר לא משחק משחקים עם אף אחד אומר לאנשים מה הוא חושב, אם הוא צריך להשיג משהו או למצוא משהו הוא מתעקש, רוב הזמן מאד נעים לנו ביחד. הוא נותן לי הרבה בטחון שאני זקוקה לו מאד.הוא רוצה לגדול (להתפתח) גם אם לא תמיד מוכן לעשות הרבה בשביל זה

אני מרגישה ברגישות שלי כל הזמן שמתחת לכל הקליפות האלה יש משהו כל כך הרבה יותר טוב. אני מרגישה לפעמים ברגעים של חסד כשאיזו קליפה מתקלפת שיש שם ממש נסיך, איש ממש מיוחד שרוצה להתגלות אל העולם ופעם באיזה רגע בחיים משהו השתבש ונסגר.

נאבקת בו המון זמן בעצם מאז שהתחתנו, כל הזמן רוצה שישתנה, כל הזמן כועסת, מחכה שהוא יהפוך להיות משהו אחר, מתוסכלת: הבנתי שאני פשוט מרגישה שאני לבד, מרגישה שהוא לא ממש שותף שלי, ושהוא אף פעם לא יהפוך להיות מה שאני רוצה. ואני כועסת עליו על זה.

המאבק שלי הוא דפוס מילדות מול אמא שתלטנית ואבא אדיש.

ההבנה המרכזית שלי כרגע היא שזה בסדר שאני מרגישה ככה. לקבל את עצמי.
עדיין בשלבים התחלתיים של התבוננות: לקבל אותו
אני לא יכולה לשנות אותו אני יכולה רק להיות ולהכיל אבל הרצון לריפוי חייב לבוא ממנו.

אשמח לתגובות

אפילו מאחורי הכינוי הפתיחות שלך מדהימה.

האחים שלי גם ככה, מעשנים המון. כל החיים שלהם נראים לי אפופי עשן סמיך והאסוציאציה שזה מעלה לי היא רקבון. עושים רק מה שחייבים וזהו, בלי לצמוח, בלי לזוז קדימה. לפעמים מבהיל אותי לראות את זה, למרות שהם מתפקדים באורח תקין.
בכותרת של הבלוג כתוב שהמכור רוצה להגמל. הוא באמת רוצה? לא סיפרת אם דיברתם על גמילה.

אני לא יכולה לשנות אותו אני יכולה רק להיות ולהכיל אבל הרצון לריפוי חייב לבוא ממנו.
אני חושבת שלעזור לו להגמל זה לא לשנות אותו. ממילא הוא (ואת) משתנה כל הזמן, לפעמים לבד ולפעמים ביחד. הכל משתנה כל הזמן, לטוב או לרע. יכול להיות שאם הגמילה תעשה עם עזרה מבחוץ יהיה לכם יותר קל.

שבת שלום.

הי לך
לא ספרת כמעט כלום על עצמך ואני מתארת לעצמי שאת עוד המון חוץ מ"נשואה למכור..." וגם אחרי שקראתי כל מה שכתבת לא הבנתי עדיין את החלק שבו הוא רוצה להגמל
עד לפני כמה שנים היה לי בנזוג סטלן רציני שחייו סבבו סביב עישונים וגם אני העלתי איתו תמרות עשן לא פעם ובכיף ההבדל ביננו היה שלי לפעמים גם התחשק לעשות משהו אחר ולו לא
באמת הרבה זמן הוא גם ישן וחוץ מיזה עשה על הדרך תואר מכובד . כשאחי אמר לי שבן הזוג שלי סובל מדיכאון כמעט התחרפנתי עליו ,לא יכולתי בשום אופן להבין מה פתאום הוא מתיח בי עלבונות כאלו כי מנקודת המבט שלי אם בנזוגי בדיכאון (מחלה ולא סתם דיכי קטן כזה)אז אני אשמה על שלא הצלחתי להסב לו אושר.
בדיעבד אחי צדק החבר שלי לשעבר היה בדיכאון מתמשך ואת הכמויות שבאמת עישן טרח להסתיר ממני,השינה המרובה,ההסתגרות בתוך עצמו ובבית,חוסר העשייה וחוסר ההתפתחות בחיים ובעיקר מבחינה פנימית הם סממנים לדכאון ואני פשוט פתחתי לי עולם שלם של עשייה מחוץ לבית באותם ימים,התנדבתי וגם הלכתי לפסל בסטודיו וגם עשיתי בייביסיטרים ועוד מלא עיסוקים מחוץ לבית אה והלכתי קבוע לטיפולים בדמיון מודרך וככה לא באמת אפשרתי לאפלוליות ששררה בביתנו לחלחל לתוכי,מאד רציתי לעזור לו והרגשתי שיש משהו מאד כואב ומאד מודחק אבל חרף נסיונותי הוא לא שיתף אותי במה שמתחולל בנפשו וגם לא בדברים פחות מורכבים,הפעם היחידה שבה הוא פתאום כן רצה לחשוף בפני את סגור לבו היתה בשעה שלפני שאני עולה על רכבת שתיקח אותי ממנו לתמיד,הוא ידע את זה ואני הרגשתי שבאותו עיתוי זה כבר היה מניפולטיבי,אני לא אומרת לך שתפרדו זה הסיפור שלי לגמרי,מה שכן בעיני העישון המסיבי הוא רק סימפטום לבעיה פנימית ודרך טובה לטשטש מכאובי נפש,כדי באמת לפטור משהו הוא צריך להיות מאד בעניין,התמיכה שלך יכולה לעשות פלאים אבל העבודה היא שלו,אני מאחלת לך רק אושר ולבן זוגך הצלחה אמיתית ושיפור באיכות חייו
מצטערת אם התגובה שלי היתה מדי לפנים(תמיד אפשר למחוק)גם עזר לי לשפוך את כל הסיפור הזה פה
אם תרצי לדסקס את זה איתי עוד אני כאן,תכתבי לי פה או אצלי באישי
שבת שלום

וואו ריגשתם אותי מאד עם התגובות הפתוחות שלכן אני מרגישה פחות לבד.

מי גיבן את התזוזה שלי?

אני לא יכולה לשנות אותו אני יכולה רק להיות ולהכיל אבל הרצון לריפוי חייב לבוא ממנו.
אני חושבת שלעזור לו להגמל זה לא לשנות אותו. ממילא הוא (ואת) משתנה כל הזמן, לפעמים לבד ולפעמים ביחד. הכל משתנה כל הזמן, לטוב או לרע. יכול להיות שאם הגמילה תעשה עם עזרה מבחוץ יהיה לכם יותר קל._

אמרתי את המשפט הזה באופן חיובי כהכרה חדשה בתהליך אותו אני עוברת.

לשתיכן ובכלל

במשך תקופה ארוכה אני עושה לו את המוות. לא שותקת לרגע. החיים בינינו ממש מאבק. אני בוכה, צועקת מתנהגת כמו ילדה בגלל העומס שבו אני נתונה, אומרת לו שאני ילך אומרת שאשאר, מקריאה לו דברים בקיצור מה לא.

לפני חודש הוא הפסיק לעשן כנראה בעקבות הלחץ שלי שחלחל בו. זה החזיק מעמד שבוע שבו לא יצא מהמיטה. אחרי שבוע נשבר. אמר שיוריד בחצי את הכמות, שיעשן רק בערב ושאם זה לא יעבוד הוא יפסיק שוב והפעם לגמרי.
זה לא עבד.
הפעם לא אמרתי מילה, בכלל כל החודש הזה הפסקתי לחלוטין עם הביקורת, לא הערתי, קיבלתי אותו כמו שהוא. והפעם זה בא ממנו. הוא בא אלי ואמר לי אני מפסיק עוד פעם. וגם אז התגובה היחידה שלי (עם המון עבודה פנימית) היתה: יופי אני שמחה בשבילך. אני אתך בתהליך מה שלא תצטרך.

אחרי יומיים הוא יצא מהמיטה והתחיל לדבר על הרגשות שלו (פעם ראשונה) אמר שהוא מרגיש תנועת נפש של הצטמקות. הוא מרגיש שהוא רוצה למות. שהוא לא מסוגל להתמודד לבד, אמר לי שכל החיים שלו מנוהלים על ידי הדבר הזה והוא תלותי לחלוטין ואמר לי בואי נחפש עזרה.

אתמול בכיתי כל היום וגם עכשיו כשאני כותבת. אני מרגישה שאני כל כך ברוכה. מרגישה ממש את הברכה שהיקום הגדול, אלוקים שולח לי ולנו. מתנה גדולה
אבל זוהי התחלה ומפה מתחילה הדרך.

איזה יופי!!!
איזו השדמנות בשביל שניכם לגדול, להתפתח, לתמוך האחד בשני (טוב, אולי יותר את בו כרגע).
מאחלת לכם הרבה הצלחה!
מכירה כמה זוגות כאלה שעברו את זה ועוברים את זה.
זה לא פשוט, אבל ממש משתלם!
>כן, גם ורד הייתה במעשנים פעם וזה עבר לה..... איכשהו תמיד נראה כאילו אצל הגברים זה יותר "נתקע"<

להגמל זה קשה, אבל שווה כל רגע. נסו למצוא מסגרת תומכת, אבל כזו שמתמחה בגמילה ובעיקר בעזרה בחיים שאחרי, שבהם כמו שאמר האיש, הנפש מצטמקת ורק רוצים למות...
בהצלחה

. שהוא לא מסוגל להתמודד לבד, אמר לי שכל החיים שלו מנוהלים על ידי הדבר הזה והוא תלותי לחלוטין ואמר לי בואי נחפש עזרה.
ואוו.
קראתי עכשיו את כל דברייך.
את באמת ברוכה. את ובן זוגך.
בהצלחה גדולה לכם בדרך החדשה. @}

<מחכה לעידכונים>

בהצלחה בתהליך ששניכם ( !!!! ) עוברים . הייתי ממליצה על הומיאופטיה כדרך טיפולית שיכולה לתמוך בתהליך כה עמוק גופנית ונפשית , פה בעיקר עבורו.

קראתי כאן. מאחלת כל טוב. משמח שהוא מרגיש בצורך להגמל.

שכל החיים שלו מנוהלים על ידי הדבר הזה והוא תלותי לחלוטין ואמר לי בואי נחפש עזרה.
כדאי להזדרז עם זה, שלא יתחרט. לאיזה עזרה חשבתם לפנות?

אבל זוהי התחלה ומפה מתחילה הדרך.
הדרך לא תהיה קצרה וקלה, יש הרבה שכבות להסיר וכאבים לפגוש. אין ספק שזו ברכה.

_מאחלת לכם הרבה הצלחה!
זה לא פשוט, אבל ממש משתלם!_
שולחת לך כוחות לדרך

ארבעה וחצי ימים בלי. אם לא היה בלוג כזה בטח הייתי קוראת לו...רק להיום. ואפילו רק להרגע הזה, כי ככה זה מרגיש. נלחמים על השפיות, על הנקיות של רגע אחרי רגע.

הייתי אצל חברות, התקשרתי הביתה ברגע גורלי, הוא עמד לצאת ל"דילר", אמר שכל העצמות בוערות לו, שהוא לא יכול יותר. ביקשתי שיחכה לי, הוא חיכה.

הגעתי הביתה וחיזקתי אותו, אני לומדת לחזק אותו בלי להשתלט, זה חדש עבורי, להיות שם בלי לרצות לקחת קונטרול על הסיטואציה, בלי לנהל, לדעת מה הכי טוב בשבילו. הוא אמר קשה לי אני אמרתי קשה לך, הוא אמר אני רוצה ללכת לדילר אני אמרתי אתה רוצה ללכת לדילר, הוא אמר אני לא יודע איך אני ממשיך, אני אמרתי אתה לא יודע איך אתה ממשיך. הכנ תי כוס תה ונתתי לו מסטיק עם ניקוטין. בשקט. הקושי התמוסס, רגע אחד עבר.

אחרי שהבעיטה החזקה עברה אמרתי לו כמה שאני מעריכה אותו, שאני יודעת כמה קשה לו, שמה שהוא עושה גורם לי להעריך אותו יותר. שאני יחד אתו. סיפרתי לו סיפור על כל הטוב שמובטח לנו (אני מקווה) אני שמה מחסום לפה ולומדת לשים בצד את המבקרת שלי (זו שבדרך כלל לא נותנת לו צ'אנס, אני מבינה בשכל שעכשיו אני חייבת להיות הבוגרת בשביל שנינו, כי אחרת הכל יתפרק) הכל כל כך תלוי על בלימה, כל מילה שאני אומרת, אני מרגישה שכמעט אסור לי לנשום, הכל כל כך דק כרגע, כשאני הולכת מהבית לא יודעת מה יהיה כשאחזור.

עכשיו עברו 4 ימים שבהם הוא לא הלך לעבודה רק ישן ואני האכלתי והשקיתי אותו. אבל מחר הוא כבר ילך לעבודה ואני לא אהיה שם ליד לשלוט, (אופס התחלקה לי המילה) להכיל. מקווה שהוא לא יפול. אנחנו צריכים להחזיק מעמד עד יום שני ביום שני תגיע עזרה ראשונית.

כל ההתמודדות שלו עם תפקודי היומיום היתה רק דרך העישון, הכל היה עם זה והכל גם היה בשביל זה. היום הוא אמר לי שכמעט כל היום שלו ממולא במחשבה מתי הוא יגיע לרגע הבא שבו יוכל לעשן ואת כל היום הוא בונה מתכנן למען הפסקת הג'וינט הבא. ואפילו בעבודה הוא לא באמת מתפקד. כמה זה נורא

תודה על כל החיזוקים זה מאד מחזק אותי

אחרי שעבר הרגע הקשה של אחר הצהריים נסענו להורים שלי. מזמן לא הייתי שם אתו ועוד במצב הזה. קרה שם משהו מופלא. בדרך כלל בביקורים האלה הוא מסתגר לו באיזה פינה אפטי למחצה, כבד וישנוני, עונה רק כשהוא מוכרח.
פתאם היום יצא שם @} כל הערב הוא היה עליז, דיבר, תקשר עם כולם (היו שם עוד בני משפחה), השתתף בצורה ערה, הצחיק וצחק. הייתי בשוק אני לא מכירה את מה שיוצא שם (אני הכרתי אותו כבר במצב האפטי למחצה)
כשחזרנו חזרה אמרתי לו שהוא היה כל כך מקסים ואם זו רק ההתחלה של מה שמחכה לנו אז אני מוכנה לעבור הכל.

אני משתדלת לא לפתח ציפיות אבל היום גיליתי שיש לי איש מקסים ליד שמכוסה בכל כך הרבה קליפות. ב"ה שהכל יהיה בסדר

דברים שהוא הסכים לעשות:
הבאתי לו תמצית צמחים שמחזקת את האדמה (חבר שהוא מדקר בדק אותו ונתן לו), וגם כדורי צמחים נוספים שמרגיעים קצת (לפחות פסיכולוגית) הוא הסכים שאעשה לו רייקי (לפני כן היתה לו התנגדות עצומה לכל העולם הטבעי שלי אבל כנראה שעצם ההודאה הזו במצוקה העבירה אותו למין מקום קצת ילדי וחסר אונים שמוכן לקבל כל מה שיציעו לו)

ביום שני יש לנו פגישה עם פסיכותרפיסטית מומחית לגמילה באלסם.

ביום רביעי יש לנו פגישה עם פסיכיאטר לבדוק אפשרות של עזרה תרופתית (לא סגורה לגבי זה, זה קצת מפחיד אותי) אני מניחה שבאל סם ייעצו לנו. אני הולכת אתו לפגישה. היתה בי מחשבה שמסתתר מתחת לכל העישונים האלה מצב של דכאון עמוק, אבל אחרי מה שראיתי הלילה אצל ההורים פתאם אני כבר לא בטוחה. זה נראה לי מצב של ביצה ותרנגולת לא יודעת מה קדם למה.

עכשיו הוא עשה כלים מיזומתו וסידר את הבית. אני מתרגשת מכל דבר כמו אמא לתינוק שעושה דברים בפעם ראשונה.

חשבתי על זה שבדרך כלל רוב הבלוגים שזקוקים לתמיכה מתחילים את הסיפור במצב שיא של שפל. ואני מתחילה את הבלוג בתחילת הדרך שלנו לריפוי.

אבל הכל כל כך שביר.

אנונימי

מדהים.
מרגש.
מחזיקה לכם אצבעות.

_מדהים.
מרגש.
מחזיקה לכם אצבעות._

הוא אמר קשה לי אני אמרתי קשה לך, הוא אמר אני רוצה ללכת לדילר אני אמרתי אתה רוצה ללכת לדילר, הוא אמר אני לא יודע איך אני ממשיך, אני אמרתי אתה לא יודע איך אתה ממשיך. הכנ תי כוס תה ונתתי לו מסטיק עם ניקוטין.

כל הכבוד לך!!!!!!

זה נראה לי מצב של ביצה ותרנגולת לא יודעת מה קדם למה.
למריחואנה/חשיש בצריכה מוגברת יש בהחלט את הפוטנציאל להדביק אותך לספה ולהפוך אותך לפאסיבי בחיים. גם אם לא היית בדכאון קודם. זה כמובן לא חייב לקרות לכל אחד, וכמובן שזה גם יכול להתבטא אחרת אצל אנשים שונים. בכל מקרה, אני מנחשת שצירוף של נסיבות בחיים הוביל אותו לאן שהוביל. זה אף פעם לא בעקבות סיבה אחת.

את אמיצה ומדהימה.
תודה שאת משתפת זה בלוג מרתק וחשוב, ולבן זוגך יש מזל ענק בחיים שיש לו אותך איתו.

_את אמיצה ומדהימה.
תודה שאת משתפת זה בלוג מרתק וחשוב, ולבן זוגך יש מזל ענק בחיים שיש לו אותך איתו._

כל הכבוד לך, וגם לו!
ממליצה שוב על עזרה מיידית. לפחות רסקיו רמדי.

תודה לכן על כל התגובות העוטפות.
אקנה לו היום רסקיו שיהיה בינתיים

אמשיך לדווח
רק להיום מתפללת שיחזיק

עוקבת באהדה והערכה ומחזיקה לכם אצבעות.
כל הכבוד לך.

ראשית אני רוצה לאמר לך כל הכבוד על הפתיחות והאומץ לשתף.
שנית אני רוצה להרוס לך את האידיליה.
את לא מבינה את המשחק שלו באמת. נכון? אני אנסה להסביר ממש בקצרה.
המשחק שלו "התמכרות" בא לשרת מטרות אגואיסטיות שלו. הוא מכור כי הוא לא מסוגל להתמודד על המציאות והוא יוצר סביבה חברתית שמספקת לו את כל הצרכים שלו. בסביבה הזו יש "בעלי תפקידים" שהוא פונה אליהם לפי המצב שלו באותו הזמן. את משמשת לו חלק מהתפקידים האלה. בעבר היית משתפת הפעולה שלו. הצטרפת אליו לעישון הסם (ההצטרפות שלך נותנת לו גושפנקא לצריכת הסם שלו) אחר כך הפכת לקטגורית שלו ול"ג'ימיני קריקט" (קול המצפון) והוא היה בא אליך אחרי שכבר עישון ו"חטף על הראש". למה במרכאות? כי הוא היה בכוונה כדי לשמוע כמה הוא חרא! הוא הרי חושב כך על עצמו אבל הוא נזקק למישהו אחר שיאמר לו את זה על מנת "להלקות" את עצמו. אני בטוחה שכשכעסת עליו הוא אמר לך שאת צודקת ונראה מתחרט. אבל זה לא שווה כלום כי אחר כך הוא ממשיך לצרוך את הסם. עכשיו עברת תפקיד. עכשיו את המטפלת שלו. את מבינה ומכילה אותו. והוא נשען עליך ומשחק את התפקיד. אבל את לא מבינה שאת עדיין משחקת את התפקיד שהוא נותן לך לשחק. הוא לא באמת נגמל אין לו אינטרס. הוא פשוט ממשיך להשתמש בך על מנת לספק את הצורך החברתי שלו ולהעמיק את הדימוי העצמי שלו.

יש רק דרך אחת לעזור לו. והיא להפסיק לחלוטין לשחק את המשחק שלו אל תיהיי מבינה ואל תיהיי קטגורית. אל תיהיי משתפת פעולה ואל תיהיי עצומת עיניים. פשוט תיהיי את. (אולי זה לא פשוט) תחליטי מה נכון בשבילך ואל תשתפי איתו פעולה. אל תאיימי עליו. תיהיי כלפיו כמו מישהו זר שלא יודע על הבעיה שלו. זה יהיה נורא קשה. הוא יעשה לך דווקא וינסה בכל כוחו להחזיר אותך למשחק אבל אם את רוצה להצליח לעזור לו באמת אין לך ברירה אחרת.

גמני עוקבת בהתרגשות

כל הכבוד לך על שאת נמצאת שם עבורו, על התמיכה שלך בו, על כך שאת רואה את הדפוסים שלך ובוחרת אחרת- גם את נגמלת

מאחלת לכם הרבה כוחות!

וואהו, בקי, זו נקודת מבט מאד אכזרית על המצב.
אם אני הייתי במצב הזה, זה לא היה כ"כ מעודד אותי.

ארגון מכורים אנונימיים
http://www.naisrael.org.il

עוד אתר
http://www.narkisim.com

מדריך על ארגונים העוסקים בגמילה
http://www.ynet.co.il/home/1,7340,L-1219,00.html

ושיהיה בהצלחה.

אין ברירה אחרת.
עכשיו זה הזמן להבין את הרעיון ולהתחיל לישם אותו. ממש עכשיו לפני שה"גמילה" הזו תיכשל. (והיא תיכשל!!) הרי כפי שכתבתי. אין לו שום אינטרס להיגמל מהסמים. והגמילה האמיתית צריכה להיות מה"משחק" שלו. מהצורך שלו להדחיק את הכאב ולהענש על היותו "רע".
הוא חייב לשנות דפוסי התנהגות והדפוס הנוכחי הוא לא שינוי אלא המשך רצוף.

וקראתי באיזה שהוא מקום שרפואה הסינית ובייחוד טיפול בדיקור יכולים לעזור.

ולבן זוגך יש מזל ענק בחיים שיש לו אותך איתו.

בקי, מהכתוב אני מבינה שהוא לא מעשן כבר 4 ימים או יותר, אז זו כן גמילה, או תחילתה של גמילה.
ודווקא יש לו אינטרס, לעשות את אישתו האהובה מאושרת!
ולהיות מאושר בעצמו. יש יותר אינטרס מזה?
הוא בתחילת קשר נישואין עם אישה מקסימה ואהובה,
פוטנציאל אדיר של אושר ושמחה, בניית משפחה.
ההתנהגות שלה עכשיו גורמת לבניית האמון שלו בה, באהבה שלה.
אני מאמינה שאם זה יימשך, הוא יחוש בתוכו מלאות אמיתית והצורך שלו במסך הג'וינט ילך ויקטן.
הטכניקה שאת מציעה תחזיר אותו לתחושות קשות של ריחוק וניכור,
ואז הוא עלול לחזור ולהתנחם בדרך הישנה והמוכרת.

את כותבת בוודאות נחרצת כאילו יש רק אמת אחת,
אבל זה הרי כל כך מורכב, בני אדם.
וגם אם לסיפור שלו יש אלמנטים שמאוד מזכירים את מה שאת מכירה,
יכול להיות שיש דרכים נוספות להתמודד עם זה.
נראה לי.

אני אשמח להתבדות.
למיטב הבנתי וידיעותי בתחום הגמילה (ובמיוחד מסמים) אהבה, שמחה ושאר מיני ירקות לא ממש משנים.
יש דברים שאופטימיות בסיסית לא יכולה לרפא אותם.
ממה שהבנתי הוא מכור די כבד.
וארבעה ימים (ואת זה יספר לך כל נרקומן מתחיל) הם לא הבעיה. הבעיה היא עצם ההתמכרות.
הוא רוצה להיות נורמלי. הוא רוצה להצליח אבל יש משהו בתוכו שמונע ממנו להגיע למקום הזה. ובדבר הזה צריך לטפל. רק איש מקצוע יכול. אישתו של המכור יכולה לעודד ולסייע והכי חשוב, להיות שם איתו בכל התהליך אבל מדובר פה בקצה קצהו של תהליך ארוך מאד ומייגע.

ולגבי האמת האחת והיחידה. לא בדיוק.
יש הרבה שיטות לגמילה מהתמכרויות. בסופו של דבר מדובר באותו מסר. המכור חייב לוותר על הדרך הישנה שלו להתמודד עם הבעיות ולהחליף אותה בדרך אחרת יעילה וחיובית יותר.
אז כן. יש רק אמת אחת. פשוט יש דרכים שונות להגיע אליה.

יש עוד דרך, יותר רדיקלית אבל אפקטיבית כך שמעתי, ומיועדת לגמילה מהרואין: איבוגה
אני יודעת שיש הבדל בין התמכרות לגראס ובין התמכרות להירואין, ומעלה את זה בכל זאת.
שווה ליצור קשר עם בועז וכטל מעלה ירוק. הוא גם בנאדם מצויין וגם יש לו רקע נרחב בטיפול בהתמכרויות בעזרת הצמח הזה.

בהצלחה!

ושוב תודה...

ל-עוף החול
חשבתי עמוקות על הדברים שלך אני לא בטוחה שאני צודקת אבל ככה אני מרגישה. הזמן יגיד אם אני אתבדה או לא
בעבר היית משתפת הפעולה שלו. הצטרפת אליו לעישון הסם
אף פעם לא הייתי פגשתי אותו הרבה אחרי שתקופת העישונים שלי נגמרה

אני בטוחה שכשכעסת עליו הוא אמר לך שאת צודקת ונראה מתחרט
האמת היא שכאב לו שהוא פוגע בי אבל הוא אף פעם לא הבין מה אני עושה מזה כזה עניין. מבחינתו לפחות למראית עין זה היה בסדר.

עכשיו עברת תפקיד. עכשיו את המטפלת שלו. את מבינה ומכילה אותו. והוא נשען עליך ומשחק את התפקיד.
אני לא חושבת. הכל קרה כל כך מהר ולא באופן תהליכי. אני לא חושבת שבחרתי איזה תפקיד במודע. אני חושבת שאני משתדלת לבחון כל רגע מה התפקיד שאני אמורה לקחת באותו רגע נתון. זה יכול להיות הקטגורית, המטפלת, המכילה, האדישה או פשוט אני.

הוא לא באמת נגמל אין לו אינטרס. הוא פשוט ממשיך להשתמש בך על מנת לספק את הצורך החברתי שלו ולהעמיק את הדימוי העצמי שלו.
זו נראית לי שפיטה לחלוטין מוטעית ומוקדמת. כן יש לו אינטרס יש הרבה דברים שקורים בתקופה הזו בחיים שלו. הרבה מתנות שהוא מקבל אחת מהן היא
_לעשות את אישתו האהובה מאושרת!

ולהיות מאושר בעצמו_
ההפסקה הזו באה ממנו לבד, אני כבר חודש לא מוציאה מילה מהפה שום דבר. מהכשלון של ההפסקה הקודמת שנמשכה 4 ימים אני שותקת. אני חושבת שחלק מהשקיפות הזו היא שהביאה להפסקה הנוכחית היא גרמה לו אולי בפעם הראשונה להתחיל להסתכל במראה ולראות את עצמו כמו שהוא. מול השתיקה המראה הופכת צלולה יותר. (אולי זה קצת מתקשר למקום של פשוט להיות אני למרות שאצלי זה בא מהחלטה שאני עובדת עליה קשות ומתהליך פנימי בלתי פוסק)

תיהיי כלפיו כמו מישהו זר שלא יודע על הבעיה שלו
כאן אני לחלוטין סוטה מדרכך. זה נראה לי לא רלוונטי ולא שייך לחלוטין. אני מרגישה שהאהבה הברורה שלי כלפיו שהתבטאה והופגנה לאורך הזמן בכל מיני צורות היא זו שהביאה אותנו למקום הזה שאנו נמצאים היום, אני מרגישה שההחלטה הפנימית שלי לא לוותר עליו היא זו שמביאה אותי לכאן ואני בעיקר מרגישה שאחד היסודות הברורים שמנחים אותי בדרכי לאורך כל הדרך גם כשפעלתי כקטגורית או בכל צורה אחרת היא חיזוק הטוב. (חיזוק הטוב לובש הרבה צורות וצריך ללבוש הרבה צורות גם אם לתינוקה מחזקת את הטוב לפעמים על ידי גבולות ולפעמים על ידי פריצתם) חיזוק הטוב מבחינתי הוא הנחת הבסיס להכל. הנתינה היא זו שבונה את היכולת לנתינה אצל הצד השני. ואני בהחלט מרגישה שזה הבסיס שאותו אני בונה.

עכשיו אני לא יודעת מה יהיה באמת, יכול להיות שלא נצליח הפעם הזו, יכול להיות שכן, אבל אני יודעת שפרצנו איזו שהיא מסכה של "הכל בסדר" שלקח הרבה זמן לחדור דרכה ואכן אנחנו בקצה קצהו של התהליך. היום הוא אמר לי אמירות כמו אולי אני יקפוץ לאיזה חבר לעשן פעם בשבוע, או אולי את תשמרי לי על החשיש ותקציבי לי, שינוי צורת החשיבה שלו, הויתור ווהבנות ידרשו זמן רב ובטח שלא אני לבד יכולה לעשות את זה וכפי שציינתי למעלה יש לנו פגישה באל סם לתחילת שיחות.

בסופו של דבר מדובר באותו מסר. המכור חייב לוותר על הדרך הישנה שלו להתמודד עם הבעיות ולהחליף אותה בדרך אחרת יעילה וחיובית יותר.
ברור זו כל העבודה.

שיהיה לנו בהצלחה

אולי תהיי קצת יותר אופטימית...

בחיים קורים גם ניסים. בטחון והשתדלות וב"ה יהיה בסדר.

גמילה,

קוראת ועוקבת.

זה נשמע כאילו לך יש בעיה משל עצמך,שבשלב זה את מכורה לה ועוורת אליה(כדרכם של מכורים).
נאבקת בו המון זמן בעצם מאז שהתחתנו, כל הזמן רוצה שישתנה, כל הזמן כועסת, מחכה שהוא יהפוך להיות משהו אחר,
זה גם נראה שאת משוכנעת שהציבו אותך פה בתפקיד המלאך הגואל(הגומל) מחד ובתור שופטת קשוחה מאידך(כשהגמילה לא מצליחה)
במשך תקופה ארוכה אני עושה לו את המוות. לא שותקת לרגע. החיים בינינו ממש מאבק. אני בוכה, צועקת מתנהגת כמו ילדה בגלל העומס שבו אני נתונה, אומרת לו שאני ילך אומרת שאשאר, מקריאה לו דברים בקיצור מה לא.
אם את מתחילה לקבל בהירות בנוגע לדפוסים שלך זה יהיה כדאי שתביני שהעישון זה המקום שאליו אתם מנקזים את הבעיות שלכם וזהו טרמפ נהדר וסביר שלא תוותרו על זה כלכך מהר לא הוא ולא את.
ואם הוא לא יעשן אז לך יהיה מה לומר בקשר לתפקוד שלו, מצבי הרוח ובכלל.
הגעתי הביתה וחיזקתי אותו, אני לומדת לחזק אותו בלי להשתלט, זה חדש עבורי, להיות שם בלי לרצות לקחת קונטרול על הסיטואציה, בלי לנהל, לדעת מה הכי טוב בשבילו
עליך להמשיך ולהרפא בעצמך ולבדוק מה החלק שלך במערכת הזו. אני מהמרת על חמישים אחוז שאם יהיה לך אומץ להכיר בהם את תטולטלי היטב ומשם תוכלי לאפשר את השינוי.
אני שמה מחסום לפה ולומדת לשים בצד את המבקרת שלי (זו שבדרך כלל לא נותנת לו צ'אנס, אני מבינה בשכל שעכשיו אני חייבת להיות הבוגרת בשביל שנינו, כי אחרת הכל יתפרק)
תרדי מזה. בשלב זה קשה לך להיות בוגרת בשביל עצמך. את לא חייבת ולא באמת יכולה לשלוט בתהליך שלו. את יכולה רק לאהוב אותו. ואיך אפשר לאהוב מתוך חוסר הערכה ומתוך תפיסה שרואה אותו כחסר ישע כמעט כל הזמן?
היי בטוחה שכשהגברא שלו יתעורר בו(מבעד לעשן ולערפילי השליטה שלך) יתעוררו בו כעס והתנגדות אל המקום שבו עזרת להציב אותו.
אני לא יכולה לשנות אותו אני יכולה רק להיות ולהכיל אבל הרצון לריפוי חייב לבוא ממנו.
לימדי את הדפוס שלך הכירי במשגים שלך אפשרי חמלה כלפי עצמך וכלפיו קבלי את שניכם ראי את הנסיך שקיים בו ולא את "הפוטנציאל הלא ממומש" (הגישה הזו של מורות בבית ספר עזרה לך אי פעם להתקדם?)
עכשיו הוא עשה כלים מיזומתו וסידר את הבית. אני מתרגשת מכל דבר כמו אמא לתינוק שעושה דברים בפעם ראשונה
הוא אוהב לסדר או שהוא מנסה לרצות אותך?
אפשרי לו את גבריותו וקיומו ואל תתני יד לנסיון גמילה זמני ולא יעיל.
הבעיה היא לא הגראס השתדלי להמנע מאשליה זו.
אל תשלטי ואל תהיי "בוגרת בשביל שניכם" ממה שאת מתארת אתם זקוקים לתהליך זוגי מעמיק שבו תוכלו ללמוד לראות אחד את השני ואת הצרכים האמיתיים שלכם.
זה כלכך לא הוגן לשלוח רק אחד לטיפול . לא הוגן ולא יעיל.
אם יש לו תואר שני והוא קשור במקום עבודה ואם הוא מענג אותך במיטה ואם הוא אוהב אותך ואם הוא ישיר ופשוט
ואם הוא נסיך אז מה את רוצה?
שהוא ישתנה.
חוסר קבלה.
אשליית המטפלת הגומלת.
הוא זקוק לבת זוג.
גם אם הוא כרגע גם שבוי באשליות.

ועוד משהו
את לא באמת יכולה לשנות אותו.
את לא יכולה לשנות אותו.
לא מבלי לדכא ולאלף (וזה לא יעיל לאורך זמן)
את עצמנו אנחנו בקושי מצליחים לשנות בקטן, לפעמים.
קבלי אותו אהבי אותו והזוגיות שלכם תואר באור חדש.
גראס, אשליות קונטרול עזבי אותך מזה. אלו סימפטומים ואל תתמקדי בהם.
אמרי לו כמה דברים טובים ביום. נשקי אותו על הפה לפני שציחצח שיניים. תקני לו משהו שהוא ממש רוצה. סעו למקום שהוא אוהב. ענגי אותו פיזית . אהבי את האיש שלך גם כי הוא מדוייק עבורך ובדיוק האדם שיאפשר לך תרפיה אמיתית דרך זוגיות מודעת.
קבלי את מצבי הרוח שלו.
וכשקשה לך קבלי את זה ואת עצמך, פני לעצמך מקום. תתפסי את מקומך, נשמי עמוק והודי על הדברים הטובים שיש לך.

מעניין שקראת ל עצמך גמילה .

אולי תהיי קצת יותר אופטימית... בחיים קורים גם ניסים. בטחון והשתדלות וב"ה יהיה בסדר.

גם לי נראו הדברים של בקי חמורים מידי.
צריך כאן הרבה אמונה ואופטימיות של שניכם.

האם יש לכם ילדים? אם כן, איפה הם בכל המערכת הזו?

עוקבת מרותקת.
הדברים של ניר ובקי גורמים לי קצת חוסר נוחות, הרי רק גמילה מכירה את האיש שלה באמת ובטוח שישנם עוד אלף ואחד דברים שלא עלו פה על הכתב. נראה שמשהו התחיל ובגלל שאנחנו בעצם רק צופים אנונימים התפקיד שלנו הוא רק להקשיב ולעודד (ואולי קצת להתאהב בגמילה) ולהעלות את מפלס האופטימיות שקיים שם.
אנשי באופן באים מכל כך הרבה דרכים ותפיסות וממש לא בטוח שהסחורה של אחד מתאימה לאחר.

המון המון

לגמילה

. אם לא היה בלוג כזה בטח הייתי קוראת לו...רק להיום
מצטערת (הרעיון לניק שלי בא מרקע דומה)

מציעה הרבה תמיכה וחיבוקים.
לא לפחד מהירידות אם וכאשר יבואו, גם אם הירידות יהיו תלולות יותר , פשוט לדעת שזה להיום לרגע זה.

כמובן לא לוותר על עזרה וסיוע מקצועי, כי כמו שכתבת את לא מטפלת שלו ולא פסיכולוגית שלו - את תומכת בו בתהליך הזה בשביל שניכם.

לזכור כמובן שכל יום נחשב להצלחה בפני עצמו.

- בהצלחה

בהצלחה!!!
קוראת אותך ומחזיקה אצבעות

_בהצלחה!!!
קוראת אותך ומחזיקה אצבעות_
לשניכם

_בהצלחה!!!
קוראת אותך ומחזיקה אצבעות_
את תמיד יכולה לשנות את הניק שלך לג'מילה:-)
ובסך הכל, פה זה אינטרנט, את מספרת סיפור ואנשים מגיבים. את העזרה המקצועית קבלי מאנשי מקצוע.
את גם מספרת את הכל מנקודת מבטך ועד הרמה בה את בוחרת לשתף. וכך גם העונות, עונות באופן סובייקטיבי.
ושוב, בהצלחה ובאיחולים וייחולים

רק להיום - 8 ימים בלי

שתדעו שאני קוראת כל מילה גם אם אני לא מגיבה. מתחזקת מכן מאד. אכתוב בהמשך.

רק להיום - 8 ימים בלי
כל הכבוד

כל הכבוד לשניכם.

כתבת שאתם מתכוונים לפנות למרכז מקצועי. פניתם?

בקי, תשובה לשאלתך נכתבה למעלה:
הויתור וההבנות ידרשו זמן רב ובטח שלא אני לבד יכולה לעשות את זה וכפי שציינתי למעלה יש לנו פגישה באל סם לתחילת שיחות.

כל הכבוד לשניכם
עוקבת

עוקבת

מחזקת אותך ואת בן זוגך
תהליך הגמילה ארוך, מורכב וקשה, אבל אפשרי...מציעה לך להתעניין ביחידה לטיפול בנפגעי סמים בעירך לגבי קבוצות תמיכה לנשות מכורים...
יכול לתת לך כלים להתמודדות וגם רשת תמיכה לך ולבני משפחתך.
בהצלחה

אני חולה
התמוטטתי פיזית. חום, כאבים בכל הגוף שפעת קשה.
החזקתי כל כך הרבה להיות חזקה לא להישבר כאילו שהכל קורה בזכותי ובגללי ואם אני ירפה לרגע הכל יתמוטט

עברתי דרך בדידות תהומית הרגשתי כל כך לבד. רציתי לקום וללכת, הייתי מיואשת, חשבתי שאין לנו סיכוי. אחר כך התאוששתי. ככשכבתי מרוחה על הספה האיש שלי קילף אותי משם ואמר: אני מבטיח לך שיהיה לנו בית טוב. קמתי. אני מרגישה לבד אבל ממשיכה ללכת. היו ימים לא פשוטים. מכות וקימות מכות וקימות. לגלות אותי בכל הסיפור הזה, את כל התפקידים האלו שאני לוקחת על עצמי והאם אני רוחה לקחת אותם. היום התפרצתי עליו אמרתי שאני לא מאושרת שלא טוב לי איתו. שהוא אף פעם לא שמח, שאני מרגישה שהשמחת חיים המתפרצת שלי נעלמת, שאני עייפה מלנסות לרגש אותו להיות זו שנותנת את החיות בקשר אבל שאם אני מפסיקה לנסות אני מרגישה שאנחנו חיים חיים נפרדים לחלוטין. הוא אמר שאני לא מפסיקה ללחוץ עליו לא נותנת להיות מה שהוא, כל הזמן נאבקת לשנות אותו ושאין לו מרחב. אחר כך שתקנו הרבה זמן. כל אחד בעולמו.

מה שעברנו השבוע....

אביב חדש
אין לנו ילדים, אנחנו בנסיונות להרות כבר זמן. עד עתה נסיונות טבעיים. הריון אחד, הפלה אחת.

הפסקנו לעשן סמים
היינו באל-סם פגישה אחת האיש לא רצה להמשיך שם אבל אומר שילך לקבוצות של גמילה ב NA (בינתיים רק מדבר על זה)
הרבה שינה
כל מיני קפסולות של צמחים (שנגמרות תוך יום, ככה זה אצל מכורים

), פרחי באך ועוד...(מכור זה בהכל, קופסאת עוגיות שנפתחת נגמרת תוך שניה, ועוד ועוד אין גבולות, רצון חלש)
עברתי צילום רחם טראומתי מאד עבורי (עדיין מתאוששת) חצוצרה סתומה, פתחו אותה.
בינתיים האיש שלי חוזר עם תוצאות של בדיקת זרע. התוצאות גרועות מאד מאד. אני יודעת שיש הרבה קשר לשנים של עישון הסמים. האם גם הסיכוי הזה שלנו לילד נהרס?
התגובה שלו: לקנות קופסאת סיגריות, להתחיל לעשן אחת אחרי השנייה
התגובה שלי: חזקה, חזקה, אומרת לו שיהיה בסדר, שאנחנו עוד לא יודעים כלום. בתוכי אני מרגישה כמה שזה נשמע נורא שזה סוג של מתנה שאלוקים נותן לו כדי שיעשה שינוי מהותי בחיים (אבל למה לי) יש לי מין אמונה כזו שלפעמים נסיונות קשים שאנו עוברים בחיים האלה הם סוג של מתנה כי כאילו אנחנו מתקנים כל מיני טעויות שעשינו בעבר כבר כאן בחיים האלה, וזה כדי לחסוך מאיתנו עוד כמה גלגולים...סתם...זה עוזר לי להתמודד.
אחר כך השפעת.
האיש אומר לי: סמים לא נכנסים אלי יותר לעולם. הושפע מא דקשה מהתוצאה. יומיים בדכאון.
אחרי עישון בלתי פוסק של סיגריות במשך יומיים הוא זורק את הקופסא (בלי התערבות שלי) לידי ואומר: זהו אי אפשר יותר. צריך להתחיל לבנות משהו חדש במקום.
אני כל כך עייפה שאין לי כוח להגיב.

למרות הכל כשבודקת עם עצמי האם אני רוצה ללכת אין לי אפילו רצון קטן אני רק רוצה לבנות.
אנא אלוקים תן לנו כוח לי ולו.

שולחת קצת אור וכוחות להמשך הדרך.
יהיה טוב! בטוח !! את עוד תיראי, רק תמשיכי לכתוב שנוכל להתרגש יחד איתך מההצלחות..
ולנחם ולהרים בזמנים של נפילות.
האם את בקשר טיפולי? האם יש מישהו שתומך בך פיזית ונפשית?

אנא אלוקים תן לנו כוח לי ולו.

האם את בקשר טיפולי? האם יש מישהו שתומך בך פיזית ונפשית?
מצטרפת לשאלה של נועה בר

התשובה לשאלתכן: היא לא באופן רציף. אני לומדת ימימה שזה נותן לי הרבה כלים.
האמת היא שעיקר הצורך בתמיכה שאני מרגישה היא פיזית (כמובן שיחד עם זה מגיע הנפשית), לא כל כך יודעת למי לפנות כרגע ולאיזה תחום של עזרה.יחד עם זאת היום...

הבוקר קמתי והרגשתי כל כך רע. הייתי חייבת אוויר. נסעתי לפארק ועשיתי הליכה של חצי שעה - משהו שאני מתכננת כבר הרבה זמן לעשות. התחבקתי עם עצים ודיברתי אתם ואתו (זה שלמעלה), נשמתי עמוקות עד כמה שאפשר עם הסתימה שמתחוללת לי במוח ובאף. אחר כך הלכתי לעיסוי עם שמנים אצל איזו אשה שהמליצו עליה, והגוף שלי ממש שאב את המגע בשקיקה, ואמר כל כך הרבה פעמים תודה, למרות שהכל עבר כהרף עין ויכולתי להתמכר לעוד כמה שעות של העדין העדין הזה. המגע היה מאד עדין והרגשתי שזה היה נכון עבורי. צריכה הרבה רוך ועדינות. חזרתי הביתה עם קילו תפוחים וקילו גזר וסחטתי מיץ במכונה. עוד מעט אעשה אמבטיה חמה. החלטתי להבריא

הבוקר קמתי בהרגשה שהגוף שלי והנפש שלי כל כך לא מטופלים וכל כך בחוץ כל הזמן, שאני דועכת פיזית ומנטלית. אני חייבת להתחיל ממני. או לפחות גם לדאוג לי.

בינתיים האיש שלי 12 יום נקי. מתחילים להתמודד עם תוצאות הבדיקה שקיבלנו. פרקטית מה לעשות. הוא כבר שלושה ימים מתעורר בחמש בבוקר, פועל יותר. ביקש ממני להכין לו גם מיץ פירות, נפתח לעזרה.
היתה אצלי חברה טובה בלילה, היא התומכת הכי חזקה שלי, חדה ובעלת עין מאד רגישה. הוא הצטרף אלינו ודיבר אתה בפתיחות גמורה על כל העניינים ועל מה שהוא מרגיש. הייתי בשוק.
הוא מתחיל להרגיש קצת ש na ואלסם הם לא המסגרות המתאימות צריכים לחפש מסגרת אחרת. זה קשה מדי מבחינת האווירה והכיוון עבורו. לא יודעים עוד. בינתיים מתעסקים בגמילה הפיזית.

אם את רוצה המלצה, תוכלי לרשום לי מייל בדף בית.
באיזה אזור אתם מתגוררים?
נראה שאת באמת דואגת לעצמך וזה יופי! קבלי

וגם שולחת עוד אור וכוחות להמשך הדרך .

ממשיכה לקרוא בשקיקה (זאת מילה מתאימה?).
הקשיים שלכם גדולים מאוד, זה ברור, אבל אין ספק שכבר התקדמתם במסע שיצאתם אליו.

נראה שאת באמת דואגת לעצמך וזה יופי! קבלי וגם שולחת עוד אור וכוחות להמשך הדרך
מצטרפת.

עניתי לך אצלי @}

מגיבה בקיצור נמרץ כי אין לי הרבה זמן.

הוא מתחיל להרגיש קצת ש na ואלסם הם לא המסגרות המתאימות צריכים לחפש מסגרת אחרת.
האם NA ו12 צעדים זה אותו דבר? אם לא יכול להיות שהוא ימצא שם מסגרת מתאימה יותר?
שמעתם על הרב ד"ר טוורסקי מדנבר? הוא עבד הרבה עם מכורים, ואני חושבת שהוא עובד בשיטת 12 צעדים.

שולחת לך שק של כוחות.

תודה מקבלת חום וחיבוקים כשאני קוראת אתכן ויודעת שאתן אתי.

איך פונים לד"ר טוורסקי?

גם אני כאן

רק להיום 15 יום בלי.

איך פונים לד"ר טוורסקי?
סליחה , לא הייתי ליד המחשב ליומיים (גם כן גמילה)
הוא לא נמצא בארץ הוא גם איש מבוגר מאוד (יכול להיות שהוא בפנסיה). מדובר בפסיכיאטר (כתבתי שהוא בדנבר, אבל טעיתי) הוא בפיצבורג, שזה איפשהו בארה"ב
יקח לי כמה ימים לברר איך ליצור איתו קשר, או האם יש מישהו בארץ שעובד בשיטה שלו.

בהצלחה
עוקבת
תמשיכו כך:-)

לגלות אותי בכל הסיפור הזה, את כל התפקידים האלו שאני לוקחת על עצמי והאם אני רוחה לקחת אותם.

שאני עייפה מלנסות לרגש אותו להיות זו שנותנת את החיות בקשר אבל שאם אני מפסיקה לנסות אני מרגישה שאנחנו חיים חיים נפרדים לחלוטין

הוא אמר שאני לא מפסיקה ללחוץ עליו לא נותנת להיות מה שהוא, כל הזמן נאבקת לשנות אותו ושאין לו מרחב. אחר כך שתקנו הרבה זמן. כל אחד בעולמו.

לזה התכוונתי. לדעתי זהו נושא מהותי.

הוא מתחיל להרגיש קצת ש na ואלסם הם לא המסגרות המתאימות צריכים לחפש מסגרת אחרת. זה קשה מדי מבחינת האווירה והכיוון עבורו. לא יודעים עוד. בינתיים מתעסקים בגמילה הפיזית.

מסגרת מצויינת יכולה להיות (בין היתר אולי)-זוגיות , תהליכים בזוגיות, זוגיות שמאפשרת מרחב להיות מי שאת , מי שאתה.
ידוע שזוגיות יכולה להיות התרפיה של החיים.

רק להיום אנחנו נקיים 22 יום

השעה עשר+
בעלי עוד ישן.
לא הלך לעבודה, גם אתמול. (זו עבודה שלו, רעיון שלו שקיבל תקציב מחממה טכנולוגית)
הוא הלך לרופא ולקח אישור מחלה
האם בעלי עצלן או שזו תופעת הסמים/גמילה שצריכה עוד לעבור.
תמיד חשבתי שזה בגלל הסמים. הכאילו אפטיות הזו לחיים. העשייה האיטית. חוסר המעורבות. חוסר השמחה, הרצינות.
נכון כשהוא עושה הוא עושה בצורה תכליתית יותר ממני אבל רוב הזמן
הוא יכול לשבת שעות ולבהות, או לא לזוז כמעט מהספה. הוא עושה כשהוא מוכרח. ישן המון. כשאני מעירה לו על זה הוא נכנס להתגוננות מטורפת ומוכיח לי כמה שהוא לא ישן הרבה וכמה שהוא עושה.
אני מרגישה שאין לו הרבה תחומי עניין. רק עבודה כי הוא מוכרח וזהו. (אה וגם ללמוד מדי פעם איזה נושא אחד שמעניין אותו)
האם הוא עצלן, האם כח הרצון שלו כל כך חלש. מי הוא? תמיד חשבתי שכשהוא יפסיק לעשן פתאם יתעוררו כל מיני דברים מקסימים. איפה הם? האם זה יקרה האם הגמילה תימשך ופתאם הוא יהפוך להיות אדם יותר קליל ושמח?
אולי הוא בדכאון והסמים פשוט כיסו את זה? הוא אומר שבשום פנים ואופן הוא לא בדכאון.
קשה לי בימים האחרונים. אני מרגישה חוסר תקשורת אתו. זרות.
הצעתי שנלך ליעוץ הוא מסרב.
מוכן ללכת ליעוץ לבד, עוד לא מצאנו את המטפל המתאים. זה צריך להיות מישהו שהוא פחות אלטרנטיבי כי יש לו די התנגדות למקומות האלה. יכול להיות למשל מטפל פרטני ב 12 הצעדים.

האם בעלי עצלן או שזו תופעת הסמים/גמילה שצריכה עוד לעבור. נראה לי שעוד מוקדם מדי לקבוע, לא? רק 22 יום. הוא עוד לא התרגל להתנהלות בעולם שלא דרך הפילטר של הסוטול. יש לו עוד דרך ארוכה לעבור.
אם הוא לא מוכן כרגע לטיפול זוגי, אולי במקביל לזה שהוא יילך לטיפול - תלכי גם את? אם אתם בעניין של טיפול פסיכולוגי, יש לי המלצה חמה (באיזור המרכז).

זה עדיין מאוד מאוד מוקדם בתהליך, אין לי ידע רפואי בנושא אבל לדעתי לוקח הרבה יותר מ - 22 יום להתנקות מההשפעה,
יותר משהו כמו 3-4 חודשים להתנקות מלאה לחלוטין (זה לא מבוסס על ידע - פשוט ניחוש שלי). שלא לדבר על התעוררות נפשית.

תמיד חשבתי שכשהוא יפסיק לעשן פתאם יתעוררו כל מיני דברים מקסימים. איפה הם? האם זה יקרה האם הגמילה תימשך ופתאם הוא יהפוך להיות אדם יותר קליל ושמח?
נראה לי שחשוב לעזור לו להתמלא בדברים האחרים, אחרת הוא יכול לחזור לסמים מתוך חולשה כי זה מה שהוא רגיל שממלא אותו. הוא לא רגיל להתעניין בדברים האחרים.
לצערי זה לא עובד כמו קסם באופן מיידי, הוא התרגל לחיות ברמת תיפקוד מסויימת, באופן מסויים, זו השיגרה שלו, וקשה מאוד יהיה להרגיל אותו, או בשבילו להתרגל למשהו חדש.

אולי הוא בדכאון והסמים פשוט כיסו את זה?
הייתי מורידה את המילה אולי. כלומר אולי לא דיכאון אבל בכל שאלה של התמכרות, צריך לחפור קצת יותר לעומק, ולשאול מה עומד מאחורי זה? על איזה צורך נפשי זה עונה או איזה חסר זה ממלא.
(יש גם התמכרות לעבודה, לבילויים, לקריאה, לאינטרנט, צ'טים....וכו' בכל מקרה יש חוסר איזון, והשאלה היא על מה חוסר האיזון הזה מפצה).

אני לא שכחתי לגבי השאלה שלך, אבל עוד לא ביררתי, (היינו נורא עסוקים בשבוע האחרון, וזה רק אמצע השבוע, מרגיש כמו שבועיים)

אולי כדאי לפרגן לו קצת פינוק?
הוא עושה משהו מספיק קשה גם ככה
ואם מה שעוזר לו זה לישון עד מאוחר, אז תתני לו להנות מזה
בלי להרגיש שהוא צריך להתנצל, ואז כל הכיף הולך
והוא צריך להתבצר לו בעמדת המותקף שצריך להסביר את עצמו
ואת שוב במקום של הלא מקבלת ומתלוננת על מה שהוא
כשבימים אלה ממש, כל רגע ורגע, הוא בגמילה.
אני מתארת לעצמי שהקושי שלו עוד קיים.
ואת כאילו כבר התרגלת, כאילו זהו, זה כבר עבר, ועכשיו הלאה...
אז תקראי איזה יופי כתבת בהתחלה, על כל הסבלנות והקבלה שלך,
ולדעתי עדיין יש מקום וצורך במקום המכיל הזה.
נראה לי שמה שהכי חשוב כדי שזה ימשיך זה שתשארו ביחד בכל זה.

האם בעלי עצלן או שזו תופעת הסמים/גמילה שצריכה עוד לעבור

גם אם הוא עצלן וגם אם לא, הגמילה צריכה לקרות. זאת מתנה גדולה ששניכם ביחד נותנים לו.
לפי מה שכתבת עליו, יש בבעלך הרבה קסם, שיכול להתקיים גם אצל עצלנים. בכל מקרה דברים משתנים, מפלס העצלות הוא משהו שיכול לעלות או לרדת. אני יודעת את זה מנסיון. כשקשה לי אני עצלנית. אולי גם בעלך כזה?

22 יום זה יופי! שיהיה בהצלחה ושלא יגמר הכוח.

תמיד חשבתי שכשהוא יפסיק לעשן פתאם יתעוררו כל מיני דברים מקסימים. איפה הם? האם זה יקרה האם הגמילה תימשך ופתאם הוא יהפוך להיות אדם יותר קליל ושמח?
מצטערת אם אהיה קצת פחות תומכת בדברי, אני אומרת מראש שאני מאוד מאוד מעריכה את הרצון שלכם לטפל בעצמכם. ובכל זאת כמה נקודות קשות למחשבה:
אם את מצפה ממנו להשתנות שווה לך לעבוד על הציפיות שלך.
אם את מצפה ממנו להשתנות ז"א שאת לא ממש מקבלת אותו או אוהבת אותו עכשיו..
"האם זה יקרה? ".. זה מתכון טוב לאכזבות.
אם תוכלי לקבל אותו כפי שהוא, בכל מצב, אולי אולי אולי הוא יהיה שמח יותר בחיים, אבל זה לא באחריותך לשנות אותו, לעורר אותו ולהפוך אותו לאדם אחר. את בחרת בו כפי שהכרת אותו.. וכזה הוא. דמייני שלא ישתנה ויהיה לך קל יותר, או שתגלי שאת לא אוהבת אותו כפי שהוא.. ואז תתמודדי עם הגילוי שלך. טפלי בעצמך. תהיי את קלילה ושמחה, יצירתית ועושה, ותני לו לחיות את חייו.
קשה לי בימים האחרונים. אני מרגישה חוסר תקשורת אתו. זרות.
יש ימים ויש ימים, לכל אחד. הוא עובר דרך קשה מאוד וזה ממש נורמלי לרצות לנוח כשקשה.
הגוף והנפש זקוקים להרבה שינה - שינה זה גם זמן להחלמה.
תהיי פתוחה ומקבלת והגיוני שהזרות תתפוגג. זה בידייך.

כשאני מעירה לו על זה הוא נכנס להתגוננות מטורפת ומוכיח לי
בוודאי. תארי לך שמישהו קרוב ואהוב מעיר לך. זה מחליש לאללה וגם יוצר תחושת נחיתות.
אל תהיי אימא שלו, מטפלת שלו. תהיי חברה.

יכול להיות למשל מטפל פרטני ב 12 הצעדים.
תחפשו במרץ. זה לא משהו להזניח אותו הוא חייב מטפל.

בהצלחה

מסכימה עם כל מילה של נועה בר .
זאת היתה התחושה שלי כשקראתי מה שכתבת עכשיו.
את שמה את הפוקוס עליו. איך הוא, מה הוא עושה, האם הוא בדרך הנכונה וכו'
יש משהו מאוד ביקורתי בזה.
כדאי לך לברר את הנקודה הזאת עם עצמך.
אוהבת

קראתי את כל הדף וקראתי את כל התגובות. ברוב המקרים מתקבל הרושם שהמגיבות חושבות שתמיכה בך משמעה לתמוך בנישואים שלך, לעודד אותך להמשיך בהם ויהי מה, לומר לך לא להיות שיפוטית כלפיו וכו' וכו'. וזה לא בהכרח נכון. נראה לי שתמיכה בך היא גם לנסות לעזור לך לראות את האמת שלך ולא לברוח ממנה. למשל אם את מאוכזבת מהנישואים הללו ולא מרוצה ולא מסופקת בצורה רצינית מאוד ולא כמצב רוח חולף - לא כדאי להדחיק את זה מפני עצמך ולהכחיש את זה בפני הזולת (הזולת פחות חשוב כאן). יש לפעמים נטייה לברוח מבעיות בחיים באמצעות שימוש במונחים רוחניים כמו תיקון ולימוד ושיעורים וכו'. השאלה אם באמת אנחנו אמורים לעבור כל דבר בחיים בשם הרעיון של לימוד ושיעורים. יש שיעורים שונים ויש מורים שונים, לא חייבים לעבור את כולם. למשל אפשר לחיות יפה מאוד בלי לעבור את השיעורים שלומדת זונה או מכורה להירואין. למשל אין שום סיבה להישאר נשואה עם גבר מכה 30 שנה בשם הרעיון שזה שיעור ותיקון. אפשר להתגרש ממנו. אפשר לצאת מהסבל הזה.

מה שרציתי לומר הוא שאת צריכה לשאול את עצמך ולא חייבת לשתף אותנו בזה: את באמת באמת באמת רוצה להמשיך להיות נשואה לו? את באמת מעוניינת בנישואים האלה? את באמת חושבת שייתכן עתיד טוב ביחד איתו? האם חשבת על כל המשתמע מספירת הזרע הנמוכה שלו וגם מכך שגם אם היתה לו ספירת זרע גבוהה הוא היה צריך לעבור ניקוי פיזיולוגי רציני (קראת מחקרים על תורשה ולקיחת סמים במשך שנים)? וזאת בתוספת הגיל שלך וכו'. וחשבת האם הוא בכלל מתאים במצבו להיות אבא - הוא יכול ורוצה לקחת על עצמו אחריות מתמשכת לתינוק ולילד?

את נשואה זמן לא רב ורוצה מאוד להיות אימא. תחשבי על הכל. תחשבי אם זו הזוגיות שאת רוצה, אם זו המשפחה שאת רוצה, אם זה האיש המתאים להיות האבא של הילדים שלך. שאלי את עצמך: ואם הוא לא יוכל להוליד, אני רוצה להמשיך להיות נשואה לו ולוותר על ילדים? שאלי את עצמך: אם תהיה סתירה בין שני הצרכים, מה יותר חשוב לי - הזוגיות איתו או להיות אימא? תחשבי על עצמך. את כל כך שקועה בו ובצרכים שלו ובמה שהוא צריך לעשות ולא עושה - ואיפה את????? ומה איתך?????? מקריאת כמה מההודעות שלך נראה כאילו במקום לטפל בך את מטפלת בו. וכל ההתמקדות בו נראית לפעמים כמו בריחה מעצמך, מהצרכים שלך, מהחלומות שלך. שאלי את עצמך אם הנישואים איתו הם הדרך היחידה והטובה ביותר להגשים את החלומות שלך, ובייחוד החלום להיות אימא. שאלי את עצמך אם אין דרכים יותר מועילות ויעילות ומהירות להגשים חלום זה.

שימי לב שלא כתבתי תשובות. כתבתי רק שאלות. את התשובות את צריכה לתת לעצמך אם תרצי להתמודד עם השאלות. את יכולה גם לבטל כל מה שכתבתי ולמחוק מה שכתבתי. והשאלה האחרונה שאת יכולה לשאול את עצמך: אם אחותך היתה באה ומספרת לך את מה שאת מספרת לנו כאן - מה היית אומרת לה? מה היית מאחלת לה?

_את שמה את הפוקוס עליו. איך הוא, מה הוא עושה, האם הוא בדרך הנכונה וכו'
יש משהו מאוד ביקורתי בזה._

אם אחותך היתה באה ומספרת לך את מה שאת מספרת לנו כאן - מה היית אומרת לה? מה היית מאחלת לה?
לכי תדעי,אולי היא היתה מאחלת לה לקבל את עצמה ולקבל את אהובה ואם היא תקבל את בן זוגה - היא תקבל את עצמה.
מכירה את המשוואה הזו?
לדעתי כדאי לגמילה להתייעץ עם אנשים שיש להם זוגיות ואינטימיות ופחות עם אנשים שבשלב זה לא "מחזיקים" קשרים.

לדעתי כדאי לגמילה להתייעץ עם אנשים ולדעתי כדאי לה להתייעץ עם עצמה. לשאול את עצמה אם זה מה שהיא רוצה בחיים ולפעול לפי התשובה שהיא תיתן לעצמה.

יכול להיות למשל מטפל פרטני ב 12 הצעדים.
טופלתי אצל אחד כזה (בתל אביב, לא זוכרת אם אמרת היכן את גרה), אם את רוצה המלצה תגידי.

_אני מרגישה שאין לו הרבה תחומי עניין. רק עבודה כי הוא מוכרח וזהו. (אה וגם ללמוד מדי פעם איזה נושא אחד שמעניין אותו)
האם הוא עצלן, האם כח הרצון שלו כל כך חלש. מי הוא? תמיד חשבתי שכשהוא יפסיק לעשן פתאם יתעוררו כל מיני דברים מקסימים. איפה הם? האם זה יקרה האם הגמילה תימשך ופתאם הוא יהפוך להיות אדם יותר קליל ושמח?
אולי הוא בדכאון והסמים פשוט כיסו את זה? הוא אומר שבשום פנים ואופן הוא לא בדכאון.
קשה לי בימים האחרונים. אני מרגישה חוסר תקשורת אתו. זרות.
הצעתי שנלך ליעוץ הוא מסרב._
ההצעה הזו שלך שוב מגיעה ממקום לא מקבל. "בוא נלך שנינו לייעוץ כי אתה לדעתי לא בסדר" . איזה מין ייעוץ זה?
נראה שמאוד קשה לך להפנות את הפוקוס אל תוך הבעיות שלך.רק שלך.(לא חוכמה להגיד שהוא הבעיה שלך)-

למרות שאת מאוד ממורכזת בעצמך.
בתיזות שלך, ברעיונות שלך, בשיפוט שלך, בתכניות שלך ובכללים שלך ל"חיים נכונים".
אין לך מקום בשבילו כפי שהוא.
ואולי כמו שהציעו לך-כדאי לך לשקול את החיים ביחד חרף העובדה שהבעיות יצופו עם כל בן זוג.
מה יקרה אם הוא יגיד לך:
"יקירה, קצתי במצב. גיליתי שאת לא מקבלת אותי בכלל ונמאס לי להיות מטופל שלך.
חייתי איתך עד עכשיו בתחושה שאני דפוק ולא בסדר ופתאום גיליתי שיש לי זכות בסיסית להרגיש אחרת.
גם אם יש לי בעיה - באוירה כזו אני לא יכול להבריא.
אני מפטר אותך מתפקיד ראש הממלכה שלי ולמעשה אני לא חושב או מרגיש שאני רוצה להיות איתך"
אני מאחלת לו ולך שהוא יאמר את הדברים האלה ויתעורר סוף סוף.
ואז תבינו שהבעיה היא של שניכם ואז סביר יותר שהוא יסכים לטיפול זוגי.
האם לך יש אומץ לטיפול זוגי שיחשוף אותך ואת הדפוסים שלך?

"תזרקי אותו!!!!"
את רוצה להיות אימא? תחשבי על דרכים חלופיות אפשריות, ויפה שנייה אחת קודם לכן. הוא רק מעכב אותך ובעצם מונע ממך להגשים חלום זה. מגיל 40 ואילך הסיכויים להיכנס להריון, לשמור אותו וללדת ילד בריא הופכים לקלושים יותר ויותר.

ודיאגנוזה של פסיכולוגיה בגרוש: אולי מדובר בתסמונת וונדר וומן - זאת שחושבת שתוכל להציל אדם אחר, שרוצה לטפל באדם אחר, שממוקדת באדם אחר, שממקדת את הבעיה באדם אחר, וכל זאת במקום לטפל בעצמה ולהציל את עצמה.
ותחשבי על זה.

קראתי עכשיו את כל הדף מתחילתו,אז קודם כל אני רוצה לחזק אותך ולהגיד לך שהכל אפשרי ושנראה לי שאתם בדרך הטובה...הוא כבר כמעט חודש בגמילה,זה יפה מאוד וכל הכבוד לו,זה ממש לא קל ואני מדברת מנסיון,אני עישנתי סמים ולקחתי עוד כל מיני דברים על הדרך בערך 8 שנים וממש לא ראיתי את החיים שלי בלי הסמים-זה היה ממש חלק ממני,עד שהתחלתי להיגעל מעצמי באיזשהו שלב וגם ניסיתי להיכנס להריון(כמובן שלא הצלחתי)-הגוף שלי היה גמור ורופאים אמרו לי שאין לי סיכוי להיכנס להריון,הלכתי להומופאט שעזר לי,הפסקתי באותו יום עם הכל וחיי השתנו. היום אני שנה וחצי אחרי,לא נוגעת בסמים וכואב לי על כל החברים סביבי שמכורים,זו תופעה קשה ועצובה. אני חושבת שתמשיכי ככה ,כמו שפעלת עד עכשיו,את אמיצה וחזקה. הכי חשוב בעיניי זה לא לאבד תקווה ולהאמין שהוא שם למעלה שומע אותנו ועוזר לנו,מאד עוזר גם להתפלל מדי פעם,זה מחזק ובאמת הוא מקשיב שם למעלה. תמשיכו ככה,תפנקי אותו הרבה,תתני לו המון אהבה ולאט לאט הוא יגלה את עצמו מחדש,זה לוקח זמן.
שולחת לך המון כוח ואהבה ומתפללת בשבילכם.