{@ משפטים מעוררי השראה {@
אלוהיםתן בי שלווה לקבל את שאיני יכולה לשנות
ותן לי אומץ לשנות את שביכולתי לשנות
ותן לי חכמה להבחין בין השניים
היום הוא המחר שאתמול כל כך דאגת בגללו It's a present to be present in the present (משפט זה מצאתי בדף של נועה בר)
משפט מהשיר garden partyyou can't please everyone \ so you got to please yourself
משפט שסבתא שלי היתה תמיד אומרת (מנסה לתרגם):במשחק החיים חשובים לא רק הקלפים שמקבלים, אלא גם הדרך שבה משחקים בהם
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מידי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.זה האור שבנו - לא האפלה שבתוכנו - שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו - איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפיפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת - איזה זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. ככל שניתן לברק שלנו להאיר אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו, נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד"
נלסון מנדלה
count your blessings let go and let God deal with reality, or reality will deal with you ריצ'רד באך: You teach best what you most need to learn הכל לטובה תודה{@ ציטוטים מהאתר {@
על אהבה ללא תנאי
_אהבה ללא תנאי מתקיימת באופן טבעי אך ורק בין הורה לילדו. כל מערכת יחסים אחרת מחייבת יחסי גומלין לטובת שני הצדדים. שכן אהבה ללא תנאי מאיימת על הצד המקבל.
הקושי אינו בנתינה, אין קל מלתת. עמדת הנתינה מעלה עונג ומאפשרת את התרוממות הנפש. אלא שלקבל ללא תנאי - לא פשוט.
כאן, עולה הצורך הזה להעניק משהו בתמורה. כשאין אפשרות להעניק משהו בתמורה לקבלה, למשל של אהבה ללא תנאי, מתהפכים על עצמם יחסי הגומלין והצד המקבל נותן בתמורה את מה שנותר לו לתת לצד הנותן - סטירה או כפיות טובה. שכן, משהו חייב לעבור חזרה._
צפריר שפרון בדף אהבה ללא תנאי (18.05.2005)
על השוואה לאחרים
ההשואה לאחרים תמיד פוגמת בתחושת הרווחה שלנו
אורנה שפרון בדף לשמור על רוח האתר (23.06.2004)
על היעלבות, ביקורת ושלמות עצמית
_אני חושב באמת שכל עניין ה"העלבויות" קשור לחלוטין לנעלב, ולא ל"עולבים"...
לא נעלבתי כי אני בטוח בדרכי, וכשאני לא בטוח בדרכי - אני בודק שוב את הטיעונים שלי... "הפוסל במומו פוסל"_
רני כשר בדף לשמור על רוח האתר (22.06.2004)
_נסי לבדוק, האם דבריו, או הביקורת שהוא מעביר עלייך אינה מתיישבת אצלך על קרקע פוריה? האם את אכן שלמה עם מעשיך, האם אין בתוכך קול שאומר מבפנים בדיוק את מה שהוא אומר לך מבחוץ?
כאשר אנחנו שלמים לגמרי עם מעשינו, אף קול הבא מחוץ לנו לא יכול לפגוע בנו. אבל כאשר הקולות מבחוץ מעוררים את השיפוט והביקורת העצמית שלנו, הם מועצמים פי כמה, עד כי אנו מרגישים שאין ביכולתנו לעמוד "מול" הקולות הללו, שלמעשה הם נמצאים ממש בתוכנו.
כשאת תהי שלמה עם בחירותייך, גם לבן זוגך יהיה יותר קל לקבל אותן. תוכלי להסביר לו את מה שעומד מאחורי ההחלטות שלך ללא תחושת אשמה וחוסר אונים מצד אחד, אבל גם ללא האשמה וביקורת כלפיו, מצד שני._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (30.05.2005)
על המפתחות לשפע
_מפתח אחד לשפע - ההסכמה להיות מושפע ולהשפיע.
שאם אין הסכמה להשפעה - לא יכול לבוא השפע, ואם אין הסכמה להשפיע - אין הסכמה להשפעה.
השפע בכל מקרה יורד עלינו ברוב חסדו_
צפריר שפרון בדף מפתחות לשפע (08.06.2005)
_מחשבות יוצרות מציאות
אני חושבת שחסר כאן שלב:
מחשבות יוצרות מעשים, מעשים יוצרים מציאות_
תגובה:
_אני חושב שחסר כאן שלב:
מחשבות יוצרות מציאות, מציאות יוצרת מעשה.
על מנת ליצור מעשה חייבת להיות המציאות המתאימה למעשה הזה. זה בחינת דיבור או הגייה.
מחשבה, דיבור (בבחינת דבר או מציאות), מעשה._
צפריר שפרון באותו בדף ובאותו תאריך
על השקפה הוליסטית
_על פי תפיסתי הוליסטיקה היא הבנת האחדות בבריאה. הקשר ההדדי בין כל חלקי הבריאה הן האישית והן הקוסמית.
קשר בין הגוף לנפש לזולת ולייקום כולו._
נעמי בן שיטרית בדף שעור גלגל המזלות (15.06.2005)
על הכעס
כעס הוא סוג של אופל. ראשית כמובן יש להבחין בו, כי לעיתים הוא נדבק כעדשה לעיננו ואז קשה להבחין בו, רק כל העולם נהיה די מכעיס. ובכל פעם שמבחינים בכעס, באופל הזה, יש לבקש את האור. רק האור יכול לגרש את האופל. לעיתים מספיק לבקש את האור, בלי לדעת מהו ומיהו, בלי לראות אותו או לחוות אותו. עצם הבקשה - ההתכוונות - כבר מסלקת חלק מן האופל. מתרחשת בו תנועה, והתנועה גם היא אויבת של האופל.
ענת שן לוי בדף החרדה משתקת או משתיקה (17.05.2004 )
להיות אימא רכה ומכילה
_להיות אמא רכה ומכילה זה אומר לוותר על כל מיני דברים שנראים מאוד הכרחיים וגורמים למעגל ויכוחים אין סופי.
להיות אמא מכילה זה אומר להקשיב לבנך ולבדוק שוב את כל מה שנראה לך נכון וצודק, כדי להחליט האם זה שווה ויכוח.
להיות אמא מכילה משמע להניח לבנך להיות מי שהוא ולאפשר לו לבטא את זה גם במעשים שלא ממש עולים בקנה אחד עם מה שלך נראה מחוייב המציאות.
אולי אפשר לוותר לו על איסוף הצעצועים ולאסוף אותם בעצמך - חסכת ויכוח.
אולי לא תמיד חובה לרחוץ ידים לפני האוכל - חסכת עוד ויכוח.
ככלל,
כל פעם לפני שאת מבקשת מבנך משהו שנראה לך שהוא לא ישמח לבצע, או אומרת לו "לא" כדאי לך לברר עם עצמך עד כמה זה באמת חשוב
ואולי לוותר על כל העניין לפני שהוא בכלל עולה.
אין בכוונתי לומר כי כדאי לוותר על מה שחשוב לך כדי להמנע מויכוחים, אלא לברר האם זה באמת מאד חשוב, והאם בנך מבין באמת את המשמעות של העניין...
נסי להכנס לנעליו ולראות מה הוא מבין, מרגיש חושב.
ועוד עניין טכני אבל יכול להיות מאד יעיל,
בפעם הבאה שאת חושבת על בנך, חשבי איזה ילד מקסים הוא, איזה יחסים טובים יש לך איתו, איך הימים עוברים לכם בנחת....
נסי לצייר לך איך היית רוצה שיהיה הקשר בינכם ותארי אותו לעצמך בכל פעם שאת מרגישה שעולים בך כעסים, חוסר סבלנות ועצבנות.
זה יכול לעבוד כמו תרופת פלא. קודם כל עליך - את לא תכנסי למעגל פנימי של עצבנות וחוסר סבלנות - ובהמשך על בנך. לילדים יש נטיה לרצות את ההורים. אז אם אנחנו חושבים שיהיה לנו קשה אתם - אכן כך יהיה, לעומת זאת אם אנחנו חושבים שיהיה נפלא רוב הסיכויים שנרגיש נפלא בחברתם._
אורנה שפרון בדף אני מתפטרת (30.07.2002 )
על יחסי אם-ילדים/ות
הסביבה המיידית, גם של תינוק בן שנה, זאת אמא שלו. בכל מקום אליו הוא הולך עם אמו הוא מוקף בסביבתו הטבעית. זה לא מוריד כלום מחשיבותה של המסגרת הרחבה יותר - האב והבית על כל יושביו, אבל אלו מהווים מעגל מקיף לנוכחותה של האם.
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (26.12.2004)
על פי אמונתי, אמא צריכה להיות עם ילדיה, לא פחות מאשר שילדיה צריכים להיות אתה. אני מאמינה שמתוך החיבור המשמעותי שבין אם לילדיה הם צומחים וגדלים והופכים להיות אנשים נפרדים, אבל באותה מדה האם גדלה וצומחת אל הפרדותה מילדיה. אני מאמינה כי רק מתוך החיבור הזה יכולה להתממש הפרידה שבעצם איננה מהות של ניתוק אלא מהות של פינוי מקום, מרחב צמיחה שאנחנו מעניקות לילדינו, והם מעניקים לנו.
אורנה שפרון בדף בלוג אני בחינוך הביתי_ (24.11.2004)
אני לא חושבת שאושרי תלוי באושרם של ילדי (לפחות משתדלת - תחשבי איזה משא בלתי אפשרי זה לילד להיות "אחראי" על אושרה של האם.) אושרנו לא תלוי באושרם של ילדינו. אבל מרגע שאנו הופכות לאמהות, הילדים בכל מקרה נוכחים ומשפיעים על החיים שלנו, בעצם הם חלק בלתי נפרד מאתנו - במיוחד בגילאים הצעירים.. העניין הוא להגיע להכרה שכך הוא. שאת לא יכולה להיות שלמה מבלי לתת לילדייך את מה שאת חושבת שהם צריכים לקבל ממך.
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (16.6.2005)
על נוכחות אימהית
_ילד תובעני, בכיין, יללן, לא מרוצה מכלום תמיד רוצה עוד
המשפט הזה גורם לי לחשוב שאולי מה שחסר זה יותר נוכחות שלך.
אני לא מתכוונת לנוכחות פיזית אלא לנוכחות של ההוויה שלך, נוכחות של אמא.
אם בנך רוצה כל הזמן עוד ועוד - אולי הוא מרגיש שלא שמעת אותו, שלא קלטת אותו, שלא "ראית" אותו. שוב, לא ברמה הפיזית.
הוא מאותת לך שהוא צריך אותך.
את זוכרת את השיחה שהיתה לנו באחד הדפים על לנסות לא להגיב באופן אוטומטי?
מה שעומד מאחורי הרעיון הזה, הוא שכאשר את מגיבה באופן אוטומטי, או כי את עייפה וטרודה, או כי הילד לחץ לך על כפתור / נקודה רגישה - את לא נוכחת.
הגבת אליו באופן מכני והוא מרגיש את זה.
הוא קולט בחושים החדים שלו שבעצם הוא לא קיבל את מה שהיה צריך, כלומר אותך, ומבקש עוד ועוד עוד.
זה כמו מעגל קסמים.
ככל שהוא תובעני יותר, כך לך קשה יותר להיות נוכחת, הוא מרגיש שלא קיבל את אמא שלו באמת והופך תובעני עוד יותר.
דבר מזין דבר עד שקשה להבחין, להפריד ולהבין מה הוביל למה.
השתדלתי לחנך בלי גבולות?
גם להגיד לילד "כן" אפשר לעשות באופן אוטומטי ולא מתוך בחירה.
זה יכול להיות למשל מתוך רצון לא מודע לרצות אותו או מתוך רגשות אשמה.
האם ה"כן" שלך נקי? האם את שלמה איתו?_
עירית לוי בדף חינוך זה לא מתכון לעוגה (29.10.2005)
על החינוך
_השאלה היא איך לך מתאים ונכון לחיות עם ילדייך. זאת השאלה החשובה, והתשובה לה קיימת בתוכך.
נסי להרגיש, ממש להרגיש בגוף, מה מתאים לך ומה לא.
אל תחפשי את התשובות בספרים,
לא אצל משפחות אחרות - לא משנה כמה הן נראות נפלאות.
אל תחפשי את התשובה בעתיד - מה לעשות עכשיו כדי שהילדים יגדלו להיות כאלה או אחרים.
בדקי כל מקרה לגופו והרגישי מה מתאים לכם עכשיו.
אני יוצאת מתוך הנחה - כך אפשר היה ללמוד משאלתך - שאת קשובה לצרכי הילדים, אולם יש לי תחושה שחסר לילדייך משהו שיוכלו להקשיב לו.
את היא זו שלה הם רוצים להקשיב, ממך הם רוצים ללמוד, בדרך שאת מתווה הם רוצים כעת ללכת.
ככל שתהי ברורה יותר לעצמך, כך תהי ברורה להם. ככל שצרכייך יהיו ברורים לך, כך תוכלי להציג אותם בפני ילדייך, והם יקבלו את בקשותייך בשמחה. הם הרי אוהבים אותך ורוצים בשמחתך._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (25.01.2005)
על הצורך בבילויים
_מפתיע לגלות כמה מעט אנחנו צריכים אם אנחנו חיים את חיינו על פי דרכנו. בילויים לרוב הם פיצוי על מה שחסר לנו ביומיום. ואם לא חסר לא נחוץ הפיצוי.
ישנם ימים רבים שמתנהלים בשלווה ובנחת. אחרי ימים כאלה אין שום רצון לצאת לבילוי כי זה בעצמו היה בילוי._
אורנה שפרון בדף רמת חיים (18.03.2002)
על סטטיסטיקה לעומת בחירה אישית
_קבלת ההחלטות שלנו בחיים על פי נתונים סטטיסטיים שמה אותנו בסד של זרות וניכור מהחיים שלנו בעצמם. הרי שום מידע סטטיסטי אינו נוגע לאף אדם או מקרה פרטי, זהו תמיד שכלול תולדות ונסיבות חיים של קבוצת אנשים. מה זה נוגע למי באופן פרטי? אם זה משפיע על בחירת דרכנו בחיים, זה אומר שהבחירה היא לא אישית, פרטית, שלנו, אלא נובעת משיקולים סטטיסטיים שמתקבלים מחיים של אנשים אחרים שאיננו מכירים בכלל. איזה קשר יש לבחירות שלהם בחיים או לנסיבות חייהם ולחיים שלנו?
למעשה כופה עלינו הסטטיסטיקה את אמונות ההמון החיצוניות ושוב אנחנו נשארים ריקים מבפנים - שהרי יש על כך מידע סטטיסטי, וההחלטה שלנו התקבלה באופן רציונלי משכלול נתוני חיינו עם חייהם של עוד אלפים שאיננו מכירים בכלל. אבל מה עם הלב? זה שבסטטיסטיות לא מתיחסים אליו בכלל (אלא בתור אפשרות להתקף) זה לא אומר שהוא לא קיים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאפר להיות שלמים מבפנים, בלי קשר למחקרים, נוהגים מקובלים או תפישות תרבותיות. יש בנו את המקום הזה, אבל אם נמשיך לחפש בחוץ לעולם לא נצליח לפגוש בו. והמקום הזה נמצא בקשר שלנו עם עצמנו, בכנות המבט שלנו על חיינו ועל חיי ילדינו, ובדיאלוג מתמיד עם הילדים החיים איתנו.
הסטטיסטיקות זורעות פחד וכפיה של גורל, (ראי את כל הדיון בלידות הבית, שם כופה הסטטיסטיקה והאמונה בה, גורלות של נשים ותינוקות אשר שבויים בתוך איזה עולם וירטואלי של אחוזים) וכבר אמרתי (בובר כמובן) שההיפך מכפיה הוא לא חירות אלא התקשרות - התקשרות עם גורלנו, התקשרות עם תולדות חיינו. ממקום כזה סטטיסטיקה נראית כזבוב טורדני שבתנועת ניפנוף אחת נעלם ועובר כנראה להטריד את השכן (חיוך)._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (25.04.2005)
על ראיית תמונת החיים
_נסי לתאר שנית את חייך, בהווה. איך עבר היום. מה המינון של הקושי, מה המינון של רגעי האושר.
יש לנו נטיה - לכולנו, בני האדם, להעצים את מקום הקושי והסבל בחיינו, ולקבל את הרגעים הטובים כמובן מאיליו, שלא מקדישים לו אפילו רגע אחד של מחשבה. ומכיוון שאת רוב מחשבותינו אנחנו מקדישים לקושי, נדמה שהוא ממלא את כל התמונה של חיינו.
נסי לבדוק מחדש את התמונה של חייך._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (29.05.2005)
על טכניקות
_דרך טובה ויעילה להתחבר לרגע היא בתרגילי נשימה.
נסי להתמקד בנשיפה - כווצי מעט את פיך כך ששפתייך יצרו התנגדות לאוויר היוצא - זה ישמע כמו פווווו ארוך, והוציאי את כל האויר. לאחר מכן תני לאויר חדש להכנס אל תוכך ושוב נשפי באותה צורה.
תרגלי כך שלוש או ארבע נשימות בכל פעם._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (29.05.2005)
את לא חייבת להקשיב למה/ למי שמוריד את האנרגיות שלך. את לא חייבת להיות עם אנשים שלא נעים לך במחיצתם (או לפחות "מותר לך" להמנע ולצמצם מפגשים)... זו לא חוצפה, זו לא גסות, זו לא בריחה מהתמודדות, זה לא פיספוס של שיעור. זו פשוט החלטה שלגיטימי וחכם לקבל לפעמים.
מיכל מ בדף איך לקבל ביקורת (05.04.2003)
על מחיקות
_מה כל כך נורא באיזו התנצחות קטנה? מה פתאום למחוק דף?...
לי אין אפילו דף אחד שהייתי רוצה למחוק. מה שלא מענין אותי נשאר מיותם מבחינתי. אתר חופשי מאפשר, על פי תפישתי, להביע כל דעה באופן מוחלט גם אם הדעה או דרך הבעתה אינה עולה בקנה אחד עם נמוסי או הליכות ואורחות חיי מישהו.
יש מקום לערוך או אפילו למחוק דברים שאיבדו מתוקפם (הודעות או בקשות אישיות). יש אפילו מקום למחוק כל מה שבגדר עבירה על החוק - על מנת לא לסבך אף אחד עם זכויות יוצרים או תביעה משפטית. אבל מחיקה של דפים שלמים מנוגדת למהות האתר החופשי...
לכולם יש מקום ואין צורך במנהל ראשי, גננת משנית, בלש פרטי, שב"כניק ציבורי, שוטר חרש או פקח עוור.
אתר חופשי משמעותו חופש הדיבור - לא החופש לסתום פיות._
צפריר בדף זכותך לומר את דבריך (14.8.2001)
הבחירות האוטומטיות האלה שבהן הורגלנו, הן לא כורח המציאות. יש דרכים אחרות.
סיגל ב בדף סייעת אלימה בגן (15.10.2005)
אני גם אשמח אם תראי לי בטקסט שלי מאילו מילים קיבלת את התחושה הזו, כדי שאלמד
סיגל ב שם, שם
אנחנו בוחרים להשאיר את האחריות על גידול ילדינו אצלנו, ולא להעביר אותה לאנשים אחרים
סיגל ב שם, שם
_האם חשוב לך מה אחרים חושבים?
אם כן, למה? <טון מתעניין>_
סיגל ב בדף נשואה ללא ילדים ובכל זאת בבית (28.01.2006)
ברכי על הקיים ומכך הוא ישתפר
צפריר שפרון בדף מה היא אנרכיה באמת 2 ( 22.11.2002)
_אני לא כותבת על מה שיש, ולא על איך "להסתדר עם מה שיש ולהוציא ממנו את המקסימום".
אני הרבה יותר רדיקלית.
אני מתעלמת מכל השלב הזה בדיון. הוא בעיני ברור מאליו. ברור מאליו במובן ש"זה מה שיש כרגע ואנחנו מסתדרות עם זה".
אני לא שואלת על התמודדות נשית פמיניסטית בעולם שערכיו בעצם סותרים רבות ממהויות האשה (שעון, חיי "עבודה בשכר" המנותקים מהילדים, אם נזכיר רק שתי דוגמאות).
אני פתחתי דיון שאומר משהו אחר.
בבסיס שלו (אני עכשיו מנסה לנסח ניסוח מאוד מקיף, וברמת המטא-דיון) הוא בעצם אומר:
אני מחפשת את "מהויות האשה" ואני מחפשת לעצב לנו עולם שמתאים ל"מהויות" האלה, במקביל לכך שאני מחפשת לאתר בעולם הקיים את מה שלא מתאים, כדי לחלץ אותנו ממה שלא מתאים לנו או לא משרת אותנו.
אני לא מדברת אל מי שהכל מתאים לה בעולם הקיים. דברי מיותרים לה, מפני ש אין לה צורך בהם - כרגע, או בכלל.
אני מדברת אל כל מי שכשהיא קוראת את הדברים, משהו "מתחבר" לה והיא מוצאת בהם פתח להתקדמות עצמית.
הו! נפל לי אסימון ממש גדול, אז אני אחזור על התובנה שנדלקה אצלי לפתע:
אני לא מדברת אל מי שאין לה כל "צורך" בדברים שלי. אני מדברת אך ורק אל אלה שמקבלות מהם משהו .
מה שכתבתי הרגע, אגב, עומד בסתירה מאוד גדולה לצורת מחשבה שהאמנתי בה פעם. פעם חשבתי שיש "אמת" ו, איך נקרא לזה, אולי "טעות". וחשבתי שאם מגלים "אמת" אז מובן שמוכרחים תיכף ומייד לגלות לכולם את ה"אמת" הזאת, כי הרי היא "האמת" והיא תעזור להם!
היום אני פשוט רואה דברים אחרת.
כשמישהו מגלה משהו ש"מתחבר לו" (כמו עקרון הרצף למשל), אז יש לו משמעות רק בעיני אלה שזה מתאים להם ומתחבר להם לגלות את זה גם הם. זו לא "אמת" אובייקטיבית במובן זה ש"כולם" צריכים תיכף לגלות את זה או להבין את זה או להסכים על זה - זאת "אמת" רק למי שזה עוזר, וזה "לא כלום" (לא טעות, לא שקר) למי שזה לא עוזר לו.
ומי שזה לא "מתחבר לו" היום, יכול להתחבר מחר. או לא. בכל מקרה, זה לא שייך ל(מרכאות כפולות ומכופלות) "גילוי האמת"._
ובהודעה אחרת באותו דף - הסבר נוסף:
_אני אומרת, שאני לא מנסה לשכנע אף אחד,
ושאני לא כל כך יומרנית שאני חושבת שכל אחד ימצא עניין או תועלת בדברי,
ושאני מאמינה בכנות שיש הרבה שלא ימצאו בדברי שום דבר שמדבר אליהם,
ואני חושבת שזה לגמרי בסדר ולגיטימי ולכן מה שאני אומרת מיותר להם לחלוטין, לא עוזר להם, ולא רלבנטי לחייהם, והם לא חייבים לבזבז את זמנם היקר בהתעמקות במשהו שלא נראה להם סביר.
אני כן כותבת למען אלה שכן מבינות, וזה כן תורם להן לחיים._
בשמת א בדף נשים לבושות באופן טבעי (09.05.2005)
שחרור האישה
_לכל הענין של תנועה, לבוש, התנהגות והויה נשית אפשר לגשת מהרבה כוונים הכוונה שלי בעבודה עם מטופלות הוא לאפשר להן לסרוג את הנשיות שלהן, את מה שנכון להן, להעיז לשאול שאלות גם על דברים שנראים מובנים מאליהם כמו תחתונים, חזיות, נעלי עקב, גזרה, אבל גם על הנקה , אמהות, זוגיות, חברות, משפחה ובקיצור להיות בבדיקה מתמדת של הצרכים שלהן והאמונות שלהן. מבחינתי זה שחרור האשה האמיתי. החופש לשאול, להטיל ספק, ולהיות מסוגלת לבחור בדרך שנכונה לך ביותר בכל שלב בחייך. כל תשובה שהיתקבלה אחרי חקירה עצמית כזו היא לגיטימית,גם אם היא לא יושבת טוב בשום פרמטר שיפוט חיצוני.
רוב האנשים ובמיחד הנשים חוששים מהתהליך כוון שהוא מחיב לקיחת אחריות מלאה על החיים ומכאן ויתור על המותרות של להאשים אחרים בדברים שלא מוצאים חן בחיינו.
לצערי חופש זה לא משהוא שניתן לתת או לקבל חופש צריך לקחת. השיחרור נובע מתהליך אקטיבי ומי שרוצה להיות אשה משוחררת צריכה לשחרר את עצמה ולא לחכות שגורם חיצוני יעניק לה את הרשות לכך._
דינה דיאמנט בדף נשים לבושות באופן טבעי (14.05.2005)
הכלה וקבלה
_להכיל זה את האדם.
לקבל זה את ההתנהגות.
כשאני מכילה אותך בהיותך אלימה אני אומרת לך בעצם את הדבר הבא - זו מי שאת כרגע, זה מה שאת מביאה כרגע. זה לא מבהיל אותי ולא מאיים עלי. אני יודעת שאת גדולה מסך החלקים שבך שלא נוחים לי כרגע. אני יכולה לחלוק איתך את המרחב גם כאשר ההתנהגות שלך היא מה שאת עושה עכשיו.
כשאני מקבלת את ההתנהגות האלימה שלך אני אומרת לך בעצם את הדבר הבא - מותר לך להיות אלימה. האלימות שלך היא בסדר בשבילי, אולי אפילו רצויה בעיניי (למשל, אם אנחנו שותפות לעמדה שבגללה את אלימה כרגע).
זה מובן?
אז אדם שמכילים אותו הוא אדם שמרגיש שלמרות שאולי בעיניי אחרים הוא טועה או מזיק עדיין אפשר לשמוע אותו ולדבר איתו. כי זה רק מעשה או מעשים או התנהגות. ויש מישהו שיכול לראות מעבר אליהם את האדם הזה כשלם שמכוון לטוב באופן כללי.
ואדם שלא מכילים אותו ירגיש שמה שהוא עשה כל כך חמור שזה צובע כבר את מי שהוא ואי אפשר להיות איתו יותר.
אדם שמקבלים את ההתנהגות שלו ירגיש שהיא רצויה או לפחות סבירה.
אדם שלא מקבלים את ההתנהגות שלו ירגיש שההתנהגות הזו צריכה להישקל מחדש.
לטעמי, הדרך שבה יש סיכוי גדול ביותר שהתנהגות תישקל מחדש, היא תחת ההנחה של הכלה. שרואים אותי למרות שאולי התנהגתי לא בסדר בעיניי מישהו. שאני אדם שלם גם אם פספסתי לגמרי. ושמאמינים בי שיש לי מה להציע גם אם כרגע עשיתי משהו שנחווה גרוע מאוד._
ציל צול בדף שלה (26.04.2014 18:10)
_אהבה ללא תנאי מתקיימת באופן טבעי אך ורק בין הורה לילדו. כל מערכת יחסים אחרת מחייבת יחסי גומלין לטובת שני הצדדים. שכן אהבה ללא תנאי מאיימת על הצד המקבל.
הקושי אינו בנתינה, אין קל מלתת. עמדת הנתינה מעלה עונג ומאפשרת את התרוממות הנפש. אלא שלקבל ללא תנאי - לא פשוט.
כאן, עולה הצורך הזה להעניק משהו בתמורה. כשאין אפשרות להעניק משהו בתמורה לקבלה, למשל של אהבה ללא תנאי, מתהפכים על עצמם יחסי הגומלין והצד המקבל נותן בתמורה את מה שנותר לו לתת לצד הנותן - סטירה או כפיות טובה. שכן, משהו חייב לעבור חזרה._
צפריר שפרון בדף אהבה ללא תנאי (18.05.2005)
על השוואה לאחרים
ההשואה לאחרים תמיד פוגמת בתחושת הרווחה שלנו
אורנה שפרון בדף לשמור על רוח האתר (23.06.2004)
על היעלבות, ביקורת ושלמות עצמית
_אני חושב באמת שכל עניין ה"העלבויות" קשור לחלוטין לנעלב, ולא ל"עולבים"...
לא נעלבתי כי אני בטוח בדרכי, וכשאני לא בטוח בדרכי - אני בודק שוב את הטיעונים שלי... "הפוסל במומו פוסל"_
רני כשר בדף לשמור על רוח האתר (22.06.2004)
_נסי לבדוק, האם דבריו, או הביקורת שהוא מעביר עלייך אינה מתיישבת אצלך על קרקע פוריה? האם את אכן שלמה עם מעשיך, האם אין בתוכך קול שאומר מבפנים בדיוק את מה שהוא אומר לך מבחוץ?
כאשר אנחנו שלמים לגמרי עם מעשינו, אף קול הבא מחוץ לנו לא יכול לפגוע בנו. אבל כאשר הקולות מבחוץ מעוררים את השיפוט והביקורת העצמית שלנו, הם מועצמים פי כמה, עד כי אנו מרגישים שאין ביכולתנו לעמוד "מול" הקולות הללו, שלמעשה הם נמצאים ממש בתוכנו.
כשאת תהי שלמה עם בחירותייך, גם לבן זוגך יהיה יותר קל לקבל אותן. תוכלי להסביר לו את מה שעומד מאחורי ההחלטות שלך ללא תחושת אשמה וחוסר אונים מצד אחד, אבל גם ללא האשמה וביקורת כלפיו, מצד שני._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (30.05.2005)
על המפתחות לשפע
_מפתח אחד לשפע - ההסכמה להיות מושפע ולהשפיע.
שאם אין הסכמה להשפעה - לא יכול לבוא השפע, ואם אין הסכמה להשפיע - אין הסכמה להשפעה.
השפע בכל מקרה יורד עלינו ברוב חסדו_
צפריר שפרון בדף מפתחות לשפע (08.06.2005)
_מחשבות יוצרות מציאות
אני חושבת שחסר כאן שלב:
מחשבות יוצרות מעשים, מעשים יוצרים מציאות_
תגובה:
_אני חושב שחסר כאן שלב:
מחשבות יוצרות מציאות, מציאות יוצרת מעשה.
על מנת ליצור מעשה חייבת להיות המציאות המתאימה למעשה הזה. זה בחינת דיבור או הגייה.
מחשבה, דיבור (בבחינת דבר או מציאות), מעשה._
צפריר שפרון באותו בדף ובאותו תאריך
על השקפה הוליסטית
_על פי תפיסתי הוליסטיקה היא הבנת האחדות בבריאה. הקשר ההדדי בין כל חלקי הבריאה הן האישית והן הקוסמית.
קשר בין הגוף לנפש לזולת ולייקום כולו._
נעמי בן שיטרית בדף שעור גלגל המזלות (15.06.2005)
על הכעס
כעס הוא סוג של אופל. ראשית כמובן יש להבחין בו, כי לעיתים הוא נדבק כעדשה לעיננו ואז קשה להבחין בו, רק כל העולם נהיה די מכעיס. ובכל פעם שמבחינים בכעס, באופל הזה, יש לבקש את האור. רק האור יכול לגרש את האופל. לעיתים מספיק לבקש את האור, בלי לדעת מהו ומיהו, בלי לראות אותו או לחוות אותו. עצם הבקשה - ההתכוונות - כבר מסלקת חלק מן האופל. מתרחשת בו תנועה, והתנועה גם היא אויבת של האופל.
ענת שן לוי בדף החרדה משתקת או משתיקה (17.05.2004 )
להיות אימא רכה ומכילה
_להיות אמא רכה ומכילה זה אומר לוותר על כל מיני דברים שנראים מאוד הכרחיים וגורמים למעגל ויכוחים אין סופי.
להיות אמא מכילה זה אומר להקשיב לבנך ולבדוק שוב את כל מה שנראה לך נכון וצודק, כדי להחליט האם זה שווה ויכוח.
להיות אמא מכילה משמע להניח לבנך להיות מי שהוא ולאפשר לו לבטא את זה גם במעשים שלא ממש עולים בקנה אחד עם מה שלך נראה מחוייב המציאות.
אולי אפשר לוותר לו על איסוף הצעצועים ולאסוף אותם בעצמך - חסכת ויכוח.
אולי לא תמיד חובה לרחוץ ידים לפני האוכל - חסכת עוד ויכוח.
ככלל,
כל פעם לפני שאת מבקשת מבנך משהו שנראה לך שהוא לא ישמח לבצע, או אומרת לו "לא" כדאי לך לברר עם עצמך עד כמה זה באמת חשוב
ואולי לוותר על כל העניין לפני שהוא בכלל עולה.
אין בכוונתי לומר כי כדאי לוותר על מה שחשוב לך כדי להמנע מויכוחים, אלא לברר האם זה באמת מאד חשוב, והאם בנך מבין באמת את המשמעות של העניין...
נסי להכנס לנעליו ולראות מה הוא מבין, מרגיש חושב.
ועוד עניין טכני אבל יכול להיות מאד יעיל,
בפעם הבאה שאת חושבת על בנך, חשבי איזה ילד מקסים הוא, איזה יחסים טובים יש לך איתו, איך הימים עוברים לכם בנחת....
נסי לצייר לך איך היית רוצה שיהיה הקשר בינכם ותארי אותו לעצמך בכל פעם שאת מרגישה שעולים בך כעסים, חוסר סבלנות ועצבנות.
זה יכול לעבוד כמו תרופת פלא. קודם כל עליך - את לא תכנסי למעגל פנימי של עצבנות וחוסר סבלנות - ובהמשך על בנך. לילדים יש נטיה לרצות את ההורים. אז אם אנחנו חושבים שיהיה לנו קשה אתם - אכן כך יהיה, לעומת זאת אם אנחנו חושבים שיהיה נפלא רוב הסיכויים שנרגיש נפלא בחברתם._
אורנה שפרון בדף אני מתפטרת (30.07.2002 )
על יחסי אם-ילדים/ות
הסביבה המיידית, גם של תינוק בן שנה, זאת אמא שלו. בכל מקום אליו הוא הולך עם אמו הוא מוקף בסביבתו הטבעית. זה לא מוריד כלום מחשיבותה של המסגרת הרחבה יותר - האב והבית על כל יושביו, אבל אלו מהווים מעגל מקיף לנוכחותה של האם.
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (26.12.2004)
על פי אמונתי, אמא צריכה להיות עם ילדיה, לא פחות מאשר שילדיה צריכים להיות אתה. אני מאמינה שמתוך החיבור המשמעותי שבין אם לילדיה הם צומחים וגדלים והופכים להיות אנשים נפרדים, אבל באותה מדה האם גדלה וצומחת אל הפרדותה מילדיה. אני מאמינה כי רק מתוך החיבור הזה יכולה להתממש הפרידה שבעצם איננה מהות של ניתוק אלא מהות של פינוי מקום, מרחב צמיחה שאנחנו מעניקות לילדינו, והם מעניקים לנו.
אורנה שפרון בדף בלוג אני בחינוך הביתי_ (24.11.2004)
אני לא חושבת שאושרי תלוי באושרם של ילדי (לפחות משתדלת - תחשבי איזה משא בלתי אפשרי זה לילד להיות "אחראי" על אושרה של האם.) אושרנו לא תלוי באושרם של ילדינו. אבל מרגע שאנו הופכות לאמהות, הילדים בכל מקרה נוכחים ומשפיעים על החיים שלנו, בעצם הם חלק בלתי נפרד מאתנו - במיוחד בגילאים הצעירים.. העניין הוא להגיע להכרה שכך הוא. שאת לא יכולה להיות שלמה מבלי לתת לילדייך את מה שאת חושבת שהם צריכים לקבל ממך.
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (16.6.2005)
על נוכחות אימהית
_ילד תובעני, בכיין, יללן, לא מרוצה מכלום תמיד רוצה עוד
המשפט הזה גורם לי לחשוב שאולי מה שחסר זה יותר נוכחות שלך.
אני לא מתכוונת לנוכחות פיזית אלא לנוכחות של ההוויה שלך, נוכחות של אמא.
אם בנך רוצה כל הזמן עוד ועוד - אולי הוא מרגיש שלא שמעת אותו, שלא קלטת אותו, שלא "ראית" אותו. שוב, לא ברמה הפיזית.
הוא מאותת לך שהוא צריך אותך.
את זוכרת את השיחה שהיתה לנו באחד הדפים על לנסות לא להגיב באופן אוטומטי?
מה שעומד מאחורי הרעיון הזה, הוא שכאשר את מגיבה באופן אוטומטי, או כי את עייפה וטרודה, או כי הילד לחץ לך על כפתור / נקודה רגישה - את לא נוכחת.
הגבת אליו באופן מכני והוא מרגיש את זה.
הוא קולט בחושים החדים שלו שבעצם הוא לא קיבל את מה שהיה צריך, כלומר אותך, ומבקש עוד ועוד עוד.
זה כמו מעגל קסמים.
ככל שהוא תובעני יותר, כך לך קשה יותר להיות נוכחת, הוא מרגיש שלא קיבל את אמא שלו באמת והופך תובעני עוד יותר.
דבר מזין דבר עד שקשה להבחין, להפריד ולהבין מה הוביל למה.
השתדלתי לחנך בלי גבולות?
גם להגיד לילד "כן" אפשר לעשות באופן אוטומטי ולא מתוך בחירה.
זה יכול להיות למשל מתוך רצון לא מודע לרצות אותו או מתוך רגשות אשמה.
האם ה"כן" שלך נקי? האם את שלמה איתו?_
עירית לוי בדף חינוך זה לא מתכון לעוגה (29.10.2005)
על החינוך
_השאלה היא איך לך מתאים ונכון לחיות עם ילדייך. זאת השאלה החשובה, והתשובה לה קיימת בתוכך.
נסי להרגיש, ממש להרגיש בגוף, מה מתאים לך ומה לא.
אל תחפשי את התשובות בספרים,
לא אצל משפחות אחרות - לא משנה כמה הן נראות נפלאות.
אל תחפשי את התשובה בעתיד - מה לעשות עכשיו כדי שהילדים יגדלו להיות כאלה או אחרים.
בדקי כל מקרה לגופו והרגישי מה מתאים לכם עכשיו.
אני יוצאת מתוך הנחה - כך אפשר היה ללמוד משאלתך - שאת קשובה לצרכי הילדים, אולם יש לי תחושה שחסר לילדייך משהו שיוכלו להקשיב לו.
את היא זו שלה הם רוצים להקשיב, ממך הם רוצים ללמוד, בדרך שאת מתווה הם רוצים כעת ללכת.
ככל שתהי ברורה יותר לעצמך, כך תהי ברורה להם. ככל שצרכייך יהיו ברורים לך, כך תוכלי להציג אותם בפני ילדייך, והם יקבלו את בקשותייך בשמחה. הם הרי אוהבים אותך ורוצים בשמחתך._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (25.01.2005)
על הצורך בבילויים
_מפתיע לגלות כמה מעט אנחנו צריכים אם אנחנו חיים את חיינו על פי דרכנו. בילויים לרוב הם פיצוי על מה שחסר לנו ביומיום. ואם לא חסר לא נחוץ הפיצוי.
ישנם ימים רבים שמתנהלים בשלווה ובנחת. אחרי ימים כאלה אין שום רצון לצאת לבילוי כי זה בעצמו היה בילוי._
אורנה שפרון בדף רמת חיים (18.03.2002)
על סטטיסטיקה לעומת בחירה אישית
_קבלת ההחלטות שלנו בחיים על פי נתונים סטטיסטיים שמה אותנו בסד של זרות וניכור מהחיים שלנו בעצמם. הרי שום מידע סטטיסטי אינו נוגע לאף אדם או מקרה פרטי, זהו תמיד שכלול תולדות ונסיבות חיים של קבוצת אנשים. מה זה נוגע למי באופן פרטי? אם זה משפיע על בחירת דרכנו בחיים, זה אומר שהבחירה היא לא אישית, פרטית, שלנו, אלא נובעת משיקולים סטטיסטיים שמתקבלים מחיים של אנשים אחרים שאיננו מכירים בכלל. איזה קשר יש לבחירות שלהם בחיים או לנסיבות חייהם ולחיים שלנו?
למעשה כופה עלינו הסטטיסטיקה את אמונות ההמון החיצוניות ושוב אנחנו נשארים ריקים מבפנים - שהרי יש על כך מידע סטטיסטי, וההחלטה שלנו התקבלה באופן רציונלי משכלול נתוני חיינו עם חייהם של עוד אלפים שאיננו מכירים בכלל. אבל מה עם הלב? זה שבסטטיסטיות לא מתיחסים אליו בכלל (אלא בתור אפשרות להתקף) זה לא אומר שהוא לא קיים.
מה שאני מנסה להגיד הוא שאפר להיות שלמים מבפנים, בלי קשר למחקרים, נוהגים מקובלים או תפישות תרבותיות. יש בנו את המקום הזה, אבל אם נמשיך לחפש בחוץ לעולם לא נצליח לפגוש בו. והמקום הזה נמצא בקשר שלנו עם עצמנו, בכנות המבט שלנו על חיינו ועל חיי ילדינו, ובדיאלוג מתמיד עם הילדים החיים איתנו.
הסטטיסטיקות זורעות פחד וכפיה של גורל, (ראי את כל הדיון בלידות הבית, שם כופה הסטטיסטיקה והאמונה בה, גורלות של נשים ותינוקות אשר שבויים בתוך איזה עולם וירטואלי של אחוזים) וכבר אמרתי (בובר כמובן) שההיפך מכפיה הוא לא חירות אלא התקשרות - התקשרות עם גורלנו, התקשרות עם תולדות חיינו. ממקום כזה סטטיסטיקה נראית כזבוב טורדני שבתנועת ניפנוף אחת נעלם ועובר כנראה להטריד את השכן (חיוך)._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (25.04.2005)
על ראיית תמונת החיים
_נסי לתאר שנית את חייך, בהווה. איך עבר היום. מה המינון של הקושי, מה המינון של רגעי האושר.
יש לנו נטיה - לכולנו, בני האדם, להעצים את מקום הקושי והסבל בחיינו, ולקבל את הרגעים הטובים כמובן מאיליו, שלא מקדישים לו אפילו רגע אחד של מחשבה. ומכיוון שאת רוב מחשבותינו אנחנו מקדישים לקושי, נדמה שהוא ממלא את כל התמונה של חיינו.
נסי לבדוק מחדש את התמונה של חייך._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (29.05.2005)
על טכניקות
_דרך טובה ויעילה להתחבר לרגע היא בתרגילי נשימה.
נסי להתמקד בנשיפה - כווצי מעט את פיך כך ששפתייך יצרו התנגדות לאוויר היוצא - זה ישמע כמו פווווו ארוך, והוציאי את כל האויר. לאחר מכן תני לאויר חדש להכנס אל תוכך ושוב נשפי באותה צורה.
תרגלי כך שלוש או ארבע נשימות בכל פעם._
אורנה שפרון בדף אורנה שפרון (29.05.2005)
את לא חייבת להקשיב למה/ למי שמוריד את האנרגיות שלך. את לא חייבת להיות עם אנשים שלא נעים לך במחיצתם (או לפחות "מותר לך" להמנע ולצמצם מפגשים)... זו לא חוצפה, זו לא גסות, זו לא בריחה מהתמודדות, זה לא פיספוס של שיעור. זו פשוט החלטה שלגיטימי וחכם לקבל לפעמים.
מיכל מ בדף איך לקבל ביקורת (05.04.2003)
על מחיקות
_מה כל כך נורא באיזו התנצחות קטנה? מה פתאום למחוק דף?...
לי אין אפילו דף אחד שהייתי רוצה למחוק. מה שלא מענין אותי נשאר מיותם מבחינתי. אתר חופשי מאפשר, על פי תפישתי, להביע כל דעה באופן מוחלט גם אם הדעה או דרך הבעתה אינה עולה בקנה אחד עם נמוסי או הליכות ואורחות חיי מישהו.
יש מקום לערוך או אפילו למחוק דברים שאיבדו מתוקפם (הודעות או בקשות אישיות). יש אפילו מקום למחוק כל מה שבגדר עבירה על החוק - על מנת לא לסבך אף אחד עם זכויות יוצרים או תביעה משפטית. אבל מחיקה של דפים שלמים מנוגדת למהות האתר החופשי...
לכולם יש מקום ואין צורך במנהל ראשי, גננת משנית, בלש פרטי, שב"כניק ציבורי, שוטר חרש או פקח עוור.
אתר חופשי משמעותו חופש הדיבור - לא החופש לסתום פיות._
צפריר בדף זכותך לומר את דבריך (14.8.2001)
הבחירות האוטומטיות האלה שבהן הורגלנו, הן לא כורח המציאות. יש דרכים אחרות.
סיגל ב בדף סייעת אלימה בגן (15.10.2005)
אני גם אשמח אם תראי לי בטקסט שלי מאילו מילים קיבלת את התחושה הזו, כדי שאלמד
סיגל ב שם, שם
אנחנו בוחרים להשאיר את האחריות על גידול ילדינו אצלנו, ולא להעביר אותה לאנשים אחרים
סיגל ב שם, שם
_האם חשוב לך מה אחרים חושבים?
אם כן, למה? <טון מתעניין>_
סיגל ב בדף נשואה ללא ילדים ובכל זאת בבית (28.01.2006)
ברכי על הקיים ומכך הוא ישתפר
צפריר שפרון בדף מה היא אנרכיה באמת 2 ( 22.11.2002)
_אני לא כותבת על מה שיש, ולא על איך "להסתדר עם מה שיש ולהוציא ממנו את המקסימום".
אני הרבה יותר רדיקלית.
אני מתעלמת מכל השלב הזה בדיון. הוא בעיני ברור מאליו. ברור מאליו במובן ש"זה מה שיש כרגע ואנחנו מסתדרות עם זה".
אני לא שואלת על התמודדות נשית פמיניסטית בעולם שערכיו בעצם סותרים רבות ממהויות האשה (שעון, חיי "עבודה בשכר" המנותקים מהילדים, אם נזכיר רק שתי דוגמאות).
אני פתחתי דיון שאומר משהו אחר.
בבסיס שלו (אני עכשיו מנסה לנסח ניסוח מאוד מקיף, וברמת המטא-דיון) הוא בעצם אומר:
אני מחפשת את "מהויות האשה" ואני מחפשת לעצב לנו עולם שמתאים ל"מהויות" האלה, במקביל לכך שאני מחפשת לאתר בעולם הקיים את מה שלא מתאים, כדי לחלץ אותנו ממה שלא מתאים לנו או לא משרת אותנו.
אני לא מדברת אל מי שהכל מתאים לה בעולם הקיים. דברי מיותרים לה, מפני ש אין לה צורך בהם - כרגע, או בכלל.
אני מדברת אל כל מי שכשהיא קוראת את הדברים, משהו "מתחבר" לה והיא מוצאת בהם פתח להתקדמות עצמית.
הו! נפל לי אסימון ממש גדול, אז אני אחזור על התובנה שנדלקה אצלי לפתע:
אני לא מדברת אל מי שאין לה כל "צורך" בדברים שלי. אני מדברת אך ורק אל אלה שמקבלות מהם משהו .
מה שכתבתי הרגע, אגב, עומד בסתירה מאוד גדולה לצורת מחשבה שהאמנתי בה פעם. פעם חשבתי שיש "אמת" ו, איך נקרא לזה, אולי "טעות". וחשבתי שאם מגלים "אמת" אז מובן שמוכרחים תיכף ומייד לגלות לכולם את ה"אמת" הזאת, כי הרי היא "האמת" והיא תעזור להם!
היום אני פשוט רואה דברים אחרת.
כשמישהו מגלה משהו ש"מתחבר לו" (כמו עקרון הרצף למשל), אז יש לו משמעות רק בעיני אלה שזה מתאים להם ומתחבר להם לגלות את זה גם הם. זו לא "אמת" אובייקטיבית במובן זה ש"כולם" צריכים תיכף לגלות את זה או להבין את זה או להסכים על זה - זאת "אמת" רק למי שזה עוזר, וזה "לא כלום" (לא טעות, לא שקר) למי שזה לא עוזר לו.
ומי שזה לא "מתחבר לו" היום, יכול להתחבר מחר. או לא. בכל מקרה, זה לא שייך ל(מרכאות כפולות ומכופלות) "גילוי האמת"._
ובהודעה אחרת באותו דף - הסבר נוסף:
_אני אומרת, שאני לא מנסה לשכנע אף אחד,
ושאני לא כל כך יומרנית שאני חושבת שכל אחד ימצא עניין או תועלת בדברי,
ושאני מאמינה בכנות שיש הרבה שלא ימצאו בדברי שום דבר שמדבר אליהם,
ואני חושבת שזה לגמרי בסדר ולגיטימי ולכן מה שאני אומרת מיותר להם לחלוטין, לא עוזר להם, ולא רלבנטי לחייהם, והם לא חייבים לבזבז את זמנם היקר בהתעמקות במשהו שלא נראה להם סביר.
אני כן כותבת למען אלה שכן מבינות, וזה כן תורם להן לחיים._
בשמת א בדף נשים לבושות באופן טבעי (09.05.2005)
שחרור האישה
_לכל הענין של תנועה, לבוש, התנהגות והויה נשית אפשר לגשת מהרבה כוונים הכוונה שלי בעבודה עם מטופלות הוא לאפשר להן לסרוג את הנשיות שלהן, את מה שנכון להן, להעיז לשאול שאלות גם על דברים שנראים מובנים מאליהם כמו תחתונים, חזיות, נעלי עקב, גזרה, אבל גם על הנקה , אמהות, זוגיות, חברות, משפחה ובקיצור להיות בבדיקה מתמדת של הצרכים שלהן והאמונות שלהן. מבחינתי זה שחרור האשה האמיתי. החופש לשאול, להטיל ספק, ולהיות מסוגלת לבחור בדרך שנכונה לך ביותר בכל שלב בחייך. כל תשובה שהיתקבלה אחרי חקירה עצמית כזו היא לגיטימית,גם אם היא לא יושבת טוב בשום פרמטר שיפוט חיצוני.
רוב האנשים ובמיחד הנשים חוששים מהתהליך כוון שהוא מחיב לקיחת אחריות מלאה על החיים ומכאן ויתור על המותרות של להאשים אחרים בדברים שלא מוצאים חן בחיינו.
לצערי חופש זה לא משהוא שניתן לתת או לקבל חופש צריך לקחת. השיחרור נובע מתהליך אקטיבי ומי שרוצה להיות אשה משוחררת צריכה לשחרר את עצמה ולא לחכות שגורם חיצוני יעניק לה את הרשות לכך._
דינה דיאמנט בדף נשים לבושות באופן טבעי (14.05.2005)
הכלה וקבלה
_להכיל זה את האדם.
לקבל זה את ההתנהגות.
כשאני מכילה אותך בהיותך אלימה אני אומרת לך בעצם את הדבר הבא - זו מי שאת כרגע, זה מה שאת מביאה כרגע. זה לא מבהיל אותי ולא מאיים עלי. אני יודעת שאת גדולה מסך החלקים שבך שלא נוחים לי כרגע. אני יכולה לחלוק איתך את המרחב גם כאשר ההתנהגות שלך היא מה שאת עושה עכשיו.
כשאני מקבלת את ההתנהגות האלימה שלך אני אומרת לך בעצם את הדבר הבא - מותר לך להיות אלימה. האלימות שלך היא בסדר בשבילי, אולי אפילו רצויה בעיניי (למשל, אם אנחנו שותפות לעמדה שבגללה את אלימה כרגע).
זה מובן?
אז אדם שמכילים אותו הוא אדם שמרגיש שלמרות שאולי בעיניי אחרים הוא טועה או מזיק עדיין אפשר לשמוע אותו ולדבר איתו. כי זה רק מעשה או מעשים או התנהגות. ויש מישהו שיכול לראות מעבר אליהם את האדם הזה כשלם שמכוון לטוב באופן כללי.
ואדם שלא מכילים אותו ירגיש שמה שהוא עשה כל כך חמור שזה צובע כבר את מי שהוא ואי אפשר להיות איתו יותר.
אדם שמקבלים את ההתנהגות שלו ירגיש שהיא רצויה או לפחות סבירה.
אדם שלא מקבלים את ההתנהגות שלו ירגיש שההתנהגות הזו צריכה להישקל מחדש.
לטעמי, הדרך שבה יש סיכוי גדול ביותר שהתנהגות תישקל מחדש, היא תחת ההנחה של הכלה. שרואים אותי למרות שאולי התנהגתי לא בסדר בעיניי מישהו. שאני אדם שלם גם אם פספסתי לגמרי. ושמאמינים בי שיש לי מה להציע גם אם כרגע עשיתי משהו שנחווה גרוע מאוד._
ציל צול בדף שלה (26.04.2014 18:10)
ביקורת הוגנת - כתיבה לגופו של עניין ולא לגופו של אדם
לי אורה (2005-10-11T19:17:50):
כמה דוגמאות לביקורת הוגנת, לגופו של עניין:
דוגמאות לביקורת לגופו של אדם הן ברורות מאוד. הן מתחילות בדרך כלל במילה "את" או "אתה", והן כוללות התייחסות לאישיות, לדרך הכתיבה, לדרך ההתנהלות וכו' של מישהו/י.
והנה דוגמה לכתיבה עניינית ולא אישית, ובכוונה אני מנסחת דעה שאינה דעתי כדי להדגים:
אני בעד המונח פלוני אלמוני משום שיש לו שורשים ארוכים בשפה העברית. זהו מונח ידוע ומוכר בספרות העברית ובשפה העברית ויש לו היסטוריה ארוכה. ניתן לראות אותו כ-idiom - כניב מקובל וסגור.
אני נגד המונח פלוני אלמונית משום שלדעתי הוא מסב את תשומת הלב לענייני ג'נדר, מדגיש את ההבדלים בין נשים לגברים ומשום שהוא מהווה בעיניי שיבוש של המונח המקובל פלוני אלמוני.
וכו' וכו' וכו'.
לעומת זאת: את רוצחת השפה העברית! את מתוסבכת על כל הראש ואני לא רוצה לסבול יותר מהשגעונות ומהקפריזות שלך! את מאוד תוקפנית ולא נותנת לאף אחד להוציא מילה מהפה! את פויה ומגעילה (-:
נכון שיש הבדל גדול בין "הטיעון שלך בלתי מבוסס" לבין "את טפשה ומשוגעת"?
וגם ביחסים אישיים (במשפחה, בזוגיות, עם הילדות/ים, בין חברים/ות וכו' וכו') עדיף לבקר מעשים מסוימים ולא לעשות רצח אופי. עדיף לומר משהו כגון: "התנהגות X אינה מקובלת עליי משום ש... וכו' וכו' ונפגעתי מאוד" וכו' וכו' (התמקדות במעשה וגם בהשלכותיו על הדובר/ת) ולא: "את/ה רשע/ית ותמיד הורס/ת את הכל".
ובקשר למה שכתבתי על ביקורת הוגנת, ביקורת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם ניתן למצוא דברים דומים בדף זה איך להעביר ביקורת
ציטוט של כמה סעיפים מרכזיים בנידון:
_לא להכליל אלא לציין מקרה
ציון מקרה מתייחס למציאות. הכללה היא פרשנות, אשר יכולה להיות עליה מחלוקת. גם אדם שלעיתים מפשל, אינו בהכרח "פשלונר". הרבה יותר הוגן, וגם הרבה יותר נח לאדם להתמודד עם ביקורת כמו "שברת שתי כוסות בחודש האחרון" מאשר "אתה שובר כוסות".
לדבר על עובדות, לא על תכונות
עובדות מתייחסות למציאות שעליה טוענים. תכונות מתייחסות לאדם שמולך. העובדות הן נכונות או לא. קביעת תכונות של האדם היא התקפה יותר ישירה עליו. אם אומרים לאדם "איחרת לפגישה שלנו" - יכול להיות שהיתה לו סיבה טובה. יכול להיות שהוא שלם עם האיחור. יכול להיות שהוא מצטער עליו. בכל אופן - הוא יכול להתייחס לקביעה. לעומת זאת אם אומרים לו "אתה לא מסוגל להגיע בזמן לפגישה / אתה תמיד מאחר / אתה מאחר כרוני" - הרבה יותר קשה לו להתמודד עם זה.
להיות עובדתי, לא שיפוטי
עובדות מתייחסות למציאות. שיפוט מתייחס לאדם. שיפוט זה לא רק לקבוע תכונות, אלא גם לקבוע את מעמדן המוסרי. אמרנו כבר שחשוב לדבר על העובדות. הפן הנוסף הוא שאסור להיות שיפוטי. להגיד "גביתם ממני כסף, אבל המכונית לא תוקנה" זה ניסוח עובדתי, וזה משאיר את השיחה ברמה העובדתית (אם המוסכניק מספיק בוגר). לעומת זאת "אתם פשוט לא מקצוענים. אתם לא מסוגלים לתקן נזילה פשוטה." זה שיפוטי: קובעים עובדות על האדם. זו גם הזמנה לעימות טעון רגשות, לא לדיון תבוני. חנניה רייכמן כתב:
כשמתקרבת השיחה
אל נקודת הרתיחה
מיד יורד ההגיון
אל נקודת הקיפאון_
וציטוט המופיע בדף זה מדף אחר:
אני חושב שצריך להתמקד בעניין ולא בכותב ולהימנע מביקורת אישית, ניר סופר בדף ויכוחים על התבטאויות.
(מועתק מדף פלוני אלמוני או פלונית אלמונית )
כמה דוגמאות לביקורת הוגנת, לגופו של עניין:
- הטיעון שהבאת אינו מבוסס (כתגובה לטענה שלא מבססים אותה על נתונים או עובדות)
- הנתונים שעליהם את/ה מסתמך/כת אינם רלוונטיים לטענה
- הנתונים שעליהם את/ה מסתמך/ת הם ממקור מפוקפק (כתגובה לטענה המתבססת על המקור הזה: סבתא של גיסתי שמעה מדודה שלה ש.... )
- המדגם שעליו את/ה מסתמך/כת אינו מייצג, קטן מדי וכו' (כתגובה על טענה המבוססת על מקרה אחד, 10 מקרים וכו')
דוגמאות לביקורת לגופו של אדם הן ברורות מאוד. הן מתחילות בדרך כלל במילה "את" או "אתה", והן כוללות התייחסות לאישיות, לדרך הכתיבה, לדרך ההתנהלות וכו' של מישהו/י.
והנה דוגמה לכתיבה עניינית ולא אישית, ובכוונה אני מנסחת דעה שאינה דעתי כדי להדגים:
אני בעד המונח פלוני אלמוני משום שיש לו שורשים ארוכים בשפה העברית. זהו מונח ידוע ומוכר בספרות העברית ובשפה העברית ויש לו היסטוריה ארוכה. ניתן לראות אותו כ-idiom - כניב מקובל וסגור.
אני נגד המונח פלוני אלמונית משום שלדעתי הוא מסב את תשומת הלב לענייני ג'נדר, מדגיש את ההבדלים בין נשים לגברים ומשום שהוא מהווה בעיניי שיבוש של המונח המקובל פלוני אלמוני.
וכו' וכו' וכו'.
לעומת זאת: את רוצחת השפה העברית! את מתוסבכת על כל הראש ואני לא רוצה לסבול יותר מהשגעונות ומהקפריזות שלך! את מאוד תוקפנית ולא נותנת לאף אחד להוציא מילה מהפה! את פויה ומגעילה (-:
נכון שיש הבדל גדול בין "הטיעון שלך בלתי מבוסס" לבין "את טפשה ומשוגעת"?
וגם ביחסים אישיים (במשפחה, בזוגיות, עם הילדות/ים, בין חברים/ות וכו' וכו') עדיף לבקר מעשים מסוימים ולא לעשות רצח אופי. עדיף לומר משהו כגון: "התנהגות X אינה מקובלת עליי משום ש... וכו' וכו' ונפגעתי מאוד" וכו' וכו' (התמקדות במעשה וגם בהשלכותיו על הדובר/ת) ולא: "את/ה רשע/ית ותמיד הורס/ת את הכל".
ובקשר למה שכתבתי על ביקורת הוגנת, ביקורת לגופו של עניין ולא לגופו של אדם ניתן למצוא דברים דומים בדף זה איך להעביר ביקורת
ציטוט של כמה סעיפים מרכזיים בנידון:
_לא להכליל אלא לציין מקרה
ציון מקרה מתייחס למציאות. הכללה היא פרשנות, אשר יכולה להיות עליה מחלוקת. גם אדם שלעיתים מפשל, אינו בהכרח "פשלונר". הרבה יותר הוגן, וגם הרבה יותר נח לאדם להתמודד עם ביקורת כמו "שברת שתי כוסות בחודש האחרון" מאשר "אתה שובר כוסות".
לדבר על עובדות, לא על תכונות
עובדות מתייחסות למציאות שעליה טוענים. תכונות מתייחסות לאדם שמולך. העובדות הן נכונות או לא. קביעת תכונות של האדם היא התקפה יותר ישירה עליו. אם אומרים לאדם "איחרת לפגישה שלנו" - יכול להיות שהיתה לו סיבה טובה. יכול להיות שהוא שלם עם האיחור. יכול להיות שהוא מצטער עליו. בכל אופן - הוא יכול להתייחס לקביעה. לעומת זאת אם אומרים לו "אתה לא מסוגל להגיע בזמן לפגישה / אתה תמיד מאחר / אתה מאחר כרוני" - הרבה יותר קשה לו להתמודד עם זה.
להיות עובדתי, לא שיפוטי
עובדות מתייחסות למציאות. שיפוט מתייחס לאדם. שיפוט זה לא רק לקבוע תכונות, אלא גם לקבוע את מעמדן המוסרי. אמרנו כבר שחשוב לדבר על העובדות. הפן הנוסף הוא שאסור להיות שיפוטי. להגיד "גביתם ממני כסף, אבל המכונית לא תוקנה" זה ניסוח עובדתי, וזה משאיר את השיחה ברמה העובדתית (אם המוסכניק מספיק בוגר). לעומת זאת "אתם פשוט לא מקצוענים. אתם לא מסוגלים לתקן נזילה פשוטה." זה שיפוטי: קובעים עובדות על האדם. זו גם הזמנה לעימות טעון רגשות, לא לדיון תבוני. חנניה רייכמן כתב:
כשמתקרבת השיחה
אל נקודת הרתיחה
מיד יורד ההגיון
אל נקודת הקיפאון_
וציטוט המופיע בדף זה מדף אחר:
אני חושב שצריך להתמקד בעניין ולא בכותב ולהימנע מביקורת אישית, ניר סופר בדף ויכוחים על התבטאויות.
(מועתק מדף פלוני אלמוני או פלונית אלמונית )
על כללים נוספים לדיון הוגן
לי אורה (2005-12-28T17:39:49):
על כללים נוספים לדיון הוגן ניתן לקרוא בדף איך להתווכח בצ'יק צ'ק
ואלו העקרונות שהוספתי שם (28.12.2005 17:32)
עקרון השמירה על הפרטיות
מהדף שמירה על פרטיות
כבדו את פרטיותם של משתמשים אחרים באתר ואל תחשפו פרטים אישיים עליהם ללא רשותם הכוונה לפרטים אישיים שיודעים באמצעות קשר אישי מחוץ לאתר, וגם לפרטים אישיים שנכתבו בדף אחר באתר. לדוגמה, חשיפת פרטים אישיים שנכתבו בדף תמיכה בדף שבו מתנהל ויכוח פוליטי.
עקרון הדיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם
בדפים שבהם מתנהלים דיונים עקרוניים עדיף לא להתייחס לעניינים אישיים של משתתפות/ים מוכרות/ים באופן אישי או מהאתר (ראו עקרון השמירה על הפרטיות). כמו כן כדאי להימנע מלהפנות שאלות אישיות למשתתפות/ים בלתי מוכרות/ים. העניינים האישיים-הפרטיים אינם רלוונטיים לדיונים העקרוניים-הכלליים, וכפי שכתב ניר סופר בדף ויכוחים על התבטאויות אני חושב שצריך להתמקד בעניין ולא בכותב ולהימנע מביקורת אישית . ואם כבר נשאלה שאלה סקרנית על עניינים אישיים, יש לכבד את זכות הנשאל/ת לסרב מלהשיב ולא להשתמש בסירוב זה כאמצעי לניגוח.
על כללים נוספים לדיון הוגן ניתן לקרוא בדף איך להתווכח בצ'יק צ'ק
ואלו העקרונות שהוספתי שם (28.12.2005 17:32)
עקרון השמירה על הפרטיות
מהדף שמירה על פרטיות
כבדו את פרטיותם של משתמשים אחרים באתר ואל תחשפו פרטים אישיים עליהם ללא רשותם הכוונה לפרטים אישיים שיודעים באמצעות קשר אישי מחוץ לאתר, וגם לפרטים אישיים שנכתבו בדף אחר באתר. לדוגמה, חשיפת פרטים אישיים שנכתבו בדף תמיכה בדף שבו מתנהל ויכוח פוליטי.
עקרון הדיון לגופו של עניין ולא לגופו של אדם
בדפים שבהם מתנהלים דיונים עקרוניים עדיף לא להתייחס לעניינים אישיים של משתתפות/ים מוכרות/ים באופן אישי או מהאתר (ראו עקרון השמירה על הפרטיות). כמו כן כדאי להימנע מלהפנות שאלות אישיות למשתתפות/ים בלתי מוכרות/ים. העניינים האישיים-הפרטיים אינם רלוונטיים לדיונים העקרוניים-הכלליים, וכפי שכתב ניר סופר בדף ויכוחים על התבטאויות אני חושב שצריך להתמקד בעניין ולא בכותב ולהימנע מביקורת אישית . ואם כבר נשאלה שאלה סקרנית על עניינים אישיים, יש לכבד את זכות הנשאל/ת לסרב מלהשיב ולא להשתמש בסירוב זה כאמצעי לניגוח.
כמה עקרונות של לואיז היי
דברים שכתבתי בדף לואיז היי
לי אורה (2005-06-30T13:35:45):
תחילה אעתיק (בדילוגים) כמה משפטים המצויים בספר של לואיז היי, אתה יכול לרפא את חייך, עמ' 16-23
"מחשבותינו באשר לעצמנו הופכות לאמת עבורנו. אני מאמינה כי כל אחד מאיתנו... אחראי באופן מלא על כל דבר בחיינו, הטוב ביותר והגרוע ביותר. כל מחשבה אשר אנו הוגים יוצרת את עתידנו. כולנו יוצרים את חוויותינו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו...
אנו יוצרים את המצבים, ולאחר מכן אנו מוותרים על כוחנו באמצעות האשמת האחר בתסכולנו...
תת המודע שלנו מקבל כל מה שאנו בוחרים להאמין בו... אמונותיי בנוגע לעצמי ובנוגע לחיים מתגשמות עבורי...
כאשר אנו צעירים מאוד, אנו לומדים כיצד אנו אמורים לחוש לגבי עצמנו ולגבי החיים באמצעות תגובותיהם של המבוגרים סביבנו... כאשר אנו מתבגרים, יש בנו נטייה ליצור מחדש את האקלים הרגשי של חיי המשפחה המוקדמים שלנו...
אנו רוכשים את מערכת האמונות שלנו בשלב מוקדם מאוד בילדותנו, ולאחר מכן אנו מתקדמים במהלך חיינו כשאנו יוצרים חוויות התואמות את אמונותינו. סקרו את מהלך חייכם, ושימו לב כמה פעמים עברתם אותן חוויות עצמן. אני מאמינה כי יצרתם חוויות אלו שוב ושוב, מפני שהם שיקפו דבר מה שבו האמנתם...
כל האירועים, אשר חווית במשך ימי חייך עד לרגע זה, נוצרו על ידי מחשבות ואמונות שבהן האמנת בעבר. הן נוצרו על ידי מחשבות ומילים שבהן השתמשת אתמול, בשבוע שעבר, בחודש שעבר, בשנה שעברה...
אולם זהו עברך, שהסתיים ונחתם. הדבר החשוב ברגע זה הוא המחשבות והאמונות שבהן אתה בוחר כרגע, מאחר שמחשבות ומילים אלו ייצרו את עתידך. נקודת הכוח שלך היא ברגע הנוכחי, והיא יוצרת את חוויותיך מחר, בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה, וכן הלאה...
גיליתי כי טינה, ביקורת, אשמה ופחד גורמים ליותר בעיות מאשר כל דבר אחר. ארבע תחושות אלו גורמות לבעיות העיקריות בגופנו ובחיינו. רגשות אלו נובעים מהאשמת אחרים ומהימנעות מנטילת אחריות על חוויותינו שלנו.... אם כולנו אחראים באופן מלא על כל דבר בחיינו, כי אז אין איש אשר ניתן להאשימו. כל מה שמתרחש "שם בחוץ" אינו אלא השתקפות של מחשבותינו הפנימיות. אינני מצדיקה את התנהגותם הלקויה של אנשים אחרים, אך אמונותינו שלנו הן שמושכות אלינו אנשים, אשר יתייחסו אלינו בדרך זו.
אם אתה מוצא את עצמך אומר: "כולם תמיד עושים לי כך וכך... מתעללים בי", כי אז זהו הדפוס שלך. יש בך מחשבה כלשהי, המושכת אנשים אשר מפגינים התנהגות מעין זו. כאשר לא תחשוב עוד בדרך זו, הם ילכו למקום אחר ויעשו זאת למישהו אחר. אתה לא תמשוך אותם עוד".
עדות אישית של לואיז היי שם, עמ' 239-241
לואיז מספרת שכשהיתה ילדה עברה אונס והתעללויות מיניות רבות וגם אלימות וכו' והדימוי העצמי שלה הלך והתדרדר. והמצב המשיך גם כשהתבגרה
"כיום אני רואה בבירור כי ... זו היתה אמונתי... שאני חסרת ערך וכי אינני ראויה לדבר... היה זה הדפוס שלי. הם רק שיקפו את אמונותיי...
בימים אלו... גרמו האלימות אשר חוויתי כילדה, יחד עם תחושות חוסר הערך אשר פיתחתי לאורך הדרך, לכך שמשכתי אל חיי גברים אשר התעללו בי, ולעתים קרובות היכו אותי. יכולתי לבלות את שארית חיי כשאני מוחה כנגד יחסם של הגברים, וסביר להניח כי עדיין הייתי עוברת אותן חוויות. אולם בהדרגה... השתפר הדימוי העצמי שלי, וגברים מסוג זה החלו להיעלם מחיי. הם לא תאמו עוד את דפוס האמונה הבלתי מודעת הישן שלי, כי אני ראויה להתעללות. אינני מצדיקה את התנהגותם, אך אילולא היה זה הדפוס שלי – לא היו נמשכים אליי. כיום, גבר המתעלל בנשים אינו יודע כלל כי אני קיימת. דפוסינו אינם מושכים עוד אלו את אלו".
סיכום קצר
לפי שיטתה של לואיז היי
א. אנחנו יוצרים/ות את המציאות שלנו ואת כל המצבים בחיינו באמצעות המחשבות והדיבורים שלנו. החוויות שלנו משקפות את האמונות שלנו לגבי עצמנו, לגבי מה שמגיע לנו, וכו'
ב. המחשבות החוזרות והנשנות שלנו, הדיבורים החוזרים והנשנים שלנו, האמונות שלנו לגבי עצמנו הופכים לדפוס, לתבנית חוזרת ונשנית. אנו שוב ושוב ושוב מושכים אלינו אותן חוויות, המשקפות את אמונותינו לגבי עצמנו והעולם.
ולגבי נשים שעוברות התעללויות חוזרות ונשנות (וזה כמובן נכון לגבי כל סוגי ההתעללויות, לא רק הפיזיות והמיניות):
לנשים אלו יש דפוס מחשבתי-רגשי שלילי לגבי עצמן ולגבי העולם. מסיבות שונות, שנובעות מהילדות, הן גיבשו דפוס שמושך אליהן אנשים שימשיכו לשחזר את הסצינות השליליות מהילדות. ואז הן מושכות (ממגנטות) אליהן אנשים שיתעללו בהן שוב ושוב ושוב ושוב, אנשים שהתנהגותם תואמת את דפוסי החשיבה של נשים אלו, משקפת את הדפוסים הללו ומאמת להן שוב ושוב שאכן האמונות שלהן נכונות: לא מגיע להן יחס אוהב ומכבד, כל הגברים אותו הדבר וכו' וכו'.
הפתרון: שינוי מודע של המחשבות והמילים משליליות לחיוביות, ובעקבות זאת השפעה על התת-מודע, שינוי הדפוסים המחשבתיים-הרגשיים וכתוצאה מכך הן ימשכו אליהן אנשים חיוביים שההתנהגות שלהם כלפיהן ישקפו את אמונותיהן על עצמן.
לי אורה (2005-06-30T13:35:45):
תחילה אעתיק (בדילוגים) כמה משפטים המצויים בספר של לואיז היי, אתה יכול לרפא את חייך, עמ' 16-23
"מחשבותינו באשר לעצמנו הופכות לאמת עבורנו. אני מאמינה כי כל אחד מאיתנו... אחראי באופן מלא על כל דבר בחיינו, הטוב ביותר והגרוע ביותר. כל מחשבה אשר אנו הוגים יוצרת את עתידנו. כולנו יוצרים את חוויותינו באמצעות מחשבותינו ורגשותינו...
אנו יוצרים את המצבים, ולאחר מכן אנו מוותרים על כוחנו באמצעות האשמת האחר בתסכולנו...
תת המודע שלנו מקבל כל מה שאנו בוחרים להאמין בו... אמונותיי בנוגע לעצמי ובנוגע לחיים מתגשמות עבורי...
כאשר אנו צעירים מאוד, אנו לומדים כיצד אנו אמורים לחוש לגבי עצמנו ולגבי החיים באמצעות תגובותיהם של המבוגרים סביבנו... כאשר אנו מתבגרים, יש בנו נטייה ליצור מחדש את האקלים הרגשי של חיי המשפחה המוקדמים שלנו...
אנו רוכשים את מערכת האמונות שלנו בשלב מוקדם מאוד בילדותנו, ולאחר מכן אנו מתקדמים במהלך חיינו כשאנו יוצרים חוויות התואמות את אמונותינו. סקרו את מהלך חייכם, ושימו לב כמה פעמים עברתם אותן חוויות עצמן. אני מאמינה כי יצרתם חוויות אלו שוב ושוב, מפני שהם שיקפו דבר מה שבו האמנתם...
כל האירועים, אשר חווית במשך ימי חייך עד לרגע זה, נוצרו על ידי מחשבות ואמונות שבהן האמנת בעבר. הן נוצרו על ידי מחשבות ומילים שבהן השתמשת אתמול, בשבוע שעבר, בחודש שעבר, בשנה שעברה...
אולם זהו עברך, שהסתיים ונחתם. הדבר החשוב ברגע זה הוא המחשבות והאמונות שבהן אתה בוחר כרגע, מאחר שמחשבות ומילים אלו ייצרו את עתידך. נקודת הכוח שלך היא ברגע הנוכחי, והיא יוצרת את חוויותיך מחר, בשבוע הבא, בחודש הבא, בשנה הבאה, וכן הלאה...
גיליתי כי טינה, ביקורת, אשמה ופחד גורמים ליותר בעיות מאשר כל דבר אחר. ארבע תחושות אלו גורמות לבעיות העיקריות בגופנו ובחיינו. רגשות אלו נובעים מהאשמת אחרים ומהימנעות מנטילת אחריות על חוויותינו שלנו.... אם כולנו אחראים באופן מלא על כל דבר בחיינו, כי אז אין איש אשר ניתן להאשימו. כל מה שמתרחש "שם בחוץ" אינו אלא השתקפות של מחשבותינו הפנימיות. אינני מצדיקה את התנהגותם הלקויה של אנשים אחרים, אך אמונותינו שלנו הן שמושכות אלינו אנשים, אשר יתייחסו אלינו בדרך זו.
אם אתה מוצא את עצמך אומר: "כולם תמיד עושים לי כך וכך... מתעללים בי", כי אז זהו הדפוס שלך. יש בך מחשבה כלשהי, המושכת אנשים אשר מפגינים התנהגות מעין זו. כאשר לא תחשוב עוד בדרך זו, הם ילכו למקום אחר ויעשו זאת למישהו אחר. אתה לא תמשוך אותם עוד".
עדות אישית של לואיז היי שם, עמ' 239-241
לואיז מספרת שכשהיתה ילדה עברה אונס והתעללויות מיניות רבות וגם אלימות וכו' והדימוי העצמי שלה הלך והתדרדר. והמצב המשיך גם כשהתבגרה
"כיום אני רואה בבירור כי ... זו היתה אמונתי... שאני חסרת ערך וכי אינני ראויה לדבר... היה זה הדפוס שלי. הם רק שיקפו את אמונותיי...
בימים אלו... גרמו האלימות אשר חוויתי כילדה, יחד עם תחושות חוסר הערך אשר פיתחתי לאורך הדרך, לכך שמשכתי אל חיי גברים אשר התעללו בי, ולעתים קרובות היכו אותי. יכולתי לבלות את שארית חיי כשאני מוחה כנגד יחסם של הגברים, וסביר להניח כי עדיין הייתי עוברת אותן חוויות. אולם בהדרגה... השתפר הדימוי העצמי שלי, וגברים מסוג זה החלו להיעלם מחיי. הם לא תאמו עוד את דפוס האמונה הבלתי מודעת הישן שלי, כי אני ראויה להתעללות. אינני מצדיקה את התנהגותם, אך אילולא היה זה הדפוס שלי – לא היו נמשכים אליי. כיום, גבר המתעלל בנשים אינו יודע כלל כי אני קיימת. דפוסינו אינם מושכים עוד אלו את אלו".
סיכום קצר
לפי שיטתה של לואיז היי
א. אנחנו יוצרים/ות את המציאות שלנו ואת כל המצבים בחיינו באמצעות המחשבות והדיבורים שלנו. החוויות שלנו משקפות את האמונות שלנו לגבי עצמנו, לגבי מה שמגיע לנו, וכו'
ב. המחשבות החוזרות והנשנות שלנו, הדיבורים החוזרים והנשנים שלנו, האמונות שלנו לגבי עצמנו הופכים לדפוס, לתבנית חוזרת ונשנית. אנו שוב ושוב ושוב מושכים אלינו אותן חוויות, המשקפות את אמונותינו לגבי עצמנו והעולם.
ולגבי נשים שעוברות התעללויות חוזרות ונשנות (וזה כמובן נכון לגבי כל סוגי ההתעללויות, לא רק הפיזיות והמיניות):
לנשים אלו יש דפוס מחשבתי-רגשי שלילי לגבי עצמן ולגבי העולם. מסיבות שונות, שנובעות מהילדות, הן גיבשו דפוס שמושך אליהן אנשים שימשיכו לשחזר את הסצינות השליליות מהילדות. ואז הן מושכות (ממגנטות) אליהן אנשים שיתעללו בהן שוב ושוב ושוב ושוב, אנשים שהתנהגותם תואמת את דפוסי החשיבה של נשים אלו, משקפת את הדפוסים הללו ומאמת להן שוב ושוב שאכן האמונות שלהן נכונות: לא מגיע להן יחס אוהב ומכבד, כל הגברים אותו הדבר וכו' וכו'.
הפתרון: שינוי מודע של המחשבות והמילים משליליות לחיוביות, ובעקבות זאת השפעה על התת-מודע, שינוי הדפוסים המחשבתיים-הרגשיים וכתוצאה מכך הן ימשכו אליהן אנשים חיוביים שההתנהגות שלהם כלפיהן ישקפו את אמונותיהן על עצמן.
היגדים חיוביים
היגדים חיוביים שכתבתי בדף לואיז היי
הגוף שלי בריא
אני אוהבת את הגוף שלי
אני אוהבת את הגוף הבריא שלי
הגוף שלי בריא ויפה
העור שלי בריא
אני אוהבת את העור שלי
יש לי עור בריא, יפה וקורן
אני בטוחה ומוגנת
דוגמה להיגדים המתייחסים לאיבר או לאיזור בגוף:
אני אוהבת את הרגל\רגליים\ידיים\בטן\כבד\ריאות\ראש\עיניים\וכו' שלי
ה(שם איבר\מקום בגוף) שלי בריא וחזק
ה(כנ"ל) מתפקד היטב
thinkgood]ילקוט הצהרות חיוביות say[/po].htm#place3
הגוף שלי בריא
אני אוהבת את הגוף שלי
אני אוהבת את הגוף הבריא שלי
הגוף שלי בריא ויפה
העור שלי בריא
אני אוהבת את העור שלי
יש לי עור בריא, יפה וקורן
אני בטוחה ומוגנת
דוגמה להיגדים המתייחסים לאיבר או לאיזור בגוף:
אני אוהבת את הרגל\רגליים\ידיים\בטן\כבד\ריאות\ראש\עיניים\וכו' שלי
ה(שם איבר\מקום בגוף) שלי בריא וחזק
ה(כנ"ל) מתפקד היטב
thinkgood]ילקוט הצהרות חיוביות say[/po].htm#place3
{@ לינקים עבורי {@
גוגל
אנימציות ואייקונים
האינדקס הכללי
אישה
אל אישה - דף פתיחה
מקלעת שירה
לעשות כלום
פילים לבנים ותרבות הצריכה
אתרים נבחרים
טטריס
pacman]פקמן redirect[/po].shtml
יהלומים
thinkgood]ילקוט הצהרות חיוביות say[/po].htm#place3
}{+ ניקוד
רושמים את הניקוד אחרי האות. הCAPS LOCK צריך להיות לחוץ. לוחצים על הSHIFT ומקישים תוך כדי כך על המספרים. שיפט+כל שורת המספרים, כולל המקש משמאל ל-1 ושלושת המקשים מימין ל-0, יוצרים ניקוד:
אְ=~
אֱ=1
אֲ=2
אֳ=3
אִ=4
אֵ=5
אֶ=6
אַ=7
אָ=8
ׂו=9
וּ = +
שׁ=0
אֹ= -
בּ= =
אֻ=המקש של הלוכסן
אנימציות ואייקונים
האינדקס הכללי
אישה
אל אישה - דף פתיחה
מקלעת שירה
לעשות כלום
פילים לבנים ותרבות הצריכה
אתרים נבחרים
טטריס
pacman]פקמן redirect[/po].shtml
יהלומים
thinkgood]ילקוט הצהרות חיוביות say[/po].htm#place3
}{+
ניקוד רושמים את הניקוד אחרי האות. הCAPS LOCK צריך להיות לחוץ. לוחצים על הSHIFT ומקישים תוך כדי כך על המספרים. שיפט+כל שורת המספרים, כולל המקש משמאל ל-1 ושלושת המקשים מימין ל-0, יוצרים ניקוד:
אְ=~
אֱ=1
אֲ=2
אֳ=3
אִ=4
אֵ=5
אֶ=6
אַ=7
אָ=8
ׂו=9
וּ = +
שׁ=0
אֹ= -
בּ= =
אֻ=המקש של הלוכסן
ניסיונות:
קווים צהובים
גוגל
- ...
...X ...
W ...
כותרת גדולה
כותרת יותר גדולה
כותרת ממש גדולה
כותרת ענקית
גדול
קטן{כותרת עם פס ירקרק
מירי של שקד: על לואיז היי
מירי של שקד (2005-10-30T08:32:07):
לי אורה שלום ושבוע טוב
בעקבות הדברים שכתבת לי בדף אני מבקשת סליחה מהגוף שלי קניתי לעצמי ספר של לואיז היי, ואני רוצה להתחיל לקרוא בצורה של לימוד ממש. האם יש לך עצות או רעיונות בשבילי איך להפוך את הקריאה לחוויה של לימוד ולמשהו קצת יותר יישומי - למשל ברוח ההצעות שנתת לי בדף שלי? אשמח לשמוע, ותודה על החיבור שעשית בשבילי!
מירי
לי אורה (2005-10-30T18:50:40):
תודה רבה
איזה ספר שלה קנית? יש לה הרבה ספרים נפלאים, אבל הבסיסי ביותר הוא "אתה יכול לרפא את חייך". ספר מעשי במיוחד הוא "אהוב את עצמך, רפא את חייך" הכולל דפי עבודה ומקומות ריקים שבהם את יכולה למלא את תשובותייך האישיות ולאור זאת לקבל עצות איך לשפר וכו'.
האם יש לך עצות או רעיונות בשבילי איך להפוך את הקריאה לחוויה של לימוד ולמשהו קצת יותר יישומי - למשל ברוח ההצעות שנתת לי בדף שלי?
חשבתי הרבה על דברייך אלו, וזה מה שיש לי בינתיים לומר לך:
רוב (או כל) הספרים של לואיז היי בנויים כך:
א) הקדמה כללית המתארת את השיטה ואת כלליה וגם את הטכניקות השונות.
ב) כל הפרקים אחר כך מתארים את התחומים השונים שבהם ניתן ליישם את השיטה בטכניקות השונות שלה, כגון: אהבה עצמית, יחסים עם הזולת, יחסים זוגיים, יחסים עם הילדות/ים, בריאות, עבודה, וכו' וכו'.
ובהתאם לכך, אני מייעצת לך להתמקד בשני המישורים (אפשר כמובן בד בבד ואפשר אחד אחרי השני):
א) בשלב הראשון מאוד כדאי לדעתי לקרוא בעיון את הפתיחה של הספר שקנית. בייחוד כדאי לקרוא את ההקדמה של "אתה יכול לרפא את חייך". כמו כן, כדאי לך לקרוא את הסיכום בתחילת הדף לואיז היי וגם את הסיכום שלי על עקרונות השיטה. תמצאי אותו במעלה הדף הזה, בכותרת הירוקה: כמה עקרונות של לואיז היי. יש גם מאמרים באינטרנט העוסקים בעקרונות השיטה. למשל,
http://www.alternativit.co.il/Ganon3.htm
בכל מנוע חיפוש טוב (למשל גוגל) אם תכתבי כך בין גרשיים: "חשיבה חיובית" תקבלי הפניות לאתרים רבים העוסקים בנושא, ובחלקם ניתן לקרוא מאמרים על הנושא.
ב) בשלב השני, חשבי על תחום או כמה תחומים שהכי הכי הכי חשוב לך בהווה לשפר (למשל, כל מה שכתבת ותיארת בדף שלך). קראי את תוכן העניינים של הספר שרכשת, וחפשי היכן הפרק או הפרקים העוסקים בנושא זה. קראי בעיון את הפרק, סמני לך את ההיגדים החיוביים, סמני במיוחד את אלו שנראים לך, שנוגעים בך, שנראים לך כחשובים במיוחד עבורך.
והתחילי לתרגל! בעצם, המשיכי לתרגל, שהרי כבר התחלת ובהצלחה (-:
ועצה כללית לגבי ההיגדים: הספרים מתורגמים מאנגלית. ולכן בעוד שבמקור ההיגדים כתובים כך שהם מתאימים הן לנשים והן לגברים, בתרגום העברי הם מנוסחים בלשון זכר. לכן עצה ראשונה: שני את ההיגדים שמדברים אלייך ללשון נקבה (את יכולה לתקן בספר עצמו, או אם את מתכוונת להעתיק את ההיגדים או לומר אותם וכו' - לכתוב או לומר בלשון נקבה).
נוסף לכך, לדעתי ההיגדים הללו הם בבחינת הצעות. אם הניסוח לא נראה לך, נסחי את הרעיונות בניסוח המתאים לך, המתאים לדרך שבה את מדברת עם עצמך, בינך לבין עצמך. עדיף שההיגדים יהיו קצרים ותמציתיים ככל האפשר, שיהיו מנוסחים בלשון הווה ובדרך חיובית בלבד. למשל: "אני מצליחה" (ולא: אני אצליח, או: אני לא כישלון).
וכאן תוכלי למצוא אוסף של היגדים חיוביים המסודרים לפי קטיגוריות שונות-תחומי חיים שונים:
http://www.derech.net/[po]thinkgood say[/po].htm
צריך לזכור שלואיז היי היא רק אחת מהכותבות/ים על חשיבה חיובית. בעיניי היא החשובה ביותר, אבל אולי ידברו אליך ספרים של מחברות/ים אחרות/ים - כדאי ללכת לסטימצקי ולשבת זמן מה ולעיין בספרים, או אפשר בספרייה.
נוסף לכך, עד כאן כתבתי אך ורק על אחת מהדרכים של העזרה העצמית: חשיבה חיובית. נוסף לכך (וכהשלמה לכך) יש דרך נוספת: דמיון מודרך. אם הנושא מעניין אותך, את יכולה לכתוב בגוגל "דמיון מודרך" ותוכלי למצוא מאמרים רבים על הנושא. יש אתר עברי העוסק בחשיבה חיובית ובדמיון מודרך, והמכיל הסברים תמציתיים וגם הפניות להרבה מאוד אתרים העוסקים בשניהם:
http://www.geocities.com/[po]zvia ru[/po]
מובן שנכתבו גם ספרים רבים בנושא זה, ואני באופן אישי אוהבת את ספריה של שאקטי גווין (הכוללים גם היגדים חיוביים מאוד מוצלחים לדעתי).
מירי של שקד (2005-10-30T20:02:40):
לי אורה, קניתי את 'אתה יכול לרפא את חייך' כי ראיתי שכתבת בעבר שזה הספר הבסיסי. את הסיכום שלך על עקרונות השיטה קראתי בעבר וזה מה שמשך אותי לקנות את הספר. אני מניחה שאעזר הרבה בכל החומר שיש בדף הבית שלך. הרעיונות שלך באמת מאוד יישומיים -אני מתכוונת להדפיס אותם לעצמי ולצרף לספר. תודה מקרב לב
לי אורה (2005-10-30T20:19:02):
תודה לך שעוררת אותי לכתוב על הנושא ובכך להעלות אותו שוב למודעות שלי (-:
ואם יהיו לך שאלות נוספות בנידון, אשמח להשיב לפי מיטב ידיעתי.
ומציעה לך גם לקרוא את כל ההודעות בדף לואיז היי
מירי של שקד (2006-12-21T21:37:24):
היי ליאורה!
מה שלומך? אני מקווה שטוב.
אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל לפני יותר משנה כתבת לי הרבה דברים שעזרו לי. בעיקר חיברת אותי עם העקרונות של לואיז היי. בעקרון קניתי שני ספרים ועבדתי איתם - 'אתה יכול לרפא את חייך' ו-הכוח טמון בתוכך'. אני מרגישה מחוברת לשיטה אבל כרגע יש לי קצת תקיעות - מרגישה שאני צריכה עוד כלי כלשהו שיעזור לי ליישם את השיטה מלבד הספרים.
רציתי להתייעץ איתך בתור אחת שמבינה בעניין. איך אני יכולה להעמיק את הלימוד והיישום שלי בשיטה שלה? האם יש ספרים נוספים שלה שכדאי לי לקרוא? האם יש ספרים אחרים שהיית ממליצה לי עליהם? אשמח לשמוע כל רעיון שיש לך, גם רעיונות פרועים...תודה , מירי
לי אורה (2007-03-11T08:43:10):
אוי מירי!!!! גם אני מאוווד רוצה להתנצל. רק הרגע נכנסתי לדף שלי ופתאום ראיתי את ההודעה שלך!!! סורי!!!
ובקשר לספרים. לואיז היי אינה היחידה שכותבת על הנושא. האם את מכירה את ספריה של שאקטי גווין? מאוד ממליצה לך לקרוא. ויש לה גם ספר-חוברת לעבודה: יש שם שאלות ומקום להשיב עליהן בספר ודרכי עבודה. מבין ספריה ממליצה בייחוד על 3 אלו:
יש לי קצת תקיעות - מרגישה שאני צריכה עוד כלי כלשהו שיעזור לי ליישם את השיטה מלבד הספרים. לדעתי, חשיבה חיובית והשיטה של היגדים חיוביים היא מאוד חזקה אבל לא מספיקה. לדעתי כדאי להוסיף לה גם את השיטה של דמיון מודרך, ובספרים של שאקטי גווין ושל רומן יש גם הנחיות לדמיון מודרך. וקראי על כך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7% ... 7%A8%D7%9A
בהצלחה
וכתבתי לך גם בדף הבית שלך.
לי אורה שלום ושבוע טוב
בעקבות הדברים שכתבת לי בדף אני מבקשת סליחה מהגוף שלי קניתי לעצמי ספר של לואיז היי, ואני רוצה להתחיל לקרוא בצורה של לימוד ממש. האם יש לך עצות או רעיונות בשבילי איך להפוך את הקריאה לחוויה של לימוד ולמשהו קצת יותר יישומי - למשל ברוח ההצעות שנתת לי בדף שלי? אשמח לשמוע, ותודה על החיבור שעשית בשבילי!
מירי
לי אורה (2005-10-30T18:50:40):
תודה רבה
איזה ספר שלה קנית? יש לה הרבה ספרים נפלאים, אבל הבסיסי ביותר הוא "אתה יכול לרפא את חייך". ספר מעשי במיוחד הוא "אהוב את עצמך, רפא את חייך" הכולל דפי עבודה ומקומות ריקים שבהם את יכולה למלא את תשובותייך האישיות ולאור זאת לקבל עצות איך לשפר וכו'.
האם יש לך עצות או רעיונות בשבילי איך להפוך את הקריאה לחוויה של לימוד ולמשהו קצת יותר יישומי - למשל ברוח ההצעות שנתת לי בדף שלי?
חשבתי הרבה על דברייך אלו, וזה מה שיש לי בינתיים לומר לך:
רוב (או כל) הספרים של לואיז היי בנויים כך:
א) הקדמה כללית המתארת את השיטה ואת כלליה וגם את הטכניקות השונות.
ב) כל הפרקים אחר כך מתארים את התחומים השונים שבהם ניתן ליישם את השיטה בטכניקות השונות שלה, כגון: אהבה עצמית, יחסים עם הזולת, יחסים זוגיים, יחסים עם הילדות/ים, בריאות, עבודה, וכו' וכו'.
ובהתאם לכך, אני מייעצת לך להתמקד בשני המישורים (אפשר כמובן בד בבד ואפשר אחד אחרי השני):
א) בשלב הראשון מאוד כדאי לדעתי לקרוא בעיון את הפתיחה של הספר שקנית. בייחוד כדאי לקרוא את ההקדמה של "אתה יכול לרפא את חייך". כמו כן, כדאי לך לקרוא את הסיכום בתחילת הדף לואיז היי וגם את הסיכום שלי על עקרונות השיטה. תמצאי אותו במעלה הדף הזה, בכותרת הירוקה: כמה עקרונות של לואיז היי. יש גם מאמרים באינטרנט העוסקים בעקרונות השיטה. למשל,
http://www.alternativit.co.il/Ganon3.htm
בכל מנוע חיפוש טוב (למשל גוגל) אם תכתבי כך בין גרשיים: "חשיבה חיובית" תקבלי הפניות לאתרים רבים העוסקים בנושא, ובחלקם ניתן לקרוא מאמרים על הנושא.
ב) בשלב השני, חשבי על תחום או כמה תחומים שהכי הכי הכי חשוב לך בהווה לשפר (למשל, כל מה שכתבת ותיארת בדף שלך). קראי את תוכן העניינים של הספר שרכשת, וחפשי היכן הפרק או הפרקים העוסקים בנושא זה. קראי בעיון את הפרק, סמני לך את ההיגדים החיוביים, סמני במיוחד את אלו שנראים לך, שנוגעים בך, שנראים לך כחשובים במיוחד עבורך.
והתחילי לתרגל! בעצם, המשיכי לתרגל, שהרי כבר התחלת ובהצלחה (-:
ועצה כללית לגבי ההיגדים: הספרים מתורגמים מאנגלית. ולכן בעוד שבמקור ההיגדים כתובים כך שהם מתאימים הן לנשים והן לגברים, בתרגום העברי הם מנוסחים בלשון זכר. לכן עצה ראשונה: שני את ההיגדים שמדברים אלייך ללשון נקבה (את יכולה לתקן בספר עצמו, או אם את מתכוונת להעתיק את ההיגדים או לומר אותם וכו' - לכתוב או לומר בלשון נקבה).
נוסף לכך, לדעתי ההיגדים הללו הם בבחינת הצעות. אם הניסוח לא נראה לך, נסחי את הרעיונות בניסוח המתאים לך, המתאים לדרך שבה את מדברת עם עצמך, בינך לבין עצמך. עדיף שההיגדים יהיו קצרים ותמציתיים ככל האפשר, שיהיו מנוסחים בלשון הווה ובדרך חיובית בלבד. למשל: "אני מצליחה" (ולא: אני אצליח, או: אני לא כישלון).
וכאן תוכלי למצוא אוסף של היגדים חיוביים המסודרים לפי קטיגוריות שונות-תחומי חיים שונים:
http://www.derech.net/[po]thinkgood say[/po].htm
צריך לזכור שלואיז היי היא רק אחת מהכותבות/ים על חשיבה חיובית. בעיניי היא החשובה ביותר, אבל אולי ידברו אליך ספרים של מחברות/ים אחרות/ים - כדאי ללכת לסטימצקי ולשבת זמן מה ולעיין בספרים, או אפשר בספרייה.
נוסף לכך, עד כאן כתבתי אך ורק על אחת מהדרכים של העזרה העצמית: חשיבה חיובית. נוסף לכך (וכהשלמה לכך) יש דרך נוספת: דמיון מודרך. אם הנושא מעניין אותך, את יכולה לכתוב בגוגל "דמיון מודרך" ותוכלי למצוא מאמרים רבים על הנושא. יש אתר עברי העוסק בחשיבה חיובית ובדמיון מודרך, והמכיל הסברים תמציתיים וגם הפניות להרבה מאוד אתרים העוסקים בשניהם:
http://www.geocities.com/[po]zvia ru[/po]
מובן שנכתבו גם ספרים רבים בנושא זה, ואני באופן אישי אוהבת את ספריה של שאקטי גווין (הכוללים גם היגדים חיוביים מאוד מוצלחים לדעתי).
מירי של שקד (2005-10-30T20:02:40):
לי אורה, קניתי את 'אתה יכול לרפא את חייך' כי ראיתי שכתבת בעבר שזה הספר הבסיסי. את הסיכום שלך על עקרונות השיטה קראתי בעבר וזה מה שמשך אותי לקנות את הספר. אני מניחה שאעזר הרבה בכל החומר שיש בדף הבית שלך. הרעיונות שלך באמת מאוד יישומיים -אני מתכוונת להדפיס אותם לעצמי ולצרף לספר. תודה מקרב לב
לי אורה (2005-10-30T20:19:02):
תודה לך שעוררת אותי לכתוב על הנושא ובכך להעלות אותו שוב למודעות שלי (-:
ואם יהיו לך שאלות נוספות בנידון, אשמח להשיב לפי מיטב ידיעתי.
ומציעה לך גם לקרוא את כל ההודעות בדף לואיז היי
מירי של שקד (2006-12-21T21:37:24):
היי ליאורה!
מה שלומך? אני מקווה שטוב.
אני לא יודעת אם את זוכרת, אבל לפני יותר משנה כתבת לי הרבה דברים שעזרו לי. בעיקר חיברת אותי עם העקרונות של לואיז היי. בעקרון קניתי שני ספרים ועבדתי איתם - 'אתה יכול לרפא את חייך' ו-הכוח טמון בתוכך'. אני מרגישה מחוברת לשיטה אבל כרגע יש לי קצת תקיעות - מרגישה שאני צריכה עוד כלי כלשהו שיעזור לי ליישם את השיטה מלבד הספרים.
רציתי להתייעץ איתך בתור אחת שמבינה בעניין. איך אני יכולה להעמיק את הלימוד והיישום שלי בשיטה שלה? האם יש ספרים נוספים שלה שכדאי לי לקרוא? האם יש ספרים אחרים שהיית ממליצה לי עליהם? אשמח לשמוע כל רעיון שיש לך, גם רעיונות פרועים...תודה
, מירילי אורה (2007-03-11T08:43:10):
אוי מירי!!!! גם אני מאוווד רוצה להתנצל. רק הרגע נכנסתי לדף שלי ופתאום ראיתי את ההודעה שלך!!! סורי!!!
ובקשר לספרים. לואיז היי אינה היחידה שכותבת על הנושא. האם את מכירה את ספריה של שאקטי גווין? מאוד ממליצה לך לקרוא. ויש לה גם ספר-חוברת לעבודה: יש שם שאלות ומקום להשיב עליהן בספר ודרכי עבודה. מבין ספריה ממליצה בייחוד על 3 אלו:
- הדמיה יוצרת, הוצ' גל 1996
- לחיות באור, הוצ' גל
- לחיות באור - ספר עבודה, הוצ' גל
יש לי קצת תקיעות - מרגישה שאני צריכה עוד כלי כלשהו שיעזור לי ליישם את השיטה מלבד הספרים. לדעתי, חשיבה חיובית והשיטה של היגדים חיוביים היא מאוד חזקה אבל לא מספיקה. לדעתי כדאי להוסיף לה גם את השיטה של דמיון מודרך, ובספרים של שאקטי גווין ושל רומן יש גם הנחיות לדמיון מודרך. וקראי על כך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7% ... 7%A8%D7%9A
בהצלחה
וכתבתי לך גם בדף הבית שלך.
