בלי חיתולים שאלות ותשובות

אנונימי

מדור בלי חיתולים

עזרה מעשית למי שרוצה לגדל ילדים בלי חיתולים

וראו עוד עזרה מעשית בדף חוגי בית בלי חיתולים

כמה זמן לחכות מעל הסיר לפשפוש?
כמה שניות (אם זה פיפי) ולא יותר.
אם זה קקי , אז כמובן לחכות כמה שיוצא. אבל בהנחה שיוצא לה ושהיא משתפת פעולה, ולא ש"יושבים ומחכים" סתם. אחרי 10-20 שניות בלי תוצאה כדאי כבר להניח לתינוק. עדיף פספוס מאשר להציק לילד.

איך מסתדרים בימים הראשונים אחרי הלידה?
קודם כל, לא חייבים להתחיל מיד אחרי הלידה. ואם מתחילים מיד, לא חייבים מהתחלה להיות בלי חיתול כל היום. חשוב יותר לבסס קודם את ההנקה ולהתאושש. את הפשפוש אפשר להתחיל אחרי כמה ימים שבועות או אפילו חודשים.
מבחינה מעשית: בהתחלה הכמויות שהם עושים הן די קטנות, אז חיתול טטרה פשוט יכול לספוג את זה בקלות - פשוט דואגים שיהיו חיתולים נקיים בקרבת יד בשביל להחליף כשצריך. התקופה הראשונה היא בעיקר התבוננות ולמידה, אז גם אין מה לרוץ לפשפש כל פעם, אלא רק לדבר\להשמיע את הקול כשהתינוק מתרוקן.

קשה לי נורא להחזיק אותו מעל הכיור, כואבות הידיים! מה עושים?
תרגילי רצפת אגן, תרגילי רצפת אגן, תרגילי בטן, עוד תרגילי בטן, ושוב תרגילי בטן ורצפת אגן, שלוש או ארבע פעמים ביום, בזמן הנקה, כל הנקה, וכשיוצאים לטיול רגוע אז גם בזמן הליכה. וגם בזמן פשפוש. זה זמן מצוין.
אחרי לידה הידים עלולות לכאוב לא כי משהו לא בסדר בידיים, ולא בגלל שהמשקל כזה גדול אובייקטיבית, אלא כי אין לידיים שום תמיכה מהבסיס, ממרכז הגוף: שרירי הבטן רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ושרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה (גם אם לפני הלידה הם תוחזקו במצב טוב, על ידי תרגילי רצפת אגן סדירים, ובמיוחד אם לא), ובייחוד בייחוד אם יש תפרים.

מה קורה בגיל הגזים? איך מזהים את הקיטור של הפיפי\קקי מבעד לקיטורי הגזים?
אם יש גזים כדאי לתקן הצמדה לפיטמה ולנסות שינויי תזונה: גזים אצל תינוקות קוליק, גזים בהנקה.
לפעמים אפשר לראות את הגזים בקקי עצמו -- הוא יוצא מוקצף.

לפעמים יוצאת רק טיפה של קקי. מה זה אומר?
זה יכול להעיד על שלשול, רגישות למזון, מאמץ לעשות גם כשאין מה, או שביתת פשפושים כשיש. כדאי לשים לב להתנהגות הכללית כדי לראות איך זה משתלב ומה כדאי לעשות, אם בכלל.

אפשר לעשות את זה בדירה באמצע העיר?
יש כאן כמה שעשו\עושות את זה בעיר. הכיור אותו כיור...
אפשר לעשות את זה אפילו בדירה שכורה עם שטיחים מקיר לקיר (תשאלו את תמרוש רוש). כמובן שאז יותר נכון לקרוא לזה קשב פשפושים עם חיתול, ויש פחות חופש להשאיר את התינוק חשוף, אבל אין סיבה שזה ימנע אותנו מכל העניין.

האם אפשר לגדל בלי חיתול גם אם התינוק לא נמצא על גוף ההורים כל הזמן?
יש תינוקות שמהתחלה מודיעים בקול שהם צריכים, אבל לרוב נוח יותר לזהות סימני פשפוש כשאפשר להרגיש את התינוק ממש: אם השרירים שלו מתרפים פתאום או אם הוא מכווץ קצת את הבטן, אם יש שינוי בצורת הנשימה, אם הוא משמיע קולות עדינים -- דברים שמרגישים בהם באופן לא מודע לפעמים. ואם יש פספוס, ודאי שמגלים את זה מהר יותר כשהתינוק עליך (וגם הפספוס).

איך דואגים שהמנשא לא יתלכלך?
פתרון נפוץ למנשא הוא לרפד אותו בחיתול בד מקופל מתחת לתינוק (אפשר גם ניילון מתחת לזה), וככה אם יש פיספוס אז מחליפים את החיתול והמנשא נשאר יבש. הרבה תינוקות לומדים לא לעשות במנשא כדי לא להרטיב את עצמם. (ואז מפספסים כשמכניסים אותם למנשא חדש...)
רוב התינוקות לא עושים בזמן תנועה, לכן בטיולים אפשר להוציא את התינוק לפשפוש מיד כשעוצרים.
בכל מקרה, עם פספוסי פיפי קל להסתדר -- ראו בלי חיתולים עם פספוסים.

האם צפויות בעיות לאחר הברית?
דווקא מגע של חיתול בברית אמור להיות לא נעים, וכשהתינוק עושה פיפי הפיפי שלו עלול ממש לשרוף לו. לעומת זאת, אם הוא עושה בכיור, הפיפי לא נוגע בגוף שלו, וזאת הקלה.

מה עושים עם הערות מהסביבה וחוסר תמיכה?
הם לא חייבים לדעת או לראות. אלא אם כן את מוקפת כל הזמן אנשים. את לא חייבת לעשות את זה כל הזמן. את יכולה להתחיל בקטן: רק בפיפי של הבוקר, או כל פעם שאת חושבת להחליף חיתול ממילא - את יכולה לתזמן את זה כשאת חושבת שהוא צריך. את פינת ההחתלה אפשר לסדר באמבטיה, ואז מורידים חיתול/טיטול, מפשפשים אותו, ומלבישים שוב חיתול נקי.
לגבי הערות --
ההצעה הכי טובה שלי: לחייך ולשתוק.
גם לא לכעוס עליהם. הם נלחצים ממה ש"שונה", אבל זו לא הבעיה שלך.
הרי את יודעת מה את עושה, למה לבזבז עליהם את הכוחות שלך? את צריכה את הכוחות שלך לדברים יותר חשובים, למשל לך ולתינוק שלך.
ההצעה השניה שלי: המאמר הזה .
ההצעה השלישית שלי: את מנויה על "באופן טבעי"? תרכשי את הגיליון שבו התפרסם המאמר שלי על גידול ילדים בלי חיתולים, חלק א (חלק ב לא נחוץ ל"סביבה"), תצלמי, וכל אדם קרוב (לא זר ברחוב) שמעיר הערה - מייד תושיטי לו צילום, בלי מלים, שיקרא.
ההצעה הרביעית שלי: "אתם לא מעודכנים. אפילו רבקה מיכאלי המליצה על זה בטלביזיה".
וחוץ מזה לפעמים התגובות הן דווקא אוהדות, במיוחד מאנשים מבוגרים.

האם גידול בלי חיתולים יעזור לילד שלי להגמל יותר מוקדם ויותר טוב?
זה לא נועד "לעזור להיגמל". זו לא המטרה של גידול ילדים בלי חיתולים. המטרה היא לגדל אותם בלי חיתולים, עד כמה שזה נשמע מוזר. שלא יבוססו בהפרשות שלהם. שידעו שמקשיבים להם ועוזרים להם להתרוקן כשהם צריכים.

איך אפשר לתת לבנות להסתובב על רצפה קרה בלי חיתול?
אם מרגישים צורך בהגנה, אפשר להלביש תחתונים או מכנסיים בלי חיתול, או חיתול ר"פ ללא כיסוי.

תרמו: בשמת א, תבשיל קדרה, קיקה, יעל, ר ו ב י נ א, ירח לבן, טרה רוסה, קרוטונית מהמרק הגדול, יונת שרון.
עריכה: יונת שרון 2006-10-14

בס"ד
עד לא מזמן, יכולתי "לתפוס" את היציאה של הבן שלי, ע"י האנחות שלו בתחילתה... בימים האחרונים הוא משחרר גאזים, ויחד עם זה יציאה מאוד מאוד קטנה, ללא המשך, שאוכל לקחת אותו לשירותים.... מה לעשות? הוא לא נאנח לפני, ואין לי התראה לזה... לא ששמתי לב.
ועוד שאלה- אין לי כל-כך אפשרות להיות איתו בלי חיתול, כי אנחנו אצל הורי (אמי הפולני'ה....) ובחדר שלנו, אין הרבה מרחב "תמרון", שלא תהי'ה הרטבה רבתי.... איך אפשר בכל זאת להיות אתו בלי חיתולים- יחסית, ולנסות לתפוס אותו לשירותים או סיר??
(אגב, הוא או ישן במנשא, או יונק, או ישן איתי במיטה.......-בן חודש וחצי )
תודה...

לגבי השאלה השנייה - את יכולה להשאיר אותו בחיתולים, אבל לפתוח ולתת לו צ'אנס להתפנות מעל סיר/כיור בזמנים ידועים: מייד כשמתעורר מהשינה, מייד אחרי הנקה, שוב כחצי שעה אחרי הנקה, וכן הלאה. בד"כ זה שומר על החיתול כמעט יבש לאורך זמן

עם הזמן גם תכירי את הדפוסים שלו, מתי יש לו ומתי אין לו.

בס"ד
תודה קומ"ג... ננסה.
מה עם שאלה א'? -
בימים האחרונים הוא משחרר גאזים, ויחד עם זה יציאה מאוד מאוד קטנה, ללא המשך, שאוכל לקחת אותו לשירותים.... מה לעשות?

בס"ד
ניסיתי בדף לוגיסטיקה, ואנסה גם כאן... - בני לאחרונה משחרר גאזים עם יציאה קטנה מאוד, שאין לה המשך (ניסיתי כל הזמן לקחת אותו לשירותים, זה התחיל אצל חברה..., ולשווא....) וללא סימן מקדים -היו פעם האנחויות בתחילת היציאות......
הלפ מי....

בס"ד
אוף הוא עשה את זה עוד... ממש נבהלתי- פתאום רעש חזק של גאזים, מלווה ביציאה........

אוווווף!!!

חן יקירה

מה השאלה בדיוק?
הדברים האלה קורים (גם גזים וגם "הכתמות קקי", כמו שקוראים להם פה. אם תעשי חיפוש על המושג הזה באתר תמצאי שאמהות מזכירות את זה - קרה לכולן, אין בדיוק מה לעשות בקשר לזה. על גזים אפשר להקל בדרכים הידועות).

בס"ד
השאלה היא- איך לקחת אותו לשירותים ככה? כי אני אפילו לא יודעת שזה עומד לקרות... לגבי גאזים, הוא לא ממש סובל מהם, ז"א אין צרחות ולילות לבנים, ב"ה ב"ה, יש קצת, והם מוצאים דרכם החוצה בקלות רבה....

ואם אני לא צופה את זה מגיע, אז עכשיו תהי'ה תקופה שלא אקח אותו להתרוקן בשירותים....? אז אתחיל מאוחר יותר? ז'תומרת אני לא אצליח לצפות את זה בזמן הקרוב? או שיש למישהי טיפ?

לא יודעת...
קחי בחשבון שהתקופה הראשונה (עד גיל 6 שבועות) לא מייצגת מבחינת תדירות הקקי. אח"כ זה יכול להתייצב על פעם ביום, פעם בשבועיים או שלוש פעמים ביומיים... כך שלא נורא אם לא יילך לכם עם הקקי לזמן מה, כל עוד את בקשב ועושה מה שביכולתך.

לא מומחית שיורה באפלה אבל לשאלתך בימים האחרונים הוא משחרר גאזים, ויחד עם זה יציאה מאוד מאוד קטנה, ללא המשך, שאוכל לקחת אותו לשירותים.... מה לעשות?
אולי לבדוק את הסיבה לגזים קודם? אולי משהו חדש במזון שלו/שלך? אם לא יהיו גזים לא יהיו "הפתעות", נכון? אני גיליתי שכשהחיפושעת שלי אוכלת ענבים היא מפספסת קקי די קבוע כי יוצא לה רך מדי, מנסה להמנע מלתת לה ענבים (בעייתי כי היא מטורפת עליהם והיום למשל טרפה בגן השעשועים מלא ענבים מאמא אחת נחמדה אבל במקרה כזה-אני אספוג את ה"ריקושטים", מה לעשות?)

בס"ד
ילדטבע, יונק גרידא.. ללא מאכלים נוספים (6 שבועות, א 6 חודשים

....) אולי, כי שתיתי מיצתפוזים???????? כי הוא ממש עשה 4 פעמים כל יום בימים האחרונים.... אווווף- דווקא הלך לנו מה זה טוב עם ה"גדולים" (יציאות ב"דוסית" ......

) וכל פעם לקחתי אותו לשירותים, ומה זה נהנינו שנינו, אני כי אני מצליחה, והוא כי הוא נקי, וגם מתרוקן כמו שצריך......

>חננימא מתרפקת על יומיים שלושה, שהלכו, ואולי יחזרו?? מה אתם אומרים? <

הבובון שלי בן שלושה וחצי חודשים, בלי חיתולים בכמות גדלה מגיל חודשיים, ועכשיו כמעט כל היום.
בימים האחרונים עולה אצלי שאלה, לא מצאתי דומה לה בדפים אחרים, אז אני מנסה כאן, ואפשר להעביר במקרה הצורך:
איך מתגברים על המחסום החברתי?

כל עוד אנחנו בבית, שזה רוב היום, אני מפשפשת אותו בהנאה, ולא מתרגשת מפיספוסים ומפיפי/קקי על הרצפה, אבל כשאני מחוץ לבית אני מרגישה מאד לא בנוח עם זה. אתמול הייתי במפגש אמהות ותינוקות מחותלים, ופשוט יצאתי פעמיים באמצע כדי לפשפש אותו. כמובן שיכולתי להביא איתי סיר ולפשפש מול כולן, אבל אז אני חושבת שהייתי זורעת הלם גדול, וגם היינו עלולים לפספס את הסיר ו"ללכלכך" את המזרונים עליהם ישבנו. אחר הצהריים נפגשנו עם חמי וחמותי, וכשהוא ישב על חמי, הבובון סימן בפירוש שהוא צריך להתפנות, ולא היה לי נעים "לחטוף" אותו מסבו האוהב
(עד שלא נהיה ממש מומחים, אני מעדיפה לא לערוך על הנושא דיונים עם המשפחה)

אז איך אתן מתמודדות?

אגב, אני חריגה חברתית בתחומים רבים בחיים, ולמדתי שכל דבר שאני לגמרי שלמה איתו, אני לא נבוכה לגביו (למשל הפין השלם של בני), ורק במקרה הזה אני שלמה עם הדרך שבחרתי, מתרגשת ממנה ומתלהבת ממנה, ובכל זאת מתקשה לחצות את מחסום המבוכה.
אשמח לתובנות.
שנה טובה,
נילי

ואם אני לא צופה את זה מגיע
שימי לב מתי הוא צריך. כשהוא מתעורר? אחרי יניקה? אחרי שתפספסי מספיק פעמים, תלמדי לזהות את זה מגיע.

נילי,
קודם כל איזה כיף לשמוע
בלי חיתולים בכמות גדלה מגיל חודשיים, ועכשיו כמעט כל היום.

אני גם לא משתפת את כל העולם. בהתחלה לא ספרתי לאף אחד. לאט לאט, ככל שאני תפסתי יותר בטחון, החיתול ירד יותר ויותר, והפסקתי לחשוש מ "מה יגידו".
בהתחלה פשפשתי רק בבית, אחר כך העזתי גם מחוץ לבית בתחומי היישוב, אחר כך בבית של הורי (זה לקח הרבה זמן, בעיקר כי הוא לא הסכים להתפשפש שם עד ממש לא מזמן. בכלל, שמתי לב שאיפה שלי לא נוח לפשפש, הוא לא עושה). עכשיו אני מפשפשת בעקרון בכל מקום, אלא אם כן ממש אין תנאים (למשל בבניין סגור- אין מצב שהוא יעשה בכיור של שירותים ציבוריים ולדעתי זה גם לא לעניין). לפעמים כשהוא עם חיתול ואני עם מישהו שלא יודע על זה בכלל באמת לא בא לי להתחיל להסביר, אז או שאני מאפשרת לו לעשות בחיתול, או שאני רואה שהוא מסמן ואז אני לוקחת אותו באמתלה כלשהי והולכת לפשפש בצד, או בחוץ ("הוא רוצה לצאת לטיול קטן"). לפעמים אני פשוט מפשפשת בלי להסתתר ובלי להגיד כלום ואם שואלים משהו אני עונה בהתאם לאופי השאלה ומידת הענין הכן להבין מה אני עושה.
בדרך כלל, מנסיוני, מספיק לזוז טיפה הצידה, לא צריך להתרחק ממש, אנשים לא קולטים שזה מה שאת עושה, רק רואים שהלכת שניה הצידה עם התינוק והתעסקת קצת עם להלביש ולהפשיט אותו. אין שום שאלות ושום מבטים.
ולפעמים התגובות ממש מפתיעות לטובה

בכל אופן, אני בטוחה שעם הזמן יהיה לך יותר בטחון באופן טבעי.

ולפעמים התגובות ממש מפתיעות לטובה
נכון אבל יש בהחלט כאלה שלוקים בהלם , ומתייגים אותך איפשהו בין מסע בין כוכבים לחייזר , לכן , הקשיבי לעצמך .
זה ממש מבאס לפספס פיפי רק בגלל נסיבות חברתיות , אני ראיתי שעם הזמן צמצמתי נסיבות חברתיות מסויימות שעניין הבלי חיתולים היה אולי רק תירוץ לכך כי בעצם במקומות שאני לא יכולה להיות אותנטית אולי עדיף לא להיות , אבל כמובן שעם המשפחה אי אפשר לצמצם וגם לא רצוי .
מה שמקסים בשיטה הזו שהיא מחדדת קשב לתינוק וגם לעצמנו , כי 80% זה בעיני אינטואיציה כך ששיטת הבלי חיתולים תרמה רבות להעצמתי האישית , גם דרך ההקשבה החברתית לנסיבות בהן לא נוח לי להיות חריגה . ומה הסיבות ומה אני עושה בנידון .

אולי באמת מיץ התפוזים, תנסי בלי ותראי. ואל חשש ה"גדולים" יחזרו כמו גדולים. בעזרת השם, כמו שאומרים.

בס"ד
אז ככה-
להצעת קומ"ג אני מפשפשת אותו לפני הנקה, ובהחלפה מצד לצד (אחרי גרעפס) לתוך קערה, או לשירותים, ולפעמים (לדוגמא אתמול!) אני תופסת את הפשפוש לפני שיצא בחיתול, או את היציאה, אבל לא תמיד.....

וזה קצת מציק לי.... כי הוא לרוב ישן, ונרדם די מיד לאחר ההנקה (היוםהוא נרדם ממש עליי, אפילו לא במנשא.... נדיר) ואז הפשפוש שלאחר ההנקה, ונגיד- חצי שעה אחרי- מתפספסים...... וגם בלילה, אני מניקה אותו בשכיבה ושנינו נרדמים, ואז שוב- מתפספס...
יש למישהי רעיון?
וגם- אני לא רואה שהוא מסמן לי.....

אגב- אורית-ס - מבינה אותך... התארחנו בראש השנה, ולא היתה לי קערה, והייתי צריכה כל הזמן לקחת אותו לשירותים, ומיעטתי לקחת אותו, כי הרגשתי לא נעים, וכאילו יחשבו שאני לא-נורמאלית.....

חן, ככה זה- בהתחלה מפספסים המון, כמעט את הכל. התינוק שלך גם די קטן- בגילו הוא עוד עושה המון פיפי, בשעות מסוימות הוא יכול להשתין כל 10-20 דקות.
לגבי השינה, תינוקות קטנים לא משתינים מתוך שינה (רק תינוקות יותר גדולים שגדלו בחיתול והתרגלו שלא לוקחים אותם מתחילים להשתין גם מתוך שינה). אז אם הוא נרדם אחרי ההנקה, תוורידי חיתול וקחי אותו לקערה איך שהוא מתעורר, ואז הוא יעשה.
את הסימנים שלו תתחילי לזהות בהמשך. ואל תצפי לשלט שיתרומם "אמא פיפי!". כל מבט, כל שינוי באופן היניקה, כל תנועה- יכולים להיות סימן.
אם את יכולה להשאיר אותו בלי חיתול ולשבת במקום שיכול לספוג פספוסים- הכי טוב על איזה דשא בחוץ- תוכלי לתצפת, ברגע שהוא ישתין מהר מהר תשימי אותו בתנוחת פשפוש ותגידי פשששש, ואז הוא יתחיל לקשר את התנוחה לפשפוש (ובעתיד אם תשימי אותו בתנוחה הוא יעשה גם אם לא ממש בורח לו) ואת תתחילי לראות מה הוא עושה שניה לפני שהוא משתין, ותלמדי לזהות את זה כסימן.

בס"ד
ואל תצפי לשלט שיתרומם "אמא פיפי!". D-: ברור - כאילו דא ...?

תשימי אותו בתנוחת פשפוש ותגידי פשששש ההמממממממ -אני מרגיעה אותו עם ששששששש או ששש ששש ששש - זה יכול להיות בעייתי- כי זה ממש מרגיע אותו (ביחוד אם הוא באטרף....) אני אומרת לו "תשחרר" ומעודדת אותו כשהוא עושה, וגם אחרי, ואומרת לו כל הכבוד, וגם מעודדת אותו ש"יאמר" לי לפני שהוא עושה.... (אולי מתישהו זה יתחיל להתקיים...) -את ממש מציעה שאחליף את הששששש שלי בצורת הרגעה אחרת? או שיש משהו אחר לפשפוש?

תינוקות קטנים לא משתינים מתוך שינה -כן!! לפני כמה ימים קמנו, והחיתול שלו הי'ה יבש לגמרי !!!
(אגב, אני ((לדאבוני הרב)) משתמשת בח"פ , והכמות ירדה מ-7 8 ביום לארבעה, וגם זה לא תמיד... היום זה הי'ה 3.......!!)

הכי טוב על איזה דשא בחוץ- תוכלי לתצפת, ברגע שהוא ישתין -וואלה- זה רעיון טוב- יש לי בן- מקסימום זה יהי'ה בקשת אל הדשא

אנסה, ואבוא לדווח... מקווה שישתפר!
יומטוב!

>מרגיעון - כבוד אפשר רק לתת בשמת, המשך ישיר להסברייך על למה בלי חיתולים<

את ממש מציעה שאחליף את הששששש שלי בצורת הרגעה אחרת? או שיש משהו אחר לפשפוש?
גם אני מרגיעה אותו בששששש.. אף פעם לא חשבתי על זה שזה יכול לבלבל אותו. בכל אופן לא חייבים להגיד פששש, אפשר להמציא צליל אחר, נגיד פסססס, או לשרוק (נדמה לי שככה עושים בסין) ואפשר גם בלי צליל. אל תוותרי על שיטת הרגעה שעובדת.

בס"ד
יש יש יש!!!
חיתול יבש מאתמול בלילה!!
הצלחתי לתפוס שני פשפושים, ויציאה......
אורית, אני אנסה פסססס...... וגם את הדשא...
יומטוב

תודה ארני ואורית.
אני מסכימה איתך ארני, שהשיטה מחדדת גם את הקשב שלי לעצמי ולרצונות שלי.
עדיין יש לי מחסום מול המשפחה, ואני מקווה שזה יעבור כשיהיו פחות פספוסים.

אתמול פשפשתי אותו פעמיים בבריכה, ובאמת גיליתי ש אנשים לא קולטים שזה מה שאת עושה כל עוד זה על הדשא, ולא לתוך קערה.

השבוע התחלנו גם לישון בלילה בלי חיתולים, שזה משמח. הצרה היא שעד עכשיו הוא ישן טוב מאד בלילה, ולא היה בוכה בכלל, רק יונק מתוך שינה, ועכשיו כל התעוררות אני מפשפשת אותו, וזה מעיר אותו וגורם לו לבכות ולהתרגז.
כמובן שגם אנחנו ישנים פחות טוב כתוצאה מכך. מנסיונכן, זה משתפר?

נילי, אני נסיתי בלי חיתולים גם בלילה וזה לא הלך, תקראי בדף את הדיווחים שלי (מיוני-יולי). בגדול, אם הוא בוכה- סימן שהוא לא מרוצה. גם שלי העדיף לישון בלי הפרעות.

בס"ד
על הדשא, ולא לתוך קערה -מנסה לא להשמע יותר מדי פולני'ה (כי זה לדף אחר) אבל תחשבי- את היית רוצה לשבת על דשא שלפני רגע הרטיב אותו מישהו? (ולא ע"י מים מהבריכה...)

חן, גם על הדשא אפשר לכוון לאיזה פינה שלא יושבים בה... ואצל תינוק קטן הפיפי זה רק מים בלי ריח, אז גם אם היה פספוס באמצע הדשא אין מה להתרגש.

בס"ד
טוב- רציתי לעורר חמת אף אחד מכאן
אני לא מתרגשת מפספוס (פשפוש) של בני היקר.... אבל לא בטוחה שהייתי רוצה להתיישב על פשפוש של ילד של מישהו אחר.... לא יודעת סוג של אסטיניזם אפלייתי.
סליחה אם פגעתי.

בס"ד
האם יכול להיות שמר אפרוח מתאפק במשך כל הלילה (או לא מתעורר לשחרר)? או שזה מעיד על משהו? (הוא יונק הרבה, עולה טוב במשקל. ב"ה) הוא ישן רצוף לפחות 5 6 שעות- טפו טפו טפו בלי עין הרע....... והחיתול יבש לגמרי בבוקר.....
(ראוי לציין שאני לא מנהלת חיי לילה ללא חיתולים , אלא רק ביום, ורק ברובו... ולא כשהוא ישן במנשא.....)
אני מקפידה לקחת אותו לגיגית כשאנו מתעוררים, ולפני כל הנקה, ובמהלכה, ויש לי הרגשה שהוא כאילו מחכה להשתחרר, או לחילופין, אני מקדימה אותו ואז הוא התרוקן....... (אין פספוסים, אבל זה רק כמה ימים.....)

... מעיד על משהו? זה מעיד על משהו נפלא

בלי חיתולים גם בלילה

השאלה היא- איך לקחת אותו לשירותים ככה? כי אני אפילו לא יודעת שזה עומד לקרות
או שהוא ממש קטן, אז לא להתרגש, זה שלב שעובר. או שזה מעיד על תגובה אלרגית. אני לא רוצה להדאיג, אבל כל מי שהבחינה ב הכתמות קקי (יש דף כזה?) גילתה שזה קשור לרגישות למזון שעבר דרך החלב של אמא או במזון מוצק. אז פשוט תשימי לב אם יש קשר למשהו שאת אוכלת, אולי 8 שעות אחרי ויטמינים שאת לוקחת, משהו כזה. בלי לעשות כלום - רק לשים לב בינתיים, אם את מוצאת איזשהו קשר. יכול להיות שאין קשר.

אבל לא בטוחה שהייתי רוצה להתיישב על פשפוש של ילד של מישהו אחר
אני בטח לא... נורא הקפדתי שהינוקא לא יעשה במקומות שאנשים יושבים. לדעתי, אם היה קורה, הייתי הולכת ושופכת שם הרבה מים.

ולגבי הלילה,
מעיד על משהו? זה מעיד על משהו נפלא
מסכימה!

בס"ד
מעיד על משהו? זה מעיד על משהו נפלא

_ולגבי הלילה,
מעיד על משהו? זה מעיד על משהו נפלא
מסכימה!_
מה באמת??? שיואו! איזה כיף!!! זה אומר שאני יכולה להיות עוד מעט בלי חיתול וגם לא לפשפש אותו??? (בלילה.....) וזה לא אומר שאולי אין לו מה להוציא- שזה מעיד על חוסר נוזלים? או שהוא מתאפק יותר מדי?

אבל כל מי שהבחינה בהכתמות קקי גילתה שזה קשור לרגישות למזון שעבר דרך החלב של אמא - אממממ- אני לא אוכלת חומוס, פלאפל, טחינה, כרוב, כרובית, ברוקולי,עגבניות, תפוזים/מיץ תפוזים (היתה מעידה חדפעמית ששילמתי עלי'ה ב8 יציאות כל יום במשך יומיים.....).
מה עוד.... -חלב-חלב אני לא שותה, אוכלת רק קצת עם דגני בוקר (אולי חצי כוס- והיא ספוגה בדגנים,וגם אל כל יום), חלב מוצרים- אוכלת פעם-פעמיים ביום (גבינה צהובה למרבה הבושה אני אוכלת לפעמים 2 או 3 פרוסות ביום עם חמאה.... ) יש משהו שאולי גורם לו לאלרגי'ה? היציאה שלו צהוב-חרדל, "קוטג'ית" , בד"כ לא קצפית, הוא לא צורח מכאבי בטן, יש לו כמובן גרעפס'לה בין צד לצד, תוך כדי, ובסיומה של הנקה, אבל זה טבעי, לא? אז יש משהו שאני צריכה לבדוק?
(תמ"ל ברוך ה' ברוך ה' הוא לא מקבל, ומקווה שגם לא יקבל!)

>חנאניאמא [הבת של הפולני'ה הכי בעולם] גילתה היום שזה לא ממש נורא אם הקטני שלה מפשפש עלי'ה

<

<והיא גם דואגת לו לחיתולים ר"פ , כי היא רוצה להיות קצת יותר אקולוגית, זה לא יזיק!>

שלום לכולן,
חוזרת על שאלה שלא נענתה -
שאלה: מה עושים בחורף? (שואלת על נסיונכן והעדפתכן כאמהות - האופציות ידועות לי)
ואולי אחדד - בעיקר איך מלבישים, ביום ובלילה, כך שלא יהיה מסורבל לפשפש אבל גם לא קר.
שתהיה לכולם גמר חתימה טובה / צום קל / כיפור נעים...

אז יש משהו שאני צריכה לבדוק?
כן, אולי תבואי אלי הביתה ותעזרי לחפש את כל הגרביים האבודות, כי עושה רושם שאצלכם הכל בסדר (חמסה חמסה)

חן! את פשוט לא קולטת, שנולד לך הילד שנולד תמיד למישהו אחר! גם לא כאב לך בלידה, גם יונק טוב, גם יבש בלילה, גם אין פספוסים וגם ישן המון שעות רצוף... זה הילד המושלם!

אמא אחת, יש בגדים לילדים בלי חיתולים.
אני לעומת זאת מתכוונת להלביש במכנסי פוטר פשוטים בלי חיתול ובלי תחתונים, שקל להוריד ולהלביש, ואני מכינה מלאי גדול כדי שאוכל להחליף את הפספוסים. בלילה הוא עם חיתול, אבל אילו היה בלי, הייתי הולכת על כתונת ארוכה וחמה שפתוחה למטה (אורי ה תפרה פיג'מת פשפושים ל לוטם מרווני- ראי עיצובים בבד סיעור מוחות).

על הדשא, ולא לתוך קערה -מנסה לא להשמע יותר מדי פולני'ה (כי זה לדף אחר) אבל תחשבי- את היית רוצה לשבת על דשא שלפני רגע הרטיב אותו מישהו?
מובן מאליו שאני ישבתי על הדשא, והקטן פושפש על האדמה, איפה שלא יושבים אנשים.

אם הוא בוכה- סימן שהוא לא מרוצה. גם שלי העדיף לישון בלי הפרעות.
אורית, הבעיה היא אחרת. נראה לי שהוא כבר לא מעוניין לעשות פיפי באופן אחר, ולי כבר אין דרך חזרה. הוא לא עושה פיפי על החיתולים שפרושים תחתיו, וגם לא על הטטרה המקופלת בין רגליו בזמן ההנקה, אלא רק בקערה. הלילה הוא התעורר כחצי שעה אחרי הנקה, ולא היה לי אנרגיה לפישפוש, אז ניסיתי להרדים אותו, והוא לא מצא מנוח עד שלא פשפשתי אותו. (מובן שזה היה מלווה בבכי ובקיטורים).
בקיצור, אני מבולבלת - מצד אחד נראה לי שהוא מתעקש על פשפושים, מצד שני הוא מתרגז מהטרחה הכרוכה בכך. אני לא יודעת איך לנהוג, ורק מקווה שעם הזמן הוא יתעורר פחות מפיפי או יהיה סבלני יותר כלפיו.

הלילה הוא התעורר כחצי שעה אחרי הנקה, ולא היה לי אנרגיה לפישפוש, אז ניסיתי להרדים אותו, והוא לא מצא מנוח עד שלא פשפשתי אותו
אז אולי תפשפשי אותו בקערה ישר אחרי ההנקה, לפני שהוא מתחיל להתעצבן? כי נשמע לי מהתיאור שלך שהוא התעצבן כי לקח לך זמן לפשפש אותו, ואולי הוא רצה ישר לעשות פיפי ולחזור לישון.
השאלה היא זו- מה מרגיז אותו יותר, לעשות על עצמו, או להתעורר לפשפוש? אם הפשפוש מרגיז אותו קצת, ולא להתפשפש בכלל מרגיז אותו מאד- אז עדיף להמשיך לפשפש, וסביר להניח שהוא יתרגז פחות ופחות וגם ישתין פחות (הוא עוד נורא קטן- תכף תראי כשהוא יגדל קצת כמה שעות הוא יהיה מסוגל להחזיק בלי פיפי).
כל כך מבינה את הלבטים שלך! צריך לנסות ולראות. אני נסיתי לישון בלי חיתול במשך שבועיים לפני שהגעתי למסקנה שהוא מעדיף לעשות בחיתול. גם את תמצאי בסוף את הנוסחה שמתאימה לכם.

<הערת עריכה- מציעה להעביר את הדיון הזה ל בלי חיתולים גם בלילה>

שלום עליכם, חבריי וחברותיי הוירטואליים ל"בלי חיתולים". שמחה סופסוף לכתוב, ואשתדל בקצרה: הדף הזה כ"כ עזר לנו, בעיקר לי, לעבור את משברי האשמה, התסכול וכו'.. יחד עם הרצון לגרום לזה לקרות, אפשר לומר שהצלחנו... אבל עם כל זאת, (ויש כבוד) אני מרגישה שעניין הבלי חיתולים הוא מעין עמוד תווך בשגרה שלנו, ואני תוהה, ביני לבינכן, האם זה יישאר ככה; במילים אחרות, שואלת את בעלות הנסיון האם כמות כזו של אנרגיה מנטלית ופיזית ממשיכה להיות מושקעת בעניין ככל שנוקף הזמן, או שהדבר הופך להתנהלות טבעית וזורמת שאינה מעיקה על קטנצ'יק או עליי? קטנצ'יק האהוב, אגב, בן חודשיים וחצי, כבר בערך חודש וחצי בלי חיתולים מגעילים כמעט בכלל. בעניין התעוקה, אני מרגישה שעל אף השמחה על התקשורת ההולכת ומשתכללת (או שמא זה מתפשטת..) כמות עצומה למדי של אנרגיה ופוקוס מושקעת בעניין הזה. מקווה שהבהרתי את עצמי, (אני קצת מתרגשת מלכתוב פה פעם ראשונה). בכל אופן (תרתי משמע) הרבה אהבה ותמיכה לכולן, שנה טובה ובשורות טובות

אבל כל מי שהבחינה בהכתמות קקי גילתה שזה קשור לרגישות למזון שעבר דרך החלב של אמא - אממממ- אני לא אוכלת חומוס, פלאפל, טחינה, כרוב, כרובית, ברוקולי,עגבניות, תפוזים/מיץ תפוזים (היתה מעידה חדפעמית ששילמתי עלי'ה ב8 יציאות כל יום במשך יומיים.....).
לא רוצה להכביד על הדף הזה, אבל אשמח אם תכתבי בדף הבית שלי למה את לא אוכלת את כל אלה. האם בגלל שכל פעם שאכלת אותם היתה תגובה אלרגית? אם ככה, אז כבר גילית שיש לך תינוק אלרגי, והכתמות הקקי הן חלק מזה.

מי כיסוד, ברוכה הבאה!
במילים אחרות, שואלת את בעלות הנסיון האם כמות כזו של אנרגיה מנטלית ופיזית ממשיכה להיות מושקעת בעניין ככל שנוקף הזמן,
קשה לענות על זה, אבל בגדול הייתי אומרת - כל התחום הזה כל כך חדש לנו, ואנחנו כל כך צריכות להמציא את הגלגל מחדש, שכן, יש המון השקעה. זה שינוי גדול, זה לא פשוט. זה עולם שלם שלא הכרנו. כל לימוד חדש דורש השקעה ענקית, וזה - בטח.
יש פה עוד צדדים, אבל רציתי להבליט רק את הנקודה הזאת. מבחינות אחרות - שמתי לב שככל שמשקיעים יותר בהתחלה יש יותר הקלה בהמשך. עוד צד: יש קשר ישיר בין מידת המתח שלנו סביב העניין לבין הקושי או ההקלה. ככל שאנחנו יותר "קוליות" עם הפיספוסים והבלגנים שבזה - ככה הולך יותר חלק ומהר. ככל שיש לנו יותר ציפיות, חרדות ומתחים - ככה צצים קשיים ללא הרף.
זה על רגל אחת.

בשמת, איזו הפתעה על התשובה המהירה... רצית לכתוב לך באופן אישי שממש רצינו להגיע למפגש בפארק הירדן, הרבה גם בשביל לראות מי את....(אבל לא יצא, אז לא נורא). בכל אופן, תבורכי שוב ושוב.
על רגל אחת אחרת, אני מבינה לגמרי מה את אומרת בנוגע למאזן הציפיות והמתחים אל מול הקשיים שצצים. וכל יום זה אחרת בלאו הכי. מהחוייה שלי עם העניין, וחשוב לי לכתוב זאת בעיקר למי שמתחיל/ה עם העניין, זה לוקח זמן. אני מניחה שלכל אמא-תינוק יש את כמות (ואיכות) הזמן הנדרשת להם על מנת לשכלל את התקשורת הזאת. במקרה שלי, כמה שבועות של תסכולים והאשמה עצמית (ולעיתים גם האשמה סמויה של תינוקי) היו חלק בלתי נפרד מהתהליך. אבל הפירות, ממממ, הפירות....
שוב, אני מציינת שהאתר והדפים המדור הזה עזרו לי כל-כך ומילאו אותי בכוחות של התחדשות שכבר כמעט וייאשתי... אגב, בצורה קוסמית המשפט שהופיע לי כאן למעלה בזמן שכובת הוא "כולנו זקוקים לחסד". ונאמר אמן

בס"ד
אולי תבואי אלי הביתה ותעזרי לחפש את כל הגרביים האבודות, - טיפ - לקשור זוגות יחד (אלא אם כן את מתכוונת לגרביים של תינוקי..... ואז אני מוכנה לבוא, אם את תבואי לעשות לי כביסות...P-: .....)

חן! את פשוט לא קולטת, שנולד לך הילד שנולד תמיד למישהו אחר! גם לא כאב לך בלידה, גם יונק טוב, גם יבש בלילה, גם אין פספוסים וגם ישן המון שעות רצוף... זה הילד המושלם!
אוקי....
חמסה-חמסה-חמסה! טפו, טפו, טפו - בלי עין הרע!
בינתיים (ולא לעשות לי עין הרע, כן?!!) אנחנו עומדים כבר כמה ימים על שני חיתולים ליום, חוצמהיום- שמר אפרוח הסתכל לי בעיניים, אמר לי "גו" ושחרר יציאה שכזאת...... (אוווווף, ודוקא החזקתי אותו מעל הגיגית דקה לפני....)

בס"ד
ורק שתדעו- אמא שלי אוחזת בתוקף בדעה שאני (וכל המשתתפים כאן) מתעללת בילד שלי.....
(וחיתול מוצף ואדמומיות זה בכלל לא התעללות......)

אמא שלי אוחזת בתוקף בדעה שאני (וכל המשתתפים כאן) מתעללת בילד שלי
אם היא מבטאה את זה לידך, נראה לי שהכי כדאי להגיד לה "אהה" בטון של הסכמה רגועה.
אחרי כמה פעמים שתסכימי איתה, בלי מלים - רק "אהה", בטון רגוע וכשכל כולך שלווה וחסרת חרדות או רגשי אשמה, יכול להיות שהיא תפסיק...

האם כמות כזו של אנרגיה מנטלית ופיזית ממשיכה להיות מושקעת בעניין ככל שנוקף הזמן
אצלי- הרבה פחות.בהתחלה באמת הרגשתי כמוך. היום זו פשוט ההתנהלות הנורמלית.
אני חושבת שברגע שאת מפסיקה לפחד מפספוסים- וזה החלק הכי קשה בענין- זה הופך להתנהלות יותר טבעית ולא חושבים על זה כל הזמן. מה גם שעם הזמן יש פחות ופחות יציאות, ומרווחי זמן יבשים יותר ויותר ארוכים, וכל העסק הרבה פחות אינטנסיבי.

שמר אפרוח הסתכל לי בעיניים, אמר לי "גו"
סימן!!! סימן!!!
מבט בעיניים זה הסימן הכי מובהק שאני מכירה.

אני חושבת שברגע שאת מפסיקה לפחד מפספוסים- וזה החלק הכי קשה בענין- זה הופך להתנהלות יותר טבעית
מתחשק לי לקפוץ לשמיים משמחה!!!!!!!!! קודם כל, כי הצלחתי לצטט (שוב תודה בשמת), שנית, כי אני מרגישה את הנ"ל המצוטט בחוויה שלי, והרגשת השיתוף הוירטואלי הזו היא סוג של 'high'..... ברוכה הבאה למועדון או מה?!!!? (תודה אורית)
גמר חתימה טובה וחיבוקים

בס"ד
_שמר אפרוח הסתכל לי בעיניים, אמר לי "גו"
סימן!!! סימן!!!
מבט בעיניים זה הסימן הכי מובהק שאני מכירה_ כן? ....כי מאז, אני תופסת באינטואיצי'ה (או שבמקרה!!) את היציאות לפני שהתחילו.... אז לא היתה לי הזדמנות- אבל אשים לב. מקווה....

האם כמות כזו של אנרגיה מנטלית ופיזית ממשיכה להיות מושקעת בעניין ככל שנוקף הזמן
הבן שלי בן חודש.. התחלנו לפשפש אותו מגיל שבועיים אבל השארנו את החיתולים החד פעמיים.
מאתמול הוא בלי חיתול בכלל - לא שאנחנו לא מפספסים פשוט אתמול קלטנו שהחיתול עושה לו אדום בטוסיק ולכבס מכנסיים נראה לי אותו הדבר כמו לכבס מכנסי בד. ( פתאום קולטים שמכנסיים של תינוקות נתפרו לתינוקות עם חיתול או תינוקות עם טוסיק במימדים מפלצתיים - הם ממש גדולים ).
בכל אופן היום קלטתי שבעצם עד עכשיו לא תפסנו את כל הפשפושים - מסתבר שלקטן יש פיפי כל עשר דקות בערך ... איך אפשר לעמוד בזה? ועד מתי זה נמשך? מתי גדלים המרווחים?

ועוד שאלה: הקטנציק שמח מאוד להשתחרר בשירותים אבל משום מה היום כל פעם לפני שהוא עשה פיפי - רק פיפי לא קקי,( כשהוא כבר בתנוחה של לעשות ) הוא התחיל לבכות ורק אחרי שיצא לו הוא נרגע.... יש למישהו רעיון למה זה? }

מסתבר שלקטן יש פיפי כל עשר דקות בערך ... איך אפשר לעמוד בזה? ועד מתי זה נמשך? מתי גדלים המרווחים?
זה משתנה מילד לילד, אבל כמה חודשים. אולי שלושה.
לגבי "איך אפשר לעמוד בזה"?
לא צריך "לעמוד בזה". בלי חיתולים זה לא גיוס חובה. זאת החלטה שלך, בחירה שלך, אם מתאים לך, איך שמתאים לך, כמה שמתאים לך.
נכון, בהתחלה הם עושים לעתים מאוד קרובות בשעות שהם ערים.
כמו כן, אם פיספסת, אז לרוב הם עושים רק את מה ש"ברח להם" ואז כעבור 5-10 דקות הם כבר צריכים שוב.
אם לקחת לעשות, אז הם "מתרוקנים" ולוקח עוד קצת זמן עד שהשלפוחית מתמלאת שוב.
הרווחים בין פיפי לפיפי גם נובעים מגודל השלפוחית. כרגע, זאת גולה קטנטנה...

אני כן יכולה להגיד היום, מנסיונם של רבים, שהטירחה הרבה בגיל הזה - משתלמת. בגיל חודש, אנחנו לא כועסים על אף אחד כשהתינוק עושה עלינו או במכנסיים. לכן זה גיל טוב מאוד לפספס בו המון. את מוכנה נפשית, את "מיגנת" את הבית, וזה בסדר - כמו שכתבתי במאמרי הפתיחה, "בלי חיתולים" זה לא "בלי פיספוסים". זה טבעי וצפוי לפספס, חשוב לא להיכנס ללחץ, אבל זה בדיוק הגיל ללמד בעדינות ובאהבה ובלי לחץ איך לתקשר, ואיפה עושים פיפי וקקי. את התגמול קוצרים תוך כמה חודשים.

היום אני חושבת, שאולי עדיף לרוץ בגיל חודש כל עשר דקות (אני גם סידרתי לי סיר קטן - כל קערה או גיגית יכולה לשמש לזה - גם בסלון, ופישפשתי אותו אחרי הנקה עוד שם, בלי לקום ולרוץ לכיור), ובגיל שבעה חודשים יש תינוק שמשתף פעולה ומחכה שתקחי אותו גם באמצע נסיעה, יבש בלילה ולא עושה בבתים של אחרים - מאשר לטרוח פחות בגיל חודש, אבל בגיל 9 חודשים לקבל "שביתת פשפושים" שנמשכת ארבעה חודשים, למצוא את עצמכם בחיתולים 24 שעות ביממה, ואחר כך כל מה שכרוך בזה.
לא שזו לא אפשרות. אבל מסיבות מורכבות ומגוונות, שימוש רב בחיתולים בגיל אפס מביא לכעסים ולמאבקי כוח בגיל שנה.
אם בוחרים בזה, חשוב לבחור בעיניים פקוחות, ולנקוט צעדי מנע.

לעומת זאת, "בלי חיתולים" ממש (שוב, עם חיתול פה ושם כשממש אין ברירה, אבל חוץ מזה - בלי חיתול, עם פספוסים רבים) מלידה, או כמעט מלידה, עם הרבה טירחה, ריצות, וכביסה - מביא ברוב המקרים לתינוק בן שנה שהוא בעצם "גמול" (במובן זה, שאין יותר חיתולים בחיים שלכם, זאת לא אופציה, הילד מבקש). לא שלא יהיו עדיין "פיספוסים" פה ושם, אבל גם ילדים גמולים בני 4 עלולים לפספס פה ושם. עדיין מלבישים אותם בגדים ולא חיתולים, ויודעים שהם מבקשים לשירותים.

אין פה הבטחה או לוח זמנים נוקשה או משהו, רק חשוב לי להגיד בגלוי משהו שלמדתי וחשוב לדעתי לא להסתיר מהורים.

לגבי הבכי - לרוב זה סוג של אות: "לא נוח לי" "השלפוחית שלי מלאה". איזה יופי שהוא נרגע אחרי שהכל יוצא.
תשימי לב אם יש לך חשד לפטרייה (אמרת אדום) או דלקת שלפוחית, כי אולי קצת שורף לו כשהוא עושה בגלל אחת הסיבות האלה. אפשר לשאול בעצת רופא.

זה משתנה מילד לילד, אבל כמה חודשים. אולי שלושה

אני כתבתי, בשמי הקודם את האם כמות כזו של אנרגיה מנטלית ופיזית ממשיכה להיות מושקעת בעניין ככל שנוקף הזמן
ואני יכולה להעיד שעכשיו קטנצי'ק בן שלושה וחצי חודשים
המרווחים הולכים וגדלים מיום ליום
הבטחון ההדדי גם הוא בהתאם
הלחץ יורד ויורד
וזה באמת הופך חלק מהשגרה. בעיקר מההיבט של כמות אנרגיה מנטלית שמושקעת בזה.
יותר ברור לי מתי הוא מבקש לעשות, כמובן בעיקר כשהוא עליי (וגם אם הוא על מישהו אחר).

הוא התחיל לבכות ורק אחרי שיצא לו הוא נרגע
מכירה את זה ותוהה גם כן לגבי זה.
אבל כבר יודעת להבחין בין בכי של "אמא תעזבי אותי אין לי פיפי" לבין "תיכף ומיד משפריץ לי בקשת".
שוב, גם אני תוהה מדוע יש את סוג הבכי השני.

כמו כן, אם פיספסת, אז לרוב הם עושים רק את מה ש"ברח להם" ואז כעבור 5-10 דקות הם כבר צריכים שוב
ממש ככה.
בסמנטיקה הפרטית שלי אני מכנה זאת 'מעגל הקסמים'.
מרגישה שאם לא תופסים את הפיפי הבא, אפילו אלו כמה טיפות, נמשך מן מעגל של פספוסים.
(לא ממש יודעת איך להסביר את זה בבהירות במילים, אבל המחשבה מאוד ברורה לי.
בשמת, לטיפולך)
בהצלחה!

לא שזו לא אפשרות. אבל מסיבות מורכבות ומגוונות, שימוש רב בחיתולים בגיל אפס מביא לכעסים ולמאבקי כוח בגיל שנה.
רציתי לשאול בעקבות זה-
אם אני כן מפשפשת, לפחות בחלק מהפעמים, והוא יבש בלילה, ובמנשא (ועדיין- אין לי "אומץ" להוריד לגמרי את החיתול....) והוא עם ר"פ, כי אני לא מסוגלת נפשית ופיזית להתחיל לכבס כל יום 3 סדינים.... - ומקווה שעוד מעט כשהמרווחים יגדלו -
אם אז אני אצליח להוריד לו את החיתול- מבחינת הבטחון שלי- אז זה כן יעבוד בתור "בל חיתולים"? או שאני ממש אצטרך להרגיל אותו להיות בלי חיתול בגיל מאוחר יותר?
[הצלחתי להבהיר את השאלה?? \-: ]

_כמו כן, אם פיספסת, אז לרוב הם עושים רק את מה ש"ברח להם" ואז כעבור 5-10 דקות הם כבר צריכים שוב
ממש ככה._
אז אני מבינה מזה, שכשאני תופסת אותו עם חיתול רטוב, זה בעצם כי ברח לו קצת, וכדאי לי בכל זאת לפשפש בו במקום?ולא לחשוב "נו, טוב אז הוא כבר עשה..." ולחכות לפעם הבאה שהוא יונק/לפני שנכנס למנשא/כו ? כי אז זה מונע עוד פספוס שהוא בעצם בריחה?
הבנתי נכון?
[ושוב-הצלחתי להבהיר את השאלה?? \-: ]

אני חושבת שברגע שאת מפסיקה לפחד מפספוסים- וזה החלק הכי קשה בענין- זה הופך להתנהלות יותר טבעית ולא חושבים על זה כל הזמן. מה גם שעם הזמן יש פחות ופחות יציאות, ומרווחי זמן יבשים יותר ויותר ארוכים, וכל העסק הרבה פחות אינטנסיבי.
אני מחזיקה אותו מעל הגיגית כמה דקות ארוכות, גם אם הוא לא מפשפש, ואומרת לו בעדינות תשחרר, תשחרר. והרגשתי בזמן האחרון קצת חצויה בנושא הזה-
מצד אחד, אני ממש רואה איך הוא לוקח נשימה עמוקה, משתחרר, ועושה, במיוחד כשאני רואה איך שהוא מתאפק עד שאני מסדרת את הגיגית או עד שבכלל מגיעים אליה (יכול לקחת לפעמים 2 דקות או משהו. ובכלל האם ההתאפקות הזאת היא בסדר?) ואז כשאני מחזיקה אותו מעל, רק כשאני אומרת תשחרר הוא עושה. מצד שני- האם זה יהפוך למצב בו הוא לא עושה אם אני לא מרשה לו כביכול?
ושאלה נוספת- אם אני מחזיקה אותו כל פעם כמה דקות- זה לא יוצר לחץ סמוי עליו "לייצר כדי שאמא תוריד אותי" (למרות שהוא אוהב את הפוזיציה.), או לחילופין ייצור אנטי שיוביל שביתה?

מאשר לטרוח פחות בגיל חודש, אבל בגיל 9 חודשים לקבל "שביתת פשפושים" שנמשכת ארבעה חודשים, למצוא את עצמכם בחיתולים 24 שעות ביממה, ואחר כך כל מה שכרוך בזה.
בשמת - האם זו תופעה מוכרת?
כי אצלינו היתה שביתת פשפושים של כמה חודשים סביב הגיל הזה למרות שהיא היתה ממש בלי בכל שעות הבית שלה מגיל אפס ובהרבה שיתוף פעולה.
ועדיין, בגיל שנה ושלוש היא מתקשה לשתף פעולה ומרטיבה בלילה (אף פעם לא ישנה עם חיתול), ועושה באוטו ולרוב לא מסמנת באופן חד משמעי.
וזאת למרות שיש לה מודעות מלאה, היא באה ואומרת שהיא הרטיבה אחרי שהיא עושה, היא מסרבת להתפשפש כי לא בא לה ויודעת בדיוק מה אנו מבקשים ממנה.
ויש ימים ללא פספוסים אבל זה נדיר.
לא מפריע לי אבל מוזר לי, הולך שניגוד לכל מה שחוויתי עם הגדול, שמעתי וקראתי.

אם אז אני אצליח להוריד לו את החיתול- מבחינת הבטחון שלי- אז זה כן יעבוד בתור "בל חיתולים"?
אם הוא יבש בחיתולים, ומשתף פעולה איתך, ואין לך הרבה פיספוסים - אז יש סיכוי טוב שהוא לא מתייחס לחיתולים כאל "בית שימוש" אלא ממש כמו "מכנסיים". נשמע שזה מצליח לך! אם זה ככה, אז זה נשמע "בלי חיתולים" (כמה פיספוסים ביום יש לך בעצם?).

אז אני מבינה מזה, שכשאני תופסת אותו עם חיתול רטוב, זה בעצם כי ברח לו קצת
או שכן, או שלא.
אם זה מתאים לך, אז הייתי אומרת שכדאי לפשפש אותו בכל זאת, בגלל כמה סיבות:
א. כי את ממילא מפשיטה אותו, ככה שזאת לא טירחה נוספת לנסות לפשפש.
ב. כי אם ברח לו, והוא יעשה עוד פיפי, אז שניכם הרווחתם, כי חסכת לו עוד פיפי בחיתול, וחסכת לך עוד כביסה, ולשניכם כיף ונעים.
ג. אם הוא עשה כבר את כל הפיפי בחיתול, לא קרה שום דבר. כשתציעי לו, הוא פשוט לא יעשה (אם כי יכול להיות ש"ברח לו" בדיוק עכשיו, ואולי הוא יצטרך את "ההמשך" רק עוד חמש דקות)
ד. עצם זה שאת מנסה לפשפש, או אפילו אומרת לו "אוי, אני מצטערת, לא קלטתי שהיית צריך פיפי", מלמד אותו לעתיד שאם בורח לו - הוא יכול לשים לב, לבקש, לחכות, ואת ההמשך לעשות כבר בסיר/בכיור/בשירותים. אז גם אם הוא כבר עשה לטווח הקצר, לטווח הארוך הוא יתפוס בהדרגה שמבקשים מאמא ומחכים שאמא תעזור לעשות בסיר.

ואז כשאני מחזיקה אותו מעל, רק כשאני אומרת תשחרר הוא עושה
מעולה! זה בדיוק שיתוף הפעולה, זאת בדיוק התקשורת - את מבינה שהוא צריך, הוא מבין שאת מבינה אותו, הוא מחכה שתתני סימן שעכשיו אפשר, ואז הוא עושה. ככה זה צריך להיות! יופי!
אין מה לדאוג שהוא "מתאפק". הוא לא "מתאפק" במובן "מחזיק בכוח בצורה לא טובה" אלא הוא יודע לבקש ברגע שהוא מרגיש את השלפוחית והוא כבר מספיק שולט בשרירים לחכות. אם הוא לא היה יכול לחכות, זה היה בורח לו.

האם זה יהפוך למצב בו הוא לא עושה אם אני לא מרשה לו כביכול?
לא. הרי אין פה "עונש". את לא "מכריחה". את לא "אוסרת". הרי אין עונש כשהוא עושה כשאת לא "מרשה כביכול" (כשהוא עושה בחיתול אז הוא עשה בלי שנתת לו סימן - והרי זה בסדר מצידך, את לא חושבת שהוא היה לא בסדר. לכן כשהוא כן מבקש ומחכה זה רק סימן טוב של אהבה ושיתוף פעולה).
את כן רוצה שהוא לא יעשה כשזה לא מתאים! בהחלט המטרה שלך היא שהוא לא יעשה (בטווח הארוך) במכנסיים או על הרצפה, אלא במקום המתאים. והוא למד את זה. מצויין. את עושה הכל בסדר גמור, ואת מתארת תינוק שמשתף פעולה ומתקשר איתך. כיף לו, כיף לך!

ושאלה נוספת- אם אני מחזיקה אותו כל פעם כמה דקות- זה לא יוצר לחץ סמוי עליו "לייצר כדי שאמא תוריד אותי" (למרות שהוא אוהב את הפוזיציה.), או לחילופין ייצור אנטי שיוביל שביתה?
לא. הוא לא יכול פיזית לעשות אם אין מה. הוא אוהב אותך, אוהב לעשות לא בתוך הבגדים, וכיף לו לשתף פעולה. לכן, כל פעם שאת שמה אותו מעל הגיגית, הוא מנסה לראות אם יוצא משהו. אם לא יוצא - זה בגלל שאין. הוא לא יכול "לייצר" רק בשביל שתורידי אותו.
אם הוא אוהב את הפוזיציה - הכל בסדר.
אם הוא עושה - הכל בסדר.
מה שכן, חבל להחזיק "כמה דקות" אם הוא לא עושה. פשוט תלכי לפי הסימנים שלו. אם הוא מרוצה, אפשר לחכות. אם הוא מסמן "לא לא", מתעצבן, מתפתל או משהו כזה, ולא עושה - זה סימן שהוא לא צריך ואת יודעת להוריד אותו.
האם הוא מסמן לך כשהוא לא צריך, או שהוא תמיד רגוע ומרוצה מעל הגיגית, ואו שהוא עושה אחרי כמה שניות או דקות או שלא?

אם אז אני אצליח להוריד לו את החיתול- מבחינת הבטחון שלי- אז זה כן יעבוד בתור "בל חיתולים"? או שאני ממש אצטרך להרגיל אותו להיות בלי חיתול בגיל מאוחר יותר?
חן,
אני התחלתי להוריד חיתול בגיל 3 חודשים.
תוך חודש וקצת הגענו לבלי חיתולים מלא (חוץ מהלילה).
בסביבות גיל חצי שנה הגענו למצב שיום שלם בלי פספוסים לא היה דבר נדיר.
ואז... הוא התישב, והתחיל לזחול, ולהעמד. והתחיל להודיע פחות ופחות.
היום (כמעט 9 חודשים) אם אני מצליחה לפשפש אותו חצי מהפעמים שהוא עושה זה נחשב יום מוצלח.
אני משאירה אותו בלי חיתול ככל הניתן בהתחשב באילוצי מזג אוויר ובמקום שאנחנו נמצאים בו- בבית לא אכפת לי לנגב שלוליות, במקומות אחרים לפעמים כן. הבוקר למשל לא היה שום פספוס (3 פעמים)- הוא הודיע, אני קלטתי, פשפשתי אותו והוא עשה. אחר כך נסעתי למקום שבו לא רציתי שלוליות והוא היה בחיתול כארבע שעות. אחרי שחזרתי הורדתי את החיתול אבל הוא לא הסכים להתפשפש, לא הודיע, ועשה 3 פיפי במכנסיים. אחרי האמבטיה שוב הודיע ועשה קקי בכיור.

אני חושבת שבשמת צודקת ושימוש אפילו חלקי מאד בחיתולים יוצר בלבול בלתי נמנע וחוסר שיתוף פעולה מסוים. אבל אני מציעה לך לעשות עכשיו מה שאת יכולה ומתאים לך ולהשלים עם זה שאת לא חייה בשבט שבו כל הילדים גדלים בלי שום חיתול מגיל אפס. אם וכאשר התינוק שלך יפסיק לשתף פעולה (מה שלא חייב לקרות) תתמודדי עם זה. קחי בחשבון שגם אם התינוק לא תמיד מודיע, ולא תמיד יבש, הוא בהחלט מודע לצרכים שלו, מסוגל להודיע אם הוא רוצה, ומסוגל להתרוקן ביוזמתו (זה בתשובה לשאלה על הפספוסים- בגיל צעיר בורח להם רק קצת ואז יש עוד פספוס- בגיל מבוגר יותר, לפחות אצלי, גם כשזה פספוס התינוק בהחלט מרוקן את השלפוחית. היום למשל היה יבש 2.5 שעות אחרי פספוס). אז גם אם את לא עושה בלי-חיתולים-מלא-מגיל-אפס-בלי-חיתול-בכלל-וגם-בלילה, התינוק שלך עדיין נהנה מיתרונות רבים של השיטה. ובמלים אחרות: צריך להסתכל על החצי המלא של הכוס

מאשר לטרוח פחות בגיל חודש, אבל בגיל 9 חודשים לקבל "שביתת פשפושים" שנמשכת ארבעה חודשים

אז בשמת, את חושבת שהשביתה (המוכרת לי היטב) שאכן התחילה בגיל תשעה חודשים קשורה לבלי חיתולים באופן חלקי בתחילת הדרך?
כי בזמנו כשזה קרה לי הסבירו לי (ארני, נדמה לי), שזה שלב טבעי כזה של רצון להחליט לבד וחוסר רצון לשתף פעולה.

כי אצלינו היתה שביתת פשפושים של כמה חודשים סביב הגיל הזה למרות שהיא היתה ממש בלי בכל שעות הבית שלה מגיל אפס ובהרבה שיתוף פעולה.
מעניין.
יכול להיות שהיתה שביתת פשפושים "רגילה" (שמשום מה עוברת על כל התינוקות המערביים) והיא טופלה לא נכון.

ועדיין, בגיל שנה ושלוש היא מתקשה לשתף פעולה ומרטיבה בלילה (אף פעם לא ישנה עם חיתול), ועושה באוטו ולרוב לא מסמנת באופן חד משמעי.
שני גורמים שאני יכולה לחשוב עליהם:

אלרגיות יכולות לגרום לזה, או סיבה פיזית אחרת. בגיל שנה ושלוש היא כבר אמורה להיות יבשה בלילה. במקרים של אלרגיות או מחלה או הוצאת שיניים וכדומה, הם מאבדים שליטה אף על פי שאנחנו יודעים שהם כביכול "יכולים".

לחצים וציפיות שלכם שמשודרים אליה גורמים ל"אנטי". פה אין ברירה אלא ששני ההורים יסתכלו פנימה ויחפשו איפה הם לחוצים או מתוחים או מלאים ציפיות לגבי "גמילה" וינקו את זה.

"בלי חיתולים" זה לא "גמילה".
"בלי חיתולים" זה שהילד חופשי מחיתולים, לא מסתובב עם משהו נפוח או כימי בין הרגליים, לא לומד לעשות בתוך הבגדים שלו (אם הוא עושה, הוא יודע שזה לא מתאים ומחליפים לו מייד), לבוש כמו בן אדם, שולט באופן כללי בשרירי הסוגרים שלו (לא איבד וניוון אותם) ועושה את רוב צרכיו בשירותים (= במקום שמתאים לכם)

לגבי הלילה, הסתייגות: אלא אם כן "לילה" כולל את שעות הבוקר. בהתחלה הם "יבשים" רק עד ההתעוררות הראשונה, ואז קמים לפשפש אותם. בהתחלה בשתיים, אחר כך בשלוש, אחר כך בארבע, אחר כך בחמש, אחר כך בשש בבוקר וכן הלאה. אם לא קמים לפשפש אותם, אז הם מתרגלים לעשות פיפי במיטה בהתעוררויות הבוקר ולא לבקש. יכול להיות שזה היה אצלכם?

אותו דבר לגבי האוטו: אם היא התרגלה שזה מקום שהיא עשתה בו, היא אולי חושבת שזה בסדר. קשה ללמד אותה עכשיו שכסא הבטיחות הוא לא בית שימוש. לא בלתי אפשרי, אבל קשה.

מה שכן, חבל להחזיק "כמה דקות" אם הוא לא עושה_- כי שמתי לב שהרבה פעמים בהתחלה הייתי מחזיקה אותו לאיזה דקה, מורידה, ואז הוא היה עושה, אז החלטתי לתת לו כמה דקות... גם לי אישית לוקח לפעמים כמה דקות, אז אולי גם אצלו זה ככה- אולי זה משהו פיזי גנטי- שאם אני לא ממש ממש ממש ממש מתפוצצת, זה לא יוצא אצלי בקלות.... אז אולי גם אצלו- ואז ניסיתי- ונתתי לזה יותר מדקה, אלא 4-5 דקות, וזה עבד- הוא היה מפשפש..... או עושה יציאה. בגלל זה- שואלת שוב- _זה לא יוצר לחץ סמוי עליו "לייצר כדי שאמא תוריד אותי" (למרות שהוא אוהב את הפוזיציה.), או לחילופין ייצור אנטי שיוביל שביתה?
אם הוא מסמן "לא לא", מתעצבן, מתפתל או משהו כזה, ולא עושה - זה סימן שהוא לא צריך ואת יודעת להוריד אותו.-אז זהו- שלפעמים הוא באטרף של התעוררות, והתאפקות+רעב, והיום נתתי לו לבכות קצת, ואחרי פחות מדקה הוא עשה.. הוא לא בעט עם הרגליים, אבל הביע מחאה- ואני (אולי זה לא היה בסדר- תגידי אם זה נשמע מלחיץ לו-) ידעתי שהוא התאפק עד עכשיו 6 שעות, ושאם אני אוריד אותו הוא יעשה בחיתול, אולי קצת התעקשתי.... אבל אחרי דקה הוא פשפש....
האם הוא מסמן לך כשהוא לא צריך, או שהוא תמיד רגוע ומרוצה מעל הגיגית, ואו שהוא עושה אחרי כמה שניות או דקות או שלא? -בד"כ לא מסמן.
(כמה פיספוסים ביום יש לך בעצם?).- היום תוך שעתיים 3 חיתולים רטובים. יציאות הוא כבר לא עושה בכלל בחיתול (חוץ מפעם אחת שברח לו, והפרצוף שלו אח"כ אמר הכול S-: ), ואפשר בוודאות לראות שהוא מתאפק, ואפילו מחכה ל"תשחרר".... אחרי שקראתי משהו שכתבת על זה שזה בריחה, ואולי לא עשה הכל- אני אכן מקפידה לפשפש אותו לפני החיתול היבש..... לפעמים עובד, לפעמים כנראה ברח לו הכל.... אין לי בעיה עם זה. אמממ......אתמול היו נראה לי 11 חיתולים שכיבסתי....

בגלל זה- שואלת שוב
לא. התשובה בגוף השאלה: הוא כמוך. הוא צריך את הזמן שלו, ובזמן שהוא מחכה בנחת שזה לאט לאט ייצא, לא מפריע לו. הכל בסדר.

אם הוא משתף פעולה - סימן שזה בסדר מצדו.

לפי מספר הפיספוסים, אני רואה שהכל בסדר. הוא מסמן כשמתאים לו, משתף פעולה כשמתאים לו, ועדיין נמצא בתהליך למידה.
העיקר: לא לדאוג.

העיקר: לא לדאוג.-משתדלת לא.....

(יש לי את הגנים הכי משובחים בשביל זה!)

משהו חדש אצלנו בתחום הפשפושים:
כמעט כל פעם שהולכים לכיור או למקלחת קטנצ'יק מיד מקשית את כל גופו מתנוחת הפשפוש
בלי קשר אם יש לו או אין לו,
מקשית ועושה פרצוף מוזר...

מישהי מכירה את התופעה?
מה בעצם הוא מנסה להגיד לנו?
מציינת שההקשתה מאוד אינטנסיבית, פתאומית ורבת כוח
(הוא בכלל בחורצ'יק מאוד חזק ופעלתן, אבל עד הימים האחרונים מעולם לא הקשית גבו ככה)

את מתכוונת שהוא מיישר את הגב ולא מסכים להתפשפש?
כי אם כן, הוא בטח הגיע לגיל שהם מתחילים לסרב לכיור. נסי להציע מקום אחר (קערה?).

מקשית את כל גופו מתנוחת הפשפוש
גם לנו זה קרה. זה עובר, מנסיון...

אצלנו זה קרה כי שינינו תנוחה. היא אוהבת שמחזיקים אותה בשוקיים ולא בירכיים.

שביתת פשפושים
תנסי מקום אחר, או שינויים אחרים.
וגם: תבדקי את עצמך, אם עלה מפלס הלחץ לאחרונה...

בשמת וקשת ענן תודה רבה על התשובות

ועוד שאלות שעלו לי:

האם זה יהפוך למצב בו הוא לא עושה אם אני לא מרשה לו כביכול?
והאם זה יוביל למצב של התאפקות? ... בפעם שעברה שאלתי על זה שהוא בוכה במתן שתן - אולי זו תוצאה של התאפקות? אני מפחדת שאם אנחנו מפספסים או "בלי חיתולים באופן חלקי" זה יגרום לו סבל ואולי אפילו יכול לגרום לבעיה פיזית - נאמר דלקת בשלפוחית מהתאפקות?:-0

ועוד שאלה: איך יודעים שהקטנצ'יק סיים? אני אף פעם לא יודעת כמה זמן לחכות - בהתחלה חיכינו הרבה ונראה לי שזה קצת הלחיץ אותו.... אח"כ חיכינו מעט מדי ואז זה שיגע אותו כי הוא עשה בהמשכים..... יש איזה סימנים שאפשר לראות לכך שהוא סיים? כי אני לא מצליחה להבין אותו בעניין הזה.....

ובנוסף רציתי לספר שבשבת היינו אצל ההורים ושם לא הקפדנו על "בלי חיתולים" ונתנו לו הרבה פעמים לעשות בחיתול והוא כאילו קיבל את זה בהבנה. איך שהגענו הביתה הוא התחיל להראות סימנים מאוד ברורים כל פעם שיש לו משהו - כאילו חזר לעצמו - ממש כאילו הוא הבין שחזרנו הביתה ועכשיו חוזרים לשגרת הפשפושים

והילד רק בן חודש... מדהים לא?

אני מפחדת שאם אנחנו מפספסים או "בלי חיתולים באופן חלקי" זה יגרום לו סבל ואולי אפילו יכול לגרום לבעיה פיזית - נאמר דלקת בשלפוחית מהתאפקות?
כתבתי למעלה, ואני אסביר שוב:
אין התאפקות בבלי חיתולים.
פשוט אין.
אם הוא רוצה ויכול לחכות עד שתביני אותו - הוא מחכה. לפי קיבולת השלפוחית שלו, וגורמים פיזיים ואחרים.
מעבר לזה - אין לו אפשרות לחכות. יוצא לו/בורח לו. זה הפיספוס - שלא הבנת אותו, או שהוא לא שידר בצורה ברורה, וברח לו. כלומר: אין התאפקות. פשוט אין. זה לא ילד בן שלוש בגמילה מחיתולים שמתאמץ בשביל לרצות את ההורים ואת החוקים החברתיים שהוא לומד לראשונה. זה תינוק. אין לו רגשי אשמה, אין לו צורך לתקן הרגל רע לעשות על עצמו בתוך הבגדים, אין התאפקות.
דלקת בשלפוחית לא באה מהתאפקות. היא באה מחיידקים... אבל זה סתם הערה צדדית, שלא רלבנטית לכם.

יש איזה סימנים שאפשר לראות לכך שהוא סיים? כי אני לא מצליחה להבין אותו בעניין הזה.....
הדרך היחידה: פשוט להמשיך, להיות קשובים לו, וללמוד אותו. גם הוא ילמד אתכם, וילמד לסמן לכם. כל תינוק והדרך שלו. אין משהו לכולם, זה משהו אישי שלו ואין ברירה אלא ללמוד להכיר אותו. ובאותו זמן להבין, שזה די משתנה כל יום, וגם הוא מנסה להבין מה הדרך שלכם ומנסה לנחש אתכם ומה ואיך לדבר איתכם.

כאילו חזר לעצמו - ממש כאילו הוא הבין שחזרנו הביתה ועכשיו חוזרים לשגרת הפשפושים והילד רק בן חודש... מדהים לא?
(-:
אני חושבת שזה אחד הדברים שמגלים בשיטת הבלי חיתולים: כמה התינוקות שלנו אינטליגנטים ומדהימים ומתקשרים מלידה, הרבה הרבה יותר ממה שהעזנו לדמיין! זה פשוט לא פחות ממופלא!

לא רוצה להיות נודניקית אבל מאז שמצאתי את האתר הנפלא הזה נפתרו לי הרבה שאלות ומצד שני נוספו לי המון שאלות....

אז כל הזמן מדברים פה על זה שהם לא מתאמצים - הם רק "משחררים" כשהם צריכים... אז למה הוא עושה פרצוף מתאמץ כשהוא עושה קקי? וקולות של מאמץ?

כשהם קטנים מערכת העיכול לא תמיד עובדת טוב ולפעמים יש חריקות...

סביר שכשיגדל תראי שהוא מתאמץ הרבה פחות.
אגב, גם תינוקות בחיתולים מתאמצים- זה לא בגלל הבלי חיתולים.

תמר בת שנה ושמונה חודשים. בזמן האחרון התפתח אצלה מנהג חדש, שכשהיא רוצה לצאת מסיטואציה כלשהי , למשל- הרדמה, נסיעה באוטו, ישיבה ליד שולחן האוכל, היא מתחילה להגיד "קקי, קקי" (משמש אותה לקקי וגם לפיפי). אני תמיד נענית ולוקחת אותה לשירותים, וברוב הגדול של המקרים היא משחררת קצת פיפי (לפעמים נראה שהיא ממש סוחטת בכח), אבל לפעמים היא מתחילה להגיד "לא, לא, לא" כשאני מורידה לה את המכנסיים.
ברור לי שהיא כבר יודעת שהיא לוחצת על הכפתור הנכון, ובאופן עקרוני אין לי בעיה לשחרר אותה מסיטואציות שהיא לא מעוניינת בהן, אבל איך אני מנתקת את הקשר פשפוש=מילוט?

אהה, בדיוק ככה גם אצלנו,(רק שאצלנו זה "פיפי פיפי").
אשמח לעזרה בדיוק באותה שאלה.

אמא בפעם הראשונה -
והילד רק בן חודש... מדהים לא? כן!!!

איך יודעים שהקטנצ'יק סיים? אני אף פעם לא יודעת כמה זמן לחכות זה בא עם הזמן, התקשורת משתכללת, הסימנים הופכים יותר ויותר ברורים. לדוגמא- אצלי ביומיים האחרונים, הוא פשוט מיישר את הרגליים בעדינות פעם-פעמיים, ואני מבינה.... או שבימים האחרונים הוא מגיב למשפט "כשתרצה לגיגית תפסיק לינוק, ואני אקח אותך, טוב?" אז בהתחלה- הוא לא הגיב, ולאחרונה, הוא מפסיק, אני מציעה שוב לקת אותו לגיגית- אם זה מתאים לו הוא מחייך אליי, וגם כשאני מרימה אותו מההנקה, הוא מקפל רגליים לתנוחת פשפוש, ואם לא הוא רוטן רק כשאני מזיזה אותו קצת- כי זה לא מתאים לו! לרוב הוא מתאפק, ולפעמים ממש לעיתים רחוקות עכשיו- בורח לו קצת, ושוב- אני לוקחת אותו לגיגית, והוא מוציא בד"כ את מה שנשאר..... זה נעשה ברור יותר ויותר, הוא מגיב יותר ויותר, ומה שבשמת כתבה-
פשוט להמשיך, להיות קשובים לו, וללמוד אותו. גם הוא ילמד אתכם, וילמד לסמן לכם. כל תינוק והדרך שלו. אין משהו לכולם, זה משהו אישי שלו ואין ברירה אלא ללמוד להכיר אותו. ובאותו זמן להבין, שזה די משתנה כל יום, וגם הוא מנסה להבין מה הדרך שלכם ומנסה לנחש אתכם ומה ואיך לדבר איתכם. מדויק!! ממש נכון, וצריך סבלנות! ורואים שינויים מיום ליום, ובהסתכלות לאחור- בכלל- רואים איזו דרך ארוכה עוברים.....

בהצלחה!!!!
>אפשר לחשוב כמה חן ידענית בנושא, ומומחית גדולה.... כולה ילד אחד, וכולה חודש וחצי בעניינים....<

היום היא בת 8 חודשים וכבר שלושה חודשים שהיא לא מודיעה לי. פשוט עושה. זה מייאש אותי, אני מוצאת את עצמי כל היום בתחושה כזאת של להיות ב"היכון" . יחד עם זאת אני יכולה להעיד בברור כי כשאני קשובה לה אני תמיד יודעת מתי היא תעשה בלי שהיא אומרת כלום. זה מצריך אותי להיות איתה בהקשבה מלאה באופן תמידי ורצוף. אני מברכת על כך אך יחד עם זאת תוהה מתי היא תתחיל להודיע לי בקול שהיא צריכה.

היום היא בת 8 חודשים וכבר שלושה חודשים שהיא לא מודיעה לי.
ברוכה הבאה למועדון

גם אצלי באזור 6-7 חודשים הוא די הפסיק להודיע (כמעט לגמרי, פה ושם עוד מודיע). גם אני כמעט תמיד מזהה כשהוא עושה אבל כדי לקחת אותו בזמן אני צריכה כמוך להיות בהקשבה מלאה באופן תמידי ורצוף, מה שלא תמיד אפשרי כיום כשהוא מתרוצץ ומשחק בעוד אני עסוקה בעניני לידו.

ארני חברתי טוענת שזה גיל שבו מתחילים לגלות עצמאות ולכן לא רוצים להפסיק לשחק בשביל פשפוש. בשמת טוענת (כמה הודעות מעלי) שזו תוצאה של בלבול שנובע מבלי חיתולים חלקי (לא מגיל אפס, בלי חיתולים בשילוב חיתולים לעתים קרובות וכן הלאה). אני מניחה ששתיהן צודקות במידה זו או אחרת.

אכן, שתינו צודקות.
פשוט, להוריד הילוך, לסדר לעצמנו לא להיות בלחץ, לדעת מראש שזה גיל של המון פיספוסים. אצל הינוקא שלי זה היה בגלל הזחילה. הוא היה כל הזמן על הבטן, זחל ושיחק, והשילוב של לחץ על הבטן + ההתפתחות המוטורית הגדולה גורם להרבה פיספוסים וגם לאי שליטה מצדו. אז פשוט שמתי הרבה חיתולי בד על השטיחונים שעל הרצפה, ייבשתי הרבה (-; מול התנור, וניגבתי הרבה שלוליות מהרצפה, בלי לעשות עניין. זה שלב כזה וזה עובר.
על הידיים או במנשא הוא תמיד ביקש. גם בלילה היה כבר יבש לחלוטין בגיל הזה.

זה מייאש אותי, אני מוצאת את עצמי כל היום בתחושה כזאת של להיות ב"היכון"
זה לא טוב. אלה רגשות שליליים. תעשי מה שאת יכולה לסדר לעצמך תחושה חיובית, ובלי לחץ ב"היכון".

אז למה הוא עושה פרצוף מתאמץ
למען האמת, לא ברור אם זה פרצוף "מתאמץ".
זה עניין של פרשנות. בחומר באנגלית שקראתי על הבלי חיתולים הם דווקא קראו לזה "פרצוף מתרכז". זה אחד הסימנים שהתינוק צריך קקי, התרכזות מאוד ממוקדת פנימה, יותר בולטת מאשר "פרצוף פיפי".
אני מציעה לא לפרש את זה כ"התאמצות" במובן השלילי, ש"קשה לו אז הוא עושה מאמץ ניכר כדי להוציא את הקקי". הקקי יוצא מעצמו, אבל התחושה הפיזית של המעבר שלו במעי עד היציאה - מוזרה לו, חדשה לו, והוא עוד לא יודע להחליט אם זה נעים או לא נעים.

ברור לי שהיא כבר יודעת שהיא לוחצת על הכפתור הנכון, ובאופן עקרוני אין לי בעיה לשחרר אותה מסיטואציות שהיא לא מעוניינת בהן, אבל איך אני מנתקת את הקשר פשפוש=מילוט?
קודם כל, זאת סוגיית הורות ולא סוגיית בלי חיתולים.
זה שהן "מנצלות" כביכול את הרצון שלכן תמיד להיענות לפיפיקקי לא קשור לבלי חיתולים. קשור לדברים אחרים.
התשובה בגוף השאלה:
אין לכן בעיה לשחרר אותן מסיטואציות שהן לא מעוניינות בהן, אז תרפו מהעניין.
אלה ילדים בגיל שהם לומדים מלים. לומדים את השפה. לומדים את ההורים. מחפשים שליטה בעולם.
ככל שתתנו יותר שליטה, ככל שתיענו יותר לבקשות מילוליות, גם אם לא מדוייקות, ככה יהיה יותר טוב לכולם.
אם אתן רוצות ללמד משהו חיובי, אפשר להגיד "אה, רצית שאני אוציא אותך מכסא הבטיחות. אז פשוט תגידי 'אמא, תוציאי אותי בבקשה מכסא הבטיחות'". בקיצור, תלמדו אותן שאפשר לסמוך עליכן שאתן "תשחררו אותה מסיטואציות שהיא לא מעוניינת בהן" גם בלי שהיא תגיד קקי/פיפי, גם אם היא תגיד את האמת.
היא לומדת.
תלמדו אותה.
לא להתאמץ לנתק את הקשר. הקשר לא בעייתי.
כן לשים לב שזה לא נובע מהעובדה שהפסקתן להיענות לצרכים אחרים, ואתן קופצות רק אם זה פיפיקקי... (-;

בשמת טוענת (כמה הודעות מעלי) שזו תוצאה של בלבול שנובע מבלי חיתולים חלקי (לא מגיל אפס, בלי חיתולים בשילוב חיתולים לעתים קרובות וכן הלאה).

ושימוש אפילו חלקי מאד בחיתולים יוצר בלבול בלתי נמנע וחוסר שיתוף פעולה מסוים-
מה אני עושה עם שני המשפטים האלה? ז"א- אני לא במצב שאני יכולה (סביבתית ומנטאלית) להיות בלי חיתולים לגמרי לגמרי, אני משתדלת לפשפש, ולהציע לפשפש, כל אימת שמזדמן, או שאני מרגישה שזה הזמן..... אבל- זה החשש שלי- שזה יוצר בלבול וחוסר שיתוף באופן מסויים.
מה אני עושה עם שני הפרמטרים האלה?
התכנון שלי הוא להוריד לו את החיתול כשהוא יתחיל להיות על הרצפה, כי אז הוא לא יהיה על המיטה, אלא יזחל/ישהה על משטח משחק, וכו'- ואז רציתי להוריד, -האם זה תהליך עקום קצת, שלא יעזור?

מה אני עושה עם שני המשפטים האלה?
קוראת את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות

מה אני עושה עם שני המשפטים האלה?
משלימה עם המגבלות שלך (ושל כולנו).
עדיף בלי חיתולים לא מושלם עם קצת בלבול מאשר חיתולים 24/24.

_קוראת את בלי חיתולים בשאיפה לשלמות
D-:

בדיוק.
(-:

קראתי, וגם הגבתי בבלוגינו הפרטי..... אבל לקחתי לתשומת ליבי הדואג..... |אייקון פולניה היסטרית|

שוב אני....
יש לפשוש יובש מסביב לפי הטבעת - כי אמא שלו בעוונותיה מסרבת להשתמש במגבונים המתיימרים למנוע את הנ"ל..... ומשתמשת בריבוע נייר טואלט.
פתרון?

נייר טואלט או צמר גפן טבול בטיפת שמן שקדים (או כל שמן עדין ונייטרלי אחר).
אנחנו משתמשים במגבונים מתכלים שאפשר לזרוק לשירותים.

כי אמא שלו בעוונותיה מסרבת להשתמש במגבונים המתיימרים למנוע את הנ"ל
אני בכלל נגד מגבונים.
למה הם "מונעים"?
מה יוצר את היובש?
מה שכן, בגיל כזה קטן, אני לא ניגבתי קקי בנייר טואלט. הרגשתי שזה "גס" מדי לעורו העדין, והקקי יכול לעשות גירוי בעור. שטפתי בכיור במים זורמים פושרים, עם טיפת סבון (בגיל הזה, ואם יש בעיית יובש, יכול להיות שבתור סבון הכי טוב בלנאום הרמל, שקונים בבית מרקחת/סופרפארם. משתמשים ממש בכמות פיצפונת).

במגבונים המתיימרים מתיימרים !
מה יוצר את היובש? -ברור!!!
אני לא ממש מנגבת....- יותר מדוייק "מספיגה", ואח"כ עם ריבוע נוסף וטיפת מים. והוא לא ממש מתלכלך, הרי זה לא כאילו הוא טובל בזה! זה טיפה קטנה שנשארת עליו, כשהוא מסיים. אם זה קורה ובורח לו בחיתול- הוא אכן זוכה לשטיפה קלה ונעימה....
אני גם לא כל-כך אוהבת להשתמש בסבון..... מכל סוג שהוא- בשבילו... -אלא אם כן יגידו לי שאני ממש מזיקה בריאותית לילד אם אני לא מסבנת אותו מדי פעם, ואז אקנה אורגאני.......
("יגידו" -לא הפולניות... אלא אנשים שפויים שלא חושבים צריך לשטוף את הרצפה פעמיים ביום עם אקונומיקה, ולנגב אבק כל יומיים, ולכבס רק עם אב' כביסה לתינוקות....)

רגע, אז למה יש שם יובש?
לדעתי, אין צורך לטפל בזה אלא אם כן את חושבת שהוא סובל.

המלצה ליובש: יש לנו קרם 'חיתולים' מעולה, טבעי של חברת 'ניחוח טבע'. מאד מומלץ
לאחר פרישה חלקית, החזרת החיתול לרב שעות היום והלילה אני מדווחת:

גיליתי שמגיל המשחקים, היא נהנית להשתין על הרצפה - כי אז יש לה בריכה קטנה פרטית שאפשר לטבול בה את הידיים! D-:
חוץ מזה הגענו למין איזון שמתאים לנו. היא עם ר"פ כמו רוב הילדים, אבל לרב עושה קקי בשירותים או בסיר בשמחה רבה, וגם הרבה פיפי. אז אולי יש קצת בלבול, ואולי ואולי, אבל ככה אין לחץ, לא מתעסקים כמעט עם פספוסים, ובכ"ז יש גם מודעות והקשבה.

לאחר תקופה של סירוב מוחלט לעשות בשירותים, הדבקנו על מכסה האסלה מדבקות של דגים. זה עבד כמו קסם. עכשו כל פעם שהיא מסמנת אני שואלת אם היא רוצה לעשות פיפי עם הדגים, והיא בתגובה עונה 'פה פה פה' - שזה איך שעושה דג, וגם מסמנת עם היד וכולם מאושרים.

אני שואלת אם היא רוצה לעשות פיפי עם הדגים
אחד הדברים שאף ספר לא מלמד: הסיפורים הקטנים שלנו והקישורים החמודים שלנו, שהופכים את החיים להרבה יותר שמחים ויצירתיים.
אני לא יודעת אפילו איך לכתוב מתכון.
לוקחים משהו פשוט ויומיומי, נותנים לו זווית מקסימה מתוך יצירתיות, ואז הוא קוסם לילד, ודברים קשים הופכים להיות נחשקים!

רגע, אז למה יש שם יובש? לוידעת..... בכולופן- שמתי עם האצבע טיפונת שמן שקדים, וזה נרגע..... אני מניחה שזה מה שאעשה פעם ביום יומיים.....

שמן שקדים - מעולה. אפשר אפילו טיפונת שמן זית, אם אין בבית.

אנחנו הורים חדשים ובת חדשה (שבוע) ורוצים לגדול בלי חיתולים, אבל בנתיים שמים הרבה חיתולי בד (טטרה) למען הביטחון הכללי.
אמנם את כל הפשפושים אנחנו בדרך כלל לא מצליחים לתפוס עדיין, אבל יש אחד שניראה לי בלתי אפשרי: כשאנו מלבישים לה חיתול היא הרבה פעמים משתינה תוך כדי או מיד אחרי... תהיתי מה גורם לה להשתין דוקא בזמן הזה ואיך ניתן לתפוס את הפישפושים האלו...
נשמח לשמוע רעיונות, אמא ואבא.

אנחנו הורים חדשים ובת חדשה (שבוע)
מזל טוב! @} @} @}

כשאנו מלבישים לה חיתול היא הרבה פעמים משתינה תוך כדי או מיד אחרי...
אולי לפשפש רגע לפני ששמים חיתול?
בגיל הזה היינו הרבה עם חיתול, יחסית. (טוב, אם לדייק בגיל הזה אמא היתה מאושפזת, וננוק היתה מופקדת בידיים נאמנות ומחתלות.. אבל משבוע אח"כ) הורדנו לכל סימוני הקקי, ולמשך כמה שעות ביום היינו משוחררים מחיתולים עם אמא במרבץ. פיפי היה עניין של תזמון בצורה כמעט בלעדית. לא יודעת איך רואים עיניים של פיפי בגיל הזה. לאט לאט גילינו כל מיני דפוסים. בעיטות כשיש פיפי, התרכזות כזו, ועוד ועוד. זה כל הזמן משתנה. HEH "משתנה"

זה רק ניחוש, כי מה אני יודעת מעבר לילדה שלי?

אני מנחשת שכשמזיזים אותה כדי לשים חיתול, היא מרגישה שקלטו אותה, ומשחררת.
אז כמו בקפה טורקי. רגע לפני... לפשפש.

משפחה חדשה , קודמכל- מזל טוב!
אמנם את כל הפשפושים אנחנו בדרך כלל לא מצליחים לתפוס עדיין
לגבי זה- לדעתי, באמת אם תרגילו אותה, ואת עצמכם לפשפושים בשעות מסויימות (לא לפי שעון אלא-) - לפני / אחרי הנקה, כשקמים, בהחלפת חיתול לפני החדש, לפני/אחרי גרעפס (בד"כ התנוחה משחררת גרעפסים, אז אולי במקום....?), וכך תתרגלו שלושתכם לתזמונים מסויימים, וכשהיא תראה שיש התיחסות, ולפעמים הגוף שלה צריך פשפוש אבל לא מתייחסים היא תסמן, זה עניין של זמן....
ומזלכם שיש לכם בת! בת, תרטיב את מה שמתחתיה... בן ירטיב.... כמעט כל מה שסביבו !! (מצד שני, עם בן רואים פיזית , אני בכולופן, שניה לפני, ואפשר להתכונן)

זה תהליך, היא עדיין קטנה מאוד (אני לא מנוסה עם הגיל הזה, התחלתי אחרי חודש), ולאט לאט התקשורת נבנית! כמו שבשמת כותבת- להציע פשפוש, וכשהיא עושה, וגם אם זה לא בגיגית/כיור/אמבטיה אלא שברח לה, אומרים משהו "עכשיו עשית/את עושה פיפי/קקי " וכו'. וזה מאוד עוזר..
אני שמתי לב, שמאז שאני משתמשת במילה "תשחרר" הוא נושם עמוק לפני שהוא עושה, וכשהוא עושה זה לא ממאמץ. אולי כי כשאני אומרת לו תשחרר- אני משתחררת גם כן, וזה מקרין אליו.
בהצלחה, ושוב- מזל טוב @}

וואו! תודה על התגובות, איזה כיף!
כרגע אנחנו קצת מיואשים, מרגישים שטבענו בפיפי מספיק לעת עתה, ועשינו יום וקצת של הפוגה- עם טיטולים מפלסטיק. אוי, כמה שנהנתי מזה! מקווה לא להתמכר... והנה אנחנו יוצאים שוב למסע בארץ הפיפי, בכוחות מחודשים...

ועשינו יום וקצת של הפוגה לגיטימי!!
תגידו - אולי אין לכם מספיק רב-פעמי? כי אם יש מספיק, הכביסה יכולה לחכות עוד יום....?
אנחנו יוצאים שוב למסע_
בהצלחה.....