בעיות פוריות

[גמית*]

בדיקת זרע עשיתם? צילום צואר רחם? בדיקת אינסולין? (יש לך עודף משקל?) מעקב זקיקים?
את מבייצת באופן סדיר? מי הרופא שלך?
שנה זה לא הרבה זמן לנסיונות, לדעתי. אני מבינה נורא את הבאסה בקבלת המחזור אבל זה בהחלט עוד יכול לבוא טבעי
אם באמת באמת אין שום בעיה. (יש לכם כבר ילד?).
מה הכדורים גרמו לך?

[אמא_נוגי*]

מור.
נסי למצוא את מי לשתף, כשיש מישהו שאפשר לדבר איתו (אפילו אם זה בפורומים באינטרנט) זה מאוד מאוד מקל.
לפעמים יש בעיות שלא ניתן לגלות בבדיקות הרגילות (פירטתי ב בלוג רוצה ילד שלישי), לפעמים אחרי שדווקא מפסיקים עם טיפולים פתאום נכנסים להריון ספונטני.
טיפולי פוריות זה משהו לא נעים נקודה!, מחטטים בך, בודקים אותך, דוקרים אותך, ואם מגיעים ל IVF זה עוד יותר טראומטי. זו תקופה קשה ביותר לשני בני הזוג. המלצתי היא ללכת לטיפול זוגי תוך כדי התהליך. זה עוזר לפרוק כעסים, לשתף אחד את השני בתיסכולים ולהבין אחד את השני. תמיכה של בנ הזוג חשובה מאוד במהלך התהליך. למרות שאת הפרוצדורות הפיזיות בעיקר האישה עוברת, התהליך עובר על שניכם!
אני מאחלת לך המון בהצלחה. חזקי ואמצי.

[ארני_ש*]

פתחתי את הדף הזה השבוע לפני שנה והיום שנה אחרי אני בהריון ורוצה לשתף :
בניגוד לרוב הנשים שלא יכולות להכנס להריון מסיבה לא מוסברת לי כבר בגיל 22 אמרו שיהיו לי קשיים בגלל התערבויות כירורגית בלייזר שעברתי בצואר הרחם שגרמו לשינוי הצורה ולהפחתה משמעותית בהפרשת הריר בזמן הביוץ ולפניו .
בלידה הקודמת גילו גם שהרחם עצמו חד-קרני כלומר קטן ,צואר הרחם לא החזיק את ההריון ונפתח , וילדתי בשבוע 30.

הפעם עברנו חודשים רבים של מעקבי ביוץ חודשיים באולטרה סאונד וגם מספר הזרעות .
הרגשתי שאני נלחמת על מנת שיהיו לי עוד ילדים ועושה הכל (כלומר סובלת סבל גדול בכל הבדיקות וגם יחסי המין שסביב ימי הביוץ היו טכניים ללא הנאה )
פה בדף עלה הדיון סביב עניין ההרפיה מהלחץ רציתי להרפות אבל המשכתי להלחם , הרפיה , מסתבר, חייבת לבוא מתהליך פנימי אמיתי של קבלה וויתור ועוד לא הייתי שם .
באחד החודשים עברתי הזרעה כואבת במיוחד , וכנראה שמכסת הסבל שפסקתי לעצמי התמלאה .
בבת אחת הרפתי .
באתי הביתה , נכנסתי מתחת לשמיכה וממש הבנתי שאין צורך לסבול את כל ההתערבויות הרפואיות האלה , אני לא אשמה בכלום ולא צריכה לעבור ייסורים .
בבת אחת גם הצלחתי לקבל את ההוה באהבה - יש לי ילדה אחת , מקסימה ואם לא יהיו לי עוד ילדים זה בסדר ואם אכנס להריון רק בעוד 14 שנה זה גם בסדר.
הייתי במקום של קבלה מושלמת של המציאות לא הייתי צריכה להמשיך להלחם יותר .
התמזגתי עם ההויה של מה שצריך לקרות הוא שיקרה -
והכי חשוב:
הההרגשה שהעניינים לא בשליטתי והידיעה שאין ביכולתי לשנות את המצב התקבלה פתאום כידיעה מרגיעה ולא מאיימת .

באותו חודש עברנו לבית חדש, שלעיצובו נעזרתי ביועצת פנג-שואי (תודה נעמה אם את קוראת , שהסבת את תשומת ליבי , תודה גם ליועצת גליה וכמובן ליערה שעזרה להפוך את העצות למעשה).
כשסידרתי דברים בארונות דחפתי את התחבושות ההגניות למדף גבוה במיוחד מתוך איזו אמירה פנימית שלא אצטרך אותן יותר בתקופה הקרובה .
מיותר לציין שבאותו חודש ללא מעקבי ביוץ או אפילו תכנון (כי כל מה שרציתי זה לנוח ) נכנסתי להריון .

אחר כך נזכרתי שמה שקרה בהריון הקודם דומה מאוד , גם אז הייתי אחרי התערבות כירורגית לא נעימה , לקירצוף צואר הרחם שהיה חסום , ההזרעות לא פעלו אבל בחודש שהחלטתי לקחת הפסקה מביקורים אצל הרופא נכנסתי להריון .

ובנימה יותר כללית -
החברה המערבית משדרת לנו אשליית שליטה המשרתת אותנו ברמה הקיומית . הויתור על האשליה הזו מעורר , לכן , חרדה ברמה הקיומית מה שגורם לאנשים לצבור חפצים , נכסים וסטטוס , אבל בעיקר לצבור עשייה שמוכיחה לכאורה שהשליטה בידיים שלנו . במקום התפיסה המקובלת בתורות המזרחיות או העתיקות שמה שצריך לקרות יקרה ועלינו לקבל זאת.

לסיכום אני רוצה להודות לקהילה הזאת שעזרה לי להתחבר לעצמי ועזרה לרעיונות לחזור ולהשמיע קול בתוכי .

[חתולה_על_גג_פח_לוהט*]

מזל טוב !!!!
קראתי את הדף הזה בכאב מאז שהגעתי לאתר, גם אני נשברתי אחרי כמה שנים של התעללות (אין לי מילה אחרת לתאר את הטיפולים), הסיפור שלך נוטע בי תקווה שלא הכל אבוד.

תודה

[טרה_רוסה*]

היי! מזל טוב! איזה יופי! אני יודעת כמה רצית להיכנס להריון @}

[מיכל_שץ*]

וואי אני לא מאמינה! איזה יופי ארני את בהריון. אני עוד זוכרת את הפעם האחרונה שדיברנו.
תפסתי קצת מרחק כי הרגשתי שהמהלכים שלי קצת גורמים לך לאי נוחות. אבל מסתבר שהיו לך תוכניות אחרות.
אני כל-כך שמחה בשבילך! (ועדיין מקווה שיגיע היום ונפגש)
המון מזל טוב ובהצלחה, שיהיה קל ובריא ויבוא בזמן (ולא רגע קודם....)

[נועה_בר*]

מזל-טוב ארני@}
הסיפור שלך מאוד מרגש. ותודה ששיתפת פה, לדעתי כ"כ חשוב שידעו כולם ( שנאבקים כמוך) ואולי גם יצליחו לפעול כמוך.
אין כמוך! המון הצלחה ושיהיה קל. הלוואי.

[גמית*]

גם אני פתחתי אותו בליבי יחד איתך. הייתי בהתחלתם של טיפולי פוריות.
לשמחתי הרבה גם היום אני במצבך (-:

שיהיה לך רק טוב והריון נעים וכיפי

[א'*]

אני בת 25 הפסקתי גלולות לפני כמה חודשים ומאז אנחנו מנסים לאחר חצי שנה פניתי לרופאת נשים והיא המליצה לקחת כדורי איקאקלומין 3 כדורים ביום כי הזקיקים קטנים. חששתי ולכן בחודש הראשון לקחתי כדור וחצי לאחר 30 יום קיבלתי מחזור מוזר ביותר, כמעט ללא דם, יותר הפרשה חומה (בוצעה בדיקת הריון ביתית שיצאה שלילית) שאלתי היא האם להתחיל טיפול נוסף של 3 כדורים ליום או לחכות ? תודה

[אמא_נוגי*]

א'.
כמה דברים:

1. את צעירה
2. אתם לא מנסים הרבה זמן, 80% מהזוגות מצליחים להיכנס להריון ספונטני תוך שנה.
3. אם את בכול זאת לחוצה תתייעצי עם הרופאה שלך לגבי ההמשך וגם לגבי המחזור המוזר שקיבלת
4. בהצלחה

[nnn*]

חצי שנה זה ממש כלום זמן.
3 כדורים ליום על ההתחלה זה מינון קצת גבוה.
יש לך ביוץ סדיר?
מאיפה היא יודעת שהזקיקים קטנים? עשית מעקב?

איקקלומין הוא לא כדור פשוט. הוא פוגע ברירית והוא מעלה את הסיכון לתאומים, שזה לא פשוט...
עשית צילום רחם?

[טרה_רוסה*]

אין מה למהר! מה הלחץ?
איקקלומין זה ממש לא כדור סתמי. אני לא מבינה למה רופאים רושמים אותו כל כך בפשטות.

[יוחננ_ית*]

חצי שנה זה ממש, ממש מוקדם - אל תקחי כדורים סתם! לאיקוקלומין יש תופעות לוואי, כמו סיסטות בשחלות ועוד.
מה זאת אומרת הזקיקים קטנים? אילו בדיקות עברת כדי לוודא זאת? האם ביצעת גם בדיקת דם לבדוק רמת הורמונים (E2 ופרוגסטרון).
מתי הזקיקים היו קטנים? האם עשית אולטרא סאונדים עוקבים?
אל תתפתי סתם ללחץ המיותר שיש בארץ סביב התחלת טיפולי פוריות!!!

[מיכל_שץ*]

חצי שנה זה ממש כלום זמן.
נורא מוזר העניין הזה, פעם רופאי פוריות לא היו מוכנים לדבר עם זוג שניסה פחות משנה, ולפעמים זה גם לוקח יותר. עדיין בסביבות 90% מהזוגות ייצרו הריון בשנתיים הראשונות. למה למהר? נכון זה קשה לחכות, אבל הגמול של הריון שבא באופן טבעי הוא גדול מאוד.
בתור ממתינה במידות קטנות (9 חודשים, כמה סמלי), אני יודעת שזה לא קל, אבל ברגע שהתאפסנו על עצמנו והזכרנו לעצמנו את הסטטיסטיקה זה נהיה קצת פחות קשה. ואם אני יכולה, אז גם את, לי יש יותר סיבות להיות בלחץ (ילדה גדולה מדי, ואני גדולה מדי), אבל אלה רק תרוצים, כפי שנאמר אינספור פעמים, לשחרר, לצאת מהלחץ, זו כנראה התרופה הכי חשובה (לפחות בשלב הזה).
אכן חשוב לא להתפתות ללחץ המיותר שיש בארץ סביב טיפולי פוריות.
(ומנסיוני האישי: אחרי 8 ח' ו-2 הפלות הועלתה סברה של חוסר בפרוגסטרון, אחרי התלבטות קצרה החלטנו ששווה לחכות עד סוף השנה ורק אז לעשות בדיקה יותר מעמיקה, אם בכלל יש בעיה, נכון הפיתוי ללכת ולהתחיל לקבל הורמונים היה גדול, אבל היה לנו ברור שצריך קצת יותר "הסטוריה רפואית", ברגע שהחלטנו שממשיכים לנסות/לחכות, ירד המון לחץ, כי במילא יש עוד 4 חודשים לפני שעושים משהו, ברגע שיצאנו מהלחץ זה הצליח)
מסקנה מעגלית: חצי שנה זה ממש כלום זמן.

[מונו_נוקי*]

כתבה מדהימה על אשנ שנכנסה להריון טבעי אחרי שהשתילו לה שחלה. השחלה היא שלה שהוצאה בניתוח בשל סרטן והוחזרה לגופה
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

[המאיירת*]

איקקלומין הוא לא כדור פשוט. הוא פוגע ברירית
אפשר לפרט?
מאיפה המידע?

[nnn*]

אני לא זוכרת במדויק את אופן הפגיעה. נדמה לי שהוא הופך את הרירית לדקה יותר.
מהרופא ומכל פורום פוריות. זה ידוע....
מה עשית מאז?

[רונה_בראון*]

איקקלומין הוא לא כדור פשוט. הוא פוגע ברירית

בין היתר הוא עלול לפגוע בנוזל צוואר הרחם, אותו חומר מופלא ששומר על הזרעונים חיים ובריאים בתוך מערכת הרביה הנשית. כך שהוא עלול לגרום לתוצאה הפוכה מהרצויה...

[חושבת_חיובי*]

מבקשת להתייעץ ומודה על התגובות שיגיעו.

אני עוברת הזרעות ממה שמוגדר IUI.
ראשית, עד כמה שהבנתי המדובר בזרע שעבר שטיפה (כלומר השבחה ואינו צריך לעבור השבחה נוספת). האם נכון?
שנית, להיכן מוזרק זרע במצב כזה, האם לצואר הרם או לרחם פנימה?

נוסף על כך, לוו 4 מתוך 5 ההזרעות שעברתי עד כה בכאבי תופת – יום לאחר ההזרעה – חום (עד 38 מעלות), גזים, כאבים חותכים ברחם עד מצב של קושי בהליכה.
נאמר לי כי יש נשים הרגישות לנוזל בו שרוי הזרע וכך הן מגיבות
האם נכון?
האם מי מכן נתקלה במצב זה?
האם יש דרך לשנות "גזרה" זו?

כמו כן, יש לציין כי זו הפעם השנייה לי עם איקקלומין (בפעם הקודמת ביחד עם פרגניל).
אני מתכוונת, אם לא אקלט הפעם לבקש מהרופא המטפל אולי לדלג על שלב הזריקות ולעבור ישירות ל – IVF (גם על סמך גילי – 38 וגם בשל הסבל הנגרם לי בהזרעות).
ראשית, האם יש אפשרות לכך? האם ינתן לי אישור?
שנית, האם כדאי? האם איני ממהרת מידי לדלג על שלבים?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

על פי הידע הבלתי מוסמך שלי - שטיפה והשבחה אינן היינו הך, אלה שתי פעולות נפרדות. בכל אופן אסור בתכלית האיסור להזריק לרחם זרע שלא עבר השבחה. ברוב המקומות מזריקים ישירות לתוך הרחם - השיטה של להניח את הזרע בפתח צוואר הרחם כבר נחשבת מיושנת, ומכל מקום פחות יעילה (ואגב, זו באמת שאלה שחבל שלא שאלת את הרופא שלך...)

כאבי תופת לאחר ההזרעה אינם מצב נורמלי. גם אני שמעתי על נשים שיש להן "רגישות להזרעות", אבל זה תמיד היה בגדר שמועות וסיפורים, ולכי תדעי אם זו לא אגדה אורבנית. שוב - מגיע לך לברר ולקבל תשובות בנושא הזה במקום שבו את מטופלת. אפילו חובתך ליידע את הרופא על המתרחש. אם התשובה שקיבלת היא "את רגישה וככה זה", תרימי טלפון לרופא אחר (או לכי להתייעצות חד-פעמית עם מומחה פוריות אחר, על בסיס פרטי, יש החזר מרוב קופות החולים) ותבקשי דעה נוספת.

לגבי ה"דילוגים" (או האסקלציה, כמו שהם קוראים לזה) - ברוב המקומות יש פרוטוקולים קבועים לטיפול, אבל הרבה מאוד תלוי במידת הדחיפות שלך. אם לדוגמה היית מבקשת להתחיל בזריקות מייד לאחר הזרעה-שתיים, מפני שאת לחוצה, סביר להניח שהיו מאשרים בלי שום בעיה. אבל זכרי נא ש-IVF אין פירושו פחות סבל או פחות טרדה. לא עברתי IVF, לאושרי, אבל לפי הסיפורים זה בכלל לא פיקניק: הרדמה מלאה, שוק הורמונלי לגוף, וגם צורך להמתין יותר זמן בין הזרעה להזרעה, כדי שהגוף ינוח מעט מהמתקפה ההורמונלית הזו.

לכן, אם הבעיה היא כאבים אחרי הזרעה, אולי תתמקדי קודם בלנסות לפתור אותה, ורק אחר כך אם לא תהיה ברירה, תביאי על עצמך את הצרות האחרות...

שיהיה בהצלחה, בקלות ובמהירות

[חושבת_חיובי*]

תודה רבה לך קומה...

[פלוני_אלמונית*]

חושבת חיובי - האם קיבלת לקראת הזרעה זריקת ביוץ (ברח לי השם)? יתכן והכאבים שאת חשה בכלל מראים על גירוי יתר שחלתי - התסמינים מאוד דומים. זה קורה שהשחלות מגיבות לביוץ בעוצמה גבוהה מדי וזה מסוכן מאוד! עלול לגרום לקרישי דם, נוזלים בחלל הבטן וכד'. תשללי עם הרופא שלך שזו לא הבעיה. גירוי יתר אפשר לגלות ע"י בדיקת דם (כשה E2 גבוהה מדי - יש לזה מדדים של גבול עליון) ואולטרסאונד שמראה על נוזלים בחלל הבטן .
איקקלומין הוא בעיתי מבחינות אחרות - לדעתי לדלג על פרוטוקול ולעבור לזריקות. במידה ואת כן מגיבה בגירוי יתר אז הזריקות הן פתרון גרוע יותר ואז אין ברירה - IVF - שולט על הגירוי יתר. בהצלחה.

[אירית*]

איזה דף חשוב.
ומעלה בי הרבה זכרונות...
כי גם אני עברתי את דרך החתחתים של טיפולי פוריות.

אני חייבת קודם כל לציין, שלדעתי מהירות ההיענות של הרופאים לפניותיהם של זוגות צעירים- יחסית שלא הצליחו להיכנס להריון היא בלתי- נסבלת. לדעתי אין להם מושג על מחול השדים שמתחולל סביב זוג שנמצא בטיפולי פוריות. הלחץ המתמיד להיות כל הזמן במעקב סביב הביוץ, התרופות האיומות, הבדיקות על ידי כל רופא מזדמן (לפחות כשאני עברתי טיפולים היתה תורנות יומיומית של רופאים מתחלפים, כך שתחושת בית החרושת והניתוק מהגוף מתעצמת), הלחץ מצד בן הזוג: נו...? הופכים את החיים לדי- איומים.

חשוב לי להוסיף- בשלב מסויים החלטתי שהגוף שלי בסדר גמור, וכולם סתם מתעללים בו, כולל אני. בשלב זה ניגשתי למזכירות קופת חולים ושאלתי אם יש סיוע לא- רפואי לעניין הפוריות. ו...יש! הופניתי לשיחות עם עובדת סוציאלית, שעזרה לי לשחרר כמה חסימות רגשיות. לקראת סוף התהליך איתה החלטתי שאני לוקחת פסק זמן ממחול השדים, ולפני שאני מתחילה לחשוב מה הלאה אני לא מוכנה שידברו איתי בכלל על נושא ביוץ והריון. במיוחד לא בן- זוגי...

וזה המתכון שלי להריון!

מצד שני לא מתעלמת מאלה שיודעות על בעייה פיזית אמיתית ואכן נזקקות לסיוע רפואי.
רק שיש כל- כך הרבה שאינן זקוקות לה ובכל זאת נכנסות לתהליך, וחבל.

[טלטל*]

אולי יש פה משהיא שהיא גם בת DES?
בנות DES הן נשים שאימן לקחה תרופה הורמונלית בזמן השליש הראשון של ההריון איתן כדי לשמרו. התרופה (DES), שכבר לא נמצאה בשימוש מאז תחילת שנות השבעים, גרמה לעיוותים בהתפתחות הרחם וצוואר הרחם של העובריות שאחראים לבעיות פוריות וללידות מוקדמות.
מישהיא?

[ארני_ש*]

טלטל , פעם ראשונה שאני שומעת על כזה דבר , בכל אופן חיבוק גדול ואל תתיאשי .
לי יש דפורמציה במבנה הרחם וצוואר הרחם מסיבות אחרות , אבל נראה לי שהכשל האמיתי להכנס להריון הוא שלפני הרבה שנים אמרו לי שיהיו לי קשיים להרות בגלל המבנה , וזה השפיע עלי ואכן לא נכנסתי להריון .
כלומר , נכנסתי לשלושה הריונות ספונטניים תוך חמש שנים , עם המון לחץ בין לבין , בכל פעם שהורדתי לחץ נקלטתי ,
אז אולי נשים אחרות יכולות להכנס להריון 40 יום בשנה ואני רק חמישה ימים אבל בסופו של דבר זה קרה .
הצלחה ושוב חיבוק גדול .

[לוונדר_סגול*]

ארני איזה כיף,
קראתי את הדף בפעם אחת ומיד קיבלתי גם את ההפי אנד...
ברכות

[ארני_ש*]

חן חן

[אורית*]

אירית יקרה,
אני מסכימה איתך לגבי המחול המטורף, הייתי בו וגם ברחתי בזמן (אני מקווה) אובחן לי אי פוריות בלתי מוסברת לאחר בדיקות אלו ואחרות. עברתי 4 חוות דעת של 4 רופאים שונים וכל אחד הציע טיפול אחר. (וזאת כשלא מצאו שום בעיה רפואית לא אצלי ולא אצל בן זוגי). החלטתי שאני עוזבת הכל כולל כדורים להפחתת הורמון פרולקטין שלא עזרו.
וכאשר ירדתי מהלחץ והפסקתי לנסות לעשות אהבה בזמן הביוץ. נכנסתי להריון.
לצערי הוא לא התפתח כמו שצריך ועברתי הפלה.
אבל אחרי שנתיים נסיונות נכנסתי ספונטני בלי זריקות, הזרעות והפריות מבחנה.
יישר כח לשאר הבנות ובהצלחה!

[שרון*]

שלום לכולכן, אני נמצאת בדף ובאתר בכלל כבר הרבה זמן ואף פעם לא כתבתי. נורא רציתי שיהיה לי סיפור יפה ואופטימי לספר לכן, סיפור על כח ואינטואיציה נשית ועל איך ניכנסתי להריון באופן טבעי... אני עדיין מאמינה שבעתיד יהיה לי סיפור כזה אבל אחרי כשנתיים של נסיון להיכנס להריון ללא הצלחה אני מרגישה לפעמים שאני פשוט מתפרקת. לקחתי גלולות די הרבה שנים וכשהפסקתי המחזור לא הגיע במשך כמעט שנה. הייתי מטופלת הרבה זמן בדיקור ושיניתי מאוד את התזונה והמחזור אכן הגיע ופעם אחת שעשיתי אולטראסאונד אפילו ראו שיש ביוץ. אולם המחזור לא היה סדיר ולא נכנסתי להריון. אני אישה אופטימית ומלאת אמונה בכח שלנו ליצור מציאות, לקח לי הרבה זמן להפנים שיש לי בעיה להיכנס להריון ולהתחיל לפחד... עכשיו, אני מנסה לעבור תהליך הפוך- לעקור את הפחד, לא לחשוב על עצמי כעל מישהי עם בעיה אלא להמשיך להאמין. לפני כמה חודשים בעקבות כל מיני לחצים ("תלכי תראי, מה יש להפסיד") הלכתי לגינקולוג להתחיל בירור. בן-זוגי עשה בדיקת זרע והכל היה תקין ואני עשיתי כמה בדיקות. בדיקת הפרוגרסטרון הראתה שבאותו חודש לא היה ביוץ. על סמך בדיקה אחת הרופא אמר שאני לא מבייצת ושאתחיל טיפול באיקוקלומין, הוא טען שהמקרה שבו ראו ביוץ באולטראסאונד היה חד פעמי. לא הבנתי למה הוא החליט שדווקא הביוץ היה חד פעמי ולא החוסר ביוץ...??? הוא היה מלא מוטיבציה ורצה שאתחיל בטיפול תוך כמה ימים. חשוב לציין שאני רק בת 27 כך שהלחץ שלו הוא תעלומה בשבילי.
קצת נשברתי כי לא ציפיתי לכך, אבל אחרי כמה שעות ואחרי שקראתי מה זה איקוקלומין וכמה נזק הוא יכול לעשות, חזרו אליי כוחותיי ואמונתי בצורה הכי חזקה שאפשר. ידעתי בכל חלק של גופי שאני יכולה להיכנס להריון באופן טבעי ושאני לא מתכוונת להתחיל שום טיפול. הלכתי למתקשר, המשכתי בדיקור ובתזונה וחודש אחרי הלכתי לרופא אחר (הבן-זוג רצה ואני ידעתי שיש לי ביוץ כך שלא היה לי אכפת) שעשה בדיקת פרוגרסטרון ומעקב זקיקים ואמר שיש ביוץ מצויין! הייתי מלאת אופטימיות וכח, חשבתי שהנה זה בא, דיברתי כל בוקר עם המתקשר, הרגשתי שאני בהריון, הגוף שלי הרגיש שהוא בהריון... נתתי לעצמי לעוף מאוד גבוה. ואז, כשהגיע המחזור, התרסקתי לאלף חתיכות. עכשיו חודש אחרי, ברובד עמוק אני עדיין מלאת אמונה, עדיין אומרת תודה בכל יום על כל מה שאני מקבלת מהעולם, עדיין לא מתכוונת להתחיל טיפול חיצוני אבל ברובד אחר, קצת יותר קרוב לפני השטח אני מפחדת מהרגע בו שוב אראה דימום... אני אמורה לקבל מחזור מאתמול ונמצאית במתח עצום, הולכת כל 10 דקות לשירותים לבדוק, מפחדת שכשאראה את הדם אתמוטט... המחזורים האחרונים היו כ"כ קשים, הרגשתי כאילו יש מלחמה בגוף שלי, כל פעם הייתה כזאת תחושת אובדן ובפעם האחרונה זה היה ממש קיצוני, תחושה של אבל ושכול וחוסר היכולת להסביר את זה לסביבה שלי... מי שלא חוותה זאת הרי לא יכולה להבין... לכן כנראה כ"כ טוב לי לכתוב לכן (כבר חצי שעה שלא הלכתי לשירותים), אני מתחילה להיזכר ביכולות שלי ובכוחות שלי ומרגישה שאני מתחזקת רק מהאפשרות לשתף אתכן. תודה לכן על הסבלנות, תודה על הנוכחות. אפילו שעוד אין לי סיפור אופטימי לספר לכן אני יודעת שבעתיד יהיה לי ורוצה לחזק את כולן ולהחזיר לכולנו את האמונה בגוף שלנו, בכוחות הנשיים הקסומים שלנו, באמא אדמה.

[א.א.*]

שרון,
נחמד וקצת מרגיע שיש משהו שחושב כמעט כמוך. אנחנו מנסים כבר שלוש שנים ושבוע הבא אני עומדת על זריקות פעם שלישית ואחרי זה ל- IVF אני אמורה לרדת במשקל ולא מצליחה.
פגשתי בחורה שפעם שמינית אחרי IVF ואף צעירה ממני. לא מעט שמעתי שהאיקוקלומין מזיק . מה בדיוק זה עושה?... התחלתי גם דיקור דרך מכבי טבעי וזה דווקא לא רע. לא שיניתי תזונה , קשה גם ככה ומלחיץ לעשות דיאטה. רוצה כבר לעבור את הכל להיות אחרי ולהגיד תודה לאלהים על מה שיש.

[ד''ר_מרתה_דירנפלד*]

אם את מרגישה לחוצה מטיפולי הפריון , ורוצה להבין יותר ,כולל איך להכין את גופך לפני התחלת הטיפול - שווה לך היכנס לאתר של בית חולים כרמל בחיפה תמצאי שם טיפים די מענינים וגם אוזן קשבת ללא תשלום לחברות כל הקופות.

[רק_טוב*]

שרון
לי גם היו בעיות פריון, והיום אני אמא לתינוקת מקסימה, אני ממליצה בחום על ד"ר אוסוולדו רבינוביץ (רופא פרטי- מומחה לבעיות פריון), הוא אדם חם, ומקסים, שווה אפילו ללכת רק להתייעצות (אם את חברה במכבי, אני חושבת שניתן להגיע אליו להתייעצות, בחינם דרך רמת מרפא בר"ג, אני לא בטוחה, שווה לבדוק).
כמו כן אני שולחת לך אהבה וחוזק ( () ) (חיבוק).

[אושרת*]

בקרוב נפתחת באזור אשקלון סדנא לנשים עם בעיות פוריות.
מדובר בסדנא של 8 מפגשים - עבודה על מודעות, רגשות . בסדנא נלמד את אנרגית אור הריפוי, כמו כן כל משתתפת תעבור טיפולים בדיקור סיני וצמחי מרפא. סדנא מומלצת והמחיר סביר בהחלט.
לפרטים - אושרת - 0523923162

[איבי_כ*]

אני מחפשת חומר באנגלית או גרמנית או הולנדית על בעיות פריון, פתרונות, אפשרויות, סיפורים אישיים (בקיצור, הדף הזה) בשביל חברה שלא מצליחה כבר כמה שנים, ושאין לה כל כך גישה לאינפורמציה ומוטיבציה לחיפושים. גם לינקים לפורומים דוגמת "באופן". בינתיים אני מחפשת ומתרגמת לה מכאן, אבל זה לא מספיק.
תודה.

[אמא_נוגי*]

איבי יקרה. יש באינטרנט אתר בשם iVillage שמכיל המון אינפורמציה וגם Messageboards על המון תחומי בריאות ובינהם גם IVF אני מצרפת לינק לבורד על IVF, שם תוכל חברתך ל"שוחח" עם "חברות לצרה" וכן לשאוב אינפורמציה ורעיונות.
IVF

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם,
יש לי FSH גבוה 19.9 ונאמר לי שבגילי (40) עדיין יש סיכוי שירד. האם מישהו מכירה מטפל אלטרנטיבי לעניין זה - צמחים, דיקור וכו' העיקר שאני ארגיש שאני עושה משהו כי לרפואה הקונבנציונלית אין פתרון.

[ארני_ש*]

אין לי המלצות באופן אישי ואני גם לא מכירה את הבעייה , אבל תמשיכי לחפש פה באתר , ואני בטוחה שתוכלי לקבלה פניות .
אל תתיאשי .

[שחקנית*]

שלום לכולם
אני מצטרפת לחבורת "הלא מוסברים" שלא נכנסים להריון. אני מנסה כבר שלושל שנים ובעלי לוחץ שאם עוד שני טיפולים הורמונליים אני לא אקלט אז נעבןר ל IVF . חשבתי לנסות רפואה אלטרנטיבית לפני המעבר לטיפול "הגדול" אשמח לקבל אינפורמציה על שיטותטיפול אלטרנטיביות שעבדו לכן כולל טלפונים ושמות. אני חוששת מאוד לזוגיות שלי ושל בעלי מכוון שבזוגיות שלנו החלפנו תפקידים . הוא נכנס לדיכאון מהמצב ואני אופטימית ומנחמת אותו שיהיה בסדר. כמה פעמים הוא אמר לי (או מתוך יאוש או מתוך אמת ) שאם לא נצליח להיכנס להריון אין לנו מה לעשות ביחד (כמובן במילים קצת אחרות ) אשמח לשוחח עם מישהי .. מה עושים???<

[גלה*]

גלה יקרה, קודם כל הייתי ממליצה לך ולבעלך לפנות לייעוץ, זו תקופה קשה לכל אדם ובטח לזוגיות, וזהו מעגל קסמים, הקושי בהתעברות גורם למתחים בזוגיות, והמתח בין בני הזוג יכול מאוד להשפיע על הסיכויים להתעברות.
אז קחו נשימה עמוקה, ותשתדלו לשמור על אופטימיות- 3 שנים הן לא כל כך הרבה זמן, וכמו שהרופא שלי אמר לי בעבר "היום נכנסים להריון גם דרך המחשב, אז את עוד תלדי" . היום אני אמא לתינוקת מקסימה בת 5 חודשים .
בנוגע לטיפולים אלטרנטיבים אני יכולה להמליץ לך על מוטקה- מדקר שמתמחה בילדים וגניקולוגיה, הוא נמצא בתל-מונד ומאוד מומלץ (09-7962275).
למען הגלוי הנאות אני חייבת לציין שאני לא פניתי לרפואה האלטרנטיבית והסתפקתי בזו המערבית, אני נכנסתי להריון אחרי שני טיפולי IVF (יש לי בעייה מכנית- אלוהים יודע מה זה אומר). להריון הבא אני מתכוונת לבדוק אופציות אחרות.
<ישנן גם קבוצות תמיכה לזוגות שעוברים טיפולי הפרייה - אולי קבוצה שכזו תוכל לעודד את בעלך להכניסו לפרופורציות הנכונות, ותזכיר לו שהוא התחתן איתך כי אהב אותך ורצה לחיות את שארית חייו איתך ולא עם ילדיכם העתידיים.
שחקנית יקרה, חיזקי ואימצי
וחג שמח@}

[שחקנית*]

גלה יקרה
תודה על המילים החמות. אני מקווה שבקרוב יהיו לי בשרות טובות ... בינתיים אני משתדלת להשאר אופטימי

[גלה*]

[גלה*]

אשמח להתעדכן על בשורות טובות וגם להציע כתף ברגעי במשבר@}

[ריקי*]

שלום לכולם
שמחתי למצוא שיש מקום כזה שבו ניתן לדבר בצורה כזו פתוחה על נושא דיי שמרני
ואני מקווה שמשהו יוכל לתת לי מעט אינפורמציה בנושא שלי משום שלא מצאתי שום בעיה כזו באתר זה
אני מתגוררת מזה כחמש שנים בארהב עם בעלי אנו נשואים כשש שנים ולפני שלוש שנים התחלנו בדיקות לאחר שהריון באופן טבעי לא נתפס,
לצערי הפרוצידורה כאן היא מעט איטית ומאוד מאוד מאוד יקרה (כעשרים אלף דולר להפרייה אחת) אז הכל לקח לנו יותר זמן
בסופו של דבר נמצאה הבעיה כי הזרע של בעלי חלש מאוד ולכן נצטרך לעבור הפרייה

אני בדילמה גדולה מאוד אם לנסות הפרייה פה או להגיע לארץ לשם כך השאלות שלי הן:
מה הם הסיכויים להרות ? האם זרע חלש הוא נחשב לבעיה חמורה ?
כמה זמן לוקחת הפריה במידה ואני אחליט לחזור לארץ ולעשות
כמה עולה הפרייה באופן פרטי (תראי כאן - הפריה חוץ גופית )
כמה זמן הפסקה צריך בין הפריה להפריה

אודה לכם מאוד אם תוכלו לענות לי ולייעץ לי
ריקי

[צפריר_שפרון*]

לעולם בעיות פריון נובעות מהעמדה הבסיסית של הנפש. במובן הזה נמצאת הנפש הזוגית - זו של הזוג - הגבר והאשה מעוגנת בעמדה בסיסית כי איננה ראויה ליצירה זו של אדם חדש. יצירה שמממשת את השיתוף בין האדם (הזוג) ובין נשמת הבריאה.

אותן סבות גופניות לחוסר פריון, ואלה קיימות למכביר, הן היענות הגוף לגישה הבסיסית של הנפש.

כאן, עוד בטרם עולה התרעמות על הדברים, יש לציין כי עמדה בסיסית של "לא ראויה" במקרים רבים מסתתרת מאחורי רצון עז להרות. אז, רצון זה הוא הדוחף את התהליכים הגופניים האלימים אשר יכריחו את הגוף להרות. במקרים רבים בכך מתרחק הזוג ממימוש פריון עוד יותר. שכן, כוונת הנפש - לא לממש פריון - חזקה מכפיית החומר באמצעים כאלה או אחרים.

כאן, כאשר אותם מהלכים של התערבות חומרית, הורמונלית או כל מעקף אחר לכוונת הנפש הבסיסית מצליחים - מצביעה הצלחה זו על שינוי בגישה והסכמה לשינוי הזה.
שינוי בגישה המונעת פריון לכוון של הסכמה וקבלת הפריון עולה במקרים רבים רק לאחר הקרבת קורבן מספק מבחינת הנפש. מסע הייסורים של נסיונות כפיית ההריון על הגוף עשוי לספק את הקורבן המתאים. נחישות והתמדה להגיע לפריון עשויים לספק את הקורבן המתאים וכן הלאה..

יש להדגיש כי שינוי הגישה נדרש הן אצל הגבר והן אצל האשה. שכן, הריון לעולם הוא עניין של האב והאם גם יחד.

אין כל צורך בכל מסעות הייסורים האלה. התבוננות, הסכמה ועבודה אישית וזוגית יניפו את הפריון בקלות וביעילות.

עבודה זו סביב העמדה של "לא מגיע לי", "לא מגיע לנו", "איננו ראויים" וכיוצא מאלו, והתמרת עמדה בסיסית זו לעמדה על פיה ראויה הנפש לחוות את היצירה הזו כמובנת מאליה - יניבו פריון יעיל ומוצלח.
עם זאת, עבודה שכזו מחייבת את הבשלת התהליכים מבחינת הנפש והגוף. הפנמת עמדה חדשה לוקחת זמן.

כאן, קביים זמניות בדמות שיחות, אמצעים מכוונים או הכוונה מדיטטיבית מתבקשים על מנת שיעלה השינוי כשינוי שלם.

שכן, מתבקש השינוי הזה ברמת הגישה הבסיסית - העמדה הבסיסית - ברבדים נעלמים או נסתרים לנפש בערותה.

סירוב הנפש להשתנות הוא-הוא שלא מאפשר פריון. הסכמת הנפש להשתנות היא-היא המפתח.

הסכמה במובן הזה מתחילה בקבלת תולדות החיים ונסיבות החיים בהסכמה מלאה.
מכאן עולה הסכמה להתבוננות, הסכמה ללמידה ובחינה מחודשת של המובן מאליו.
בחינה של המושג אהבה כפי שהוא מתפרש באופן האישי: את מי אני אוהב/ת? מדוע אני אוהב/ת? מי אוהב אותי? מדוע אני נאהב/ת?
בחינה של המורשת המשפחתית האישית, במובן הזה - מדוע הורי הביאו אותי לעולם? מדוע אני רוצה ילד?

כאן, צרה היריעה מלהקיף את כל המקרים. עם זאת אלו הם היסודות לבחינת עניין זה של פריון.

במקביל, הודייה קבלה והסכמה באופן כללי יניחו לנפש ראייה מחודשת על חייה.

תודה רבה.

[לוונדר_סגול*]

אני עברתי 6 חודשים של פשוט לנסות, ואחריהם 6 חודשים קשים כאלה עם שלושה טיפולים שנכשלו.
זאת היתה שנה מאוד קשה וטראומטית.
בסופה נפרדתי מבן זוגי. היום אני לבד ובלי תינוק.
ואני בטוחה שמה שצפריר אומר נכון. הגוף יודע מה טוב.
א - הקשר שהייתי בו מלכתחילה לא היה נכון להבאת תינוק. עובדה שנפרדנו. לא היה לנו בסיס רחב ואוהב מספיק להתמודדות עם הקושי.
ב - במקרה קראתי לאחרונה יומנים מלפני המון שנים ולזעזועי מצאתי שם שיחה עם עצמי מלפני 11 שנה.
אני כותבת שם שכל הנושא הזה של ילדים ומשפחה עושה לי רע. יש לי הרגשה שזה לא יקרה לי. ואני שואלת את עצמי למה, ועצמי עונה -
כי לא מגיע לך! נחרדתי לקרוא את זה - את הכוח של המילים האלה, שאכן עצרו לי את הביוץ.
(והנה בא צפריר ונותן את המילים האלו ממש.)
ג - באחת המדיטציות שעשיתי בנושא גיליתי שאני מאוד פוחדת להיות אמא בגלל האמא הזוועתית שהיתה לי. פחד מלהיות כמוה.
הטכנולוגיה לא יכולה להראות את מצב מאגר הביציות.
היא רק מראה אם יש ביוץ או אין. מוזר אבל זה מה שאמר לי מנהל מחלקת פריון באיכילוב - פרופ' עמית.
עד הטיפולים היה לי מחזור סדיר, מאז - שנתיים וחצי - הוא מגיע כל כמה חודשים ונעלם. לא היו לי גלי חום אז אני משערת שלא באמת הגעתי לגיל המעבר.
ידעונים למינהם (קוראת בקלפים, רב, אסטרולוגית ועוד כמה פחות מוגדרים שניקרו בדרכי) לא מזהים אצלי בעיה אמיתית. כאילו יש שם מאגר ביציות בתוך איזה צרור קשור ומחכה לזמן הנכון שלו להשתחרר.

צפריר - אתה מכיר מישהי שגם הצליחה לעבוד בדרכים שתיארת ולתקן את תפישת הנפש?

< לוונדר מודה לצפריר על החיזוק הנעים הזה לכבוד יומולדתה ה 43... >

[פלוני_אלמונית*]

ריקי יקרה @}
דבריו של צפריר שפרון חכמים וחשובים, אך מנסיוני האישי אני יודעת שלפעמים הכמיהה לילד היא כה חזקה, עד כדי שקשה לבטוח בתיאוריות (נכונות ככול שיהיו) וקל הרבה יותר לבטוח בידוע ובמקרה זה אלו טיפולי הפוריות.
אני אנסה לתת לך מעט תשובות לשאלותיך (חשוב לי לציין כי איני רופאה אלא אם שעברה טיפולי פוריות ומכירה מקרים נוספים ובעיות שונות עקב הזמן הלא מבוטל אותי "ביליתי" במרפאות)
אני בדילמה גדולה מאוד אם לנסות הפרייה פה או להגיע לארץ לשם כך
אני ממליצה להגיע לארץ, איני מכירה את מערכת הבריאות בארה"ב אך אני יודעת שבכל הקשור למיילדות ופוריות בארץ יש הקפדה יתרה, ובמקרה זה אני רואה בכך יתרון
מה הם הסיכויים להרות ?
בד"כ נותנים סיכויים של 1:5 (אם אין בעיה ממש חמורה), אבל היות ולך אין בעיית פוריות זה מגדיל את הסיכויים.
האם זרע חלש הוא נחשב לבעיה חמורה ?
למיטב ידיעתי לא.
כמה זמן לוקחת הפריה במידה ואני אחליט לחזור לארץ ולעשות
הפרוצדורה מסביב לוקחת יותר זמן מהתהליך עצמו בפעם הראשונה. צריך לעשות סדרת בדיקות. ההפריה עצמה אינה ארוכה- מדובר בטיפול הורמונלי של בין שבוע לשבועיים (שוב אני כותבת מנסיוני האישי בלבד), שאיבה של ביצייות, המתנה של יומיים להפרייה והחזרתם של העוברים המופרים (ואז ציפייה מורטת עצבים של שבועיים לבדיקת הריון).
כמה עולה הפרייה באופן פרטי
אלפים רבים של שקלים, אני לא ממליצה על טיפולים פרטיים (חבל על הכסף), אני טופלתי אצל רופא נשים באופן פרטי שליווה אותי במשך כל התהליך ואת טיפולי הפוריות עשיתי בתל השומר (אם תרצי אשמח להמליץ לך על הרופא הוא מקסים ומאוד מקצועי).
כמה זמן הפסקה צריך בין הפריה להפריה
כעיקרון אפשר כל חודש אבל מומלץ לתת לגוף (ולנפש) קצת מנוחה ולעשות כל פעם הפסקה של חודש.

ריקי אני מקווה שהייתי לך לעזר, מאחלת המון הצלחה ואשמח לשמוע חדשות משמחות

[פלוני_אלמונית*]

גלה ממחשב אחר

[יונת_שרון*]

ריקי, הזרע מאוד מושפע מרמת הלחץ שהגבר נתון בו. קצת חופש יכול לשנות הרבה מאוד. וטיפולי פוריות ממושכים הם יותר יקרים מחודש חופש (ירח דבש?) -- גם כספית, גם גופנית, וגם רגשית.

[נועה_ברקת*]

אני רוצה להצטרף לצפריר בדיעה שבעיות פוריות הן בעיות עם היבט נפשי-רוחני ולא רק פיזי, אבל להוסיף מעט על הקשר בין שלושת ההיבטים האלו.
ההיבט הרוחני קשור תמיד למה שאנו מביאים איתנו לחיים האלו בצורה של תשתית גופנית כזו או אחרת. את אלו אפשר להבין אז, מתוך התבוננות שלמה באישה או בגבר, בחייהם, ובמה שהם מביאים איתם לחיים האלו. יש לבדוק האם בעית הפוריות היא בעיה כזו. כלומר, האם היא קשורה בהחלטה לא להביא ילדים לעולם, החלטה שמקורה בחלק הרוחני שלנו, שיש לו אג'נדה התפתחותית משלו.
היבט הנפשי הוא היבט שנוצר כל הזמן מתוך פעילותה של הרוח בתוך הגוף. כאן עולים עניינים כמו לא מגיע לי, תחושות אחרות מודחקות, והרבה מתח, לחץ שגורמים לבעיות פוריות. כאן יש צורך בעבודה רגשית של העלאת הרגשות, עיבודם כך או אחרת והתאמתם למצב הרצוי
המצב הפיזי קשור להמון מרכיבים פיזיים בעולם. לזיהום אוויר, לזיהום הורמונלי במזון ובכלל, לגיל מאוחר להתחלת ההורות ועוד ועוד. במצב הפיזי יש לסייע בצורה פיזית - כלומר, מתן הורמונים, סיוע בהפרייה וכו'...
רוב הזוגות שהולכים לטיפולים, אינם עוצרים כדי לברר מהיכן בדיוק נובעת הבעייה שלהם. הם מתרכזים בבירור הגופני ובטיפול הגופני ומקדישים לו המון זמן ומשאבים. היה טוב אם היו משקיעים גם קצת בכיוון של בירור התמונה השלמה. אז, ייתכן היו מבינים טוב יותר את מה שעומד מולם, פועלים בצורה שלמה לפתרון הבעייה ובכל מקרה, היו יוצאים מחוזקים מהתהליך.
לפעמים אני חושבת על ארבעה זוגות מתוך חמישה, שאינם מצליחים בתהליך ההפרייה. האם ייתכן אם היו פונים לסיוע אחר, שאולי היה מסתבר להם כי מקורה של הבעייה במישור אחר ואז או שהיו לומדים להשלים ולקבל את הגורל או שהיו פועלים בעיניים פוקחות כדי לשנותו. כך, הם נותרים ללא מענה, כואבים ועזובים.

[צפריר_שפרון*]

לוונדר,
מנוע לפרט כאן מטעמי דיסקרטיות.

גלה,
הכמיהה לילד היא כה חזקה, עד כדי שקשה לבטוח בתיאוריות (נכונות ככול שיהיו) וקל הרבה יותר לבטוח בידוע ובמקרה זה אלו טיפולי הפוריות.
זהו, שלא כל כך ידוע. התיאוריה המדעית/רפואית/חומרית איננה אלא איך הדברים אמורים להיות.
אותם טיפולים מהווים כל אטחד בפני עצמו מחקר או ניסויט שאין מי שיכול להצביע על תוצאותיו. לא תוצאות כמו הריון ולא תןצאות של ההיבטים הרגשיים, הנפשיים והגופנים עקב הנסיון לכפות על הגוף הריון.
שכן הנפש עצמה מושפעת משינויים גופניים אלה. לעתים אמנם הסבל ותחושת הקורבן באים לידי ביטוי כתוצאות של טיפולים אלו ואז למדה הנפש לקבל "תמורה" בעד הקורבן האישי ומכאן נפתח הפתח.
אלא, שהבריחה אל הידע הפיזי, זה שכביכול יודע מה העניינים איננה שונה מכל בריחה אחרת. שכן העניין בעיקרו אינו מצב הגוף, עוצמת הזרע, קיום המחזור וכן הלאה.

אלה הם אך ורק היבטי הגוף המצביעים על כוונת הנפש

אין כל צורך בטיפולי פוריות כאשר מנוחה ובירור אישי עשויים להעלות את כמות ואיכות הזרע.
אין כל צורך בשימוש בתרופות וטכנולוגייה פולשנית כאשר עבודה אישית עשויה להניב את ההסכמה העקרונית להיות הורים. מהסכמה זו ההריון יעלה מאליו באופן טבעי, כמובן מאליו.

הגוף מגיב לשינויים הנפשיים. כאשר האדם מסרב להשתנות ודבק באמונותיו הישנות, הגוף מצביע בעבורו על המוקד של השינוי המתבקש. חוסר פוריות מצביע על כמה וכמה גורמים נפשיים/רגשיים, כאמור, העיקרי שבהם הוא האמונה של "לא מגיע לי". עם זאת פחד ממחוייבות, חוסר איזון ברמת הזוג או חוסר הסכמה מלאה של מי מבני הזוג גם הם גורמים ברורים.


לכן, בריחה אל מאגר הידע הרפואי איננה אלא על מנת להניח את הדעת ול שמר את המצב הקיים.

ברוב רובם של המקרים הפתרון הזה של האיזון הנפשי/רגשי/רוחי נמצא יעיל, זול ואפשרי.

תודה.

[ארני_ש*]

צפריר - אתה מכיר מישהי שגם הצליחה לעבוד בדרכים שתיארת ולתקן את תפישת הנפש?

כן , אני !!!

מודה שזה לקח שנים , שנים גם ידעתי שאני צריכה לעבוד נפשית
(או במילים אחרות להרפות לחץ)
ולא הצלחתי ורק כשעסקתי בשינויים אחרים - הרבה בזכות תכנים שנידונים פה באתר קרה השינוי .

לאחרונה קראתי את הספר הנפלא -גופה של אישה תבונתה של אישה (למען האמת אני די בהתחלה )

ספר נפלא שנותן הרבה תשובות ומתאר בין השאר את התהליך שעברתי .

אחת התשובות היותר טובות שמצאתי שם היא על הבלבול בין אחריות לאשמה .

כשאומרים לך משהו בגוף לא בסדר אז טוב , יש בעיה צריך לטפל .
כשאומרים לך שדרושה עבודה רגשית , מיד יש תחושת אשמה -

מה ? אני מחבלת בתהליך ?ואז נוצרת התנגדות.

אז בנות (וגם בנים )לקחת אחריות ולבדוק רגשית מה אצלך גורם לבעיה הגופנית לא אומר שבעיות הפוריות הן באשמתך (או כל בעיה אחרת !) רק שהגוף מאותת שיש חסימה וזאת הזדמנות לעשות סדר ( לנקות מתחת למקרר כמו שחמותי אומרת )

זאת לא אשמתך !

ודרך צלחה .
>צפריר בטח יכול לכתוב באופן יותר ברור מה שאני מנסה לומר בניסוחים הכבדים שלי .<

[פלוני_אלמונית*]

צפריר,

כל מילה אמת, היום לאחר חמש שנים של טיפולי פוריות, הגעתי לתובנות והמחשבות שהעברת לנו. אני מסכימה איתך בכל מילה, היום לאחר טיפול IVF ראשון שלא הצליח אני רואה את מה שאתה מנסה להעביר אלינו. עכשיו נותר לי רק להבין ולהפנים את הרעיון.
תודה

[צפריר_שפרון*]

אותו היבט של אשמה ואחריות נמצא ממוקם באותו צומת של הבושה והגאווה.
תחושות אלה של בושה ואשמה אינן אלא נטיית הנפש לברור את תחושת קיומה דרך אותה הרגשה. הרגשה במובן הזה היא אותו מקום בו מושלכת ההתפעמות אל כיוונה - אשמה, אחריות, בושה, גאווה.
במילים אחרות: הנפש, כל נפש אנושית מבקשת אחר נבדלותה על מנת לחוש את קיומה.
תחושת הקיום היא ההוכחה לעצם הקיום לחיים בחומר. כך, הגוף, בקיומו הנבדל, מצביע על האדם היחיד כשונה מאחיו. חרף שוויון האברים ותפקידם, עולה צורה שונה של הגוף הייחודי. מבנה הגוף הייחודי כולל את כל אבריו בצורתם הייחודית. פני האדם מיטיבים להבדילו מהאחר בעוד לשניהם שתי אוזניים (שונות ככל שיהיו), שתי עיניים, אף, פה וכן הלאה...

הוכחת הנפש את נבדלותה, לשם תחושת עצמיותה, מתבקשת לעלות כהתפעמות, פעימת חיים. הנפש איננה נותנת ערך להתפעמות זו, שכן מבחינת הנפש התפעמות היא היא המתבקשת. לכן, דפוסי ההתפעמות גם הם אינם רלוונטים לצורך הזה של הנפש, עצב או שמחה, דיכוי עצמי או האדרה עצמית, אשמה או אחריות, בושה או גאווה, צניעות או יוהרה - כל אלה אינם רלוונטיים בהקשר זה. שכן העיקר הוא התחושה, תחושת החיים. העיקר הוא עצם ההרגשה ולא מושא ההרגשה.

ניתן לומר כי בתוך הנפש האנושית הקולקטיבית ניתן עודף מקום לצורה ולחומר.
אמונה זו בחומר כסיבה וכמסובב מאפשרת לנפש להתמקד ביש דרך זהוי החסר. אז, חוסר בויטמין מסוים הוא הגורם לתופעה מסוימת. חוסר או עודף בהורמון הוא הוא הגורם לבעיה.

ואין הדברים כך.

חוסר או עודף בהורמון הם הייצוג החומרי של תפישה, גישה או כוונת הנפש הלובשת את הגוף הספציפי. כאשר אמונת הנפש מכתיבה את חוסר פריונה הפיזי, מגיב הגוף, בנדיבות ובדיוק מירבי לגחמות הנפש ואינו מאפשר את האיזון ההורמונלי המתאים לפריון. נאמר, לצורך שיחה זו, שפונה האשה אל החומר ומאזנת באופן מלאכותי את ההורמונים בגופה, כשהיא מאמינה באמונת החומר - מאמינה כי די בכך, מאמינה כי תוכל להערים על הנפש שלה עצמה ולקיים הריון ולידה.
אלא שהנפש רחבה מאין כמוה, מכוונת את הגוף למניעת הריון בדרך אחרת, שכן עדיין לא התרחש כל שינוי בתודעת אותה אשה. שהרי אותה אשה אינה מאמינה שזכותה להרות. אז, מוכיחה אשה זו לעצמה, ברמת המודעות הערה, שוב ושוב שאינה ראויה להרות שכן הגוף בוגד ברצונה לכאורה: בעוד היא עשתה כל "מה שנדרש" בהיבטי החומר - החומר לא ממלא אחר חוקיו הוא.

כאן, שוב, מתוך צורך הנפש לתחושת נבדלותה, חשה אותה אשה את קיומה דרך האכזבה, התסכול והכשלון. מאשימה את עצמה ואת העולם כולו בכשלון זה וחיה את האשמה הזו, כאילו היתה אוויר לנשימה.

---

הסכמה להשתנות, הסכמה לשינוי תהיה הסיכום של כל הניגודים בנפש. שכן הסכמה מאגדת תחתיה את האמונה בחומר, את האשמה, את הבושה ואת טובה של הרוח, האחריות והתודה. תהודה זו של הסכמה מכילה בו זמנית את חוסר הפריון ואת הפריון ככוונה אחת.

זה הפתח. אחריות לעולם נושקת לאשמה.

הסכמה לשינוי ויציאה למסע הזה מתוך הסכמה מאפשרת את היפוך תחושת הקיום, את אותה התפעמות כשהיא עולה מתוך שווין הנפש, מתוך שעשוע פנימי ותחושה של סיפוק, שאיננה נדרשת הנפש לדבר - שיודעת את ידיעת קיומה.

בירור עצמי, עקב בצד אגודל, יניח את הפתח להסכמה מלאה לקבל את הזכות הבסיסית הזו - להמשיך את הדור.

עד כאן.

יש לקרוא לאט. לקרוא שוב, לאט. אפשר לתרגם את הדברים להבנה אישית. מה שלא ברור, אפשר לשאול.

תודה.


<צפריר עוסק בלווי, הכוונה והבראה בהיבטים אלה של פריון איש ואשה. דברים אלה עולים כהצעה לבחינה מחודשת של הפריון ומהווים את הבסיס הרעיוני לעבודה זו. עם זאת, מעבר לרמה הרעיונית, מנוע מלפרסם כאן פתרונות ואמצעים קיימים - מתוקף האתר וערכיו>

[משתפת*]

אני מאד מזדהה עם הדברים של צפריר. וחושבת שהרבה אנשים לא מצליחים לרדת לעומק הדברים. בעולם הטכנולוגי שלנו, נראה לנו כאילו לטכנולוגיה יש את הידע והיכולת לחולל את כל התמורות האפשריות.

אבל כולנו מכירים מקרוב ומרחוק אנשים שברגע שאמצו ילד, אחרי שנים של טיפולים, פתאם נכנסו להריון ועוד ועוד.

אולי לא מספיק ברור כאן איך בדיוק עושים את העבודה הרגשית הזאת. ואני מניחה שהדבר נובע מפחד לפרסם מטפלים למיניהם.

אני התנסיתי בטיפולים שונים. כאלו שנגעו בתיקים כבדים שאני סוחבת על עצמי מגלגולים קודמים. תיקים של עצב של מוות חסר גבולות ועוד ועוד. ההתנקות הרגשית הזאת טובה בעיניי לא רק לצורכי פוריות, אלא, בעיקר, לצרכי חיים.

אולי יש מקום להפנות לסוגי טיפולים שונים או לאתר שיש בו המלצות רלבנטיות, בלי להרגיש שאנשים מפרסמים את עצמם. וחוצמזה, לעניות דעתי, יש כאן שליחות אדירה של אותם מטפלים ואולי זה מצדיק פרסום, או הרחבה לגבי שיטות הטיפול ? כי עבורי, כשמישהו אומר לי "צריף לטפל בנפש" או "צריך לטפל בזוגיות" זה נשמע נורא כבד ואמורפי וגם משאיר אותי נורא לבד...

בהצלחה.

[חגית*]

חגית = פלוני אלמוני מלמעלה,
משתפת,

אולי יש מקום להפנות לסוגי טיפולים שונים או לאתר שיש בו המלצות רלבנטיות, בלי להרגיש שאנשים מפרסמים את עצמם. וחוצמזה, לעניות דעתי, יש כאן שליחות אדירה של אותם מטפלים ואולי זה מצדיק פרסום, או הרחבה לגבי שיטות הטיפול ? כי עבורי, כשמישהו אומר לי "צריף לטפל בנפש" או "צריך לטפל בזוגיות" זה נשמע נורא כבד ואמורפי וגם משאיר אותי נורא לבד...

מסכימה איתך, מרגישה את אותה ההרגשה.

צפריר, נהדר. תודה שהמשכת ושיתפת אותנו בעוד תובנות עמוקות. אמשיך לקרוא מספר פעמים על מנת שאוכל להפנים.

תודה

[צפריר_שפרון*]

כאן, מתבקשת עבודה עצמית זו של בירור פנימי, שכן העולם הפנימי הוא הוא שמציב את חומות העבר על מנת לחסום את העתיד מלהתגשם, ועניין זה כולל היבטים רבים, ביניהם גם ההיבט של עתיד כהמשך פיזי, כהימשכות של העבר - הורינו, דרך ההווה - אנחנו בעצמנו, אל עתידנו - ילדינו.

אינספור שאלות עשויות לעלות בעת הבירור הפנימי המתבקש. רובן המוחלט של הנושאים יהיה אם כך קשור בציר הזה של תולדה.
הורינו העניקו לנו את אותה התקיימות בחומר מחד, ומאידך הנחילו לנו את אמונותיהם הבסיסיות, את יסודות האמונה שלנו עצמנו. זה הנושא הראשון לבחינה עצמית. שיש לא מעט מבינינו אשר מתבוננים במבט מבקר ושופט אל הורינו ומסרבים להודות להם.
כך, כאשר החיים בחומר נתפשים על ידי הנפש או על ידי אותו ניצוץ של הנשמה האחת - נשמת הבריאה - כעול, נמצאים ההורים כמי שאחראיים על הולדתנו. מתוך האחריות הזו שמושלכת על הורים עולה גם ההאשמה. האשמת ההורים במצוקות קיומנו אם כך נדרשת לבירור מחודש.
כאן, אין האחריות להגעתנו לעולם הזה ולהתקיימותנו בחומר מוטלת על כתפי הורינו בלבד. אנו עצמנו בחרנו להגיע לעולם הזה דווקא דרך ההורים האלה. אמנם בחירתנו באה מאותו מקום של אין התקיימות ותפישה זו שנויה במחלוקת על ידי אותם שאמונתם צרה מלהכיל את מה שמעבר לחומר, אבל, זה שורש העניין. כאן מתבקשת התבוננות מחודשת שמעבר לחומר.
כאן, אחריות זו או התקיימות זו בפיזי לעולם היא פרי שיתוף פעולה בין הורינו, בין מי שאנחנו עצמנו ובין הבריאה כולה.

במקרים רבים אותה הולדה שלנו אל החיים בחומר, לידתנו וצמיחתנו נתפשת על ידינו, מתוקף אמונותינו, כקלקול, כתהליך או תולדה שאינה ראויה או אינה נכונה - כך לא צריך היה להיות. מכאן עולה רצון להמשך התולדה על מנת לתקן. כל מה שלא קיבלנו מהורינו לדעתנו אנו מבקשים לקבל מילדינו.
אין פלא שאלה מסרבים לבוא כאשר מראש הם נדרשים לתקן את מה שניתן לתיקון בלעדיהם. שכן אותן ניצוצות נשמה הממתינות להתקיימותן בחומר - בוחרות בנו כהורים.
כאשר נפנים רעיונות אלה ונוכל לראות כיצד בחירתינו בהורינו משרתת אותנו בדיוק לפי בקשת נשמתנו, נוכל להתחיל לעשות שלום עם הורינו, עם מקורינו, עם עצמנו.
שלום זה עם העבר שלנו מתבקש וחיוני ביותר על מנת שנוכל לתקן את אותו תיקון בו בחרנו מראש. מכאן, שהודייה עקבית ובלתי מתפשרת להורינו, על עצם קיומם, על עצם קיומנו, ראיית תולדות חיינו כמבורכים, כעמדה בסיסית, היא היא שתניח יסודות מאזנים לאותו קונפליקט פנימי המונע בין השאר גם את ההמשכיות בחומר ברמת הפריון.

לאחר שעשינו שלום במרומינו, לאחר שהשכלנו להודות על תולדות חיינו ונסיבות חיינו, מתבקשת מאליה אותה נוכחות של ההווה. למידת החיים בהווה, התבוננות וידיעת הקיום. אלה יניחו לנפש את שוויה. שוויון הנפש.

מקום זה של שוויון הנפש לנוכח התפעמות חייה יניח את האפשרות לבחון האם בכלל אנו רוצים ללדת ולהמשיך את תולדות המשפחה הזו. במובן הזה משפחת האדם.

החלטה על הימנעות מהבאת ילדים לעולם אינה פסולה כלל ועיקר. נהפוך הוא, החלטה שכזו כשהיא עולה מתוך שלמות עשויה להניח לכוחות היצירה והפריון להניף תרומה אדירה להתקיימותנו ולעולם כולו באשר הוא. עם זאת, כאשר החלטה זו עולה כבריחה מהתמודדות עם עברנו, והווה קיומנו, הרי שכוחות היצירה מופנים אל הבריחה מהתמודדות. מצב זה גם הוא אינו פסול, עם זאת כאשר הוא מתמשך, כאשר הבריחה איננה פוסקת, במקרים רבים הנפש מתמרדת ובעזרת הגוף מביאה אותנו אל ההתמודדות הזו בדרכים שונות.

הסכמה לקבל מהעולם את החיים האלו כמתנה, הסכמה לקבל מנשמת הבריאה את היכולת להרות או את הפריון היא היא המפתח לפריון. הסכמה זו מתבקשת להיות מלאה וללא רבב. בירור מהם מוקדי ההתנגדות להסכמה זו יעלה מאליו מתוך התהליך עצמו.

שוב, הודיה כעמדה בסיסית, הסכמה כעמדה בסיסית, התבוננות מתוך שעשוע פנימי - אלה מתבקשים.

---

על פני להפנות לסוגי טיפולים שונים או פרסום של מטפלים שונים מתבקשת החלטה. החלטה להשתנות. מרגע שהחלטה זו מקבלת משנה תוקף ומופנמת בתודעה, במודעות ובגוף - בבחינת שלמות גופנית עם רעיונות אלה, המטפל, שיטת הטיפול או הקביים הזמניות יעלו מאליהם.


כי עבורי, כשמישהו אומר לי "צריף לטפל בנפש" או "צריך לטפל בזוגיות" זה נשמע נורא כבד ואמורפי וגם משאיר אותי נורא לבד...
שלעולם לא נמצאת לבד. מתבקשת להתבונן בהתנגדות הטבעית שעולה לנוכח השינוי המתבקש.

---

תודה.

[חגית*]

צפריר, אני קוראת אותך כאן באתר הרבה פעמים וכל פעם נפעמת מחדש. אולם הפעם הזאת אני מרגישה שכאילו שמו בפניי "מראה" = צפריר. נגעת בנקודות חשובות ומורכבות לגביי. ואני אפרט רק נקודה קטנה :

כל מה שלא קיבלנו מהורינו לדעתנו אנו מבקשים לקבל מילדינו.- מבחינתי הייתי משנה את המשפט שיתאים אליי כך:
כל מה שלא קיבלנו מהורינו לדעתנו אנו מבקשים לתת לילדינו. לדוגמא :
לא קבלתי חום ואהבה גם לא מגע פיזי כשהייתי ילדה,נערה,אישה, מאימי מבקשת לתת לילדה המקסימה שלי. העניין הוא שאני מנסה לתקן את החוסר שבילדותי דרך ילדתי. לתת לה את מה שאני לא קבלתי על מנת שלא יחסר לה. יותר בקטע של תמיכה,אהבה, הקשבה.
מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי עד עכשיו.
מכאן בעצם מתחיל חוסר האיזון שלי, כשיש רק ילדה אחת אז אפשר להיות רגועה, סלחנית, זמינה, קשובה, ועוד..... אבל כשחושבים על עוד ילדים פתאום מרגישים הרגשה של לחץ פנימי, איך אני אוכל לספק להם את הטוב שבי. ושוב אין פריון כי אין רפיון כי יש דחייה סמויה של "אני לא ראויה".

קוראת אותך שוב למצוא עוד כמה תובנות שיעזרו לי, אשמח אם תתיחס למה שכתבתי. מקווה שזה בסדר מבחינת תוכן הדף.

תודה

[צפריר_שפרון*]

חגית,
שזו דרכו של עולם. כל דור מתקן את קילקולי הדור הקודם. אלא שתיקון ילדותך דרך ילדתך מהווה משא כבד על ילדתך. מכאן, מתוך הציפיה הזו מהילדים שדרך ילדותם תתוקן ילדותינו, מתהפך חזרה הכוון ונמצא לא מתאים לאותה נשמה הבמבקשת ביטוי בחומר.
המילים אחרות: אילו היתה זכות הבחירה בידך (והיא היתה) לבוא לעולם דרך ההדרכה של הורים שמצפים ממך לתקן את ילדותם האבודה האם היית בוחרת בהורים האלה?
כשאת כותבת -
העניין הוא שאני מנסה לתקן את החוסר שבילדותי דרך ילדתי. לתת לה את מה שאני לא קבלתי על מנת שלא יחסר לה. יותר בקטע של תמיכה,אהבה, הקשבה.
את למעשה כותבת שאת מנסה לתקן את החוסר שבילדותך דרך ילדתך. לתת לה את מה שאת לא קיבלת על מנת שלא יחסר לך. שלא תחסר לך אהבה, הקשבה, תמיכה.
אלו אינם מתפקידה. שכן את התיקון הזה את מתבקשת לעשות מול הורייך. לא מול ילדתך.
את אלה את מעניקה לילדתך מתוך שהיא ראויה לקבל תמיכה אהבה והקשבה, לא מתוך מצוקתך שלך.
שהרי אותו תיקון עם הורייך עשוי להתאזן ללא כל קשר להורייך הפיזיים, אלא בשינוי נקודת המבט, או בשינוי הגישה.
שכן הורייך העניקו לך גם תמיכה, גם הקשבה וגם אהבה. תוכלי לראות זאת כאשר תתבונני מנקודת מבט המאדירה את מה שקיבלת על פני מאדירה את החוסר.
אם תתבונני בראי הדורות תוכלי לראות כיצד את קיבלת עשרת מונים ממה שהם קיבלו. לא על מנת לתקן את ילדותם, אלא מתוך רצון ומחוייבות לתת לך את הטוב ביותר שהם עצמם היו מסוגלים על פי תולדות חייהם.

כאן טמונה אחת הסבות העמוקות לחוסר פריון. חוסר נכונות לראות את מה שהורינו העניקו לנו ביחס למה שהם קיבלו או בנתינה העומדת בפני עצמה.

כשיש רק ילדה אחת הרי שעליה לספוג את כל מצוקות ילדותך או את אמונותייך במצוקה וחוסר איזון.
לכן, לטובת הילדה האחת יהיה זה נכון שתורידי מעליה את הציפיות הבלתי אפשריות של תיקון ילדותך, שכן גם היא "זכאית" למצוקה. הציפיה מילד להיות מאושר עשויה להיות קשה מנשוא. הולדת עוד ילדים לא תניח לך להעמיס על הילדה שלך את כל אותן ציפיות בלתי אפשריות מבחינתה.

בכל מקרה את ראויה לעוד ילדים ובכל מקרה הם יקבלו את הטוב שבך. הענקת הנסיבות הטובות ביותר לילד איננה כוללת אלא את אותו תפקיד של ההורות - להניח שם גיבוי ואהבה ללא כל תנאי.
אהבה ללא כל תנאי מתייחסת אל אותם תנאים שאין לשים לילד על מנת שיזכה באהבה. מאידך גם ללא כל תנאי המגביל אותך מלהיות מי שאת.

---

תודה.

[צפריר_שפרון*]

הסכמה, כאמור היא עמדה בסיסית. כאשר עולה התנגדות ניתן להסכים גם להתנגדות. אז, כפי שהחסד מקיף, כך העמדה הבסיסית של הסכמה מקיפה גם את חוסר ההסכמה.

כאשר אנו תפושים בעמדה בה אנו שולטים בעולם, בגורל, או במזל, לעתים אנו מתכחשים להשפעות חיצוניות. אלה מתקיימות בכל מקרה, גרמי השמיים משפיעים, מזג האוויר משפיע, האנשים שאנו בקרבתם הפיזית או הוירטואלית משפיעים, המבנה בו אנו נמצאים, הצבעים והריחות, כל צבע, צורה, צליל - משפיעים, אפילו מה שאיננו - משפיע.

שפע זה שיורד אלינו או מקיף אותנו מסונן דרך מערכת האמונות. וטוב שכך.

למשל, ניקח צמח רב השפעה, מה שנקרא בלשוננו רעיל. שכן רעל משפיע בצורה ניכרת. אותו צמח - יהיה אשר יהיה - משפיע עלינו גם אם אינו נכנס אל תוך גופנו ברמת הכימיה. כאן, אנו מסוגלים לחסום השפעה זו בכוח המחשבה או בכוח האמונה. אנו עושים זאת השכם וערב מבלי לתת על כך את הדעת, בכל פעם שאנו עוברים ליד צמחים או גורמים אחרים.

יכולת זו של התבדלות וחסימת השפעות חיצוניות מתבקש בהכרח על ידי הנפש לשם זיהויה כנבדלת.

כאן, נחזור לענייננו מבחינת חוסר האיזון הניכר אשר אנו מבקשים את איזונו. נושא זה של חוסר פריון שהוא הנושא של הדף הזה אם כך מהווה את מרכז שיחה זו.
הבריחה אל ההשפעה הכימית, זו התרופתית או ההתערבות האלימה ברמת טיפולי הפרייה מתקבלים על הדעת מתוך האמונה כי אלה חזקים מאתנו. השפעה שאיננו יכולים לחסום. מכאן תוקפם הבלתי מעורער.

אלא, שמשמעות הכפייה העצמית שלנו על אמונותנו איננה ניצחון על הגוף אלא דווקא ניצחון הרוח והנפש. שכן בפועל רק באותם מקרים בהם עלתה הסכמה מלאה של הנפש לזכותה הטבעית לפריון, הריון = הורות, מסכין הגוף בנדיבותו ומאפשר הולדה חרף אותם טיפולים.

שינוי הגישה להסכמה מלאה לזכות טבעית זו עוד בטרם אותה כפייה פיזית על הגוף לפריונו תניח את אותה הצלחה מבחינת הפריון. הסכמה מלאה במובן הזה היא פתיחת השערים לשפע, או להשפעות על הנפש.
נפתחת הנפש ומכירה בהתרחבותה כתהליך מבורך על פני מאיים.

אז, כל צמח, כל עץ ודרדר, כל רעיון או כל תנועה של גרמי השמיים יתגייסו כולם על מנת להנחות אותנו אל אותה התרחבות והתפרשות ברבדים האלה הנפשיים, הרוחניים והרגשיים.
הכוונות אלה מטעם הבריאה בלאו הכי מתקיימות, מונחות לפתחנו שוב ושוב עד שאנו בשלים דיינו להתמזג שם מבלי לאבד את ייחודינו.

כאן, בתהליך הזה בו אנו מתמסרים לתהליך מבלי לדעת את סופו או מבלי להבטיח את התוצאות הרצויות לנו, אנו מבקשים או מתבקשים להשען על קביים זמניות. קביים אלה נבחרות על ידינו בקפידה או בהסח הדעת.

יש להבין כי אין זוג קביים אחד שמתאים לכל בני האדם. כל אדם בוחר את הקביים הזמניות שמתאימות לו.

הסכמה לדרך זו בה הבחירה היא לוותר על השליטה המדומה בעולם ובתהליכיו ולהכנס לתהליך של צמיחה והתרחבות היא כל מה שמתבקש. אמנם עדיין נדרש זמן להפנמת ההסכמה הזו בכל הרמות, אבל מרגע שזו הוסכמה על לבנו, נרתמת הבריאה כולה ומייצרת יש מאין נסיבות וכלים להגשמת כוונתינו.

אז, פתרון הבעיות הגופניות מתרחש כהרף עין - בקלות, ביעילות וללא כפייה עצמית אלא מתוך שחרור עצמי. במובן הזה שחרור העצמי על ידי העצמי.
מרגע שהשתחררנו מדיעתינו, מרגע שהעלינו הסכמה להתמסרות - עולים מאליהם כלים ואמצעים המשמשים כקביים זמניות.
אלה - קיימים למכביר.

תודה.

[חגית*]

צפריר,
נהדר, מחזק את ההרגשה שלי. הגעת בדיוק בזמן של הגישושים שלי אל הדבר האחר. לוותר על טיפולים שעבורי מהווים שליטה על המצב שלי, ולתת לענינים לזרום , "ולהכנס לתהליך של צמיחה והתרחבות".

אני לא יודעת למה, אבל חלק מההסכמה שלי לזרום עם הכול, גורם לי להיות יותר איטית, לעשות דברים לא עם שיא התלהבות, מוציאה יותר אנרגיה על עשייה ופחות על מה שמסביב. דווקא רואה בזה משהו חיובי ותורם לי.

עוד דבר, לפעמים אני מרגישה שאנשים סביבי מצפים ממני לחיוכים, לזרימה, לדיבורים, וברגעים שאני מרגישה רגועה עם עצמי אין לי כוח לכל ההצטעצעות הזאת. ואז מתחילות כל השאלות, מה קרה? הכול בסדר? מה את מספרת? ועוד כאלה....
ואני בתוכי אומרת כן הכול טוב אני הגעתי לשקט שלי.

מה שאני מנסה לומר, איך אפשר לוותר על שליטה כאשר אתה בעולם שמבקש שליטה. לפעמים אני מרגישה שיש קודים התנהגותיים המחייבים אותנו מעצם קיומנו כאן, וקשה לי לפעמים להתעלם מהם. וכך אני מרגישה את עצמי חוזרת שוב ושוב על דפוסיי התנהגות מתוך הכתבה חברתית, חינוכית , דתית .

תודה

[צפריר_שפרון*]

חגית,
כאשר אנחנו משכילים לברר את המובן מאליו, כגון הכתבות המורשת או אמונות המורשת - יהיו אלה אשר יהיו - מן הראוי שבירור זה יעלה מתוך הודיה על הקיים. הודיה על כל אלה שמזכירים לך את השליטה כאמונת המון בסיסית. כל אחד ואחת שמזכירים לך את אלה מעלים את הספק או את הידיעה מתוכך. על כך תודה גדולה - לכל אחד ואחת. כל אמונה המעלה את הצורך הבלתי נשלט להיות בשליטה - מתבררת תוך פירוק הצורך הזה ולמידתו.

הכל בתואם מושלם.
כאשר מבקשת להרות או אחר הפריון הפיזי - מתבוננת. התבוננות זו ככל שתעלה גבוה יותר או תקיף מבט נרחב יותר - כך תאפשר לגוף את פריונו השלם. מתוך הסכמה, רפיון וריפוי עצמי.

כאן, יושבת בנוחות, עוצמת עיניה ומתמקדת בנשימותיה.
מדמיינת אוויר בהיר ומואר הנשאף דרך הקודקוד אל מרכז אבר המוח, מעל בית הבליעה ומשם נושפת את האוויר הזה אל מפגש עמוד השדרה והגולגולת ואל חזית הגרון בו זמנית.
אז, שואפת אנרגיה ממרכז כדור הארץ, דרך הנרתיק אל הרחם ואוצרת את האנרגיה הזו שם. שוב ושוב מעצימה את האנרגיה הזו אל הרחם עד שחשה ברוויה של האנרגיה הזו.
אז, שואפת אוויר מאור מהקודקוד אל בית הבליעה ומשם אל הלב. אז נושפת אוויר זה מהלב אל כל הכוונים.

מתרגלת את אלו. לכשתרגיל זה מופנם, שואפת בו זמנית מהקוקוד וממרכז כדור הארץ. מהקודקוד מורידה אוויר מואר אל הלב וממנו אל הרחם, ממרכז כדור הארץ שואפת אנרגיה דרך הנרתיק אל הרחם ומשם אל הלב. אז נושפת את האנרגיה הזו מהלב אל כל הכוונים ומהרחם אל מרכז כדור הארץ.

---

כאן, מקפידה על שתיית מים והתייחסות אל המים כיישות עצמאית המיטיבה עם מי שאת היא. מייצרת יחסים אישיים עם המים. שכן מים מטבעם מטהרים ועיקרם כוח הטיהור העצמי המתקיים מתוקף זרימתם הטבעית.

מחברת בין שמים וארץ. במובן הזה מתבוננת אל האופק ומאפשרת את פרישתו.

---

תקופה זו של קיץ מכוונת להתמתנות ואי עשייה. אלו מתקיימים גם בתוך אמונות ההמון. אי עשייה פירושה התבוננות וקבלה מתוך הסכמה.

מבורכת.

[חגית*]

צפריר,

היטבת לתאר.

קוראת את התרגיל על מנת לתרגל. עדיין נפעמת לגלות שכל הדברים שהיו נמצאים אצלי בתת מודע ודחקתי אותם הצידה לטובת הטיפולים, מונחים עכשיו לפניי

תודה על השיתוף וההכוונה.אפשר כמובן להמשיך

מתברכת. @}

[משתפת*]

אם תתבונני בראי הדורות תוכלי לראות כיצד את קיבלת עשרת מונים ממה שהם קיבלו. לא על מנת לתקן את ילדותם, אלא מתוך רצון ומחוייבות לתת לך את הטוב ביותר שהם עצמם היו מסוגלים על פי תולדות חייהם.

זו נקודה כל-כך קריטית וחשובה בעיניי. מעיין הבסיס להכל. תובנה עמוקה שדורשת שחרור: לשחרר את האחריות, הכעס ההאשמות. ובמקומן להתמלא באהבה פשוטה, בקבלה, בהודיה...

כאשר אנו תפושים בעמדה בה אנו שולטים בעולם, בגורל, או במזל, לעתים אנו מתכחשים להשפעות חיצוניות. אלה מתקיימות בכל מקרה, גרמי השמיים משפיעים, מזג האוויר משפיע, האנשים שאנו בקרבתם הפיזית או הוירטואלית משפיעים, המבנה בו אנו נמצאים, הצבעים והריחות, כל צבע, צורה, צליל - משפיעים, אפילו מה שאיננו - משפיע.

אין מילים. מסכימה עד קצות שורשי נשמתי

[חגית*]

זו נקודה כל-כך קריטית וחשובה בעיניי. מעיין הבסיס להכל. תובנה עמוקה שדורשת שחרור: לשחרר את האחריות, הכעס ההאשמות. ובמקומן להתמלא באהבה פשוטה, בקבלה, בהודיה...

משתפת, זו היתה בדיוק ההרגשה שלי כשקראתי בפעמים הראשונות את התובנה. אולם לאחר מספר פעמיים התמקדתי יותר במילים "היו מסוגלים על פי תולדות חייהם" זה עזר לי להשתחרר ולהבין קצת את ההשקפה של אימי על העולם, מאיפה היא באה, איזה חינוך היא קיבלה, העברתי סירטונים קטנים על החיים שלי כיצד היא גידלה אותנו, התפלאתי שראיתי הרבה דברים טובים, הודיתי.

הרגשתי ריקנות, הרי הייתי מוזנת מכעס ההודיה בעצם שיחררה את הכעס. ונשארתי עם השאלה נו מה עכשיו?
עומדת בצומת דרכים להחליט לחטט שוב בעבר ולכעוס (רגש שמזין את עצמו) או לחפש משהו מעצמי. הבנתי שזה דורש משמעת עצמית, לקיחת אחריות, להיות אני בפני עצמי.

כאן,
מבקשת להרות או אחר הפריון הפיזי - מתבוננת. התבוננות זו ככל שתעלה גבוה יותר או תקיף מבט נרחב יותר - כך תאפשר לגוף את פריונו השלם. מתוך הסכמה, רפיון וריפוי עצמי.

תודה @}

[שחקנית*]

מישהו מכיר המופאט המטפל בבעיית פוריות?

[שחקנית*]

אני לפני טיפול IVF והייתי מעדיפה לנסות משהו אחר לפני "הזריקות" וההורמונים.
מה שבאמת הייתי רוצה זה שבעלי יניח לי מהלחץ שלעבור טיפולים.. ולשכוח לפחות לשנה מהכול.. לשכב באופן טיבעי בלי לחכות ולצפות לכלום....
הוא בדיכאון ואני אופטימית... נראה כאילו אם לא יהיו לנו ילדים והטיפולים לא יצליחו .. מבחינתו אין לנו מה להיות ביחד.. כי בעניו, כל הביחד שלנו זה להקים משפחה. הוא בתוך המחשבה הזו חזק וקשה כרגע להזיז אותו מהחשיבה הזו.
יש המלצות?

[אמא_נוגי*]

שחקנית. עצתי לך היא לא להיכנס לתוך משהו שאין את בטוחה שברצונך לעבור. טיפולי פוריות הם קשים, כואבים., מייאשים, מדכאים, והכול עובר עלייך!!!! כן כן גם אם הוא זה שרוצה, וגם אם הוא זה שלוחץ הוא לא יכול לשנות את העובדה שמי שמקבל הורמונים בכמויות, מי שעובר שאיבה בהרדמה מלאה ואחר כך מנוטרל לפחות יומיים ומי שסובל מכאבי הזריקות, הפרוצדורות, שכל הזמן חודרים לגופו ומחטטים ללא רחם. מי שעובר את זו את! את ולא הוא. אין לו זכות ללחוץ עלייך, אין לו זכות לאיים עלייך כי מבחינתי המשפט הזה:
מבחינתו אין לנו מה להיות ביחד
זה איום! פשוטו כמשמעו.
כדי לעבור טיפולים וכדי שהם באמת יצליחו, את צריכה לעשות זאת מתוך השלמה מלאה שזוהי הדרך שבה את יכולה להביא ילדים לעולם. אם את רוצה לנסות טיפולים אחרים, נסי אותם עכשיו כשגופך עוד נקי מהשפעות הזרות של ההורמונים. את רוצה לקחת עוד שנה? קחי אותה! אני מקוה שלא תצטרכי בכלל לחזור לאופציית הטיפולים, אבל אם כן אז תדעי שעשית הכול וניסית הכול וזו באמת הדרך היחידה! אז תוכלי לעשות את הטיפולים בצורה הכי פחות פוגעת בשלמות נפשך וגם סיכויי ההצלחה יהיו גדולים יותר.
כדי ש IVF יצליח יש המון פקטורים, זה מתחיל ברופא, ממשיך במעבדה, וכמובן בתגובות של הגוף וביכולת הקליטה של הגוף אבל כדי שהגוף ישתף פעולה הנפש צריכה להיות פתוחה.

[שחקנית*]

ואחר כך מנוטרל לפחות יומיים? את בטוחה? עברת IVF

[חגית*]

שחקנית,

הביני אותו,לגברים זה לפעמים יותר קשה מנשים, מעין פגיעה באגו, ובמיוחד במדינתו שכל הנושא סביב הורות, ילדים הוא מפותח ביותר. קשה להם לשאת את זה. אני לא אומרת שיש לו את הזכות ללחוץ עליך, להיפך לחץ = חוסר אי פריון. לכן החשוב הוא להתחבר בזוגיות ולברר מאיפה זה בא לו. מדוע הוא מרגיש כך. מהעבודה, מעצמו, מחינוך שקיבל, דברו על זה.

בהצלחה @}

[צפריר_שפרון*]

שחקנית,

מה שבאמת הייתי רוצה זה שבעלי יניח לי מהלחץ שלעבור טיפולים..
אם כך התמקדי בזה. הניחי למושא - הריון ולידה, ובררי עם בעלך את הסוגייה הזו. אי פריון מהווה איום גדול על הגבר לא פחות מאשר על האשה. בירור יסודי ומעמיק על רצונותיכם והגשמת הזוג שאתם בכל דרך הוא המתבקש.
על פני להיכנע ללחציו, בררי איתו את העניין.

כאן, יתכן בהחלט שהוא לא רואה את חייו ללא המשך, ללא הולדת ילדים. עם זאת, אין אלא להבהיר לו שגם את רוצה ילדים - אם את רוצה ילדים. שכן אין כל וודאות מבחינתו שאת רוצה ילדים, שאת רוצה ילדים ממנו.
לכן, בירור עם עצמך לגבי שאלה זו של הורות הוא המתבקש בכל מקרה. שאם אינך שלמה עם זכאותך להרות ולהוליד ילדים ראוי שתדעי זאת, ושתאמרי לו את זה. כאן, יתכן שאינך בשלה למקום זה של הורות. אין בכך כל פסול.
כאן, במידה שאינך בשלה להורות יהיה עליו להחליט האם מחוייבותו לזוגיות הזו כוללת את את מי שאת כפי שאת, והאם הוא מוכן להניח לך להתקדם בקצב שלך.

על פני טיפולים שמנסים לכפות על הגוף הריון, התמקדי בפן הזה הנפשי רגשי. משם הפתח.

מעבר לכך, במדה ואת מחפשת אחר קביים זמניות גם מבחינת הנפש וגם מבחינת הגוף, יהיה זה נכון להתמקד בהשפעות שאינן חודרניות או כימיות. במובן הזה פרחי באך, הומיאופתיה או דרכים אחרות עשויים להיות לך לעזר. עם זאת ללא האיזון הרגשי/נפשי המתבקש אלה וגם הטיפולים הקונבנציונליים לא יעזרו.

כאן, התבונני בתחושה הזו שמשמעות האמהות היא הקרבת קורבן. משמעות זו ניצבת כאמונה רווחת בתקופתינו ובתרבותינו. בפועל אין כל צורך בהקרבת קורבן.

תודה.

[צפריר_שפרון*]

חגית,
ונשארתי עם השאלה נו מה עכשיו?
עכשיו? עכשיו לחיות ולשמוח בחיים האלה, לגלות את השעשוע והשמחה האפשריים מעצם הקיום, ולהמשיך להודות. כאן, כעס עולה כדפוס של הנפש להעלאת התוקף האישי או לשם תחושת הקיום. וטוב שכך.

לכן, כועסת, ומודה על האפשרות לכעוס. מכאן תעלה חיוניות מחודשת אשר ניתן לנתבה לכוונים של פעילות גופנית לשם הפעילות הגופנית - צעידה או שחיה (שחיה מתאימה לך במיוחד), חדוות המין, מחול וריקוד, או כל דרך שתשחרר את הגוף מהצטברות המתחים הטבעית.

יש לזכור שתהליכים נדרשים לזמן ולו לשם הבשלתם. מפרידה בין קושי וסבל. מברכת על הקשיים ומנתבת את הסבלנות המתבקשת להפרדה מסבל.

תודה.

[want_A_baby*]

פתחתי דף תמיכה בבעלות שחלות פוליציסטיות: אתן מוזמנות.

[חגית*]

צפריר,

ואוו,זו זו הנקודה עבורי.

עכשיו? עכשיו לחיות ולשמוח בחיים האלה, לגלות את השעשוע והשמחה האפשריים מעצם הקיום קשה לי, קשה לי.

מודה על עצמי, ניזונה מעצב, לא נותנת לשמחה להכנס לתוכי, להצמיח אותי, קשה לי להפריד. שמחה לגלות ש "

יש לזכור שתהליכים נדרשים לזמן ולו לשם הבשלתם. מפרידה בין קושי וסבל. מברכת על הקשיים ומנתבת את הסבלנות המתבקשת להפרדה מסבל."

אני יודעת שאני צריכה לעשות בפעילות גופנית אין לי את הכוח לקום ולעשות. זה עצוב

צפריר

מראה

שחיה מתאימה לך במיוחד),


כשנכנסתי להירון בבתי הבכורה גרתי בחו"ל, היתה לנו בריכה בקומפלקס הייתי מבין היחידות שאהבה להגיע מהעבודה ולשחות.... זה היה נהדר וגם תורם....

צפריר מבינה את מה שאתה כותב, רואה מסכימה, מבקשת את הכוחות להוציא לפועל.

want a baby

מה אם אני לא שייכת לקטגוריה של הדף ?

תודה @}

[שחקנית*]

תודה צפריר. ותודה חגית.
צפריר אין דבר שאני רוצה יותר מילד. אני בשלה נפשית ומנטלית לתהליך הבא בחיי שנקרא הורות. אני יותר מאמינה בשיעור לחיים ושדברים לא קורים לנו סתם. כול אדם מגיע לעולם הזה כדי לעבור תהליך מסויים עם עצמו ועם סביבתו. בעיניי התקופה הזו של אי הפריון, היא שיעור בזוגיות לי ולבעלי. ואם האהבה והאמונה שלנו חזקה באמת נעבור גם את זה. אני מאמינה, שכשהשיעור מסתיים, והבנת את מה שהיה עליך ללמוד, אז הדברים הטובים מתחילים לקרות לך. גם זוגות שניסו שנים והחליטו לאמץ ונכנסו פתאום להריון, התפקיד שלהם בעיניי היה, להציל ולתת חיים לאדם אחר בכך שאימצו אותו. הכול קשור אחד לשני. אני טיפוס שמאמין שכול מה שקורה לי זה חלק ממסלול החיים שלי ואסור לי להתאכזב שדברים לא קורים כפי שאני רוצה או שתקופה רעה מגיעה, אלא עלי לקרוא נכון את המפה שניתנה לי ולזרום כמו נהר ולא להתקע באדמה כמו אבן בעקשנות וביללנות של "למה זה קורה לי" נהר זורם.. אבן נשחקת! .. לצערי בעלי לא חושב כמוני .. הוא מעוניין להשיג את המטרה ומהר.. כן.. זה נהפך להיות המטרה.. לי הוא לא מקשיב כשאני מנסה להסביר לו שהמרוץ למטרה הזו יכול לפגוע בו , בי ובזוגיות שלנו כיוון שכגודל הרצון להשיג את המטרה כך גודל האכזבה אם היא לא מושגת מהר. הוא מתייחס לזה קצת באופן מכני .." יזרקו לך..יחברו את הביצית והזרע.. יכנסו לבטן.. ויהיו תאומים." אני קצת מפחדת... תגיד צפריר, לך יש ילדים?

[חגית*]

שחקנית

ולא להתקע באדמה כמו אבן בעקשנות וביללנות של "למה זה קורה לי" נהר זורם.. אבן נשחקת!

אהבתי @}

[אמא_נוגי*]

שחקנית יקרה. עברתי יותר מ 6 IVFים בחיי. אחרי כל שאיבה אני לפחות 3 ימים לא בעבודה, עם כאבי תופת, הולכת כפוף כי אני לא מצליחה להתיישר, כל תזוזה שולחת בי גלי כאב חדים בכל הבטן, כל נגיעה מעוררת גלי כאב חזקים. במקרה הכי חמור גם אושפזתי לארבעה ימים אחרי טיפול בגלל כאב לא נשלט. (למה אני ממשיכה לעשות את זה? כי אני יודעת בוודאות שזו הדרך היחידה שלנו, ואני לא מתכוונת לותר).
ואני לא מדברת על סיבוכים מסכני חיים שעלולים לנבוע מהטיפול כמו תסמונת גירוי יתר שחלתי שבפירוש יכולה להרוג! (אפילו הי מקרה בארץ לפני מספר שנים בחיפה).
למה אני כותבת את זה? לא כדי לרפות את ידייך אלא כדי שתדעי באמת מה עומד בפנייך לפני שאת עושה החלטות בגלל לחצים המופעלים עלייך. אם את מחפשת דרכים אלטרנטיביות להרות סימן שלא ניסית הכול, ולפני בנכנסים למעגל המטורף הזה שנקרא IVF צריך באמת לנסות הכול ולדעת שאין ברירה.
לא מוותרים על ילדים בגלל הקושי של הטיפול, הנה עובדה לי יש שניים!
אבל צריך לדעת לקראת מה הולכים ולמצות את כל הדרכים לפני כן. זו עצתי לך, אני מקווה שתצליחי, מחזיקה לך אצבעות.

<דרך אגב לצפריר יש 6 ילדים אם זכרוני אינו מטעה אותי>

[אמא_נוגי*]

הוא מתייחס לזה קצת באופן מכני .." יזרקו לך..יחברו את הביצית והזרע.. יכנסו לבטן.. ויהיו תאומים.
עוד משהו...
תזכירי לו שסיכויי הצלחה בכל מחזור טיפול לא עולים על 20%. זה לא כל כך פשוט כמו שהוא חושב! תכניסי אותו קצת לקבוצות תמיכה באינטרנט שיבין מה הוא דורש ממך, שיבין מה קושי התהליך!
הוא חושב שזה נורא פשוט לקבל זריקות? תאמרי לו שאת הזריקות את צריכה לתת לעצמך בבטן ואח"כ להסתובב עם בטן מלא כתמים כחולים. הוא חושב שזה קלי קלות? תסבירי לו שכדי לעבור שאיבה צריך הרדמה מלאה (גם מסוכן), אח"כ 3 ימים הוא יצטרך לעשות הכול בבית כי את פשוט לא מסוגלת, וזה בהנחה שאין לך סיבוך מסכן חיים (הוא מודע לזה שהוא עלול לאבד אותך בגלל זה?), ותסבירי לו שאח"כ 80% סיכוי שתשובה תהיה שלילית...

[גלה*]

אני מרגישה צורך להביא פה פן פחות שלילי ומפחיד של ה- ivf. אני עברתי 2 שאיבות ובערך 9 החזרות. השאיבה היא אמנם תהליך חודרני המלווה בחוסר נוחות ואף בכאבים לאחר מכן, אבל הכאבים הם לא בהכרח נוראיים. אני, למחרת השאיבה הראשונה שלי ערכתי לאישי מסיבת יומולדת (בישלתי, אפיתי וארחתי). הטיולים עצמם אינם נעימים והבטן אכן מלאה סימנים כחולים (למרות שהיום אני יודעת שיש עט מיוחד להזרקת ההורמונים, אז אולי זה פוטר את העניין הזה), ההורמונים משפיעים מאוד על מצבי הרוח ובכלל כל התהליך הזה כרוך במתח רב, אבל חשוב לזכור תמיד שהמטרה היא להביא ילד לעולם ולהיות אופטימיים.
באשר לסיכון בגירוי יתר שחלתי, אני לצערי סבלתי בכך, ואף הזדמן לי לראות שתי בנות אשר סבלו מגירוי יתר חמור ביותר, ניתן לנסות להימנע מכך ע"י שתיה מרובה (אני חייבת להודות שזה לא תמיד עוזר) ובכל מקרה להיות ערה לכל שינוי או הרגשה לא טובה (שילשולים, הקאות).
בכל אופן מה שאני מנסה לומר זה שטיפולי פוריות לא חייבים להיות נורא קשים וטראומטיים ושזה מאוד אינדווידואלי לכל אישה ואישה.
בכל דרך בה תבחרי שיהיה לך בהצלחה @}

[חגית*]

אמא נוגי וגלה.
עברתי לפני חודש טיפול IVF הראשון שלי, שאיבה ראשונה שלי וכו'. כשהדריכו אותי לתת לעצמי זריקה, האחות הוסיפה שאפשר לשים קרח על הבטן וגם להכניס את הצמר גפן הספוג באלכהול לפריז'ר שיתקרר לפני שנותנים את הזריקה. לי אישית לא היו הסימנים הכחולים שהופכים להיות צהובים וחומים.... דווקא זה קרה לי בטיפולים אחרים כשאחות הזריקה לי.
אני, למחרת השאיבה הראשונה שלי ערכתי לאישי מסיבת יומולדת (בישלתי, אפיתי וארחתי). גמאני אירחתי באותה שבת. האמת זה לא היה נעים ונוח. אבל אפשרי.

הזמן זה לא הזמן לפני, הזמן זה לא הזמן אחרי, הזמן הוא הזמן בהצלחה @}

[צפריר_שפרון*]

שחקנית,
לאורנה ולי יש שבעה ילדים.
בעיניי התקופה הזו של אי הפריון, היא שיעור בזוגיות לי ולבעלי. ואם האהבה והאמונה שלנו חזקה באמת נעבור גם את זה. אני מאמינה, שכשהשיעור מסתיים, והבנת את מה שהיה עליך ללמוד, אז הדברים הטובים מתחילים לקרות לך.
על פני למצוא הצדקה לתקופת אי הפריון כשעור לזוגיות או כאותו קורבן עליו הצביעו הדברים שנכתבו אלייך, ההניחו לפריון ולרצון בילד והתמקדו בזוגיות. זה העיקר כרגע. כאשר תוכלו לברר עניין ביניכם ולהגיע לשלמות, הפריון יעלה באופן טבעי. עם זאת, הבירור מתבקש לאו דווקא מתוך התועלת של ההריון המיוחל אלא כעומד בזכות עצמו.

[צפריר_שפרון*]

חגית,
_צפריר מבינה את מה שאתה כותב, רואה מסכימה, מבקשת את הכוחות להוציא לפועל.
want a baby_

כאן, לא אוכל אלא להציע לך לכתוב לי מייל (בדף שלי יש המייל שלי). שכן הצעות מעשיות הכרוכות באמצעים ובעלויות כספיות מקומן לא כאן באתר אלא רק באופן אישי.

תודה.

[אמא_נוגי*]

חגית וגלה. כל אחת כנראה עוברת את זה אחרת, אני באמת עוברת את זה קשה. כרגע אני על אנטיביוטיקה לאחר שאיבה בגלל עלית חום וחשש לזיהום. (והיום יש יום הולדת לבני הגדול ולמרות הכול אני אהיה שם ואארח כי זה מה שאני צריכה לעשות!)
אני רוצה להזכיר שלמעלה כתבתי:
למה אני כותבת את זה? לא כדי לרפות את ידייך אלא כדי שתדעי באמת מה עומד בפנייך
ואכן, אני לא רוצה לרפות ידיה של אף אחת , במיוחד כאשר אני ממשיכה לעבור טיפולים למרות הקושי הפיזי הגדול שלי...
מה שאני כן חושבת זה שצריך להיות מודעים למה התהליך כולל וגם לאפשרויות הקשות ביותר.
הגישה של בעלה של שחקנית, מזכירה לי אותנו לפני הטיפול הראשון. באמת חשבנו שזה הולך להיות Peace of cake גם לא העלתי בדעתי שזה יכול לא להצליח! הנפילה אחר כך היתה קשה וכואבת!
בנזוגי ואני שרדנו בזכות טיפול זוגי אינטנסיבי, אחרת לדעתי כבר לא היינו ביחד היום, כרמת הציפיות כך היתה רמת האכזבה וכזוג בקושי הצלחנו להתמודד איתה.
מה ששחקנית מתארת הוא כניסה לא בריאה לתהליך הדורש תעצומות נפש וסיבולת גופנית, אני באמת ובתמים חושבת שכדאי לה לחקור את כל האפשרויות לפני כן.

[דפנה*]

שלום לכולם !
מראש מתנצלת על העברית שלי - היא לא שפת אמי , נא להתחשב בזה !
כבר שבוע ימים אני גולשת בין מכתבכם בנות גיבורות , כבר שבוע ימים שוקלת לכתוב או לא ואם כן עז מה ?
למרות כל ההתלבטויות , אני לא יכולה להתמודד עם זה לבד , זה חזק ממני . עכשיו לאט ובפרטים על העצמי ועל בעיתי .
אף פעם לא השתמשתי בשום עמצאי מניה , כמו אדם הקדמון שיטה של סבתא - 5 ימים לפני 2 אחרי . אף פעם לא הייתי בהריון . חשבתי שהתמזל מזלי , אך לפני 3 שנים התחתנו אני ובעלי לאחר 8 שנים שהינו ביחד , התחלנו לנסות . מהר מאד הבנתי , אך הסתרתי מבעלי , יש בעיה . זה לא כל כך פשוט . צחקנו , לא הזמן , שנינו לומדים , אין דירה וכו ' , אך בתוך תוכי היה לי סוד . סוד קשה וכבד , ממש נטל . התחלתי לבדוק לאחר בדיקות פשוטות נשלחתי לצילום רחם (לפני 2,5 שנים) רופא שהוא נחשב למומחה מס' 1 במכבי , גילה ש1 החצוצרות סתומות ו ב2 יש פולים . עשו לי היסטרסקופיה ניתוחית הוציאו וניקו לי הכל . זהו זה , חשבתי לעצמי , אך .....כלום ! לאחר חצי שנה לא קיבלתי ווסת בזמן (שהוא בדרך כלל שעון שביצרי אצלי) 8 ימים של אושר ופחד . כל כך פחדתי , שלא ידעתי מה לעשות . עד כה כל כך רציתי להיכנס להריון , שלא חשבתי אפילו על יום שלאחר מכך . חוץ מטסט ביתי לא עשיתי כלום . אחרי 8 ימים הכל נגמר . רופא שמח , אמר שהכל בסדר זה קורה וזה נפוץ מאד . זמן הלך וכלום לא קרה . רופא לא המליץ על שום טיפול , אלא "תרגי והכל יביאו לך" . המשכתי להבדק , בעלי לאחר שנה של שכנועים עשע לי טובה תרם את חלקו . כל הבדיקות תקינות וטובות מאד , אך הריון לא באה . פניתי לרפוא אלטרנטיבית , רבנים - אין תגובה ............................יאוש , סבל , פחד! יחסי מין אפכו למסדר צבאי רק ביום המתאים בזמן המתאים , שום ספונטניות לא באה בחשבון . בעלי עדין בתהליך של הקחשה טוטלית . אצלנו הכל בסדר , צריך רק להרגע והכל יהיה בסדר . אתן יודעות , איך זה ומה מרגישים כאשר זה קורה . סיימנו ללמוד,קנינו דירה ופתעום שוב פעם איחור ..... הפעם הספקתי לעשות 2 בדיקות דם כדי להוכיח לעצמי שזה לא דמיון חולני שלי . היתי בהריון משהו כמו 12 יום . הפעם בעלי קיבל את זה מאד קשה . עדין מכחיש , אך כואב לו בפנים מאד . מאז עברו 7-8 חודשים , לפני 4 חודשים החלפתי רופא ושוב עשיתי כל הבדיקות ומעקבים - ושוב הכל תקין . קיבלנו דיאגנוזה של הרופא החדש - "מזל רע" . תודה רבה ! "מערכת עובדת - סיבה לא ידוע !" היום אני יום לפני תחילת חודש 3 של איקוקלמין ,כאשר אני מגיבה טוב ויש ביוץ וזרע תקין מועבר עלי בזמן הנכון , אך כלום לא קורה . אני לאט , אך בטוח נכנסת לדיכאון , בעלי עד מאט יצתרף עלי . מה לעשות ? להחליף רופא ? לשנות לרופא פרטי ? רפוא אלטרנטיבית ? דיקור? היפנוזה ? טיפול פסיכולוגי ? אני ממש לא ידעת . זמן עובר . אנחנו בני 30 יש לנו הכל ....חוץ מדבר החשוב ביותר .... כמה חבל . אני אישית הייתי זורקת הכל ומאמצת כבר 5 ילדים , אך אני לא לבד ובעלי גם צריך להחליט יחד עמי . גייסתי את כל המשפחות שלנו וחברות שלי שכולם בהריון כרגע (באופן טבעי) . עכשיו אנו פונה עלכן . אתן גיבורות בשבילי ! תעזרו לי ! להבין מה קורה ? ומה לעשות ?
מראש אני מודה לכל אחד מכן !
בהצלחה לכולנו !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!שבת שלום !

[גלה*]

דפנה יקרה @}
אנחנו לא גיברות, אלא בדיוק כמוך רוצות ילדים ומוכנות לנסות הכל כדי להגשים את משאלתנו. אני הייתי מציעה כודם כל לך ולבעלך לשבת ולדבר בצורה פתוחה ורגועה על המצב ולבנות "חזית משותפת" לכל התהליך שאתם עוברים. לתאם ציפיות מהעתיד ולשתף אחד את השני באכזבות.
אני ידעתי עוד לפני שהתחתנתי שכנראה יהיו לי בעיות להיכנס להריון ושיתפתי את אישי בכך כאשר דיברנו על חתונה, ומרות שידע מראש עדין תקופת הטיפולים היוותה מכשול ליחסינו, למזלינו הצלחנו להתגבר עליו.
אני מליצה בחום על רופא הנשים שלי (פרטי) הוא אדם מקסים ומאוד מקצועי- ד"ר אוסוולדו רבינוביץ', הוא מקבל בר"ג.

אמא נוגי
הצטערתי לשמוע על קשייך הרבים. אני מעריצה אותך על שאת ממשיכה למרות הכל. היום כשיש לי תינוקת מקסימה ואני חושבת על העתיד, ניראה לי יותר קשה ומתיש עבור את הטיפולים לילד שני כשאני כבר יודעת מה מצפה לי וכמה ארוכה הדרך, ובעיקר כשאני יודעת שבבית יש לי תינוקת אהובה שמחכה לי, מה יהיה אם שוב יסתבכו העניינים (גירוי יתר) ואזדקק לאשפוזים? מפחיד לחשוב.
המון הצלחה, מקווה לחדשות טובות |מחזיקה אצבעות|

[בשמת_א*]

גם אני מצטרפת לאמא נוגי. אני ראיתי מקרוב טיפולי פוריות אצל לפחות שתיים מאוד קרובות אלי, וזאת אחת הסיבות שאני סרבתי מכל וכל ללכת לכיוון הזה כשהתקשיתי להרות (במקרה שלי, אני פשוט ידעתי מעל לכל ספק שאין לי שום בעיה פיזית, וזה הכל הלחץ שלי והפחד להיות אמא).
אני אוסיף על מה שאמא נוגי כתבה, גם את תחושת ההשפלה העמוקה שחוות הנשים בטיפולים למול יחסם של רופאים ואחיות חסרי רגישות או סתם נבזים.

[דפנה*]

הי !
לא ציפיתי שתגובות יבואו מייד ! אני כל כך שמחה שמצאתי מישהו שיודע מה אני עוברת ועל מה חושבת . אניח חושבת הבדלי מוצא , גיל , סטטוס לא משנות את האובדה . כולנו באותה סירה . כולנו מנסות להיות אופטימיות . גם אני , אך זה לא תמיד קורה . אני בעצמי איש טיפול , מבינה קצת עיניין רגשי וכדומה , אך כאשר זה את עם עצמך ....................
גלה יקרה , בעלי מעכשיו שותף מלא ל"עשיה" , אך לא להתמודדות . אני עברתי את כל השלבים הפסיכולוגיים , הוא עדיין בפיגור וזה טבעי . חשוב מאד שהוא לא לוחץ עלי , להפך תומך (בדרך שלו) ומנסה ומה שחשוב מאד רוצה לעזור . אני מבינה שבנות שיקראו את המכתב יגידו איזה מזל , טוב שיש בעל כזה . אבל זה תהליך קשה מאד . אנו בשנה שלישית או רביעית אפילו להתמודדות . ופוזית ובמצאיות אני לבד . כל הטיפולים , כל התחושות , כל ההורמונים ושינויי מצבי רוח , פגישות ושיחות עם חברות שנדבקו ממני ברעיון להכנס להריון ונכנסו ללא בעיה , כל השאלות , הרי חברה ישראלית , חברה שלנו מאד אכזרית בקטה של ילדים . אבל אני רוצה לאמין ולדעת שבעלי עובר את כל זה יחד אתי . קשה לו לחוות את זה , הרי לא לו מחדירים מחשירים ל.... לא לו עושים בדיקות דם וכנראה הוא גבר ועובד בחברה אנשים יותר סובלניים שלא שואלים אותו "מה יש כבר משהו בתנור" .
אני רוצה לעשות הכל , אך אני עומדת חזק על הקרקה ורוצה לדעת למה לצפות והכי חשוב רוצה להצליח . לא רוצה לשבת בחיבוק ידיים , אלא לעשות . השאלה היא מה ? אני כל כך סמכתי ברופאים שלי והם התייחסו עלי כאחד מה1000 . אני אמנתי לרב ולמטפלת אלטרנטיבית ועדין מאמינה , אך רוצה לדעת שזה עובד .
זה מצאתי את האתר הזה גם חלק מהעניין , כי עד עכשיו חשבתי שאני לבד בכל האולם . "בלתי מוסברים" חשבתי שזה קורה רק לי . מאד , זה נשמה טיפשי ונעיבי , איך לא ידעתי שגם מישהו סובל כמני . אני שמחה מאד שלא רק סובלים אלא מצליחים .
גם אני רוצה להצליח ! ומהר ! אוף אוף .................... קמה קשה אפילו לכתוב על זה ............


P.S מה זה ר"ג , גלי איפה הרופא שלך מקבל ואיך מגיעים עליו . אני לא ידעת כלום על זה .

[גלה*]

דפנה
ד"ר אוסוולדו רבינוביץ'
המרפאה שלו נמצאת ברמת חן רמת-גן
הוא מקבל בימי ג' ו-ו'
טלפון 03-6774129
אני ממליצה ללכת אליו אפילו רק לשמוע חוות דעת
@}

[חגית*]

צפריר,

הייתי עסוקה בהכנות לשבת. חוטפת רגע קטן לפני כניסת שבת רק לומר, אהיה איתך בקשר כאן או אם בעזרה פרטית במייל .

דפנה יקרה, קודם כל נשיקה.
בלי נדר אנסה להגיע לאתר במוצא"ש.

שבת שלום לכולם, מנוחה שלווה ואהבה.

[חגית*]

אמא נוגי, גם אני הצטערתי לשמוע על קשייך הרבים. כמו שכתבתי אני לאחר שאיבה והחזרה ראשונה. כבר התעייפתי נפשית להחזרה שנייה. באמת לא יודעת מה יהיה??? בעלי עדיין לא יודע שאני מתכוונת לקחת הפסקה ארוככככככה. מחכה שהוא יעלה את הנושא שוב, בינתיים נהנת לשמוע אותכן.

תודה, שבת שלום מנוחה שלווה ואהבה.

[אמא_נוגי*]

תחושת ההשפלה העמוקה שחוות הנשים בטיפולים למול יחסם של רופאים ואחיות חסרי רגישות או סתם נבזים.
בשמת, למזלי, מזלי מזלי אני מטופלת על ידי רופא מאוד אכפתי ורגיש. גם האחות במרפאה שלו היא כמו אמא שניה עבורי, שמייעצת לי מנסיונה הרב, ולא תבחל לתת לי עצות שמנוגדות ל"אינטרס הכספי" של המרפאה... וגם במדיקל סנטר שם אטיפול עצמו מתבצע אין לי מילה רעה לומר על הצוות.
אני יודעת על נשים רבות שחוות את תחושת ההשפלה עליה דיברת, גם אני חוויתי אותה בעבר ועברתי מיד לרופא אחר.
חגית, אני אחרי טיפול שלישי שברור לי שלא יצליח (יותר מידי פקטורים שליליים), אני בהחלט מתכוונת לעשות הפסקה עכשיו, אבל אחר כך להמשיך. אם אתה יודע בוודאות שזו הדרך היחידה (ואנחנו יודעים שהבעיה שלנו גופנית לחלוטין, אין קשר נפשי וכן ניסינו הכול לפני שבגענו ל IVF, כולל רבנים...) אז אתה ממשיך כי אין דרך אחרת...