בעל מתנגד למיטה משפחתית

[אנונימי]

ראו גם מדור מיטה משפחתית

{מספר הודעות הועברו לדף מיטה משפחתית במשפחה הדתית}

[הרגע_הזה*]

שלום לכולם, אנחנו ישנים עם הילד שלנו כבר שנתיים וחצי (מאז שהוא נולד). לאחרונה בעלי מתחיל להעלות רעיונות חדשים, כמו להעביר אותו למיטה משלו ושאת הילד הבא (שבתכנון) לא אניק עד גיל שנתיים ("מה, גם אותו את מתכוונת להניק עד גיל "כזה"?) אני מרגישה ממש טוב כשכולנו ישנים ביחד. אני חושבת שזה נכון גם לבני וגם לי. טוב, נו, מסתבר שזה לא מרגיש ככה עבור בעלי. אני מאוד עצובה. לא רוצה להיפרד בלילה מהשינה המושתפת, מבני, מהקירבה, מהלילות הרגועים שמעניקים לנו ביטחון ואהבה. אני רוצה להמשיך להיות קרובה לילד שלי גם בלילה. אם כבר מישהו צריך ללכת, אני מעדיפה שזה יהיה בעלי. הוא כבר גדול . (כמובן שלא אמרתי לו כדי לא לפתוח במלחמה). למישהו יש עצה?

[פלונית_שכונתית*]

כן, יש עיצות. תוכלי לפרט איך אתם ישנים? איך נראה החדר והמיטה? מזרון? מיטה זוגית? נוח לכם? יש מקום לכולם? איך אתם הולכים לישון? כולם ביחד? באיזה סדר ומי ליד מי?

[הרגע_הזה*]

הי פלונית שכונתית, המיטה המשפחתית שלנו מורכבת מ:מיטה זוגית (נמוכה)+מיטת נוער שצמודה אליה (ובאותו גובה).בעלי ואני ישנים במיטה הזוגית והילד ישן במיטת נוער שצמודה למיטה שלנו. לפעמים הוא מתגלגל לכיוון שלי ואז שלושתינו ישנים במיטה אחת. החדר נראה די קר. הקירות לבנים,אין וילונות, אין רהוט מלבד המיטה כי בעלי טוען ש"אין לו חשק" להשקיע בחדר שינה כמו שלנו. הצעתי מס' פעמים להשקיע בשיפוץ החדר כי הוא באמת נראה לא משהו, אבל בעלי לא רוצה. למרות זאת, החדר פונקציונאלי וממלא את המטרה (ישנים קמים). אני בד"כ מרדימה את הבן שלנו (שוכבת לידו עד שהוא נירדם) ובעלי מצטרף אח"כ. לפעמים כולנו הולכים לישון ביחד. מקוה שנתתי תיאור מספק...

[פלונית_שכונתית*]

הי, רוצה קודם כל לספר לך, שמאז הקיץ שעבר אני כל הזמן מחכה שבעלי יעשה לנו מדורה. אני מחכה לזה ובלב מאוכזבת וכועסת שערבי הקיץ, הסתיו, החורף, ושוב הקיץ...עוברים עלינו בלי מדורה. עד שאספתי את עצמי והלכתי להביא עצים. עשיתי ערימת זרדים קטנה על חתיכת עיתון. מעליה זר של ענפים טיפה עבים יותר, והדלקתי. זה נדלק יפה, ומעל סידרתי את העצים הגדולים יותר. בצד חיכתה ערימה נאה של עצים ממש גדולים שנכנסו למדורה אחר כך. זו היתה מדורה נשית. יפה מסודרת ובוערת שעות רבות לשמחת הילדים, וכן, גם לשמחת בעלי שהצטרף. בקיצור, אני לא ממליצה לך להבעיר לו מדורה בחדר שינה (-: , אבל אולי הוא לא חייב יכול רוצה להשתתף בהכנת החדר שלכם, ואולי זה מאכזב אותך, אבל זה גם יכול להיות פרוייקט שלך לבד שתזמיני אותו אליו אחר כך. ואם יהיה שם נעים הוא בטוח יבוא.אז לכמה עיצות פרקטיות:
גם כשיש רק ילד אחד, צריך שני מזרונים זוגיים. כך את יכולה להיות לידו ולהניק, על המזרון שלכם, ולהתגלגל ולהתכרבל עם בעלך, על המזרון שלכם. מיטת הנוער שלו לא באמת מרחיבה את השטח במיטה המשפחתית, כי היא משמשת רק אותו (נכון? אולי לא), ולרוב הוא הרי צמוד אלייך, אז יוצא שאתם מצטופפים וזה לא נוח לכולם.
אז אם יש לך אומץ להוציא את המיטות מהחדר(כן, פשוט להעיף אותן. למסור, למכור, לעשות מדורה.) ויש לך אפשרות, תוכלי לרכוש עוד מזרון זוגי הכי פשוט בעולם, אבל באותו הגובה (אפשר להזמין אותם לפי הגובה הרצוי, ספוג הכי פשוט שאחרי שכולם נגמלים מפיפי בלילה אפשר פשוט לזרוק אותו) או לצרף עוד מזרון יחיד לזה הקיים. (אנחנו הזמנו אחד יחיד בגובה המזרון הזוגי שהיה לנו, וצירפנו אחד על השני שני מזרונים יחידים בעובי רגיל שהיו בבית, אז הכל באותו גובה ויש מקום כמו שתי מיטות זוגיות.)
ואז לכסות הכל בכיסוי מיטה יפה, להוסיף איזה מחצלת ותמונה על הקיר ושיחקת אותה.
דווקא חדר ריק נראה לי טוב לשינה אבל את יכולה לעשות מה שבא לך למלא אותו. לתלות מתקן לנר, לצבוע מסביב לחלונות בצבע שאת הכי אוהבת, אפילו לצייר פרחים. תמיד אפשר לצבוע על זה אם זה לא שלכם. לא צריך להכנס להוצאות אלא לחשוב פשוט, על דברים שיעשו לך טוב.
ואז, ללכת לישון עם משהו יפה. אה, וללכת לישון איתו ביחד. איתו לא עם הילד, עם בעלך. להרדים אותו, לקום, להחליף לבגד נעים, ולהזמין את בעלך לישון. לא חייב לצאת מזה ליל הילולות סוער, סתם נעים. להיות ביחד בחדר שלכם. וכן, אפשר למען הרגשת המיטה הזוגית לעשות הפרדה בין שני המזרונים הזוגיים. יוצא מזה שאמא הופכת לסיירת בדואית בלילה. אבל יש לילות שישנים כל הלילה באותו מקום. לפעמים זה ליד הילד. אז מה. בלילות אחרים זה ליד בעלך. ובלילות אחרים בעלך והילד חולקים מזרון ואת ישנה לך כמו גדולה לבד.

[הרגע_הזה*]

הי פלונית, תודה רבה על התשובות, אולי לא הבהרתי את עצמי כ"כ טוב, אבל בעלי לא בעניין של מיטה משפחתית בחדר, אז אם אני אכניס 2 מזרונים זוגיים לחדר, זה יהיה הרבה יותר גרוע מבחינתו. הוא רוצה להעביר את העולל לחדר משלו, כדי שתהיה לו (לבעלי) "פינה משלו", ככה הוא מגדיר את זה. ולגבי עיצוב החדר, תודה על הטיפים. ....

[מודאגת*]

ברגשות מעורבים אני נצבת היום מול החלטתו של בן זוגי כי סוף למיטה המשפחתית.
הוא מרגיש כי הוא מיצה את העניין, נמאס לו שאין מקום לישון במיטה ונורא צפוף, הוא מאשים את השינה הזו בפגיעה במיניות, הוא מרגיש מאויים מהגדול ( בן 4) על כי הוא מתגרה בו ומנסה לתפוס את מקומו תרתי משמע ( יש בינהם המון מאבקים), הגדול התחיל "להתעסק" איתי מינית, הקטן (בן שנתיים) אינו יונק יותר בלילה, ולכן מבחינתו הוא אינו מוכן יותר לסידור הזה.
את הלילה הקודם העברתי במיטות הילדים, שאותן לפחות הצמדנו.וגם ככה יש טיוליים ליליים בין המיטות השונות..
אני מצד אחד ממש לא רוצה כבר להיפרד מהם ,כל שכן כשזה לא בא מיוזמתם, ומצד שני...בסוד בסוד,אני מתגעגעת לשינה לבד איתו במיטה שלנו.
ועכשיו אני לא רוצה לבלבל את הילדים אז אמרתי להם שהמיטה( הנוספת שחיברנו) נשברה ועד שנתקן אותה, הם ישנו בחדר השני.
עצוב לי נורא אנא עצותיכם!

[בועז_חן*]

לא יכול לעזור בנושא עצמו, אבל שני דברים שהפריעו לי:

ומצד שני...בסוד בסוד,אני מתגעגעת לשינה לבד איתו במיטה שלנו
למה בסוד???? תגידי לו. תצעקי!! זה בטח יעזור לו מאוד (ואולי גם לך קצת).

ועכשיו אני לא רוצה לבלבל את הילדים אז אמרתי להם שהמיטה( הנוספת שחיברנו) נשברה ועד שנתקן אותה, הם ישנו בחדר השני.
נשמע לי מבלבל הרבה יותר לדעת שאמא משקרת (אם לא כרגע, ידעו אח"כ). למה לא להגיד שהם כבר גדולים, ואמא ואבא רוצים לנסות לראות אם יכולים לישון לבד ונראה? האמת תמיד טובה יותר.

[אתי_אורן*]

שני ילדיי בני חמש ושנתיים, ישנים איתנו במיטה מהיום שנולדו. הבעיה היא שלבעלי בימים האחרונים מאד בוער להעביר את מעיין בת החמש למיטה משלה וממש מתעקש שהיא גדולה וצריכה לישון במיטה משלה.לי אין שום בעיה שתמשיך לישון איתנו ואפילו להיפך ,אני חושבת שכל עוד היא מרגישה את הצורך להרגיש אותנו בלילה אין שום סיבה להתעקש. מה גם שאני מאד נהנת לישון איתם.
בקיצור, כל המצב הזה קשה לי מאד. אני ממש חסרת אונים. כי מצד אחד אני רוצה להשאיר אותה במיטה, ומצד שני אני לא רוצה לריב עם בעלי. וכן ניסיתי לדבר איתו אבל ניהיה מזה ריבים והתחושה לא נעימה.ונוצרת אוירה מתוחה בבית.
מה עליי לעשות ?........

[יונת_שרון*]

אפשר לשים את המיטה שלה בחדר השינה שלכם? אולי מזרון?

[הילה*]

ענת, תיקון קטן. לא משנה כמה המיטה גדולה. דיי מהר תימצאי את הילדים צמודים אלייך. אז אפשר, כמובן, לעבור למקום שהתפנה, ואולי תצליחי להרדם לפני שיצמדו אליך שוב.

[נושי*]

ואולי הוא מגלה שהוא נמשך אליה......וזה מבהיל אותו?

[אתי_אורן*]

לנושי
מה?
נמשך למי?

אני שמחה לבשר לכם שהנושא דובר ונותח והרגעתי אותו בעזרת מאמרים בנושא שלא יקרה נזק לילדה וגם קראנו יחד את דף האתר שיש בו ספורים וכתבות על הנושא.
יונת, הכנסנו מזרון לחדר, והאמת שגם אני ישנה הרבה יותר טוב מאז.
תודה.

[אמא_של_גור*]

אנחנו הורים לתינוק בן 11 חודשים שמתעורר פעמיים שלוש ולפעמים יותר בלילה ונרדם רק ביניקה ורק במיטתנו- בעלי מתוסכל מאוד מהמצב גם בגלל חוסר השינה של שנינו ובעיקר בגלל שזה פוגע בזוגיות. נשמח לקבל עצות לגמילה מהנקות הלילה והחזרת העולל למיטתו.

[אם_הבנים_שמחה*]

גם בגלל חוסר השינה של שנינו ובעיקר בגלל שזה פוגע בזוגיות
כמה רעיונות.
לנו הייתה תקופה של לינה משותפת חלקית.
היא היתה ישנה במיטתה ומתי שהו במהלך הלילה מגיעה אלינו בזחילה. מן הסתם זה היה קורה בהתעוררות הראשונה שלה ליניקה. כשהיא היתה מגיעה, הזוגיות שלנו לרוב כבר נמה את שנתה...

בתקופה אחרת הייתי קמה אליה למיטה להניק אותה וכשהיא היתה מנתקת, הייתי קמה בשקט וחוזרת למיטתי. בלילות קשים במיוחד הייתי נשארת איתה שם.

[מרב_א*]

גם אצלינו דילמה בנושא. בנזוגי רוצה שנעביר את הינשופון הקטן (בן שנתיים) לחדרו, גם בגלל הלידה הצפויה עוד 5 חודשים וגם בגלל הפגיעה בזוגיות (היא פגועה גם ככה.. נושא כאוב). החלום שלי זה חדר ובו נישן כולנו, אבא, אמא, ילד וגור. זה מה שהלב שלי רוצה. זה מה שמרגיש לי נכון. אבל אני מרגישה שזה לא נכון להתנגד לרצון של בנזוגי, ממילא כל הגישה השלטת בחינוך באה ממני והוא מרגיש נדחק לפינה עקב כך. דילמה. בינתיים אני דוחה את ההחלטה.

[תזמורת_הים*]

אמא של גור, ראי גם איך מפסיקים הנקה לילית.

[אבא_מתוסכל*]

אצלנו זה הפוך: אבא (אני) רוצה להמשיך עם המיטה המשפחתית ואפילו להגדיל אותה (עד עכשיו רק הקטן היה איתנו והגדול בן 3 וחצי במיטה משלו בחדר משלו) אבל דוקא אמא רוצה בחזרה את המיטה שלה, את עצמה, את בעלה, את הזוגיות שלנו, את הסקס שלנו... דוקא לאחרונה הגדול התחיל מדי פעם להצטרף אלינו וזה היה מאוד נחמד (אבל צפוף) אני ממש נהניתי לישון לידו (דרך כלל ישנתי בינו לבין אשתי), אבל זה כנראה הלחיץ עוד יותר את אשתי כי זה גרם לה יותר ויותר לרצות להפריד.
היו כמה שבועות או אולי חודשים של מתח בעניין וחוסר הסכמה עד שלבסוף שלשום נשברתי והסכמתי להעביר את הקטן לחדר של הגדול (בעיקר כי הבנתי שאף אחד לא ישכנע את השני ובינתיים אשתי סובלת ואני רק חושב שאתבאס אחרי המעבר). אז אתמול בבוקר עשינו העברת מיטות ולבי נשבר. היה לי קשה מאוד לעשות את הדבר הזה שמנוגד ללבי וכל היום הסתובבתי עם מועקה.
כדי להיות הוגן אני אציין שאכן אני מסכים שהלינה המשותפת לא הועילה לזוגיות שלנו, ולמרות שאפשר להעביר את האינטימיות לחדרים אחרים או להמשיך בה למרות נוכחות הילדים בחדר, זה לא אותו הדבר. אין את החופש שאפשר להרגיש כשנמצאים לבד בחדר, אי אפשר להדליק אור, אי אפשר להשתולל אי אפשר לדבר בקול רגיל, אי אפשר לזוז יותר מדי וגם השינה פחות נוחה (אולי פשוט צפוף לנו?)
אשמח לשמוע תגובות.
תודה.

[פלונית*]

אבא מתוסכל, אתה מוזמן לקרוא (ולקרוא לאשתך) לדיון ב אמא מבוהלת (בעיקר לסוף שלו).
איזה כיף לך שאשתך רוצה את הזוגיות והסקס שלכם! זה נפלא.
מקווה שתוכלו להפיק משהו מהדיון ההוא. באמת חשוב נורא שיהיה נוח (מיטה גדולה, שני מזרונים זוגיים ואפילו יותר אם יש ארבע נפשות), ושיהיה מרחב ברור ופרטי במיטה המשפחתית שהוא רק של ההורים.
והכי חשוב אולי, לזכור לישון ביחד ובלי תינוק מפריד. בהצלחה

[מישמיש*]

התינוק שלי בן שיבעה חודשים, הוא ישן במיטה משלו איתנו בחדר במרחק של פחות ממטר ממני, אני נורא רוצה, צריכה עבורו ועבורי לישון יחד איתו במיטה אבל בעלי חושש מכך שהוא יקבל מכות מאיתנו תוך כדי שינה, כמו כן הוא ישן טוב(התינוק) בלילה ואולי אם הוא ישן איתנו הוא לא ישן כלכך טוב, הצעתי לבעלי שהוא ישן בצד שלי כך שלא יהיה מצב בו השינה של בעלי תופרע אך לטענתו גם אני זזה המון בלילה והוא חושש שאני בטעות אפגע בו, איך לשכנע אותו ? אם יש מחקרים "מדעיים" זה יכול לעזר

[דנה*]

בעלי בכלל לא מוכן לשמוע על הרעיון הזה. הוא אומר שזה רק יסבך אותנו והילדה כל הזמן תרצה לישון איתנו וזה הרגל רע. ילד צריך להיות עצמאי.
אני לאמ מסכימה עם אף מילה שלו. איך לשכנע אותו?

[עירית_לוי]

דנה,
זה נשמע באמת מתסכל

לפני הכל - לא כדאי להכנס איתו "ראש בראש" או למאבק של מי צודק יותר.
זה עשוי רק לחזק את ההתנגדות שלו ולגרום לכל אחד מכם להתחפר עמוק יותר בעמדה שלו.
ככל שתהייי יותר עסוקה בלהיות צודקת, כך תרחיקי אותו.

תחילה נסי להבין "מאיפה הוא בא", מהן הדאגות שלו - אבל להבין באמת.
אני יכולה לחשוב על כמה דברים שיכולים להדאיג אותו:

• להיות שונה ממה שמקובל.
• שהאינטימיות שלך ושלו תפגע.
• שהילדה תהיה מפונקת ותלותית (ילד צריך להיות עצמאי).
• שיהיה לו צפוף ולא נוח בזמן השינה.

את מכירה אותו היטב, ובוודאי תדעי מה עוד עשוי להדאיג אותו.

אחרי שעשית עבודת מקדימה וניסית להבין באמת מאיפה הוא בא - דברי איתו על זה.
אפשרי לו לבטא את דעתו ודאגותיו.

לאחר מכן שתפי אותו בתפיסת עולמך. גם את רוצה שהילדה שלכם תהיה עצמאית, רק שאת מאמינה שהדרך להשיג זאת היא דווקא לספק לה כמה שיותר חום, מגע וקרבה אליכם, שניתוק בכוח ישיג את ההיפך - ילדה שאינה בטוחה בעצמה.

אם עוד לא קראת את ספרו של ד"ר סירס הורים גם בלילה, כדאי לך לקרוא, ואולי להציע גם לבעלך לקרוא.
ד"ר סירס תומך בהנקה לפי דרישה, נשיאת התינוק על הגוף ולינה משותפת.
הוא רופא ילדים מערבי, ולפעמים כאשר עמדה כזאת מגיעה מרופא, היא מתקבלת ביתר סובלנות.

האם יש לכם חברים או מכרים שישנים במיטה משפחתית? אם לא - אולי כדאי לך להתחבר לחברים כאלה או לפחות לאפשר לבעלך לפגוש אותם ולבוא איתם במגע.
כאשר רואים מקרוב באופן אישי ואינטימי דברים שנחשבים חריגים, קל יותר קבל אותם.

האם משהו מכל זה מדבר אלייך?

כדי שאוכל לנסות ולהציע כיוונים נוספים, יש לי שתי שאלות:

• אילו דיונים כבר היו בינכם בנושא? כיצד ניסית עד כה לשכנע אותו?
• מהי עמדתו לגבי עניינים נוספים כמו נשיאה על הגוף וכדומה?

[סיגל_ב*]

על כל מה שכתבה פרח.

תחילה נסי להבין "מאיפה הוא בא", מהן הדאגות שלו - אבל להבין באמת.
זה מזכיר לי משפט מדהים בנכונותו שכתבה פעם יונת שרון, בעניינים דומים, זה היה בדף אימפוטנציה ביתית:

אני חושבת שההתחלה היא להקשיב לו מתוף פתיחות לרעיון שאולי הוא צודק. גם אם בסופו של דבר עדיין תגיעי למסקנה שהוא טועה, רק נסיון אמיתי להבין את דעתו מתוך הנחה שהיא נכונה (לפחות למשך הדיון) יוכל להבהיר לך מה הנקודות ש"עוצרות" אותו מלשמוע אותך. ומי יודע, אולי אפילו תסכימי איתו בסוף.

אני חושבת ששיחה שמתנהלת ממקום כזה, יכולה להגיע למקומות טובים יותר.

[בשמת_א*]

כאן יש סיפור על זוג שמתווכח על הילדים:
הבעל דורש שהילדים ייצאו מהמיטה המשפחתית ויעברו לחדר משלהם, והאשה רוצה שהם יישארו.
יש שם סקר, ובינתיים הבעל "מנצח".
בינינו, לעצם העניין מה שחשוב הוא שהזוג הזה יברר את העניינים ביניהם.
אבל לדעתי חשוב מאוד להצביע בעד המיטה המשפחתית ולו רק כדי להשפיע על הנורמות החברתיות.
אז תצביעו

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

נכון לעכשיו האשה מובילה ביחס 60:40

[ורד_לב*]

אמריקאים מטורפים

[בשמת_א*]

נכון לעכשיו האשה מובילה
זה בגלל התגייסות המיניקות.
וואו, יש לנו כוח! תצביעו!

[עדי_יותם*]

וזה מה ש-Hathor the Cowgoddess אומרת:

[בשמת_א*]

גדול!
LOL LOL

[המתלבטת*]

אנסה לשרטט בקצרה את מצבנו ואקווה לעזרה.
בלידה התחלנו במיטה משפחתית (מזרון יחיד הוצמד למזרוננו הזוגי) והפסקנו בגיל ארבעה חודשים, כי הילדונת בשעות הבוקר הייתה מתעוררת מכל תנועה שלנו ופחדנו לזוז - הגעתי למצב שנתפס לי הגב קשות, ולמחרת ההיתפסות הילדונת הועברה למיטתה בחדר אחר, וישנה שם בלי שנצפה כל שינוי בהתנהגותה ובשנתה (האם החרדה חיפשה וחיפשה - לשווא). אחרי כמה חודשיםהחלה להתעורר יותר ויותר מוקדם, ולא להירדם בהנקת הבוקר, בין אם נלקחה אלינו למיטה ובין אם לאו. איפשהו בין גיל חצי שנה ולגיל שנה שעת ההשכמה התייצבה על השעה הכאובה חמש/חמש וחצי, להוציא הזדמנויות חגיגיות שבהן החליטה לקום ברבע לחמש או בארבע וחצי, ואז אנחנו מנסים להתעקש שלא קמים לפני חמש/לפני שיש אור או משהו מעין זה (כי ראינו שאם זורמים עם זה, שעת ההשכמה הולכת ונעשית מוקדמת מיום ליום). כיום בת שנה ותשעה וחצי חודשים, ועד לפני כשבועיים-שלושה הייתה הולכת לישון בשמונה וקמה בחמש, יונקת ומתחילה את היום, עייפה למדי, נרדמת בעשר וחצי / אחת עשרה לשינת "צהריים" למשך שעה-שעתיים (ואחר כך לפעמים היה קשה להחזיק אותה עד שמונה, אבל אם השכבנו אותה לישון מוקדם יותר הייתה קמה לפני חמש).
ולעניינינו -
לפני כשבועיים-שלושה חלתה קצת, ולכן התעוררה בלילות (בגיל שנה הפסקתי להניק בלילה והיא התחילה לישון בדרך כלל לילה רצוף) ובאחד מלילות סוף המחלה, בצעד חסר תקדים שנבע מכך שאורחת נטתה ללון אצלנו והיינו חייבים למנוע בכי קולני בכל מחיר, הבאנו את הילדונת למיטתנו - דבר שעד כה לא קיבלנו את הרושם שמרגיע או עוזר, סתם ניסינו. והנהזה פלא - הילדה נרדמה בקלות רבה משהייתה נרדמת עד כה אם התעוררה בלילה והייתה מורגעת ע"י חיבוק. יתרה מכך - היא ישנה עד שבע בבוקר! מאז אותו לילה החלה להתעורר כל לילה בקביעות ולעבור למיטה שלנו, ובדרך כלל זה גורם לה לישון עד מאוחר יותר בבוקר (יחסית לחמש. אפילו שש זה נפלא בשבילנו, ולפעמים - כמו הבוקר - ישנה עד שבע וחצי!).
אז לכאורה זה היה יכול להיות סידור טוב אבל יש הרבה מאוד אבל.
אבל'ים קטנים:

1. אבל מה אם שוב נגיע למצבי גב תפוס ופחד לזוז. זה קורה כבר עכשיו, אבל כיוון שמיד כשהיא באה למיטתנו בעלי עובר למזרן אחר שמונח בצד, לי ולה יש את כל המיטה הזוגית ובאדיבותה היא משאירה לי בערך רבע להתמקם בו בנוחות יחסית. אני לא יודעת יהיה לי נוח באותה מידה אם נארגן באופן קבוע מיטה משפחתית. האם הם מתרגלים באיזשהו שלב לישון בלי לתפוס את כל המקום? ובלי להתעורר מכל תזוזה של ההורה?
2. אבל אי אפשר עם ההתעוררויות האלה באמצע הלילה, כי לפעמים היא מתעוררת לגמרי במעבר בין מיטתה למיטתנו, ואז יכולה לבכות ולצרוח אפילו שעתיים, ולא עוזר שהיא חבוקה אצלנו במיטה שלנו. מתוך הבכי היא מדי פעם אומרת שהיא רוצה "לשם" או "לסלון" (אבל ברור שהיא עייפה ושזה לא בשבילה ולא בשבילנו לשחק עכשיו בסלון ) ובעיקר היא צורחת "לא, לא!" במשך שעות, בקול שנשמע כאילו אנחנו שוחטים אותה בזה הרגע. קשה מאוד. לכן אנחנו חייבים להכריע לכאן או לכאן - אי אפשר להמשיך לתגמל ולעודד את הקימות הליליות האלה, שפעם בכמה לילות משתבשות ומגיעות לקטסטרופה. מוטב שהיא תדע איפה היא הולכת לישון בתחילת הלילה ושאם תתעורר באמצע הלילה יהיה לה ברור שהיא ממשיכה לישון באותו מקום, ואני משוכנעת שכך תפסיק להתעורר - כך קרה כשהיינו רגישים ונחושים בעבר על שינה במיטתה - כל עוד האמנו ששינה שם היא הדבר הטוב ביותר לנו ולה.

אז אם מרדימים אותה כבר בתחילת הלילה במיטה משפחתית, צצים עוד אבל'ים:

1. אבל איך משאירים אותה לישון שם לבד בצהריים או בתחילת הלילה, מבחינה בטיחותית? הרי היא מתגלגלת על פני כל המיטה בשנתה.
2. אבל איך ישנים אחר כך במקומות שאין בהם מיטה רחבה - למשל אצל הוריי (דבר שאנחנו עושים פעם בחודש לפחות). שולחים את הבעל לישון במקום אחר?
3. אבל מה עושים אם מגלים אחרי זמן מה שזה ממש לא נוח למישהו מאיתנו? הרי זו הופכת להיות המיטה של הילד, אי אפשר לגרש אותו ממנה אחרי הזמנה שכזו. וזה מוביל אותי לאבל הכי גדול, שלשמו התכנסנו כאן:

אבל גדול:
בעלי אמנם רואה כמוני את היתרונות ומתלבט מאוד, אבל ברור שלשיטתו גם אם נעבור למיטה משפחתית זה בעצם אילוץ ולא בחירה. יש לו רתיעה פסיכולוגית-מהותית מן הרעיון. אני רואה שאחד הדברים שמטרידים אותו זה כבר עכשיו "איך נפסיק את זה כשנרצה להפסיק". נכון שגם אותי זה מטריד כאמור, אבל אני מרגישה שאם זה יהיה טוב לכולם אז מצדי אפשר להמשיך ככה עוד הרבה זמן, ואני מנסה לצאת לדרך בגישה שזה בטח יצליח. אבל לא אוכל לחיות עם זה שהוא ירגיש שהוא עושה כל הזמן משהו שהוא בעצם לא רצה ולא טוב לו איתו. זה לא עניין של שכנוע לוגי - הוא כאמור גם רואה מה טוב בזה. אבל אני חושבת שהוא כן מרגיש שחשוב שילד יהיה בחדר שלו והורה בחדר שלו, שחשוב שילד לא יהיה תלוי בהורה להרדמה ולהמשך השינה (והרי היא לא הייתה תלויה בנו עד כה מבחינה זו, בדרך כלל). אני רואה את זה גם עם העובדה שהילדונת "מתחנכת" איתנו בבית - בעלי רואה את היתרונות של זה וקשה לו לחשוב על לשלוח אותה למסגרת לעת עתה, אבל הוא מרגיש שבעצם זה מצב שהוא נקלע אליו, לא ממש האידאולוגיה שלו. הוא לא מתנגד לאידאולוגיה הזו, אבל הוא חושב שגם יש פעוטונים טובים וקשה לו מאוד שהוא מוותר על שעות רבות של עבודה שמאוד מעניינת אותו כדי להיות עם הילדה בבית. הוא מרגיש שהוא לא חי את החיים שהיה רוצה לחיות, ונכון שזו תחושה שכל הורה חדש לומד להתמודד איתה במידת מה, אבל זה עצוב לי שהוא מרגיש את זה בצורה כל כך חזקה, ולא הייתי רוצה שהוא ירגיש גם עם השינה ככה.
בחלק מהמקרים בימים האחרונים הילדונת המשיכה לישון בבוקר במיטתנו אחרי נרדמה בהנקה (בעבר לא הייתה נרדמת בהנקה זו, כי עצם הוצאתה ממיטתה כבר הייתה מעירה אותה מדיי, אבל אם היא כבר איתנו במיטה היא נשארת מנומנמת), ועכשיו זה מטריד את בעלי (וגם קצת אותי) שלצד הכיף של כולנו מכך שהיא פתאום ישנה יותר בזכות הנקה הזו, אנחנו הופכים את ההנקה של חמש בבוקר לתנאי, למשהו שהיא תהיה מוכרחה, שאנחנו נהיה מוכרחים, בשעה שבכלל חשבנו להתחיל לסיים את ההנקה לקראת גיל שנתיים. במובן מסוים זה פתאום לחזור להנקה קבועה בלילה בגיל שנה ועשרה חודשים (אם השעה חמש הופכת להיות לילה... דבר נחמד כשלעצמו).
אותי עניין הנקה הזו לא מטריד אם כולנו נרוויח מזה עוד שינה. אני לא רואה משהו "עקרוני" בעייתי בילד יונק הנה אחת או שתיים מעל גיל שנתיים, כל עוד זה לא מפריע לאף אחד מהצדדים הנוגעים בדבר. אבל זה כן מפריע למישהו שמאוד יקר לי וכן נוגע בדבר, ולא יצא שום דבר אם אני אשכנע אותו באופן לוגי שזה לא יפריע לו. זה פשוט ימשיך להפריע בשקט, בפנים...

אוף.
כבר יותר מדי זמן אנחנו מתלבטים, וסתם מנציחים את הקימות הליליות האלה...

חשבתי לקצר ויצא ארוך.
אשמח לכל הערה ותובנה. תודה.

[המתלבטת*]

סליחה, יצא ב א מ ת ארוך... עכשיו אני רואה.
מאוד אעריך את כל מי שיצלח.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

יקירה, צר לי על הישירות - חבקו את הילדה וקחו אותה לישון במקום שבו היא ואתם ישנים הכי טוב.

אני מבינה את ההתלבטויות האידיאולוגיות, אבל במקרה שלכם (לא פלא שיצא לך ארוך) עושה רושם שהן מפריעות למציאות, לחיים.

כבר יותר מדי זמן אנחנו מתלבטים, וסתם מנציחים את הקימות הליליות האלה...
האם חשבת על תסריט שבו ברגע שתפתרו את המאבק מול הילדה, הבעיה תיעלם? (בד"כ הילדים מרגישים באיזה נקודה אנחנו הכי לחוצים, והם לוחצים שם גם כן. ברגע שאנחנו משחררים הלחץ שלהם יורד בצ'יק).

[המתלבטת*]

תודה על התגובה הכנה, ועל שקראת...

בנוגע למשפט הראשון שלך - העניין הוא שלא כולנו ישנים הכי טוב באותו מקום. היא ישנה יותר טוב איתנו. איכות השינה שלנו הרבה פחות טובה כשהיא איתנו. משך השינה שלנו לעומת זאת בדרך כלל מתארך אם היא איתנו. כך שזה לא ברור לנו מה נוח, גם בלי קשר לאידאולוגיה. ולכן שאלתי גם שאלות טכניות.

המשפט השני שלך נראה לי מאוד נכון. זה כנראה מה שצריך לעשות, ללכת עם המציאות. וזה בעצם מה שאנחנו עושים בינתיים - היא מתעוררת ולוקחים למיטתנו, אבל כיוון שאני מרגישה שצריך הכרעה גם על תחילת הלילה, וזה דורש שינויים משמעותים יותר (קניית מיטה נוספת להצמדה, החלטה שכל לילה מראש נישן יחד) זה כבר הופך לשינוי "עקרוני", אם לא אידיאולוגי אז לפחות פסיכולוגי, נפשי. בעיקר אצל בעלי.

בנוגע למשפט השלישי - אולי לא הסברתי אתעצמי טוב - כרגע אין מאבקים. היא מתעוררת בלילה ומעבירים אותה אלינו והיא חוזרת לישון. הבכי הוא רק כשהיא מתעוררת כבר לגמרי, ונורא עייפה, ולא מצליחה להירדם איזה שעתיים, ולכן צורחת. אנחנו מחבקים וכו' ולא עוזר. אין כאן מאבק. את יודעת מה, אולי אפשר לטעון יש כאן מאבק שהיא רוצה לעבור לסלון ואיכשהו להעביר את השעתיים האלה במקום בבכי במשחק, אבל מהיכרותי איתה זה לא יהיה משחק אלא מצב שבו היא עייפה ומקטרת ואני מנסה לשחק במקומה ולשעשע אותה ולעשות לה הצגות בשעה שהיא תבהה בי, אולי מדי פעם תחייך אבל וודאי שגם תתעצבן מכל דבר שלא לרוחה - ככה זה כשהיא עייפה. וזה משהו שאני פשוט לא הולכת לעשות באמצע הלילה בשום אופן. אז אולי הנה, זו נקודה שאני לוחצת בה, אבל אני לא חושבת לשחרר. לקחת אותו לסלון ולהראות לה שכל המשחקים "ישנים בחושך" עכשיו - את זה עשיתי, וזה רק היה לה קשה יותר.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

כיוון שמיד כשהיא באה למיטתנו בעלי עובר למזרן אחר שמונח בצד, לי ולה יש את כל המיטה הזוגית
אולי להעביר את הילדה למזרן בצד?

[טרה_רוסה*]

אולי להרדים אותה ליד המיטה שלכם, על מזרון בצד. אז היא תוכל לזחול למיטה שלכם בקלות, בלי לבתעורר, ואז לא יהיו המצבים של הבכי שתיארת, שנובעים מהתעוררות יתר באמצע הלילה. זה גם יפתור לך את הבעיה של שנת צהריים וכן את העניין שתהיה לה מיטה נפרדת ולא יחד אתכם.

חוץ מזה, נראה לי שאת מנסה לפתור מראש את כל הבעיות העתידיות, במקום להתמקד בהווה. הרי לפני כן גם לא היה טוב, כי קמתם מוקדם מדי. מה זה משנה מה תעשו שתשנו אצל ההורים? כשתשנו שם, תפתרו את הבעיה (זה יהיה כל כך נורא אם בעלך יישן בנפרד פעם בשלושה חודשים כשאתם אצל ההורים?).
ואם בעלך רוצה לעבוד יותר, אפשר למצוא פתרון אחר שלא ייאלץ אותו להיות בבית, כמו נגיד בייביסיטר.

[עינ_התכלת*]

לא מצטטת בדיוק אבל שמתי לב שאת חוזרת הרבה פעמים על זה שלא נוח לישון איתה באותה מיטה, לפי נסיוני (שנתיים ורבע) זה עניין של תקופות. יש תקופות שהוא יותר מתפרס ולי ממש קשה ויש תקופות שפחות ואז אני ישנה יותר טוב.

כעקרון אנחנו ישנים - אמא וילד במיטה זוגית ואבא במיטה ליד באותו חדר
לאחרונה ניסינו שיטה חדשה שהתבררה כמוצלחת - הצמדנו את שתי המיטות הזוגית והיחיד זו לזו והקטן ישן בצד המוצמד בין אבא לאמא ואני ישנה בצד החופשי ככה אפשר להשתמש בשטח גדול יותר של המיטה כי אין סכנה ליפול מהצד של אבא.

במקרה שלכן נראה לי גם שיש איזה שהוא תהליך שהילדה צריכה לעבור כדי להבין שהמיטה שלכם היא המיטה שלה גם בלי שאלות וספקות ואוליים ואחר כך להבין את המרחב העומד לרשותה ומי עוד נמצא במרחב הזה ואיך מסתדרים כדי שלכולם יהיה נוח

בנוגע לזה שהיא מתעוררת מכל תזוזה שלכם, נראה לי שזה קשור לתקופת ההסתגלות שלה למיטה שלכם/ שלה וגם אני משתדלת לא לפחד לזוז - אני שם, אני זזה, ואם בהתחלה הוא מתעורר אז אחרי כמה לילות הוא מתרגל ומפסיק להתעורר.

[מתלבטת*]

העליתן כמה וכמה רעיונות טכניים ומחשבתיים שבהחלט שווה לנסות. תודה לכן!

[מתלבטת*]

מישהו יכול לענות לי על השאלה הטכנית - איך משאירים אותה לישון במיטה בשעות הערב המוקדמות, לפני שאנחנו שם? כלומר - מבחינה בטיחותית. היא ממש מתגלגלת לכל כיוון ומגיעה מקצה לקצה.
גם אם נשים אותה על מזרן על הרצפה, לפי אחת ההצעות - לא יהיה לה נעים ליפול לרצפה. מתי הם לומדים לשמור על עצמם מתוך שינה? אני יודעת שבטח יהיו שיגידו שהיא לא תיפול כמו שאני לא נופלת, אבל העובדה שהיא שכבר ראיתי אותה לא פעם כמעט גולשת מספה מתוך שינה (כמעט - כי ישבתי שם ועצרתי את הנפילה)

[אוד_ליה*]

היי מתלבטת,
קודם כל- שמתי לב שאת מסתייגת כשאת מדברת על רצונה של בתך לעבור לסלון, וסירובך לו. אז כאן דווקא נראה לי שעשית נכון, כי א. היא לא באמת רוצה לסלון, פשוט עייפה ולא יודעת מה היא רוצה, ב. כי עם כל הכבוד ל חינוך ללא גבולות (ואני בעד,אגב), לא תמיד ניתן לבוא לקראתם, הרי גם לנו יש את הצרכים שלנו. בסיטואציה הספציפית הזו, הצורך של הילדה (משחק או תעסוקה) לא "מנצח" את הצורך הבסיסי שלכם בשינה, ובגילה היא כבר יכולה להבין שיש צרכים נוספים בבית על שלה. ו-ג. אם תעשי זאת תגרמי לה לקבע את ההרגל. אני באופן אישי נהגתי ללטף, להכיל ולהסביר, משהו בסגנון של "אני מבינה שעכשיו אתה רוצה X Y, אבל עכשיו לילה וזה זמן שבו ישנים", או "אתה רוצה X Y? אני גם רוצה לתת לך. מחר בבוקר ישר כשנקום תקבל".
דבר שני- מניסיוני עם 2 קטנים שלי ועוד ילדים במשפחתי, דפוס שינה של ילד יכול להשתנות כל חודשיים- שלושה (או יותר- תלוי בילד ובתקופה שעוברת עליו- וירוס, שיניים, אוזניים ציפורניים וכו'...)
בשורה התחתונה- תזרמי, ודאגי מחר למחר, יכול להיות שהיא תפתיע אתכם ותתחיל לישון לילה רצוף (במיטתכם, תקבל את הביטחון- אני מאמינה שאם היא תדע שהיא קמה בלילה ונמצאת איתכם במקום בטוח שנתה תשתפר).
ודבר אחרון- תנסי לתאר את התרחיש שבו אתם ישנים כמה חודשים במיטה המשותפת, ואז מוציאים אותה משם. ובואי נגיד שתגיב רע. האם לדעתך זה יהיה יותר גרוע מהמצב שלכם עכשיו (שואלת ברצינות)?
וגם אם כן- אולי תוכלו להתמודד עם הדברים אחרת אחרי כמה חודשים של שינה רצופה?

[אוד_ליה*]

לקח לי הרבה זמן לסיים לכתוב, ובינתיים הוספתן תגובות, אז-
מסכימה עם עין התכלת- אני שם, אני זזה, ואם בהתחלה הוא מתעורר אז אחרי כמה לילות הוא מתרגל ומפסיק להתעורר.
בקשר לנפילה מהמיטה- לנו יש מין גדר נמוכה מפלסטיק בצורת ר, החלק הקצר נכנס בין המזרון לבסיס, והארוך בולט כלפי מעלה (מקווה שיצא מובן...). השגנו אותה לאחר שהחלפנו למיטה גבוהה יותר וגם נולד לנו עוד אחד. לפני כן פשוט ריפדנו, הוא נפל פעם פעמיים, זה אולי לא נעים אבל אני לא רואה דרך אחרת בשבילו ללמוד, כמו שכל ילד שמתחיל ללכת נופל, וכמו שאם לא אתן לו להתנסות ב"סכנות"
קטנות הוא לא יידע מה המשמעות של מסוכן, למשל אני מאפשרת לו לגעת במשהו חם מאוד אבל לא רותח עד כוויה, אחרת הוא לא יידע מה זה חם, ולא יידע להזהר מזה כשאני אולי שניה לא מסתכלת.

[המתלבטת*]

תודהרבה על נקודות המחשבה והרעיונות הנוספים!

[המתלבטת*]

קשה לי להבין איך מגיעים למצב נפשי שבו מסוגל ההורה לזוז על אף הידיעה שאולי בעקבות התזוזה שלו הוא יצטרך להיות עכשיו ער איזו שעה, ואם זה בבוקר - אז להתעורר לגמרי... תמיד אני מעדיפה לקפוא עוד איזו רבע שעה, עד שהיא תיכנס לשינה עמוקה, ורק אז להחליף תנוחה. אולי זה בעיה גם בכלל בקשר שלי עם הילדה, וזה נושא לדף אחר (על מירכוז, אולי) שהרבה פעמים נוח לי כבר לוותר על מה שאני רוצה לעשות כי אני יודעת שאם אתעקש, אמצא את עצמי בכל מקרה לא עושה מה שרציתי אלא עסוקה בלנחם את הילדה / לתמוך בה זמן רב. כמובן שאני מנסה למצוא דרכים לגשר, כך ששתינו נהיה מרוצות, אבל בהרבה מקרים זה דורש יותר אנרגיות מסתם להתייאש מראש ולעשות מה שהיא רוצה לזהו... מצב לא קל בכלל אבל לא קשור לכאן, כאמור.

איפה קונים מעקה כמו שתיארת, אוד ליה?

ולשאלתך הנבונה אם המצב לא גרוע באותה מידה (או אפילו יותר) אם אנחנו מרגילים אותה לישון עכשיו במיטתה או אחר כך:
אכן שאלתי את עצמי את זה, ונדמה לי שמוסרית קל יותר להתעקש עם ילד שימשיך לישון במקום שבו הוא היה רגיל לישון עד עכשיו (במיטתו), מאשר להתעקש איתו לעזוב את המקום שבו הוא רגיל לישון (מיטת הוריו) ולעבור למקום חדש לו (וזה המצב שבו נהיה בעוד כמה חודשים אם נלך על לינה משפחתית). את לא חושבת כך?

בכל מקרה יותר ויותר נראה לי שמבחינת בעלי רעיון הלינה המשפחתית בכלל יורד מהפרק ואני מגלה שזה עצוב וקשה לי. ואני מנסה לא לנהל איתו דיונים לוגיים על העניין, כי אני מרגישה שאני פשוט לוחצת אותו להשתכנע במשהו שפשוט לתחושתו הוא לא רוצה.

[אוד_ליה*]

היי מתלבטת, סליחה שלא שמתי לב להוספה שלך אז...
מה קורה איתך עכשיו? יש שינוי?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

איפה קונים מעקה כמו שתיארת, אוד ליה?
יש כזה
וגם כזה
וכזה יש לנו בבית והוא מצוין

[סלט_פירות*]

צריכה עצה.
המיטה לא ממש משפחתית, אבל האיש מתנגד, אז כנראה שזה הדף הנכון.

קודם - קצת הסטוריה של הרגלי השינה שלנו.
בת מס'1 - ישנה בשלווה במיטה שלה מההתחלה. לא הצלחתי להניק בשכיבה. הוצאנו מהחדר (עם אופציה להחזיר) בגיל חודש וחצי - ואז התחילה לישון לילות שלמים. קסם!
בסביבות גיל שנה יצאו השיניים הראשונות, והתחילו התעוררויות. כניסה למשפחתון, מחלות, ג'טלג וכו' - התעוררה לינוק בלילות עד שנה ו-7. ואז עשינו גמ"ל ותוך שלושה ימים חזרנו לישון רצוף. פשוט וקל.

בת מס' 2 - לא ישנה במיטה שלה בכלל בהתחלה. היה לנו co sleeper והשתמשנו בו בחודשים הראשונים ובכל מקרה רוב הלילה היא ישנה לידי צמודה לציצי, ינקה כמה פעמים בלילה.
בסביבות 10 חודשים העברנו אותה לחדרה, על מזרן ישן על השטיח. הרדמתי אותה שם בערב, ואז בהתעוררות הראשונה עברתי אליה והמשכתי לישון איתה. מיותר לציין שהאיש לא אהב את זה שאנחנו ישנים רק חצאי (במקרה הטוב) לילות יחד. זה המשיך ככה עד גיל שנה וחצי. כי חמותי התארחה אצלינו, נתנו לה את המיטה שלנו והלכנו לישון על המזרן עם הקטנה. ובאותה תקופה העברנו אותה למיטת פעוט בחדר יחד עם אחותה הבכורה. לקח שלושה לילות בערך עד שהפסיקה להתעורר בלילות, לקח יותר זמן עם ההרדמה אבל היה בסדר גמור.

ובגלל שהספיקה להתעורר בלילות, נכנסתי להריון מפתיע עם השלישית עוד לפני המחזור הראשון.
והיא, בת מס' 3 - ישנה איתנו וב-co sleeper מההתחלה כמו אחותה. יונקת בלילות כמובן. לאחרונה, בעיקר בגלל שהיא זוחלת ועומדת וזה נהיה מסוכן, שינינו את הרגלי הלילה - ההרדמות על הציצי ואז מעבירים למיטה שלה (עם הסורגים) בחדר שלה (חדר משחקים). ובהתעוררות הראשונה (שלפעמים קורית לפני שאנחנו נרדמים, או מיד אחרי), האיש מביא לי אותה למיטה ואנחנו ממשיכות לישון ולינוק יחד עד הבוקר.
המזרן ההוא, הישן, נזרק. הוא היה ישן מדי, וכבר לא רלוונטי לפתרונות השינה כרגע.
הבעיה הבטיחותית היא שבבוקר אחרי יניקת הלפנות בוקר, היא לפעמים ממשיכה לישון אחרי שכבר קמנו. עד לא מזמן היא היתה מתעוררת בבכי, אז היה מספיק זמן להגיע אלינו לחדר ולהרים אותה מהמיטה. אבל עכשיו קורה שהיא מצייצת קלות ואז מתחילה לזחול. אתמול בבוקר הגעתי לחדר כי היה נדמה לי ששמעתי משהו, והיא היתה כבר ממש בקצה.
המיטה גבוהה (עם מסגרת וגלגלים, קופסא כזאת להגבהה ואז המזרן). יקח הרבה זמן עד שתוכל לרדת ממנה בבטחה.
גם בלילה היא זוחלת מתוך שינה (או התעוררות להנקה) ואני ממש תופסת אותה לפני שהיא מגיעה לאיזה קצה ומצמידה לציצי כדי שנוכל להמשיך לישון.
לפני כמה שבועות היא נפלה מהמיטה. כלום לא קרה, במזל גדול.

הכי הייתי רוצה - להוריד את המזרן לרצפה וזהו.
הוא לא מוכן בשום פנים. לא רוצה לוותר על הנוחות שלו. רוצה עכשיו לעשות לה גמ"ל ושתישן בחדר שלה כל הלילה.
הוא גם אומר שאני אוהבת ( אוהבת ) להתעורר אליה בלילה ולהניק. ושאני לא מוכנה לשחרר.
היא רק בת 10 חודשים. יש לה צורך לקום ולינוק בלילה. הלואי והיתה מתחילה לישון לילה רצוף באופן עצמאי ככה פתאום...

אז מה אני רוצה? למצוא איזה סידור שגם הוא יסכים לו. והעיקר שיהיה בטיחותי. כי גם אם נצמיד את המיטה לקיר בצד שלי, זה לא יעזור כי היא זוחלת לקצוות האחרים.
מה אני עוד רוצה? לישון בלילה ולא לקום כמה פעמים להניק בחדר אחר, בישיבה, ואז לחזור למיטה שלי.

יש עצה?

[בשמת_א*]

_הכי הייתי רוצה - להוריד את המזרן לרצפה וזהו.
הוא לא מוכן בשום פנים. לא רוצה לוותר על הנוחות שלו. רוצה עכשיו לעשות לה גמ"ל ושתישן בחדר שלה כל הלילה.
הוא גם אומר שאני אוהבת ( אוהבת ) להתעורר אליה בלילה ולהניק. ושאני לא מוכנה לשחרר_
אח, בן זוג ממש נחמד, אוהב ומפרגן יש לך. ללא ספק.

יש עצה?
את ממש לא רוצה לשמוע את העצה שלי P-:

אז רק

[סלט_פירות*]

את ממש לא רוצה לשמוע את העצה שלי
אני דווקא כן.
ואני יודעת לאן את הולכת עם זה... מה שאני מחפשת זה איך לשכנע אותו תוך התחשבות בצרכים שלו.
הנושא הזה קצת עדין בעיקר בגלל ההיסטוריה (בת מס' 2 לעיל), ובגלל מהמורות זוגיות שאנחנו עוברים כרגע. אני משתדלת להקשיב לו יותר ולהשקיע בנו ולא רק באמהות שלי ובילדות שלנו.

[בשמת_א*]

להקשיב לו יותר ולהשקיע בנו ולא רק באמהות שלי ובילדות שלנו
מה אני אגיד לך... זה מאוד קשה שבמקום שלושה ילדים יש לך ארבעה, והרביעי הוא הפחות מתחשב במשפחה מכולם. לא מעריך את תיפקודך כאמא אוהבת ומיניקה, לא רגיש לצרכי התינוקות שלו או לבטיחותם. את רוצה עצה איך להתחשב בתינוק שלא מתחשב בך?
אפשר לחשוב על תחום אחר שבו אפשר ללכת לקראתו, ולהציע לו סחר חליפין. להוריד את המזרון שלכם לרצפה, שאת זה הוא יעשה למען אשתו האהובה כי הוא אוהב אותה וזה מאוד יקל עליה בגידול הילדים - ואת תעשי משהו אחר למענו. רצוי משהו שלא צריך להקריב בשבילו את הילדים.

[מארז_אהבה*]

בלי להוריד לרצפה קשה. גם אני שנאתי את הרעיון אבל השתכנעתי שזה הפתרון עד שהילדים יגדלו (מכרנו מיטה חודש וחצי אחרי שקנינו אותה...).
פתרון ביניים -- אם המזרן על הרצפה אפשר לשים לידו מזרן נוסף של מיטת תינוק -- גם על ידך וגם לא ביניכם בתוך המיטה עד לפנות בוקר.

[אמא_ללי*]

אנחנו גם על הרצפה, אבל חשבתי על פתרון טכני כזה:
(לא הבנתי מהתיאור אם ה co-sleeper עדיין מחובר, וזה גם תלוי בגודל חדר השינה)
לשים מיטת תינוק עם סורגים גבוהים בצמוד למיטה שלכם (או את שלה, או אחת אחרת. כאן אפשר לקנות יד שנייה די בגרושים) ואז היא גם יכולה להיות שם בחלקים מהלילה שבהם היא לא צריכה להיות ממש צמודה לציצי, ויותר חשוב, כשאת קמה בבוקר את יכולה לגלגל אותה לשם ולהרים את הסורג. לפעמים צריך לעשות קצת משחקי גובה אבל בגדול אפשר לדאוג זה יהיה בלי פער גבהים גדול מהמזרן שלכם.
היה לנו שלב כזה (אחד מני רבים מאד).

או אולי פשוט מזרון קטן למרגלות המיטה שלכם ותניחי אותה עליו אחרי ההנקה של לפנות בוקר? כמה היא צריכה כרבול אחרי ההנקה הזאת? אצלנו זה אחד הזמנים הבודדים של שינה חזקה בלילה.

[סלט_פירות*]

אולי פשוט מזרון קטן למרגלות המיטה
הו, רעיון טוב. תודה, אני אשקול אותו. היא באמת לא זקוקה לכרבול אחרי ההנקה ומסתובבת לצד השני.
ה co sleeper מחובר אבל לא בשימוש. הוא שם כמעקה (בערך), ונותן לי בטחון כשהיא ישנה לידי. אבל אם באמת נלך על המזרון ליד המיטה, אז מעקה של ילדים יספיק לשעות הלילה כנראה.



אם המזרן על הרצפה אפשר לשים לידו מזרן נוסף של מיטת תינוק
זה מה שרציתי לעשות במקור... אבל ההתנגדות הולכת וגדלה.

העניין איתו, שהוא פשוט לא מסכים איתי. לא חושב כמוני, ובטוח שבגילה היא כבר יכולה וצריכה לישון לילה שלם.
תוסיפו על זה את אמא שלי ודודה שלי שכרגע נמצאות בביקור (ועוזרות המון, ונורא כיף), שתומכות במה שהוא אומר - ואני בעמדת מיעוט. לא שאשנה את דעתי, אבל אני כן מחפשת איזושהיא פשרה שתהיה מקובלת עלי ולא תגרום לה לבכות כשהיא מתעוררת.

[מארז_אהבה*]

ההתנגדות הולכת וגדלה
זה נשמע קשה ומתסכל. למה בעצם? (נדחפת לך בלי שהוזמנתי אבל נשמע שזה מכסה על משהו אחר.) מה זה עניינו אם את מיניקה בלילה או לא? אם תניקי בשכיבה זה לא פוגע לך בשינה וגם לא לו; אם תיאלצי לקום, כל הבית יסבול מהעייפות והרגשת הקורבן שמתלווה אליה אחרי כמה זמן.
לא נעים להגיד, אבל נשמע שאת צריכה לעבור יחד איתה לחדר השני. אני לא הייתי מסכימה לקום כל פעם שצריך להניק בלילה. מה אני בעונש? (עם הבן שלי עשיתי את זה במשך שלושה חודשים, מגיל 8 חודשים עד 11 חודש. היום זה נראה לי מה זה מוזר.)
אפשרות נוספת (קצת על חשבונה מסכנה אבל אולי כדאי לנסות): אם הוא יקום איתה כשהיא מתעוררת וינסה להרגיע אותה ולעשות לה את הגמילת לילה בעצמו אולי הוא יישבר ויבין שזה לא מציאותי ולא ממש כדאי? ואולי יראה שהיא מתעוררת הרבה יותר אם היא לא לידכם?
בהצלחה @}

[תמי_אמא_לשתיים*]

גם לי יש תינוקת בת עשרה חודשים וגם היא כמובן יונקת בלילה. האמת? נשמע לי ממש לא הגיוני הדרישות של הבעלים, האימהות, הדודות ואחיות טיפת חלב, שתינוקת כה קטנה תפסיק לינוק בלילה. היא יונקת כי היא מתעוררת וצריכה את זה. לא להענות לה נשמע לי כמין התעללות קטנה ונוראה. סליחה על המילה הקיצונית, אבל אם יש כאן צורך (לא כל-כך חשוב מאיזה סוג) אז לא להענות לו זה רע. כיוון שהיא צמודה אלי זה לא נורא מבחינתי. אנחנו על הרצפה, כלומר מזרון על שטיח, ונורא נעים לנו. מצד אחד ישנה בת הארבע וחצי (בצד של אבא), על מזרון שלה שמחובר לזה שלנו. ומצד שני הקטנטונת (לידי אבל על מזרון שלה שמחובר לשלנו). מנסיוני עם הגדולה שהיתה איתנו בחדר אבל בהתחלה במיטת תינוק, כעת הרבה הרבה יותר קל, נוח ורגוע - כשהקטנה ממש לידי על מזרון. לא צריך לקום ולהוציא אותה מבין הסורגים ולמצוא איפה לשבת בלילה ולהתעורר לגמרי. כך זה הרבה פחות מעייף. בכל אופן הגדולה שלי הפסיקה לקום בלילות בגיל מאוד צעיר, לגמרי מעצמה, מה שאומר מבחינתי שלכל תינוק יש קצב משלו, ואין שום הגיון להתערב בקצב הזה ולבלבל אותו. מלחמות בלילה נשמעות לי סיוט נוראי גם לתינוקת וגם לאמא, הרבה יותר גרוע מעצם ההתעוררות וההנקה. מבחינת הבעל - אני חושבת שכיוון שאני מאוד נחושה וברורה עם עצמי - אני מניקה את התינוקת שלידי וזה המצב כרגע - הוא מקבל את זה בכבוד. מבחינתי - יש לנו ילדים ויש לזה משמעות, כן גם בלילות. ההתכרבלות הזוגית מתרחשת בין ההנקות (ממש לא איבדנו אותה) וה"לבדיות" תחזור הרי תוך כמה שנים. נראה לי שדווקא במישור הזה לוותר לבעלך זה לא נכון, זה יפגע בתינוקת (ואי אפשר להתעלם מזה) וזה יהיה קשה עבורך. יש היבטים אחרים בחיי הזוגיות שבהם אפשר ללכת לקראתו, לא?

[סלט_פירות*]

יש כאן צורך (לא כל-כך חשוב מאיזה סוג) אז לא להענות לו זה רע
בדיוק. וזה מה שאני מנסה להסביר, והוא פשוט חושב אחרת.

נדחפת לך בלי שהוזמנתי
איזה נדחפת? אני שמחה לשמוע כל דעה והצעה.
לקום ממש להנקות - גם אני עשיתי את זה (ראי בת מס' 1 הנ"ל) ולכן אני אומרת - לא עוד. לא שווה את העייפות, ואת זמן ההרדמות אחרי החזרה למיטה (אצלי זה לא טריוויאלי בכלל). וגם לא שווה את הבכי שלה עד שאני מתעוררת ובאה. ככה במיטה איתי היא רק צריכה קצת לזוז והנה יש ציצי. ומי צריך בכלל לקום?
לעבור לחדר אחר - גם את זה עשיתי (מס' 2) ולא הייתי רוצה לחזור אל זה.

אבל, הנה, חדשות טובות. אתמול בערב ביקשתי ממנו שיוציא מחדר המשחקים את המעקה של הילדים ויתקין אצלי במיטה בשביל השקט שלי במשך הלילה. הוא עשה את זה למרות שיום קודם הוא לא אהב את הרעיון. נראה לי שלאט לאט הוא יורד מהעץ הגבוה עליו הוא טיפס.
הרעיון של אמא ללי (תודה שוב! @}) התקבל בברכה. וכבר יש לי רעיון מאיפה נשיג עוד מזרון של תינוק (חברים) ועוד השבוע בעית הבטיחות נפתרת. עדיף ככה, כי נחמד לי להתחיל את הלילה לבד, לקרוא קצת (ולהרדם אחרי שלוש פסקאות) ולישון ממש טוב עד שהיא מתעוררת לראשונה. אם נוריד לשטיח - השידה ומנורת הלילה עליה יוצאים, וזה הפסד מבחינתי.

המחכימון פה אומר "הכל נכון – גם פרשנות לקויה". זה אומר הכל, נכון?

[תיבת_אוצר*]

לגבי סוגיית הבעל אין לי כל כך פיתרון אבל רציתי לשתף אותך שגם לנו יש מיטה של ממש (לא מזרונים), ועם שני הילדים שלי, ברגע שהתחילו לזחול, עשיתי "שיעורים" (כן, כן, ממש למידה מובנית) איך לרדת מהמיטה בזחילה לאחור ושניהם למדו את זה מאוד מאוד מהר. בגיל 10 חודשים שניהם ידעו לרדת מהמיטה לבד (ואפילו הרבה לפני כן).

[סלט_פירות*]

עשיתי "שיעורים"
אי אפשר פה, כי המיטה גבוהה, יותר מהגובה שלה. ככה זה פה (קנדה).

[פלוני_אלמונית*]

אם הבעיה העיקרית היא שהמיטה לא בטיחותית עבורה לאחר שאתם כבר קמתם אז נראה לי הכי פשוט בבוקר להעביר אותה למזרון על הרצפה או למיטת תינוק שיכולה להיכנס לחדר שינה שלכם (כדי שלא לטלטל אותה מחדר לחדר) .
אפשר גם לחבר מיטת תינוק אליכם ובלילה לפתוח את הסורג, ככה שאת מוציאה אותה בקלות מתוך שינה, ובבוקר לסגור כדי למנוע ממנה טיולים... אם המיטה שלכם גבוהה יש סיכוי סביר שהסורג לא יעבור את גובה המזרון שלכם ואז זה בכלל מעולה

[אלמונית*]

מודה שלא קראתי הכל. ממליצה על הספר הורים גם בלילה.
מנסה להזכר בכמה דברים שעניתי פעם לבן זוגי שהתלונן על הלינה המשותפת:
ששעות השינה הן עיקר היום
שאני והילדים ישנים ככה יותר טוב - המחזוריות והנשימה מתואמים יותר.
שאנחנו מתעוררים ומתקשרים ככה יותר טוב.
שהאינטימיות במובן של סקס לוקחת הרבה פחות זמן וחשוב למצוא לזה את המקום הנוח שלו. אז מצאנו לעצמנו חדר זוגי אבל זה לא המקום שאנחנו ישנים בו.

לגבי הסידור הטכני אצלנו זו מיטה משפחתית שהילדים ישנים בה וחדר הורים שלנו.
אם הילדים או אנחנו מתעוררים בלילה אנחנו מצטרפים אליהם
חשוב לי מאוד לתקשר איתם לפני הבכי

[מארז_אהבה*]

שלוש פסקאות?
ואו, ריספקט
<הלוואי עלי>

[ניצן_אמ*]

לא נעים להגיד, אבל נשמע שאת צריכה לעבור יחד איתה לחדר השני.
מכירה יותר ויותר נשים שזה מה שהן עושות. למה שלא הוא יעבור לספה? מה פתאום ההגליה הזאת של כמה אנשים בגלל פרימדונה אחת שמתעקש ובתמורה זוכה במיטה זוגית לעצמו בעוד האחרים כולם צריכים להתכלב? למה נשים חושבות שזה בסדר שהן יקריבו את כל הנוחות שלהן ושל התינוקות/פעוטות/ילדים שלהם בגלל התבצרות לא מוצדקת ולא מנומקת אלא של המפונק עצמו?
אני פשוט לא מצליחה להבין את הגברים האלה. מה הם מנסים להשיג בהתנהגות הזאת? זה הכל מתוך חוסר יכולת לשחרר את פנטזיית הבית-שנילדים-סובארו-כלב? החיים כז'ורנל?

מישהי יכולה לנסות להסביר לי? ממה הם כל כך מפחדים? מה כל כך מאיים? הלא זה לא לנצח. זה כל כך חולף.. גם המתיקות הזאת, וגם היכולת שלנו להעניק להם משהו שהם כל כך זקוקים לו בכזו קלות. בהמשך זה רק הולך ונהיה מורכב יותר.
מה כל כך מאיים בתינוקת שלך, מתוקה כזו, שישנה את שנתה לידך? לא מצליחה להבין. אשמח להסברים. ואם כזה מאתגר, לך טפל בעצמך, לא כולם צריכים להיות בעונש בגללך.

~אנחנו על הרצפה. בהתחלה זה לא מצא חן בעיניו כרעיון. יום אחד פשוט הרמתי את המיטה ועשיתי ממנה קיר טיפוס לילדה לא שאני ממליצה על אלימות, הסיטואציה נבנתה לכיוון הזה "את רוצה? תוציאי את המיטה." אז הוצאתי. <ניצן יכולה להיות משכנעת, או לפחות עקבית באופן בלתי נסבל >
בקיצור, ניסינו. בינתיים טפו טפו, כולם כולל האיש, מבסוטים. יורדים יותר ויותר נמוך (מזרנים דקים יותר ויותר ) זה נראה לי גם יותר בריא לגוף לעשות קצת התרוממויות מהרצפה כמה פעמים ביום.~

[אמא_ללי*]

שמחה שזה עזר
אני מתגעגעת לשידה ומנורת לילה.....

[סלט_פירות*]

למה שלא הוא יעבור לספה?
זהו, שהוא אומר שאם אני מורידה לרצפה, אז הוא עובר לספה.
וזה לא מקובל עלי בכלל. כי המטרה היא שהמעבר לחדר אחר לא יחזור על עצמו, ושנמשיך לישון יחד.
אני מאוד מקווה שהסידור הזה יעבוד (עוד עובדים על עניין המזרן הנוסף), ושהיא באמת תעבור אליו בבוקר ותמשיך לישון.
אבל אם לא, אז גם אני יכולה להיות עקבית באופן בלתי נסבל ...

[אריק*]

אפשר לשים ת המזרון על הרצפה ולהצמיד לו עוד מזרון נוסף ואז יש
רצף של שני מזרונים שאפשר לתמרן ביניהם

[בשמת_א*]

זהו, שהוא אומר שאם אני מורידה לרצפה, אז הוא עובר לספה.
הוא מאיים?
אני עם ניצן. אם כבר הרעת תנאים, אז לפחות שאת תישארי להניק במזרון הזוגי. שהוא יישן על הספה. נראה אותו כמה זמן זה יחזיק.
במקומך, הייתי מעיפה מייד את המיטה.
ואם יתפלא, תגידי בפשטות אוהבת, "אמרת שאם אני אוריד לרצפה, תעבור לספה. חשבתי על זה, וזה בסדר מצידי. כלומר, אני אעדיף שתישאר איתנו, ואני אשמח אם תחליט לנסות, אבל גם רעיון הספה לא נשמע לי רע. בכל מקרה, זה קריטי בשבילי לרדת לרצפה ולישון כמו בן אדם סוף סוף".

בשלווה ובנחת.
יש לך צורך קריטי. ולגיטימי. ומוצדק מבחינת כל הצדדים חוץ מאשר מבחינתו. וזה שהוא לא מוכן לבוא לקראתך, לא מבין את הצורך שלך, לא מתחשב בך או בילדים - זה מצדיק להקריב קורבנות בשבילו?
נורא ממש.
גבר אוהב ומתחשב היה בא לקראתך.
אז הוא לא גבר אוהב ומתחשב.
אז תבואי את לקראתך. את שווה. הילדים שווים. תעשי את מה שאת יודעת שהכי טוב לכם. את מנסה להתחשב בצרכים של כולם והוא לא מעניין אותו אף אחד חוץ מהצרכים התינוקיים שלו, והפחדים התינוקיים שלו (מעתיד לא ידוע ומבהיל שבו נעלמת המיטה! לנצח נצחים! אוי ואבוי, גם חייזרים ייכנסו דרך החלון ויחטפו אותו!).

[סלט_פירות*]

גם חייזרים ייכנסו דרך החלון ויחטפו אותו

המצב כמו שהוא היום הוא שאחרי שהיא מתעוררת בפעם הראשונה אחרי שאני כבר במיטה, הוא מביא אותה אלי להנקה בשכיבה ואנחנו ממשיכות לישון יחד עד הבוקר. אני לא קמה פיזית להנקות וכן ישנה (עד כמה שאפשר לישון עם התעוררויות קלות להנקות). כך שהמצב לא קריטי. עניין הבטיחות כן. ולכן חיפשתי פתרון ביניים.

מחר-מחרתיים כבר יהיה מזרן נוסף <בינתיים בבקרים היא התעוררה איתנו/העירה אותנו>, ונראה אם המעבר יוכיח את עצמו.
אם לא, נראה אם הוא באמת יעבור לסלון. אני לא רואה את זה קורה.

[ניצן_אמ*]

המצב כמו שהוא היום הוא שאחרי שהיא מתעוררת בפעם הראשונה אחרי שאני כבר במיטה, הוא מביא אותה אלי להנקה בשכיבה ואנחנו ממשיכות לישון יחד עד הבוקר. אני לא קמה פיזית להנקות וכן ישנה (עד כמה שאפשר לישון עם התעוררויות קלות להנקות). כך שהמצב לא קריטי. עניין הבטיחות כן. ולכן חיפשתי פתרון ביניים.
אני שוב אהיה פרקליט השטן.. ממילא היא ישנה איתכם. אלא שהוא צריך לכתת רגליים באמצע הלילה כדי להביא אותה. תראי כמה רחוק הוא מוכן ללכת רק כדי לא להסכים איתך עקרונית על הנושא הזה. בפעם הבאה פשוט תניקי אותה במיטה שלכם ותישארי שם. לקרוא עיתון, לישון בעצמך... <אני לא זוכרת, הגדולים כבר ישנים בשלב הזה? או שרק את צריכה לטפל בהם?> אם הוא רוצה הוא צריך לקחת אותה ופיזית להניח אותה במיטה בחדר השני. נראה לי שאחרי כמה ימים כאלה הוא יתחיל להודות (בלב, בקטנה) שהוא מעדיף לישון לילה שלם ולא ללכת להביא תינוקות...

[מעבר_לנהר*]

סלט פירות,
כתבו לך:
אני פשוט לא מצליחה להבין את הגברים האלה. מה הם מנסים להשיג בהתנהגות הזאת?
אז הוא לא גבר אוהב ומתחשב.
תראי כמה רחוק הוא מוכן ללכת רק כדי לא להסכים איתך עקרונית על הנושא הזה.

ואת כתבת:
ובגלל מהמורות זוגיות שאנחנו עוברים כרגע

ורציתי לחדד משהו שלי עולה מהדברים כאן: יש לי תחושה עזה שעניין המיטה המשפחתית, הוא לא העניין. גם לא כל ויכוח עקרוני אחר שיש ביניכם. התחושה שלי (וזה מתוך ניסיון אישי לא משהו תיאורטי, כן?) זה שיש בניכם איזשהו מאבק כוחות בזוגיות שלכם, והוא כרגע נאבק על זה.
אני גם מניחה שהוא נאבק על עוד דברים.

הפתרון לזה עובר כמובן במיסוס המאבק עצמו.

וברגע שלא יהיה מאבק ביניכם, גם מחלוקות ערכיות כאלה ואחרות, יקבלו פרופורציה אחרת. כי אולי עדיין תחשבו אחרת על דברים, אבל תהיה פחות נוקשות ופחות התקבעות ופחות עיקשות. יהיה פרגון הדדי. והאהבה שחיברה אתכם, תחזור לנכוח גם בפועל, גם ברגע המחלוקת.

בקיצור, זה נראה לי הפוקוס, מעבר לכל הפתרונות הפרקטיים. כי גם אם העניין הזה ייפתר, אבל המאבק בניכם ימשיך, את תמצאי את עצמך במחלוקת הבאה שוב בקרוב.
לכן, גם אהבתי מאוד כשכתבת שאת מחפשת פתרון שיתחשב גם בצרכים שלו. לראות אותו, להקשיב לו, לשמוע למה הוא זקוק בהקשבה גדולה ואמיתית - זה המצע שאת יכולה להניח למיטה המשפחתית שלכם.

ואני בטוחה שהוא גבר אוהב ומתחשב. הוא פשוט תקוע במאבק עם אשתו האהובה ועושה שטויות כשהוא נלחם על צרכיו הוא. כולנו עושים כאלה שטויות. וכולנו עיוורים לא פעם להשלכות של זה על אחרים, בפרט על ילדנו. אז אם אנחנו רוצות אהבה והתחשבות, כנראה שנצטרך לתת שפע ממנה, כדי לקבל גם. רק אם ניתן אהבה (ולא מלחמה) נקבל אהבה, פרגון והתחשבות בחזרה.

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

אצלנו לא היה וויכוח כלל וכלל והלינה המשפחתית באה באופן טבעי ביותר אבל,
גם אנחנו היינו בתוך משבר מאוד מתמשך (שהסתיים בפרידה) והלינה המשפחתית בהחלט הקלה עלי את מסכת ההתחמקויות...
אני מנחשת שבאופן טבעי הם אכן יותר מרוכזים בעצמם (כמו חיות בטבע), הצרכים המיניים מאוד במרכז אצלם כל הזמן, ויש להם קושי לוותר על הספונטניות של המפגש המיני - הם מאבדים את הבלעדיות על ממלכת המיניות (המיטה) וזה מעבר ליכולתם לספוג אולי.
בכל אופן אני בשום אופן לא הייתי מוותרת על שינה עם הגורים הקטנים. אני עדיין ישנה איתם בהנאה כה רבה.!
פראייר מי שמוותר על זה.
ולזוגות בריאים ביחסיהם- אפשר לבנות ממלכה נהדרת לפעילות מינית באיזור אחר בבית ופשוט עוברים לשם בעת הצורך.

<כשעוד היינו פעילים מינית, אני זו שהייתה צריכה לשים גבולות לגבי מיניות במיטה עם התינוקות (הכוונה לתינוקות גדולים)>

[סלט_פירות*]

ממילא היא ישנה איתכם
נכון. אבל כנראה שמה שלא הדגשתי קודם הוא שזה טוב בשבילי. תחילת הלילה לבד, עם אפשרות לקרוא קצת או סתם לישון עמוק עם פחות מצב של היכון.
אז ממילא היא ישנה איתנו, אבל מכירה את המיטה שלה, וגם - יכולה לישון שם בצהריים לפעמים, וזה בטיחותי.

ולא ללכת להביא תינוקות
בכל מקרה בלילה אנחנו לא מחזירים למיטה שלה. לזה אני לא מוכנה. גם הוא מעדיף לישון בדיוק כמו שכתבת. הסיבה שאני לא מוכנה היא שכשהיא מתעוררת לינוק, היא לא צריכה לעשות הרבה ומקבלת ציצי מיד. במיטה שלה היא מגיעה למצב של בכי עד שמביאים אותה, והייתי מעדיפה שזה לא יקרה יותר מפעם אחת בלילה. (וזה קורה יותר פעמים. בין הזמן שהיא הולכת לישון עד שאני הולכת לישון בדר"כ יש עוד התעוררות...).
בגדולות הוא מטפל בזמן שאני מרדימה, אם יש צורך. וגם בלילה הן באות אליו.
הוא עושה המון עם הילדות.
יכול להיות שלא נתתי פה את התמונה הכוללת הנכונה, והתרכזתי בעיקר בויכוח על הסדרי השינה... <אולי כי זו היתה המטרה>.

מעבר לנהר - אין לי זמן כרגע להתייחס לדברייך לעומק. אבל בגדול . ועל זה עובדים עכשיו ממש.
הפתרונות הפרקטיים נחוצים כאן בעיקר בגלל עניין הבטיחות. אני חשבתי שאפשר רק בצורה אחת (להוריד מזרנים לשטיח) והוא חשב רק בצורה אחרת (ללמד אותה לישון לילה שלם). הזמן יגיד אם הפשרה שמצאנו עובדת...
תודה על דברייך @}

[סלט_פירות*]

נקודות, הלינה המשפחתית ממש לא באה לנו בטבעיות. זה משהו שהתחיל רק עם האמצעית, ומבחינתי להמשיך עם הקטנה, אבל הוא לא אוהב את זה ולא חושב כמוני.
הויכוח פה הוא לא בעיקר על סקס או זוגיות במיטה המשפחתית, אלא על העקרון עוד לפני שמגיעים לזה.
אני יודעת שאם נוריד עכשיו את המזרן לרצפה ונצמיד את המזרן שלה אלינו, כולנו נישן יותר טוב וגם הזוגיות תרויח מזה. אבל הוא לא חושב ככה בכלל. ובלי לנסות, קשה לשכנע.
המצב הנוכחי דווקא מאפשר את תחילת הלילה לעצמינו, וזה עושה טוב.

[ניצן_אמ*]

סלט, עכשיו משהתמונה מתפתחת, נשמע שהסידור הנוכחי טוב לך סה"כ. אז למה להעיר דובים נמים משנתם?
את מקבלת זמן לעצמך בתחילת הלילה, את לא מכתתת רגלייך אלא מביאים אותה אלייך, והיא נשארת עד הבוקר. ממש בול מה שאת צריכה.
יש עוד פתרונות לבעיות הבטיחות חוץ מלרדת אל הרצפה. ואם שניכם בעצם מרוצים, אז חבל על האנרגיות על הויכוח הזה.

[טליה_אלמתן*]

כמ וילד מוכה שהופך להורה מכה; ותינוקת לא מונקת שהופכת לאמא לא מניקה; רבים מאיתנו לא קיבלנו מספיק (הורים גם בלילה) בשביל לתת (הורות גם בלילה).
ההתנגדות נפוצה יותר אצל גברים, בגלל השוני הביולוגי מלכתחילה בין נשים וגברים.
ויש גם שוני בהתנגדויות בין גברים לגברים ונשים לנשים - חלק מצליחים לתת יותר או פחות, למרות או בזכות מה שקיבלו כתינוקות.

בספרה "הורות טבעית" מספרת סוזן אלפרט שקופות הרזוס בניסוי של הרלו הפכו לאמהות לא כשירות, וחלקן אף אלימות כלפי הגורים שנולדו להן. הצוות נאלץ לטפל בגורים, אחרת לא היו שורדים. קופות הרזוס פשוט לא ידעו לתת כי הן לא קיבלו. לא היה להן. זה כמו לבקש מנכה לקום ולרוץ, ולכעוס עליו כשהוא לא מצליח, ועוד לרדת עליו בצורה כזו:

בן זוג ממש נחמד, אוהב ומפרגן יש לך
והרביעי הוא הפחות מתחשב במשפחה מכולם. לא מעריך את תיפקודך כאמא אוהבת ומיניקה, לא רגיש לצרכי התינוקות שלו או לבטיחותם. את רוצה עצה איך להתחשב בתינוק שלא מתחשב בך?
_חוסר יכולת לשחרר את פנטזיית הבית-שנילדים-סובארו-כלב? החיים כז'ורנל?
ממה הם כל כך מפחדים? מה כל כך מאיים? הלא זה לא לנצח. זה כל כך חולף.. גם המתיקות הזאת, וגם היכולת שלנו להעניק להם משהו שהם כל כך זקוקים לו בכזו קלות. בהמשך זה רק הולך ונהיה מורכב יותר. מה כל כך מאיים בתינוקת שלך, מתוקה כזו, שישנה את שנתה לידך?
_גבר אוהב ומתחשב היה בא לקראתך.
אז הוא לא גבר אוהב ומתחשב._
אז תבואי את לקראתך. את שווה. הילדים שווים. תעשי את מה שאת יודעת שהכי טוב לכם. את מנסה להתחשב בצרכים של כולם והוא לא מעניין אותו אף אחד חוץ מהצרכים התינוקיים שלו, והפחדים התינוקיים שלו (מעתיד לא ידוע ומבהיל שבו נעלמת המיטה! לנצח נצחים! אוי ואבוי, גם חייזרים ייכנסו דרך החלון ויחטפו אותו!).

[לבנה_במילואה*]

בלי קשר לוויכוח על המיטה המשפחתית. מאוד צרם לי היחס לאיש שלך.

אני מאמינה שזוגיות זה הכי הכי חשוב!!
גם אם זה כביכול בא על חשבון הילדים - אם הילדה לא ישנה איתכם או כל דוגמא אחרת (לא במצבים קיצוניים כמובן!)
הילד לןמד את העולם דרך הוריו כשהוא רואה את ההורים אוהבים, מעריכים, סבלנים ומקשיבים - משם הוא לומד מה זה אהבה, הערכה, סבלנות, הקשבה וכו'...
זה הכי חשוב בעיני!
לא להשמיץ את האיש מול הילדים (או בכלל). כמובן שרבים לפעמים- גם מול הילדים אבל שהילדים יראו שההורים מתפייסים אח"כ.

אני מצטרפת למעבר לנהר ובטוחה שבעלך הוא איש מתחשב ואוהב (כתבת בעצמך!) למרות שהוא חולק עלייך בעניין שחשוב לך מאוד (ולא משנה כרגע הסיבות....)

נשמע שמצאת פתרון לבעיה הטכנית.@}
בהצלחה
ושנזכה כולנו לשלום בית:-)

[עורבני_מצוי*]

אני חשבתי שאפשר רק בצורה אחת (להוריד מזרנים לשטיח) והוא חשב רק בצורה אחרת (ללמד אותה לישון לילה שלם)

מה זה חייב להיות או - או. אצלנו הורדנו מזרנים לרצפה, והוספנו מזרנים משני צידיו של המזרון הזוגי. הגדולה לא מזמן למדה לשון לילה שלם, ואחנו כולנו ישנים על מיטה 'מרובעת'.

אני חייב לציין שברור לכולם שזה המצב האידיאלי, בו אף אחד לא צריך לטייל בין מיטות, וכולם זמינים לכולם מיידית

[בשמת_א*]

ולכעוס עליו כשהוא לא מצליח, ועוד לרדת עליו בצורה כזו:
טליה אלמתן, אני לא יורדת עליו.
אליו - הייתי מדברת אחרת. וגם מבינה אותו (ואוהו, אני מבינה!).

אני מנערת את רעייתו, שלא מודעת לזה שבתור אמא מיניקה, היא זוכה ליחס מאוד גרוע וחסר התחשבות.

אכן, אני מסכימה איתך לגמרי: הוא נכה!
זאת לא תגובה נורמלית, של גבר אוהב ואבא מבין.
זו תגובה של גבר נכה, תוצר של חברה נכה ואכזרית כלפי ילדיה.
וחשוב שכל אמא שמוצאת את עצמה מתמודדת עם הנכות הרגשית של הגבר שלה, תדע שהיא מתמודדת עם נכות רגשית ולא תחשוב שזה תקין, ושהיא זאת שצריכה להקריב עוד דור של ילדים על מזבח הנכות הרגשית של ההורים.
אני בעד שהנכות הזאת תיפסק עכשיו, בדור הזה!
ולכך ידאגו ההורים שהם פחות נכים רגשית. שכשיש להם מצוקות מול הצרכים של התינוקות והילדים (ויש לנו, ברוך השם לא חסרות לאף אחד מאיתנו מצוקות כאלה) - הם מבינים שאלה מצוקות שלהם, המבוגרים, ועושים מאמצים לא לגלגל את המצוקות על הילדים.
אין לי אשליות: גם הילדים שלנו ייצאו נכים רגשית.
הם גדלים פה, לא? אבל פחות.
פחות.

לגבי הפיתרון:
פה יש הרבה אפשרויות.
איך פותרים בעיות תוך כדי התמודדות עם נכות רגשית? שאלה מורכבת.
אני מכירה אמא אחת שעמדה בדיוק בדיוק באותו מצב שמתואר כאן, ועמלה שלוש שנים (!) כדי לשכנע את בן הזוג להוציא את המיטה מהבית. כבר בלילה הראשון הוא גילה, להפתעתו, שהוא מאוד מרוצה מהשינוי (וואללה! העיקר גרר את כל המשפחה שלוש שנים!).
לדעתי, אילו אותה אמא היתה מבינה אז שלא מדובר בדיון שבו לשני הצדדים מעמד שווה וזכות שווה לקבוע, אלא בויכוח בין השפוי, המציאותי והפרו-ילדים, לבין המפוחד והנכה רגשית - לא היו שם ילדים שסובלים שלוש שנים!
(שלוש שנים זה הרבה יותר מדי בשביל תינוקות, לדעתי!)

מה זה חייב להיות או - או. אצלנו הורדנו מזרנים לרצפה, והוספנו מזרנים משני צידיו של המזרון הזוגי
מה פה ה"או-או"? גם בדוגמא שלך הורדת מזרונים לרצפה, כמו שפותחת הדף מבקשת. כל השאר אקסטרה.

[פלוני_אלמוני*]

לכבוד בשמת א.

מאיפה עזות המצח להגיב כך?!
את מכירה את כל הסיפור כולו על כל רבדיו וצדדיו?
את מכירה את הנפשות הפועלות?
את רוחב החדר? את עובי המזרון?
מה את יודעת שאת ממהרת להוציא גזר דין כ"כ חמור על זוגיות של אנשים?!
לא אוהב? לא מתחשב?
אומרים במקורות, שמי שמסכסך בין איש לאשתו כאילו מגרש את השכינה ששוכנת ביניהם.

ולענין-מיטה משפחתית או לא, חינוך ביתי או לא, אוכל אורגני או לא - בזמן כל ויכוח, כל התלבטות צריך לזכור
זוגיות היא זוג-יות. יש צד שני לכל דבר, וצריך את ברכתו של הצד השני.
בטח שבהתלבטויות כאלה- שמשפיעות על חיי הזוגיות.

כשמשיבים, קצת ענווה ולדעת שכל מילה, במיוחד שלך בשמת, יכולה להזיז תהליכים שלא בטוח שהתכוונת להזיז.

[בשמת_א*]

על איזה מהסיפורים אתה מדבר? יש פה שניים.

[פלוני_אלמוני*]

בשמת א (19.03.2009 23:45):

[בשמת_א*]

פלוני אלמוני, מותר לך להתנגד בדרך ארץ לכל דבר שאני כותבת. אני כותבת מה שאני חושבת, כל אחד יכול להסכים או לא להסכים, לקחת מזה רעיונות או לא. כמו כל אחד כאן בדף.
מאיפה עזות המצח לכתוב לי בחוצפה ובגסות כזאת?
איך תמיד יש פה אנשים שמשתלחים באחרים מאחורי מסווה האנונימיות?

[פלוני_אלמוני*]

בתור אשה חכמה, את צריכה לתאר לעצמך שהדברים שלך מוערכים ומשפיעים על אנשים ונשים המשתפים פה ומחפשים עצה.
בתור מישהי שמגיבה ומיעצת, את רק צריכה לזכור שיש השפעה למילים, וזה שאת כותבת "לא אוהב, נכה" ועוד - אולי אצלך זה בא משטף הכתיבה, בציניות או משהו כזה,
אבל אצל האשה שמעברו השני של המחשב הדברים עלולים לזרוע זרעים של ספקות, ולערער את הזוגיות.

האנונימיות היא בגלל שאין לי משתמש באתר. אל תהפכי את זה לדיון על זה...

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

יש לי שאלה:
למה חייבים לרדת למזרונים? מה עם מיטות כשהקטנים נמצאים בצד הפנימי? מעבר לכך מנמיכים את הרגליים של המיטה למקסימום, ואם מאוד צריך מפזרים כריות לתקופה מסויימת על הריצפה. ככה אנחנו עשינו בכל תקופת התינוקות של ילדיי והכל היה בסדר. כמובן שמהר מן הצפוי (לי), הם למדו לרדת מהמיטה קודם עם הרגליים והכל היה בסדר.
כמובן שלילדים דווקא בגיל גדול יותר כיף מזרונים כי אפשר לקפוץ עליהם, אבל יש לזה מינוסים כמו- קור מהריצפה.

[סלט_פירות*]

רגע רגע, מה קורה פה? עליהום על בשמת כי היא כותבת את מה שהיא חושבת? זה לא לעניין.
שימו לב שבתחילת הדיון היא כתבה לי "את ממש לא רוצה לשמוע את העצה שלי_" ואני דחקתי בה לכתוב את מחשבותיה בעניין. אני הייתי צריכה חיזוקים, ומצד שני לא נתתי את התמונה השלמה בתחילת דברי כששטחתי את הסיפור, כי התרכזתי בפרטים הטכנים והבטיחותיים. ואני מכירה את בשמת מספיק זמן כדי לדעת שזו לא היתה הכוונה (_לזרוע זרעים של ספקות, ולערער את הזוגיות).
אולי התגובה שלה היתה כללית לגבי גברי כל העולם, הנכים רגשית, שכוללת גם את הגבר שלי, רק שהיא לא יודעת מי הוא ומה הוא כן עושה ואיך הוא מתחשב ורגיש לצרכי בנותינו. התמקדנו רק בנושא הזה, והדברים האחרונים כגון תוצר של חברה נכה ואכזרית כלפי ילדיה מסבירים את הכוונה.

גם את עניין המהמורות לא הסברתי. וכמובן שאני לא חייבת. רק להגיד להגנתו שהוא הפגוע, ולכן אני רוצה לפעול תוך הקשבה והתחשבות בו.

כרגע עוד אין לי עדכון בעניין. יש מזרן אצל חברים, וכנראה שמחר נביא אותו ונראה איך והאם זה יפתור את בעיית הבטיחות.

[טליה_אלמתן*]

אני בעד שהנכות הזאת תיפסק עכשיו, בדור הזה!
גם אני בעד. לא תמיד זה אפשרי. לכל אדם יש יכולות אחרות, שהן תוצר של נסיבות חייו ותבניתו הביולוגית.
כמו הנטייה לחטוף סרטן. יש את אלה שעוברים ליד מעשן וחוטפים סרטן, ויש את הזקנות האלה שמעשנות עד גיל 80 ואז מתות בתאונת דרכים.

כבר בלילה הראשון הוא גילה, להפתעתו, שהוא מאוד מרוצה מהשינוי
כי אשתו החכמה חיכתה איתו בדיוק לרגע הנכון בתהליך שהוא עבר.
ייתכן בהחלט שאם היא היתה עושה את זה בפחות הקשבה, ילדיה היו זוכים להמון מקום במיטה הלא כל כך משפחתית שנתיים קודם לכן, וגם להורים גרושים. ייתכן. אני לא באמת יודעת, אבל אני מכירה סיפור דומה, לצערי.

[טליה_אלמתן*]

סלט פירות
כמו שראית, עוד אנשים קוראים בדף הזה, ולכן ההזדעקות. אף אחד לא מבקש לפגוע אישית בך או בבשמת...

[עורבני_מצוי*]

מה פה ה"או-או"? גם בדוגמא שלך הורדת מזרונים לרצפה, כמו שפותחת הדף מבקשת. כל השאר אקסטרה

ממש לא נכון שכל השאר אקסטרה. יש המון פתרונות יצירתיים לכל בעיה טכנית. פתרון א' לא בהכרח יותר טוב / נכון מפתרון ב' (וגם על הטוב והנכון אפשר להרים דיון ארוך לגבי ההקשר התרבותי והאם קיים טוב אבסולוטי (חוזרים לאפלטון?). באמת שכל מקרה לגופו. הכל תלוי במי הנפשות הפועלות ומה מתאים להן.

גם לנו לקח זמן עד שהחלטנו להרחיב את המזרון, ובהתחלה ישנו בלינה משפחתית על מיטה זוגית, עד שהפסיק להיות נוח.

אני לא חושב שיש מקום להתבטאויות נחרצות כגון להקריב עוד דור של ילדים על מזבח הנכות הרגשית של ההורים. בל נשכח שהמילים יוצרות את המציאות. ולצערי עדיין לא פגשתי אדם הנקי באופן מלא מכל נכות רגשית שהיא. כך שכולנו בעצם היותנו הורים "מקריבים את ילדינו על מזבח הנכות הרגשית שלנו".
והטענה

אין לי אשליות: גם הילדים שלנו ייצאו נכים רגשית.
הם גדלים פה, לא? אבל פחות.
פחות

פחות ממה?? מול מה עושים השוואה? מי קובע שילדים בלינה משפחתית הם פחות "נכים רגשית"?? פחות מהוריהם? פחות מחבריהם? ואיך לעזאזל מבודדים את המישתנה "לינה משפחתית" ממישתנים אחרים במשוואה כמו האידיאולוגיה של ההורים, חינוך ביתי או דמוקרטי או אנטרופוסופי או ממלכתי דתי? כוכ' וכו'...

לצערי אני מרגיש שאולי בלהט הדברים נעשה פה שימוש בהרבה דמגוגיה. זה דף מצויין ללמוד ממנוו מהי 'קריאה ביקורתית'

[ילדת_טבע*]

זה דף מצויין ללמוד ממנוו מהי 'קריאה ביקורתית'
אוי, אין כמו לצטט את אישי היקר!
המשפט הזה כל כך נכון לגבי כל הדפים בבאופן באופן ישיר או באינטרנט בכלל... (אבל בבאופן כמו שכבר אמרתי זה יותר מכל מקום אחר, כך נדמה לי, צריך לעשות פה איזה דיסקליימר לפני שפותחים את הפה אחר מסתבכים...).

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לצערי אני מרגיש שאולי בלהט הדברים נעשה פה שימוש בהרבה דמגוגיה. זה דף מצויין ללמוד ממנוו מהי 'קריאה ביקורתית'
עורבני יקר, אני לא מסכימה איתך. "באופן" הוא אתר מיוחד. הוא דוגל בכל מיני דברים שנראים מוזרים
לאנשים "מבחוץ",
חינוך ביתי ולינה משותפת הם רק שניים מהדברים האלו.
האנשים שהקימו את האתר הזה (וזה גם כתוב פה במיליון דפים) מאמינים שלינה משותפת היא קריטית לבריאותם
של יונקים רכים.
מה דמגוגיה קשורה לעניין הזה???
בשמת מחזקת, מסבירה,תומכת והחלטית בעניין הזה. גם אני. גם עוד המון אנשים כאן.
מה ציפית, שיהיו פה תשובות חלביות וחסרות עוצמה כמו במיליון אתרים אחרים??? אם לא כאן אז איפה???
וכן, תינוקות שמופרדים ממיטת הוריהם בגיל כה צעיר נפגעים, במידה זו או אחרת. (לדעתי במידה רבה).
ואני חושבת שזה סבבה שהדברים נאמרים כאן בהחלטיות ועוצמה.
מבחינתי זו אמת צרופה.

[אוד_ליה*]

אני אני חייבת לאמר שבשמת כתבה את דעתי, רק בצורה מאוד עדינה...
ולדעתי היא צודקת ב-100%. רק שבמקרה הספציפי הזה הנתונים שהובאו בהתחלה לא היו מלאים, אח"כ כשהתבררה התמונה המלאה התברר שהמצב שונה מכפי שנראה בהתחלה...
וכמו שכל הזמן "מוציאים מהארון" דיעות פחות "באופן"-יות, ומבקשים לתת להם מקום, יש מקום לכל הדיעות.

אומרים במקורות, שמי שמסכסך בין איש לאשתו כאילו מגרש את השכינה ששוכנת ביניהם.
אז מה זה אומר? שאפשר להקריב הכל על מזבח הזוגיות?
למשל אם בעלי היה אומר לי לא להניק (תרחיש דמיוני אצלנו אבל קורה לצערי במשפחות מסויימות)- הייתי מגלגלת אותו מכל המדרגות.
בוא/י ניקח מקרה קיצון- בעלי מכה את הילדים. מי יותר חשוב? כמובן שהילדים, נכון?
עכשיו נניח שלא ממש ממש מכה. נניח "רק" מקלל וצועק?
ונניח לא מקלל אלא רק חסר סבלנות ועצבני, ומונע מהם דברים סתם?
אצל כל אחת הגבול עובר במקום אחר, נכון?
אז אצל בשמת, הגבול עובר במקום הזה, שהפגיעה של היעדרות לינה משותפת גדולה מאוד בעיניה. אפילו על חשבון הבעל (?) בשמת תקני אותי אם אני טועה...

אצלי למשל, לא הייתי מוותרת על לינה משותפת בשנה- שנתיים הראשונות (למרות שהקטן היה מתחיל את הלילה במיטה אחרת, כי השינה שלו מופרעת בקלות, ועם ההתעוררות הראשונה חזר אלי למיטה- במשך כמה חודשים).
השבוע, אחרי 3 וחצי שנים של לינה משותפת, העברנו את הילדים למיטה משלהם בתוך החדר שלנו (הפרדנו את המיטה שלנו מהחלק שהיה צמוד אליה)- בעקבות בקשה של הבעל, לקצת יותר פרטיות. יחד עם זאת- לא הייתי מוציאה אותם מחוץ לחדר בשום פנים ואופן לפני שהם מוכנים (=במחיר של בכי כמה שעות), וגם ההפרדה הזו שביצענו לא הייתה באה בחשבון אם היא לא הייתה עוברת כל כך חלק, כי היו מוכנים. זה הגבול שלי.

[סלט_פירות*]

אם לא כאן אז איפה???
בדיוק בגלל זה באתי לכאן ולא לשום מקום אחר בו אני מסתובבת.

[טליה_אלמתן*]

ואני חושבת שזה סבבה שהדברים נאמרים כאן בהחלטיות ועוצמה.
את מדברת על הילדים, שזה אולי יותר סבבה וכן מתאים לכאן, אבל (גם אם לא, ממילא) הטרוניה היתה על הטון כלפי ההורים המתנגדים.

אז מה זה אומר? שאפשר להקריב הכל על מזבח הזוגיות?
לא. הכוונה היא לשאול האם שכרו של העולל במיטה המשפחתי, לא יצא בהפסדו מהנזק של הפגיעה ביחסים בין הוריו. לפעמים זה המצב וזה המחיר וזו השאלה שצריכה להישאל. לא המצב האידיאלי, אבל זה מה יש.