בעלי או אישי

טוב. יש לי בעיה.
אני אוהב את אשתי מאוד. אני גם גאה בה מאוד. אני אוהב לקרוא לה אשתי, ואף נהנה לקרוא לה כך פה בדף.
עכשיו נכנסת הבעיה. מפריע לי, אפילו מאוד, שהיא לא מציגה אותי בתור בעלה. אני יודע שכולכם תסכימו איתה, עוד לא נתקלתי במונח הזה פה, אבל לי זה מפריע.
בן-זוג נשמע לי אינטימי ומחייב כמו פרטנר בטניס. אישי בסדר מבחינתה אך כיצד אני מציג את עצמי? "שלום, אני אישה של...?"
אני לא מאמין, לא לרגע שיש מישהו בארץ היום, שחושב שמשמעות המלה באה מהשורש בעלות. לא בעלתי אותה ואני לא הבעלים שלה. אך התחתנתי איתה וכשאני מוצג על ידה או מציג את עצמי... אני מרגיש שזה מפריע לי.
מה דעתכם? האם זו באמת מילה כה איומה ופוגעת? יש מילה מחליפה יותר טובה מ"אישי" או "בן-זוגי"? אני מוכן להתפשר אך לא סובל את שני אלה.
תודה מראש.

בעלי (אני חופשי משתמשת בזה) הרבה פעמים קורא לי רעייתי,
אז מה דעתך על רעי?

אני פשוט נותן למעיין להציג אותי

נו, ואיך היא עושה את זה?

דווקא משתמשים פה לא מעט ב"בעלי", ויש נשים שמפיהן זה כל פעם מפתיע אותי קצת, אפילו שעם חלקן לפחות כבר עלה הנושא ושמעתי את גישתן. בכל זאת הבחירה במלה "בעלי" אצל נשים עם משנה פמיניסטית סדורה + רגישות גבוהה לשפה העברית, היא משהו שתמיד מפנה לרגע את תשומת לבי מן הנושא שעליו אנו מדברות לבחירה הזו. מתמיה אותי גם השיעור הנמוך מאוד של שמות משפחה שונים לאבא ולאמא, מאותן סיבות. אני לא מסכימה שהשנים שעברו נטרלו את משמעות המילים.
גם אני באקרובטיקות להימנע מהשימוש הזה. לא פשוט. אבל בד"כ מה שאני עושה זה להשתמש בשם, בלי תואר. שפת הגוף כבר מבהירה את הקשר. ואם "אישהּ של..." מרתיע אותך, אולי "האיש של"? פחות רשמי ונוקשה... אני לא רואה בעיה ב"בן הזוג", "הפרטנר", "החצי השני", "החבר" (התחתנתם, אבל לא הפכתם לאויבים, נכון? (-; ) ועוד.
הלוואי שכן היתה איזושהי אחידות על מונח שיבהיר גם שיש קשר וגם את "המעמד החוקי".

אהובי
יקירי
בן זוגי היקר
שותפי לחיים

גם אני מנסה לתמרן בין כל הכינויים ועוד לא מוצאת את הנכון. לפעמים אני אומרת: "האיש שאני נשואה לו" ולפעמים פשוט בעלי.

זה תלוי היכן אני נמצאת ועם מי אני מדברת.
יש מקומות שאני נוהגת כמקובל ואומרת "בעלי". על אף שהמינוח צורם לאוזניי במקצת, אני חושבת שהמילה הזאת איבדה במקצת ממשמעותה המקורית של בעילה.

בין החבר'ה אני קוראת לו "הבוס" (על דרך השלילה...) והוא קורא לי "הבוסית" (ובאמת מתכוון לזה...). אנחנו תמיד מתחייכים למשמע הבדיחה השחוקה על חלוקת התפקידים המסורתית שבה האיש אחראי על החלטות בנושאי מלחמות עולם ומצב החסה בשטחים, בעוד האשה אחראית על הנושאים המהותיים באמת בחיים הזוגיים. אבל אצלנו זה באמת מתחלק שווה בשווה. ייתכן שלעובדה שהוא היה אבא ואמא במשרה מלאה בתקופת ההתמחות שלי יש תפקיד. אבל הוא הרי ידע מראש שזה יקרה מתישהוא. כשהתחלנו לצאת אני הייתי כבר סטודנטית. מה גם ששנינו לא תיארנו לעצמינו עד כמה זה קשה באמת.

כשאני מספרת על הילדות הוא "אבא שלהן", ועם החם והחמות הוא "הבן שלכם". ולרוב אני קוראת לילד בשמו, ואף אם בן-שיחי אינו מכירו הוא מנחש לפי ההקשר שהמדובר באיש שלי.

ופרט לכך אין לי שום בעיה לומר בעלי.
מין פוסט-פמיניזם שכזה.
לא מפריע לי. (ולפעמים נשמע לי קצת פלצני לקרוא לו בתארים אחרים מעבר לשמו הפרטי, והרי אני לא רוצה להחשד כפלצנית, רחמנא ליצלן...)

מסכימה עם ל מה שכתבו.
צורם לי ויוצא לי בקושי מהפה לעיתים נדירות "בעלי"
לרוב מציגה רק בשם.
גם מדברת "עליו" עם זרים רק בשם. לרוב מבינים למי אני מתכוונת.

נו, ואיך היא עושה את זה?
אם אני לא טועה אז היא אומרת משהו כמו "זה האיש שלי, איתי".

ואפשר יותר קצר.
"זה איתי"
אחיך?
לא, אישי. או האיש שאני נשואה לו. או האיש שנשוי לי. או אבי ילדי.

עדי,
הוצאת מלים ממקלדתי.
אני רק רוצה להוסיף, שגם המלה "בעל" וגם המלה "בעילה" מרמזות על בעלות, וזה לא מקרי. זה בא מהתפיסה שהאשה היא רכושו של הגבר.
נכון שרוב המשתמשים במלה "בעל" אינם חושבים על כך, אבל עדיין זה צורם.
לדעתי המקביל השוויוני ל"אשתי" הוא "אישי", ולמי שקשה לה עם רובד לשוני גבוה -- "האיש שלי". זה גם שוויוני וגם מבהיר את השייכות בין השניים.
ומעניין: בגרמנית אומרים "גברתי" במקום "אשתי".

_ואפשר יותר קצר.
"זה איתי"
אחיך?
לא, אישי._
במקרה שלנו השאלה אכן רלוונטית - למעיין יש גם אח בשם איתי

תודה על כל תשובותיכם.
אני מניח שהבעיה שלי היא שאני רוצה להקרא בעל. לא מכיוון שאני חושב שהיא שייכת לי או רכוש אלא מכיוון שעד שהתחתנתי, אף פעם לא נתקלתי באף בעיה או מחשבה כנגד המונח הזה, ולכן תמיד חלמתי שיגיע היום ואמצא את אהובת לבי ואנשא לה ואהיה לה לבעל. מפריע לי שלכל הכינויים אין שום ביסוס חוקי.
היחיד שלא לגמרי צורם לי הוא אישי אבל עדיין אין זה נותן לי דרך נוחה להציג את עצמי.
אני מתנחם בזה שכמה מכם לא מתנגדים לכך בצורה גורפת.... אולי עדיין יש לי תקווה.

_ואפשר יותר קצר.
"זה איתי"_
יש לי בעיה עם רק שם. כשמציגים או מכירים משהו, נימוס חברתי מבקש הבהרה של ההקשר. למשל "תכירו, זאת אימי ..." או "זאת אחותי, ..."
ברגע שמשמיטים את ההקשר זה גם גורם לאי נוחות, "כן..... אבל מי זה" וגורם לתהיות "למה היא לא אמרה לנו מי זה?"
אני מרגיש שגם ההגדרות החילופיות מעלות הרבה תהיות ואי וודאות, במיוחד אצל אנשים שהמלה בעל שגורה בפיהם, וזה עדיין רוב החברה שלנו היום.

אני שנים כשדיברתי עליו זה היה "החבר שלי". פשוט לא התרגלתי להחליף את המינוח, וזה גם היה תמיד נכון. היום אני קוראת לו בשמו, או "אישי". את המילה "בעל" אף פעם לא אהבתי. וכמו שעדי אמרה - העובדה שהתחתנו לא שינתה את עובדת חברותנו....
למרות התגובה הכמעט קולקטיבית של : "אבל התחתנתם, לא?"..... (-:

שלום לכולם/ן, ותודה על התמיכה וההצעות!
אני רעייתו של הנ"ל ובגללי הדיון

אורית- גם אני מאוד אוהבת את המילה "רעייתי", אבל לא כ"כ את "רעי". נשמע לי שרעייתי יותר מוכר ומזוהה כ "אה, זאת אשתו" לעומת רעי "רעי? מה זה רעי? כזה שמסתכלים בו?"
אבל אולי אני אצליח לשכנע את אישי להשתמש ב"רעייתי" (לא שיש משהו רע ב"אשתי", רעייתי פשוט מאוד יפה בעיני).

זה עדיין לא פותר את הבעיה, והיא שמפריע לו שאני לא קוראת לו "בעלי"... מבחינתי זה כן מראה על בעלות, כמו רכוש. אפילו לכלב אני משתדלת לא להתייחס כאל "הרכוש שלי" ושונאת ששואלים "מי הבעלים של הכלב הזה" ואני צריכה להשיב "אני", למרות שמבחינת החוק ככה הוא מוגדר.
אז לעצמי כן אקרא רכוש??? לא נראה לי.
ולכן, כנראה הבעיה היא שבאמת אין איזושהי אחידות על מונח שיבהיר גם שיש קשר וגם את "המעמד החוקי".

עוד משהו: אני מאוד אוהבת לקרוא לו "בן זוגי", כפי שבוודאי שמתם לב. "בן זוג" זה דבר מאוד מיוחד בעיני- יש רק אחד כזה בכל זוג! וזוג זאת יחידה מיוחדת, מלוכדת, שאף אחד לא יכול להתפרץ אליה ולהיקרא גם "בן זוג".

אז מה דעתכן/ם? האם על אישי פשוט להסתגל לכך שהוא נישא למישהי שלא אוהבת את המונח "בעל", או שמא כולנו נמצא/נמציא מילה תחליפית ונתחיל לפרסם אותה, עד שהיא תהפוך תחליף מקובל ל"בעלי", כולל ההגדרה החוקית? מי למילון, אלי!

המלה בעל נראתה לי תמיד אלימה ומפחידה. כשהייתי קטנה היה ברור שכך מכונה בן הזוג -- אבל אפילו אז, האסוציאציה שלי היתה איש מבוגר, ענק ומפחיד.
עד כדי כך שהמחשבה שיום אחד יהיה לי אחד כזה לא נשמעה מלבבת כל כך. המלים "בן זוג", "חבר לחיים", "אהוב" היו הרבה יותר מזמינות ונעימות.
לרוב אני אומרת "האיש שלי". אני משתמשת ב"בעלי" רק כשברור לי שמי שמולי לא יבין את הכוונה (הוא נוהג כנ"ל, כשהוא צריך להציג את עצמו ביחס אלי). אבל זה לא קורה הרבה.

אני מרגיש שגם ההגדרות החילופיות מעלות הרבה תהיות ואי וודאות, במיוחד אצל אנשים שהמלה בעל שגורה בפיהם, שהיא עדיין רוב החברה שלנו היום.
הדגש הוא על עדיין. זה המצב כשדברים הם בתהליך שינוי. השינוי בעיני הוא חיובי וחשוב, ולכן אני שמחה לתרום לו, גם אם במחיר מוזרות קלה -- ולא תאמין כמה מהר מתרגלים. בחוג חברי הנשואים מוזר מאד להשתמש במונח "בעל". ייתכן מאד שאם ילדיך, כשיתבגרו, ישמעו אותך אומר "בעל", הם יחשבו שנפלת מהירח... אני מאמינה שמושג מוסכם במקום "בעל" יתבסס בסופו של דבר. האם אז תרגיש נוח יותר?

אני לא מאמין, לא לרגע שיש מישהו בארץ היום, שחושב שמשמעות המלה באה מהשורש בעלות.
מעבר לעניין הדקדוקי, עליו העמידו אותך כבר קודם -- נראה לי שזו תמימות מופלגת לחשוב כך. כל כך הרבה משפחות מתנהלות על סמך הנחת העבודה הזאת, בין במודע ובין שלא. הקשר בין שפה לחשיבה, כפי שהוכח בהמוני מחקרים, הוא דו סטרי. הן משפיעות זו על זו ומושפעות זו מזו. השינוי בשפה כל כך חשוב, מפני שהוא בסופו של דבר יוצר את השינוי בתפיסה. מלים פועלות עלינו ברבדים רבים, לא כולם מודעים. אני מעזה לומר שהמתעקש להתקרא "בעל" חשוד עלי כמי שמחזיק בתפיסות לא שוויוניות של יחסים בין המינים, ויהיו עמדותיו הגלויות והמוצהרות ליברליות ופמיניסטיות ככל שיהיו.

לא משנה

רעייתי פתרה את הבעיה.

שולה חתולה: הבעיה היא שאני לא קוראת לך בעלי, או שאין לך איך להציג אותי?
אני: שאת לא קוראת לי "בעלי"
שולה חתולה: אה. אז תתרגל!

ועל זה אצלנו אומרים שתמיד יש לי את המלה האחרונה בבית: !Yes, Dear

החלום שלי הוא שאשתי תצליח עם הקריירה במקצוע שהיא חולמת עליה ושתכלכל אותנו ושאני אוכל להיות stay home dad
לבשל בשביל כולם, מטלות בית למיניהן ולבלות כל שניה אפשרית עם ילדי. אינני חושב שאני שוביניסט.
אני תומך ברעיון של אשתי להמציא מלה חדשה ומקובלת בעלת משמעות סמלית וחוקית... הצעות ייתקבלו בברכה

ושונאת ששואלים "מי הבעלים של הכלב הזה"
כבר קרה לי ששאלו אותי אם אני של הכלבה.... (-:
(ולא כי ויתרו על המילה בעלים, אלא במקום לשאול אם הכלבה שלי...

ואני חשבתי שכל הפואנטה בחתונה זו היכולת לאחר 12 שנה להפסיק להתפתל עם אמאשל חברהשלי ו אמאשלזוגתי ולהתחיל לכנות אותה חמותי.
אגב, אבא שלי משתמש ב ארוסתי לשעבר.

בקיבוץ, פעם פעם, כשהמלה "בעל" נחשבה למלה גסה, נהגו לומר "הבחור שלי". שמעתי חברות ותיקות שהמשיכו לומר כך גם כאשר ה"בחור" הקריח או הפך שיבה והלך כפוף. "הבחור שלה" כמו "הבחורה שלו". כך אמרו.

אני מעזה לומר שהמתעקש להתקרא "בעל" חשוד עלי כמי שמחזיק בתפיסות לא שוויוניות של יחסים בין המינים, ויהיו עמדותיו הגלויות והמוצהרות ליברליות ופמיניסטיות ככל שיהיו.

לא מקבל.
מונחים מקבלים חיים עצמאיים בתודעה, ומתנתקים מהמקור ההיסטורי שלהם.
כמו שהמונח "יוצא דופן" אינו מתחבר לאף אחד ניתוח קיסרי (שבו התינוק יוצא דרך הדופן), וכמו שהחודש תמוז אינו מתחבר לאף אחד עם האל הבבלי תמוז והחודש מרס אינו מתחבר עם אל המלחמה היוני-הרומי מרס, וכמו שגמל שלמה אינו קשור לא לגמל ולא לשלמה, וכמו שבן אנוש אינו קשור לאנוש התנכי, כך גם בעל אינו קשור לבעלות.

אם השורש מפריע למישהו, אז אפשר, בעקבות חנניה רייכמן, לדרוש שהמקור של בעל הוא "למשוך בעול".

אפשר כמובן להתחכם. כמו "ארוסי לשעבר", אפשר "מקודשי" או "מְקדשי", (בעקבות הקידושין), גם "הבן של חמותי ולא גיסי". זה לא מוסיף כלום. כלל הוא בשפות מדוברות, שמונחים נפוצים הם קצרים, וכאן דרוש מונח קצר. ה"בעל" התנתק מהמשמעות של בעלות, הוא ממלא את התפקיד הסמנטי הזה, ואין כרגע מלה ראויה אחרת.
אגב, גם ה"ארוסי לשעבר" אינו חד משמעי. ארוסין יכולים להתבטל, והמונח יכול לגרום לאי-הבנות. כמו שאמר חנניה רייכמן:
_אתה אפריים - מאורס עוד?
כבר לא.
אמור בבקשה,
איך התפטרת מ"קליפה" זו?
איך?
נשאתיה לאישה_

לגבי אישהּ (עם מפיק בה"א) - זה נשמע כמו אישה (ללא מפיק בהא), ושפות מדוברות אוהבות בידול של מונחים כשיש הבדל במשמעויות. רעיה זו הצעה מצויינת - למי שמפריע לו המונח "אשתי". לעומת זאת, המלה "רעי" יכולה באותה המידה להתפרש כשם פרטי (הרוצח רעי חורב) או כסיווג מסויים של קרבה: מכר, עמית, רע, ידיד, עמית, חבר.
"בן זוגי" - מתאים במיוחד לזוגות לא נשואים אשר חיים יחד, וזה גם הרושם המתקבל. מונח דומה: "חברי לחיים". אפשר להדגיש את זה על ידי "הידוע בציבור שלי".

עודד. אני מסכים איתך!

אך מה הפתרון? אני מרגיש שכל הכינויים הקיימים היום מורידים אותי לדרגת חבר ותו לא. מה עושים?

ומה לעשות שאני עדיין מסרבת לקרוא לו "בעלי", כי אצלי בראש זה כן מתקשר לבעלות (כמו על רכוש). והיות וכיום כל כך הרבה משפחות מתנהלות על סמך הנחת העבודה הזאת, בין במודע ובין שלא. (וכאן מדובר על הנחות שוביניסטיות) אני משתדלת להתרחק מהמושג הזה.

אני מעזה לומר שהמתעקש להתקרא "בעל" חשוד עלי כמי שמחזיק בתפיסות לא שוויוניות של יחסים בין המינים, ויהיו עמדותיו הגלויות והמוצהרות ליברליות ופמיניסטיות ככל שיהיו.
אז זהו, שאם לא הייתי מכירה אותו כ"כ טוב גם אני הייתי חושדת בזה. מזל שהוא באמת ובתמים רוצה להיות עקר בית (עוד מושג מטריד!), כך שאנשים יאמינו לו

כמו שהמונח "יוצא דופן" אינו מתחבר לאף אחד ניתוח קיסרי (שבו התינוק יוצא דרך הדופן), וכמו שהחודש תמוז אינו מתחבר לאף אחד עם האל הבבלי תמוז והחודש מרס אינו מתחבר עם אל המלחמה היוני-הרומי מרס,
לאף אחד? אני מציעה שלא תדבר בשם כולם.
<מתעקשת על "מרס" ולא "מרץ">

כמו שהמונח "יוצא דופן" אינו מתחבר לאף אחד ניתוח קיסרי (שבו התינוק יוצא דרך הדופן
ההבדל הוא שיוצא דופן, גם אם הוא כן מתחבר עם אותו ניתוח, אין לו משמעות לא נעימה. אין לו משמעות שמעמידה מישהו כרכוש של מישהו אחר.

טוב, כי היום להיות יוצא דופן, זה כבר לא יוצא דופן P-:

אני מרגיש שכל הכינויים הקיימים היום מורידים אותי לדרגת חבר ותו לא
אני מתנצלת על כי אינני נדרשת לניתוחים הלשוניים. הרגשתי היא, כי הדרישה להקרא 'בעל' דווקא, חובקת בחובה צורך ריגשי, שראוי אולי ליתן אליו ואת הדעת -
נסה אולי לשאול את עצמך מדוע בעצם זה כל כך חשוב לך? האמנם יש בכוחו של כינוי כדי לשנות משהו ממעמדך? האמנם אתה זקוק לכינוי על מנת להרגיש כבעל? האם אתה זקוק להצהרה חברתית קולנית (הכרזה 'רישמית', מוטב מפי העלמה עצמה, כי אתה ה-ב-ע-ל) כדי לבסס את מעמדך?

ובכל זאת קצת על הלשון (רק קצת..) -
עזוב כרגע מה המילה 'בעל' משדרת לשאר העולם, אם היא מנותקת ממקורה הלשוני אם לאו, לרעייתך - מה משדרת המילה? היא כבר העידה - עבורה המשמעות היא בעלות, המשמעות היא שהיא רכושך.
לכן, בשיג ושיח שביניכם בענין זה, זכור לקחת בחשבון, כי הצורך שלך ב'אישרור' טיב יחסיכם במישור החברתי, משמעו, עבור רעייתך, הוא הכרזה כי אין היא אלא רכושך.

אישי= האיש שלי, בנזוגי= בן הזוג שלי. הרי גם האופציות האלה מבטאות בסופו של דבר משהו המתיימר לבעלות.

הרי גם האופציות האלה מבטאות בסופו של דבר משהו המתיימר לבעלות.
אני חושבת שיש הבדל רב בין בעלות לשייכות. הדוגמאות שהבאת מדברות בשייכות, לא בעלות.

בעלי= בעל שלי, לא?
ואם בוחרים בהצעתו של עודד לבנה לדרוש שהמקור של בעל הוא "למשוך בעול".
אז יוצא שבעלי= המושך בעול שלי.
מה רע?

אבל הבעיה היא במונח בעל, ולא בשיוכו "בעלי".
גם לא הייתי שמחה להגדיר את אהובי כמושך בעול שלי...
אולי, כאבי עוללי... (רק שאני, אללי, אף פעם לא קוראת להם עוללי).

ויוצא שבעלי= המושך בעול שלי.

הייתי מעדיף הנושא עמי בעול ולא המושך בעול שלי שאותו ניתן לקרוא
המושך בעול , שלי
או
המושך, בעול שלי (נו קדימה, זוזי כבר!!)

<אלא אם כן מדובר בזוג הנמנה על קהילת הסאדו>

חייבת להודות שגם לי אין בעיה עם המילה בעל. אני יכולה להבין את הסיבות לקושי עם המילה אבל לא קשה לי ואפילו נעים לי לפעמים (תרתי משמע

) לקרוא לו 'בעלי'.

ויש את המילה 'נשוי' 'נשואה'. 'תכיר, זה הנשוי שלי, פטריוט כחול לבן'. אני בטוחה שהחלק שימשוך את תשומת הלב יהיה שמו של הנשוי

(במחשבה שניה, 'נשוי' נשמע קצת כמו 'נשי' ...)

...ואני תמיד חושבת שהמילה המתאימה ל בעלי זה אישתי = האיש שאיתי D-:

> ברונית לא התחתנה עם בנזוגה כדי שלא יווצר מצב של בעלות. כן כן, עד כדי כך <

(במחשבה שניה, 'נשוי' נשמע קצת כמו 'נשי'

נשוי נכתב דומה לנשי, אבל נהגה אחרת לגמרי.

ובנוסף, אם נמשיך את קו המחשבה הזה, לא יהיה לזה סוף. "בעל" נשמע קצת כמו "נעל", או "רעל", "איש" נשמע כמו "ביש"...

אני לא מבין מה הבעיה עם "אישי" או "האיש שלי". זוהי המילה העברית הנכונה לתיאור הקשר. למעשה בתנ"ך יש את שתי האפשרויות: "בעל" ו"איש". המשמעות שלהם נבדלת בתוכן שהם מייחסים לקשר בין האיש והאישה. "בעל" מתיחס להקשר החוקי והכלכלי של היחסים (שאכן היו אז יחסים של בעלות בעיקרם), בעוד ש"איש" מתיחס לפן הריגשי והארוטי שלהם.

כאשר אישה בתנ"ך מתיחסת לאיש שלה היא תמיד משתמשת ב"אישי" ומעולם לא ב"בעלי" (בדקתי בקונקורדנציה. אם פספסתי משהו - וגם אם לא - אשמח לקבל הערות והארות).

מכאן שלפחות מבחינת הדיוק הלשוני "אישי" נכון יותר מ"בעלי".

אני שמח שאשתי פונה אלי כאישי (= האדם שאני חולקת איתו את חיי, אוהבת אותו ונמשכת אליו) ולא כבעלי (= האדם שאני רשומה כנשואה לו בתעודת הזהות, וחולקת איתו רכוש משותף). לא רק אני רואה בזה מחמאה. רוב השומעים, גם אם אינם מורגלים במונח זה, מקבלים ממנו את הרושם של יחס חיובי ( כבוד, אהבה וכו') כלפי. המונח "בעלי" משמש הרבה פעמים לתיאור תועלתני או מזלזל של האיש. ברור לרוב המאזינים שאשה שלא אוהבת את בן זוגה לא תפנה אליו בתור "אישי".

המלה "איש" נשמעת מוזר למי שנתקל בה לראשונה, אבל מנסיוננו אנשים מתרגלים אליה מהר מאד. רוב המכרות של אישתי התרגלו להשתמש בה, ("מה שלום האיש שלך?" וכיו"ב) אם כי רק לגבינו. בני זוגן עדיין נשארו "בעלים".

אני מאמין שככל שיותר אנשים ישתמשו ב"איש", שהוא נכון יותר ויפה הרבה יותר (לפחות מבחינת ההקשרים התרבותיים שלו) מ"בעל", המילה הזו תשמע יותר טבעית ובסופו של דבר תקלט בשפה המדוברת.

ואני לא מבינה מה זה משנה איך קוראים - אני ובעלי לא מתייחסים אחד לשני כאל רכוש בכל מקרה. מה שחשוב הוא מה שקורה פנימה ולא החוצה. אתם לא באמת חושבים שהמילה "בעלי" היא שהופכת יחסים בין אנשים מסוימים ללא-שיוויוניים, נכון?

ניסיתי קצת לבדוק בשפות זרות. לא מצאתי מה המקור של Wife אבל husband הוא (ע"פ וובסטר) "Master of the house". כך שזה לא בהכרח בעיה בעברית.

ובענין שייכות: יש לי חברה שכשאומרים בסביבתה "Oh my God" היא אומרת "He's not yours".

"He's not yours".
Well, actually he (she?) is - "אנכי ה' אלוה ך" מצלצל מוכר?

<והנה שוב הדגמה להבדל בין שייכות לבעלות...>

לא מצאתי מה המקור של Wife

לפי וובסטר המילה הגיעה מהפועל To weave - לארוג.

ברגע שמשמיטים את ההקשר זה גם גורם לאי נוחות
לא כשאת באה עם 3 ילדים ובעל, ומציגה את כולם רצוף [-:

...לא בטוח, פעם הצגתי את בעלי כאבי ילדיי והוא נעלב עד עמקי נשמתו ('זהו, זה כל מה שאני?!') מאז מקפידה על 'בעלי.'

גיא,

אני מאמין שככל שיותר אנשים ישתמשו ב"איש", שהוא נכון יותר ויפה הרבה יותר (לפחות מבחינת ההקשרים התרבותיים שלו) מ"בעל", המילה הזו תשמע יותר טבעית ובסופו של דבר תקלט בשפה המדוברת.

זה נכון לכל מלה.
גם אם כל האנשים בעברית יתחילו להשתמש במלה הזבנד במקום בעל, היא גם תישמע במהרה יותר טבעית. לא זו בלבד, אף זו: אם כל דוברי העברית יתחילו להשתמש במלה ווייף במקום בעל, גם היא תישמע טבעית אחרי תקופה קצרה. אחרי שימוש רב, המשמעות משתכחת. ראה דוגמאות מן העברית המדוברת של היום:

אבא גנוב.
כלי כלי אחו-אל-שרמוטה (=אחי הדפוקה) משהו בן זונה

כך ש"אם כולם יאמצו את המלה הזו - היא תשמע טבעית", זה לא טיעון.

כרגע המלה בעל היא זו שמשמעותה, באוזני הרוב המוחץ של דוברי העברית, היא בן הזוג לחיים ולמשפחה, והיא מנותקת ממשמעות קניינית.

פעם הצגתי את בעלי כאבי ילדיי

זה נשמע כמו מינוח המייחד אם שאינה בקשר עם אבי ילדיה.
במקרה הגרוע - זה נשמע כמו הצגה של החלבן.

עודד,

זה נכון לכל מלה._ ... _כך ש"אם כולם יאמצו את המלה הזו - היא תשמע טבעית", זה לא טיעון
אני מסכים. זה לא היה הטיעון שלי, אלא רק מלות סיום אופטימיות. אני ניסיתי להבהיר למה אני חושב שכדאי להחזיר את המילה "איש" לשימוש. בניגוד לדוגמאות שהבאת, מדובר בהעשרה של השפה העברית על ידי רענון מלה שהיום חסרה בשפה המדוברת (כפי שמרגישים חלק מהכותבים והכותבות בעמוד זה).

בניגוד לאפשרויות אחרות שהוצעו (בן-זוג, שותפי חיים וכו') המלה "איש" כבר קיימת בעברית בדיוק במשמעות הנדרשת, ונושאת איתה מטען תרבותי-ספרותי, שבעיני הופך אותה ליפה הרבה יותר מכל 'המצאה מודרנית' אחרת. בנוסף, "אישי" מקפלת בתוכה משמעות של מחויבות, שלא משתמעת (לי לפחות) מ"בן-זוגי" ובוודאי שלא מ"אבי ילדי".

כרגע המלה בעל היא זו שמשמעותה, באוזני הרוב המוחץ של דוברי העברית, היא בן הזוג לחיים ולמשפחה
נכון, אך הרוב אינו כה מוחץ. אני מכוון את דברי בעיקר למיעוט (הלא מבוטל) שלא מרגיש בנוח עם "בעל", ומחפש מלה שתתאר באופן מדויק יותר את הקשר.
והיא מנותקת ממשמעות קניינית. אני לא מרגיש כך, אבל אולי יש לי רגישות יתר למילים ומשמעויות (רוב מכרי התחתנו בטקס אורתודוקסי והרגישו שהוא מנותק ממשמעות קניינית, למרות המילים המפורשות בכתובה שהם חתמו עליה).

אם כבר מחפשים את המשמעות והמקור של המונחים האנגליים (husband, wife), כדאי לשים לב שבערבית המונחים הם ג'וזי (= הנשוי לי, מלשון "בן-זוגי") ומרתי (= גבירתי).

נכון, אך הרוב אינו כה מוחץ.
אהבתי.

אני מכוון את דברי בעיקר למיעוט (הלא מבוטל) שלא מרגיש בנוח עם "בעל", ומחפש מלה שתתאר באופן מדויק יותר את הקשר.
כן כן, זאת אני, המיעוטית שהתחילה את הכל

גיא, כל מילה שלך כאילו יצאה מפי. תודה!

איש נשמע לי מלאכותי ושובר שיניים. אני אומרת בעלי מתוך התרסה. מעניין שאני משתמשת ב"בעלי היקר " בזמנים שאני כועסת עליו ומשמיצה אותו בעיני חברותי המסורות. או מספרת "חוכמה" שלו .

טוב מיפינו את רוב תחומי האי-הסכמה. נראה לי שנסכים על המפה הבאה:

האם הרוב מוחץ: לדעתך לא, לדעתי כן.
האם במלה "בעל" יש תחושה של קניין. לדעתך כן, לדעתי לא.
העובדה שלמלה "אישי" יש עוד משמעות: לדעתי זה מזיק, כי טוב כאשר למושג נפרד יש מונח נפרד. לדעתך זה מועיל, כי זה מכניס משמעות ערכית מסויימת לתוך המלה.

מסכים למיפוי?

ועוד משהו ששמעתי "נשואי"
באנגלית יש hubby מה עם הבעלול המקומי?קצת מוציא את הארס מהתפוח, לא?

אולי אני סתם דפוקה, אבל מה שמפריע לי במיוחד כשמדברים על המשמעות של המילה 'בעלי' הוא לא רק הרמיזה על ה'בעלים שלי' ועל 'מי שבועל אותי', אלא גם רמיזה על אותו שריד תנכי של המנהג לבעול את האשה כדי להפוך אותה לשלך. בעלת אותה? אז עכשיו אתה בעלה.
דווקא בערבית, שאמורה לשקף תרבות הרבה יותר שוביניסטית, משתמשים במילה החביבה זוג'י (זוגי) לבעלי, וזוג'תי (זוגתי) לאשתי.

עודד, כמעט מסכים, חוץ מהנקודה האחרונה:
העובדה שלמלה "אישי" יש עוד משמעות גם למלה "בעל" יש עוד משמעויות. דווקא כלל לא שקלתי את הצד הזה. כל מה שטענתי הוא ש"איש" היא המילה העברית הנכונה והמדויקת לתיאור הקשר, וכי החזרתה לשימוש תעשיר את השפה. בעיני ההקשרים המקראיים שלה מוסיפים לה יופי ועומק שאין בחלופות אחרות (ובוודאי לא ב"בעל").

אני חושב שדוברי עברית רבים ירגישו הרבה יותר בנוח עם "איש" מאשר עם כל חלופה אחרת, מהסיבות שהזכרתי למעלה. לכן לדעתי היא המועמדת הטובה ביותר לשבור את ההגמוניה של "בעל" בשפה. גם היום המושג "אשת איש" מקובל הרבה יותר מ"בעולת בעל" (שניהם מצויים במקרא).

מונו נוקי,
איש נשמע לי מלאכותי ושובר שיניים
מלאכותי_ - זה עניין של טעם והרגל. אבל _שובר שיניים ??

שובר שיניים- הש' בסוף האיששששששששששששש

המנהג לבעול את האשה כדי להפוך אותה לשלך. בעלת אותה? אז עכשיו אתה בעלה.
זה לא המנהג. המנהג הוא שאם בעלת אותה- אכלת אותה. עליך לקדש אותה ולדאוג לכתובתה.
ואם מתנקים ממבט אנכרוניסטי, זהו מנהג מצוין לזמנו.

הבעייה זה חוסר שוויון הזדמנויות.לא?

קיבלתי סחרחורת מהדף הזה.......
לרוב אני לא אומרת בעלי או אישי או רעי או שותפי או כל ואריאציה אחרת. אני אומרת "ליאור" כי יש לו שם שנתנו לו אביו ואימו.
הרוב מבינים.

לפטריוט, האם אישתך משתמשת בביטוי "נורא יפה"? הרי גם הביטוי הזה צריך לצרום , האם זה לא נורא?

אז תסביר לה שמילים נשחקות ומאבדות את המשמעות שלהן. המילה "בעל" בהקשר של זוגיות כבר מזמן איבדה את ה"בעלות"
אבל יש אנשים שתמיד מחפשים את הרגל החמישית של החתול והם החיו את המשמעות העתיקה למרות שצריך לשבת ולחשוב
על זה קצת כי בסך הכל המילה בעלי כל כך אפרורית.

אגב, מה היא אומרת בקשר למטבח? זה בסדר? הו! כמה נעים לשבת במטבח שלכם!

גם לשלוח שנה טובה למשפחת חורב זה קצת בעיתי, לא?

בקיצור לא כדאי להתחיל להכנס יותר מידי למשמעות של מילים כל כך עתיקות ושחוקות זה מיותר וגם מבטל את הסלנג לגמרי
למעשה עם מתחילים לחשוב בצורה כזו אז צריך לעבור לעברית תיקנית בלבד כי הסלנג ושפת הדיבור מלאים בביטוים מהופכים
אבל ... רגע, המילה בעל היא תקנית לגמרי - הנה אני בלופּ

שליחה על ידי Talila* » 19 יולי 2005, 08:57

לאישי היקר אני בד"כ קוראת הבעל שלי ... כשאנחנו לבד עם עצמנו. בחברה הרבה פעמים אני מציגה אותו : הגבר שלי. הוא מעולם לא העיר לי על כך ואני חושבת שהוא אפילו מוחמא מזה. יש לי אכבר גבר!

איש נשמע לי מלאכותי ושובר שיניים. אני אומרת בעלי מתוך התרסה. מעניין שאני משתמשת ב"בעלי היקר " בזמנים שאני כועסת עליו ומשמיצה אותו בעיני חברותי המסורות. או מספרת "חוכמה" שלו .
קצת מזכיר אותי.
(אני לא מאמינה שזו פעם ראשונה שאני בדף הזה, במיוחד ש עדי יותם בטח הכי נדהמת ממני, כשאני אומרת "בעלי" ).
כשאני אומרת בעלי, אני תמיד תמיד תמיד מודעת למשמעות של זה.
לפעמים אני משתמשת במלה בשביל אנשים שלא יבינו שום מושג אחר.
לפעמים אני משתמשת במלה כי להחליף אותה נשמע לי פלצני.
לרוב אני משתמשת ב"בעלי" כי זה מאוד משעשע אותי, וחוץ מזה אנחנו נשואים רק 11 ומשהו שנים ועוד לא התרגלתי שאני "נשואה" ויש לזה תחושה מצחיקה, כאילו אנחנו משחקים ב"בית" ואני בתפקיד ה"רעייה" והוא בתפקיד ה"בעל".
לעתים אני משתמשת בבעלי בגלל שמצחיק אותי הקישור לבעילה.
לפעמים מאוד נחמד לי להעמיד פנים שאני הרכוש שלו. (-:

ולפעמים אני פשוט אומרת בנזוגי, אישי, האיש שלי, או "זה רני שלי". שלי, כמובן (כי הרי הוא הרכוש שלי, לא (-; P-: D-: ).

האיש שלי- גם אני...

כל כך הרבה זמן חיכיתי כדי להגיד בעלי... לא מחליפה את המילה הזאת בשום מילה אחרת!!!

.
מרגישה פלצני להמציא מילים אחרות. לא מרגישה שאני רכוש של אף אחד ואף מילה לא תשנה את זה.
בשבילי זה פשוט שם של מושג- כמו שגם אם שם הוא מכוער, אם תכיר מישהו שאתה אוהב בשם הזה, הוא יראה לך יפה ויתן לך קונוטציה טובה כל פעם שתשמע אותו.

אני בדר"כ אומרת אהובי שלי
הוא האהובי שלי באמת!
אבל מבינה את הבעיתיות הריגשית עם העניין.
_לעתים אני משתמשת בבעלי בגלל שמצחיק אותי הקישור לבעילה.
לפעמים מאוד נחמד לי להעמיד פנים שאני הרכוש שלו

כשאני אומרת בעלי, אני תמיד תמיד תמיד מודעת למשמעות של זה

היי, וואו, אשכרה חזרתם לדף הזה

מצחיק ומעניין כ"כ לקרוא אותו שוב עכשיו, וכמובן גם לקרוא את התגובות החדשות. אצלנו הדברים לא השתנו- אני עדיין מתנגדת להשתמש במילה "בעלי", אבל כל עוד אנחנו גרים בארה"ב זה לא עולה לעיתים קרובות, או שזה עולה באנגלית ואני אומרת my husband או my hubby. והוא עדיין רוצה שאני אגיד "בעלי".

בשמת, אהבתי את "זה רני שלי"! מצלצל לי יפה, אם כי קצת אימהי.

אני מסכימה עם כל אלו שאמרו שהשימוש הגובר במילה "אישי" יהפוך אותה למקובלת יותר וטבעית יותר. ומאוד מאוד אוהבת את מה שבר עדש אמר לגבי החייאת המילה שכבר נושאת משמעות מדוייקת, מובנת, והיא מהמקורות!

תודה לכל המגיבים @}

אנונימי

אני אומרת "נשואי"

אם יורשה לרווקה ליטול חלק בדיון, אז יש לי פה שתי הארות:
אמי וחבורת מאוכזבות הגברים? שלה, תמיד אומרות איך שhusband מוסרי יותר מבעל וכו'. ובכן, husbandry בחקלאות, פירושו ביות. גידול בהמות במשק. P-: P -:
לעומת זאת משהו נחמד: במיתולוגיה האשורית בעל הוא אל צעיר וחזק מאד- אל גשמי הברכה, ואם אני לא טועה- בן זוגה של ענת (אלת החקלאים?). יש הרבה מלים בעברית שנגזרות משם וגם זו. לכן אני דווקא, בבוא הזמן, מאד ארצה בעל- מישהו שיפרה אותי, שימטיר עליי גשמי ברכה. זה מצלצל כל כך בריא....

תראו מה דוד בן גוריון חשב על זה ב-1953 (!)

http://web02.postil.com/unforget.nsf/le ... endocument

התוכן:
_לשר האוצר,
חתמתי היום על "הצהרת העובד(ת) לצורך קביעת ניכויי המס. בהצהרה, בסעיף 4 נאמר שם בעלי/אשתי. לדעתי יש להגיד אישי/אשתי.
במלה בעל יש משמעות של אדנות ועבודה זרה, שאינה הולמת כבוד האשה, השווה לגמרי בזכויותיה לאיש. תעשו כדבר הושע הנביא
"והיה ביום ההוא - תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי" (הושע ב' 18)
בכבוד רב,
ד.בן-גוריון_

בעלי. אין לי בעיה עם זה. הוא לא הבעלים שלי, אבל אני רוצה לקוות שאני היחידה שהוא בועל....לא ככה?:-)

(אני לא מאמינה שזו פעם ראשונה שאני בדף הזה, במיוחד ש עדי יותם בטח הכי נדהמת ממני, כשאני אומרת "בעלי" ).
רק עכשיו ראיתי את זה

כן, נכון.

ולא השתכנעתי.

אבל אני רוצה לקוות שאני היחידה שהוא בועל....לא ככה?

אאוץ'. הצטמררתי ונצרמתי. סורי

אנחנו לא נשואים. שנינו לא בעניין. אבל לדעתי שווה להינשא רק כדי להיפטר מה"בנזוגי" הזה. זה מביא לי חום. יאללה, שיהיה בעלי. ממש לא אכפת לי מה המשמעות של זה, כל זמן שאני יודעת איך אנחנו חיים (אחלה, תודה).

בתזוגי וכל אלה, שמדי פעם אני משתמש בהם לגיוון נשמעים לי לגמרי כמו מורה קפוצת תחת שמקפידה על משהו שאני לא מבין.
חברה שלי זה מה שאני אומר בדרך כלל. רק לנהגי מוניות אני אומר אשתי. או לנציגים של הוט

חברה שלי זה מה שאני אומר בדרך כלל.

כן, חבר שלי. אבל אז לא מבינים שהוא האבא של הילדים שלי... למי יש כוח לכל התסבוכת הזאת??!! אני בקטע של לפשט דברים - נראה לי שאני אתחיל לקרוא לו בעלי בלי שנתחתן .הבעיה שגם "בעלי" נשמע לי פשוט לא אני, אבל נראה לי שעדיף.

כבר יותר קל להתחתן, לא?

כבר יותר קל להתחתן, לא?

עם המשוגע הזה ??

אני לא מסוגלת לאומר בעלי. מיד אני שומעת בועל וזה מרגיש לי אלים. (בועל זה תמיד בכוח?)
תמיד מציגה אותו כבן זוגי. (אפילו בבנק) העובדה שיש לנו אותו שם משפחה מבהירה את הקשר.
למה בעצם לקחתי את שם המשפחה שלו..... יש איזה דיון על זה?

צריך להיות דיון על זה - ראיתי כמה פעמים גריין שבשמת כתבה. נדמה לי שלדף קוראים שמות משפחה שונים לאמא ולאבא

אישי ברור שאישי.

רק במקומות ש"לא מבינים" או שאין לי כח להתווכח אז "בעלי"

מישהי פעם חשבה שפשוט קוראים לו "ישעי" או משהו כזה, לא היה לה לגמרי מובן מה הבחורה הזאת רוצה.

ובכל זאת בכל פעם כשאני אומרת אישי או בעלי אני חושבת על העניין. זה עדיין לא לגמרי טבעי לי כל הפוסטפמיניזם שלי.

מה עם בן זוגי?

מה עם בן זוגי?
שלא לומר "חברי לחיים"
אפעס נשמע לי טיפה פלצני לפעמים.

חברי לחיים גדול עלי

שליחה על ידי שרון* » 23 יוני 2007, 06:58

כשגרנו באוסטרליה נתקלנו ב YOUR PATNER - כשלא יודעים עם זוג אנשים נשוי או לא ולא יודעים מי בן/בת הזוג
אני שמתמש במילה "בעלי" מעט, כי ככה רוב האנשים מבינים שאני מתכוונת באדם היקר שאיתו אני מבלה את ימי ולילותי בזוגיות ובשיתוף.
מי שכבר מכיר אותנו - אני קוראת לו בשמו.
באופן ההגייה של שמו כבר אני מבטאת הכל.

יש איזה דיון על זה?
שווה לפתוח...

למה בעצם לקחתי את שם המשפחה שלו.....

אולי כי אני אישה, עם יכולת הכלה....

משעשע אותי פתאום לפגוש בדף הזה שנמצא כאן כבר כ"כ הרבה זמן...
חשבתי שאני היחידה ש"משתגעת" כשאומרים לי את המלה הזאת (בעל... בררררררררר).
זו היתה אחת הסיבות (מני רבות) שלא רציתי להתחתן, לבסוף התחתנו בכל זאת (לחץ משפחתי כבד...), לא לפני שהבהרתי לרב היטב בפגישה איתו לפני החתונה, שאני מתנגדת למושג "בעל". פרט למושג ה"בעלות" של הגבר על האשה (שנשאר מימי קדם), וה"בועל" שלה, זה גם מושג של עבודה זרה,
הזוג של בעל ואשתורת=בעל ואשה מרומז כאן. הרב הסכים איתי והוסיף (למיטב זכרוני הרופף) שאפילו הרמב"ם (אם איני טועה) אמר שבאחרית הימים אשה תאמר אישי ולא בעלי (או שכשכך יאמרו הנשים זה מה שיקרב את ביאת המשיח? זכרוני אכן רופף ביותר, תקנו אותי מי שיודע....) .
מעולם לא השתמשתי במילה "בעלי" והסובבים אותי כבר התרגלו, אז אני מניחה שכולם יכולים להתרגל.

_למה בעצם לקחתי את שם המשפחה שלו.....
אולי כי אני אישה, עם יכולת הכלה...._

איזה תשובה יפה. הולכת לחפש את הדיון שהיה.

גם לי המילים האלו עושות חום. בינתיים אני קוראת לאיש בשמו.
לפעמים אם אני אומרת "אבא שלהם "שואלים אם אנחנו גרושים ואם אני אומרת "בנזוגי " זה מרגיש מגושם ומוזר
ובכלל אם אני אומרת יותר מדי "בעלי" בשיחה אחת אני שואלת את עצמי מדוע זה קרה? לרב מתברר לי במבט לאחור שזה היה מיותר. (לקחת אחריות על החיים של עצמך, לזכור שאת אדם נפרד, להגשים את החלומות שלך בעצמך ועוד ועוד.....)

אנונימי

בנזוגי תמיד נשמע לי משהו שמתאים יותר למשחק טניס או מקס' איזו סדנא, לא למי שקשרתי את חיי בחייו וההפך.

אגב בהרצאה שהייתי נאמר שבמקור בעל ואשתורת=דומוזי ואיננה היו דומים בגדלם ,גובהם וחשיבותם.

מהאתר של איריס יוטבת
http://www.irisyotvat.com/images/[po]4 2pic[/po].jpg

אולי כי אני אישה, עם יכולת הכלה....
?males dont have that