בעלי או אישי

[איילת*]

ספר הושע פרק א-ב

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

לא קראתי את כל הדף עייפה ואין כוח אבל בכל זאת רק אגיד, שגם לי יש דחיה חזקה המילה בעל, ממש נמנעת מלהשתמש בה, ועם כל הבעייתיות שבמציאת תחליפים,אני מאמינה שהדור הזה ישריש את השינוי ולא רחוק היום שתהיה מילה שגורה אחרת למושג הנוראי והחשוך הזה:בעלי.יש בעברית עוד תופעות שובניסטיות מעצבנות ואני לא פמינסטית, אבל זאת אחת המרגיזות ביותר.

[שולה_חתולה*]

נחמד לראות שהדיון פה המשיך.
אנחנו חוזרים לחיות בארץ במרס, ויש לי הרגשה שהדיון יחזור גם אלינו... עדיין האפשרות שהכי נראית לי נכונה היא "אישי", והוא עדיין רוצה להקרא "בעלי"... sigh

ותודה למי שציטטה את דברי בן-גוריון- אותי זה שכנע!

[פרח_לב_הזהב*]

האיש שנשוי לי (ארוך, ארוך, אני יודעת. זה מה יש בינתיים)

[רחל_ברמן*]

אפילו הרמב"ם (אם איני טועה) אמר שבאחרית הימים אשה תאמר אישי ולא בעלי
זה בתנ"ך. ישעיהו, אני חושבת (האתר של סנונית לא עולה לי, ואין לי קונקורדנציה לצערי).

[אחת*]

אני הפסקתי להתלבט בסוגיה. בשביל זה יש לו שם.
הוא לא צריך שום הגדרה אחרת.
במקרים שבהם אני ממש חייבת אני אומרת "בנזוג"
אבל מאז שהרגלתי את עצמי לקרוא לילד בשמו...
אני מתפלאה כמה אפשר לעשות את זה,
וזה מובן - מתוך ההקשר - גם למי שלא מכיר אותו או לא יודע איך קוראים לו

[מודי_תאני*]

לי מאוד מאוד מפריע שכשאשתי מספרת סיפור כל סקויה, היא קוראת לי "אבא שלה".

[שולה_חתולה*]

טוב, הדף נוצר מתוך בעיה של אישי עם זה שאני לא קוראת לו "בעלי", ומתוך נסיון למצוא חלופה-פשרה הולמת. כך שלקרוא לו בשמו לא יעזור לנו אבל אני מקווה שעם הזמן (ועם התינוק? זה מעמיק הכל, לא?) הוא יפנים יותר את מעמדו בעיני ואולי זה יפסיק להפריע לו. אולי הוא פשוט יתרגל. ואולי אני אוותר... אין סיכוי

[שולה_חתולה*]

שכחתי להגיד גם שצורם לי קצת דברים כמו "האיש שאני נשואה לו" או "אבי ילדי"... למרות שזה תיאור נכון של המציאות, זה לא ממחיש בעיני את הקשר ביני לבינו. לקרוא לו "האיש ש" זה נראה לי ממש מרוחק, במקום תיאור הקרבה שאני מחפשת.

אבל שמחה לשמוע שכל אחד/ת מצא לו פתרון בסוף (או לפחות חלק).

[פלוני_אלמונית*]

גם אני מסכימה עם הקושי של "בעלי", למרות שגם האופציות האחרות לא ממש באות לי בטבעיות. לרוב אני פשוט משתמשת בשמו בשביל לדבר עליו אבל זה גם גורם לאיזו מעורפלות בנוגע לתפיסת הקשר שלנו בעיני. כמו הפרדה - שני שמות שונים, שתי נשמות שונות. בגלל זה כשממש טוב לי איתו אין לי בעיה לפוט בעלי בקלילות שמחה כזו. רציתי רק להאיר, שלעניות דעתי, הבעיה שיש לנו עם ה"בעל" היא העובדה שאנחנו רואות את הבעילה שלו כמשהו גשמי, בעוד שהמשמעות האמיתית של בעילה זו היא רוחנית (כמו כל דבר...). הכוונה שהנשמה של האשה יורדת לעולם הזה כדי לתקן את החצי השני שלה - האיש. היא שייכת לו במובן הזה כי היא התיקון שלו בעוד שאת התיקון שלה, הוא רק מאפשר לה לתקן. היא התיקון שלו ממש ונולדה בשבילו. (ארבעים יום לפני יצירת הוולד יוצאת בת קול וכו'). זאת אומרת שהבעיה שלי עם הבעל היא שאני רוצה "זכות קיום" בפני עצמי ולא להיות נבראת רק כדי לעזור בתיקון שלו, אבל דא עקע, התיקון שלו זה התיקון האולטימטיבי שלי גם כן.
יצא קצת מבולבל, ויש לי עוד המון מה לספר... אבל סה"כ כדאי להוריד את הרגישות בעניינים האלו של גברים ונשים ולהבין שהכל ההיפך ממה שעל פניו נראה.

[אמא_של_שפן*]

נתקלתי בנושא השבוע. דיברתי עם לקוחה בחנות, ואמרתי משהו על "בן הזוג שלי", משהו שציין גם שהוא אבא של בננו. לא זוכרת מה. והיא אמרה "אה, כן, גם אנחנו לא נשואים" במין שמחה של גילוי. אמרתי לה שאנחנו במקרה כן התחתנו (אם כי חס ושלום לא ברבנות), אבל אני לא חושבת שזה ענינו של מישהו על איזה חוזים אני חותמת. אני גם לא משרבבת לשיחה את נושא החוזה שחתמתי לשכירות הדירה שלי, נכון? אני פשוט קוראת לה "הבית שלי" (זה לא יצא כזה גס רוח אישית. משהו התעוות לי בהעברה לכתב).

[מודי_תאני*]

לרוב אני פשוט משתמשת בשמו בשביל לדבר עליו
ידידה שלי תמיד היתה מספרת לי על חוויות היום עם הזכרת שמות של חברים שלה שלא היכרתי. בסגנון "אתמול הלכתי לסרט עם יוסי". אם שאלתי מי זה יוסי, היא אומרת "ידיד שלי מהצבא". פעם הערתי לה שזה מיותר - השמות שלהם לא ממש חשובים, והיא יכולה לומר מהתחלה "הלכתי לסרט עם ידיד שלי מהצבא". היא התנגדה, בטיעון שבעוד שבועיים היא תספר לי עליו שוב, ואז אצטרך לשאול אם זה אותו ידיד שהיא הלכה איתו לסרט... וגם אם אשכח את השם, יותר פשוט להתייחס בשמות. שוכנעתי, למרות שאני לא מדבר כך.

אצלנו באוסטרליה זה יותר מסובך, כי אם רואים גבר,אישה ושני ילדים, זה כמעט תמיד זוג לא נשוי, והילדים משני אבות שונים שהם לא הגבר שבתמונה כרגע. הרבה אנשים התפלאו לגלות שאני אבא של סקויה, ושאנחנו נשואים רשמית. כדי להציג אותי, אלה אומרת "זה מודי, האיש שאני אוהבת ואבא של סקויה", או משהו כזה.

[אהבה_טהורה*]

שאלתי עכשיו את צור [נחשו מי זה? (-: ] איך הוא היה מעדיף שאני אקרא לו [אישי, האיש שלי, בעלי?]
אז הוא ענה: אל תקראי לי אני אבוא לבד ואשתדל להגיע בזמן.
בכל מקרה אנחנו התחתנו לפני שנה ונולדה לנו ילדה, השלישית שלנו אומנם, אבל כייף לי להציג אותו בתור בעלי אהובי, יש בזה חידוש מרענן,
ולי אין שום בעיה עם זה שאני שלו והוא שלי וככה בחרנו וככה להציג את זה,מכיוון שאני לא חוששת מבעלות כלשהי אני יודעת שאני חופשית, למילים אין משמעות ללא הרגש האמיתי שעומד מאחוריהן, חוץ מזה שאני תמיד יכולה בחיבה רבה להציג אותו כ האיש שלי, מכיוון ששם המשפחה שלו הוא- האיש, יפה נכון?

[יולי_קו]

בצרפתית יש שתי מילים (או שלוש) שמבטאות לגברים ולנשים את המעמד הנשוי:
נישואים/חתונה נקראים mariage, להתחתן se marier , לכן האיש נקרא mari, והאשה נקראת mariée. זו פשוט סיומת בהטיית נקבה. אם כי ליתר דיוק האשה נקראת כך בעיקר בחתונה (‘הכלה׳), ואחר כך היא נקראת פשוט femme (שנשמע כמו fam), ומשמעותו-אשה (אותה מלה שמשמשת גם לאדם בוגר ממין נקבה).
יש מלה אחרת שמשמעה להתחתן épouser, ואכן אפשר ומקובל גם להציג את הנשוי לנו בתור mon époux - הנשוי לי -ככה האשה מציגה את, או מתייחסת לאיש שנישאה לו, והגבר מכנה אותה בתור mon épouse, הנשואה לי.
מישהי במעלה הדף הציעה לקרוא לו בעברית ׳נשואי׳, וזה מוצא חן בעיני, גם כי זה מזכיר לי את הביטוי ׳נשוא עם׳ במשמעות של אדם מכובד. כן! הוא מכובד! הוא האדם היחיד בעולם שהסכמתי להנשא לו, ולשאת אותו, שניהם גם יחד.
אני אישית לא אוהבת את המלה ׳בעלי׳ מטעמי בעלות ובעילה, בעלה האליל המדהים והמפרה של ענת מוצא חן בעיני, אבל אני כבר נשואה, ולא בעיניי פוליאמוריה
ביומיום אני קוראת לו בהמון שמות חיבה מתחלפים, רובם על בסיס שמו. כשאני מציגה אותו בפני אחרים, או מדברת עליו, אני מציינת את שמו, ואם זה לא ברור מההקשר אני מוסיפה לפני או אחרי שמו - יקירי, אהובי, החבר הכי טוב שלי, או יקירי היקר (יש לי גם גרסה לזה בצרפתית). זה כל כך יוצא דופן בסביבתי, שמבינים מיד שיש לו משמעות מיוחדת בחיי

בקיצור-
אני בעד המלה ׳נשואי׳ במקום ראשון.
מקום שני ומכובד יש לי בלב למלה ׳אישי׳, שלא ציינתי קודם, ואני לא משתמשת בה הרבה. למה היא מוצאת חן בעיני? אני אוהבת שפה גבוהה ומעודנת. יש לה הסטוריה מכובדת (נו, קראתם את ההודעות במעלה הדף). אני אוהבת אותה דווקא מפני שהמלה הזאת אישית, כי יותר עמוק ואישי מהזיקה בין אשה לאישה, ובין איש לאשתו?

[יולי_קו]

כל הקשקושים בהודעה למעלה הם בגלל האות e עם קו אלכסוני למעלה, שנהגת כמו אה עם צירה או סגול מתחת לא׳.

[פלוני_אלמונית*]

_בעלי (אני חופשי משתמשת בזה) הרבה פעמים קורא לי רעייתי,
אז מה דעתך על רעי?_
אם כבר אז דודי
לפי שיר השירים זו הרעיה והדוד.
כאמור "אני לדודי ודודי לי...."
זה אמנם ישמע מוזר , שאת כביכול נשואה לאח אמך או אביך, אבל כפי שאומר הגריין :
"השיוויון האפשרי הוא שיוויון הנפש"
אישי מעדיף אישי ולא בעלי, (לפי הפסוקים בספר הושע פרק ב' פסוק יח) אבל לי זה נשמע קצת פלצני...
אז ביננו אני קוראת לו אישי או האיש שלי, אבל כשאני מדברת עליו עם אנשים אחרים זה בעלי, ואין לי שום בעיה עם זה. אבל זו אני.

[פלוני_אלמונית*]

בניגוד למחשבה הרווחת, הכינוי בעלי, לא קשור למשמעות הבעלות של המילה, אלא מהמשמעות האלילית. זה התחיל מנשים שרצו לבטא יחס מעריץ כלפי הבעל. יחס כמו לאל. (או גברים שדרשו מנשותיהם יחס כזה). הן התכוונו לקרוא לבעל שלהן האלוהים שלי. זה היה תקופה שהאל הנפוץ ביותר היה הבעל. וכך הפך הכינוי הבעל שלי, במשמעות האל שלי, לכינוי שהחליף את האיש שלי. אכן לפני כן, הגבר קרא לאשה שלו אשתי, והאשה קראה לאיש שלה, אישי. וזה גם מופיע במקומות רבים בתנ"ך. בעלי, פשט ורווח, עד שהחליף לחלוטין את אישי. וכיוון שמעמדו של הבעל האל דעך, נשכח מקור הכינוי בעלי. אבל היו תקופות שעוד זכרו את מקור הכינוי בעלי. כשהנביא הושע צופה אל היּוֹם שהאשה לֹא תִקְרְא עוֹד, בַּעְלִי, הוא צופה אל היום בו בני ישראל ימאסו באלילים. אפשר לחזור למילה העברית המקורית אישי. אפשר להישאר עם המילה הזרה בעל, שקיבלה משמעות אחרת. אך לראות בה, משמעות של בעלות, זה זר ומוזר.

[פלוני_אלמונית*]

בראשית פרק כט' פסוק לב'. כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי
פרק כט' פסוק לד'. - וַתֹּאמֶר הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי
פרק ל' פסוק טו'. - וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת-אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת-דּוּדָאֵי בְּנִי
פרק ל' פסוק כ'. - הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי-יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים
שמואל ב' פרק יד' פסוק ה'. - אֲבָל אִשָּׁה-אַלְמָנָה אָנִי וַיָּמָת אִישִׁי
מלכים ב'. פרק ד' פסוק א'. - עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת
הושע פרק ב' פסוק ט'. - אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן
פרק ב' פסוק יח' - וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְהוָה תִּקְרְאִי אִישִׁי וְלֹא תִקְרְאִי לִי עוֹד בַּעְלִי

[פלוני_אלמונית*]

והיה ביום־ההוא נאם־ה' תקראי אישי ולא־תקראי־לי עוד בעלי: (הושע פרק ב פסוק יח)