בעלי במילואים

[תמר_ס*]

אוף.

[מונו_נוקי*]

שלא יתקרר לך החלב;-)

[תבשיל_קדרה*]

כשאין לי סבלנות אני זוועתית, אבל זו לא סיבה שגם את תהיי (-;
לכן הצעתי לצאת. שינוי אווירה עושה את זה. לא חייבים לנסוע: פארק ליד הבית, שמיכה, ספר, ארוחת משהו (הנה כל האמהות שיוצאות עם אוכל לגן שעשועים).
את יכולה גם ליזום מפגשון של פורומנקה בגינה הציבורית הקרובה אליך.

[תבשיל_קדרה*]

מי? מי ערך לי את ה "מגינה" שלי???

[חבצלת_השרון*]

יש לנו עוד 3 שבועות מילואים, אז תחזיקו מעמד, עוד מעט גם אנחנו מצטרפים לעדת הקיטור...

[חבצלת_השרון*]

ועכשיו תורנו.
הסיוט מתחיל היום.
כמה שאין לי כוח לזה...

[תמר_ס*]

אוף, חבצלת. בקושי נגמר אחד וכבר מגיע השני.

[עוף_החול*]

מה כבר מילואים? רק לפני שתי דקות הוא סיים את הפעם הקודמת.
חיבוווווווווווווווווק גדול. ואל תדאגי אנחנו פה. את יכולה להתלונן או לבלבל לנו את המח. אם את רוצה לריב אני גם מוכנה לריב איתך.
נשרוד את איכשהו יחד.

[תבשיל_קדרה*]

מתיצבת לדגל (-:
פרה פרה.
מה אתם עושים היום?

[ג'ינ_ג'ית*]

לא שזה ינחם מישהי (אולי כן?), אבל אני קוראת את הדף ורואה הרבה כאב על זה שהאיש שלכן הולך לתקופה מהבית. והרבה מהכאב הוא כי באמת קשה לתפקד בבית טכנית בלי עזר כנגדו.

אבל! גם הרבה כאב של אהבה וגעגוע, והרגל. וזה... איך לומר... כל כך יפה!
לא כל הזוגות מתקשים ככה להיפרד נפשית אחד מהשני. יש כאלה שממש מחכים לחופש הזה אחד מן השני. ויש שזה מציק להם טכנית ותו לא.

ועל בטוח שזה מחזק את האהבה. את הכמיהה. עם כל הכאב שמסביב. זהו.

[תבשיל_קדרה*]

ועל בטוח שזה מחזק את האהבה. את הכמיהה. עם כל הכאב שמסביב. זהו.
לא רוצה חיזוקים כואבים כאלה /-:

[חגית_ל*]

מבאס נורא להחזיק את הבית והמשפחה לבד. ועוד לדאוג בנוסף לכל.

[חבצלת_השרון*]

מה אתם עושים היום?
היום, שום דבר מיוחד, אבל בטח כבר מאוחר לך, לא?
מחר אני לומדת (עדיין אין לי מושג איך אני עושה את זה, בד"כ הוא נשאר עם הילדים ביום הזה), וביום רביעי אני עובדת עד 4, אבל אם תבואי אחרי 4 זה יהיה כיף נורא. בא לך?

[חבצלת_השרון*]

ועל בטוח שזה מחזק את האהבה.
כן, בעיקר כשרק לפני מס' ימים טבלתי...

[תבשיל_קדרה*]

היום, שום דבר מיוחד, אבל בטח כבר מאוחר לך, לא?
אה. אני רק שאלתי.
אנחנו חולים ועייפים מדי היום לכאלה תכניות.

[שרון_ג*]

קחי חיבוק.

גם אני באטרף בכל פעם שמגיעה מעטפה כבר-לא-חומה-אלא-לבן-עם-ירוק-כזאת

[יעל_צ*]

אני הייתי בצבא זאת ששולחת מעטפות כאלה .

<מבקשת סליחה>

[שרון_ג*]

זהו.
נגמר.
אין סליחה, אין כפרה ואין מחליה.
לא חברה ש'ך יותר!

<ואם את רוצה שמשפט שלך יודגש, תעשי רווח מאותיות הקישור>

<ש שולחת מעטפות כאלה .>

[יעל_צ*]

תאמיני לי שלא סבלתי את התפקיד הזה.
הייתי בבסיס די מעצבן, וכל היום מילאומניקים התקשרו לקטר.
לפחות רוויתי שם קצת נחת (וגם שבעתי מרורים רבים )

חבצלת השרון - החזיקי מעמד!!

<יודעת בעניין ההדגשה של המשפטים, התפלק לי>

[חבצלת_השרון*]

היום הוא פה ומחר ייוצא למחנה, אולי יחזור לשבת. ואויל לא.
רע לי, אני הרוסה, אני לא עומדת בזה.
אני מרגישה שאני על גבול התמוטטות.

[יעל_צ*]

חבצלת השרון,

אם היית גרה בירושלים, נשבעת שהייתי באה לעזור.
החזיקי מעמד!

[עדי_יותם*]

חבצלת - )-:
אולי נעשה איזה מפגשון עידוד בספורטק ביום ה' אחה"צ?

[חבצלת_השרון*]

תודה...
לגבי יום ה' הבן שלי בטיול אז כנראה שאני צריכה להישאר בבית. עוד נראה.

[חבצלת_השרון*]

הוא חזר לשבת, כולו גמור, והלך לישון מיד...

[שרון_ג*]

שתהיה לכם שבת בכיף

[תבשיל_קדרה*]

או, אני שמחה לשמוע שהיה בשבת בבית.
לא היה לנו סיכוי לעצור אצלך.
שבוע טוב שיהיה

[חבצלת_השרון*]

אוף, הוא שוב נסע...
איזה כיף היה בשבת...
אפילו שלא היה לו כוח בכלל לעזור, אבל לפחות השארתי אתו חלק מהזמן את הילדים והלכתי לישון, גם זה ממש עזרה גדולה...
ובכלל...
ועכשיו עד שבת הבאה...

[חבצלת_השרון*]

בבוקר לפני שנסע הוא לקח את הקטנים לגנון.
כשבאתי בצהריים הפיצפון לא רצה לבוא אליי! רץ לכיוון השני, הסתובב עם הגב וקרא : "אבא!"

[תבשיל_קדרה*]

)-:

[חבצלת_השרון*]

נמאס לי להיות חד-הורית. איך אנשים עושים את זה? אני פשוט לא מצליחה לספק את המענה לכל הצרכים של הילדים! בקושי לקטנים, כי הם דורשים יותר... שני הגדולים הפסידו חוגים השבוע כי שכחו ולא הייתי בסביבה כדי להזכיר ממש רגע לפני (הזכרתי חצי שעה לפני, ובמקרה של הבכור אמרתי גם לבייביסיטר וגם היא שכחה). הגדול לא הכין עבודה לבית הספר. הם לא מצחצחים שיניים כי נרדמים לפני שאני מזכירה להם. אותו דבר עם השירותים. הם אוכלים שטויות כל היום כי אין לי זמן וכוח לבשל או לעמוד להם על הראש שיאכלו ירקות. נמאס לי לתפקד בבית בשביל שניים - כל המטלות עליי ודי!!! אולי זה בכלל שייך לדף "אני מתפטרת"... (ואולי "מתאבדת" זו הגדרה טובה יותר?!)
ואני גם עומדת לקבל לפי כל הסימנים!!! כל התקופה של המותר התבזבזה על הצבא המטומטם...

[שלום*]

נמאס לי להיות חד-הורית

אל תדאגי יום אחד נצא מהשטחים ואז נעשה פחות מילואים.

[טרה_רוסה*]

באמת חשבתי עליך, שנעלמת, ובטח בגלל שבעלך במילואים אין לך אפילו שניה להיכנס לכאן...

[יעל_צ*]

חבצלת,

זה ייגמר. מבטיחה לך.

[תבשיל_קדרה*]

אוי, מסכנה...
אבל - נשארו רק עוד יומיים!

[שרון_ג*]

אוי, הוא עוד לא חזר?
אבל כנראה בגלל שאת צריכה לקבל, הכל נראה אפילו עוד יותר שחור...
אז הם לא צחצחו שיניים, ושכחו ללכת לחוג.
אז מה?
אל תייסרי את עצמך.
אולי אפילו תקחי את זה כזמן לעשות שינויים? משהו בסגנון של "אוקיי, מהיום החוגים באחריותכם." ולהבהיר שאם הם לא הולכים יותר מ- X פעמים, את לא ממשיכה לממן.
או לתת להם לעשות תבשילים קטנים (בני כמה הם?). למרות שלפעמים זה יותר בלגן מאשר לבשל לבד....

ואם את רוצה סתם לפרוק ולא בא לך לשמוע עייצס, אז תפרקי. ואת מוזמנת למחוק ממני מה שבא לך.
אני אמשיך להקשיב.
<איך עושים חיבוק?>
ככה?

[חבצלת_השרון*]

אל תדאגי יום אחד נצא מהשטחים ואז נעשה פחות מילואים.
ואיפה אתה, שלום , כשצריך אותך?

[חבצלת_השרון*]

תודה לכולן...
הוא קפץ אתמול בלילה בהפתעה בגלל שנשמעתי לו זוועה בטלפון. קצת שיפר את המצב...

התחלתי לספור את השעות והדקות עד יום שישי.

[יעל_צ*]

_הוא קפץ אתמול בלילה בהפתעה בגלל שנשמעתי לו זוועה בטלפון. קצת שיפר את המצב...

איזה יופי. נו, הנה עברה עוד דקה.

[גנרל_חורף*]

האם הוא משרת ביחידה אורגנית?
(ולמי שקפצה האסוציאציה, לא, אין הכוונה לחיילים שמתרוצצים עירומים בבסיס וניזונים מגרעינים טריים, הכוונה האם הוא תמיד עושה מילואים באותה פלוגה עם אותם אנשים)

לפעמים ניתן לחלק תעסוקה של חודש לשניים. בד"כ זה שמחלק יכול "לסגור את היציאות" רק בסמוך או בתחילת התעסוקה אבל כדאי מאד כבר להיכנס למערכת השיקולים שלו ו"להזמין מקום" לחצי השני.

יש יום ראיונות המוקדש לבקשות כאלה. אני תמיד ביקשתי שפשוט ירימו לי טלפון במקום לסוע לקיבינילוך.
לשבץ יציאות הבייתה זו מין חידת הגיון מעוותת. לפעמים אנשים נזכרים בדקה ה-90 כאשר מסובך לשנות את הפאזל. ולכן - יפה טלפון אחד קודם..
ומבלי לפגוע בשולחי המעטפות - שידבר ישירות עם המ"פ ולא עם משרד הקישור.

ואיפה אתה, שלום , כשצריך אותך?
נו ,שוין, כבר באים..

<שאול מופז הצטרף למיני?>

[תבשיל_קדרה*]

10 בינואר. החלה הספירה לאחור.
מצד שני: תוך 8 שנים זה יגמר לעולמים. בהנחה שלא כל שנה האיום ממומש (אם כי עכשיו זה שנתיים רצוף, אז אולי ההנחה מפוקפקת), מדובר על משהו כמו - נגיד - 5 פעמים וזהו. לכלהחיים.

[תבשיל_קדרה*]

עידכון לטובת המתענינים/דואגים -
האיש בבית חצי שבוע. בשבוע הבא מתוכנן להיות כמה ימים רצוף שם, ואז סופ"ש ארוך בבית. ואחר כך. הו, אחר כך, יהיו שבוע וחצי רצופים קשים ומפחידים, שאני מתכונת להעביר את רובם עם חברות.
> אופטימית. <

[דקל_נור*]

|אייקון של יהיה בסדר|

[קרן_יער*]

אופטימית זה טוב!

שולחת חיזוקים בכל הכח שיש לי.

[חבצלת_השרון*]

גילה
אם את באה לחמותך, את חייבת לבוא לבקר...

[תמר_ס*]

[יושי_י*]

זקוקה לעצה מהמנוסות והמבינות, האיש במילואים כבר שבוע והקטנה בת שנה וארבעה מאבדת את הצפון. היא מתועררת בלילות בוכה, צועקת, לא נרדמת, מתקשה להיפרד ממני ואני על סף קריסה: חוסר השינה נותן את אותותיו.
אין במי להיעזר - אנחנו רחוקים ממשפחה וביישוב החברה עסוקה עם הנכד שלה. מה אומרים לילדה? הגננת לא המליצה שאבא שלה ישיר לה בטלפון - כי זה מגביר את הגעגוע. היא גם טוענת שכשהוא ישוב עוד כמה ימים היא תשכח אותו זה נכון? נשמע לי לא כל כך הגינוי מה גם שהיא הוא קשורים מאוד. אשמח לעצות, איך להתנהג ומה להגיד

[בר_עדש*]

אני יכול לענות מהנסיון שלנו.

ילדים בגיל הזה עוד לא מטמיעים את דמות ההורים, ולכן כשהילד לא רואה את ההורה, הוא חש שההורה "הפסיק להתקיים" - ומכאן החרדה. לכן שיחות אם האבא בטלפון מאד עוזרות (מהניסיון שלנו. אני לא יודע על מה הגננת מבססת את הדעה שלה נגד) - הם ימחישה לה את המציאות שלו, וירגיעו אותה. עוד דבר שאישתי עשתה, הוא להסתכל ביחד באלבומים עם תמונות שלי - הבן מאד נהנה מזה.

לגבי בתגובה של הבן כשחזרתי - הוא שמח לקראתי כמו שהוא היה שמח לקראתי בכל יום כשהוא היה פוגש אותי, כאילו לא היו מילואים.

[לאורה*]

אני יכולה להוסיף- בעלי המון בחו"ל, לתקופות של שבוע - שבועיים, בכל פעם. גם הגדולה וגם הקטנה(חמש ושנה וחצי) מאוד מרוויחות מהתבוננות משותפת באלבום, בתמונות של אבא, משיחות עליו וכן- גם משיחות איתו בטלפון. זה אולי נראה מוזר לדברבטלפון עם ילדה שעדיין לא מדברת אבל היא, הקטנה, מקשיבה לאבא רוב קשב בטלפון עם חיוך ענק על פניה וכשמיצתה את החוויה, נותנת לי את השפופרת וחוזרת לעינייניה. אני מזכירה לה מדי פעם ש"אבא לא בבית, אבא נסע" וזה מבהיר את מצב הדברים: אבא קיים בעולם, עכשיו הוא לא בבית. אני לא מדברת על "הוא יחזור" כי נראה לי שזה מבלבל מבחינת הזמנים. כשהוא מגיע עם האוטו אנחנו כולנו רצות לחלון ורואות שהוא מגיע...
שיהיה לך בהצלחה!

[תבשיל_קדרה*]

אני שונאת עצות נוסח "עדיף לא להפגש, כי קשה להפרד".

[מונו_נוקי*]

קודם כל את, האמא, צריכה לראות איך את יכולה לאגור כוחות ולישון קצת. בלי זה יהיה לך קשה לעזור לבתך. בין אם זה לנסוע משפחה רחוקה, או עזרה בתשלום או כל מה שעולה על דעתך.
שנית, לדבר בטלפון, להביט בתמונות. להגיד שגם את מתגעגעת. לעשות כיף ביחד. מה שהגננת אומרת תמוה בעיני.

[שאול_ה*]

קיבלתי צו למילואים לחודש הבא, לשבועיים וקצת.

חייב לציין, באתי עם לזוגתי לספר לה.
יחד עם זאת מתכנן ללכת ליום ראיונות (מחר) ולנסות לקצר / לדחות את המילואים.

[תבשיל_קדרה*]

חיוך? חיוך???
בהצלחה בדחיה.

[שאול_ה*]

גילה, כן,
כן לחיוך וכן לדחייה. דחו לי לחודש יולי-אוגוסט.
נראה מה יהיה עד אז.
וכן, יש בזה דבר נחמד, במידה מסויימת (בערך חודש בשנה) לעזוב הכל ולעמוד בשער של איזה ישוב נידח, לאכול המון אוכל ולהתלונן כל הזמן...

[ענ_בל*]

וכן, יש בזה דבר נחמד, במידה מסויימת (בערך חודש בשנה) לעזוב הכל ולעמוד בשער של איזה ישוב נידח, לאכול המון אוכל ולהתלונן כל הזמן...

(-D אז בפסח שניכם בבית?
איזה כייף.

[תבשיל_קדרה*]

דחו לי לחודש יולי-אוגוסט.
או, יופי!

[משי*]

כן גם בעלי במילואים... אך בניגוד לכולן לנו אין ילדים עדיין וזה ככ קשה להיות לבד! וזה לא אפשרי לנסוע כי אני עובדת ולומדת כל יום עד שעות מאוחרות. כל החברות שלי גרות רחוק ממני.. הרווקות (את זה גיליתי רק עכשיו) וכל חברי פה נשואים וממש לא בא לי להתעלק.אוף.ובנוסף להכל אנחנו מנסים להכנס להריון, עד כאן הוינטלציה שלי... נראה לי אני הולכת לישון זה ככ מדכא-23 יום והסוף הכי קשה.

[מ_י_כ_ל*]

מצטרפת למעגל נשות הבעלים במילואים.

לשם שינוי מרגישה שיש לי זכות לכתוב כאן, כי לראשונה אי פעם אני עומדת לעבור את המיל' הללו לבד (כלומר בלי סיוע מהורי).

איך זה? איך זה שהוא נסע לפני פחות משעה ואני כבר במוד של געגוע? יש משהו בירוק חקי הזה

[סמדר_נ*]

מיכל --
שמחה לומר שהולדת פיץ פטרה הפעם את יקירי מעשרים ושלושת הימים.
אני עובדת עליו שיגלה מתי המילואים הבאים -- שנקדים מהר רפואה למכה ונעשה עוד אחד.

[עוף_החול*]

טוב, אני חייבת להודות שאני נדחפת לכאן שלא ממש בזכות. אבל... אם נתגמש מעט ונמתח את ההגדרה של מילואים לכל הנסיבות בהן יכולים בעלים להעלם מהבית לתקופות בינוניות עד ארוכות, הרי שנוכל בקלות להכיל גם נסיעות לחו"ל מטעם העבודה בקטגוריה הזו.
הוא נסע אתמול. לעשרה ימים. זה לא סוף העולם. (אבל בהחלט הצד השני שלו)
קצת עצוב לחגוג את החג החלבי הזה בלעדיו. הילדים מתגעגעים. ולי קשה להירדם בלילה. (נעלתי ואיבטחתי את הבית כאילו אני גרה בבית הדסה בחברון) הכלב משוחרר בחוץ משוטט לו סביב הבית ונובח על יתושים.
מצד אחד, עדיפה לוס אנג'לס על מילואים.
מצד שני,עדיף היה לו אני הייתי נוסעת לי והוא היה זה שנשאר פה לבדר את הנוער.
מצד שלישי, אני עומדת לאכול מאכלי גבינה נפלאים והוא יאכל אוכל אמריקאי. (זה באמת מנחם אותי)
מצד רביעי, הילדים סוף סוף בחופש ואפשר להנות מהם כל היום ואני פה בכדי לחוות את זה והוא מפסיד.
מצד חמישי, הוא יביא לנו המון דברים שביקשנו וזה אפילו יגרום לו הנאה (וגם פּוֹלִיש רציני למצפון בזמן שהוא ילך ויקנה כל מיני מתנות למחשב ולאופנוע שלו.)

השעה חצות וחצי. אני אמורה לישון כבר שעתיים.
לא נעצמות לי העיניים.


אווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווף. שיחזור כבר.

[בשמת_א*]

סתם, באתי לילל קצת.
הסתכלתי עכשיו במפת ההתנחלויות של שלום עכשיו (זה מה שעלה לי בגוגל כשרשמתי את השם של המאחז) איפה בעלי מוצב.
נעשה לי חושך בעיניים ובור בבטן. מרחק יריקה משני המקומות הנלבבים עין קיניא ורמאללה.
האמת, אני יכולה להסתדר, אף על פי שאני חייבת לכתוב הרצאה לקונגרס ולבדוק בחינות.
אבל הפחד מה יהיה עליו, זה החלק הגרוע.

[מונו_נוקי*]

[Pלונית_אחרת*]

אוי,

[תמר_ס*]

אוף. תקופה מסוייטת.
שיחזור בשלום.

[רוי*]

בעלי הולך למילואים בעוד שבוע
עכשיו אני מעודדת אותו אבל אחרי זה הוא צריך לעודד אותי במשך חודש עד סוף המילואים...אוף

[שפע_טל*]

גם שלי שם (במילואים)
איזה מין מקום זה שלוקח לנו את הבעלים שלנו ומשאיר אותנו בודדות....
ניסיתי לשכנע אותו שלו ילך (עם כל הכבוד לציונות)
בהתחלה הלכתי על הקטע השמאלני - שבטח ישלחו אותו לשטחים הכבושים
אחר כך ניסיתי עם קטע ימני - שכל מילואימניק מפנה חייל סדיר לגרש אנשים מהבית שלהם
אחר כך ניסיתי את העניין הפוסט ציוני
על הטיעונים הרגשיים (להשאיר אשה לבד עם תינוקת) ועל הנימים הרגישים אפילו אין מה לפרט
והתוצאה -
הוא נסע אתמול לעשרה ימים לאזור בית לחם להיות נהג בוס של המ"פ
ואני יושבת וכותבת בבאופן באחת בלילה
מוסר השכל -
בכל רע יש טוב
גם למילואים יש סוף
תחי מדינת ישראל!

[רוית*]

שפע-טל איך את מסתדרת? אני בטוחה שכמו כולנו -אנחנו בסוף מסתדרות עם זה...
לי נשארו עוד כמה ימים עד למילואים של בעלי אבל ביתיים ההכנות-כביסה גיהוץ והכנות נפשיות לעובדה שאהיה עם הילדים 24 שעות ביממה(כמו רוב הזמן אבל בלעדיו...)

[תמר_מתחילה*]

הנה דף שהגיע בדיוק בזמן... גם בעלי במילואים . גם ככה קשה לי בימים הארוכים לבד עם הקטנה, ועכשיו אפילו אין לנו אותו לשעה שעתיים בערב. ובנוסף לזה אני צריכה לדאוג לו! אני משכנעת את עצמי שבגלל ההתנתקות לפחות יהיה שקט עם הפלסטינאים.
זו בטח תחושה כל כך סוריאליסטית בשבילו. יום אחד הוא יושב ועובד על המחשב ולמחרת עושה סיורים בג'יפ ואוכל אבק (אני בכלל לא מתחילה לדמיין את הדברים היותר גרועים שהוא עושה בתעסוקה הזאת).
מעניין איך הקטנה תתיחס אליו כשהוא יחזור...

[בשמת_א*]

טוב, בעלי חזר בשלום מהמילואים. מאחלת לכולן.

[שפע_טל*]

בלילה הראשון אחרי שהוא נסע ציפ לא ישנה כל הלילה (בטח חשבה שאנחנו במסיבת פיג'מות ) .
בלילה השני היא נרדמה ב02:00 והתעוררה ב05:30 (מסיבת פיג'מות מקוצרת). p-:
עכשיו, עבר כבר יותר משבוע והיא ישנה יופי, וגם אמא שלה חורפת מצויין.
בהתחלה חשבתי שהשבועיים האלה יהיו מסיבה מתמשכת ושאני אנדוד כל היום בין בתי החברות הרווקות ש"יתאמנו" על ציפ ויתנו לי שקט כמו גם סבאביה.
בימים הראשונים הייתי תשושה מדי בשביל לנדוד. בימים האחרונים פשוט אין לי רצון כזה .
אז אני בבית, כרגיל, ולהפתעתי מסתדרת יפה.
תגידו, יכול להיות שמאז שאבא שלה במילואים היא לא מסכימה שגברים יחזיקו אותה ? (היא בת חודשיים וחצי).
בשמת - איזה כיף לך, בקרוב אצלי (-;

[פיצה_והתוספות*]

הי! הוא במילואים עד יום חמישי. הוא והאוטו.
אנחנו סגורות בבית (אני והקטנה) וכמובן שכל האנשים מסביב פתאום נורא עסוקים.
מאוד לבד לנו!

[תבשיל_קדרה*]

אח! איזה דיכאון זה להיות בלי אוטו...
אלב למה בבית? למה לא בגינה הציבורית הסמוכה? (לפחות אחה"ץ)

[מיכלולה*]

גם בעלי במילואים עוד שבועיים וגם אני מחפשת מה לעשות כדי לא להיות איתה כל היום בבית, אני הכי פוחדת מההרדמה כי זה היה התפקיד שלו עד עכשיו. בכלל מאוד כעסתי עליו שהוא הלך כי היא כזאת קטנה (3 חודשים), אבל לפחות אני לא פוחדת כי הפעם הוא בצפון ולא בשטחים אז לפחות אין לנו את הויכוח על האם לסרב או לא לסרב. מה שקשה לי זה שבכמה שעות שהוא היה איתה במהלך היום אני יכולתי לישון ועכשיו יש לי פחות זמן לישון כי אני כל הזמן איתה. וכשהיא נרדמת אני מוצאת אתעצמי מול האתר הזה ומפספסת הזדמנות לישון.
פיצה אני לא מכירה אותך אבל אשמח לבוא לבקר אם את גרה קרוב לקרית אונו ואם יש חניה ליד הבית.

[פיצה_והתוספות*]

אלב למה בבית? למה לא בגינה הציבורית הסמוכה? (לפחות אחה"ץ)
תבשולה את לא רוצה לצאת לגינות ציבוריות פה באיזור תאמיני לי!
ברעות שבהן משוטטים אמסטפים הלא מחוברים בשום אמצעי פיזי לבעליהם בני העשרה ויש שאריות של שימוש בחומרים שונים.
בטובות שבהן מסתכלים על הקטנה במנשא כאילו שתכף מזמינים לי עו"סית הביתה.
אני כן יוצאת (לטובות) אבל זה דכאון!
וגם- אני לא נוסעת באוטובוסים בעיר הזאת כי לא מזמן היה פיגוע ואני מפחדת.
במוניות אני לא יכולה לנסוע כי אני לא רוצה לסחוב את כסא הבטיחות איתי.
דכאון, כבר אמרנו?



פיצה אני לא מכירה אותך אבל אשמח לבוא לבקר אם את גרה קרוב לקרית אונו ואם יש חניה ליד הבית.
מיכלולה יקרה!
מבינה כל כך לליבך! גם אני יושבת פה בשעות הקטנות כי זאת הדרך שלי לקבל קצת זמן איכות לעצמי.
לצערי ולצערך אני בבאר- שבע.

[תבשיל_קדרה*]

((_))
דיכאון.

[פיצה_והתוספות*]

היום עשינו יום כיף. חברה לקחה אותנו לקניון ובחזרה (לצערי לא יכלה להצטרף אלינו).
הסתובבנו וראינו הרבה בגדים מתוסבכים להלבשה ויקרים לתינוקות. לא קנינו!
נכנסנו למשחקיה שהיתה מלוכלכת מאוד, אבל היו בה מזרונים ומתקנים רכים ואפילו קצת ילדים. היה כיף!
אכלנו ארוחת ערב צנועה מחוץ לבית. השארנו את רוב האוכל על הרצפה. איזה מזל שאמא לא צריכה לנקות הערב!
חזרנו עייפים ומאוד מרוצים. היא נרדמה מייד. אני לא מרגישה שגמרתי את היום מרוטה.
יום נפלא לניקוי ראש! המלצה חמה לכל מי שבעלה במילואים ובכלל!
<הוא חוזר מחר. יאללה שיחזור כבר!>

[תמר_מתחילה*]

מזמינים לי עו"סית הביתה שיזמינו, לפחות תהיה לך חברה

[פיצה_והתוספות*]

מזמינים לי עו"סית הביתה שיזמינו, לפחות תהיה לך חברה
D-:
תודה על העידוד!
אני צריכה את זה!

[פיצה_והתוספות*]

הוא חזר, הוא חזר, הוא חזר, הוא ח-ז-ר!!!!

[תמר_מתחילה*]

אז מה את עושה על המחשב בדיוק?!

[פיצה_והתוספות*]

הוא צנח למיטה ולי נוספה מכונה של מדים מסריחים
אז מה את עושה על המחשב בדיוק?!
כרגיל... נו... מקטרת

[תבשיל_קדרה*]

איכס... ריח של מילואים.

[שרון_ג*]

שלי קיבל ניכוי שלושה ימים על התנהגות טובה....
יחזור ביום ראשון במקום ביום רביעי.
אחרי שלושה שבועות של שכרון חושים בחברון-חלחול ושאר מרעין בישין.

[פיצה_והתוספות*]

_שלי קיבל ניכוי שלושה ימים על התנהגות טובה....
יחזור ביום ראשון במקום ביום רביעי._
אם כבר, למה לא שיחררו אותו ישר לסוף השבוע?
תחזיקי מעמד

אגב, האם יש פה אמהות ליותר משני ילדים שהעבירו את המילואים ללא עזרה?
אני כמעט התחרפנתי עם ילדה אחת.
הבעיה לא היתה כל כך פיזית, אלא מנטלית.
היינו בלי אוטו, לבד, סגורות בתוך הבית.
מענין לשמוע חוויות מבעלות משפחה גדולה יותר.

[תבשיל_קדרה*]

קראי פה למעלה. פשוט לקחתי את עצמי לחברים.

[שרון_ג*]

עם יותר מילד אחד (לי יש נסיון עם שתי בנות) - הילדים יכולים להעסיק אחד את השני מצד אחד, אבל מצד שני הם יכולים שניהם להזדקק לך בו זמנית ולא להבין איך את לא יכולה להתחלק לשניים לצורך העניין.

[תמר_מתחילה*]

אבל למה נשארת בלי אוטו? כדאי לנסות למצוא טרמפ עם מישהו שנוסע, או אפילו שאת תקחי אותו לנקודת מפגש עם מישהו (אם זה רחוק).

[מיכלולה*]

בעלי כבר שבוע במילואים ונשאר לו עוד שבוע, אני מסתדרת טוב מאוד וגם יש לי קצת עזרה מסבא וסבתא, אבל קשה לי, היא יונקת בערב במרווחים מאוד קטנים ונרדמת מאוחר ואני עייפה מאוד. היא כל הזמן איתי ואני בקושי מוצאת זמן לקניות ולבישולים ולמנוחה. היא נישאת פחות מאשר מה שאני רוצה כי אני לא יכולה שתהיה עלי כל היום כי לא הכל אני מצליחה לעשות עם המנשא וגם כואבים לי פרקי כף היד. באחד הימים הייתי כל כך עייפה שפשוט הלכתי לישון והנחתי אותה לידי למרות שלא הייתה עייפה, למזלי לקח לה שעה עד שהיא התחילה לרטון.

[עדית*]

היי בנות,
רעיון שעלה לי אחרי שראיתי קבוצה של אמהות וילדים דתיים,
שיצאו לנופש באחד מהמלונות הריקים של ירושלים לפני שנתיים:

אם הבעל יוצא לחו"ל או למילואים ומשאיר אותך לבד עם הילדים
(שמטפסים על הראש)
חיברי לבנות אחרות באותו הסטאטוס,
צרו קבוצה,
בחרו מלון פשוט באזור מגוריכם,
שעומד ריק (כמו מלונות רבים, בגלל האינתיפאדה והמיתון),
לחצו אותם קצת שיתנו מחיר נמוך
ותעבירו את היום יום עם נשים אחרות,
בלי דאגות של נקיון ובישולים,
עד שהבעל יחזור.

[עדית*]

פיצה, מזדהה איתך. זה באמת מוציא מהדעת...

[תבשיל_קדרה*]

חידושים והמצאות:
אני אחרי מילואים, הסוף עם חוויה רעה - חליתי מאוד.
החידוש הנפלא - הילדים רוחצים כלים! ומי יוזם? הקטנה!!!