בעלי התאהב באחרת

אולי פשוט משהו מתחזק בתוכי.

שליחה על ידי גוני* » 08 יוני 2010, 16:05

תשמעי, השארת אותי ללא מילים.
את באמת בן אדם מיוחד. חזק (!) לתת לעצמך להיפתח ככה, בלי לתת למחשבות האלה לקלקל לך. מדהים בעיני.
לעמוד מול המקום הזה של להרגיש פריירית (כתבת את זה כל כך מדויק בשבילי שתיכף התחלתי לבכות) ולא ליפול למלכודת.
איזה בר מזל בעלך שיש לו אישה כמוך !

עוד שאלה קטנה (שאותי אישית היתה מוציאה מדעתי אבל את כנראה כבר במקום חזק יותר כמו שכתבת, ואשמח להגיע אליו פעם) העובדה שהוא מתראה איתה
על אף שזה "בעבודה", שזה סמנטיקה מבחינתי, את הרי לא יודעת איפה הם בכל רגע. העובדה שיש לו כל הזמן את המגע הזה איתה (קרוב אל העין קרוב אל הלב)
והעובדה שכבר קרה שם משהו פיזי ביניהם, איך כל זה ביחד לא גורם לך לקום ולבקש מציאות אחרת ? האם בעלך באמת לא מבין עד כמה דבר כזה יכול לאמלל את אישתו ?
שהוא ממשיך להתראות איתה ? מנקודת המבט הקטנה שלי אני הייתי מפרשת את זה כך שבעלי לא באמת מתעניין ברגשותיי ולא חס עליהם. שהוא מעמיד את טובתו ראשונה ואולי גם את טובתה (שלא תאבד את מקום עבודתה) על חשבוני.
איך את רואה את זה?
(אני מתנצלת אם אני פותחת פצעים סגורים, ושוב, את מוזמנת למחוק . אני באמת לומדת ממך המון ).

שליחה על ידי גוני* » 08 יוני 2010, 22:31

קראתי שוב את כל הדף מהתחלה. משהו בדף הזה בהחלט מסעיר אותי.. התגובות שלך. כל כך השתנית מאז תחילתו ועד עכשיו. מדהים !

רוצה להזכיר שני משפטים שנשארו איתי:

האם כדי לבטא את האהבה שלך כלפיו את אמורה להכאיב לעצמך כל כך? (של עירית)

שימי גבול, ובתוכו - צאי במחול. (של צפריר)

והם נכתבים בהקשר של הדברים האחרונים שכתבתי פה למעלה לגבי "לבקש מציאות אחרת". וזאת במידה ואת חושבת שניתוק הקשר ביניהם יכול להקל עלייך.

ושוב, אחרי שקראתי הכל. . . את מקסימה ואני שולחת לך אהבה גדולה

.

טוב גוני, דבר ראשון אני מודה לך על השאלות שלך כי הן מעוררות אותי למחשבה שכבר ישנה אגב אבל אני תמיד שמחה ללבן את המחשבות שמתרוצצות בתוכי כאן על גבי הדף (לא תמיד בעצם, לפעמים אני דווקא זקוקה להפוגה מהאתר אבל כרגע מתאים לי).
אז אני מתחילה -

מנקודת המבט הקטנה שלי אני הייתי מפרשת את זה כך שבעלי לא באמת מתעניין ברגשותיי ולא חס עליהם. שהוא מעמיד את טובתו ראשונה ואולי גם את טובתה (שלא תאבד את מקום עבודתה) על חשבוני.
אני מאמינה שהוא כן חס על רגשותי אבל יחד עם זאת ברור לי שהוא מעמיד את טובתו ראשונה ודווקא מזה אני מנסה ללמוד ממנו ולקחת דוגמא עבור עצמי.
תראי, אפילו שאני כביכול שמה את טובתו ראשונה לפני טובתי אני עדיין עושה את מה שנדמה לי שיעשה לי הכי טוב בסופו של דבר.
זה שזה לא עובד כך זה כבר סיפור אחר אבל כולנו כל הזמן פועלים לטובת עצמינו (אני חושבת) אולי מלבד מה שאנחנו עושים עבור ילדינו.
אני עושה "עבורו" או "מקריבה" את עצמי כי אני חושבת (אמנם לפעמים בצורה לא כל כך מודעת) שאני אזכה מזה - אולי להערכה ממנו, או מהסביבה, או שארגיש שאני אדם ראוי בגלל זה או כל מיני אפשרויות שונות אבל זה לא בגלל שאיכפת לי יותר ממנו מאשר מעצמי.
הקיצר, אני מנסה לברר כמה שיותר בימים אילו מה באמת יעשה לי טוב מרגע לרגע ולהתחיל משם.
זה כשלעצמו לא כל כך פשוט בשבילי, אני צריכה להשקיט הרבה מאד מחשבות ולקלף הרבה קליפות לפעמים בשביל למצוא מה אני רוצה.
ולגבי טובתה על חשבוני, לא יודעת, אני לא רואה את זה ככה. אם כבר זה שהוא לא מוותר על העבודה שלהם יחד עדיין נראה לי שזה לטובתו, אני פשוט מבינה מזה שהוא לא מסוגל או לא רוצה לשחרר את היחסים שלו איתה.
ועם זה לפעמים קשה לי ולפעמים לא.

בהמשך לזה אני אספר שהיום עבר עלי יום לא קל בכלל.
אני לא יכולה לרב לדעת אם הם עובדים יחד או לא אלא אם כן אני שואלת אותו.
בעלי עובד בעבודה הזאת פעמיים בשבוע ולפעמים היא עובדת איתו שם ולפעמים לא. לפעמים אני יודעת שהיא לא עבדה כי הוא מספר לי על העבודה עם מישהו אחר שהוא עובד איתו שזה אומר שהיא לא עבדה באותו יום ולפעמים הוא לא מדבר איתי על העבודה ואז יש סיכוי שהיא כן עבדה.
הקיצר, אני די בטוחה שהיא עבדה איתו אתמול אבל עם הידיעה הזאת עוד הרגשתי ממש בסדר אתמול.
לעומת זאת היום חשבתי שהם שוב עובדים יחד והיום זה יום שהעבודה מתבצעת בערב עד שעה מאוחרת וזה כבר היה לי יותר קשה.

הייתי עסוקה הרבה מהיום בלהשקיט את הראש שלי. להתרכז במכוון בדברים שלי
ולפעמים כששמתי לב שאני מאד מתעייפת מהמאמץ הזה הרפיתי ואיפשרתי לעצמי לשקוע אל תוך הרגש שהיה שם.
לנשום אל תוך הפחד שהוא יעזוב אותי
או אל תוך חוסר הביטחון שהציף אותי
או אל תוך הכעס שהתעורר כתוצאה מכל מיני מחשבות...
זה היה טוב, זה היה יותר מרגיע ומעצים.

אבל בהחלט הייתי כל היום בסוג של עיסוק סביב זה והיה לי קשה להיות נוכחת עם הילדים לדוגמא.

עכשיו אני שואלת את עצמי איך כשהוא יחזור הביתה מחר אני יכולה לדבר איתו על מה שעברתי היום.
אני לא רוצה לעבור על זה ככה מבלי לבטא את התחושות שלי כי אני בטוחה שהן ימשיכו לבעבע בשקט מתחת לפני השטח גם אם לבינתיים עבר זעם.
האמת היא שמה שעולה לי ברגע זה זה לזכור שאין לי מה לאבד.
אני יכולה להגיד הכל, כל מה שעולה מבלי לדאוג מה הוא יחשוב עלי, או האם המחשבות והרגשות שהציפו אותי היום עלולות לדחות אותו או לא...
פשוט אין לי מה לאבד.
כי כל זה זה חלק ממני ואם הוא רוצה להיות איתי באמת הכי טוב שיראה מי אני באמת, נכון?
ואם אני רוצה להיות אני באמת, לחיות מתוך תחושת חופש ושמחה אז מכאן מתחילים. רק אני יכולה להעניק זאת לעצמי.

מקווה שמחר אמצא בי את האומץ וההכוונה המדויקת.
לילה טוב

ערכתי לך גוני

_כי כל זה זה חלק ממני ואם הוא רוצה להיות איתי באמת הכי טוב שיראה מי אני באמת, נכון?
ואם אני רוצה להיות אני באמת, לחיות מתוך תחושת חופש ושמחה אז מכאן מתחילים. רק אני יכולה להעניק זאת לעצמי._

כן!
והצהוב למעלה מדויק כתמיד: כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי

שליחה על ידי גוני* » 09 יוני 2010, 09:55

ניכר שעשית כברת דרך מאז תחילת המסע הזה. אז ניסית להיות איזו סופרוומן שמכילה, שמקבלת, שמאפשרת הכל. מפחדת להיות את. להראות רגשות אמיתיים, פגיעות.
את הופכת אותנטית יותר ויותר עם עצמך ולאט לאט זה מתחיל לחלחל החוצה...

בגלל שכנראה לא לגמרי הבנתי את התשובה שלך לשאלה לגבי לקיחת אחריות ויצירת מציאות, אני אנסה לשאול שוב, בתקווה שיש תשובה כזו.
מדוע בעצם את מפחדת לשים את הגבול הזה. לבקש בשביל עצמך את השקט הזה. שהיא לא תהיה שם, שאת לא תסתובבי עם הקשר הזה בבטן.
שלא תסתובבי בלופים על עצמך כל היום ויהיה לך
קשה להיות נוכחת עם הילדים
למה את יוצרת לעצמך מציאות כזו ? האם את מרוויחה מזה משהו ?
האם זה יוצר לך עניין, התרגשות, אדרנלין שגורם לך להמשיך ולהחזיק במצב הלא בריא הזה.
מדוע את מרגישה שמגיע לו להמשיך ולהחזיק בקשר הזה איתה כשהוא כבר הוכיח שאין לסמוך עליו כי הוא לא עצר את עצמו כשהיה צריך ...
(אם נדמה לך לרגע שיש פה נימה של שיפוט, אז אין. אנחנו שתינו באותה סירה, אני בודקת אותו דבר עם עצמי)

שלום חמודה קראתי אתמול את הדף הזה אני מודה שקראתי רק חצי ואת הסוף, ואני הולכת עם תחושת מועקה קשה ואני בכלל לא קשורה לסיפור אז אני לא מסוגלת לדמיין באיזה מצב את נמצאת, לי יש אבן עצומה על הלב ואני כל הזמן רוצה לצעוק את זה אסור לו לפגוש את האישה הזו יותר לעולם.!!! אסור לו אסור לו אסור לו!!!!!!!!!!!!!!!!! נשמע היה שאתם זוג שיכול להגיע לעומקים וגבהים אדירים. יהיה טוב שתשקיעו בעצמכםובסוף אתם תצאו מהסיפור הזה חזקים ומאוהבים אבל כל הדרך הזו תוכל להתחיל אם הוא יפסיק לפגוש אותה. יתכן שזה יהיה לו קשה גם לא לראות אותה וגם לנתק את קשר העבודה הזה. אבל אם הוא באמת בוחר בך וכך זה נשמע הוא צריך להבין שהוא נפל והוא חייב לקום ואת תעזרי לו לקום אבל הוא קודם כל חייב לעזור לעצמו ואת גם יכולה לעזור לו בכך שתחליטי שאם אתם רוצים לשקם ולהגדיל את הקשר שלכם כל מה שמפריע בדרך צריך לזוז וזה אפילו לחזור הביתה מהעבודה מוקדם בתור התחלה תמיד , כדי שאת תיהי רגועה, או לא לעזוב את הבית לכמה ימים וכו'. האישה הזו יכולה מחר להעלם מהחיים שלכם, נגיד שהיא תעבור דירה, אבל עצם הלגיטימציה שהוא יכול להסתכל באישה אחרת שלא לדבר על להיפגש איתה היא לא לעניין. כל זמן שאתם נשואים זה אוסר עליו ללכת עם כל אישה אחרת וגם אוסר עלייך ללכת עם כל גבר אחר וזה חייב להאמר. כשאנחנו מתחתנים אנחנו מתחייבים זה לזה כמו שאנחנו מתחייביםם לאמת אנחנו מתחייבים לנאמנות.

המחשב שלי עלול כל רגע להכבות אז שלחתי מהר את מה שכתבתי אבל יש לי עוד ... אני חושבת שאנחנו עדים להמון זוגות שמתגרשים, לדעתי זו פגיעה עצומה קודם כל בילדים, וגם פגיעה עצומה בנו. אני חושבת שנישואים זה אחת התפקידים הכי קשים שהאדם נדרש לקיים (אם הוא דורש מעצמו כמובן) והתפקיד הזה הוא על סף הבלתי אפשרי. לא סתם להיות נשואים אלא שזה באמת יצליח והזוגיות תפרח. ובגלל שזה כל כך קשה המון אנשים מתייאשים מזה, ואותי זה מאוד מעציב. אבל במקרה שלכם אתם מדהימים ואת בכלל על טבעית איך שאת מתמודדת, וזה הסימן הכי חזק בשבילי שאתם תוכלו להבריא את הקשר שלכם ולגדול ממנו ולחנך את עצמכם ואת ילדיכם לכל כך הרבה דברים. כן לגבר קשה קשה יותר לשלוט בייצר שלו, וזה ברור שהכל התחיל מהייצר, אבל הוא מחוייב לך ואם את שלו והוא יבין שרק איתך הוא יוכל לממש את כל הפנטזיות שלו ואני ממש לא מדברת רק על סקס ואתם תצאו לדרך חדשה וארוכה כן צריך לזכור שזה יהיה ארוך ושיהיו עוד נפילות רבות אבל נאמנות זה לא דבר שאפשר להתגבר עליו, שאולי כן ואולי לא. את והוא שנייכם חייבים לסמוך אחד על השני במקום הזה כדי שיהיה בסיס בטוח. ומה שבטוח שזה ישתלם. אני חושבת שהפתיחות היא הבסיס להמון גירושים מעטים מעטים מסוגלים לחיות בקשר פתוח. ורובנו לא מסוגלים להתחלק בבני הזוג, אז צריך לצעוק שכל אחד צריך להתרכז בבית שלו ולא להתיאש ובעניין הנאמנות צריך לעשות הכל כדי לא ליפול במקום הזה. ולכל הנשים שהולכות עם גברים נשואים וכנ"ל גם על המין השני אני שונאת אתכם אתם הורסים משפחות והורסים את המוסר הבסיסי של העולם. ולך אישה יקרה תחזיקי מעמד אני אוהבת אותך ומעריצה אותך שעדיין לא פרקת את החבילה. בבקשה בבקשה בבקשה יש כל כך הרבה מה לעשות כדי לחדש את הקשר שלכם לטובה תעשו את זה - קודם כל בשביל עצמכם כדי שתזדקנו ביחד ותפרחו ורבות בשביל המשפחה שלכם כולה.

גוני, אני מסתובבת עם השאלה שלך כל היום ופשוט לא מוצאת תשובה לזה.
זה מעורר אצלי בילבול ולכן יודעת שיש משהו בדברייך שנוגע לי במקום רגיש אבל לא יודעת להתיר את הבילבול או הערפל סביב זה.

(אם נדמה לך לרגע שיש פה נימה של שיפוט, אז אין. אנחנו שתינו באותה סירה, אני בודקת אותו דבר עם עצמי)
אגב, מסקרן אותי למה את מתכוונת באותה סירה. את נמצאת במצב דומה לשלי או שפשוט מעניין אותך להתעסק בנושא?

שליחה על ידי גוני* » 09 יוני 2010, 15:39

גם אני הייתי במצב דומה (אבל מאוד שונה- כי בעלי פעל מאוד מאוד אחרת מבעלך)
גם לו היה נדמה שמתפתחים רגשות כלפי "אישה אחרת" נקרא לה
איזו התרגשות שהוא לא ידע להסביר לעצמו
הוא לא סיפר לי על כך. אני גיליתי במקרה, דרך מייל שנשאר פתוח (תמיד זה ככה, לא ?)
בקיצור, הוא בחר להתנתק ממנה, עוד לפני שמשהו בכלל התחיל. הוא כתב לה שהוא מעדיף שהם לא ייפגשו יותר כי הוא אוהב אותי וכו'
והמשפחה שלו הכי חשובה לו

אצלי נפגע כמובן בעיקר האגו, על כך שליבו הלך אחרי אחרת וגם אם לחצי רגע. (אני הייתי בהריון באותה תקופה, בכלל שלב רגיש מאוד כשאת לוויתן (-:)
בקיצור, היה צריך מעט מאוד זמן כדי לתקן לי את האגו
כי הוא עשה באמת כל מה שהיה צריך כדי להוכיח לי שאני הכי חשובה בסיפור הזה

מה שקשה לי להגיד על בעלך... בגלל זה שאלתי. אם הוא לא מעמיד אותך במקום הראשון (ולא רק במילים - אלא במעשים !!!) אז למה את לא עושה את זה בשביל עצמך ??????

שליחה על ידי גוני* » 09 יוני 2010, 15:47

אה, כמובן ששכחתי לכתוב את החלק הכי חשוב אולי בכל הסיפור שלי. שבאופן מאוד שונה ממך (ואולי הכי לא מעורר הערצה) הלכתי עם העלבון שלי ולא ניסיתי להסתירו
ולא היתה לי שום בעיה לבקש כל בקשה שהיתה קשורה בקשר שלהם שגרמה לי אי נוחות (וזה מבן אדם שגם כך טרח ועשה כמעט הכל בלי שבכלל הייתי צריכה לבקש)
אז גם את הפרטים הקטנים אני לא התביישתי (טוב, אולי התביישתי אבל התגברתי על זה) לדרוש (!) כדי שלא יהיה לי יותר כבד על הלב ממה שכבר היה לי.

סיפרתי רק כדי שתיראי דרך אחרת. אין נכון ולא נכון. הבעל שלי הוא הבעל שלי ושלך הוא בוודאי עולם שלם אחר לגמרי. את מכירה אתכם הכי טוב.

מה שקשה לי להגיד על בעלך... בגלל זה שאלתי. אם הוא לא מעמיד אותך במקום הראשון (ולא רק במילים - אלא במעשים !!!) אז למה את לא עושה את זה בשביל עצמך ??????
שואלת אותך גם ומוסיפה עוד כמה סימני שאלה????????????????????????????................

גוני
(ואולי הכי לא מעורר הערצה) בעיניי כן מעורר הערצה.. אני הייתי עושה בדיוק, אבל בדיוק, את מה שעשית.. (-;

אם הוא לא מעמיד אותך במקום הראשון (ולא רק במילים - אלא במעשים !!!) אז למה את לא עושה את זה בשביל עצמך ??????

רוצה להגיד לגוני ולנורית שגבולות שמים ממקום של כוח, מבטחון, אהבה והערכה עצמית ומחיבור מדוייק לרצונות. לא כולנו תמיד שם. מה שנראה לאחד כמובן מאליו לאחר הוא עבודה קשה. כשיש את הידיעה הפנימית של מה אני מוכנה לקבל ומה לא, לעיתים כבר אין צורך לשים גבול כי הוא כבר שם, מורגש ונוכח ללא מילים. ולידיעה הפנימית הזו לפעמים לוקח זמן להגיע.

לכן אני חושבת שהעבודה שהאישה של עושה עם עצמה היא בדיוק בכיוןן הזה. כמו שהיא כותבת אני מנסה לברר כמה שיותר בימים אילו מה באמת יעשה לי טוב מרגע לרגע ולהתחיל משם.

האמת היא שמה שעולה לי ברגע זה זה לזכור שאין לי מה לאבד.
אני יכולה להגיד הכל, כל מה שעולה מבלי לדאוג מה הוא יחשוב עלי, או האם המחשבות והרגשות שהציפו אותי היום עלולות לדחות אותו או לא...
פשוט אין לי מה לאבד.
כי כל זה זה חלק ממני ואם הוא רוצה להיות איתי באמת הכי טוב שיראה מי אני באמת, נכון?
ואם אני רוצה להיות אני באמת, לחיות מתוך תחושת חופש ושמחה אז מכאן מתחילים. רק אני יכולה להעניק זאת לעצמי.

פשוט מדהים העבודה שאת עושה עם עצמך. את אכן מדהימה כפי שקודמיי כתבו לך, מה שכתבת כאן זה בדיוק זה, זה מה שאת צריכה לזכור בכל פעם שאת מקווה שמחר אמצא בי את האומץ וההכוונה המדויקת.

בתנועה גלית
רוצה להגיד לגוני ולנורית שגבולות שמים ממקום של כוח, מבטחון, אהבה והערכה עצמית ומחיבור מדוייק לרצונות. לא כולנו תמיד שם. מה שנראה לאחד כמובן מאליו לאחר הוא עבודה קשה.
לא התכוונתי לשפוט או לסקול אותה באבנים פשוט כל כך כואב לי בשבילה..
אני מבינה ומסכימה עם מה שכתבת אבל את יודעת בא לי לתת לה "סטירה" שתעיר אותה..
הלו גברת את יודעת שאת שווה מיליונים??!!
זה הכל....... שולחת חיבוק

סליחה על הבוטות, אבל רוב הדף כאן מלא בזיוני שכל.
כולנו מפלרטטים, נדלקים, חושבים שמתאהבים, חושבים שלא אוהבים את הבן זוג הנוכחי בתקופות ועוד..
אבל יש הבדל בין מחשבות, להתאהבות של ממש, למימוש.
אפשר לעצור את הסוסים לפני שהם שועטים.. הרבה קודם להידרדרות הזו.
אבל זוגך לא בחר לעשות את זה.
במקום זאת, הוא הלך על זה, שיתף אותך, וממשיך בזה.

יופי.
ואת מתבשלת במיץ של עצמך. מנסה להבין מה ומו ואיך את מתחזקת מזה וא את מגלה אורך רוח וכל מיני בולשיט.
את יכולה לצמוח מזה אם תעשי את מה שאת הכי מפחדת ממנו, לפי מה שאני קוראת כאן - וזה להציב גבולות. כי מרוב שאת מסתובבת במעגלים - מתמסמסת לך הבנה ברורה אחת - את נבגדת. בגוף. בנפש. בנשמה.
וזה לא משנה שהוא טוב ונחמד ושגם לו כואב.

הוא הגורם לכך והוא זה שצריך לטפל בזה טכנית, מוחשית, פיזית ואחכ גם נפשית ורגשית.

שזה אומר להתנתק מההיא לחלוטין. לגמרי. אפילו להחליף עבודה.
שזה אומר ללכת לטיפול לבד.
אפשר גם ביחד.
אבל הוא זה שצריך לטפל קודם כל, הוא אשם במצב שיצא משליטה. הוא אשם בכאב גדול שנכנס לזוגיות שלכם ואלייך. מבלי שאת היית שותפה לזה.
והוא צריך לחזר אחרייך עד כלות, ולרכוש את אמונך שוב, באופן שתבחרי בו (אם זה אומר להתקשר אלייך 3 פעמים ביום, אם זה אומר להפתיע ולקנות מתנות, אם זה אומר להציף במחמאות, אם זה אומר להתלוות לחוג/סדנאת טנטרה או כל דבר אחר שמחזק קשר לעומק).

ועד שכל זה לא קורה עכשיו, לא מחר בבוקר. עכשיו. הוא לא צריך לישון בבית.

אלוהים אדירים על כל שבילי הבריחה שמצאת לעצמך עד כדי כך שהאדון נשאר איתה כל הלילה ומשתף אותך בלי להניד עפעף, או מאחר לפגישה חשובה שלכם, בגלל שהוא נמצא איתה בלי לחשוש לחייו.

את נשמעת לי מאוד עדינה עד כדי סמרטוטית. והמצב הזה לא מיטיב איתך. את מחפשת לצמוח מכל דבר או חושבת שהיקום שולח לך רק מתנות ושהכל לטובתך - אז אני איתך. הדבר הזה כאן בשביל ללמד אותך אסרטיביות. עוצמה. יוזמה. גבולות. לא איך להכיל, לקבל, לסלוח, או ליצור לעצמך מחלה סופנית בגלל הגיהנום שהוא יצר בעבורכם.

ועוד משהו.
תחשבי שכל בגידה אחרת במערכות יחסים אחרות היתה מתקבלת בשאט נפש.
למשל, אם בן זוגך הוא היה יוצא עם אשת חברו?
החבר היה מכיל? מקבל? מתייסר בינו לבין עצמו וממשיך לנהל עם בן זוגך קשר נורמלי?

שליחה על ידי דליה* » 11 יוני 2010, 08:30

_באופן מאוד שונה ממך (ואולי הכי לא מעורר הערצה) הלכתי עם העלבון שלי ולא ניסיתי להסתירו
ולא היתה לי שום בעיה לבקש כל בקשה שהיתה קשורה בקשר שלהם שגרמה לי אי נוחות_
גוני, זה דווקא ממש מעורר הערצה! היכולת שלך להיות בעדך בסיטואציה הזו. ממש מדהים.
אני נמצאת במצב דומה
וממש לא יודעת לבקש בלי להשמע בכיינית. את יכולה לשתף אותי במה ביקשת ואיך עשית את זה?
שלא ייפגשו בכלל? שלא יהיו אימיילים?

מה זה?

כל מילה בסלע!!!!!!!!!!!

הלוואי שהיא תיקח משהו מזה!!

_גוני, זה דווקא ממש מעורר הערצה! היכולת שלך להיות בעדך בסיטואציה הזו. ממש מדהים.
אני נמצאת במצב דומה
וממש לא יודעת לבקש בלי להשמע בכיינית. את יכולה לשתף אותי במה ביקשת ואיך עשית את זה?_
גמני

גם אני עברתי דבר דומה....
בעלי,הגבר הראשון של חיי,הגיש לי כמתנת יום הולדת ווידוי ,היחסים התנהלו כארבע חודשים,והיא כמובן ממקום העבודה שלו.עולמי חרב!!!!!!!!!!!!!!!נישואים של שמונה שנים ,תינוק קטן ואני שמתמודד עם היום יום......לא ידעתי את נפשי.הייתי מבולבלת ,כעוסה,נפגעת,חסרת אונים,מצד אחד היה בא לי להרוג אותו ואותה,ואז גם התחלו רגשות האשמה האישים אולי בגללי הכל קרה?אולי לא הקדשתי מספיק לזוגיות?הייתי מאוד מבולבלת וחסרת אונים.
התגובה הראשונית הייתה הרצון לדעת הכל גם את הפרטים האינטימיים ביותר,היכן,מתי,כמה ואיך...זה כמובן שבר אותי יותר!
הוא כמובן ינסה להתנגד אבל דרשתי ודרשתי ומעט ממנו דלף החוצה.
אני רציתי שהוא באותו הרגע יעזוב את הבית,הוא הסכים אבל הודיע שהוא אינו מוכן לוותר על שנינו ובמיוחד על ילדנו.לא הסכמתי!!!הוא עזב!!!!ההתמודדות היום יומית הייתה קשה,הוא מצידו התקשר,הגיע כדאי לעזור עם הילדים והתחנן ללכת לטיפול.במקביל הודיע לי שהוא עוזב את מקום העבודה שלו-עבד שם במשך שבע שנים,והיא הפקידה שלו.
באחד הפעמים,רצה הגורל וראיתי אותה-היא הגיעה לידיד משותף של בעלי שגם הוא מאותה עבודה-חשכו עיניי!!!!!!!!!!!!!!ניגוד גמור ממני.
בחורה המונית על גבול הזנותית,לבושה חושפני,אוהבת להתפנק על אנשים,מתמסרת בקלות.....אני מספרת את זה כי בטיפול דובר רבות על המראה שלה והבחירה שלו בה ומדוע הרגשתי כה מאוימת ומה מצב הנשיות שלי וכו....
בקיצור : היא בסופו של דבר עזבה את העבודה,הוא חזר הביתה אחרי שנתיים של טיפול פרטני וזוגי.
עבדנו קשה מאוד להקים משפחה כמעט חדשה והיה קשה מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
ועד היום ברור לי שהצלקת לעולם תישאר.אבל החיים שלי היום נראים אחרת.
היה קל לוותר היה קשה לשנות ולעבוד על עצמי ואני בטוחה שגם לו אבל בראיה לאחור אני שמחה שהוא נישאר.
לאחר כשבע שנים נולדה לנו ילדה!

שליחה על ידי גוני* » 11 יוני 2010, 20:48

את יכולה לשתף אותי במה ביקשת ואיך עשית את זה?
חייבת להגיד שממש לא מרגיש לי נוח לענות על השאלות האלה

כי זה הדף של אישה של ולא מרגיש נכון לדון פה בכל מיני בעיות של אחרים. (אישה של אם את מרגישה אחרת תגידי)
לא באמת מבינה את השאלה.

אישה של איך את ?

כי זה הדף של אישה של? ולא מרגיש נכון לדון פה בכל מיני בעיות של אחרים.
אני דווקא חושבת שאם תעני על השאלה זה יתרום ל-האישה של וגם לאחרות שקוראות כאן בדף. ואני מאמינה שזה לא יפריע ל-האישה של.
אבל אפשר כמובן לחכות לתשובתה אם זה בסדר מצדה.

לא באמת מבינה את השאלה.
דליה כתבה: וממש לא יודעת לבקש בלי להשמע בכיינית.
אז נראה לי שזה הכיוון.
איך מבקשים באופן שבן הזוג באמת ייענה לבקשה, מתוך הבנה שבאמת זה הדבר הנכון לעשות, ומתוך רצון להיענות לבקשתך (אולי מתוך כך שאת משדרת שברור לך שהבקשה שלך לגיטימית לחלוטין) - ולא באופן שיגרום לו לחשוב שאת 'סתם בכיינית', 'מגזימה בתגובתך', 'היסטרית' וכו' (אולי זה עלול לקרואת כשאת לא לגמרי בטוחה בעצמך ובכך שזה מגיע לך).

דליה ופלונית שהצטרפה לשאלה, האם הסברתי נכון?

אמנם לא גוני, אבל אם מרגישים שלמים עם מה שאומרים, מרגישים שהדרישות הן לגיטימיות מדברים בצורה נקייה ללא האשמה " כך אני, לא מוכנה לחלוק את אהבתו הרומנטית של בעלי עם אחרת, אני מצפה מעצמי להיות נאמנה ברגשותי למשפחתי ולזוגי ומצפה לאותה נאמנות, אם יש קושי אשמח שנעלה אותו ונפתור אותו " וכו...

אני גם לא מבינה מה זה איך מבקשים את זה?
מה הבעיה לבקש?!

אומרים לבן זוג : תצא מהבית עכשיוווו. בזה הרגע. אפשר לומר בצורה קרה וחד משמעית. או בצרחות. תלוי מי את ומה מתאים לך ואם הוא לא מוכן זורקים את כל הבגדים שלו מהחלון. עם הטל' הנייד. זה בטוח יוציא אותו מהבית. ואז סוגרים את הדלת.

לא צריך להגיד שום דבר מעבר.

שעולמו ייחרב עליו, שהוא יבוא ויחשוב איך לפתור את זה. שהוא יציע ויתחייב ויבצע את הפרידה מהצלע השלישית, מהעבודה ומה שצריך. ואם הוא לא יציע ולא ירצה ולא יבקש, אז כל מה שאת תציעי לא יעזור. כמו שסיפרה יפה אלומה לעתה על כח ההתעקשות של הבנזוג. כך הדברים אמורים להתנהל.

לי יש הרגשה שהם מרשים לעצמם כי הם .. מרשים לעצמם. ברגע שיהיה להם ברור שהתוצאה פטאלית גם ההבנה שצריך לחתוך את זה בו ברגע ולא לחזור לשם לעולם תהיה חדה וקיצונית.

אומרים לבן זוג : תצא מהבית עכשיוווו. בזה הרגע. אפשר לומר בצורה קרה וחד משמעית.
הדבר לא פשוט כלל....
מאחר והבית שייך לשני הצדדים אין כל זכות לאף צד לגרש את השני,נהפוכו,ישנם גברים שעושים את הדווקא חד יותר ואומרים לאישה שאם רע לה שהיא תצא!!!
היום הם יודעים בדיוק את זכויותיהם,עורך דין טוב ישר ממליץ לגבר לא לעזוב!
מה שכן כדאי לרוץ לרבנות לפני הגבר ולפתוח שם תיק גרושין עם הסבר על בגידה! על מנת לא להפסיד את הכתובה ומזונות אישה.
מי שיוצא מהבית מראש נימצא בעמדה נחותה בתהליך לכן יש לעשות זאת בשיקול דעת ולחשוב על טקטיקה נכונה.
אני נותנת אינפורמציה טכנית ,כי נראה לי שגם זה חשוב כרגע.

הצהוב זועק : עוצמה היא לא להשתמש בכוח העומד לרשותך"
ואני מוסיפה : אלא בשכל.

את ממליצה לפתוח בהליך גירושים אבל לא לזרוק אותו מהבית?!
ואני דווקא לא ממליצה לרוץ לרבנות. יש דרך מאוד ארוכה מווידוי על התאהבות/ בגידה ועד לגירושים.

הבן זוג שבר את הכלים. הבשורה שלו חרבה את החיים של זוגתו.
הוא לא יכול להמשיך לחיות שם כל עוד הוא לא פותר את הסיפור הזה.
ומי בכלל נותן לו זמן להתייעץ עם עו"ד?
הוא בחוץ מהרגע שהדברים הושמו על השולחן.

שייצא מהבית, שיחזור להורים שלו, שיילך לחברים, שיאבד תאבון, שיראה כמו הצרות שלו ואז יחזור אחרי כל הטלטלה הזו לאשתו וילדיו. זה הסכוי היחידי בעיניי לגרום לטלטלה מספקת שתבהיר לו שאי אפשר שתים. רק אחת.
מאחר והאישה החוקית לרוב היא זו שמשמת לא רק בת זוג, אלא בית ועוגן. העפה שלו מהבית לרוב תבהיר לו מוחשית מה הוא יכול לאבד לתימיד בגלל הכניעה לפתוי השטחי הזה - ולרוב תחזיר אותו ובגדול.
זו הדרך שיש בה לדעתי, הכי הרבה סיכוי גם לחזרה וגם לשינוי אמיתי מכיוונו.
וגם הכבוד של זוגתו חשוב.
נשים שסולחות מהר מדי - לא סולחות לעצמן אחר כך כל החיים.
נשים שהרשו לעצמן לצעוק ולתבוע מיידית מה שמגיע להן, מרגישות יותר בשליטה בסיפור הזה.

ואם הוא לא יחזור - אז לא. אז אפשר לפתוח תיק וכו'. לרוץ מיד פתוח תיק עלול להרוס את המשפחה עוד לפני שניתנה הזדמנות לשקם.

להפך לא התכוונתי לכך:
לרוץ מיד פתוח תיק עלול להרוס את המשפחה עוד לפני שניתנה הזדמנות לשקם.
אבל יש קושי עצום בסילוק מהבית עם הצד השני לא מבין למה זה נחוץ ועל מה הרעש?!
הדבר צריך לקרות בשיקול דעת,בשיחה כמה שיותר נעימה והסברית ובלי פשרות,כרגע רק להסביר את חשיבות העיניין ולקוות שגם הבן זוג מעוניין לשקם את המערכת הזוגית.

שליחה על ידי גוני* » 12 יוני 2010, 15:08

איך מבקשים באופן שבן הזוג באמת ייענה לבקשה
הרי אין באמת תשובה לזה. לכל אחת יש בן זוג אחר שחושב אחרת, מרגיש אחרת, מגיב לדברים אחרים, שיש לה איתו מערכת יחסים מאוד מסוימת. האופן שבו אני דיברתי עם בעלי
הרי לא יתאים למישהי אחרת כי מערכת היחסים בינינו היא חד פעמית, כמו גם של כל אחת אחרת. . . כל אחת מכירה את בן זוגה ואם היא תרגיש שהיא מבקשת משהו לגיטימי אז כך זה גם יעבור.
אם היא תרגיש שהיא בכיינית או היסטרית, או כל סטיגמה אחרת לאישה נבגדת, אז כך זה גם יעבור לבעלה.

שלא ייפגשו בכלל? שלא יהיו אימיילים? דליה - אם מערכת היחסים ביניכם היא רומנטית, אז מה זה משנה אם זה פגישה או אי מייל או שהוא שולח לה יונת דואר ? הוא ממשיך איתה את הקשר !!!
ואת זה את מבקשת (אם לא דורשת!) שיפסיק.

האישה של את מוזמנת להתייחס. מאוד הייתי שמחה לשמוע את דעתך בנושא. וכמובן כמובן למחוק כאוות נפשך את כל מה שלא קשור אלייך.

האישה של, את נקראת לי מאוד חכמה, ומעמיקה, ו...עם מרכז פנימי חזק !
למרות כל הבלבול שעברת ובטח עדיין עוברת, יודעת מה נכון לך, לאיזה עצות מתאים לך להקשיב ולאיזה עצות לא.
מאמינה והולכת בדרך שלך.

כל זה בנוסף לכך שאת מלאה מלאה אהבה, רגישות, חמלה.

ואיכשהו מתברר שזה לא ההפך. יש לך גם את הרכות וגם את העוצמה.

אני מקווה שבעלך רואה את כל האיכויות האלו שלך (ועוד רבות אחרות). ראוי לו להתפעם ממך.
אני מקווה שאת רואה את כל האיכויות האלו שלך. ראוי לך להתפעם ממך.

אני, בכל אופן, ממש מלאה הערכה.

האישה של, אני הגבתי להודעה שלך, והיא נעלמה.
אם זה בכוונה, את יכולה למחוק גם את הערתי הנוכחית.

טוב, אז דבר ראשון אהבת עולם תודה לך יקירה, אני כתבתי באותו יום אבל לא היה לי הרבה זמן ושלחתי מבלי לערוך ואחרי שקראתי את מה שכתבתי לא הייתי מרוצה אז פשוט מחקתי את כל הפיסקה.
אבל דברייך נגעו לליבי ותודה על כך.
יש לך הרבה כבוד לאנשים ויכולת הקשבה נדירה לדעתי (ממה שאני מכירה אותך דרך האתר הזה) מבלי להכניס את עצמך ודעותייך לתוך העניין. זה יפה.

רציתי לכתוב שני דברים באותו יום.
האחד הוא שהחלטתי לא להמשיך לכתוב כאן בדף הזה כי אני רואה איך רב הזמן זה מסיט אותי מהעבודה המאד מדוייקת שאני רוצה לעשות מול עצמי ומול בן הזוג שלי.
גם ככה קשה לשמור על הקשבה פנימה לעצמי, לרגשות שלי לרצונות ולצרכים שלי וכל הקולות מסביב הם רק רעש ברקע שמפריע לי.
שמתי לב שככל שאני מצליחה פחות לדבר על הדברים עם מלא אנשים ולשמור יותר על השקט שלי עם עצמי ככה אני יותר בפוקוס על מה שאני צריכה לעשות.
עוזר לי יותר בימים אילו להתרכז לדוגמא בעבודות הבית והילדים מאשר לדבר עם אחרים...

אני שמחה ממה שכן הפקתי מהדף הזה ומעזרה שקיבלתי מ עירית לוי ומ בתנועה גלית וכמה אחרות שנתנו לי כלים והכוונה מאד מדוייקת שמסייעת לי למצוא את הדרך הייחודית שלי במסע הזה.
אלף תודות לכם.
אני יוצאת מחוזקת ובעלת הבנות חדשות וחשובות במיוחד לגבי עצמי.

לכל האחרות שכל כך ברור להן מה הן היו עושות במצב שלי ואיך אני צריכה לפעול וכו"....
כל כך קל לדבר גבוה גבוה... היזהרו נא, קל ליפול בפח שאנחנו טומנות לעצמינו... קל לדבר נחרצות כאשר הדבר קורה במגרשו של האחר...
לכל אחד מאיתנו יש את המקומות בהם הוא עיוור ואינו מסוגל לראות בבירור את התמונה,
אולי כזה הוא המקום בו אני נמצאת רב הזמן בתוך הסיפור הספיציפי הזה של חיי כרגע אבל אני משתדלת כמה שאני יכולה לספר את הסיפור האישי הזה שלי בכנות לעצמי ולבדוק איך אני גדלה ממנו ולאו דווקא איך אני יוצאת ממנו צודקת.

טוב, בטח יש לי עוד דברים ששכחתי ורציתי לכתוב אבל חייבת לזוזו עכשיו.
תודה לכל מי שליווה אותי עד עכשיו אני יודעת שיהיה רק טוב, כבר טוב! (-:

אה, וגם רציתי להגיד שאני לא מתייחסת לדף הזה כדף בלוג וכל אחת מוזמנת להיכנס ולכתוב כאוות נפשה.

עירית_לוי

אני יודעת שיהיה רק טוב, כבר טוב!
בהצלחה בדרכך המופלאה, אישה יקרה ומדהימה.

את פשוט מדהימה. רק היום נחשפתי לדף הזה בדיוק כשהחלטת להפסיק לכתוב.
רציתי לכתוב לך כ"כ הרבה..... אבל החלטת שזהו.
אז אני רוצה לאחל לך אהבה עצמית בריאות ושמחה. ואולי לסכם במהי אהבה?"אהבה שאינה תלויה בדבר כי אם בטל הדבר בטלה האהבה"
שמרי על עצמך מכל משמר ואל תסכימי לאבד את עצמך.
מיליון חיבוקים ונשיקות בהצלחה

עברו בערך חמישה חודשים, תוכלי אולי לעדכן, האשה של איך התקדמו היחסים בינכם?

עוד דף שדעך בגלל הטרול

"בגלל הטרול" ? את רוצה להסביר ?
לי נראה שהאישה של פשוט לא רצתה להמשיך לעבור את התהליך שלה במסגרת האתר, זה הכל. לא הכל זה טרולים

לא בדף הזה לא היה טרול, אם זכור לי נכון.
דף ממולץ

דף מומלץ

לא נראה לי שהיה כאן טרול
האישה של פשוט לא רצתה להמשיך לעבור את התהליך שלה במסגרת האתר, זה הכל.
נכון (-:

עברו בערך חמישה חודשים, תוכלי אולי לעדכן, האשה של? איך התקדמו היחסים בינכם?
מבלי להיכנס לפרטים אשמח לעדכן קצת.
עברנו הרבה מאד בחודשים האחרונים.
אדבר רק על עצמי.
עם כל יום שעובר אני מבינה עד כמה הסיפור הזה בין בן זוגי לאותה אישה משקף לגמרי את מה שקורה בתוכי,
במובן הזה זה משרת אותי בכל המובנים.

מצאתי עד כמה הוא מעורר אותי ומפיח "חיים" בחיי.
כלומר גם אחרי שבעלי אמר כי כבר לא מוצא בה אותו עניין היה לי קשה מאד להרפות מזה.
גם היה לי קשה להאמין שזה אכן אמת.
ידעתי שהוא לא משקר לי אבל חשבתי שהוא מנסה לשכנע את עצמו בזה...
וגם היה לי קשה לוותר על הריגוש והעניין שזה הכניס לקשר שלנו, לחיים שלי.
נזקקתי להשתמש במחשבה שלי עליהם יחד כדי להרגיש ש"מגיע" לי כל מיני דברים שאחרת היה לי קשה לבקש לעצמי.
גיליתי בחודשים האחרונים עד כמה קשה לי לנהל עם בעלי מערכת יחסים שאיננה מושטטת על רגשי אשמה.
גיליתי עד כמה אני לא מרגישה ראויה להיות נאהבת ומתוך העינים האילו אין לי סיכוי להאמין שמישהו בעולם הזה אוהב אותי ואני אעשה הכל כדי להוכיח שאני צודקת!
מעדיפה לפעמים להיות צודקת על פני נאהבת, לא להאמין!
גיליתי בכל כך הרבה מובנים איך כל הסיפור הזה שירת אותי ומשרת אותי שהייתי חייבת לנתק את עצמי כל פעם מחדש מהסיפור ולהיכנס פנימה אל תוך עצמי ולבדוק מה אני רוצה ואיך אני ממשיכה מכאן ואיך אני משפרת את חיי שלי.
שוב ושוב היו משברים ובעקבותיהם מסעות קטנים שיצאנו אליהם יחד או כל אחד לחוד.
הרבה שיחות ארוכות וגם זמנים שלא דיברנו בינינו בכלל ורק כל אחד בתוך עצמו...

הוא עבר דברים משלו, הרבה הבנות לגבי מה זה עבורו ולמה היה צריך את זה.
אני לא יודעת להגיד שזה כבר מאחורינו.
לא יודעת מה יוליד יום.
מתמקדת ביום הזה.
לא יודעת מה עובר בראשו לגביה ולא שואלת יותר (זה עולה כשזה צריך)
מבינה שאין זה מענייני.
אם טוב לנו יחד או לא טוב לנו יחד אני משתדלת להיות עסוקה אך ורק במה שקורה בין שנינו ולשים שם את כל תשומת הלב ולא להשלות את עצמי שמישהי אחרת היא הסיבה לקשיים שלנו.

אז ככה, זה מה שקורה בימים אילו.
הם עדיין עובדים יחד ואני לא שואלת אותו איך זה בשבילו (לא שואלת כי יודעת שזה לא בא ממקום של רצון לדעת מה שלומו אלא מתוך חטטנות וחתרנות ואינני מעוניינת להוסיף דלק לאותה האש)
אני מכוונת להתרכז בעצמי, ברצונות ובצרכים שלי.
אורח החיים שלנו השתנה מאד, אני מרגישה שיש הרבה יותר מקום לי.
מרגישה שאני עושה דברים בשביל עצמי שמגבירים את האהבה שלי לעצמי.
עושה בחירות שנותנות לי להרגיש טוב עם עצמי שמכבדות אותי ומתוך האהבה שצומחת בתוכי אני גם יכולה לראות איך בעלי אוהב אותי.

עדיין לא תמיד קל, יש בינינו עליות וירידות חדות אבל אני לא יכולה שלא להרגיש הודיה עצומה על כל מה שעברתי ועברנו בשנה האחרונה.
אני מרגישה שהתבגרתי מאד והחיים שלי לעולם לא יחזרו להיות מה שהיו קודם ועל זה יש לי רק להודות.
אני מייחלת לשינויים מהותיים בתחומים שונים בחיי כבר שנים ארוכות עושה לקרתם צעדים קטנים לאט לאט עד השנה האחרונה שבה אני מרגישה שעשיתי (לא מרגישה שעשיתי אלא נדחפתי לזה) צעדי ענק!
סוף סוף קורים שינויים אמיתיים במי שאני, באיך שאני חיה את חיי באיך שאני תופסת את מי שאני, בבחירות שלי...

טוב, יש כל כך הרבה לספר, זה כל כך מורכב ומלא ומרתק בעיני אבל חייבת ללכת עכשיו.
גם קשה לי לתמצת ולמצוא את המילים המדויקות.
לא נורא, מקווה שהצלחתי להעביר קצת...

תודה על השיתוף @}
נפלא לקרוא על הדרך שעברת ועל המקום שאת נמצאת בו עכשיו.
הלוואי שכולנו נלמד מזה, כי יש כל כך הרבה מה ללמוד!

תודה גלית (-:

רק רציתי להוסיף שאני מודה יותר מכל לבעלי על כל מה שעברנו יחד.
על זה שהוא לא וויתר, לא על הכנות. לא על הרצון שלו. לא עלי ולא עלינו. לא על עצמו.
למדתי ממנו המון וממשיכה כל יום

האישה של את מדהימה! כל כך עוצמתית ומחוברת לעצמך, השראה גדולה בשבילי.

הם עדיין עובדים יחד ואני לא שואלת אותו איך זה בשבילו (לא שואלת כי יודעת שזה לא בא ממקום של רצון לדעת מה שלומו אלא מתוך חטטנות וחתרנות ואינני מעוניינת להוסיף דלק לאותה האש)
זה הכי מדהים בעיני, איך מגיעים למקום כזה בוטח, מחובר ונקי מקנאה? איך לא שואלים ומחטטים? איך לא מציבים אולטימטום ותנאים? איך עשית את זה? אם לא הדף הזה לא הייתי מאמינה שזה אפשרי בכלל.

נקי מקנאה ?????????
הלוואי!
אני הכי קנאית שיש והגעתי למסקנה שאני לא יכולה לעשות דבר בנידון.
אולי ביום מן הימים זה יעבור (כל פעם אני חושבת שזה כבר עבר אבל אז מגלה שהתבדיתי!) ועם ההבנה הזאת שאני לא שולטת במה שעולה בי ואין לי ברירה אלא לקבל את זה כי אני מבינה שזה חזק ממני אני מלמדת את עצמי או מתרגלת את הקבלה העצמית הזאת.
אבל גיליתי שבאותו זמן אני גם יכולה (לא תמיד מצליחה אבל מתרגלת גם את זה) לבחור לעשות דברים פעילים שמסיטים את המחשבה האובססיבית שלי למקומות הרבה יותר טובים עבורי.
מקומות שמחזקים אותי ומעצימים אותי ואני אפילו שוכחת שאני מנקאה.

תראי, יש הרבה דברים שאני מבינה אותם ומאמינה בהם בכל ליבי ועדיין היצר הוא חזק מאד והנטייות האוטומטיות מושכות אותי מטה בחוזקה.
אבל בשנה האחרונה הזאת למדתי על עצמי הרבה דברים חדשים ואני נאחזת בהם, נאחזת באותם דברים שעושים לי טוב.
שוב ושוב אחרי המשברים הכי קשים עם בעלי ראיתי איך אני עולה הכי גבוה, נוגעת במקומות בתוכי של עוצמה ויופי ושלווה שלא פגשתי עד כה וזה מחדיר לי אמונה שמשהו טוב קורה כאן על אף כל הקושי והייסורים שעברתי ואולי עוד אעבור.
יש בי ידיעה פנימית שמה שאני עוברת הוא אולי מהדברים החזקים שאעבור בחיי וזה נותן לי כח.

איך לא שואלים ומחטטים
הרבה פעמים כן שאלתי וכן חיטטתי אבל למדתי על בשרי פעם אחר פעם כמה רע זה עושה לי אז הפסקתי.

אני אתן דוגמא - אחרי תקופה ארוכה שבה הצצתי לו בפלפון לבדוק מתי הוא מדבר איתה ולקרוא סמסים ביניהם והרגשתי אחרי זה תמיד בחילה איומה החלטתי שאני חייבת להפסיק.
עמדתי ליד הפלפון שלו יום אחד והחלטתי שאני לא מסתכלת - הרגשתי כמו נמרה בכלוב!!!
הסתובבתי סביב השולחן כמו נרקומנית שרוצה את המנה שלה ולא משנה כמה רע זה עושה לה.
ברגע הזה הבנתי שאני מכורה.
מכורה לדרמה הזאת.
היה בזה משהו מנחם כי שוב ראיתי איך אני נאחזת בסיפור שלהם והבנתי איפה האחריות שלי.
כלומר בראש ובראשונה אני זאת שצריכה להפסיק להתעסק בזה אם אני רוצה לראות את הסוף.
נראה לי שהוא חשב עליה חצי מהכמות שאני חשבתי עליה.

הקיצר, מאז, בכל פעם שאני מצליחה להתגבר על היצר שלי ולא מציצה למקום שלא שלי אני מרגישה עוצמה יושר והערכה לעצמי וזה מחזק אותי.
אני מרגישה שזה אקט של אהבה עצמית שבתמורה גם מעניקה לזוגיות שלנו הרבה הרבה טוב.

איך לא מציבים אולטימטום ותנאים
ניסיתי אבל זה לא הצליח (-:
גם כי אני לא באמת רציתי אבל לפעמים חוסר האונים שלח אותי לשם.
וגם כי הוא לא בן אדם שממש ישתף פעולה עם תנאים או אולטימטומים אז זאת לא דרך רלוונטית לשמחתי.
בשלב מסויים כן התחלתי להציב את הגבול שלי.
הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה ואת זה הוא כיבד.
לפעמים זה הכעיס אותו אבל אני הסברתי שכל עוד הוא חי בבית איתי זה הגבול שלי ושוב ושוב הצעתי שהוא יעזוב את הבית לתקופה מסויימת ויממש איתה את מה שהוא רוצה אבל הוא סירב בתוקף והעדיף לקבל את הגבול שאני הצבתי על אף מה שהוא הרגיש כלפיה.

יפה בעיני ההבחנה בין הצבת אולטימטום ובין הצבת גבול. אשתדל לזכור את זה! (-: זה רלוונטי לדעתי להמון תחומים וסוגי יחסים.

הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה
סליחה מראש על הזעזוע (אם מישהו מרגיש שהוא אינו במקומו) אבל ... זה הגיע למצב כזה ???

באמת היית צריכה להגיד לו את המובן מאליו הזה ?

וחוץ מזה רוצה להגיד שאני מעריצה אותך (!) את קשובה לעצמך ולתהליכים שקורים אותך בצורה מעוררת השראה. את חזקה, סבלנית ובעלת אורך רוח מול כל הטלטלות שאת ואחרים מעמידים בדרכך

את נהדרת !

<זאת שעדיין מכורה לדרמה, לגמרי>

_הקיצר, מאז, בכל פעם שאני מצליחה להתגבר על היצר שלי ולא מציצה למקום שלא שלי אני מרגישה עוצמה יושר והערכה לעצמי וזה מחזק אותי.
אני מרגישה שזה אקט של אהבה עצמית שבתמורה גם מעניקה לזוגיות שלנו הרבה הרבה טוב._
גריינתי את המשפט הזה, בתקווה לגריין אותו גם אל תוך חיי, הוא מדהים בעיני, ממש מעורר בי תובנה עמוקה.
והמרגיעון כתמיכה קוסמית אומר- כאשר נפסיק לחפש את החופש מעתה ועד עולם, נוכל לבחור בחרות כאן לעכשיו.

קוראת את הדף הזה כבר כמה ימים בהמשכים.

לא יודעת מה לחשוב עליו.
מצד אחד, העבודה המדהימה שאת עושה עם עצמך היא מעוררת התפעלות, את באמת מקדמת את עצמך במובן הנפשי ונדמה לי שגם במובנים רבים אחרים.
מצד שני, הדבר הבסיסי שהיה צריך (לדעתי, רק לדעתי) לקרות, והוא שבעלך ינתק לחלוטין קשר עם אותה אשה, ולא יראה אותה בכלל (גם לא בעבודה) - לא קרה.

ונראה לי שעל פניו, לא יעזור כמה עבודה את עושה ועוד תעשי, התנאי הפשוט הזה לזוגיות מונוגמית בין שני אנשים שבחרו לחיות ביחד - לא מתקיים.

(כמובן לא רלוונטי במידה ששני הצדדים מסכימים על קשר פתוח. אבל את לא הסכמת לזה, מזכרוני).

_הסברתי בבירור שאני לא מוכנה לחיות איתו כל עוד הוא מקיים יחסים אינטימיים איתה
סליחה מראש על הזעזוע (אם מישהו מרגיש שהוא אינו במקומו) אבל ... זה הגיע למצב כזה ???

באמת היית צריכה להגיד לו את המובן מאליו הזה ?_

תראי נורית, מלבד נשיקה אחד בהתחלה לא היו ביניהם יחסים פיזיים ככל שידוע לי.
אני מניחה שהיו ליטופים וחיבוקים מידי פעם אבל הם לא נפגשו ושכבו...
רב היחסים נשארו בעיקר במסגרת הרצון והתשוקה ולא במימוש.
אבל הוא כן רצה שאני אגיע למצב בו אוכל להכיל את הרעיון הזה.
הוא כן רצה להיות איתי ובאותו זמן לנהל סוג של קשר אינטימי איתה והוא לא ניסה להסתיר את הרצון הזה.
אני ניסיתי לשכנע אותו שהוא יצא מהבית ויממש את זה כדי שזה לא ישאר פנטזיה נצחית, כדי שזה יקבל מימד מציאותי ואז לא ארגיש שאני הכלא שלו בעוד היא החופש שלו.
אז בשלב מסוים כשסוף סוף הבנתי וקיבלתי את העובדה שאני לא מסוגלת לחיות עם זה בבית שלי הבהרתי לו שכל עוד הוא חי איתי בבית שלנו אני לא אקבל את זה אבל הוא חופשי כמובן לעזוב לזמן מסוים ולהתנסות ולבחון את היחסים איתה.

מצד שני, הדבר הבסיסי שהיה צריך (לדעתי, רק לדעתי) לקרות, והוא שבעלך ינתק לחלוטין קשר עם אותה אשה, ולא יראה אותה בכלל (גם לא בעבודה) - לא קרה.
כל מה שאני יודעת זה שאני מפסוטה מהחיים שלי ובתקופה הזאת מפסוטה גם מהחיים שלנו יחד וכל השאר נושר לצדדים, לא מרגיש חשוב בכלל.
אני כל כך שמחה על היחסים בינינו, מרגישה שלמה איתם.
מרגישה לגמרי שהתברכתי מכל הכיוונים.

(כמובן לא רלוונטי במידה ששני הצדדים מסכימים על קשר פתוח. אבל את לא הסכמת לזה, מזכרוני)
זה נכון, לא הסכמתי ל"קשר פתוח" אבל גם לא הסכמתי לקשר סגור.
רוצה להרגיש טוב.
רוצה להרגיש בן אדם חופשי.
חופשי להיות מי ומה שאני בכל רגע נתון.
חופשי לקנא, חופשי לכעוס, חופשי לבקש, חופשי להתאפק, חופשי להתבונן, חופשי לחוות, חופשי לשנות את דעתי, חופשי להתבלבל, חופשי לשים גבול, חופשי לחפש את הגבול המתאים לי, חופשי לאהוב, חופשי ליפול, חופשי לקום, חופשי להתחדש, חופשי להשתנות...
אני לא יודעת מה הוא צריך לעשות.
אני יועת בעיקר מה אני צריכה לעשות וזה משתנה כל הזמן ואני שמחה מאד מאד מהרגעים שמישהי אחרת לא מאיימת עלי.
אני שמחה שאני לא מרגישה רצון או צורך לבקש מבעלי שינתק קשר טוטאלי עם אדם שהוא אוהב בגלל שעלי זה מאיים.
אני שמחה ש זה לא הגבול שלי.
למישהו אחר זה אולי נכון. לי לא.

תודה ושבת שלום

_אני שמחה שאני לא מרגישה רצון או צורך לבקש מבעלי שינתק קשר טוטאלי עם אדם שהוא אוהב בגלל שעלי זה מאיים.
אני שמחה ש זה לא הגבול שלי._

אהבתי. אהבתי מאוד.
שבת שלום.

וואו, היה כלכך ממלא לקרוא אותך עכשיו.
אני ממש נפעמת. אילו תובנות מדהימות. איזו דרך אמיצה את עושה.
איך את מוכנה להסתכל באומץ על דברים, להסתכל באומץ פנימה....
מזל שביקשו ממך לספר...

יפה בעיני ההבחנה בין הצבת אולטימטום ובין הצבת גבול.
תודה גם ממני על ההבחנה הזאת.

אשמח להמשיך לקרוא אותך.

וואו... אם ככה אני מאוד שמחה בשבילך, על האומץ לקבל ולחוות את הדרך שהיא לא של מישהו אחר, אלא רק שלך...

עירית_לוי

ואוווווו.
מפעים לקרוא מה עברת.
יש לי ממש צמרמורת.
כמה כנות עצמית. ואיזו דרך, איזה עומק, ואיזה אומץ.
את ע-נ-ק-י-ת!

טוב, חשבתי שוב לעדכן.
אני ממשיכה לעדכן מתוך התקווה שאולי הסיפור שלי יוכל לעזור לאחרים/ות.

אני ממשיכה בכל יום שעובר לגלות בעוד רבדים עד כמה אני אסירת תודה על כל מה שהיה.

לפני כשבועיים קרה הדבר ובעלי מצא את עצמו חש קנאה כלפי!
מי היה מאמין?!
במשך כל השנה האחרונה רק חיכיתי וייחלתי לרגע הזה.
ולמה?
לא מתוך הרצון לנקום.
מתוך המחשבה שאז ארגיש שאנחנו עומדים על "קרקע שווה"
חשבתי גם שזה יגרום לי להרגיש רצויה, אהובה, שווה יותר...
רציתי להוכיח לו שגם הוא לא היה עומד בזה במקומי...

היתה בינינו שיחה בה הוא פרש בפני את החששות הדאגות והכעס שעלו אצלו...

תוך כדי השיחה שמתי לב שהשיחה הזאת לא מסבה לי שום הנאה.
היה בזה משהו מעט מאכזב.
לא הרגשתי שאני יותר רצויה או אהובה או מוערכת,
בכלל לא הרגשתי שהקנאה שלו קשורה אלי באיזשהו אופן.
ראיתי איך הקנאה נובעת מחוסר הביטחון שלו בלבד ואני רק טריגר.
התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"
התחלתי לשמוע בראשי משפט שהוא אמר לי כמה פעמים בשנה האחרונה -
הוא היה אומר לי מידי פעם שהקנאה שלי גורמת לו להרגיש שהוא כמו חפץ עבורי ולא בן אדם שאני אוהבת.
היה לי קשה לשמוע את זה, ידעתי שיש צדק בדבריו אבל שיגע אותי שהוא ככה "משתשמש" לסבל שלי.
אבל עכשיו תוך כדי השיחה המשפט הזה הדהד אצלי ויכולתי להרגיש אותו אצלי ממש.
לרגע אחד קט הרגשתי ש"הוא" מנסה עכשיו "לכלוא" אותי וזה באמת היה מקומם.

השיחה היתה קשה אך משמעותית וטובה בכל מיני רמות, לשנינו (-:

למחרת, שזה היום שבו הוא עובד עם אותה בחורה (כן, הוא ממשיך לעבוד איתה פעם בשבוע) קמתי בבקר וכהרגלי נזכרתי שיום שני שזה היום שהוא מתראה איתה וכהרגלי הרגשתי מעט את הגוף מתכווץ וקצת מתגייס...
צורת ההתמודדות שלי עם התחושות הללו בחודשים האחרונים היא להפנות את הפוקוס חזרה אלי,
להיזכר בי, ברצונות שלי, בחלומות שלי, בי בי בי...
אבל השבוע קרה משהו חדש נוסף,
אחרי שהרגשתי את עצמי מתכווצת מתוך ההרגל, נזכרתי בשיחה מהלילה הקודם,
נזכרתי בתחושה שהיתה לי שהוא סוגר עלי
נזכרתי עד כמה הרגשתי שהקנאה שלו לא שייכת אלי
נזכרתי עד כמה היה לי לא נעים שהוא מקנא לי
ובצורה טבעית מאד ללא כל מאמץ מצאתי את עצמי מייחלת לו ביני לבין עצמי שיהיה לו מפגש נעים וטוב איתה.
ידעתי ידיעה ברורה שכל מפגש טוב שיש לו עם כל אדם אחר בעולם הוא שלו ואין לו כל קשר אלי או אלינו
יכולתי רק לשמוח מהמחשבה שיהיה לו יום טוב ומפגש טוב איתה.

ואותה חוויה חזרה על עצמה מאז בכל פעם שאני יודעת שהם נפגשים.
גיליתי רובד נוסף של חופש!

כמו שאני יודעת שכל מפגש טוב שלי עם אדם אחר רק מעצים אותי ומשמח אותי ויכול רק לעשות טוב כך אני יודעת עליו את אותו הדבר.
וכמו שהמפגש שלי עם אדם אחר לא קשור אל בעלי כך גם המפגש שלו עם כל אדם אחר לא קשור אלי.
מה שיקרב בינינו או ירחיק בינינו לא קשור לאף אדם אחר מלבדינו.
אין בי כל פחד.
נהיה ביחד או לא נהיה ביחד, זה לא דבר שמישהי אחרת אחראית לו.
מה שחשוב נשאר, מה שכבר לא חשוב בזמנו נושר מאליו...

ייתכן שיותר קל לי להתייחס כך אל הנושא הזה היום מכיוון ש
א. הוא סיפר לי לפני כחדש שהוא כבר לא מרגיש כלפיה את אותה תשוקה ואותם רגשות שהרגיש.
ב. מפני שאני מרגישה אותו כל כך איתי בתקופה הזאת.
כל כך פנוי וקשוב ואיתי.
ואני גם.
אני שמה את כל הפחדים שלי בצד (אם וכש-הם עולים) בוחרת כל הזמן לאהוב אותו ולהיפתח אליו ללא תנאים.
אני לא מחכה להיפתח אליו אך ורק כשאני בטוחה שהוא אוהב אותי או חושבת שהוא רוצה בי.
אני בוחרת לאהוב אותו בכל עת שאני רוצה.

כבר אמרתי? חופש

בקיצור, עם הזמן אני מרגישה יותר ויותר משוחררת, חופשיה (-:
כבר לא מרגישה מאויימת
גם בגלל שהוא נותן לי תחושה שהוא איתי
אבל נדמה לי שגם בגלל שאני כבר לא במקום שדבר כזה יכול להוות עלי איום.
נדמה לי כך בכל אופן.
נראה אותי גיבורה...כמו שאני מכירה את עצמי כל פעם שאני כותבת משהו אני נדרשת אחר כך לעמוד במבחן הדברים שלי

וואו, איזו השראה... מדהימה !
תודה שבאת לשתף.

עירית_לוי

איזו תפנית פנימית מרשימה.
כל הכבוד.
זה נשמע לי ממש כמו ביטוי של אהבה ללא תנאי, שלך כלפי עצמך, שלך כלפיו,
ושל הפנייה נחושה ועקבית של הפוקוס ממנו אלייך.
מדהימה שכמותך.

איפה ישנן עוד נשים כמו האשה של ההיא

את מעוררת השראה

את מעוררת השראה לגמרי!

התחלתי לכתוב כאן בפרטים על דברים שהיו בינינו לאחרונה אבל פתאום זה הרגיש לי חשוף מידי, קצת זול.
אז במקום זה רק אספר שמיום ליום הולך ומשתבח בינינו.
היחסים הולכים ומתחזקים,
יש אמון ואהבה וכמו שהוא אמר היום שהוא מרגיש על עצמו - בגרות -
כל מה שעברנו ניכר עלינו, יש כתמים, בלאי, חריטות, קמטים...
אבל איזה יופי זה לדעת שחצינו את הנהר הסוער הזה והגענו יחד לצד השני (-:
ומהצד השני הכל נראה קצת אחרת, חדש.
ואת החדש אנחנו ממשיכים לגלות כל הזמן...

מרגש לקרוא ! שתזכו לעוד הרבה הרבה יחד קרוב ואוהב

אילו תובנות מדהימות! ניכר שעברת תהליך עמוק מאוד.

רק דבר אחד: _התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_
אני חושבת שלנתק כל כך את עצמך מהמציאות זה מוגזם. הרי בן הזוג שלך אמר שיש לו רגשות כלפיה. זה לא שהזית והמצאת וחשדת בכשרים. זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.

כן, ידעתי שהמשפט הזה עלול להעלות מחשבות אצל אחדים.
אשמח להבהיר ולהרחיב על זה ברגע שיהיה לי קצת זמן.

עירית_לוי

מרגש לקרוא !

_התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_
כן, כן וכן.
בהחלט כן.

יופי שאת כבר כאן.

<הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי>

_התחלתי לשאול את עצמי "האם יכול להיות שהקנאה שלי לא היתה קשורה למעשים שלו בכלל?
האם יכול להיות שהמצב הזה היה רק טריגר עבורי?
האם אני באמת יודעת ומאמינה עד העומק שבעלי לא אחראי לסבל שעברתי?"_

גברת פלפלת כתבת -
אני חושבת שלנתק כל כך את עצמך מהמציאות זה מוגזם. הרי בן הזוג שלך אמר שיש לו רגשות כלפיה. זה לא שהזית והמצאת וחשדת בכשרים. זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.
לא בדיוק הבנת אותי.
אני לא אומרת שהזיתי שום דבר.
אני אומרת שלא הוא אחראי למה שעברתי אני.
אני מנסה לספר כאן משהו שחוויתי ברמה מאד חוויתית ופחות מהראש אז אני מקווה שאצליח לבטא את עצמי בצורה ברורה.
תוך כדי אותה שיחה שהיתה לנו היכתה בי ההבנה שאותה קנאה שחשתי (ואגב עדיין קיימת בתוכי, פחות בוער אבל שם) היתה בתוכי כבר עידנים, בעצם כל מה שחשתי ועברתי היה בתוכי הרבה לפני הסיפור הזה ובעצם רק חיפש מקום שדרכו יוכל לקבל ביטוי, או, כמו שאני היום מרגישה את זה, חיפש דרך שיוכל לצוף ולהשתחרר מתוכי.
אני אתאר את זה ככה - מרגישה כאילו בתוכי יש בריכה ששוחים בה המון דברים/רגשות... (לא בטוחה מה המילה המתאימה למה שאני רוצה להגיד) וכל מה ששוחה בתוכי רוצה פשוט להיות
להיות ללא שיפוט.
הכל מבקש מקום.
כמו שעירית לוי כתבה
זה נשמע לי ממש כמו ביטוי של אהבה ללא תנאי, שלך כלפי עצמך,
זה בדיוק זה.
זה כאילו שהגוף שלי זעק ועודנו זועק אלי שאוהב את עצמי ללא תנאי.
וזה אומר לקבל את כל מה שעולה בתוכי בכל רגע.
מה שקרה לבעלי היה הטריגר שאילץ אותי לתת מקום לרגשות קשים מאד שהיו בתוכי מאז ומתמיד אבל ניסיתי כל חיי להימנע מהם, לברוח מהם, להעמיד פנים שאני לא מרגישה אותם.
המצב הקיצוני הזה בעצם הכניס אותי למקום בו לא יכולתי לשלוט בסערה שהתחוללה בתוכי ונאלצתי בעל כורחי כמו להקיא החוצה ללא הרף את כל מה שעלה בי.
המבוכה שלי מזה היתה איומה במשך חודשים.
רציתי להתחבא מעצמי, לא יכולתי לסבול אותי.
עד שהתחלתי להבין ברמה מאד עמוקה שאין לי לאן לברוח,
וזה או לראות את עצמי כמו שאני ולקבל אותי בזרועות פתוחות "ללא תנאי"
או למות (ואני לא טיפוס מתאבד).
אז פתחתי את זרועותי וגיליתי ש
<הכאב אינו בשינוי עצמו, אלא בהתנגדות לשינוי>

בעלי עשה את מה שהוא עשה ולקח אחריות מלאה על זה בכל צעד בדרך.
הוא היה כן איתי ועם עצמו לגבי מה שהוא עובר ומרגיש ולרב פרש בפני את מה שקורה בצורה הכי נקייה.
ברור שהיה לו קשה ולפעמים הוא רצה להסתיר כדי לא להכאיב לי או כי הוא רצה לקבל את מה שהוא ידע שאני לא אסכים לתת...
אבל בגדול הוא חווה משהו חזק והיה לו רצון עז לתת לזה מקום בחיים שלו. לחוות את זה עד הסוף.
וכמוהו גם אני רציתי לחוות עד הסוף, מסתבר.

הסבל שלי הוא שלי של האדם שהוא אני
אף אדם אחר בעולם הזה לא יכול להיות אחראי למה שקורה לי.
אני יכולה לראות שיש הרמוניה מושלמת.
כלומר אני רואה בוודאות שמה שקרה לנו השנה היא המתנה הגדולה ביותר שקיבלתי בחיי.
בתמורה לסבל שחוויתי, זכיתי לקבל את עצמי וזה הדבר שאני מייחלת לו כל חיי!

זה מאוד לגיטימי להרגיש סבל כשהאדם שאת אוהבת אוהב אחרת.
הכל לגיטימי,
השאלה היא האם אני מסתפקת בלהיות קרבן לסבל שלי או שאני רוצה משהו אחר בשביל עצמי?

השאלה היא האם אני מסתפקת בלהיות קרבן לסבל שלי או שאני רוצה משהו אחר בשביל עצמי?

ואו. המילים שלך מאד מאד חזקות ומתחברות עמוק פנימה. והמשפט הזה הוא כמו הבטחה למשהו עצום וגדול !!

_מה שקרה לבעלי היה הטריגר שאילץ אותי לתת מקום לרגשות קשים מאד שהיו בתוכי מאז ומתמיד אבל ניסיתי כל חיי להימנע מהם, לברוח מהם, להעמיד פנים שאני לא מרגישה אותם.
המצב הקיצוני הזה בעצם הכניס אותי למקום בו לא יכולתי לשלוט בסערה שהתחוללה בתוכי ונאלצתי בעל כורחי כמו להקיא החוצה ללא הרף את כל מה שעלה בי._
חזרתי וקראתי את מה שכתבתי ורציתי להבהיר לגבי הנ"ל שלא הייתי באיזה מצב יוצא דופן של הדחקה.
לפחות לא שמתי לב לזה.
אבל כן הרגשתי במשך שנים רבות שאני לא חיה בחפשיות.
יש לי איזו תמונה בראש של מי שהייתי רוצה להיות וכל הזמן ניסיתי להיות היא (שזה דבר מעייף מאד).
וגם בגלל האמונה שאם מישהו לא יסכים איתי או לא יחשוב כמוני הוא לא יוכל לאהוב אותי, כל הזמן ניסיתי להתאים את עצמי למי שהייתי איתו.
כל זה בצורה מאד לא מוחצנת.
זה דברים שניסיתי להסתיר מעצמי לא פחות מלאחרים.
אני בטוחה שרב מי שמכיר אותי לא הרגיש בזה אי פעם אבל אני יודעת עמוק בפנים עד כמה הכמיהה שלי היתה חזקה להשתחרר מהכבלים ולחיות בצורה הכי חופשיה שאפשר.
ועדיין יש לי דרך אינסופית ועם זאת מרגישה שמשקל רב ירד ממני,
הקלה.

ישר כוח!

הקלה.

אני מרגישה שבשבועות האחרונים יש סוג של רגרסיה ביחס שלי לסיפור הזה.
חשבתי שאולי עירית לוי או אחרים יוכלו לתת לי הכוונה נוספת (לא פותחת לדיון רק מבקשת עזרה בהעמקה/התבוננות פנימית נוספת).

לפני כשבועיים בעלי צילצל מאיזה מקום שנשמע לי הומה אדם בעיר בא הוא עובד
כששאלתי אותו איפה הוא הוא ענה שהוא נפגש שם עם אותה אישה לקפה.
רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?
ובכן, ייתכן שכך ובכל זאת אני מעדיפה להמשיך להתייחס לזה כמסע שלי ולהמשיך בהתבוננות.

כשהוא אמר שהוא נמצא שם איתה הרגשתי שוב כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.
לאחר מכן הסתובבתי עם זה כשבועיים כשזה יושב לי על הלב ולא סיפרתי לו מה קרה לי.
הייתי מאד מרוחקת, חשדנית, כועסת...
ניסיתי לתת מקום לכל התחושות האילו
פשוט לאפשר להם להיות אבל הרגשתי איך העובדה שאני מסתירה ממנו מה שעובר עלי רק מעצים הכל.

ולמה לא סיפרתי?
מה שעולה זה -

כי התביישתי בזה
כי אני רוצה שהוא ירגיש חופשי לגמרי ולא יעצור את עצמו כדי שזה לא יהפוך שוב לפנטזיה...
כי הסיפור הזה עדיין משרת אותי - בכל פעם שאני יודעת שהם נפגשו אני פתאום מתקוממת כי אני שמה לב איפה אני עדיין ממשיכה לעצור את עצמי מלעשות את מה שאני רוצה בכדי לרצות אותו. זה עדיין שעון מעורר בשבילי.
כי יש בי הרבה כעס על כל מיני דברים שכנראה לא מרגישה שבסדר לי לכעוס מהם וכאן הכי קל לי להעלות את הכעס שלי.
כי אני יכולה עדיין להרגיש סוג של קורבן ולהאשים אתו כמקרבן שלי

טוב, אולי זה אינסופי הרשימה פשוט לא נגמרת!

עכשיו כבר הלב הולך ונפתח שוב אבל רואה שאני ממשיכה לסחוב איתי כעס וחשדנות במידה זאת או אחרת.

אשמח אם יש לך עיצות עירית לגבי כיוון להמשך עבודה עם עצמי.
תודה

בסוף תהיי בודהא

נראה לי ששכחת לקבל את עצמך...
נראה לי שברגע שהרגשת את האגרוף הזה בבטן - הופתעת, ומיד גם התנגדת. עובדה שזה כאב. עשית שם שריר. (שם - אני לא מדברת על הגוף. לא שריר פיזי) אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה האגרוף היה נכנס אולי יותר עמוק, אולי זה לא היה פחות כואב, אבל לא היית צריכה לסחוב את זה לרגע הבא. ההתנגדות, לא הכאב עצמו, היא מה שעושה את הקושי.
לא קיבלת את עצמך עם מה שהרגשת כשהוא אמר את זה, והמשכת לא לקבל את זה. עובדה שלא סיפרת לו. עובדה שזה המשיך להעסיק אותך.
אבל את עדיין יכולה לקבל את עצמך עכשיו.
מותר לך להרגיש כמו שאת מרגישה, גם אם רגע לפני זה אמרת אחרת.
מותר לך.
מותר.
זכותך להתקיים כפי שאת בלי להצטדק על רגשותייך בפני עצמך או בפני כל אדם.

אני לא חושבת שאת חייבת להגיד לו בדיעבד איך הרגשת באותו יום, אבל אני חושבת שחשוב שתרגישי שאין לך בעיה לעשות את זה.
ושלא תרגישי שזו בעיה לספר לו או לכל אדם בעולם איך את מרגישה ברגע זה.
את בסדר גמור כרגע ובכל רגע.

מתחדשת כתבה לך מאד יפה וקרוב ללב

_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_

לא טמנת פח ואני בכלל לא חושבת ששוב צריך לבחון את זה מהמקום שלו אלא כל הזמן מהמקום שלך, כי כמו שאמרת, העבודה הזו היא עבורך ובשבילך. אני רואה את זה יותר כאילו האמירה הזו היתה שוב איזה הפרזה שלך, נסיון שוב להיות מי שאינך באותו רגע, או שלפעמים יש לנו רגעים שפתאם נראה לנו שאנחנו כבר יכולות, כבר לא כמו שאנחנו רוב הזמן, ואז אנחנו הולכות בגדולות אבל בעצם, אנחנו חוטאות כך לעצמנו (שוגות לגבי קיומנו...) ואז, היקום מזמן לנו הזדמנות לדייק :
_לפני כשבועיים בעלי צילצל מאיזה מקום שנשמע לי הומה אדם בעיר בא הוא עובד
כששאלתי אותו איפה הוא הוא ענה שהוא נפגש שם עם אותה אישה לקפה._ כדי שנדע איפה אנחנו באמת נמצאות ונחזור למקום החשוב של לכבד את עצמנו על מי שאנחנו (אפילו אם זה שונה מהדמות האידיאלית שמצטיירת לנו בראש לגבי איך היינו רוצות להיות...)

כשהוא אמר שהוא נמצא שם איתה הרגשתי שוב כאילו קיבלתי אגרוף בבטן.

לא חזרת אחורה, עשית דרך מדהימה ואת פשוט עדיין עושה אותה והעולם משתף איתך פעולה מתוך מטרה לעזור לך להמשיך להתפתח ויותר ויותר להיות טובה, מקבלת וחומלת כלפי עצמך !
(מקווה שברור לך מתוך הכתיבה שלי שהיא נעשית מתוך הזדהות עצומה, לאו דוקא עם סיפור הרקע אבל עם התהליך האישי הזה שלך עם עצמך !)

גדול גדול

_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_

מאחר וזהו עניין רגיש עבורך חשוב להתייחס אליו ברגישות.
ורגישות אומר לתת לנושא את הזמן והקצב שאת צריכה
ואולי שניכם יכולים לשוחח על הזמן שאת צריכה ומכאן יבואו גם החלטות מעשיות: למשל: שישאל אותך אם זה בסדר שיפגשו או שיידע אותך לפני שנפגשים
הכל מהמקום של כבוד לקצב שלך.
באהבה

אישה של יקרה, קודם כל מחזקת אותך על התהליך הפנימי שאת עושה עם עצמך.
אני הולכת להציג כאן נקודת מבט קצת אחרת ממה שהציגו לך, לצערי מנסיון שלי

. בעצם לא לצערי. הרי למדתי שיעור ענק דרך הנסיון הזה...

_רק כשבוע או יותר לפני זה סיפרתי לו שאני מרגישה כזה ביטחון איתו שמבחינתי (לא שהוא מבקש את אישורי) הוא יכול להיפגש איתה איפה שהוא רוצה ואני ארגיש סבבה...
אתם בטח צוחקים עלי, טמנתי לעצמי פח?_
קצת כן. כי בעצם יכולת להגיד לו רק את החלק הראשון של המשפט, שאת מרגישה איתו בטחון. פשוט לציין את זה מבלי לתת לו דוגמאות.
אבל הדוגמא שנתת לו בעצם, לא לקחה בחשבון את כל החלקים בתוכך. עדיין יש בך חלקים שרגישים לזה. גם אם הם קטנו בזמן האחרון.

אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה האגרוף היה נכנס אולי יותר עמוק
ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה.
ולא שזה בשליטתך, מה הוא עושה, איפה ועם מי... אבל לא לבטל למולו ומולך את החלקים האלה. לא להעלים אותם.
הם שם, בדיוק כמו החוזק והבטחון שאת מרגישה.

ברור שהסיפור משרת אותך. את יפה יודעת לעשות רשימה של נקודות שהוא משרת אותך.
ושוב, נדמה לי שצריך להכניס עוד התייחסות לחלקים כואבים שלך, שעדיין חיים, שעדיין יודעים לתת אגרוף בבטן...

בסוף תהיי בודהא.... למה בסוף? כבר עכשיו...

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה
נכון.

תודה לכן נשים יקרות.
ותודה מיוחדת לך חני על העיצה הפרקטית, זה הכניס דברים יותר לפרופורציה עבורי. הוציא אותם מההיבט הריגשי והרגשתי פתאום את הפשטות שבעניין.
ועם התחושה הזאת יכולתי לשוחח איתו על זה הבקר סוף סוף.
וזה באמת היה פשוט, שיחה מאד קצרה וקלה ומיד התקרבנו שוב.
אז תודה.

(לפני שכתבתי כאן אמרתי לעצמי "מה את הולכת שוב לכתוב בבאופן?" והנה כמה מילים קצרות ומדויקות של מישהי אחרת וזה באמת עזר. איזה יופי)

_בעצם יכולת להגיד לו רק את החלק הראשון של המשפט, שאת מרגישה איתו בטחון. פשוט לציין את זה מבלי לתת לו דוגמאות.
אבל הדוגמא שנתת לו בעצם, לא לקחה בחשבון את כל החלקים בתוכך. עדיין יש בך חלקים שרגישים לזה. גם אם הם קטנו בזמן האחרון._
כן, זה מאד נכון. הרגשתי עוד כשהמילים יצאו לי מהפה שזה לא מתאים שאומר אותן וגם אותו זה הצחיק וקצת הביך נראה לי.

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה.
ציפור יקרה, לא הבנתי את המשפט הזה. אשמח אם תסבירי או תפרטי.
תודה

(מקווה שברור לך מתוך הכתיבה שלי שהיא נעשית מתוך הזדהות עצומה, לאו דוקא עם סיפור הרקע אבל עם התהליך האישי הזה שלך עם עצמך !)
ברור. אני מרגישה את האהבה והאכפתיות

ורק רציתי לומר לך מתחדשת שבכל פעם שאני קוראת את מילותייך אלי אני שומעת את הקול המתוק והעדין שלך וזה עושה לי טוב בלב (-:

ואני אומרת, אם היית מקבלת את מה שאת מרגישה, מלכתחילה לא היית נותנת את זה כדוגמא, ולא היית חושבת על זה ולא מכניסה עצמך למן גוב אריות שכזה
אולי הכוונה:
אילו היית מקבלת את העובדה שאת לא בודהא, שיש לך ביטחון אבל את צריכה גם כבוד, כבוד לקצב שלך, כבוד אלייך, כבוד לביטחון שלך - לא לנצל אותו אלא להגיד לך, לשתף אותך, לא מאחורי הגב, לא שתגלי כשזו כבר עובדה מוגמרת,
אילו היית מקבלת את הרגשות האלה שלך - שהם לגיטימיים וחשוב ולגיטימי גם לבקש לכבד אותם, ממי שאומר שהוא אוהב אותך ובוחר בך -
אז מלכתחילה לא היית נותנת לו כדוגמא את זה שהוא יכול אפילו להיפגש איתה ולא יזיז לך.
כי כן מזיז לך.
זה לא נכון. אלה לא הרגשות שלך. זה כן מזיז לך, וזה נכון ובסדר שזה מזיז לך.
אילו היית מקבלת את הרגשות שלך, את הרגישות והצורך בהתחשבות בך - לא היית מזכירה בכלל אותה בהקשר שהזכרת.
זה שכן הזכרת אותה, הכנסת את עצמך לגוב אריות, ולא פלא שהאריה נגס לך בראש.
ככה אני הבנתי את זה.

כן, אני התכוונתי לגוב אריות, למה שבשמת כתבה.
גוב אריות הוא מקום לא בטוח לאדם. הוא מקום שיש בו אריות שמאיימים.
כאן, גוב האריות הוא כל נושא המפגשים שלהם בפועל. לא רק הרעיון על זה.

קבלת הרגישות שלך שם, תאפשר לך פעם הבאה לא להכנס למקומות האלו.

עירית_לוי

אני מאוד מתחברת אל מה שכל קודמותיי כתבו לך,
ואל ההצעה של מתחדשת לקבל את עצמך ולא להתנגד אל המקום האותנטי שבו את נמצאת.

אני לא רואה את הסיטואציה הזאת כרגרסיה,
אלא כמפגש שלך עם רובד חדש ועמוק יותר של אותם התכנים.

מנקודת מבטי זה נראה כך:
העבודה שעשית עד כה פינתה שכבה עבה ויפה של המשקע ההוא.
לאחר עבודת ניקוי ושחרור מטלטלת - הגעת לאיזון מסויים בתוך החיים, התרגלת לעצמך החדשה, נהנית מעצמך החדשה, שמחת בה, התחזקת, התחסנת,
ולאט לאט הבשלת על מנת לפגוש שכבה נוספת, עמוקה עוד יותר של אותו משקע.

וכעת, כאשר את חזקה ובשלה, נחשפה לה השכבה החדשה שמבקשת להשתחרר.
בדרך כלל כאשר מבשילים התנאים הפנימיים, המציאות החיצונית מסתנכרנת איתנו ומייצרת סיטואציות שייגרו ויעוררו את השכבה החדשה שנחשפה - על מנת שגם היא תוכל לצאת מהמערכת.

ומנקודת המבט הזאת את יכולה לראות שאת בעצם הולכת קדימה ולא אחורה.

דבר נוסף:
אחרי שאנחנו מנקים שכבה אחת של דפוס מסויים, יש לנו נטיה טבעית (ומובנת) לשרוק את שריקת הסיום של המשחק. להגיד: "זה מאחורי. שחררתי. אני חזקה. זה כבר לא יטלטל אותי".
וזה מתקשר אל מה ש קן לציפור כתבה לך. הרצון העז להרגיש שאנחנו כבר מעבר לזה, גורם לנו לפעמים לא להיות קשובים אל כל החלקים, אל מה שכן עדיין קיים בפנים ומבקש התייחסות. גורם לנו לדכא אי אלו צרכים רגשיים.
אני חשבתי עד לפני שנה ששחררתי מ-ז-מ-ן את המקום של דיכוי ההקשבה לצרכים שלי ושל חוסר ביטוי עצמי (אני??? ברור...

). יצרתי לי בתוכי דימוי מסויים על עצמי ונאחזתי בו. ככה הרגשתי בשליטה והרגשתי טוב עם עצמי. כמובן שזה מנע ממני להביט בכנות על המקומות שעדיין מושתקים ולא באים לידי ביטוי. ואז, הבשילו כפי הנראה התנאים (הפנימיים והחיצוניים), וצצה לה בעיה בריאותית, כפי שתיארתי בעבר, והעירה אותי כדי שאביט לשם. אני מניחה שזה הגיע ברגע שבו הייתי בשלה וחסונה מספיק כדי לפגוש את הרובד היותר עמוק של אותו עניין, שהתחלתי לקלף 10 שנים קודם לכן.

אז יש לך כעת הזדמנות לסיבוב נוסף. עמוק יותר, בוגר יותר, כזה שינקה שכבה עמוקה יותר, רדומה יותר, וכפי הנראה משמעותית.
אל תיבהלי מעוד סיבוב. הוא מבורך.
אל תכבי את עצמך ואת הרגשות שעולים. תני להם לדבר אלייך. גם אם הם מכאיבים. גם אם הם לא כאלה "גבוהים".

אם הכיוון הזה מדבר אלייך,
ואת רוצה להעביר אותו לרובד מעשי,
את יכולה לעבוד באופן חזרתי עם כמה שאלות (לשאול פעם ביום, כל תשובה שעולה היא לגיטימית, מה שחשוב כאן זה עצם המפגש עם השאלה ולא התשובה עצמה):

האם אני מסכימה לפגוש רובד נוסף של הדפוס שאני רוצה לשחרר?
האם אני מרגישה בשלה לפגוש אותו?
האם אני מסכימה להכיר ברגשות שעולים בי?
האם אני מסכימה לפגוש ברגשות הללו (מתוך הקשר של ניקוי ושחרור שלהם)?
האם אני מסכימה לקבל את עצמי בשמחה ובאהבה בדיוק כפי שאני ברגע זה?
האם אני מסכימה להכיר בעוצמה ובחוסן שלי?
האם אני מסכימה להכיר בעבודה שעשיתי עד כה?
האם אני מסכימה להביט על השכבה הנוספת שביכולתי לשחרר מתוכי?

אילו דברים מרחיבים ומעמיקים נכתבים בדף הזה. אילו נשים נבונות כותבות פה. תודה ורד דרור, תודה מתחדשת, תודה בשמת א, תודה קן לציפור, תודה רסיסים של אור, תודה חני בונה, תודה עירית לוי! (מקווה שלא שכחתי אף אחת). ותודה ענקית לאישה של, הפותחת את הלב, כותבת את דבריה הכנים והחכמים ומאפשרת לכל שאר הדברים להיכתב. @}

גם אני רוצה להודות לכל הנשים הנפלאות שכותבות כאן ומזכירות גם לי אי אילו דברים. עירית, כתבת כל כך יפה, כל כך בהיר. והשיתוף שלך מרגש. מזכיר איך העבודה לעולם אינה נגמרת אלא מעמיקה.
תודה!

תודה עירית, שואלת את עצמי את השאלות
ותודה על ההכוונה:
מה שחשוב כאן זה עצם המפגש עם השאלה ולא התשובה עצמה
כי שמתי לב איך זה מאפשר לי לתת לתשובה להיות בדיוק מה שהיא ולא מה שהייתי רוצה שהיא תהיה
ועם התשובה הזאת להיות בפשטות ובהירות בלי הבילבול שעולה כשאני לא מרוצה מהתשובה שעולה מתוכי ומתחילה הביקורת העצמית...