בשמת א

וואו וואו שוב ריגשת אותי עד דמעות, אין לי מלים

דו כיפת,
את נתת לבשמת ויטמינים שאי אפשר לקנות באף חנות.
תבורכי!

וואו, את יכולה לספר עוד קצת על זה? היית פעם בהרצאה שלה? אני מבינה שזו הרצאה חד פעמית? יש גם שיחה עם התלמידים אחרי ההרצאה?

סליחה, פספסתי את זה...
הייתי רק בהרצאה הראשונה-ראשונית, לפני שהתחילה להרצות לבני נוער (זה היה מעין פיילוט כזה שהיא עשתה ביישוב לקהל הרחב, לתרגל את האומץ בפתיחת הסיפור האישי מול זרים. זה היה מאוד בוסרי מטבע הדברים, ומרגש לגמרי)
זו אכן הרצאה חד פעמית. ברוווווור שיש שיחה עם התלמידים אחרי ההרצאה, ההרצאה היא בעצם מבוא לשיחה... וגם משאירה (לפחות בשאיפה) זמן לדבר אתה אחכ אישית.

מדהים אותי לקרוא כמה הקשיים היומיומיים והצרכים שלנו דומים.
הלוואי שהיינו גרות קרוב, אני משתדלת להוציא את עצמי לטבע הרבה ואין לי בעיה לנהוג (כשהילדים לא אתי).
בסוכות אהיה קצת בתל אביב, אשמח לבוא לבקר (לקחת אותך לים, להכין לך מה שתרצי לאכול וכולי. בבתים של אחרים זה דורש ממני עשירית האנרגיה שנדרשת בבית).

לגבי עזרה, אולי שווה גם לפרסם בפורום כלשהו של סטודנטים. בפייסבוק או דרך אגודת הסטודנטים לבקש שיפרסמו בקשה שלך, אולי יש גם דרכם פרויקטים התנדבותיים שאת יכולה להיעזר בהם וישדכו לך מתנדבים
לא בשמת, אבל רוצה להרחיב לגבי זה.
כשבנאדם בדרגת זקיקות +++ ומעלה, עצם החיפוש אחר עזרה הוא מתיש.
לפעמים לעשות שיחת טלפון אחת זה יותר מדי, ודורש התגייסות של יומיים.
(ועוד יומיים-שלושה מנוחה והתאוששות אחר כך)
אז מההיכרות שלי עם המצב - לא שווה לפרסם מודעה כזאת.
כי מודעה כזאת, פירושה מי יודע כמה טלפונים ומסרים ממועמדים פוטנציאליים.
מי יענה על כל הטלפונים האלה?
מי יסנן אותם?
מי יקבע זמן להיפגש עם המועמדים האולי-קצת-יותר-מתאימים? מי יראיין אותם? מי יבדוק אם הם באמת מתאימים או לא? ומי יאפשר להם פגישת ניסיון והיכרות?
התהליך הזה הוא מתיש, דורש הרבה זמן, הרבה דיבורים עם זרים (בדיוק מה שנחוץ עכשיו לאדם סופר-פגיע וחלש - לנהל משא ומתן עם זרים!) ודורש המון אנרגיות שאין. פשוט אין.

אז לי יש הצעה אחרת:
אם מישהי מהקוראות פה מכירה מישהי / מישהו אמין, נעים, חייכן, דייקן, קשוב ובעל רצון לעזור, שלדעתכן מתאים לתפקיד - אנא הציעו לשתף את בשמת ולקשר אותה עם אדם כזה.
כל אדם זר, שלא עבר סינון איכותני כלשהו על ידי אנשים שאוהבים ומכירים את בשמת - לא רלוונטי. ההשקעה גדולה בהרבה מהתשואה. והיא לא יכולה להרשות לעצמה השקעה כזאת.
אנשים לא מתאימים - גורמים נזק. נקודה.

אני כמעט בטוחה שביטוח לאומי אמור להקצות שעות עזרה
ואני בטוחה שאחרי חמש או כמה שנים של סרטן מאובחן, בשמת כבר מכירה את ביטוח לאומי לפני ולפנים. האופציה הזאת בטח נבדקה ממזמן.

בשמת, הייתי שמחה לבוא אלייך ולעזור לך קצת בבית, עם ארגון אוכל / קניות /שטיפת כלים וכדומה , מבחינת רכב אני לא יכולה לעזור לך לצערי. אם זה עוזר במשהו אכתוב לך בווטסאפ.
אלמונית, "אכתוב לך בווטסאפ" פירושו שאת כבר יודעת את הווטסאפ של בשמת או שאת צריכה לקבל ממנה את המספר?
(מנסה להבין)

בשמת כבר מכירה את ביטוח לאומי לפני ולפנים
כן.
אמרו לי שאני לא זכאית. הם משלמים לפי הטיפול, לא לפי המצב P-: כלומר, הם נותנים עזרה תמורת טיפולים קונבנציונאליים קשים (כימו למשל). מצד שני, הם כן אמורים לתת קצת עזרה אם את במצב סיעודי מוחלט (לא מסוגלת להתלבש לבד, זקוקה להחלפת חיתולים, לא מסוגלת להתרחץ בלי עזרה במקלחת... ).

הם נותנים עזרה תמורת טיפולים קונבנציונאליים קשים (כימו למשל)
אלוהים ישמור.
התעלו על עצמם, אלה.
וגם, תפרו את החבילה בדיוק כך שאת נופלת בין הכסאות

כבר יודעת את הווטסאפ של בשמת

כתבתי כאן את המספר שלי ביחד עם הבקשה לעזרה (-: חוץ מזה תתפלאי, תמרוש רוש, לכמה אנשים יש אותו מקודם (-:

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זו אני שהצעתי.. רק שזה כמעט לא ישים כי אני גרה במרחק גדול מאד ולא ניידת... אם הייתי בחופש מהעבודה הייתי באה בשמחה אבל זה ממש מסובך להפקה. אבל רצון דווקא יש לי. : (

זו הזדמנות לומר תודה גדולה לכל אלה שמאוד היו רוצות לעזור

אבל פשוט, לא גרות באיזור, לא ניידות, וכמובן - לרוב אמהות לילדים. כתבו לי כבר כמה כאלה

גם הרצון הטוב מחמם את לבי, מאוד.

תמרוש לא הבנתי את תגובתך להצעות שלי כלללא בתוכן ולא בסגנון המתחכם.
סטודנטים הם קהל מצוין פנוי צעיר וקרוב גיאוגרפית ואין לי ספק מניסיוני המר שלרוב עזרה ניתנת ליישום כשהיא מגיעה ממי שגר/ עובד קרוב.

אני קיבלתי עזרה ממקומות לא צפויים כלל ודווקא מהצפויים כלל לא (כולל האתר הזה שבאמת רווי אמהות לילדים קטנים).

הי בשמת, ראיתי רק עכשיו. לא יודעת אם זה רלוונטי אבל בשלישי ( יום בחירות) יכולה להקדיש קצת זמן ולבוא עזור בבית, אם רלוונטי. ואם לא רלוונטי בשלישי יכולה לפנות כשעה, אולי קצת יותר בערב ( שש- שבע). אם רלוונטי תני סימן. אני בתל אביב ואם אני לא טועה גם את. ובכל מקרה חיבוקים מחזקים.

בלבוסטה. אני אסביר כי ברור לי שלא הבנת בכלל על מה תמרוש רוש הגיבה, לפי מה שכתבת בתגובה שלך.
את צודקת שהסטודנטים הם קהל מצויין.
את צודקת שזה ממש לידי.
את צודקת בכל מלה שכתבת במשפט הזה.
עד כדי כך צודקת, שזה בדיוק מה שעשיתי כשפניתי לקבל עזרה בהריון השני שלי. השגתי סטודנטית צעירה.
הכל נכון.

אבל לא פה הבעיה. הבעיה במקום אחר: הסטודנטיות הצעירות, הנחמדות והמתאימות לעזור לי לא יופיעו לבד בדלת שלי.
בין הרעיון המוצלח לבין הביצוע - (כתבתי ומחקתי) מישהו צריך לעשות תהליך סינון.
תהליך הסינון הזה - הוא מאמץ כביר. בוודאי למישהי במצב כל כך קשה כמוני עכשיו (דמייני אדם בטיפול נמרץ מחובר לצינורות - האם נראה לך הגיוני שהוא יתעסק גם בבחירת האחות הפרטית שתבוא לשמור עליו בלילה???? הוא יתקשר לסוכנויות, יראיין, יברר מי הכי מתאימה, יבחר אחות וגם יבצע מעקב לבדוק איך היא מתפקדת???? נראה לך?).

נטע ק, איזה מותק.
רלבנטי בשלישי אבל בחלק מהשעות לוקחים אותי לסידורים (וכמובן נלך לבחור מתישהו באמצע היום, כשהקלפי יחסית ריק).
תיכף אכתוב את המספר שלי שנוכל לתאם בווטסאפ (-:

בלי רישיון, עם תינוק קטן וכמובן, בכלל לא בארץ, אני כנראה חסרת תועלת מכולן

מאחלת לך למצוא את כל העזרה שאת רוצה. לי ולבן שלי הועלת כבר המון, ובמשך הרבה מאוד שנים

אני מליה יקרה,
את דוקא כן מביאה תועלת!
אולי לא בהסעות והבישולים, אבל במילים החמות שלך את משקפת למישהי (שלפעמים קשה לה לראות כמה היא נפלאה) להרגיש שהמאמצים שלה וההשתדלות שלה לאחרים אכן משמעותיים.
זה מאוד חשוב!
תודה שכתבת!

אני מבינה.
מקווה שתהיה לך כמה שיותר עזרה יקירה.

הלוואי

גם אני צריכה תנועה למען הבריאות שלי.
ממש אוספת את עצמי כדי לתרגל אפילו 5 דקות, כי אני כבר יודעת מנסיון העבר שתירגול צ'י קונג עקבי (אפילו של חמש דקות בלבד) מחולל פלאים. הכוחות מתחילים להתאסף.
הלוואי שיכולתי ללמד את תירגול "פתיחת 12 המרידיאנים בשכיבה" דרך באופן... אולי אשכנע את המורה שלי אלי לשים את הסרטון של התירגול הכי קצר של זה (10 דקות על השעון) ביוטיוב. תירגול בשכיבה, בלי לקום מהמיטה! בקצב שלך ולפי היכולת שלך.

את יודעת מה? תנסי את זה: תירגול של פחות מ-4 דקות,
https://www.youtube.com/watch?v=ndRaMxflc9Q
שבעצם עובד על כל הגוף. הוא אמנם כותב שזה ל"כאבים בשורש כף היד וכאבי גב" אבל בפועל, זה תרגיל עבור כל הגוף (לא אסביר, אולי יולי קו תרצה להסביר (-: ).
את עושה אותו בישיבה מול המחשב או אם את רוצה, אפילו בשכיבה. תעשי את השלוש-ומשהו דקות האלה כל יום, ותראי שינוי תוך כמה ימים. ואולי גם הילדים ישמחו לעשות את התירגול ביחד איתך, רווח כפול ומשולש. ואני מזכירה שוב: מותר להתבלבל וזה לא צריך להיראות מושלם, העיקר שאת מתרגלת, העיקר שמנסה. משתפרים לאט לאט.

מאיך שאני מבינה את זה (וכן מעניין אותי מה יש לך או לאלי לומר):

קודם כל ההתמקדות בתחושה הגופנית ובתנועה בכף היד מעביר את המיקוד פנימה, לגוף, להבדיל מהמיקוד החוצה, למחשב בפרט, או באופן כללי החוצה, שקורה הרבה בתרבות שלנו, ומסיט אותנו ממודעות לעצמנו. זה פועל טוב במיוחד אם התרגיל לא פשוט לביצוע (חדש/ מסובך/ המתרגל צעיר בתרגול- מתרגלים ותיקים מגיעים ליכולת התמקדות בתרגילים המוכרים, וכך הם מגיעים לתובנות עמוקות).

בכף היד מסתיימים לפי הר׳ הסינית 6 מרידיאנים, אבל לפי השיאצו של מסונגה (שהוא עיסוי לחיצות ומתיחות יפני- כלי ריפויי מדהים) כל המרידיאנים עוברים גם בכף היד, ככה שבעצם התעמלות כפות הידיים יוצרת תנועה של חיות (ויטאליות, צ׳י) שזורמת בכל הגוף, ומשפיעה לעומק גם על האיברים הפנימיים.

בנוסף- אחד מסממני הנעורים הוא הרצון ללמוד, להרחיב אופקים (מה שמאפיין זיקנה זה צמצום האופקים- עניין, טווח תנועה, מרחב גאוגרפי). פה יש תרגיל שהוא לא בהכרח קל לביצוע. עצם הרצון להתמודד עם תרגיל כזה, ללמוד לבצע אותו, בהתחלה בצורה בינונית, ולהשתפר בביצוע בהדרגה עם התרגול, זה תהליך שיוצר קשרים חדשים במח, כלומר גורם לתהליך הפוך מהזדקנות. מבחינה זו גם לימוד שפות, הצטרפות לקורסי העשרה, לימוד של ריקוד/ תנועה- כל אלו יעשו עבודה טובה בהגברת / שמירת הרעננות והחיות.

וחוץ מזה- ממבחינה מכאנית יש פה הפעלה של כף היד וחלקיה השונים בכיוונים מגוונים- מה שמסכך ו׳משמן׳ את מפרקי כף היד, ועוזר לה לשמור על טווח תנועה מעבר להחזקת העכבר רגילה.

זה מה שקופץ לי בשלוף.

מקווה שלא דיברתי פה יותר מידי ב׳סינית׳.אפשר לשאול אם לא ברור.

שמחה שהיה ברור.

מוסיפה עוד משהו- בשיטות טיפול רבות עיקרון חשוב הוא עיקרון ההשתקפות: הגוף ׳משתקף׳ בחלק אחד שלו. למשל ברפלקסולוגיה (=השתקפות) מטפלים בכף הרגל, ודרכה משפיעים על איזורי מרוחקים בגוף. באותו אופן עיסוי ודיקור האוזן משפיע על הגוף כולו. גם טיפול בכף היד פועל על הגוף באופן דומה.

תודה תודה יולי קו על ההסברים המפורטים, ותודה שנזכרת גם בעקרון ההשתקפות (שאצלי היה הראשון שחשבתי עליו, אבל זה מפני שבעברי עברתי הכשרה בסיסית בשיטת אבי גרינברג וברפלקסולוגיה הוליסטית).
לכן, בלבוסטה, ממש שווה.
אתמול תירגלתי עם הסרטון בעצמי וראיתי שהתירגול עצמו פחות משלוש דקות...

טיזר יומולדת:
Det har ar Mini

Mini ar en mikroorganism.
Hon ar liten. Valdigt liten

המשך יבוא @}

(את רואה? אמרתי לך. מה יש לי לעשות עם דבר כזה אצלי בבית. החוצה לבשמת)

הו הו, הרשמת אותי בשבדית שלך! (-: וסיקרנת לא פחות D-:
אויש איזה טיזר! D-:

אני כותבת לך פה כי נוח לי עם הפורמט, אבל אם לא מתאים - תמחקי.

את מכירה את העקרונות של טיפול סנסורי כתמיכה בפוסט טראומה ושיקום מערכת העצבים.
השאלה: את חושבת שזה ישים גם לגבי אנשים במצב טראומה אקוטי? אני מתכוונת, כשהטראומה עדיין מתרחשת, הגורמים המאיימים בועטים וכל הבלגן (רגשי, פיזי, כלכלי) עדיין מתרחש בלייב? האם שווה לשקול יישום של העקרונות האלה ככלי לתחזוקה והתמודדות? כשיש צורך בהתמודדות מתמשכת?

קודם כל כן, דבר שני כל מקרה לגופו (תרתי משמע). אבל הכלים האלה מצויינים, עדינים ועובדים ישירות על הרגעת מערכת העצבים. למה לא להתחיל איתם בהקדם? תני לי סיבה אחת טובה לא לעשות את זה?
זה לא מספיק, אבל זו התחלה.

למה לא? אולי כי במצב אקוטי כמו מה שאני חושבת עליו האדם עסוק במיליון פעולות שרידה, בקושי מצליח להתמודד עם מה שצריך לעשות עד סוף היום, ולהנחית עליו עוד "פעילויות סנסוריות" תהיה הכבדה בלתי רצויה.

מצד שני, הרציונל שלי היה שאם הבנאדם ממילא צריך לתפקד, וממילא נמצא במוד הישרדותי-מאוים מטורף (שמן הסתם מקשה עליו מאוד לתפקד) אז להציע לו (בעדינות, מתוך הקשבה וכו') כמה אסטרטגיות סנסוריות פשוטות שיעזרו לו לצאת (זמנית) מה- FFF המטורף התמידי כדי להצליח לעשות את הפעולות הנדרשות בראש צלול - יכול להתקבל בברכה.

(פשוט, יש פה סיטואציה שמזמינה אותי להתנדב בה. אבל זה סיפור מאוד מאוד מאוד מאוד קשה ורב-כיווני, מעורבים כמה אנשים בכמה גילאים, אז אני רוצה להיות בטוחה שאני מוכנה ויכולה ושיש לי מושג ברור מה אני יכולה להציע, לפני שאני מציעה את עצמי)

וגם יש את העניין של לשמור על עצמי :-\ זה עלול להיות תובעני מאוד.

תמרוש, אם את נכנסת לזה באופן מקצועי, זאת יכולה להיות התמחות מעולה ומבוקשת.

ולהנחית עליו עוד "פעילויות סנסוריות" תהיה הכבדה בלתי רצויה
אני לא הבנתי את זה ככה. אני הבנתי את זה בתור "הוא יקבל עזרה שתעשה לו פעילויות סנסוריות".
אם את מתכוונת לזה שהאדם עצמו יצטרך להוסיף תשומת לב נוספת למשהו שהוא לא רגיל להבחין בו, או לעשות בעצמו פעולות טיפוליות כלפי עצמו, אז זה בהחלט יכול להיות עומס.
אבל אם באה אחת כמוך ועוזרת בזה X זמן ביום? אז ברור שזה מבורך. וברור שאת צריכה לחשוב טוב טוב קודם, מה בדיוק את מציעה, מה בדיוק יתאים לאדם הזה ברגע הזה (יש לך כמה וכמה אפשרויות, סביר שאצל כל אדם יש משהו שיהיה עדיף על האחרות ברגע נתון, וכדאי להתחיל בו), ואיך להגן על עצמך (רכיסה אנרגטית יומיומית וכל פעם לפני שאת באה במגע איתו? וכל פעם שעוזבת?)

מה שלומך בשמת? חושבת עלייך הרבה

משתפרת אט-אט, אני חושבת (-: תודה

גמאני חושבת עלייך הרבה
שולחת לך

וכוחות

מעולה, כל כך טוב לשמוע!

בוקר טוב בשמת,
יתאים לך להכנס לדף הנקה זה כמו אורגזמה ?
יש שם שאלה על הנקה.

טרול.

לגמרי טרול

אופס...

אל תתבאסי. הכל טוב.

בשמת, לגבי ההודעה שלך לבקשת תמיכה.

אני רוצה להאיר משהו מהנסיון שלי שנגעת בו בעקיפין, כתבת משהו על זה שאת מנסה לטפל בעצמך ועדיין להישאר בבית.

כשהייתי בהריון מדאיג וקשה ובסיכון. והגעתי למצב של אפיסת כוחות פיזית ומנטלי וכלכלית ולמצב שלא יכולתי לזרוק זבל מבלי לבקש מאחרים, שחזרתי ממיון פעם אחר פעם לבית ריק מאוכל וחרדתי מלאכול בחוץ מחשש לפגיעה בהריון, שעברתי לאכול כריכים כי לא היה לי כח לעמוד ולהכין סיר וככה גם היה פחות זבל. שנאלצתי למסור חתולות לחברה כי לא הייתי מסוגלת לטפל בהן והפרידה לוותה בטלטלה קשה עבורי, שביקרתי במרפאות מוקדים ומיונים כמה פעמים בשבוע. והכל בחולשה קיצונית לעיתים בנסיעה במונית רק עד קצה הרחוב.

וברקע כן היתה משפחה שפעם קפצה וניקתה וקצת התארחתי פה ושם, וכמה פעמים ליוו אותי לבדיקות וכמה פעמים קנו לי והסיעו אותי וכן היו מי שדאגו וכן שילמתי על נקיון ומצאתי או ניסיתי לפחות למצוא פתרונות.

אבל זה הרגיש כמו טיפה בים.
כאילו שאני תמיד מנסה לצוף ולא לשקוע עד הביקור/עזרה של המישהו הבא.
ןאנשים השתדלו.
מאוד.
ובכל זאת טיפה בים.

והיתה לי מנקה שהבריזה לי ואחרת שהיתה נהדרת, והיה הבית. שהרי אין כמו הבית.

אבל זה לא נכון.

כי ביום שאושפזתי, למרות.שבכיתי וסירבתי ונחרדתי שלא להידבק במשהו בבית.חולים שיסכן את ההריון היה מפליא לגלות שכבר יומיים אחרי היום ההוא, הוקל לי. אפילו מיטת בית החולים היתה לי נוחה יותר מכל דבר אחר, ןאפילו שותפות מתחלפות בחדר שהעבירו אותי שבעה מדורי גיהנום לא מיסמסו את ההקלה.

ההקלה שנקי, ואני לא צריכה לדאוג לזה.
שיש ארוחות חמות. תמיד. שיש תמיד מה לאכול. תמיד. בלי לדאוג לקניות לבישול, להכנה.
שכל בעיה רפואית ניתן לברר בטווח מיידי או של שעות ולא צריך להיכנס ללופ של האם עכשיו או אחכ ולאן ולהזמין מוניות וכן להרגיש נורא כשזה נהג מגעיל שגם עוצר לי במעלה הרחוב כשאני לא נושמת וכו.
שהכל קרוב.
גם לצאת לשמש לא כרוך בטרחה גדולה.

יש רוגע ויש הקלה. וזה למרות שאני שונאת.מוסדות.בכלל ובפרט רפואיים אבל דווקא במקום ההוא מצאתי ש ק ט מכל המסביב כך שיכולתי לבקש ממישהו שבא לבקר לגלגל אותי בכסא גלגלים לקנות בגדים מהקניון הסמוך או לאכול גלידה או סתם.

אני רק אומרת שאם יש אופציה בתקופות קשות פיזית לבחור באשפוז זה יכול להקל למרות החסרונות.
וכן לאפשר למי שכן עוזר להתפנות ללכת איתך לים או כאלה במקום להסיע לבדיקות למשל.

יש המון סייגים לאשפוז, אני יודעת, והריון ומחלה ממושכת זה לא אותו דבר, אבל הגילוי המרעיש שלי שאפשר לשלב, כי אושפזתי כמה פעמים באותו חודש ואני שלטתי על זה. כלומר כשהבנתי שזה מקל עליי אושפזתי וכשהרגשתי שדי הביתה, כי עלה לי עד כאן שותפה ערסית או שרציתי שקט, אז שוחררתי.

אני יודעת שהיית מאושפזת, אני לא יודעת.לכמה זמן ומה נשאר לך מזה. אבל אשפוז לפעמים מקל דווקא כשהמצב הרפואי בשליטה אבל כל המסביב מכביד עליו.

מאז החוויה שלי אני יודעת להסתכל על בתי חולים אחרת, אחרי הלידה אגב אושפזתי לעוד שבוע וחצי כשרובו נבע מצורך בתמיכה פיזית ופחות רפואית. ההתאוששות שלי היתה כל כך קשה שלמרות הגעגועים לפינה שלי רציתי את ההקלה הזו שאני מנסה להעביר במילים כרגע, ההקלה מלתחזק את הצרכים הבסיסיים של עצמי.

ואת השורה התחתונה לא הספקתי לכתוב.
הסיטואציות שונות רק אומרת שלעולם לא הייתי חושבת שבית חולים ועוד אשפוז הם תומכים. אולי מייצבים רפואית וכו אבל תומכים?! אבל כן אפשר, כשזה ליותר מיום יומיים של הסתגלות זו הקלה.

מבינה מה שאת אומרת. אני הפוכה. אני מתה בבית חולים S-: כל אישפוז (בהריון בסיכון, כשהצילו את חיי אחרי הפלה שבה איבדתי כמעט את כל הדם בגוף, לפני כמה חודשים...) אני מכבה את כל המערכות עד שנותנים לי להשתחרר הביתה. לא יכולה להיות שם, לא מסוגלת לאכול שם, הריח הורג אותי, החשמל, התדר בבניין...

כן ערכתי נסיונות בנסיעה לצורך שהות במקום אחר לצורך טיפולים והבראה. מצד אחד המחיר גבוה מאוד, מצד שני כרגע דורש עוד יותר עזרה (כשנסעתי לדולומיטים היתה לי קפיצה אדירה בהבראה, אבל לא נסעתי לבד. מישהו אחר טיפל בנסיעה, הזמין כרטיסים, אוטו, צימר, מסלול, הסיעו אותי, הביאו אותי, הקפיצו אותי לסופר וחזרה, סחבו לי חבילות... לבד אין לי אפילו אפשרות פיזית לנסוע לאיזה מקום בצפון הארץ שמציע מעין "בית החלמה", ולא נדבר על 600 ש"ח ליום, כן?

למה אני לא קמה ונוסעת איתך לדולמיטים, למה?!
מקווה בשבילך לכל העזרה והטוב, לפחות כמו זה הרגשי שאת מיטיבה פה @}

יום הולדת שמח, בשמת המופלאה!!!!!!!!!!!!!!!!

תפילה_לאם

@}

@}
מזל טוב!!!
<בדיוק חגגתי אתמול! בעברי.>

תודה, איזה כיף! (-:

היי יקרה,
מאחלת שכל משאלתיך ימלאו לטובה
שפע של כוחות וברכות

תוכלי בבקשה להזכיר לי אילו נעלי יחפנות יש לך? נראה לי שאני צריכה לשדרג את כל מערך הנעליים שלי... שלא לדבר על זה של הילדים :-\

ספציפית על שלי כתוב VIBRAM ואלה נעליים של MERRELL וגם כתוב BAREFOOT.
מה שקניתי הוא דוגמית. כלומר, מסתבר שכל שנה החברה שולחת דוגמיות במידה מסוימת (7 אמריקאית, 37.5 אירופאית) לחנויות, בשלל צבעים. הזוגות האלה נמכרים בהנחה, ולפי ההצלחה של הדגמים החברה תייצר בשנה הקרובה רק את הצבעים שהכי הצליחו במכירות.
למזלי, המידה של הדוגמיות היא בדיוק המידה שלי, ולכן קניתי את הנעליים במחיר מדהים ובצבעים יפהפיים שלא היו זמינים לנעליים בדגמים ה"רגילים".

בשמת, יש לך רעיון לסרטון תרגול צי קונג לשחרור מפרק הלסת?
חיפשתי ולא ממש מצאתי.
אני מחזיקה שיניים בלילה וממש סובלת מכאבים, וקצת אבודה באיך לטפל בזה...
(יש לי סד ואני לא סובלת להשתמש בו...)

תודה

פרח בית, למען האמת כל תירגול צ'י קונג יוצר זרימה ופתיחת חסימות בכל הגוף. כך שלאחת זה ישחרר את מפרק הלסת (כי שם יש חסימה ופתיחת הסתימות תלך לשם), לאחרת את מפרק הירך, ולשלישית כאבי ראש.

יש תירגולים שישפיעו יותר חזק ויש כאלה שפחות חזק. זה מאוד אינדיבידואלי.

בואי נתחיל מהשאלה: כמה דקות ביום יש לך לתרגל? כי אם אתן לך תירגול נהדר אבל לא תעשי אותו, לא יקרה כלום...

יש לי שלוש הצעות. השתיים הראשונות בעברית עם המורה שלי אלי "הדרקון" כהן, השלישית עם מאסטר מינגטונג גו:
https://www.youtube.com/watch?v=ndRaMxflc9Q
זה תירגול האצבעות, שכאמור עובד על כל הגוף. שלוש וחצי דקות נטו. הייתי אומרת, תעשי את זה ביום שאת עוד שנייה הולכת לישון ולא הגעת לתרגל כלום. אפשר תוך כדי הנקה, בישיבה, בשכיבה, בכל מצב.

https://www.youtube.com/watch?v=CrTYPSn76EE&t=497s
תירגול "כובע הקסמים". תירגול קטנטן מבחינת התנועה, אדיר וחזק מבחינת ההשפעה על הגוף. הוא מיישר את הגוף, מחזיר הכל למקום, משחרר מתח, ובמיוחד מכל איזור הראש.

https://www.youtube.com/watch?v=Oj0ewBvr6zM
תירגול של כמעט 20 דקות, כל כך חזק אנרגטית שאצלי הוא מסלק כאבים של סרטן, מאפשר לישון ועוד ועוד.
התירגול מורכב מכמה חלקים, אז אם קשה לך או שאין לך זמן, את יכולה להפסיק אחרי הראשון (סיבובי האגן) או השני (השכמות מתנשקות) או השלישי (פיתולים ימינה ושמאלה). אם מפסיקים לפני סוף התירגול אז לנער היטב את הגוף כדי לשחרר.

קראתי עכשיו מה שכתבת לתפילה, ורציתי לומר לך שאת מדהימה, שהכתיבה שלך באתר זה ממש מפעל חיים, ושאני מקווה בכל לבי שאת מקבלת עזרה, ומתחזקת, כי זה פשוט הדבר הנכון שיקרה. אין לי אלא להגדיל ולומר שבלי להכירך כמעט בחיים האמיתיים אני פשוט אוהבת אותך, באמת וממש.

איזה חמודה! ממש התחייכתי כאן והסמקתי [-:

@}
גם אני פה מקשיבה ונעזרת המון מהדיון הזה. ומצטרפת לכל מילה של מליה.

תודה, ערכתי (-:

בשמת תודה על התשובה המפורטת!
אין לי המון זמן לתרגל, אבל אנסה להכניס תרגולים קצרים.

את התרגול של האצבעות שלחת לי בעבר ועשיתי קצת והפסקתי. מנסה בימים האחרונים לחזור לזה. אם לא מספיקה (כי לולו לא מפנה לי את הידיים...) מנסה לפחות לדמיין את זה לפני השינה.

מקווה להגיע גם לאחרים לאט לאט.

מה שלומך, בשמת? שוב תודה על הסרטונים. עשיתי את השלישי ומרגישה שיפור אבל לא ברמה שתארת. את חושבת שאצלך האפקט יותר משמעותי בגלל שאת עושה הרבה פעמים? כל כמה זמן את עושה את התרגול הארוך? האם יש קשר לזה שאני לא תמיד מתחברת לתרגולים השונים? לדוגמא: אהבתי את האצבעות והארוך אבל אין לי סבלנות לכובע. מה את חושבת?

האם יש קשר לזה שאני לא תמיד מתחברת לתרגולים השונים?
לדעתי זה משפט מפתח.

על אצבע אחת:
יש אלפי סוגים של של תנועה מיטיבה ופעילות גופנית מיטיבה, ובתוך אלה - מיליוני פעילויות ווריאציות של פעילויות ספציפיות.
אז צריך לבחור

ככל שהקשב שלך לגוף גבוה יותר, ואת בוחרת את מה שמתאים לך באופן כללי, ואחר כך, בפילוח קשוב, את איך זה מתאים (באיזה פורמט), מתי זה מתאים, ומה בתכלס יתאים לך ברגע נתון -
כך הפעילות הגופנית והתנועה תהיינה מיטיבות יותר.

בשמת איך את?

רציתי להגיד משהו על משפט שכתבת לפני חודשים.
שהגעת למסקנה שלא הצלחת לארגן סביבה תומכת להחלמה בבית.

המשפט שלך מלווה אותי כל פעם שאני נכנסת לבאופן. כל פעם כבר חודשים.
זה שורט.
לא כי הופתעתי.
אלא כי כל מי שאי פעם הגיע לחוסר אונים וחולשה פ י ז י ת ולעיתים נפשית יודע את ההרגשה.

אז רציתי רק לתקן שלא נראה שלא הצלחת. אולי באידיאל חשבת שיהיה אחרת כמו כל מי שעבר תקופה כזו. ובפועל זה לא מספיק.
אלו שעוזרים, זה לא מספיק.
ולא קל.
ולא מדוייק.
אבל כן הצלחת מה שניתן בנסיבות.

בעיניי זה לכשעצמו שיעור.
שכשיוצאים ממנו כאילו גדלנו בתקופת חיים שלמה.

שאין אידיאל. שבטוח שרובינו בעלי משפחות אוהבות ותומכות. וחברים. ובסופו של יום כל אחת והתיקים שלה וכשצריך זה לא מספיק.
אצלי יש סוג של עדנה בידיעה שזה בסדר.
שזה נורמלי שאין לי מספיק עזרה ותמיכה בתקופות קצה. כי ככה זה. יש אידיאל ויש מציאות.
זה נותן שקט.

ויש גם רומנטיזציה לגבי העבר, שפעם היו ערכים אחרים והיה כבוד לערכים ותמיכה ופחות ניכור.
אני חושבת שזה בולשיט.
בכל הספרים שמתארים חיים לפני דורות, ועוד מתוארים החלשים בחברה לבד.
מה שכן כסף והרבה תמיד עוזר. תמיד. אבל גם עד גבול מסויים.

בשמת, מה שלומך יקרה?

בשמת?..

תפילה_לאם

גם אני דורשת בשלומך ומאחלת לך הרבה ברכה.

גם אני דורשת בשלומך ומאחלת לך הרבה ברכה.

גם

גם

גם אני

בשמת יקרה ואהובה, מצטרפת לכל השואלות לשלומך.

גם אני

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

גם

מתגעגעת לקרוא אותך, בשמת אהובה.

גם אני

לפעמים, כשאני קוראת פה הודעות לבשמת בנושא "איפה את ומה קורה אתך", בא לי להגיד: תעזבו את הילדה בשקט, יש לה סרטן להחלים ממנו.

אז איחולים זה אחלה @} וברכות תמיד תתקבלנה בברכה

אבל שאלות... שאלות, מעצם מהותן יוצרות בקשה ותביעה לתשובה.
ומכאן קצרה הדרך ל"חובה", "מטלה" ול"עול".
שאלו אותי לשלומי! טוב, אז אני חייבת לענות, לא נעים להשאיר אותם ככה. הרי באמת אכפת להם.
אבל גם צריך להחליט מה לכתוב ואיך. ועם סרטן ותת-תמיכה, "מה שלומך" זו שאלה מעמתת, מלאת קושי, מרה ולפעמים מפחידה עד העצמות.
אז חושבים מה לכתוב, כותבים מה שאפשר, והופס, לפתע הלכה לה חצי שעה יקרת ערך, ונגמר הכוח המועט שהיה מיועד להכנת ארוחת הצהריים.
גמרנו. אין יותר.

קול החובה, קול ה"צריך", למשל הקול של מחויבויות חברתיות וציפיות של הזולת, זה בדיוק הקול שבשמת משתדלת לנטרל (כפי שכתבה פה כמה פעמים בעבר), כי הוא מזין את הסרטן שלה, כי הוא בא על חשבון קול הצרכים והרצונות שלה, ובתכלס גורם לה להזנחה עצמית.

אני כבר מזמן הפסקתי לשאול את בשמת מה שלומה - אלא אם כן יש לי סיבה טובה להניח שאוכל לעשות משהו מועיל עם התשובה.
ולכן מלכתחילה השאלה שלי, אם היא נשאלת, הרבה יותר ממוקדת.
"לאיזו תמיכה את זקוקה בימים אלה", נניח. או "איך הולך הטיפול המסוים ההוא?" או "יש לי פה המלצה על סייעת אישי. נראה לך שווה לבדוק אותה?"

רוצים לעזור? אז כבר מזמן היינו צריכות להתגייס כקהילה ולהשיב לה כגמולה על שנים של מסירות.
רוצות לעזור אבל אי אפשר או קשה מדי לעזור ממשית באופן פיזי? אז אפשר להשאיר לה פרח, חיוך טוב, מילים של הערכה, סיגנלים של אהבה - ובלבד שלא תהיה תלויה בדבר.
בלי לשאול ולחכות לתשובה.
בלי לצפות שהיא תענה תוך יומיים או תענה בכלל.
בלי לרצות אותה פה בחזרה בתפקיד הכותבת הנבונה, המתנדבת הבלתי נלאית, שעוזרת לכולן לשפר את חייהן, ויותר מדי פעמים על חשבון עצמה.

כרגע בשמת חשובה לבשמת הרבה יותר מ"באופן".
במינימום, בואו נתמוך בה ונעזור לה לשמור על סדר העדיפויות הבריא הזה.

אני בטוחה שהאנשים שמתעניינים בשלומה של בשמת ומביעים דאגה, געגועים ואהבה הם לא רק מטרד עבור בשמת אלא גם מחממים את ליבה ומזכירים לה כמה היא אהובה. חבל שהברחת את האנשים האלה, תמרושרוש. עכשיו הם יחששו לכתוב לה

תמרוש, יפה כתבת.
עדיין אפשר להתעניין ולהביע אכפתיות, פשוט לא צריך לכתוב בצורה שדורשת/מצפה לתגובה.

תמרושרוש, תהיי בטוחה שאף אחת פה לא כותבת לבשמת מרוע אלא מאכפתיות ודאגה אמיתית וכנה.
כמו שבשמת תמיד מגיבה באכפתיות ומפנה מזמנה למרות שזה כ"כ קשה לה, האנשים פה מרגישים שזה הזמן לדאוג גם לה.
ה' ישלח לבשמת היקרה שלנו רפואה שלימה וישועה במהרה!!
אוהבים אותך, בשמת!

רבאק, די כבר עם משטרת המחשבות ומשטרת השאלות והטפות המוסר הצדקניות הבלתי פוסקות. כמה מעייף. כמה יומרני ולא מועיל.
בשמת היקרה, מקווה שאת בטוב עד כמה שאפשר. את בלבי ובמחשבותיי.

אני בטוחה שהאנשים שמתעניינים בשלומה של בשמת ומביעים דאגה, געגועים ואהבה הם לא רק מטרד עבור בשמת אלא גם מחממים את ליבה ומזכירים לה כמה היא אהובה
מאיפה הבטחון? את מכירה אותה אישית?

קינואה כל מילה!
מאחלת לכולנו ולבשמת בפרט שנהיה באור ובבריאות. חג אורים שמח.

בשמת היקרה, מקווה שאת בטוב עד כמה שאפשר. את בלבי ובמחשבותיי.
@}

תודה לכל הדורשות בשלומי ושולחות אהבה, לתמרוש רוש על כל מלה שלה, וליונת על התמיכה המדוייקת.
אלה שחשבו שתמרוש רוש ייחסה רוע למישהו, או שהיא "משטרת צדקנות", לא קראו אותה. תקראו שוב בבקשה. המסר שלה מדוייק וחשוב. גם לי היה חשוב לקרוא.

אני נשאבת בקלות לעזור לאנשים. זה הטבע שלי. צודקת.
אבל כרגע, אין לי כוחות.
אז אני לא בבאופן.
מאוד מחמם את לבי לקרוא דברי אהבה אלי, מלים חמות, תמיכה בי, תפילות להחלמתי, פרחים וחיוכים, מלות געגועים, הערכה, תודות, הבעת רצון טוב.
מחליש אותי לקרוא מלים רעות, במיוחד כלפי מישהי שאוהבת אותי בכל לבה ומבקשת להפנות תשומת לב לדרך הטובה ביותר לתמוך בי (רמז: מלים אוהבות וחמות, או הצעות קונקרטיות לעזרה פיזית, ללא שאלות או בקשות ממני).
אשמח לקרוא מלים תומכות ומחממות, כשאכנס פה ושם לבדוק בדף הבית שלי. אני אכן זקוקה לתמיכה ולחום כרגע.

הי יקרה
שולחת תפילות לשפע של כוחות
שכל משאלותיך ימלאו לטובה
@} @} @}

כמות הפעמים שמילים טובות שלך עשו לי טוב ועזרו לי לבחור בטוב, בשבילי או לאחרים רבה מספור.
אני ממש משתדלת בכל פעם שכזו, לכוון ולהתכוונן שהטוב הזה יחזור אליך בכפל כפליים
ואני כבר ממש קצרת רוח להוציא רישיון כדי שתהיה לי הזכות להביא אותך לחוף הים, אבל לצערי מתקדמת בינתיים לאט לאט...

יונת, תודה @}

הכי כיף: בעקבות ההודעה הקודמת שלי כאן התקשרה אלי אשה יקרה אחת @}@} שהבינה בדיוק על מה אני מדברת, ושאלה אותי איך אפשר לעזור לבשמת מרחוק, כי מקרוב לא מסתייע לה.
כיוונתי אותה למקומות הנכונים.
והופס, התרחש שינוי חיובי בעולם.
ועוד שינויים נוספים עשויים לבוא

אז מבחינתי, תגובה אחת כזאת שווה חמש תגובות

מי שרוצה לתרום ולסייע באופן ממשי (מעבר למילים חמות ומחזקות, שגם הן חשובות מאוד) מוזמנת להתקשר ישירות אלי או אל בשמת.

יש הרבה דברים שאפשר לעשות, הן מקרוב והן מרחוק. הזמן קצר והמלאכה מרובה

שולחת לבשמת חיבוקים וחיזוקים

ואשמח מאוד לעזור מרחוק, במה שיתאפשר.
(תמרוש רוש, אשמח ליצור קשר)

זרח, כתבתי את המייל בדף הבית שלי.
גם פה: tamarush rush (תתעלמי מסימן השאלה של צ'יק צ'ק) ביאהו נקודה קום.

תודה, מצאתי את הדרך לקשר איתה

שולחת לבשמת חיבוקים וחיזוקים
מקווה אתך להחלמה, לשמחה ולנחת. @}

חיזוקים מרחוק
חושבת עליך
רפואה שלמה ובלי מכאובים
כתוב לי במרגיעון (?) "אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם"
אז תודה לך

מה שלומך??????????????
מה את מציצה כך בלי לכתוב דבר??