בתי ספר דמוקרטיים 2

אנונימי

המשך מהדף בתי ספר דמוקרטיים
ראה גם מדור חינוך במדינה דמוקרטית

אני חייבת להגיד שאני ממש יכולה להזדהות עם כל מה שאתם כותבים, אבל אז משהו מחייב אותי לחזור למציאות.
סליחה שאני נודניקית, אבל מה נראה לכם, בתכלס, שאפשר לעשות היום בלי תעודת בגרות? מה?
ויונת- אהבתי את העניין הזה של אהבה. ואהבה לילד זה לפעמים, כן, אני שונאת להגיד את זה, כפייה. מה לעשות.
אתם לא הולכים מספיק רחוק עם התאורייה כי נראה לכם שהילדים לא ילכו עם זה רחוק. הרי לא יתכן שילד לא ירצה ללמוד לקרוא, במאה 21, אתם אומרים. תתפלאו.
ואתם לא דורשים יותר מדי מילדים? אני שונאת לעשות דברים שאני שונאת, ועושה אותם רק מתוך רגש חובה. (תבואו תראו איך הכיור שלי נרהא...

). אז למה שילד יעשה את זה, כשבשבילו, מבחינה התפתחותית, כל הסיפור הזה של חובה , מה יהיה בעתיד וכו' הוא וירטואלי לחלוטין? ואז נגיד באוניברסיטה הוא חייב לעבור קורס בסטטיסטיקה. זה לא מה שהוא בחר ללמוד. הוא שונא את זה. בחייו הוא לא למד דבר-מה שהוא שנא, אף פעם. מה הוא יעשה? איך לעזאזל לומדים משהו כל כך משעמם, בלתי נחוץ וסיוטי? אולי לוותר על הקורס הזה ולהסתכן בלא לקבל את התואר?
אה סליחה שכחתי...אם תעודת בגרות זה לא משהו שבי"הס צריך לתת אז אין לילד שום סיכוי להתקבל לאוניברסיטה, אלא אם כן הוא ישלים את כל התוכנית לבד (איזו עבודה סיזיפית, וכמה כסף זה...)
אני באמת באמת מבינה ומקבלת ומתלהבת מהתאוריות של ביה''ס הדמוקרטי. אחרת לא הייתי פותחת את הדיון הזה. אני רק אומרת...אולי לפעמים הן לא מצליחות לעמוד מול המציאות. כמו שקרה לתאוריות יפות רבות...

חבצלת, עשוי לעניין אותך לקרוא את הדיונים שהתפתחו בנושאים תעודת בגרות, מקצוענים בלי תעודות, ו-בוגרי חינוך ביתי. אני מציע להמשיך את הדיון בנושא תעודת בגרות באחד הדפים האלה.

לגבי עשיית דברים שאת שונאת: אם את שונאת אז למה את עושה אותם? נראה לי הרבה יותר כיף לעשות רק את מה שאת אוהבת. לא?

אני לא מיתמם. גם אני מוצא את עצמי מדי פעם עושה דברים שאני שונא. אבל בכל פעם שאני מוצא דבר כזה אני משתדל לשנות את חיי ואת סביבתי כך שלא אצטרך לעשותו. לפעמים זה כרוך בויתור על מטרה כלשהי, אבל הדרך נעשית הרבה יותר נעימה. ובסך הכל ככל שהשנים חולפות נראה לי יותר ויותר חשוב באיזו דרך אני הולך מאשר אילו מטרות אני משיג. זה הרבה יותר זורם ככה, ובאמת יותר כיף. ומעבר לכך זה נותן לי אפשרויות רבות יותר וטובות יותר למיצוי עצמי.

לגבי הליכה עם התיאוריה מספיק רחוק: אני חושב שהרחקנו איתה ברמה הקונספטואלית הרבה מעבר לנחוץ לחיי היום-יום שלנו. את מוזמנת להסתכל באתר של יונת כבד את ילדך ולקרוא קצת את הדיונים על חינוך חופשי ועל חינוך ביתי חופשי בשביל לראות כמה רחוק הגענו בנסיון להבין את התאוריה. אבל בחיי היום-יום רוב המקרים האלה פשוט לא קורים; הילדים לא רוצים לקפוץ מהגג, ולא רוצים לעשות מדורה בסלון, ולא יושבים כל היום מול הטלוויזיה במשך חודשים על גבי חודשים, ולא נשארים אנלפבתיים עד לגיל 18.

אז נכון שבהעדר תמיכה מצד ההורים (או חס וחלילה אם ההורים מדכאים את הילד) או אם לילד אין בכלל הזדמנות להחשף לדברים, אז יכולים לגדול ילדים שחסרים כישורים בסיסיים. זה יכול גם לקרות אם לילד יש מוגבלויות פיזיות או אחרות שדורשות התייחסות מיוחדת על מנת שלילד יהיו אותן הזדמנויות. אבל אם את כהורה מספיק קשובה, וזמינה, ותומכת, אין סיבה שלילד יגרמו נזקים כתוצאה מכך. להפך -- אם כהורה כזה את תתמכי בכפיית מסגרות ותכנים לא רלוונטיים על הילד, אז יש סיכוי טוב שתגרמי לו כך נזקים (תסמונת הכשל החינוכי הנרכש מסכם את הנושא הזה טוב יותר ממני).

אגב, אני לא רוצה להשמע כמגונן על הרעיון של בתי ספר דמוקרטיים -- אני לא בטוח שאני מבין את הרעיון במלואו, ואני אפילו לא בטוח שכל בית ספר שמכריז על עצמו "דמוקרטי" מאמין באותם עקרונות. בהחלט יכול להיות שאת מבינה טוב יותר ממני את הנושא הזה, ושהספקות שלך נובעים מהתובנה הזו שאני פשוט מחמיץ אותה. אז אם מה שאני אומר לא רלוונטי לך את מוזמנת להשתיק אותי

הסוג המסויים של בתי ספר דמוקרטיים שמושך אותי הוא זה ששם את הפוקוס סביב הכוונת התהליך הלימודי על ידי הילד, או באופן יותר מדוייק זה ששם את חופש הבחירה של הילד במרכז. עם שאר העקרונות הדמוקרטיים יש לי כל מיני בעיות והסתייגויות שלא כאן המקום לפרטן.

שליחה על ידי גילה* » 04 יוני 2002, 10:35

חבצלת - אני עברתי מסלול סביר, הכריחו אותי, עשיתי קודם שעורים ואח"כ חברים (בטח... ישבתי וקראתי בדלת סגורה, ואז בסוף לא היה חברים, והיה שעורים ברגע האחרון), הייתי "ילדה טובה". בתיכון העזתי להגיד שמה שלא מענין אני לא לומדת - אז חיפפתי וקיבלתי 60.

את חושבת שהיום אני יודעת לעשות את מה שאני "צריכה"? לא. אני לא.

לכן אני לא קונה את האמירה "ילד צריך ללמוד לעשות מה שחייבים ולא רק כי הוא רוצה כהכנה לעתיד". עובדה שלא תמיד זה עוזר. אני הייתי רוצה לנסות דרך אחרת (ויש לי יסוד סביר לשער שילדי עלולים להיות עם אופי דומה לשלי. מה זה אופי, בהקשר זה, בכלל?).

חבצלת, לא מספיק להזדהות.

את מדברת על המציאות.
מהי המציאות?
אני מזמין אותך לערוך תרגיל פשוט:
תסכימי איתי שהמציאות שלנו לאורך ההיסטוריה והמציאות הנוכחית היא ש אין לנו שלום -- זאת המציאות. האם אין זה כך -- שלמרות זאת ואף על פי כן -- האנשים עושים מאמצים כבירים כדי להשיג שלום ?
האם אין זה כך שהאדם מחפש את שיפור תנאי מחייתו?
מה את מציעה, להפסיק את הניסיון לשיפור רווחת האדם?

חבצלת, אני, למען האמת, אינני יודע על מה את מדברת. ואם להיות כנה עד הסוף, אז יש לי שאלה נוספת:
בשביל מה אנחנו צריכים את כל הסיסמאות של הערכים היפים האלה שמלמדים אותנו – בעיקר, אבל לא רק, במערכת החינוך -- "שלום", "ציונות", "הגינות", "יושר", "סולידריות", וכו', וכו'? האם אפשר לזרוק אותם -- את כולם -- לפח, רק בגלל שהם לא חלק מ"המציאות"?

אני רק אומרת...אולי לפעמים הן לא מצליחות לעמוד מול המציאות. כמו שקרה לתאוריות יפות רבות...
מה, את רוצה להרוג לנו את התקווה ?

ושימי לב לכתוב בראש הדף: "אנחנו בוטחים בילדים . . . את היתר הם עושים בעצמם"

נ.ב.

כמו שכתבתי ב אישור לחינוך ביתי :

אנחנו מבוגרים עושים דברים עבור ילדים -- "לטובתם", באותה מידה כמו שהשלטון עושה דברים לנו -- "לטובתנו". ראי: אליס מילר -- "לטובתך" -- אכזריות סמויה בגידול ילדים ושורשי האלימות . . .

תעודת בגרות הן, לדעתי, מאפיין שאינו ראוי למערכת החינוך שלנו.
אני מציע לך לעיין גם בדף חינוך עם דגש על זכויות

משרד החינוך:

"הקמת בית ספר כזה נוגדת את מדיניות האינטגרציה . . ."

ועדת ערר ברשות עו"ד יונתן מישייקר . . . :

"יש טעם לפגם שמשרד החינוך הפעיל שיקולים ותבחינים כלפי בית הספר לב השרון, שאינו מפעיל כלפי בתי ספר מוכרים שאינם
רשמיים אחרים"

"באופן מיוחד יש לנהוג בדרך שיוויונית כאשר הנימוק לסירוב הוא חברתי-כללי-לאומי (נוגד את שיוויוניות החינוך.- ס"ר), ובתור
שכזה בוודאי הוא צריך לחול על כל ילדי ישראל. משרד החינוך לא נהג כך, והבחין בשיקוליו ובהלכותיו בין בתי ספר דתיים לבין
בתי ספר המחנכים לאורח חיים מסויים, בין דת לבין אידאולוגיה.".

בית"ס לב השרון:

"מדובר בהחלטה היסטורית, החושפת אחת ולתמיד את הסטנדרט הכפול של משרד החינוך כלפי הציבור החילוני אל מול הציבור הדתי"

"ועדת ערר: משרד החינוך חייב לתקצב בתיס יחודיים

"ועדת ערר: משרד החינוך חייב לתקצב בתיס יחודיים

"ועדת הערר לפי חוק פיקוח על בתי הספר, ערר 1/2001, בעניין: העמותה לניהול ויסוד בית הספר הדמוקרטי בלב השרון – העוררת, נגד מדינת ישראל עי משרד החינוך – המשיבה

[דגשים שלי.- ד.ר.]

רק כמה הערות לסיכום הנושא שנראה לי שדי מיצינו...
רועי, לגבי עשיית דברים שאני שונאת:
ובכן אני שונאת לשטוף כלים, לכפל כביסה ולהחליף טיטול עם קקי במיוחד עכשיו כשאני בהריון. SO WHAT?
אני בכוונה מביאה את הדוגמאות האלה.
כי הם מדגימים כי החיים חזקים מכדי שנוכל לעשות בהם רק מה שאנחנו אוהבים. אני לא אומרת "קשים" אלא "חזקים". האושר של משפחה וילדים שווה את הסבל הקטן של לעשות מה שאני שונאת. וגם אם התי יכולה לקחת עוזרת שתעשה את כל זה במקומי, לא הייתי נוהגת כך. תחשוב לבד למה.
בנושא המטלות. אתה טוען שהם מלמדים דברים בלתי נחוצים ואף מזיקים כגון ציות עיוור וכדומה.
כשהייתי קטנה, לא היו לי הרבה חובות (הוריי דווקא היו, יחסית לסביבה שלנו, מאוד מאוד מתירניים), אבל מהחובות המועטות שהיו לי למדתי את הדברים הבאים, שאני מחשיבה כטובים ושווים:

חוסן. האמונה בכך שאני חזקה, וגם אם אעשה משהו שאני ממש ממש שונאת כמו לנקות את השלולית אחרי הכלבלב, לא אתפרק. אני לא "שבירה ומתפרקת בקלות".

יש משהו יותר חשוב מחוסן, במציאות שלנו?

האמונה בכך שהשתמטות מהחובות הוא דבר בלתי ראוי. (עד היום אין לי אף מילה להגיד לבעלי כשהוא יוצא לחודש מילואים גם כשזה ממש ממש קשה לי כרגע. אף על פי שאני יודעת שהוא במעוט הפריירי ביותר במדינתנו, אני עדיין חושבת שהשתמטות היא בושה.)

רק על האמונה הזאת אפשר לבנות מדינת חוק, שבה אנשים משלמים מיסים, משתדלים להתפרנס בכבוד ולמלא את יתר חובותיהם כלפיה.

אני לא יודעת אם אני משחזרת נכון, אבל גם בילדות וגם היום, יש לי הרגשה טובה מאוד אחרי שאני מסיימת לשתוף את הכלים מהצהרים, משאירה את המטבח מבריק ובאנחת רווחה יושבת במחשב לקשקש קוראים לזה תחושה המצפון הנקי או משהו...ויש בזה מין נצחון התגברות. על העצלנות, על הרצון הטבעי לדחות דברים ועוד כאלה ואחרים, שמפריעים לנו לתפקד.

מה אני רוצה להגיד לסיום?
החינוך הדמוקרטי הוא אחד הרעיונות החינוכיים היפים שהומצאו, אך בואו לא נטען שאין לו חסרונות. לא צריך להפוך שיטה חינוכית, טובה ככל שתהיה, לדת, ולהפוך לפאנאטים שלה. להפך, אם נבדוק את החסרונות של השיטה וננסה למצוא להם פתרונות שלא יסתרו את עיקר השיטה, הסיכוי שלה להפוך לזרם לגיטימי ומרכזי בחינוך בארץ, רק יגדל. וכך יותר ילדים יזכו להנות מיתרונותיה.
דוגמא קטנה: איך נוכל לפטור את הבעיה כמו של הבחורה מחדרה? כשילד כזה מתחיל ללמוד נושא מסויים ומפסיק במהרה מסיבה כלשהי, זו זכותו, אך היא תנתן לו בתנאי שהתלמיד יקיים בירור בארבע עיניים עם המדריך. כך גם גילינו אכפתיות, גם יש לנו סיכוי לתת לילד תמיכה כדי להגביר את אמונו ובטחונו העצמי, וגם לא פגענו בזכויותיו לבחור.
אולי זה רעיון לא טוב, לא יודעת, אבל זה רעיון שמנסה לפתור משהו ולא להתעלם, ואני כאמא שמתלבטת לגבי החינוך הדמוקרטי הייתי מעדיפה שכך ינהגו בילדי.

. . . כשילד כזה מתחיל ללמוד נושא מסויים ומפסיק במהרה מסיבה כלשהי, זו זכותו, אך היא תנתן לו בתנאי שהתלמיד יקיים בירור בארבע עיניים עם המדריך . . . [קטע מתוך דברי חבצלת, לעיל.]

. . . הילדים בבית-ספר סדברי-ואלי אשר אינם באים לקבל שיעורים אלא באים לחיות את חייהם, לחקור את הטבע, את עצמם ואת תרבותנו. הם עורכים ניסויים, עורכים תצפיות, מנתחים וחולמים. הם גדלים, מתבגרים ומתכוננים לחיים כמבוגרים. אולם הכיצד והמה והמדוע הם עניין פרטי של כל אחד והם אינם מסיגים-גבול כדי להעריכם . . . [קטע מתוך: חינוך עם דגש על זכויות]

חבצלת,

חוסן
את מדברת על חוסן.
מה זה חוסן? האמונה והמציאות להיות חזק
כיצד מפתחים חוסן? ופה הפואנטה.
אפשר לומר שלאנשים ששרדו את מחנות הריכוז -- היה חוסן?
אבל אנחנו לא שולחים אנשים למחנות ריכוז על מנת להקנות להם/לפתח אצלם חוסן -- הלא כן?

יש מה שנקרא הכוונה-עצמית, ויש הכוונה חיצונית.
יש הבדל בין חובות המוטלות על ידי גורם חיצוני (עבדות) וחובות שאת מטילה על עצמך (הכוונה-עצמית).
עבד אינו יותר חסון מאדם חופשי.

האמונה בכך שהשתמטות מהחובות הוא דבר בלתי ראוי
פה את מדברת על ערכים מוסריים. השאלה אם מי שמטיל את "החובה" הוא בעצמו מוסרי או לאו, קובע אם אני חייב להיענות ל"חובה" או לאו.
יש חובות המוטלות על ידי גורם חיצוני, ויש חובות אשר את לוקחת על עצמך. מדובר שוב על הכוונה-עצמית, והכוונה חיצונית.
השתמטות -- כאשר החובה המוטלת היא בלתי-מוסרית, או דימיונית או על טבעית (שזה היינו-הך) -- היא לא בושה בעיניי, אלא חובה.

תחושה המצפון הנקי
היא הרגשה סובייקטיבית והיא פונקציה של הערכים המוסריים והשקפת העולמך שעל פיהם את פועלת.

בסיכום:
חובות המוטלות עליך על ידי גורם חיצוני לא בהכרח תורמות לחוסן, ולא בהכרח בונות אופי.

חבצלת
אני חושבת שהשאלות שלך הן מאד מהותיות אבל כנראה שהתשובה להן מצויה באמונה האישית של כל אחד. ולכן כהורים עלינו לקחת את האחריות הזו ולהחליט מה מתאים לאני מאמין שלנו.
מאד מקבלת את המשפט שלך על פאנטיות בכל מקום ובכל נושא.
היום אני מכירה שלושה ואולי יותר סוגים של חינוך בבית.
באיידהו אפשר שהילד יהיה בבית וילמד על פי תכנית הלימודים המאושרת של משרד החינוך.
אפשר שהוא יהיה בבית אבל יום או יומיים הוא יהיה חלק ממסגרת שבה לומדים ביחד.
במדינת וושינגטון השכנה לנו עליו לעמוד בבחינות פורמליות של המדינה.
ואצלנו...כמו אצלנו הכל פתוח.
אני בטוחה שגם לא כל בתי הספר הדמוקרטיים נראים אותו דבר.
אני חושבת שהעיקרון הבסיסי צריך להיות - זכותם של ההורים לקבוע איזה מן חינוך יקבל הילד שלהם וזה מבלי שיצטרכו להתעמת עם המדינה.
זה שבחרתי בדרך מסוימת לא אומר שהדרכים האחרות פסולות זה רק אומר שהן לא מתאימות לאני מאמין שלי.
מעיון רב באתר כאן אני רואה שהכיוון לא צריך להיות שכולנו מסכימים כי זה בעצם בניגוד למה שכולנו מסכימים... החופש לברור את הדרך האישית שלנו.

החינוך הדמוקרטי הוא אחד הרעיונות החינוכיים היפים שהומצאו, אך בואו לא נטען שאין לו חסרונות.
צ'רצ'יל כבר אמר את זה: דמוקרטיה היא צורת משטר איומה -- אבל כל יתר השיטות הן גרועות ממנה.

חבצלת, תגובה קצת מאוחרת:
אהבה לילד זה לפעמים, כן, אני שונאת להגיד את זה, כפייה. מה לעשות.
אני דיברתי על אכפתיות ודאגה, לא על כפייה. מבחינתי יש הבדל עצום בין הדברים: בדאגה יש סימני שאלה (מציק לו משהו? אפשר לעזור לו איכשהו? מה יהיה לו טוב?) ויש פתיחות. לעמות זאת, כפייה סוגרת כל כיוון מלבד אחד - מה שאני מחליטה. אין כאן שאלות, אלא רק סימני קריאה: תלמד מתמטיקה! (גם אם אתה לא חושב שצריך) תסדר את החדר! (גם אם יש לך משהו דחוף נורא בדיוק עכשיו) וכו'.

החיים חזקים מכדי שנוכל לעשות בהם רק מה שאנחנו אוהבים
לא מדובר על לעשות רק מה שאנחנו אוהבים, אלא רק מה שאנחנו בוחרים - יש הבדל. כבר בגיל צעיר ילדים בוחרים לעשות דברים שלפעמים לא נעימים, בגלל שזה חשוב להם. כמובן שאם מרגילים אותם לעשות דברים לא נעימים רק בכפייה, אז מקטינים את הסיכוי שהם ימשיכו לעשות דברים כאלה מבחירה.

כשילד כזה מתחיל ללמוד נושא מסויים ומפסיק במהרה מסיבה כלשהי, זו זכותו, אך היא תנתן לו בתנאי שהתלמיד יקיים בירור בארבע עיניים עם המדריך. כך גם גילינו אכפתיות, גם יש לנו סיכוי לתת לילד תמיכה כדי להגביר את אמונו ובטחונו העצמי, וגם לא פגענו בזכויותיו לבחור.
זו הצעה מעניינת לפתרון בעיה שקיימת בחינוך במסגרת דמוקרטית. כמובן שאם הילד מראש מתחנך בחיק המשפחה, ה"בירור בארבע עיניים" קורה מאליו (בהנחה שההורים זמינים ואין בעיות תקשורת קשות).

חבצלת, כן, אני מבין על איזו פנאטיות את מדברת. היה פעם אפילו דיון על קיצוניות באופן טבעי כאן באתר.

ובכן אני שונאת לשטוף כלים, לכפל כביסה ולהחליף טיטול עם קקי במיוחד עכשיו כשאני בהריון. - אז למה את עושה את זה? אולי בנזוגך פחות שונא לשטוף כלים ממך? אולי אפשר לקנות מדיח כלים? אולי אפשר לכבס במכבסה? אולי להשלים עם זה שהבגדים יהיו קצת מלוכלכים ולא להחליף כל כך הרבה? אולי לקנות בגדים שפחות רואים עליהם לכלוך? אולי כדאי לעבור לגדל ילדים בלי חיתולים כך שהם יגמלו בגיל צעיר יותר, וגם כך שלא תצטרכי להתעסק עם חיתולים צואים אלא רק עם ניגוב? ולמה בדיוק את לא רוצה להביא עוזרת? ממש לא הבנתי.

אלא הם סתם כמה רעיונות איך לעשות פחות את הדברים שאת שונאת. חלקם לוקחים יותר זמן ליישום וחלקם פחות, אבל בסיכומו של דבר כולם מקטינים את כמות הדברים השנואים שעושים. חלקם עולים כסף, ולכן לא מתאימים לכל אחד. אבל מניסיוני שלי אפשר להעלות הרבה רעיונות כאלה שאינם עולים כסף או שפשוט משנים את היעד של הוצאת הכסף (שינוי סדר העדיפויות).

אני חושב שגם זה חלק מהשאלה אם מכריחים בתור ילד לעשות דברים. ילד שלא רוצה לעשות משהו אבל צריך לעשות את זה על מנת להשיג מטרה מסויימת, ימצא דרכים אלטרנטיביות אם יינתן לו החופש לעשות את הדברים בדרכו. וכן, יכול להיות שהוא יוותר על השגת המטרה מתוך העדפה שלא לעשות את מה שנדרש -- אבל גם זו בחירה לגיטימית. אנחנו נוהגים כך בעצמנו לא מעט פעמים. אבל בחלק מהמקרים הוא ימצא איך להגיע למטרה בדרך שונה, בדרך שמעניינת אותו, וככל שזה יקרה יותר פעמים כך הוא יהיה יותר מיומן בכך.

לחבצלת וכולם
זו אולי דוגמא - קרן אוהבת לרכב על סוסים אבל שונאת מתמטיקה ועבודות בית (גם אני)
הסכמנו שכדי שיהיה לי זמן וכסף ללכת איתה היא תיקח על עצמה מחויבויות מסוימות בבית ולכל מטלה כזו יהיה שווי כספי. כאשר היא משיגה סכום מסוים של כסף בזכות מה שהיא מבצעת אנחנו הולכות לרכב (רק היא, אני מסתכלת)
ההסכם הזה עבר שינויים ועידכונים ושבועות של אי ביצוע אבל אנחנו עולים על הגל.
היא מנהלת רישום של מה שעשתה (אני אפילו לא צריכה להזכיר יותר) וכאשר על פי חישוביה (חשבון...חשבון) מגיע לה שיעור היא אומרת לי.
כסף לא ממש מחליף ידיים אלא שווי ביצוע מטלה.
היא עשתה כל מיני חישובים וביקשה מטלות נוספות כדי שיהיה לה כסף לבצע פרויקט מיוחד שהיא עושה במסגרת הצופים שדורש השקעה כספית קטנה.
לאורך כל התהליך אני מאד מתאפקת להיות רק יועץ. פעמים אין ספור דיברנו ותיכננו אבל זה ביוזמתה.
ואם למישהו מפריע ההקשר לכסף הרי שיש לי דוגמא נוספת.
במסגרת תנועת ה"צופות" פה, מקבלים תגים רקומים עבור ביצוע פרויקטים מיוחדים בתחומי עניין וחברה. קרן עשתה כבר שלושה כאלו בתחומי העניין שלה. כל פרויקט כזה דורש גם עבודה תאורטית, כמו קריאה, איסוף מידע, וגם עבודה מעשית.
היא עושה הכל לבד ורק כאשר יש לה צורך היא מתיעצת.
כל התהליך מאד מעניין, גם משום שהיא מסוגלת לשבת שעות על גבי שעות ולעשות מה שנראה כמו כל עבודה בבי"ס רק שהיא עושה את זה מרצונה.
אבל גם משום שכצופה מהצד אני רואה שיש לה קצב למידה מאד מיוחד שלא תואם בכלל את מה שקורה בבית הספר. היא עובדת לרוב בלילה, היא עובדת "בהתקפות" יום אחד כלום ויום אחר חצי לילה.
היא כמעט ולא זקוקה לי חוץ מאשר לאיית מילים חדשות (היא עובדת באנגלית) או כדי להראות לי את התוצאות.
אני לא יודעת אם זו תשובה לשאלות שעלו כאן אבל כן, זו תשובה לתהיות שלי על עשיה ואי עשיה.

כשילד כזה מתחיל ללמוד נושא מסויים ומפסיק במהרה מסיבה כלשהי, זו זכותו, אך היא תנתן לו בתנאי שהתלמיד יקיים בירור בארבע עיניים עם המדריך. כך גם גילינו אכפתיות, גם יש לנו סיכוי לתת לילד תמיכה כדי להגביר את אמונו ובטחונו העצמי, וגם לא פגענו בזכויותיו לבחור.
זו הצעה מעניינת לפתרון בעיה שקיימת בחינוך במסגרת דמוקרטית. כמובן שאם הילד מראש מתחנך בחיק המשפחה, ה"בירור בארבע עיניים" קורה מאליו (בהנחה שההורים זמינים ואין בעיות תקשורת קשות). [קטע מתוך דברי יונת, לעיל.]

זאת לא בעיה -- זאת מהותה של בחירה: הזכות לבחור, הזכות לשמור על עצמאותנו, מבלי ש"יחטטו" בחיינו, אלא אם כן -- ואך

ורק -- אם אנחנו מבקשים זאת, ורק אז. וזה מה שנקרא: "לכבד את הילד".

אגב, פנאטיות ודמוקרטיה זה אוקסימורון -- דבר והיפוכו. דמוקרטיה ליברלית לא יכולה להיות פנאטית כי היא דוגלת בפלורליזם.
מה שכן, יש דמוקרטיה מתגוננת -- להגנה בפני מי שרוצה לקעקע את מהותה ועקרונותיה.

אריאלה,
בסדברי-ואלי לא מחלקים כוכבי זהב.
את מי יש לרצות פה?
אין ציונים בסדברי-ואלי. התלמידים מחליטים בעצמם כיצד למדוד את התקדמותם.
לכל אחד יש מידה של מצוינות בראש, וכל אחד יכול לקבוע לעצמו מטרות ללא אשליות. הוא איננו זקוק לעזרה חיצונית שתאמר לו מה הוא עדיין לא יודע לעשות.
לב-ליבו של סדברי-ואלי היא המדיניות בה הם לא מדרגים אנשים. לא משווים אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. לגבי דידם, פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית.

בית-הספר הוא לא שופט.

עד כמה שידוע לי, מדיניותם בנוגע להערכה מעולם לא גרמה נזק לאף אחד מהתלמידים כאשר הם יוצאים לחיים מחוץ לבית-הספר. לבטח המדיניות מקשה עליהם במקצת. אולם סוג זה של קושי הוא עניינו של בית-הספר: ללמוד לפלס לך דרך, לקבוע את אמות-המידה שלך, להשיג את מטרותיך. ומה שמרוויחים בבית-הספר, כבונוס למדיניות של אי-מתן ציונים ואי-הוצאת הערכות, היא אווירה חופשית מתחרותיות וממאבקים בין התלמידים למען השגת הסכמתם ואשורם של המבוגרים. בסדברי-ואלי, אנשים עוזרים אחד לשני כל הזמן. אין להם סיבה לא לעשות כן.

כמו שכבר אמרתי לא כל העולם סדברי וואלי (למרות שאם הייתה לי אפשרות בשמחה הייתי שולחת אותה לשם)
יש דרכים שונות להגיע למטרה וכל אחד מוצא את שלו.
זו תמימות לחשוב שאנחנו כולנו פועלים ללא תמריצים, לכל אחד התמריצים שלו.
לאחד אלו כוכבי זהב (אגב בשבוע האחרון קרן משוכנעת שהיא גילתה זהב בחצר שלנו ואתה מוזמן לעזור לה לסנן את כל החול ולאסוף אבקת זהב...)
לאחרים תשומת לב כזו או אחרת או תחושה של כוח או הס מלהזכיר - כסף!!
אם הדרך שלנו משרתת אותנו כמו ששלך אותך שיהיה לך בכיף ואל תהרוס את שלנו.

או קיי זה כבר ממש לא קשור לחינוך דמוקרטי אבל נורא בא לי לענות לרועי...
אני לא לוקחת מישהו שיעשה במקומי את העבודות שאני לא אוהבת (למרות שבעלי כמובן שותף מלא אך מישהו גם צריך לפרנס

)
מפני שאני רואה אידאל בעשיית דברים עבור ילדיי ומשפחתי, גם אם אני לא אוהבת אותם. או שונאת אותם.
בקטע הזה הזדהתי מאוד עם הגיבורה של "האסופית" (ספר ילדים מהמם אגב לכל ההורים וילדיהם...) וכל ספרי ההמשך...
כי זה מתחיל בכיפול בגדיהם הקטנטנים, ממשיך בבישול ארוחותיהם, ונגמר באו-פר הפיליפינית ובית אבות לסבתא.
כי מה, לטפל באדם זקן וחולה? זה קשה, זה מתיש, זה מעצבן, ולפעמים זה גם איכס.
וזה מצווה.
וכנ''ל הטיטול המלוכלך זה מצווה, אם כי הרעיון של לגמול אותם בגיל חודש מה-זה קוסם לי כרגע

וזאת המצווה שלי. למה שאני אתן אותה למישהו?
אבל אני יכולה להגיע למסקנה הזאת רק מפני שלמדתי שיש דבר כזה חובות גם אם זה לא נעים. וזה קצת תמים לחשוב שילד צעיר יקח על עצמו חובות של עזרה בבית למשל מתוך הכרה והחלטה שזה חשוב לו.
ועוד משהו, לגבי ההצעה שלי לפתרון ה"בעיה"...דוד, לדעתי , כאמא, ילד מתוסכל זה בהחלט משהו שדורש טיפול רך ואכפתי. וילד שהתחיל לעשות דבר -מה, וויתר מפני שזה היה קשה מדי ולא היה לו כוח רצון להתעקש ולנצח, הוא ילד מתוסכל. ואני לא יכולה להתעלם מזה בגלל ש"אין זה ענייני מה הוא בוחר".
יונת- אהבה זה לפעמים כפייה, כן, בהחלט, השאלה היא כמה. כל הורה שם לילדו גבולות, לפחות כאלה שקשורות בבטחונו ובטחון אחרים.
אלא אם הוא הורה מזניח. אם הילד יעבור את הגבול אז ההורה יכפה עליו לחזור לאזור הבטוח בתוך הגבולות שהוא קבע. (מה, הילד שלכם אף פעם לא התפרץ לכביש מרוב התלהבות למראה האוטו של אבא, לא התנפל בדמעות על אחיו כי הוא פירק לו את דגם הלגו, ולא ניסה לבדוק מה קורה אם מכניסים מסרק לוידאו? כנראה שרק אצל הילדים שלי זה קורה...) אולי זו תהיה כפייה רכה, כמו "לא חמודי, זה מסוכן". או "מצטערת, אני לא מרשה." אבל זו כן תהיה כפייה.
עכשיו אחרי שאני מקווה שכולם מסכימים שלפעמים באהבה יש גם אלמנט של כפייה, אז השאלה היא במינון. יש הורה נוקשה עם המון גבולות ויש הורה עם מינימום הכרחי של גבולות. ההבדל הוא בכמות. ואני דווקא חושבת שאני אמא שסומכת על ילדיה הרבה מאוד. אבל, אני לא רואה בנתיים דרך לגדל אותם בלי שום חובות.
ואתם יודעים מה? לפעמים,
ילדים גם אוהבים מטלות. היום אמרתי לבני שהיה משועמם קצת אחרי שחבריו הלכו: תעשה עד העמוד הזה בחוברת הכתיבה (הוא בגן חובה אבל קורא כותב ומחשב בלי בעיה ובלי שישבנו איתו כמעט). קיוויתי שאצליח לעצום את העיניים לכמה דקות בזכות זה

...הילד סיים עד העמוד שאמרתי לו וביקש : עכשיו תתני לי עוד שעורי בית. זה היה משחק עבורו.
בטח עכשיו תגידו שזה ילד שכבר קילקלנו אותו עם החינוך הכופה שלנו

חבצלת, זה באמת כבר מעבר לנושא של הדף, לכן אומר רק בקצרה שלא, לדעתי אהבה לא מחייבת כפיה, ואפשר לגדל ילדים גם בלי להציב להם גבולות ובלי להזניח אותם (לפרטים ראי את האתר שלי כבד את ילדיך ובמיוחד את ההרצאה של שרה לורנס הילד העצמאי ואת הרשימה של סאמי וידאל-הול הילדה הנשכחת ואני מסכימה שילדים אוהבים הרבה פעמים מטלות ומשימות (כל עוד לא כופים אותן עליהם).

אריאלה, אם כבר -- במקום לשלוח את הילדים לבית-הספר בכוח -- מוטב לקבוע מחיר לכל ציון, דיפלומה, תעודה, משימה, מטלה, וכו', וכו'. זה יותר הוגן, זה יותר יעיל, זה יותר מוסרי, ותואם חברה קפיטליסטית אמיתית.

חבצלת, כנראה שהתפיסות שלנו לגבי אידאלים ודרכי מימושם שונות באופן קיצוני. ועל זה כבר אמרו חכמים: דְוַוי קוים מקבילים ניקַקְדַה יפַּגֵשוּ.

דוד, אני חושבת שהדרך שבה אתה מייצג את סדברי וואלי היא הפאנאטיות עליה ניסיתי להצביע. כאילו רק זו הדרך ואין אחרת וכל דבר שלא עומד בעקרונות שלהם על פי פרשנותך - פסול. אם המפגש שלי עם דרך חינוך זו היה מצטמצם למילים שלך אני מאמינה שלא הייתי חושבת אפילו לנסות.
לשמחתי הייתה לי התנסות עם החינוך הדמוקרטי באופן אישי כך שאני יודעת שקיים שם מקום ליותר מגישה אחת וראיה אחת.
חינוך והקשר של הורים ומבוגרים לילדים בכלל יש לו הרבה פנים וההתלבטויות בו באתר מראות עד כמה אנחנו שונים זה מזה. וגם אם רובנו כאן מחנכים בבית יש גוונים לחינוך הזה- וטוב שכך.
אני לומדת מכל הדברים שנאמרים כאן, אך בסופו של דבר מיישמת בדרך שלי מאחר והיא זו המתאימה לי ולמשפחה שלי.
ואני מאד משתדלת ולפעמים מצליחה...לא לכפות את הדרך שלי על אחרים.

שליחה על ידי גילה* » 07 יוני 2002, 21:45

רועי - טעית:
"שני קווים מקבילים נִיקקדה נְיֶפגשו"

מה זה, ארמית?

שליחה על ידי גילה* » 08 יוני 2002, 19:09

אנאלפבית - שואל ברצינות?
זו בדיחה על המורים למתמטיקה העולים מרוסיה.
ניקקדה ניה = לעולם לא, ברוסית.

לכפות ?????? . . . .
מי כופה ????????? . . . . .
אני רק מביע את דעתי הכנה -- ואולי הבוטה. זה הסיגנון שלי.
זה שדעתי לא תואמת את דרכך . . . לא צריך להרגיז אותך ו/או להעליב אותך ו/או לקומם אותך.

אין שום דבר, בדברים של אחרים, שהוא פסול -- בעיניי, לפחות !!
יש אולי דברים שלא מובילים למקום הנכון -- לדעתי.
איך אומרים: "נחייה -- ונראה" -- אם ובמידה ועוד נחייה.
כל אחד עם הניסיון שלו !!

חובתי להזהיר את "מי שנמצא על פי התהום -- ועומד לעשות צד אחד קדימה" . . . תרתי משמע.

ואני שואל את משתתפי הפורום:
האם יש דבר כזה כפיה וירטואלית?

חביבי, אני מבין רוסית, אבל לעולם לא הייתי מזהה את זה כרוסית.
אבל, עכשיו שאת אומרת . . .

אריאלה, להלן שתי פיסקאות בנדון, מהפרק "תגמול ועונש", מתוך הספר "סמרהיל -- גישה רדיקלית לגידול ילדים, מאת א. ס. ניל -- לנוחיותך. בסך הכל הפרק הוא מאלף -- גם הספר, מן הסתם (אפשר גם לראות: סמרהיל היום):

"הסכנה במתן תגמול לילד אינה כה חמורה כסכנה של עונש, אך ערעור המוראל של הילד בדרך של מתן תגמול הוא עניין דק יותר. התגמול הוא מיותר ושלילי, כאשר אתה מציע פרס על עשיית מעשה כלשהו הרי זה כאילו הצהרת כי המעשה כשלעצמו אינו ראוי לעשותו.

שום אמן אינו עובד רק בשל התגמול הכספי שיזכה בו. אחד מהתמלוגים שהוא זוכה בהם הוא שמחת היצירה. יתר על כן, התגמול משמש כתמיכה לקו-האופי הגרוע ביותר של שיטת התחרות. לעלות על רעך, זוהי מטרה הראויה לגינוי. . . "

". . . אם מרי לומדת לקרוא או לספור, צריך הדבר להיות בשל העניין שיש לה בנושאים אלה -- ולא בשל האופניים החדשות שתקבל אם תצטיין בלימודים או משום שאמא תהיה מרוצה . . ."

דוד, אני דווקא מסכימה עם הדברים שהבאת בנושא התגמול, ולמדנו את זה בדרך הקשה כשניסינו להציע לבתינו "כוכבים" כשהייתה בתהליך הגמילה...מה לעשות, כולנו עושים טעויות כהורים [וכמורים.- ד.ר.].
הבעיה לדעתי בקיצוניות בנושא של החינוך הדמוקרטי, היא לא שחלילה נרגיש כאן "כפייה וירטואלית"

או כל רגש בעיתי אחר, אלא שכמו שאמרה אריאלה הפאנאטיות דוחה את האנשים שאחרת היו שומעים ומתרשמים מהחינוך הדמוקרטי בצורה טובה. ולמה שזה בכלל יהיה אכפת לי? כי אני חושבת שהחינוך הדמוקרטי הוא ביסודו מאוד מעניין והיתי רוצה שיהיה דיון רציני במערכת החינוך בישראל, ובין ההורים, בנושא הזה. וכך ילדנו יצאו נשכרים. [הלוואי, אמן.- ד.ר.]
וחבר'ה, הרוסית שלכם...משהו משהו

חבצלת, טוב שהזכרת לי:
רועי, לצורך העניין, באופן רשמי אני בכלל לא יודעת רוסית. תשאל את גילה או אלונה D-:

שליחה על ידי גילה* » 10 יוני 2002, 15:03

במקרה הספציפי הזה, אני חושבת שאלונה לא תעזור.
וידאתי אתמול עם אבא שלי - הוא למד אצל מורה (ג'ינג'י, עולה מרוסיה, למתמטיקה) שלימד את האקסיומה הנ"ל (ביה"ס לקציני ים, עכו).

חבצלת, מעניין לדעת למה את קוראת "פאנאטיות".

נו כל מה שדיברנו פה-
המוחלטות של "אין להתערב (גם בצורה עדינה ותומכת) בשום דבר שילד מחליט בנושא "ללמוד או לא ללמוד" כי אלה זכויותיו הדמוקרטיים ובלה בלה בלה". די, כמה אפשר לטחון מים...הבנתי, לא הסכמתי, נראה לי קיצוני, ולא רק לי.
הדמוקרטיזציה של בתי הספר בישראל תלויה מאוד בכך שרעיון בתי הספר הדמוקרטיים לא יראה כל כך מפחיד ומוזר ו"פריקי" כמו שהוא נראה עכשיו ל-99% של האוכלוסיה. אז אולי לא יזיק לחפש את שביל הזהב. אלא אם כן מישהו לא מעוניין בזה. והדמוקרטיה צריכה להיות רק למי שיש כסף ו/או הורים עם דעות מסויימות?

בניגוד לאמונה הפנאטית של סניגוריה, פשרה אינה מספקת איש, אלא גורמת לאי-שביעות-רצון לכל; היא אינה מביאה למימוש-עצמי או הגשמה-עצמית כללית, אלא לתיסכול כללי; אלה המנסים להיות כל דבר לכל, מסיימים בהיותם שום דבר לאף אחד.

לא רואה איך דמוקרטיזציה של בתי הספר בישראל יכולה להזיק/לתסכל/להביא לאי שביעות רצון. אשמח אם תראה לי.
בכוונה השתמשתי בביטוי שביל הזהב ולא פשרה. פשרה זה "לא לכם ולא לנו". שביל הזהב זה "לקחת את הטוב מכאן ומכאן".

חבצלת, עובדה שכל כך הרבה אנשים מתנגדים לדמוקרטיזציה של בתי-ספר בישראל, ורבים נוספים מזועזעים מעצם הרעיון של בי"ס דמוקרטי.

לא הבנתי איך זה עונה על השאלה שלי

אז יש כל מני מזועזעים מה זה מעניין אותי? אני חושבת שיש מספיק אנשים שמוכנים לשמוע אבל הם נרתעים מחמת הפאנאטיות של ה"דוגלים דמוקרטיים"
אני בעד דמוקרטיזציה כאמא וכמורה. איך הדמוקרטיזציה יכולה להזיק? לא מענין אותי מה חושבים המזועזעים כרגע, אני רוצה שתסבירו לי מדוע לא ניתן/מזיק/גרוע/מתסכל (לשיטת דוד) לקחת את עיקרונות בית הספר הדמוקרטי ולאט לאט להתחיל ליישם אותם במערכת החינוך? האם רק ילדים שיש להם הורים "מודעים כזה כאילו" או עשירים צריכים לזכות לחינוך לדמוקרטיה?

האם רק ילדים שיש להם הורים "מודעים כזה כאילו" או עשירים צריכים לזכות לחינוך לדמוקרטיה?
מעשית כן. כעובדה, אין נהירה המונית לבתי-ספר דמוקרטיים (אם כי יש מגמת גידול) פשוט כי ההמון לא מאמין בזה. לכן גם רוב הילדים לא יזכו לחינוך דמוקרטי.

שאלת איך הדמוקרטיזציה יכולה להזיק?
כעובדה, הרבה אנשים מתנגדים לה, כלומר שלדעתם היא מזיקה. לכן גם לא ניתן כיום ליישם את עקרונות החינוך הדמוקרטי במערכת החינוך הכללית: רוב האנשים במערכת ורוב ה"לקוחות" שלה (ההורים) מתנגדים לזה.

אני בעד דמוקרטיזציה כאמא וכמורה. איך הדמוקרטיזציה יכולה להזיק? לא מענין אותי מה חושבים המזועזעים כרגע, אני רוצה שתסבירו לי מדוע לא ניתן/מזיק/גרוע/מתסכל (לשיטת דוד) לקחת את עיקרונות בית הספר הדמוקרטי ולאט לאט להתחיל ליישם אותם במערכת החינוך? האם רק ילדים שיש להם הורים "מודעים כזה כאילו" או עשירים צריכים לזכות לחינוך לדמוקרטיה?

הלוואי ומשרד החינוך היה מסכים לכך.

ראי: "כדי ללמוד דמוקרטיה חייבים להתנסות בה" -- לעיל.

דוד, 'בניגוד לאמונה....' - כתבתי לעצמי; צריך למסגר.

ליישם דמוקרטיה במקום אנטי דמוקרטי?! האם דמוקרטיה חלקית היא דמוקרטיה? מה זה דמוקרטיה?

חגית,
ליישם דמוקרטיה במקום אנטי דמוקרטי?!
זה קשה באותה מידה כמו לנהל חיים רציונאליים בחברה בלתי רציונאלית.

האם דמוקרטיה חלקית היא דמוקרטיה?
האם תהליך השלום הוא השלום?

מה זה דמוקרטיה?
שאלה קשה – כי כל אחד אימץ את המושג למתכון הפרטי שלו. למשל:

המדינות שקוראות לעצמן סוציאל-דמוקרטיה, אינן דמוקרטיות, כי סוציאליזם (ו/או קולקטיביזם ו/או אטאַטיזם) אינו מכבד את זכויות הפרט -- רק את "זכויות" הקולקטיב, אם יש דבר כזה בכלל.
המדינות של ה דמוקרטיה עממית, גם הן אינן -- או, מוטב לומר, לא היו -- דמוקרטיות.

[לעניות דעתי]

הי דוד, מהתשובה שלך מתקבל שאפשר לעשות דמוקרטיה בביה"ס רגיל. האמנם?

אם לא מנסים ישר להפוך את כל משרד החינוך ואת כל ההורים ל"פריקים של החינוך הדמוקרטי"- אני מאמינה שאפשר.
חגית, היסטורית כל דמוקרטיה התחילה לאט לאט , מדמוקרטיה חלקית, גם במקום שעד עתה היה אנטידמוקרטי.
דוד, למה שנחכה שהמדשר החינוך יסכים, הרי בתכלס מי שקובע זה ההורים, המורים והמנהלים, אז אם יהיה שיח רחב של שלשת הגורמים האלה- למשרד החינוך לא תהיה הרבה ברירה.
סתם מהשרוול שתי הצעות לדמוקרטיזציה (כן-כן, לא מספיקה, חלקית, ובכן זו לא סיבה לוותר עליה...) שנראה לי שרוב ההורים המורים והמנהלים יכולים להסכים לה אחרי בירור ודיון:

בחירת מקצעות הלימוד וחומר הלימוד (כמו ב"שיטה היחידנית") ע''י התלמיד, לפחות בבתי הספר היסודיים.
השארת החלטות חינוכיות-מערכתיות כמו תלבושת אחידה, הגבלה על העישון בתיכונים, קניית מחשבים או דברים אחרים חדשים לבית הספר וכו' להחלטת האסיפה הכללית כמו בבתי הספר הדמוקרטיים.

יונת, אני יודעת בדיוק מה התמונה היום. זה לא סיבה להתייאש מלשנות אותה לאט לאט ובהדרגה גם עבור אותם ילדים שלא זכו בזוג הורים "מודע".

נהפוך הוא: זו סיבה שמי שמאמים בחינוך פתוח וחופשי יותר, יתחיל לעשות כאן ועכשיו מה שהוא יכול, ולא יצפה לשינויים מלמעלה.
לגבי ההצעות שלך, אני רוצה להוסיף להן את "הכתה הפתוחה" (שכחתי מי כתב) שזה משהו שמורה בודד יכול לעשות גם בבית-ספר רגיל, בלי שינוי במדיניות הכללית של בי"ס. בגדול, הרעיון הוא שהתלמידים נשארים מחוייבים למלא את ציפיות בי"ס, אבל הם חופשיים לבחור באיזו דרך הם יעשו זאת (במגבלות מסויימות, כמובן). זה רחוק מלהיות חינוך חופשי ממש, אבל זה בטח יותר טוב ממה שיש.

כל דבר הוא יותר טוב ממה שיש עכשיו, זה עדיין לא הופך את זה לחינוך דמוקרטי. בחינוך דמוקרטי הילד יכול לבחור גם לעשות כלום (=משהו) וזו זכותו המלאה, בלי שינדנדו לו לדחוס לעצמו חומר בשעות הנ"ל.

חגית,
מה מביא אותך להגיע למסקנה ש מהתשובה שלי מתקבל שאפשר לעשות דמוקרטיה בביה"ס רגיל ?
מה זה בכלל לעשות דמוקרטיה בביה"ס רגיל ?

ידעתי שתקפוץ. יש אפשרות להדגיש את הכתוב בצורה אחרת? נורא מפריע לי הנטוי הזה. פשוט כתבת דברים כאלה מסובכים שלהבנתי הדלה התרשמתי שמה שאתה אומר זה שזה אולי קשה אבל לא בלתי אפשרי - כמו שתהליך השלום הוא הדרך אל השלום; אז אפשר להבין ממה שאתה אומר שאם ביה"ס יחווה דמוקרטיה אז בסוף התהליך הוא יהפוך לדמוקרטי. ואולי זה ככה באמת אבל איך אפשר ליישם דמוקרטיה במקום כ"כ לא דמוקרטי כמו ביה"ס?האם הדמוקרטיה צריכה שדיקטטור יכוון אותה? מה זה 'חיים רציונאליים בחברה בלתי רציונאלית'? - אנחנו באותו הצד בכלל, אין לי איתך ויכוח.

שליחה על ידי ענת* » 17 יוני 2002, 13:04

חגית,
האם כל הדמוקרטיות בעולם התחילו בחברות דמוקרטיות? או שהרסו חברה לא דמוקרטית ועל חורבותיה בנו חברה דמוקרטית?
לא. מההיסטוריה עולה כי דמוקרטיה צמחה מתוך מקומות לא דמוקרטיים בכלל. לאט ובעדינות, תוך כדי לא מעט ייסורים וחבלי לידה.
וחוץ מזה- גם אם בסוף בתי הספר לא יהפכו כולם לדמוקרטיים? SO?
גם אם ילדים רק יתנסו באופן מצומצם בחינוך דמוקרטי, זה כבר יהיה רווח נקי לחברה ולחינוך. כמו שהנקה חלקית עדיפה על חוסר הנקה, ביות חלקי עדיף על התינוקייה, וילד שאוכל רק חצי יום ממתקים ויתר הזמן מזון בריא- זה עדיך מילד שזולל רק ממתקים. עדיף לא סתם כי "כל דבר יותר טוב ממה שיש" אלא עדיף כי ככה הוא והוריו מקבלים פרספקטיבה, בחירה, ויכולים לשנות הלאה. ואולי יש אנשים שאף פעם לא יהיו מוכנים לקבל את הרעיון של בית הספר הדמוקרטי? אולי. זו סיבה שילדיהם לא יתנסו בשום דבר שיש לו ריח דמוקרטי? לדעתי לא.
ולדעתי, אם לא היינו דורשים "או הכל או כלום", אלא מוכנים לראות מה האופציות המשולבות, אז היינו מקבלים שיח הרבה יותר פתוח, טוב ופורה בנושא החינוך הדמוקרטי. מדיניות "או הכל או כלום" דוחה את ההורים שלא מוכנים שהילד לא יעשה כלום במשך 12 שנה, אך רוצים שתהיה לו יותר בחירה ושליטה ממה שיש לו עכשיו.

אני מסכימה איתך שכמו רוב הדברים זה בהחלט תהליך שאנשים צריכים לעבור ולהפנים. אבל אלה שכבר הפנימו רוצים את זה כאן ועכשיו ומי שארכה רוחו ויכול לדחות סיפוקים לשנת 3003 - שיבושם לו. לדעתי בכל יום שעובר ניפגעים ילדים בשיטה הקיימת - בארץ ובעולם - וחבל. ברור שזה יקרה ברבים בסוף - אם תהיה תמיכה לאורך הדרך ואם יהיו מספיק "משוגעים" שלא יסתפקו בחלקיות אלא ישאפו ליישם את הדבר עצמו בצורה הכי אידאלית וע"י כך יתנו דוגמא שזה אפשרי.

בנתיים, לא נראה לי שה"דומגא שזה אפשר" נותנת משהו בקטע של ההתקדמות הכללית. כמו שאמרתי, את רוב האנשים הממצועים הפאנאטיות דוחה ולא מושכת.

אז, תתעלו, ותפסיקו להיות "ממוצעים" . . .

הי חבצלת.
אני חושב שהמכון לחינוך דמוקרטי, עושה הרבה מאוד עבודת שילוב ושיווק של החינוך ועקרונותיו במערכת החינוך הרגילה.
קיימת אפשרות להטמיע בהדרגה את הנושא, ולא לקפוץ למודל סדברי.
בית ספר רוגוזין בתל-אביב הוא דוגמא לבית-ספר שבכיוון. אבל הבנתי שיש עוד הרבה.

הד, תוכל להרחיב קצת על בית הספר רוגוזין? פעם שניה שאני נתקלת בשמו כ"דוגמא" אבל לא יודעת מה עושים שם.

כן, גם אותי זה מאוד מעניין. מה זאת אומרת "בכוון"?

נמסר לי ש בית הספר רוגוזין, תל אביב קורא לעצמו בית ספר דמוקרטי -- עדיין לא במידה מלאה, הוא נמצא בתהליך הסבה כבר חמש שנים, התהליך מתקדם לאט אבל התוצאות טובות. נטען שהוא דוגמה טובה לפלורליזם ולהעצמת שכבות חלשות.
ראו: בתי ספר אלטרנטיביים

אולי להד יש מידע נוסף.

אם אי-פעם עוצבה שיטה ביעילות בכדי להפיק אנשים תחרותיים, נתעבים, חסרי- ביטחון, פרנואידים, בלתי מתאימים מבחינה חברתית, בתי-הספר הנוכחיים הצליחו בכך.

ראו: הפרדה גילית בחינוך

חבצלת,
דיברת על פנאטיות ?

האם מצב קיצוני של בריאות ומצב קיצוני של חולי הם בלתי רצויים באותה מידה? האם אינטליגנציה קיצונית וטיפשות קיצונית -- שתיהן מאד רחוקות באותה מידה "מהמקובל או הממוצע" – הן לא ראויות במידה שווה? האם הגינות קיצונית וחוסר הגינות קיצוני הם בלתי מוסריים באותה מידה? האם אדם בעל סגולות טובות באופן קיצוני ואדם מושחת באופן קיצוני רשעים באותה מידה?

בדוגמאות של דברים מחוסרי היגיון כאלה אפשר להרבות בלי סוף – בייחוד בתחום המוסר בו רק מצב קיצוני (למשל, רמה ללא רבב, ובלתי מתפשרת) של סגולה אפשר לקרוא לה כיאות סגולה. (מהו המעמד המוסרי של אדם בעל יושרה "בינונית"?)

לא מדובר בפאנטיות. העניין הוא מודעות.
מה שמרתיע את רוב האנשים זה בסה"כ סטיגמות וחוסר ידע ופחד מדברים חדשים ושונים - שזה בטבע שלנו. ברגע שמתחילים להיות מודעים למשהו בצורה יותר מעמיקה אז לא פוחדים ממנו ורואים שהוא יכול לתת תשובות.
רוב הזמן החברה טורחת להפחיד אותנו מכל מיני דברים שנראים לה מאיימים - ללא כל ידע בנושא וללא כל הצדקה - ובל נישכח שמישהו מרוויח מכך לפעמים.
העובדות מדברות בעד עצמן - צריך רק לפקוח עיניים ולהקשיב. זה לא כואב!

דוד, אם תסלח לי, זו דמגוגיה.
שום שיטת חינוך עוד לא קיבלה מונופול על מוסריות. כשתקבלו אותו, תספר לי.
אני מכירה המון שיטות מיוחדות, חדשות או לא, שהוציאו תלמידים בלעי בטחון עצמי, מפותחים חברתית, תחרותיים במידה, ומאושרים.

על סמך העתון ודיבור עם אחת מנשות המכון, הדמוקרטיזציה יכולה להתקדם בשתי דרכים:

הקמת מרכזי למידה ונתינת זמן חופשי שניתן לנצלו ללימודים. (או למשחק) המקצועות "החשובים" נשארים כמובן חובה.
הקמת וועדות והפעלתן. (דוגמא - הקמת ועדת טיולים שתקבל תקציב ותהיה אחראית על טיולי בית הספר)

גם כאן לא חייבים לקפוץ ישר לועדה שאחראית על הערכת מורים.

חבצלת, לפי הסתכלות לא מעמיקה על העולם, לא עושה רושם שהשיטות הנפוצות כיום הן כאלה.

כעת, הזכרתי את המוסריות כדי להבהיר את נושא ה"פנאטיות". לא אמרתי שאני מיחס בלעדיות מוסרית לשיטת חינוך כלשהי. מאידך, תסכימי איתי שיש בעולם שיטות פחות טובות, יש שיטות יותר טובות -- ויש שיטות ממש גרועות. לבתי-ספר של ה"חינוך הממשלתי" לא הייתי מיחס רמה – לרבות מוסרית -- מן הגבוהות.

ראי לעיל (במידה ודילגת בעבר על הקטע):
". . . אין זה פלא שבתי-הספר שלנו אינם מצטיינים בחינוכם המוסרי . . ."

selection]בית-הספר ניסויי דמוקרטי רוגוזין בתל-אביב -- עירוני ו program[/po]/ironi 6/sdetails.asp

למנהל קוראים עקיבא גלר.

טוב דוד האמת? זה בכלל לא הקטע שמענין אותי כי אני לא חושבת שאפשר לסמוך על איזהשהו בית ספר שיכול לחנך את הילדים שלי למשהו מוסרי. בכל מקרה בבתי הספר דתיים (במיוחד כאלה שהם ברשתות עצמאייות) שמים הרבה יותר דגש על החינוך למידות, מאשר בחינוך הכללי.
אני כרגע מדברת על בית הספר כמקום בו הילד מקבל השכלה, וכמו כן- מקום שהוא מבלה בו את רוב חייו הערים ולכן אסור שיסבול שם.
רק שלא הסכמתי עם הדוגמאות שלך כי הן בכלל לא שייכות.
שיטות החינוך הן מוצלחות או לא מוצלחות אך ורק לפי התוצאות שהן מביאות (על כל מגוונן). אין בהם כדי להוות דרך חיים, מוסר או כל דבר עליון אחר.
אני עוד בהיותי תלמידת תיכון בברית המועצות התעניינתי בכל מיני שיטות חינוכיות "חלופיות" (ואף בניתי בעצמי "בית ספר דמיוני" שהיה קיים רק במחברת שלי והיה דומה להפליא לבית הספר הדמוקרטי, אבל לא לגמרי). והיו שיטות שבהחלט הביאו תוצאות טובות מאוד כמו : תלמידים שאוהבים ללמוד, תלמידים עם בטחון עצמי, בעלי יכולת למידה גבוהה, בעלי כישורים חברתיים טובים, עצמאיים, וכו'.
רוב הוגי השיטות היו מאוד פאנאטים לשיטתם, כי רק היא נחשבה אצלם "הנכונה" לכן פיתחתי סוג של אלרגיה לכך.
הד- תודה, זה מעניין, וגם הרעיונות טובים, אבל הם מדברים על פעילות חברתית- ולא על הלמידה העיקרית.

איימי, זה מה שהשגתי לך -- אבל עד כמה שידוע לי הוא לא בית-ספר דמוקרטי:
בית-ספר באר -- בית-ספר הטוען שהוא משלב לימוד עצמי ושיתוף פעולה בין דתיים וחילונים.
"משה פלאם" [email protected]

חבצלת, חוזרים על ה"פנאטיות" ?
האם יכול להיות שנותרה בזיכרונך, כאובססיה, העובדה שלנין, סטלין, טרוצ'קי ואחרים היו פאנאטים ?

אנחנו מדברים על בית-ספר דמוקרטי -- לא על מדינה קומוניסטית ו/או בולשביקית -- או אפילו פשיסטית.

הילדים בסדברי-ואלי, מגיל ארבע ומעלה, בהיותם חופשיים, לומדים כיצד לתפקד כאנשים-חופשיים בחברה-חופשית. הם לומדים כיצד למצוא את משלח-ידם. הם לומדים כיצד להעסיק את עצמם. הם לומדים כיצד ליצור את סביבתם. הם לומדים כיצד לכבד אחד את השני. הם לומדים כיצד לשתף פעולה. הם לומדים כיצד לנצל את אסיפת-בית-הספר לחקיקת כללי הקהילה, ולהגיע לפשרות כאשר מועלות תביעות מנוגדות על רכוש, או על מקום, או על פעילויות. הם לומדים כיצד לפגוש אתגרים. הם לומדים כיצד להתגבר על כישלון היות ואין שם מי שיגן עליהם מכישלון. הם לומדים כיצד לנסות משהו וטועמים את טעם ההצלחה, והם לומדים כיצד לנסות משהו ולהיכשל -- ולנסות שוב. כל זה קורה בסביבה בה אינה קיימת כלל כל התערבות חיצונית של תכנית-לימודים, של הדרכה, של ציונים, של מבחנים, של הערכה, של הפרדה-גילית, או של כפיה על ידי סמכות שרירותית חיצונית.

ראי: מה תלמידים לומדים בבית הספר סדברי ואלי

אני מזמין אותך לבקר בבית-הספר סדברי-ואלי בפראמינגהם, מסצ'וסטס, ארצות-הברית. לחילופין אני מזמין אותך לעיין בכתובים שלהם

ראי:

קישורים בראש הדף.
SERN -- רשת בתי-ספר דמוקרטיים 'דגם סדברי' או תומכי דמוקרטיה בעולם
בתי ספר אלטרנטיביים

יונת, בנוגע לאהבה לילדים או ל"דאגה-אוהבת-ורכה", אני מציע לך להסתכל בדף חינוך עם דגש על זכויות .

נ.ב. "הכתה הפתוחה", כתב הרברט ר. קול.

רק בשביל העידכון, דוד. אתה אולי מזמין לבקר בסדברי וואלי, הם לעומת זאת לא מקבלים מבקרים שאין בכוונתם להירשם לבית הספר. אני יודעת כי ניסיתי.
הפאנטיות מתייחסת לנכונות להכיר בכך שגם שיטות חינוך אחרות עשויות להיות נכונות וטובות עבור מי שבחר בהן. אין רק שיטת חינוך אחת, יש כל מיני וגם בחינוך הבייתי יש גוונים.

אריאלה, בטוחני שמי שרצונו עז -- יצליח לבקר . . .

ו . . . כן, בית-הספר סדברי-ואלי הוא גישה של הכול או לא כלום כלפי ילדים. הורים, אחד משנים, או שבוטחים שילדיהם ירכשו את המיומנויות הנחוצות לשרוד בעולמנו בהתאם לשיפוטם הם -- או שלא. אם המקרה הוא האחרון, מוטב היה להעביר את הילדים לאחד מבתי-הספר האנושיים והידידותיים הרבים הזמינים והמאמינים שילדים זקוקים ליותר סיוע והדרכה מאלה המוענקים בבית-הספר סדברי-ואלי.

ראי נא:
הקרע בין הבית ובית-הספר:
Between a Rock and a Hard Place: Parents, Children, and Staff -- Reflections on the Sudbury School Concept
ומן הסתם, כל יתר המאמרים באותו דף . . .

בין הפטיש לסדן - הורים, ילדים וצוות -- הירהורים על הרעיון של בית-ספר סדברי

הבנתי כבר שלגישתך זה הכל או לא כלום ולכן אינני בוחרת בה.
כמו שכבר אמרתי על גבי דף זה פגשתי בתי ספר דמוקרטיים שלא נתנו לי את ההרגשה הזו. ובכלל אני מנסה לשמור מרחק מכל דבר שהוא "הכל או לא כלום..."
אני חושבת שהחינוך הביתי הוא בדיוק המייצג של האפשרות והחופש לבחור.
וזה בדיוק כל העניין לא? לתת לילדים וגם למבוגרים את החופש לבחור ובזה כלול גם החופש לא לבחור, וגם החופש לבחור משהוא שונה.
ברגע שזה הכל או לא כלום ורק כך ולא אחרת ורק הדרך שלנו היא הנכונה, זו בעיני כבר לא דמוקרטיה.
ואשר לרצון... מאד רציתי לבקר שם (בסדברי וואלי) כי לא כל יום יוצא לעבור שם בסביבה.
נעניתי בלא מוחלט. וההסבר... שהיו להם יותר מידי מבקרים ולכן הם לא מאפשרים זאת יותר אלא אם כן יש כוונה להירשם.
קיבלתי את התשובה בהבנה ואפילו לרגע לא חשבתי להגיד שכן אני מתכוונת להירשם (רק בכאילו...

מעניין:
מכתבו של אברהם לינקולן למורה של בנו -- ועוד נושאים מעניינים

גם זה:

We are ignorant, savagely, hopelessly ignorant - what we think we know is
palpable nonsense. How can we dare to presume to teach our children the very
same half-baked, bigoted trash that litters our own imperfect minds? At
least give them a chance, a faint, feeble, glimmering chance of being better
than us. Is that so very much to ask? Apparently it is.
...

"This new England we have invented for ourselves is not interested at all in
education. It is only interested in training, both material and spiritual.
Education means freedom, it means ideas, it means truth. Training is what
you do to a pear tree when you pleach it and prune it to grow against a
wall. Training is what you give an airline pilot or a computer operator or a
barrister or a radio producer. Education is what you give children to enable
them to be free from the prejudices and moral bankruptcies of their
elders..."

Stephen Fry - from "Paperweight" - "Trefusis on Education"

בתי ספר דמוקרטיים בישראל
(רשימה ראשונית)

ישוב/שם/טלפון/פקס

כפר-סבא -- דמוקרטי כפר-סבא -- 7669899 - 09 -- 7669899 - 09
חולון -- בי"ס ערבה -- 5034442 - 03 -- 6515502 - 03
מודיעין -- דמוקרטי על-שם נדב -- 9712051 - 08 -- 9712047 - 08
חדרה -- דמוקרטי חדרה -- 6225261 - 04
רמת הגולן - כנף -- 6762096 - 04 -- 6762023 - 04
קיבוץ עמיר -- עינות ירדן -- 6940541 - 04 -- 6951543 - 04
גן תעשיה תפן -- ניסויי תפן -- 9872551 - 04 -- 9872685 - 04
מצפה רמון -- ישיבה תיכונית -- 6588882 - 08 -- 6588882 - 08
קיבוץ געש -- אדם וסביבה -- 9521207 - 09 -- 9511131 - 09
ערד -- הדמוקרטי ערד -- 9972484 - 08
יפו -- דמוקרטי פתוח תל אביב - יפו -- 6812568 - 03 -- 6838528 - 03
תל-אביב -- רוגוזין -- 6883802 - 03
לב השרון -- 098919256
הוד השרון -- הוד השרון -- 7411340 - 09
כפר אז"ר -- בקעת אונו -- 7360767 - 03 -- 7360767 - 03

אני חושבת שמספר בתי הספר הדמוקרטים הארץ פשוט מדהים ביחס לגודלה.
אני חושבת שזה בערך המספר גם בכל ארה"ב...

כן ירבו !! . . .

אריאלה, את כותבת:

. . . כמו שכבר אמרתי על גבי דף זה פגשתי בתי ספר דמוקרטיים שלא נתנו לי את ההרגשה הזו . . .
איזה הרגשה, שבוטחים -- או שלא בוטחים -- שהילדים ירכשו את המיומנויות הנחוצות לשרוד בעולמנו בהתאם לשיפוטם הם?

_. . . לכן אינני בוחרת בה . . .
. . . את החופש לבחור ובזה כלול גם החופש לא לבחור, וגם החופש לבחור משהוא שונה . . ._
לפי שיטתך, למי ניתן החופש לבחור, להורה – או לילד?

מספטמבר שחף - הדמוקרטי של שוהם.

היי דוד!
דיברתי על גישת "הכל או לא כלום" לי היא מפריעה ואני מנסה לא להיות חלק ממקומות שבהם זו הגישה. לדעתי זו גם לא רוח הדמוקרטיה אלא בדיוק ההיפך, היכולת להכיל הרבה דיעות שונות בתוך חברה אחת מבלי לקפח את הזכויות של אף אחד.
הדרך שבה אתה מציג את סדברי וואלי כביה"ס וכגישה חינוכית כ"הכל או לא כלום" גורמת לי להתכווץ מבפנים.
זו לא הייתה ההרגשה שלי בתקופה הקצרה שבה קרן שהתה בביה"ס הדמוקרטי בערד.
הייתה, ואני מקווה שעוד יש שם, תחושה של קבלה ושל החופש להיות אני מבלי להרגיש צורך להתנצל על כך. אז אולי הם לא עושים את הדברים על פי הספר?????? ואולי בשטח הדברים נראים אחרת ואולי, רק אולי, היצוג שלך את סדברי וואלי הוא קצת נוקשה מידי.
ובלי כל קשר, אני חוזרת על האמת הזו שמחזיקה אותי השנה, אין שיטה חינוכית נכונה אחת בלבד.
ועל החופש לבחור, נאמר פה כבר באתר ואני נוטה להסכים, החופש לבחור ברמה הראשונית בין שיטת חינוך כזו או אחרת הוא שלי כהורה. כאשר בחרתי אם בחינוך בייתי או דמוקרטי יש לתת לילד את החופש להתנסות בדרך הזו.
הילדים שנמצאים היום בחינוך ביתי וגם רוב הילדים שאני פגשתי בחינוך הדמוקרטי, לא הם בחרו את הדרך אלא ההורים.

אריאלה, אני מסכים איתך שברמה מאד-מאוד ראשונית הבחירה היא של ההורה – אבל, ילד, סבורני שידוע לך, הוא לא דבר סטטי. ילד גדל ומתפתח, ורוכש שיקול דעת, וזה קורה יותר מוקדם ויותר מהר ממה שאת חושבת.
לכן, בבית-הספר סדברי-ואלי בוטחים שהילדים ירכשו את המיומנויות הנחוצות לשרוד בעולמנו בהתאם לשיפוטם הם. הילדים בסדברי-ואלי, מגיל ארבע ומעלה, בהיותם חופשיים, לומדים כיצד לתפקד כאנשים-חופשיים בחברה-חופשית. הם לומדים כיצד למצוא את משלח-ידם. הם לומדים כיצד להעסיק את עצמם. הם לומדים כיצד ליצור את סביבתם. הם לומדים כיצד לכבד אחד את השני. הם לומדים כיצד לשתף פעולה. הם לומדים כיצד לנצל את אסיפת-בית-הספר לחקיקת כללי הקהילה, ולהגיע לפשרות כאשר מועלות תביעות מנוגדות על רכוש, או על מקום, או על פעילויות. הם לומדים כיצד לפגוש אתגרים. הם לומדים כיצד להתגבר על כישלון היות ואין שם מי שיגן עליהם מכישלון. הם לומדים כיצד לנסות משהו וטועמים את טעם ההצלחה, והם לומדים כיצד לנסות משהו ולהיכשל -- ולנסות שוב. כל זה קורה בסביבה בה אינה קיימת כלל כל התערבות חיצונית של תכנית-לימודים, של הדרכה, של ציונים, של מבחנים, של הערכה, של הפרדה-גילית, או של כפיה על ידי סמכות שרירותית חיצונית.
בבית-הספר סדברי-ואלי מאמינים שזה דבר טוב לאפשר לאנשים לנסות כל מה שברצונם לנסות, אם יהיו בטוחים בהצלחתם באם לאו, כדי שיהיו מוכנים נפשית לפגוש אתגר בלתי צפוי, או לתפוש הזדמנות בלתי צפויה. הם ערים לעובדה שאנשים יעשו טעויות בדרך זו -- אולם הם ידעו שהטעויות שהם יעשו תהיינה טעויותיהם, ולכן יהיה סביר יותר שילמדו מהן. הם הרגישו שאנשים בריאים תמיד ימצאו דרכים להפיק תועלת מכישלונותיהם כמו מהצלחותיהם

(הכל בתנאי שמשרד החינוך יאפשר פתיחת בתי-ספר כאלה)

-- אין שום דבר פנאטי או נוקשה בגישה הזאת.

ובלי כל קשר, אני חוזרת על האמת הזו שמחזיקה אותי השנה, אין שיטה חינוכית נכונה אחת בלבד.
השאלה מה את רוצה להפיק – ואם אכן את מפיקה את מה שאת רוצה.

ראי, למשל: גיל ארבע ומעלה -- גידול ילדים, מאת דניאל גרינברג -- Ages Four and Up
ראי גם: חינוך עם דגש על זכויות
מה תלמידים לומדים בבית הספר סדברי ואלי

אריאלה, מה מביא אותך לחשוב שעל בית-ספר דמוקרטי (שמכבד את עצמו) להיות מוכן לקבל ילד אשר הוריו מחזיקים בדעות המצדדות בהלקאת הילד "מכות חינוכיות", למשל, או בהצרת צעדיו של הילד, או באינדוקטרינציה בולשביקית או אחרת, ועוד, ועוד -- ועוד לומר תודה שהם מצרפים לבית-הספר את ילדם?
את הרי לא חושבת שקיבוץ יקבל לחברות מישהו אשר מצדד בקפיטליזם, למשל – הלא כן? או שמישהו אשר דוגל בקפיטליזם ירגיש בנוח בקיבוץ?

אופס, המועצה הצביעה נגד ביה"ס הדמוקרטי בשוהם.

נחייה ונראה . . .

מה שמעצבן שאם הבן-אדם כבר חושב שהוא יודע מה שנכון בשבילו באים האחרים ומבלבלים לו את המח ועוד שמים לו מקלות בגלגלים.

שליחה על ידי גילה* » 06 יולי 2002, 16:10

חגית - מה זאת אומרת? היתה יוזמה של הורים שהמועצה לא אישרה?

"שנה ראשונה לביהhttp://www.intellimanage.co.il/school/files/GalGefen3.jpg]ס[/img] הדמוקרטי של בקעת אונו

דוד, מה יהיה? בבקשה תכבד זכויות יוצרים. גם כאן וגם בעוד כמה דפים שביקשתי.

זה קצת מסובך. המועצה נתנה לנו להבין שנקבלו ביה"ס ממלכתי שנבנה חדש - וכך חשבנו שנזכה במוכר ורשמי. זה גם היה פותר להם אי-אילו בעיות מכיוון שאין להם מספיק תלמידים לביה"ס הנ"ל לשנה הבאה. הכנו להם מודל שיכול להתאים גם לקהילה הדמוקרטית וגם ניסיון לבוא לקראת תושבי השכונה שאינם מעוניינים בדמוקרטיזציה אולם הנהלת המועצה החליטה להצביע נגד מתוך חוסר הבנת הרעיון ואי-הכנת שיעורי בית ומתוך חישובי שנת הבחירה העומדת בפתח. גם משרד החינוך הציב יותר מדי תנאים מרגיזים.
מצידינו יותר טוב. הבעייה שהם גם לא ממש מתלהבים לתת לנו שטח בתוך שוהם ויש פה המון דיעות קדומות נגד ביה"ס דמוקרטיים - "מה, הילדים יוכלו לבחור?!!!" - ודי מושכים אותנו כשיודעים שהזמן דוחק.
אמנם ביה"ס של בקעת אונו נמצא באיזור קרוב אבל זו עדיין חתיכת נסיעה לשם.

הי יונת, איך הופרו זכויות היוצרים בהצגת המאמר הנ"ל? הרי שם המחברת מופיע. יש עוד משהו שצריך לדעת?

עדכונים: ראש המועצה הודיע לנו שבשום אופן לא נקבל שטח בתוך שוהם מכיוון שאז הוא יצטרך לתת שטח גם לביה"ס יחודיים אחרים, למשל ש"ס, שאין לו עניין לתת להם.

כן - ראי את הדף זכויות יוצרים. אם מספיק היה לשים את שם המחברת, יכולתי למשל להעלות על הרשת כל ספר שרציתי, כל עוד ציינתי את שם המחבר/ת.

דוד, תודה. נשקול מעבר בין הבתים - או מעבר למקום אחר בארץ.

מישיבות הפרלמנט -- בית הספר הדמוקרטי בבקעת אונו

בכ"ז זה יותר מחצי שעה נסיעה. מוגזם. יש פה טענות ששוהם קטנה מדי לביה"ס דמוקרטי (?!) ושיש ביה"ס דמוקרטי רבע שעה נסיעה מפה (במודיעין) ושאנחנו מפונקים שאנחנו לא מוכנים לנסוע לשם ושמן הראוי שזה יהיה פרטי מכיוון שהמערכת לא צריכה לממן אותנו או לעזור לנו כי זה יוצר אפלייה: למה שחלק מהילדים בשוהם ישבו בכיתה של 40 ילדים וחלק בכיתות קטנות בהרבה? שכולם יסבלו!
החלטנו לא לוותר ולצערינו הרב זה יעלה הרבה כסף, כמו אצל כל המתחילים. אולי נקים אותו באחד מהמושבים בסביבה.