גי לי

"מותר לכעוס" אמר המרגיעון.
"אכן ככל שיעמיק לחצוב בך אזמל הצער - תרב השמחה,
והגביע שנמזג בו היין, האם לא נכווה בלהבת הקדר?" אמר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן.
(כרגע לא מוצאת מילים משלי.)

הייתי רוצה לבוא אלייך ולתת לך חיבוק וכתף לבכות עליה...

שומעת אותך, ומקשיבה, כואבת איתך, שולחת לך אהבה.והתחזקות.כל כך כואב שאין מילים,רק מנסה לחזק אותך ולחבק כמה שיותר.

הי... עלו לי דמעות בעיניים כשקראתי... מדמיינת שמאוד כואב לך...
הייתי מאוד רוצה לנחם אותך
משתתפת בצערך
ובאבלך

לבי איתך.
_משתתפת בצערך
ובאבלך_

שלום גי לי , קוראים לי אפרת ולפני כשבע שנים עברתי חוויה דומה לשלך. עוצמות הכאב , האבל, האכזבה, הגעגוע, התשוקה להחזיר ולחזור לעבר, להיות מסוגלת לשנות את הרף העין שבין חיים למוות, הרצון העז להתעורר ולגלות שכל הרע הזה הוא רק סיוט חולף ותכף אתעורר למציאות הרבה יותר טובה... כל אלה ועוד תחושות זכורות לי היטב היטב.

באתי להגיד לך שאם את צריכה גם אני כאן עבורך

אתמול בלילה קראתי בלוג של בחורה שעברה 4 ניתוחים קיסריים מהן 2 הראשונים נולדו פגים ומתו מס' ימים אחרי הלידה השלישית נותרה בחיים והרביעי הוא שם נושא הבלוג שלה. הרביעי נולד חולה והיא מספרת על מאבקו היום יומי וכשכבר נראה כאילו הוא מתחזק ומתקדם יום אחד שלחה אותו לגן ומשם קיבלה טלפון שהילד לא נושם. הוא נפטר בגיל שנתיים. מוך 4 ליידות, 4 ניתוחים קיסריים נותרה לה ילדה אחת. כל הלילה לא עצמתי עין. עברתי דברים קשים בחיי. באמת שלא מעט. אבל כזה כאב..כזה סבל....למה?

אפרת, קראתי את הבלוג שלך. לא יכולתי להפסיק לבכות. תודה ששיתפת. הרגשתי שאני לא לבד. הייתי שמחה לשוחח איתך.

אני ממזכרת בתיה (ליד רחובות) אם תרצי מפגש פנים אל פנים, אם את רוצה טלפוני אני ב- אפס שמונה תשע ארבע תשע ארבע שבע אחת ארבע ואפשר לעבור למייל - efratrubinbaradב- gmail.com

ואם יות רנוח לך שאהיה אני זו שיוזמת את הקשר רק תגידי

שולחת לך ברכות לנחמה. מתארת לעצמי עד כמה זה קשה. מקווה שתתאוששו מהכאב ותאחזו בשמחה וביופי שבחיים שלכם.

שליחה על ידי דפנה* » 27 יוני 2011, 00:04

צר לי צר

אובדן כל-כך גדול, אין מילים

חושבת עלייך.

בוכה איתך, מחבקת אותך, נושמת איתך.

גי לי
חושבת עלייך. עליכם.
מקווה שקצת פחות קשה.
בעיקר, שולחת לך חיבוק.

כמעט 5 שבועות אחרי. מזל שהחופש הגדול פה. הילדים איתי. מסתכלת עליהם.. בזכותם מצליחה לנשום.

עוד לא קברנו אותה. את התינוקת שלי. הילדה שלי. המלאך שלי.

שלחו אותה לביח מאיר לניתוח פתולוגי. פתאום קלטתי שאני לא יודעת איפה יקברו אותה. התקשרתי לשאול את חברה קדישה באזור כפר סבא. כל אחד ענה לי תשובה אחרת. אחד אמר פה, אחד אמר שם בסוף הגעתי למנהל שאמר לי "התנאי שלנו לקבור אותה הוא שלא תדעי איפה זה ולא תוכלי לבוא לבקר. את לא רוצה , לא צריך בואי לקחת אותה, מכונית תספיק, היא רק 3.5 קילו לא צריך משאית בשביל זה. חוץ מזה מה אכפת לך בכלל איפה היא קבורה" ביקשתי ממנו לא לגעת בתינוקת שלי. מחכה שיביאו לי אותה לחיפה ורק אז אקבור אותה לבדי. בינתיים מחכה. המלאך שלי לא קבורה עדיין. למה זה מגיע לי? מה עשיתי? כ ל חיי סטירה ועוד סטירה ועוד סטירה מהיום הראשון שנולדתי רק בודקים אותי ובוחנים אותי כמה עוד אספוג. כמה יכולה עוד לפני שאטמוטת כמה????

שליחה על ידי מ* » 11 יולי 2011, 22:00

אני פה, עוד לא יודעת מה להגיד, אבל בהחלט פה.

תחזיקי מעמד

אתמוטט זו הכוונה

שאלה. באיזור חיפה, טיפול כלשהו? הקלה כלשהי? צריכה המלצות. פתוחה להכל.

נשמע נורא השיחה עם חברה קדישא. מאחלת לך למצוא מרגוע ונחמה בקרוב.

אני לא מאזור חיפה אבל יודעת שיש את עננים בקפה בזכרון. אולי תדברי איתה?

שליחה על ידי מ* » 11 יולי 2011, 22:16

אני הופכת את כל הבית, זוכרת שהיה כתוב לי משהו במחברת, שם של אשת מקצוע מהתחום.
הופכת את הראש למצוא עצה, רעיונות, למצוא דרך לחזור לנשום.
ואז עוצרת רגע ותוהה.
במה אפשר לעזור? איזה סוג עזרה את מחפשת?
אני פה...

שליחה על ידי מ* » 11 יולי 2011, 22:30

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... p?forum=98
קודם כל זה אולי יכול קצת לעזור... פורום תמיכה בתפוז.
ממליצה לך ליצור קשר עם יעל בשור, אם אני לא תועה היא מנהלת הפורום. וכתבה ספר "להיפרד לפני שמכירים".
וגם עם ורד סער שכתבה את "קשר אמיתי"-
04-8262148 ; 056-534230 [email protected]

אני בכיוון?..

באיזור חיפה, טיפול כלשהו? הקלה כלשהי? צריכה המלצות. פתוחה להכל.
אם זה מספיק נגיש לך- בזכרון יעקב, עידית קוביצקי, נשימה מעגלית. דברי איתה ותרגישי.
0546656782

...

חוץ מזה מה אכפת לך בכלל איפה היא קבורה
יש אנשים חסרי לב.

כרכור בא בחשבון מבחינתך?
חגית ספנסר, מטפלת בפרחי באך, רפלקסולוגיה ודמיון מודרך, דולה ומלווה אנשים בתהליכים (כולל אבל וטראומה).
ליוותה אותי סביב הלידה השקטה שלי.
052-8916931

קוראת אותך. שולחת לך חיבוק וירטואלי.
איך צריכה אותנו? משהו ספציפי? אפשר לשלוח לך אנרגיות?

גילי יקרה, השיחה עם חברה קדישא פשוט מטורפת.
כמה טוב שאת מחפשת הרגעה וטיפול. הכאב עצום, ואת בריאה וחזקה ורוצה להרגיש טוב.

גי לי

לא מכירה אותך, אבל הייתי רוצה לתת לך חיבוק אמיתי. אולי אם הייתי פוגשת אותך במציאות, הייתי מצליחה לקרוא אותך, ולהבין אם ומה מתאים לומר לך...
השיחה עם חב׳ קדישא מזעזעת!
מקוה שתימצא לך, הדרך המתאימה,
לפרידה מהמלאך שלך.

תקופה קשה וכואבת.
החסד הגדול הוא,
שגם בורכת ,בשני ילדים מקסימים.
מתפללת בשבילך, שאט אט,
נשימה אחרי נשימה, עקב בצד אגודל-
תהיי קצת פחות רדופה.
שיגיע מזור לכאבך ונחמה לנשמתך,
ושתדעי ימים יפים.
אמן@}

<לצערי, לא מכירה מטפלים בחיפה. אולי דרך ככר השוק, או שחשוף לך מדי?>

שליחה על ידי מיכל* » 11 יולי 2011, 23:34

ממליצה לך על הרמוניה בעין המפרץ- רחל לויתן, אישה מיוחדת...
ולך- את נשמעת לי אישה מדהימה...

גועליים בחברה קדישא.
קוראת ודומעת. אין מילים.
שולחת כוחות לעבור את הימים.

איזה חסרי לב

חושבת עליך . חיבוק גדול.

כמה טוב שאת מחפשת הרגעה וטיפול. הכאב עצום, ואת בריאה וחזקה ורוצה להרגיש טוב.
חיבוק תומך

שולחת לך אהבה ללא תנאי.
ואם תרשי לי, אעשה לך ולמלאך שלך טיפול מלא. (בהתנדבות, אבל צריכה את אישורך)

וואו, דמעות בעיניים
לא מכירה מטפלים בחיפה, הלוואי שיכולתי לעזור
המון חיבוקים
ואהבה

גי לי יקרה

אני גם ילדתי לידה שקטה בחודש תשיעי. (לפני הרבה שנים)

זכור לי שבשבועות הראשונים אחרי הלידה , התחלתי לחזור קצת לחיים בגלל האינטנסיביות שלהם והאנרציה אבל הרבה מאד משפטים לא רגישים שנתקלתי בהם, היו ממוטטים אותי לגמרי. ומחזירים אותי למקום השבור.
זה חלק מהתהליך של האבל. תמיד יהיה מי שיאמר משפט לא רגיש זה או אחר וזה יחזיר אותך למקום השבור. (והמשפט ששמעת מהעובד של חברת קדישא בהחלט משפט לא רגיש בלשון המעטה ומרגיז שאדם שנמצא בעבודה כל כך רגישה אומר כזה דבר)
לאט לאט, עם חלוף הזמן, חוזר האיזון, חוזרת תחושת השלמות והחוזק הפנימי והשבירות הולכות ומתמעטות.

מה שכן, מלבד שאני מקווה שתמצאי לך תמיכה טובה, כדאי אולי לבקש ממישהו אחר לדבר עם חברת קדישא, חבר/ה טוב/ה או בן/ת משפחה כי את עכשיו במצב פגיע ולא בהכרח שאת חייבת לעמוד במצב כזה.

ובקשר לקבורה- קבורה של חברת קדישא. זו קבורת אחים. (לפחות באזור שאני ילדתי)
הייתה בבי"ח מיילדת שאני מכירה מאד והיא, לבקשתי בררה לי היכן נקבר התינוק שלי. ועם מי ניתן ליצור קשר כדי ללכת לקבר
היה לי את מספר הטלפון שלו הרבה שנים ומעולם לא הלכתי.
אני יודעת שיש הורים שביקשו לקבור בעצמם. לי, בזמנו ועם הכוחות שהיו לי , זה לא היה מתאים.
מה שהכי מתאים לך זה הכי מתאים
ושוב- אם זה אפשרי, תשתדלי להיעזר במישהו לעיניינים הללו כי הם הרבה מעבר לעיניינים טכניים בלבד...

מטפלת מעולה בחיפה - חיותה קפלן. מופיעה בגוגל עם הטלפון.
שולחת לך חיבוקים. אני מהאיזור אם בא לך יכולה לקפוץ ולחבק על באמת.

אני קוראת אותך ובוכה רוצה לשלוח לך חיבוק וחיזוק שבאמת לא תדעי עוד צער. לעולם.

הוא כזה גועלי ההוא מחברא קדישא. צריך להעיף אותו משם.

פשוט מחבקת אותך. אישה יקרה.

הי גילי,
פספסתי את הסיפור שלך ורק עכשיו ראיתי.
משתתפת בצערך מעומק הלב.
זו אני שיבולת מ לידה שקטה סוערת
אם תרצי לדבר איתי או לכתוב לי מייל, את מוזמנת לסמן לי.
אני רוצה לכתוב לך כל מיני דברים אבל מתקשה להתנסח.
מסכימה עם ב עילום זכור לי שבשבועות הראשונים אחרי הלידה , התחלתי לחזור קצת לחיים בגלל האינטנסיביות שלהם והאנרציה אבל הרבה מאד משפטים לא רגישים שנתקלתי בהם, היו ממוטטים אותי לגמרי. ומחזירים אותי למקום השבור.
עד היום שאני שנתיים וחצי ותינוקת מתוקה וחיה אחרי, עדיין יכולה להפגע נורא מיציאות של אנשים. רק עכשיו אני מתחילה להבין שזה משהו שלי ושאני לא יכולה לצפות מכולם שילכו סביבי על ביצים כל הזמן. אבל הייתי צריכה את הזמן הזה בשביל להגיע לתובנה הזאת... ואני חושבת שבסדר לקחת את הזמן.

שלום גילי
אני מכירה באופן אישי את אריאן שספרת עליה בבלוג למעלה, אכן הסיפור שלה קשה אבל גם חריג.
את בתקופה קשה ולשמוע עוד ועוד סיפורים קשים לא תמיד תורם במצב הזה.
ממליצה לך להכנס לפורום אובדן הריון תמיכה (יש בתפוז, ווינט וכיפה- באתרים האלו אני מכירה) שם תוכלי להכיר נשים שחוו חוויות דומות ונוצרת שם מעין קבוצת תמיכה אומנם וורטואלית אך מאוד מחזקת ואמיתית.

והרבה כוחות לימים יפים יותר

התינוקת שלי עדיין לי קבורה. המלאך שלי. מתי זה ייגמר? מתי אזכה לתחושת הקלה קטנטנה? למה ??? ואיך לכל הרוחות אעשה את זה עוד פעם. לאמץ לא יכולה כי יש לי ילדים, פונדקאות זה תהליך יקר בטירוף ואני כל כך רוצה עוד ילדים. ניתוח קייסרי רביעי. אעמוד בזה? ומה אם יקרה לי משהו? הסכנת חיים הייתה כל כך מוחשית עכשיו. יש לי 2 ילדים בריאים ומדהימים שמחזיקים אותי צפה איך אסכן את זה? מה אעשה???????????? לא מצליחה לוותר על החלום של עוד ילד.

הי גילי,
אחותי עשתה ארבעה ניתוחים קיסריים, והבנתי שבמגזר החרדי יש נשים שעושות גם הרבה יותר. אולי אפשר להתייעץ עם רופא שעובד בבית חולים שמקבל הרבה חרדיות. כל ניתוח יותר מסובך, תלוי איך הגוף מצטלק. הידבקויות יכולות לעשות דברים לא טובים בחלל הבטן.

שליחה על ידי מ* » 17 יולי 2011, 17:39

גילי, כתבת שהיא עדיין לא קבורה, אולי רק לרגע צריך לעצור, ולנשום, ולתת לזה זמן, לתת לאבל זמן, ורק אז להמשיך לחשוב על העתיד.
אני מאמינה שמאוד חשוב לתת לאבל מקום.
נשים חרדיות יולדות בניתוחים קיסריים אחד אחרי השני, בבית חולים מעייני הישועה בבני ברק יש נשים שעושות 8-10 ניתוחים קיסריים.
כשתחליטי את יכולה להיכנס לכל מיני פורומים ברחבי האינטרנט ולמצוא מידע על כל מה שתרצי.
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forum ... orumId=341
פורום פונדקאות בתפוז למשל.

גילי חברה טובה שלי יכולה לעזור לך עם שתי השאלות , היא ילדה בקיסרי 4 פעמים ובמקצועה היא מלווה זוגות לפונדקאות (מקשרת לפונדקאית מלווה ומטפלת בכל התהליך)
היא גם אשה מקסימה ותספר לך בשמחה מה שתרצי לדעת.
תרצי שאקשר בינכן?

גילי יקרה,
האובדן עוד טרי כל כך.
אני יודעת שהכמיהה לילד נוסף בוערת, שורפת.
אבל מציעה לך לקחת את הזמן להחלים ממה שעברת ולהניח למחשבות על העתיד בינתיים.
שולחת אהבה וכוחות.

קוראים לה עינב והיא תשמח לדבר איתך
3247050 באפס חמש שתיים
את יכולה למחוק אחרי שתראי

ליבי איתך על האובדן שעברת. מקווה שתמצאי את הכוחות שאת צריכה ושתוכלי לנשום לנשום לנשום.
אני עברתי ארבעה ניתוחים אמנם הראשון לא היה ניתוח קיסרי אלא ניתוח להסרת מיומה אבל למעשה היה ניתוח קשה יותר מקיסרי, ולאחריו שלושה קיסריים כשבהריון האחרון נולדו לי תאומים.
למרות שכולם אומרים שבניתוחים קיסריים זה הולך ונעשה קשה יותר אז אצלי דווקא הניתוח האחרון היה קל יותר מזה שקדם לו וגם ההתאוששות טובה יותר. אם יש לך איזשהן שאלות אני ב- shirit שטרודל galilsoft.com

גילי מה שלומך?

גילי, בקשר לספר שאת מחפשת, מציעה לך לפנות - אם לא תמצאי - לאיתמר לוי שמוצא ספרים בשביל מי שמבקש.
ללא תשלום, עד כמה שידוע לי. כאן: www.itamar-books.co.il
בהצלחה (-:

שנה טובה ומתוקה גילי.
מאחלת לך ולמשפחתך החלמה שלמה, בריאות, חסד ושמחה@}