גיל 3 קו פרשת מים בחינוך ביתי תקציר מיום עיון 2009

אנונימי

גיל שלוש – קו פרשת המים בחינוך ביתי
מיכל דנקנר
בראשית דרכי כאם היו רוב חברותי ל"ספסל בגינה" אמהות קרייריסטיות שרובן המכריע הכניס את ילדן לגן בין גיל שלושה חודשים לבין גיל שנה. מעטות מאד דחו את ההחלטה לגיל שנה וכמה חודשים.
בתקופה ההיא גיל שנה ושמונה חודשים של ביתי הבכורה נראה לי גיל מתאים לשילוב במסגרת, ושלחתי אותה לגן למשך שנה. ימים עברו, הכרתי את דרך החינוך הביתי וקבוצה קטנה של ילדים שלא נכנסו למסגרות באזור. הוצאתי את ביתי ממסגרת והחלטתי לחכות קצת. בגיל שלוש הכנסתי שוב את ביתי הבכורה למסגרת. גיל שלוש היה בעיני גיל מופלג, ביתי הבכורה ואני עם תינוק בבית ותינוקת שלישית בבטן, כבר כמעט מיצינו את השהות יחד.
גם כשבני השני הגיע לגיל שלוש חזרתי על אותו דפוס, ואף הטפתי לחברותי שגיל שלוש הוא המתאים ביותר לשילוב ילד במסגרת – נחשבתי למרחיקת לכת.
מסתבר שלא ידעתי הכל. עוד כמה חודשי סבל, הפעם של בני, עזרו לי להבין שלא זו הדרך...
עם ביתי השלישית הפסקתי את הניסויים בבני אדם צעירים (אף פעם לא קיבלתי אישור מועדת הלסינקי). עד היום יש בליבי יסורי מצפון על התקופה החשוכה בה התקשיתי לראות ושמחה גדולה על ההחלטה הנכונה מאז.

במעגל נשאל את השאלות שעולות כשילדינו מגיעים לגיל שלוש המופלג, ונדמה לנו כי זה הזמן להכניס אותם למסגרות חינוכיות. ננסה לברר ביחד האם יש סיבה מיוחדת לכך שהרבה שאלות עולות בגיל הזה, ומה אפשר לעשות כדי להנות מהשהות עם ילדינו בשלב הזה.

<פרטים נוספים על יום העיון ב יום עיון באופן טבעי 2009>

אני אשמח לשמוע עוד על זה
עד כמה נדוש שזה יהיה, נראה לי שהתשובה היא שזה הגיל בו כבר יש צורך בחברה.

עד כמה נדוש שזה יהיה, נראה לי שהתשובה היא שזה הגיל בו כבר יש צורך בחברה.
יש איזו נטיה להצמיד צורך/אי צורך בחברה לגילאים שונים, ולקשר בינו לבין צורת החינוך. אני מוחה...

אני מזהה אצל פיצקה שלי צורך מובהק בחברה כבר מגיל 9 חודשים. צורת המשחק משתנה. בגיל כמה חודשים הם נהנים לשחק ליד ילדים אחרים ולאט לאט מתפתח גם משחק משותף. אבל החלוקה הזו לגילאים ממש לא נכונה בעיני.
וגם- למה להיות בבית בהכרח אומר חוסר בחברה?

< לא בטוחה שזה המקום המתאים להגיגי- אם לא אפשר למחוק כמובן...>

למה להיות בבית בהכרח אומר חוסר בחברה?
השאלה האמיתית היא, האם הצורך בחברה בגיל 3 חשוב יותר או גובר על הצורך באמא. והאם שני הצרכים חייבים להיות מופרדים.

<התשובה ידועה לי>

השאלה האמיתית היא, האם הצורך בחברה בגיל 3 חשוב יותר או גובר על הצורך באמא. והאם שני הצרכים חייבים להיות מופרדים.
מסכימה. התשובה בגוף השאלה.
<גם אמא של אורי נאלצת להסביר שוב ושוב לחבריה במיינסטרים שלילדה יש חברה מספקת+ אפילו שהיא לא בגן וזה שהיא רק בת שנה וחצי....>

נראה שקמתי על הצד המיינסטרימי שלי היום, ואני כפוייה להטיל ספקות פה בכל מקום. אני חושבת שזה לגמרי לא ברור ש{{}}התשובה בגוף השאלה. אני חושבת שתשובה אפשרית היא שהצורך בחברה לא מסופק דיו בחינוך ביתי, וששני הצרכים בפועל כן מופרדים. אני לא טוענת שזה נכון, אני רק טוענת שזו היפותזה תקפה ובבקשה אל תבטלו אותה, כי אז זה לא דיון אלא רק שכנוע המשוכנעים.
ההיפותזה שאני מציעה היא שזה לא שהחינוך הביתי הוא המצב הטבעי ולכן החינוך הממוסד הוא זה שחובת ההוכחה חלה עליו, אלא ששניהם מצבים לא טבעיים וחובת ההוכחה חלה על שניהם. אני חושבת שצריך לדמיין מצב שבו ילדים יכולים לבחור מתי להיות עם ילדים אחרים ומתי עם אמא, והניחוש שלי הוא שהבחירה שלהם לא תהיה דומה, לא לחינוך ממוסד (שבו יש כמובן הרבה עיוותים אחרים), ולא לחינוך ביתי - אולי לא בגיל שנה וחצי, אבל כן בגיל יותר מאוחר (ארבע? שש?). דיסקליימר: יכול להיות שאני לא מבינה היטב איך זה בחינוך ביתי, אז תקנו אותי אם אני טועה.

אלטר, איך את מדמיינת שזה בחינוך ביתי?

מקריאה באתר אני מבינה שיש מפגשים ופגישות בכל מיני הרכבים ופורומים, אבל הרושם שלי הוא שעיקר הזמן הוא בתוך המשפחה. בכל מקרה, זה לא המצב שיושבים בככר הכפר וילד מתרפק על אמא, ופתאום עוברת חבורה של ילדים והוא מחליט לרוץ איתם...
ואני רוצה להבהיר: אני לא טוענת פה שהחינוך הממוסד עדיף בשום צורה על חינוך ביתי; רק שאולי צריך בכל זאת להתייחס בפתיחות לאיזו נקודה שאולי היא כן חסרון של חינוך ביתי.

אלטר, מבהירה את עצמי:
התשובה בגוף השאלה. =
הצורך בחברה בגיל 3 (ובכל גיל אחר) לא גובר על הצורך באמא. אלו שני צרכים נפרדים בעיני שאינם גוברים אחד על השני, ולא צריכים בהכרח להיות מופרדים.
זה לא אומר שלכולם נכון/מתאים/רצוי לעשות חינוך ביתי. זה רק אומר שהבחירה לגדל בבית לא אומרת בהכרח שהצורך בחברה לא מסופק וגם לא אומרת בהכרח שהילד לא חווה ספרציה מספקת מאמו.
ספרציה עלולה להיות בלתי מספקת במשפחות ששולחות למסגרת ויכולה להיות מספקת בגדילה בבית.

מוסיפה- שאני אמא לבת שנה וחצי, עוד לגמרי בוחנת את דרכי/דרכינו ולא משוכנעת בצדקת שום דרך עתידית <רק שכרגע טוב ונכון לנו להיות בבית>
ככה שבאמירה התשובה בגוף השאלה לגמרי לא התכוונתי "לחתום" על החינוך הביתי כתשובה בלעדית ונכונה.

כל פעם שעולה הנושא של "חברה בחינוך ביתי" אפשר לתקוף אותו מכמה כיוונים:

לשלול מכל וכל את הטענה: אין בעיה בכלל יש לנו מלא חברים מתי וכמה שאנחנו רוצים בדיוק במידה ואף מעבר לזה- אוף כל הזמן ילדי בי"ס מתדפקים על חלוננו ומבקשים לשחק עם הילדים שלי. על זה אני אומרת: יס שור.
לשלול את השליליות בטענה: אין צורך בחברה רבה- המשפחה מספקת (אני חושבת שעד גיל 3 בערך זה אנדרסטייטמנט, מצטערת אמא של אורי אם נראה לך שבגיל 9 חודשים היא זקוקה לחברה כנראה שעוד אין לך ילד בגיל 3) על זה אני אומרת: זו לא אני, אני כן צריכה חברה (וגם הילדים שלי)
להודות באשמה: אכן זו נקודה של חיסרון בחנ"ב אבל עם כל החסרונות שיש בו, היתרונות עולים על החסרונות. זו הטענה שלי.

בכל מקרה, זה לא המצב שיושבים בככר הכפר וילד מתרפק על אמא, ופתאום עוברת חבורה של ילדים והוא מחליט לרוץ איתם...
נו כן, זה החיסרון העיקרי של חינוך ביתי בחברה שלנו. כבר נאמר, סופר והושר.
עדיין כשמדובר בילד שלך, ההחלטה מושפעת ממניעים אחרים (לא "ממילא אין לנו חברה שבטית אז נשלח אותו לגן" אלא "בתנאים הקיימים, מה הכי פחות גרוע? או עם מה אהיה יותר שלמה?)

מצטערת אמא של אורי אם נראה לך שבגיל 9 חודשים היא זקוקה לחברה כנראה שעוד אין לך ילד בגיל 3)
מה שרואים מפה לא רואים משם...

אנונימי

ואצלנו, לראשונה מזה ארבעה ילדים, בן השלוש יצעד לגן!! כי כמו שנאמר "חנוך לנער על פי דרכו", אמנם בן השלוש עוד לא בן שלוש עשרה ורחוק מלהיות נער, אבל הצורך ב"אקשן" אצלו, הוא בלתי נדלה, ואני, עם כל הקושי שבעניין, במקרה דנן, מוותרת על אידיאות וזורמת עם הלך רוחו.
שורה תחתונה, כל מקרה לגופו. אין פרות קדושות וגן הוא לא בהכרח קללה!

גם אמא של אורי{{}}: כן, כנראה נתקעתי קצת על המשפט הזה שלך וייחסתי לו יותר מדי משמעות.

<אולי אני צריכה לבדוק מה זה מעורר בי וכולי...>
אז הצרכים, באמא ובחברה, לא בהכרח מתנגשים, והבחירה לגדל בבית לא אומרת בהכרח שהצורך בחברה לא מסופק - אבל איך זה בפועל, בדרך כלל? נראה לי שצריך מאמץ מתמיד כדי כן לספק את הצורך הזה. לא?
אכן זו נקודה של חיסרון בחנ"ב אבל עם כל החסרונות שיש בו, היתרונות עולים על החסרונות. יכול להיות.

נו כן, זה החיסרון העיקרי של חינוך ביתי בחברה שלנו. כבר נאמר, סופר והושר.
סליחה אם אני חוזרת על דברים שכבר נמאס לכן לשמוע. לי, אישית, אף פעם לא סיפרו, לא אמרו ולא שרו על זה. גם על היתרונות של חינוך ביתי כבר כתבו פה פעמיים-שלוש...

אז מה שהקפיץ אותי היה שהשתמע שאין בכלל שאלה ואין שום בעיה.

אצלנו כל הפנטזיות מתגשמות, באמת צריך כפר שלם בשביל לגדל ילד

מיכל שץ{{}}, הצלחת לארגן לך כפר שלם?

לשלול מכל וכל את הטענה: אין בעיה בכלל יש לנו מלא חברים מתי וכמה שאנחנו רוצים בדיוק במידה ואף מעבר לזה- אוף כל הזמן ילדי בי"ס מתדפקים על חלוננו ומבקשים לשחק עם הילדים שלי. על זה אני אומרת: יס שור.
פומיקי,
כנראה שהגיע הזמן שתבואי לבקר אצלנו...
D-:

מיכל שץ, הצלחת לארגן לך כפר שלם?
הופה, נראה לי שתביאי את אלטר אגו.

שורה תחתונה, כל מקרה לגופו.
חותמת בשתי ידיים.
עם זאת, לבדוק את גופו של המקרה הרחק מהתיאוריות המקדימות שלנו זה... לא פשוט.

הופה, נראה לי שתביאי את אלטר אגו.
מה? היא לא שווה? יש לה ילדים גדולים! יאללה, אלטר, בואי לפה.
פה לא צריך לדמיין מצב שבו ילדים יכולים לבחור מתי להיות עם ילדים אחרים ומתי עם אמא פה זאת המציאות
(עבור הגדולה שלי זו היתה המציאות גם כשגרנו בכרכור ובעין אילה)
בעצם מה שרציתי להגיד זה שאם רוצים הכל אפשרי, גם מצב שבו ילד שגדל בבית מתנהל בזרימה טבעית בין המפגשים החברתיים לבין אמא. בין אם הוא קטן והוא יכול לצאת החוצה לשכונה או שהוא גדול וכבר יש לו רשיון נהיגה... (וחוזר רק כשהוא רעב)

הופה, נראה לי שתביאי את אלטר אגו.
אני אשמח. אני סקרנית לראות איך זה מתנהל, בעצם לא יצא לי אף פעם.
יש לה ילדים גדולים! חמש ושמונה, זה נחשב גדולים?

בכל מקרה, זה לא המצב שיושבים בככר הכפר וילד מתרפק על אמא, ופתאום עוברת חבורה של ילדים והוא מחליט לרוץ איתם...
עלה בדעתי שדווקא כן קורה אצלנו לאחרונה - שהשכנים עולים במדרגות עם הבנות שלהם, והוא מבקש ללכת אליהם

זה גם המצב אצלנו, למרות שהקטנה רק בת 14 חודשים, אז לי אין ברירה אלא לרוץ אחריה :-p
אבל מאפשרים פה לילדים בני 3 כבר תנועה חופשית למדי, ובוודאי בגילאים מאוחרים יותר.
(אני גרה בפרוייקט שיתופי-באופן-חלקי בעיר. לא בישראל, אבל אין שום סיבה שבישראל לא יהיו כאלה)

מישהי מוכנה לכתוב תקציר של מה היה במעגל? לא הצלחתי להגיע וסקרנית לשמוע מה היו המסקנות...(אם היו).