גמילה מהנקה

אנונימי

ראו גם: הפחתת הנקה כיצד, איך מפסיקים הנקה לילית, מדור הנקה

נורא מעניין לדעת איך אתן עשיתן את זה. אני פשוט מסבירה שאני לא רוצה להניק יותר אבל במקום היא יכולה לקבל חיבוק או נשיקה או ביחד.

אלונה.
כשביתי השניה גדלה והירגשתי שההנקה קשה לי, ניסיתי בתחילה לשכנע את עצמי שהיא תיגמל בעצמה. אבל היא אהבה מאוד לינוק ולא הראתה כל סימן לכך שבעתיד כל שהוא היא תפסיק לינוק. אז בתחילה אמרתי לה שתקבל ציצי רק בלילה כשחושך בחוץ. היא נהגה לשאול במסכנות:" מה אני אשתה, מה אני אוכל?" ואני הייתי עונה: " מיים, מיץ, דייסה, לחם, ביצה,..." כיד הדמיון. כשירד הלילה היא היתה רצה אלי "אמא, לילה, ציצי". שמחה וששון. לאט לאט היא הפסיקה לינוק כל כך הרבה. היא ינקה רק כשהלכנו לישון. אחר כך היטלתי וטו, היסברתי לה שהיא גדולה ויכולה לא לינוק ואני אשכב על ידה עד שתרדם. אבל... כמה חודשים אחר כך נכנסתי שוב להריון. נכון שהנקה אינה אמצעי מניעה בטוח, אבל לפחות עבורי היא היתה אמצעי מניעה יעיל.

שליחה על ידי חגית* » 26 יולי 2001, 17:59

שלומית,
מותר לשאול בת כמה היתה הגדולה כשהתחלת להגביל אותה? ועד כמה זה "אהבה לינוק"?

אני כל הזמן בהתחבטות בנושא...

חגית.
ביתי היתה בת כמעט שלוש כשהתחלתי להגביל אותה. היא אהבה מאוד לינוק וינקה המון... אני לט יכולה לומר בדיוק כמה משום שהיא פשוט ינקה כל הזמן. או שככה זה נראה לי.
הצידוק החיצוני שלי להפסיק להניק היה שהיו לה בעיות שיניים איומות. כמעט חודש היא סרבה לאכול כי כאבו לה השיניים. רופאי השיניים טענו שהנקה בלילה משאירה פה מלא חלב, וסוכר והיא שגורמת לבעיה.
אני דווקא צימצמתי את ההנקה ביום, חשבתי שכך תצטמצם ההנקה בלילה, זה עזר.
מקווה שההסבר עוזר לך.
ההרגשה שלי היא שאם זה לא נח לך ולא נעים לך להניק צריך להפסיק. אבל זו רק הדעה שלי.

שליחה על ידי חגית* » 31 יולי 2001, 00:20

תודה על התשובה.
לא אכפת לי להמשיך להניק אותו אבל לא בכזו תכיפות. (לפחות 6-7 פעמים ביום).
ולא באותן הנקות בהן הוא מחליף כמה פעמים צדדים וההנקה נמשכת... ונמשכת...
סרוב שלי נתקל בבכי מצדו, ותחליף של חיבוק, נשיקה, מים לא מרגיעים אותו...

חגית, הבן שלי גם מאוד אוהב לינוק, ו"דברים של אהבה" לא מהווים תחליף מבחינתו. אבל... אם אחיו יזמין אותו לשחק במטוסים, או שאני אתחיל לרקוד איתו עוגה עוגה, או שאבא שלו יעשה כאילו הוא מקיא, הוא ישכח מההנקה ויבחר ב"אקשן". אז אולי במקום לנסות "ניחומים" כתחליף להנקה, כדאי לנסות דווקא פעילות כיפית.

שלומית הי,
מחקרים עדכניים בנושא מראים שחלב אם מכיל אנזימים שמסוגלים לעזור במניעת עששת, כך שהנקות לילה, במידה ואין לכם בעיות רציניות בשיניים, וגם סיפור משפחתי דומה, אפשרית בהחלט.
בהצלחה.

נורא כיף לי לראות שאתן מניקות כל כך הרבה זמן.אני הרגשתי שגיל 2 זה הגבול שלי. הרגשתי עצבנות ולא הנאה. מעניין האם יצא למישהו שילד נגמל בעצמו?
רציתי רק לשאול למה צריך למצוא דרך למנוע מילד לבכות?
נראה לי הגיוני שעצוב לו שמסרבים לו, אז למה לא לתת לו בכי כאחד מהאופציות?
(כמובן להציע גם חיבוק וגם נשיקות וגם בקבוק) לא לעזוב אותו לבד, להיות איתו כשהוא בוכה ולנסות להסביר לו למה נגרם לו צער. בעיני זה לתת כבוד לרגשות של ילד.
מה אתן חושבות?

לכל מי שיש הצעה
בני בן השנה וארבעה חודשים עדיין יונק וכיף לי עם זה וכיף לו עם זה. א ב ל , הבעיה היא בלילה , אנחנו כולנו ישנים יחדיו וכשהוא מתעורר הוא "לוקח" ציצי ונרדם שוב וזה יכול לחזור על עצמו מספר רב של פעמים כל לילה עד שלפעמים אני מרגישה כאילו סחטו אותי כמו שסוחטים כביסה שלא לדבר על כל ההתעוררויות האין סופיות כל לילה. בקיצור כל מה שרציתי לשאול זה האם יש מישהי מישהו שיודע כיצד לגמול מהנקת לילה כאשר ישנים במיטה המשפחתית???

הי גלית, עברתי תיסכול כזה עם נהר, זה היה פחות או יותר סביב אותו גיל - זה עובר! לפחות לנהר זה עבר.
היום הוא עדיין מתעורר בלילה לינוק, אבל הרבה פחות פעם אחת או אולי פעמיים ובטח שלא יונק את אותה כמות והכי חשוב אני לא קמה בבוקר סחוטה שאובה ועצבנית.
ביום שהרגשתי שעוד יום אחד אני מתמוטטת ולא מסוגלת ובאמת לא מסוגלת יותר עשיתי חושבים, בחנתי אפשרויות, התיעצתי עם חדוה ושכנה ועשיתי חשבונות נפש עם מה אני מסוגלת ללכת ומה לא הוא פשוט שינה את היניקה שלו. לא יכולתי יותר והוא כנראה קלט את זה או לא יודעת איך להסביר את זה. בכול אופן מאז אותו יום זה השתנה ולא שיניתי כלום אצלנו לפחות זה עבר.
לגבי גמילה מהנקת לילה אני מכירה כמה שעשו את זה והצליחו ע"י זה שהציעו לילד בקבוק במקום ציצי והילד בכה והסבירו שאין יותר ציצי בלילה וכו'. או שהגבר נרתם למשימה וכשהילד התעורר הוא היה איתו כדי שהציצי לא יהיה בסביבה. כולם מספרים על הצלחה אחרי מספר ימים של בכי וכאב (וחוסר שינה משותף). אם את בוחרת בדרך הזאת הכי חשוב זה ההתמדה אני לא היתי מסוגלת ללכת על זה. עד היום למעשה אף פעם לא הגבלתי אותו בהנקה והשבוע הזה בעצם קרה שהתחלתי להגביל אותו בכול מיני מצבים שנראה לי שהוא כבר בהחלט יכול להתמודד איתם כמו - כשאני אוכלת...
בהצלחה

אלונה,

במקרה של סרוב הנקה הבכי מלווה בהרמת החולצה ושרות עצמי (-: , כך שאופציה של הסחת דעתו, אם היא עובדת, הרבה יותר יעילה.

גלית
אפשר שילדך פשוט צמא, אולי תנסי להציע מיים? אפשר לשם בקבוק מי עדן עם פקק תיק תק פתוח. אולי הוא אפילו יקח בעצמו שיגלה את האפשרות. שינה נעימה. zzz

מגיל מאד צעיר הייתי משתמשת במושג "ציצי ברייק" (הפסקת ציצי) כדי להסביר לרשי את הצורך שלי לקום באופן דחוף (בד"כ עם הסבר של קקי...) זה תמיד עבד. דרוש זמן לחזרה על המושג כדי שהילד יפנים את המסר. חשוב גם להעביר אותו באופן לא רגשני כי אם ענייני. אני חייבת לקום, בלי כמה חבל, אני מצטערת, אתה אומלל וכ"ו. באמצע השינה הייתי מושכת את השד בעדינות החוצה, לאט לאט, כמובן לקראת סוף ההנקה (ע"פ תחושה) ולבסוף אומרת ציצי ברייק. הגענו למצב שרשי מחזירה את הציצי לחולצה ועוזרת לי להגיע לשירותים או לקום מהמיטה.
גם בהנקה במצבים לא נוחים, כמו בפגישות או טיולים למקומות זרים, לפעמים אני מסבירה לרשי שאמא לא רוצה שאנשים זרים יראו את הציצי. אני מבקשת שתכבד את הבקשה שלי, וזה עובד.
יש גם את אלמנט הכאב. אחרי יניקות מרובות בשביל הכיף של רשי, הפטמה שלי כואבת. אני מסבירה לה שהציצי של אמא צריך מנוחה כי הוא כואב. גם זה עובד. הרבה פעמים הייתי מציעה לה מים במקום. הימים החמים האלה מצמיאים והילד רגיל לנוחות הציצי. כמובן שכשבחוץ, אז חשוב לשאת בקבוק מיים לילד. זה עוזר בהתמודדות עם צריכת הציצי וחינוך לשתיה מרובה.

לבסוף, בגלל שבמשך היום אני הרבה פעמים מבקשת הפסקות ציצי, במשך הלילה אני מעדיפה לתת לרשי ציצי בלי הגבלה, בלי קיצוצים ובלי דחק. בכלל, אם מניקים עד גיל מאוחר, כדאי להקפיד שהגמילה, אם בכלל, תהיה הכי פחות טראומטית. (ידידה סיפרה לי שכשנכנסה להריון, היא החליטה להפסיק להניק (עד היום לא ידענו שאפשר גם אחרת...) והבת שלה נצמדה למוצץ מאז, אליה, ואל הציצי שלה בליטופים אובססיביים!)

סבלנות, אמונה ותרגילי נשימה. ביי.

רציתי להוסיף לשלל העצות הטובות גם את שיטת הספירה (הקרדיט לאילנה קליינר). אפשר להציע לילד "גדול" לינוק עד שאגמור לספור עד עשר, או עד שאגמור לשיר "האוטו שלנו" וכו'. אפשר גם להתמקח איתו על המספר, אבל אצלנו זה התקבע על עשר ועובד מצוין, גם בלילה, אם כי כמובן משני הציצים. הצעות נוספות: בשעות היום אם הוא לא רוצה לשתות אפשר להציע גם משהו לאכול, בשעות הלילה, אפשר להציע גם ליטוף בגב ושירי ערש. אצלנו זה עובד עד כדי כך שזה פתח פתח ואיפשר גם לאבא ולסבתות להרדים את הילדה. בהצלחה לכולן ותודה על האתר!

רציתי לשתף אתכן בגמילה של ביתי.
עד גיל שנה וחצי גאיה ינקה כל הזמן וזה כבר שיגע אותי, במיוחד בלילה ולכן גמלתי אותה מהלילה (שני לילות של בכי קורע לב אבל עם המון תשומת לב, חיבוקים ואהבה מצידי) בגיל שנתיים הרגלתי אותה שיונקים רק לפני השינה וכשקמים בבוקר (סה"כ 3 פעמים ביום) וזה היה נסבל ביותר אבל עדיין הייתי מעדיפה שלא תינק בכלל (ע"מ לצאת בערבים לבדי לדוגמה...). בגיל 2 ושלושה חודשים בערך גאיה התאהבה בסיפור זהבה ושלושת הדובים בכלל, ובדובי הקטן בפרט. החלטתי שאני מוסיפה לסיפור פרט אחד שלא היה בסיפור המקורי והוא שהדובי הקטן והחמוד כבר לא יונק מהציצי של אמא שלו כי הוא כבר דובי גדול ולאמא דובה כואב הציצי. כך המשכתי לספר לה את הסיפור, ולאט לאט היא התחילה לומר לי לפני השינה: "אני ילדה גדולה, כבר הולכת לישון בלי ציצי, גם דובי הולך לשון בלי ציצי". לקחו חודשיים עד שהיא גם יישמה את דברייה. יום אחד היא פשוט הפסיקה לבקש... חלקה האחרון של הגמילה היתה בסופו של דבר, ביוזמתה ואני הייתי מאושרת.
אני ממליצה על השיטה הזו, ניתן לקחת כל סיפור שהילד אוהב ולהוסיף לאחת הדמויות (עדיף דמות שהילד מזדהה איתה) את הפרט ה"קטן" הזה.

שאלה לדיון-
קראתי את הדף הזה כבר בפעם החמישית אולי, ועם כל השיטות המוצלחות והאהבה, חשבתי אולי יש כאן משהו שאני לא רואה. כשהחלטנו להניק, זה היה מטעמים של אמונה בטבעי ובמקור. והנה, אחרי הגיע הילד לגיל מסויים, אנחנו מחליטות מתוך נוחות או בעצם אי נוחות, שהילד כבר גדול, מוכן וחושבות על דרכים לסיים עם ההנקה.
אני מבינה שדרך הגמילה אפשר לחנך ולהפנים ערכים של הבנה של סוף (והתחלה) מצב בחיים (כבר גדול) ועוד כל מיני.
אני מניקה את בתי גם אם היא כבר גדולה. ועדיין היא תינוקת שלי. (זהו גיל מורכב בו הילד מחליט מתי הוא גדול ומתי הוא עדיין תינוק)

הבעיה היא שאולי כדאי לחכות עם הגמילה, עד מתי?
או בעצם, נראה לי קצת בעייתי הקטע של הגמילה הכפוייה, או בסדרת "הטריקים".
האם כדאי להסיח דעתו של הילד מצורך פנימי כהנקה? עד כדי כך שהוא ישכח לחלוטין מהיניקה הקבועה?
אין איזה צלקת בבסיס הנפש כשמבקשים מהילד להפסיק ולינוק מכל מיני סיבות? אני מבינה את ההחלטה של האם מסיבותיה, ובכל זאת, נראה לי שאנחנו מוכנות להיות אמא אכפתית ומשקיענית ללא גבול עד שהתינוק גדל, ואח"כ מורידים בונוסים כדוג' יניקה. האם הילד יונק כי הוא קטן? כי הוא צמא/רעב? כי הוא יוצר כך קשר אינטימי ופרטי יותר עם אמו? כי הוא צריך את הביחד להתגבר על פחדים? על שינויי הגדילה ו כו...

הייתי רוצה לשמוע התייחסות לבעייתיות שהגמילה יכולה להעלות, בבחינת המחשבה ולאו דווקא ההתנהגות בפועל.
תודה.

לא הייתי שם (כי ההנקה שלי הסתיימה באמת מוקדם מדי), אבל נראה לי שכאידאל, הנקה עד שהילד מחליט היא הטובה ביותר. מצד שני, יש תובענות לא מעטה בהנקה (במקביל להנאה).

באופן כללי (בלי קשר להנקה), אני חושבת, שתינוק רך צריך סיפוק מיידי וקודם לכל של כל צרכיו (לפחות צריך (וכדאי) להשתדל כמה שיותר), אבל ככל שהוא גדל, בהדרגה איטית מאד, הצרכים שלו והצרכים של הוריו/שאר משפחתו צריכים להתאזן, ולכן, אם כשילדיי נולדו, הייתי לפעמים רק אחרי שעות מגיעה לשירותים, היום, כשהם פעוטות, אם אין משהו דחוף במיוחד, הם בהחלט יכולים לחכות עד שאצא משם וגם צרכים אחרים, לאו דווקא דחופים. ככל שהם גדלים/יגדלו (או יותר נכון, מתפתחים, כי זה לא עניין של גיל) אני מצפה מהם להתחשב גם בי.

נושא ההנקה בגיל מאוחר הוא בדיוק כאן. אם, כאמא לתינוקות רכים, עשיתי מאמצים גדולים, במטרה להניק אותם (מאמצים שבמקרה הפרטי שלי לא הועילו), אני חושבת שאמא לפעוט, יכולה להרשות לעצמה לבטא גם את הצרכים שלה, ואם היא מרגישה שההנקה מגבילה, מעייפת, מעיקה, אז נראה לי לגיטמי וסביר, להגביל או אפילו לגמול. כמובן, שאם טוב לה עם ההנקה, והיא לא מרגישה מוגבלת, עייפה וכדומה - אין שום סיבה להפסיק.

מבחינת הבעייתיות בגמילה - אני חושבת, שכמו כל תהליך גמילה, יש בו קשיים ומוקשים, וצריך למצוא את שביל הזהב ולעשות את זה בלי להזיק (ולכן שיטות ישירות והדרגתיות עדיפות בעיני על פני "שקרים קטנים" או שיטות "בום טראח"), אבל זה בהחלט אפשרי.

בנוסף למה ש-אם פי 3 כתבה, הנקה היא משהו פחות חד-משמעי בגיל שנתיים-שלוש. זה שפעוט יונק מדי פעם, זה לא אומר שהוא לא יכול להשאר כמה שעות או אפילו יום שלם בלי אמא, או שהיא חייבת לזנק ברגע שהוא מבקש לינוק. בגיל הזה הנקה היא רק אחד מבין מכלול רחב של צורות קשר. וויניקוט כתב שבשביל תינוק, האמא היא שלוחה של השד. אז בשביל פעוט המצב הוא כבר שונה - השד הוא שלוחה של האמא, ויש לה עוד הרבה שלוחות אחרות לא פחות חשובות.

ליופי אמת, באיחור של חודש אבל בכל זאת תודה על התגובה ועל העידוד. גם אני דיברתי על הקושי שבהנקה הלילית כאשר מתן היה נוכח וגם אצלנו זה עבד.הם מבינים ה-כ-ל!!!
מתן עדיין יונק בלילות אבל זה נרגע, עד לא מזמן זה היה הרבה יותר גרוע כפי שכבר סיפרתי. אז שוב תודה.

הבת שלי בת 4.4 שנים! אני המוצץ שלה בבוקר, בצהריים ובערב, בכל פעם שיש לה צורך לישון. גם כשמשעמם לה ואין אקשן. בלילה היא הייתה קמה כמה פעמים עד שזה ירד לפעם אחת לפני כמה חודשים, ואז הבהרתי לה באופן מאד עצבני שאמא רוצה לישון ושלא תעיר אותי בשביל ציצי. זה עבד איכשהו, הגענו לשינה רצופה. לפעמים בבוקר, אם היא מאוד ממהרת לענייניה היא מוותרת על ציצי. בזמן האחרון - גן, חגים - חזרתי להיות מוצץ לתקופות ארוכות של מציצה וזה משגע אותי. אני משתדלת לעמוד על זה שבאוטו אני כבר לא מוכנה להיות המוצץ כל הזמן (לא עוזר בדר"כ), בבית אני מזכירה שאני לא המוצץ ומייד מפנה את תשומת הלב שלה למשהו מעניין - זה בדר"כ עובד. מה שמדאיג אותי זה שהיא לא נרדמת בלי ציצי לא בצהריים ולא בערב, לא פיתחה לה דרך חליפית. כמובן שאין מה לדבר על מוצץ או בקבוק כתחליף. בקבוק היא מוכנה רק כשהיא רואה מישהו שהיא 'מעריצה' שותה, אז היא גם רוצה. מגיל 3.5 נגמרה לי כבר הסבלנות וזה נמשך ונמשך מפני שאני לא מוכנה שהיא תבכה כמה ימים, למרות שכבר בכתה לילה פה ולילה שם שרוצה ציצי והתעקשתי שבלילה אמא רוצה לישון. בזמן האחרון שוב חזרה להעיר אותי בלילה. אני מיואשת!

הבת שלי בת 4 וחודש. בשלושת החודשים האחרונים היא עברה ביוזמתה למיטה משלה, והתחילה לישון יותר ויותר לילות עד הבוקר (קודם היתה נרדמת בהנקה, ואח"כ יונקת בבוקר בערך מחמש-שש עד הקימה בתשע, עם הפסקות קטנות). לפעמים היא קמה בבוקר ובאה אלינו (או מבקשת שניקח אותה אלינו) ויונקת, ולפעמים קמה ישר ליציאה ואז לא יונקת בבוקר.

היא כבר כמעט לא יונקת במשך היום. יכולים לעבור ימים שלמים שבהם ההנקה היחידה היא לפני השינה. הכל ביוזמתה. עד לא מזמן היתה יונקת המון פעמים במשך היום. עכשיו זה רק אם היא מאוד משועממת ותקועה.

היא גם נרדמת בעצמה כשהיא עייפה מאוד, וזו תופעה חדשה : קרה שנרדמה פתאום על הספה, או על השטיח, או על מיטתנו בהמתנה שאצא מהאמבטיה ואקח אותה לינוק. כלומר, שמתי לב שהיכולת שלה להירדם בעצמה (ולא בהנקה) מתפתחת גם היא בהדרגה. כרגע כשהיא מאוד עייפה, אבל אני מרגישה שלאט לאט גם זה יתפתח, על חשבון ההנקה.

המסעדה הניידת*

אם את קוראת אנגלית, אז יש בליגת לה לצ'ה ספר טוב שנקרא How Weaning Happens. עליו אני ממליצה תמיד כשיש שאלות על גמילה.
הייתי ממליצה לך גם להגיע למפגשים של לה לצ'ה, או להתקשר למדריכה - אפשר לדבר על זה קצת יותר לעומק.
מעבר לזה, בתור אמא לילדה בערך בגיל של בתך (שכבר לא יונקת) הייתי תוהה איך באופן כללי את עושה שינויים בתהליכים שקורים בבית, איך את מציבה גבולות וכו'. בסה"כ, התקשורת איתם שונה לגמרי בגיל הזה ממה שהייתה שנה קודם לכן.

לבשמת, האם דיברת איתה על זה? נראה לי שהבת שלי, שכבר הראתה לי שהיא מסוגלת להרדם באוטו בלי ציצי כשנוסעים למקום שהיא רוצה להיות בו בוגרת, מתעקשת על ציצי באופן עקרוני ולא מוכנה לוותר על זה משום שהיא רואה שזאת נקודה לחוצה אצלי, היא גם מודיעה שהיא לא מוכנה לגדול ורק להיות קטנה ועם ציצי. נראה לי שאולי אצלך ההתייחסות הרבה יותר טבעית ולא דורשת ולכן זה בא מהבת שלך. העניין הוא גם שהסבתות מנדנדות לה שהיא כבר גדולה לציצי ואולי זה בגלל זה, איך זה אצלכם?

המסעדה הניידת*

עניתי, וכנראה נמחק כי בדיוק עוד אנשים כתבו. אז בקיצור, אני ממליצה לפנות לפגישה של ליגת לה לצ'ה או לפחות לשיחת טל' עם מדריכה, ולחפש דרכם את How Weaning Happens, למי שקוראת אנגלית.
אבל בתור אמא לבת ארבע וחצי, (שכבר לא יונקת), אני תוהה קצת לגבי סוג התקשורת אם-בת, ומי קובע דברים בבית אצלכם... יכול להיות שזה הפך למאבק כוח?

למסעדה הניידת, תודה רבה. אצלינו הגבולות התחילו רק בגיל 3.5 וגם זה רק במקרים נדירים. מאז השתפשפנו יותר ויותר והתחלנו להציב יותר גבולות בפחות יסורי מצפון. בעניין לה-לצ'ה התייעצתי אתם כ"כ הרבה בתקופות שונות וזכור לי שבגיל 2.5, כשכבר נשבר לי מהעניין, יעצה לי היועצת להיניק עד גיל 4 (שבינתיים כבר עברנו אותו) כי אולי לבתי יש בעייה במערכת השתן ובגלל זה היא דורשת לינוק כל הזמן. מאז אני כבר לא מנסה להשיג אותן, זה גם די קשה לתפוס אותן כשנורא צריכים. אנחנו זורמים עם השינויים ולא יוצרים אותם בשום תחום ובאמת החיים מאוד קשים. כמו שכתבתי לבשמת, אני בעיקר מנדנדת לצערי, בזמן האחרון ובלילה אני לפעמים עושה כאילו אני לא שומעת שהיא לוחשת 'ציצי' ואז היא נרדמת בלי, או שהיא מתעקשת ואז היא מקבלת. אנחנו לנים בלינה משפחתית במיטות מחוברות, היא ליד הקיר, ובסה"כ היא ילדה מקסימה, שמחה ושובבה למדי. היא לא מוכנה לוותר על זה בשום אופן ואני כל לילה שואלת אותה עד מתי ואני מספרת לה שיום אחד היא תגיד שהיא עייפה ותלך לישון בלי ציצי, כמו כל החברים שלה. אני לא יודעת אם אני מזיקה לה או לא, איזה תסביכים נוצרים אצלה ככה אבל לי כבר ממש נשבר.

למסעדה הניידת, את כנראה צודקת, זה כנראה באמת נהיה מאבק כח, ביחוד שהיא בדר"כ קובעת את רוב הדברים - המשפט האהוב עליה הוא 'את/ה לא מחליט/ה עלי'. מה עושים?

המסעדה הניידת*

חגית, את יכולה לשלוח לי דואל אם תרצי, ואשלח לך את מס' הטל' שלי. אולי זה כן לטלפון, ולא לאינטרנט, בפרט שהזמן שלי על המחשב מוגבל. גם הגמילה אצלנו לא הייתה קצרה ולא פשוטה.
בינתיים אנצל את ההזדמנות להמליץ על עוד ספרים להורים - כל מה שכתבו פייבר ומייזליש - בשנים האחרונות יצאו 3-4 ספרים שלהן בעברית. "איך לדבר כך שילדים יקשיבו ולהקשיב כך שילדים ידברו", "הורים משוחררים - ילדים משוחררים", ויש עוד. יש גם סדנאות לפי הספרים - לא הייתי אבל שמעתי המלצות.
אגב, כתבה לי איזו חברת אינטרנט אחרת , שבתה בת הארבע וחצי יונקת: "אני יודעת שהיא תפסיק לינוק עד החתונה - אם כי הבנתי בינתיים שיש ילדים שיגיעו לגן חובה כשהם עדיין יונקים". (-:

המסעדה הניידת, תודה רבה. אני אנסה להגיע לדואל שלך. כמובן שיש לי בבית את כל הספרים של פייבר ומייזליש ואני ממליצה עליהן לכל מכרי. אני שמחה שגם את מודעת להם. בקשר לגן חובה - הצילו!!!

המסעדה הניידת, שלחתי לך את מס' הטל' שלנו ואת הדואל שלנו. תודה רבה רבה. לילה טוב לכולם. (פה אמור להיות ציור של פרח).

הי. קודם כל הזדעזעתי מהיועצת שאמרה לחגית "להיניק עד גיל 4" וכו'. זה בניגוד לכל כללי לה לצ'ה. המתנדבת אמורה למסור לך מידע (כמו: זה נורמלי שילדה בגיל שנתיים וחצי רוצה לינוק, או כמו: הנה הפטנטים שעזרו לנשים אחרות לגמול, או להמליץ על How Weaning Happens, שהוא באמת מצויין ומלא עצות לגמילה, או לנסות לעזור לך לגלות את הסיבות ליניקות הרבות, אבל לא להגיד לך מה לעשות, ובטח לא להמליץ להיניק עד גיל 4, במיוחד כשהילדה בסך הכל בת שנתיים וחצי).

באמת אני נהנית מההנקה (למעט רגעים קשים ונדירים), ולכן לי אין בעיה לזרום עם זה, וזו כנראה הסיבה שהגמילה באה ממנה - אבל מצד שני קחי בחשבון שהיא כבר יונקת יותר מארבע שנים, וזה ממש לא מתאים לכל אמא, כך שאני ממש לא האדם הנכון להמליץ על "גמילה טבעית". העובדה שזה מתאים לי לא אומרת שזה מה שכולן צריכות לעשות.

אני חושבת שאחת הסיבות שאני נהנית מההנקה היא, מפני שההנקה מחברת אותי לנשיות שלי (אני לא ממש "נשית"), ונותנת לי הרגשה "שופעת", סקסית, וגם סוג של חופשיות ובטחון בגוף שלי, שמעולם לא היו לי.

הסבתות כבר לא מנדנדות מזמן, נדמה לי
(בחיי שאני לא זוכרת אם חמותי כן או לא שואלת לפעמים עד מתי היא תינק. ראיתם את "אהבה ממבט שלישי"? Crossing Delancey? הוא מספר לה שם איך קרה שהשדכנית קישרה ביניהם. הוא אומר לה: "תמיד היא באה ומראה לי תמונות של בחורות. מה לעשות, היא לא יכולה אחרת: אני רווק, היא שדכנית, זה משחק כזה". אז יש שאלות של קרובים שהן פשוט "המשחק שלהם". הם לא יכולים אחרת. זה יוצא להם מהפה וזה קטע שלהם, ואני מתעלמת, כלומר פשוט לא עונה ומדברת על נושא אחר או הולכת רגע לטפל במשהו אחר, או מתבדחת, כמו "אה, בטח עד הגיוס", ואח"כ שוכחת בכלל, כי הרי מה זה נוגע אלי. מה כן נוגע אלי? רק דברים שלי יש קטע איתם בעצמי, או כשיש להם החוצפה להתערב בפועל בחינוך שלי ולהרעיל לי את הילדה).

חמי לפעמים אומר לה שהיא צריכה להיגמל כבר. התגובה שלה היא אמירות כמו "אני אף פעם לא אפסיק לינוק" וביטול מוחלט (היא לא מתייחסת ברצינות ולא רואה סמכות במי שאומר דברים שמוגדרים אצלה כ"בילבול מוח")(מובן שזו אמא שלה שלימדה אותה מגיל 0 להגדיר את השטויות של כל הקרובים כ"בילבול מוח", למשל: "אני אוכל לך את האף", "אני אקח אותך מאמא" וכן הלאה - "אל תאמיני לו, הוא לא מתכוון באמת, הוא סתם מבלבל לך במוח").

אני לא מעודדת לינוק, ומשתדלת שלא לסרב, לפי שיטת לה לצ'ה: don't offer, don't refuse.
כפי שכבר ראית, הסרוב מוביל להרגשה של דחייה וחסר, ולהתעקשות ולמאבקי כוח.

בעניין לדבר איתה: כשנעשתה מספיק גדולה, לא זוכרת מתי, אולי בגיל שנתיים פלוס, התחלתי לסרב בזמן ו/או במקום שלא היה לי נוח, והסברתי שעכשיו אני צריכה לבשל או שפה זה לא מתאים, או שהחזה שלי פרטי ואני לא רוצה שאנשים אחרים ייראו אותו. הגבול שלי הוא כש לא מתאים לי , ואני מסבירה למה וגם עומדת על כך. במקרים מסוימים היה מיקוח, כמו עם בן אדם מבוגר: אני הסברתי למה לא, וטליה מצאה פתרון שגם יאפשר לה לינוק וגם יענה על צרכי, אז השתכנעתי. כלומר, הגבול הוא אמיתי (מה מתאים לי ומה לא) ולא מלאכותי (אם אמרתי לא אז לא אף על פי שבעצם לא איכפת לי). ברור שגבול אמיתי גם משודר לילדה והיא מקבלת אותו.

אני מאוד ממליצה על הספר הזה באנגלית, כי הוא מלא סיפורים מיד ראשונה ועצות וחומר למחשבה. יכול להיות שאת צריכה קודם כל לשבת עם עצמך ולהרגיש מה באמת הגבולות שלך, מה מתאים לך ומה לא, ואז לפעול בהסכמים עם בתך. כי אני מסכימה איתך שהתקשורת שלך בעניין עם בתך לא מוצלחת. אני מרגישה שהגבולות שלך מופרים כל הזמן ואת מאוד כועסת על זה, אבל לא ממש יודעת איך לשמור עליהם מראש, כי את גם מבינה ומזדהה עם הצרכים של בתך, ואולי את גם לא שלמה עם עצמך שאת כאילו "לא מוכנה לתת לה משהו שהיא צריכה". אבל גם את בן אדם, וגם הצרכים והרצונות שלך חשובים, וגם אותך צריך לכבד.

אני מרגישה שאת צריכה מישהו שיטפל בך, שייתן לך (את כל הזמן נותנת ונותנת), שיתמוך בך, וייתן לך את מרחב הנשימה לברר לעצמך מה כן ומה לא, ואז תוכלי ללמוד מכל העצות מה כדאי לך לנסות אצלך בבית. למשל, פטנטים כמו המון פעילויות שמסיחות את הדעת מההנקה, קביעת גבול זמן כמו לספור עד עשר, הסכם כמו לא יונקים במשך הלילה כי לאמא ממש קשה לישון ככה (או ההיפך, כל אחת לפי מה שמתאים לה), ועוד ועוד. חשוב להסביר תמיד מתוך נקודת מוצא של הצרכים שלך, כדי שהילדה תבין שהצרכים והרצונות שלה לגיטימיים, רק שלא תמיד אפשר למלא אותם בגלל מיגבלות החיים, במקום שתחשוב שהיא לא בסדר וכועסים עליה מפני שהיא תובענית ודורשת יותר מדי.

אני אומרת משפטים כמו: "כן, בטח שאת רוצה לינוק, אבל פשוט אני כרגע באמצע הבישול ואני לא יכולה להפסיק כי זה יתקלקל", או "אני מבינה שאת רוצה לינוק, אבל לא נעים לי להיניק במקום הזה. עוד מעט נלך הביתה/לאוטו שלנו/... ואז נינק".

ממש כדאי לקרוא את דבריה של יונת שרון ב המיעוט הדומם (תמיד כדאי לקרוא את דבריה של יונת בכל מקום, אבל ההערה שם מתאימה במיוחד) על העבודה על עצמנו הקודמת לעבודה על התקשורת עם ילדינו.

כל מה שכתבתי, גם עלייך, הוא אך ורק חומר למחשבה, רעיונות להשתמש או לזרוק, ונסיון לעזור, אני לא מומחית ואני לא מכירה אותך אישית, אז אם טעיתי את מוזמנת פשוט להתעלם.

תודה רבה על כל העצות הטובות, זה מאוד מעודד והתקווה חזרה אלי. אנחנו מנסים, אולי עד גן חובה זה יעבור. לעדי, המלחמה על האף עברה לפסים יותר נינוחים ובאמת הצבתי גבולות, החלטנו שעד שאני סופרת 5 היא מפסיקה. המון תודות ובריאות ושמחה לכולן.

שאלה למי שיכולה לענות-
אני גומלת את אהובתי בימים אלה (מלפני שלושה ימים) מה לעשות עם הציצי עכשיו???????????????ורק מבחינת זה שהם מתמלאים..האם הדרך היחידה היא לשאוב,?
תודה לכל מי שתתיחס.שנה טובה ויחי העצמאות לאישה...(סמיילי)

הכי טוב זה לגמול בהדרגה, ואז גם יצור החלב מווסת את עצמו.

קיקה - האם תוכלי להוסיף פרטים? גמילה חלקית או גמילה מלאה? מה גיל ילדתך? האם יש לך זמן לעשות גמילה איטית?

מצטרפת לשאלות של שגית, אבל על רגל אחת: לשאוב בתהליך גמילה זה לא רעיון טוב - זה שומר על תפוקת החלב במקום לשלוח פקודה לגוף שלך להוריד את הייצור.

אז ככה- היא בת שנתיים וחצי,החלטתי על גמילה מלאה אחרי כל מני נסיונות , למשל ,להניק רק בלילה -זה לא הלך כי פתאום מנוחת צהריים הפכה לכזאת קשה -היא לא הצליחה להרדם והיתה עיפה וכל כך נעלבת. ואז הרגישה את הערעור הזה של -זה לא לתמיד- ובגלל זה התעוררה אלף פעם כל לילה ,וזה תסכל אותי עוד יותר.
אחרי זמן מה ניסיתי להפסיק את הלילה ולעבור להניק רק בצהריים ,כמו שחברה שלי עשתה והצליחה. אבל אצלי זה פשוט לא עבד. כי כשהיא התעוררה בלילה כבר לא היה לי כח לשבוע של בכי מיואש כל התעוררות והעדפתי לתת לה ציצי ולהמשיך לנמנם -אבל אז היא התחילה לינוק במשך שעות רצוף במשך הלילה והבוקר ולא היתה שמחה בכלל.....
ואני לא צריכה לספר לכן לאיזה מצב אפשר להגיע אחרי חוסר מצתבר של שעות שינה של שנתיים וחצי -כמעט דכאון ואפשר גם הרבה יותר. בעצם אני חושבת שהייתי באיזשהו דיכאון כזה.
בקיצור או שלא, עכשיו היא לא יונקת כבר שבוע ו ה כ ל השתפר ניהיה איזשהוא גבול או אפשר להגיד פרידה וזה כל כך לטובה. היינו סימביוטיות לגמרי והיגיע הזמן מבחינת הגיל להתחיל תהליך של פרידה, בעיני.(העייפות)
עכשיו אנחנו הרבה יותר שמחות וגם היא מתגברת על זה בצורה מדהימה -היא מבקשת בקבוק ולנדנדה .ככה היא נרדמת בלילה, ואיכשהוא גם לה יש יותר כח והיא מעסיקה את עצמה יותר.בנתיים הוצאתי רק פעמיים חלב , וכשאני מוציאה אז לא עד הסוף. ושותה תה מרווה בערך פעמיים ביום . אני מקווה שזה יפסק, אין ספק שזה עצוב -להפסיק להניק.אבל טוב באיזה שהוא שלב. גם מסתבר שאני לא יכולה להיכנס להריון ככה ..... תארו לכן -לא לקבל מחזור יותר משלוש שנים......

קיקה - את מתארת תהליך בשיאו. אם את מרגישה שזו הדרך הטובה ביותר עבורך ועבור משפחתך, אז אף אחד כאן לא יערער על זה. זה מה שטוב לכם.
אפשר לשאוב קצת חלב לשחרור הלחץ כשאת מרגישה כזה, אבל אין צורך ולא כדאי להמשיך ולשאוב, הגוף שלך יבין שאת רוצה להמשיך ולייצר חלב במקום להפסיק ולייצר. שחררי קצת לחץ על ידי משאבה או אפילו על ידי ידייך.
אני רואה גמילה כתהליך של פרידה, מבורכת במובן של בגרות והבשלה.
בהצלחה

לגבי שיחרור החלב, תוספת לשגית:
כשאת מרגישה שהם מלאים מדי - מאוד נוח להיכנס לאמבטיה, מים חמימים על החזה, להתכופף (לצורך גיוס כוח המשיכה) ולסחוט קצת חלב בעדינות. רק קצת, להוריד את המלאות. כך הגוף מקבל את המסר להוריד את ייצור החלב, ואת מסלקת רק את העודפים כדי שלא ייווצר גודש שעלול חס וחלילה להוביל לדלקת.
שגית, אילנה, חברות - מי שיכולה להרחיב לגבי טכניקת הסחיטה (האם די בתיאור המעורפל שלי? כי זו סחיטה למטרת השלכה, לא שאיבה ידנית, שאז כדאי לתאר את טכניקת שלי מרמט). בכל מקרה, עדינות, עדינות, לא למעוך, לא לפגוע ברקמת השד.

תודה. מה שמוסיף לי זה העדינות ,בכל מקרה הסחיטה היא רק קרוב לפיטמה. מה זה לפגוע ברקמת השד? אמאלה.
תודה בשמת ושגית.

הסחיטה צריכה להתחיל בבסיס השד. עיסוי בכל צידי השד (למעלה, למטה, בצדדים) מהבסיס לכיוון ההילה שמסביב לפטמה. אם תסחטי רק את הפטמה יצאו לך טיפות מועטות ותצטרכי להתאמץ כדי להוציאן. תנעות סיבוביות מהבסיס ועד להילה. אפשר להשתמש באמבטיה, קומפרסים, או פשוט להישען מעל כיור כדי להשתמש בכוח המשיכה.

קיקה, גמילה. עוד צעד קדימה במסלול החיים. האם תוכלי לתאר איך נעשתה הגמילה?
(אגב, גם תה נענע נחשב כממעיט חלב (ע"פ אסתר גרוניס)).

רותי, אחרי הנסיונות לצמצום הפעמים של ההנקה, שלקחו בערך חודש, כבר היתה תחושה כזאת שמשהו לא אותו דבר, ובעצם חיכיתי שימאס לי כל כך שאני לא ארצה להניק יותר בכלל. וממש חיכיתי לשבירה. היו כל מיני נקודות שבירה קטנות גדולות בדרך, שקשורות לזמן היניקה שהיציקו לי נורא .למשל שהיא כל הזמן שחקה עם הציצי השני...או איזה נקודת חן שאוימה לתלישה שזה הרבה מעבר למציק..וכל הזמן כל כך רציתי לתת לה הכל, שלא יכולתי לתת גם לי. עד כאן הגמילה שלי. ברגע שהחלטתי זאת כבר לא היתה בעיה, יום אחד אמא שלי היתה איתה חצי יום והיה לי זמן לעצמי ,(נדיר )וכשחזרתי הביתה לא נתתי לה יותר. נשמע נורא???
מאז- בערב בקבוק עם חלב סויה שתי כפיות איזומיל , שפיץ כפית של קפה צ'יקו וכפית של דיסת קורנפלור. היא שותה חצי -שלושת רבעי ואת היתר היא שותה בלילה כשהיא מתעוררת אחרי קצת בכי, דיבורים , ויש גם שירים מומצאים בייחוד לבכי ועצב..ו"אמא תשימי בבקשה את הבקבוק על המדף-לא. לא זה, המדף הזה" ואז חיבוק ,עם עוד שיר ונרדמת שוב .לפעמים זה לוקח שעה. כבר עבר שבוע וחצי אז לפעמים זה קצת פחות. מאז שהתחלתי היא מתעוררת רק פעם אחת או שתיים כל הלילה. אני רוצה להגיע לזה שהיא תתעורר ותיקח לבד את הבקבוק או שתישן כל הלילה. אני אדע שהגמילה נעשתה כשהיא לא תבקש יותר ציצי בכלל. למשל עכשיו היא קצת לא הרגישה טוב, ובאופן טבעי "אני רוצה קצת לינוקי" ואז אני מציעה לה כל מני תחליפים והיא אומרת "לא ,אני רק רוצה קצת חלב מהציצי שלך" זהו .זה היה יותר מדי?

רותי - כן. גם תה נענע ע"פ אסתר.

בינתיים הגמילה עלתה יפה
טפו...טפו...
עבר שבוע מאז הציצי האחרון
וזו ההפסקה הראשונה שלי אחרי כמעט 5 שנים
התחושה הראשונה שלי היא
שההנקה היתה הרבה יותר מתישה ממה שהייתי מוכנה להודות (זה לא כל כך 'באופן טבעי' )
גם ברמת האנרגיה הכללית, גם מעייפת פיזית את הגוף כולו וגם מערפלת מאוד את החשיבה, הזכרון.
ועבר רק שבוע...

למה לא 'באופן טבעי'?
מענין, מה שאת מתארת.

יפעת, זה נורא מעניין.
את יכולה לפרט?

הכוונה לאפקט מצטבר של כמה שנים שמקצין מקרים עם נטייה טבעית לאמנזיה.
סוג של ערפול שצריך ללמוד לחיות אתו כשמניקים למרחקים ארוכים.
הטענה על חלושס פיזי יותר שכיחה,
אבל לפי דעתי גם הטענה על איבוד פוקוס- יכולות ריכוז - וזכרון של דברים אלמנטרים, שרירה וקיימת.
ביחד שני סוגי הקושיים פוגעים בצורה מאוד ברורה ביכולות ובאיכות החיים. זו דעתי.

אני מרגישה צורך להתוודות: צ'יק צ'ק נכתב בתקופה שבה הנקתי די הרבה. למעשה, חלקים רבים בו נכתבו תוך כדי הנקה. ככה שעכשיו תדעו למה לייחס את הבאגים...

התינוקת שלי, שתהיה בת שנתיים ביום שלישי הקרוב גמולה לחלוטין מזה שבוע.
כל העצות שנתנו לי היו נפלאות, ברמה הסיפורית בלבד (סיפורים מעניינים על החיים של מישהי אחרת) חוץ מעצה אחת שקיבלתי מהרבה אימהות: הגמילה תתרחש כשאת תהיי מוכנה ושלמה לגמרי עם העניין, וזה כל כך נכון - לי!
לקח לנו מספר חודשים לא מבוטל כדי להגיע לסיום סופי. אני החלטתי על ההתחלה, היא פחות או יותר הכתיבה את הקצב, ואני זו שהחלטתי להיות חזקה ועקבית ברגע שעברו יום ולילה ללא הנקה והיא פתאום נזכרה שוב שהיא רוצה.
זה לא קל ומלווה בהרבה רגשות מעורבים אבל אם לחטוא במעט נדושות - בכל סוף יש התחלה של משהו חדש...
לילה טוב

אני קראתי בעיון כמעט כל מה שכתבו פה...וזה עוד סיבך אותי כי מדובר בילדים גדולים בהרבה מבני. הוא כל כך קטן עדיין ואני מרגישה שהוא צריך את ההנקה, הבעיה- אמנם משמחת אבל- שאני שוב בהריון ונגמר לי הכוח. ויפעת צודקת, הנקה סוחטת הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנות להודות. במיוחד כשהגוף גם ככה מתמודד עם מעמסה עצומה שקוראים לה הריון...נראה לי שאני מבשילה לגמול אותו, אבל זה כל כך לא היה מתוכנן לי לפני גיל שנתיים, שקשה לי להחליט...

לשיפור התופעות שיפעת מתארת, עזר לי טיפול סיני ושיאצו, כי זה היה ביטוי לחולשה שלא היתה קשורה להנקה (אם כי, כשיש חולשה, ההנקה מוסיפה עוד קצת עומס על המערכת...).

ממה נבעה אותה חולשה, את יכולה לשים את האצבע?

אופס, יפעת, זה משהו באבחון הסיני. אם אני לא טועה, אחד הדברים היה אנמיה (יש לי נטייה לאנמיה "רגילה", אבל פה מדובר בחוסר דם ברמה האנרגטית הסינית, שזה איבחון על רמה אחרת). לא זוכרת איזה עוד דברים. אבל אין לזה ממש משמעות - אני מניחה שכל אחת והחולשות שלה שגורמות לזה. יש לזה משמעות רק כשאת בטיפול אצל רופא סיני, והוא זה שגם מאבחן מה נחלש אצלך וגם מחזק אותך באמצעות דיקור ו/או צמחי מרפא ו/או תזונה מתאימה.

למשל, המעבר לתוכנית תזונה אנטי-אלרגית לפי עקרונות סיניים ואחרים ממש שיפר את מצבי. מוצרי החלב שנהגתי לאכול החלישו אותי מאוד, וכך גם הרגלים נוספים. אצלי, למשל, הרופא שלי אסר עלי את הסולניים למשך כל תקופת ההנקה (עגבניות, פלפלים וחצילים. תפוחי אדמה הוא הרשה. וזו היתה בשבילי מכה קשה, כי הכי אהבתי את כל תבשילי הירקות שהכילו את הירקות האלה, בעיקר הייתי מומחית לגיבץ' ולרוטב פסטה). הוא אמר, שבשבילי בזמן ההנקה הם מהווים עומס על המערכת, שמחליש אותי - אז "או שתגמלי, או שתוציאי אותם מהתפריט" (מובן שהוצאתי אותם מהתפריט, ובעידודו, כי הוא טוען ששנים של הנקה הן המתנה הכי טובה שאפשר לתת לבריאות של הילד).
לעומת זאת, ברגע שאגמול את ילדי האחרון, אוכל לחזור לעגבניות וכו' בלי בעיה, כי לגוף שלי אין בעיה איתם באופן רגיל (בניגוד לטיפוסים שהרפואה הסינית מאבחנת ככאלה שתמיד צריכים להימנע מהסולניים).

אני עשיתי איבחון בקינסולוגיה של בעיות רגישות לתזונה, אז יצאו לי מוצרי חלב, קמח לבן וקפאין. שתבינו, כמעט כל מה שאני באמת אוהבת, ולא אוכלת כי צריך, יש בו לפחות אחד משלושתם. מאז עשיתי סוויץ' די רציני בתזונה אם כי לפעמים יש לי משברים. אח''כ מרפאה סינית הוסיפה לי גם להתנזר מכל סוג של מתוקים (כולל פרות מתוקים) וזה כבר לא הייתי מסוגלת, אז הסתפקתי בזה שהורדתי סוכר לבן. עכשיו תספרו על כמה מצוות אני עוברת באכילתי עוגת גבינה עם ציפוי שוקולד...

אבל יש לציין שמעוגות די נגמלתי. ובכלל זה לא כל כך נורא כשמתרגלים. בהקשר של הנקה, התכוונתי ללכת לאיבחון קינסולוגי בשביל התינוק, אבל איכשהו זה התמסמס ובסוף לא הלכתי. אולי טעיתי? כי בני הוא ברוך השם תינוק שמנמן ובריא אבל אני מרגישה בהחלט לא חזקה מספיק, במיוחד אחרי ההנקות או אותם ימים שהוא יונק כל שעה כי כואב לו משהו...עכשיו, בהריון, זה החמיר מאוד-מאוד. השאלה, אם מטפל סיני יכול לעזור או שפשוט הגוף שלי לא מסוגל לדאוג לשלשה, כפי שרבים טוענים ?

מה זה איבחון קינסולוגי??

ובקשר להתנזרויות, מה שהקפיץ אות זה להתנזר מכל סוג של מתוקים?? כולל פירות??? הלווו?

חבצלת , אני הנקתי בשתי ההריונות האחרונים ותחושתי היא שמיציתי את המאגרים שלי.
בסוף ההריון השלישי גמלתי חודש לפני הלידה והרגשתי שפור משמעותי בהרגשה.
היום קשה לי אפילו להניק אחד, לעומת שאחרי ההריון השני הנקתי את שתיהן בלי כל בעיה.כלומר, אלמנט ההצטברות.
נראה לי שאם אני יכולה לשלות מפה איזו מסקנה - הייתי הולכת על הנקה עם הפסקות בין אחד לשני.... כמו שכולם מייעצים

רז היום בן שנה ו-8, עדיין יונק ואני בחודש שני. אני מותשת ומטושטשת. קראתי קצת את דברייך לגבי הירידה ביכולות הריכוז וזה מיד הזכיר לי כמה מרוכזת, חדה ומלאת אנרגיה הייתי לפני שילדתי את רז. לא נעים להודות כמה זה סוחט. אני רק מקוה לחזור לעצמי של פעם. בכל אופן רופא אחד אמר לי משהו שנשמע די שטות: שאסור/לא כדאי להניק בזמן הריון, מבחינת היונק (הורמונים-הוא לא ממש הסביר). זה לא נשמע לי ממש הגיוני למרות שזה לא יוצא לי מהראש. זה כנראה יושב על הצורך שלי כבר לגמול את רז. להתפנות לעצמי ולהריון ולצבור אולי קצת כוח להנקה הבאה.
האם את מניקה היום?
רציתי גם לדבר איתך על הלידה המדהימה שהייתה לך. ממש מעורר קינאה. אני לעומת זאת די בטוחה שאני בכלל שרויה בטראומת לידה. אני בינתיים לא מטפלת בזה...

אלה חן,
הרופא שלך פשוט טועה ומטעה. משגעים אותי הרופאים שאין להם כל יידע בנושא, אבל יש להם החוצפה להגיד לך דברים מצוצים מהאצבע בסמכותיות!
לדעתי כתבתי את המידע המוסמך ב הנקה בהריון או בדף דומה.
פשוט אין לי כרגע זמן לחזור על זה.

זה סיפור הגמילה שלנו, בגיל 3 וחצי שנים. היה קל מאד, ונדמה לי שבלי בכי בכלל, אם כי לקח זמן. אנחנו עדיין ישנים כולנו ביחד (עכשיו זה 4, אז היתי בהריון).
אז קודם כל לגבי גבולות: החוק הוא כשאתה מרגיש שמשהו הולך לעלות לך על העצבים באופן רציני, או שכבר עלה על העצבים, שם יעבור הגבול. הילד ינק רק בלילה ובבוקר, כך שכל יום אני היתי צרכה להרדים אותו ולהרדם בעצמי (אחרת הוא לא נרדם) וזה פשוט עלה לי על העצבים. סירס אומר להחליף את הציצי במגע אנושי אחר, רצוי של אבא חסר הציצים, אלא שאבא לא ממש שיתף פעולה. מה שקרה אצילנו זה שבגיל 3 שנים היו לי סדקים בציצי ימין, ואז אמרתי לו " לא בציצי הזה, כואב לאמא" והוא קיבל ציצי שני. כשרציתי לגמול אמרתי: "אי אפשר, כואב לאמא" וחיבקתי אותו במקום וליטפתי ואולי גם סיפור ונרדמנו ביחד. כמה ימים (יותר ממה שציפיתי) הוא שאל אם עוד כואב, אח"כ כבר לא. אחר כך, כשכבר לא "כאב לאמא" הוא בקש עוד פעמיים לינוק (בערך פעם בחודש), ודיווח ש"יש חלב בציצי" (שאלתי אותו לקראת הלידה. חמותי הגאונה אמרה שלא בטוח שיהיה לי חלב גם בילד השני. זה הצחיק והרגיז אותי וידעתי בודאות שזה שטויות במיץ עגבניות, אבל מאחר והוא רצה לינוק קצת אז שאלתי את המומחה...) המצחיק הוא שאיך שנולדה אחותו הוא הפסיק להצליח לינוק. הוא עוד ביקש כמה פעמים, אבל "ינק" לא נכון!
זהו. מאז הוא יכול להרדם עם כל אחד מאתנו, וקורה גם לא מעט שהוא נרדם לבד, בעיקר כשלא בא לנו להקפיד על שעת השכבה. (היו בעיות התנהגות והבנו שחייבים שעת השכבה. בכלל לאט לאט אנחנו מבינים בדרך הקשה את הסיבות לרוב ה"חוקים" הסטנדרטיים) לעבור לישון לבד הוא לא רוצה (יש שם מפלצת) אם כי בעלי כבר רוצה (עכשיו אני מרדימה את התינוקת בהנקה, כך שבעלי הוא המחבק העיקרי שלו בלילות).

טוב, על רגל אחת לגבי הנקה בהריון (מאמר עדכני בנושא פרסמה ד"ר דינה צימרמן, רופאה וגם יועצת הנקה מוסמכת ועוד, מנהלת מרפאת ההנקה ב"בטרם" בירושלים, בגיליון 13 של "מידע הנקה"):
אין שום בעיה להניק בהריון, באופן עקרוני.
הנשים היחידות שזו עלולה להיות בעיה אצלן הן אלה שחייבות תמיד בשמירת הריון הכוללת הימנעות מיחסי מין (איסור על אורגזמה נשית), וגם פה יש מקום לבדוק את העניין בשליש הראשון והשני, ספציפית לכל אחת.
כמו כן - מומלץ בתוקף לגמול בשליש השלישי למי שיש סיכון ללידה מוקדמת. במקרה זה חד משמעית רצוי לגמול. "רצוי" אומר שלא יכריחו אותך, אבל כל רופא אחראי שמבין בעניין יגיד לך לגמול, ובצדק.
למרות זאת היו נשים שלא גמלו, רק הקפידו להגביל את ההנקות, שמו לב שלא יופיע אפילו ציר קטנטן, הקפידו לנוח וכו'. זה מקרה שבו אשה לוקחת על עצמה את מלוא האחריות, בניגוד להמלצות הרפואיות המפורשות.

זה באשר להמלצות הרפואיות מצד בטיחות ההריון והתינוק היונק.

באשר לאשה ההרה והמיניקה עצמה: עכשיו זו החלטה שלה. מי שכואב לה (הפטמות, הפטמות...) לא חייבת לסבול. מי שזה מתיש אותה מדי לא חייבת לסבול. זה שמותר להניק בהריון לא אומר שהיא חייבת להניק בהריון.
חוץ מזה, לנשים רבות נגמר החלב בסביבות חודש שלישי-רביעי, וחלק מהיונקים גומלים את עצמם גם בגלל השינוי בטעם החלב, שמתרחש בערך באותו זמן או קצת אחרי.
אז מעבר להמלצות הרפואיות (שתמציתן: אפשר בהחלט להניק בהריון, למעט בשליש השלישי לנשים בסיכון ללידה מוקדמת) יש גם הבחירה של האשה וגם התנהגות הגוף שלה (לא בשליטתה) ובחירת היונק (לא לגמרי בשליטתה - הרי היא לא תכריח יונק שגומל את עצמו, לחזור להנקה!).

סוף סוף אני חודשיים אחרי!, הבת שלי הפסיקה לינוק - או יותר נכון למצוץ - בגיל 4 ו-9 חודשים והיא עוד חודש בת 5. מסתבר שמה שמשדרים מקבלים. חברה שלי אמרה לי שעד שאני לא אטפס על הקירות זה לא ייגמר. עברתי 2 הפלות (כנראה עניין גילי) והבת שלי שואלת 'נכון שיהיה לך תינוק עכשיו שהפסקתי לאכול ציצי?' בהתחלה הודעתי לה שזה עושה לי כאבים, אז הורדנו את המינון ולפני השינה ובבוקר עשינו את זה קצר מאוד - הודעתי שאני מסכימה רק לקצר. היא קיבלה את הדין, היה לה קשה אבל היא לא התמרדה כמו שחששתי, לא צווחה ולא ייללה - היא בהחלט כבר גדולה ומבינה. ויום אחד החלטתי שדי וזהו וגם את זה היא קיבלה - עברנו למאוד מאוד קצר, שניה בערך מזה ומזה, ואח"כ שניה רק מאחד והיא מעצמה כבר לא ביקשה יותר. אכן, המח שלי בעירפול תמידי כבר שנים ואני לא מסוגלת לזכור שמות וארועים ועכשיו אני גם מבינה למה. תודה על המידע.

מזל טוב, חגית, ואני מקווה שאמרת לה שהיניקה שלה לא היתה אשמה בהפלות... (מחקר מעניין בנושא מצא, שדווקא היתה ירידה בשכיחות ההפלות אצל מיניקות).

האמת שממש הייתי בשוק כשהיא אמרה את זה ונקלט אצלי שהיא מקשרת בין הדברים וכנראה שאני אשמה בזה אבל רק אמרתי לה שכן, שיהיה תינוק. האמת שאני לא ממש בטוחה בזה אבל היא כבר הודיעה שהיא רוצה להחזיק אותו ואמרתי שאני חושבת שהיא תוכל. אני באמת לא יודעת אם ליזום שיחה בעצמי על העניין, כמו: זה שהתינוק לא הצליח זה לא בגלל שינקת - כי אני חוששת שיתקבל המסר ההפוך.

שליחה על ידי חבצלת* » 05 מאי 2002, 20:52

טוב אז הצלחנו להגמל מיום, כלמור בני בד''כ כבר לא יונק ביום, אלא אם הוא נורא מבקש אבל זה כמעט ולא קורא יותר. ביום כולל גם לא לפני שינה. הבעיה היא עכשיו הלילה. מאז שהוא נולד הוא יונק 4-5 פעמים בלילה טוב,
ו10 פעמים בלילה גרוע, כזה שמתעוררים עם צרחות איימים, שיניים, אוזניים ולא יודעת מה.
שיטת הגמילה של "תקבל ציצי כשיהיה אור" לא כ''כ מתאימה לנו כי בני כבר המון זמן לא יונק בבוקר (זו היתה ההנקה הראשונה שהורדנו כי היא היתה נורא מסובכת לי מבחינה לוגיסטית) אז מה עושים עכשיו? להרגיל אותו בחזרה להנקות בוקר וערב במקום הלילה?

שליחה על ידי ליטל* » 03 יוני 2002, 15:57

רון בת שנה ו-5 חודשים, והיניקות בלילה משגעות אותי, היא יונקת אמנם רק פעם פעמיים, אבל כל פעם המון זמן (אני לא יודעת בדיוק, אבל זה נראה לי שעות), ניסינו לגמול אותה מהנקות לילה (הציצים עייפים, בבוקר הם יגידו לך בוקר טוב וכו'), אז בלילה הראשון, זה עבד קצת, חיבקנו אותה והסתובבנו איתה על הידיים, ולבסוף היא נרדמה, ביום שלמחרת, היא יותר בכתה ואז אבא החל לחוש חרטה: היא עוד קטנה, היא לא מבינה, מסכנה וכו' וכו'. כמובן, שאני כבר הייתי עם דמעות בעיניים, והיא קיבלה ציצי בדיוק 2 דקות אח"כ. בינתיים הגמילה נדחתה, אבל אני די מתוסכלת, מתי זה יקרה, (אני בהיריון), מה יהיה עם הילד השני, וכו'. כיף לקרא על ניסיונות הגמילה של האמהות האחרות, ולראות שבסוף זה קורה.
האם גמילה הדרגתית היא תמיד עדיפה על מיידית?

שליחה על ידי גילה* » 03 יוני 2002, 16:24

איו חיה כזו "תמיד"
תקראי ב-הנקה והריון שני. אולי תתאים לכם הנקת צמד, דוקא?

ליטל, את מדברת רק על גמילה מהנקות לילה, נכון? אז זו לא "גמילה מיידית" זו גמילה חלקית, ואותה אין בעיה לעשות מהיום למחר, בעיקרון.

אבל לדעתי מה שקורה הוא שאת בעצמך לא לגמרי שלמה עם העניין. גמילה מצד האם דורשת שהעניין יהיה סגור לגמרי בתוכה, אחרת היא משדרת מסר כפול לתינוקת שלה, שמרגישה שזה לא "סופי" ומתקשה להיגמל.

קודם כל תסתכלי פנימה לתוך עצמך. את תצליחי לגמול מהנקות לילה כשתהיי לגמרי שלמה וסגורה עם זה בתוכך.
דבר שני, אבא יכול לחוש חרטה, אבל פה הוא מפריע לדבר שבו הוא אמור לעזור לך. אז אחרי שתהיי שלמה עם עצמך, תזדקקי בוודאי לשיתוף הפעולה שלו, וכדאי לסגור את זה איתו מראש. את היא המיניקה, לא אבא, ולך כואב וקשה. ואת מבינה את בתך ומרחמת עליה לא פחות ממנו. והוא גם צריך להיות שלם עם ההחלטה ולא לעשות סוויץ' באמצע. אז השלב השני: לתאם עמדות עם האבא ושגם הוא ישלים דברים בתוכו לצורך העניין.
ואז בא השלב השלישי: להכיל את הרגשות שלה בשלמות (לחבק, לנחם, להבין לגמרי את התיסכול והצער שלה) - ועדיין להיות שלמה עם הבחירה שלך. כל זה בתנאי שאת באמת שלמה איתה, כמובן, כי אם את מגיעה למסקנה שלמרות שההנקות משגעות אותך את עדיין לא בשלה לגמול אותה מהן מכל מיני סיבות, אז את בכלל לא חייבת!

שליחה על ידי רותי* » 04 יוני 2002, 12:26

ליטל
בתי בת שנה וחצי בדיוק והיא ישנה איתנו. עד לפני שבוע היא ינקה כל היום וכל הלילה. בד"כ היתה מעוררת כל לילה מספר פעמים. לילה של שתי התעוררויות היה נפלא. מגיל שנה אני מפנטזת על גמילת לילה ולא עשיתי כלום, כי כל פעם שהייתי מחליטה "היום!" עם ציוץ הבכי הראשון הייתי נשברת.
בכל אופן בשבוע שבעבר גמלה בליבי החלטה סופית שאני חייבת לגמול אותה מהנקות לילה, ההחלטה היתה נחרצת מכל מיני סיבות שקשורות בה וגם בי.
אחרי ההחלטה הנחרצת באה הבנה שכל עוד אני לידה כל הלילה היא לא תגמל.
החלטתי לעבור לישון בסלון.
בלילה הראשון היה קצת בכי. הרבה הרבה פחות ממה שציפיתי. בלילה השני היא כבר ישנה יותר טוב, התעוררה רק פעמיים ונרדמה די מהר. אתמול (לילה מס' 5) היא קמה פעם אחת, ונרדמה לבד, אחרי בכי קצרצר. בבוקר היא קמה רגועה.
לא קל לי עם זה, ואם הייתי יכולה לגמול אותה בלילה כשהיא איתי, לידי, הייתי עושה את זה אבל הבנתי שזה לא יהיה אפשרי. אני חושבת שככה יהיה לה יותר קל וילך יותר קצר (זה כמו בדיאטה. יותר קל לא לאכול את השוקולד כשהוא בחנות ולא כשהוא מונח לידך ומפתה). העובדה שתוך לילה אחד (לא קשה במיוחד) היא שינתה את הרגלי השינה הבהיר לי שהיא היתה בשלה לזה לגמרי.
בלי שיתוף הפעולה של אבא שלה, ותמיכתו המלאה, זה לא היה מצליח.

אז ככה:
נכון לימים האחרונים, מור נגמל. הוא לא מעוניין לינוק יותר, וכששביט דובב אותו, הוא אמר שהקולוסטרום
(ראו הנקה והריון שני) לא טעים לו.
חבל, רציתי להתנסות בהנקת צמד...
שלוש שנים ו 8 חודשים, שהם 44 חודשים.

שינוי!
אני, אגב, עוד מחכה שיופיע הקולוסטרום... בסוף, בהריון הזה הוא עוד יופיע בכלל בלידה...
ומעניין איך בתי תגיב לטעם שלו, כי הרי כשבצד אחד "נגמר" החלב, היא עזבה אותו. כלומר, היא לא מעוניינת "לינוק על ריק" (יש ילדים שכן מעוניינים).
וכמו המסעדה הניידת, גם אני חושבת שאת לא יכולה לדעת מה תהיה התגובה שלו אחרי הלידה. יכולות להיות כל הוריאציות, מ-לא רוצה בכלל, דרך "מנסה אבל מגלה שלא מעניין אותו יותר" ועד ל-"יונק בכמויות".
גם אני אשמח להתנסות בהנקת צמד, וגם אני לא יודעת אם זה ייצא, כי היא כבר יונקת פעם ביומיים בערך, קצת. עד הלידה אולי בכלל תגמול את עצמה...

שליחה על ידי ליטל* » 13 יוני 2002, 12:44

תודה על הרעיונות ועל הדף הזה. בינתיים אנחנו משהים קצת את הגמילה (רון גם לא מרגישה כ"כ טוב), ולקראת החודשים היותר מתקדמים של ההיריון ננסה שוב (אני חושבת...).

שלום, אני חדשה כאן...
בתי קטנטונת ( חודשיים וחצי) ואנחנו מנסים להרגיל אותה לבקבוק. אני אמנם אהיה בבית עוד חודש וחצי עד שאאלץ לחזור לעבודה, ובינתיים אני רוצה שתשתה מידי פעם חלב שאוב מהבקבוק. ניסינו את כל סוג הפטמות בשוק ובכל זאת היא פוצחת בבכי תמרורים ומסרבת. מה עושים?

שלום דפנה,

אמהות רבות גילו שלא כדאי להרגיל לבקבוק כל כך הרבה זמן לפני החזרה לעבודה (בשבילה - כמעט כמו כל חייה עד כה...).
מסתבר שתינוקות יונקים גם מסרבים בכל תוקף כשאמא בסביבה.
יכול להיות גם שהחומרים שמהם עשויות הפטמות מציקים לה (הם די מגעילים וגם יש תינוקות שרגישים/אלרגיים לחלק מהם).
האם כשתהיי בעבודה יהיה איתה מישהו שיודע להאכיל מבקבוק?
אם כן, אז כשאת לא נמצאת, זה מה שמצליח. המאכיל או המאכילה המנוסים פשוט נותנים את החלב השאוב.
כמו כן, בגיל 4 חודשים, אם היא עדיין לא תסבול פטמת בקבוק (גם בתי לא היתה מוכנה להכניס שום פטמה מלאכותית לפה, כשהתחלתי לתת לה בקבוק עם מים) - קל יותר להסתדר עם דברים כמו פיה של כוס וכדומה.

דפנה, תנסי אולי פטמה עם חור גדול יותר? לאוונט יש שלושה גדלים שונים.
אצלי החלב שפע מאד, ולבקבוק היה חור כזה קטנטן שהילד לא הבין למה פתאום הוא צריך להתאמץ כל כך ביניקה. לקח לי הרבה זמן להבין את זה, ולגלות שיש פטמות עם חורים בגדלים שונים.
ואם זה לא הולך, אפשר לנסות גם עם כפית! שיטה אוקראינית עתיקה...

אני דווקא בעד להתחיל ולנסות להרגיל לבקבוק כבר כשהתינוקות בני 6 שבועות, כי אח"כ זה הולך ונעשה יותר קשה. מרגע שעוברים את המחסום, אפשר להסתפק בשנים-שלושה בקבוקים בשבוע כדי לשמור על ההרגל. אני קצרה בזמן, אז אפנה אותך ללינק מאתר ללל , מקווה שתסתדרי עם האנגלית, היא לא קשה במיוחד.

תודה על כל העצות - אנחנו ננסה ונספר...

שלום, ירדן בת שנה ו-5 ח' ועדיין בעיקר יונקת...יש לה 6 שיניים. מוגשות לה ארוחת בוקר, עשר, צהריים וערב כאשר מהכל היא עדיין רק טועמת, אבל כאשר היא רעבה היא פונה להנקה. בספטמבר היא תלך לגן בפעם הראשונה, והשאלה היא האם כדאי להכין אותה מראש לכך שהיא תהיה מספר שעות ללא הנקה, או פשוט להניח לה להסתגל בעצמה (היא יונקת במשך היום והלילה פעמים רבות).
שאלה נוספת, האם מישהי נתקלה בקשר בין הנקה לעצירות, או תכיפות נמוכה של יציאות? בפנייה לרופא, ספרים וכו' מומלץ להרבות בפירות וירקות, הבעיה היא "שאפשר להביא את הסוס למים אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות" (להבדיל)...

שליחה על ידי דנה* » 20 יולי 2002, 01:38

הבן הגדול שלי היה מאד דומה. טעם מהכל אבל "אכל באמת" רק מהציצי עד גיל שנה וחצי - שנתיים.. כשלקחתי אותו (כשהיה בן שנה ושבע בערך) למשפחתון שעמד להיות בו חדשיים אח"כ אמרתי לגננת שהוא כמעט לא אוכל ..לתדהמתי זה היה קרוב לא.צהריים והאדון התיישב עם כל הילדים וזלל ולא היה מוכן לקום!! ואח"כ כך זה היה.. בהתחלה הוא אכל בעיקר בגן ומאוחר יותר גם בבית. כנראה שהסביבה של ילדים אוכלים עושה משהוא. בקשר ללא לתת לינוק בזמן שאת איתה כדי להכין אותה לאח"כ.. אני עשיתי את זה, מתוך החרדה שלי שהוא לא יסתדר והצטערתי על כך בדיעבד. גם קשה להם להבין למה עכשיו לא ואז כן..מלאכותי מתסכל ולא הגיוני וגם נראה לי שעדיף לסמוך עליהם ולחיות איתם את הזמן הזה - כאן ועכשיו כי ההכנה הזו לחיים בד"כ באה מהחששות שלנו יותר מאשר מהקשיים האמיתיים שלהם..בעניין היציעות אני ממליצה לך לאכול בעצמך דברים ש"מסייעים"..פירות, שזיפים וכ"ו ולגביה לבדוק אם היא שותה מספיק - במיוחד בימים האלה.

הנקה בדרך כלל נוגדת עצירות ככל הידוע לי ולרופא הקונבנציונלי המקסים שלנו (שמאד מעודד הנקה).

שליחה על ידי גילה* » 21 יולי 2002, 12:51

כשיונקים, גם פעם בשבוע קקי זה בסדר.
השאלה היא האם מה שמדאיג אותך זה התדירות, או המוצקות.
אם התדירות - אז זה בעיקר כי חלב אם מתעכל טוב יותר, ויש פחות שאריות לעומת תמ"ל.

שליחה על ידי רותי* » 22 יולי 2002, 10:47

אמא של ירדן
אין צורך להכין אותה למשפחתון בהיבט הזה.
אם היא תהיה רעבה היא תאכל. בגילה היא גם יכולה להסתדר בקלות ללא הנקה כמה שעות, אם זה מה שהיא תבחר.

תודה על התשובות. טוב אני לא יכין את ירדן באופן מיוחד לפעוטון מהביט הציצי. זאת לאחר שביקרנו ביום שישי בגן והגענו סמוך לארוחת בוקר, הציפור הקטנה שלי התיישבה עם כל הילדים ואכלה לתדהמתי כמו גדולה

יו כמה ששמחתי.
אני מסכימה עם זה שכעקרון הנקה אמורה להיות נוגדת עצירות אך העובדה היא שלירדן יש נטיה לעצירות כבר מגיל 7 או 8 חודשים לפני שאפילו התחלנו במוצקים. אגב אני עצמי אוכלת מאוד בריא וממגוון אבות המזון ואיני סובלת מעצירות.
כנראה שיש ילדים שאוהבים לאכול ויש שמסתפקים במעט והרבה ציצי שרובו מתעכל ולא יוצר פסולת...

הפתרון לבקבוק התגלה כבקבוק של playtex שדומה דמיון רב לפיטמת השד ( בניגוד לרב הבקבוקים האחרים). בהתחלה היא אכלה רק בטרמפולינה מול בייבי מוצרט, אבל לאחר כמה ימים היא התרגלה וכבר לא היה צורך בהסחה. תודה רבה לכל העונות...

יש לי חברה ולה 2 ילדים גדולים יחסית (12, 6.5 ) ותינוקון קטנטון (חודש וקצת). 2 ילדיה הגדולים ינקו עד גיל 10 חודשים בערך ואז נגמלו לבד (כל אחד מהם). זה דיי מעניין, היא שמעה על איזושהי תיאוריה שהיא לא ממש זוכרת, רק משהו שקשור לזה שבגיל הזה יש משהו שקשור לקשר עם האמא, יעני שמי שנגמל בגיל הזה, זה קשור למשהו (בעייתי?!?) בקשר עם האמא. כל זה ע"ס זכרונות מעורפלים ועניין אותנו לברר על זה יותר מידע. מישהו/י יודע/.ת משהו על הרעיונות הללו?

בגיל 10 חודשים?
מעצמם?
בגיל הזה, יותר הגיוני שהאמא פירשה "שביתת הנקה" כגמילה.
וגם, קשה לענות בלי מידע מינימלי. הרי בגיל כזה עדיין חייבים להמשיך לתת חלב. אז מה, הם הפסיקו לינוק ונשארו רק עם המזון המוצק? או שהיה גם בקבוק בסביבה? מה האמא שידרה? מה היא הרגישה לגבי ההנקה? איך היה ניהול ההנקה?

שלום לכן ,
יש לי תינוקת בת שנה וחודש בימים אלו אני מגיעה להחלטה שאני רוצה להתחיל לגמול אותה ואני כולי בסערת רגשות...מצד אחד עד כה נהנתי להניק למרות כול הקשיים (הידועים לכולכן) אבל בימים אלו אני ממש מרגישה שהדבר הזה כבר לא משמש כמקור אוכל מי יודע מה אלה כמוצץ או כאמצעי הרגעה מה שיותר נראה כמו התמכרות שמאימת על "קיומי" ועל "נשימתי"...קשה לי מאוד בעיקר בלילה ..לפעמים ממש בא לי לההפך לרובוטריק שהאברים שלו ניתנים לשליפה ככה היתי יכולה ל"פרק" את "הנשק הסודי" (מה שנקרא-ציצי) ולנום על משכבי ,אני מתעוררת המון בלילה משהו כמו 5 פעמים אני קמה עיפה ויש בי חוסר שקט בעקבות העיפות ורע לי עם זה ...בנוסף לכך אני מתחילה להבחין גם בשינוי התנהגותי שאולי התלות הזאת בציצי גורמת לה (לא בטוח)-נועלה מתחילה להיצמד אלי מאוד מה שלא היה...ואני חושבת שכמו הגורים ברגע שהם נהפכים ל"יכולים לדאוג לאכול בעצמם" הם לא זקוקים לאמא שלהם כדי לקבל אוכל, וכאן נראה לי שיש מן הקבלה(חלקית)לדבר הזה נועלה כבר בצעדיה הראשונים ,התקשורת ביננו מצוינת היא מבינה הכול והיכולת שלה לאכול בלעדי היא לגמרי מובנית...ויש כאן קצת מצב של רגרסיה...(כך לפחות נדמה לי ) וגם עם זה קשה לי. בנוגע להרגלי האכילה שלה ,היא אוכלת די כמו גוזל מעט מאוד היא לא ניזונה בכלל מתחליפי חלב כך שיש בעיה עם ענין הגמילה למרות שמבחינתי לא ממש קריטי לא לתת לה תחליף חלב השאלה היא אם חיבים לתת ואם כן אז מה? (ניסיתי חלב שקדים וגם לא הלך, ניסיתי חלב סויה ממש וגם לא התקבל) בנוסף לכך נועלה לא לוקחת מוצץ ולא נדבקת לחיתול וגם לא פיתחה רומן עם שום בובה שלה...אין לנו תחליף לציצי ב-כ-ל-ל! מי יכולה ליעץ לי מה לעשות ,או סתם לספר לי שגם אצלכן זה דומה או אותו דבר...
תודה על האפשרות הזאת-פשוט להרהר (וירטואלית) ולשתף ...גם אם אין ממש תשובות (כי בסה"כ נראה לי שהתשובות בסופו של דבר צריכות להגיע כול אחת מעצמה) זה מאוד נעים להחשף לכול מה שמתרחש כאן...תודה שוב וחג שמח!

בשמת, אני לא חושבת שהיה בקבוק פורמולה מעורבב עם זה. עד כמה שהבנתי שניהם נגמלו מעצמם. לא רצו יותר וזהו. עד כמה שידוע לי היא הייתה בעניין של להניק בהחלט. מה זו "שביתת הנקה"?

דנה, רק על רגל אחת (קשה לי לכתוב ולהתרכז עם היונק הקטן עלי):
האוכל הוא רק הבונוס של ההנקה.
איך אומרת הרופאה ויועצת ההנקה ד"ר מירה ליבוביץ?
ההנקה נועדה כדי לנחם ולחבק את התינוק. זה שיוצא משם גם אוכל - זאת רק דרך לדחוף לתינוק מזון בזמן שהוא מחפש קירבה לאמא.

ובטח שהתינוקת שלך תלויה בך (לא בשד, בך - ביחס, בחום, בהגנה, בטיפול). בדיוק זה הגיל שבו היא קולטת שאתן לא בן אדם אחד, ושהיא לא תשרוד בלעדייך.
לגבי הגורים - לא נכון. הם נפרדים כשהם יכולים לדאוג לעצמם, לא לאכול בעצמם. בגיל שמקביל לגיל ההתבגרות האמצעי או המאוחר אצלנו.

האם תרגישי אחרת לגבי ההנקה אם תדעי שהפירוש שלך לגבי נושא התלות הוא שגורם לרגשותייך אלה?

הרוב המכריע של הילדים אוכל כמו ציפור בשנים הראשונות. לכן באמת ההנקה נועדה להיות הבסיס וכל השאר אקסטרה.
ונהדר שהיא לא נדבקת לחפצים תחליפיים! כל הכבוד לך, את מגדלת ילדה בריאה בנפשה, כמו שצריך.

מציעה לך בחום :
א. לקרוא באתר את כל הדפים על ההנקה, יש שם המון מידע, טיפים וחומר למחשבה (תיכנסי ל הנקה טבעית ותמצאי המון לינקים).
ב. לבוא למפגש לה לצ'ה - תקבלי המון טיפים לגמילה. יש אפילו מפגש קבוע בסידרה שמוקדש לגמילה. אם זה מה שבאמת תרצי.

טיפ קטן :
היא זקוקה לך.
לאחר הגמילה את עלולה לגלות, שהצורך שלה לא פחת - אבל בלי הכלי של ההנקה, יותר קשה לספק אותו!!!!

דנה, הבת שלי גם לא פיתחה שום תלות בכלום וגמלתי אותה יחסית בקלות בגיל שנתיים וחודשיים.
היום היא בת 3.4 ופיתחה "רומן" עם הציפורניים. (מי שלא הבין, היא אוכלת אותם) היא גם מנסה למצוץ
אצבע. אני רואה בזה שגמלתי אותה מוקדם וזה גורם לי ל המון נקיפות מצפון.