נחמד לשמוע סיפורים של עוד אנשים בהתמודדות הקשה הזו.
הדס כשהיתה בת שנה היתה מודיעה לי תמיד לפני שהיתה עושה פיפי או קקי. אמרתי וואו , אפשר לגמול ! וקנינו לה סיר-כיסא-דובי מגניב כזה.
הסיר ישב שם מחוסר שימוש כי כשסיפרתי על ההתקדמות שלה כולם אמרו לי 'היא עוד קטנה תחכי עד גיל שנתיים , כולם מתחילים בגיל שנתיים'.
אני , כמו פסיכית הקשבתי בקולם במקום להקשיב לאינטואיציה שלי ולבת שלי , וירדתי מזה.
היום הדס כבר בת 2.5 בתהליך גמילה מאוד ארוך וקשה!
אתמול היא הסתובבה ערומה בבית ושאלתי אותה אם היא צריכה לשירותים , היא התישבה לי על הספה בסלון שבמקרה גם הכילה מסמכים חשובים ובלי לחשוב הרבה .... זרם אדיר של פיפי שטף את הספה שהיתה מבד והכל נספג שם בגועל נפש ועל כל המסמכים ושלא תדעו...איכס !
כבר אין לי סבלנות לזה שאני אומרת אולי שתשאר עם החיתול עד שתחליט לבד.
מצד שני יש לה נכונות ומידי פעם היא עושה בשירותים או בסיר ושמחה על כך. אם מתפספס לה פיפי אני אומרת לה לא נורא ונותנת לה להמשיך בסיר,
רק בשביל התחושה והקשר שזה משהו ששייך לסיר/שירותים. אבל אתמול .... חבל על הזמן !!! השתגעתי מזה לגמרי !!!
אמרתי לה תעלי לסבתא ותחזרי בגיל 18 (אנחנו גרים מתחת לאמא שלי) , אז היא אמרה לי : טוב אמא , אז תעזרי לי לעלות! (איזה מתוקה ...למרות כל הקשיים..).
העלתי אותה לסבתא ואמרתי לה שאם היא רוצה להשאר קטנה שתשאר עם חיתול אצל סבתא ושוב חזרתי על זה שסבתא תחזיר לי אותה כבר גמולה וגדולה,
אז היא מסכנונת לקחה אותי ברצינות והתחילה לבכות : "לא רוצה להשאר ... אני רוצה תחתונים" (=אני לא רוצה חיתול)
היום כשדיברתי על זה עם חברה לעבודה שנמצאת בדיוק באותו תהליך עם הבן שלה ובאותו הגיל בערך , הבנתי (נראה לי) היכן הבעיה...
יש לה מסר כפול , להדס . לפעמים היא עם חיתול ולפעמים בלי. כשאחותי הקטנה שומרת עליה היא עם חיתול כי היא נגעלת לגמרי אם יהיו פספוסים,
ואז אני באה מהעבודה ומורידה לה והיא מסתובבת מבסוטית ערומה או עם תחתונים אבל שוכחת שזה מנגנון שונה עכשיו , בלי החיתול.
בקיצור , קשה מאוד !!!!!!
מקווה שנעבור כבר את התקופה הזו , כי אני עייפה.